הרפתקה דוט קום

22 ביוני 2013 איציק והשועלים באירופה – 2

פרק 2 – 11 גברים, 11 אופנועים,

10ימי רכיבה באירופה


הצג מפה גדולה יותר

קודם כל חוב מהפוסט הקודם: תמונות ההתארגנות אצל מר הרמן והיציאה לדרך

ועוד חוב קטן למיכאל פופקין שבלעדי תכנון המסלול שהשקיע בו רבות, כל המסע הזה היה מגיע אל הלא נודע…

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ועד 20.06
והיום השלישי שלנו לטיול עם יום השבת שלהם החל להתעורר לו. 08:00 בבוקר ואנחנו כבר ישובים בארוחת הבוקר אחרי ליל סיני של אמש. לא הייתה כלל בעיה לאף אחד מהנוכחים להשביע את קיבתו בשנית אך מס'  שעות אחרי האגרולים והמטגנים של אתמול.  דיירי הבית שהם גם בעלי הפנסיון Gasthof & Pension Hubmann דור שלישי המפעיל את המקום. אירחו אותנו בצורה יוצאת מהכלל ודאגו לכול פרט ולו הקטן ביותר – מומלץ ביותר לשוהים באזור זה. ארוחת בוקר קלה ביותר כמסורת האוסטרים (ואל תצפו למה שאנחנו מכירים אצלנו בארץ…) ויוצאים לעוד יום רכיבה לא לפני תמונה משפחתית על חזית הפנסיון ולמזכרת עבור בעלי הבית. הכיוון היום הוא סלובניה ודרך ארוכה מחכה לכולנו. "שולה" מכוונת על היעד הבא כנקודת הציון לפני ההגעה למלון. הדרך אל היעדים של היום עוברת מעט בכביש המהיר ולאחר מכן ירידה לרכיבה בתוך הכפרים המצויירים על שיפולי ההרים, בין העצים הגבוהים והרזים והתבואה הירוקה המכסה כול פיסת קרקע חומה, בשילוב ניחוחות מושב של פרות וסוסים הרובצים להם באחו באין מפריע – שלווה אמיתית ורוגע ממרוץ החיים לבעלי החיים ולנו.  עצירה ראשונה בכנסיית Maria Saal על מדרחוב אבנים משתלבות של פעם, ליד ביתה הקפה הסמוך. במקום מתקיימת תפילת השבת (שלהם) ואנחנו מצטרפים ומצלמים, כנראה שהיה אירוע מיוחד באותו היום ומקהלת הילדים המקומית פצחה בשירים שאנחנו לא הכרנו… ולכן גם לא הצטרפנו לשירה… צילומים ומזכרות ויוצאים ברכביה מנהלית, מרחק של 20 ק"מ לסיור בטירה ואחד המבצרים המפורסמים באוסטריה Burg Hochosterwitze. מגרש החנייה מפוצץ במכוניות עקב אירוע מקומי של טיפוס אופניים ורגלי אל פסגת הטירה. אנחנו בחרנו באופציה "הקשה" יותר – טיפוס ברכבל. וגם פה השתתפנו באירוע חגיגי של העיירה וחלוקת פרסים לזוכים – סלסלת בריאות מלאה ויטמינים ואנרגיות לרוב. בהחלט חוויה להרגיש את ניחוחות המקום בו אתה מטייל ואת אופיים ותרבותם של התושבים.

14:00 והשמש יוצאת במלוא הדרה למרכז השמיים ושולחת קרניים מחממות בטמפרטורה של 38 ואנחנו מתחילים להתבשל בבגדי החורף שהבאנו איתנו. הרכיבה דרומה לכיוון Vilach מתחילה לתת אותותיה ומתחילים להופיע סימני סאונה רטובה בתוך חליפות החורף וחלקינו מקבלים החלטה להתפשט בחצי גוף עליון ממעיל החורף ולרכוב בזרועות חשופות וחולצות קצרות ועל הדרך. הדרך ארוכה ומתארכת ואנחנו מתבשלים בתוך החליפות (וויאל דאן קוראים לזה לא …) אז ככה באמת הרגשנו! הפסקות ושתיית מים מרובה (וגם מיצים ממותקים עבור חלק מאיתנו) גוזלים זמן רב ואנחנו נכנסים לתוך הלילה. 22:00 ואנו מגיעים למלון Fair price hotel  כשמו כן הוא מלון חמוד הנמצא כחמש דקות רכיבה מהכביש הראשי, תדלוק לילי לאופנועים, שימון שרשראות ואנחנו מוכנים לסיפור לקראת השינה לא לפני שמקפידים על ארוחת ערב דשנה במסעדה המקומית
אוסטריה מתעוררת לחיים עת מפציע הבוקר, רעש המכוניות בכביש הראשי מעיד על אנשים היוצאים לעבודה או כאלה היוצאים לבלות (כמונו). הצצה חטופה מהחלון הצפוני של חדר השינה מגלה מעברו השני של המלון מפעל שיש המתמחה בהכנת מצבות. מגוון גדול של שיש, גוונים וצורות מאפיין את החצר הצפונית של חדרי השינה שלנו. מראה ממש לא מלבב להתעורר אליו בבוקר טיול האופנועים שלנו באירופה.

ארוחת הבוקר הרגילה ותפילת הבוקר מפיו של כבוד הרב אורי, מכשירה אותנו לעוד יום של רכיבה. מתג הסטרטר נלחץ ומעיר לחיים משנת לילה את 11 האופנועים. אופנוע אחד (קרוסטורר אדום) מסרב "לעבוד עגול" ונשמע מקוטע מאד, האופנוע בקושי "מחזיק" טורים וכבה מיד בכול ניסיון לפתוח מצערת. מתברר, שהאופנוע תודלק יום קודם לכן בדלק הנקרא – דיזל ! וכן, זה האופנוע שלי.
כנראה בגלל העייפות וחוסר תשומת לב נשלפה הידית השחורה המניבה אך ורק דיזל והמיכל תודלק  בדיזל כיד המלך עם כמחצית מנפחו. באאאאאאאאסה ענקית שלי ומיד צילומים של החבר'ה שהועלו תוך מספר דקות את תמונת האופנוע לפייסבוק ודיווחים החלו לרוץ ברשת  . כבוד הרב נחלץ לעזרה ומיד מצא צינורית, שקופה, גמישה וארוכה מספיק מנהג המשאית הסמוכה להוצאת הדיזל ומילוי אחר ומתאים במקומו. משימה פשוטה לכאורה שלקחה כשעתיים. אכן, חלק משכר הלימוד למי שלא יודע שידית שחורה = דיזל וידית ירוקה= בנזין. הנחות אין ואת 308 הק"מ של היום יש להדביק בפיגור של שעתיים. הטמ"פ של אתמול נשארו עדיין בתוקף ובחצי היום כבר הופכות לימים החמים הדומים לאוגוסט שלנו.  וקרני השמש מבשלות אותנו כהוגן. מממשיכים ברכיבה מנהלתית ומדורגת דרומה לכיוון קרואטיה, בלתי אפשרי לרכוב כך עם חליפות החורף שלנו ואנו מחליטים להתפשט ממעיל החורף, להישאר עם חולצות הטריקו ולתפוס קצת שיזוף וצבע. החום מתיש ומרתיח את הגוף כולו וגם הקסדה מקבלת חצי סיבוב כלפי מעלה והופכת לקסדת 3/4 תל אביבית. הדרך הכפרית, המבנים, התחבורה,

הלבוש והאנשים מחליפים תצורה ותפאורה ככול שאנו מדרימים לכיוון סלובניה לגוון ישן ועתיק יותר ממה שהורגלנו לראות בשלושת הימים הקודמים. הדרך מפותלת ועקלקלה וברובה אף איטית מאד, כתוצאה מכבישים משובשים , עבודות כביש רבות ופס לבן רציף שנמרח על פני עשרות ק"מ ואינו מאפשר ביצוע עקיפה. משאיות ממלאות את הכביש הדו סיטרי ונוסעות כמו משאית סלובנית – 40 קמ"ש. הדרך ארוכה ומייגעת אך אנו מגיעים ליעד מאוחר מהצפוי, מיוזעים, סחוטים, עייפים וגמורים אך מרוצים מאד. ככה זה כשאוהבים כל כך את המכונה הזאת שנקראת אופנוע – וזר לא יבין זאת !
את הבוקר פתחנו לקול זרימת הנחל הסמוך למלון, ציפורים מצייצות ושקט רגוע של בוקר כ- 10 ק"מ משמורת הטבע Plitvice. התארגנות מהירה ויציאה לטיול וסיור רגלי באטרקציה המרכזית בקרואטיה . השמורה מכילה 14 אגמים, יערות ומפלים מרהיבים ביופיים. הטיול על פני המים על גבי גשרי עץ עגול מהוקצע הופכת את הסיור לחוויה של ממש. הגשרים ברוחב של 1.5 מטר בלבד וללא מעקה מוסיפים נופך מאתגר לסיור כולו. פרפרים בשלל צבעים ובמיוחד בכחול זועק עפים מכול עבר.

בחרנו במסלול E שנחשב לבינוני מבין המסלולים ועלינו למעלה השמורה באוטובוס מיוחד . את הדרך חזרה לאופנועים וכפיצוי על ההליכה המרובה עשינו על גבי ספינה שהעבירה אותנו לעברו השני של האגם בדרך לאופנועים במגרש החנייה. ללא ספק חוויה מרשימה ומומלצת מאד לכול המתכננים להיות באזור זה של קרואטיה. 13:00 ולפיננו מכסת הק"מ של היום. הרכיבה היומית לכיוון סלובניה עוברת על "כביש 1" של קרואטיה ודרך מרשימה לא פחות על גבי מצוק הים האדריאטי, נוף מדהים ועוצר נשימה עם כפרים צבעוניים מימין ומשמאל לדרך, בקתות עץ, קמפינגים לרוב והתחושה היא בדיוק כמו לרכוב בתוך גלויה ענקית של הרים ומצוקים משוננים בגווני אפור בהיר, טבולים בים הכחול והצמחייה הירוקה העוטפת מסביב ולא לשכוח… את השמש היוקדת מאתמול, כן היא נמצאת שם גם היום ומעיזה יותר מתמיד להרתיח אותנו בשנית. הדרך מתארכת מאד והשעות חולפות להן מהר, מתחיל להחשיך והשעה כבר 21:00 ואנו פונים לכביש המהיר בכדי לקצר את זמן ההגעה למלון. 22:30 ונכנסים לחניית הלילה המקורה בבית המלון Guesthouse Jersin  פקיד הקבלה הצעיר קיבל את פנינו והפנה אותנו לחדרים בקומה 3 במבנה.

כהרגלנו לפני השינה… וגם הפעם, נפתח מטבח המלון (כבר אמרתי פקיד הקבלה החמוד… אז מתברר שהוא גם הטבח…) וארוחת צהרים לילית על כול המשתמע מכך ביחד עם בירות הונחה על השולחן כעבור מס' דקות וחוסלה כעבור מס' דקות לאחר מכן. כנראה שרק ככה ניתן ללכת לישון אחרי יום רכיבה ארוך ומייגע בתוך סאונה.
רחש המכוניות, החנויות הנפתחות מתחת לחלונות חדרי השינה והתושבים היוצאים לעבודה מעיר אותנו משנת הלילה לעוד יום של רכביה ובילוי. 08:00 ואנחנו כבר ישובים על האופנועים בדרך לסיור היומי ביקור במערת פוסטוניה.

הסיור במערה יוצא כול שעה עגולה ויש להיות שם כ- עשרים דקות לפני. את הדרך לשם אנו בוחרים לעשות בנתיב המהיר מרחק של כ- 20 דקות רכיבה. אלא, שמיד איך שאנו יורדים מהכביש המהיר מונפות לעברו שתי ידיים נשיות של שוטרות תנועה ואנו נעצרים ליד ניידת המשטרה המקומית. בדיקת דרכונים ואי נסיעה שימוש במדבקה המקומית המזכה להיכנס לכבישים מהירים קונסת אותנו ב- 300 יורו (לא הספיק הדיזל של אתמול והנה יש את 300 היורו של היום). שעה של עיכוב וניסיונות לבטל את רוע הגזירה לא עזרו, כול התחנונים והתסריטים הידועים של התיירים לא התקבלו ע"י נציגות המשטרה במקום. למען גילוי נאות, יצאנו בזול, העלות האמיתית הינה 150 יורו לכול רוכב והן הסכימו לחייב בקנס רק את שני הרוכבים הראשונים. ושוב באיחור קל (לא נורא גם זה חו'ל…) הגענו לחניון המערה לחניית האופנועים. קפה של בוקר והתארגנות כניסה למקום, ביחד עם עוד עשרות ומאות התיירים שהגיעו לבקר באתר כמונו. רכבת פנימית במפלס 0 הורידה אותנו לבטן האדמה לעומק של 120 מטר ובטמ"פ של 8 מעלות – פיצוי הולם לשלשות הימים האחרונים. מסלול הסיור משתרע על פני כ- 6 ק"מ בתוך ממלכת מערת הנטיפים הגדולה והיפה בעולם. העולם שנגלה לעינינו מרהיב ומרשים ביופיו. אי אפשר להישאר אדישים למראה כמות ועוצמת הנטיפים המתנשאים לגובה של עשרות מטרים. צורות שונות הממחישות מבנים, בעלי חיים ועוד… מעטרות את המערה. כמחצית ממסלול הסיור מבוצע הרכבת התחתית והחלק האחר בהליכה בשבילים מסומנים ותדרוך אודיו לפי תחנות. ממלכה שלמה של נטיפים בצורת ספגטי יורדים מתקרת, לצידם, מתנשאים מטה וילונות מפותלים של נטיפים המעטרים את כול המערה בצבעי אדמדם ולבן שלג. מראה מרשים ומעורר השתאות אל מול הבנייה הייחודית ומעניינת זו של הטבע במשך אלפי ומיליוני שנים.
אחרי הקור המקפיא המערה, היציאה ממערת פוסטוניה מחזירה אותנו אל השמש החמה.321 ק"מ רשומים לביצוע גם ביום רכיבה ואנו מתחילים ברכיבה לכיוון איטליה למלון הנמצא ב- Cakazo del Cadore . הרכיבה בהרים ובתוך הכפרים בסולבניה בואכה איטליה מחזיר אותנו לכבישים הצרים והמפולים הטבולים בכול הירוק שמסביב . תנועת הרכבים באזורים אלו מדוללת מאד (בעיקר טרקטורים מקומיים) ובכך משאיר אותנו לבד בתוך הנוף הפראי והבראשיתי הזה. כביש צר מאד ישן ובלוי מעביר אותנו ממזרח את הגבול לארץ המגף. הרכיבה ארוכה והשעות חולפות להן ואנחנו עוצרים להפסקת קפה ומאפה להתעוררות בשעה 20:30 (ועדיין אור יום) בעיר Montezo. שעה שלמה של רביצה בבית קפה מקומי במרכז העיר השוקק, איטלקית מטובלת באנגלית, נמנום על כורסת בית הקפא ואנו מוכנים ליציאה. רכיבה נוספת של כ- 100 ק"מ נוספים מחכה לנו מזרח הרי הדולומיטים ועד למלון. השמש מתחילה לשקוע ואנו נכנסים לתוך חיי הלילה בהרי הדולמיטים. חושך מוחלט יורד על האזור כולו ומשרה אווירה לילת שונה ואחרת מכפי שקורה במשך היום. ההרים מתעוררים לחיי הלילה, ערפל ערפילי עדין עוטף את צמרות העצים וכאילו מכסה אותם בשמיכה של הטבע לשנת הלילה. זרקורי האור של האופנועים מאירים את כבישי האספלט המפותלים והתחושה המתקבלת  מזכירה לי מסיבת ריקודים. ואכן, דיג'י במרומים מחולל עשן מלמעלה ואורגן האורות של פנסי האופנועים המבצבצים בינות לעצים  הופך את חווית הרכיבה לריקוד אוהבים מאתגר ומהנה, אני והאופנוע המחובר אלי צמודים אחד לשני ברכיבת סלואו מפותלת ומתעקלת במעלה ההר ובמורד ההר בסיבובים רחבים ובפיתולים של 180 מעלות. חיבור מיוחד ואחר לאהבה הדוג"ית ברכיבת הלילה עם תחושה של אני ואתה (האופנוע) וכול העולם שמסביב, חופש מוחלט, שקט מופתי של העולם סביב ורק נהמות האופנוע  בכול פתיחה וסגירה של המצערת מתנגנת לה ברקע ומשרה אווירה של צליל מיוחד לכול האירוע החגיגי. ליער כללים משלו ובלילה הם שונים לגמרי מהיום. לחגיגת הריקודים מצטרפים גם כול בעלי החיים ביער לרכיבת הריקוד בכביש: ארנבות, קיפודים, איילים צעירים, ברחשים, פרפרים ובעלי כנף למיניהם. חצות הלילה ואנחנו עדיין משייטים בכבישי הדולומיטים. 11 האופנועים על רוכביהם מגיעים לבית המלון Ferrovia בריאים ושלמים ומלאי התרגשות מחוויית הרכיבה הלילית.
דולומיטים מצלצל כמו דולפינים וכמו שהם אוהבים את המים אנחנו אוהבים ואפילו מכורים לרכיבת האופנועים, כל סיבוב , פנייה, עיקול, עלייה, ירידה מגלה נוף חדש, צבע אחר, תפאורה מגוונת וצלילים אחרים ההופכים את החוויה כולה למשהו אחר – זר לא יבין זאת כבר אמרתי. מס' הפעמים שהנשימה מחסירה פעימה, הלב מתמלא והנפש שמחה ומאושרת עולה על כול דמיון. בית גוברין קוראים לזה בארצנו או אולי צומת האלה בואכה צור-הדסה או אשתאול ועוד… כלום מכול אלה אינו משתווה לחוויית הרכיבה באלפים. כבישים מפותלים במעלה ההרים ולמרגלות ההרים שלא נגמרים, הטיות מימין לשמאל כול רגע ולאורך מאות ק"מ החוצים מדינות שלמות הופכים את חווית הרכיבה למאתגרת ומרתקת כאחד.

גולת הכותרת של יום המחרת הינו הטיפוס למעבר הרים סטלביו בגבוה – 2760 מטר. יציאת בוקר מוקדמת ל- 278 הק"מ של היום מובילה אותנו דרך מעברי הרים נמוכים פחות ובשלג המתגלה תוך אט אט  תוך כדי הטיפוס. הכבישים צרים מאד (בקושי מכונית אחת שעוברת…) ומאות רוכבי אופנים עושים דרכם למעלה ההר ביחד עם כול האופנועים החולפים על פניהם. הטיפוס ארוך ואיטי ומתנהל בזהירות ובמהירות זוחלת של 30 קמ"ש. כיבוש הפסגה הקרה לקראת השעה 18:00 מסמל את אחד המשימות המרכזיות במסע אופנועים זה. תחושת עשינו גם את זה מרחפת אצל כולם וחיוך רחב נמתח מאוזן לאוזן.
הגעה בשעה נורמאלית ( 17:00 )ביותר למלון Garni Interski מותיר בידינו זמן לשנ"צ מאוחר וצבירת כוחות לארוחת ערב שישי.
טיול האופנועים עומד לקראת סיום ונותרו עדיין עוד שני ימי רכיבה עם כ- 500 ק"מ עד למינכן. עפ"י התחזיות של היום השמש תעלם לה בין העננים הקרבים וגשם יתחיל לרדת החל משעות הבוקר וילווה אותנו ביומיים הקרובים, שינוי מרענן לימי החמסין שהתחלנו בהם את הטיול.
את פרק הסיום שבו אצרף גם את תגובות הרוכבים אכתוב כבר מהארץ.
שבת שלום לכם חברים וסופ"ש מהנה.

שלכם איציק.

————————————————————————————————————–

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאיציק שפר

————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה    

18 ביוני 2013 איציק מוביל שוב הרפתקה דו גלגלית -1

11 גברים, 11 אופנועים, 10 ימי רכיבה באירופה

מי שטרם הכיר את איציק שפר. כנראה שאינו מחובר מספיק לנשמה של מלאכת ההרפתקה הרכובה בחו"ל. רוצים לפגוש אדם שהפך את נושא תכנון והפקת מסע אופנועים קבוצתי למדע ננומטרי מדוייק? תתחילו לקרוא, ההנאה מובטחת!

CIMG3262.JPG


הצג מפה גדולה יותר

מסלול היומיים הראשונים

14.06.2013
02:03  יום ו' לפנות בוקר ורעש הדיזל הבוקע מרכבת ישראל המפלסת דרכה אל תחנת הרכבת בנתב"ג, כשעליה ארבעה זוגות ושלישייה אחת של גברים ביחד עם אחד נהג קטר וקומץ שותפים של נוסעי חו"ל וכאלה שחוזרים לסגור את השבת בבסיס כלשהו. השדה מלא עד אפס מקום. החל ממגרש החנייה ועד לאולם הנוסעים מקצה לקצה, מי אמר שלא נוסעים לחו'ל בארץ הזו, כמעט כל מי שאתם מכירים היה בשדה התעופה, חצי מדינה לא הלכה לישון וממריאה. עוד בטרם המראנו ונפרדנו מהשרוול שגלגל אותנו לבטן המטוס האל עלי, נשפכנו כולנו לכורסאות המרווחות במטוס שהמריא אותנו למינכן ודפקנו אחלה של שינה מתוקה. ( האמת חלקנו, השאר פחדו מעט ולכן גם לא נרדמו ) .
בטיסה פגשנו עוד 5 ישראלים העושים דרכם למר הרמן להשכיר אופנועים ולכבוש כמונו את כבישי אירופה והאלפים.
טיסה קצרה של שלוש וחצי שעות והמטוס נוחת ברכות על המסלול במינכן בשעה 09:30 בשדה התעופה. גשם של בוקר עם שלוליות קלות כיסה את המסלול והזכיר לכולנו שעדיין גשום במינכן למרות כניסתו של חודש יוני. האמת – מזג האוויר נראה מצוין לרכיבה קרירה ואוורירית. ארבע מוניות שהוזמנו מראש (זול יותר מאוטובוס ורכבת – 45 יורו למונית של עד 6 איש תלוי בציוד העודף שמועמס…) שהמתינו להגעתנו המלכותית – אנחנו 16 איש = 11 שלי + 5 של האיציק השני. נהגת שודים בת כ- 60 פלוס עם רגל כבדה על הגז מובילה אותנו במהירות של 145 קמ"ש ו- 40 דקות של רכיבה, אופס… נסיעה (זה מהתרגשות…) בין עירונית ישירות לחנות האופנועים של מר הרמן. אחד עשרה האופנועים עומדים אחר כבוד וגאון למסדר יציאה, מוכנים ובוהקים וההתרגשות בעיצומה. דפיקות הלב ופרפורי הבטן. כמו ילדים במגרש משחקים: מתלהבים, מלטפים, מקיפים בסיבוב את האופנועים וחיוך רחב וענק נמרח על פנינו. וזה הזמן להכיר את האופנועים והאנשים:
המוביל: וזה אני עם קרוסטורר אדום בוהק
הגזבר וכבוד הרב: אורי עם קרוסראנר בצבעי הסוואה צבאיים
הוגה ומתכנן: מיכאל עם 600  CBF
המאסף: קובי עם 1200  VFR
אודי עם קרוסטורר שחור וכיסא קורבין מרווח
יהושע עם 700 NC
אמיר שהגיע אלינו מקיבוץ גרופית שבערבה עם קרוסראנר
עמרם עם 900 TDM שחור מבריק
בבה עם קרוסראנר שחור מבריק
ד'ר איזנברג הרופא של כולנו עם 800 FZR
ושאול עם 1000 CBF

כל האופנועים משנת הדגם האחרונה ועם אלפים בודדים של קליומטרז', מזוודים להפליא עם שלושה ארגזים, לחלק מהם מותקנים מחממי ידיים על פי דרישה, מיגוני מנוע ושלדה, שלושה גארמינים והתקנים על כולם, מנעולים, שרשראות קשירה, ספרי שימון שרשרת (למי שיש), וספרי תיקון פנצרים.
התחלנו בעבודה –  סיום הניירת והביטוחים, התשלום כמובן (650 יורו לאופנוע לעשרה ימי רכיבה). וכמובן, שחלק ניכר מפריטי הלבוש ובעיקר החורפי, נשאר מאחור אחר כבוד ובסך הכול הרוויח טיסה הלוך חזור לאירופה. סיבוב קניות ארוווווך מאד של חלק מהחבר'ה להשלמת הציוד והמלאי ולמזלנו, ניתן היה גם להשכיר ציוד רכיבה קומפלט בעלות של כמה עשרות בודדות של יורו. והרמן בשקדנותו המופלאה עם טונות הסבלנות הקשיב, טיפל, הלביש ודאג לכולם.
9 חודשים של תכנון קפדני, לוגיסטיקה ומנהלות והנה אנחנו נמצאים שוב בטיול אופנועים באירופה (קובץ מפורט של ההכנות ושל מסלול הטיול, יצורף בסוף דיווחי המסע בעוד כשבוע – העורך) והפעם מעט מזרחה… האמת אפשר לקרוא לזה מזרח אירופה לייט. רכיבה והרבה זה הכלל שהנחה ועם כמות של 300 ק"מ ביום ברכיבת הרים ודרכים העוברות בתוך הכפרים אין במה להתבייש ! והשנה שינוי מרענן בשורות המשתתפים…11 משתתפים רכובים שכול אהבתם היא דו"ג ממונע וכמובן עם עדיפות לגדול מאחד ליטר ועם ציון של 100 כ"ס בגלגל האחורי. הגיל הממוצע הוא יובל שנים עם עשרות שנים של וותק רכיבה על האספלט ומחוצה לו… בארץ ובחו'ל.
למען גילוי נאות, מעולם לא הובלתי קבוצה כזו גדולה של גברים מגוונים בחו'ל וזה כשלעצמו הרפתקה ואתגר לא פשוט.
כשהכלל המנחה והחשוב ביותר שלי  – "להגשים את החלום ולחזור הביתה בשלום" .
אחרי ההתארגנות, ניירת וכל השאר ומבלי לפספס את תמונת המזכרת עם הרמן התחלנו את יום הרכיבה הראשון אחרי לילה ללא שינה (במיטה האישית) לכיוון אוסטריה מרחק כ- 160 ק"מ עד למלון הלינה הראשון. רכיבה מנהלית ועירונית בעיקרה כשאנחנו חולים על פני הכפרים המקיפים את העיר Landshut לכיוון דרום גרמניה.
ללילה הראשון קפצנו כולנו מחוסרי שינה ומלאי עייפות מצטברת של יומיים לתוך חלומות רכובים ליום המחרת ולשבוע הקרוב.
15.06.2013
גשם  מלטף ושקט ירד בלילה על גגות הבתים בישוב הציורי וברחובות העיר, הרחובות נקיים ורטובים ותחושת קרירות קלה מרחפת מבעד לחלון יפה שם בחוץ – הכול פורח ומריח, פסגות ההרים מלאים בשלג חודש יוני והתחושה באוויר עילאית משהו… מרגישים ומרוגשים מתכוננים ליום הרכיבה הראשון. 08:00 ואנחנו כבר בארוחת בוקר חסכונית וקמצנית ביותר (יפה הרויאל ביץ כשצריך אותו…) ומלאה בפחמימות ושומנים בתוספת נקניקים ממגוון צורות, צבעים וחיות…
09:00 ואנחנו כבר ליד האופנועים מקבלים תדרוך טכני ובטיחותי, תפילת הדרך מפי כבוד הרב אורי המשמש גם כגזבר הטיול ויוצאים לדרך 11 גברים ו- 11 אופנועים נוהמים המפריעים את שלוות הכפר והפרות הרועות באחו
היציאה מהכפר הייתה חלקה וללא בעיות תנועה למרות שהשעה כבר כמעט 10:00 בבוקר, אנו רוכבים בנחת ובשלווה לכיוון מעבר ההרים גרוסגלוקנר. הכבישים מעוקלים ועולים במעלה ההר כשהכול מסביב מושלג ולבן ורק האספלט נראה שחור ובולט במיוחד כשהתפאורה כול צחורה ולבנה כשלג. עולים לתצפית הגבוהה ביותר בטרם נוסעים לקרחון ופוגשים עוד כמה עשרות של משוגעי דו"ג בסוגים וגוונים שונים בתוספת כמה מכוניות ענתקיה וספורטיביות שלא מביישות את הפירמה. זוכרים את שולה גארמין מהשנה שעברה ? גם הפעם היא רהוטה, משופשפת ומדברת באנגלית כשפת אם, ומכוונת אותנו ברחובותיה של אירופה כאילו שהיא בת המקום בכול מקום. מעוררת גאווה והשתאות השולה הזאתי… כמה שהיא בקיאה בפרטים הקטנים וברחובות והסמטאות שבתוך הכפרים – סאחתיין אעלק אומרים אצלנו. העיר מתעוררת לחיים ולעוד חצי יום מסחר, הכול נקי ומבריק בטירוף ועוד אחרי שטיפת ליל אמש גם הריח העולה מהכביש מלבב ביותר והאווירה הכללית נקייה מאד.

הכביש מתפתל ומתעקלל לו בנינוחות, מהירות נסיעה מנהלתית של כ- 80 קמ"ש בתוך הערים ותלת ספרתי נעימה וחווייתית היכן שאפשר מגהצת את הכבישים המפותלים המשתלבים במורדות ובמרגלות ההרים המוריקים. מסתלבטים ברכיבה, נהנים ומתמזגים עם הנוף הרגוע והשלו מביטים סביב ורואים ירוק ועוד ירוק בעיניים, צמרות העצים מתרוממים למרומים ובחלק מהכבישים אף מכסים אותנו לגמרי ונדמה כאילו שאנחנו רוכבים בתוך מנהרת עצים ארוכה שלא נגמרת. הבתים מפוזרים באחו ונראה שלכול אחד יש נחלה ענקית ומטופחת. הכביש הראשי (כן זה עם המעוין הצהוב בתוך הלבן) עובר בתוך העיירות והכפרים והבתים נושקים לשפת הכביש ולעיתים נדמה שהפס הלבן משמש גם כפנל לקיר החיצוני של הבית. נוסעים לאט יחסית (לגודל ועוצמת האופנועים…) ובמהירות מותרת, לומדים ומתרגלים לאופנועים כול אחד עם הידיות, הדוושות, המושבים ותנוחת הישיבה משלו. ללא ספק אופנועים כבדים מאד 280 ק"ג הקרוסטורר שלי עם עוצמות מנוע שלא מביישות אופנוע ספורט ונהימת מנוע שמזכירה איזו פררי או לוטוס…
תגובת מצערת מהירה מעוררת לחיים 4 צילינדרים חושניים ובריאים והמנוע מושך ומושך כאילו אין לו מחר – עוצמה אדירה ושונה לגמרי מהאדוונצ'ר שהשארתי בבית. הכביש מדלדל לאט לאט מקופסאות הפח, פה ושם עולה איזה טרקטור חקלאי על כביש, וכמובן – העולם שייך לאופנועינים… עשרות אופנועים  חולפים על פנינו ומאחורינו ואנו בתוך תמונה מצוירת בבתי עץ מלאי גרניום במרפסות, וינקות, ופיטוניות בשלל צבעים. אדום בוהק, סגול ולבן הם הצבעים הבולטים הנשפכים כלפי מטה מתוך אדניות החלונות ומשתלבים נפלא בנוף הירוק העוטף את הכול לתמונה מרהיבה של טבע מצויר מרגיע, שלו ונינוח. ריח האוויר הצלול, ואפילו ריח הפרות המתובל בו ,הרוח על הפנים, החופש, ומזג האוויר מרגישים עלינו מצוין ואנחנו עם חיוך רחב מאוזן לאוזן – עדות להרגשה הנפלאה של כול אחד ואחד מאתנו. הפסקות קפה וסנדוויצ'ים בלחמניות עגולות מארוחת הבוקר ממלאים את קיבתנו באמצע הדרך ויוצקים אנרגיה מחודשת להמשך הרכיבה.
רכיבה ארוכה ומוריקה מובילה אותנו לבית המלון השני באוסטריה.
השעה כבר 21:00 בלילה עדיין דמדומים של אחה"צ ולקראת הלילה ואנחנו יוצאים לארוחת ערב במסעדה סינית מקומית עם תפריט של אכול כפי יכולתך ב- 13.90 יורו.
מיותר לציין שבאותו ערב המסעדה הפסידה ובגדול, כול תכולת מקררי הבשר, האגרולים והמוקפצים נשאבו אחר כבוד לעיקול ממושך בתוספת נוזלים ובירות לרוב…
יום רכיבה נוסף וארוך לא פחות מחכה לנו למחרת.

לילה טוב,
שלכם איציק
ותזכרו חברים יקרים:
"החיים אינם נמדדים לפי כמות הנשימות שנשמת אלא, לפי מספר הפעמים בהם עצרת את נשימתך"

———————————————————————————————————————————

עריכה קלה יוני. כל הזכויות C לצילמים ולכתיבה שייכות לאיציק שפר

———————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש 4 תגובות, הוסף תגובה    

24 באוגוסט 2012 השועלים באירופה – 3

ריסטרט לסיפור המסע

חמשת זוגות השועלים ביומיים הראשונים למסע


הצג את הוראות נסיעה ל-Saalfelden, Österreich במפה גדולה יותר

הנה התחלה חדשה. המחשב של איציק חזר לתפקד הודות לעבודה לילית מאומצת של נאור – בשלט רחוק מהארץ (תודה נאור. באמת הצלת את הדיווח מהשטח!) תתרווחו ותצללו לחוויה של מישהו שאין לדעת במה הוא מוכשר יותר; בלרכוב או בלכתוב…

PIC_0037.JPG

פרק 1 – נתב"ג 2000 רגע לפני ההמראה ויום רכיבה ראשון

20.08.2012

02:00 לפנות בוקר ורחש הדיזל הבוקע ממיניבוס "נתיבי שוקת" מפלס את דרכו, עם חמישה זוגות ואחד נהג חמוד לכיוון שדה התעופה. השדה מלא עד אפס מקום החל ממגרש החנייה ועד לאולם הנוסעים, מי אמר שלא נוסעים לחו'ל בארץ הזו, כמעט כל מי שאתם מכירים היה בשדה התעופה, חצי מדינה לא הלכה לישון וממריאה לחו'ל. בתכנון קפדני ומוקדם מראש, נבחרה עבורנו הטיסה והכירטוס בדלפק G בקומת קבלת הפנים – מומלץ מאד בתקופה זו של השנה. ירדנו במעלית לקומת G ,15 דקות של עמידה בתור בדלפק ואנחנו עם כרטיסים ומקומות ישיבה במטוס. זמן ממושך ומסוכן בדיוטי פרי (להזכירכם, אנחנו עם הנשים…). עוד בטרם המראנו ונפרדנו מהשרוול שגלגל אותנו לבטן המטוס האוסטרי, נשפכנו כולנו לכורסאות הצפופות במטוס שהמריא איתנו לוינה – תחנת הביניים לפני מינכן (כרטיס מוזל ב- 200$ ועל זה משלמים). האמת – לא כזה נורא! המתנה של כשעה וחצי שמבזבזים בשטיפת עיניים וקניית שוקולדים. בדיוטי פרי שני. הליכה ארוכה משרוול הנחיתה ונסיעת אוטובוס קצרה שבסופה, הליכה וטיפוס רגלי במעלה המדרגות האחוריות של המטוס. הכניסו אותנו למטוס השני שהמריא למינכן למפגש עם האופנועים המחכים אי שם ב- Landshut. מטוס מנהלים קטן חדש דנדש ונעים, דיילות בלונד לבושות באדום בוהק כולל גרביונים ונעליים אדומות, מחלקות ביסקוויט ממולא שוקולד נוטלה קטן אבל טעים בטירוף.

טיסה קצרה של פחות משעה והמטוס נוחת ברכות על המסלול בשעה 12:12 בשדה התעופה במינכן. שתי מוניות שהוזמנו מראש (זול יותר מאוטובוס ורכבת – 45 יורו למונית של 6 אנשים) שהמתינו להגעתנו המלכותית. 30 דקות של רכיבה, אופס… נסיעה (זה מהתרגשות…) בין עירונית, הובילו אותנו ישירות למר הרמן. חמשת האופנועים עמדו בגאון למסדר יציאה, מוכנים ובוהקים וההתרגשות בעיצומה. דפיקות הלב, פרפורי הבטן ושקית דמעות שדומעת טיפה, אינם מספיקים לתאר את התחושה – כמו ילדים במגרש המשחקים מתלהבים, מלטפים, מקיפים בסיבוב חיזור את האופנועים וחיוך רחב נמרח על פנינו, ורק לאחר מכן (איזה לא מנומסים…) חיבוק הרמני לאיש היקר עם טונות של סבלנות לשיגעונות של כל אחד מאיתנו. התחלנו בעבודה – סיום הניירת והביטוחים, התשלום כמובן (650 יורו לאופנוע לשבוע ימי רכיבה) והכנת האופנוע ליום המחרת. כמובן, שכמעט חצי מהבגדים שהבאנו איתנו (ובמיוחד.. הפאן, הלקים, וכל הפרפומריה המיותרת לרבות ביגוד הערב הנוצץ…) נשאר מאחור אחר כבוד ובסך הכול הרוויח טיסה הלוך חזור לאירופה. סיבוב קניות ארוווווך מאד ולא ממש מועיל עד הערב, הותיר חלק מאיתנו ללא ציוד חדש. למזלנו ניתן היה גם להשכיר ציוד רכיבה קומפלט בעלות של כמה עשרות בודדות של יורו. והרמן בשקדנותו המופלאה עם טונות הסבלנות כבר אמרתי, הלביש את כל הנשים וחלק מהגברים, בציוד רכיבה בטיחותי. כך כשכולנו לבושים ומוגנים לקראת המחר נפרדנו מהרמן ויצאנו רגלית לבית המלון בסמוך לחנות השכרת האופנועים ( מומלץ ביותר למי שמגיע להרמן). את יום הקניות דחינו ליום האחרון בעיר מינכן.

 

בית המלון כשמו כן הוא -רומנטיק נועד ללילה הראשון וכיאה לשמו כך זה באמת נראה, מצב רוח טוב ומרומם, עם תחושה נהדרת של שבוע בילוי משותף מרחפת באוויר. התארגנות חדרים והתלהבות נשים מהמלון (ומאיתנו…) ויצאנו לסיבוב עיר עתיקה וכמובן, מילוי קיבתנו באנרגיה הכוללת פחמימות לרוב וקינוח גלידה מקומית מהממת. 23:00 לאחר לילה לבן וכמעט ללא שינה וימבה התרגשות לקראת המחר, בצענו צניחה חופשית למיטה שוקעת ומפנקת שקלטה את כולם (לא שביקרתי שם…אלא, עפ"י עדויות מארוחת הבוקר למחרת…) לחלומות ופינטוזים ליום המחרת ולבאות לבוא.

לילה טוב ולכם שקוראים בוקר אור, ניפגש מחר ביום הרכיבה הראשון.

איציק

21.08.2012

גשם מלטף ושקט ירד בלילה על רחובות העיר, תיקון לחום ששרר יום קודם ( 30 מעלות במונית… בקושי עובד להם המזגן…) הרחובות נקיים ורטובים ותחושת קרירות קלה מרחפת מבעד לחלון – יפה שם בחוץ ואפילו סתם רחוב עירוני וכזה עם אספלט. 07:00 ואנחנו כבר בארוחת בוקר בייקונית ומזינה לחלק מאניני הטעם שבינינו ולשאר המשתתפים, שמצאו את סיפוקם במעדן יוגורט וצנימים עם גבינה ושוקולד. כוס קפה גדול וענק וכוס מיץ תפוזים עסיסי, מילאו אותנו בנוזלים נחוצים. 08:00 ואנחנו אחרי הליכת בוקר רעננה וכבר ליד האופנועים מקבלים תדרוך טכני ממר הרמן ומסיימים השלמות ואריזות אחרונות. התדרוך על הגולד-ווינג שלי אורך זמן, כי יש מלאן כפתורים ופונקציות וזו הפעם הראשונה, שאני עולה על אופנוע מסוג זה (ווואלה הוא כבד וענק לאללה). התארגנויות אחרונות, צילומים לפני היציאה ואנחנו על האופנועים לבושים ומוכנים לצאת לדרך. באיחור של שעה מהמתוכנן ואחרי תפילת הבוקר של כבוד הרב אורי המשמש גם כגזבר הטיול, יצאנו, 5 אופנועים נוהמים ועליהם 5 זוגות בדרך ל- 7 ימים ולילות רכובים בגרמניה, אוסטריה ואיטליה.

 

היציאה מהעיר הייתה חלקה וללא בעיות תנועה למרות שהשעה כבר כמעט 10:00 בבוקר. רוכבים בנחת ובשלווה על כביש B15 דרומה לכיוון זלצבורג. זוכרים את שולה גארמין מהשנה שעברה? השנה היא שינתה סטאטוס (וכנראה התחתנה…) ושינתה את שם משפחתה לגולדווינג. ולכן הפעם נקרא לה שולה גולדווינג. רהוטה ומדברת באנגלית, לעיתים אף צועקת (תלוי בעוצמת הרדיו בגולווניג) מפריעה באמצע למוזיקה הבוקעת ומכוונת אותנו ברחובותיה של העיר כאילו שהיא בת המקום. העיר מתעוררת לחיים ולעוד יום מסחר, הכול נקי ומבריק בטירוף ועוד אחרי שטיפת האלוהים של ליל אמש גם הריח העולה מהכביש והאווירה הכללית נקייה מאד.

 

הכביש מתפתל ומתעקלל לו בנינוחות, מהירות נסיעה 80 קמ"ש, מוזיקת רקע מתנגנת לה בגולדווינג כשקטעי קישור בגרמנית מחברים שיר לשיר (את זה אני עוד לא מבין…ולזה אני עוד צריך להתרגל…) , ישיבה מפוסקת מהרגיל על הכורסאות מאפשרת לנו (סמדי ואנוכי – הפעם אני לא לבד) להסתלבט ולהתמזג עם הנוף הרגוע והשלו ולהביט סביב ולראות ירוק ועוד ירוק בעיניים, עצים מתרוממים לשמיים ושתדעו, אפילו הקוצים פה ירוקים, בתים מפוזרים באחו ונראה שלכל אחד יש נחלה ענקית ומטופחת. חקלאות כבר אמרתי – שדות תירס מציפים את צידי הדרכים ומתנשאים לגובה של מטר וחצי ובעת הנסיעה נדמה כאילו הם בגובה שלנו ונעים ביחד איתנו. דרומה לזלצבורג, הכביש עובר בתוך העיירות והכפרים והבתים נושקים לשפת הכביש ולעיתים נדמה שהפס הלבן משמש גם כפנל לקיר החיצוני של הבית. נוסעים לאט יחסית (לגודל ועוצמת האופנועים…) ובמהירות מותרת, לומדים ומתרגלים לאופנועים כל אחד עם הידיות, הדוושות, המושבים ותנוחת הישיבה משלו. ללא ספק אופנועים כבדים מאד (ובמיוחד עם המטען האחורי…) הגולדווינג מפנק בטירוף והרכיבה עליו ואיתו (לרבות המשקל הנוסף…) קלים ונינוחים כמו קטנוע 125 סמ"ק (וזאת, רק אחרי שמתחילים לרכוב כמובן), תגובת מצערת מהירה מעוררת לחיים SIX צילינדרים חושניים ובריאים ומדמה נהמת פורד מוסטנג על מסלול מירוצים והמנוע מושך ומושך כאילו אין לו מחר – עוצמה אדירה וביחד עם זאת מומנט אדיר – אפשר לרכוב 60 קמ"ש גם בהילוך השיוט, פשוט מדהים. הכביש מיתדלדל לאט לאט מקופסאות הפח ואנחנו נשארים בודדים, פה ושם עולה איזה טרקטור חקלאי על כביש, אופנוע חולף ומפעם לפעם עוברת מכונית, הכביש נותר שלנו ואיתנו ואנחנו ממשיכים לנוע דרומה בתוך תמונה מצויירת בבתי עץ מלאי גרניום, וינקות, ופיטוניות בשלל צבעים – אדום בוהק, סגול ולבן הם הצבעים הבולטים הנשפכים כלפי מטה מתוך אדניות החלונות ומשתלבים נפלא בנוף הירוק העוטף את הכול, לתמונה מרהיבה של טבע מצוייר מרגיע, שלו ונינוח. ריח האוויר הצלול, ואפילו ריח הפרות המתובל בו, הרוח על הפנים, החופש, ומזג האוויר מרגישים עלינו מצויין ואנחנו עם חיוך רחב מאוזן לאוזן וסימני V בידיים אחד לשני – עדות להרגשה. הפסקות קפה וסנדוויצ'ים בלחמניות עגולות ממלון רומנטיק ממלאים את קיבתנו באמצע הדרך ויוצקים אנרגיה מחודשת להמשך הרכיבה.

 

80 ק"מ של רכיבת כפרים מהממת וציורית, מסתיימת לה על הכביש המהיר לזלצבורג. עלינו על הכביש המהיר ואת הק"מ האחרונים לקראת זלצבורג, ניצלנו לנסיעת מבחן וניקוי שסתומים במהירויות המותרות בגרמניה (לידיעתכם, אין מגבלת מהירות…). מהירות תלת ספרתית גבוהה מהרגיל ובנתיב השמאלי השמור לממהרים לזלצבוג והאופנועים נענים לבקשתנו ומושכים כיאה ל-1200 סמ"ק ומעלה אני בפרונט וקובי במאסף, סוגר את שיירת האופנועים. דקות ספורות חולפות ואנחנו כבר במרכז הסנטר של העיר ההומה תיירים. מקיפים את הכיכר המרכזית ומחפשים מקום חנייה לאופנועים – האזור עמוס ופקוק בטירוף. לבסוף, מתחת לעצים וליד הנהר, מצאנו חלקת אדמה פנויה ומיותמת בחניית אופניים וקטנועים, השתחלנו פנימה עם האופנועים (כמה כיייף שיש רוורס), הקסדות נקשרו למדרס הגולדווינג וציוד הרכיבה נקשר ברשת למושב האחורי, מדהים כמה כייף להשאיר את הציוד על האופנוע, לחזור ולהיווכח שהכול נשאר במקום ללא תזוזה. יצאנו לטיול רגלי בין 3 שעות ברחובות הסנטר. נפגשנו עם בטהובן וביקרנו בביתו, דילגנו ברחובות הקשתות הצבעוניים, צילמנו תמונות בכול פינה ומזרקה ואיך אפשר בלי קניית מזכרות ולבסוף, אחרי "המסע" סעדנו בארוחת צהרים מאוחרת ודשנה של מרקים, סלטים ושניצל וינאי באמצע הכיכר בבית קפה נחמד ומומלץ .

 

17:30 עוזבים את הבילוי בעיר ויוצאים ברכיבה מנהלתית לכיוון בית המלון הראשון שלנו בעיר Sallfelden המרוחקת כ- 60 ק"מ מהעיר במעלה ההרים. רכיבת אחה"צ רגועה ונינוחה על כביש כפרי ומוריק, מזג האוויר מרגיש ונראה קריר ונעים אחרי יום שמשי של 34 מעלות ואנחנו עם שולה ששוב מגלה בקיאות מופלאה ברחובות הצרים והמפותלים של העיירות, בנוסף לשליטה מוחלטת ביציאות מהכיכרות ומביאה אותנו אחר כבוד ישירות למגרש החנייה של המלון הצהוב. מילוי טפסים, קבלת חדרים ואכסון האופנועים במגרש חנייה תת קרקעי בעלות של 1 יורו לאופנוע. ארוחת ערב מאוחרת במסעדה מקומית מסכמת, סיכום חוויות היום הראשון ותדרוך מסלול רכיבת ההרים המאומצת המחכה לנו למחר (כ-300 ק"מ של אוויר הים צלול כיין) מסכמים את יום הרכיבה הראשון – העדויות מצביעות על כך שכולם עד עתה מרוצים ונהנים עד מאד.

ניפש בפרק הבא שיסקור את טיול חוצה ההרים מאוסטריה דרך איטליה בואכה גרמניה.

לילה טוב, איציק

—————————————————————————————————————————-

ערך יוני. כל הזכויות C לתמונות ולסיפור שמורות לאיציק שפר והשועלים

—————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

13 באוגוסט 2011 חזרנו מנורדקאפ. הנה פרק 26. סיום.

המורכבות של מימוש חלום רכיבה משותפת

האם קושי הוא סוג של הנאה? (כן). ומה קשה יותר: לבד או בקבוצה? (בקבוצה). ומה קורה בִּפְנים, כשזה נגמר? (סולחים וכבר חושבים על המסע הבא). ומה נהנים לזכור? (בעיקר את התקלות). הסיפור שמאחורי המסע. כמה טיפים ולקחים שכדאי לשמור בתיק החלומות שלך, משלושה שרכבו עד לקצה וחזרו בשלום.

PIC_0389.JPG

הקדמה לסיכום / איציק

בצער רב ובכאב גדול וכבר מדגדג… געגוע, החזרנו את האופנועים. קיבלנו זוג קטנועים 125 סמ"ק, להשלמת הקניות האחרונות ביום החופשי הראשון ללא האופנועים שלנו..! נפגשנו עם החבר'ה הישראלים הבאים, שהחליפו אותנו אצל מר הרמן (כנראה שהוא מוכָּר למדי בקרבנו… אנחנו אהבנו מאד וממליצים בחום) ומקבלים את האופנועים שלהם לטיול. אנחנו, עומדים מהצד ורוצים עוד ועוד… – ככה זה כשאתה מתמכר לספורט ולכלי המדהים הזה. זר, לבטח לא יבין זאת. בילינו את אחה"צ ביחד עם מר הרמן בחנות האופנועים והאמת, לא ממש רצינו לעזוב אבל, כנראה שאין ברירה. 19:20 והנה מגיע האוטובוס וגולש חרישית לתחנת האוטובוס ואפילו עם אותו נהג וגם אותם 10.5 יורו לתשלום נותרו ללא שינוי. נפרדנו לשלום מהרמן, העמסנו את הציוד הרב לבטן האוטובוס ומתחילים את " הרכיבה" דרומה והביתה – אכן זה מתחיל וקורה (ורק לחשוב איפה היינו אך אתמול… וכמה, שהמעבר חד וקוטבי).

CIMG8261.JPG
נסיעה של 40 דקות לשדה התעופה, שבהן העלינו חוויות, רגעים מרגשים וחווית חיים שנצרבה עמוק בכל אחד מאתנו. עוד פרק נגמר לו ואנחנו יורדים בתחנה ונכנסים לאולם היוצאים בנמל התעופה – מינכן. הליכה של מס' קילומטרים, מביאה אותנו לאולם מבודד בשדה התעופה כיאה ל"מכובדים" לפני טיסתם. יום ארוך ומתיש עם מד טמפרטורה על "חם מאד"… ומחכה לנו תור ארוך ומייגע, מוקף שוטרים ואנשי גבולות חמושים. תשלום קנס של 170 יורו על משקל עודף (וזה עוד אחרי הנחה…) ואנחנו בדרך לאוטובוס נוסף שלקח אותנו למטוס. חצות הלילה ואוטוטו ממריאים. שורה 35 בכיסאות עוקבים, האחד אחר השני ואנחנו מרחפים וטסים בעננים ממש… הן פיזית והן נפשית. התחושה העילאית של: "עשינו את זה ומכל הבחינות!" מקננת בתוכנו עמוק עמוק ותלווה אותנו לכל החיים.

04:00 לפנות בוקר ואנחנו נוחתים בארצנו הקטנטונת, בהחלט התגעגענו וכמה כייייף לחזור. הציוד והמזוודות הגיעו שלמים ואנחנו חוצים עם עגלות עמוסות לכיוון אולם הנכנסים. עינב, הבת של אורי מגיעה לקראתנו – וכמה התרגשות יש באוויר.  במיוחד לכבוד הרב אורי.
אחרי 34 ימים ולילות צמודים ואינטנסיביים נפרדנו לשלום וכל אחד יצא לביתו.
06:00. הבית ודייריו התעורר לקראת "האורח" שהגיע, חיבוקים ונישוקים ומעט סיפורי חוויות, מלווים את שחר הבוקר המפציע. הצצה חטופה ומתגעגעת לאופנוע שנותר מאחור מיותם לחודש ו… ימים ושגרת היום חוזרת; עבודה, לימודים, בחינות וכו'… ואני מרגיש שונה וקצת זר לפעילות מסביבי. אכן, הספקתי קצת לשכוח… השלמה של שעות שינה מחכה לי מיד כשהבית "מתרוקן" וסוף סוף במיטה שלי והכי משונה… בלי אורי ומיכאל…

————————————————————————–

"…כל החיים זה טיול אחד גדול."

הסיכום של מיכאל פופקין

CIMG7014.JPG

CIMG7759.JPG

לאחר הטיול לנורדקפ, פגשתי חבר שאל אותי אם הטיול היה "טיול של החיים?"
עניתי: "לא, כל החיים שלנו על פני כדור הארץ, זה 'טיול של החיים', הטיול לנורדקפ היה חלק ממנו".
כבר עבר שבוע ימים מאז חזרתי לארץ, ועדיין קשה לחזור לשיגרה, למציאות היום יומית. אבל נראה כי המציאות, היא הדבר המנצח.
צריך רק להתחיל לתכנן את הטיול הבא; הרי אמרנו שכל החיים זה טיול אחד גדול, נכון…?

CIMG6720.JPG
אני רוצה להודות לחברים איציק ואורי שאיפשרו לי לחוות יחד אתם פרק נורדקפ.
לאיציק על העבודה הנהדרת בכתיבת החויות עם עבודה עד השעות הקטנות של הלילה.
לאורי. בין היתר, שהתגבר על קשיי הרכיבה, וכמובן ליוני בן שלום שאיפשר לנו. באתר הרפתקה ,לחוות יחד איתכם את פרק הנורדקפ.
צאו ותטיילו, אם לא על אופנוע, אולי קיימים (לא יודע) כלים תחבורתיים אחרים.

מיכאל פופקין

CIMG6191.JPG

—————————————————————–

"…איך כמעט הגענו לנורד-קאפ, וגם כמעט ונפרדנו…"

הסיכום של אורי חכימיאן

אחרי שעברו להם כמה חודשים בהם עיכלתי את החוויה אותה עברתי, נשאר לנסות ולסכם אותה מנקודת מבטי.
למען האמת, רציתי לשתף אתכם כבר בזמן המסע, כשהגענו לנורד-קאפ, חשבתי שזהו הרגע המתאים מבחינתי. ההגעה לשם הייתה מעין השגת מטרה והוכחה לעצמי, כי גם אני יכול לצאת למסעות קשים, ארוכים ומאתגרים כמו זה ולעבור הכל, יחד עם חבריי.
מעולם לא חוויתי חוויה כזו. רחוק מהבית למשך זמן ארוך שכזה ולאחד כמוני שרגיל להיות בבית, זה היה קצת קשה ומעבר ליכולת האישית שלי והאמת היא; זו הייתה התנסות ראשונה בחוויה שכזו, לטיול הגדול לאחר שיחרורי מצה"ל, לא יצאתי…
אפשר להגיד שמסע מסוג זה הוא קשה מטבעו, אך לי היה קשה מהרגיל, לאורך המסע התווספו קשיים אחרים שלא חשבתי עליהם מלכתחילה…

CIMG7598.JPG

–   הרכיבה הממושכת

לאורך מאות ק"מ כל יום, במשך כל ימות המסע, הביאה לתסכול לא מעט פעמים. למרות שהיה ידוע מראש, כי נרכוב כ- 12,000 ק"מ לאורך כל המסע, לי זה לא נתפס ולא עבר בשקט בראש. המעמסה הגדולה של הק"מ הארוכים, לא הניחה לי ומצאתי את עצמי מציק לחברים לא פעם- "נו מתי מגיעים?"  "עוד כמה נשאר לנו?" גם כשידעתי מהו היעד לאותו היום ולאן אנחנו אמורים להגיע.
יחד עם זאת, להגיד שהרכיבה הממושכת לא הייתה חוויה ענקית, תהיה הטעייה; כבישים אינסופיים, פיתולים, פניות, עליות וירידות, כאילו שנוצרו במיוחד עבורנו- רוכבי האופנועים. לצערי, אין לנו בארץ דבר שכזה… הנופים היפים שאין אפשרות לתארם במילים. מפלים אדירים מגבהים מרשימים, אגמים- חלקם קפואים, הרים מושלגים ועוד נופים מרהיבים. אין איך להעלות על הכתב את ההתרגשות שאני עדיין חווה בעקבות המראות.
הרכיבה בגבהים של כ-1,500 מ' ויותר. ירידות חדות ופניות של כ-180 מעלות והנוף שמתגלה במורד ההר.
חוויה!! חוויה שאני רק יכול להודות לחברי מיכאל שעמל ארוכות בתכנון המסלולים והביאנו למקומות מופלאים אלו ואני מאחל לכל רוכב את האפשרות לצאת ולרכוב במקומות שכאלו ולהגשים את החלומות שלו!

CIMG6461.JPG

CIMG6072.JPG

CIMG7973.JPG

–  האוכל. מרכיב כל כך חשוב לקיום שלי; איך לא חשבתי עליו מספיק?!

לאן שלא הגענו, פגשתי במאכלים שהמרכיב העיקרי בהם היה לצערי – בשר חזיר ומה לעשות, שאני שומר ונמנע מלאכול מבשר החזיר ובנוסף גם נגעל ממאכלי הים המשונים. פשוט נגעל מזה!
אז יצא שתמיד הייתי רעב. הארוחה העיקרית, הייתה ארוחת הבוקר ועם הזמן, למדתי לקחת איתי כמה סנדוויצים להמשך היום, למקרה ולא אמצא את האוכל המתאים.

CIMG7043.JPG

ואם כבר דיברנו על חווית וקשיים, אני רוצה לשתף אתכם ביום הקשה ביותר שהיה לי במסע הזה. היום שכמעט הגענו לנורד-קאפ, וגם כמעט ונפרדנו.

זה היה יום רגיל, התחלנו לרכוב כבכל יום, בשעות המוקדמות של הבוקר. היינו אמורים לרכוב בערך כ- 500 ק"מ, נושקים לנורד- קאפ, אך לשם נגיע רק מחר לפי התכנון.  זה היה יום קר מאוד מלווה רוחות חזקות. תוך כדי הרכיבה, החברים משכו קדימה ובשלב מסויים, לא ראיתי אותם יותר. זה היה בשבילי יום קשה לרכיבה, הרוחות "העיפו" אותי הצידה ופשוט לא יכולתי למשוך וזה מנע ממני להגביר את המהירות ולהצמד לחברים. רכבתי לבדי במשך כשעתיים לאורך של כ-140 ק"מ, נלחם במחשבות על כך שהם לא מחכים לי, אולי אני לא על הכביש הנכון… ממשיך בנסיעה קשה עד שבסופו של דבר אני פוגש אותם בתחנת הדלק כי פשוט נגמר הדלק. ראשון פגשתי את איציק ופניתי אליו ואמרתי לו שלא כך מתנהגים ושלא היה לי כיף לרכב ככה, בצורה כזו. הייתי מאופק. לאחר התדלוק פניתי למיכאל כשאני קצת כועס ובקשתי ממנו לראות את המפות, בכדי שאוכל לכוון את עצמי, לנקודה אליהּ היינו אמורים להגיע בסופו של היום. נראה, כי באותו הרגע כעסתי נורא ונוצר מתח באוויר. יצאנו לדרך ולאחר כ-10 דקות של רכיבה, עצרנו לאכול.

CIMG6580.JPG

כל אחד ישב בצד אחר. אחרי שאכלנו, ביקשתי לדבר על מה שקרה קודם לכן. נשפכו שם דברים ומילים ממש קשות ולפי הלך הרוח, הכלים נשברו. כל אחד מאיתנו, אמר את אשר על ליבו ולאחר מכן פופקין לקח יוזמה ואמר שאנחנו יוצאים לדרך ובכך שבר את המתח. לא שזה ממש נגמר, אבל יצאנו לדרך. לאחר עצירה נוספת, מיכאל החליט שממשיכים עד לנקודת יעד חדשה לאותו היום: נורד-קאפ. עדיין היינו כל אחד בפינה שלו. אני מתקשר הביתה ותוך כדי שיחה, אני נחנק ויורדות כמה דמעות. שואלים אותי בבית: "איך הולך ומה נשמע", אני משקר ואומר שהכל בסדר ושומע שגם בבית קצת קשה.
בשעה 01:00 לערך בלילה, אנחנו נכנסים לחדר קטן. מתארגנים לשינה, אוכלים מה שיש. רכבנו כל היום, היה קר מאוד ובנוסף, זה לא היה יום נעים במיוחד. מכל הבחינות.
בבוקר יצאנו לנורד-קאפ, אחרי 15 ק"מ, ביקור במקום ותמונות מרגשות, התחבקנו והתנשקנו וגם ירדו להן דמעות של שמחה מהולות בהתרגשות שאין כמוה… ממש כמו ילדים קטנים, שחררנו לחץ עצום וירד משקל רב. באותו הרגע נשבר המתח ונעלם הכעס ולשמחתי זה היה מאחורינו וכיף גדול שזה עבר ושוב אנחנו יחד!

CIMG6613.JPG

לסיכום; אני רוצה לומר לכם שזו הייתה חוויה מדהימה, להיות בחברתם של שני ה"שועלים" מיכאל ואיציק.
הטיול היה ממש מדהים ואין ספק שזה היה הדבר אולי הכי מרגש שעשיתי בחיי, ואם הייתי צריך לבחור שוב אנשים לצאת איתם למסע שכזה, אין ספק ששני ה"שועלים" האלה היו הראשונים ברשימה!!

אני רוצה להודות ל"אריה נגררים" שנתן את חסותו.
תודות גם ליוני שאפשר לנו להעביר לכם את אשר עבר עלינו באתר שלו.
תודה לחברים, אשר חזקו ותמכו בי בטלפון ובהודעות S.M.S לאורך כל המסע.
תודה מיוחדת לאיציק ומיכאל שעבדו קשה בכדי לארגן ולהוציא לפועל מסע שכזה! נשיקות.
ואחרונים חביבים, משפחתי היקרה. על שאפשרה לי להעדר לחודש ימים ותמכה בי ועזרה לי לממש את אחד החלומות שלי! תודה לכם אשתי אליאן וילדיי אורן עינב וספיר.

ה"שועל" אורי חכימיאן.

CIMG6648.JPG

———————————————————————-

תובנות, מחשבות וכמה טיפים

איציק שפר מסכם

כמעט חודש ימים, מאז חזרנו לארץ. שגרת היום והפערים שנוצרו בהיעדרנו, שואבים כל דקת זמן וממלאים כל רגע משעות היום והלילה. הימים ארוכים מאד ובקושי רב ניתן להגיע שפוי למחשב ולכתוב את פרק הסיכום למסע.
והנה היום, סופ"ש, עם בוקר של שבת חמימה, שמבצבצת מהחלון, נפלה עלי המוזה וההשראה והחלטתי שהגיע הזמן לסיים את פרק הסיכום למסע לנורדקאפ. להנאתכם ושימושכם.


הרגע שלפני :

הרעיון למסע וההכנות לקראתו, נמשכו כמעט שנה שלמה ולמען האמת; 212 ימים של למידה וקריאה מניסיונם של אחרים. גלישה באתרים. תכנון המסלול ובחירת אתרים מומלצים לשהייה וביקור. כבישים ונופים לרכיבה. מקומות לינה. חברות השכרת האופנועים וביטוחים. התאמת האופנועים לכל אחד מאיתנו. רכישת ציוד מחו"ל. קניית מפות מתאימות. התארגנות עם ביגוד וציוד רכיבה מתאים (ארחיב בהמשך). תכנון ימי רכיבה וימי חופש למנוחה. הכנת המסמכים המתאימים ויצירת קשר עם נציג מקומי ברוסיה – (מה שהתברר כנכון ביותר לעשות). מניסיון וללא ספק, תכנון מוקדם של כל הפרמטרים הנ"ל ועוד… חוסך הרבה טרחה, עוגמת נפש ואי נעימות כשנמצאים בחו'ל. מומלץ מאד!

CIMG5142.JPG
האופנוע:
הדילמה הראשונה הייתה: האם לצאת למסע עם האופנועים שלנו או לשכור אופנוע בחו"ל ? מכיוון, שמשך השהייה בחו"ל עם אופנוע מושכר יקרה, בדקנו את העלויות עבור האופנועים שלנו החל ממחיר המשלוח בים, שחרור המכס בהלוך וחזור. זמני המתנה. הטיפול התקופתי אחרי המסע (בארץ ובחו'ל). ההוצאות הצפויות במקרה של תקלות. זמינות המוסכים. דרכי השירות ועוד… כל זאת, אל מול שכירת האופנוע בחו'ל.  מהבדיקות עולה, ששכירת האופנוע בחו'ל יקרה יותר מעלות יציאה עם האופנוע שלנו למשך תקופת המסע. העלויות הפוטנציאליות שחזינו על "הנייר" עבור האופנועים שלנו, יכלו לגדול בקלות ואף לסכן את הטיול. המחיר הטוב שקיבלנו מחברת השכרת האופנועים ב- Landshut, היה גבוה בכ- 300 יורו לערך מההערכות לעלות השימוש האופנועים הפרטיים שלנו. בסופו של התהליך, החלטנו לשכור את האופנועים בחו'ל.
בחירת האופנוע הייתה אינדיווידואלית והותאמה אישית לכל אחד מאתנו – למשל: מושב מונמך לאחד האופנועים. התקן GPS לכל האופנועים. 3 ארגזים גדולים לכל אופנוע. תיקי מיכל עם התקן למפות ועוד…. מכנה משותף אחד היה ברור לכולנו: קטגוריית האופנועים תהיה דו שימושית, בכדי שתהיה לנו היכולת – מלבד לטפס על מדרכות בערים… גם, לרכוב על דרכים לא סלולות, במידת הצורך. האופנועים עליהם רכבנו במסע, היו כולם משנת הדגם האחרונה 2011 ועם כמה מאות בודדות של ק"מ – אפשר לומר; חדשים לגמרי.
שני אופנועי הונדה טרנסאלפ 700 ואחד ימאהה סופר-טנרה 1200 .

CIMG5691.JPG
12,000 ק"מ בחודש ימים זו מספר נכבד של קילומטרים ורכיבה העגלות. האופנועים תפקדו מצוין והתנהגו ללא דופי. הגיבו מצוין ובכל תנאי הדרך ומזג האוויר. למעט שימון שרשראות בהונדות בתרסיס, מִדֵי 500 ק"מ (וזה היה כמעט כל יום…)  ובדיקות שמנים, לא נדרשנו לבצע מאומה. תנוחת הרכיבה הייתה טובה והמושבים היו סבירים בהחלט. ההיגוי מעולה. לוח שעונים קריא ומספק את המידע הנדרש ( לי בימאהה, היה חסר ציון מצב ההילוכים וחיווי חום מנוע). הפעלת מנופים ורגליות ביחד עם המצמד והבלימה היו חלקים ורכים וכמו שאומרים : דלק ולרכב.
החיסרון הגדול בשלושת האופנועים – היעדר חימום בידיות. במקומות הקרים בהם רכבנו, האצבעות קפאו ושום כפפה (וגם לא המקומיות שקנינו…) לא נתנו מענה ("חיבוק" ומגע במנוע החם בהפסקות, החזיר את התחושה לכפות הידיים והאצבעות). לפחות בחנות השכרת האופנועים שלנו, ניתן היה לדרוש זאת תמורת סכום סמלי. מומלץ מאד!
ציוד :
מעבר לביגוד וציוד הרכיבה האישי; מסתבר שהבאנו הרבה פריטים מיותרים, אותם סחבנו במשך כל הטיול וממש לא השתמשנו בהם, פריטי לבוש נוספים, כמו: מכנסיים, נעליים, הלבשה תחתונה, ביגוד חורף ועוד… עודף ציוד, רק הכבידו על ההתנהלות היומית ובמיוחד, בסוף יום הרכיבה, כשהיינו צריכים לעשות את ההובלות לפחות פעמיים מהאופנוע לנקודת הלינה וחוזר חלילה בבוקר לפני היציאה. חיטוט בארגזים לחיפוש פריט כזה או אחר, הפך לסיוט כשצריך היה לפרוק כמעט הכל כדי למצוא. מומלץ לכן, כי רשימת הציוד תהיה מינימאלית ואופטימאלית ומותאמת בדיוק למה שצריך. ביגוד חורף מושלם, תקין וטוב, הכרחי וחיוני. מזג האוויר עלול להשתנות בכל רגע וכשלא מוכנים, גשם פתאומי עלול להיות לא נעים – חווינו את זה בלא מעט פעמים. ציוד החורף שהבאנו מהארץ: חליפות סערה, מגפיים וכפפות, מתאים לארצנו ולא נתן את המענה ההולם, בתנאי מזג אוויר קיצוניים ברוב המדינות בהן טיילנו ומהר מאד נאלצנו לקנות ביגוד מקומי אמין יותר. כדאי לקחת נתון זה בחשבון ומראש לקנות את המיגון המתאים בפני הגשם, הקור והשלג. בחו"ל!
ציוד עזר ונלווה נוסף :
1.    ציוד נוסף שהתלווה אלינו למסע, כלל ערכת עזרה-ראשונה שהכילה: גלולות. תחבושות. משחות למיניהן. אלתוש. פלסטרים, ועוד… ערכה שעלות 167 ₪, נחוצה וחיונית לכל מקרה רפואי ראשוני שיידרש. מומלץ ולדעתי חובה!
2.    תיק אחסון גדול במיוחד ואטום של "טוראטק" המותאם לתנאי אקלים רטובים במיוחד. התיק "יושב" אחר כבוד על המושב האחורי ומהודק עם רצועת רשת מתאימה.

CIMG8269.JPG

3.    ערכת קפה ומוצרי מזון "קשים": מרקים, טונה, קרקרים, נישנושים, קפה, תה, שוקו… ומים טריים. עצירות פתאום במקומות פראיים באמצע הדרך, ביחד עם תבשיל Home made מקומי, המוסיף לתחושת החוויה ומזין לא פחות.

CIMG6814.JPG

CIMG7830.JPG

CIMG5718.JPG

4.    במסע שלנו, לקחנו בחשבון מראש, שלא נישן באוהלים ובכל זאת, החלטנו לקחת אתנו שק שינה (עשינו בו שימוש רק בלילה הרוסי הראשון).
5.    מגפי רכיבה גבוהות ואטומות למים, היו בשימוש עיקרי בימי המסע, אם זאת, היו לא מעט ימים חמים שכדאי ונוח היה לרכוב עם נעלי רכיבה ממוגנות ונעימות יותר לרכיבה. מומלץ מאד! שימוש נוסף בנעלי הרכיבה היה בסוף יום רכיבה, כשפשטנו את "המדים" ויצאנו לסיבוב  עירוני רגלי.

CIMG5559.JPG
6.    קסדה: רכבנו עם קסדות נפתחות C2 של שוברט, למעט כבוד הרב שרכב עם קסדה מלאה של שואי. הנוחות מהמעבר לקסדת 3/4 במקומות עירוניים, הוכיח את עצמו. הקסדה נוחה לנסיעות ארוכות, קלה ושקטה יחסית.

7.    כפפות רכיבה נוספות: זוג או יותר, של כפפות עפ"י העונות נותן מענה לימים חמים וקרים כאחד. במיוחד כשיורד גשם וקר והכפפות נרטבות לגמרי אחרי רכיבה של כמה מאות ק"מ. הכפפות שקנינו בנורבגיה, נתנו מענה טוב יותר מהכפפות שהבאנו מהארץ, אם כי, לא לגמרי בתנאי מזג האוויר הקיצוניים. שווה לרכוש כיסוי "ערדליים" לידיים, בדומה לכיסוי לרגליים. לא מעט רוכבים שפגשנו בדרך רכבו עם כיסוי לכפפות הידיים השומר על כפות ידיים ואצבעות יבשות.

CIMG7341.JPG

8.  מיגון גשם ורוח לידיים – רכשנו מראש, מיגוני ידיים בדמות כיסוי בד נגד גשם. ההרכבה פשוטה ומהירה ונתנה מענה למקומות קרים ברכיבה הררית וגשומה. אינו נותן מענה הולם כמו חימום ידיות.

לינה :
את מקומות הלינה של הלילה הראשון והאחרון הזמנו מראש ובמרחק הליכה של 2 דקות מחנות השכרת האופנועים. את יתר מקומות הלינה על פני ציר המסע, בחרנו לקראת ערב ובסיום הרכיבה של אותו יום. בערים המרכזיות – ברלין, מאלמו, אוסלו, לוקסמבורג, באזל ועוד… היה קשה מאד למצוא מקומות לינה זמינים. הרבה שעות השקענו בחיפוש מקום לינה הולם לשלושתנו אחרי יום רכיבה ארוך ומתיש. האם יכולנו לחסוך זמן זה ולהזמין מקומות לינה מהארץ ? לא בטוח. לא תמיד, ברור היה לגמרי לאן נגיע בסוף יום הרכיבה ולעיתים אף קיצרנו את משך הרכיבה בעיקר בגלל עייפות ותנאי מזג האוויר. נראה, שלאותו הזמן, היה זה, הפתרון הטוב ביותר. בדיעבד, היינו יכולים (ובתנאי שיש כוח…וחשק…) לחפש בלילה שלפני, מקום לינה ליום המחרת. ייתכן, שזה היה חוסך המון טרדה ולא מעט תסכולים, חיכוכים וכסף.
בכל מקומות הלינה שבילנו בהם את הלילה החל, מבתי מלון בערים הגדולות וכלה בקמפינגים וצימרים לאורך המסע, "נפלנו" על מקומות נקיים עם תנאים ושירותים נאותים. במרבית המקומות, ניתן היה לקבל ארוחות בוקר כך, שיכולנו להצטייד בסנדוויצ'ים להמשך היום. המחירים היו סבירים ונעו מ- 55 עד 145 יורו לילה לכולנו בחדר אחד.

CIMG7335.JPG
במקביל אלינו, "לינת האופנועים" בכל המקומות הייתה בטוחה ובמקומות בהם מעט חששנו, מצאנו מקומות אחסון בתשלום הכוללים שמירה מסביב לשעון.
ככלל ולמעט רוסיה, יכולנו להשאיר את האופנועים והציוד ללא השגחה ומאומה לא היה קורה.
אוכל:
בתחום זה, היו אי הסכמות… מכיוון, שלכל אחד מאתנו, הייתה תרבות "הזנה" משלו (צמחוני, כשר ולא משנה…), לא תמיד מצאנו מכנה משותף לשעת האוכל, לסוג האוכל, למקום האוכל ועוד…
למרות שדיברנו על נושא זה עוד בארץ, בפועל, היה קשה לתאם בין כולנו. "הצבא צועד על קיבתו…" וכשזה לא קורה, קורים דברים אחרים… ולעיתים, גם לא נעימים… למדנו להתמודד עם הייחודיות והשונות של כל אחד ודאגנו למצבור אישי לרגעים הקשים. ברגעים המשותפים (בבילוי לילי אחרי יום רכיבה או בימי החופש בערים הגדולות) ובעיקר במסעדות ניתן היה להזמין לכל אחד בהתאם לתפריט, את מבוקשו. ראיתם על פני המסע סגנונות שונים של מזון החל ממנות גורמה וכלה בפיתה עם "בורגרפיש" או סתם לחמנייה עם נקניק. לסיכום; למדנו והצלחנו לגשר על הפערים ולמצוא את הדרך הטובה והמקובלת על כולם.
האוכל היה מגוון בכל המדינות בהן ביקרנו ובחלק גדול מהמקומות, טעמנו ואף הזמנו את האוכל האותנטי והמקומי של המדינה. היה יפה לראות את זה מוגש ומצויר ולרוב גם טעים לחיך.

CIMG7303.JPG

CIMG6273.JPG

PIC_1235.JPG

דלק :
הדלק יקר, ובממוצע, קרוב מאד למחיר בארץ. בנורבגיה יקר בטירוף – כמעט 10 ₪ לליטר.. וברוסיה הזול ביותר כ- 3.5 ₪ לליטר. העלויות בממוצע ליום רכיבה ארוך כ- 50 יורו. מהירות הנסיעה הייתה סבירה בהחלט – 120 קמ"ש בממוצע כך, שאני מניח שאם היינו רוכבים מהר יותר גם היינו צורכים יותר.
לעיתים, נתקלנו בדרכים מהירות על פני עשרות ק"מ ללא תחנת דלק. ולכן מומלץ ביציאה מהערים לכיוון הדרכים המהירות, לתדלק מראש ולהיות מוכנים. בכל מקרה, לתדלק את האופנוע כשעל שעון הדלק יש יתרה של רבע מיכל. לכל הדעות, זה עדיף על פני התקעות עם מיכל ריק. הנסיעה הארוכה ביותר הייתה מפינלנד לרוסיה ללא תדלוק. זו בהחלט הייתה "בחינת הישרדות" למיכל הדלק, רכיבה אינסופית שהסתיימה על אדי הדלק האחרונים איי שם בבית מועדון הרוכבים הרוסי.

CIMG6841.JPG

CIMG7144.JPG

המסלול :
מסלול הטיול תוכנן כך, שמטרתו העיקרית הייתה "לכבוש" את נורדקאפ והמטרה הנוספת – לרכוב והרבה. המסלול חצה 10 מדינות באירופה, סקנדינביה וכלל גם את רוסיה. לחמש מהמדינות, חזרנו שוב ממקומות וכיוונים אחרים. כך, שחצינו אותן לאורכן ולרוחבן. הכבישים ודרכי הגישה היו מהודקים, רחבים, ישרים, מסומנים והתאפיינו בראות טובה (למעט רוסיה…). הרכיבה הייתה מהנה ומאתגרת. הנופים שנגלו לפנינו בצדי הכביש, בחזית הנסיעה מעל ומתחת, היו עוצרי נשימה ולא הפסקנו להתפעל ולחייך לאורך אלפי קילומטרים. בכל עיקול ובכל פנייה, חיכתה לנו הפתעה חדשה, שעוררה בנו את מלוא החושים. המסלול חצה יבשות וימים וכלל הפלגות ב- 14 מעבורות שונות, הקצרה שבהן הייתה 20 דקות והארוכה שבהן, הייתה 7 שעות וכללה קבינת שינה ושתי ארוחות. במדינות שחצינו, פגשנו אנשים, תרבות, לבוש, שפה, נופים, אתרים, היסטוריה, סגנון, ארכיטקטורה, חנויות, תחבורה, מנהגים, מאכלים ייחודיים. "קשרנו" קשרים וחברויות עם רוכבים ממדינות אחרות ובעיקר, היינו בחופש טוטאלי מחיי השגרה שלנו ובהתמכרות מוחלטת למסע של החיים – מוטורי ואישי ביחד. אתה והאופנוע בתוך כל העושר החווייתי הזה. שואף לריאותיך עוד "טונות" של סיפוק ואיכות חיים.
ללא ספק, חוויות אינסוף, ריגושים והתרגשויות רבות, צרובות בליבנו לכל החיים.


הצג את הוראות הגעה אל מינכן, גרמניה במפה גדולה יותר

(למעלה: סליחה על כמה באגים במפה, כדוגמת צפון סקנדינביה ובקטע הכניסה והיציאה מרוסיה, שאינה משולבת בתכנון צירים על מפות גוגל. מי שמחפש את המסלול המדוייק – לכל פוסט שהתפרסם, צמודה מפת ציר.)

הערה: המסלול כפי שתוכנן במקור, היה צריך לחצות דרך מדינות במזרח אירופה ולחזור שוב לגרמניה, מכיוון מזרח דרך פולין, צ'כיה ואוסטריה. ההחלטה לשינוי המסלול, התקבלה ברוסיה. בסנקט-פטרסבורג. זאת, בעקבות מידע שקיבלנו מהחברים המקומיים ולאור העובדה שחווינו את קשיי הדרכים והשפה, כמו גם, רשויות החוק והצורך בקבלת אישורים מיוחדים לאופנועים.
גם עובדת השינויים מהתוכניות המקוריות, נבחנה לעיתים תוך כדי המסע. נכון היה לבצע הערכת מצב ולאשר את יום הרכיבה הבא. לעיתים, בגלל מזג האוויר הגשום והדאגה לביטחון האישי שלנו, נאלצנו לשנות בו במקום את הנתיבים, כמו גם את משך הרכיבה לאותו יום.

התמצאות:
כפי שאתם זוכרים ודאי, מסלול המסע כולו (יבשה וים…)  "נשען" ברובו על שולה גארמין, בתמיכת מפות הכוללות גם כבישים פנימיים. העובדה שהשתמשנו ב- GPS, תרמה רבות לשקט הנפשי ברכיבה. למעט טעות אחת (שלנו), בהקשת היעד והיעדר מיפוי ברוסיה – שולה הובילה אותנו בבטחה לכול אורך המסע. נוכחות המפות במסע, הן חובה ושימשו עזרה נוספת ונוחה להתמצאות ויכולת ביצוע שינויים במסלול כשנדרשנו. יכולת הקריאה בשילוט הדרכים סבירה ובחלק מהמדינות טובה מאד.
שפה – ברוב המדינות בהן ביקרנו, מבינים אנגלית. כך, שיכולת הדיבור וההבנה היו בסדר גמור, ושוב, כל האמור לעיל נכון למעט רוסיה. שם, היה קשה בדרכים ובשילוט ובקושי רב מצאנו מישהו שדיבר אנגלית, בהחלט מתסכל… לדבר בשפת סימנים וציורים.

CIMG5753.JPG

החברים לדרך:
הטיול במקור תוכנן לעד חמישה אופנוענים. שלושה מקומות "נתפסו" מיד ע"י אורי, מיכאל ואנוכי ולשניים האחרים לא היו "קופצים", למרות שהצענו לעוד מספר חברים. כך נותרנו שלושתנו. האופנועים הוזמנו כ- 7 חודשים מראש ובכך למעשה נסגרה הרשימה.
אחת השאלות המרכזיות שנשאלנו ושאלנו גם את עצמנו לא אחת: "איך זה יהיה? האם נסתדר?" שלושה חברים, הפרשי גיל, צרכים שונים, תרבות וסגנון שונה ואף שהיינו כבר ביחד בחו"ל בהזדמנויות אחרות. לא היינו יחד לתקופה כזו ארוכה ואינטנסיבית. "האם תתפרק החבילה?" "האם נחזור ונישאר חברים?"
בפועל, הקשיים ליוו אותנו בכל יום והשפיעו על "מזג האוויר" האישי של כל אחד מאתנו. עימותים, ויכוחים וקצת "ברוגז" היו בחלל האוויר מידי יום.
לעיתים, היה נדמה, שאוטוטו זה הולך להתפרץ ולהתקלקל לנו. הקושי הפיסי, המנטאלי והאישי של כל אחד מאתנו לכל אורך המסע, יחד עם השקפת עולם שונה לגמרי, בהחלט הוסיפה ותרמה לאווירה הכללית.
ובנימה אישית שלי; היום, כחודש ימים אחרי המסע, כשאנחנו כבר בארץ אחרי הכול, אני יכול לומר בוודאות מוחלטת ומבלי להתייעץ עם חברי למסע, חזרנו ונשארנו  חברים. ככה לפחות אני מרגיש.
לדעתי, נדרשת בגרות אישית, ניסיון חיים ומנטליות מיוחדת, לדעת ללמוד על עצמך. להקשיב. להבין את האחר. לסלוח ולתקן ולעיתים, מבלי להסכים לפעול ולהסתגל למצב החדש הטומן בחובו אי וודאות רבה ובלבד, לשמור על שלמות "המשפחה" באותו פרק זמן לחוץ ומתוח – לא תמיד זה מצליח. אצלנו זה אכן הצליח. קל מאד היה, לנפץ, להרים ידיים ולברוח מהמצבים הקשים. החוכמה טמונה בהתמודדות וביכולת האישית ללמידה ומסע פנימי מתמיד. כל אחד מאתנו ידע, למד והתכוון בדרכו שלו לגשר על הפערים והכעסים שנוצרו במהלך המסע ולהטות את הכף למגמה חיובית, סולחת וחברית. זה המפתח והדבק ששמר עלינו לכל אורך המסע.
במבט לאחור וברמה האישית, זו בהחלט הייתה חוויה והתנסות מאתגרת.

CIMG6602.JPG

אני יושב כבר כמה שעות וכותב פה בארץ את פרק הסיום. הזיכרונות חוזרים ומלווים אותי לכל אורך הכתיבה: הרגעים הקסומים, המראות והאתגרים המרתקים, מציפים את כולי והתחושה הפנימית, מחזירה אותי לאותם לילות של כתיבה מרגשת, בתחנות השידור הרבות שהיו לי באירופה.

CIMG5551.JPG
חלום ענקי ומציאותי, שאינו מרפה וגם, איני רוצה להתעורר ממנו וללא ספק ילווה אותי כל חיי.
26 פרקים תיעדו את הגשמת החלום הפרטי שלנו ודרכם שיתפנו אתכם, משפחה, חברים וקוראים יקרים בחוויות הריאליטי היומיומיות שחווינו, כמעט בזמן אמת (למעט תקלות אינטרנט קלות…).
מהמקום הזה ובמיוחד פה בארץ, כשאנחנו הכי קרובים לכולכם, רוצה לומר בשמי ובשם חברי למסע; אורי ומיכאל:

תודה רבה עם כל הכוח שבלב, לאנשים מאחורי הקלעים שתרמו מזמנם, מרצם וכיסם להצלחה הכוללת של המסע :
•    אריה נגררים – על התרומה הכספית במימון המסע.
•    מר הרמן – על קיום ההבטחה וקבלת אופנועים חדשים ישירות "מהניילון" למסע.
•    יוני – העורך הראשי של אתר הרפתקה דוט קום ואיש יקר ומיוחד במינו. יוני,  בדרכו המיוחדת אירח אותנו באתר לאורך כל המסע ודאג לכם, אלפי האנשים ברחבי הגלובוס לעקוב, להתרגש, ולחוות ביחד אתנו את המסע המאתגר.
•    לחברים והקוראים הרבים שעקבו, קראו, הגיבו ופרגנו לכל אורך הדרך.
•    לשלוש המשפחות היקרות שלנו (עומר, ערד ולהבים) שתמכו מאחור, איפשרו, פרגנו  ועזרו כל אחת בדרכה שלה להגשמת החלום והמסע המאתגר.

ואחרונים חביבים, לשחקנים הראשיים במסע – שלושת השועלים, על הנחישות וההתמדה, התמיכה, העידוד, ההקשבה והסבלנות גם ברגעים הקשים. על היכולת ללמוד, להבין ולקבל האחד את השני, מבלי החובה להסכים. להשכיל ולשמור על "החבילה החברית" שלמה ובריאה לכל אורך המסע וגם פה בארץ.

ואצלי, החלומות הבאים כבר "מתבשלים". על אופנועים כמובן…
וזוכרים, את המשפט מפרק 16:

"החיים אינם נמדדים לפי מספר הנשימות שנשמת, כי אם לפי מספר הרגעים בהם עצרת את נשימתך"

חברים,
"להגשים את החלום ולחזור הביתה בשלום" – וזה המשפט שלי !

ניפגש שוב. בהגשמת החלום הבא.
שלכם, איציק.

———————————————————————————————————————————————

ערך-יוני. כל הזכויות  C לסיפור ולצילומים שמורות לאיציק, מיכאל ואורי

———————————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and החיים הם הרפתקה and היסטוריה של הרפתקנות and הרפתקאות   ·   יש 2 תגובות, הוסף תגובה    

29 ביוני 2011 בחזרה מנורדקאפ, סיום בנקודת ההתחלה. דיווח 25

סגירת המעגל ומימוש החלום

בקטע האחרון מזג האויר והכבישים חייכו, אך ההפתעה היתה ליווי של עשרות אופנועים שללא ידיעתם, באו לברך על הסיום…

CIMG8160.JPG


הצג את הוראות הגעה אל Landshut, גרמניה במפה גדולה יותר

פרק 25
הבוקר התחיל ויומו האחרון של המסע הדהד בראשינו. מעט התרגשנו ולא האמנו, שזה הולך להיגמר לנו. כל כך מהר עברו להם 33 ימים. להקות של אופנועים עברו מתחת לחלוננו ואנחנו, עדיין התכרבלנו במיטות ולא הבנו לפשר העניין (אחלה של שעון מעורר…). רחש "הציפורים" הזה, על הבוקר מאד מסקרן ולא מניח. הצצה חטופה מהחלון חשפה טור ארוך ומתפתל של עשרות אופנועים בין כלי הרכב. בארוחת הבוקר, שוחחנו עם קבוצת בעלי הבאגי המקומיים, שהגיעו יחד אתנו למקום והבנו, שהמסלול צפונה לגרמניה, עובר מתחת לחלון בית המלון והוא מועדף על הרוכבים בגלל הדרך העקלקלה וההררית וגם, לא צריך לשלם אגרה בכביש המהיר, (אתמול שילמנו על קטע של 80 ק"מ – 28 יורו לשלושת האופנועים).
ארוחת בוקר צנועה ביותר… (הנקראת בפי המקום – Big Breakfast) ולא מספקת הסתיימה מהר, תפילת הדרך על הכביש הראשי, כשברקע מתנגן לו קונצרט המפלטים. לא יכולנו לבקש תפאורה ומנגינה מתאימה יותר מזו, ליום הרכיבה האחרון של המסע. על הצג של שולה מופיעים 239 ק"מ לבית המלון ב-Landshut, שממנו יצאנו למסע ובו גם נסיים.

להקות האופנועים ממשיכות לזרום צפונה על הכביש הפנימי מס' 182 ואנחנו מצטרפים ומתמזגים לחגיגה. רעש מרטיט, מחריש אוזניים ומענג, חוצה את העיירה הקטנה למרגלות ההר. האוטוסטרדה צפונה, נמצאת מעלינו ונמתחת כמדף מרשים ומתפתל (עם מעקה כמובן…) הכולל ארבעה נתיבים על צלע ההר הנתמכים על עשרות עמודי "שלמה" מבטון היצוקים בשיפוע, מחזה הנדסי וטכנולוגי מרשים  ויוצא דופן. בהמשך הכביש, פגשנו גשר ענקי מברזל הצבוע בירוק כהה המתמזג נפלא עם הנוף ומחבר בין שני הרים אי שם במרומים. במרכז הגשר ממוקמות שתי עמדות לקפיצת באנג'י. בהמשך הדרך עצרנו לתצפית במשוגעים הקופצים מגשר האמיצים שבגובה, את הצרחות בזינוק הראשוני אל התהום שומעים כנראה עד ישראל… בהחלט תצוגה מרשימה!

CIMG8097.JPG
הדרך המשיכה להתעקל ולהתפתל עד אינסברוק ואנחנו עלייה, עם כל שאר הרוכבים ממדינות שונות באירופה, שברובן היינו וביקרנו לאחרונה.
יום א' והרחובות בתוך העיר  Innsbruck שקטים ותנועת כלי הרכב דלילה ביותר. החנינו את האופנועים על המדרכה, בצמוד לחנות הגלידה המקומית במרכז ויצאנו לטיול רגלי ברחובות המעוטרים והצבעוניים. מספר אוטובוסים חנו בחניון מרכזי "ושפכו" אל תוך העיר עשרות תיירים וכמובן, גם מישראל – סופסוף שמענו קצת עברית, אחרי תקופה כל כך ארוכה. שוחחנו עם חלק מהם ומסתבר, שיש ביניהם אוהבי ורוכבי אופנועים, שקוראים על המסע שלנו באתר. "מה, זה אתם??" נשאלו השאלות… היה נחמד להרגיש סלב"ים באמצע מדרחוב אינסברוק. הפסקת מנוחה והתרעננות בתוספת ארוחת צהריים מקומית, ציידה את קיבתנו באנרגיה להמשך הדרך ל- Landshut .

יצאנו מהעיר ועלינו לאוטוסטרדה המובילה למינכן ולזלצבורג.
בעיקול ימינה, לעבר זלצבורג – ירדנו במחלף לכיוון Rosenheim לכביש 15 המוביל ישירות ל- Landshut. לראשונה מאז עזבנו את העיר לפני חודש ימים, ראינו את השלט המורה על 60 הק"מ האחרונים של המסע. "כנופיות" האופנועים המשיכו לנוע על הכבישים והצטרפנו לאחת מהן לישורת האחרונה של המסע. 15 אופנועים (מרביתם מגרמניה) ושלושה מישראל.
אתמול קיבלנו מנת "נס הרים" והיום, אנחנו מקבלים מנת קינוח של "בית גוברין" לאורך 60 ק"מ. הכביש מצוחצח ומבריק להפליא, ללא מהמורות, מישורי ברובו ודו מסלולי רחב במיוחד, המשולב בתוך כפרים ועיירות קטנות הפזורים לאורך ולרוחב. רכיבה עירונית ובינעירונית, עיקולים, פניות, פיתולים, הטיות וכיכרות, ליוו אותנו בדרכנו חזרה לעיר יחד עם קבוצת האופנוענים (ודרך אגב, שתי בנות, האחת על GS650 והשנייה על Bandit 1200 ) שכרון חושים מוחלט וסיומת מרשימה ומדהימה להגשמת החלום – המסע לנורדקאפ.

4 ק"מ לפני העיר, מתחילים הרמזורים ומקדמים את פנינו לקראת הסיום. מבטי סיפוק אדיר מבעד למשקפים ואושר ענקי המרחיב את חדרי הלב.
גלשנו באיטיות למגרש החנייה במלון כלא מאמינים…
המסע בוצע!!! עשינו את זה בגדול!!!  ובענק!!!
המלון כבר הוזמן מראש (לפני כחודש), אנו לא רוצים ולא יכולים להיפרד מהאופנועים, ההתרגשות חוצה גבולות, הנפת אצבעות אל על עם תחושת ניצחון ענקית ובסופה, צעקת "יש!!" במרגש החנייה המוציאה משלוותו את הרחוב המקומי. פרגון הדדי, חיבוקים ונשיקות (גם לאופנועים…), המילים חונקות בגרון והדמעות זולגות ושוב שקית הדמעות עובדת שעות נוספות ועולה על גדותיה.
דקות ארוכות עוברות ואנחנו ישובים בספסל הגינה האחורית ומסכמים את אוסף החוויות הנדיר והמיוחד, הרגעים הקשים ונקודות השבר, המראות, הנופים והתרבות, שצרבנו בליבנו במהלך החודש האחרון ואשר, ילוו אותנו לכל החיים.
המסע תם והושלם ואנחנו בריאים ושלמים ומרגישים מצוין.
המחר יוקדש למנוחה, סיבוב קניות ובילוי אחרון בעיר, החזרת האופנועים למר הרמן ובלילה בחצות הטיסה הביתה.

PIC_1241.JPG

כמעט סיכום

25 פרקים תיעדו את הגשמת החלום הפרטי שלנו ודרכם, שיתפנו אתכם משפחה, חברים וקוראים יקרים בחוויות הריאליטי, כמעט… בזמן אמת (למעט תקלות אינטרנט קלות…).
וזה המקום לומר תודות מכל הלב, לאנשים מאחורי הקלעים שתרמו מזמנם ומרצם להצלחה הכוללת של המסע :
•    אריה נגררים – על התרומה הכספית במימון חלק מהמסע.
•    מר הרמן – על קיום ההבטחה וקבלת אופנועים חדשים מהניילון למסע.
•    יוני– העורך הראשי והאיש היקר, שאירח אותנו באתר הרפתקה דוט קום ואיפשר לאלפי אנשים ברחבי הגלובוס לעקוב, להתרגש, ולחוות ביחד אתנו את המסע המאתגר.
•    לחברים והקוראים הרבים שעקבו, קראו, הגיבו ופרגנו לכול אורך הדרך.
•    לשלוש המשפחות היקרות שלנו (ערד, עומר ולהבים) שתמכו מאחור, איפשרו וגרמו כל אחת בדרכה שלה, בהגשמת החלום והמסע המאתגר בפרט.

ואחרונים חביבים: לשחקנים הראשיים במסע – שלושת השועלים, על הנחישות וההתמדה, התמיכה, העידוד, ההקשבה והסבלנות גם ברגעים הקשים. על היכולת ללמוד, להבין ולקבל האחד את השני ולהשכיל, לשמור על "החבילה" שלמה ובריאה לכל אורך המסע.
לידיעתכם, נותר עוד פרק (26) אחרון ומסכם למסע לנורדקאפ. את הפרק אכתוב, מתחנת השידור המקומית – ארצנו הקטנטונת…
יישר כוח ותודה לכולם. בשם שלושתנו!
איציק

CIMG8248.JPG

——————————————————————————————————————————————————

ערך-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאיציק, אורי ומיכאל.

——————————————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   יש 2 תגובות, הוסף תגובה    

פוסטים קודמים »