אומרים ישנה ארץ. ארץ אוֹפְנוֹרְבֶגְיָה

אי שם בסוף העולם מישהו מבין סוף סוף לנפש אופנוען. כי מי שסלל את הכבישים במערב נורבגיה, ידע כי יש מקומות שאפר להתחבר אליהם ממש, רק על שני גלגלים.

הצג את הוראות הגעה אל Åndalsnes, Norge במפה גדולה יותר

אחד עשר ימים בדרך

שמים אפורים, עננים גבוהים מאד בצבע פלדה וגשם העומד לפרוץ בבכי בעוד כמה שעות, פתחו את היום האחד עשר של המסע. סופסוף חנויות נפתחו וגם הבנקים. שלושה ימים רצופים הכל היה סגור עקב חגיגות ושבתות. היינו חייבים לעצור לסידורים; כמו החלפת יורו לקורונות נורבגים. אחרת, נמשיך לשלם ימבה של עמלות המרה בכל תשלום; קניית אביזרי חשמל למיניהם – כבלים שפופקין איבד ועוד… בהמשך עוד חיכתה לנו היום דרך ארוכה והשלמת פערי קילומטרז' מהימים הקודמים.
ארוחת הבוקר הסתיימה בשעת בוקר מוקדמת וחיכינו לשעה 09:00 לפתיחת החנויות והבנקים.
10:30 ואנו ערוכים לצאת לעוד יום רכיבה, אלוהי הגשם התחשב… ושלח רסיסי טיפות קטנות ועדינות פה ושם.

החלטנו לצאת לדרך צפונה על כביש 55 לכיוון היעד הבא, מרחק של 400 ק"מ. בדרך נכנסנו לבקר את הקרחון Nigardsbreen, אחד משלושת הקרחונים הגדולים בנורבגיה. הגענו דרך כביש הגישה למקום, ההגעה לקרחון נעשית באמצעות סירה ואחריה יש קטע של הליכה רגלית, סדר גודל של שעתיים וחצי. החלטנו שמיצינו את ההיכרות עם האופי הקריר שלו, צילמנו די ויאללה קדימה. חזרנו לרכיבה. הגשם התחזק ככל שטיפסנו לגובה במעלה ההרים. בתחנת הדלק המקורה בין העצים, עצרנו ללבוש את חליפות הסערה ויצאנו להתמודד עם תהפוכות מזג האויר. הגשם כבר לא התאפק יותר ופרץ בבכי זלעפות ורחץ את ההרים, הכבישים והשקה את נוף הפרא סביב. שלוליות החלו להיקוות בשולי הכביש ומעליהן זחלו שולי ערפל כבד שהחל לכסות את ההרים. כמו קטע של סרט בדיוני; רכבנו להנאתנו במהירות סבירה של 60-50  קמ"ש. כמו ריקוד סלואו אלגנטי, מחייכים ונהנים. אכן כן. השמועה נכונה. בדקנו; החיים יפים!

כמעט ולא היתה תנועת אופנועים על הכביש בשוני גמור ליום האתמול (כנראה, שאין יותר מידי משוגעים כמו השועלים…). ככל שהמראנו, מזג האוויר השתנה לקררררר וגשום עוד יותר, חלפנו על פני כבישים מוכרים באיכותם; מהממים ומפותלים וחצינו עיירות ציוריות ומנהרות אינספור. מנהרות קרות מאד; דמיינו לעצמכם, שאתם רכובים על האופנוע ולבושים היטב, חולפים על פני וילונות יריעות גומי גמיש, כאלה המשמשים דלת כניסה לחדר קירור ארוך ומקפיא. זאת בערך התחושה… המנהרות מלאות במים המחלחלים מהתקרה וממעלה ההר, הסלעים בדופן הפנימית "מזיעים" ממש והכביש רטוב לגמרי כאילו שיורד גשם פנימי. מסך ערפילי של תרסיס מים, מלווה אותנו לכל אורך חדר הקירור הזה. הקור מקפיא את העצמות וכפות הידיים. במנהרה ארוכה אחת, הגענו לכיכר תת קרקעית מרכזית (כזה דבר עוד לא ראינו…). שלוש מנהרות נסיעה נפגשות בכיכר ענקית בקוטר של 40 מטר, בבטן האדמה (מראה מדהים…), במרכז הכיכר דמיינו כדור פחוס לצורת ביצה עומדת, המחוברת בקצותיה לתקרת המנהרה ולמרכז הכיכר, עיצוב אדריכלי וטכנולוגי יוצא דופן ומרשים.

למרות הגשם העז שלא פסק לרגע, (טוב, מאיפה הנוף הירוק הזה? נכון! מהגשמים…) המשכנו, עלינו וירדנו את ההרים בשיפועים של 10%, הכבישים התפתלו בפניות של 180 מעלות על צלע ההר וחייבו להוריד לראשון בכל פניה עם עליה חדה, מחדש. זוויות ההטיה נשקו לזווית ישרה והגענו לגובה של 1,623 מטרים. חלפנו בתוך פסגות מושלגות וקירות שלג בגובה של כשלושה מטרים המגיעים עד לכביש.
ההרים המושלגים ועטופי הערפל, בהקו בלבן עדין ומתחתיו סלעים שחורים וגסים. מהזוית הזו הנוף נראה אחר לגמרי. מרחיב אישונים ועוצר נשימה. עוצמה שניכרה בכל; בענק, בגדול, ברחב, ובגבוה. ההרים בגוונים של שחור ולבן צחור ונראו פתאום כמו דלמטי… אז החלטנו לקרוא להם "הרי הדלמטי".  למרות הגשם העז והערפל הכבד, נפעמנו והתרגשנו מהחוויה המרתקת. האדרנלין דחק את העייפות. כל שרצינו היה; להמשיך ולרכוב עוד ועוד ללא הפסקה. תחשבו שאתם מגיעים למוזיאון אמנות ונותנים לכם אפשרות להלך ולרכוב בתוך הציורים או הפסלים. זה רגע שמרגישים בו סוג של ענווה וכבוד אל מול דברים גדולים מאיתנו. בנקודות עצירה רבות לאורך הדרך הנצחנו את השכרון הנוף הזר לנו כל כך. הרכיבה בתוך צמר הערפל הוסיפה להיי הכללי של המסע ריחפנו (על האופנועים כמובן…) ודאינו כציפור דרור חסרת דאגות. אי-שם במרומים.

זה הי יום של מהירות רכיבה איטית, רטובה ולעיתים אף מסוכנת מאד. השעה כבר 21:30, 423 ק"מ חדשים ומאתגרים נוספו למד המרחק של כל אחד מאיתנו. זוכרים את הספרה 2…? אז, נכון להיום, אנחנו כבר על 3648ק"מ!
עייפים ורטובים, המשכנו בדרכנו לעיר Andalsens, למלון גראנד-הוטל, במלון מחכה לנו הסוויטה 414 בקומת הגג, כיאה לסיום יום רכיבה שכזה. נבלה את הלילה בשינה עמוקה ומלאת חוויות חדשות.
בהחלט שיש על מה לחלום….

מארץ הפיורדים. תודה לפירגונים וחג שבועות שמח. אורי, מיכאל ועבדכם; איציק.

———————————————————————————————————————————————-

ערך-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאורי, מיכאל ואיציק.

———————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   יש 10 תגובות, הוסף תגובה    

ראשונים גם ביום ראשון

השכמה מוקדמת, כבישים נקיים, מפלי מים ויום רכיבה בתוך יצירת מופת

הצג את הוראות הגעה אל Sogndalsfjøra, Norge במפה גדולה יותר

יום רכיבה 10

שמש נעימה של בוקר מקישה מבעד לחלון מרפסת הגג של הסוויטה הכחולה מס'  1310  בעיירה Sand  ומעירה את השועלים, ענני כבשים על רקע תכול, מכסים את השמיים, הולך להיות אחלה של יום. בוקר שקט ושלו של יום ראשון (כמו השבת שלנו….), כל העיר עדיין ישנה, שקט מופתי נשמע ברחובות ומחוץ למלון והרעש היחידי מגיע מאתנו.
07:30 ואנחנו במגרש החנייה (חרוצים… לא?, אין ברירה, צריך להשלים פערים…) מזוודים את האופנועים, מבצעים בדיקה יומית ויוצאים. נהמת האגזוזים והרכיבה לארוחת הבוקר, מפריעה את שלוות המקום ואנחנו משתדלים לרכב על ראשון ב- 1500 טורים ולגלוש למסעדה, האופנועים מסודרים אחר כבוד עם הפנים ליציאה בסמוך לחלונות המסעדה ועל שפת המים מול המרינה. כרגיל, פתחנו את חדר-האוכל, לפנינו ארוחת בוקר עשירה, מגוונת, יפה ומסודרת כמו "חיילים" במסדר המפקד. אכלנו, לגמנו והכנו סנדוויצ'ים להמשך היום – מיכאל עם הבייקון והצהובה, אורי עם הדג המלוח ואני עם הריבה והצהובה. תפילת הבוקר על שפת המים, מלווה בשמש חורפית קרירה מאד הפותחת כהרגלה כל יום וגם את יום הרכיבה העשירי.

08:30, הטמ"פ בחוץ; 10 מעלות. לבושים ועטופים היטב. יוצאים לדרך…
יום ראשון כבר אמרנו… הכבישים ריקים לגמרי ויש תחושה פנימית שזה רק שלנו… קילומטרים של רכיבה ורק אנחנו על הכביש, איזו תחושה נפלאה !
הכבישים מתפתלים להם להנאתם ואנחנו מתמזגים עם הנוף הפראי, הרוח והחופש. אחרי כמה דקות של רכיבה אוטונומית, אנו מזהים הזדמנות פז ומתקבלת החלטת דירקטוריון מהירה מאד, שעושים צילומי כביש וקטעי ווידאו ובמיוחד במנהרות.
התחלנו לצלם, נוסעים קדימה ואחורה, אחד מחכה, שניים מגיעים וכך חוזר חלילה לכול אורך הדרך, פוגשים מנהרה מיוחדת ומצלמים שוב, כביש מפותל ומתחילים הלוך וחזור, מבצעים פרסה במרכז הכביש ושוב ממשיכים, כך, לאורך ציר התנועה צפונה במשך כשעה שלמה. מכוניות מתחילות לנוע על הכבישים בתנועה דלילה אחת לכמה דקת טובות ואנחנו ממשיכים לצלם.
אני תופס את מקומי אחרי המנהרה בעמדת הצלם ופתאום, אופס, הבלון התפוצץ, הבלון נקרע…", נספח הרבנות הראשית בנורבגיה, כבוד הרב אורי החליק בפניית פרסה באמצע הכביש הראשי על אי התנועה מסומן (למזלו…) התנועה אכן הייתה עדיין… דלילה ואל דאגה, למעט נזק פלסטי לארגז השמאלי האופנוע לא ניזוק כמו גם כבוד הרב. התמונות מראות זאת.

אחרי האירוע שנגמר בטוב, המשכנו ברכיבה מנהלתית וסדורה בהתאם לתוכנית . ממשיכים לחצות כבישים ומנהרות (עברנו את המאה לפחות…), אינספור מפלים הנופלים בשולי הכביש. שצף קצץ של געש ומערבולות שרק כוחות הטבע יכולים לספק, עוצמה אדירה של זרימה מגבהים של מאות מטרים. אי אפשר לתאר במילים את שרואות עינינו, אני מקווה שהתמונות יצליחו לתת את תחושה וההרגשה.
הכביש ממשיך להתפתל ומטפס במעלה ההר, הנוף מתחיל לקבל גוונים וצורות אחרות; פחות ירוק ויותר מסולע וניצב. הרבה פסגות מושלגות ואתרי סקי (לא פעילים כעת…) המבצבצים למרגלות ההרים המושלגים. קבוצות נוספות של רוכבים מתחילות לנוע על הכבישים ואת חלקם אנחנו כבר מכירים מעצירות קודמות ואפילו, זוג רוכבים בעל ואישה על שני גולדווינגי'ם דנדשים, נראים מרשימים ומדוגמים. בקטע מסויים, הצטרף אלינו בחור גרמני על אפריקה טווין מזווד להפליא. מסתבר, שגם הוא רוכב לנורדקאפ וחלק מהמסלול שלו חופף למסלול שלנו. רכבנו כמה ק"מ ביחד כולל חציית מעבורת ונפרדנו לשלום. נראה שניפגש שוב בנורדקאפ.

מזג האוויר מאיר פניו ואנו רוכבים להנאתנו ביחד עם שולה בתוך הציור הענקי הזה שנקרא – נורבגיה. התחושה והסיפוק אדירים מכדי לתאר במילים, כל יום שעובר (ואנחנו כבר בעשירי…) התחושות מתעצמות. הנופים הופכים ליותר פראיים ומסקרנים והחוויה הופכת למוחשית יותר ויותר.
20:00  עפ"י השעה המקומית ואנו עושים דרכנו ללינת הלילה במלון פארק בעיר Sogndalsfjora אחרי יום גדוש ועמוס בחוויות של פעם בחיים.

כל השלג הלבן כאן על ההרים סביב, מזכיר לי חלב שמזכיר לי עוד משהו: חג שבועות שמח.

שועלים בדרך לנורדקאפ.

איציק

———————————————————————————————————————————————-

עריכה בקטנה-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאיציק אורי ומיכאל

———————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   יש 4 תגובות, הוסף תגובה    

שיר השרירים לרגלָים

ביום התשיעי הגיעו השועלים לשיזוף במרפסת של אלוהים. טיפוס מיוחד להר מיוחד.

הצג את הוראות הגעה אל Sand, Rogaland, Norge במפה גדולה יותר

היום התשיעי
אחרי יום הרכיבה הבלתי נגמר של אתמול ולינה מפנקת במלון Lilland בעיר Tau התעוררנו לבוקר ערפילי ולח. השמיים בקושי נראים וצמרות העצים, גגות הבתים, פנסי הרחוב וכל מה שנמצא מעל גובה של 5 מטרים, טבול בענני ערפל כמו קצפת חלב לבנה. מראה מרשים. אך אל דאגה, ידענו כי השמש אמורה לזרוח. כך הבטיחה החזאית של אתמול ואף יתחמם מעט יותר.
את ארוחת הבוקר במלון סעדנו ביחד עם חבורת האופנוענים השבדים, שבזכותם אנחנו כאן. שיחות על חוויות אופנוענות, מסלולי רכיבה ובכלל … ליוו את ארוחת הבוקר המשותפת – חבר'ה נחמדים מאד, ככה זה, כשאתה אופנוען, החיבור מיידי. די שיש לך שני גלגלים ומנוע. קוד סודי, עליו נשפכו מליוני מילים, אלפי ספרים ואין ספור מחקרים. זר לא יבין זאת. אך מה שמעניין; עשר דקות אחרי שהוא יעלה על אופנוע – הכל יתבהר לו…מוזר.

סיימנו את ארוחת הבוקר וכמובן שהצטלמנו למזכרת. התארגנות של בוקר; היי ביי לשבדים ויציאה לכיוון מצוק ה- Preikestolen הידוע גם כ"צוק כס המטיף". מחכה לנו יום אתגרי הכולל טיפוס רגלי לגובה 604 מטר.
הגענו לחניון מתחת למצוק שהזכיר את אלה של הקרן הקיימת… כמעט בין הראשונים, קבוצה של שלושה רוכבים, הקדימה אותנו במעט. את ההר לא ראינו כלל וכלל בגלל הערפילים שכיסו את חלקו הגבוה. החלפנו לבגדי הליכה, קשרנו את האופנועים ואת ציוד הרכיבה וקדימה הפועל…

עם תחילתו של הטיפוס ממגרש החנייה בשעה 10:00 , מצאנו עצמנו על שביל מהודק רחב ידיים, שנתן תחושה של קלילות. בשלב הזה, גם הטיפוס במעלה השביל לא דרש מאמץ ששמנו לב אליו. התקדמנו מחייכים, טובי לב ועליזים. השיפוע סביר בהחלט ואפשרי גם למועמדים ל"יפה והחנון".
חצינו כביש ראשי והמשכנו לטפס בשביל והשיפוע היה עדיין סביר. אך כעבור כמה עשרות מטרים… הפך לרצף אבני חצץ בינוניות ואלה התחלפו במהירות לאבנים גדולות יותר ובהמשך, סלעים של ממש, בולדרים המסודרים ב"הנדסה טבעית" נקרא לזה. מעין שיפוע מדורג. הטבע כנראה לא מכיר בסטנדרטים המקובלים של בנייה. לא רוחב המדרגה וגם לא הגובה בין אחת לשנייה. למעט מקומות בודדים עם יובלי מים זורמים, בהם נסללו שבילים מצופים עץ ומסודרים.
התקדמנו עוד במעלה וזוויות הטיפוס החלו להזדקף ל- 90 מעלות כמעט והעסק נהייה קשה יותר ויותר. שועלים או לא …? המשכנו במסע הכומתה במעלה התלול.

לאחר כשעה, בשלב מסוים של הדרך ובעקבות מאמץ לא קטן, הגענו למשטח אופקי וחלק, המהווה את תחנת הבסיס לקטע הטיפוס האחרון אל ראש המצוק. מאחורינו השתרך שובל ארוך של אנשים בשלל צבעים וסגנונות. ולפנים, במרחק של כמה מאות מטרים, קומץ אנשים כבר ירדו מן המצוק. לחגיגה מצטרפים מבוגרים, קשישים, ילדים, תינוקות בני שנה וכל מי שחפץ בכושר קרבי על הבוקר אפילו כלבים. הגענו לגובה בו הנוף נפתח לפנינו והתחלנו סוף סוף לקבל קצת דיבידנדים; להרגיש ולנשום את הנוף המרשים הפרוש כמו קסם מהאגדות. מונח על כף היד ונמתח עד האופק.  אתנחתא קלה בקומת הביניים וממשיכים בטיפוס.
כחצי שעה נוספת של טיפוס תלול ונושק למצוק עם תהום פעורה של 600 מטרים הביאה אותנו לגג העולם ממש!

עוד ועוד אנשים המשיכו להגיע אל הקצה המצוק והרחבה התמלאה במהרה. השמש כבר זרחה במלוא עוצמתה הסקנדינבית. הערפילים התפוגגו לגמרי ופצחנו בסדרת צילומי סטודיו להנצחת האירוע ובהנחיית רבי אורי מדען השינה הצמוד, תפסנו תנומה קלה לקראת הירידה. חלפה כשעה, המרפסת האלוהית הקטנה שלנו… המתה אדם כמו בחגיגות יום העצמאות שלנו… הצפיפות הפריעה לנו. החלטנו שהגיעה העת לרדת לפני שיהיו דחיפות בתור למטה וזה יכול בהחלט, להיות לא נעים…
הירידה הייתה קשה יותר מהעלייה ואף נמשכה יותר זמן. הדילוגים בירידה הפעילו את שרירי הירכיים למנוע הידרדרות במורד התלול. זוכרים – העלייה האנכית נושקת ל- 90 מעלות.
הגענו לתחתית ההר המאתגר ו ב-16:30 יצאנו להמשך המסע. טווח הרכיבה של 150 ק"מ עד לנקודה הבאה. העיירה sand

22:00 התחילה מסיבה בפאב זה היה הסימן להודות שאנחנו רואים הכל דרך עיניים עצומות למחצה. פשוט גמורים. אז יאללה למיטות… לא לפני שנפרדנו מ-260 שקלים. אמרתי כבר; יקר בנורבגיה…

המשך מחר. דש משלושת המטפסים לנורדקאפ.

איציק

–————————————————————————————————————————————————

עריכה-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות למיכאל אורי ואיציק

————————————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   יש 7 תגובות, הוסף תגובה    

יום רכיבה שִמשי מברלין לדנמרק

העניינים מתחילים להכנס לקצב: רכיבה, ארוחה, חניה, רכיבה.

ננסה להעביר כאן את ריח המרחבים. ואגב, מזל שפרות וסוסים לא יכולים לעוף…

פרידה מברלין – בשער ברנדרבורג.

הצג את הוראות הגעה אל Rømø, Denmark במפה גדולה יותר

יום האתמול התאפיין שוב בטיול לילי ברחובות ברלין וארוחת ערב במסעדה מזרחית – או ליתר דיוק; מסעדה טורקית. סופסוף אוכל שמדבר עברית ואפילו בעלי המקום, מקשקשים בשפת מותגי המזון שלנו: – חומוס, פלאפל, שניצל, קבב… היה בהחלט טעים – (כנראה כשרעבים הכול הולך…). נראה לכם כמו טיול משפחות ולא אופנועים? זה היה רק ל"חימום הקנה"; כבר אמרנו: "האופנוע – על בנזין, אנחנו – על אוכל טוב" . מי שמחפש סֶבֶל וסכין בין השיניים, או ענני אבק ועקרבים בשק"ש. לא הפעם. האמת, גם אנחנו מחפשים… אבל מה לעשות. אירופה בעונה הזו כלכך מהנה ומפנקת, שאנחנו מוותרים כרגע על האקסטרים 🙂 אך הסירו דאגה מליבכם, הטיול האמיתי מתחיל מדנמרק.

ברלין בתנאי שדה… כאילו

היום הרביעי התחיל השכם בבוקר עם חדירת קרני השמש לחדרנו, 05:00 קצת מוגזם לא…? מזמן שלא ראינו כזו שמש…רמז לבאות. התעוררות והתארגנות רגילה של בוקר ויוצאים להביא את האופנועים מהמחסן השמור. מעמיסים את כל הציוד ויוצאים את העיר לא לפני תמונת "הניצחון" מחויבת המציאות, למרגלות שער ברנדרבורג.

רגע, ראשית קצת מו"מ עם השומר במקום, שלא הסכים שנעלה עם האופנועים על הרחבה, אבל בסוף הצלחנו… ישראלים לא ??? ילד ברלינאי שעבר במקום במקרה, זכה להנציח את האירוע המרגש. משם יצאנו דרך רחובות העיר – סיוט אמיתי, התפתלות וקצב איטי. ועם כל כובד הציוד וארגזים… זוכרים את השמש?… כן ! אז גם חם. על ממש.

זהו, יצאנו מהעיר הגדולה לעבר צפון גרמניה, לגבול עם דנמרק. כיוון כללי; המבורג. חתיכת 500 ק"מ של רכיבה רצופה על כבישים מהירים וכמה קטעים של כבישי משנה באיזורים כפריים. חוויית רכיבה ענקית מרגשת. לאורך הדרך, נפגשנו עם קבוצות שלמות של רוכבים, מכל המינים והסוגים. גם בחניות הביניים וגם בכבישים עצמם. בעיקר הרליסטים. בחלק מקטעי הדרך, הצטרפו אלינו מאחור אופנוענים שהאריכו את שיירת השועלים הדוהרת ליעדה הבא. הדרך ארוכה ארוכה. הרבה יותר מיום הרכיבה הקודם, מד המרחק מתחיל לצבור ק"מ והנה אנחנו עוברים את 1000 הק"מ הראשונים שלנו – ובסך הכל עברו רק יומיים של רכיבה. על פני הדרך ובתחנות הביניים, מה לעשות, העושר המוטורי כאן מעורר קנאה. אנחנו מבחינים באין ספור תופעות מוטוריות וסגנונות מיוחדים של כלי רכב. לאורך הדרכים מימין ומשמאל, נשקפים נופים בירוק שלא נגמר בעיניים, מאות תחנות רוח מפוזרות על מישורי הרוח בצידי הדרך ובסמוך לכביש המהיר ונראה כאילו הן סוג של גידול חקלאי בתוך השדות הירוקים.

מזג האוויר ממשיך להתל בנו; היום חם מאד. תנועת האופנוע מול האויר, אינה עוזרת בצינון (כמו יולי אוגוסט שלנו…), ובנוסף, זו עונת החיזור והחתונות של כל החרקים באיזור וכולם; חיפושיות, יתושים, חגבים ובנוסף, כולל כל האורחים שהם הזמינו; נדבקים, נמרחים ומלכלכים את האופנוע… (מזל שפרות וסוסים לא יכולים לעוף) חובה לנקות את המשקף כל תדלוק, שאם לא, שדה הראייה נעלם.

יש רגעים המוכרים לכל רוכב…

אחרי רכיבה ארוכת שעות, הגענו לגבול דנמרק; מת. ריק. שומם לגמרי. אין איש בסביבה שיכול להנציח את שלושתנו; "הלו!! יש מישהו בבית?"…נאלצנו לצלם אחד את השני או אחד את שנינו, פתאום הגיח רוכב אופניים מכיוון גרמניה, כשאורי סימן לו לעצור – עם תנועות של 'לצלם אותנו' – הוא פשוט עשה סיבוב פרסה וחזר לגרמניה – אפשר להבין אותו…אולי חשב שאורי איזה שוטר תנועה – שימו לב לצילום כאן :-))).

נכנסנו לדנמרק והתחלנו ברכיבה על כבישי סרגל שלא נגמרים גם באופק. כמו חוד של מחט שבורח כל הזמן קדימה. בתים ציוריים ואין ספור אחוזות, ובשדות רועים סוסים, פרות, כבשים, אווזים ושאר רכיבים שיכנסו לנו יום אחד ללאפָה…

היעד ללינת הלילה; Lacolk Camping in Romo. נמצא על אי בשם רומו בדרום מערב דנמרק. הגישה לאי; רכיבה של 10 ק"מ על סכר נמוך מאד (כמה מטרים בודדים מעל פני המים) וכביש מעליו. פשוט מדהים לרכוב כך; כמו לרחף על המים. הגענו בשעות אחה"צ, השמש כבר התחילה לשקוע והשילוב של שמש, מים ומרחבים שלא נגמרים – הזכירו לנו בכל רגע, למה כלכך רצינו לצאת למסע הזה.

הגענו לצימר חמוד הכולל: חדר שינה למיכאל, חדר ילדים עם מיטת קומותיים לאורי והסלון לאיציק. מטבחון מאובזר ומושלם לגמרי והכי חשוב! אין שירותים ומקלחת בתוך הצימר (כן! מה שאתם שומעים…). יש בניין שירותים מרכזי. נקי, מצוחצח ומבריק, שהכניסה אליו עם כרטיס מגנטי – (נגמרו האסימונים של פעם…).

האטרקציה של המקום – חוף ים ברוחב של 1500 מטרים עד לקמפינג. רבוד חול-ים קשה הניתן לרכיבה. אפשר להגיע עם האופנועים עד לקו המים ופשוט לרכוב על החוף כמו 4X4 . זו הייתה חוויה אדירה לרכוב כמו ילדים מתלהבים על רצועת החוף המהממת הזו; לאורך ולרוחב. למעלה ולמטה – פשוט חוויה אדירה ומיוחדת. עכשיו, יש פה באינטרנט איזה נודניק, העורך של הבלוג, שמבקש צילומים עם שקיעות ונופים. אז החלטנו לביים קטע כדי להרטיב לכולם את העיניים והחשק. כלומר, לא רק חתנים וכלות הולכים להצטלם על שפת הים. גם אנחנו. (ומזל טוב ליוני העורך שלנו- לחתונת בתו טל, הערב 31 במאי 🙂 ) מה נאמר? מקום מרחיב ריאות ולב. בהחלט מומלץ ושווה להגיע ולנסות… גם אם אין שירותים ומקלחת צמודים.

יום רכיבה מהנה הגיע לסיומו, חוף ים מטריף ואוסף חוויות משותפות לשלושה משוגעי אופנועים.

תביטו בצילום הזה ותבינו הכל 🙂

וכמו כל סיומת של בלוג…ניפגשו מחר. הפעם בשבדיה.

מיכאל איציק ואורי. שועלי מדבר באירופה.

———————————————————————————————————————————–

ערך-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאורי, מיכאל ואיציק

———————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   יש 6 תגובות, הוסף תגובה    

קודם כל: אופנועים

יאללה לדרך. הפוסט הראשון, יש בו אולי אינפורמציה יבשה. אך תהיו בטוחים שהאדרנלין הרטיב להם את הגרביים.

"אז הנה זה מתחיל, הגענו היום למינכן בטיסה ישירה אחרי שעות המתנה ארוכות ומתישות בנתב"ג. מזוודות עמוסות לעייפה בציוד רכיבה וכל מיני …ודיילת חמודה שוויתרה לנו על קרוב ל- 700 ₪ עודף משקל בתנאי שנממן לה את לימודי רכיבת האופנוע שלה…

מימין לשמאל: איציק, מיכאל, אורי.

מזג האוויר במינכן, גשום אף יותר מהתחזיות האינטרנטיות שבדקנו בבית.

הגענו לעיירה בשם Landshut כ-35 ק"מ ממינכן לקבלת האופנועים. ההגעה לעיר הייתה באוטובוס היוצא מנמל התעופה במינכן בעלות של 10.5 יורו לאדם. נסיעה של 40 דקות, הביאה אותנו לתחנת האוטובוס המקומית.

להצגת מפה- לחץ כאן

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות and כללי   ·   יש 14 תגובות, הוסף תגובה