האלפים נותנים למי שיודעים לקחת

כזכור סיימנו את יומנו אתמול ב מלון postigliun החביב (והכמעט נטוש) בתה על המרפסת (הפעם עם ואפלים וניל… לא היו בטעם לימון), מול נוף שוויצרי טיפוסי, פסטוראלי ומוריק, לא לפני ששתי נשותינו מצויידות בארבעה מחממי ידיים לכל אחת, שנרכשו בערב מחנות ספורט מקומית בעיירה. לנו הרוכבים יש מחממי ידיים בגריפים, ואיריס הרגישה במהלך יום האתמול שקר לה בידיים. לדפנה כפפות חורף ייעודיות וטובות, אך גם היא מקבלת את המחחמים בחיוך ושמחה. הפתרון עוד יוכח כיעיל וחשוב במהלך היומיים הבאים. לטיול באזורים קרים במיוחד כדאי אם כן להצטייד מראש.
למרות שיוסי חלק עלי בערב הקודם בנושא ההרגשה שלי, חוץ מיום ההולדת שלי שחלף, דבר לא השתנה מיום האתמול. אני עדיין מרגיש רע פיזית, מצד שני אני עדיין מאושר ומלא התלהבות להמשיך את היום כמתוכנן. אז, כנראה שהוא בכל זאת צדק….
יצאנו מהמלון, מעמיסים את האופנועים ומתכוננים ליציאה לדרך. הפעם אני אתעכב על הציוד שלקחנו איתנו, אופן ההעמסה וההתארגנות היומיומית. ראשית יש לזכור שמדובר באופנוע, שמצויד בשלושה ארגזים בעלי נפח ממוצע של 35 ליטר כל אחד. מה שזה אומר, זה, שיש לארוז ביעילות את מה שבאמת חייבים. מה שלא – נשאר בבית. לבנים וגרביים בצורה מדודה, חולצות דריי-פיט, שניתן לשטוף וליבש במהירות, זוג כפכפים לערב, שכבת פליז אחת וכמה חולצות ארוכות, ולבנים תרמיים לשעות הקור, מכנסיים נוסף להחלפה בערב. זה מספיק מבחינת ביגוד. כל אחד מאיתנו קיבל ארגז צד אחד (אני את הקטן…דפנה לא שמה לב אבל התפעלה מתופעת הארגז המכיל ואינו מתמלא שלה. עכשיו את מבינה למה???) אבל גם אני כמובן מצליח להסתדר עם ארגז אחד לביגוד. הארגז השלישי – האחורי הצליח להכיל: כלי רחצה (וכל מה שקשור בזה, שבתור גבר אין לי סיכוי להבין מה זה כל דבר… מישהו יכול לספר לי מה זה גלייז ולמה צריך את זה?… טוב לא חשוב, ממילא זה ירד בעריכה של דפנה), מצלמות (כולל פוג׳י, gopro, iON) מים, נרתיק גאדג'טים (מטענים, בטריות, חוטים, מחברים, וגם לדרמן), נשנושים לדרך, ספרים, משקפים ספייר, שקיות רב פעמיות וזהו. אין יותר מקום לכלום. יש לזכור, שאנחנו שניים על האופנוע ובחרנו שלא להוסיף תיקים חיצוניים, למניעת סרבול בטיול שהוא קצר. ערכת קפה חיונית אחת לשני זוגות מספקת אותנו ונמצאת בארגז ה- GS, שם הארגזים יותר נדיבים.

פריקה והעמסה יומיומיים: ביום הראשון פירקתי את הארגזים מהאופנוע, והעליתי אותם לחדר. הפתרון נראה פשוט, אבל באין מעלית (ברוב בתי המלון הקטנים שבדרכנו אין מעליות), הארגזים כבדים ולוקח המון זמן ומאמץ להעלותם. בהמשך, ייעלנו את ההתארגנות ולקחנו מתוך הארגזים, לכל אחד מאיתנו את מה שנדרש ללינת הלילה בלבד, בשקיות רב פעמיות. הביגוד המשומש נארז בנפרד וכך עשינו במשך כל שאר הימים. יוסי ואיריס התארגנו מבעוד מועד בתיקים ייעודיים המותאמים לארגזי האופנוע. התיקים מכילים המון ונוחים לנשיאה.
טיפ – כדאי לארוז "חבילות יומיות" הכוללות את כל מה שנדרש להחלפה וללינה, ולא לארוז אריזה נושאית כגון, כל החולצות יחד, גרביים יחד וכולי. עם חבילות יומיות, התארגנות ללינה יכולה להתבצע הרבה יותר מהר, ביעילות, ללא חיפושים מיותרים ונפילה אקראית של פרטי לבוש או הירטבותם בגשם אם יורד.
טיפ נוסף – אם הבחירה בידכם, העדיפו ארגזים הנפתחים עם מכסה עליון, על פני ארגזים הנפתחים הצידה. כאשר ארגז מלא עד אפס מקום, נפתח הצידה, חזקה עליכם שחלק מהציוד ייפול. גם האריזה באמצע רחוב פחות נעימה בפתיחה צידית של הארגז, שלא לדבר על הגשם המטפטף לתוך הארגז בכל פתיחה. אם אין בידכם בחירה, דאגו שכל הציוד שנדרש תכופות יימצא בארגז האחורי (הנפתח במכסה עליון) ובכל מקרה אני ממליץ על אריזת הציוד בשקיות נילון מאורגנות ואטומות. כך רק הדברים שתדירות הגישה אליהם נמוכה, יארזו בארגזי הצד. כמובן עד כמה שניתן לתמרן בנפחים הקטנים שלרשותכם.
אז ארזנו, סגרנו, טיפסנו על האופנועים ורכבנו לנו לדרכינו. מזג האוויר מתחיל להאיר לנו פנים, והיום מתחיל בהיר ונעים. הפעם הדרך רצופה בכרמים. הכרמים נטועות על צלעות ההרים בטרסות, ובאמצע כל כרם, יושבת בקתת עץ קטנה לשימוש הכורמים. המראה של עשרות הכרמים וביניהם נטועים יקבים קטנים, פשוט מהפנט. מתחשק לעבור בכל אחד מהם ללגום מעט יין, להריח אותו, להתבשם ולהמשיך להבא בתור. במחשבה שנייה, קצת בעייתי עם רכיבה… אז התבשמנו מהמראות והמשכנו להחליק בין הגבעות וההרים בנוף המיוחד הזה, לכיוון מעלה סטאלוויו.

