הרפתקה דוט קום

ארכיוני הבלוג

14 ביוני 2011 חציית חוג הקוטב הצפוני בדרך לנורדקאפ. דיווח 14

שגרת רכיבה נטו

בכל מסע, אחרי שמִתְרגלים, יש שלב בו גומאים מרחק פשוט כדי להספיק.

CIMG6301.JPG


הצג את הוראות הגעה אל Bodø, Norge במפה גדולה יותר

פרק 14
06:30 השכמה והתארגנות מהירה לעוד יום רכיבה ארוך במיוחד – 480 ק"מ. שעת הבוקר המוקדמת, נועדה לאפשר לנו להרביץ מנת קילומטרז' גדולה על הבוקר.
08:00 תפילת הדרך על שפת הנהר הזורם מפי הרב הראשי (הבחנתם כבר בזקנקן הסקסי שהוא מגדל…או חוזר בתש…- ימים יגידו)
08:15 וויתרנו על ארוחת הבוקר של היום (ללא סנדוויצ'ים…), יאללה על האופנועים. ישירות לכביש הראשי והמשכנו צפונה.
מזג האוויר, נראה מאיר פנים והשמש בצבצה מבעד לעננים הגבוהים, הזכרנו לו… בתפילת הדרך, שכמה קטעי שמש להיום – לא יזיקו.
כרגיל בשעות האלה, אנחנו כמעט לבד בכביש ומרשים לעצמנו לתת קצת בגז.

המון שעות של רכיבה, מבחר מגוון של כבישי וצירי תנועה, כבר הפכו אותנו לנורבגים של ממש. בתחנת הדלק הראשונה פגשנו 3 רוכבים משבדיה שהיו בדרך חזרה לארצם והתלבטו באיזה כיוון לרכב. מכיוון ,שאנחנו כבר בקיאים, המלצנו להם לחזור במעבורת דרך Molde, מסלול קצר ומהיר יחסית. המעבורת חוסכת כ- 120 ק"מ של רכיבה בכבישים בהם המהירות המותרת 70:60 קמ"ש.
המשכנו ברכיבה עניינית, מדויקת, עם עצירות לתדלוק. כמו פרוייקט ממוקד, שמטרתו לחצות מדינה. בתחנת דלק נוספת, פגשנו בחור גרמני מזוקן (נראה תמהוני משהו…) שהגיע עם ליפאן 250 סמ"ק עמוס ציוד ותרמילים לעייפה ועם מנוע רועש מידי בצליל מתכתי. הסתבר שהבחור קנה את האופנוע ב- Ebay תמורת 1000 יורו והוא בדרכו לנורדקאפ. שאלנו אותו; "מה יקרה אם תיתקע?" השיב הבחור – "אשאיר את האופנוע ואחזור ברכבת" …??? בבדיקה שביצענו עבורו, נתגלה חופש ענקי בשרשרת. עזרה קלה מפופקין והשרשרת נמתחה כראוי. מאוחר יותר בהמשך, בעת הפסקת הצהריים שלנו, הבחנו בו שוב עוקף אותנו בדרך ליעדו.

לרכיבה של היום מטרה אחת – להגיע ל- Bodo ולהיות מוכנים מחר בשעה 10:15 להפלגה עם האופנועים לאי Lofoten .
המשכנו על כביש E6 בתוך יערות הענק הגבוהים שהקיפו אותנו, ומנגד, נשמע צליל רחש פלגי המים השוטפים את מדרונות ההרים בדרך אל הים הפתוח. שצף קצף ועוצמת זרימה ששעה שעתיים שלה, מסדרת את בעיית המים בנגב לכמה שנים, ככל שטיפסנו במעלה ההרים, נדמה היה כאילו הזרם מתחזק יותר ויותר.
הי הפתעה: מעט מאד מנהרות בציר התנועה הזה ובעיקר כביש אחד E6 המוביל לצפון נורבגיה .
דמיינו לעצמכם את מדינת-ישראל, כולה נטועה עצים; מצפון לדרום בצפיפות כזו שהעצים גדלים ממש האחד בתוך השני ולגובה של 10 קומות. ובמרכזה מונח כביש דו מסלולי  (נגיד, כביש 90 שלנו) רחב, מפותל ב- S'ים לכול אורכו, מטפס ויורד מההרים. בשולי הדרך זורמים נהרות של מים ובאופק הרים עם פסגות מושלגים (נכון ,שזה היה ממלא לנו את הכינרת וים המלח בתוך 4 שעות…) זאת פחות או יותר התחושה שכאשר רוכבים בכביש הזה בחבל ארץ זו; מהמם, מטריף ומגלה זוויות ונופים עוצרי נשימה מבעד למשקף בכול רגע ורגע מקטעי הרכיבה.

