מונטהנגרו, חברים חדשים והפיתולים של קוטור

התמונה עם הקווים הסגולים זה לא ציור ..!
זה צילום צג הגי פי אס….כמה וכמה פיתולים היו בדרך. דרך מדהימה מ 0 למעל 1000, פיתולים של כ 174 מעלות (שו נא את זה ) מאד מסוכן כביש ברוחב כלום

סיכום ביניים של 8 ימי רכיבה
רכבתי כ 1621 קמ

5 ימים רכבתי עם ליאור ביוון
הוא לרוב הוביל (96.71%)
היה כייף איתו ומאד עזר לי להתאקלם ולהגיע למסע שלי. משלשום כבר רכבתי לבד

יוון נהדרת הכבישים יופי טופי
האנשים מאירי פנים
ולפחות בזגורי האוכל יחטיגידמי בייחוד השועית המדהימה שלהם

אלבניה במובנים רבים אפילו עוד יותר מאירת פנים וכולם מחייכים ורוצים לעזור.
מתעניינים מהיכן אתה .
ממש תחושה מאד מיוחדת
ו..? מצד שני
הנהיגה באלבניה סכנת נפשות, עוקפים אותי במסלול שלי עד שלא פעם ולא פעמים הרגשתי את הרוח של האוטו העוקף. ממש הרגשה מאד לא בטוחה
הם אוהבים בסיבובים לחתוך ולא פעם ולא פעמיים מצאתי את עצמי כמעט מול חזית של רכב, מזל שליאור הזהיר אותי תצמד לימין בכל מקום בכל מצב.
אתמול היה חם נורא במובן שאני במעלה ההר צחיח כזה שיצר בי תחושה מאד לא נחמדה מעין חומת חום
בקייצר, בגבול לאלבניה בקשתי לעשות ביטוח צד ג, לא הבינו על מה אני מדבר ורכבתי שם בלי ביטוח.
ממש אבל ממש סכנת נפשות עם השילוב של נהגי השודים בכביש
אז הבוקר בחרתי לחתוך למונטנגרו
שמתי לב שלמרות שהחום טיפס ל 34.6 מעלות היה לי בהרבה יותר קלו5נעים לרכוב
ששאלתי את עצמי למה (כן אני מפטפט את עצמי מדעת תוך כדי הרכיבה) הבנתי שזה שמסביב לכביש יש צמחיה וריחות הכפר מקלה לי את החום.
עצרתי בחוף נודיסטים עם בגדי אופנוען, הרגשתי חריג .
ישבתי במסעדה, הבריזה ליטפה אותי היה נחמד
כשיצאתי משם, חציתי גשר. היו גם בתים ומסעדות על הנהר, או אמרתי לעצמי כאן שווה לעצור לאכול דגים (כן אני ממשיך לפטפט את עצמי בלי די) אז עצרתי ונכנסתי למסעדה שזה בית צף על הנהר
בחרתי דג והיה אתנחתא יחטיגידמת.
עכשיו בדרך. ראיתי מפרצון קסמים, החלטתי לעצור ולרדת לשם 28.4 קמ מבודווה, יש קזינו יש חוף פרטי, לפעמים צריך גם להתפנק.

זהו סיכום קצרצר של תובנות אחרי כ 1600 קמ ושמונה ימים.

היה כייף עם ליאור ומאד כייף גם בלבד. עוד 65 יום ימנאיק אממ או שפחות או שיותר. למדתי שאני מעדיף לרכוב בכבישים מפותלים כמו נחש אבל לא ממש מת על אותם כבישים שהסיבובים הם כמעט ב 174.5 מעלות ועוד בשיפוע הפוך. אני לא מת לרכוב בגשם ועוד יותר שונא לרכוב ב 32.6 מעלות חום.
אתמות הרגשתי חומת חום והחלטתי לוותר, נפגשתי עם ידידת נעורים והחבורה הצועדת שלה בהרי אלבניה. היום התחלתי לקראת הצהרים כי ברור שלא מוותרים על חוף ים הפרטי של המלון שלי
הגעתל kotor עיר עתיקה חלק מאתרי אונסקו
הגובה שם כ 0 מטר כי היא יושבת במפרץ מדהים ועוד תבינו על מה אני מדבר שתסתכלו בתמונות.

משם התחלתי לטפס כדי להגיע לפארק והעיר שהייתה בירת מונטנגרו העתיקה Cetinjd – לא מסוגל להגות את השם נכון…
בדרך אני עולה וטועה ומטעה עוקפים אותי שני רוכבים ואני מנסה להצמד לטוסיק שלהם. מרגישים שהם בהרבה יותר מיומנים ממני והיה לי לא קל להצמד בדרך המאד לא קלה.
במעלה ההר בתצפית כולנו עוצרים ואז מתחיל לנהל אתם רומן במילים. זוג אופנועיסטים בדרך מספרד עם 2 בימרים. נעצרים לצלם את המפרץ שמתגלה לנו בגובה 832 מ ומתחילים לפטפט .
הם כבר רוכבים כחודש וישר עם המשותף התחברנו. פתאום עולה משהו בדרך על אופנוע כבד וגם הרוכב במשקל כבד מאד .

אני צועק לו סטופ תעצור! לך לצלם ל 5 דקות מהתצפית.
הוא עצר ירד מהאופנוע ענק כזה כמו אולסי פרי אבל רחב כמו מקרר, חשבתי המממממ בטח אני הולך לקבל מכות. הוא מגיע ואני ממשיך לצעוק מביט אליו מלמטה למעלה ואומר לו קמרה קמרה פיקצר פיקצר. לא הבין משום מה
הוא מסלובניה ומורכבת מראסססיה או רוסיה..  היא למזלי מתחילה לצחוק, הספרדים מתגלגלים מצחוק ואז שאסה גם פורץ בצחוק מתגלגל במעלה ההר.
נרגעתי.
דברנו על בלה ועל דה ובעיקר היכן יש בירה טובה.
שטסשה מסלובניה והוא יודע. נפרדנו בחיוך ולחיצת יד חמה.  עד עכשיו יד ימין כואבת לי מהלחיצה של שאסה כי הוא אהב אותי וזו הדרך להראות חיבה עמוקה.
הספרדים ואני המשכנו לרכב במעלה ההר עצרנו מול מסעדה משקיפה ממבט ציפור על המפרץ, שתינו קולה – כמה זמן לא שתתי קולה. נפרד בחיןך וחיבוק.

נזהרתי לא ללחוץ להם את היד שעדין כאבה לי מזה ששאסה אהב אותי מאד. עכשיו הם חברים שלי בפייס בוק.