היום אנחנו לומדים שאם שומרים על אופטימיות, היקום מזמן לנו פתרונות. במהלך עצירה לתדלוק, אנחנו מעיפים מבט אל מעבר לכביש, לשלט אדום ומאיר פנים. ומה רואות עינינו? כיתוב גדול Ducati… מוסך מורשה. זוכרים את מגן היד השבור באופנוע? כמובן שמיד חצינו את הכביש פנימה אל המוסך. מוסכניק שוויצרי חמור סבר מקבל את פנינו ואומד את הנזק באופנוע. הבחור נראה מאוד נוקשה, אבל מבין שאנחנו בטיול, ומיד מתפנה מכל עבודתו נחלץ לעזרתנו. הוא מאתר את החלקים השבורים, אבל, יש לו מגן יד בצבע שחור (ואילו מגן היד המקורי הוא בצבע כסף). אני מחליט ללכת על זה בכל מקרה על מנת לנסוע באופנוע תקין. מאתיים פרנק שוויצרי מחליפים ידיים, שעת עבודה אחת, ואנחנו ממשיכים בדרך מתוקנים לגמרי.
בדיעבד, במעמד החזרת האופנועים, כמובן שפרשתי בפני דנילו את כל מה שאירע. להפתעתי, לא זאת בלבד שדנילו לא חייב אותי בתשלום נוסף (למרות הבדלי הצבע בין מגיני הרוח בשני הצדדים), אלא שהוא אף הודה לי על שטיפלתי בבעיה באופן עצמאי, ועל כי דיווחתי לו על כך ביושר. הוא אמר כי כשבדק את האופנוע בהחזרה, לא הבחין כלל בתיקון ובשוני. למותר לציין כי ההשתתפות העצמית במקרה של נזק עמדה על 350 אירו, וככול הנראה באם הייתי משאיר את התיקון לחברת ההשכרה היה נגבה ממני הסכום המלא. כמובן שיכולתי גם לדווח מהדרך על הבעיה ולדרוש אופנוע תקין שיגיע אלי, הסוכנות מחויבת לכך. אבל, היה נגזל מאיתנו חצי יום טיול, סכום השתתפות מלא, וסוכנות ההשכרה הייתה צריכה לשאת בשאר ההוצאות. lose lose – הכי גרוע שיכול להיות. אז באם ניתן לטפל בבעיות בעצמך, בצורה אחראית ומסודרת, זה מתברר כמשתלם לשני הצדדים.

שמחים ומתוקנים, המשכנו בדרכינו. מעט ירידות, שוב במעלה – מעבר חדש, Gallenhutten. גם כאן אגם קפוא, שני מבנים, ואיש אחד שדג במים הקפואים. מעט צילומים, כמה דקות לנשום את הטבע, השקט והאוויר הצלול כיין (גם אם ללא ריח האורנים), הבנות מכניסות לפעולה זוג ראשון של מחממי ידיים לכפפות ואנו ממשיכים בדרכנו. הדרך מתפתלת ויפה, ועד מהרה אנו מגיעים לכפר Santa maria Val Mustair. באחת, ניכר השינוי באופי המקום. הכפר נראה ככפר איטלקי (למרות שמעשית אנו עדיין בשוויץ), הבתים, הקולות, הריחות והאווירה. עברנו מהמעונבות השוויצרית, לפשטות האיטלקית. חצינו את הכפר, פניה ימינה בעקבות השילוט, והנה אנחנו מתחילים לטפס את הסטלוויו.
עשרות רבות של פניות של 180 מעלות, פניות צפופות, הדוקות ועם תנועה נגדית שלא בהכרח שומרת על נתיב הנסיעה שלה, בניגוד לדיוק השוויצרי. הגוף מסובב את האופנוע לפנייה, אבל הראש כבר צופה לפנייה הבאה, ובודק האם פנוי, האם יש ממי להיזהר. האופנועים, עמוסים, אבל חזקים, והעבודה מאחורי הכידון אינטנסיבית אבל מענגת ומתגמלת. במהלך הטיפוס, באחד הסיבובים, מבשר לנו שלט קטן : ברוכים הבאים לאיטליה. הנוף משתנה שוב, מירוק, לצחיח, גושי גרניט מזדקרים מימן ומשמאל, האוויר מתקרר במהירות, ומדי פעם נפתח צוהר להשקיף על הנוף שהולך ונפתח מתחתינו. כמובן שכל הדרך הזו מונצחת בהתלהבות במצלמת הוידאו שבידיה הנאמנות של זוגתי במושב האחורי. הגשם חוזר לבקר, המראות משכרים, האוויר לא פחות, ואני מתחיל להבין מה כל כך מיוחד במעבר הזה מכל המעברים… שבכל המעברים אנו מטפסים בין סיבוב לבין עקומה, הסטאלוויו הזה הסטאלוויו הזה כולו סיבובים..
אנחנו מתמרנים, בין מכוניות זוחלות, אופנועים במגמת "גירזון", מכוניות ספורט במגמת טיסה נמוכה ומול כל סגנונות הנהיגה – מקצה אחד לאחר. הפסגה כבר נראית באופק, והטבע מהמם. אבל דפנה ואני חשים מעט הפתעה ואכזבה. המקום הומה אדם, ממוסחר, דוכני נקניקיות, קבאב ומזכרות, המון מסעדות. אוטובוסים בטיולים שנתיים עם עשרות תלמידים, המוני תיירים על מכוניותיהם, אופנועיהם, ושאר כלי רכב וגם מוכרני אטרקציות למיניהם משמשים בערבוביה. איפה השלווה של גרימזל? אנחנו כבר באיטליה. שכחתם?
ובכל זאת אם מצליחים להתעלם מההמולה והקפיטליזם המתפרץ, או אם מטפסים מעט בשביל תלול שעולה לכיוון המצודה העליונה, ורק מעטים מטיילים בו, הרי שנפרס לרגליך נוף עוצר נשימה, פראי, משונן, מנוכר אבל מדהים. נכון, גם כאן מלמעלה יש לסנן את כמות המבנים (רכבל, מסעדות, בתי מלון למיניהם ועוד), אבל ההרים האדירים, הקרח והמרחבים הנפרשים, מחפים על הכול.
שהינו במעבר כשעה. גם כאן לא וויתרנו על מרק גולאש, (הרבה פחות טוב מזה של מעבר גרימזל, אפילו בגולאש הוא מנצח…), צילמנו, הצטלמנו ליד השלט שמורה על 2750 מטר מעל פני הים. התאפקנו מלקנות מזכרות. טיפסנו על האופנועים, ואנחנו גולשים במורד. הירידה, לא פחות מעניינת ומאתגרת מהעלייה. התסריט של עשרות פניות של 180 מעלות, פניות צפופות והדוקות, חוזר על עצמו, והתנועה גם היא לא משתנה, אם כי למזלנו, הרבה יותר דלילה.
אנו משנים מגמה צפונה, ולמעשה מכאן זו הנקודה הדרומית ביותר בטיולנו ולכן גם הנקודה הרחוקה ביותר מבסיס האם של הטיול בפרנקפורט. פונים שמאלה לכיוון Gloranza והדרמה של הנוף נרגעת לאיטה ואנו שוב במישור יחסי. עכשיו כשהר הבית בידינו (לא, לא סטלוויו, אלא בלון גז ומבער) אנחנו לא מוותרים על עצירה קלה לכוס תה עם ואפלים (הפעם בתצורת אוראו). בעוד אנחנו לוגמים מהתה, מתחיל טפטוף. הגשם ״דופק״ לנו על הקסדה ומציע בחביבות שכדאי להמשיך. הסכמנו, לא כדאי להתווכח עם אימא, במיוחד לא עם אימא טבע.

סיימנו את היום ב – hotel Am Reschensee עמוס המדרגות. מדובר במלון שהוא "motorbike friendly", עם חניות ייעודיות, ועד מתקנים מתאימים. העיירה Resia, שוכנת על הגדה המזרחית בצפון אגם Reschensee, באיטליה כמעט על הגבול עם אוסטריה. בעבר האזור כולו נשלט על ידי האוסטרים ובמשך למעלה ממאה שנה. עתה הוא תחת ריבונות איטלקית. אבל, בניגוד לסכסוכי הטריטוריה העקובים מדם אצלנו, שם החליטו שעבר זמן המלחמות (לא שהיו חסרות כאלו במאה השנים האחרונות…), וכרגע משלבים שם מסורות אוסטריות ואיטלקיות. המחיר שנמסר לנו היה לפי אדם בחדר וזה קצת מבלבל. בסופו של דבר, שילמנו 136 יורו לחדר לזוג ללילה, אבל האירוח כלל ארוחת בוקר וגם ארוחת ערב מסורתית לאזור. אמנם איריס הודיעה כבר לפני זמן רב שהיום אנחנו מגיעים לאיטליה והיא חושקת בארוחה איטלקית שווה ודפנה הצטרפה לתשוקה. אבל – סגרנו עסקה עם המלון…..

התיישבנו לארוחת הערב, באווירה חגיגית, יחד עם יתר אורחי המלון, אופנוענים כולם, ובעוד אנו צופים לאגם נהנינו מארוחה מעניינת של מיזוג תרבויות ומסורות, שכללה מספר מנות: התחלנו במתאבן בסגנון אוסטרי של פלטת טעימות של סוגי בשר ונקניק שונים. בהמשך הוגשה מנת רביולי מעולה, ממולאת בגבינת עיזים, ומתובלת בשמנת, תרד ועשבי תיבול.

מנה איטלקית – מימשנו את תשוקתנו למעדן איטלקי. המנה העיקרית כללה מנת בשר, תפוחי אדמה, וירקות מאודים שוב בסגנון אוסטרי ואם כל זה לא הספיק, אז הוגש גם קינוח עדין ומעולה, של גבינה מוקצפת עם פירות יער. המנות יפהפיות. האווירה מיוחדת. תענוג צרוף.
פרשנו לחדרינו הצופים לאגם ולנוף פסטורלי למנוחה ולשנת לילה. מחר מתוכננת רכיבה ליעד מרתק נוסף: גרמיש וצוק-שפיצה.

מסלול יום 4

להתראות בפוסט הבא.
————————————————————–

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאלי ודפנה חפץ

—————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

סודות פרובנס על אופנוע

מסיפורי הובר חוכם…
הגעתי לקולמאר והוקסמתי שוב. שוטטתי והחלטתי למחרת לנסוע לשאמוני.. ארוחת בוקר, סידורים אחרונים באופנוע. מכניס את השם שאמוני ו….הובר חוכם לא מגיב. אני שואל (כן אני והוא מדברים בנינו תוך כדי הרכיבה ) קרה משהו הובר? הוא שותק. אני מתחיל להתרגז. או אז ההובר חוכם הזה פותח אלי את הפה ואומר יש את דרך היין האלזסית, כפרים ציורים, סיפורי אבירים ואתה רוצה לוותר על זה???? חסר תרבות שכמותך….
וואו מה קרה להובר הזה. מכניס שוב שאמוני והוא בשלו עקשן. טוב נכנעתי, תקח אותי לאן שבא לך… לקח אותי למבצר של וולט דיסני כזה רק שזה היה אמיתי למעט הקרבות שניסו לתת הצגה לילדים. שוב הכפרים שנראים כמו כפרי לגו מהאגדה. הבנתי כמה שההובר הזה חכם. החלטתי לישון בעיירת קסמים נוספת ורק אחר כך להתחיל להדרים לפרובנס.

כמו סירת מפרש ברוח
יום קודם בהרים תכננתי להגיע לאנסי ומשם לגרנובל שם הזמני חדר במלון במבצע… די בתחילת הדרך אני רואה אוהלים וסוסים. עושה סיבוב פרסה מסקרנות. מסתבר שמתקיים פסטיבל ימי ביניים בצל מנזר הרוס.
אני מת על סיפורי אבירים ונסיכות שצריך להציל אותן מידי המכשפה… אז החלטתי להכנס ולראות. אומנים יוצרים כלים. תופרים מעיל חוליות. נפח נשים יפות בלבוש ימי בינמי. אבירים ומסביב ההרים המוריקים
אז שלא אעצור?
במנזר החרב אבל המרשים מאד התקימה הצגה עם עופות דורסים (אחר כך קראתי אליו). שעה הסתובבתי מוקסם חוזר לסיפורי אבינהו והנסיכה והאביר הרע.. ירו חצים מקרוב ופגעו לפעמים. הסוסים נראו חסונים וששי קרב.
המוני אנשים 84.3 אחוז דוברי צרפתית. המשכתי, הרעב לכד אותי ועצרתי על שפת נחל שוצף לאכול והלב הומה מהנאה. הגעתי לאנסי.. חניה בעייתית.. אני חונה עם עוד רבים ליד הנהר ואז מגיעות שתי פקחיות יפות יפות וקשוחות אפילו יותר.. 23 אופנועים 22 דוחות. לי לא כי ישבתי על גבי האופנוע.
הן הולכות ואני יורד לטייל בסמטאות מוקסם כרגיל. חם היה אז המעיל על והכתף.

——————————————————————————-

כל הזכויות C לסיפור ולצליומים שמורות לדורון בן שמעון

—————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

רק עם אופנוע – לאגמי צפון איטליה

יוני 2011
הייתה זו הצעה שאי אפשר לסרב לה. נדירה כזו. אליה לא מהנהנים לשלילה ואף לא מהססים. ככה סתם .. על כוס בירה בפאב חיפאי ותיק הסכמתי ללא חת לרעיון של זוגתי, שתחיה ,לטיול משותף על אופנוע בארץ המגף. נדיר במחוזותינו שהאישה היא היוזמת לטיול על דו גלגלי……כמעט ללא שופינג ובלי..חרדות נטישת ילדים מאחור… רומנטי…כך זוג בסוף שנות הארבעים לחיינו, לבד וללא הילדים, רק עם אופנוע.

"אמרתי לה יש סרט טוב על קזנובה
העיתונים כתבו ביקורת על הגובה
וכששאלתי אם אפשר איתה לקבוע
אמרה: "אבוא איתך אבל רק עם אופנוע ". דני סנדרסון
נרתמתי למשימה של תכנון הטיול, כאשר הוחלט שצפון איטליה ובמיוחד אגמי האזור הצפוני הם המסקרנים והמרתקים ביותר בכלל ולרכיבה דו גלגלית בפרט. קודם כל ולפני הכל בכדי להבטיח את הצלחת סוג כזה של טיול משותף וזוגי, המלווה ברכיבה ממושכת במשך ימים ומתוך הנחה כי כדאי ויש לחזור הביתה בשלום למשפחה ולילדים תחושתי היתה כי עלי להתכונן ולהיערך בהתאם ברכיבה זוגית ממושכת. חשבתי כי ללא אימון ברכיבה דומה לזו שתהיה באזור ראש המגף האיטלקי הסיכוי להפתעות עולה ."הזוגיות" עם הוי-סטרום שלי עלתה כאן למבחן. במשך החודשים שלאחר ההחלטה לערוך טיול חלומי שכזה ערכתי ראשית ,לבדי על דרך "נוף הכרמל" הגיעך עוספיא- נשר ואוניברסיטת חיפה. הדרכים הללו "צפופות" בסיבובי 170 מעלות אבל לא רק והתנועה בהם דלילה במרבית שעות היממה. שנית, כמעט לכל טיול של המועדון ו/או מפגש היינו באים כזוג. כמו כן, יזמתי טיולי אורך של שעות לדרום הארץ וחזרה לחיפה . כפי שיובן בהמשך ההכנה השתלמה. כבר מתחילת ה"אימונים", נחישותה של המורכבת שלי הייתה כה עמוקה ונינוחה עם הרכיבה, שהרגשתי שיכולתי להתקדם לתכנון הטיול.

"הצעתי שאבי ילווה לי את הסטיישן אמרה:

"אנ'לא רוצה להיות כל כך אולד- פיישן"

אז במונית ניסע נגיע 'חת ושתיים
אמרה: "תודה לך, טלפן בעוד שנתיים".
רק עם אופנוע.

בחירת סוג האופנוע לטיול לווה בדילמות קשות ולפעמים אפילו תחושות "בוגדניות" בכלי הנהדר שיש לי. הוי הוא אופנוע שאפשר לסמוך עליו בכל תנאי כביש משתנים ככל שיהיו, ובעקבות כך בתחילה, היה לי בתחילה ברור כי מתוך המוכנות שלי ועם זוגתי על הכלי, הרכיבה בארץ המגף תהיה גם היא על הבהמה האמינה והטובה הזו. החלטנו כי לעת עתה, כי איננו מתכוונים לקחת את האופנוע שלנו מהארץ עד לאיטליה ולטלטל עצמנו בין מדינות שכנות וימים של שיוט במעבורות. אפשרות של השכרת אופנוע עלתה כאופציה הטובה ביותר (לא הזולה ביותר). עיון בפורומים השונים בחו"ל העלו חרס בידי לגבי וי סטרום באיטליה ואילו כאשר באתי לחפש את האפשרויות השונות להשכרת כלי שישא אותנו ברחבי משעולי הצפון של המגף, עלו האפשרויות של וי-סטרום 650 הדגם שבו אני רוכב, דוקאטי מולטיסטרדה (חיית העל האיטלקית)  או BMW GS 1200 (יצור העל הגרמני) עלויות ההשכרה התבררו כיחסית לא משמעותית גבוהות בין שלושת האופנועים, פרט לתנאי הביטוח המחמירים ל BMW. המולטיסטרדה נשללה בשל הספורטיביות שמאפיינת מנועי דוקאטי וחששתי מרכיבת זוג עליו בפעם הראשונה. מה לי ולבופלו בבווריה בתצורת GS ? אני על 650 והחיית המחמד הזו מבווריה היא נפח כפול…עטוף הילת מנצחים..! הקריאהעל הכלי הפתיעה אותי מאד, הפורומים החמיאו, גם אילו בארץ, ובכל זאת…זהו האופנוע הדו תכליתי הנמכר ביותר בעולם. כבוד? לא הסתפקתי בקריאה, פשוט שמתי את פעמי פתח תקווה לסוכנות BMW וביקשתי נסיעת מבחן על הכלי שאומרים עליו שהוא הנחשק ביותר באזור…סקפטי ועטוף בחששות (התחייבות של 30,000 ₪ למקרה של פגיעה בכלי …!) רכבתי עליו במשך יום שלם למחוזות עליהם התאמנתי שבועות…האופנוע לא איכזב ויש דברים בגו….ולא אפרט יתר מכך שההנאה היתה צרופה ודומה , יש לציין, לרכיבה על הוי. אין לנו רוכבי ויסטרום במה להתבייש, נהפוך הוא! הבחירה שלי ושל זוגתי ב BMW GS היתה במיוחד על רקע הנוחות המפורשת למורכב שהופיעה בכל נוסח אפשרי בפורומים בחו"ל ועל אפשרויות נשיאת ציוד – המזוודות המרווחות של הכלי… והבחירה כפי שיובהר בהמשך, התבררה כנכונה.

"הסברתי לה שכאן הרכב לא קובע
ושיותר חשוב לאן אתה נוסע
אך נועה לא רצתה מילה אחת לשמוע
שאין בה זוג צמיגים, טנק דלק ומנוע . רק עם אופנוע"

בצפון איטליה קיימים 4 אגמים שהקטנים ביניהם Lake Como ו Lake Lugano והגדולים הם Lake Majore וLake Garda . ההחלטה היתה להקיף 3 מתוך 4 האגמים ב 5 ימי רכיבה כאשר ויתרנו על אגם גרדה כי הוא המרוחק ביותר מבין האחרונים מהעיר Milano ממנה התכוונו לטוס ולהשכיר את האופנוע. בחודשי התכנון, בעזרת שיטוט באתרי פורומים ישראלים ובחו"ל, ספרות על טיולים ברכב באזור צפון איטליה ומפות של גוגל תכננו מסלולי רכיבה כאשר הכנסנו פרמטרים של מרחק, תנאי כבישים לרכיבה, מעברי גבול, מלונות ומקומות שנרצה לבקר בהם במהלך ימי הטיול. פרט לכך, הסתמכנו על מחשב נייד ו GPS עם מפות של איטליה בו הוכנסו נתוני המקומות בהם נבקר מסודרים לפי ימי רכיבה. כל זאת עם תכנון של נטילת מעט פרטי לבוש להם היה מקום שמור ומינימלי במזוודות של ה- BMW. שלבי ההערכות הלוגיסטית היו ברבדים שונים:
1.טיסה: היום הראשון – Milano -מקום השכרת האופנוע . 2. מציאת מלונות על אם דרכי ימי הרכיבה שתכננו 3. מרחקים ומסלולי רכיבה יומיים 4. היום האחרון-Milano – החזרת האופנוע- טיסה חזרה . ההשכרה של ה GS היתה פשוטה. גלישה אל אתרי השכרת אופנועים בעיר Milano .
החזרת האופנוע במילנו- טיסה חזרה . ההשכרה של ה GS היתה פשוטה. גלישה אל אתרי השכרת אופנועים בעיר Milano . הניבה כמה תוצאות דומות כאשר הבחירה שלי התבססה בעיקר על הקירבה ליציאה לכבישים מהירים בכדי להקל את ההתמצאות הראשונית ולא רק על ידי
GPS , כלומר מיקום ההשכרה היה צריך להיות בפאתי העיר ובקרבת שדה התעופה של מילנו ויציאה מהירה לכיוון האגמים. נבחרה החברה C.I.M.T להשכרת אופנועים לה סניפים ברחבי איטליה ובה מצאתי גם מיקום טוב ללקיחת המפלצת הדו גלגלית בפאתי מילנו המתאים לצרכינו. פרנצ'סקו שטיפל בהזמנה היה אדיב והבירוקרטיה הייתה קצרה ועניינית. כחודש וחצי טרם הנסיעה הבהמה הבאורית הוזמנה. נפרדנו בכרטיס האשראי מ 590 אירו + 20 אירו ביטוח לכל יום טיול לכיסוי ביטוחי מלא. בהתחשב בכך שאין מקום פיזי לנשיאת פרטי Shopping ..חשבתי שאצא ב"זול"
….אבל לא כל כך צדיק  לימים, התבררה הבחירה של מיקום השכרת הבאורי, כנכונה .
"לא משנה מה משחק
הכל עניין של תחבורה
בגלל היסוס על כח סוס
לא ראיתי הצגה שנייה"

היום הראשון:

השכרת האופנוע – Bellagio – Como – Lecco . מרחק C.I.M.T – מיקום ההשכרה של הבאפלו הגרמני משדה התעופה ערך כ- 20 דקות ופרידה מ- 70 אירו טבין ותקילין. התקשינו למצוא את הכתובת המדויקת של הבית ממנו יועבר לנו האופנוע וזאת למרות שהשתמשנו בשירותי המוניות המקומיות. טלפון ישיר לפרנצ'סקו פתר את הבעיה ומצאנו עצמנו …רק עם אופנוע. הליך מסירת האופנוע היה מהיר. קילקלה מעט העובדה שלא קיבלתי מעביר לחיבור V12 ל GPS שלי על האופנוע אלא רק חיבור מתח של GPS ZUMO וזאת כיון שיש חיבור יחודי ל BMW ולא ידעו אותי על כך, אבל הסתדרתי עם כך שחיברתי א ה GPS למחשב האישי שלי ב USB (טעות שלי שלא יכולתי לחשוב עליה בעת ההזמנה!). פרט לכך, האופנוע היה ערוך ומוכן לרכיבה – הדגם החדש של המפלצת הגרמנית.

לאחר התאמות של גובה מושב תזכור הנחיות הפעלה בסיסיות של האופנוע ופירוק מזוודות הציוד האישי שלנו והטענתם בצורה מופלאה במזוודות הבאפלו, מצאנו עצמנו ברכיבה לכיוון האגם  קומו שהוא הקרוב ביותר לעיר האי Como , הינו בעל שתי זרועות גדולות בתחתיתו המוקפות במים (ראו במפה מצורפת). ממילאנו – העיירה קומו – Bellagio במרכז רגלי האגם – דרך דרכי נוף מדהימות אל העיירה Asso  – העיירה Erba –מעבר דרך Lecco אל ארוחת הערב והלינה הראשונה במקום מופלא. בתחתיתו של מנזר עתיק בית מלון משפחתי קטן, רומנטי ואותנטי Hotel Gerolamo בו מצאנו את נפשנו בסוף יומו הראשון של חופשתנו המרגשת. למותר לציין שהדרכים האיטלקיות הצרות באופן משמעותי מדרכי הכבישים הרגילים הכו בנו כבר בתחילת הרכיבה. ההערכות המנטאלית והפיזית שנעשתה חודשים קודם הוכיחה עצמה ובגדול. התמצאות דרכים על ידי ניווט משולב GPS ושלטי דרך תוך ניסיון הסתגלות למנוע הבוקסר היומרני שנשא אותנו בבטחה וכן ההתרגשות הפנימית שאחזה בנו, הגשימו את מה שציפינו והתכוננו אליו זמן כה רב.

"ביום שני אני הולך אל הקולנוע בטלפון ניסיתי להזמין את נועה למרות שדי נעים לבד להיות בסרט אומרים יותר נהוג ללכת עם גברת"

 

היום השני.

אגם קומו- אגם לוגנו – אגם מאגורה.

נרגשים, התעוררנו מהיום הראשון שהוא המעייף ביותר, לבוקר אביבי וקסום ולאחר ארוחת בוקר נפלאה בגן המלון, טיפסנו במעלה המדרגות המקודשות Scala Santa של מנזר Saint San Gerolamo המובילות אל מנזר אפלולי שקלתי לעלות עם ה GS את המדרגות עד פתח המנזר אבל מחרדת קדושת המקום התחרטתי . השעה דחקה בנו ומהתכנון המוקדם רצינו לרכב לאזור קומו ולהגיע לאגם לוגנו, שם הזמנו מבעוד מועד מלון באזור ההררי של לוגנו (ראו כאן במפת –היום השני הדרכים רצופות בכחול סביב אגם זהו כחול אמיתי!)

הדרכים העקלקלות והצמודות לאגם מרהיבות ביופיין, ריחות של יסמין באוויר מלווים אותנו כל הדרך.. חוויה בה כל החושים מתערבבים אילו באילו ומשחררים הרבה הורמוני אנדורפינים (הורמוני הרוגע) ויוצרים טעם של …אנחנו רוצים עוד מהדבר הזה והרבה!. הדרכים העקלקלות על שפת האגם הובילו בבטחת בהמת המשא הבווארית, לאמצעו של הצד הצפון מערבי של אגם קומו – העיירה Argegno , ממנה הדרך התפצלה ובמעלה ההרים וביניהם להקפת הצד המזרחי של אגם לוגנו עד לריוויירה של לוגנו ולמזח הסירות של האגם. המטרה הייתה לטייל אבל לא רק…..גם קצת shoping גברי! אלא מה?… Outlet של חברת הביגוד לאופנועים האיטלקית Dianese Garage-D הנמצא ב Via al Fiume 1, 6929 Gravesano witzerlands ׁׁE  ( במפה -E) אליו באנו ערוכים ומוכנים להצטייד… המחירים היו גבוהים ביותר אבל בהשוואה לארץ, סבירים. מעיל קיץ ונעלי רכיבה קלות ואנחנו כבר בדרך למלון שהיה במעבה היער השווצרי.
האופנוע שעט את הדרכים המוריקות והעקלקלות, הנהיגה בו הפכה לנעימה יותר לאחר שעות של נהיגה. המורכבת מאחור גם לא התלוננה על מכאובים כלשהם והחיוך שבדרך כלל נסוך היה על פני הנוהג, עבר גם אליה. היא הופתעה מהנוחות שסיפק לה המושב האימתני של הבופלו הגרמני. היציבות והכוח שניחן בו בכל עיקול וסיבוב רק הגבירו את ההנאה הן מהטיול והן מהרכיבה יחדיו. המלון Stefano Casa Santo היה מנזר אפרורי מנוכר. החדר שהובטח לנו באמת נישמר וחיכה לבואנו, אולם הריחוק שיצר המלון הביא אותנו בשעות הצהריים המוקדמות להבין שאנחנו … לא חוזרים ללון במלון הזה. הכסף הלך, אבל אם באים לטיול כזה ולא משאירים צוהר למרחב תמרון, לא עושים אותו מלכתחילה. התחושה המנוכרת שעלתה מהמלון הביאה אותנו להמשיך בטיול ולקיים את מצוות שומר נפשו ירחק ולהמשיך בדרכנו … רק עם אופנוע…. ראו הוזהרתם!

"הסברתי לה שכאן הרכב לא קובע
ושיותר חשוב לאן אתה נוסע
אך נועה לא רצתה מילה אחת לשמוע
שאין בה זוג צמיגים, טנק דלק ומנוע . רק עם אופנוע"

הקפת חלקו הצפוני של אגם לוגנו ארכה זמן קצר משחשבנו. ההחלטה היתה שנמשיך לטייל עד העיירה Morcote שהיא בחלקו המערבי והמרוחק של האגם ושם נמצא מלון דרכים ונשתקע .העיירה השתרעה על רחוב אחד וכמה מסדרונות צרים ביותר המוליכים לבתי התושבים הממוקמים על ההר החצוב. פרט לליקוק של
מעדן גלידה איטלקי והתרעננות לא מצאנו עצמנו נשארים במקום. ה GPS על הצרצר הגרמני העמוס לעייפה היווה באותו רגע את מקור ההשראה היחידי . פתחתי מחשב נייד וחישבתי את המרחק עד למלון שאותו תיכננו ביום הבא.! … כ- 250 ק"מ טבין ותקילין, הפרידו ביננו. הבהמה הבאווארית נהמה קלות והיינו בדרך למעבר הגבול השווצרי השני באותו יום לעבר אגם Majore שוב הדרכים העקלקלות, חלקן חצובות בהר כאשר משמאל הירקרקות המבצבצת של אגם לוגנו ומימין כרמי יינות מוריקים היו לנו כאוויר לנשימה. ה- GPS הוביל אותנו בבטחה. אלא, שאני מסתיר את חששותיי מזוגתי שהמחשב הנייד יאבד את כוחו החשמלי ועימו גם ה GPS ואז אנחנו נשארים ללון יחד עם הדובים והאיילים בהרים השוצריים. אילו, העיבו על ההנאה המלאה מהדרך. עכשיו זה הדיוק בניווט מול השעה שהחלה לדחוק בי. היעד הרשמי המנווט היה על עיירה בצידו המזרחי של אגם Majore – (בשם Ranco)

חצינו את הגבול באזור Luino ודרך האמה המזרחית של אגם Majore עד לעיירת היעד Ranco . אני אמון על הניווט ועל הנהיגה על הבופלו הגרמני המופלא הזה במשך 9 שעות רצופות עם עצירות קצרות לקפה ומאפה וזוגתי אמונה על החיבוק בדרך, האמון והשקט שניחנה בו לאורך כל היום המורכב הזה. האי – נוחות היחידה שאחזה בנו היתה המרוץ אחר שעות היום המתכלות לנו והדמדומים שהחלו לבצבץ בין הכבישים המוריקים המובילים לארוחת הערב הנכספת על בקבוק של יין…ואולי גם כרית לשים עליה את הפדחת, שהרי הקדמנו להגיע ביום ! למלון של יום המחרת…ללא
תיאום… האופנוע הבאווארי מצרצר ברעש אופייני ולא מבקש פרט למעט אלכוהול 95 אוקטן דבר… מגיב לכל בקשה שלי בהגברת הקצב ונרגע בעת העיקולים המרהיבים של הדרך… ומאחור נוח לגברת להנות מהחום הגבי שדבוק אליה לחזה… החיבור בין בני זוג עולה למבחן במצבים חריגים כמו אילו שבהם חלים שינויים בתכנון ובביצוע של הטיול. קור רוח מכאן והרבה אהבה וחום מאידך נדרשים לסוג כזה של טיולים. אנו ניחנו בכך והיום הזה הוכיח זאת.. שוב!
המלון בעיירה Ranco קיבל אותנו בידיים פתוחות ולאחר פריקת המזוודות פנינו לחפש, ברכיבה נוספת קצרה!  את פת הלחם והיין שלה ציפינו לאורך כל היום… העיירה הציורית Ranco שוכנת על שפת אגם majore ולה סך הכל שני בתי מלון ושלוש מסעדות. מלון אחד זהו המלון שהתאכסנו בו ומהחלל הריק שפגשו עיני במסעדת המלון הבנתי שכאן אנחנו לא מקיימים את מצוות נטילת הידיים. מסעדת il sole di Ranco שוכנת על שפת האגם והיא מסעדת שף שהוקמה כבר בשנת 1850 על ידי משפחת Borvelli ומנוהלת על ידי אחד מצאצאי המשפחה. הינה בעלת כוכב מישלין וכדאי לא להיות רעבים במסעדה כזו! מאידך, היינו כזאבי קיודי שלא אכלו חודש.. והמסעדה התאימה לסיומו של יום משובח, טבול בהרבה בשמי ענבים משובחים בבקבוק וספוגים מהרבה רשמים דו גלגליים … ורק .. רק … על אופנוע צמאים להרפתקאות יום המחרת.

"לא משנה מה משחק
הכל עניין של תחבורה
בגלל היסוס על כח סוס
לא ראיתי הצגה שנייה"

להתראות בפרק הבא

———————————————————————————————————–

כל הזכויות  C לסיפור ולצילומים שמורות לרונן וברטינה רוזנווסר

———————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה