המרחקים והחום, האתגר האמיתי

של "להקיף את אוז על אופנוע"

4.8 דארווין "מחכים לצמיג…"
נשאר עוד חודש לטיול  אנחנו משתדלים שלא לחשוב על זה יותר מידי וממצים כל רגע ורגע שיש לנו בגן העדן הזה.
היום, למעשה, היינו אמורים להמשיך מערבה, אבל בגלל שאנחנו מחכים לצמיג אנחנו חייבים להשאר פה יום נוסף. התעוררנו בבוקר עייף למדי והתחלנו את היום באיטיות.. אנחנו די מבואסים מהתזמון שלנו בדרווין ומכך שאנחנו מתעכבים פה, אבל משננים את המנטרה ש"הכל לטובה" ומנסים לנצל את הזמן שלנו פה.
אין ממש תכנית מסודרת להיום. לא רק שאין הרבה מה לעשות באיזור הזה, גם חג היום ויהיו המון אנשים בכל מקום.
החלטנו לנסוע ל- Adelaide River, שזו עיירה קטנה המנציחה את הקרבות שנערכו באיזור בימי מלחמת העולם השניה. אני חייבת להודות שאף פעם לא ידעתי מה היה בדיוק חלקה של אוסטרליה במלחמה ההיא, ויהיה נחמד ללמוד קצת יותר.
כל הדרך לעיירה רצופה אנדרטאות ושרידים מהמלחמה. עצרנו בדרך במעין מוזיאון רכבת ישן ובעיירה עצמה חלקנו כבוד לנופלים במלחמה בביקור בבית הקברות, שם גם ראינו סרט קצר על המלחמה.
סיימנו את ה"סיור ההיסטורי" מהר יותר ממה שחשבנו, אז החלטנו לעצור במין פארק קטן שנראה כאילו כל תושבי העיירה אוכלים שם את ארוחת הצהריים שלהם. מי אנחנו שלא נשב גם כן לאכול שם… נהנינו ממוזיקה חיה שניגן שם בחור נחמד ובילינו שם עוד כמה שעות. כשנמאס לנו חזרנו לקבין שלנו, העלינו קצת תמונות וכתבנו יומן. ערב רגוע. מחר חוזרים לדרווין, מקווים שהחלפת הצמיג תעבור חלק ונוכל סוף סוף להמשיך מערבה. התכנית בגדול – להגיע לדרבי לפני יום שישי. שומרים על אופטימיות 

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה    

שניים על אופנוע במעלה החוף המזרחי-

החיים באוהל והנופים המשתפרים

לשואלים מה זה חצי אנגלית חצי עברית? ובכן, כשהלפטופ מתחרפן באמצע שומקום, כלומר לא נותן להקליד, עוברים לחלופה – הנוט-פאד – ככה זה בהרפתקאות 🙂 (יוני)

2.7

"Romantic grilled chicken under the moonlight"

A new morning starts in Malua Bay. We slept well, however not enough. Again, we have rearranged our gear on the bike and headed north towards Long Beach. We drove by Batemans Bay and saw beautful beaches. One thing that we can say by now about Australia, is that it the coastal area is beautiful. We stopped to watch the pelicans at Ulladulla (another thing that we can say about Australia is that the places' names are crazy!), and we met an elderly couple, both members of Jehova Witnesses, and the woman was very friendly, telling us all she knows about israel and Hamas (in general, we are trying to avoid talking politics here, as you are not always sure who your partner is, so we mainly listened) , and while doing that, she gave us a brochoure about Jehova's witnesses, which we took only to be polite… We left the pelicans, and drove into a small town called Shoalshaven. stopping at the gas station we realized that we left the box with our tobacco in our last stop, which upset us a bit, but just a bit!
We continued our journey north along the coast (sometime you get to choose between driving on the highway to driving on the "tourist road", which is usually longer, however much more beautiful. We went pass Gerringong and bypassed Kiama to get into Wollongong. We weren't sure exactly how big Wolongong is and whether we would like to stay there overnight, so we decided to find a camp site next to the Illawara river just before Wolongong. We drove aroung the lake, but couldn't find a camp site, so we drove pass the lake and headed towards Wolongong. we parked at a huge caravn park called Fairy Meadow, built our tent (we are getting very good at that! now the tent is up in a couple of minutes with a great cooperation :-). We then found out that there is no camp kitchen there and that the amenities are absolutely disgusting … no fairy and no meadow! we drove to Coles supermarket, and bought a grilled chicken, and ate it like 2 HORANIM on the floor, straight out of the bag, with our headlamps on, as the place didnt even have any lightning in the camp area. BAHHH.

3.7 "Here comes the sun"

The sun woke us up. THE SUN! it was a warm morning, and the temperatures climbed up to 20.5 degrees, which is a new high record for us so far. We got out T-Shirts on for the first time so far, and after wiping the tent and the gear from the humidity, we got all the gear up on the bike. We were so hot by then, and with our Jackets and pants sticking to our bodies (we were still with our winter layers…). Standing in the shade for a few minutes cooled us down a bit, so we could finally climb on the bike and head out.
We went through the brochoure we received in reception the previous night, and decided to head west for a short trip before we are heading north to Sydney, so we drove to Fitzroy Falls as we understood that there are amazing falls there… when we arrived we saw a nice fall, but mainly a lot of Chinese people blocking the view… in front of us we could see great mountains that resembled the Blue Mountains, i think that perhaps they are a part of the same ridge.

We drove to Bowrel as the brochoure showed a nice town with tulips, but when we arrived there, there was not much to see, so we decided to head back east to the coast. It was already 13:30, and we were anxious to find a camp site for the night; we arrived to Bulli and decided to drive 10 more K's up north to Thirroul. The beaches on our way there were simply amazing, and we decided to stop at one of the secluded beaches. Upon our arrival we saw a lot of cockatoos, and quite a lot of sychos surfing in the freezing ocean. we built the tent and went to the supermarket to buy food for dinner. Asi prepared a nice dinner with chicken breast, Couscous and salad. Quick shower, and another drive to the supermarket to get some water, coffee with TimTam for desert and its time to go to bed.
I was glad that Asi was finally convinced to go to a massage this week, as he suffers a lot from his back. tomorrow, heading north to Sydney!

4.7 "From hell all the way to paradise"

I didnt sleep at all tonight. my feet were frozen and hurt a lot, but the view we woke up to was worth it! the sea is so amazing, and the sun was shining. this makes it all worthwhile. We got the gear ready on the bike, and made some tea.
Heading north, we stopped at this beautiful lookout about 10K's northern to Austinmer where we spent the night. we arrived to the lookout after driving on a fantastic bridge that streched along the coast, and the view was spactacular. at the lookout we were lucky enough to get a glimplse once again at Humpback whales. These gentle giants are magnificant, and you just cannot be amazed with this sight. we made sandwiches with some cheese and tomatoes we had, and continued our jourey. Our goal was to get passed Sydney, as neither of us likes this city, and our destination was "The Entrance" at the Central Coast, just northern to Sydney.
Crossing Sydney was a bit of a nightmare. we drove thruogh the west side of the city, through the Lebanese suburbs, which were very busy, and just felt wrong. the traffic was horrible, and luckily we missed the car that stopped surprisingly in front of us.
We stopped for a cigarette near the White mountain to recover after the ordeel, and met this nice elderly couple that told us about their bike trips around Europe and New Zealand. They said they were envious of us doing it now, as their health does not allow them to ride bikes anymore. I dont even want to think about this day… just want to keep on travelling on the bike more and more!
We didnt linger much, and drove another hour before we got to The Entrance. It was almost exactly as i remembered it from my last visit here a few years ago; great lakes, great beach, and planty of pelicans and other birds. paradise! we found a nice camp site, and as we arrived relatively early (1430), we were able to change our riding jackets and pants into "normal" clothes and go for a walk. The place was just awesome. the fiords were beautiful, and Asi met a guy who was in the army with him(!). we had Fish and Chips and saw at 1530 how all the pelicans arrive to the shore for their daily feeding. it was so great! we love these birds. there are a few types of pelicans, and the ones here have a yellow circle around their eyes, giving them a unique look. a short trip to the supermarket for some grocery shopping, and back to the camp site. All in all (excluding Sydney), we had another wonderful day today 🙂

5.7 "Wind of Change"

writing today's adventures in 2 days delay, i hope my memory will serve me well…
We headed north today without any specific destination. we had Nelson Bay set on the GPS as the couple we met yesterday in the White Mountain recomended this place. We arrived to the bay which was packed with people as it was Sunday, and us, as usual, do not like packed places, continued to a nice quiet bay near by. We were hungry, and the only option was FIsh & Chips (again!), so we had some, but this time they were pretty good. Strong winds started blowing, so we considered staying there for the night, but since it was very early, we decided to head north and hope the winds will settle soon.. On the way we saw a big port with a big power station, and tons of coal loaded on it. we continued driving up to North Haven, the winds were still strong. we werent sure exactly where we are going, we just hoped to find a nice place for the night. after a long drive, and just before arriving to North Haven, we stopped at a small, local, Information station where we met a bunch of older people that were very nice and hospitable. they offered us coffee, and advised us on camp sites at North Haven. We also met a guy there who was cycling all the way to Cairns.. well, good luck with that…! Cigarette, and off we go! we arrived just before sunset to the recommended Caravan park named Beach Front, which indeed was nice. We got the tent up, and, as usual, drove to the supermarket at Laurieton. We cooked Pasta with tomato sauce which was quite good, and attempted to cook another batch of Pasta with some vegetable soup that Asi fancied, but it was disgusting, so we through it out… coffee for desert, and time for sleeping bag!

6.7 "Harbour of Monkeys"

We slept quite well tonight. As usual, i am off for my morning shower, and Asi is getting the gear ready. I feel bad that he does that almost on his own every morning, but he claims he likes it. i still feel bad, and am making efforts to learn the drill so i can do it on my own some time soon… until this happens, i am in charge of making breakfast, which is usually sandwiches with Nutella. i am now an expert at making sandwiches 🙂
We had breakfast, and headed north. Again we didnt have a clear destination, we only knew we are heading north. ever since we got to NSW the roads are not as pretty as in Victoria, so we are riding more and not stopping for sight seeing as much. but that's ok as we both like riding very much. we arrived at Coff's Harbour which we named in Hebrew "the harbour of monkeys", riding most of the way on a boring highway. this was a big city which was not to our liking. a quick stop later at Sandy Beach and back on the bike towards Woolgoolga. I was very hungry (as always), but since we arrived before 1700 there was nowhere to get a decent lunch (nothing to eat in Australia between 1400-1800 in most cities), so we first found a camp site and got the tent up. Asi did some maintenance on the bike, and i sat there complaining how hungry i am… eventually we drove to this pub fo which we got recomendation from the guy in reception. we had a dry Rump Steak and A LOT of chips. I am addicted to chips ever since i came to Australia… will need to g through rehab when back in Israel.
Back to the camp around 2100 (Asi laughs at me that i call it MAHANE in Hebrew) and went to sleep.

7.7 "קורעים את העיר"

ישנו יחסית טוב הלילה וגם לא היה כלכך קר. סביב 0530 אסי התעורר לפיפי וגם אני בעקבותיו. חזרנו לנמנם אחכ, אבל הציוצים של הציפורים לא ממש אפשר לנו לחזור לישון.
היתה פה איזו ציפור הזויה ששורקת שריקות יפות והיינו בטוחים שיש לנו שכן עם חיבה לשריקות, עד שהבנו שזו בעצם ציפור.
כמיטב המסורת, אני קופצת למקלחת בוקר ואסי מתחיל לתקתק את האוהל וההעמסה של הציוד. כשחזרתי הכנו קפה והשכנים הנחמדים שלנו הציעו לנו קפה. אנחנו מתחברים כאן המון עם חברה מבוגרים הרבה יותר מאיתנו, הם האוכלוסיה העיקרית שאנחנו פוגשים בקראוון פארקס. אנחנו תמיד מסתכלים עליהם ומפנטזים שיום אחד גם אנחנו נהיה ככה…
רפרוף מהיר במפה הביא אותנו לקבוע את ביירון ביי כיעד היומי שלנו. יצאנו לדרך ועברנו נהרות יפהפיים רחבי ידיים וגם חופים יפים. הפעם מיעטנו בעצירות ונסענו את כל הדרך כמעט ברציפות.
הגענו בצהריים לביירון ביי וישבנו במסעדה נחמדה לאכול ארוחת צהריים. ביירון ביי מאוד מתויירת ויש בה המון אנשים. נראה לי שזו גם הפעם הראשונה ששמענו עברית סביבנו. גם אסי וגם אני פחות אוהבים את המקומות היותר מתויירים ומעדיפים עיירות קטנות ומיוחדות.
עשינו צ'ק אין למלון קטן וצנוע כי היינו צריכים כבר לעשות כביסה וגם לתת קצת מנוחה לגוף על מיטה נורמלית. כיבסנו הכל בכיור של המטבח כמו שני חוראנים ותלינו חלק במרפסת וחלק בסלון כדי שיתייבש במזגן. נקווה שהכל יתייבש עד מחר.
נחנו קצת, התקלחנו ויצאנו "לקרוע את העיר". בהתחלה רצינו רק קפה ועוגה אבל המסעדה שנכנסנו אליה נראתה מפתה, אז אני הלכתי על פילה צנוע ואסי התפנק בשוק טלה. המנות נראו מעולה אבל היו די בינוניות. לקינוח הזמנו פונדנט שוקולד (אם כבר מתפנקים אז עד הסוף) אבל הוא היה לא מתוק בכלל. חזרנו למלון עייפים אך מרוצים.
מבט במפה מגלה שמחר למעשה אנו עוזבים את ניו סאות וויילס ונכנסים לקווינסלנד! אם הכביסה תתייבש כמובן… התכנית היא לצאת בבוקר לכיוון נימבין, עיירה ששמעתי עליה די הרבה. אני מקווה מאוד שלא יהיה מפוצץ שם בתיירים או מאכזב…
עוד יום נהדר עבר על כוחותינו עוד 223 ק"מ מאחורינו

8.7 "קרואסונים וצ'יקן טיקה"

אחח… שמונה בבוקר, מתעוררים בלי שעון מעורר, ממש לוקסוס. כל כך התרגלנו לקום בקור בשעה שבע, כך שלקום במלון בשמונה בבוקר מרגיש ממש שחיתות.
כל הכביסה התייבשה! יו-הו! קמים ומתארגנים באיזי, מקפלים הכל ומעמיסים חזרה על האופנוע. נוסעים קודם לנימבין ומשם נמשיך לבריסביין.
עצרנו בדרך לנשנש משהו בפטיסרי צרפתי שנראה מעולה. עם כל המאפים המעפנים פה, למצוא פה בית קפה צרפתי זה כמו למצוא מים במדבר. אכלנו קרואסון שוקולד וקינמון, היה יחסית לא רע בכלל! כשרעבים הכל טעים!
ממשיכים בדרך פתלתלה וצרה מאוד לנימבין כשהגענו לשם חשבתי לעצמי אם מזה עשו את כל הרעש?! עיירה של סטלנים וקשישים שנראה כאילו לא התקלחו משנות השישים… כולם פה נראים ומריחים כאילו לא מגיע סבון לאיזור… התעכבנו פה ממש כמה דקות וברחנו צפון-מזרחה לכיוון קווינסלנד והגולד קואוסט. נקווה ששם יהיה יותר טוב.
עצרנו בעיירה קטנה לשתות קפה כדי להתאושש קצת וראינו כלב ג'ינג'י חמוד. באוסטרליה כמו באוסטרליה, אם אתה מחכה פחות מרבע שעה לקפה משהו לא בסדר…
מתאוששים וממשיכים לנסוע. אנחנו בקווינסלנד… יששש!!! איזה יופי. הנוף משתנה בהדרגה והופך טרופי יותר ויותר והופך הררי. ראינו בדרך מטעים עצומים של עצי מקדמיה, אחרי נסיעה של יומיים במטעי קני סוכר. גם דקלים הופיעו בימים האחרונים, ואותם אנחנו רואים בפעם הראשונה. מדהים לראות את הנוף משתנה לך מול העיניים. הדרך היתה מפותלת ויפה והנוף משגע. נהנינו מכל רגע.
עצרנו בעיר קטנה בחנות של מחנאות וקנינו ערכה לתיקון החור באוהל, שנקרע לנו כשהכנסנו את הארגז של האופנוע. המוכר היה ממש נחמד ואדיב ואפילו נתן לנו קצת המלצות לטיולים באיזור הגולד קואוסט.
מזג האוויר נהדר והיום הגענו לשיא חדש של 22 מעלות… תענוג!!!
נכנסנו לאיזור של החופים. לכל חוף יש כאן שם כמו בארצות הברית: פאלם ספרינגס, מיאמי ביץ'… יש פה המון בתי מלון גבוהים וגם זה חדש לנו בנוף שאנחנו רגילים לו מצאנו קראוון פארק ממש נחמד במיאמי ביץ' והקמנו את האוהל בציק צק. אסי אומר שזה מאוד דומה למיאמי שבארהב. כנראה שאני אצטרך לבדוק את זה בקרוב!
היינו שנינו נורא רעבים כי לא אכלנו כלום מאז הקרואסון של הבוקר והחלטנו לעשות טיול בדרך לסופר ולעשות קניות. בדרך ראינו מסעדה הודית והחלטנו לשנות תכניות ולאכול שם. היה ממש טעים ומפנק ואפילו לא יקר.
חזרנו לקמפ סייט והלכנו להתקלח. היה במקלחת דוש שהיה צמוד לקיר והיה בכלל לא נעים להתקלח שם (בעיקר אם אתה 183 סמ כמו אסי). יאללה, לא נורא. מה שלא הורג אותך (או מנקה אותך) מחשל אותך. מכינים קפה של ערב ולישון. עוד יום נהדר עבר על כוחותינו.

9.7 "מרפסת מול הים"

היום החלטנו להיות תיירים והלכנו לפארק מים בשם סי וורלד. נורא יפה פה, אבל יש יחסית מעט מתקנים וחיות ובעיקר הרבה מסעדות וחנויות מזכרות. ראינו דובי קוטב משגעים, פינגווינים, כרישים ודולפינים. כמובן שצילמנו אותם מכל הכיוונים… עלינו למתקן מפחיד שהוא מין רכבת הרים שעובר במנהרת מים. התיזו עלינו המון מים ונרטבנו מכף רגל ועד תחתונים… הסתובבנו ככה שעות רטובים וקרירים בפארק..
אכלנו פיש אנד צ'יפס והתלבטנו איפה לישון הלילה. מתפנקים במלון או חוזרים לאוהל
מצאנו מלון דירות במחיר סביר יחסית, וחזרנו לראות מופע מדליק של ג'ט סקי לפני שנוסעים למלון. הגענו למלון ואז גילינו שהוא ממוקם ממש על החוף המדהים של "סרפר'ס פרדייז" והיתה לנו מרפסת ענקית עם נוף לים.
נחנו קצת ויצאנו לעשות טיול בשוק לילה על החוף. אכלנו ביף ג'רקי וקפצנו לסופר לעשות קניות. עשינו סלט פירות מפנק והלכנו לישון..

 "can i touch your peace?" 10.7

התעוררנו לנוף משגע של חוף הים. החלטנו שנשארים עוד לילה ומתפנקים לנו קצת בגולד קואוסט.
התחלנו את היום מאוחר וניצלנו את העובדה שלא רוכבים היום לשום מקום כדי לכבס את המכנסיים של האופנוע. נוזל הכביסה היה כל כך "איכותי" ככה שהכל יצא מלוכלך בדיוק כמו שהיה קודם.
ירדנו לקראת הצהריים לטייל קצת בעיר ולאכול. אכלנו האנגרי ג'ק וסופסופ הצלחתי לשכנע את אסי לעשות מסאג'. אני בינתיים חזרתי למלון ופגשתי את אסי בסופ המסאג. המסאג' של אסי היה תאילנדי, ובתאילנד כמו בתאילנד, המאסאג'יסטית שאלה את אסי "קן איי טאצ' יור פיס?". אסי נבהל כי היה בטוח שהיא מדברת על השמוליק שלו ואחרי בירור קצר הבין שהיא מתכוונת לפנים שלו. שמישהו יסביר לתאילנדים שיש הבדל גדול בין פ' רפה לפ' דגושה!
הכנו אורז אושפולו לארוחת ערב. הוא יצא קצת תפל בהתחשב בזה שאת כל האוכל שלנו אנחנו עושים עם מיקס תבלינים שהבאנו מהבית, אבל נהנינו בכל מקרה מארוחת ערב כמעט כמו של בית…

11.7 "עולים על אזרחי"

יצאנו מהמלון סביב 1000 בבוקר לכיוון בריסביין. היינו בטוחים שזו עיר צפופה כמו סידני ולשמחתנו גילינו עיר מקסימה. משם המשכנו לאי בשם ביריבי, שמחובר למיינלנד בגשר. חיפשנו מקום לישון ב-וורים, אבל לא היה שם מקום ולשמחתנו האלטרנטיבה היתה בונגרי, שהיה חוף הרבה יותר יפה והיתה שם שקיעה פשוט משגעת! הגענו בשעה יחסית מוקדמת בצהריים, הקמנו את האוהל, עלינו על "אזרחי" (אסי צוחק עלי שאני קוראת לבגדים שהם לא חליפה של אופנוע ככה…) והלכנו לטייל בחוף. היה ממש ממש כיף והנוף ההיה משגע. בגלל שהיה שפל יכולנו לטייל על החוף וראינו המון שקנאים ותוכים שמילאו את העצים ועשו רעש מטורף. צחקנו המון…
בשעות השפל בחופים של אוסטרליה הים נסוג בצורה מאוד משמעותית וזה מדהים אותנו בכל פעם מחדש.
הלכנו לסופר וקנינו מצרכים לארוחת ערב שכללה ספגטי בולונז מפנק וטעים, הפעם עם בשר אמיתי…  חזרנו לחוף כדי לראות את השקיעה שהיתה משגעת.
מצאנו גן שעשועים ליד החוף וכמובן שלא יכולנו להתחמק מלעלות על האומגה (אחרי שוידאנו שאף אחד לא רואה) ואפילו התנדנדנו קצת.
היה יום מדהים! חזרנו לאוהל, שתינו קפה והלכנו לישון עייפים אך מאושרים עד לגג (ולא לזה של האוהל, לגג גבוה)

————————————————————————————————

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות להדר ולאסי

———————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

מה כבר אפשר לומר על אהבה ומסעות

אסי גר באוסטרליה, חי בה עובד ודי נהנה מהחיים, הדר היא עדיין מכאן, נפגשו בביקור מולדת של אסי, התאהבו ולאחר הכנות וטיולי נסיון על אופנוע ובלעדיו, יצאו למסע שלהם על BMW 800 GS ADV מאובזר ומרופד בכל מה שמסע כזה מחייב, צמיגים חדשים, סט רכיבה תואם, ציוד קמפינג ובעיקר אהבה. אני עוקב אחרי ה"ספוט" שלהם כמעט מדי יום והכתוב כאן עוזר להתחבר יותר. רק להזכיר לכולנו באוסטרליה עכשיו אמצע עונת החורף… (יוני)

25.6.2014 ההרפתקה מתחילה ׁ

ארזנו את הבית, הכל מאוחסן. נשארו שלושה ארגזים עם בגדים, תיק עזרה ראשונה, ציוד לאופנוע, הכל מועמס על האופנוע, אנחנו לבושים ומוכנים ליציאה. ההתרגשות גדולה… חיכינו שלושה חודשים לרגע הזה והנה, סופסופ הוא הגיע… נשאר למסור את המפתח של הדירה ולצאת לדרך. קצת יותר מאוחר ממה שרצינו, אבל היי, מה זה משנה, העיקר שיוצאים!
התלבטנו הרבה אם להתחיל בנסיעה או לבלות את הלילה הראשון במלון, גם כי היה כבר מאוחר וגם כי היינו מותשים מהאריזה ומהמעבר שלקחו יותר זמן ממה שציפינו. החלטנו בסופו של דבר לדחות סיפוקים ולהיות אחראיים ועשינו צ'ק אין במלון בקרבת הבית – תחנה ראשונה – מלבורן.
הגענו למלון בשעות אחר הצהריים המאוחרות, עייפים אך מרוצים. מקלחת חמה, ארוחת ערב ולמיטה.

26.6.2014
יצאנו מהמלון בבוקר לכיוון הילסוויל, החלטנו להתחיל את היום בקצב איטי ולא לרכוב הרבה כי היינו עדיין קצת עייפים. הגענו לעיירה בשעות הצהריים ומזג האוויר לא האיר לנו פנים. היו רוחות חזקות והתחיל להחשיך, לכן החלטנו להקים את האוהל ולא להמשיך לרכוב. חנינו בקמפ סייט של ביג פור, ממש על גדות ערוץ נחל. הרוחות שרקו כל הלילה ותרנגולות שחורות עם מקור אדום שעדיין אנחנו לא זוכרים את שמן שקרקרו עם אור ראשון. היה לילה קר ונטול שינה.

27.6.2014
שוב מזג האוויר הקר והרוחות העזות גרמו לנו לשנות תכניות. בתכנון המקורי היינו אמורים לרכוב לכיוון ברייט, דרך הרים מושלגים וחורש, אבל הרוחות היו עזות מידי והגשם והשלג היוו סכנה גדולה מידי בדרך לשם, מה גם שהיה סיכוי שהדרכים ייחסמו. החלטנו לברוח צפון מזרחה, לאורך החוף לכיוון לייקס אנטרנס.
הדרך ללייקס אנטרנס היתה מטורפת. רוחות עזות נשבו כל הדרך וממש הקשו את השליטה על האופנוע. היה קר מאוד ומלחיץ מאוד. חנינו בעיירה קטנה בשם מו לקפה. כמו שכבר התרגלנו באוסטרליה, לקח המון זמן להכין את הקפה ובסוף הוא היה כל כך מגעיל שבכלל לא הבנו למה אנחנו טורחים…  משם המשכנו ועצרנו בעיירה בשם סייל שנתנה לנו, בפעם הראשונה, את התחושה שהנה, הטיול התחיל.. חנינו על גדות אגם מקסים בשם גייאט, ראינו שקנאים, אווזים, ברווזים, ברבורים שחורים ועוד המון מיני ציפורים יפהפיות. נישנשנו משהו קטן לאכול, נחנו, צילמנו המון והמשכנו משם לכיוון היעד הסופי לאותו היום – לייקס אנטרנס. הגענו לשם בסביבות 1700, וקיבלו את פנינו אגמים יפהפיים. אנחנו מניחים שכשמו כן הוא – המקום שבו פורץ הים ליבשה ויוצר אגמים יפהפיים. השמש בדיוק החלה לשקוע, וכמיטב המסורת צבעה את השמיים והעננים בצבעי אש קסומים. עצרנו בתחנת המידע שלצערנו בדיוק נסגרה והחלטנו להתפנק במלון. עשינו צ'ק אין במלון הראשון שראינו – אספלנייד, שהיה מפנק במיוחד ואפשר לנו לנוח היטב כדי להתאושש מהלילה הקשה קודם ולהתכונן לרכיבה של המשך השבוע. כמובן שהפינוק כלל גם סטייק עם צ'יפס, שהרי אחרת זה לא פינוק!

28.6.2014
התעוררנו לבוקר יפהפה. רעננים אחרי שנת לילה מפנקת במלון כמעט התפתינו להשאר לילה נוסף בעיירה, אך לבסוף החלטנו להמשיך צפונה ליעד הבא. סוף סוף ראינו קצת שמיים כחולים והשמש זרחה, אך עדיין היה קר מאוד. שוב שתינו קפה מזעזע, שוב אכלנו מאפין שנראה נהדר אבל טעים קצת פחות ויצאנו לדרך. עצרנו בתחנת המידע, בו,כמו שחשבנו, ייעצו לנו לעלות לבאקן לטיול במערות הנטיפים. הרכיבה לוותה ברוחות חזקות, אבל הנוף היה מקסים. שילוב בין חורשות אקליפטוסים עבותות לבין אחו רחב ידיים עם פרות, כבשים ואגמים יפים. הגענו בשעת צהריים לבאקן והצטרפנו לסיור במערות עם מדריך קשיש וחביב ועוד קבוצות מטיילים מסין ופקיסטן. השילוב היה מעניין… המערות היו נהדרות, וראינו מראות מדהימים.
יצאנו מהמערות כעבור שעה, מסתכלים סביב כדי שאולי, רק אולי, יתמזל מזלנו ונראה איזה קנגורו או שניים. כמה היינו מופתעים כשראינו יותר מעשרה! אי אפשר להפסיק להתרגש כשרואים את החיה הזו… מביטה בך בסקרנות מרחוק, או מקפצת בקלילות מרחקים עצומים. וואו. אי אפשר גם לספר מספיק על התוכים שראינו, בשלל צבעים. קקטו לבנים, ועוד כאלו אדומים כחולים, ירוקים… פשוט מדהים.
עזבנו את באקן לכיוון מארלו. הדרך לשם היתה פתלתלה אבל פשוט משגעת! ראינו וומבט שמנמן וחמוד. כמה חבל שהוא היה מוטל לצד הכביש…  הכבישים שנסללים בתוך היערות, חוצים את בתי הגידול של בעלי החיים ורבים מהם מוצאים את מותם על הכביש. אנחנו נוסעים כל הזמן ביתר זהירות כדי לא לפגוש אחד כזה תוך כדי נסיעה.
הגענו למארלו לקראת החשיכה והקמנו במהירות את האוהל. אנחנו הולכים ומתייעלים בהקמה שלו ובארגון של כל הציוד, ועכשיו זה כבר עניין של דקות. לקח גם דקות להבין שהמקום שורץ יתושים ענקיים, מה שקצת הפתיע אותנו – ומאוד ביאס אותנו – כי בדכ אין יתושים כשקר. אז זהו, שיש. היה קר מאוד והיו מלא יתושים. סיימנו להקים את האוהל וברחנו מהר לפאב המקומי – שהיה המקום היחיד בעיירה הקטנטנה שהיה פתוח והלכנו לאכול ארוחת ערב. ישבנו ליד אח עצים מחמם ונעים ואכלנו ארוחת ערב טעימה עם כל קשישי העיירה… בילינו שם כמה שעות ושמחנו מאוד לגלות כשחזרנו לאוהל שהיתושים כנראה נשארו בפאב…

29.6.2014
הבוקר שלנו מתחיל בשעה שש ועשרה לצלילי גשם דופק על האוהל… הלילה הראשון שבו החלטנו להשאיר את הקסדות שלנו קשורות על האופנוע במקום להכניס אותן איתנו לאוהל. הממ. מכניסים את הקסדות ומקווים שהגשם יעבור אותנו. אחרי חצי שעה הבנו שזה לא המצב ובדיקה קצרה ברדאר של מזג האוויר מראה בדיוק ההפך. הגשם רק ילך ויתחזק.. מקלחת, קיפול אוהל, מבול!!! העברנו את האופנוע יחד עם האוהל שעודו חצי מורכב לסככת הברביקיו וקיווינו לטוב… החלטנו לא לתת למצב לבאס אותנו, שמנו לנו קצת מוסיקה – דייר סטרייטס זה סאונד טראק לא רע לפתוח איתו את הבוקר בכלל וכזה בפרט – והכנו לנו תה חם תוך כדי שאנחנו מייבשים ואורזים את האוהל.. אחרי שעה וחצי כבר מתחילים להיות רעבים, ומבינים שקפה הפוך ומאפין כבר לא יהיו הבוקר. בדיקה קצרה בארגזים מעלה חצי שקית קוסקוס מלא ומרק עוף. אז נכון ש0930 בבוקר, אבל מי אמר שקוסקוס אוכלים רק בצהריים… הרגענו קצת את הבטן וחיכינו לראות שיפור במזג האוויר כדי שנוכל לברוח לכיוון שבו השמש זורחת. עוד שעה וחצי, עוד תה, עוד מוסיקה טובה והנה, יש קצת כחול בשמיים! בדיקה קצרה ברדאר מעלה שיש לנו סיכוי טוב לברוח, אנחנו כבר ארוזים, עולים לאופנוע ויוצאים לכיוון מאלאקוטה. חנייה קצרה בדרך בקאן ריבר גילתה לנו מאפייה משפחתית, קטנה וחמודה שאסי זכר מטיול קודם, ולא אכזבה אותנו גם הפעם… היה שמשי, טעים ומנחם ואפילו הקפה היה טעים!
הגענו למאלאקוטה ועצרנו על חוף הים. הנוף היה משגע ונאספו מסביבנו המון שחפים שכנראה חיכו לקצת פירורים… הפעם הם התאכזבו. התלבטנו אם לחנות במאלאקוטה או להמשיך לעדן ולבסוף החלטנו להמשיך כיוון שהיה עדיין מוקדם והנסיעה היתה יחסית קצרה. ברוכים הבאים לניו סאות' וויילס! חצינו את הגבול מויקטוריה לנ.ס.ו והגענו לעדן. וואו, לא סתם קוראים לזה ככה… הכניסה לעיירה היתה ירידה חדה שגילתה בסופה חוף ים משגע… השמיים היו נקיים והנוף היה פשוט נהדר. עצרנו במעגן סירות יפהפה וראינו המון שקנאים. המצלמה נשלפה ונוספו עוד מאה תמונות יפות לאלבום. איזה אושר. המצברוח היה טוב ושמחנו להגיע לעדן. שימח אותנו גם לראות בתחזית מזג האוויר שצפויים כמה ימים של שמש. גם אם קרים, אך עדיין ללא גשם או רוח מטורפת כמו שחווינו כל הדרך מויקטוריה. עצירה קצרה בסופר לארגן אוכל ללילה וחנייה בקמפ סייט בשם – גן עדן. הקמפ סייט נקי, מאורגן ומסודר ותוך דקות גם האוהל שלנו היה כזה. ארוחת ערב אינטימית של פסטה ברוטב עגבניות היתה סיום נהדר ליום נהדר. החלטנו להשאר יום נוסף בעדן ולבלות אותו בטיול באיזור. התאכזבנו קצת לגלות שלא נוכל לצאת להפלגה לראות לווייתני האמפבק כי זה קורה רק בין ספטמבר לנובמבר, אבל בטח נמצא כבר משהו אחר לעשות.

30.6.2014
וואו, מקום כל כך יפה, ציפיות כל כך גדולות אבל איזה לילה קשה… היה קר ולא נוח ולא ממש ישנו. יש כאלה שיגידו שגם מישהו מאיתנו לקח את כל שק ה/שינה לצד שלו. שיגידו. קשה לקום אחרי לילה כזה, קשה להתאושש, קשה לצאת לדרך…. החלטנו לקחת את הבוקר באיזי, לעשות קצת כביסה – הזדמנות כזו של שמש, מכונת כביסה וחבלים – לא נופלת לידינו כל יום! ורק אז לצאת לטייל. אין לחץ. תוך כדי שאנחנו מארגנים את הכביסה פגשנו זוג אוסטרלים מבוגרים שחיים בקרוואן ומטיילים כבר שנים רבות. אנחנו חושבים על זה הרבה, ומחכים כבר לצאת לפנסיה כדי לעשות את זה בעצמנו. ואולי נעשה את זה קודם. מי יודע, הכל פתוח!
הכביסה בחבל, הארגזים באוהל, אפשר לצאת לטייל. קלילים, בלי עומס מיותר. יששש!  עצרנו בתחנת המידע, שהמליצו לנו על כל מיני פעילויות שקשורות ללווייתנים – מוזיאון לוויתנים, טיול לוויתנים, הרצאות על לוויתנים. החלטנו ללכת לגן חיות לראות כל מה שאפשר חוץ מלוויתנים. נסענו למרימבולה לגן חיות של חיות ייחודיות לאווסטרליה. היה עלוב למדי אבל בעיקר מעורר רחמים לראות את כל בעלי החיים שראינו כל הדרך חופשיים ומאושרים מאחורי כלובים. קקטו בכלוב קטן שמסביבו, על העצים מחוץ לכלוב כל החברים שלו חופשיים ומאושרים. עצוב. חזרנו לעדן להזכר שאין ארוחות צהריים בשעה שלוש אוסטרליה ושוטטנו עד שמצאנו בחור חביב שמכר לנו את הפיש אנד צ'יפס הכי טעימים שאכלנו עד היום. מכיוון שהעיירה הזו יושבת על הים, הדגי ופירות הים פה טריים במיוחד והדג היה נהדר. ביקור קצר בסופר סגר לנו את הקניות לארוחת ערב קלילה ועוד ביקור בחנות קמפינג ארגן לנו ספריי מיוחד שנרסס שעה אחרי על האוהל כדי שלא תכנס רטיבות פנימה מהגשם.
הגענו לקמפ סייט, הכביסה קופלה ואורגנה חזרה בתיקים. יש כבר תה חם מוכן וקצת קשיו לנשנש. עוברים על התמונות מהימים האחרונים ונהנים להזכר, כאילו זה היה לפני שנים. קצת מקנאים בעצמנו לפעמים כמה כיפ לנו. כותבים זכרונות ומקווים שהלילה נישן יותר טוב!

Writing this in English as we are struggling with Asi's Laptop, so had to type it on a PC in one of teh camp sites, and obviously they do not have Hebrew Keyboard…

July 1st:
Waking up in the morning after a much better night, having slept the full length thanks to the fact that Asi sprayed teh tent with a special spray preventing the humidity from getting soaked into it… Asi's back is still giving him a hard time, and so is my shoulder. Same as every morning i am off to the shower and Asi is kindly disassembling the tent and loads all the gear on the bike. i love him for doing it. for some reason, this time it takes me ages to get done with the shower, and by the time i am done, Asi already took care of everything, and is on his way to the shower to see what is taking me so long…
As finaly the joint kitchen is empty and not stinking from weird food, we are taking advantage of the opportunity to prepare toast for breakfast and enjoy our coffee quietly… We do not neglect Ben and Cooper, the camp's dogs and play with them for a while. few minutes later we are on our way. not sure where about we are heading to today, the only thing we know is that we are heading north, and will decide as we go along. We enjoy every bit of the sun… finally after so much rain and wind, we can enjoy the wormth of the sun. it is still a bit windy, but not too bad.

We stop for some coffee and tobacco refill in a very nice town called Merimbula; the coffee is not half bad for a change…! short break, and we are back on the bike, heading north, along the amazing coast line of eastern Australia. what a sight! beatiful bays and lakes all along, simply amazing. As we dont know most of the places here, we gamble a lot. we find a place that either looks nice or that its name sounds nice (all the names are so weird!), and stop there, hoping for the best. this time we hit a jackpot! Tathra was an awesome choice. we stopped at this gorgeous bay, and even got a glimpse of Humpback whales!! we were very excited. we climbed up the mountain hoping to get a better view of the giant whales, but unfortunately we didnt. never mind, it was great anyway. getting back to the bay was also a good gamble as we saw a seal. i was sure it was a shark (i am looking forwward to see a shark ever since we hit the road…), but it turned out to be a seal. not a disappointment at all! We met a lot of nice poeple at the bay. all along the road we meet nice and interesting people asking for out whereabouts, curious to see the bike with all the gear. honestly – i like the attention!

We hopped back on the bike, still unsure what our destination is for today; We entered Long Beach to the GPS, but still werent sure this would be our next camp site. a couple of hours later, we decided to stop for a coffee break in a little town called Tilba Tilba that seemed nice. yet anotehr good gamble… we walked along the main street which was full of small shops with nice arts and crafts, and we boughs some candy at one of the stores. me and my sweet tooth…
We decided to have our coffee at this nice coffee shop at the end of the road, not sure why… we ordered 2 paninis (actually toasts with cheese) and some coffee, and while doing so, we realized that the owner is a nice Israeli woman named Orit who migrated from Israel to Australia 15 years ago when she married an Ausi soldier that she met in Sinai. She was very kind, and gave us a special herbal tea that she mixes on her own. we enjoyed the tea for a few days later… 2 paninis later, we were on the bile again, heading north. we passed through a small town called Narruma which was quite nice. the road is beautiful. a lot of lakes, green meadows and nice beaches. It was getting late, and we are still unsure where we are heading. we understood that we are not going to make it to Long Beach today as we lingered more than expected in Tilba, so we stopped at Malua Bay. we couldnt find a Caravan Park, so we had to settele for a motel, where we were checked in by a nice elderly woman, and it felt a bit like the Eagles' song Hotel California… we just hoped we could check out eventually, and not like in the song….! we were the only guests at the hotel which smelled a bit, but was not too bad after all.We went to the nearest supermarket and bought 2 steaks, and cooked them with a side of Pasta and Salad at the Motel. we heard good music, and mainly enjoyed each others company more than anything else. Another great day is over, heading north tomorrow

ובפרק הבא נסביר מה התמונה הבאה…

—————————————————————————————

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות להדר ולאסי

—————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

מנוחת סופשבוע של משחקי חול

בדיונות של פרת'

הצג את הוראות נסיעה ל-Perth, Western Australia, Australia במפה גדולה יותר

ברכות מפרת' העיר הכי מערבית באוסטרליה.

פרת' Perth היא מקום נחמד. אחד המקומות היותר נעימים שראיתי במסע. תוך צעידה ברחובותיה, מישהו קרא בשמי ופגשתי את ג'ורג', רוכב אופנועי מסע מעולה מאנגליה, אותו פגשתי כשרכבתי בנפאל לפני כשנתיים וחצי… יומיים לאחר מכן נפגשנו שוב ורכבנו לדיונות חול – משהו כמו שעתיים רכיבה צפונית מפרת' לסוף שבוע. אחלה חבר'ה.

אני מתכוון להשאר כאן מעט ואז להמשיך בדרכי.

הנה כמה תמונות לקינוח

להשתמע.

אדם שני

—————————————————————————————————————————————————————

כל הזכויות C לצילומים ולטקסט שמורות לאדם שני

—————————————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

חלום שלא רוצים להתעורר ממנו

צחי בלֶג האחרון; ממשוררי הבוש, לטעימה רגועה במעדניית פיתולים ועד לסיום בחנייה הביתית בסידני.

הצג את הוראות הגעה אל סידני ניו סאות' ויילס, אוסטרליה במפה גדולה יותר

הלילה בפארק הקראוונים של ט'ארגומינדה Thargomindah היה קר ורטוב ושמחתי על החלטתי לשכור חדר ללילה.
התעוררתי לבוקר צונן למדי, עטוף רגשות מעורבים; הנה סוף הסתיו ואני שוב במזג אויר חורפי ונראה ששוב לא אקמפנג במסע הזה וקלטתי, כי היומיים הבאים יהיו האחרונים שלי באאוטבק ובקרוב אשוב לחיק הציויליזציה.

הנחתי את כל המחשבות האלה בצד והתרכזתי בהנאה המצפה לי בקטעים האחרונים של רכיבת השטח, במסלול הדאולינג. The Dowling Track
מסלול הדאולינג היא דרך של 567 ק"מ. רובם עפר, העוקבים אחר מסלולו ההיסטורי של וינסנט גיימס דאולינג, שהיה חוקר אוסטרלי שהסתובב כאן בתחילת המאה התשע עשרה. רוב המסלול רבוד חול אדום, חצץ ובוץ מהודק והוא ריק לתפארת… וכמו שעלון התיירות שהודפס לטובת הדאולינג מציין: "זה המקום בו הדרך הופכת חשובה יותר מהיעד אליו אתה מתכוון להגיע…"

תכננתי לרכוב קטע קצר של 180 ק"מ באותו יום, כך שעזבתי את טרגומינדה בסביבות עשר בבוקר. השמים התבהרו מענני הגשם ששכבו על הנוף כל הלילה ומזג האויר היה מעורפל וקריר ושוב ראיתי המוני בעלי חיים בשולי הדרך. הבולטים שבהם היו ציפורי האמו שניכרו בכל מקום, בכל גודל. רצות אנה ואנה מה שגרם לי לצחוק בקול בתוך הקסדה, כי כשהציפור הזו רצה זה אחד הדברים המצחיקים בטבע.
קטע אחד במסלול, כלל רכיבה לאורך "גדר כלבי הבר" שהיא מבנה מדהים כשלעצמו. כשרכבתי לצד הגדר, היא ממש היפנטה אותי כי היא במצב מצויין ורצה בגבול שבין קווינסלנד לניו-סאות'-וויילס. היא הוקמה בין 1880 ל- 1885 והיא ארוכה מהחומה הסינית…הגדר המקורית היתה באורך 8,614 ק"מ, אך היום אורכה "רק" 5,614 ק"מ והיא עדיין מתוחזקת. הגדר הוקמה כדי למנוע מכלבי הדינגו dingoes והארנבות, לעבור לצד הדרום- מזרחי הפורה יחסית של היבשת (היכן שהם הושמדו באופן המוני) ולהגן על עדרי הכבשים של קווינסלנד  Queensland. (חווה אחת בלבד איבדה מעל 11 אלף כבשים לשיני כלבי הדינגו לפני הקמת הגדר).
אורכה העצום של הגדר, מדגישים את גודלו של חבל הארץ הזה. יש כמה חוות לגידול בקר וכבשים באיזור הגדולות פי כמה, ממספר מדינות באירופה.

הגעתי להאנגרפורד, תחנת עצירת הלילה שלי – בשעות המוקדמות של אחר הצהריים וחניתי ממש בסמוך לרויאל מייל הוטל" שהוא מוסד שהוקם ב- 1873 ועדיין בשימוש. המקום שימש כתחנת ביניים של חברת הכרכרות "קוב ושות'" ובראשית המאה העשרים האוכלוסיה הגיעה לשיא של מעל 100 תושבים. בעוד שהיום, המקום על חמשת המבנים שלו והמלון/פאב/כל-בו – מונה 10 תושבים בלבד.

הפאב המכונה גם: 'מלון', בזכות כמה חדרים שהוא משכיר. בעיני, שכיית חמדה של ממש. הוא כולל את כל מה שאני אוהב בפאבים של האאוטבק. הקירות בפאבים של האאטובק, מכוסים באין ספור מזכרות מאנשים שממש חיו שם ובעיקר של גיבורים מקומיים אמיתיים. ניתן למצוא את המזכרות של "אלופי גוזזי הכבשים" ו "אלוף מגדלי הבקר" משנים עברו. ברוב המקרים, אין למצוא שם טלויזיות LCD על הקיר ובוודאי לא מכונות הימורים כדוגמת משחקי פוקר אוטומטיים, אותן ניתן למצוא בכל פינה בערים הגדולות. אם מנוגנת מוסיקה, היא לא בוקעת מגרונם של רמקולי ענק אגרסיביים – המונעים ממך לנהל שיחה עם חבר למשקה… אלא מתוך מכונת תקליטים ישנה. בעל המקום, מכיר כל אורח בשמו והאוכל בדרך כלל מעולה.
שכרתי את אחד מחדרי הפאב ויצאתי לסיבוב ברחוב היחיד בעיירה. בסמוך, היו כמה בתי עסק ומשרד חדש של "הרופאים המעופפים". באותו לילה התקיים המשחק הראשון בסדרת שלושת המשחקים של ליגת הרוגבי “State of Origin”, משמעות הדבר; פאב מלא ("סטייט אוף אוריג'ן", הינה סדרה של שלושה משחקים בין ניו-סאוט-ווילס לקווינסלנד שהחלה בשנת 1982 ואינה נופלת בדרמה שבה ובפופולריות שלה, מסדרת המשחקים בין בארסה לריאל-מדריד). הפאב היה מפוצץ באותו ערב… 12 לקוחות. האטרקציה העיקרית (פרט למשחק שנראה על מסך טלויזיה מיושן) – היה מוק, בעל הפאב ורעייתו שיריי. עוד תחום בהם הפאבים של האאוטבק מאופיינים בו הוא: "שירת הסְפָר" Bush Poetry . נחשפתי למשוררי הבוש עוד קודם בדיילי ווטרס Daly-Waters וגם בבירדסוויל Birdsville, חוויתי ערבי שירה כאלה בחניונים בהם לנתי.

[youtube url=http://www.youtube.com/watch?v=eCedBcEZ2G4>]

מוק הוא מספר/משורר נפלא. הוא סיפר סיפורים ושירה מהבוש לשתייני הפאב, עד לשעות הקטנות. הצלחתי לצלם אותו בוידאו מספר את סיפורו של בילי הייס (שנהרג בתאונה טראגית ב- 9 במאי 2011 לפני כחודש וחצי). כולנו השתכרנו כהוגן באותו לילה חוגגים את נצחונה של קווינסלנד על נ.ס.וו. ברוגבי ונהנינו מהפואמות המרתקות של מוק.

למחרת השכמתי לתוך חמרמורת קלה שחלפה לאחר ארוחה חפוזה וקפה כבד ושחור. נופפתי בעצב למוק ושיריי והמשכתי בדרכי. מאחר והאנגרפורד ממוקמת ממש על הגבול בין קווינסלנד לניו-סאות'-וויילס, הייתי צריך לפתוח את שער הגבול ולסגורר אותו מאחור… זה המקום היחיד באוסטרליה כולה, בו אתה צריך לפתוח ולסגור שער גבול. כי השער הוא חלק מאותה גדר המגינה בפני מעבר כלבי הדינגו דרום מזרחה.
המשך מסלול הדאולינג, היה מחורבש למדי מפאת החול האדום והעמוק שכיסה הרבה קטעים. ידעתי כי זו פיסת הדרך האתגרית האחרונה במסע כולו וברגע שאגע בדרך הסלולה, משמעות הדבר שחזרתי לציביליזציה של ממש. 4 שעות נהניתי מיתרת 220 הק"מ של הדרך החולית ובסופה הגעתי ל"שער הכניסה לאאוטבק": בורק Bourke.

חלפתי על פני בורק תוך התקדמות מזרחה. הכבישים הפכו רחבים וחלקים יותר ויותר והאדום של האאוטבק הוחלף בירוק של שדות מרעה וכותנה. עברתי בעד וולגט Walgett הנחשבת לממגורת הצמר, חיטה וכותנה של ניו-סאות'-ווילס. רכבות כביש ארוכות נושאות כותנה וחיטה, השאירו בשולי הדרך מעטה עדין של כדורי כותנה לבנבנים.
שדות תבואה רצו אל האופק הירוק שנמתח מצדי הכביש ונראה כל כך שונה, מהנופים בהם חלפתי רק כמה מאות קילומטרים קודם לכאן. שלטי פרסום החלו להופיע, מספרים לי מה המרחק עד לזכיין ההמבורגרים הבא, או עד כמה נמוך מחיר קרטון החלב של מותג מסויים במידה ואעצור בסופר הקרוב. סוכניות למכירת רכב החלו לבצבץ בכל כניסה לעיירה מזדמנת. העיירות קיבלו אופי צפוף ורעשני ככל שהתקדמתי.
ביליתי את הלילה בוויי-וואאה Wee-Waa אשר יחד עם כ- 2000 תושביה, הכריזה על עצמה כ"בירת הכותנה הקטנה של אוסטרליה".
מאחר וכבר התקרבתי לסידני, החלטתי לרכוב באיגוף קל, מבעד לאחד הפארקים היפים של היבשת. "פארק הפסגות של בארינגטון" Barrington Tops National Park , אף שהפארק נמצא במרחק של 200-250 ק"מ מסידני, מעולם לא יצא לי לרכוב בו. תוך התנועה לאיזור הפארק, הצבעים השתנו שוב. הרכיבה בעמקים ובכבישים סלולים היטב, הכילה חוויית המצאות ביערות גשם – מהסוג המוכר כאתרי המורשת של "אונסקו" ובמרומי הפיתולים, עם הגיעי למישורים העליונים, חוויתי מעבר בנוף אלפיני של ממש, הטמפרטורה נפלה אל מתחת ל-10 מעלות צלזיוס ופשוט קפאתי.

רכבתי בנתיב Thunderbolt Way, כביש הנחשב לאחד הטובים לרכיבת אופנועים באוסטרליה. מעולם לא רכבתי בדרך,  בה עומדות כל כך הרבה מצבות ולוחות זכרון, לזכרם של אופנוענים שלא השלימו את המעבר בה. לא ממש מיהרתי וניסיתי להפיק מקטעי הנוף סביב, את המירב ויחד עם זאת, הבנתי היטב, עד כמה קל לאבד כאן את הראש ולהתמגנט לתחושת הוורטיגו שפיתולי הכביש מעניקים לרוכב אופנוע מהיר.
עצרתי לצד הדרך ליד שלט שנכתב ביד, בו הוצעו סידורי לינה ללילה ואחר עוד 15 דקות רכיבה בדרך עפר שחלפה בין חוות בקר לחלב, הגעתי לבית קטן שעמד להשכרה לסוף השבוע. שילמתי עבור שני לילות ולאחר מקלחת חמה, ליקטתי קצת עץ לתוך תנור החימום והכנתי ארוחת ערב.

בפוסט הבא – אתייחס בעוד כמה מילים למסע ולציוד שנשאתי איתי.
ד"ש מאוסטרליה.
צחי.

———————————————————————————————————————————————-

תרגם וערך-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לצחי.

———————————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות and כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה