השלוחה הדו גלגלית במערב ארה"ב

יצאה לסיבוב מקסים ומפגש עם גנרלים.

הצג את הוראות נסיעה ל-לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית במפה גדולה יותר

מה מתאים יותר לכבוד יום העצמאות של אמריקה מאשר פגישה עם גנרלים?
אז שזהו בדיוק : ביום שישי אחר הצהרים, התקבצנו כ-10 אופנועים. הכיוון העיר סולוונג  SOLVANG .
בשעות הערב כבר הגענו אל פאתי העיר. במסעדת הבוקרים  " A.J.SPURS " התכנסנו לארוחת ערב. מאוד רצינו להתחשב בשאר הסועדים ואולי גם שיתחשבו בנו … עפ"י בקשתנו, הוקצה לנו חדר כמעט פרטי. נערכנו לקבל את פני השבת. הכוסיות עם היין חולקו לחברה. עוד לא הספקנו להגיד "ג'ק רובינסון" וכבר קדרות המרק הוגשו לשולחן ואנחנו – ממשיכים בשלנו. כולנו קמנו ממושבנו. באוירה המיוחדת הזאת, קידשנו על היין ולאחר מכן על החלה. המלצרית המעולה הצטרפה לחגיגה באמירה "שלום" בעברית.
מקומה של פרשת השבוע "חקת" גם הוא לא נפקד.

לאחר הארוחה, מי שעוד יכול היה, קינח בפאב המקומי בטורניר סביב שולחן הפול ובשתיית בירה.
את יום השבת בבקר, פתחנו במצוד אחר קפה של STARBUCKS. אברי בחר דווקא לפתוח את הבוקר בג'ארה של כנפים ופולקעס…של עוף.

מרוצים, יצאנו להמשך הדרך. תוך כדי רכיבה, כמעט שנפרדנו מהאייפון של רון ומהכפפות של תלי. אלא שחזרנו על עקבותינו ו"המשתמטים" נמצאו למרות שהיו במצב צבירה אחר…
עוד חובת עצירה, היא במלון "מדונה אין" – מלון ציורי בגווני הורוד. מלון אשר בו 110 חדרים שכל אחד מעוצב לפי נושא ייחודי. עוד אטרקציה היא חדרי השרותים המפתיעים את המשתמשים בהם….
בסאן לואיס אוביספו SAN LUIS OBISPO ביקרנו באחד משרשרת המסיונים – MISSION SAN LUIS OBISPO DE TOLOSA שהוקם ב -1 ספטמבר 1772. זהו המסיון החמישי מתוך עשרים ואחד מסיונים שהוקמו לשם הפצת הנצרות בקרב האינדיאנים וכן שימש מקום לינה לעוברי אורח.

משם המשכנו אל העירה מורו-ביי MORRO BAY. ערפל כבד קיבל את פנינו.
למראה הים והסלע המזדקר מתוכו, הבטן החלה להשמיע אותות מצוקה. "לפנים משורת הדין", הרגענו בארוחת צהריים, שכמעט הפכה גם לארוחת ערב עקב השירות האיטי כל-כך…
לאחר סיבוב קצר בעיירה, עלינו על דרכי היין – כבישים 41 ו-46 , אל עבר העיר פרזנו FRESNO. את החיך קצת הפקרנו – לא יכולנו להתענג על טעימת יין, מאחר וכמו שכבר נאמר ואנחנו יודעים – שנוהגים לא שותים ו/או משתטים.
עוד עצירת חובה בדרכנו הוא כמובן באנדרטה שהוקמה לזכרו של ג'יימס דיין . לאחר רכיבה של כ-240 מייל  באותו היום הגענו למלון שלנו בפרזנו.
לאחר הצבעה ברוב קולות, גם אלו של הבטן, צעדנו ברגל לעבר המסעדה הנבחרת והדגש הוא על "צעדנו". שעת הליכה תמימה הפרידה בין מיקומו של המלון ובין המסעדה. מתוך בחירה כמובן.
יכולנו לסמן V  גם על שעת כושר באותו יום. שעה איכותית גם בזכות ההזדמנות שהיתה לנו לשוחח ביננו החברים, שהרי ברוב שעות היום, הרכיבה היא כמעט ללא תקשורת מילולית חוץ מפה ושם סימני ידיים.
יום ראשון בבוקר. זהו היום שנקבע מראש למפגש עם הגנרלים.

על הבוקר, כמו צבא הצועד על קיבתו, ערכנו קניות לארוחת הצהרים שמתוכננת להתקיים בחיק הטבע. מאותו הרגע נשאלה השאלה "מתי אוכלים" בתדירות של אחת ל- 10 דקות בערך…
גם כדי להסיח קצת את הדעת מהמחשבה על האוכל (לשם שינוי), ביקרנו בחוות הנמרים הממוקמת בפתחו של פארק ה"קינגס קניון". בחווה מגדלים ומטפלים בסוגים שונים של משפחת החתולים הגדולים. חוויה נדירה ביותר ומרתקת, למרות שביקרנו דווקא בשעה שהאכילו את הנמרים…אופס , מה עם האוכל שלנו?! מתי אנחנו נאכל סופסוף?
לאחר עמידה בגבורה במראות הנ"ל, הגענו לפגישה עם "הגנרל גרנט" – עץ סקויה השלישי בגודלו בעולם. הוא הוכרז כ"עץ חג המולד" הלאומי של ארה"ב. גנרל גרנט (1822-1885) היה המפקד הכללי של צבא האיחוד בשנותיה של מלחמת האזרחים האמריקנית. וכמו כן נשיאה ה-18 של ארה"ב.

שם בצל גזעו וענפיו, סוף סוף אכלנו את ארוחת הצהרים הנכספת.
החבר'ה נרגעו! המשכנו בנסיעה, כאשר לצד הדרך זורם לו ה-KINGS RIVER בשצף קצף. הגענו לפתחה של מערת נטיפים ה- Boyden Cave. מי שבחר לסייר במערה, נאלץ לטפס עלייה תלולה למדי שבוודאי, רחמנא ליצלן, אילצה אותו להשיל כמה גרמים ממשקלו!
אלו שבחרו לא להכנס אל המערה, טבלו את רגליהם במימי הנהר הצוננים.
טוב, הבנו את הרעיון. האמת, ראינו מערות נטיפים מרשימות יותר! ראה ערך "מערת אבשלום" בארצנו הקטנטונת. לאחר הביקור במערה וסביבותיה, חזרנו על עקבותינו כשהמטרה לפגוש גנרל נוסף.
על מנת שלא לאחר לפגישה איתו, אתם יודעים מה זה צבא, השתדלנו לצמצם רווחים. הגענו לפגישה עם "הגנרל שרמן". עץ סקויה נוסף, העץ הגבוה בעולם כ-84 מטר גובהו והיקף בסיסו כ-30 מטר.
גנרל שרמן (1820-1891) היה גיבור לאומי ממלחמת האזרחים האמריקנית. דרך אגב, על שמו טנק M4 המפורסם ממלחמת העולם השניה.

משם מהרנו להגיע (הערב מתקרב ) ולעבור בקרביו של עץ סקויה אחר השכוב על הכביש. העץ נפל על משמרתו בדצמבר 1937 ובגזעו נחפרה מן מנהרה קצרצרה שגובהה כ- 8 feet ורוחבה  feet 17 כך שמכוניות קטנות יוכלו לעבור בתוכו (על אחת וכמה אופנועים). קוטרו של העץ  לפני שנפל היה כ – feet21   וגבההו היה כ- feet275 .
את הלילה השלישי והאחרון עשינו ב-PORTERVILLE. בבוקר יום שני, יצאנו לכיוון יער הסקויה. להבדיל מפארק הסקויה.

הדרך מרהיבה ביופיה ומפותלת – חלומו של כל אופנוען. המהירות לא עלתה על 20 מייל לשעה, כך שיכולנו ליהנות מכל רגע ולהשתמש כמעט בכל חמשת החושים. את הדרך מלווה נהר ה-Kern River על מפליו, עד שהוא נשפך אל אגם איזבלה Lake Isabella.
כבר צהרים. עברנו את האגם לכיוון Silver City Ghost Town. זהו אתר הסטורי המשמר יותר מעשרים מבנים ופועל כיום כמוזיאון להיסטוריה ארוכה וצבעונית של Kern Valley. האתר ידוע גם בכינוי "עיר הרפאים" כיוון שרבים המאמינים כי Silver City רדוף רוחות מן העבר.
המקום  משמש לעיתים גם לצורך צילומי קולנוע וכדומה. משם שמנו פעמינו חזרה לכיוון ביתנו מבצרינו – לוס אנג'לס.
החום היה כבד מנשוא. המזגן לא עבד….אלא מה, כשעצרנו לתידלוק בעיר ביקרספיילד Bakersfield, הצמיג האחורי באופנוע של דורון שידר אותות מצוקה. החוטים כבר אפילו ביצבצו מהפרופיל שלו! והמבין יבין… המסקנה היתה ברורה – דורון ונאוה לא יכלו להמשיך כך לרכוב.
אנחנו יודעים שטובים השנים מן האחד אך מה עושים שנשאר רק אחד?! חברי הקבוצה המתינו עם דורון ונאוה לבואו של הגרר. בנתיים חילצנו את רגלינו מן הנעלים הסגורות. ערכת הקפה של שמוליק נכנסה לפעולה גם הפעם. האיזור נראה לפחות כמו חמ"ל (חדר מלחמה) – טלפונים, הצעות רעיונות והרבה קליפות של גרעינים…. לאחר עיכוב של כמה שעות, יצאנו בדרכנו אל היעד הסופי – הביתה.
אורות הוואלי נצנצו לפנינו כאילו קרצו לנו. זהו – 850 מייל רווי חוויות מאחורינו.

בנימה אופטימית זאת אני מבקש להודות ל-
דורון ונאוה, אשר ורחלי, אלקן, אדם ורונית, פזית ואברי, רון, משה, סימון, שמוליק (איש הקפה הבלתי מעורער), עופר ומיקל.
תודה מיוחדת לאורחים מהארץ – טובה ומשה רזניק.
לעוזרים בצילום.
ואיך לא , לאשתי עתליה (תלי) שאיתי הן בהכנות הן בצילומים והן בעריכת הכתבות.

רכיבה זהירה
שלכם
דרור עינב

drorein@walla.com

————————————————————————————————————-

ערך יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לתלי ודרור עינב.

————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

חולפים ביוקון העצומה והריקה. מזג אויר הפכפך.

דרכים נטושות. דלק קשה להשגה ויומולדת לנייג'ל!

הצג את הוראות נסיעה ל-Tok, AK, United States במפה גדולה יותר

יום שבת 7.7.2012
לאחר יום נעים שהיה לנו אתמול, הציפיות להיום בנושא מזג האויר, היו גדולות ובהתאם… האכזבה. קמנו לבוקר מעונן. התארגנו ויצאנו מערבה על כביש 16 כ – 120 ק"מ עד לצומת של כביש 37 שעולה צפונה. הדרך יפה ונעימה ובכלל, התנועה – אף שזאת כמעט שיא עונת התיירות – די דלילה, כך שאין לחץ כמעט ואפשר לרכוב כמעט בכל מהירות, למרות שאנחנו ממשיכים לשמור על המסורת של הרכיבה במהירות המותרת, עם חריגות קטנות בלבד. בצומת של כביש 16 עם 37, אנחנו מתדלקים מכוון שבאזור הזה רק במיעוט התחנות יש דלק "סופר", למרות הציניות של הרבה אופנוענים שאנחנו מדברים איתם שטוענים שדלק רגיל טוב מספיק ולא צריך לשלם את המחיר הגבוה. בהמשך עוצרים ב – Meziadun lake היפה.
אנחנו ממשיכים לכוון העיירה Steward שנמצאת 60 ק"מ מהכביש לכוון הים. כבר בהתחלה, אנחנו נפגשים עם דב שחור שחוצה את הכביש פעמיים. לא הספקנו לצלם אותו. המשך הכביש בנוף יפה ביותר, עד שמגיעים לעיירה ואז הגשם מתחזק, מה שדי לא משאיר לנו ברירה, אלא לקחת חדר במוטל במקום. לאחר ההתארגנות, רכבתי לעיירה Hyder השכנה שהיא כבר באלסקה ארה"ב. כל המרחק 400 מטר. להיידר אין יציאה קרקעית, כי אם רק בדרך הים או דרך קנדה. לכן המעבר אליה פתוח והדרך חזרה עוברת במעבר גבול קנדי וכאשר חזרתי, המוכס בביקורת רואה שאין לי חותמת כניסה לקנדה ושאל בעקבות זאת מספר שאלות מביכות, אך לבסוף הוסיף לי חותמת של קנדה לשלח אותי לדרכי עם חיוך.

יום ראשון 8.7.2012
הטיפטוף המאפיין את קו החוף של אלסקה, המשיך כל הלילה וגם הבוקר הוא לא ויתר לנו. ההתארגנות היתה קלה ורק נשאר לנו לתדלק לפני היציאה. אנחנו מגיעים לתחנת הדלק ואז מבינים, שיש רק 87 אוקטן ואז אם נרצה או לא, אנחנו מתדלקים או נשארים בחור הזה. הבחירה פשוטה , מתדלקים ונראה מה יקרה ולא קרה כלום – האופנוע נסע מעולה גם עם 87 אוקטן. אצלי בסוזוקי, אין שום הבדל, אני לא מרגיש שום שינוי. בטריומף של ניג'ל, כנראה שיש השפעה שלילית. ככה המשכנו כל היום, מכוון שבשום תחנה אין דלק עם אוקטן גבוה. אז מה עשינו היום: יצאנו מ – Stewart  שאתמול נראתה קטנטנה. היום יסתבר שהיא הגדולה באזור. עד Mezudin junction ופנינו ל- Alaska highway לכוון צפון. אנחנו רוכבים עשרות ק"מ, מבלי לראות כל ישוב בדרך חוץ מנוף יפה. זה מזכיר מאד את אוסטרליה במרכז היבשת ( Outback ) רק בהפוך. כאן קר ירוק ורטוב שם חם צהוב ויבש. הגשם כמובן ליווה אותנו חלק גדול מהיום. במפה מצויינים מספר ישובים בדרך, אבל זה מסתכם בבית קפה. אולי תחנת דלק קטנה ומספר בתים. אנחנו ממשיכים לרכוב דרך הנקודות: Bell ll  Tatogga lake ועוצרים לתדלק ( 87 כמובן ) ב – Iskut. משם נשאר לנו כ – 80 ק"מ עד היעד שלנו להיום שזאת העיירה הקטנה Dease lake. כאשר אנחנו מגיעים, מתלבטים היכן נישן היום וחדר גדול עם 3 מיטות במוטל סמוך, משכנע אותנו שזה המקום להלילה  וכך היה.
שכחתי לציין, שהיום פגשנו פעמיים דובים על הכביש והמצחיק הוא שדילגנו עליהם, עד לפני מספר ימים מראה כזה היה עושה לנו את היום, היום המשכנו כאילו אנחנו חיים איתם כל החיים וזה מחזה יום יומי.

יום שני 9.7.2012
הבוקר הטמפרטורות היו בסביבות ה – 9 מעלות והיה מעונן אך ללא גשם. התארגנו כרגיל בבוקר ויצאנו לדרך. כמו אתמול, גם היום הנוף מדהים, אנחנו רוכבים על כביש 37 צפון לאורך אגם ונחל Dease היפים לאורך כמה ק"מ. כרגיל לאחר כ – 100 ק"מ, אנחנו עושים עצירה. הפעם ה – Rest area על הנחל עצמו בנוף משגע. לאחר היציאה, אנחנו עולים על דרך לא הכי טובה והרכיבה קשה. כבר אתמול נתקלנו בעובדה שאלסקה Hwy לא במצב משופר. הרכיבה עוברת ב – Good hope lake המדהים ושם אנחנו עוצרים שוב. ההמשך הוא עד Watson jct שם אנחנו פוגשים שוב את ג'ון, בחור מאלסקה שאיתו אנחנו נפגשים כל יום מזה מספר ימים. כאן המקום לספר על מספר יצורים רוכבי אופנוע שאנחנו פוגשים מדי יום. הראשונים הם האינדיאנים – אלה אנשים שיכולים לרכוב עד 600 מייל ( מעל 900 ק"מ ) ליום ופשוט להזרק בצד הכביש וללכת לישון, בלי להתייחס לגשם, קור, דובים או סתם גורם אחר. לא קשה לזהות אותם: טינופות ( חיצונית כמובן ) באופנוע מלוכלך. אבל כאנשים הם נהדרים, כיף לדבר איתם ולשמוע חוויות שלהם. האחרים הם המאורגנים; הכל אצלהם טיפ טופ וישנים בבתי מלון או מוטלים. אתמול פגשנו אחד כזה שרכב על  V strom כמו שלנו וכאשר שאלנו אותו מהיכן הוא מגיע הוא ענה מאלסקה וכאשר שאלנו על מזג האויר, הוא ענה: "קר. קר מאד ואני רוצה להגיע כבר הביתה לתנור ולשבת בכורסא מול הטלויזיה" . היכן אנחנו אתם שואלים? אז התשובה היא היכן שהו באמצע. שום דבר לא יעצור אותנו מלעשות את המסלול המתוכנן. לא הקור ולא הרוח ולא אף גורם אחר. אבל מצד שני, אנחנו חייבים תנאים: ארוחות מסודרות, מקלחת ומקום מסודר לישון. עושים מסלול ארוך ולא קל אבל בתנאים אפשריים. אנחנו ממשיכים ל – Watson lake ופתאום אפשר להגיד שחם. אנחנו מתמקמים במוטל משני סיבות: א. מחר יש לנו יום ארוך ואנחנו רוצים להתארגן מוקדם בלי חשש לעיכובים בהתקפלות בקמפינג. ב . נייג'ל חוגג מחר יום הולדת 44 ולא בא לנו לקום באוהל ובנוסף, יש כבר מסורת שבימי הולדת – הולכים למסעדה ואת זה אנחנו רוצים לעשות גם מחר. זה יהיה קל יותר להשגה עם נישן טוב בחדר. ב – watson יש יער של שלטים, אלפי שלטים קטנטנים שכל מי שעובר במקום יכול למקם על אחד מהעמודים במקום למזכרת. בו צריך להיות שלט של יוני, אך בסיור בן שעתיים שערכתי במקום, לא מצאתי כלום. כמובן שאנחנו לא הכנו לעצמנו שום שלט, להשאיר כמזכרת אחרינו במקום.

