שיר השרירים לרגלָים

ביום התשיעי הגיעו השועלים לשיזוף במרפסת של אלוהים. טיפוס מיוחד להר מיוחד.

הצג את הוראות הגעה אל Sand, Rogaland, Norge במפה גדולה יותר

היום התשיעי
אחרי יום הרכיבה הבלתי נגמר של אתמול ולינה מפנקת במלון Lilland בעיר Tau התעוררנו לבוקר ערפילי ולח. השמיים בקושי נראים וצמרות העצים, גגות הבתים, פנסי הרחוב וכל מה שנמצא מעל גובה של 5 מטרים, טבול בענני ערפל כמו קצפת חלב לבנה. מראה מרשים. אך אל דאגה, ידענו כי השמש אמורה לזרוח. כך הבטיחה החזאית של אתמול ואף יתחמם מעט יותר.
את ארוחת הבוקר במלון סעדנו ביחד עם חבורת האופנוענים השבדים, שבזכותם אנחנו כאן. שיחות על חוויות אופנוענות, מסלולי רכיבה ובכלל … ליוו את ארוחת הבוקר המשותפת – חבר'ה נחמדים מאד, ככה זה, כשאתה אופנוען, החיבור מיידי. די שיש לך שני גלגלים ומנוע. קוד סודי, עליו נשפכו מליוני מילים, אלפי ספרים ואין ספור מחקרים. זר לא יבין זאת. אך מה שמעניין; עשר דקות אחרי שהוא יעלה על אופנוע – הכל יתבהר לו…מוזר.

סיימנו את ארוחת הבוקר וכמובן שהצטלמנו למזכרת. התארגנות של בוקר; היי ביי לשבדים ויציאה לכיוון מצוק ה- Preikestolen הידוע גם כ"צוק כס המטיף". מחכה לנו יום אתגרי הכולל טיפוס רגלי לגובה 604 מטר.
הגענו לחניון מתחת למצוק שהזכיר את אלה של הקרן הקיימת… כמעט בין הראשונים, קבוצה של שלושה רוכבים, הקדימה אותנו במעט. את ההר לא ראינו כלל וכלל בגלל הערפילים שכיסו את חלקו הגבוה. החלפנו לבגדי הליכה, קשרנו את האופנועים ואת ציוד הרכיבה וקדימה הפועל…

עם תחילתו של הטיפוס ממגרש החנייה בשעה 10:00 , מצאנו עצמנו על שביל מהודק רחב ידיים, שנתן תחושה של קלילות. בשלב הזה, גם הטיפוס במעלה השביל לא דרש מאמץ ששמנו לב אליו. התקדמנו מחייכים, טובי לב ועליזים. השיפוע סביר בהחלט ואפשרי גם למועמדים ל"יפה והחנון".
חצינו כביש ראשי והמשכנו לטפס בשביל והשיפוע היה עדיין סביר. אך כעבור כמה עשרות מטרים… הפך לרצף אבני חצץ בינוניות ואלה התחלפו במהירות לאבנים גדולות יותר ובהמשך, סלעים של ממש, בולדרים המסודרים ב"הנדסה טבעית" נקרא לזה. מעין שיפוע מדורג. הטבע כנראה לא מכיר בסטנדרטים המקובלים של בנייה. לא רוחב המדרגה וגם לא הגובה בין אחת לשנייה. למעט מקומות בודדים עם יובלי מים זורמים, בהם נסללו שבילים מצופים עץ ומסודרים.
התקדמנו עוד במעלה וזוויות הטיפוס החלו להזדקף ל- 90 מעלות כמעט והעסק נהייה קשה יותר ויותר. שועלים או לא …? המשכנו במסע הכומתה במעלה התלול.

לאחר כשעה, בשלב מסוים של הדרך ובעקבות מאמץ לא קטן, הגענו למשטח אופקי וחלק, המהווה את תחנת הבסיס לקטע הטיפוס האחרון אל ראש המצוק. מאחורינו השתרך שובל ארוך של אנשים בשלל צבעים וסגנונות. ולפנים, במרחק של כמה מאות מטרים, קומץ אנשים כבר ירדו מן המצוק. לחגיגה מצטרפים מבוגרים, קשישים, ילדים, תינוקות בני שנה וכל מי שחפץ בכושר קרבי על הבוקר אפילו כלבים. הגענו לגובה בו הנוף נפתח לפנינו והתחלנו סוף סוף לקבל קצת דיבידנדים; להרגיש ולנשום את הנוף המרשים הפרוש כמו קסם מהאגדות. מונח על כף היד ונמתח עד האופק.  אתנחתא קלה בקומת הביניים וממשיכים בטיפוס.
כחצי שעה נוספת של טיפוס תלול ונושק למצוק עם תהום פעורה של 600 מטרים הביאה אותנו לגג העולם ממש!

עוד ועוד אנשים המשיכו להגיע אל הקצה המצוק והרחבה התמלאה במהרה. השמש כבר זרחה במלוא עוצמתה הסקנדינבית. הערפילים התפוגגו לגמרי ופצחנו בסדרת צילומי סטודיו להנצחת האירוע ובהנחיית רבי אורי מדען השינה הצמוד, תפסנו תנומה קלה לקראת הירידה. חלפה כשעה, המרפסת האלוהית הקטנה שלנו… המתה אדם כמו בחגיגות יום העצמאות שלנו… הצפיפות הפריעה לנו. החלטנו שהגיעה העת לרדת לפני שיהיו דחיפות בתור למטה וזה יכול בהחלט, להיות לא נעים…
הירידה הייתה קשה יותר מהעלייה ואף נמשכה יותר זמן. הדילוגים בירידה הפעילו את שרירי הירכיים למנוע הידרדרות במורד התלול. זוכרים – העלייה האנכית נושקת ל- 90 מעלות.
הגענו לתחתית ההר המאתגר ו ב-16:30 יצאנו להמשך המסע. טווח הרכיבה של 150 ק"מ עד לנקודה הבאה. העיירה sand

22:00 התחילה מסיבה בפאב זה היה הסימן להודות שאנחנו רואים הכל דרך עיניים עצומות למחצה. פשוט גמורים. אז יאללה למיטות… לא לפני שנפרדנו מ-260 שקלים. אמרתי כבר; יקר בנורבגיה…

המשך מחר. דש משלושת המטפסים לנורדקאפ.

איציק

–————————————————————————————————————————————————

עריכה-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות למיכאל אורי ואיציק

————————————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   יש 7 תגובות, הוסף תגובה    

לרקוד עם מִנהרות

יש בצפון אירופה שלושה רוכבים שגילו שפירוש השם "נורבגיה" הוא "תבואו באיגוף". בתום יום רכיבה מתיש, עוד יש להם סבלנות להשקיע, כדי שגם אנחנו נהנה. תודה שועלים!

הצג את הוראות הגעה אל Stavanger, Norge במפה גדולה יותר

מילה לכל הדואגים: פלאי הטכנלוגיה הרגילו אותנו להיות בכל רגע זמינים. אז הנה הוכחה להתמכרות הזו; יום ללא WIFI – ונראה שאבדנו. לא לדאוג, הכל בסדר.

היום השמיני למסע לפנינו ואכן, הולך להיות קטע רכיבה ארוך ומתיש; כ-750 ק"מ, מאוסלו דרומה ואז איגוף צפונה ממערב עד לברגן, מבולבלים? ככה זה במדינה בה המסלול האוגף, הוא הדרך הקצרה להגיע מנקודה לנקודה. גם שזו הייתה התכנית המקורית שלנו, כשזה קרה בפועל – התרגשנו.
אוסלו החרוצה התעוררה יחד אתנו, לעוד יום חדש ומאתגר, שטופה שמש חורפית קרירה ונעימה. אוטובוסים יוצאים לעבודה, משאיות זבל אוספות אשפה, רכבת חשמלית כבר על הפסים ועוברים ושבים יוצאים לעבודה. די מוקדם בבוקר, השעה 07:00 ואנחנו כבר בלובי עם הארגזים מוכנים ליציאה. שקיות ארוחת הבוקר המיועדות לתחנת ההפסקה הראשונה, ארוזות, צ'ק-אאוט בקבלה כבר מאחורינו ואנו בדרכנו להוציא את האופנועים מהחניון התת קרקעי. התברברות קטנה בהגעה לחניון (אחרי יום חופש… לא ?) אך אל דאגה, מצאנו את יקירנו, מוכנים ומזומנים למצפה להם ולנו היום: רכיבה ארוכת שעות בכבישי נורבגיה. סגרנו ארגזים וקשרנו חפצים, כבוד הרב אורי בקטע שלו – וקדימה לדרך – השעה 08:00.

מתגלגלים ברכיבה עירונית זהירה ואיטית לכביש 18 ומתחילים להדרים במהירות שיוט מקובלת בכבישים הפתוחים של נורבגיה – 100 קמ"ש, נכון, איטי – כמעט זוחל יחסית לפינוקי המהירות בגרמניה, אבל, ככה נוהגים פה! ומשטרת התנועה כאן היא עסק על בסיס כלכלי שלא מבייש שום סטארטאפ… הקנסות בשמיים (אלפי קורונות נורבגים….), שוטרים ומצלמות מפוזרים לאורך הכבישים הראשיים (חריגה מעל 25 קמ"ש מזכה בהיכרות עם קירותיו הפנימיים של בית-כלא ולנו, ממש לא בא על זה, אז פה, אנחנו אזרחים שומרי חוק…) הכיוון למנה הראשונה של הקילומטרז' היא העיר קריסטיינסאנד, שלט מאיר עיניים, מקדם את פנינו ביציאה מהעיר ומצהיר על 315 ק"מ שמחכים לנו עד לנקודה הבאה. ואני חושב; קטן עלינו…, הרי טחנו מרחקים ארוכים יותר כבר וגם אתם…

אבל, סליחה על זחיחות הדעת… כי מה שהתברר אחרי 92 ק"מ ועצירה ראשונה ליישור הישבן, שלא כך הם פני הדברים; קטעים ניכרים מהכביש, עוברים בתוך יישובים בהם המהירות המותרת היא 50 קמ"ש. והכל נתון להשגחה קפדנית של מצלמות בכניסה וביציאה מכל נקודת ישוב ואנחנו הרי אזרחים שומרי חוק שלא רוצים לדווח לכם מהכלא, רוכבים ככתוב בתמרור ועוד טיפה…מה שאומר: מרחק של 92 ק"מ שעשינו בגרמניה ב- 40 דקות וכאן בנורבגיה לקח לעבור אותם, 75 דקות… אלמנט שהרגשנו שהחל לשבש לנו את הלו"ז היומי, יחד עם זאת, החלטנו להמשיך את הרכיבה עפ"י התוכנית המקורית.
הרכיבה לאורך המסלול פשוט מהפנטת: ההרים, הכבישים, הנחלים, האגמים, המנהרות והגשרים היא סוג של מעוף בגובה הקרקע ומעוררת התרגשות והתפעלות חד פעמית. איזה ברי מזל אנחנו; התחושה שאנחנו בתוך חלום מחייבת נסיון לשמר את הזיכרון ועצירות תכופות לצילומים רבים. חצינו אינספור מנהרות אחת אחרי השנייה לאורך הדרך, כשהארוכה מבניהן 3.2 ק"מ.

הכניסה למנהרות ובמיוחד בארוכות שבהן, מלווה בכיבוי אורות פתאומי; סוג של חושך "מצרים"  מיידי. הכול נעלם לכמה שניות עד שמתאפסים ומתרגלים לחושך. במיוחד עם משקפי השמש בעת הרכיבה ואז, מקבלים את פלאש השמש כשיוצאים מהמנהרה, מתרגלים וממשיכים הלאה. לכל אורך הדרך נבנות מנהרות חדשות. חלקן נבנות כבסיס לכביש  שאמור לעבור מעליהן וחלקן נחצבות "דוּך" בהרים. כמה נחמד לחשוב, שאנו מדלגים בזכות המנהרות מהר להר בכזו קלילות ואפילו, כשישנם אגמים ונהרות. למעט האספלט השחור, שולי הדרך מוצפים בירוק עצום ודשא (כנראה קוצים ירוקים…), עצים בכל פינה ועד האופק, בצדדים או בגובה מכסים את ההרים, מאות ואלפי בתי קרקע, צבועים בצבעי הקשת, מפוזרים על פני כל הירוק הזה. בכל פעם כשחולפים על פני עיקול, פנייה, כפר קטן, מנהרה או גשר חווים מחדש התרגשות מרכיבה חושנית, ציורית ומהממת שמחסירה בנו פעימה וסוחטת קריאות "ווואאאוו" בתוך הקסדה.

תרגילי שחרור במגרש החנייה, כפיפות בטן, שכיבות סמיכה ומה לא… עולים על האופנועים וממשיכים ברכיבה ארווווווווווווווווווווווווכה.
מבלי לשים לב, השעה כבר 22:00. 600 ק"מ מאחורינו, השמש עדיין זורחת ואנחנו פשוט כבויים לגמרי, נגמרו הבטריות. אפסו הכוחות להמשיך ולרכוב. שולה שכל אותה העת ישבה בחזית ונדנדה על שינויי מסלול, נקראת לעזרה במציאת מקום לינה. ואכן, חלפו כ- 15 דקות והגענו למקום הלינה הראשון (שיחקת אותה שולה…) – המקום היה מלא. כמה מפתיע? – עונת תיירות. רכבנו למקום השני, שם היה יקר בטירוף; 1800 ₪… יצאנו למגרש החנייה אובדי עצות; אוהל או ממשיכים לרכוב צפונה…ופתאום, הגיחה קבוצת רוכבים משבדיה. חמודים ובלונדיניים.., בני מחצית המאה ומעלה… דיברנו, שאלנו, בדקנו. מסתבר שלאחד הרוכבים יש אחות בארץ, היא גרה בנתניה ועובדת בשגרירות שבדיה בתל אביב, כמה קטן העולם… שמו של הבחור, טובי – הוא כבר ביקר בארץ 31 פעמים ובאוקטובר הקרוב, תהיה זו הפעם הנוספת.

לאחר 15 דקות נוספות, כבר היינו על האופנועים ביחד איתם להתאכסן במלון שלהם – מרחק של  25 ק"מ מהנקודה בה נפגשו. נחמדים החבר'ה. מה הפלא, ככה זה אצל האופנוענים, מתחברים בשניה זה לזה בכל פינה בעולם…
קבענו להיפגש שוב לארוחת  בוקר משותפת.
עכשיו 01:00  (בלילה, לא בצהריים !) עברנו למצב אופקי במיטות, גמורים אך מרוצים. כך נגמר לו יום ארוך, מתיש, סוחט, ולעיתים אף מתסכל – אבל נגמר.
מחר, נקום ליום חדש וליופי שלו.

ממני, ממיכאל ומאורי להתראות עד לדיווח הבא.

איציק

——————————————————————————————————————————————–

עריכה-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאיציק אורי ומיכאל.

——————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   יש 6 תגובות, הוסף תגובה    

הסכם אוסלו

אחרי יום מפרך הסכמנו שעם כל היופי של המקום; באנו לכאן לנוח.

היום השביעי במסע מוקדש כולו לחופשה חד יומית באוסלו.
הבוקר התחיל קצת מאוחר מהרגיל, אכן העייפות מתחילה "להרביץ" בנו… ארוחת הבוקר חיכתה מעבר לדלת. היתכן שלא התעוררנו בצלצול הדלת?
אחרי שישה ימים וניצול מלאי הביגוד העליון והתחתון… התחלנו את הבוקר בכביסות בכיור השירותים, בתור חבלי כביסה כמו שאתם רואים , משמשים – דלתות, חלונות, כיסאות, שולחנות , אדן החלון ועוד… מיותר לציין עד כמה אנחנו מומחים בתחום, סינטבון ושפשופים טובים, הבריקו את הבגדים שעברו גם הם כברת דרך ארוכה. אחרי תליית הכביסה וארוחת הבוקר הצנועה משהו… יצאנו לכבוש את העיר.
התייעצות קלה עם פקידת הקבלה במלון (חמודה מאד…) לגבי אטרקציות והמלצות למסלול רגלי ותחבורתי נשאו פרי והתחלנו את הבוקר.

בתוכנית להיום: סיור רגלי ברחובות מרכז העיר, מבנים מיוחדים, טיילת הנמל ונסיעה ו/או הפלגה לראות מוזיאונים. ואחרי הכל, חזרה למלון לסייסטה ארוווווווווכה של צהרים. בשבוע הקרוב אין אפטרים או חופשות חד יומיות וכאלה, מחכים לנו שבעה ימי רכיבה טהורים (והרבה…אבל רגע. הרי זה היה החלום הרטוב שלנו כל בוקר בדרך לעבודה…) ועוד אתרים שבדרך.
המסלול החל במדרחוב היפה, גדוש תיירים. תחנה ראשונה היא – בנין האופרה המרשים, אחד מסמלי העיר אוסלו. משם המשכנו לשוטט בטיילת הנמל והאתרים מסביב לה. בדרך כמובן, קבוצות של אופנועים מכול אירופה מטיילים כמונו.
אוטובוס קו 30 למוזיאון הויקינג ולמוזיאון הימי (צריך גם קצת תרבות… לא ?). מרחק נסיעה של כ- 20 דקות ועלות של 150ש"ח הלוך חזור, (אמרתי כבר, מחירי טירוף…- פשוט הזוי לגמרי…ורק התחלנו את שבעת הימים שלנו בנורבגיה) .

השעה כבר 17:00. אחרי כמה שעות הליכה, הבנו פתאום שעצרנו באוסלו לא רק כדי לראות את שכיות החמדה שבה, אלא פשוט לנוח… והעייפות צנחה והיכתה בנו, כמו פטיש שיצא משליטה באמצע הרחוב וצנחנו על ספסלי הטיילת. דיון מהיר הביא אותנו להסכמה כי – חוזרים למלון, בדרך עצרנו לנישנוש צהריים ועלינו לישון על ממש. כמובן, נשפכנו למיטות בין רגע.
מחר, מחכה לנו יום רכיבה לכיוון דרום על כביש 18 ולאחריו עלייה צפונה, לכיוון העיר ברגן – מרחק של 750 ק"מ.

בשונה מימים קודמים, שבהם החלפנו מדינות כמעט בכול יום, כעת, נהיה בנורבגיה כשבוע ימים (נכון – הרב הראשי יצטרך לחשוב על נוסח נורבגי קבוע לתפילות טרם הרכיבה) עד להגעה לנורדקאפ בקצה הכי צפוני של אירופה כולה. המהווה את מטרת הטיול כולו.
אז ניפגש שוב מחר עם חוויות ואתגרים חדשים .
דשדש לכולם מכולנו.

איציק (פ י ה ו ו ו ו ו ו ק)

———————————————————————————–

ערך-יוני. כל זכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאיציק אורי ומיכאל

———————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   יש 5 תגובות, הוסף תגובה    

אוסלנו, אוסלך, אוסלה, אוסלי. אוסלו!

לא משנה כמה ניסינו להטות את השם. זה לא קיצר את הדרך במטר.

הצג את הוראות הגעה אל אוסלו, נורווגיה במפה גדולה יותר

והנה, שוב אנחנו פה בבוקרו של היום השישי למסע – וואוו  איך שהזמן רץ לו…
לפני שעוזבים את מלאמו לטובת אוסלו, OSLO . החלטנו לצאת לסיור, ממונע כמובן בנמל מאלמו. הנמל נמצא במרחק 7 דקות רכיבה מהמלון. וכך יצאנו לדרכנו אחרי תדלוק הקיבה במטעמי הבוקר: דגנים, גבינות, דגים, נקניקים ושוקו חם כמובן…
מגיעים לנמל הענק ומתקדמים עד קו המים, ממש ליד שכונת מגורים. מימין לנו יש טיילת ושבילי אופניים והליכה כמקובל בערים מודרניות. ובכניסה, שלט מאיר עיניים עם אבנים עגולות חוסמות: בקיצור, הכניסה אסורה מלבד לאופניים ולהולכי רגל.
כמי שמוביל, החלטתי להכנס ולתרגל בראשי שיחת תירוצים, של תמימים עם מי שיעצור בנו…: "רגע, אדון שוטר, אנחנו לא מפה, אבל אופנוע הוא כמו אופניים (שני גלגלים, לא? ואפילו תנוחת הישיבה זהה… ) אז יש לו תוספת קלה של מנוע, באמת לא שמנו לב…והאבנים במרחק מספיק כדי שניתן יהיה לעבור ביניהן מזוודים. עכשיו שעת בוקר מוקדמת וכולם הולכים לעבודה" בקיצור, הבנתם! וכך החלטתי שעוברים בשביל הטיילת. מה אומר לכם, יש בזה משהו משכר וחד פעמי, לרכוב: אתה, האופנוע והים, כל כך קרוב ליד המים, הזכיר במשהו את דנמרק – חוף הים ברומו, זוכרים?
ראו את התמונות, הריח, החופש, והאופק – מי צריך יותר מזה….

את טקס תפילת הדרך של היום בחרנו לקיים בחוף הים ממש. מעין תשליך לצרות לא עלינו והתנקות ברסיסי הגלים שעלו מהים הרוגש (ושלא תחשבו שזו תמונה שחוזרת על עצמה, לכל תפילה בכל יום, יש את הניגון, ההטעמה, התמונה, המדינה והמסלול המיועד לה) "קור כלבים" בחוץ בשעת בוקר מוקדמת זו 08:30 – ראו את הכיפה העוטפת שחבש הרב הראשי… זאת ועוד, ברגע הקראת תפילת הדרך, הגיח לפתע ברבור לבן צחור, הצטרף למניין הדחוק שלנו וליווה סירת מטיילים סמוכה לו – מעניין מי שלח אותו דווקא אלינו ובשעת תפילת הדרך… אני לא מעודד אמונות תפלות, אבל זה משהו שאינו מזיק, נכון?

ביי ביי למאלמו. מחוף הים יצאנו ליום הרכיבה התכליתי והארוך הנוסף – הכוונה לאסוף תוספת נכבדה של כ- 600 ק"מ למניין מד האוץ שלנו.
עלינו על כביש 20 צפונה על רצועת החוף המערבית של שבדיה. פתחנו גז ועלינו לאוטוסטרדה דו ותלת מסלולית, כשתמרור מאיר עיניים מכוון למהירות הנסיעה (120 בעיגול אדום – הוא בגדר המלצה, איש לא זוחל במהירות הזאת למעט משאיות, אפילו אותנו עקפו לפעמים…).

האופנועים נקשרו זה לזה בחניון (ליתר ביטחון…), הושכבו לישון ואיתם גם אנחנו.
מחר מתוכנן לנו אפטר באוסלו. למנוחה פיסית והנאה מהעיר עצמה. אפשר לומר בבטחה שהרווחנו את המנוחה הזו ביושר.

ושוב, רוצה לסיים את הדיווח היומי בברכה חוזרת ליוני העורך שלנו, לנישואי טל בתו. מכולנו אורי, איציק ומיכאל כאן באוסלו; סופ"ש נעים.

נתראה מחר.

איציק.

———————————————————————————————————————-

ערך-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאיציק מיכאל ואורי

———————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   יש 6 תגובות, הוסף תגובה    

רכיבה של שכרון חושים ושוּלָה…

מזג האויר הגיש לנו מנה ראשונה קרה ורטובה.

אך הגורל זימן לנו מנה עיקרית: מוזיאון אופנועים חד פעמי!

הצג את הוראות הגעה אל Rømø, Denmark במפה גדולה יותר

בניגוד מוחלט לאתמול, התעוררנו לבוקר חורפי וקריר מאד. נגמר הפינוק של ברלין, לארוחת בוקר צריך לדאוג לבד… וצרכנייה דווקא יש, אז אורי ומיכאל יוצאים שמחים לעשות שופינג בסופר! לא ממש קניות למשפחה. בסה"כ מצרכים להכניס אנרגיה על הבוקר… וחוטפים בומבה בקופה. בחיי שחיטה לא כשרה. הקופאית לא מתרשמת מההפתעה על פנינו ורושמת –  26 יורו על כמעט כלום. אז מסתפקים במה שיש. אין מצב לצאת על קיבה ריקה. לך תדע איפה תמצא שוב אוכל.
תפילת הדרך נאמרת בכוונה ועצימת עיניים, כנדרש ע"י כבוד הרב הראשי אורי ויוצאים לדרך מזרחה וצפונה לכיוון מאלמו Malmo – שבדיה.
08:00 יציאה ברכיבת בוקר ערפילית, כשאנחנו עטויים חליפות סערה לקבלת הגשם שהניח לנו ביומים האחרונים ונראה כי הוא שוב בדרך.

תידלוק בוקר – וואוו כמה יקר: 8.3 שקלים לליטר! ואנחנו חשבנו שבארץ הדלק יקר… יש לאן להתפתח… (מאחר ואנחנו בונים על כך ששטיינייץ לא ממש קורא בלוגים של אופנוענים. אל תגלו לו. וכולנו נמשיך לקטר בכיף…), השמיים קודרים ואפורים וקבלת הפנים ליום החמישי די מדאיגה, כבר התרגלנו לשמש סטייל אוגוסט… אבל בינינו, גם זו חוויה. כבישים שלא נגמרים ונדמה כל רגע, שאנו רוכבים אל אופק שרק הולך ומתרחק, הכול מסביב שלו ורגוע, אתה והאופנוע לבד, חוויה אישית מרתקת עד דמעות…

עזבנו את הכפרים הציוריים והשלווים, יצאנו מזרחה לדרך המהירה-  כביש 45 לכיוון צפון, לעיר קולדינג Kolding ומשם מזרחה על כביש 20 לכיוון מידלפארט Middelfart (סליחה להומור הנמוך- אבל באמת נשמע כמו פלוץ בינוני) .
לאחר כ – 60 ק"מ של רכיבה בגשם דוקרני משהו… ואפילו מעצבן! לקחנו ימינה ודרומה על כביש 9 .
הבטחנו שמהיום מתחיל הטיול : בואכה כביש 8 הגענו לטירת אגסקוב Egeskov Castle, עמדנו בתור לקופה –" כמה עולה כרטיס כניסה?" אנחנו שואלים ומכינים כמה שקלים…. "81 יורו לשלושה מבוגרים", נאמר מעברו השני של החלון, "מה?!" אנחנו מסתכלים האחד על השני: "נכנסים או לא?" ברור שכן, הרי לא נחזור על עקבותינו אנחנו כבר פה. הסיור בטירה המדהימה וההסבר הרהוט מהמדריך הארגנטינאי הצמוד – מיכאל, ניחמו בנו את תחושות יוקר הביקור.

ההפתעה הגדולה

ואז אנו יורדים למטה כדי לעבור למבנה הבא בעודנו מתקרבים לדלת ולפתע רואות עינינו אופנועים נעוצים על גג משופע. נעתקה נשימתנו: מסתבר כי מלבד הטירה, יש במקום מוזיאון מוטורי עם דגש על אופנועים, יחיד מסוגו. אוסף מרשים ביותר, המכיל כמה מאות אופנועים מסוגים שונים, מתקופות שונות בהיסטוריה הטכנולוגית של העולם. התמונות שלפניכם מעידות עד כמה המקום מרשים; יש בינינו שמצאו שם את דגמי האופנועים שגדלנו לצידם ואולי אף רכבנו עליהם. מי שיגיע מביניכם לכאן, ימצא וודאי אופנועים שחלם עליהם או שמע עליהם מסיפורים. וככל שהדבר נוגע לנו (המשוגעים לדבר… והחולים באמת…) זו ההגדרה האולטימטיבית למושג: "תאווה לעיניים". הלב מחסיר פעימה, מפרפר בהשתאות אל מול פלאי הטכנולוגיה, העיצוב והתרבות, של עולם האופנוענות. קיבלנו כאן המחשה; כמה ארוכה, רחבה ועמוקה ההיסטוריה של התחום – וכמה אנחנו חסרי ידע ממשי בתחום וכי רובנו מכירים רק את האפנוע שלנו ושל החברים שלנו, האופנוע שהיה לנו ואולי זה שאנחנו חולמים עליו. יש במוזיאון אופנועים מתחילת המאה הקודמת וסיפורים על האנשים שמצאו אותם (מצגות וסרטונים על מסכי פלזמה באולם) ושיפצו אותם עד היסוד. ברור לכם, ששום סכום או מחיר כרטיס כניסה, גבוהים ככל שיהיו – לא ממש עיניינו אותנו, אל מול אוצר שכזה – עכשיו נרגענו והבנו: היה שווה ובגדול. חברים, מי שמזדמן לסביבה. חובה ! חובה ! חובה ! להיות שם. הנה בבקשה, רצף נבחר של צילומים מהמקום:

ועוד חוב קטן מאתמול, אני שמח לבשר לקהל הקוראים שלנו, שאחרי דיונים סוערים וסוחטים והתלבטויות רבות… הצטרפה אלינו למסע באופן רשמי ומוצהר שולה גארמין. שולה דוברת מספר שפות בצורה רהוטה (מס' משפטים מצומצם וממוקד…), קול צורם שתלטן ומנדנד, כשאתה לא מקשיב לה (…"בעוד 200 מטרים פנה שמאלה"…"מחשבת מסלול מחדש"… ועוד כל מיני כאלה…). עם שולה בחרנו לדבר בספרדית ולהושיב אותה אחר כבוד בחזית אופנועו של מיכאל. אתו היא הכי מסתדרת וגם יותר קל לה עם דובר השפה. (אנחנו עם דגם מסדרה 600 שהגיע עם האופנוע).

שולה מכירה היטב את אירופה ותלווה אותנו לאורך המסע ( למרות שהיום היא קצת פישלה…) עד החזרה למינכן. המשכנו על כביש 163 דרך הישובים הכפריים, לא לפני שעצרנו בחנות אופנועים לקנות כפפות חורף חדשות למיכאל. רוכבים לכיוון צפון מזרח וחוזרים לדרך מהירה – כביש 20 לכיוון מזרח.
בדרך אנחנו חולפים על פני מיצר Great Belt וגשרי סטורבלאט שני גשרים אימתניים בגודלם, גובהם, רוחבם, עומקם ואורכם. שניהם חוצים את הים, כמה מוזר ומיוחד. לראות את הצג של שולה גארמין כשאנחנו על הים – הכול כחול מסביב ורק קו אמצעי אחד… ממש תחושה של חציית ים סוף המקראי…
שלא תחשבו שלא משלמים על חווייה עוצמתית שכזו – בכניסה לכביש 20 "שדדו" אותנו ב – 50 יורו לשלושת האופנועים וביציאה גילחו מאיתנו, עוד 66 יורו לשלושת האופנועים, חוץ מהעובדה, שמאד מאד יקר פה ויורו מקבלים רק בשטרות. את העודף מחזירים בכסף מקומי במטבעות שאין לנו ממש מה לעשות איתן.

זוכרים את השמיים המאיימים? הגשם לא פסק מלרדת ובמשך כ- 100 ק"מ, כשאנו חמושים בחליפות הסערה ונשטפים כהוגן, בהמשך חצינו מדרום לקופנהאגן בירת דנמרק וממש בסמוך לשדה התעופה הבינלאומי, הגענו לעוד פרוייקט אדיר ממדים,  המחבר את מערב צפון סקנדינביה לדנמרק. למאלמו בשבדיה. זה מתחיל במנהרה באורך 4 ק"מ, שעוברת מתחת לים ואחר כך עולים על עוד גשר עצום, שקצהו נוגע בשולי העיר מאלמו. נכנסו לעיר לחפש מקום לינה ולאחר תנאי הצימר המינימאליסטי של אתמול… מצאנו חדר משפחה מפנק במלון במרכז העיר, כולל ארוחת בוקר. עם חנייה תת קרקעית מוגנת לאופנועים.

עכשיו ניתן להוסיף עוד 427 ק"מ למניין מד האוץ שעומד בסוף היום החמישי, על 1557 ק"מ.
שני השועלים הבוגרים כבר חורפים מזמן ואני חייב ללכת לתפוס תנומה וכוחות למחר.

אז ביי בינתיים וניפגש מחר בנורווגיה.

ממיכאל, אורי וממני.

איציק

———————————————————————————————————————————————–

ערך-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאיציק מיכאל ואורי

———————————————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   יש 8 תגובות, הוסף תגובה