בחלק ניכר מהמקומות, פשוט לא יכולנו להמשיך ולרכוב. היינו חייבים לעצור, להתפעל, להריח ולנשום וגם לצלם שוב כדי שנזכור. 14 יום בדרכים ולכל יום, יש ההפתעה והמנה שלו, אין ולו רגע דל של שעמום.
לאורך הדרך מתגלות יצירות מוטורויות, חלקן אף ישנות מועדות ושייכות מזמן כבר למועדון החמש, שימו לב למספרי לוחית הרישוי של הוולוו – אם זו לא הזדהות מוחלטת עם מועדון החמש אז מה כן ???
זוכרים את אלפי המנהרות המציפות את נורבגיה (כמו המים…), היום רכבנו לתוך מנהרה כזו באורך מיוחד – 8.6 ק"מ, ואכן היא לא אכזבה והתנהגה כמו אחיותיה מימים קודמים – היה קררררררר כמו תמיד !
מזג האוויר המשיך להאיר פנים (כנראה, שמישהו בכל זאת, שמע אותנו שם למעלה…. נחמד לחשוב כך לא ?) ואנחנו מורידים את חם-צוואר, "שקיות הניילון" והביטנה הפנימית במעיל הרכיבה. ממש תחושת חום של יולי אוגוסט (במושגים של נורבגיה…)
המשכנו בטיפוס ההרים והנוף קיבל צורה וצבע שונים; העצים החלו להעלם וחלקם אף השחיר, ירוק של דשא ו/או קוצים נעלמו, (מי בכלל רוצה לגדול בחלק זה של כדור הארץ… אפילו לצמחייה אין ממש חשק…) כתושבי הנגב הצפוני, התחושה היא של מדבר נורבגי, רק מלא בשלג ומים. קרחות גדולות של סלעים והרבה צחור בעיניים. הגובה 692 מטר ואנו רוכבים על רמה אופקית של רכס הרים נמוך יחסית לסביבה, השמש היתה בשיאה בשעות האלה וחיממה אותנו למרות הקור העז שבחוץ. הגענו לחוג הקוטב הצפוני. שהוא קו הרוחב 66'5 ומשמעו: קו רוחב סביב חלקו הצפוני של הכדור, בו השמש אינה שוקעת לפחות יום אחד בשנה וזה יקרה ב- 21 ביוני. (יש גם חוג קוטב דרומי, בו השמש אינה שוקעת יום אחד בשנה וזה מתרחש ב-21 בדצמבר). קצת משחקי שלג, זריקת כדורים והשתוללות של ילדים… כמובן, שמקנחים בגלידת וניל מקומית; רכיבה של עוד 80 ק"מ אחרונים של היום והשעה כבר 16:30 והלאה לדרך ל-Bodo .

אני יודע שגם אתם כבר רוצים להיות שם, האמינו לי, גם אנחנו יותר מהכל, הרי למטרה הזו נולד המסע. מרגע הנחיתה באי יוותרו עוד כ- 1047 ק"מ ליעד; תחילה על כביש E10 ואחר כך חזרה לכביש E6.
אז, לילה טוב לכם, גם אני צריך מעט שעות שינה…
דשדש מכולנו,
ועדיין, נורבגים לעוד כמה ימים.

איציק

————————————————————————————————————————-

ערך-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאורי מיכאל ואיציק

————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   יש 2 תגובות, הוסף תגובה    

13 ביוני 2011 השלמת ציוד בדרך לנורדקאפ. דיווח 13

אז מה אם החנות סגורה. נלך מסביב

התנאים הכתיבו צרכים חדשים. והקטע הבא היה מרוץ נגד השעון.

CIMG6201.JPG


הצג את הוראות הגעה אל Grong, Norge במפה גדולה יותר

קצת באיחור. קטע 13

אחרי מסיבת חג שבועות והבילוי היקר של ליל אמש, פקחנו עיניים בשבע בבוקר.
כל אחד בחדרו הוא – כמה מוזר היה לישון לבד (בלי אורי כמובן…).
התארגנו במהרה ויצאנו לארוחת הבוקר. בחלק מהקמפינגים (תמורת תשלום של 50 קורונות, השווים ל-33 ₪) ניתן לקבל ארוחת בוקר טובה בהחלט. חדר האוכל של הקמפינג ממוקם בקומה השנייה של המוטל תוך ניצול מרשים של חלל הגג המשופע – ראו התמונות.

