שגרת רכיבה נטו

בכל מסע, אחרי שמִתְרגלים, יש שלב בו גומאים מרחק פשוט כדי להספיק.

הצג את הוראות הגעה אל Bodø, Norge במפה גדולה יותר

פרק 14
06:30 השכמה והתארגנות מהירה לעוד יום רכיבה ארוך במיוחד – 480 ק"מ. שעת הבוקר המוקדמת, נועדה לאפשר לנו להרביץ מנת קילומטרז' גדולה על הבוקר.
08:00 תפילת הדרך על שפת הנהר הזורם מפי הרב הראשי (הבחנתם כבר בזקנקן הסקסי שהוא מגדל…או חוזר בתש…- ימים יגידו)
08:15 וויתרנו על ארוחת הבוקר של היום (ללא סנדוויצ'ים…), יאללה על האופנועים. ישירות לכביש הראשי והמשכנו צפונה.
מזג האוויר, נראה מאיר פנים והשמש בצבצה מבעד לעננים הגבוהים, הזכרנו לו… בתפילת הדרך, שכמה קטעי שמש להיום – לא יזיקו.
כרגיל בשעות האלה, אנחנו כמעט לבד בכביש ומרשים לעצמנו לתת קצת בגז.

המון שעות של רכיבה, מבחר מגוון של כבישי וצירי תנועה, כבר הפכו אותנו לנורבגים של ממש. בתחנת הדלק הראשונה פגשנו 3 רוכבים משבדיה שהיו בדרך חזרה לארצם והתלבטו באיזה כיוון לרכב. מכיוון ,שאנחנו כבר בקיאים, המלצנו להם לחזור במעבורת דרך Molde, מסלול קצר ומהיר יחסית. המעבורת חוסכת כ- 120 ק"מ של רכיבה בכבישים בהם המהירות המותרת 70:60 קמ"ש.
המשכנו ברכיבה עניינית, מדויקת, עם עצירות לתדלוק. כמו פרוייקט ממוקד, שמטרתו לחצות מדינה. בתחנת דלק נוספת, פגשנו בחור גרמני מזוקן (נראה תמהוני משהו…) שהגיע עם ליפאן 250 סמ"ק עמוס ציוד ותרמילים לעייפה ועם מנוע רועש מידי בצליל מתכתי. הסתבר שהבחור קנה את האופנוע ב- Ebay תמורת 1000 יורו והוא בדרכו לנורדקאפ. שאלנו אותו; "מה יקרה אם תיתקע?" השיב הבחור – "אשאיר את האופנוע ואחזור ברכבת" …??? בבדיקה שביצענו עבורו, נתגלה חופש ענקי בשרשרת. עזרה קלה מפופקין והשרשרת נמתחה כראוי. מאוחר יותר בהמשך, בעת הפסקת הצהריים שלנו, הבחנו בו שוב עוקף אותנו בדרך ליעדו.

לרכיבה של היום מטרה אחת – להגיע ל- Bodo ולהיות מוכנים מחר בשעה 10:15 להפלגה עם האופנועים לאי Lofoten .
המשכנו על כביש E6 בתוך יערות הענק הגבוהים שהקיפו אותנו, ומנגד, נשמע צליל רחש פלגי המים השוטפים את מדרונות ההרים בדרך אל הים הפתוח. שצף קצף ועוצמת זרימה ששעה שעתיים שלה, מסדרת את בעיית המים בנגב לכמה שנים, ככל שטיפסנו במעלה ההרים, נדמה היה כאילו הזרם מתחזק יותר ויותר.
הי הפתעה: מעט מאד מנהרות בציר התנועה הזה ובעיקר כביש אחד E6 המוביל לצפון נורבגיה .
דמיינו לעצמכם את מדינת-ישראל, כולה נטועה עצים; מצפון לדרום בצפיפות כזו שהעצים גדלים ממש האחד בתוך השני ולגובה של 10 קומות. ובמרכזה מונח כביש דו מסלולי  (נגיד, כביש 90 שלנו) רחב, מפותל ב- S'ים לכול אורכו, מטפס ויורד מההרים. בשולי הדרך זורמים נהרות של מים ובאופק הרים עם פסגות מושלגים (נכון ,שזה היה ממלא לנו את הכינרת וים המלח בתוך 4 שעות…) זאת פחות או יותר התחושה שכאשר רוכבים בכביש הזה בחבל ארץ זו; מהמם, מטריף ומגלה זוויות ונופים עוצרי נשימה מבעד למשקף בכול רגע ורגע מקטעי הרכיבה.

בחלק ניכר מהמקומות, פשוט לא יכולנו להמשיך ולרכוב. היינו חייבים לעצור, להתפעל, להריח ולנשום וגם לצלם שוב כדי שנזכור. 14 יום בדרכים ולכל יום, יש ההפתעה והמנה שלו, אין ולו רגע דל של שעמום.
לאורך הדרך מתגלות יצירות מוטורויות, חלקן אף ישנות מועדות ושייכות מזמן כבר למועדון החמש, שימו לב למספרי לוחית הרישוי של הוולוו – אם זו לא הזדהות מוחלטת עם מועדון החמש אז מה כן ???
זוכרים את אלפי המנהרות המציפות את נורבגיה (כמו המים…), היום רכבנו לתוך מנהרה כזו באורך מיוחד – 8.6 ק"מ, ואכן היא לא אכזבה והתנהגה כמו אחיותיה מימים קודמים – היה קררררררר כמו תמיד !
מזג האוויר המשיך להאיר פנים (כנראה, שמישהו בכל זאת, שמע אותנו שם למעלה…. נחמד לחשוב כך לא ?) ואנחנו מורידים את חם-צוואר, "שקיות הניילון" והביטנה הפנימית במעיל הרכיבה. ממש תחושת חום של יולי אוגוסט (במושגים של נורבגיה…)
המשכנו בטיפוס ההרים והנוף קיבל צורה וצבע שונים; העצים החלו להעלם וחלקם אף השחיר, ירוק של דשא ו/או קוצים נעלמו, (מי בכלל רוצה לגדול בחלק זה של כדור הארץ… אפילו לצמחייה אין ממש חשק…) כתושבי הנגב הצפוני, התחושה היא של מדבר נורבגי, רק מלא בשלג ומים. קרחות גדולות של סלעים והרבה צחור בעיניים. הגובה 692 מטר ואנו רוכבים על רמה אופקית של רכס הרים נמוך יחסית לסביבה, השמש היתה בשיאה בשעות האלה וחיממה אותנו למרות הקור העז שבחוץ. הגענו לחוג הקוטב הצפוני. שהוא קו הרוחב 66'5 ומשמעו: קו רוחב סביב חלקו הצפוני של הכדור, בו השמש אינה שוקעת לפחות יום אחד בשנה וזה יקרה ב- 21 ביוני. (יש גם חוג קוטב דרומי, בו השמש אינה שוקעת יום אחד בשנה וזה מתרחש ב-21 בדצמבר). קצת משחקי שלג, זריקת כדורים והשתוללות של ילדים… כמובן, שמקנחים בגלידת וניל מקומית; רכיבה של עוד 80 ק"מ אחרונים של היום והשעה כבר 16:30 והלאה לדרך ל-Bodo .

אני יודע שגם אתם כבר רוצים להיות שם, האמינו לי, גם אנחנו יותר מהכל, הרי למטרה הזו נולד המסע. מרגע הנחיתה באי יוותרו עוד כ- 1047 ק"מ ליעד; תחילה על כביש E10 ואחר כך חזרה לכביש E6.
אז, לילה טוב לכם, גם אני צריך מעט שעות שינה…
דשדש מכולנו,
ועדיין, נורבגים לעוד כמה ימים.

איציק

————————————————————————————————————————-

ערך-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאורי מיכאל ואיציק

————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   יש 2 תגובות, הוסף תגובה    

אז מה אם החנות סגורה. נלך מסביב

התנאים הכתיבו צרכים חדשים. והקטע הבא היה מרוץ נגד השעון.

הצג את הוראות הגעה אל Grong, Norge במפה גדולה יותר

קצת באיחור. קטע 13

אחרי מסיבת חג שבועות והבילוי היקר של ליל אמש, פקחנו עיניים בשבע בבוקר.
כל אחד בחדרו הוא – כמה מוזר היה לישון לבד (בלי אורי כמובן…).
התארגנו במהרה ויצאנו לארוחת הבוקר. בחלק מהקמפינגים (תמורת תשלום של 50 קורונות, השווים ל-33 ₪) ניתן לקבל ארוחת בוקר טובה בהחלט. חדר האוכל של הקמפינג ממוקם בקומה השנייה של המוטל תוך ניצול מרשים של חלל הגג המשופע – ראו התמונות.

הבוקר הוקדש לצילומי גשרים בכביש האטלנטי. יצאנו בשעה 09:00 לכביש 64  לכיוון העיר Molde. רכבנו כ- 40 ק"מ מהעיר עד לתחילתם של הגשרים המחברים בין האיים עד לפנייה היבשתית ל- Molde. יותר גשרים מכל החגים בשנה בארץ:  בסה"כ 6 גשרים, שמתוכם שניים מיוחדים בצורתם וכייפים לרכיבה. מי שתכננו יום הפקה (עורך הבלוג הנודניק לוחץ) רכבנו לסיבוב היכרות עם תוואי הכביש ומציאת נקודות טובות לצילום. כשעתיים תמימות השקענו בתמונות וקטעי ווידיאו (אתכם הסליחה, עדיין לא פתרנו את תעלומת מצלמת הווידאו…) , בהחלט חוויה מרגשת להיות, לנשום, ולגעת ממש בנקודות מיוחדות על הגלובוס, וזו בהחלט אחת מהן.
אחרי שהבנו היטב את חייהם המקצועיים של צלמי נשיונאל ג'יאורפיק – סיימנו צילומים וחזרנו לקמפינג למר אולב (שבדי בלונדיני – צעיר, לבבי וחמוד לאלללללה…), שייקח אותנו לחנויות ציוד לאופנועים להשלמת פרטי הלבוש. דרך אגב, ההצעה ללוות אותנו הייתה שלו. נוצר קליק מיד במפגש הראשון כשהגענו ואפילו קיבלנו הנחה בחנות. (אל דאגה… הבחור נשוי וגם אנחנו…).

יצאנו בשיירה – אולב עם מכונית ה- BMW השחורה ואנחנו אחריו עם האופנועים. בחנות הראשונה והשנייה, לא מצאנו את מבוקשינו וגם בחנות השלישית לא נמצאו הפריטים הנחוצים (גשם… זוכרים). חיטוט קצרצר באינטרנט בסוכנות הונדה המקומית גילה חנות אופנועים גדולה בעיר Trondheim, במרחק 200 ק"מ (קטן עלינו…). השעה 14:00 והחנות נסגרת ב- 17:00, אמרנו תודה יפה, לא לפני שהצטלמנו למזכרת עם ידידנו אולב, שגם אותו הזמנו לביקור בישראל.
טיסה בגובה נמוך לתחנת הדלק ביציאה מהעיר ובמרוץ נגד הזמן להספיק לחנות. שולה קיבלה הנחיות לגבי הרחוב והמסלול הקצר ביותר ויצאנו לרכיבה.

200 ק"מ נורבגים של שיכרון חושים, אחד הקטעים היפים, החווייתיים, והמשכרים שהיו לנו עד כה. נכנסנו למבנה משולש מדורג – מבנה "שועל", אורי בחוד, אני במרכז ופופקין שומר מאחור, נושקים גלגל קדמי לגלגל אחורי (במרחק של 3 מטרים…) ורכבנו כך לכל אורך הדרך; עיקולים, פיתולים, ישר, עקיפות במבנה – שלושה יוצאים, ושלושה נכנסים, הרגשה נהדרת ואדרנלין זרם בגוף בקצב מואץ. רכיבה ממוצעת במהירות תלת ספרתית מקובלת…(לעיתים נושק למהירויות המזכות כלא ??? זוכרים את העונשים…). בדרך עוד היינו צריכים לחכות למעבורת שגזלה לא מעט זמן.
16:47 ואנחנו בכניסה לעיר, סומכים על שולה במאת האחוזים שתביא אותנו אל היעד ובזמן, הרי, בקיאות ברחובות אירופה זה ההתמחות שלה.
17:00 אנחנו מורידים רגליות ומדוממים מנועים. ריצה מהירה לדלת הכניסה מגלה שהדלת סגורה – כמה שהם מדויקים שחבל"ז.
בזווית העין, הבחנו בדלת האחורית הפתוחה של המחסן. מילא שאנחנו ישראלים – אנחנו גם שועלים … נכנסנו לחנות מאחור (אין ברירה, עם שקיות הניילון שהבאנו מהבית לא נשרוד את הגשם הנורבגי), המוכרים לא הבינו מה נפל עליהם, ביקשנו לקנות כמה דברים וסיפרנו קצת על המסע שלנו ועל היומיים הרטובים שעברנו, כנראה שנכמרו רחמיו של אחד המוכרים והוא נאות להישאר וללוות אותנו – מזכיר לכם, החנות כבר סגורה.
18:00 ואנחנו עם השלל : מכנסי רכיבה נורבגיים דוחים מים, כפפות מחממות לחורף ומכנס ניילון איכותי נגד גשם. בהתחשב ביוקר האופנוענות בנורבגיה, הציוד מעולה והמחיר היה סביר בהחלט. נפרדנו ברצון מ- 2,500 קורונות, התלבשנו בביגוד החדש והמשכנו את הרכיבה, תוך שאיפה להשלים את  פערי הקילומטרז' מליל אמש. הרכיבה צפונה על כביש E6 שהוא ציר האורך המרכזי בנובגיה, שכולה אורך אחד ארוך. הייתה המשך לנהר האדרנלין שזרםן בנו משעות הצהריים , חזרנו למבנה "השועל" ורכבנו כך לאורך כול הדרך, כאילו היינו בחזרה גנראלית למפגן חיל האוויר.

באחד מתדלוקי האוויר …שלנו פגשנו קבוצת רוכבים נורבגים בתחנת הדלק שזה להם המפגש השבועי, גברים, נשים וילדיהם עם האופנועים. כמה מהם רוכבים על אופנועים שתם זמנם, המבוגר ביותר היה BMW R26  מודל  1958 שנראה במצב מושלם. בסוף היום,נרשמו עוד 520 ק"מ  על מד המרחק הכללי. הגענו עייפים וסחוטים לעיר Gron  ונכנסנו לסוויטה בקמפינג על אם הדרך.

2 חדרים, מקלחת צמודה, מטבחון גדול, סלון, חצר פרטית עם פינת ישיבה וכול החבילה הזו ממוקמת על נהר זורם וגועש ומרעיש.
קבוצות נוספות של אופנוענים היו כבר במקום, 2 ספרדים שירדו מנורדקאפ ובדרך הביתה ושני גרמנים בדרך לנורדקאפ.
יהיה מעניין לפגוש חלק מהרוכבים שאיתם כבר נפגשנו, בנורדקאפ .
נכנסנו למיטות, לא לפני ארוחת הערב של השף פופקין.
על קיבה מלאה נרדמנו לחלומות פז.

לילה טוב

איציק

———————————————————————————————————————————————-

ערך-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאיציק, מיכאל ואורי

———————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   יש 2 תגובות, הוסף תגובה    

מים זה דבר טוב. עד שהם מגיעים לתחתונים…

למרות הלבוש "חסין" המים, הם חודרים לכל פינה מתחת לבגדים. וכשהרוח הקרה מכה והערפל מסתיר,

מבינים פתאום שזו באמת הרפתקה! ובשביל זה הגענו.

הצג את הוראות הגעה אל Kristiansund, Norge במפה גדולה יותר

דיווח שנים-עשר (סליחה להפסקה בדיווח. פשוט לא היה קישור לאינטרנט)

גשם המשיך לרדת והתדפק על חלוננו בשובבות, האפור של השמיים השתנה לשחור אופנתי. עוד ועוד עננים הצטרפו לחגיגת קריוקי של רעמים. נמתחנו והתפנקנו במיטות לשעה נוספת, בתקווה שהגשם יפסיק עם הצחוקים ויחדל. אך עם כל הנסיון להתבדח, המציאות תכל'ס היתה שהתעוררנו לבוקר חורפי ממשי. בלי הנחות וללא שום כוונות לעצור וממרומי מרפסת הגג בקומה הרביעית, פגשנו את העיר לראשונה: נוף ציורי, בתים צבעוניים, כבישים נקיים להפליא. עוד יום שגרתי נורבגי ואנחנו משתלבים לתוכו כולל הגשם והשלכותיו.
ארוחת בוקר שגרתית, עם ניסיון לפתור בעיות אינטרנט ומחשוב – ויצאנו לדרך, לא לפני תפילת הדרך.
והיום חברים, תפילה בסימן בוחן פתע! כבוד הרב נתבקש לקרוא את תפילת הדרך בעל פה (סליחה, אחרי 10 ימים רצופים, נא לדקלם!) זאת ועוד.. ללא משקפיים, כך בטוח הוא לא יראה, גם אם יחזיק את נוסח התפילה בידיו. אתם יכולים להיווכח בתמונות כמה קשה היה הבוחן… ואיזה מאמץ הושקע בקריאת התפילה. בלי גלגלי הצלה…אבל יש את פופקין – על תקן חבר טלפוני, שנקרא בדחיפות לעזרת הנבחן. אל דאגה, הברכה התארכה מעט אבל נאמרה מילה במילה ואכן הוכח שאורי זכאי לתואר: נספח הרבנות הראשית בנורבגיה.

בחוץ פגשנו 7 מעלות. יצאנו עטופים בבגדים טרמיים; חליפות סערה וכפפות לנו… וגם לאופנוע שלי. איפסנו ועדכנו את שולה, עלינו כמו דובים על הכלים והמשכנו צפונה לכיוון Molde וממנה עוד נעלה כמתוכנן לנורדקאפ, הרחוקה מאתנו כרגע כ- 2000 ק"מ.

הגשם המשיך בשלו, כאילו אין מחר… והטמפרטורות בצניחה חופשית ממש; לכיוון ה-5 מעלות. ברכיבה מול הרוח, היא יורדת אף יותר. הכבישים המשיכו להתפתל כמו, עלו וירדו והתעקלובזוויות נוחות להטייה, גם בכביש רטוב.
ערפל סמיך וכבד נח על צמרות העצים. המשקף נתכסה באדים והקשה גם על הרכיבה מנהלתית של 60 קמ"ש. בלית ברירה, פתחנו מעט את משקף הקסדה בקליק ראשון והתעטפנו היטב עם חם צוואר. הרוח המקפיאה חדרה פנימה והמיסה את האדים, ציננה את הפנים והסירה את הקמטים…
זוכרים את חדרי הקירור המאורכים? (קוראים לזה גם: מנהרות …) עשרות ומאות של מנהרות ביום במגוון גדלים, רוחבים ואורכים. באחד הקטעים, רכבנו לתוך פריג'ידר שכזה באורך 5.1 ק"מ – חתיכת מרחק… מה אומר לכם; נכנסנו מיץ יצאנו ארטיק.
כמו שתראו בתמונות, התחביב הלאומי כאן הוא מנהרות. לקבלני הבניין שבינינו שאוהבים לקדוח יש כאן מה ללמוד.
נאלצנו לקחת שתי מעבורות נוספות, כדי לחצות בין הפיורדים. אלה נוספו לשש שכבר הפלגנו בהן. עם כל ההנאה והכיף. הדרך היתה מתישה וארוכה והעייפות החלה לנקר אצל אורי. הפסקות הרכיבה במעבורות, נוצלה כיאות לפוזות חדשות וסגנונות שינה, שטרם נראו עד כה.

המשכנו ברכיבה, עם הפסקות התרעננות מדי פעם ואכילת הסנדוויצ'ים (זוכרים את התפריט…?) חצינו גשרים ומעברים מיוחדים ונהנינו מכל רגע ואף שכבר שחינו בתוך מים שחדרו לבגדים, התרגלנו לגשם המציק. חליפות הסערה מתאימות אולי לגשם תל אביבי…  ולא למבול נורבגי… אם לא נקנה בדחיפות ביגוד מתאים לנורבגיה, כולנו נצטנן…
אחד מהגשרים המרשימים עליהם עברנו, נמתח לאורך של 1,257 מטרים, עוד יצירה הנדסית יוצאת דופן.
בדרך פגשנו כל הזמן קבוצות של אופנועים הנעות כאילו בחוץ אביב זהוב ושמשי, באחת הפעמים, כשעצרנו בתחנת דלק להירגע מעט מחבטות הגשם, פגשנו 3 רוכבים משבדיה. אחד מהם רכב על אופנוע טריומף והיה ביניהם אחד שרכב על TDM850, דגמים שאנו כלל לא מכירים ונראו לנו בפעם הראשונה.

למחר יש תכנית להפקה של סדרת צילומים בכביש האטלנטי וקניית ביגוד חם וחסין מים לקראת המפגש עם נורדקאפ.

מאי שם במנהרות נורבגיה; חג שבועות שמח מכולנו, גם אם באיחור קל.

איציק.

——————————————————————————————————————————————

ערך-יוני. כל הזכויות C  לסיפור ולצילומים שמורות לאיציק מיכאל ואורי

—————————————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   יש 10 תגובות, הוסף תגובה    

אומרים ישנה ארץ. ארץ אוֹפְנוֹרְבֶגְיָה

אי שם בסוף העולם מישהו מבין סוף סוף לנפש אופנוען. כי מי שסלל את הכבישים במערב נורבגיה, ידע כי יש מקומות שאפר להתחבר אליהם ממש, רק על שני גלגלים.

הצג את הוראות הגעה אל Åndalsnes, Norge במפה גדולה יותר

אחד עשר ימים בדרך

שמים אפורים, עננים גבוהים מאד בצבע פלדה וגשם העומד לפרוץ בבכי בעוד כמה שעות, פתחו את היום האחד עשר של המסע. סופסוף חנויות נפתחו וגם הבנקים. שלושה ימים רצופים הכל היה סגור עקב חגיגות ושבתות. היינו חייבים לעצור לסידורים; כמו החלפת יורו לקורונות נורבגים. אחרת, נמשיך לשלם ימבה של עמלות המרה בכל תשלום; קניית אביזרי חשמל למיניהם – כבלים שפופקין איבד ועוד… בהמשך עוד חיכתה לנו היום דרך ארוכה והשלמת פערי קילומטרז' מהימים הקודמים.
ארוחת הבוקר הסתיימה בשעת בוקר מוקדמת וחיכינו לשעה 09:00 לפתיחת החנויות והבנקים.
10:30 ואנו ערוכים לצאת לעוד יום רכיבה, אלוהי הגשם התחשב… ושלח רסיסי טיפות קטנות ועדינות פה ושם.

החלטנו לצאת לדרך צפונה על כביש 55 לכיוון היעד הבא, מרחק של 400 ק"מ. בדרך נכנסנו לבקר את הקרחון Nigardsbreen, אחד משלושת הקרחונים הגדולים בנורבגיה. הגענו דרך כביש הגישה למקום, ההגעה לקרחון נעשית באמצעות סירה ואחריה יש קטע של הליכה רגלית, סדר גודל של שעתיים וחצי. החלטנו שמיצינו את ההיכרות עם האופי הקריר שלו, צילמנו די ויאללה קדימה. חזרנו לרכיבה. הגשם התחזק ככל שטיפסנו לגובה במעלה ההרים. בתחנת הדלק המקורה בין העצים, עצרנו ללבוש את חליפות הסערה ויצאנו להתמודד עם תהפוכות מזג האויר. הגשם כבר לא התאפק יותר ופרץ בבכי זלעפות ורחץ את ההרים, הכבישים והשקה את נוף הפרא סביב. שלוליות החלו להיקוות בשולי הכביש ומעליהן זחלו שולי ערפל כבד שהחל לכסות את ההרים. כמו קטע של סרט בדיוני; רכבנו להנאתנו במהירות סבירה של 60-50  קמ"ש. כמו ריקוד סלואו אלגנטי, מחייכים ונהנים. אכן כן. השמועה נכונה. בדקנו; החיים יפים!

כמעט ולא היתה תנועת אופנועים על הכביש בשוני גמור ליום האתמול (כנראה, שאין יותר מידי משוגעים כמו השועלים…). ככל שהמראנו, מזג האוויר השתנה לקררררר וגשום עוד יותר, חלפנו על פני כבישים מוכרים באיכותם; מהממים ומפותלים וחצינו עיירות ציוריות ומנהרות אינספור. מנהרות קרות מאד; דמיינו לעצמכם, שאתם רכובים על האופנוע ולבושים היטב, חולפים על פני וילונות יריעות גומי גמיש, כאלה המשמשים דלת כניסה לחדר קירור ארוך ומקפיא. זאת בערך התחושה… המנהרות מלאות במים המחלחלים מהתקרה וממעלה ההר, הסלעים בדופן הפנימית "מזיעים" ממש והכביש רטוב לגמרי כאילו שיורד גשם פנימי. מסך ערפילי של תרסיס מים, מלווה אותנו לכל אורך חדר הקירור הזה. הקור מקפיא את העצמות וכפות הידיים. במנהרה ארוכה אחת, הגענו לכיכר תת קרקעית מרכזית (כזה דבר עוד לא ראינו…). שלוש מנהרות נסיעה נפגשות בכיכר ענקית בקוטר של 40 מטר, בבטן האדמה (מראה מדהים…), במרכז הכיכר דמיינו כדור פחוס לצורת ביצה עומדת, המחוברת בקצותיה לתקרת המנהרה ולמרכז הכיכר, עיצוב אדריכלי וטכנולוגי יוצא דופן ומרשים.

למרות הגשם העז שלא פסק לרגע, (טוב, מאיפה הנוף הירוק הזה? נכון! מהגשמים…) המשכנו, עלינו וירדנו את ההרים בשיפועים של 10%, הכבישים התפתלו בפניות של 180 מעלות על צלע ההר וחייבו להוריד לראשון בכל פניה עם עליה חדה, מחדש. זוויות ההטיה נשקו לזווית ישרה והגענו לגובה של 1,623 מטרים. חלפנו בתוך פסגות מושלגות וקירות שלג בגובה של כשלושה מטרים המגיעים עד לכביש.
ההרים המושלגים ועטופי הערפל, בהקו בלבן עדין ומתחתיו סלעים שחורים וגסים. מהזוית הזו הנוף נראה אחר לגמרי. מרחיב אישונים ועוצר נשימה. עוצמה שניכרה בכל; בענק, בגדול, ברחב, ובגבוה. ההרים בגוונים של שחור ולבן צחור ונראו פתאום כמו דלמטי… אז החלטנו לקרוא להם "הרי הדלמטי".  למרות הגשם העז והערפל הכבד, נפעמנו והתרגשנו מהחוויה המרתקת. האדרנלין דחק את העייפות. כל שרצינו היה; להמשיך ולרכוב עוד ועוד ללא הפסקה. תחשבו שאתם מגיעים למוזיאון אמנות ונותנים לכם אפשרות להלך ולרכוב בתוך הציורים או הפסלים. זה רגע שמרגישים בו סוג של ענווה וכבוד אל מול דברים גדולים מאיתנו. בנקודות עצירה רבות לאורך הדרך הנצחנו את השכרון הנוף הזר לנו כל כך. הרכיבה בתוך צמר הערפל הוסיפה להיי הכללי של המסע ריחפנו (על האופנועים כמובן…) ודאינו כציפור דרור חסרת דאגות. אי-שם במרומים.

זה הי יום של מהירות רכיבה איטית, רטובה ולעיתים אף מסוכנת מאד. השעה כבר 21:30, 423 ק"מ חדשים ומאתגרים נוספו למד המרחק של כל אחד מאיתנו. זוכרים את הספרה 2…? אז, נכון להיום, אנחנו כבר על 3648ק"מ!
עייפים ורטובים, המשכנו בדרכנו לעיר Andalsens, למלון גראנד-הוטל, במלון מחכה לנו הסוויטה 414 בקומת הגג, כיאה לסיום יום רכיבה שכזה. נבלה את הלילה בשינה עמוקה ומלאת חוויות חדשות.
בהחלט שיש על מה לחלום….

מארץ הפיורדים. תודה לפירגונים וחג שבועות שמח. אורי, מיכאל ועבדכם; איציק.

———————————————————————————————————————————————-

ערך-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאורי, מיכאל ואיציק.

———————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   יש 10 תגובות, הוסף תגובה    

ראשונים גם ביום ראשון

השכמה מוקדמת, כבישים נקיים, מפלי מים ויום רכיבה בתוך יצירת מופת

הצג את הוראות הגעה אל Sogndalsfjøra, Norge במפה גדולה יותר

יום רכיבה 10

שמש נעימה של בוקר מקישה מבעד לחלון מרפסת הגג של הסוויטה הכחולה מס'  1310  בעיירה Sand  ומעירה את השועלים, ענני כבשים על רקע תכול, מכסים את השמיים, הולך להיות אחלה של יום. בוקר שקט ושלו של יום ראשון (כמו השבת שלנו….), כל העיר עדיין ישנה, שקט מופתי נשמע ברחובות ומחוץ למלון והרעש היחידי מגיע מאתנו.
07:30 ואנחנו במגרש החנייה (חרוצים… לא?, אין ברירה, צריך להשלים פערים…) מזוודים את האופנועים, מבצעים בדיקה יומית ויוצאים. נהמת האגזוזים והרכיבה לארוחת הבוקר, מפריעה את שלוות המקום ואנחנו משתדלים לרכב על ראשון ב- 1500 טורים ולגלוש למסעדה, האופנועים מסודרים אחר כבוד עם הפנים ליציאה בסמוך לחלונות המסעדה ועל שפת המים מול המרינה. כרגיל, פתחנו את חדר-האוכל, לפנינו ארוחת בוקר עשירה, מגוונת, יפה ומסודרת כמו "חיילים" במסדר המפקד. אכלנו, לגמנו והכנו סנדוויצ'ים להמשך היום – מיכאל עם הבייקון והצהובה, אורי עם הדג המלוח ואני עם הריבה והצהובה. תפילת הבוקר על שפת המים, מלווה בשמש חורפית קרירה מאד הפותחת כהרגלה כל יום וגם את יום הרכיבה העשירי.

08:30, הטמ"פ בחוץ; 10 מעלות. לבושים ועטופים היטב. יוצאים לדרך…
יום ראשון כבר אמרנו… הכבישים ריקים לגמרי ויש תחושה פנימית שזה רק שלנו… קילומטרים של רכיבה ורק אנחנו על הכביש, איזו תחושה נפלאה !
הכבישים מתפתלים להם להנאתם ואנחנו מתמזגים עם הנוף הפראי, הרוח והחופש. אחרי כמה דקות של רכיבה אוטונומית, אנו מזהים הזדמנות פז ומתקבלת החלטת דירקטוריון מהירה מאד, שעושים צילומי כביש וקטעי ווידאו ובמיוחד במנהרות.
התחלנו לצלם, נוסעים קדימה ואחורה, אחד מחכה, שניים מגיעים וכך חוזר חלילה לכול אורך הדרך, פוגשים מנהרה מיוחדת ומצלמים שוב, כביש מפותל ומתחילים הלוך וחזור, מבצעים פרסה במרכז הכביש ושוב ממשיכים, כך, לאורך ציר התנועה צפונה במשך כשעה שלמה. מכוניות מתחילות לנוע על הכבישים בתנועה דלילה אחת לכמה דקת טובות ואנחנו ממשיכים לצלם.
אני תופס את מקומי אחרי המנהרה בעמדת הצלם ופתאום, אופס, הבלון התפוצץ, הבלון נקרע…", נספח הרבנות הראשית בנורבגיה, כבוד הרב אורי החליק בפניית פרסה באמצע הכביש הראשי על אי התנועה מסומן (למזלו…) התנועה אכן הייתה עדיין… דלילה ואל דאגה, למעט נזק פלסטי לארגז השמאלי האופנוע לא ניזוק כמו גם כבוד הרב. התמונות מראות זאת.

אחרי האירוע שנגמר בטוב, המשכנו ברכיבה מנהלתית וסדורה בהתאם לתוכנית . ממשיכים לחצות כבישים ומנהרות (עברנו את המאה לפחות…), אינספור מפלים הנופלים בשולי הכביש. שצף קצץ של געש ומערבולות שרק כוחות הטבע יכולים לספק, עוצמה אדירה של זרימה מגבהים של מאות מטרים. אי אפשר לתאר במילים את שרואות עינינו, אני מקווה שהתמונות יצליחו לתת את תחושה וההרגשה.
הכביש ממשיך להתפתל ומטפס במעלה ההר, הנוף מתחיל לקבל גוונים וצורות אחרות; פחות ירוק ויותר מסולע וניצב. הרבה פסגות מושלגות ואתרי סקי (לא פעילים כעת…) המבצבצים למרגלות ההרים המושלגים. קבוצות נוספות של רוכבים מתחילות לנוע על הכבישים ואת חלקם אנחנו כבר מכירים מעצירות קודמות ואפילו, זוג רוכבים בעל ואישה על שני גולדווינגי'ם דנדשים, נראים מרשימים ומדוגמים. בקטע מסויים, הצטרף אלינו בחור גרמני על אפריקה טווין מזווד להפליא. מסתבר, שגם הוא רוכב לנורדקאפ וחלק מהמסלול שלו חופף למסלול שלנו. רכבנו כמה ק"מ ביחד כולל חציית מעבורת ונפרדנו לשלום. נראה שניפגש שוב בנורדקאפ.

מזג האוויר מאיר פניו ואנו רוכבים להנאתנו ביחד עם שולה בתוך הציור הענקי הזה שנקרא – נורבגיה. התחושה והסיפוק אדירים מכדי לתאר במילים, כל יום שעובר (ואנחנו כבר בעשירי…) התחושות מתעצמות. הנופים הופכים ליותר פראיים ומסקרנים והחוויה הופכת למוחשית יותר ויותר.
20:00  עפ"י השעה המקומית ואנו עושים דרכנו ללינת הלילה במלון פארק בעיר Sogndalsfjora אחרי יום גדוש ועמוס בחוויות של פעם בחיים.

כל השלג הלבן כאן על ההרים סביב, מזכיר לי חלב שמזכיר לי עוד משהו: חג שבועות שמח.

שועלים בדרך לנורדקאפ.

איציק

———————————————————————————————————————————————-

עריכה בקטנה-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאיציק אורי ומיכאל

———————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   יש 4 תגובות, הוסף תגובה