4 בספטמבר 2013 מני אברמסון בדרך הארוכה לגיאורגיה – 5
מני עובר מאוסטריה לסולבניה ומדרים
לקרואטיה, מונטנגרו ואלבניה
במעבר גבול בין איטליה לאוסטריה התחיל לרדת גשם ולאחר כמה ק"מ, החלטתי לעצור ליד סופר-מרקט בשביל להמתין לגשם שיפסיק לטפטף וגם ככה הייתי צריך לעשות קניות, שיהיה לי מה לבשל לקראת הערב. לאחר שעמסתי את המצרכים על הקטנוע, התחלתי לחפש מקום קאמפינג, מכיוון שהתחיל להחשיך ואני לא מתלהב לרכב בחושך עם קטנוע עמוס ועל כביש רטוב. לאחר רכיבה של 2 דקות על כביש 100 לכיוון מזרח, ראיתי מרחוק כיתוב על גג של בית את המילה "CAMPING" וישר רכבתי לכיוון, כאשר הגעתי לשם, קיבל אותי בחור אוסטרי בחיוך ונתן לי להתמקם על הדשא ליד הבריכה של הקאמפינג תמורת 13 אירו ואינטרנט חופשי. יום למחרת, החלטתי לקחת יום חופש ולהשאר עוד יום בקאמפינג, ליד האוהל שלי ישנה משפחה בת 5 נפשות, אמא, אבא ועוד 3 בנות בגילאים שבין 7-13 שמטיילים באירופה על האופניים ולאופניים של האבא, קשור נגרר שהוא סוחב את כל הציוד עבור המשפחה וככה הם בדרכים כבר חודשים.
ניצלתי את היום חופש, לטיול רגלי בשביל שאני לא אשכח ללכת והלכתי לטייל ביער שצמוד לאתר הקאמפינג. בעל המקום אמר לי שיש אגם יפיפה במרחק של 10 דקות הליכה ויצאתי לכיוון בהמלצתו. כאשר הגעתי לאגם, רציתי קצת להיכנס למים, אבל הדבר היה בלתי אפשרי מכיוון שהמים היו קרים, אז חזרתי לקאמפינג וחזרתי לאגם עם המיזרון המתפנח בשביל להשתזף קצת על המים. לקראת הצהריים, הרגשתי שאני חייב לרכב קצת, לפחות בהרים שקרובים לאתר וביקשתי שבעל הקאמפינג שיבנה לי מסלול של שעתיים רכיבה. ויצאתי שוב לאספלט, ההרים של אוסטריה מדהימים והאספלט איכותי, מסביב הכל ירוק ונחלים בכל מקום, מה שממש התלהבתי מאוסטריה זה מהבתים היפים שבנויים מבטון ומעץ ומקושטים באדניות עם פרחים אדומים, כאילו זה תקן שכל בית חייב להיות מקושט כך, דבר המוסיף לפסטורליות של הנוף.
יום למחרת, לאחר ביקור בעיר Lienz התחלתי להתגלגל לכיוון סלובניה על כביש 111 לכיוון דרום מזרח ונפרדתי מאוסטריה.
דרומית לעיירה Kranjska Gora על כביש 206 שעולה לכיוון ההרים הסלובניים, יש אגם יפיפה וצלול, המים לא היו קרים כל כך אז נכנסתי קצת להתרעננות לפני שאני מטפס להרים, אחרי שהתפנקתי על בירה טובה, המשכתי דרומית על כביש 206 המפותל וטיפסי על הדרך עד מעבר הVRSIC שנמצא בגובה 1600 מטרים, כאשר מסביב הנוף מהפנט ועדיין רואים את השלג על ההרים. משם המשכתי בירידה לכיוון העיר Bovec כאשר כל הדרך יש נהר שמלווה אותך עד למטה ואיתו גם מטפסות הטמפ' ומתחילים להתגעגע לקרירות של ההרים.
החום עשה את שלו והחלטתי שבדרך לקרואטיה נעבור דרך Trieste להשתכשך קצת על החוף האיטלקי ולהנות מהגלידות המשובחות שלהם, ככה זה שהדאגה היחידה שלך זה לאן לרכב, החיים באמת קשים.
מ Trieste המשכתי לכיוון דרום מזרח על כביש E61 עד לביקורת הדרכונים של קרואטיה. בהתחלה לא הבנתי למה עוצרים את כולם לביקורות? הרי המעברים הגבול באירופה פתוחים לגמרי ונדיר שעוצרים אותך לביקורות ואז הסתבר לי שקרואטיה נכנסה לאירופה רק השנה אז הם עדיין עושים ביקורות לכל רכב שנכנס. השוטר היה מופתע שהגעתי כל הדרך מישראל ואמר לי שזה פעם ראשונה שהוא רואה ישראלי נכנס עם האופנוע שלו לקרואטיה. נפרדנו לשלום והמשכתי כביש 8 בדרכי לעיר Rijeka שנמצאת על קו החוף. הדרך מקסימה וכוללת טיפוס על ההרים ומעברים דרך כפרים קטנים ואותנטים.
למחרת המשכתי ברכיבה דרומה על הכביש הראשי שצמוד לים האדריאטי. הרכיבה לצד החופים המדהימים של קרואטיה, היית חוויה מרתקת אבל ממולץ לבקר בחודשים פחות חמים מחודשי יולי-אוגוסט.
בהמלצת האתר http://www.bestbikingroads.com החלטתי לסטות מכבישי החוף ולעלות לעבר ההרים, מכיוון שידעתי שיש לי עוד כמה מאות של ק"מ טובים של רכיבה לצד החופים וגם קצת לברוח מהחום של הקיץ. אז עליתי על כביש 501 שנמצא ליד העיר Kraljevica ורכבתי איתו לכיוון מזרח, על פי המסלול שהמליצו בהאתר.המסלול היה בהחלט מדהים – מה שכלל גם טיול שבילים לא מתוכנן של 50 ק"מ עם המג'סטי. כן אני יודע זה קצת מוזר ובכלל לא נוח לרכב עם קטנוע בשבילים, אבל השביל שנכנס ליער היה כל כך יפה שלא יכלתי לוותר עליו וירדתי מהאספלט קצת לקפץ על השבילים הקרואטים. באמצע יער, על איזה שביל גם הספקתי לפגוש רוכב סלובני על הפייזר שלו שכנראה גם החליט לעשות שבילים ושנינו הינו מופתעים לראות אחד את השני עם כלים שנועדו לאספלט רוכבים בשבילים. לקראת אחר הצהריים, התחלנו לרדת שוב לכיוון החופים בשביל למצוא מקום לקאמפינג והרוכב הסולבני נפרד ממני, כי היה צריך לחזור הביתה והמשיך ברכיבה צפונה.
למחרת, המשכתי ברכיבה על קו החוף כאשר אני עובר דרך הערים Zadar Split ו Dubrovnik בהחלט הערים מקסימות ונחמודות ששווה לבקר בהם.
אבל מצד שני, אני ממליץ לכל מי שמתכוון לרכב בקרואטיה, לא לעשות זאת רק על קו החוף מכיוון שבאיזשהו שלב זה די נמאס לרכב 250-300 ק"מ על קו החוף, מה גם שזה די אותו נוף והחופים יפים אבל ניראים אותו הדבר. לקראת הערב מתמקם בחוף קסום שנמצא מס' ק"מ מגבול מונטנגרו-קרואטיה, אבל בצד של קרואטיה וב"גוגל מפס" המקום ניקרא Autokamp "Monika , אחד החופים היפים בקרואטיה והקאמפינג נמצא ממש על קו המים. אין כמו לסיים את היום בטבילה באיזה חוף קסום ולהתכונן למחר לקראת מונטנגרו.
לבוקר שלמחרת מתייצב במעבר הגבול של מונטנגרו, משלם 15 אירו לגרין-קארד (ביטוח חובה) כי הגרין-קארד שהיה לי לא היה תקף למונטנגרו, ופחות מ 15 דקות השוטר מביקורת הגבולות אומר לי "ברוך הבא למדינה שלנו".
מונטנגרו מדינה קטנה ויפה. החופים שלה מאוד שונים מהחופים של קרואטיה והרבה יותר יפה. זה בגלל ההרים שנמצאים ממש על קו החוף והחופים שונים אחד מהשני והם הרבה יותר מסודרים. בכלל, מונטנגרו מנסה לקדם את התיירות הרבה יותר מאשר קרואטיה ואת זה רואים מיד שעוברים את הגבול בניהן. גם הרכיבה עצמה מאוד כייפית מכיוון שהתוואי כל הזמן משתנה והעיניים לא משתעממות לרגע. בדיעבד, אני קצת מצטער שעברתי את מונטנגרו ביום אחד ולא נשארתי שם לעוד כמה ימים בשביל לטייל גם בצד המזרחי של המדינה.
הכניסה לאלבניה עברה חלק והם לא דרשו שום גרין-קארד ותוך 20 דקות היתי כבר על כבישי האלבניה. אלבניה היא מדינה עניה וגם מצב הכבישים לא משהו ובכמה אזורים, היתי מעדיף לרכב על שביל מאשר על האספלט, אם אפשר לקרוא לזה אספלט בכלל. תוסיפו לזה את הנהגים שלא רואים אותך ממטר. המצב דרש ממני להגביר ערנות ולהיות מודע למה שקורה מסביב. אחרי כמה עשרות ק"מ, אתה כבר לומד את העניינים ואת הנורמות המקובלות ואז אתה גם מרים את הראש ומסתכל מסביב וקולט איזה מדינה יפה זאת אלבניה למרות התשתיות הגרועות. רכבתי על כביש הראשי SH1 ומשם פניתי לכביש SH6 לכיוון עיירה Burrel ותכננתי למצוא איזה מלון או מוטל לעביר את הלילה. אבל בדרך ראיתי שלט שכתוב על "קאמפינג עוד 50 ק"מ" והחלטתי לראות על מה מדובר. מצב הכביש של SH6 הוא סביר מינוס אבל הנוף בהחלט מפצה וגם האגמים שרואים בדרך. מ Burrel המשכתי ברכיבה עד שהגעתי לכנסיה שבכניסה יש שלט "CAMPING" היתי קצת מופתע ונכנסתי פנימה. בחצר של הכנסיה עמדה אישה עם שני ילדיה, שקיבלה אותי בחיוך ואמרה לי שאני יכול לפתוח את האוהל איפה שבא לי תמורת 9 אירו ללילה. החצר של הכנסיה היתה ריקה למעט רכב אחד של תיירים הולנדים שגם מצאו את המקום במקרה. בחצר של הכנסיה היתה רשת של כדור-עף ומאוחר יותר שהגיע בעל המקום שאלתי אותו עם יש לו כדור שאפשר לשחק ואחרי א.ערב גירדתי את הולנדים מאוהל וביחד עם בעל המקום שיחקנו כדור-עף עד הלילה ואחרי זה התפנקו על בירות קרות ואבטיח.
בבוקר התארגנתי והתחלתי בתנועה לכיוון הגבול עם מקדוניה. כאשר הגעתי למעבר הגבול הם דרשו גרין-קארד(ביטוח). הסברתי להם שהביטוח שיש לי לא תופס למקדוניה ואני צריך רק יום אחד בשביל לחצות את מקדוניה ולעבור לבולגריה. הם אמרו לי שביטוח עולה 50 אירו ל 45 ימים. ניסיתי להסביר שוב שאין לי מה לעשות במקדוניה 45 יום ואני צריך רק ליום אחד ואני מוכן לשלם גג 10 אירו בשביל זה. הם סירבו להצעה ואמרו לי שהזמן המינימלי לביטוח הוא 45 ימיים ואני חייב לשלם 50 אירו אם אני רוצה להיכנס. הבנתי שאין לי ברירה ואמרתי אוקי ואז השוטר שרק לאיזה נהג מונית והוא הגיע עם פינקס ואז התעצבנתי ושאלתי אותו האם נהגי המוניות אצלכם הם גם סוכני הביטוח והוא ניסה להסביר לי שזה חוקי ואין לי מה לדואג. אני לא קניתי את זה עליתי על האופנוע בירכתי אותם במצוות פרו וברו וחזרתי שוב לאלבניה ורכבתי דרומה ליוון. לאחר לינה ביוון בבוקר המשכתי למעבר הגבול עם בולגריה.
בפרק הבא אכתוב על בולגריה וגאורגיה.
שבוע טוב
מני
——————————————————————————————————————————————–
כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות למני אברמסון
——————————————————————————————————————————————–
מאת: יוני · קטגוריות: כללי · לחץ כאן כדי להגיב ראשון!