התמונה עם הקווים הסגולים זה לא ציור ..!
זה צילום צג הגי פי אס….
כמה וכמה פיתולים היו בדרך
דרך מדהימה מ 0 למעל 1000, פיתולים של כ 174 מעלות (שו נא את זה ) מאד מסוכן כביש ברוחב כלום
רכבתי לאט ועכשיו אני עייף
נרגעתי
בקייצר דברנו באותה תצפית כ 20 דקות
ואז המשכנו למסעדה עם הקולה והלימון

יחטיגידם

————————————————————-

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לדורון בן שמעון

—————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

כשיש זמן אין מה למהר

התחלתי לרכוב מחבל זגוריה לאלבניה. אני יושב במסעדה שלנו – שאתמול אכלנו בה אוכל מטמטמם, הכי טוב שאכלתי ביוון. המקום אחד מכפרי זגוריה המדהימים למטייל הסקרן ובוודאי לכל קהילת הרוכבים.
בתוך החוויה שאני חווה – אני נמצא גם בקלחת של הכלכלה היוונית. עצוב לראות גן סגור, עצוב לראות שאני וליאור האורחים היחידים במלון.
מנהלים עם בעלי המלון שפחה יוונית חביבה על המצב
וניתן לחוש בעצב והמחנק ותחושת חוסר האונים.

תיירים מקומיים כמע איין ואני מניח שגם חלק מהתיירים שחושבים לבקר חוששים.
כן ראינו גם תורים לכספומט ומצד שני גם ראינו הרבה יוונים שיושבים ברוגע (אולי לכאורה) בבתי הקפה שלאורך המפרצים.
לבי נכמר לראות את עיניו של בעל המלון ואולי מבטו זה תמצית התחושות של תושבי יוון – חרדה גדולה מהעתיד.
וחוסר אונים שמלווה בעמימות וחוסר וודאות שעוד יותר מקשה.

ממחר בעצם מתחיל הטיול שלי עם עצמי.
אלבניה כהתחלה. אז תודה ענקית לליאור לכל המציצים והמגיבים שמלווים אותי בדרכי.
בדרך אחרי הגשם ניתן להריח את רגבי האדמה ופרחי הבר. נוף מלטף עם המון ירוק וצהבהב של הקציר…

למעלה: מין פגישה כזו…עינת חברת ילדות שלי מכיתה ג ועופר בעלה מתכוננים לטראק באלבניה
אז חשבתי לתומי למה לא להפתיע אותם בשדה התעופה באלבניה וכך היה…

הדף של דורון בפייס – כאן

———————————————————

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שייכות לדורון בן שמעון

————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

רק על אופנוע לאירופה 

מסע עם עצמי והמסכות שבי

הרהורים ראשונים לפני המסע הגדול….
מותר לחלום……..!
זה מסע שהתחיל מחלום שדגדג לי כבר שנתיים. לקחת את האופנוע שלי, למסע שחוצה את אירופה מיון ועד נורבגיה. מסע שמתחיל בדמיון ומתחיל לרקום עור וגידים.
יום אחד הייתי אמור להגיע להרצאה של Doron Kadmiel שעשה מסע עם אופנוע מסביב לעולם .
ההרצאה הייתה בישוב בצפון, בצהריים יום שישי עליתי על האופנוע להגיע לשם. זה היה יום גשום ובאמצע הדרך עצרתי וכשניסיתי להתניע, האופנוע שבק חיים. את ההרצאה פספסתי.
לאחרונה מועדון אופנועי BMW השיק את המועדון ודורון הרצה שם. הפעם הייתי נוכח.
כשיצאתי מההרצאה, זה סחרר לי את המחשבות, וישר אמרתי "בשנה הבאה בסוף אפריל אני יוצא למסע שלי".
עליתי על האופנוע ובדרך הביתה דברתי עם עצמי (כרגיל) וישר נזפתי בעצמי "למה בשנה הבאה, למה לא השנה?" כשירדתי מהאופנוע לאחר כ-22 דקות, ידעתי שאת המסע הזה אני עושה כאן ועכשיו ולא מחר.
התוכנית
להגיע עם האופנוע על גבי מעבורת ליון ומשם לאורך ארצות הבלקן. גיחה אולי להונגריה וצ'כיה. משם צפון מערב לברלין (אף פעם לא הייתי בברלין), ולעלות צפונה לנורבגיה.
בדרך חזרה להיכנס לצרפת, אולי להסתובב באגמים של צפון איטליה, להגיע לנמל ברנדיזי, משם ליון ולדרך הבייתה.
זה מסע עם עצמי, לתוך עצמי ובדרך אין לי שום ספק שאפגוש אנשים מעניינים שיאירו לי את הדרך….
כל התחלה מתחילה מחלום, אז הנה ההתחלה שבי.

דף הפייס של דורון

————————————————————————————-

כל הזכויות C לצילומים ולסיפור שמורות לדורון בן שמעון

————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

רק עם אופנוע – לאגמי צפון איטליה

יוני 2011
הייתה זו הצעה שאי אפשר לסרב לה. נדירה כזו. אליה לא מהנהנים לשלילה ואף לא מהססים. ככה סתם .. על כוס בירה בפאב חיפאי ותיק הסכמתי ללא חת לרעיון של זוגתי, שתחיה ,לטיול משותף על אופנוע בארץ המגף. נדיר במחוזותינו שהאישה היא היוזמת לטיול על דו גלגלי……כמעט ללא שופינג ובלי..חרדות נטישת ילדים מאחור… רומנטי…כך זוג בסוף שנות הארבעים לחיינו, לבד וללא הילדים, רק עם אופנוע.

"אמרתי לה יש סרט טוב על קזנובה
העיתונים כתבו ביקורת על הגובה
וכששאלתי אם אפשר איתה לקבוע
אמרה: "אבוא איתך אבל רק עם אופנוע ". דני סנדרסון
נרתמתי למשימה של תכנון הטיול, כאשר הוחלט שצפון איטליה ובמיוחד אגמי האזור הצפוני הם המסקרנים והמרתקים ביותר בכלל ולרכיבה דו גלגלית בפרט. קודם כל ולפני הכל בכדי להבטיח את הצלחת סוג כזה של טיול משותף וזוגי, המלווה ברכיבה ממושכת במשך ימים ומתוך הנחה כי כדאי ויש לחזור הביתה בשלום למשפחה ולילדים תחושתי היתה כי עלי להתכונן ולהיערך בהתאם ברכיבה זוגית ממושכת. חשבתי כי ללא אימון ברכיבה דומה לזו שתהיה באזור ראש המגף האיטלקי הסיכוי להפתעות עולה ."הזוגיות" עם הוי-סטרום שלי עלתה כאן למבחן. במשך החודשים שלאחר ההחלטה לערוך טיול חלומי שכזה ערכתי ראשית ,לבדי על דרך "נוף הכרמל" הגיעך עוספיא- נשר ואוניברסיטת חיפה. הדרכים הללו "צפופות" בסיבובי 170 מעלות אבל לא רק והתנועה בהם דלילה במרבית שעות היממה. שנית, כמעט לכל טיול של המועדון ו/או מפגש היינו באים כזוג. כמו כן, יזמתי טיולי אורך של שעות לדרום הארץ וחזרה לחיפה . כפי שיובן בהמשך ההכנה השתלמה. כבר מתחילת ה"אימונים", נחישותה של המורכבת שלי הייתה כה עמוקה ונינוחה עם הרכיבה, שהרגשתי שיכולתי להתקדם לתכנון הטיול.

"הצעתי שאבי ילווה לי את הסטיישן אמרה:

"אנ'לא רוצה להיות כל כך אולד- פיישן"

אז במונית ניסע נגיע 'חת ושתיים
אמרה: "תודה לך, טלפן בעוד שנתיים".
רק עם אופנוע.

בחירת סוג האופנוע לטיול לווה בדילמות קשות ולפעמים אפילו תחושות "בוגדניות" בכלי הנהדר שיש לי. הוי הוא אופנוע שאפשר לסמוך עליו בכל תנאי כביש משתנים ככל שיהיו, ובעקבות כך בתחילה, היה לי בתחילה ברור כי מתוך המוכנות שלי ועם זוגתי על הכלי, הרכיבה בארץ המגף תהיה גם היא על הבהמה האמינה והטובה הזו. החלטנו כי לעת עתה, כי איננו מתכוונים לקחת את האופנוע שלנו מהארץ עד לאיטליה ולטלטל עצמנו בין מדינות שכנות וימים של שיוט במעבורות. אפשרות של השכרת אופנוע עלתה כאופציה הטובה ביותר (לא הזולה ביותר). עיון בפורומים השונים בחו"ל העלו חרס בידי לגבי וי סטרום באיטליה ואילו כאשר באתי לחפש את האפשרויות השונות להשכרת כלי שישא אותנו ברחבי משעולי הצפון של המגף, עלו האפשרויות של וי-סטרום 650 הדגם שבו אני רוכב, דוקאטי מולטיסטרדה (חיית העל האיטלקית)  או BMW GS 1200 (יצור העל הגרמני) עלויות ההשכרה התבררו כיחסית לא משמעותית גבוהות בין שלושת האופנועים, פרט לתנאי הביטוח המחמירים ל BMW. המולטיסטרדה נשללה בשל הספורטיביות שמאפיינת מנועי דוקאטי וחששתי מרכיבת זוג עליו בפעם הראשונה. מה לי ולבופלו בבווריה בתצורת GS ? אני על 650 והחיית המחמד הזו מבווריה היא נפח כפול…עטוף הילת מנצחים..! הקריאהעל הכלי הפתיעה אותי מאד, הפורומים החמיאו, גם אילו בארץ, ובכל זאת…זהו האופנוע הדו תכליתי הנמכר ביותר בעולם. כבוד? לא הסתפקתי בקריאה, פשוט שמתי את פעמי פתח תקווה לסוכנות BMW וביקשתי נסיעת מבחן על הכלי שאומרים עליו שהוא הנחשק ביותר באזור…סקפטי ועטוף בחששות (התחייבות של 30,000 ₪ למקרה של פגיעה בכלי …!) רכבתי עליו במשך יום שלם למחוזות עליהם התאמנתי שבועות…האופנוע לא איכזב ויש דברים בגו….ולא אפרט יתר מכך שההנאה היתה צרופה ודומה , יש לציין, לרכיבה על הוי. אין לנו רוכבי ויסטרום במה להתבייש, נהפוך הוא! הבחירה שלי ושל זוגתי ב BMW GS היתה במיוחד על רקע הנוחות המפורשת למורכב שהופיעה בכל נוסח אפשרי בפורומים בחו"ל ועל אפשרויות נשיאת ציוד – המזוודות המרווחות של הכלי… והבחירה כפי שיובהר בהמשך, התבררה כנכונה.

"הסברתי לה שכאן הרכב לא קובע
ושיותר חשוב לאן אתה נוסע
אך נועה לא רצתה מילה אחת לשמוע
שאין בה זוג צמיגים, טנק דלק ומנוע . רק עם אופנוע"

בצפון איטליה קיימים 4 אגמים שהקטנים ביניהם Lake Como ו Lake Lugano והגדולים הם Lake Majore וLake Garda . ההחלטה היתה להקיף 3 מתוך 4 האגמים ב 5 ימי רכיבה כאשר ויתרנו על אגם גרדה כי הוא המרוחק ביותר מבין האחרונים מהעיר Milano ממנה התכוונו לטוס ולהשכיר את האופנוע. בחודשי התכנון, בעזרת שיטוט באתרי פורומים ישראלים ובחו"ל, ספרות על טיולים ברכב באזור צפון איטליה ומפות של גוגל תכננו מסלולי רכיבה כאשר הכנסנו פרמטרים של מרחק, תנאי כבישים לרכיבה, מעברי גבול, מלונות ומקומות שנרצה לבקר בהם במהלך ימי הטיול. פרט לכך, הסתמכנו על מחשב נייד ו GPS עם מפות של איטליה בו הוכנסו נתוני המקומות בהם נבקר מסודרים לפי ימי רכיבה. כל זאת עם תכנון של נטילת מעט פרטי לבוש להם היה מקום שמור ומינימלי במזוודות של ה- BMW. שלבי ההערכות הלוגיסטית היו ברבדים שונים:
1.טיסה: היום הראשון – Milano -מקום השכרת האופנוע . 2. מציאת מלונות על אם דרכי ימי הרכיבה שתכננו 3. מרחקים ומסלולי רכיבה יומיים 4. היום האחרון-Milano – החזרת האופנוע- טיסה חזרה . ההשכרה של ה GS היתה פשוטה. גלישה אל אתרי השכרת אופנועים בעיר Milano .
החזרת האופנוע במילנו- טיסה חזרה . ההשכרה של ה GS היתה פשוטה. גלישה אל אתרי השכרת אופנועים בעיר Milano . הניבה כמה תוצאות דומות כאשר הבחירה שלי התבססה בעיקר על הקירבה ליציאה לכבישים מהירים בכדי להקל את ההתמצאות הראשונית ולא רק על ידי
GPS , כלומר מיקום ההשכרה היה צריך להיות בפאתי העיר ובקרבת שדה התעופה של מילנו ויציאה מהירה לכיוון האגמים. נבחרה החברה C.I.M.T להשכרת אופנועים לה סניפים ברחבי איטליה ובה מצאתי גם מיקום טוב ללקיחת המפלצת הדו גלגלית בפאתי מילנו המתאים לצרכינו. פרנצ'סקו שטיפל בהזמנה היה אדיב והבירוקרטיה הייתה קצרה ועניינית. כחודש וחצי טרם הנסיעה הבהמה הבאורית הוזמנה. נפרדנו בכרטיס האשראי מ 590 אירו + 20 אירו ביטוח לכל יום טיול לכיסוי ביטוחי מלא. בהתחשב בכך שאין מקום פיזי לנשיאת פרטי Shopping ..חשבתי שאצא ב"זול"
….אבל לא כל כך צדיק  לימים, התבררה הבחירה של מיקום השכרת הבאורי, כנכונה .
"לא משנה מה משחק
הכל עניין של תחבורה
בגלל היסוס על כח סוס
לא ראיתי הצגה שנייה"

היום הראשון:

השכרת האופנוע – Bellagio – Como – Lecco . מרחק C.I.M.T – מיקום ההשכרה של הבאפלו הגרמני משדה התעופה ערך כ- 20 דקות ופרידה מ- 70 אירו טבין ותקילין. התקשינו למצוא את הכתובת המדויקת של הבית ממנו יועבר לנו האופנוע וזאת למרות שהשתמשנו בשירותי המוניות המקומיות. טלפון ישיר לפרנצ'סקו פתר את הבעיה ומצאנו עצמנו …רק עם אופנוע. הליך מסירת האופנוע היה מהיר. קילקלה מעט העובדה שלא קיבלתי מעביר לחיבור V12 ל GPS שלי על האופנוע אלא רק חיבור מתח של GPS ZUMO וזאת כיון שיש חיבור יחודי ל BMW ולא ידעו אותי על כך, אבל הסתדרתי עם כך שחיברתי א ה GPS למחשב האישי שלי ב USB (טעות שלי שלא יכולתי לחשוב עליה בעת ההזמנה!). פרט לכך, האופנוע היה ערוך ומוכן לרכיבה – הדגם החדש של המפלצת הגרמנית.

לאחר התאמות של גובה מושב תזכור הנחיות הפעלה בסיסיות של האופנוע ופירוק מזוודות הציוד האישי שלנו והטענתם בצורה מופלאה במזוודות הבאפלו, מצאנו עצמנו ברכיבה לכיוון האגם  קומו שהוא הקרוב ביותר לעיר האי Como , הינו בעל שתי זרועות גדולות בתחתיתו המוקפות במים (ראו במפה מצורפת). ממילאנו – העיירה קומו – Bellagio במרכז רגלי האגם – דרך דרכי נוף מדהימות אל העיירה Asso  – העיירה Erba –מעבר דרך Lecco אל ארוחת הערב והלינה הראשונה במקום מופלא. בתחתיתו של מנזר עתיק בית מלון משפחתי קטן, רומנטי ואותנטי Hotel Gerolamo בו מצאנו את נפשנו בסוף יומו הראשון של חופשתנו המרגשת. למותר לציין שהדרכים האיטלקיות הצרות באופן משמעותי מדרכי הכבישים הרגילים הכו בנו כבר בתחילת הרכיבה. ההערכות המנטאלית והפיזית שנעשתה חודשים קודם הוכיחה עצמה ובגדול. התמצאות דרכים על ידי ניווט משולב GPS ושלטי דרך תוך ניסיון הסתגלות למנוע הבוקסר היומרני שנשא אותנו בבטחה וכן ההתרגשות הפנימית שאחזה בנו, הגשימו את מה שציפינו והתכוננו אליו זמן כה רב.

"ביום שני אני הולך אל הקולנוע בטלפון ניסיתי להזמין את נועה למרות שדי נעים לבד להיות בסרט אומרים יותר נהוג ללכת עם גברת"

היום השני.

אגם קומו- אגם לוגנו – אגם מאגורה.

נרגשים, התעוררנו מהיום הראשון שהוא המעייף ביותר, לבוקר אביבי וקסום ולאחר ארוחת בוקר נפלאה בגן המלון, טיפסנו במעלה המדרגות המקודשות Scala Santa של מנזר Saint San Gerolamo המובילות אל מנזר אפלולי שקלתי לעלות עם ה GS את המדרגות עד פתח המנזר אבל מחרדת קדושת המקום התחרטתי . השעה דחקה בנו ומהתכנון המוקדם רצינו לרכב לאזור קומו ולהגיע לאגם לוגנו, שם הזמנו מבעוד מועד מלון באזור ההררי של לוגנו (ראו כאן במפת –היום השני הדרכים רצופות בכחול סביב אגם זהו כחול אמיתי!)

הדרכים העקלקלות והצמודות לאגם מרהיבות ביופיין, ריחות של יסמין באוויר מלווים אותנו כל הדרך.. חוויה בה כל החושים מתערבבים אילו באילו ומשחררים הרבה הורמוני אנדורפינים (הורמוני הרוגע) ויוצרים טעם של …אנחנו רוצים עוד מהדבר הזה והרבה!. הדרכים העקלקלות על שפת האגם הובילו בבטחת בהמת המשא הבווארית, לאמצעו של הצד הצפון מערבי של אגם קומו – העיירה Argegno , ממנה הדרך התפצלה ובמעלה ההרים וביניהם להקפת הצד המזרחי של אגם לוגנו עד לריוויירה של לוגנו ולמזח הסירות של האגם. המטרה הייתה לטייל אבל לא רק…..גם קצת shoping גברי! אלא מה?… Outlet של חברת הביגוד לאופנועים האיטלקית Dianese Garage-D הנמצא ב Via al Fiume 1, 6929 Gravesano witzerlands ׁׁE  ( במפה -E) אליו באנו ערוכים ומוכנים להצטייד… המחירים היו גבוהים ביותר אבל בהשוואה לארץ, סבירים. מעיל קיץ ונעלי רכיבה קלות ואנחנו כבר בדרך למלון שהיה במעבה היער השווצרי.
האופנוע שעט את הדרכים המוריקות והעקלקלות, הנהיגה בו הפכה לנעימה יותר לאחר שעות של נהיגה. המורכבת מאחור גם לא התלוננה על מכאובים כלשהם והחיוך שבדרך כלל נסוך היה על פני הנוהג, עבר גם אליה. היא הופתעה מהנוחות שסיפק לה המושב האימתני של הבופלו הגרמני. היציבות והכוח שניחן בו בכל עיקול וסיבוב רק הגבירו את ההנאה הן מהטיול והן מהרכיבה יחדיו. המלון Stefano Casa Santo היה מנזר אפרורי מנוכר. החדר שהובטח לנו באמת נישמר וחיכה לבואנו, אולם הריחוק שיצר המלון הביא אותנו בשעות הצהריים המוקדמות להבין שאנחנו … לא חוזרים ללון במלון הזה. הכסף הלך, אבל אם באים לטיול כזה ולא משאירים צוהר למרחב תמרון, לא עושים אותו מלכתחילה. התחושה המנוכרת שעלתה מהמלון הביאה אותנו להמשיך בטיול ולקיים את מצוות שומר נפשו ירחק ולהמשיך בדרכנו … רק עם אופנוע…. ראו הוזהרתם!

"הסברתי לה שכאן הרכב לא קובע
ושיותר חשוב לאן אתה נוסע
אך נועה לא רצתה מילה אחת לשמוע
שאין בה זוג צמיגים, טנק דלק ומנוע . רק עם אופנוע"

הקפת חלקו הצפוני של אגם לוגנו ארכה זמן קצר משחשבנו. ההחלטה היתה שנמשיך לטייל עד העיירה Morcote שהיא בחלקו המערבי והמרוחק של האגם ושם נמצא מלון דרכים ונשתקע .העיירה השתרעה על רחוב אחד וכמה מסדרונות צרים ביותר המוליכים לבתי התושבים הממוקמים על ההר החצוב. פרט לליקוק של
מעדן גלידה איטלקי והתרעננות לא מצאנו עצמנו נשארים במקום. ה GPS על הצרצר הגרמני העמוס לעייפה היווה באותו רגע את מקור ההשראה היחידי . פתחתי מחשב נייד וחישבתי את המרחק עד למלון שאותו תיכננו ביום הבא.! … כ- 250 ק"מ טבין ותקילין, הפרידו ביננו. הבהמה הבאווארית נהמה קלות והיינו בדרך למעבר הגבול השווצרי השני באותו יום לעבר אגם Majore שוב הדרכים העקלקלות, חלקן חצובות בהר כאשר משמאל הירקרקות המבצבצת של אגם לוגנו ומימין כרמי יינות מוריקים היו לנו כאוויר לנשימה. ה- GPS הוביל אותנו בבטחה. אלא, שאני מסתיר את חששותיי מזוגתי שהמחשב הנייד יאבד את כוחו החשמלי ועימו גם ה GPS ואז אנחנו נשארים ללון יחד עם הדובים והאיילים בהרים השוצריים. אילו, העיבו על ההנאה המלאה מהדרך. עכשיו זה הדיוק בניווט מול השעה שהחלה לדחוק בי. היעד הרשמי המנווט היה על עיירה בצידו המזרחי של אגם Majore – (בשם Ranco)

חצינו את הגבול באזור Luino ודרך האמה המזרחית של אגם Majore עד לעיירת היעד Ranco . אני אמון על הניווט ועל הנהיגה על הבופלו הגרמני המופלא הזה במשך 9 שעות רצופות עם עצירות קצרות לקפה ומאפה וזוגתי אמונה על החיבוק בדרך, האמון והשקט שניחנה בו לאורך כל היום המורכב הזה. האי – נוחות היחידה שאחזה בנו היתה המרוץ אחר שעות היום המתכלות לנו והדמדומים שהחלו לבצבץ בין הכבישים המוריקים המובילים לארוחת הערב הנכספת על בקבוק של יין…ואולי גם כרית לשים עליה את הפדחת, שהרי הקדמנו להגיע ביום ! למלון של יום המחרת…ללא
תיאום… האופנוע הבאווארי מצרצר ברעש אופייני ולא מבקש פרט למעט אלכוהול 95 אוקטן דבר… מגיב לכל בקשה שלי בהגברת הקצב ונרגע בעת העיקולים המרהיבים של הדרך… ומאחור נוח לגברת להנות מהחום הגבי שדבוק אליה לחזה… החיבור בין בני זוג עולה למבחן במצבים חריגים כמו אילו שבהם חלים שינויים בתכנון ובביצוע של הטיול. קור רוח מכאן והרבה אהבה וחום מאידך נדרשים לסוג כזה של טיולים. אנו ניחנו בכך והיום הזה הוכיח זאת.. שוב!
המלון בעיירה Ranco קיבל אותנו בידיים פתוחות ולאחר פריקת המזוודות פנינו לחפש, ברכיבה נוספת קצרה!  את פת הלחם והיין שלה ציפינו לאורך כל היום… העיירה הציורית Ranco שוכנת על שפת אגם majore ולה סך הכל שני בתי מלון ושלוש מסעדות. מלון אחד זהו המלון שהתאכסנו בו ומהחלל הריק שפגשו עיני במסעדת המלון הבנתי שכאן אנחנו לא מקיימים את מצוות נטילת הידיים. מסעדת il sole di Ranco שוכנת על שפת האגם והיא מסעדת שף שהוקמה כבר בשנת 1850 על ידי משפחת Borvelli ומנוהלת על ידי אחד מצאצאי המשפחה. הינה בעלת כוכב מישלין וכדאי לא להיות רעבים במסעדה כזו! מאידך, היינו כזאבי קיודי שלא אכלו חודש.. והמסעדה התאימה לסיומו של יום משובח, טבול בהרבה בשמי ענבים משובחים בבקבוק וספוגים מהרבה רשמים דו גלגליים … ורק .. רק … על אופנוע צמאים להרפתקאות יום המחרת.

"לא משנה מה משחק
הכל עניין של תחבורה
בגלל היסוס על כח סוס
לא ראיתי הצגה שנייה"

להתראות בפרק הבא

———————————————————————————————————–

כל הזכויות  C לסיפור ולצילומים שמורות לרונן וברטינה רוזנווסר

———————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה    

קרואטיה סלובניה רומניה ובולגריה

כשרוכבים לבד, לא בודדים לרגע.

קרואטיה
השוטר בגבול קרואטיה הסביר לי שאני צריך לקנות ביטוח מכיוון שהגרין קארד שלי לא תקף בקרואטיה. האמת שידעתי את זה וחשבתי שאקנה ביטוח לקרואטיה בגבול. טוב, האו מאץ' איז איט? אני שואל אותו. עושה טלפון קצר ועונה לי ניינטי יורו. ניינטין? אני שואל. נו, ניינטי, ניין זירו. פאקין תשעים יורו. והוא עוד מנחם אותי שזה ביטוח כלל אירופאי. אבל יש לי ביטוח כלל אירופאי ואני צריך רק לקרואטיה. לא עזר כלום. המתנתי רבע שעה והגיעה בחורה שעשתה לי ביטוח גרין קארד נוסף. עכשיו יש לי שניים כשרוב המדינות חופפות.
זה היה מעצבן אבל שילמתי.
הנופים המדהימים של קראטיה היו לפחות פיצוי.

קרואטיה משגעת. הרכיבה על קו החוף מלווה בקריאות השתאות מהנופים המדהימים. האיים שנראים כמו ענקים רדומים במרחק קצר מהחוף פשוט קוראים לך לבוא אליהם.
עליתי על מעבורת ל hvar (חבאר) , תוך חצי שעה אתה באי שנראה טרופי עמוס בצמחיה וחופים משגעים. רכבתי לקצה הצפוני ונכנסתי לקמפינג. מיד פגשתי את קרל מאוסטריה שגם הגיע הרגע לקמפינג וביחד מצאנו זולה מתחת לעץ קרובה למים.
קרל ,שרוכב על R1100Gs אדום מודל 97 במצב חדש כזה שלא רואים כבר אצלנו,  הוא שועל קרבות ותיק וכמעט שאין מקום בעולם שלא ביקר בו. הוא גם עובד בעבודה שמאפשרת לו חופש במשך כל החורף, עכשיו בדרכו לכרתים. הלוואי עליי.
למחרת תיירנו קצת באי המדהים הזה ונפרדנו. קרל נשאר לכמה ימים ולי אין כל כך הרבה זמן.
יש מושג בקרואטיה שנקרא island hopping והכוונה קפיצה מאי לאי. אני הסתפקתי ב Pag ו Krk. שניהם מדהימים, על pag אומרים שהוא נראה כמו פני הירח ויש בזה משהו, פשוט נוף משגע ושווה ביקור.
בקרואטיה רואים המון אופנועים. רובם מגיעים ממערב אירופה. עד כדי שאתה אוחז בכידון ביד ימין ובשמאל מנופף לשלום לאופנועים שבאים ממול. האופנוענים האירופאים לא מוותרים על הנפנוף גם אם זה בסיבוב ומי יודע על איזו מהירות הם. ואם הם עוקפים אותך אז הנפנוף הוא ברגל ימין.
רכבתי את רוב קו החוף של קרואטיה. יכולתי להישאר פה עוד זמן רב. אבל המלאכה מרובה והחלטתי לעלות לסלובניה.

קרואטיה מדינה נהדרת לחופשת בטן גב או טיולי אופנועים. הכבישים נוחים, יש קמפינג בכל פינה. כל אחד ימצא פה את הפינה השקטה שלו, בעיקר חובבי החופים.

סלובניה
לאחר מעבר הגבול וביקור קצר בעיירת החוף piran רכבתי בגשם לכיוון לובליאנה והתמקמתי בקמפינג קרוב למרכז העיר. מיד פגשתי שני רוכבי אופניים, האחד אמן שוויצרי שמסתובב עם האופניים באירופה ומצייר גרפיטי ( http://www.artacks.ch/artists_tuefujeger.html).
והשני בלגי משוגע, חמוד אבל משוגע ששכנע את שלטונות בלגיה שאינו כשיר לעבוד והוא מקבל קיצבה ומנצל אותה לרכוב על אופניים ברחבי אירופה. היה גשום וקר ומצאנו את עצמנו יושבים שעות במקלחות של הקמפינג ומדברים על רכיבות, גרפיטי והמצב הבטחוני בישראל.
החלטתי שאני לא מפרק את המאהל ונשאר בקמפינג הזה כמה ימים.
Hotel Camping Ljubljana resort

http://www.slovenia.info/?kamp=698

יום המחרת התחיל עם שמש, קפצתי על האופנוע ורכבתי לאיזור אגם בלד. נראה שכל האופנוענים הסלובנים יצאו לרכוב באותו יום.
סלובניה מדהימה והיא לדעתי סוג של שויץ. נופים הרריים מדהימים, הכבישים נהדרים, כפרונים ציוריים. והכל מטופח ומסודר. כמעט כולם דוברים אנגלית, הקופאית בסופרמרקט ונהג המונית ונהג האוטובוס וכל מי שפניתי אליו.
הספקתי גם לבקר בלובליאנה באותו יום. עיר יפהפיה ומלאת חיים.
כמובן שאת הדרך חזרה לקמפינג עשיתי בגשם שגם לא פסק כל הלילה ויום המחרת.
בבוקר הוצאתי את עצמי מהאוהל והלכתי לשבת על הבר של הקמפינג לשתות קפה וסיגריות ולקוות שהגשם יפסק מתישהו.
לאחר זמן קצר הצטרפו לבר בת ואייריש, Beth & Irish Dave. זוג, אירי ואמריקאית, שהחליטו לעזוב הכל ולרכוב במשך שנתיים מאירלנד לדרום אפריקה דרך מצריים. רכשו לעצמם שני אופנועים, Irish על f800gs , ו Beth על f650 . הם כבר כיסו חלקים גדולים באירופה וכרגע מתעכבים בסלובניה בגלל איזה הסכם שינגן או משהו כזה שלא מאפשר לבת להיכנס לקרואטיה.
לאחר זמן מה הברמן מזג לנו שלוש כוסות של משהו שהוא קורא לו Indian water , אין לי מושג ממה זה עשוי כי אחרי כוסית אחת זה כבר לא מעניין אותך. והשעה בסך הכל עשר בבוקר. אחרי הכוס השנייה אתה כבר מחייך בלי הפסקה ואחרי השלישית אתה כבר מוכן לדבר על משמעות החיים. לא יודע כמה שתינו באותו יום אבל ישבנו שם עד שעות אחה"צ ושוחחנו על אופנועים ודננו בנושאי רומו של עולם. רוכבי האופניים גם הצטרפו לפני שעזבו לשלום כל אחד מהם לדרכו. ומתישהו הצטרף אלינו מנצור מאירן שעובד בקמפינג שקפץ לחבק אותי כששמע שאני מישראל וקרא לי אחי.
נשארתי עוד יום בקמפינג. נפרדתי לשלום מבת ואייריש שנשארו להחליף גלגלי שיניים ושרשראות לאופנועים והפצרתי בהם לעבור דרך ישראל בדרכם למצריים. יש סיכוי שהם יעשו את זה, יכול להיות גם שזו תהייה האפשרות היחידה שלהם.
Beth & Irish
http://corktocape.blogspot.com/?m=0

רכבתי תוך כדי שוטטות לכיוון הונגריה בכוונה לחצות ישירות לרומניה. אין מעבר גבול ומתישהו הבנתי שאני כבר בהונגריה. חציתי את הונגריה ברכיבה על הכביש המהיר עם חניית לילה בעיירת רפאים על אגם בלטון. אמצע ספטמבר והכל כבר סגור פה. בסופו של דבר מצאתי מלון עם סאונה ובריכה מחוממת. התאים לי הפינוק הזה. בבוקר המשכתי לרומניה שתוכננה להיות חלק הארי של הטיול הזה שלי.

רומניה
בכניסה לרומניה שוב יש הרגשה של עולם שלישי. אחרי מעבר הגבול עצרתי לרגע כדי להסתדר ומיד קפצה עלי בחורה צוענייה עם הבעה בפנים כאילו שמצאה אוצר. מלמלה כמה משפטים תוך כדי שהיא מצביעה על האופנוע ועל הציוד. הסתדרתי והמשכתי. לשמחתי או לצערי זה היה המפגש הראשון והאחרון שלי עם צוענים ברומניה.

כבר בדרך לרומניה החלטתי שאתמקם ב Sibiu לכמה ימים ואצא לטיולי יום באיזור טרנסילבניה. כיוונתי את הגפס והתחלתי לנסוע. על פי המרחק חשבתי שאגיע ל Sibiu הרבה לפני החשכה. מהר מאוד הבנתי שטעיתי. הייתה הרגשה של כאוס בכביש. הכביש מחורבן, עמוס תנועה ובעיקר של משאיות. מעולם לא ראיתי כל כך הרבה משאיות. שיירות אינסופיות של משאיות מכל הסוגים והגדלים. והכביש הוא בעל מסלול אחד לכל כיוון. נסעתי שעות משתרך מאחורי משאיות גדולות שעוקפות אחת את השנייה תוך כדי סיכונים לא הגיוניים. אתה עוקף כמה ואז שוב משתרך מאחורי כמה עד שיש שוב הזדמנות לעקוף. חשבתי שכנראה זהו ציר תנועה ראשי של משאיות לכיוון מעברי הגבול. באותו יום הבנתי את הכלל הראשון על נהיגה ברומניה, על הכבישים הראשיים ממוצע הנסיעה הוא חמישים קמ"ש אלה אם אתה עוקף בסיכונים לא הגיוניים, והרומנים עושים את זה. כבר לא הגעתי ל Sibiu באותו יום וחניתי בפנסיון קטן בצד הדרך אצל זוג מבוגר שטענו שבזמן צ'אוצ'סקו היה יותר טוב ופינקו אותי בבקבוק שנאפס שעזר לי לישון היטב באותו לילה.
בבוקר המשכתי ל Sibiu.
הנוף ביום הקודם היה מישורי , תעשייתי ומשעמם. אך תוך כדי נסיעה אט אט מתגלים הקרפטים באופק. וככל שמתקרבים אתה מבין יותר ויותר את העצמה של רכס ההרים העצום הזה. חזר לי החיוך לפנים. הרים מרגשים אותי. יש משהו בגוש אחד כל כך גדול של חומר שמעורר יראת כבוד. ואולי זה הרצון שלנו לכבוש אותם הוא שמעורר את הריגוש. לא יודע להסביר את זה אבל אני אוהב לעצור בצידי הדרך ולהסתכל על ההרים.
הגעתי ל sibiu ובהמלצת אופנוענים שפגשתי בדרך נסעתי ישר לפנסיון דניאל. פנסיון נוח, קרוב למרכז ועם חניה סגורה לאופנוע.
Hotel pension Daniel
Masarilor nor 1

0040269243924

העיר Sibiu הוכרזה כבירת התרבות של מורשת ימי הביניים או משהו כזה. ואכן רוב המבנים מסביב לעיר העתיקה נראים כמו מימי הביניים. מוזנחים ומרופטים. בעיר העתיקה יש הרבה מבנים משופצים אבל חלק מהרחובות שמסביב נראים כמו עיי חורבות. ביליתי את היום בשוטטות בעיר ובחלק מהמבנים ההסטוריים.
העיר sibiu לא ריגשה אותי במיוחד, ובדיעבד הייתי בוחר ב Brasov כעיר בסיס לטיולים באיזור. אבל כל אחד וההעדפות שלו.
תכננתי לרכוב את מעבר ה transfagarasan וה transalpina ולהמשיך לאיזורים אחרים ברומניה.
יום המחרת היה מעונן והחלטתי לא לנסוע רחוק, יצאתי לכיוון sigisoara . כמובן שאחרי שיצאתי המעונן הפך לגשום קבוע אבל המשכתי. הכפרים בדרך נראים כולם אותו דבר, רחוב אחד עם בתים מצידי הדרך, ישנים ומוזנחים. רואים שאין פה הרבה כסף.
העיר sigisoara יפה וצבעונית עם עיר עתיקה יפהפיה ומרשימה. אפשר להעביר פה כמה שעות בהליכה ברחובות הצרים. כשחזרתי לאופנוע ראיתי איש מזוקן עם חליפה וכובע מסתכל בעניין על האופנוע. כשהבין שהאופנוע שלי שאל אם אני מצרפת. כנראה שלוחית הרישוי שלנו דומה לזו של צרפת, זו לא הפעם היחידה שחשבו שזה אופנוע צרפתי. כששמע שאני מישראל לא האמין למשמע אזניו. האיש הוא מה שנקרא גרמני סקסוני. יש הרבה כאלה בטרנסילבניה. עמדנו שעה ארוכה ברחוב וניהלנו שיחה על דת ואמונה. האיש מעריץ את מדינת ישראל על הישגיה הרבים בזמן כל כך קצר. אוהב את היהודים. אבל עדיין חושב שהנצרות מקדימה את היהדות בצעד אחד. נו, שיהיה. אני לא מאמין כל כך ביהדות ובטח שלא בנצרות. היה מעניין וכשחזר הגשם נאלצנו להיפרד.

יום המחרת התחיל מעונן ומטפטף, אבל החזאים הבטיחו שתצא השמש בצהריים. יצאתי לכיוון ה transfagarasan (שמבטאים את זה טראנספגרשן) והתחלתי לטפס את המעלה הצפוני בערפל סמיך ושלג. לא ראיתי נוף ובקושי את הכביש. בפסגה כבר היו כמה אופנועים ועוד כמה הגיעו אחרי. וביחד ניסינו להבין אם כדאי להמשיך או לרדת חזרה. ואז מישהו שהגיע מהצד השני אמר שאחרי המנהרה יש שמש. חשבתי שעובדים עלי. אבל עלינו על האופנועים ונסענו. מהפסגה נכנסים למנהרה חשוכה של קילומטר ובצד השני חיכה לנו נוף מרהיב ומעורר כבוד. ואכן שטוף שמש. אי אפשר שלא להתרגש מהנוף הזה. פאר הבריאה. ירדתי את המעלה הדרומי בכמה שעות לכיוון curtea de arges וחזרתי ל Sibiu בחשכה.
בקריאה באינטרנט על הטראנספגרשן המעבר מתואר כאתגרי. אבל כל מי שעלה את מעלה עקרבים או שעשה את הדרך מלדאק למנאלי ימצא את הטראנספגרשן משחק ילדים. אמנם יש הרבה פיתולים אבל הם לא קשים. ואם נופלים על מזג אויר בהיר הנסיעה נוחה ומהנה. הנוף מהמם.
ה transalpina לעומת זאת היא דרך יותר אתגרית, ארוכה יותר ומעניינת יותר. והנופים לא פחות מרהיבים. יצאתי למחרת ל transalpina למרות מזג האויר המעונן. התחלתי מ saliste בצפון לכיוון novaci בדרום. הדרך מתחילה בטיפוס בין כפרים הרריים, עוברת לרכיבה בפסגות ירוקות. ואז יורדת לרכיבה של עשרות קילומטרים בקניון ירוק ורטוב. אגם. ושוב טיפוס לפסגות ירוקות וירידה נוספת לעמק ירוק. חלק מהדרך עשיתי אחרי שני זוגות אופנוענים מגרמניה שפגשתי ליד האגם ועצרנו לאכול בצומת של obarsia lotrului. שמאלה מוביל ל malaia וימינה ממשיך ל novaci , יש שם קמפינג ומסעדה. מומלץ לעצור פה לאכול. מפה הגרמנים המשיכו מזרחה ל malaia ואני לכיוון novaci ששם מסתיימת ה transalpina. נשארו ארבעים קילומטר ל novaci וחשבתי שאת המעברים הגבוהים כבר עברתי ושמפה זה יהיה קליל. התבדיתי.

התחלתי שוב לטפס והפך להיות ערפילי והטיפוס לא נגמר והופך יותר ויותר ערפילי. טווח הראיה היה שניים שלושה מטרים, לא ראיתי אפילו את שפת הכביש. המשכתי לטפס על הילוך ראשון בתקווה שזה תיכף נגמר אבל זה רק הלך והחמיר והפיתולים הפכו יותר ויותר חדים וצפופים. הרוחות טלטלו אותי מצד לצד ונאבקתי כל הדרך להשאיר את האופנוע יציב. משקף הקסדה כוסה בקרח והייתי חייב לפתוח אותו. הידיים קפאו לי למרות החימום בידיות. וכל הזמן הזה אני שוקל אם לחזור חזרה או להמשיך בתקווה שזה יגמר. בשלב מסויים הבנתי שכבר אין טעם לחזור ואני צריך לגמור את זה. היה נדמה לי שאני לבד פה ואם הרוח מעיפה אותי לתהום איש לא יראה אותי.  באיזשהו שלב עברו שני אופנועים לכיוון השני, זה גרם לי להרגשת הקלה שאני לא לבד פה. רכבתי ככה במשך שעתיים, עברתי את הפסגה וירדתי עד Ranca ושם כבר התבהר. עצרתי להפשרה וקפה במסעדה ב ranca  ושמחתי שעברתי את זה בשלום. זו הייתה הרכיבה הקשה והמפחידה ביותר שעשיתי בחיי. באותם רגעים התגעגעתי לדשדש של דניאל בנגב.
חזרתי ל Sibiu קפוא אך מרוצה. ושמחתי לראות שיש עוד אופנוע בפנסיון. ואז פגשתי את בוריס מסלובניה שרוכב על 1200 חדש והגיע ל Sibiu בכוונה לרכוב את ה transalpina.

החלטתי שאני עושה את זה שוב עם בוריס ולמרות שהלכנו לשתות בירות עד שעה מאוחרת קמנו בבוקר, ארזנו ויצאנו לטראנסאלפינה. הפעם אני עם ציוד מלא על האופנוע. הייתה רכיבה נהדרת למרות שהיה יותר גשום מיום האתמול. זו הרגשה אחרת לרכוב עם עוד מישהו. בדרך פגשנו חבורת ישראלים על אופנועי םשכורים שהיו בכיוון ההפוך וסיפרו לנו שהמצב בפסגה קשה, אופנוע אחד עף לתעלה מהרוח ואופנוע אחר שעצר לעזור עף גם הוא לתעלה. המשכנו בכל זאת. הראות הייתה טובה יותר אך הרוחות חזקות יותר. עברנו את זה והיה שווה כי הפעם ראיתי קצת נוף מהפסגה.

אחרי לינה ב ramnicu valcea נפרדנו. בוריס שיש לו רק כמה ימים נסע לכיוון קרואטיה ולי יש עוד הרבה מה לעשות ברומניה.
היה יום שמש והתחלתי לרכוב לכיוון bran. בדרך הבנתי שאני קרוב ל transfagasan ועליתי שוב, הפעם מדרום לצפון ביום בהיר. היה שווה.
בברן נכנסתי לפנסיון casa mediavle. פגשתי פה זוג ישראלים, סבסטיאן ופרלה, ילידי רומניה שמגיעים לפה כל שנה. על בקבוק יין שמעתי סיפורים על רומניה של פעם וקיבלתי טיפים לאן כדאי לנסוע.
מפה המשכתי כמו שאני אוהב, בשוטטות.

ביקרתי גם ב suceava וב iasi. לדעתי אין מה לעשות בשתי הערים האלו.
מ iasi התחלתי למשוך לכיוון tulcea בכוונה לראות קצת מדלתת הדנובה המפורסמת. רכבתי במזג אויר נורא, גשמים עזים ורוחות עזות. עצרתי ב Galati כי כבר לא יכולתי להמשיך במזג אויר הזה. בערב התברר לי שזו הייתה סופה בכל רחבי רומניה שגרמה להצפות רבות וגבתה חיי אדם. למזלי עברתי את זה בלי להיתקל בהצפות.
אם מישהו נתקע ב Galati יש פנסיון רחוק מהמרכז, הכי פשוט בעולם אבל אנשים טובים וחניה סגורה לאופנוע.
Teodor FAM com motel
Traian  nor 433 Galati
0236426211

למחרת למרות מזג האויר המשכתי ל tulcea שהיא עיר בסיס לטיולי שייט בדלתה. כדאי להתאכסן פה pension Alex. עיר נחמדה אבל במזג אויר כזה אין הרבה מה לעשות פה.
למחרת מזג האויר השתפר משהו, ארזתי ויצאתי לתור ברחבי הדלתה, איפה שאפשר ויש כבישים. לדעתי שייט יכול להיות חוויה טובה יותר פה מאשר אופנוע אבל לא מצאתי שייט בגלל מזג האוויר. הנוף פה מהמם. מישורים וגבעות אינסופיים של ביצה ירוקה.
מפה המשכתי דרומה בקור של חמש מעלות בכוונה לראות כבר את חופי הים השחור. כבר כמה שבועות שאני מחכה לזה.
קו החוף ברומניה די משעמם. ערי תיירות שבתקופה הזו נראות כמו ערי רפאים. נכנסתי ל Constanta וברחתי כל עוד היה אור יום. לא הייתי בא לרומניה לבלות חופשת בטן גב על החוף, פשוט לא נעים פה. אבל ראיתי את הים השחור ואפילו ישבתי על החול. טבילה במים כבר לא תהייה בקור הזה.
עצרתי ללילה במלון דרכים קרוב לגבול בולגריה והחלטתי שמחר אני אומר שלום לרומניה ועובר לבולגריה.
רומניה היא ללא ספק הרפתקאה. יש פה עירוב בולט של ישן וחדש. מרצדס חדשה עוקפת עגלה עם סוס הוא מראה שכיח. יש כפרים שנראים כמו לפני מאתיים שנה וערים מטופחות כמו כל עיר אירופאית אחרת. הנופים משכרים. ולרוכבי אופנועים יש פה אינסוף כבישים להנות מהנוף והרכיבה, רק בזהירות.

כמה מילים על הנהיגה ברומניה: למעט כמה קטעים קצרים, כל הכבישים ברומניה הם מסלול אחד לכל כיוון. עמוסי תנועה ומשאיות. חלק גדול מהנסיעה אתה משתרך מאחורי משאיות איטיות והנהגים הרומנים עוקפים בלי חשבון. לא פעם אתה מוצא את עצמך בתוך סיבוב וממולך מכונית עוקפת בכיוון ההפוך. לדעתי רומניה היא אחד המקומות היותר מסוכנים לנהיגה וצריך להיזהר.

בולגריה
אחרי מעבר הגבול, הכביש בבולגריה היה שומם. נראה לי שבולגריה הרבה פחות עמוסה ומיושבת מרומניה. רכבתי על קו החוף עם לילה בורנה. קו החוף של בולגריה הרבה יותר יפה ונעים מרומניה. ורנה עיר יפה אבל תיירותית מידי בשבילי.
קר מידי ואחרי ורנה התחלתי לנוע מערבה לכיוון מרכז בולגריה. בולגריה הררית ויפה ויחסית למה ששמעתי מאוד מסודרת ונוחה לטיול אופנוע.
תכננתי להגיע ל motosapiense camp שבכפר idilevo . מקום שהומלץ לי ע"י זוג רוכבים שפגשתי במונטנגרו. חשבתי שאהיה שם לילה ואמשיך.
אני כבר ארבעה ימים פה. יש פה רוכבים מכל העולם, זוג מניו זילנד שחזרו מאסיה ומחכים פה למיסבים שיגיעו בדואר, זוג מגרמניה שמסתובבים כבר זמן רב על קטמ עם סירה ומחכים למשאבת קלאץ', אלפי מטורקיה שאני חולק איתו חדר, אלכס מגרמניה שחזר מרוסיה ועוד.
פגשתי פה שוב את Beth & Irish שפגשתי בסלובניה. ידעתי שהם יהיו פה, היינו בקשר באימיילים כל הזמן הזה. היה כייף לפגוש אותם שוב.

יש פה סדנה לטפל באופנועים ובר לשתות בירות ולשחק פול בערב. אוירה נהדרת ואוכל מצוין. גן עדן לאופנוענים. מסתבר שזה ממש מקום עליה לרגל לכל האופנוענים שנוסעים בין מזרח למערב. וממוקם בכפר פסטורלי במרכז בולגריה.
פולי הבעלים של המקום, אופנוענית בעצמה, סיפרה לי שמעולם לא היו פה אופנוענים מישראל. אז אולי זכיתי להיות חלוץ, והיום יש פה גם מדבקה של מועדון GS הישראלי על הקיר. מקום חובה לכל מי שעובר באיזור.
http://motosapiens.org/motocamp/

מכיוון שנשארתי פה הרבה יותר ממה שחשבתי אני כבר מוותר על איזורים אחרים בבולגריה ומחר מתחיל להדרים ליון. יש לי אוניה לתפוס חזרה בעוד כמה ימים.
כולם עוזבים פה מחר. כל אחד לדרכו. Beth & Irish ממשיכים לכיוון טורקיה והסיכויים שהם יעברו דרך ישראל לכיוון אפריקה גוברים.

————————————————————————————————————-

כל הזכויות C לסיפור ןלצילומים שמורות לשלום בן צבי

————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה