אופנוען בודד בצפון ומרכז פרו:

מדבר. ים. וקניון דל פאטו החד פעמי

קניון דל-פאטו פרו

הצג את הוראות נסיעה ל-לימה, פרו במפה גדולה יותר

עוד דיווח מאחד מהקטעים הכי מיוחדים של צפון פרו, עליו מדלגים רוב המטיילים השגרתיים: כנסו כאן לבלוג של דורון וכרגיל; כתיבה נהדרת של הרפתקן סקרן ומעז. ההנאה מובטחת!

בבקשה קטע לחימום:

"בוקר חדש, מביט לשמיים, מביט בתחזיות של אתרי מזג האויר – יש ביניהם ויכוח. אחד טוען לגשם קל והשני אומר מעונן חלקית, אצא לבדוק בעצמי. מתקדם בחשש מסוים מהבלתי נודע לכיוון מזרח לאורך נהר Santa. עובר חלקות חקלאיות לאורך הנהר והנוף מתחיל להיסגר אט אט, הירוק מתחלף בסלעי גרניט כהים ועליהם פזורים קקטוסים עבי בשר עד שגם הם נעלמים. קירות ההרים משני הצדדים נעשים יותר ויותר זקופים וחסרי צמחיה לחלוטין. לאחר 65 ק"מ נגמר הכביש. אני ממתין מעט כדי לראות אם יש מטיילים מצטרפים ברכב או באופנוע, כלום, נאדה. רק אני והגרניט החשוף ולפני דרך עפר של 80 ק"מ החולפת דרך 39 מנהרות חשוכות ומטפסת מגובה 500 מ' עד ל 2,200 מ'. לרכב או לא? לא עומד בפיתוי ובדחילו ורחימו אני יורד לדרך העפר ותוך כמה ק"מ כל 100 הסיבות שהיו לי במהלך הלילה האחרון של נים לא נים מדוע לא לרכב כאן לבד, נעלמות כלא היו. הרכיבה עוקבת אחרי פיתולי נהר סנטה, בעצם מעליו, פעם מימין ופעם משמאל והאפיק הולך ומעמיק ומסמן את הגבול בין ה"רכס הלבן" הכולל 22 פסגות מעל 6,000 ובכך הוא השני בגובהו בעולם אחרי ההימלאיה, לבין ל"רכס השחור" הנמוך מעט ממנו (Cordillera blanca & Cordillera Negra). ביניהם עובר קניון דל פאטו (Canyon del Pato) אשר בו זורם נהר "סנטה" ולאורכו דרך העפר המהווה מוקד עליה לרגל לרוכבים ותרמילאים בפרו. הדרך חולפת על פני גשרי ברזל מעל לנהר הזורם ולאחר כמה ק"מ בלבד נכנסתי למנהרה הראשונה. הקניון הלך ונעשה צר וכהה סלעים. במקום מסוים המרחק בין קירות הקניון ולמעשה בין הרכס הלבן לשחור מגיע ל 10 מ' כאשר ההתנשאות של ה"לבן" היא ל 6,000…" המשך אצל דורון

—————————————————————————————————————————–

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שייכות לדורון קדמיאל

—————————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה    

כבישים ארוכים. רוכבים שנפרדים

ואיחוד משפחתי בחווה של דני, אחיו של גבי בפרו

הצג את הוראות נסיעה ל-Trujillo, La Libertad, Perú במפה גדולה יותר

יום רביעי 24.10.2012
הבוקר כיבד אותנו במזג אויר נעים. יצאנו להוציא את האופנועים מהחניה והבאנו אותם לכניסה, כדי להתארגן לרכיבה. המרחק גדול ולא ברור לנו מצב הכביש. היציאה מ – Popayan לא היתה קשה ובזה נגמרו הדברים הטובים להיום. הכביש לא דומה בכלום למה שהיה אתמול. כביש דו מסלולי באיכות רעה ולא מאפשרת רכיבה נורמאלית ובנוסף לזה הדרך מפותלת מאד. החברה נכנסו לאטרף של רכיבה מהירה ולי זה היה מהר ולא נעים. החלטתי שאני רוכב במהירות שלי גם במחיר התנתקות מהקבוצה. למרות זאת, הייתי חובר אליהם מדי פעם כאשר הם נתקעו אחרי שיירה של משאיות כבדות. עצרנו לכוס קפה כאשר התחיל גשם ואיקי נעלם אי שם מלפנים. כאשר התארגנו לפני הכניסה למסעדה, הגיע בחור גרמני נוסף על אופנוע סופר טנרה והצטרף אלינו לקפה ולהמשך היום. לאחר מספר דקות של רכיבה, ראינו את איקי ועצרנו להיכרות. המשכנו כאשר אני ממשיך לרכוב מאחור בקצב שלי ואז גם הצטרף לחגיגה הגשם שלא מוסיף בריאות לרכיבה. לקראת הצהרים, עצרנו להפסקה נוספת ואז הסתבר שגם אד וגם פיל לא נהנים מהרכיבה המהירה ונוצרו שתי קבוצות של איקי והגרמני השני שגם הוא רוכב מהר וטוב והזקנים שרוכבים בקצב לאט יותר ובנוסף התחלנו לעצור לצלם בגלל שהנוף השתנה ונהיה מדברי יותר וטיפס דרך כביש מדהים, שאי אפשר היה לא לעצור לצלם. לאחר מכן הגשם התחזק והיה די ברור שלא נעמוד במשימה של להגיע ל – Ipiales  שליד הגבול עם אקוודור ועצרנו עייפים ב –  Pasto כ- 80 ק"מ מהגבול שנשלים מחר. המקום שהגענו עליו נחמד, מלא במטיילים מהרבה מדינות ובנוסף יש שני אמריקאים על אופנועים שמטיילים מספר שבועות בקולומביה ויש עוד מה לראות לדעתם. כנראה שאכן קולומביה שווה הרבה יותר ממה שזכינו אנחנו לראות וזה יעד שירשם לטיול עתידי.

יום חמישי 25.10.2012
החלטנו להתארגן מוקדם כדי להגיע לגבול לפני הפסקות הצהרים של העובדים במעברים. לא היה ברור לנו מתי כמה זמן יימשך תהליך של מעבר הגבול. יצאנו כמתוכנן בסביבות 8:30 דרומה לכוון העיירה Ipiales, כמו תמיד, היציאה מהעיר לכוון הכביש, היא אחת הבעיות של הרכיבה בדרום ובמרכז אמריקה. לאחר מכן הכביש השתפר לאיכות הרבה יותר טובה, מאשר זו שחווינו אתמול ואיפשר רכיבה סבירה. הנוף יפ, אך החברה האלה, לא מרבים לצלם וכך אני מפסיד הרבה דברים יפים. לא תמיד אפשר לעצור כדי לצלם משהוא יפה שאתה רואה, בגלל בעיית בטיחות. אין שוליים לכבישים. מה שיוצא מזה הוא שהרבה פעמים אני מצלם מה שאפשר ולא מה שהייתי רוצה לצלם. לאחר קצת יותר משעתיים בנוף יפה, הגענו לפאתי העיר והחלטנו לרכוב לביקור בכנסיה המפורסמת והיפה של העיירה – שאכן הוא מדהימה ביופיה וביחד עם ארוחת בוקר מאוחרת, שרפנו שעתיים ואז רכבנו לגבול קולומביה-אקוודור. היציאה מקולומביה היית מהירה מאוד וגם הכניסה לאקוודור היתה מהנעימות ביותר ולמרות זאת, רק קרוב לשעה 14:00התחלנו לרכוב לכוון העיר Ibarra ממנה פונים לעיירה La Esperanza  שאד, המדריך קבוצות באקוודור לפעמים, המליץ מאד לבקר בה. הכביש טוב והנוף שונה ממה שראינו בימים האחרונים, בעיני הוא משרה אוירה נינוחה. אין לי דרך להסביר את מה שאני אומר – אבל ברגע שנכנסנו לאקוודור, כאילו הכל יותר רגוע. הרכיבה עברה טוב ולאחר כשעתיים, הגענו לאיברה ועצרנו לכוס קפה. המרחק עד העיירה לה-אספרנסה, לא גדול אך החושך ירד מוקדם כך שהיינו צריכים לזוז מהר. הדרך לעיירה לא סלולה ועשויה מאבנים צפופות במצב לא הכי טוב ובנוסף לזאת לא הבנתי על איזה יופי אד מדבר מכוון שהנוף בדרך הקודמת, היה הרבה יותר יפה. כנראה שיש לו זיכרונות יפים מהמקום או הטיולים בסביבה עושים את זה. התארגנו בחדרים פשוטים ומחר אחליט האם אני מטייל איתם בסביבה, או יוצא לדרך דרומה. כנראה שמכאן, כל אחד הולך לדרכו. בכל מקרה, אד מתכוון להשאר בקיטו לחכות לחברה שלו שתגיע לביקור. עד כאן להיום.

יום שבת 27.10.2012

לאחר התלבטות החלטתי אתמול לא לעשות שום דבר מלבד מנוחה, שליחת תמונות וקריאה. הרגשתי חולשה כזאת שלא רציתי להעמיד למבחן את יכולת הסיבולת שלי בגלל העייפות המצטברת שאני מתחיל להרגיש יותר ויותר. המנוחה עזרה ובסוף היום הרגשתי יותר טוב. הבוקר התארגנתי ליציאה עם מתיאס ( הבחור הגרמני שהצטרף שלשום ) מכוון שאיקי החליט לנוח יום נוסף ויחד עם פיל הם ממשיכים לקיטו מחרתיים ואד שמחכה לחברה שלו נשאר עוד מספר ימים בלה אספרנסה. מתיאס בן 30 אבל בוגר מאד ורוכב טוב על האופנוע ואוהב לצלם וזה היה כל כך שונה מימים אחרים. פתאום שוב עוצרים לצלם דברים יפים ויש כאלה בשפע גם באקוודור. לאחר כחצי שעה מהציאה בבוקר עברנו את העיירה Otavalo ולייד השוק עצרנו לצלם את הפעילות הרבה של שוק סוף השבוע ולאחר עו כחצי שעה עברנו את קו המשווה וגם שם עצרנו ללא מעט זמן לצלם ולהתרגש מהארוע . ביקשנו להכניס את האופנועים למתחם שמסמן את קו המשווה ( אקוודור) כך שיש לנו תמונות יפות מהמקום , בשבילי זה היה מאוד מרגש. בכלל' היום הרגשתי שחזר לי החשק לנופים חדשים וחוויות נוספות וזה בגלל הסיגנון שנידבקתי בו בימים האחרונים של לנוע לנוע בלי לטייל ובלי להנות רק לרשום התקדמות והיום הסגנון השונה החזיר לי את ההנאה שבטיול כזה. בכלל בזמן האחרון התלבטתי הרבה בין לטייל בקבוצה דבר שנותן ביטחון לבין לטייל לבד – שאז אתה בונה לעצמך את סדר העדיפות של היום. כמובן שהיום השתכנעתי סופית שאני אתן עדיפות לטיול (כלומר לבד או עם שותף מתאים לסגנון) על הביחד (שנותן ביטחון ) אבל לוקח ממני הרבה מהכיף של המסע בצהרים, מתיאס רצה לרכוב לכוון פארק יפה הנמצא מערבית לכביש שאנחנו רוכבים עליו ( הפאן אמריקן ) ושיכנע אותי לבוא איתו, מה שלא התחרטתי, מכוון שהגענו לאזור נופי מדהים ביופיו רק שאני החלטתי לא להמשיך איתו בגלל איכות הכביש שהיה נוראי והתפצלנו וקבענו להפגש בהוסטל ב – Latacunga . אני חזרתי את המרחק שכבר עשינו ומצטער על הנוף הנהדר שאני מפסיד. עליתי על הכביש ורכבתי לאט ובכיף דרומה עד שהגעתי להוסטל. לאחר כחצי שעה, הגיע גם מתיאס וסיפר שלא הצליח להשלים את המשימה בגלל שהכביש הפך להיות בלתי אפשרי למעבר גם לרוכב טוב כמוהו. הלכנו לאכול ארוחת ערב ועכשיו כל אחד עם עצמו. מחר נמשיך דרומה ביחד. כנראה יום אחד נוסף מכוון שמשם כל אחד ירכב למעבר גבול אחר עם פרו . שבוע טוב לכולם גבי

יום ראשון 28.10.2012
היום היה קר מאד. לא הייתי מאמין שהטמפרטורה באקוודור תהיה פחות מ – 10 מעלות. מתיאס ואני יצאנו לדרך ארוכה, כאשר היעד הוא Cuenca במרחק של 335 ק"מ מ-Latacunga בה היינו הבוקר. היום יום ראשון, כך שהתנועה חלשה יותר אבל הדרך מאד מפותלת מה שעושה כיף לרוב רוכבי האופנועים… אבל לא לי. מתיאס שרוכב נהדר, היה רץ קדימה ומדי פעם מחכה לי. כך עד אשר הגענו ליעד עייפים מהרכיבה ארוכה. לעשות מרחק כזה בדרום אמריקה, זאת לא משימה קלה. הדבר היחיד המעניין שקרה לנו היה פגישה מקרית עם צוות צילום של הטלויזיה הבלגית שמצלמים את עצמם ברכיבה על אופנוע על בסיס טיול שאחד מהם עשה לפני 15 שנה והם משחזרים את המסלול, כולל ניסיון לפגוש את האנשים שהוא פגש אז ולספר את הסיפור של אז והיום.

יום שני 29.10.2010
אני מתחיל בשני דברים שאני רוצה לספר עליהם יומיים כבר וכאשר אני בא לכתוב אני שוכח אותם הראשון: מחיר הדלק, 2 דולר לגלון כ – 2 ש"ח לליטר. רבע מאשר בארץ!  השני: כמעט לכל הערים יש כבישים עוקפים באקוודור וזה ממש מדהים.
הבוקר יצאנו לדרך בפעם האחרונה יחד, מתיאס ואני וגם זה לחצי שעה מכוון שכאשר הגענו לפיצול שמדרום לעיירה Tarqui  מתיאס המשיך לכוון דרום לעיר Loja בעוד אני פניתי מערבה לכוון  Pasaje כדי לעבור את הגבול באזור החוף בעיירה Huaquillas . וכך מצאתי את עצמי רוכב שוב לבד בקצב שלי ונהנה. בתחילה הנוף כפרי יפה ובהמשך מתחילות הירידות לכוון השפלה והנוף הופך להיות מדברי והכביש רע. באמצע הדרך עצרתי וביקשתי קפה עם חלב ומה שנותנים לך, זה כוס חלב חם ואתה מוסיף את הקפה ובעצם נס על חלב וזה ממש טעים וכיף לשתות ולנוח. לידי ישבו שני מקומיים שבדרך כלל גם מתעניינים באופנוע ובטיול והפעם היתה הגזמה. הוא שאל אותי על הטיול ומה אני עושה בחיים וכאשר עניתי לו שלאחרונה ניהלתי הקמת פרוייקט, הוא נדלק והתחיל לספר לי על הפרוייקט התיירותי שהוא רוצה להקים והוא רוצה שאני אבוא לראות את זה במרחק שעה מהיכן שישבנו. לך תסביר לו שאני כבר רוכב כ – 3 שעות על הכביש ולא ראיתי שום תייר והוא עוד רוצה להקים פרוייקט תיירותי במרחק שעה נסיעה מכביש שאין בו שום תייר. אחר כך רק הבנתי שהוא מתכוון שאני אהיה המשקיע. הוא ממש כמעט גרר אותי אליו והייתי צריך להסביר לו, שאני חייב להגיע לגבול מכוון שמחכים לי שם וכאשר אחזור – במידה ואחזור אני אפגוש אותו. אז במידה ומישהוא שקורא זאת ורוצה להשקיע באקוודור בפרוייקט תיירותי, הטלפון והשם נמצאים איתי. בהמשך הירידה לכוון השפלה, האזור חוזר להיות ירוק ובשפלה עצמה הנוף ממש לא יפה והכביש שוב בתיקון וקטעים גדולים נוסעים על מעקפים מכורכר מהודק. אני מגיע אחר הצהרים ל- Huaquilles ומוצא מלון נעים וזול ומתמקם לקראת מחר. יצאתי לטייל קצת בעיירה ובעיקר בשוק הפעיל וקינחתי בארוחת ערב בעגלה שמוכרת מזון שהוא גם זול וגם טעים מאוד. מה יהיה על הבטן אני אדע מחר, קניתי לי גם מנגו וגם 3 אמפנדות טעימות. בקיצור מישמש של מזון. מחר אני עובר לפרו במטרה להגיע ל – Mancora כ – 150 ק"מ מדרום לגבול. בתקווה שהמעבר יהיה בזמן סביר. עד היום, כל מעבר לקח בין 3 עד 4 שעות. עד כאן להיום     גבי

יום שלישי 30.10.2012

את הבוקר התחלתי כרגיל בשיחות הסקייפ לארץ. בגלל הפרשי השעות, זאת האפשרות היחידה לתפוס שיחה עם אמא שלי או המשפחה. רק בימים שאני לא זז מהמקום, אחרת כאשר מסיימים את היום בשעה 16:00 בערך עד שמתארגנים ומוכנים לצלצל – השעה בארץ כבר מאוחרת לרוב האנשים הנורמאלים. הכוונה שלי היתה להגיע מוקדם, כדי לנסות לדלג על צפיפות יתר של עוברי גבול. כאשר הגעתי למעבר הגבול, אמרו לי שהמכס לא כאן אלא 4 ק"מ לאחור ונסעתי לשם. ושם אמרו: "זה לא כאן, זה שם". אז חזרתי לשם ושם בפעם השניה אמרו לי: "סליחה זה שם אבל תמשיך 10 ק"מ" ונסעתי לשם ושם אכן מצאתי את המקום, אבל אין קצין שיאשר לי יציאה. המעבר פתוח 24 שעות, אבל כנראה, אחראי המשמרת היוצאת הלך מוקדם מדי וזה שמחליף אותו, עדיין לא הגיע ואני בתווך. בסוף הוא הגיע ולקח 5 דקות ויכולתי לצאת, לקבל אישור יציאה גם מההגירה. אבל רגע…להכנס לפרו אי אפשר, מכוון שאין להם תקשורת. אז לאחר עוד חצי שעה, שלחו אותנו למסוף של היוצאים מפרו. שם יתנו לנו אישור להכנס אבל המסוף שם… במרחק 4 ק"מ בחזרה. אז נסענו לשם. אבל שם, אין להם חותמת כניסה, רק יציאה. אז צריך לנסוע להביא חותמת. כמה זמן צריך כדי להביא חותמת במרחק 4 ק"מ בדרום אמריקה? מעל לחצי שעה! אבל בנתיים נוצר תור ענק של יוצאים ונכנסים לפרו שנפרדתי ממנו לאחר עוד רבע שעה. בקיצור, אני כבר שעתיים וחצי בתחנות ועדיין לא הגעתי לקשה מכולם בדרך כלל. וזה האישור לאופנוע במכס של המדינה אליה נכנסים. כאן דווקא הייתה לי הפתעה נעימה ולאחר עוד כחצי שעה, הייתי עם האישור המיוחל, כך שכל התהליך בסופו של דבר לקח כמעט כרגיל כ- שלוש שעות עד ארבע. עכשו אני בפרו, מתחיל את הרכיבה דרומה לכוון Mancora , הכביש בסדר והתנועה לא צפופה אך איטית. אני עובר את העיר הראשונה בפרו Tumbes וממשיך דרומה ואז הכביש מתחבר אל רצועת החוף בה אני נהנה מרכיבה לאורך חוף היבשת. הנוף שטוח ובעיקרו לשימושים חקלאיים (בפרו, חקלאות מתקדמת מאד בחוות הגדולות ופחות אצל החקלאים הקטנים) ומדי פעם באזורים יותר קשים לעיבוד אין חקלאות ושולט הריק. בצהריים אני מגיע ל- Los Organos שם יש לאח שלי בית בקונדומניום מקומי המשמש את החברה לשליטה על פעילותה באזור. אני מתמקם וכותב לתוך המחשב, אבל אין Wi Fi ולכן אין לי מושג מתי החומר ישלח. גם לא ברור לי עד מתי אני אשאר כאן .

יום רביעי 31.10.2012
אתמול בערב, כאשר הגיע לבית בעל הבית שזה אחי הצעיר, כמובן התרגשנו. לאחר שלא התראינו מספר רב של חודשים וישבנו לקשקש. יותר מאוחר יצאנו לעיירה  Mancora לאכול ולהסתובב מעט. העיירה מאד תיירותית ויש מגוון גדול של דברים לעשות, אבל שנינו היינו עייפים וחזרנו לבית. מכוון שאחי מאד עסוק, החלטתי במקום לנוח במנקורה להמשיך ללימה ושם יש יותר מה לעשות וככה הלכנו לישון.
בבוקר כרגיל, אני מתעורר עם אור ראשון ולכן גם התחלתי להתארגן לקראת היציאה. המרחק ללימה הוא כ -1100 ק"מ כך שחילקתי את הרכיבה ל – 3 ימים. כאשר עמדתי להעיר את דני, הוא הופיע והודיעה לי שהיום שלו בוטל לכן הוא פנוי. אז כל התכניות השתנו והחלטנו להעביר את היום ביחד בסיור בשתי החוות שבבעלותו כאן בצפון פרו. מכוון שהוא טס מחר ללימה, החלטנו שאני ארכוב באופנוע עד החווה שליד העיירה  Sullana ולאחר סיור בחווה, נמשיך ברכב לחווה השניה שליד העיירה  Tambo Grande שהיא צפונית, במרחק של עוד כ – 100 ק"מ וכך היה. בחווה היותר צפונית, יש בית יפה ששם נשארנו ללון בלילה לאחר שאכלנו ארוחה קלה בצהרים בדרך לחווה. קינחנו בארוחה מעשה ידינו בחווה לאחר שקנינו מצרכים ב Sullana . המקום שקט ונעים מאד ומשקיף על כל הסביבה כך שמאוד נעים לשבת על כוס קפה ולדבר על הכל. בזמן השקיעה, הצבעים היו מדהימים ואני מקווה שאכן התמונות ישקפו את המראה הנפלא. ישבנו כך עד מאוחר ופנינו למנוחה.

יום חמישי 1.11.2012
הבוקר הסיפור חזר על עצמו. כאשר התעוררתי מוקדם, הכנתי לי כוס קפה ויצאתי למרפסת הנעימה לשתות. אך הצלחתי באחד השיעולים שלי, להעיר את דני שהצטרף אלי לראות את הזריחה היפה (זאת פעם ראשונה לאחר 3 שנים, שהוא רואה זריחה… הוא ישן בדרך כלל עד יותר מאוחר). לאחר כשעה, התחלנו להתארגן לקראת החזרה לחווה הקרובה לכביש לכוון  Piura שמשם אני מתחיל את הירידה לכוון לימה. וכך בשעה 10:00 לערך, התחלתי לרכוב דרומה ,במטרה לנסות להגיע לעיר Trujillo במרחק של כ – 400 ק"מ. רכבתי כמעט בלי לעצור (רק לתידלוק) ואכן, לקראת אחר הצהרים המאוחרים, מצאתי מקום להעביר את הלילה לקראת המשך הרכיבה מחר. הנוף לכל אורך הדרך די משעמם. כאשר רק בעמקים מסויימים ולא גדולים, יש חקלאות וכל היתר שטחי בור. הרוח היום היתה חזקה ודי הכבידה על הרכיבה שעייפה אותי מאד.

עד כאן להיום  סוף שבוע נעים לכולם

גבי

——————————————————————————————————————————————————-

ערך יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לגבי פלקסר

——————————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

קולומביה מפתה בנופיה הירוקים

גן עדן לרכיבה על שני גלגלים

הצג מפה גדולה יותר

יום רביעי 17.10.2012
את היום העברנו בלחכות שהביטוחים יגיעו. גם אם משהוא התכוון לצאת לדרך, אי אפשר בלי הביטוח שהתעכב מלהגיע ובנוסף לזאת, ירד כל הבוקר גשם זלעפות. בצהרים הלכנו המקסיקני ואני לטייל בעיר העתיקה ולאורך החוף והעברנו את הזמן וכאשר חזרנו, הסתבר שהגיעו הביטוחים אבל השעה היתה כבר מאוחרת ליציאה כך שנחנו יום בכיף.

יום חמישי 18.10.2012
מוקדם בבוקר, התחלנו להתארגן ליציאה והתגבשה קבוצה של 4 אנשים שיורדים דרומה לכוון Medellin . הקבוצה מורכבת מ – אד בחור נפלא בן 69 נראה צעיר מגילו ורוכב נהדר על האופנוע ומנהיג מלידה. פיל הקנדי. איקי ואני. בתחילה רכבנו למוסך של סוזוקי בעיר, לתקן תקלה חשמלית שיש לפיל ולאחר מכן התחלנו לצאת מהעיר שהייתה נוראית. ראשית, היא גדולה ממה שחשבתי. שנית, הצפיפות בכביש דחוסה ממש. כמות המכוניות גדולה מהיכולת של הכביש לשאת והנהיגה של המקומיים, נוראית. בקיצור, לקח לנו כשעה לצאת מהעיר וגם אז הנסיעה לא משהוא נעים ביותר. אד הוביל והוא רוכב די מהר בכביש הפתוח יחד עם זאת, מאד זהיר בעקיפות בדיוק הפוך מאיקי; שבכביש פתוח רוכב במהירות סבירה, אבל רק רואה אפשרות של עקיפה, מתעורר אצלו מנגנון רדום ואז הוא מדליק מבערים ומתחיל לעקוף במהירות מדהימה. לאחר כשעה של נסיעה אטית, איקי שרכב אחרון עד, אז עקף אותנו ונעלם. לאחר עוד כמה דקות, אד עצר לקפה עם פיל ואנוכי. אני חשבתי שכאשר איקי יבין שהוא לבד הוא יחזור ויצטרף, אך הדקות עברו והחלטתי לצאת קדימה ולראות האם הוא מחכה לנו. לאחר מספר ק"מ, הבנתי שאין טעם להמשיך ועמדתי לחזור ואז הוא הגיע בטיסה ועצר לידי כעוס כהוגן ושאל היכן כולם. כאשר הסברתי לו שהם עצרו לאכול. הוא התעצבן ואמר שככה הוא לא ממשיך… הסתובב ונסע. חזרתי למסעדה והודעתי שאיבדתי שותף. לאחר כמה דקות, הוא הגיע והודיע שהוא ממשיך לבד וכך היה. אני נשארתי מכוון שהפסקה כל שעה שעתיים, אני חייב ולמזלי כך גם אד ולכן התאים לי לא להתעצבן ולרדוף אחר איקי. הדרך השתפרה כל הזמן ואיתה הנוף היפה של קולומביה. מאחר ויצאנו מאוחר וגם המהירות לא היתה גבוהה, לא עמדנו במרחק המתוכנן ובשעה 16:00 התחלנו לחפש מקום לינה בעיירה Planeta Rica ומצאנו מקום נחמד. יצאנו לטייל בעיירה הנחמדה, אכלנו אוכל מקומי ברחוב וישבנו לשתות פעמיים, הם בירה ואני קולה.

יום שישי 19.10.2012
הבוקר החלטנו לצאת מוקדם, כדי להשלים את הפיגור של אתמול וכך, בשעה 9:30 לאחר כ- 100 ק"מ, עצרנו לקפה ואז פתאום עבר על הכביש איקי. אד הספיק לצעוק לו ואז הוא הצטרף אלינו שוב. יצאנו לדרך שוב ולאחר כחצי שעה נוספת שוב עקף אותנו ונעלם. מכוון שהוא ידע לאיזה הוסטל הולכים לישון, נפגשנו שוב בערב. הרכיבה בהמשך היתה סבירה במישור, אך כאשר התחילו העליות לכוון Medellin  הכביש הפך את הרכיבה לקשה ובנוסף התחיל גשם שכמעט לא פסק עד סוף היום. בצהרים, כאשר היינו רטובים לגמרי והטמפרטורה ירדה עד ל – 14 מעלות – משהוא שכבר שכחתי מתי בפעם האחרונה שזה קרה, עצרנו במסעדה טובה וזכינו לאירוח נהדר ואוכל מצויין, שכלל כוס שוקולד חם וטעים בנוסף לאוכל. לאחר מכן, מזג האויר נרגע מעט – אך הגשם לא הפסיק גם כאשר הגענו ל – Medellin . אד היה צריך את המוסך של ה – BMW כדי לבדוק משהוא ואני ניצלתי את ההזדמנות לקבוע למחר, החלפת צמיג אחורי שנמצא במצב לא הכי טוב. הנוף ההררי יפה מאד, אבל היה קשה לצלם את כל הנופים האלה בגלל תנאי הכביש והצפיפות בו. היום היה ארוך ולא קל. בסופו התמקמנו כולם בהוסטל בשם העיר.

יום שבת 20.12.2012
הבוקר רכבתי עם אד למוסך של BMW הוא כדי לעשות טיפול ואני להחליף צמיג אחורי שהמצב שלו כבר לא טוב. אתמול בערב הכרנו את אחד המכונאים שהוביל אותנו להוסטל וביקשתי ממנו לבדוק את השרשרת שלדעתי היא הגורם לרעשים שאני חושב שנשמעים בזמן הרכיבה. חואן ( שם הבחור) בדק והמסקנה שלו היתה שהשרשרת כבר לא הכי בסדר, אבל יכולה לעשות עוד לפחות 5,000 ק"מ. כך שאני יכול להגיע ללימה שם יהיה לי יותר זמן לדבר. שאלתי אותו כל כמה זמן מחליפים שרשרת והוא אמר שכל 15 – 20 אלף ק"מ וכאשר אמרתי לו שהאופנוע עשה כבר יותר מפי שניים… הוא היה מופתע ויחס את זה לנהיגה רגועה ולא אלימה. בנוסף הוא אמר שיש לקחת בחשבון את המשקל הנוסף שיש על האופנוע בזמן מתיחת השרשרת והוא פשוט גם טיפל בשרשרת וגם מתח אותה בהתאם. לאחר מכן חזרנו להוסטל והלכנו להסתובב קצת באזור הקרוב ועשינו הרבה תכניות להמשך שיהיה בערך עד צפון אקוודור שם לדעתי כולם מתפזרים.

יום ראשון 21.10.2012

הבוקר יצאנו לדרך דרומה לכוון העיירה הקטנה Salento , מכוון שהמרחק לא גדול (כ-250 ק"מ) קיבלנו המלצה לצאת מהכביש הראשי לכבישים צדדיים וזה מה שעשינו וזכינו בחוויה מדהימה של נופים שאני מקווה שהתמונות יצליחו לשקף את היופי של קולומביה. עברנו בעיירות יפות כמו  Amaga ו –  Bolombolo וחזרנו לכביש הראשי בעיר La pintada שם ישבנו לאכול ואז הגיע איקי, שהתעכב ביציאה כשעתיים לסידורים אישיים. הכניסה לכביש הצדדי, הוכיחה שוב שאין כמו לטייל בתוך הארץ ולא חשוב באיזו מדינה. בכל מקום המקומות היפים הם מחוץ לכבישים הראשיים. המשך הדרך יפה גם אך עיקר הריכוז הוא ברכיבה עצמה, שכאן נידרש ליותר מכל מקום אחר בגלל הצפיפות על הכביש ואני מדבר על יום ראשון שהתנועה בו חלשה. כאשר הגענו לעיר Pereira פנינו לכוון   Armenia ובדרך לשם פנינו לעיירה  Salento היפה שצופה על העמקים בסביבה שהמפורסם שבהם הוא Valle de cocora. יש הרבה מה לראות באזור. כך שמתגבשת החלטה להשאר עוד יום כאן .

יום שני 22.10.2012
הבוקר התחיל לרדת גשם חזק והיה ברור לכולם שהיום לא זזים מכאן. גם כך, התכנית היתה להשאר עוד יום כדי לטייל בסביבה הקרובה. יש בה הרבה מקומות יפים להנות מהם. בפועל, איקי יצא לסיור במטעי הקפה שכלל הסבר על הגידול והטיפול בצמח וטיפול בפולים עד הגעה לתוצרת. היתר כולל אותי, נשארנו במוטל ויצאנו לסיבוב צילומים נוסף באזור הקרוב. לי זה התאים מאד בגלל הצורך במנוחה לאחר שחטפתי צינון נוראי בימים האחרונים. ככה העברנו יום נוסף בדרך דרומה.

יום שלישי 23.10.2012
הבוקר היה נעים בלי גשם, התארגנו ויצאנו די מוקדם לכוון דרום, בגלל המרחק הגדול הצפוי לנו. יצאנו מ –   Salento  לכוון העיר Armenia  שבה קצת התבלבלנו לפני שעברנו אותה לכוון הכביש הראשי דרומה כביש 25. לאחר שחצינו את העיר, הכביש הופך להיות בעל 4 מסלולים ובאיכות טובה, מה שאיפשר לנו רכיבה יחסית מהירה למקובל באזור הזה. גם כאשר התחברנו לכביש 25, הוא ממשיך ברובו להיות בעל 4 מסלולים ורוב הזמן באיכות טובה. הנסיעה עוברת יפה. האופנועים בקולומביה לא משלמים דמי מעבר בכבישי אגרה וזה חוסך לנו כמה כ – 10 -20 דולר ליום, מכוון שכל כמה עשרות ק"מ יש עמדות לתשלום בסדר גודל של  2עד 3 דולר. הנוף יפה כרגיל בקולומביה – הרבה יותר מישורי והרבה חקלאות ובעיקר קנה סוכר, שזאת עונת הקציר והכביש מלא בשיירות של משאיות ענק, שגוררות עד 5 נגררים עם קנה סוכר שנאסף ומובל לטיפול. עברנו את  Buga ועקפנו את  Cali לכוון העיר Popayan מרחק של 350 ק"מ שעברנו בקצת יותר מ- 7 שעות לא קשות במיוחד. החשש היה, שיקשה עלינו לדלג על הערים, אך השילוט היה מצויין, מה שעזר לנו לרכוב על כבישים עוקפים באיכות טובה. הגענו ל -Popayan  והתמקמנו בהוסטל נחמד וכרגיל יצאנו לסיבוב בעיר לצילומים והתרשמות.

עד כאן להיום. המשך שבוע נעים!

גבי

———————————————————————————————————————————————————–

ערך יוני. כל זכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לגבי פלקסר

———————————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

הגיע הזמן להרגע. יאכטה, טיפוסים מעניינים,

שיכורים, שקיעות זהב ודולפינים מרקדים

יום רביעי 10.10.2012
אתמול התקדמנו יותר מהתכנית לכן הבוקר שוב לא מיהרנו לצאת לדרך. הכוון היום הוא התצפית על תעלת פנמה שבשבלי זה מחזה מדהים של טכנולוגיה שעובדת בהצלחה כבר 100 שנה. זאת פעם שניה שאני כאן ועדיין מתלהב מלראות אוניית ענק עולה 10 מטר בגובה בדקות ספורות וזאת כדי לאזן את הגובה בין פני הים לאגמים שביבשת. לאחר מכן החלטנו לעקוף את העיר פנמה, דרך הכביש המהיר ולרכוב לכוון שדה התעופה שם אנחנו נפגשים כדי לרכוב כקבוצה לכוון נקודת היציאה להפלגה. לאחר שעקפנו את העיר, עצרנו לקפה ולצלם מסמכים לקראת היציאה מפנמה ואז כמו תמיד בימים האחרונים, התחיל הגשם היומי ואנחנו נשמרים ממנו עד סיומו. המשכנו לרכוב לכוון שדה התעופה וכאשר הגענו, נפגשנו עם חלק מהרוכבים של ההפלגה שכבר פגשנו בעבר. קבענו את נקודת המפגש ויצאנו לחפש מלון. הם עצרו לאכול ואנחנו איתם. לאחר שקיבלנו הסבר היכן יש מלון מתאים, יצאנו לדרך שהיתה פקוקה ואז זה בא – גשם זלעפות ואני בלי ציוד מתאים ובגלל הבלגן על הכביש, אין לי אפשרות לעצור בצד להתארגן. בקיצור גמרתי את הנסיעה הזאת רטוב כולי בכמויות מים שלא ניתקלתי בהם אף פעם, כאשר אני ברכיבה. לאחר כשעה, מצאנו מקום ולהפתעתי מצאתי את עצמי בחדר עם עוד 4 איש במשותף (פעם ראשונה בטיול הזה) כאשר הם יצאו לאכול, ניגשתי לקבלה ושאלתי האם יש סיכוי שיש יבשן וככה זכיתי לקבל את כל הבגדים שלי יבשים לאחר כשעה.

יום חמישי 11.10.2012
בבוקר יצאנו לכוון נקודת המפגש ליד שדה התעופה כדי לרכוב בקבוצה לכוון נקודת ההפלגה מסן בלס. בשעה היעודה לא הגיע אף אחד ויצאנו לדרך לכוון דרום, על הכביש הרגיל של הימים האחרונים הפאן אמריקאן. כ – 50 ק"מ דרומה פנינו לכוון מזרח, כדי לחצות את מרכז המדינה לכוון החוף הקאריבי לנקודה בשם  Carti נקודת היציאה לאיי San Blas . ׁ(הערת עורך: מי שמתעניין איפה ניתן לארגן השטה מפנמה לקולומביה או בכיוון ההפוך, זה האתר: http://www.stahlratte.org/ הכביש פתלתל מאוד, אך הוא סביר ביותר בהתחשב בעובדה שחשבנו שהוא לא סלול ולהפתעתינו הוא צר אבל סלול. לי הרכיבה היתה קשה אך האחרים מאד נהנו ממנה. באמצע הדרך עצרנו לתשלום מס למקומיים, שיש להם בעצם שלטון עצמי באזור, לאחר מכן עברנו גם ביקורת של המשטרה ולאחר כ – 40 ק"מ שעברו די מהר (הקבוצה מורכבת מרוכבים מנוסים מאד), ניסיתי לעמוד בקצב שלהם לא תמיד בהצלחה. הגענו לנקודת המפגש בדיוק בזמן וכמה דקות לאחר מכן הגיעו היתר. הרוכבים שהגיעו לספינה הם: זוג קנדי מקוויבק, בחור מאזור סיאטל, עוד בחור מהאזור המזרחי של קנדה, שגם הוא רוכב על ויסטרום כמוני. בחור אמריקאי מניו-ג'רסי שעכשו מנסה להעלות לי מפות של דרום אמריקה ל – GPS שלי. שני זוגות מניו זילנד. בחור ממקסיקו, פסיכיאטר במקצועו . בחור יפני ואני. אני חייב לציין, שהאנשים שכאן הם מומחים בתחומים שונים וברמה גבוהה מאוד מבחינה אנושית וכולם לקחו פסק זמן לטיול אופנועים לאורך כל היבשת. עלינו למזח ממנו מעמיסים את האופנועים. פרקנו אותם ובעצם לקחו אותנו לאחד האיים של סן בלס לשינת לילה, המקום פשוט לא נעים להגיד – דוחה. פיזרו אותנו לביקתות מקומיות, עם מיטות עלובות, בלי שירותים או מים זורמים כלשהם או בכלל בלי מים ואצלי יש מיטה עם מזרון וסדין אחד, בלי כרית והגג מעלי דולף אבל זה אצל כולם. ישבנו במירפסת שלנו (היינו בקומה שניה) והסתכלנו על הגשם המתקרב וחיכינו לארוחת ערב בתקווה שמשם תבוא ישועה כלשהיא. האוכל היה בסדר ולאחר מכן היית הופעה של ריקודים מקומיים ע"י ילידי המקום. תוך כדי התחיל שוב גשם (שלא פוסק כמעט) ואני נטשתי לחדר. למזלי הבאתי איתי את הסדין שלי . נכנסתי לתוכו ונרדמתי עד שהתחיל שוב הגשם והייתי צריך לתמרן עם המיטה לבין הטיפות. לבסוף, כנראה שישנתי די טוב כמה שעות, עד שהגיע שעת ההשתנה ובחרתי לא לנסות לרדת ולהשתין למטה ופשוט לקחתי בקבוק והשתנתי לתוכו.

יום שישי 12.10.2012
בבוקר ירד גשם חזק שחדר דרך הדלתות הלא קיימות והטיפטופים מלמעלה, הפכו את הלילה לאחד הלא נעימים שעברו עלי ועל כל חברי הקבוצה. לאחר כשעה, הוא חלף ואז לאט לאט התכנסו כולם ברחבה שלפני המזח הקטן ממנו עולים לספינה. הספינה עגנה כבר מול האי הקטן שהיינו בו, כאשר ראינו שכל האופנועים נמצאים עליו קשורים שניים שניים ואחדים לבד כך שבעצם יש מקום לעוד מספר אופנועים. בהמשך הגיעו החבר'ה הצעירים שהצטרפו להפלגה בלי אופנועים. אין לי מושג למה (אולי החוויה) וזה איפשר את היציאה להפלגה לאורך החוף של סן-בלס ולאורך האיים (יש כ – 360 מהם) כאשר רק כ- 40 מיושבים והיתר כנראה פתוחים לביקור יומי או יותר מזה במידה ואתה מגיע עם כל הציוד המתאים – לשהיה ארוכה של יום או יותר. כאשר עלינו לספינה, ציפתה לנו ארוחת בוקר נהדרת עם מבחר גדול של מאכלים כמו שקשוקות למינהן. כל מני סוגי גבינות מובחרות וכנ"ל נקניקים וסוגי לחם שונים ואפילו חומוס טוב היה. לאחר יומיים של ארוחות לא טעימות, מבחינתי זה היה שינוי מרענן. כל אחד תפס לעצמו מיטה. לי היה רשום שאני ישן על ספה ולא מיטה ולכן פניתי לקפטן ושאלתי אותו היכן מקומי, הוא ענה שיש מספיק מיטות לכן שאתפוס לי מיטה ואהנה מההפלגה וזה מה שעשיתי.

ההפלגה יצאה לדרך וככל שהתרחקנו האיים הפכו להיות קטנים ויפים יותר וכמובן פחות מיושבים. לאחר מספר שעות, התמקם הקפטן שלנו בין שני איים כאלה ועגן. בתכנית להיות כאן שני לילות לפני המשך ההפלגה לקרטחנה. אחר הצהרים, ירדנו כולם לאחד האיים והכינו לנו ארוחת נהדרת  נוספת שכללה שיפודים מבשר עוף ובשר בקר שכל אחד הכין לעצמו. בארוחה היה גם פונ'ץ נהדר ולאט לאט ראיתי את האנשים מוסיפים לזה בירה או רום ובעצם התחילו כולם להשתכר. בנתיים נוספו מספר תיירות צעירות לחגיגה ואני חזרתי לספינה מכוון שלא היו לי אנרגיות לחגיגות כאלה. לאט לאט לאחר שעתיים נוספות שבהם הדליקו מדורה והמשיכו לשתות, חזרו בקבוצות בסירה קטנה שיכורים לגמרי. לרגע לא הרגשתי נוח, לראות את זה איך אנשים כל כך משכילים, מביאים את עצמם למצב כזה מביך מבחינתם לדעתי. אחד הגברים מניו-זילנד שהוא כבן 65-70, היה כל כך שיכור שנפל פעמיים, כאשר קם מהערסל שהוא נשכב עליו. בחור צעיר מגרמניה, התחיל להתנהג בצורה מוזרה שלא הבנתי אותה. פיטר שהוא מנתח התכנות של תכניות עיסקיות במקצועו, היה שמח עד הגג במידה שטותית אבל שפוייה. אד שהוא פותר קונפליקטים אירגוניים במיקצועו, דיבר מילה בדקה מרוב בילבול ופיל הקנדי, היה כל כך שיכור, שדיבר איתי רק ספרדית שהוא לא מדבר, וכך הלאה כל אחד עם ההתנהגות המיוחדת שלו במצב של שיכרות, שכללה את הקפטן שלדעתי לא ידע מה הוא עושה או מדבר.

למרות שהייתי הלא שיכור היחידי באניה, לא הצלחתי להרדם עד 1:30 לפנות בוקר ,שכך שפגשתי את כולם אחד אחד כאשר הם הגיעו. סיפור מיוחד הוא המקסיקני שאיתנו, ששמח כל הזמן ומתנהג כאילו כולם מדברים ספרדית מכוון שאנגלית הוא לא מדבר והוא במקצועו פסיכיאטר בבית חולים ומלמד באוניברסיטה של מקסיקו ולקח לעצמו חופשה של 4 חודשים לטייל במרכז אמריקה ודרום אמריקה על אופנוע  BMW GS 1200 חדש, עם כל הציוד החדש האפשרי. את הצעירים שבחבורה, עוד לא הכרתי, אבל כמובן שהם הספיקו להגיד לי שהם פגשו עשרות ישראלים בהוסטלים שהיו בהם.

יום שבת 13.10.2012
הלילה עבר בשקט גמור מכוון שכולם היו הרוגים מעייפות. היום כל היום הספינה נשארת באותו מקום מדהים שנמצא בין שני איים קטנים וכל אחד יוצא לשנרקל בזמנו החופשי או סתם לטבול במים. ארוחת הבוקר היתה טובה כמו זאת של אתמול – וכוללת מבחר עצום של אפשרויות ומחזירה אותי למצב של אכילה בכמויות שאני לא רגיל אליהן בטיול הזה. אבל אני לא מצליח לעצור את עצמי מלהנות מהאפשרויות הקיימות על השולחן. היום עובר בשלווה, כאשר כל אחד מתעסק בעצמו או בציוד שלו. אפשר לראות כאלה שמארגנים את הציוד מחדש. כאלה שעושים כביסה או סתם מקשקשים. פיטר כרגיל עסוק כל היום במתן פתרונות למחשבים השונים ולדרישות השונות. אצלי, הוא שתל מפות של דרום-אמריקה חופשיות שקיימות במערכת, רק שצריך לדעת היכן למצוא אותן ואיך לשתול אותן. אחרים אמרו שהם קנו תכניות כאלה מהחברות במחיר מלא, אבל כאשר הוא ביקש מהם להראות לו אותם מסתבר שמדינות מסוימות לא כלולות בעיסקה ובעצם אתה לא יודע ולומד להבין את זה רק כאשר אתה מגיע לאותה מדינה ומבקש לכוון את עצמך בעזרת ה – GPS ואז אתה מבין שאין לך תוכניות מתאימות..אצלי הוא שותל עכשו Base Camp של גרמין, כדי לתכנן את מסלול הרכיבה שלי דרומה. כאן בולט שוב ההבדל בין אנשי הטכנולוגיה שרואים הכל במחשב ובין האנשים הפשוטים כמוני, שצריכים את המפה הישנה כדי לראות את התמונה הגדולה, לפני שאני גוזר ממנה את הדרך של הקטע הקצר היומי או השבועי. אצלו המסלול כולו כבר על המחשב כולל מרחקים לפי ימים. היום עובר בכיף אני קורא קצת מקשקש קצת, יש קבוצה גדולה של דוברי ספרדית שיותר קל לי לדבר איתם. ארוחת ערב טובה שכוללת לובסטר שכמו תמיד למרות ההתלהבות של כולם לי זה לא עושה את זה. מחר בבוקר, התכנית היא לצאת לדרך שזאת הפלגה של כ – 16 שעות עד קרטחנה.

יום ראשון 14.10.2012
מוקדם בבוקר הפעיל לודוויג (הקפטן) את המנועים ויצאנו לדרך לכוון קרטחנה. בשלב מסויים, הוא הרים מפרש שאני בכלל לא בטוח שהוסיף משהו למהירות, אבל כנראה שיש בזה משהו. באמצע היום, הצטרפו אלינו עדת דולפינים לחצי שעה וזאת פעם ראשונה שאני רואה כל כך יפה את המשחקים שלהם עם הספינה. זה נראה כאילו הם אומרים לעצמם הנה ספינה בואו נשחק איתה קצת וכך הם עושים. יתר הזמן כמובן כל אחד בעיסוקו ודי מהר עובר הזמן. חוץ מזה שום דבר מעניין במיוחד .

יום שני 15.10.2012
הבוקר הגענו לקרטחנה בצפון קולומביה. אבל הסתבר שלא עובדים היום ואף אחד לא יודע למה. הקברניט לקח את הדרכונים למשרד ההגירה ולא ידע להגיד מתי הם יחזרו. כנראה שרק מחר יפרקו את האופנועים. בינתיים התמקמנו בהוסטל שהמליץ לנו הצוות בספינה. לאחר ההתארגנות, יצאנו לטיול בעיר העתיקה של קרטחנה שהפתיעה אותנו ביופיה. הסתובבנו ולא הפסקנו לצלם מרוב יופי שיש בכל פינה. ישבנו לאכול במסעדה מקומית והיה נהדר. המשכנו להסתובב עד חשכה ואז שבנו להוסטל. אצלי המחשב לא מצליח להתחבר לרשת האינטרנט ואני מוסיף יום ללא אפשרות לשלוח את החומר. מקווה לפתרון קרוב.

יום שלישי 16.10.2010
היום התחיל מוקדם כאשר אנחנו לוקחים מוניות להגיע לאזור המזח, כדי לקבל את האופנועים. הגשם מצליף בנו כל הזמן, אבל ההפתעה מגיעה כאשר אנחנו מגיעים למזח ואז מסתבר שאת האופנועים מורידים בהתחלה לסירת זודיאק והיא זו שמביאה את האופנוע למזח ואז מושכים אותם כלפי מעלה כולם רועדים מפחד כאשר הם יודעים שהאופנוע שלהם בדרך. בסופו של דבר, כולם מגיעים שלמים ואנחנו רוכבים רטובים לגמרי לכוון המכס, שם מסתבר אחרי שעה וחצי של המתנה, שהדרכונים שלנו לא הגיעו לאחר שהחתימו אותם. בקיצור רק בשעה 14:30 יצאנו עם האישורים לכוון המזח, הפעם כדי לאסוף את הזיווד של האופנוע שהורדנו כאשר העלו את האופנועים באיי סן-בלס לספינה. עוד שעה של התארגנות ואז הביטוח שחובה לעשות לפחות ל – 90 יום בעלות של מעל 40 דולר ואז לכוון ההוסטל שאנחנו נמצאים בו. כאן מתחיל תהליך חדש של הורדת הזיווד, כדי להכניס אותו להוסטל שהדלתות שלו צרות. בסופו של יום, אנחנו עם האישורים ועם אופנועים מוגנים. עכשיו אני נהנה ממשחק כדורגל טוב שבין ארגנטינה וצ'ילה.

גבי

—————————————————————————————————————————————————————-

ערך יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לגבי פלקסר

—————————————————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש 2 תגובות, הוסף תגובה    

הצהוב מתחלף לירוק עמוק

הכבישים הישרים מתחלפים למפותלים

חצר האכסניה שלי בלה-פאז, בדרום הבאחה קליפורניה

הצג את הוראות נסיעה ל-Playa Azul, Salagua, Manzanillo, México במפה גדולה יותר

יום ראשון 16.9.2012
עשיתי את ההכנות הנדרשות לקראת ההפלגה במעבורת לכוון מזטלן, אבל כדי לא להשאיר את הציוד בשמש הרבה זמן, החלטתי שרק לקראת היציאה אני אעביר את הציוד לאופנוע. ההפלגה בשעה 17:00 והיציאה מהמלון בשעה 13:00 לכן ביקשתי להשאר בחדר עוד שעה והם אמרו לי אפילו שעתיים. כדי להעביר זמן קראתי קצת וכמובן שעון נמצא לידי כדי לא לשכוח להתקפל. בשלב מסויים הגיע המנקה ואני שואל אותה בתמימות מה השעה ? והיא אומרת לי 14:30. אני בעוד חצי שעה צריך להיות במעבורת ועדיין לא התחלטי להתארגן על האופנוע, חייתי בטעות של שעה מזה יומיים. התארגנתי במהירות בתקווה שאני לא מפספס כלום ויצאתי לדרך, כאשר אני יודע בוודאות שאני לא מגיע בזמן. החלטתי לא להשתולל בנסיעה ולהשתדל להיות רגוע. כאשר הגעתי לנמל באיחור כמובן – הסתבר לי שלא שילמתי מס נמל וגם זה דורש זמן מה לתשלום. בסופו של דבר עברתי את כל הבדיקות והגעתי לפתח המעבורת והכל בסדר. יש זמן ואני עומד בלוח הזמנים. אני מצלם ובעצם אני מבין שזאת מעבורת ענקית, פי שניים ואולי יותר מהמעבורת שהפלגנו בהן מאלסקה לוושינגטון. אני יורד לקומה שמכוונים אותי ומתחיל את תהליך הקשירה עם הציוד שלי ששמרתי מההפלגה האחרונה ( להם אין ציוד מתאים לתת לי ). מסתבר שאני האופנוע היחיד במעבורת. בהפלגה האחרונה היו עשרות אופנועים. אני עולה 7 קומות עד הלובי ומכוון שלא קניתי מיטה בחדר, מכוונים אותי לכוון אולם הנוסעים עם כל העניים / קמצנים שעל המעבורת. מסתבר שהמקומות מסומנים והמקום שלי באמצע ( מה שלא מתאים לי בכלל ) אני מוצא כסא בודד ומתיישב בתקווה שאף אחד לא יגיע אליו מה שאכן קרה. כך שאני מסודר לפחות בנושא הזה. ההפלגה יוצאת מאוחר מעט ואני יוצא לסיפון לצלם מעט ולהפרד מבאחה. כאשר אני בסיפון אני מבין כמה היא ענקית והתנועה שלה איטית הרבה יותר והתימרון ליציאה מהנמל קשה  יותר. באולם מקרינים סרטים מדובבים אחד אחרי השני 3 במספר עד שמכבים את הטלויזיות ומאפשרים לנסות לישון. למרות הגודל הענקי המעבורת די מתנדנדת למרות שנראה שהים שקט.

יום שני 17.9.2012
ישנתי. לא יודע כמה ואיך אבל ישנתי. אני זוכר שבאוטובוסים שהייתי נוסע נסיעות לילה בטיול הקודם שלי, זה היה בא לי בקלות. כסא Semi Cama כמו שזה ניקרא כאן הייתי ישן בו כמו תינוק. היום זה כבר יותר קשה. העגינה היתה פשוט מהסרטים, היא כל כך גדולה שכדי להתחבר לרציף, היא צריכה עזרה מאותן דוברות שעוזרות בזה (שכחתי את השם שלהן) פשוט מלאכת מחשבת העבודה המשותפת. הייתי בסיפון התחתון אבל היה לנו יותר זמן להתארגן, כך שכאשר הייתי מוכן ליציאה, זה היה בלי לחץ ופשוט עליתי ויצאתי מהמעבורת והנמל. מכוון שהנמל נמצא כמעט בדרום העיר, גם היציאה לא הייתה קשה כדי לעלות על כביש 15 דרום. הכביש בסדר אך איטי ואני כדי לדלג קדימה ולהספיק את המרחק של היום, דילגתי לכביש המהיר לכ- 100 ק"מ שעלה ביוקר אך כדאי. הנוף משלב חקלאות סוב טרופית ( בעיקר אבוקדו ) עם צמחיה בינונית אך ירוקה ממש. בשלב מסויים אני עובר גם ליד שטחים גדולים של אגמים גדולים לא עמוקים ( מכוון שרואים דייגים עומדים  וזה מוסיף לנוף שגם ככה יפה מאד. אני עוצר מספר פעמים למנוחה ( חם ולח, ואני מרגיש קצת עייף ) בעצירה האחרונה לפני Tepic  שזה היעד שסימנתי להיום, קיבלתי המלצה ממקומית להמשיך עוד קצת לעיירה Compostula ומכוון שהיא נמצאת על כביש 200 שזה הכביש שאני הולך לרכוב עליו בשבוע הקרוב, החלטתי להמר על ההמלצה. עקפתי את  Tepic על כביש 15 עד שהגעתי לצומת עם כביש 200 ולקחתי מערבה אליו. בהתחלה עוברים עיירה ( אתם זוכרים : כל 100 מטר עצור וכל 400 רמזור ) ואחר כך יוצאים לאזור גבעות יפה שממש אבל באמת ממש – מזכיר את טוסקאנה שבאיטליה. כמובן שאי אפשר לעצור לצלם ( אין שוליים לכביש) כך שהיום אין לי איך להראות זאת, אולי מחר . אני מגיע ליעד ונעצר ליד מקומית שמציגה את המבחר המקומי שיש ללינה. אני בוחר במוטל שליד הכביש הראשי ומתמקם ולוקח המלצה לארוחת ערב במקום שנמצא בתוך העיירה. אני לא לוקח מצלמה ומה חבל. העיירה יפה והכי מקסיקנית שראיתי עד היום. אני יושב לאכול במסעדה המומלצת ונהנה כל רגע מהאווירה המקומית שבכיכר שם המסעדה נמצאת. בסוף הארוחה אני מסתובב קצת וממש לא מרגיש זר למרות שאני כזה, נהנתי מאד.

יום שלישי 18.9.2012
ישנתי כמו תינוק בגלל העייפות המצטברת של היומיים האחרונים. בבוקר נכנסתי לעיירה כדי לצלם את מה שפספסתי אתמול בערב. הצבעים הרבה פחות יפים, אבל לפחות יש תמונות של קומפוסטלה היפה. המשכתי דרומה על כביש 200 שיורד לכוון העיר התיירותית  Puerto Vallarta הכביש מפותל ולכן התנועה איטית עד העיר. העיר עצמה מלאה במלונות מכל הסוגים ועושה רושם שהיא אכן הצלחה. החלטתי לחצות אותה כדי להתרשם ממנה יותר. הכבישים במרכז העיר עשויים מאבנים משתלבות לא במצב טוב וזה גורם לי לרכוב לאט ביותר. למרות זאת אני עוצר לצלם עד שאיזה שוטר ניגש אלי וכאשר אני מסביר שזה רק לצילום – אפילו זכיתי לאישור לצלם אותו. בהמשך עוד זכיתי להצעה לקנות מריחואנה כדי לנהוג טוב יותר לדבריו, צחקתי והמשכתי לרכוב. היציאה דרומה נוראית לאורך כמה עשרות ק"מ הכביש משובש מאד והוא מצריך אנרגיות אדירות כדי לשמור על יציבות הרכיבה. לוקח לי כמעט שעתיים להגיע לאזור שבו הכביש משתפר ואפשר לרכוב בצורה סבירה וככל שמדרימים, הכביש משתפר. קטע הכביש מהבוקר עד פוארטו וולרטה יפה מאד וזה מרגיז שאין שום ניסיון להציג את היופי הזה על ידי יצירת מפרצונים לעצירה בצד הכביש, שיהיה אפשר לצלם. קשה מאד למצוא מקום לעצור כדי לצלם את היופי. החום והלחות מקשים גם מאד על הרכיבה שהיא איטית ממילא בעיקר בגלל הבמפרים הרבים הנמצאים על הכביש לכל אורכו כל כמה ק"מ. אחר הצהרים המאוחרים, אני מגיע ליעד שהיא עיירת נופש בשם Bara de Navidad שלפי האנשים שדיברו איתי עליה ציפיתי למשהו יפה יותר. התמקמתי והלכתי לאכול אוכל מקומי שגיליתי אתמול וגם עכשו השם פרח מזיכרוני. אבל אכלתי טוב וטעים ובמחיר ממש לא יקר.

יום רביעי 19.9.2012
השעון זז שעה באזור שאני נמצא עכשו והבוקר שמתי שעון על 7:00 ועדיין חושך. יצאתי לבדוק האם לא טעיתי שוב. אבל לא הפעם זה בסדר. אני יודע שהדרך היום ארוכה ומפותלת ואני רוצה לצאת מוקדם ככל האפשר. אני יוצא בשעה 8:00 ורוכב כ – 40 ק"מ ואני מחליט לעצור בתחנת דלק, כדי לקבל עצה איך לעבור את העיר Manzanillo שהיא די גדולה ואני חבול מהניסיון של אתמול בחציית ערים במקסיקו. קיבלתי יעוץ מהמתדלק והלכתי לשתות קפה. כאשר נעמדתי עם הקפה ליד האופנוע הגיעה לרכב שלו בחור עם קפה ובא להכנס לרכב, שאלתי אותו האם הוא נוסע דרומה והוא אישר. שאלתי אותו איך והוא אמר דרך כביש האגרה, הוא מהיר הרבה יותר מהכביש הרגיל שנוסע לאט. ברגע זה קיבלתי החלטה לרכוב איתו. שאלתי אותו עם זה אפשרי הוא ענה בחיוב ואז שאלתי אותו עם הוא מוכן לחכות רגע שאני אשתה את הקפה והוא ענה בוודאי. יצאנו לדרך ואני עוקב אחריו. איזה כיף רק להסתכל על רכב הטויוטה שנוסע לפני ולא לעקוב אחרי כל השלטים של כל הבילבול של עקיפת עיר. הוא נסע במהירות שהתאימה לי בדיוק לאורך כ – 80 ק"מ. בעמדת התשלום לי לקח הרבה יותר זמן מאשר לו אז הוא חיכה לי בצד כ- 2 דקות עד שיצאתי. כאשר הגענו לסוף הוא עצר בצד והדריך אותי איך להמשיך. קוראים לו סרחיו ואני מודה לו מאד. זה חסך לי המון זמן שהיה נחוץ לי היום כמו אתמול. המשכתי דרומה, לאחר שעקפתי את   Tecoman ואז חזרה התמונה של אתמול הכביש לא באיכות טובה. קטעים גדולים בשיפוץ ומעלים אבק נוראי ויחד עם הלחות – המעיל רכיבה כוסה בצבע חום בחלקים הקדמיים. בהמשך, המצב איכות הכביש השתפרה. אבל לאורך כ – 150 ק"מ הכביש מפותל מאד והרכיבה איטית. כך שלוקח לי הרבה שעות להגיע לעיירה Playa Azul שבחרתי להתמקם בה, לאור המלצות מקומיים שאוהבים את המקום. אני מגיע לעיירה ולא רואה את היופי שלה ובטח לא עיירה תיירותית מפורסמת. אני מתמקם במלון איכותי הפעם ומתארגן לקראת מחר.

שבוע טוב וחג שמח

גבי פלקסר

————————————————————————————————————————————————-

ערך יוני, כל הזכויות C לסיפור ולצילומים, שמורות לגבי פלקסר

————————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!