יום שלישי 10.7.2012
מזל טוב , היום יום הולדת לניג'ל והוא בן 44 בלבד .
אתמול אחר הצהרים, התחמם קצת וחשבנו שזה פתח למערכת יחסים חדשה בנינו לבין מזג האויר. כך היה עד הבוקר. אך אז הגיעה מערכת קרה, שהחזירה אותנו לאחור באשליה לשיפור. בלילה החדר היה חם וישנו במינימום ביגוד והבוקר הכל התנפץ. יצאנו לדרך הארוכה המחכה לנו ביומיים הקרובים. עלינו על כביש מספר 1 שנקרא גם Alaska  highway ולא כביש 37 שכתבתי אתמול שהוא ניקרא Cassiar highway והוא זה המשובש מאד בקטעים גדולים שלו. ההתחלה היתה גם יפה וגם נעימה, אך לאחר כחצי שעה, נפגשנו עם חבר ותיק שכמעט שכחנו אותו והוא: הרוח. בתחילה, היה נדמה שהוא טעה בדרך והגיע לכאן מצפון ארה"ב בלי לדעת, אך בשיחה איתו הוא שאל: למה רואים אותכם גם פה? ואני עניתי: "כי זה המסלול שלנו ". אז היא הודיע שהיום נפגש כל היום לעימות נוסף מה שאכן קרה… הנוף באזור הזה, מדהים ביופיו אך קשה מאד להנות ממנו כאשר אנחנו מרוכזים כל כך בשמירה על איזון. רכבנו בקטעים של מעל 120 ק"מ בין העצירות ובאחת מהן, בשניה שהייתה ב – .teslin למדנו לקח נוסף. הגענו לשם עם כרבע מיכל דלק, כדי לתדלק בדלק באוקטן גבוהה של 91 שאין בכל תחנה. למרות שהמקומיים אומרים לנו תמיד: "תדלקו היכן שיש ולא חשוב מה, כי לעולם אין לדעת מה יקרה בהמשך"… וזה מה שקרה. 5 דקות אחרי שתידלקנו, נפלה מערכת החשמל והתחנות הפסיקו לעבוד. הסיבה היתה רוח שהפילה עץ גדול על קווי מתח גבוה של כל האזור והתיקון יקח שעות. במידה ולא היינו מספיקים לתדלק, היינו נתקעים כי התחנה הבאה שהיה בה דלק כלשהוא, היא במרחק גדול מתצרוכת הדלק של האופנועים שלנו. לקח שיש ללמוד. אין כמו הניסיון של המקומיים. למרות הכל, המשכנו את הרכיבה מערבה לכוון Whitehors בירתה של טריטורייהת יוקון, הטריטוריה הכח צפון מערבית של קנדה וממנה נעבור לאלסקה. היעד שלנו להיום. היום רכבתי שלישי ובמידה והייתה לי מצלמה על הקסדה ( ויש דבר כזה ) אפשר היה בקלות מספר פעמים להוסיף מוזיקה של "אגם הברבורים" על צילום הרכיבה שלנו שהיתה לא פעם בזיג זג עם הרוחות. בעיקר כאשר חצינו גשר של כ – 300 מטר עשוי מרשת ברזל חלק. השיוט של האופנוע היה בלתי נשלט. שלושתינו יצאנו מזה די מבוהלים, למזלנו, העצירה למנוחה היתה מיידית. כאשר הגענו די מהר חיפשנו מקום להעביר את הלילה ולא הרבה יותר מאוחר, אנחנו כבר פוגשים אנשים שלא מוצאים מקום לישון הלילה. עוד לקח: להחליט מהר ולקחת מה שיש. לא תמיד תמצא את מה שאתה רוצה. החויה הזאת רודפת אותנו כבר מספר ימים כבר בבוקר אנחנו רואים את השלטים שאומרים שאין יותר מקום פנוי באתרי נופש וחניות על פניהם אנו עוברים. מחר צפוי לנו עוד יום ארוך .

(דיווח יום 11 ביולי לא הגיע. העורך)

יום חמישי 12.7.2012
איזה בוקר נפלא קיבל את פנינו לקראת המעבר לאלסקה. השמיים בהירים והשמש מחייכת אלינו כאילו אומרת: "בואו ניפרד לשלום בקנדה לא כל כך נורא" ומצד שני אלסקה קוראת לנו ואומרת: "בואו, אצלנו נעים יותר". ככה התארגנו בבוקר, כל אחד הכין את הניירות שלו כאשר הבעיות הצפויות הן: לנייג'ל אין חצי שנה בדרכון עד הטיסה לארץ, ליוסי אין חותמת כניסה לקנדה ולי לכאורה הכל תקין. המרחק הוא של 30 ק"מ ואנחנו רוכבים בכביש הבעייתי עד לגבול. נייג'ל ניגש ראשון ולאחר 3 דקות עובר וחונה בצד השני, אני ניגש שני מדומם ליד השוטר את האופנוע ( לקח מהמעבר לקנדה ) ונותן לו את הדרכון, הוא נכנס פנימה ואחרי דקה חוזר ושואל אותי : "יש לך שתיה חריפה ?" אני עונה לו: "לא" ואז עונה אומר לי" O K סע" ונסעתי . יוסי ניגש מגיש את הדרכון ולאחר דקה יורד מהאופנוע ונכנס לביקורת , כמובן שאנחנו לא מעיזים לשאול מה קורה? ומחכים . לאחר כרבע שעה הוא יוצא עם חיוך ומנסה לעבוד עלינו שהוא צריך לחזור לביקורת הקנדית, להוסיף חותמת מעבר גבול שבאמת לא קיימת אצלו, אך מהר מאד התברר שפשוט בדרכון לא קיים הדף עם חותמת הכניסה לארה"ב שזהוא דף שאצלינו משודך לדרכון ואצל יוסי כנראה או שמישהוא תלש לו או שהוא לא היה משודך והוא סתם נפל לו מתי שהוא. בכל מקרה הוא עשה תהליך מחדש של טביעת אצבעות וצילום וכו'.
המשכנו לרכוב אחרי החלפת החוויות של המעבר, שבסופו של דבר עבר בקלות, בלי החשש משעות של עמידה בתור. הנוף יפה ביותר והדבר הבולט והחשוב הוא מצב הכביש, אין מה להשוות בין מה שקורה בקנדה לבין אלסקה. המצב פה הרבה יותר טוב. עצרנו לאחר כשעה, לשתות קפה אמריקאי ראשון וישבנו להתחרדן תחת השמש הנעימה. התושבים כאן מאושרים מהיום הנהדר שנפל עליהם ואנחנו שמחים שככה מקבלת אותנו אלסקה המפחידה במזג האויר שלה. אנחנו מגיעים לעיירה Tok על כביש מספר 2 של אלסקה ונכנסים מייד ל- Visitor information כדי ללמוד את נושא הביקור ב- Denali national park שזאת הסיבה העיקרית לרכיבה ל – Fairbanks מלבד העובדה שנצטלם שם בנקודה הכי צפונית שנהיה במסע האופנועים הנוכחי. לקחנו חומר מתאים ואנחנו עובדים על הנושא מהחדר שלקחנו כאן ב – Tok . אנחנו נופלים על סוף שבוע שבו הכל יותר קשה להשגה וגם המחירים גבוהים יותר
סוף שבוע נעים לכולם
גבי יוסי ונייג'ל.

—————————————————————————————————————————————-

ערך, יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות ליוסי נייג'ל וגבי.

—————————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה    

שלושת הרוכבים נכנסים לקנדה

לא לפני שהם עוברים בנוף קסום

הצג את הוראות נסיעה ל-Banff, AB, Canada במפה גדולה יותר

יום שישי 22.6.2012
לקחנו יום חופש. אתמול בערב החלטנו על יום מנוחה כל אחד מסיבותיו הוא. כל אחד עשה מה בא לו ובצהרים רכבנו לעיירה הקרובה Livingston כדי לשנות אוירה מעט. לאחר חזרתנו, עקבתי אחרי ההתקדמות שלנו ותוכנן המסלול לימים הקרובים.

יום שבת 23.6.2012
הבוקר היה בהיר ונעים ולכן גם היציאה היתה יעילה. מתוכננת לנו רכיבה למרחק של 260 מייל עד ל- Missoula. רכבנו צפונה כ -10 מייל על כביש 89 ועלינו על הכביש המהיר 90. הרכיבה עברה במהירות ולהפתעתנו, הדרך גם נעמה לנו מאד – מהבחינה הנופית. בדרך כלל בכבישים מהירים הנוף משעמם. כאן במונטנה, כל דרך יפה ולאורך כל ה – 400 ק"מ היופי לא נגמר. פה ושם משתנה אבל נפלא בכל רגע. אין ספק, שכיף לרכוב, כאשר הדרך מחייכת אליך מכל זוית. הגענו אחר הצהרים ל – k o a שנמצא ממש בשוליים של העיר Missoula ואפשר במרחק הליכה להגיע להרבה מקומות של אוכל או צריכה אחרת. היעד למחר: להגיע לעיירה Whitefish ולהתמקם ליומיים שם כדי לבקר ב – Glaciar National Park היפה.

יום ראשון 24.6.2012
לאחר ההתארגנות של בוקר עם רטיבות בעקבות גשם של אתמול בערב יצאנו לדרך. אתמול בקמפינג גילינו משהוא שלא ראינו עד עכשו; כאשר הזמנו מראש את המקום, היתה אפשרות לבחור חלקה בצורת משולש כאשר בקודקוד שלה יש משטח בטון עם סככה . למזלנו, זה מה שבחרנו. מכוון שכאשר ירד גשם היה מחסה נעים בלי צורך לקפוץ לאוהל כדי להסתתר מהמטר. זאת פעם ראשונה ועד עכשו אחרונה שראינו את זה. באנגלית קוראים לזה Tent City רעיון יפה. מזג האויר היה נעים והרכיבה בהתאם. הנוף כרגיל במונטנה יפה . ממיזולה עלינו על כביש מספר 200 לאורכו של הנהר Swam River ובהמשך עלינו על כביש 83 צפונה וממשיך לאורכו של הנהר. הדרך נופית יפה ומומלצת לכן בחרנו בה וההחלטה היתה נכונה. עצירת חובה התקיימה בעיירה Condon במקום נחמד ומשם רכבנו עד ה k o a שליד העיירה Whitefish ליומיים במטרה לרכב מחר ל – Glacier National Park שמדברים רבות על יופיו .
לפני כחודש במזרח ארה"ב, סיפרתי על התחביב הלאומי של האמריקאים על דעתי בלבד כמובן והוא – כיסוח דשא. היום אני רוצה להוסיף שזה נכון היה לגבי המערב.  בשבועיים האחרונים, אנחנו מגלים תחביב חדש והוא: הדלקת מדורות בקמפינג. לא יאמן מה שקורה עם זה. יש ערבים שהאויר מחניק מרוב עשן ואתה רואה את כל המשפחות האמריקאיות מסביב לעשן נהנות פשוט כך. בעוד אנחנו נחנקים. עוד תוספת לחוויות הנופיות של הטיול הזה.

עד כאן להפעם. מחר יום הולדת ליוסי בחרנו ללכת לאכול ב – Sizler ממה שזכור לי מסעדה מצויינת .

יום שני 25.6.2012
אין לי מילים כדי לפתוח ולסכם את היום.  אז אני אגיד: איזה כיף, איזה כיף שהייתי פה, איזה כיף שהיינו פה . איזה כיף ליוסי שביום ההולדת שלו זכה לראות נוף נפלא שכזה ובעצם אני מאחל לנו ולכל אחד, שיוכל יום אחד לחגוג את יום הולדתו בנוף כזה – כמו שהיינו בו היום ולנו שנזכה לעוד ימי הולדת במקום שכזה.
ועכשו נחזור לבוקר שנפתח לא כרגיל עם ארוחת בוקר שכלולה במחיר. פעם ראשונה בקמפינג. יש מבחר יפה של אפשרויות ויצאנו לדרך שתויים ואכולים. החלטנו לפתוח את הביקור ב- Glacier national park בנסיעה על הכביש ההקפי של הפארק מספר 2 עד שהגענו ל- East Glacier , הדרך עובר לאורכו של הנהר היפה עם צבע מים ירוקים משהוא בשם Middle Fork Flathead River כאשר הרכיבה מלווה בנופים יפים של ההרים המושלגים עדיין. ב – East Elacier פנינו לכביש 49 שכבר בתחילתו נפגש עם Two Mediene Lake המרשים עם הרכסים המושלגים העוטפים אותו והנוף המדהים שהוא יוצר. לאחר מכן התחברנו לכביש 89 שהיה בשיפוץ וזה הקטע הלא יפה של היום עד שהגענו ל – St Mary. כאן עצרנו למנוחה קצרה במטרה שלאחר מכן נעלה על הדרך Going to the sun שחוצה את השמורה. כאשר התחלנו את הרכיבה ונכנסנו לשמורה, התחילה החוויה שלא אשכח הרבה זמן; נוף ההרים במפגש עם St Mary Lake הופך כל רגע ליפה יותר ויותר. אני לא בטוח שיש לי היכולת להעביר למי שיקרא את הדברים את החוויה הויזואלית שאני הרגשתי ומרגיש גם עכשו – כאשר אני כותב את הדברים מספר שעות לאחר מכן. וזאת רק ההתחלה. כאשר כל רגע שאנחנו מתקדמים, הנוף הולך ונהיה יפה ויותר יפה. אי אפשר שלא לעצור כל כמה דקות, כדי לצלם עוד ועוד. אני מאד מקווה שהתמונות יוכלו לעזור לי לספר את מה שראינו. לצערינו ניג'ל שכח את הצלמה שלו וליוסי נגמרה הבטריה בשלב מסויים, כך שבמידה ואני או המצלמה פישלנו, לא תישאר לנו מזכרת מהמקום היפה ביותר בעיני שהיינו בו – אם לא היפה ביותר! אז מהמובילים יחד עם היילוסטון ההרים השחורים והטיטון. כך שאפשר להגיד שהשבועיים האחרונים היו מדהימים ביופיים ובעצם אני מאחל לכל אחד להגיע למקומות האלה ולחוות את מה שאני מנסה להעביר לכם. השיא מגיע כאשר אני מוביל את השיירה הקטנה שלנו ואני רואה בצד הדרך דב צעיר . אני נבהל והוא נבהל ומתחיל לברוח, אך עדיין ניג'ל, שרכב אחרי, הספיק לראות אותו וכמה מטרים נוספים של רכיבה חוצה את הכביש אייל צעיר ויפה. כל הדרך חשבתי מה אכתוב על כל מה שעבר עלינו היום ועלתה במוחי המחשבה, שהיה נהדר שכל מי שאוהב את אישתו, חברתו, או סתם מישהו שאתה או את אוהבים – תבואו לכאן זה המקום לרומנטיקה נפלאה. כן! זה מקום נפלא ובשילוב של הליכה במספר שבילים, אפשר לבלות כאן גם יומיים שלושה נפלאים . בסוף היום נסענו לאכול במסעדת Sizzler כמו שכתבתי אתמול – לכבוד יום הולדתו של יוסי. אך היא לא מה שזכרתי של "אכול כפי יכולתך " ברמה גבוה. אלה מסעדה טובה וזהו .
מחר, אנחנו נפרדים לזמן מה מארה"ב וחוצים את הגבול לקנדה בדרך לעוד מקומות מרשימים עד שנגיע בעוד שבועיים שלושה לאלסקה. נקווה שהמעבר בגבול יהיה לא מסובך. לאיש מאיתנו אין ניסיון של מעבר גבול עם רכב מנועי .
יום רביעי 27.6.2012
שלשום לא התקדמנו בכלום. פשוט, הבוקר היה גשום, כולל ברד והגשם לא הפסיק לרדת בהפסקות עד אחר הצהרים ,. כך שנשארנו תקועים מבחירה יום נוסף ב – Whitefish . שרפנו יום למופת ,, כל אחד בעיסוקו הוא.
הבוקר עדיין היה מעונן אך לא ירד גשם מאז אתמול אחר הצהריים, כך שיכולנו להתארגן ולצאת לדרך לכוון קנדה. הגבול במרחק 60 מייל מאיתנו. כל אחד הכין את הניירות, למעבר – זאת פעם ראשונה שאנחנו עוברים גבול בנלאומי עם רכב ממונע. הנסיעה עברה בסדר, עם קור שמלווה אותנו כבר יומיים. הבוקר בסביבות ה – 12 מעלות צלסיוס ועוד הרוח אז קצת קר. עצרנו למנוחה בעיירה שלפני הגבול בשם Eureka ומשם לגבול. ניג'ל ניגש ראשון והתעכב לא מעט דבר שהוסיף למתח. לבסוף המשיך והאור הירוק נדלק, כלומר הגיע הזמן שלי לגשת עם האופנוע לדלפק מעבר הגבול. הכנתי את הדרכון והניירת של האופנוע. התקדמתי ונעצרתי. אך לא כיביתי את המנוע ואז אני שומע את המוכס צועק משהוא  – אבל לא הבנתי אותו ורק בפעם השלישית הבנתי שהוא מבקש לכבות מנוע… חשבתי שאני הולך להסתבך. אך בדיוק התחלפו המוכסים והגיע אחד אחר שהתחיל לשאול שאלות בקצב מטורף. ואני לא מבין שום מילה של האנגלית שהוא מדבר. ואני ממשיך להגיד "לא" על כל שאלה שהוא שואל כי שיערתי שהוא שואל את השאלות על מה הבאת איתך. אוכל. פירות ועוד ועוד. רק את השאלה כמה זמן תהיה בקנדה הבנתי ואז עניתי "שבועיים שלושה עד שנעבור לאלסקה" . כאן, הוא החזיר לי את הדרכון ופלט עוד משהוא שלא הבנתי. אבל היה ברור שאני ממשיך. הנעתי ונסעתי קדימה בלי לבדוק האם יש חותמת או בכלל האם צריך. אז בפועל אין שום סימן בדרכון שאומר שיצאתי מארה"ב ונכנסתי לקנדה. יוסי יצא מהר עוד יותר, כאשר הוא הגיע הוא כבר הבין שצריך לדומם את האופנוע וברגע שהוא הציג את הדרכון הוא שאל: "גם אתה מישראל?" את יתר השאלות גם הוא לא הבין, אך בפועל, שלושתינו בקנדה מוכנים להתחיל מדינה חדשה. המהירות המותרת כאן היא נמוכה יותר (והשלטים מסומנים בק"מ ולא במיילים. העורך) ולאחר כשעה, עצרנו במסעדה נעימה לארוחת צהרים קלה, מלווה בצפייה במחצית הראשונה של חצי הגמר בין פורטוגל לספרד. מאז היציאה מהקמפינג ועד סוף היום, אנחנו על כביש 93 בשני צידי הגבול. בעיירה Windemere אנחנו נכנסים למרכז מידע לתייר ואוספים מספר חוברות שיעזרו לנו למצוא קמפינגים בהמשך. אין בקנדה התארגנות ארצית כמו ה – k o a בארה"ב. אחר הצהרים, אנחנו מוצאים מקום יפה להתמקם בו בעיירה Radium , בקמפינג ממש ליד העיירה וזאת לאחר שבדקנו קמפינג קודם, שהיו בו שירותים בסיסיים, אך בלי חשמל מים ומקום לקנות משהוא לאכול. לאחר ההתארגנות, נסענו לעיירה מכוון שניג'ל ראה שלט שאומר שיש שווארמה, פלאפל ושקשוקה. נסענו לראות במה מדובר ואז הסתבר, שזהו בחור ישראלי צעיר, שהתחתן עם קנדית שהכיר בתיאלנד ועם הזמן פתח עסק למזון מהמזרח התיכון וזה כנראה די מצליח לו. שמו רועי גולן בן 29 מתל אביב. הוא קורא למסעדה שלו "המטבח של סבתא" ובאנגלית : Saftas kitchen . רועי קיבל אותנו יפה מאד, פינק אותנו בפאלפלים טעימים בליווי חומוס וטחינה טובים  וכך העברנו ערב חמוד, עם אוכל טוב וקצת עברית בפינה בקנדה. רועי מחזיק תמונות על הקיר של ישראל ואחת התמונות הייתה שלו ושל אישתו, צפים בים המלח וכאשר שאלתי איפוא צולמה התמונה? הוא ענה "בחוף קליה!" צחקתי והתבדחנו שסגרנו חשבון והוא יכול לספר לאישתו שהוא גבה בחזרה את עלות הכניסה לחוף מאנשי קליה.

בחזרה לפארק הספקתי עוד לצלם איילים יפיפיים על צלע ההר בכניסה. בכלל, צריך לציין שהדרך עברה היום בנופים יפים מאד, לאורך מספר נחלים ואגמים יפים וזה עוד בטרם נכנסנו לשמורה, דבר שנעשה מחר. הנחלים שרכבנו לאורכם היו : Columbia river ו – Kootenay river .

יום חמישי 28.6.2012
הזיכרון שלי בלינה ליד נחל זורם עד היום היה חיובי ביותר. הוא הרגיע והנעים את השינה לא זה מה שקרה הפעם. הרעש פשוט שיגע אותי כל הלילה. קמנו ליום בהיר אך קר. לאחר ההתארגנות, רכבנו לעיירה להוציא קצת כסף קנדי. רק כספומטים בודדים נותנים מזומן לכרטיס אשראי בנלאומי. במקרה שלנו; כספומט אחד שיש בבנק היחיד של העיירה.
נכנסנו לפארק בדרך מספר 93 מהעיירה Radium וישר לנוף המקסים של Kootenay park  שלאחר מכן הופך ל- Banf national park הדרך יפה ביותר. עוצרים לצלם ובסופה של הרכיבה, מגיעים ל – Banf היפה. מטיילים קצת. נכנסים ל – Tourist Information לקבלת מידע על האזור ויוצאים לחפש מקום לינה להלילה. האתר הראשון לא מקבל אותנו והשני שמצאנו קיבל אותנו – אבל הוא בלי חשמל ובלי אינטרנט, כך שאנחנו לא יכולים ליצור קשר עם העולם. מחר בכוונתנו לתקן את המצב . התארגנו ויצאנו לעשות קצת קניות לערב ולמחר – לכוון Lake minnewanka  וסובבנו אותו כממומלץ . יפה, אבל לא בשביל לצאת מהכלים, חזרנו לקמפינג שנמצא מעט מחוץ ל – Banf במקום בשם Tunnel Mountain Campground . מכוון שאין חשמל, צריך לגמור את כל הסידורים עם האור. המאיר עד השעה 21:00 בערב וככל שנצפין שעות האור יהיו ארוכות יותר.

יום שישי 29.6.2012
הקנדים החליטו לעשות לנו בית ספר לתיירים שישנים באוהלים. בפארקים עצמם, אין קמפינגים פרטיים. אלא רק של הרשויות והם החליטו שהתייר שישן באוהל, לא צריך חשמל ולא אינטרנט וישנים רק באזורים המיועדים לאוהלים. מכיוון שהם מגודרים בגדר חשמלית נגד הדובים. כלומר אין אפשרות לשלם על חלקה של Rv ( קמפר ) שבה יש חשמל, בגלל החשש מהדובים ולכן אתה מוכנס לאחר כבוד לשטח המסוגר. יש שירותים ומקלחות אבל …….

הבוקר יצאנו לכוון צפון מערב על כביש 1 מ – Banf במטרה לטייל באזור Lake leuise . לאחר כ – 5 ק"מ עלינו על כביש 1a שהיא דרך יותר יפה מאשר הנסיעה על הכביש המהיר 1 . עצרנו במספר מקומות לצלם כמובן כמן : Muleshoe , Johnston Canyon ו – Bow vally parkway . לאחר מכן המשכנו עד Lake leuise village לחפש קמפינג עם חשמל, בציפיה שיהיו גם שירותי כביסה. האכזבה הכתה שוב; סיפור המחנה הסגור חזר על עצמו גם כאן  ונשארה רק האפשרות של לקחת או לשלם מאות דולרים על חדר במוטל או מלון , לקחנו. התארגנו ויצאנו לטייל באזור היפה הזה. בהתחלה נסענו ל – Moraine lake ואחר כך ל – Lake leuise עצמה. המקומות יפים ונוחים לטיול, רק שהשמש לא ממש חייכה אלינו ולייתר דיוק די קר ומעונן כל היום. מקווים לעבור את הלילה בשלום. במקרה קיצון, יש חדר שבו אני כותב עכשיו עם חימום ע"י תנור שריפה של עץ ואליו נברח.

בסוף היום מצאנו סניף דואר שבו תמורת 5 $ מקבלים אינטרנט בסביבה הקרובה לסניף, כך שישבנו על שולחן לנסות להשלים צרכים כמו: הוספת כסף לטלפונים המקומיים, מיילים, שיחות בסקייפ וכ"ד. חזרנו לקמפינג ומצאנו פתק שהאוהל של ניג'ל לא בתחום המותר של השטח שהוקצה לנו וזאת עילה להעיף אותנו מהפארק. הזזנו את האוהל, מקלחת ( היום לא היתה ברירה, אי אפשר למשוך סירחון של יותר מיומיים ) כתיבת סיפור דרך ולישון .