הבוקר הוקדש לצילומי גשרים בכביש האטלנטי. יצאנו בשעה 09:00 לכביש 64  לכיוון העיר Molde. רכבנו כ- 40 ק"מ מהעיר עד לתחילתם של הגשרים המחברים בין האיים עד לפנייה היבשתית ל- Molde. יותר גשרים מכל החגים בשנה בארץ:  בסה"כ 6 גשרים, שמתוכם שניים מיוחדים בצורתם וכייפים לרכיבה. מי שתכננו יום הפקה (עורך הבלוג הנודניק לוחץ) רכבנו לסיבוב היכרות עם תוואי הכביש ומציאת נקודות טובות לצילום. כשעתיים תמימות השקענו בתמונות וקטעי ווידיאו (אתכם הסליחה, עדיין לא פתרנו את תעלומת מצלמת הווידאו…) , בהחלט חוויה מרגשת להיות, לנשום, ולגעת ממש בנקודות מיוחדות על הגלובוס, וזו בהחלט אחת מהן.
אחרי שהבנו היטב את חייהם המקצועיים של צלמי נשיונאל ג'יאורפיק – סיימנו צילומים וחזרנו לקמפינג למר אולב (שבדי בלונדיני – צעיר, לבבי וחמוד לאלללללה…), שייקח אותנו לחנויות ציוד לאופנועים להשלמת פרטי הלבוש. דרך אגב, ההצעה ללוות אותנו הייתה שלו. נוצר קליק מיד במפגש הראשון כשהגענו ואפילו קיבלנו הנחה בחנות. (אל דאגה… הבחור נשוי וגם אנחנו…).

יצאנו בשיירה – אולב עם מכונית ה- BMW השחורה ואנחנו אחריו עם האופנועים. בחנות הראשונה והשנייה, לא מצאנו את מבוקשינו וגם בחנות השלישית לא נמצאו הפריטים הנחוצים (גשם… זוכרים). חיטוט קצרצר באינטרנט בסוכנות הונדה המקומית גילה חנות אופנועים גדולה בעיר Trondheim, במרחק 200 ק"מ (קטן עלינו…). השעה 14:00 והחנות נסגרת ב- 17:00, אמרנו תודה יפה, לא לפני שהצטלמנו למזכרת עם ידידנו אולב, שגם אותו הזמנו לביקור בישראל.
טיסה בגובה נמוך לתחנת הדלק ביציאה מהעיר ובמרוץ נגד הזמן להספיק לחנות. שולה קיבלה הנחיות לגבי הרחוב והמסלול הקצר ביותר ויצאנו לרכיבה.

200 ק"מ נורבגים של שיכרון חושים, אחד הקטעים היפים, החווייתיים, והמשכרים שהיו לנו עד כה. נכנסנו למבנה משולש מדורג – מבנה "שועל", אורי בחוד, אני במרכז ופופקין שומר מאחור, נושקים גלגל קדמי לגלגל אחורי (במרחק של 3 מטרים…) ורכבנו כך לכל אורך הדרך; עיקולים, פיתולים, ישר, עקיפות במבנה – שלושה יוצאים, ושלושה נכנסים, הרגשה נהדרת ואדרנלין זרם בגוף בקצב מואץ. רכיבה ממוצעת במהירות תלת ספרתית מקובלת…(לעיתים נושק למהירויות המזכות כלא ??? זוכרים את העונשים…). בדרך עוד היינו צריכים לחכות למעבורת שגזלה לא מעט זמן.
16:47 ואנחנו בכניסה לעיר, סומכים על שולה במאת האחוזים שתביא אותנו אל היעד ובזמן, הרי, בקיאות ברחובות אירופה זה ההתמחות שלה.
17:00 אנחנו מורידים רגליות ומדוממים מנועים. ריצה מהירה לדלת הכניסה מגלה שהדלת סגורה – כמה שהם מדויקים שחבל"ז.
בזווית העין, הבחנו בדלת האחורית הפתוחה של המחסן. מילא שאנחנו ישראלים – אנחנו גם שועלים … נכנסנו לחנות מאחור (אין ברירה, עם שקיות הניילון שהבאנו מהבית לא נשרוד את הגשם הנורבגי), המוכרים לא הבינו מה נפל עליהם, ביקשנו לקנות כמה דברים וסיפרנו קצת על המסע שלנו ועל היומיים הרטובים שעברנו, כנראה שנכמרו רחמיו של אחד המוכרים והוא נאות להישאר וללוות אותנו – מזכיר לכם, החנות כבר סגורה.
18:00 ואנחנו עם השלל : מכנסי רכיבה נורבגיים דוחים מים, כפפות מחממות לחורף ומכנס ניילון איכותי נגד גשם. בהתחשב ביוקר האופנוענות בנורבגיה, הציוד מעולה והמחיר היה סביר בהחלט. נפרדנו ברצון מ- 2,500 קורונות, התלבשנו בביגוד החדש והמשכנו את הרכיבה, תוך שאיפה להשלים את  פערי הקילומטרז' מליל אמש. הרכיבה צפונה על כביש E6 שהוא ציר האורך המרכזי בנובגיה, שכולה אורך אחד ארוך. הייתה המשך לנהר האדרנלין שזרםן בנו משעות הצהריים , חזרנו למבנה "השועל" ורכבנו כך לאורך כול הדרך, כאילו היינו בחזרה גנראלית למפגן חיל האוויר.

באחד מתדלוקי האוויר …שלנו פגשנו קבוצת רוכבים נורבגים בתחנת הדלק שזה להם המפגש השבועי, גברים, נשים וילדיהם עם האופנועים. כמה מהם רוכבים על אופנועים שתם זמנם, המבוגר ביותר היה BMW R26  מודל  1958 שנראה במצב מושלם. בסוף היום,נרשמו עוד 520 ק"מ  על מד המרחק הכללי. הגענו עייפים וסחוטים לעיר Gron  ונכנסנו לסוויטה בקמפינג על אם הדרך.

2 חדרים, מקלחת צמודה, מטבחון גדול, סלון, חצר פרטית עם פינת ישיבה וכול החבילה הזו ממוקמת על נהר זורם וגועש ומרעיש.
קבוצות נוספות של אופנוענים היו כבר במקום, 2 ספרדים שירדו מנורדקאפ ובדרך הביתה ושני גרמנים בדרך לנורדקאפ.
יהיה מעניין לפגוש חלק מהרוכבים שאיתם כבר נפגשנו, בנורדקאפ .
נכנסנו למיטות, לא לפני ארוחת הערב של השף פופקין.
על קיבה מלאה נרדמנו לחלומות פז.

לילה טוב

איציק

———————————————————————————————————————————————-

ערך-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאיציק, מיכאל ואורי

———————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   יש 2 תגובות, הוסף תגובה    

7 ביוני 2011 פיורדים ועולים בדרך לנורדקאפ. דיווח 11

אומרים ישנה ארץ. ארץ אוֹפְנוֹרְבֶגְיָה

אי שם בסוף העולם מישהו מבין סוף סוף לנפש אופנוען. כי מי שסלל את הכבישים במערב נורבגיה, ידע כי יש מקומות שאפר להתחבר אליהם ממש, רק על שני גלגלים.


הצג את הוראות הגעה אל Åndalsnes, Norge במפה גדולה יותר

CIMG6080.JPG

אחד עשר ימים בדרך

שמים אפורים, עננים גבוהים מאד בצבע פלדה וגשם העומד לפרוץ בבכי בעוד כמה שעות, פתחו את היום האחד עשר של המסע. סופסוף חנויות נפתחו וגם הבנקים. שלושה ימים רצופים הכל היה סגור עקב חגיגות ושבתות. היינו חייבים לעצור לסידורים; כמו החלפת יורו לקורונות נורבגים. אחרת, נמשיך לשלם ימבה של עמלות המרה בכל תשלום; קניית אביזרי חשמל למיניהם – כבלים שפופקין איבד ועוד… בהמשך עוד חיכתה לנו היום דרך ארוכה והשלמת פערי קילומטרז' מהימים הקודמים.
ארוחת הבוקר הסתיימה בשעת בוקר מוקדמת וחיכינו לשעה 09:00 לפתיחת החנויות והבנקים.
10:30 ואנו ערוכים לצאת לעוד יום רכיבה, אלוהי הגשם התחשב… ושלח רסיסי טיפות קטנות ועדינות פה ושם.

החלטנו לצאת לדרך צפונה על כביש 55 לכיוון היעד הבא, מרחק של 400 ק"מ. בדרך נכנסנו לבקר את הקרחון Nigardsbreen, אחד משלושת הקרחונים הגדולים בנורבגיה. הגענו דרך כביש הגישה למקום, ההגעה לקרחון נעשית באמצעות סירה ואחריה יש קטע של הליכה רגלית, סדר גודל של שעתיים וחצי. החלטנו שמיצינו את ההיכרות עם האופי הקריר שלו, צילמנו די ויאללה קדימה. חזרנו לרכיבה. הגשם התחזק ככל שטיפסנו לגובה במעלה ההרים. בתחנת הדלק המקורה בין העצים, עצרנו ללבוש את חליפות הסערה ויצאנו להתמודד עם תהפוכות מזג האויר. הגשם כבר לא התאפק יותר ופרץ בבכי זלעפות ורחץ את ההרים, הכבישים והשקה את נוף הפרא סביב. שלוליות החלו להיקוות בשולי הכביש ומעליהן זחלו שולי ערפל כבד שהחל לכסות את ההרים. כמו קטע של סרט בדיוני; רכבנו להנאתנו במהירות סבירה של 60-50  קמ"ש. כמו ריקוד סלואו אלגנטי, מחייכים ונהנים. אכן כן. השמועה נכונה. בדקנו; החיים יפים!

כמעט ולא היתה תנועת אופנועים על הכביש בשוני גמור ליום האתמול (כנראה, שאין יותר מידי משוגעים כמו השועלים…). ככל שהמראנו, מזג האוויר השתנה לקררררר וגשום עוד יותר, חלפנו על פני כבישים מוכרים באיכותם; מהממים ומפותלים וחצינו עיירות ציוריות ומנהרות אינספור. מנהרות קרות מאד; דמיינו לעצמכם, שאתם רכובים על האופנוע ולבושים היטב, חולפים על פני וילונות יריעות גומי גמיש, כאלה המשמשים דלת כניסה לחדר קירור ארוך ומקפיא. זאת בערך התחושה… המנהרות מלאות במים המחלחלים מהתקרה וממעלה ההר, הסלעים בדופן הפנימית "מזיעים" ממש והכביש רטוב לגמרי כאילו שיורד גשם פנימי. מסך ערפילי של תרסיס מים, מלווה אותנו לכל אורך חדר הקירור הזה. הקור מקפיא את העצמות וכפות הידיים. במנהרה ארוכה אחת, הגענו לכיכר תת קרקעית מרכזית (כזה דבר עוד לא ראינו…). שלוש מנהרות נסיעה נפגשות בכיכר ענקית בקוטר של 40 מטר, בבטן האדמה (מראה מדהים…), במרכז הכיכר דמיינו כדור פחוס לצורת ביצה עומדת, המחוברת בקצותיה לתקרת המנהרה ולמרכז הכיכר, עיצוב אדריכלי וטכנולוגי יוצא דופן ומרשים.

למרות הגשם העז שלא פסק לרגע, (טוב, מאיפה הנוף הירוק הזה? נכון! מהגשמים…) המשכנו, עלינו וירדנו את ההרים בשיפועים של 10%, הכבישים התפתלו בפניות של 180 מעלות על צלע ההר וחייבו להוריד לראשון בכל פניה עם עליה חדה, מחדש. זוויות ההטיה נשקו לזווית ישרה והגענו לגובה של 1,623 מטרים. חלפנו בתוך פסגות מושלגות וקירות שלג בגובה של כשלושה מטרים המגיעים עד לכביש.
ההרים המושלגים ועטופי הערפל, בהקו בלבן עדין ומתחתיו סלעים שחורים וגסים. מהזוית הזו הנוף נראה אחר לגמרי. מרחיב אישונים ועוצר נשימה. עוצמה שניכרה בכל; בענק, בגדול, ברחב, ובגבוה. ההרים בגוונים של שחור ולבן צחור ונראו פתאום כמו דלמטי… אז החלטנו לקרוא להם "הרי הדלמטי".  למרות הגשם העז והערפל הכבד, נפעמנו והתרגשנו מהחוויה המרתקת. האדרנלין דחק את העייפות. כל שרצינו היה; להמשיך ולרכוב עוד ועוד ללא הפסקה. תחשבו שאתם מגיעים למוזיאון אמנות ונותנים לכם אפשרות להלך ולרכוב בתוך הציורים או הפסלים. זה רגע שמרגישים בו סוג של ענווה וכבוד אל מול דברים גדולים מאיתנו. בנקודות עצירה רבות לאורך הדרך הנצחנו את השכרון הנוף הזר לנו כל כך. הרכיבה בתוך צמר הערפל הוסיפה להיי הכללי של המסע ריחפנו (על האופנועים כמובן…) ודאינו כציפור דרור חסרת דאגות. אי-שם במרומים.

זה הי יום של מהירות רכיבה איטית, רטובה ולעיתים אף מסוכנת מאד. השעה כבר 21:30, 423 ק"מ חדשים ומאתגרים נוספו למד המרחק של כל אחד מאיתנו. זוכרים את הספרה 2…? אז, נכון להיום, אנחנו כבר על 3648ק"מ!
עייפים ורטובים, המשכנו בדרכנו לעיר Andalsens, למלון גראנד-הוטל, במלון מחכה לנו הסוויטה 414 בקומת הגג, כיאה לסיום יום רכיבה שכזה. נבלה את הלילה בשינה עמוקה ומלאת חוויות חדשות.
בהחלט שיש על מה לחלום….

מארץ הפיורדים. תודה לפירגונים וחג שבועות שמח. אורי, מיכאל ועבדכם; איציק.

———————————————————————————————————————————————-

ערך-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאורי, מיכאל ואיציק.

———————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   יש 10 תגובות, הוסף תגובה    

4 ביוני 2011 וביום השביעי מנוחה. לנורדקאפ – דיווח 7

הסכם אוסלו

אחרי יום מפרך הסכמנו שעם כל היופי של המקום; באנו לכאן לנוח.

CIMG5655.JPG

היום השביעי במסע מוקדש כולו לחופשה חד יומית באוסלו.
הבוקר התחיל קצת מאוחר מהרגיל, אכן העייפות מתחילה "להרביץ" בנו… ארוחת הבוקר חיכתה מעבר לדלת. היתכן שלא התעוררנו בצלצול הדלת?
אחרי שישה ימים וניצול מלאי הביגוד העליון והתחתון… התחלנו את הבוקר בכביסות בכיור השירותים, בתור חבלי כביסה כמו שאתם רואים , משמשים – דלתות, חלונות, כיסאות, שולחנות , אדן החלון ועוד… מיותר לציין עד כמה אנחנו מומחים בתחום, סינטבון ושפשופים טובים, הבריקו את הבגדים שעברו גם הם כברת דרך ארוכה. אחרי תליית הכביסה וארוחת הבוקר הצנועה משהו… יצאנו לכבוש את העיר.
התייעצות קלה עם פקידת הקבלה במלון (חמודה מאד…) לגבי אטרקציות והמלצות למסלול רגלי ותחבורתי נשאו פרי והתחלנו את הבוקר.

בתוכנית להיום: סיור רגלי ברחובות מרכז העיר, מבנים מיוחדים, טיילת הנמל ונסיעה ו/או הפלגה לראות מוזיאונים. ואחרי הכל, חזרה למלון לסייסטה ארוווווווווכה של צהרים. בשבוע הקרוב אין אפטרים או חופשות חד יומיות וכאלה, מחכים לנו שבעה ימי רכיבה טהורים (והרבה…אבל רגע. הרי זה היה החלום הרטוב שלנו כל בוקר בדרך לעבודה…) ועוד אתרים שבדרך.
המסלול החל במדרחוב היפה, גדוש תיירים. תחנה ראשונה היא – בנין האופרה המרשים, אחד מסמלי העיר אוסלו. משם המשכנו לשוטט בטיילת הנמל והאתרים מסביב לה. בדרך כמובן, קבוצות של אופנועים מכול אירופה מטיילים כמונו.
אוטובוס קו 30 למוזיאון הויקינג ולמוזיאון הימי (צריך גם קצת תרבות… לא ?). מרחק נסיעה של כ- 20 דקות ועלות של 150ש"ח הלוך חזור, (אמרתי כבר, מחירי טירוף…- פשוט הזוי לגמרי…ורק התחלנו את שבעת הימים שלנו בנורבגיה) .

השעה כבר 17:00. אחרי כמה שעות הליכה, הבנו פתאום שעצרנו באוסלו לא רק כדי לראות את שכיות החמדה שבה, אלא פשוט לנוח… והעייפות צנחה והיכתה בנו, כמו פטיש שיצא משליטה באמצע הרחוב וצנחנו על ספסלי הטיילת. דיון מהיר הביא אותנו להסכמה כי – חוזרים למלון, בדרך עצרנו לנישנוש צהריים ועלינו לישון על ממש. כמובן, נשפכנו למיטות בין רגע.
מחר, מחכה לנו יום רכיבה לכיוון דרום על כביש 18 ולאחריו עלייה צפונה, לכיוון העיר ברגן – מרחק של 750 ק"מ.

בשונה מימים קודמים, שבהם החלפנו מדינות כמעט בכול יום, כעת, נהיה בנורבגיה כשבוע ימים (נכון – הרב הראשי יצטרך לחשוב על נוסח נורבגי קבוע לתפילות טרם הרכיבה) עד להגעה לנורדקאפ בקצה הכי צפוני של אירופה כולה. המהווה את מטרת הטיול כולו.
אז ניפגש שוב מחר עם חוויות ואתגרים חדשים .
דשדש לכולם מכולנו.

איציק (פ י ה ו ו ו ו ו ו ק)

———————————————————————————–

ערך-יוני. כל זכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאיציק אורי ומיכאל

———————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   יש 5 תגובות, הוסף תגובה    

1 ביוני 2011 ממשיכים לנורדקאפ. יום 5

רכיבה של שכרון חושים ושוּלָה

מזג האויר הגיש לנו מנה ראשונה קרה ורטובה.

אך הגורל זימן לנו מנה עיקרית: מוזיאון אופנועים חד פעמי!

CIMG5314.JPG

 


הצג את הוראות הגעה אל Rømø, Denmark במפה גדולה יותר

בניגוד מוחלט לאתמול, התעוררנו לבוקר חורפי וקריר מאד. נגמר הפינוק של ברלין, לארוחת בוקר צריך לדאוג לבד… וצרכנייה דווקא יש, אז אורי ומיכאל יוצאים שמחים לעשות שופינג בסופר! לא ממש קניות למשפחה. בסה"כ מצרכים להכניס אנרגיה על הבוקר… וחוטפים בומבה בקופה. בחיי שחיטה לא כשרה. הקופאית לא מתרשמת מההפתעה על פנינו ורושמת –  26 יורו על כמעט כלום. אז מסתפקים במה שיש. אין מצב לצאת על קיבה ריקה. לך תדע איפה תמצא שוב אוכל.
תפילת הדרך נאמרת בכוונה ועצימת עיניים, כנדרש ע"י כבוד הרב הראשי אורי ויוצאים לדרך מזרחה וצפונה לכיוון מאלמו Malmo – שבדיה.
08:00 יציאה ברכיבת בוקר ערפילית, כשאנחנו עטויים חליפות סערה לקבלת הגשם שהניח לנו ביומים האחרונים ונראה כי הוא שוב בדרך.

תידלוק בוקר – וואוו כמה יקר: 8.3 שקלים לליטר! ואנחנו חשבנו שבארץ הדלק יקר… יש לאן להתפתח… (מאחר ואנחנו בונים על כך ששטיינייץ לא ממש קורא בלוגים של אופנוענים. אל תגלו לו. וכולנו נמשיך לקטר בכיף…), השמיים קודרים ואפורים וקבלת הפנים ליום החמישי די מדאיגה, כבר התרגלנו לשמש סטייל אוגוסט… אבל בינינו, גם זו חוויה. כבישים שלא נגמרים ונדמה כל רגע, שאנו רוכבים אל אופק שרק הולך ומתרחק, הכול מסביב שלו ורגוע, אתה והאופנוע לבד, חוויה אישית מרתקת עד דמעות…

PIC_0444.JPG
עזבנו את הכפרים הציוריים והשלווים, יצאנו מזרחה לדרך המהירה-  כביש 45 לכיוון צפון, לעיר קולדינג Kolding ומשם מזרחה על כביש 20 לכיוון מידלפארט Middelfart (סליחה להומור הנמוך- אבל באמת נשמע כמו פלוץ בינוני) .
לאחר כ – 60 ק"מ של רכיבה בגשם דוקרני משהו… ואפילו מעצבן! לקחנו ימינה ודרומה על כביש 9 .
הבטחנו שמהיום מתחיל הטיול : בואכה כביש 8 הגענו לטירת אגסקוב Egeskov Castle, עמדנו בתור לקופה –" כמה עולה כרטיס כניסה?" אנחנו שואלים ומכינים כמה שקלים…. "81 יורו לשלושה מבוגרים", נאמר מעברו השני של החלון, "מה?!" אנחנו מסתכלים האחד על השני: "נכנסים או לא?" ברור שכן, הרי לא נחזור על עקבותינו אנחנו כבר פה. הסיור בטירה המדהימה וההסבר הרהוט מהמדריך הארגנטינאי הצמוד – מיכאל, ניחמו בנו את תחושות יוקר הביקור.

ההפתעה הגדולה

ואז אנו יורדים למטה כדי לעבור למבנה הבא בעודנו מתקרבים לדלת ולפתע רואות עינינו אופנועים נעוצים על גג משופע. נעתקה נשימתנו: מסתבר כי מלבד הטירה, יש במקום מוזיאון מוטורי עם דגש על אופנועים, יחיד מסוגו. אוסף מרשים ביותר, המכיל כמה מאות אופנועים מסוגים שונים, מתקופות שונות בהיסטוריה הטכנולוגית של העולם. התמונות שלפניכם מעידות עד כמה המקום מרשים; יש בינינו שמצאו שם את דגמי האופנועים שגדלנו לצידם ואולי אף רכבנו עליהם. מי שיגיע מביניכם לכאן, ימצא וודאי אופנועים שחלם עליהם או שמע עליהם מסיפורים. וככל שהדבר נוגע לנו (המשוגעים לדבר… והחולים באמת…) זו ההגדרה האולטימטיבית למושג: "תאווה לעיניים". הלב מחסיר פעימה, מפרפר בהשתאות אל מול פלאי הטכנולוגיה, העיצוב והתרבות, של עולם האופנוענות. קיבלנו כאן המחשה; כמה ארוכה, רחבה ועמוקה ההיסטוריה של התחום – וכמה אנחנו חסרי ידע ממשי בתחום וכי רובנו מכירים רק את האפנוע שלנו ושל החברים שלנו, האופנוע שהיה לנו ואולי זה שאנחנו חולמים עליו. יש במוזיאון אופנועים מתחילת המאה הקודמת וסיפורים על האנשים שמצאו אותם (מצגות וסרטונים על מסכי פלזמה באולם) ושיפצו אותם עד היסוד. ברור לכם, ששום סכום או מחיר כרטיס כניסה, גבוהים ככל שיהיו – לא ממש עיניינו אותנו, אל מול אוצר שכזה – עכשיו נרגענו והבנו: היה שווה ובגדול. חברים, מי שמזדמן לסביבה. חובה ! חובה ! חובה ! להיות שם. הנה בבקשה, רצף נבחר של צילומים מהמקום:

ועוד חוב קטן מאתמול, אני שמח לבשר לקהל הקוראים שלנו, שאחרי דיונים סוערים וסוחטים והתלבטויות רבות… הצטרפה אלינו למסע באופן רשמי ומוצהר שולה גארמין. שולה דוברת מספר שפות בצורה רהוטה (מס' משפטים מצומצם וממוקד…), קול צורם שתלטן ומנדנד, כשאתה לא מקשיב לה (…"בעוד 200 מטרים פנה שמאלה"…"מחשבת מסלול מחדש"… ועוד כל מיני כאלה…). עם שולה בחרנו לדבר בספרדית ולהושיב אותה אחר כבוד בחזית אופנועו של מיכאל. אתו היא הכי מסתדרת וגם יותר קל לה עם דובר השפה. (אנחנו עם דגם מסדרה 600 שהגיע עם האופנוע).

CIMG5216.JPG
שולה מכירה היטב את אירופה ותלווה אותנו לאורך המסע ( למרות שהיום היא קצת פישלה…) עד החזרה למינכן. המשכנו על כביש 163 דרך הישובים הכפריים, לא לפני שעצרנו בחנות אופנועים לקנות כפפות חורף חדשות למיכאל. רוכבים לכיוון צפון מזרח וחוזרים לדרך מהירה – כביש 20 לכיוון מזרח.
בדרך אנחנו חולפים על פני מיצר Great Belt וגשרי סטורבלאט שני גשרים אימתניים בגודלם, גובהם, רוחבם, עומקם ואורכם. שניהם חוצים את הים, כמה מוזר ומיוחד. לראות את הצג של שולה גארמין כשאנחנו על הים – הכול כחול מסביב ורק קו אמצעי אחד… ממש תחושה של חציית ים סוף המקראי…
שלא תחשבו שלא משלמים על חווייה עוצמתית שכזו – בכניסה לכביש 20 "שדדו" אותנו ב – 50 יורו לשלושת האופנועים וביציאה גילחו מאיתנו, עוד 66 יורו לשלושת האופנועים, חוץ מהעובדה, שמאד מאד יקר פה ויורו מקבלים רק בשטרות. את העודף מחזירים בכסף מקומי במטבעות שאין לנו ממש מה לעשות איתן.

זוכרים את השמיים המאיימים? הגשם לא פסק מלרדת ובמשך כ- 100 ק"מ, כשאנו חמושים בחליפות הסערה ונשטפים כהוגן, בהמשך חצינו מדרום לקופנהאגן בירת דנמרק וממש בסמוך לשדה התעופה הבינלאומי, הגענו לעוד פרוייקט אדיר ממדים,  המחבר את מערב צפון סקנדינביה לדנמרק. למאלמו בשבדיה. זה מתחיל במנהרה באורך 4 ק"מ, שעוברת מתחת לים ואחר כך עולים על עוד גשר עצום, שקצהו נוגע בשולי העיר מאלמו. נכנסו לעיר לחפש מקום לינה ולאחר תנאי הצימר המינימאליסטי של אתמול… מצאנו חדר משפחה מפנק במלון במרכז העיר, כולל ארוחת בוקר. עם חנייה תת קרקעית מוגנת לאופנועים.

עכשיו ניתן להוסיף עוד 427 ק"מ למניין מד האוץ שעומד בסוף היום החמישי, על 1557 ק"מ.
שני השועלים הבוגרים כבר חורפים מזמן ואני חייב ללכת לתפוס תנומה וכוחות למחר.

CIMG5316.JPG

אז ביי בינתיים וניפגש מחר בנורווגיה.

ממיכאל, אורי וממני.

איציק

———————————————————————————————————————————————–

ערך-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאיציק מיכאל ואורי

———————————————————————————————————————————————–

 

 

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   יש 8 תגובות, הוסף תגובה    

« פוסטים נוספים - פוסטים קודמים »