הרפתקה דוט קום

24 בפברואר 2013 גבי מחנה את האופנוע ומצרף את שי לסיבוב – כתבה 39

לאחר עשרות אלפי ק"מ על האופנוע

גבי מעמיד אותו למנוחה, מצרף חבר, שוכר רכב

שוב יוצאים לגמוא מרחקים

IMG_1288.JPG


הצג מפה גדולה יותר

אתחיל במי זה שי : חבר ילדות , למדנו יחד בכפר הירוק, עשינו צבא ביחד בנח"ל ( היינו גרעין לקליה ) ומאז יחד בקליה. התכנית היא לרדת ל- El bolson ולטייל קצת באיזור. לרדת לטרוולין ןלחצות את הגבול לצ'ילה בפוטאלפו ולרדת לקארטרה אוסטראל (אותה חציתי על האופנוע אך לפני חודש וחצי) ולפנות צפונה לצ'יטן. לחצות במעבורת לחצי האי צ'ירואה. לעלות את הקראטרה צפונה לכוון פוקון ולחצות שוב חזרה לארגנטינה. משם לעלות צפונה לכוון סלטה וחוחוי, ככל שיתן לנו הזמן. לאחר מכן נגיע למפלי האיגואסו. נשוב חזרה לבואנוס איירס ב – 12.3 כאשר לשי יש טיסה לארץ ב – 14.3. בתוך כל זה אצטרך להחליט על המשך הדרך שלי. השאלה היא אם להמשיך לרכוב קצת צפונה לכיוון ברזיל, או לטוס למיאמי עם האופנוע , (יש לי טיסה ב – 20.4 מפלורידה הביתה). כרגע האופנוע שלי שמור היטב בחניון הבית של בן דודי. כמו שכבר נכתב כאן באתר, בבואנוס איירס יש מוסד ייחודי: "דאקר מוטוס" מוסך/הוסטל בשכונת פלורידה שהקימו חוויאר ואשתו סנדרה, שני חבר'ה יהודים שהבינו כי יש תנועה ערה של תיירות אופנועים בדרום אמריקה. מאז, אופנוענים זרים נעזרים בהם, בתיקונים והכנת האופנועים, מגורים (תנאים פשוטים למדי, במיטות קומותיים) ועזרה במשלוח אופנועים מעבר לים. כך שהייתי בקשר עם סנדרה מ"דקר מוטורס" לגבי האפשרות שהיא תארגן לי את כל העברה של האופנוע למיאמי.

שכרנו רכב בחברת Localiza בזכות המלצות טובות והפריסה של החברה בארגנטינה. אני משמש כנהג , מדריך, דובר ומתכנן מסלול. שי לא דובר כלל ספרדית, נהנה מצפיה בנוף… 🙂 . סה"כ המרחק המתוכנן בסיבוב הזה עם שי הוא כ-8-10 אלף ק"מ. אגב, מחיר הדלק בארגנטינה הוא כמחצית ממחירו בארץ בעיקר בגלל שער המטבע שעובד לטובתנו.

יום שני 18.2.2013
היום בתכנית, לצאת לדרך לכוון Bariloche  כ-1630 ק"מ מבואנוס איירס. קבענו עם בן דודי שיפנה אותנו לחלפן כספים כדי לשפר ולמקסם את ערך כספנו… החלפנו סכומים יפים כדי להנות מהמתנה שארגנטינה נותנת לתייר שבא עם דולר מזומן. השער הרשמי של הדולר הוא כ – 4.9 פזו לעומת זאת, השער "המקביל" כמו שהוא נקרא, עומד היום על 7.7 פזו לדולר, (הופך ש"ח ישראלי 1 ל – 2 פזו ארגנטינאים) כך שהוא מוזיל מאד את העלויות הגבוהות הקיימות כאן. לאחר ששי הכיר גם את החלק הארגנטינאי של המשפחה שלי כאן, יצאנו לדרך הפקוקה והצפופה מערבה. את העצירה הממשית הראשונה, עשינו בעיר קטנה וחמודה בשם Trenque lauquen  שהייתה נעימה מאד למרות השעה המאוחרת בה הגענו. מאחר ומדובר בארץ הבשר המוחלטת, הלכנו לעזור לה להפגין את המומחיות הזו… אכלנו סטייק טוב ושתינו קפה נהדר בבית קפה נעים ונפלנו למזרונים בכיף .

יום שלישי 19.2.2013
בארץ הענק הזו שאינה נגמרת, צריך סבלנות, כושר נהיגה ותכנון. היום מתוכנן יום נסיעה ארוך לכוון העיר Neuquen חתיכת נסיעה של -850 ק"מ. הנוף מתחיל להשתנות – אנחנו עוזבים את אזור הפמפה הרטובה (כמויות גשם של כ- 900 מ"מ) ונכנסים לאזור הפמפה היבשה (כ – 600 מ"מ גשם בשנה) עדיין שולטות באזור חוות המשלבות גידולים חקלאיים עם טיפוח בקר לחלב ובשר. רק דרומה יותר, אפשר לראות שהחוות מגדלות עדרים רק לבשר במרחבי מרעה חופשי. אין באיזור זה די גשם שניתן לבסס עליו גידולים חקלאיים למזון או תעשיה. ה GPS משך אותנו לכביש צדדי שהיה קצר יותר אך איטי יותר בגלל שהיה משובש, יחד עם זאת, זכינו בסוג של פיצוי השמור למי שבוחר בדרכים לא שגרתיות – בנוף שונה ומיוחד. כאשר חצינו את Rio grande זכה הרכב שלנו לחיטוי שיש לעשות כאשר עוברים ממחוז למחוז (מלה פמפה ל – ריאו גרנדה) כדי למנוע העברת מחלות צמחים ובע"ח – במחיר סמלי של כמה פזוס. לקראת אחר הצהרים, הגענו ל- Neuquen שהיא עיר ממש גדולה (כ-250,000  תושב ותושבת ) ומצאנו לנו מקום להתמקם ואפילו הספקנו לעשות סיבוב בעיר ומסעדותיה.

יום רביעי 20.2.2013
לאחר ארוחת בוקר משביעה למדי, יצאנו שוב לדרך החולפת בנוף שטוח, בו השמים, הכביש וקו האופק נשארים כאילו באותו מקום במשך שעות. רצינו כבר להגיע מוקדם ככל האפשר לברילוצ'ה ולהתמקם. יש לנו כוונה להשאר בה כמה ימים. לאחר כשעתיים, עצרנו לקפה בעיירה קטנה בשם  Piedra del agua (בתחנת דלק של Petrobras ) המקום נעים ביותר במזג אויר יפה וקשה להסתיר את העובדה… שמה לעשות אנחנו נהנים… בהמשך, הנוף הופך להיות הררי יותר זרוע חורשות שהופכות ליערות. הכביש האיכותי מתפתל בנינוחות בין גאיות וצלעות הרים כשפה ושם, חוצים גשרים על נחלים ונהרות שוקקי מים. אנחנו עוצרים לצלם כל הזמן, מגיעים אחר הצהרים ל-  San carlos de bariloche ומתבייתים על מקום שהייתי בו בעבר והשאיר לי טעם טוב, ואכן מצאנו אותו אבל מגלים שהוא סגור מזה חודשיים. לא רחוק מצאנו לנו מקום נעים להעביר בו מספר לילות. התארגנו ויצאנו לכוון שדה התעופה לקבל אישור מחברת השכרת הרכב, להעברתו לצ'ילה. אישור שאפשר לקבל רק כאן. משם פנינו לתחנת מידע לתיירים לאסוף הסברים על אפשרויות הטיול באזור. בערב הלכנו לאכול סטייק אצל  Tony שהרבה ישראלים המתיירים באיזור (ויש הרבה) עולים אליו לרגל.  שי הודיע שהוא נהנה מאד מהסטייק שלו ואני לעומת זאת…אגיד רק שאכלתי יותר טובים ממנו…

יום חמישי 21.2.2013
היום החלטנו לעשות את מה שנקרא כאן Circuito chico , זה מסלול היקפי המתחיל מערבית לעיר וכולל עצירות בנקודות נוף מיוחדות לאורך האגמים. התחלנו בעליה ברכבל ב –  Cero campanario המופלא שממנו נשקף נוף מדהים של האגמים באזור, שכדי לעכל את עוצמת היופי, יש פשוט לשבת, לראות ולהפנים את הייחוד של המקום. הרבה תיירים מגיעים לאיזור האגמים, בטיסות מיוחדות מצפון אמריקה ואירופה. ויש הטוענים שהבתוליות הפראית של חבל ארץ זה, הכולל את הרי האנדים במזרח – יפה בהרבה מהנופים האירופאים הקלאסיים. משם המשכנו לתצפית בשם Punto panoramico  שאפשר לראות את האגמים הכחולים מזוית אחרת נוספת, לא פחות יפה ומרשימה. המשכנו ל-  Parque municipal llao-llao ומשם לאזור  Colonia suiza שם הוספנו לעצמנו כמה מאות גרמים כאשר בלענו 2  Choripan כל אחד (זוהי לחמניה עם צ'וריסו). משם המשכנו ל –   Cero catedral וקינחנו את היום בגלידת  Jauja המפורסמת. בערב הבנו כי אכלנו הרבה אבל לא מספיק אז…קדימה, הלכנו לאכול במסעדה מקומית…החיים הטובים.

יום שישי 22.2.2013
אנחנו  באיזור האגמים. חלקת אלוהים הלקוחה ישר מחוברות תיירות וגלויות שמדביקים למקרר. היום עשינו את המסלול בשמו המקומי:  Circuilo grande זה מסלול של 7 האגמים אך בלי להגיע ל- San martin de los andes . יצאנו לכוון העיירה Va. la angostura מצפון מערבית לברילוצ'ה, לאחר שעוקפים את הצד המזרחי של אגם  Nahuel huapi שעליו יושבת ברילוצ'ה. מזג האויר הקייצי שהיה איתנו היום, הוסיף הרבה ליופי שראינו כל הדרך לאנגוסטורה. שם ישבנו לקפה ראשון במסעדה נחמדה ליד המעגן של העיירה הציורית, המוקפת הרים מיוערים, מפרצים רגועים, ובתים שיושבים על ובתוך הנוף. מקום ציורי שחולמים עליו.  משם המשכנו צפונה לא יכולנו להרגע מהיופי הנדיר, כך שעצרנו לצילומים כמעט בכל אגם שעברנו לידו עד שפנינו מזרחה על דרך לא סלולה מספר 65 לכוון העיירונת  Va.taraful הנוף בדרך אליה, היה אולי היפה ביותר עד כה. הדרך הלא סלולה התפתלה בנוחות ביחס לנסיון שלי מרכיבת השטח כשעוד עברתי בשטחים דומים על אופנוע. בטרפול עצרנו לארוחה קלה בבית קפה מדהים ובמזג אויר נעים ביותר והרשנו לעצמנו להתנהג כמו תיירים. כלומר לא הפסקנו להתפעל בקולי קולות. יצאנו בכביש הראשי מספר 237 ואיתו שבנו חזרה לברילוצ'ה.

חג שמח לכולם ממני גבי

—————————————————————————————————————

עריכה יוני. כל הזכויות C שמורות לגבי פלקסר

—————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

29 במרץ 2011 אדם שָני: מאושואייה לבואנוס איירס והלאה

אדם ממשיך להקיף את העולם ומשתף בדרכו הייחודית:

האנשים, הנופים והמסלול האתגרי.

Picture 003.jpg

כבר בבואנוס-איירס

סוף סוף אחרי מאמצים רבים, מחשב הנוטבוק שלי חזר לחיים (אינשאללה) והנה עידכון לקטעי המסע האחרונים וכמה צילומים.
אחרי שעזבתי את חוות מנליק במרכז פטאגוניה, רכבתי דרומה לצפות בקרחון הפריטו מורנו (Perito Moreno). מראה מופלא של ממש. שילמתי את דמי הכניסה הגבוהים והחנתי את האופנוע בכניסה ואז צעדתי את הקילומטר וחצי עד לקרחון עצמו. כמובן תוך צילום ללא הפסקה של הנוף המדהים.

Perito Moreno G.jpg

מאיזור זה דרומה, הכביש כבר הפך לאספלט סלול ולאחר לילה של קמפינג במישורי הפמפה, חציתי את הגבול בסרו קסטיו (Cerro Castillo) בחזרה לתוך צ'ילה. מגדלי הטורס דל פיינה Torres Del Paine נראו כבר ממרחק של מעל 80 ק"מ בזכות מזג האויר הנאה ששרר. שהיתי יומיים בפארק ומשם המשכתי דרומה, בדרך עפר צרה שיצאה מחלקו הדרומי של הפארק. הדלק כמעט ואזל' אך עם טיפות אחרונות (או ליתר דיוק; אדי דלק) התגלגלתי לתחנת דלק "קוֹפָּק" בעיבורה של פוארטו נאטאלס (Puerto Natales) תדלקתי וגם תיקנתי את הלפטופ הקטן שלי (הייתי צריך להסיר איזה סוס טרויאני) וכמו שבאתי להמשיך, פגשתי חבר; ג'נס (Jens) מגרמניה. ג'נס הוא מארגן מפגש  Horizons Unlimited במרכז גרמניה. נפגשנו שם ונשארנו מאז בקשר. לפרנסתו ג'נס משמש מדריך של אלדוויז ( Edelweiss Tours) – חברה ידועה למדי, של טיולי אופנועים. באירופה (ובעולם). הוא וקבוצת הלקוחות שלו, הזמינו אותי לסעוד איתם ארוחה נהדרת ולבלות את המשך היום. אנשים נהדרים.

Ferry to TDF.jpg

המעבורת בתעלת מגלאן- 4.5 ק"מ בין פטאגוניה לארץ האש

כבישי הבטון הובילו אותי בעוד יומיים של רכיבה דרומה והגעתי ממש ברגע האחרון לפני שכבש הספינה קופל. מסיבה שאינה ברורה, אופנוענים זוכים להפלגה חינם, משהו שלוקח 29 דקות וחוצה את מיצרי מגלאן לטיירה דל פואגו. Tierra del Fuego)) טיפסתי לסיפון והשקפתי לכיוון מיצרי מגלאן שהיו עד לפתיחת תעלת פנמה, הדרך הראשית בין מערב אירופה לחוף המערבי של ארצות הברית. אין פלא שפנמה אוחזת בנכס בעל חשיבות אסטרטגית עצומה לארה"ב.
טיירה דל פואגו – היא ארץ האש נקראה כך על ידי מגלאן הנווט שהפליג לכאן במאה ה-16. שם המקום נובע מהאש שראה לאורך החוף. אש שהובערה על ידי ילידי המקום כדי להתחמם וכנראה לצלות אסאדו.

Erica & Yaniv.jpg

אריקה ויניב

במעבר הגבול בין צ'ילה לארגנטינה, חוויתי הפתעה נעימה בדמות אריקה ויניב [יניב, אולי תיצרו איתי קשר- יוני:)] זוג ישראלי אמריקני שרכבו מלוס-אנג'לס קליפורניה עד לכאן, על שני אופנועי ב.מ.וו. דאקר 650 שלהם. חצינו את הגבול יחד והקמנו אוהלים יחד בלילה גשום וקר לצד הדרך. למחרת, מזג האויר השתפר ובהתלהבות והתרגשות רכבנו יחד לאושואייה. לאורך כל הקטע הזה חשבתי רבות על נקודת הציון הייחודית הזו ועל העובדה שהגורל זימן לי רוכב בן ארצי לחלוק איתו את הקטע האחרון של "קצה הדרך העולמית".
באושואייה הקמנו אוהלים ונחנו כמה ימים במחנה הקמפינג הפנטסטי של מועדון אנדינה (Andina). ואז נפרדנו ואני יצאתי צפונה.

למטה: גאריבלדי פאס – כמה ק"מ מצפון מזרח, לפני הכניסה לאושואייה

TDF.jpg

Ushiuaia.jpg

אושואייה. מבט ממזרח

איפסתי את מד המרחק. וחייכתי לעצמי; "מכאן, הכיוון הכללי הוא לאלסקה בצפון. רחוק, רחוק, רחוק מכאן".
בדרך פגשתי עוד אפנוען, גווידו Güido מגרמניה. לא ראינו איש את רעהו מאז שהייתי בוואלפריסו צ'ילה, וזה אכן היה נפלא לפגוש אותו ולרכוב ביחד שוב. בעיירה ריו גרנדה Rio Grande הזמינו אותנו בני משפחה מקומית, להתארח בחברתם ונענינו להזמנה ברצון. שם למדנו להכין אמפנדס, ה"בורקס" הדרום אמריקני, פחות או יותר…
ריו גרנדה היא עיר מאובקת שארגנטינה הקימה מסיבות פוליטיות (נשמע מוכר?), כדי לחזק את אחיזתה של ארגנטינה בטיירה דל פואגו. יש כאן מפעל להרכבת מכונות כביסה, מערכות טלויזיה וכדומה. הבתים ברובם חשוכים ויש במקום תחושה של נטישוּת.

21 בפברואר יום הולדתי ה-36 . גווידו ואני בישלנו עוף צלוי די טעים וסעדנו עם משפחת פרז ארוחה מהנה. לא יכולתי לבקש ארוחה או חברה מוצלחים יותר ליום החשוב הזה. ולמחרת בבוקר עם הנג אובר קליל, נפרדתי ממארחי ב Muchos Gracias por Todo (תודה רבה לכולם) ועברתי (שוב) לצד הצ'יליאני של טיירה דל פואגו ועוד כמה מאות ק"מ עד למעבורת אל היבשת.

דרום אמריקה

בעודי מחפש מקום בפאמפאס להקים בו אוהל באותו לילה, איבדתי לשניה את הריכוז ורכבתי ישירות לתוך בור עמוק. האופנוע נפל פנימה ואני טסתי קדימה מעל לכידון… קמתי על רגלי והרמתי את האופנוע תוך בדיקה מהירה לעצמי ולאופנוע. כמה שריטות, אך שום דבר לא נשבר. למזלי. זו היתה תזכורת מפחידה לשנינו, להקפיד על זהירות כפולה; כאשר רוכבים כל יום ולאורך ימים רבים באיזורים נטושים. תופסים בטחון עצמי רב וזה ממש חשוב לשמור כל הזמן על זהירות וערנות על אחת כמה וכמה כשרוכבים לבד על אופנוע.

Dont drive too fast!.jpgב ז ה י ר ו ת   א ד ם !

The Endless Pampa.jpg

החבר'ה מחוות מנליק (בה התארחתי בדרכי דרומה) שלחו לי מייל קצר, בו אמרו כי הם כולם יהיו בחוות קונדור (Estancia El Condor) מצפון לעיירה אל-צ'אלטן (El Chaltén)  ב-25 בחודש וכי החלקים שהוזמנו עבור אחת ממשאיות הפורד F200  שלהם שתיקנתי, הגיעו. הדרך לחוות אל קונדור היא חתיכת 130 ק"מ של נתיב חצצי מוכה רוחות אימים… אבל איזה מקום! מדובר בחווה בת 400 אלף דונם (!) הממוקמת לרגלי הקורדיירה Cordillera. משקיפה על אגם סן מרטין (lago San martin).
אכן היה נהדר לפגוש חברים חדשים/ותיקים ובילינו לילה נפלא ביחד. אכלנו בשר בקר ונהנינו איש מחברת רעהו.

היה קשה לומר שלום לאנשים הטובים האלה, שקיבלו אותי כאחד מבני משפחתם ולא ביקשו דבר בתמורה. העמסתי את האופנוע וכיוונתי צפונה לבארילוצ'ה (Bariloche), "איזור האגמים". מקום יפהפה עם קהילות בעלות אופי אירופאי. שוויצרי, גרמני, בריטי. פניתי לדרך 7 האגמים לכיוון סן-מרטין ואז יצאתי מזרחה לעבר המדבר הפאטגוני. באחד הלילות באוהלי לצד הדרך, חזיתי בתצוגה מרהיבה של סופת רעמים וברקים באופק הרחוק (צילום עליון בפוסט).

המדבר הפאטאגוני

שני הימים אחר כך היו רטובים למדי, גשם ניתך כל היום והמים הגיעו לכל פינה… ביום הרכיבה האחרון לכיוון בואנוס איירס, פשוט ארזתי את האוהל הרטוב שלי בתוך הגשם ויצאתי מתוך שדה פולי הסויה בו לנתי להמשך הרכיבה. הדרך היתה מוצפת, לפתע האופנוע התנדדנד והתנועע מצד לצד. משהו מוזר ושונה. עצרתי. וקלטתי; הגלגל הקדמי מפונצ'ר והצמיג יצא מהחישוק. "לא…לא עכשיו!!… לא כאן!!!" חשבתי לעצמי. עצרתי בניחותא ובחנתי את המצב.

Picture 004.jpg
קודם כל, אספתי קצת מים מאיזו שלולית הרתחתי אותם והכנתי קפה כמו שצריך. אחר כך, השכבתי את האופנוע, הסרתי את הגלגל הקדמי, סתמתי את הנקב בצמיג. לנפח צמיג טיובלס ללא קומפרסור חשמלי, זו חתיכת עבודה. אז דחפתי פנימה פנימית וברגע שכבר עמדתי לנפח אותה, חקלאי מקומי הגיע לעזרתי. גבר בטנדר טויוטה עצר לידי ובחיוך שאל מה הבעיה. "בוא איתי לחווה שלי יש לי קומפרסור". כך עשיתי והצמיג תוקן במהירות. שמתי לב כי הבחור צולע, במבט ממוקד יותר גיליתי כי חסרה לו רגל אחת. "מה קרה לך?" שאלתי. "איבדתי רגל במלחמת פולקלנד" הוא ענה. הבטנו זה בזה בשתיקה ואחר כך הבנו שאנו חולקים בינינו הרבה מן המשותף. חייכנו. לחצנו ידיים והודתי לאיש הטוב הזה. תאמרו מה שתאמרו על ארגנטינה, אך זה מקום ידידותי.

The kind men that helped me.jpg

המציל מהפאמפס ליד הטויוטה שלו

סוף סוף הגעתי לבואנוס-איירס. עיר עצומה בת 15 מליון תושבים, המכסה רדיוס של כ-40 ק"מ. עצירה ראשונה היתה במוסך אופנועני המסע הידוע: "דקאר מוטוס" “Dakar Motos”–   בבעלותם וניהולם של סנדרָה וחבייאר. המקום מפורסם בזכות הסיוע שלו לאופנועני מסע אתגרי וזה היה מקום מושלם בשבילי. תנאי אירוח פשוטים, ידידותיים ונוחים ומוסך איכותי בו ניתן לטפל באופנוע או לתקן אותו.

שני מטרים הצידה מחדר השינה הנ"ל – המוסך, עם אורח שמטפל באופנועו.

חביאר הוא ג'נטלמן אמיתי והסתדרנו מצויין. הבחנתי בדגל ישראל תלוי למעלה בתקרה. במבט קרוב יותר גיליתי את בעליו – יוני בן שלום!
האופנוע טופל. המחשב תוקן. הביטוח נעשה וחברים זכו לביקור. אנחנו מוכנים להרביץ לכביש (כלומר: "טו היט דֶה רוד") מחר.

7 lakes road, North of Bariloche.jpg
העצירה הבאה אורוגוואי ואחר כך ברזיל.
אלה החדשות עד עתה. שמרו על עצמכם.
אדם.

——————————————————————————————————————————————————

תרגם וערך-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאדם שני

——————————————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות and יוני בן שלום   ·   יש 3 תגובות, הוסף תגובה