זהו להפעם , שבת שלום לכולם . גבי

—————————————————————————————————————–

ערך יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים, שמורות לגבי נייג'ל ויוסי.

—————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

מזג האויר ממשיך להתל; רוחות, גשם וקור מקפיא.

הפיצוי הוא הביקור בילוסטון פארק.

הצג את הוראות נסיעה ל-West Entrance Road, Yellowstone National Park, WY, United States במפה גדולה יותר

יום ראשון 17.6.2012
כאשר הגענו אתמול בערב לקמפינג של k o a ב- Spearfish הרושם הראשוני לא היה מדהים. אך ככל שעברו הדקות, המקום והיחס שקיבלנו השתפרו עד שאמרנו שזה אחד המקומות הנעימים שהיינו בהם. אם היה לנו תרוץ טוב היינו נשארים עוד יום. בכל מקרה, השיא היה בשעה 19:30 כאשר נפתחת האפשרות של "אכול ככל יכולתך" גלידה במחיר של 2.5 $. אין מצב שנפספס את ההזדמנות וטרפנו גלידה כמו חזירים.
הבוקר, קמנו מוקדם. כך שגם הרכיבה לכוון מערב, התחילה יחסית מוקדם. עלינו על הכביש המהיר מספר 90 והתכנית הייתה לרוץ איתו כ – 160 מייל עד העיר Buffalo הנמצאת ב – Wyoming.  וזה מה שקרה בפועל עם 2 עצירות לתדלוק של קפה ומשהוא קל לאכול. ביציאה מבופאלו לכוון Worland שנועדה להיות תחנתנו האחרונה להיום, ההפתעה היתה גדולה, כשהנוף הפך מרגע לרגע יפה יותר. בהתחילה עם העליה לרכס הדרומי של Bighorn Mountains כבר נשקף נוף יפה ולאחר שמגיעים לשיא הגובה ומתחילים את הירידה, נכנסים לקניון יפהפה עד העיירה Ten Sleep. הקניון עצמו גם נקרא Ten Sleep Canyon והוא פשוט מחבק אותך במראות של עוצמה. למי שיעבור כאן בעתיד, מומלץ מאד לעשות את כביש 16. לא לפספס ולתכנן לעצור בעיירה הקטנטנה Ten Sleep שנראית כמו עיירת מערבון ויושבת על נווה מדבר מרענן. הגענו ל – Worlend והתמקמנו בקמפינג שהפעם… לא שייך לרשת של k o a וזה הורגש מאד באיכות המקום. למרות זאת, אין מה להתלונן, אנחנו יושבים בחדר עם שולחן נעים וכותבים.

יום שני 18.6.2012
כמו בצבא, אני מחלק את היום לשלושה חלקים. היציאה הבוקר מ – Worland  לכוון דרום על כביש 20 , היה רגיל לאזור ; מישורים רחבים עם חוות לבקר. לא משהוא מיוחד זה נמשך עד לעיירה Thermopolis. משם הדרך נופית יפה, עוברת דרך Wind River Canyon עד העיירה Shoshoni ומשם לעיירה Riverton . זהו החלק הראשון והיפה של היום. החלק השני, הוא יום מלחמה אבל מלחמה שלא היתה לנו עד היום.  יצאנו שוב למישורים והרוח כאילו אמרה לנו "אני אראה לכם מי הבוס פה" והיא הרביצה לנו כמו שלא קרה לנו עד היום. בכח ובעוצמה שממש זרקה אותנו לשוליים עד שנעצרנו נכנעים. לאחר מכן המשכנו במהירות נמוכה יותר וביחד עם העובדה שהאזור הפך ליותר הררי הצלחנו להגיע ל – Dobois עייפים ורצוצים ונכנסנו לתדלק. אבל הרוח לא הציקה רק לנו, אלה גם ניתקה את העיירה מחשמל! כך שתחנות הדלק שפגשנו היו מנוטרלות ואנחנו קצרים בדלק. ירדנו לנוח ולאכול משהוא במסעדה נחמדה, עם תכניות להמשיך למטרה; Grand Teton. המרחק עד העיירה הבאה כ – 40 מייל וזה גבולי, אבל אין ברירה ויוצאים לדרך. לאחר כמה דקות, מתחיל לטפטף ואנחנו עוצרים להתלבש בהתאם להמשך. הגשם אכן התחיל לרדת אך בצורה סבירה ולא מטורפת. לאחר עוד כחצי שעה, אנחנו רואים תחנת דלק בצד הדרך ועוצרים לתדלק ואז נוחתת עלינו הצרה של החלק השני של היום: יוסי בלי לשים לב, תידלק בסולר את האופנוע שלו ואז התחיל המאבק נגד הבעיה והגשם שהחליט להצטרף לצרות שלנו שעוד לא הסתיימו להיום . בהתחלה הכוונה היתה למצוא את הצינורית שיוצאת מהמיכל כדי לרוקן אותו , כדי להגיע לזה התחלנו לפרק את החלקים הנדרשים לזה עד שהבנו שלא נצליח בכלים ובתנאים הקיימים , בנתיים אבדו 2 ברגים, יוסי נחתך קצת והעצבים גברו. לבסוף, אימצנו פתרון שניג'ל הציע; לקנות צינורית המתאימה לשאיבה שהיתה בתחנת הדלק ולשאוב את הסולר ולתדלק מחדש בבנזין. ההרכבה של החלקים שפורקו בינתיים, לא עלתה יפה והוחלט לדחות זאת ולשפר את הדבר בערב. בינתיים השאיבה עבדה בהצלחה רבה והסולר נשאב החוצה. יוסי תדלק פעם נוספת, הפעם בבנזין ורוקן שוב, כדי למהול במכסימום את הסולר, במידה ונשאר במיכל ואז תידלק בפעם השלישית בתחנה זאת בלבד. ואז הגיע שלב התפילה לפני היציאה – בתקווה שלא יקרה כלום לאופנוע וכך היה. יוסי הניע ויצאנו לדרך. הכל בסדר רק שלפני שיצאנו אמרו לנו שיש תיקונים בכביש ולא ברור אם האופנועים יכולים לעבור, אחרי הגשם בכביש הבוצי. החלטנו להגיע למקום ולקבל החלטה שם. הגענו והחלטנו שנעשה זאת כ – 4 מייל של כביש מהודק אך רטוב. רכבנו לאט והצלחנו לעבור עם לא מעט חששות לפחות אצלי. הגשם המשיך להציק והאזור היה מעונן, כך שגם תמונה לצלם את האזור לא הצלחנו.  לבסוף, הגענו לצומת הפונה לשמורה והשעה כבר 18:00 משהוא שלא קרה לנו אף פעם. למרות הכל, עצרנו לכמה דקות כדי להצטלם ולהמשיך בדרך. לסיום, החלק השלישי והנעים וזה הנוף של ה – Grand Teton שהוא יפה בצורה בלתי רגילה. אך בגלל השעה המאוחרת, רכבנו ישר ל k o a דרומית לעיירה Jackson הגדולה באזור. למזלנו, הזמנו מראש Cabin כך שכאשר הגענו לאחר השעה 19:00, יכולנו להתארגן מהר להמשך הערב.

יום שלישי 19.6.2012
את היום פתחנו בסיור תיירותי ב – jackson בתוספת מספר קניות של פריטים שהיו נחוצים לנו. לאחר מכן, רכבנו לכוון השמורה של Grand Teton National Park ופתחנו בביקור ב – Teton Village , שם עלינו על רכבל, שלקח אותנו לפסגת ההר הסמוך בגוהה של כ – 3,400 מטר. הנוף של כל השמורה נשקף בצורה מרהיבה והראות היתה טובה בהשוואה לאתמול – המחזה פשוט מדהים. משם המשכנו צפונה, כאשר מדי כמה ק"מ, אנחנו עוצרים לצלם את רכס הרי הגרנית שיוצרים את הפארק – מהיותר יפים שראינו עד היום. כל הרכיבה מלווה בשיפועים ומדרונות שונים של ההרים וכל אחד מדהים ביופיו בכל זוית אפשרית. לקראת הצהרים, יצאנו את הפארק ונכנסנו ל שמורה הראשונה של ארה"ב:- Yellowston. עשינו זאת מהכניסה הדרומית, שהיא די חד גונית ואפילו משעממת. מאוחר יותר, חווינו את היחודיות של הפארק, כאשר הגענו לקניונים שחצבו הנהרות ולאזורי המעיינות החמים והגיזרים שהפארק מפורסם בהם. הקור קרע אותנו ויחד עם בעיות דחופות נוספות שלא נפרט… מצאנו עצמנו דוהרים לקמפינג שבחרנו להעביר בו את שני הלילות הבאים על מנת לטייל בפארק בצורה רגועה ומעמיקה. כרגע אנחנו ב – k o a שליד העיירה West Yellowston. הקמנו את האוהלים והקור לא מאפשר לנו לעשות כלום. אפשר לומר בקלות ש Wyoming- היא מדינה מדהימה ביופיה, אך יש לה בעיה קשה עם לוח השנה. נראה כי פה לא שמעו על העובדה שאנחנו בסוף יוני כמעט והרוח במישורים והקור בהרים, הופכים את החיים של אנשי ים-המלח לכמעט בלתי אפשריים. עכשיו 4 מעלות ובלילה זה עומד לרדת מתחת ל – 0 וצפוי גשם, בשעה 1 לפנות בוקר של מחר. למיטב הבנתי, את הדבר זה יכול להיות שלג! אתם מבינים שלג ביוני . מחר אספר על חווית הלילה .

יום רביעי 20.6.2012
היום מלאו חודשיים להיותנו מחוץ לבית. יוסי ציין הבוקר ששליש עבר ( מה שנכון לגביו ולגבי נייגל) ) למרות שאנחנו מרגישים כאילו אנחנו רק בתחילת הדרך. היום יצאנו רק נייג'ל ואני (יוסי מסיבות שלו בחר לנוח) לרכוב בשמורת ה – Yellowston ונכנסנו הפעם בכניסה המערבית West Entrance ואני חייב לתקן משהוא שכתבתי אתמול על הכניסה הדרומית, שהיא אכן לא מרשימה. אבל אין ליחס זאת לפארק כולו. היום התגלה במלוא הדרו. הכניסה מביאה אותך לדרך נופית יפה שמתקדמת מול הזרימה של ה – Madison River עם מרחבים בהם ניתן לראות בעלי חיים רבים כמו הביזונים ששולטים כאן. ראינו גם איילים, זאב לבן שלא הספקנו לצלם ועוד. בצומת מדיסון, המשכנו עם הנהר ועצרנו לצלם את מפלי מדיסון שהם מרשימים אבל לא גדולים, משם המשכנו בכביש המעגלי הפנימי של השמורה עד ה – Canyon Village שם עצרנו לשתות קפה, מבלי לדעת מה מצפה לנו. המשכנו לכוון המפלים של נהר ה – Yellowston וכאשר עצרנו והגענו לתצפית הראשונה נדהמנו , פשוט כך. המראה עוצר נשימה. קניון גדול שנחצב על ידי נהר גדול והצבע הצהוב הנובע מריכוז מינראלים גבוה, שולט בו – (אם שאלתם למה קוראים לפארק ילוסטון…) ויוצר מראה מהפנט שהרבה זמן ישאר חרוט בזיכרון.

כבר ביקרתי כאן לפני למעלה מ – 30 שנה ולא זכרתי את היופי הנפלא של שני המפלים שיוצר הנהר בקטע הזה של הפארק. ירדתי בשביל התלול המוביל עד המפל הגדול ושם ישנה טרסה שצופה על המפל מלמעלה שהוא בעצמו מראה נהדר. אין ספק, כי לא בכדי, רוב ספרי ההדרכה בנושא, מדברים על הפארק כאחד משיאי כל טיול של טבע. פשוט צילמנו מכל זוית אפשרית את המראה הנהדר הזה. לאחר מכן, המשכנו דרומה לאורך הנהר ומשם לאורך האגם ופנינו ב – West Thumb מערבה לצפות ב – Old Faithful Geyser שהוא הגייזר המתמיד ביותר בשמורה כולה ומזה אלפי שנים פורץ ממנו זרם אדיר של מי תהום רותחים בקצב כמעט קבוע של בין 45 דקות לשעה פלוס. כאשר הגענו לשם בשעה 17:05 אמרו לנו שב- 17:30 הוא אמור להתפרץ, מה שאכן קרה. המראה יפה וכמובן זכה לכמות מכובדת של צילומים. לאחר מכן בחרנו לחזור לקמפינג. זה היה יום ארוך ומעייף.

אני חייב לכם משהו מאתמול: אכן הטמפרטורות ירדו מתחת ל -0 אך לא ירד גשם, כך שלא זכינו לשלג ביוני. יוסי ואני עברנו את הלילה די בסדר, אבל נייג'ל סבל גם מהקור וגם מהעובדה שהמזרן שלו היה בשיפוע צד. מה שפגם לו קשות באיכות השינה. הוא ניצל את השמש החמימה של הבוקר לשעת שינה נוספת. היום כבר הרבה פחות קר ואנחנו מקווים ללילה נעים יותר.

יום רביעי 21.6.2012
הלילה היה הדבר הנורא ביותר שקרה לי מתחילת הטיול… אני מדבר על הקור. למרות שבערב כאשר כתבתי אתמול את הדברים אמרתי שהקור פחות מאשר ביום הקודם. הלילה הוכיח לי להפך. ההסבר הוא פשוט לא היו עננים והחום המריא לחלל ופינה דרכו לקור הנורא שהיה הרבה מתחת ל – 0. כמובן שבמהלך הלילה, אתה מוסיף ומוסיף לכסות עם כל מה שיש לך, על מנת להתמודד עם הדבר המפלצתי הזה. לפעמים בה לי לצעוק לאלה שטוענים שכדור הארץ מתחמם. בואו לפה תישנו לילה איתי באוהל ותחשבו פעם שנייה על התאוריה שלכם 🙂
את הבוקר לאחר ההתארגנויות, פתחנו ברכיבה לכוון הכניסה המערבית של הפארק, כדי לחצות אותו ולצאת מהכניסה הצפונית שלו. כרטיס הכניסה לפארק הוא ל – 7 ימים, כך שאין בעיה להכנס ולצאת במהלך הימים שהכרטיס בתוקף. עצרנו לצילומים אחרונים על נהר המדיסון ובצומת Noris פנינו צפונה לכוון העיירה Gardiner שנמצאת כבר ב Montana . כמובן שעצרנו ל – Mammot Hot Spring שזהו מקום יפיפה, בו יוצאים מים גפריתיים מהאדמה ויוצרים צורות מדהימות בצבעים מרהיבים, אסור להפסיד. בהמשך יורדים בקניון שיוצרים הנהרות Gardiner River ו – Yellowston River והוא המשכו של השמורה היפה הזאת . ביציאה הצפונית עוברים את העיירה Gardiner לא בלי לעצור לשתות קפה ודוהרים צפונה לאורך נהר היילוסטון, בליווי נופים הרריים נפלאים של הרי הרוקי, עד שמגיעים ל – k o a ליד העיירה Livingston לחניית הלילה שלנו .

אי אפשר לסיים בלי לציין שוב מספר דברים על שמורת היילוסטון; ראשית, יש תופעה מדהימה של התחדשות היער וזאת משתי סיבות עיקריות: היתה להם בעיה קשה עם מזיקים שפגעו בעצים בכמויות אדירות – ויש תמיד את השריפות . ראינו אזורים שלמים של עצי מחט, בגובה של 3-4 מטר בלבד. לא רואים עצים גבוהים. שנית, הנופים המדהימים. מכל זוית נסיעה, משאירים אותנו עם חשק לעוד.

מעומק הטבע של הרוקיס ד"ש לכולם.

גבי

———————————————————————————————————————————-

ערך, יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות ליוסי, גבי ונייג'ל.

———————————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש 2 תגובות, הוסף תגובה    

שלושת בני קליה נחו באיזור דנבר

והרוח? היא לא נחה לרגע.

הצג את הוראות נסיעה ל-Douglas, WY, United States במפה גדולה יותר

יום שבת 9.6.2012
יצאנו מ – Alamosa לכוון צפון על כביש מספר 17 שהיה משעמם ביותר , בכלל אנחנו מופתעים מ  Colorado שאליה עברנו מניו מקסיקו כאשר יצאנו מ – Chama. הדרך היתה מקסימה אבל כאשר הגענו למישור כולל את הרכיבה של היום הנוף חד גווני ולא מרשים, היתה הרגשה שבהרי הרוקי הנוף יהיה צבעוני יותר ומגוון יותר. מה שלא קרה עד עכשו. עצרנו לקפה וארוחה קלה בגלל הרוח הצדדית החזקה. בסך הכל, לא רכבנו הרבה . אנחנו חשים חולשה כנראה בגלל הגובה. אנחנו בגבהים של מעל ל – 3000 מ'. ב-Buena Vista שאליה הגענו כדי להתמקם ב k o a , לא נעם לנו מאד ולכן העדפנו להעביר את הלילה במוטל בעיירה. העיירה עצמה נעימה ביותר. כיף להסתובב בה, אף שהיא קטנה מאד.

יום ראשון 10.6.2012
מאחר ואני כותב בסוף יום רכיבה, אני יכול לכתוב כותרת לסיכום היום : "קדימה חברה היו יוצאים למלחמה" ומבוסס על קריאות העידוד של אוהדי הפועל ת"א. האויב היום הייתה הרוח. מהבוקר היא לא הפסיקה להציק לנו ובהמשך היום הצטרף לצרות גם הקור. הבוקר, כאשר יצאנו מ – Buena Vista לכוון צפון, היה נעים והתלבשנו בהתאם. כאשר פנינו מערבה על כביש 82 לכוון Aspen , עצרנו ושיפרנו הופעה – כלומר הוספנו שכבה לביגוד. המרחק לאספן הוא כ 80 מייל. ידענו שאנחנו חוצים פס של מעל 4,000 מטר, אבל לא לקחנו בחשבון את הקור ואיזה קור זה היה! פשוט לא הורדנו קסדה, כפפות ומעילים, כאשר הלכנו לצלם וכל זאת לאחר עליה מטורפת בכביש צר עם פניות שצריך להוריד בהן מהירות ל – 15 מייל וכל זאת בלי מעקה בטיחות… ורוכב אופנוע עם פחד גבהים ( אני כמובן ). לפס ( הנקודה הכי גבוה בציר החוצה את הרכס, שהיא גם בדר"כ קו פרשת מים ) הגעתי קפוא מקור, עם דפיקות לב בקצב סיבובי המנוע של האופנוע שהם כ – 4000 סל"ד. לא הוצאתי מצלמה לצלם, הלכתי מהר לראות את הנוף והודעתי שאני לא מוביל היום יותר. המשכנו מערבה עד שהגענו לאספן עיר נופש יפה לכל הדעות וחמה. היא נמצאת בגובה של קצת פחות מ – 3,000 מטר ובחורף היא בסיס לסקי של הרבה סלבריטאים. גם היום, כאשר הסתובבנו בה, התבדחנו שכנראה יש חוק האוסר על נשים לא יפות להסתובב כאן. פשוט להתלהב מהיופי שרואים בעיירה הזאת. שתינו, אכלנו ויצאנו חזרה באותה דרך. בגלל המרחק שצפוי לנו עד Central City. בדרך אחרת, המרחק היה הופך לארוך מדי. החזרה היתה קלה יותר בגלל שיפורים נוספים שהכנסנו בהתארגנות שלנו לרכיבה. אבל האוייב נשאר בשטח ואפילו התחזק. חזרנו לכביש 24 , פנינו צפונה והמשכנו בכביש 91 עד שהתחברנו לכביש המהיר 70. פנינו מזרחה לכוון Denver. עשינו כ 40 מייל, עד שפנינו לכוון סנטרל סיטי – עיירה שכל כולה קזינו אחד גדול. הקמפינג נמצא כ – 2 ק"מ מהעיירה. לא הולך לנו בזמן האחרון בנושא הזה וגם הפעם המקום לא רק שנמצא במקום גבוה וקר מאד פה, הוא גם לא מעמיד חלקות נעימות להקמת אוהלים. אנחנו נג'סים לא קטנים ותמיד איך שהוא מקבלים את הכי טוב שיש, אבל הפעם המצב על הפנים. השרותים והמקלחות יפות מאד אבל מי יש לו חשק לעשות מקלחת בקור הזה? הבנתם נכון; עוד לילה של ליכלוכיות .

יום שני 11.6.2012
הלילה בסנטרל סיטי, היה קר. בנוסף לזאת, הבהילו אותנו, לא להשאיר אוכל באוהל, כי מדי פעם מגיעים דובים לחפש מזון. כמובן שכל רעש מקורו בדב שבא לבקר אותנו. ברור ששום דבר לא קרה. יצאנו לדרך כאשר בתכנית לעשות את המסלול של Peak to Peak שמתחיל בסנטרל סיטי וממשיך עד Estes Park על כביש מספר 72 ו- 7 . המסלול יפה ומהנה ואז פנינו לביקור ב- Rocky Mountain National Park שהוא פארק מדהים ושווה כל דקה שנימצאים בו. עלינו לנקודה הגבוה ביותר בפארק. שם גם הוקם מרכז מבקרים עם הסעדה וישבנו לכוס קפה מסורתי באמצע היום. כמובן שעוצרים לצלם וליהנות מהנוף היפה של הפארק. הצעה: הצילומים יפים יותר בשעות הבוקר. כאשר עשינו את הדרך חזרה, היה כבר קצת אובך שהקשה על צילום נקי. את הדרך חזרה לכוון Denver עשינו על כביש 36 שעובר דרך העיירה הנעימה Lyons ואחר כך חוצה את העיירה העשירה והמפורסמת Boulder שבגלל השעה שהתאחרה, לא עצרנו בה. הכניסה לדנוור לא היתה חלקה, אבל הגענו לבסוף ל – Motel 6 שבחרנו להעביר בו יומיים מסיבות טכניות. נייג'ל צריך טיפול באופנוע ואנחנו רוצים להתקין בידיות האחיזה בקצות הכידון, את מחממי ידיים שקנינו בסנטה פה. את הערב בילינו בסיבוב בוול מארט שלייד המוטל. לסיכום היום, אפשר לומר שהיה מוצלח ביותר.

יום שלישי 12.6.2012
היום הוא יום טיפולים לכלי שמוביל אותנו בביטחה ממקום למקום. לפי בחירתנו אומנם, אבל הוא זה שעליו אנחנו רוכבים. לכן הוא חייב לקבל את מה שמגיע לו וזה טיפול תקופתי. נייג'ל נסע למוסך אופנועי טריומף קרוב ואנחנו רכבנו למוסך רחוק יותר. במוסך הקרוב יותר, לא יכולנו לקבל שירות היום. המטרה שלנו להתקין את מחממי הידיות לימים קרים. עד היום הניסיונות לא צלחו. או שלא היו חלקים, או שלא היה זמן למוסך להתקין אותם. הפעם קנינו מראש את הציוד ובאנו להתקין אותם כאן לאחר תאום מראש. כמה גדולה ההפתעה היתה שלאחר 3 שעות של עבודה הם הודיעו לנו שהציוד של יוסי הותקן ועובד אך שלי לא מתאים (זאת למרות שהם ראו את הציוד מראש) לאחר שהבנו שהעבודה תעלה כ – 150 דולר לכל אחד מאיתנו. היוזמה היצירתית לא היתה החלק החזק של מי שנתן לנו שירות. למזלנו הכרנו איש מכירות שחיפשנו אצלו מעקה לרגליים וכשהו הבין את הבעייה, נתן פיתרון שעלה לי ביוקר. לא נורא, היו ימים יותר גרועים בחיים. לפחות כאן זה נגמר רק בכסף. נפגשנו אחר הצהרים במוטל ונשאר לנו לתכנן את המשך המסלול לימים הקרובים.

יום רביעי 13.6.2012
היציאה צפונה מדנוור היתה צריכה להיות הפשוטה ביותר. המוטל שהיינו בו, יושב על כביש 6 , היינו צריכים להעלות עליו ובצומת ה -3 לצאת לכביש המהיר 25 לכוון צפון ולחצות את העיר וקדימה לצפון. מרוב שזה היה פשוט, לא פתחנו את ה – g p s. אבל בפועל, בלי שאף אחד זוכר איפוא או מתי, התחלנו לטייל בעיר דנוור היפה אך לא על כביש 25 צפונה. כאשר הבנו שלא נמצא לבד את הדרך, הפעלנו את מכשיר הפלא שהוציא אותנו צפונה. היציאה צפונה מישורית ונראת כמו הנגב בקיץ. די מאכזב. לאחר כ-100 מייל, עוברים ל – Wyoming וכמו שקרה לנו בעבר, כבר במעבר בין מדינות גם כאן; פתאום הררי יותר וירוק מעט יותר ובסך הכל יפה יותר. אבל, אי אפשר שהכל יהיה טוב וחזרנו לקרב מול רוח נוראית לאורך הדרך שנותר לנו עד ה – k o a שליד העיירה Douglas. היום היה יפה, לא חם ולא קר ועדיין המאמץ לא קל. גם האופנוע הפגין את כעסו על המאמץ, במידת צריכת הדלק. בד"כ האופנוע צורך גלון ל- 62 מייל , שהם למעלה מ – 25 ק"מ לליטר והיום צריכת הדלק הייתה כ- 20.5 ק"מ לליטר שהם כ – 20 אחוז יותר בצריכת הדלק. הקמפינג שהגענו אליו יפה, אבל הרוח? רדפה אחרינו עד לכאן ולא מפסיקה לנג'ס.

ד"ש מכולנו

גבי

————————————————————————————————————————–

ערך, יוני. כל הזכויות C לצילומים ולסיפור שמורות ליוסי, גבי ונייג'ל.

————————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה