בתום הפרק הארצות-הבריתי. גבי ממשיך לבד

חוצה לבאחה קליפורניה ושועט במדבר עד לה-פאז

הצג את הוראות נסיעה ל-La Paz, México במפה גדולה יותר

יום ראשון 9.9.2012
הבוקר התעוררתי מוקדם מאד לקראת נסיעה לא ארוכה אבל מסמלת את העובדה שזהו הקטע האחרון של המסלול  בארה"ב. יצאתי על ה – 111 לכוון מזרח ועליתי על ה -74 לכוון דרום. הטמפרטורה בשעה 8:00 בבוקר כבר 35 מעלות, אך עם הפניה דרומה, הכביש עולה לרמה שמקיפה את העמק ומייד הטמפרטורות מתחילות לרדת עד 30 מעלות שזוהי כבר רכיבה אחרת לגמרי. לאחר מכן חברתי ל -371 עד  Aguana ומשם על 79 עד לעיירה Julian שם ציפתה לי הפתעה נעימה, בדמות בית-קפה עם מאפיה ועצרתי לארוחת מתוקים, שכללה עוגת אגוזים עם גלידה טעימה וכוס קפה לנפש. משם המשכתי דרומה על ה -78 ולאחר מכן 67 ובתכנית שלי היה להפעיל את ה GPS ולהמשיך איתו ולעקוף את סן דייגו. אבל למכשיר יש דעה משלו והוא מושך לכבישים המהירים שאני לא אוהב לרכוב בהם ואני מושך לכבישים צדדיים עד שבסופו של דבר, הוא הביא אותי למוטל שהזמנתי – מה שלבד לא הייתי מצליח. רגע לפני שירדתי מהכביש הראשי, ראיתי מולי לפתע דגל ענק של מקסיקו ואת העיר טיחואנה. לא הבנתי כמה קרוב המוטל למעבר הגבול עם מקסיקו שמחר אני עובר אליה – עם לא מעט פירפורי בטן. לא סיכמתי עדיין את הטיול המשותף המדהים שעשינו, נייג'ל יוסי ואני, במשך מעל ל-4 חודשים בארה"ב וקנדה, אבל בימים אלה אני לא מרוכז מספיק לנושא. יותר מדי דברים לא מאפשרים לי להיות רגוע לטובת זה. מקווה שהתנאים במקומות האיכסון בבאחה קליפורניה, יאפשרו את המשך הכתיבה המסודרת של המשך הטיול .

יום שני 10.9.2012
bay US  ו – Hola Mexico  כך התחיל היום שלי. אתמול הלכתי לישון מוקדם כדי להיות טרי לקראת היום אבל זה לא עזר, באמצע הלילה התעוררתי ולא ישנתי טוב יותר. בבוקר התארגנתי ויצאתי לדרך, עליתי על כביש 5 דרום שזורם בסופו לטיחואנה ולמקסיקו. הגעתי למעבר ויש שלטים: במידה ואתה צריך להצהיר כך מסלולים ימניים ולא שמאליים, לי אין הצהרה לקחתי מסלול שמאלי והופ אני במקסיקו. רגע מה עם חותמת בדרכון? מה עם האופנוע? עצרתי בצד, למזלי לא מאוחר מדי. החנתי את האופנוע ואיזה עובד מכס הדריך אותי לאן ללכת. הלכתי לדלפק ההגירה שמילא טפסים ושלח אותי לשלם מס מעבר ובסוף חזרתי אליו לקבל חותמת בדרכון ואז אני שואל האם זה כולל את האופנוע והא עונה לי: אני לא יודע תשאל בדלפק התשלום (Cajerito ) הלכתי אליו והוא אומר לי שעל האופנוע משלמים בבנק בעיר, לאחר דיון קצר בנושא, הוא הודיע לי שאפשר לעשות זאת גם בעיר לה-פז ממנה לוקחים את המעבורת ליבשה. אני הסתדרתי, אבל מה עושה מי שלא מדבר ספרדית? בעיה. ביציאה ממעבר הגבול, עליתי על הכביש 1D מכוון שהוא היה מסומן היטב. יש שני כניסות דרומה ה – 1 כביש רגיל וה – 1D כביש אגרה. רק מאוחר יותר הבנתי שזה היה נכון ביותר לעשות מכוון שאחרי 100 ק"מ כביש האגרה נגמר והוא מתחבר לכביש 1 שיורד עד הנקודה הדרומית ביותר בלשון, אבל הנסיעה בו היא איטית ביותר ועוד יותר גרוע, כאשר חוצים עיר או עיירה אז כל 100 שלט עצור או רמזור ולכן בעצם אם הייתי צריך לחצות את העיר טיחואנה בצורה כזאת, אולי לא הייתי מגיע היום ליעד. בהתחלה הכביש הולך לאורך החוף אבל ערפל כבד מונע ממני לראות משהו, מאוחר יותר כאשר מתחמם ואפשר לראות – אין מה. החוף לא יפה ועל הבניה הרבה והלא מתוכננת לאורך הכביש לא כדאי לדבר (מכוער). כאשר מתרחקים מטיחואנה, אפשר להתחיל לראות אזורי תיירות יפים יותר. העיר Ensenada מסמלת את סוף אזור התיירות הצפוני וממנה מתחיל מישור גבוהה מדברי בלי כלום, עד העיירה  Colonet שממנה מתחיל אזור חקלאי מרשים, שכולל מאות ואפילו אלפי דונם של בתי רשת וחממות של חברות ענק, פשוט מדהים. כל זה עד העיירה התיירותית La Quintin  שממנה מתחיל שוב מישור גבוהה ללא כלום עד העיירה  El Rosario שאותה סימנתי כיעד להיום. במציאות, היא קטנה ממה שנדמה היה לפי המפה, אבל מצאתי מקום נעים וסגור שיכול לשמור על האופנוע מה שהייתי צריך ליום הראשון שלי במקסיקו. אין ספק זוהי מדינה שונה מארה"ב כמעט בכל דבר: הכבישים, הנהיגה, הסימונים, האדיבות ובעצם בהכל. ממש לא קל להסתגל למצב החדש. אבל עם השעות מתרגלים ומתאימים את עצמך למקום. שכחתי לציין, שבאזור חקלאי ראיתי מחסן גדול של נטפים וזה היה מהנה לראות את זה. כאשר הגעתי לתחנת הדלק, כאן פגשתי לראשונה שני אופנוענים שמטיילים ביחד מזה חודש. אחד מהם ניו זילנדי על אופנוע דקר 650 , מטייל כבר 10 חודשים, בעיקר בכבישי עפר ובא עכשיו לאורך כל דרום אמריקה מאושוואיה בארגנטינה והשני אמריקאי העולה צפונה הביתה למדינת וושינגטון. אכלתי ארוחת ערב משובחת במסעדה מקומית טובה. 3 מנות ושתיה במחיר המבורגר בארה"ב, אז תגידו איפוא זה אמריקה?

יום שלישי 11.9.2012

הבוקר קידם את פני ערפל כבד שהיקשה מאד על הרכיבה שגם ככה היתה איטית מאד. אבל לאחר חצי שעה, התבהר מזג האויר ונהיה נעים והכל כהכנה למה שקרה לי אחר כך; פשוט נוף מדברי נפלא, באורך של לפחות 100 ק"מ של קקטוסים ממינים שונים, בצורות שונות ובגדלים שונים – חוויה מדהימה. שוב חסרה מצלמת הקסדה שתראה ותמחיש את הנוף הנהדר. בקטע מסויים של הדרך, נוסף לזה מדבר של סלעים באלפים שכאילו משהוא פיזר בעשרות ק"מ בצורה יפה בצידי הדרך, כאשר ביניהם ממשיכים לגדול הקקטוסים.  לאחר מכן, שוב רמה מדברית בלי שום נוף מיוחד וככה המשכתי עד שהגעתי ל – Guarrero Negro בה קבעתי את מושבי להיום. החוויה הנוספת היתה משהוא שקרוב לבית וזה המחסומים של הצבא. אתמול היה אחד כזה והיום אחד ולמרות שאני מסתדר יפה עם השפה, אין לי מושג מה מצפה לך בכל מחסום כזה. אני מניח שבעיקר מה שהם מחפשים זה סמים, אבל השאלות שלהם הם מהאגדה של פסח: מאין באת? לאן אתה הולך? ואחר כך מה אתה עושה? לך תדע מה להגיד לו. פעם אמרתי שאני מטייל במקסיקו ואז באה השאלה: כמה זמן? שיבקש את הויזה ויראה כמה זמן קיבלתי אבל לך תעצבן אותו עם תשובה כזאת. היום התפתחתי ועניתי לשאלה לאן אמרתי: גואטמאלה, זה עבד יותר טוב. נראה מה יהיה מחר.

יום רביעי 12.9.2012
היציאה מ –  Guarrero Negro היתה ברכיבה שיגרתית על מישור שהלך ונכנס מזרחה לתוך חצי האי ואז מתחילים להופיע הקקטוסים והנוף היותר מדברי היפה. ברמה גם מזג האויר טוב אבל לקראת ההגעה ל –Santa Rosalia שיושבת על הגולף של קליפורניה הכביש יורד מהרמה וביחד עם זה הטמפרטורות קופצות בהרבה מעלות. העיר משרתת את אזור המכרות העצום שמסביב ואין בה שום יופי מיוחד ולכן גם המשכתי לכוון דרום. עד העיירה Mulege  הנוף שיגרתי אבל העיירה עצמה היא נווה מדבר יפה, שיושבת על נחל הזורם לים ומסביבו התפתחה תיירות. לאחר מכן הכביש זורם לאורך החוף היפה שמורכב ממפרצים שבכל אחד מהם כמעט יש כפרי נופש או מלונות וחושות, כן כמו שאצלינו בסיני היה ככה זה גם כאן. לאחר מכן הדרך נכנסת ליבשה שוב ואז הנוף חוזר להיות מדברי עם קקטוסים והפעם נוסף גם צמחיה נמוכה בצבע צהוב שיוצר תמונה יפה של מדבר פורח. בכלל, לפני מספר ימים ירדו כאן גשמים חזקים מאד שגרמו להרבה נזקים. בעיקר בצפון באחה אך לאורך כל הדרך, רואים את האגמים שנוצרו והמדבר הפך לירוק. בהחלט יום עם נוף מגוון ויפה. התמקמתי ב –  Loreto ומחר בתכנית להגיע ל – La Paz .

יום חמישי 13.9.2012
החום מעיק כבר בשעה מוקדמת של הבוקר, אבל אין ברירה, לובשים הגנה ויוצאים לדרך דרומה. הכביש זורם בהתחלה לאורך החוף וחולף על מספר אזורים תיירותיים כשהגדול הוא Punta Coyote ולאחר מכן הכביש עולה לרמה המרכזית ואז החום מפסיק להיות מעיק וגם הנוף נהיה יפה יותר, כל זאת עד העיר Insurgentes  שמשם דרומה התפתחה חקלאות יפה של שטחים פתוחים ואפילו ראיתי שתי רפתות די מתקדמות. הכביש זורם ישר עשרות ק"מ עד Santa Rita ומשם מתחיל שוב לזרום לכוון הגולף של קליפורניה. לקראת אחר הצהריים אני מגיע ל – La Paz ומוצא את המלון שהמליצו לי להתאכסן בו ( המלון פשוט אבל בסדר ) Oasis. לאחר התארגנות קצרה אני יוצא לקנות כרטיסים למעבורת לכוון  Mazatlan ורגע לפני שאני משלם אני שואל: איפוא המקום שמוציאים אישור לאופנוע? ואז מתברר שהם לא מוכרים כרטיסים בלי האישור. את האישור מוציאים בנמל שנמצא כ – 20 ק"מ מזרחית לעיר. מזיע ורטוב ( הטמפ' נושקת ל – 40 מעלות ) אני יוצא לדרך. למזלי קיבלה אותי יפה הבחורה במקום וחוץ מזה שהייתי צריך ללכת לצלם חלק מהמסמכים, היא לא טירטרה יותר מדי. קיבלתי את האישור במחיר צנוע של 48 דולר ופיקדון של 400 דולר שאני מקבל בחזרה עם היציאה ממקסיקו לגואטמלה, בשני מעברים מסויימים שעכשו אני צריך להתאים את עצמי אליהם. בדרכי חזרה, התחיל גשם והחלטתי למצוא מחסה באחת המסעדות על החוף, למזלי מכוון שהוא הפך לגשם חזק למשך שעה ארוכה. לאחר כמה דקות הגיע בחור מקומי על אופנוע קטן, רטוב לגמרי. לאחר שהגשם פסק, הוביל אותי בחזרה לעיר כאשר עשרות מטרים של כביש היו מוצפים וכל מעבר כולל שיטפון של מים עד המותניים ( חלק מהחוויה של רכיבה על אופנוע ). הגעתי שוב להשלמת המשימה של קניית הכרטיס המיוחל וזה מחייב להשאר עוד 2 לילות בלה פז, מה שמאוד מתאים לי.

יום שישי 14.9.2012
החלטתי לא לעשות כלום היום ולתת לגוף לנוח אחרי 4 ימי רכיבה ארוכים, אבל בכל זאת, יצאתי לחפש האם אפשר למצוא מישהו עם מפות של מקסיקו ל – GPS. הפתרון היחיד הוא לקנות ב – 100 דולר מגרמין. לא מתאים לי הוצאה כזאת לעוד 6-8 ימים שאני במקסיקו, אני אסתדר עם מפות. למדינות ההמשך כמו: גואטמלה, ניקראגואה וקוסטה-ריקה אין תכניות לגרמין.
שנה טובה לכולם ובהצלחה לשותפי עם מכירת האופנועים שלהם. הם שניהם באטלנטה ובחרו לנסות למכור שם את האופנועים.

—————————————————————————————————————————————

ערך יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לגבי פלקסר.

—————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

רכיבה בנוף שמזכיר את הבית

מדבריות אדומים ובליבם ווגאס

הצג את הוראות נסיעה ל-Green River, UT, United States במפה גדולה יותר

יום ראשון 26.8.2012
ללאס ווגאס.

העברנו את הזמן עד שעת היציאה מהמלון שהיא השעה 11:00 וזאת כדי לא להסתובב סתם עם החום הכבד עד השעה 15:00 שהיא שעת הכניסה למלון לוקסור, שם יש לנו הזמנה להיום. החלטנו לנסות את מזלינו כבר בשעה 13:00 וזה עבד וקיבלנו חדר בקומה 10. עלינו לחדר ולמרות שזה מלון " אלק " טוב, אנחנו לא מסופקים. ראשית – אין מקרר בחדר, שנית – אין קפה  ושלישית – זה לא כולל ארוחת בוקר ורביעית – אין אינטרנט בחדר ( צריך בשביל זה לרדת למקום מסויים במלון ) אחרי כל זה אני שואל: זה מלון זה ? אז זהו, כל המלונות על הסטריפ הם כאלה והמלונות הפשוטים יותר שנמצאים לא על הרחוב הראשי, לנו נותנים שרות טוב יותר. התמקמנו ויצאנו לסיבוב צילומים ביום. בערב עשינו סיבוב השלמה למלונות שלא הספקנו בערב הקודם. כל מלון מלבד הקזינו שכנראה מזה הוא מתפרנס, מכוון שהמחיר שאנחנו משלמים בוודאי לא מכסה את ההוצאות האסטרונומיות של הקמת והחזקת מלון של מעל 4000 חדר, כמו רבים מהמלונות כאן. מחומר שקראתי בנושא: מתוך 20 המלונות הגדולים בעולם, 15 מהם נמצאים בווגאס ומתוך ה -10 הגדולים בעולם 8 נמצאים כאן. אני מניח שאני לא מחדש כלום לאף אחד, על המחזות שאפשר לראות בחזיתות של המלונות. אם זה ביחודיות שכל אחד יוצר לעצמו ואם זה בהופעה שכל אחד פיתח לעצמו. מלון  Circus-Circus עם מופעי הקרקס שלו, מלון  Treasur Island עם מופע הפירטים שלו, מלון  Mirageבמופע אש ומים, ה Bellagio המפורסם, עם מופע מים ומוזיקה וכך הלאה, בעוד כמה מלונות. חוץ מזה, זאת חוויה מדהימה להסתובב בתוך המלונות עצמם, בהם אפשר לראות דברים מדהימים כאשר לדעתי המרשים מקולם הוא ה – ונציאן עם הגונדולות שלו ותעלות המים בתוך המלון, באוירה של אור יום גם בלילה והניו-יורק, עם הרחובות המסעדות והמופעים וכמובן מלון פריז המדהים. בקיצור, המקום מדהים גם ללא הימורים.

יום שני 27.8.2012
הבוקר לקחנו את האופנועים לסוכנות של סוזוקי לעשות טיפול 24,000 ק"מ – שהוא גדול יחסית וכאשר הגענו למוסך, קיבל אותנו בחור שברור שהוא מבין באופנועים אבל – הקצב דיבור שלו ועד שהוא מזיז משהוא, הוא כזה איטי, עד כדי שהוא לא יספיק לגמור היום את הטיפול. חזרנו למלון והמשכנו בסיבובים, כאשר באחד מהם, הוספתי לעצמי נכס חדש בדמות עדשה חדשה של 18 עד 200 MM עם אביזרים מתאימים.

יום שלישי 28.8.2012
את היום העברנו בתכנון המשך מסלול הטיול ותאום קמפינגים שעל הדרך. לאחר מכן הוצאנו את האופנועים מהמוסך שהשארנו אותם אתמול והתחלנו להרגיש שהבחור (המבוגר) מבין בנושא טוב, הוא התחיל להסביר מה הוא עשה, אילו דברים הוא מצא ומה מצב האופנוע ( לדעתו המצב שלהם מצויין ). היה רגע שחשבנו שהוא מסביר הרבה כדי להצדיק את המחיר שהוא הולך לתקוע לנו, אבל לא היה כך. מחיר הטיפול היה סביר ויותר מכך, האופנוע נסע פשוט נהדר, כך שלפחות הפעם החששות הישראליים שלנו ( שאולי עובדים עלינו ) נחלו כשלון צורב. בערב עוד עשינו סיבוב השלמות והתארגנו ליציאה של מחר לדרך .
יום רביעי 29.8.2012
העברנו את הציוד לאופנוע בשתי נגלות – שלא כמו שהגענו שסחבנו הכל מהחניה עד החדר בפעם אחת והגענו סחוטים ( המרחק מהחניה למלון די גדול  והם לא נותנים עגלות ללא תשלום ). הטמפרטורה היתה כבר די גבוהה בשעה מוקדמת, אבל אין ברירה וחייבים להמשיך. יצאנו על כביש מספר 15 צפונה כ- 70 מייל בשטח נוואדה לאחר מכן 30 מייל באריזונה ו -16 מייל ביוטה, ואז יצאנו לכביש 9 שמוביל לפארק הלאומי ציון. עד הפניה, הכביש זורם בנוף מדברי עם צמחיה נמוכה של שיחים ומדי פעם קקטוסים, אך לאחר מספר ק"מ בודדים, הכביש מתחיל להכנס לאזור הררי מדהים בצבעים שלו ובצורות המדהימות שהטבע יצר. ככל שמתקדמים לפארק, הנוף הופך ליפה יותר וכאשר מגיעים לפארק זה פשוט חוויה ויזואלית יפיפיה. הייתי כאן לפני 30 שנה ולא זכרתי את היופי של המקום ולכן לא היו לי ציפיות גדולות וההפתעה היתה גדולה. נכנסנו עם ההסעות של הפארק לשמורה ומאחר והיה מאד חם ואנחנו לא לבושים להליכה, ויתרנו על הטיולים הרגליים שיש בשטח הפארק ועשינו רק את הטיול הרכוב שהוא יפה גם ככה. לא שמנו לב, אבל התחלנו לחזור לאחור בשעון והתברר לנו שהשעה מאוחרת בשעה ממה שהערכנו. לכן התחלנו להזדרז להגיע ליעד. המשכנו על כביש 9 מזרחה ואז התבררו לנו שני דברים: הראשון, כל מי שעובר בכביש משלם כניסה לפארק ושנית כאשר נכנסנו לפארק, שעל אותנו הריינג'ר האם אנחנו הולכים לטייל במספר פארקים נוספים כי אז כדאי לקנות מנוי לכל הפארקים ב – 80 דולר. אנחנו כבר היינו מעל 10 פארקים ואף אחד לא אמר לנו זאת ויצאנו די דבילים, כאשר התברר שלא עשינו שיעורי בית בנושא. המשך הדרך מערבה, זאת חגיגה נופית מהיפות שראינו בארה"ב, הדרך מרהיבה ומה שאני אומר, שזהוא קטע חובה למטייל באמריקה, הצבעים והתצורות מדהימים ואפשר לצלם כל מטר משהוא אחר יפה יותר. לבסוף הגענו לכביש 89 ופנינו צפונה לכוון הקמפינג שבו הזמנו מקום להלילה .

יום חמישי 30.8.2012
הבוקר קמנו לטמפרטורות נמוכות ביותר, השעון זז לאחור בשעה ולכן השמש עלתה יותר מאוחר ממה שהתרגלנו בשבועות האחרונים. יחד עם זאת, היא חיממה אותנו מהר ויבשה את הציוד לקראת היציאה להמשך הדרך. המשכנו צפונה על כביש 89 עד הצומת עם כביש 12 שבו פנינו מזרחה לכוון Bryce Canyon National Park עם הכניסה לכביש, הנוף משתנה שוב והצבע האדום מתחיל לשלוט ברקע ומייד מגיעים ל -Red Canyon  אזור מדהים ביופיו שכל סיבוב עצרנו לצלם עד שהבנו שאם לא נפסיק לא נגיע היום לברייס קניון. לאחר שחוצים את הקניון האדום, יש נסיעה רגילה בנוף הרגיל של האזור שהוא הררי עם צמחיה נמוכה, בכניסה לברייס קניון הכל משתנה עם העצירה הראשונה ב – Sunset Point  אדם נורמלי פשוט מפסיק לדבר. מהסיבה שאין מילים שיכולות לספר את היופי המדהים שמגיעים אליו בכל תחנה של הפארק. אני מקווה שהתמונות יספרו את הדבר יותר טוב ממני. צריך כישרון פיוטי לדעתי כדי לנסות לתאר את היופי של הפארק הזה. ב –  Bryce Point קרו לנו שני דברים מדהימים. הראשון היה קשור אלינו וכך זה קרה: ראינו שמתקרבים עננים שחורים לאחר שהסתובבנו בנקודה הזאת ןצילמנו בלי סוף כמובן ואז חזרנו לאופנועים על מנת להמשיך במסלול ולפתע התחיל לטפטף קצת ואני מעצלנות אמרתי ליוסי בוא נחכה בתחנה המקורה של הנוסעים, עד שיעבור הגשם כי אין לי חשק להתלבש לגשם. מה שקרה לאחר מכן, זה פשוט מדהים. ירדה כמות של גשם אדירה והתחזק עד שירד ברד במשך מספר דקות בכמות שלא ראו למטרים ספורים וכמובן שלא ראו שום דבר בפארק. הפעם המזל עבד לטובתינו ונשארנו יבשים לעומת אופנוענים אחרים, שחשבו שהם מוגנים מגשם והגיעו רטובים לגמרי. מי שעוד הגיע רטוב, היו אלה שבדיוק בילו בהליכה באחד מעשרות המסלולים שיש בפארק, בתוך הזקיפים המדהימים של הפארק. הסיפור השני קרה בזמן הגשם וכאן אני מסתכן שוב בסיפור: לידינו ישבה משפחה שדיברה גרמנית. זוג הורים ובן בגיל 16 לערך ואכלו פירות עד כאן הכל בסדר. ברגע מסויים, האבא קם לזרוק פסולת לאשפה וכאשר הוא קם נפל לו הכובע שהיה על הבירכיים שלו. הבן ראה את זה וכאשר האבא חזר, הראה לו הבן שהכובע שלו נפל  ובטבעיות הוא הרים אותו. אני מודיע בזאת שאני נדהמתי. בעיקר מהתנהגות הבן במיקרה הזה. מקווה שלא פגעתי באף אחד, כאשר סיפרתי זאת, רק רציתי לשתף בחוויה קטנה שעברה במצב מסויים. לאחר שהגשם פסק, המשכנו לרכוב לתוך הפארק עד הנקודה הסופית  Rainbow Point עוד נקודה מרשימה בפארק המדהים הזה. לאחר מכן רכבנו לכיוון הקמפינג שהזמנו לנו מקום בו ומחשש לגשם, לקחנו צריף במקום חלקה לאוהל, בלי תוספת מחיר אלא על חשבון הנקודות שצברנו עד היום ברשת KOA. אנחנו כבר V I P ברשת ויש לנו פריוולגיות.

יום שישי 31.8.2012
המשכנו הבוקר מזרחה על כביש 12 המלווה בתצורות יפות של הרים בגוון אדמדם העוטפים אותו – אך עדיין הצבע השולט הוא חום בהיר, כך שכאילו זה כבר הפך לנוף רגיל ולא למשהו מיוחד. אף שאם מישהו היה מגיע ביום הראשון לביקור שלו בארה"ב ישר לכביש הזה – הוא היה אומר שזה מרשים. כל זה השתנה, כאשר הגענו לאזור העיירה  Escalante- אז הצבע האדום חזק, השתלט על הנוף יחד עם הצורות המיוחדות של הגבעות וההרים, המראה סביב מעניק תחושה של משחק עם צבים ענקיים שהפכו לאבן ובמיוחד כאשר חוצים את Escalante Canyons  זה כבר נראה כמו עוגות שוקו עם פירורי אבקת קפה ונגיעות של סוכריות יומלדת אפורות, מפוזרות בשוליהן. כדי לתאר את המקום נדרש פיוט יפה יותר מהיכולת שלי לתאר. הדרך המשיכה להפתיע כל הזמן, כאשר באחד הקטעים הדרך עברה על קצה רכס המפריד בין שני קניונים. לכביש אין את השוליים המתבקשים בספר ההנחיות לסלילת כבישים: אין אפילו מטר אחד בין קצה הכביש, לשיפולי הקניון. לא לקחת את הסיבוב, עפת לתוך התהום… לפחות עפים כאן מהכביש לתוך נוף משגע… כביש 12 מסתיים, כאשר הוא פוגש את כביש 24 שאיתו המשכנו צפון מזרח לכוון העיירה Green River אליה אנחנו מכוונים את סוף היום. הקטע האחרון של הכביש, עובר בשטח פתוח וחם מאד ולכן אין לנו מה לעשות בו אלא לחצות ולהתקדם הלאה לגרין ריבר. כאשר הגענו לקמפינג שידרגנו את חלקת האוהל לצריף, כדי לנצל את הנקודות שצברנו במשך החודשים האחרונים.

שבת שלום

גבי ויוסי

————————————————————————————————————————-

ערך יוני. כל הזכויות C שמורות לגבי פלקסר

————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה    

גבי ויוסי ממשיכים דרומה בקליפורניה

ופוגשים חקלאות גדולה, סלעים עצומים ועצי ענק

הצג מפה גדולה יותר

יוםשני 20.8.2012
עכשו 20:30 בערב אצלנו ואני מתחיל לכתוב וכאשר נכתב התאריך ואני רושם את ה – 20 לחודש ובא לספר שהיום ניפרדנו מנייג'ל, בעצם בלי לשים לב סגרנו 4 חודשים ביחד בדיוק. יצאנו ב – 20 לאפריל ונפרדנו ב – 20 לאוגוסט, יש לזה משמעות? אין לי מושג. בבוקר עשינו וידוא לנושא העברת התמונות שאתמול ביצעתי לראשונה לבד ועשינו חזרה ולימוד של ה – GPS מכוון שהמכשיר היחיד שהיה לנו היה אצל נייג'ל שרוב הזמן הוביל. יוסי ואני אירגנו את האופנועים ליציאה נתנו חיבוק לחבר יקר ויצאנו דרומה. עלינו על ה – 101 לכוון סן-פרנסיסקו ועצרנו לצילום לפני העליה לגשר הזהב . כמובן שכמעט לא ראינו את הגשר בגלל הערפל אבל זה היה חייב להעשות בכל מצב . חצינו את הגשר ועצרנו שוב בצד השני לצילום נוסף. מיד אחרי הגשר, עלינו על כביש 1 שחוצה את העיר בצד המזרחי שלה והוא פחות עמוס מה -101 שעובר במרכז העיר. הקור היה נוראי ולפעמים אנחנו מרגישים כמו באלסקה וזאת בקליפורניה… המשכנו בעצירות כדי לחפש כלבי ים או משהו אחר העיקר להגיד שראינו משהוא אחרי שנסענו כמעט שבוע על ה – 101 ועל ה – 1 המפורסם, אבל כלום. לא ראינו שום בעל חיים, חוץ מעופות למינהם, אבל הנוף היה יפה. ברכיבה של היום, עברנו אזורים חקלאיים מדהימים ואין אפשרות לצלם מכוון שלא יצרו מפרצונים בצידי הכביש כמו שיש כאשר הכביש נצמד לחוף, (את זה חייבים לשנות) יש מקום להחדיר את הנושא של תיירות חקלאית, שבעיני היום ובהרבה ימים אחרים היא יפה יותר מאשר התיירות שאנחנו רגילים לראות שהיא נופית בעיקר. אחר הצהרים, הגענו לקמפינג שבחרנו להיום, הקמנו את האוהלים ויצאנו לקנות GPS ליוסי ולי להמשך הדרך. מחר בכוונתנו להגיע ליוסמיטי פארק, בתקווה שיהיה בתוך היבשת יותר חם מכוון שעכשו אני קופא מקור ומחכה לרגע שאגמור לכתוב כדי להכנס לאוהל להתחמם .

יום שלישי 21.8.2012
תקציר היום : כאשר קמנו היו 12 מעלות וכאשר עצרנו בצהרים היו 40 מעלות .
הבוקר היה ערפילי וקר וכמו שכתבתי אתמול לפעמים אנחנו מרגישים כאילו לא עזבנו את אלסקה . בתכנית היום לרכוב לכוון  Yosemite National Park ואני כמו תמיד הכנתי דף עם הכבישים איתם נרכוב לשם , אבל נכנס גורם נוסף למשחק והוא ה – GPS שהטענתי הבוקר במטרה לבדוק אותו במשך היום. כבר בתחילת הנסיעה הוא משך אותי לכביש שלא התכוונתי לנסוע בו ולכן גם לא עליתי עליו ואחר כך הוא משך שוב והפעם החלטתי שאני הולך איתו ואכן הוא הביא אותנו ליעד שהוא הכביש שמוביל מרצועת החוף לכוון היוסמיטי. הדבר הנפלא שקרה לנו הוא העובדה שעברנו בכבישים פנימיים באזורים חקלאיים מדהימים בהקיפם וביופיים. יוסי ואני לא יכלנו להפסיק להנות מאיכות הביצוע של החקלאות, כאשר השיא הוא בעמק סן חואן על כביש 156 בין הכביש 101 עד לעיירה  Holister כמות השטחים והגידולים הם לא סופיים עם כמות משאיות הובלה בקרור שלא לא רואים בכל מקום. בשבילנו זאת הייתה חוויה נהדרת שהייתה יותר מפיצוי על יום רכיבה ארוך. לאחר מכן, עברנו את המאגר הענק  San luis שמו שהוא פשוט בגודל שלא רואים הארץ, אני מניח שהוא מכיל מאות מיליוני קוב לחקלאות באזור. בהמשך הנסיעה, חצינו מספר תעלות ענקיות להובלת מים שהמוביל הארצי הוא הקטן שבינהם. באחת העצירות, שוחחנו עם הבעלים של אחת החוות וממה שהספקנו להבין ולחשב מחיר המים שלהם במידה וזה לא מבאר פרטית, הוא עשירית ממחיר המים אצלנו לחקלאות. אני ממשיך להתעקש על זה שטיול בעקבות הנוף החקלאי לא נופל משום נוף אחר והיום, זאת היתה מהדוגמאות היותר מתאימות לתאוריה שלי. גם הנוף, כאשר יוצאים מהעמקים החקלאיים, יש שדות מרעה לבקר ומדי פעם גם רואים רפתות לחלב. כמו שציינתי, כאשר עזבנו את רצועת החוף ונכנסנו לאזור הפנימי, הטמפרטורות התחילו לטפס עד שבצהרים הגיעו ל – 40 מעלות. דבר שחייב אותנו להתקלף מהציוד שלבשנו בבוקר, כאשר יצאנו לדרך ואז לבשנו כל מה שהיה לנו, כדי לא למות מקור. בסוף היום הגענו ל -KOA שליד העיירה Mariposa על כביש 140 כ – 30 ק"מ לפני היוסמיטי. בקיצור, היום היה לנו מהפך במזג האויר ובנושא העיקרי של הטיול שהיום היתה בחקלאות המפותחת של קליפורניה. אני רק רוצה לציין, שלרכוב ב – 40 מעלות, עם כל הציוד ( למען הביטחון ) זה די קשה, למרות שזה עדיף על קור ברכיבה.

יום רביעי 22.8.2012
המיקום של ה – KOA שישנו בו היה מדהים, אבל החלקות היו ללא דשא ובעצם היו שטחים מיושרים מלאי אבק (פודרה ) שליכלך אותו ואת הציוד, לקח לנו זמן להתארגן ליציאה לכוון הפארק. נכנסנו דרך הכניסה המערבית על   El Portal Road אחת משלושת הכניסות לפארק. הדרך לכניסה עוברת דרך העמק של  Merced River שהוא הנהר שחוצה את ה – Yosemite National Park שבעצם כמות המים שלו קטנה ודומה יותר לנחל קטן הרבה יותר מהדימוי המפלצתי שלו, אך הנוף יפה ביותר. אנחנו נכנסים לפארק והתחנה הראשונה היא תצפית על קיר הגרניט האדיר של El Capitan  הנוף בפארק יפה וסלעי הגרניט האדירים העוטפים את הפארק מרשימים. אנחנו מגיעים למרכז המבקרים ואז מסתבר שמפל היוסמיטי יבש וגם ה –  Mirror Lake יבש, כך שבעצם המסלולים המועדפים להליכה לא רלוונטים. האויר נעים ואנחנו יושבים לשתות ולהנות מהמקום. לאחר מכן נוסעים לצלם את האין מפל יוסמטי ונהנים מהנוף היפה לפני שפונים ליציאה לכוון השער הדרומי, דרך כביש 41. לא רחוק מתחילת המסלול יש תצפית יפה בשם Tunnel View  על שם המנהרה שנמצאת מיד לאחר מכן ומשם רואים יפה את כל עמק הפארק היפה. המשכנו לרכוב ועלינו על ה –  Glaciar Point Road שלוקח אותנו במסלול של 16 מייל לתצפית מדהימה על כל בפארק. משם גם אפשר לראות את המפל העליון והתחתון של נחל ה – Merced בחלק היותר גבוה שלו, שם כמות המים נראית הרבה יותר גדולה. הדרך חזרה עוברת ב –  Wawona Road שלוקח אותנו בדרך פיתולים ארוכים שלא חישבנו נכון את המרחק ובעיקר את הזמן. מכוון שהזמנו לינה בקמפינג שהקבלה נסגרת בשעה 18:00 ובמידה ומאחרים, מפסידים מספר דברים כמו קוד לאינטרנט או מפתחות לשירותים ולכן נכנסנו לרכיבה מהירה וארוכה בחום שך 38 מעלות כדי להגיע בזמן. הגענו 10 דקות לפני הסגירה והמקום לא היה יפה מדי , עדיין הוא לא עומד בסטנדרטים של הרשת. שתדעו ה – KOA שליד פרסנו לא להיט, אבל היום כולו – היה נהדר ולא לחינם הוא נחשב לאחד היפים בפארקי ארצות הברית.

יום חמישי 23.8.2012
הקמפינג של היום הוא על כביש 108 שמוביל הישר ל –  Sequoia National Park ול – Kings Canyon National Park . בדרך שוב אנחנו עוברים עמקים חקלאיים נהדרים בעיקר ב – Squaw Valley שרואים חקלאות מדהימה ביופיה ובגודלה. בכלל, למרות שהטמפרטורות ביום גבוהות מאד, ישנם המון גידולי הדרים ופירות של עצי נשירים והרבה כרם כלומר: יש מספיק מנות קור כדי ליצר תוצרת כמו: אפרסקים שרואים הרב, ענבים – שבימים אלה בוצרים ורואים את כמות העובדים האדירה שנמצאים בשטח. וגם כמות אדירה של רוכבים. ממה שאני מבין גם מי שעובד בעבודות פשוטות יחסית מגיע לרכוב כאן.
גם כאן אנחנו מגיעים מהשער המערבי וגם כאן הדרך עוברת העמק שבו גם עובר ה – Kings River שהוא הנהר העיקרי שחוצה את שני הפארקים. הנוף בכניסה לפארק יפה, כמו כמעט בכל דרך שעולה לאורך זרימה של נחל או נהר, אנחנו כמובן עוצרים לצלם, אבל תמיד מרגישים שהמקום בו עצרנו, יכול לשקף את היופי שאנחנו רואים בדרך. כמובן שזה המקום לציין, שטיול כמו שלנו חייב להיות מלווה על ידי מצלמת ראש שמולבשת על הקסדה ובה היינו יכולים להמחיש הרבה יותר טוב את היופי הנשקף לאורך הרכיבה ולא רק תמונה אחת מייצגת. נכנסנו למרכז המבקרים של הפארקים כדי לקבל מפות והעדפות לטיולים ודי הופתענו, מכמות הדברים שיש לראות בשני הפארקים. התחלנו לרכוב לכוון הקינג קניון שהוא השני בסדר הנסיעה של הכביש הפנימי של הפארק. בהתחלה הדרך מיוערת בעצי מחט למינהם ולאחר מכן היא מתחילה לרדת לאורך הקניון בכביש צר שמרחוק כאשר מצלמים אותו הוא דומה משהוא לדרך המוות בבוליביה – רק בלי היער. כאשר הדרך גם מתחברת לנחל עצמו, הכביש הופך להיות צר יותר, אבל הנוף הנשקף יפה ביותר. הגענו לנקודה הקיצונית של הפארק שהיא מעט רחוק מה – Cedar Grove Visitor Center. אין תצפית מהנקודה הזאת אלא עם הולכים. התחלנו להבין, שהזמן לא איתנו והתחלנו לחזור אנחנו חוזרים על השגיאה הקבועה , 36 מייל בפארק זה לא שעה של רכיבה, כי אם הרבה יותר! בעיקר בגלל העצירות לצילומים, הפניות הרבות והמהירות הנמוכה המותרת. בדרך חזרה פנינו לכוון Hume Lake  היפה שנמצא בשום מקום, אבל יש מסביבו אוירת נופש נעימה. ואכן, המון אנשים נמצאים כאן להעביר יום של חופש. אנחנו עוצרים גם ליהנות מהשלווה ואוכלים ארוחה קלה וממשיכים ברכיבה על כביש צר ונעים כאשר מדי פעם כבר מתחילים לראות את עצי הסקוייה הענקיים והמדהימים ביופיים. באחת הפניות, אנחנו מגיעים למקבץ של עצי סקויה אדירים וכמובן עוצרים לצלם מכל זוית אפשרית, עכשיו הרגשתי שהייתי בפארק הסקוייה וחוויתי את חויית העץ הענק והמרשים. לאחר מכן עוד עצרנו לראות מקבץ נוסף כאשר הידוע מכולם הוא ה-  Sherman Tree הוותיק והגדול, אך מסביבו הרבה עצי סקויה מדהימים בגודלם. עצרנו עוד לצלם את Moro Rock  הצופה על העמק המדהים למרגלות הפארק והתחלנו להתגלגל דרומה על ה –  Generals Highway לכוון Visalia תחנתנו הבאה. הכביש ארוך ומפותל כמו שאומר השיר ואנחנו מגיעים לקמפינג של KOA ליד העיר ויסליה עם שקיעת השמש. ממש כמעט ב – 20:00 בערב, רגע לפני סגירת הקבלה. עייפים ורצוצים מיום ארוך אך נהדר ביופיו. היינו ביומיים, בשלושה פארקים נהדרים שאני בהחלט ממליץ לא להפסיד אותם במידה ואתם בסביבה. הקמפינג נעים מאד והחום נעלם. כך שהאווירה נעימה ביותר. אך אנחנו עייפים מאד ואחרי המקלחת הלכנו לישון.

יום שישי 24.8.2012
התכנית המקורית, היתה להתקדם לאגם איזבלה על כביש 178 ולמחרת להגיע ל – Olancha . בבוקר החלטנו לרכוב על הכביש המהיר 99 לכיוון דרום ולרכב עדLone pine  שהיא עיירה גדולה יותר ומציעה יותר אפשרויות ללינה. על כביש 99 אנחנו ממשיכים לראות הרבה חקלאות ובציר ענבים בכמויות גדולות, אך כאשר אנחנו פונים מזרחה לכביש 178 ונכנסים יותר ליבשת, כמות השטחים המעובדים קטנה עד שנעלמת בכלל, כאשר השלט אומר שעכשיו נכנסים למדבר קליפורניה. הנוף הופך להיות קירח עם ריכזי קקטוס, מסוג שאני לא יכול להגדיר וגם הוא נעלם עם הרכיבה מזרחה. כאשר אנחנו עוברים את Isabela Lake  שהוא אגם מלאכותי. הכל נעלם והרכיבה מבחינה נופית דומה מאד לערבה. אנחנו עולים צפונה על ה – 395 וממשיכים לדהור לכוון Lone Pin . כאשר אנחנו מגיעים מתברר שלא קל יהיה למצוא חדר טוב במחיר של פחות מ -120 דולר, אבל המשכנו להסתובב ולמזלנו, מצאנו חדר של מיטת קומותיים בהוסטל שמסתבר שהוא נעים ביותר בחצי מחיר. הכוונה לצאת מחר מוקדם כדי לעבור את Death Valley מוקדם יחסית – לפני הטמפרטורות הגבוהות. בינתיים, אני משלים כתיבה של שלושת הימים האחרונים שלא הספקתי לעשות .

שבת שלום לכולם    גבי ויוסי

————————————————————————————————————————————————-

ערך יוני. כל הזכויות C לסיפור ולתמונות, שמורות ליוסי וגבי

————————————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

חופים. ים. סלעים. ערפל. סן-פרנסיסקו ופרידה.

לאחר שלושה חודשים וחצי של רכיבה משותפת, נייג'ל חייב לחזור מוקדם יותר.

הצג את הוראות נסיעה ל-San Francisco, CA, United States במפה גדולה יותר

יום רביעי 15.8.2012
בצער רב וב….. ( כמו שפותחים הודעות …. ) ניג'ל הודיע לנו שהוא חותך לאנגליה בשבוע השלישי של ספטמבר, כך שהוא נפרד מאיתנו כבר בתחילת שבוע הבא לאחר הביקור בסן פרנסיסקו כדי שיספיק להגיע לפלורידה ולהשאיר לעצמו כשבוע עד 10 ימים למכור את האופנוע וכל זאת מסיבות אישיות. זוהי הודעה שלא הוקלטה מראש והיא נפלה עלינו בהפתעה גמורה למרות שהוא רמז על זה לפני מספר ימים. מה שנישאר זה ללמוד כמה "דברים קטנים" שניג'ל טיפל בהם כמו: שליחת תמונות. הזמנת מקומות ללינה וכד'. הכנת אוכל מצויין. תרגום של כל מה שלא הבנו מהשפה שמדברים כאן ( מי המציא אותה, אי אפשר היה לדבר רק את שפת התנ"ך? ) ניווט עם ה – ג'י פי אס ועוד. את כל זה נצטרך להשלים בימים הבודדים שנשארו לנו ביחד ואם לא, נצטרך ללמוד להסתדר לבד. על כל הדברים האלה נייג'ל, אנחנו מודים לך מאד מאד וכמובן מאחלים לך הנאה בהמשך הדרך הביתה ושיסתדרו לך הדברים האחרים על הצד הטוב ביותר. בזה תם פרק הפתיחה של היום ובזה גם ננעל הנושא.

לגבי מה שעשינו היום אז ככה; הבוקר היה קר מאד וגרם להתארגנות איטית מהרגיל. המשכנו את הרכיבה דרומה על ה – 101 עד לעיירה הקצת פנקיסטית Garberville שנמצאת מספר ק"מ מהחוף וזה מביא למצב שהטמפרטורה שם הגיעה ל – 33 מעלות ( – 12 מעלות כשקמנו ו – 15 מעלות כאשר יצאנו לדרך). לאחר מספר ק"מ בודדים, הכביש הופך מ – 4 מסלולים לצר מאד כאשר בקושי יש 2 מסלולים, הוא חוצה את ה – Richardson Grov ST Pk  שהוא קטן אבל מדהים ביופיו. רגע לפני הכניסה לפארק, עצרנו במקום שנקרא  Bigfootוזאת היתה הפתעה בשבילי, שההגדה על איש השלג ( Bigfoot ) קיימת וחייה רק בהרי ההימלאיה והנה מסתבר שהיא קיימת גם פה בארה"ב. בהמשך, לפני העיירה Leggett  פנינו מערבה לכביש 1 הנופי. הקטע שמחבר את ה – 101 עם החוף הוא צר מאד עם מאות סיבובים ובעצם עבדנו קשה פיזית – לפחות אני, הגעתי די רצוץ למפגש עם הים. כאשר פנינו לכביש 1 הטמפרטורה היתה כבר 36 מעלות וכאשר הגענו לחוף הטמפרטורה היתה 15 מעלות ירידה של 21 מעלות בקטע כביש של 20 מייל וירידה בגובה של 300 מטר בלבד. בדרך כלל, יש ירידה של מעלה אחת על עליה של 100 מטר. כאן המצב הפוך לחלוטין. זה כמו להגיד שבנסיעה מירושלים לשפלה הטמפרטורות ירדו. בשפלת החוף הטמפרטורות נמוכות מאד ובתוך היבשת במרחק של ק"מ בודדים הטמפרטורות גבוהות מאד. כרגע הטמפרטורה בקמפינג שאנחנו נמצאים היא של 16 מעלות. כביש 101 היה משעמם, נוף חד גוני של צמחיה אבל עם הפניה לכביש 1, הנוף הופך להיות יער גשם, עד שמגיעים לרצועת החוף בה שוב השטח פתוח בלי צמחיה, מלבד קטעים קטנים בהם היער מגיע עד לקו המים. כביש 1 נוסע לאורך קו החוף המאופיין במפרצים וסלעים שבולטים בים ויוצרים נוף יפה . אבל הקור והערפל מקשים מאד להנות מהיופי הזה של הטבע ואנחנו ממעטים לעצור ולצלם. בסוף היום הגענו לקמפינג שלפני העיירה  Manchester ומתמקמים ללילה אחרון בקמפינג ביחד .

יום שישי 17.8.2012
החלטנו לחלק את השהייה בסן רפאל ליום טיול יום התארגנות ועוד יום טיול ואז כל אחד ממשיך לדרכו, יוסי ואני דרומה וניג'ל מזרחה לכוון לאס ווגאס. היום סיור בסן פרנסיסקו. לקחנו מעבורת מהטרמינל שהתברר שהיא יותר סירת מרוץ מאשר מעבורת. בדרך רואים את כלא  San Quentin ורואים את כל האסירים בשטח הפתוח בדיוק כמו שרואים בסרטים. לאחר מכן חולפים ליד גשר  Riichmond ועוקפים את חצי האי ואת האי Angel  ואז נגלה גשר הזהב במלוא עוצמתו. למרות שהוא לא גדול הגשרים באזור, הוא המרשים והיוקרתי ביותר. לאחר מכן מגיעים לרציף בסן פרנסיסקו וממנו יוצאים לעיר המקסימה. מי שמקבל אותנו זהו ה-  Ferry Building שהוא בעצמו מבנה יפה ומשם חצינו את   Justin Herman Plaza המלאה בדוכנים. באחד מהם ראיתי בחור עם חולצה של קבוצת הכדורגל בוקה הארגנטינאית וציינתי את זה ואז הוא שאל אותי מאיפוא אנחנו וכאשר עניתי ישראל הוא אמר: "שלון אחי, מה שלומך" . "מאיפוא לך המשפט?" שאלתי והוא ענה: מהטיולים שלו בעולם ומהפגישות עם הישראלים. המשכנו ללכת ועלינו על רחוב Markrt  והמשכנו איתו עד שפנינו ל –  Union Square אחת הכיכרות המומלצות שכדאי לשבת בהi לצפות במקומיים ובנוסף יש הרבה אפשרויות לקניית תמונות. לאחר מכן המשכנו לרובע הסיני המפורסם של סן פרנסיסקו… אבל לא מצאנו אותו כזה. אין בו רעש.

אפשר להגיד שהוא די שקט. מיד בכניסה יש מסעדה ישראלית בשם Sabra  שיוסי וניג'ל קנו בה פאלפל והמשכנו להכנס פנימה לרובע, אבל בלי שינוי משמעותי. נכנסנו ל – AAA לקבל מפות להמשך הדרך. קיבלנו גם מספר עצות טובות ובנינו את המשך המסלול שלנו לשבועות הקרובים. המשכנו את הליכה שלנו לאורך רחוב  Columbus היפה עד שהגענו לחוף הצפוני של העיר באזור של ה – Fisherman's Wharf . העיר בעיני מרשימה ובכל צומת לאן שאתה פונה רואים רק נוף יפה, בתים ובנינים מדהימים ובקיצור – מרשים.  באזור שוק הדגים יש חיים אחרים. עם זה דוכני וחנויות הדגים מציגים את מרכולתם המרשימה: בדמות סרטנים ענקיים בעיקר. הריח המיוחד והמוסיקה הרועשת. בנוסף לזאת, ישנם גם המוזיקאים המופיעים בפינות הרחוב והחניות המוכרות מוצרים שונים ולא יקר. באחד הרציפים, יש גם את מוזיאון סן פרנסיסקו שבו יש מוצגים בקטן ( מיניאטורות ) של המון דברים של היסטוריים כמו : מכונות משחק לילדים שאנחנו זוכרים – והילדים של היום כבר לא רואים כאלה: קרוסלות, הופעות וכד' והכל מופעל במידה ואתה מכניס לחריץ מטבע מתאים. היה מאד נחמד, אך הגיע הזמן לזוז לכוון הרציף. בכל זאת נעצרנו לשמוע מוזיקה של בחור ששר וניגן מדהים שירים של המאה הקודמת. כאשר הגענו הסתבר שיש לנו עדיין חצי שעה ועברנו לראות את ההפגנה שראינו בדרך נגד המעצר של להקת הבנות הרוסית  Pusi riote והעונש שהם קיבלו. במידה והמעבורת הייתה יוצאת 10 דקות מוקדם יותר היינו נהנים מתמונות של גשר הזהב בשקיעה, אבל לא זכינו לזה…

יום שבת 18.8.2012
היום כולו מוקדש להתארגנות לקראת הפרידה. ניג'ל עמל קשות להוריד את תכנת הפיקסה למחשב שלי ועוד יותר קשה היה להוריד את הגוגל + לשיפור שליחת התמונות כתוספת לכתיבה ואחרי הכל ללמוד להפעיל את הכל. מקווה שהבנתי את הנושא ואצליח לבצע את המשימה. לאחר מכן תירגלנו את הזמנת המקומות ללינת לילה בקמפינג ונשאר להשלים לעשות שיעורים בתפעול ה – GPS שלחנו חבילה עם ציוד מיותר שהיה עלינו ומכוון שאין אפשרות לשלוח באניה בדואר האמריקאי אז זה נשלח בטיסה, כאשר לדעתיו המחיר ששילמנו אולי יקר מערך הסחורה ששלחנו, אבל הסינטמנטים לא איפשרו לנו לזרוק את הדברים.
יום ראשון 19.8.2012
עוד קצת התארגנויות בבוקר ויצאנו לכוון סן פרנסיסקו הפעם באוטובוס. בחירה נכונה, הפעם ראינו את העיר מזוית אחרת. הבוקר כאשר עזבנו את סן רפאל, היתה שמש נעימה ומזג אויר חמים וכאשר עברנו את גשר הזהב ואפילו מעט לפניו השמש נעלמה תחת הערפל הצונן וכאשר ירדנו במרכז העיר היה ממש קר. לבשנו חם ויצאנו לטייל. בתחילה פינקנו את עצמינו בפירות יפים וטעימים בשוק קטן שליד השדירה השמינית פינת רחוב מרקט. לאחר מכן המשכנו על ה – Market עד רחוב Kearny  כדי להגיע איתו לאזור המזחים. בדרך הגענו Ports Mouth Square בשולי  Chinatownושם היתה חגיגה שלמה של סוף שבוע בסינית; החל בתזמורת שניגנה ושרה בסינית ועד עשרות של קבוצות שחקני קלפים או משחקי קוביות כלשהם, בקיצור, ככר מלאת חיים של יום ראשון. המשכנו והגענו ל –  Telegraph Hill שצופה יפה על כל חלקי העיר כולל גשר הזהב – שלצערנו היה מכוסה עננה של ערפל במשך כל היום.

משם ירדנו ל – Fisherman's Wharf  שהיה מלא באנשים אבל ללא מוזיקה ופעילות שחשבנו לראות ולשמוע. ישבנו לנוח מעט והמשכנו לעלות לכוון Crookedest street הרחוב המפותל המפורסם של סן-פרנסיסקו שהרבה באים לנסוע בו ועוד יותר אנשים באים לצלם אותו ואנחנו גם. משם אחרי הרבה טיפוסים וירידות, הלכנו לחפש את האוטובוס שיחזיר אותנו למוטל בסן-רפאל. גם זאת הפכה להיות צעדה מתישה, עד שמצאנו את התחנה לקו המתאים של האוטובוס שהחזיר אותנו לסן-רפאל. לסיכום, העיר פשוט מדהימה, כל כך לא שגרתית וכל כך מעניינת שכיף להסתובב בה עוד ועוד. לצערנו, לא זכינו היום לצילום יפה של גשר הזהב. יש עוד סיכוי מחר, כאשר נתחיל לרדת דרומה אז נחצה את הגשר שוב.
מאיתנו כאן גבי ויוסי

——————————————————————————————————————–

ערך יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות ליוסי נייג'ל וגבי

——————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

קובי שמואל ועידו הנדלס בדרך לפתוח ציר ראשון

ממסלול הסטאנים הדרומי, למקיף ימות מערב אסיה!

בעולם רוכבי האתגר, יש קטגוריית משנה שהמיוחד בה, הם אנשים המשתמשים באופנוע, ככלי להעמיק את אחיזתם בתחום המקצועי שלהם. צלמים, רופאים. מהנדסים. לקבוצה זו שייך קובי שמגיע רכוב למקומות הכי אינטימיים הקשורים לעיסוקו. מי שאינו מכיר את קובי שמואל כרוכב, אולי נתקל בשמו כבעל גלריה 97 "אוף" רחוב בן-יהודה בתל-אביב. קובי מתמחה בתקופה 1890 – 1950, עוסק במסחר בעתיקות, יעוץ ובניית אוספים, אוצרות למוזאונים בחו"ל וחיפוש מתמיד אחר אמנים שנדחקו לצידה האחורי של הבמה. אדם עשיר בידע ותשוקה לאמנות ואמנות יהודית בפרט. קובי מגיע במסעותיו לשורשי קהילות יהודיות בתפוצות בדרך מקורית…על אופנוע.

לאחר כמה מסעות רכובים ברמת אתגר מעוררת הערכה, יוצא קובי יחד עם עידו להרפתקה נוספת לסיבוב שיקיף את הים הכספי ואת הים השחור. מסע ששיאו יהיה מעבר בטורקמניסטאן (כפוף לקבלת אשרה עדיין) ארץ ענק מסקרנת וסגורה בדרך כלל לרוכבים מערביים על גבולה הצפוני של איראן.

קובי הקים בלוג מושקע ומטופח.  להכנס אליו! הקלק כאן. הבלוג מעשיר ומעמיק וכולל דיווחים גם על מסעותיו הקודמים של קובי. תוכלו להתרשם מכישוריו וכשרונו גם באתר סאלונה בסדרת כתבות שפרסם כאן

מחר, יצאים קובי ועידו למסע. הנה קטע מכתבת ה"בטרם מסע" של קובי. זה המקום להתחבר לאחד הרוכבים הכי מחוייבים בבראנז'ה. קובי ועדו; כולנו מחזיקים לכם אצבעות!

"ממשיכים …

חציית הגבול לקזחסטן ומשם ברכיבה לכיוון צפון מערב רוסיה דרך קוסמודרום בַּייקוֹנוּר, הוא נמל החלל הגדול והוותיק בעולם. טיסות היסטוריות רבות לחלל שוגרו מבייקונור: הלוויין הראשון ב-4 באוקטובר 1957, האדם הראשון בחלל ב-1961, ביקור מרתק ונגיעה ישראלית מצויה בשטח זה – הלוויין "עמוס 5"  שוגר לחלל מאתר השיגור בייקונור שבקזחסטן.

אחרי קרוב ל- 2500 ק"מ נחצה את קזחסטן לכיוון רוסיה וירידה חדה מצפון לדרום לכיוון הים השחור, לא לפני שנעבור בעיר וולגוגרד השוכנת על גדותיו המערביים של נהר הוולגה, ומכאן שמה. בעבר שמה ופרסומה העיקרי של העיר היה בשם סטלינגרד, נובע מקרב סטלינגרד שהתחולל בעיר ובסביבתה, והיה אחד הקרבות המכריעים במלחמת העולם השנייה. לאחר מפלתם של הגרמנים בקרב סטלינגרד הפכה לעיר הגיבורים. בשנת 1967 נבנה פסל אמא מולדת על גבעת מאמייב, האתר החשוב והעקוב מדם במלחמה. הפסל, המנציח את הקרב הקשה, מתנשא לגובה 52 מטרים ובזמנו היה הפסל הגבוה בעולם.

אז … הירידה לכיוון הים השחור, אוקראינה, רומניה, ולבסוף יוון, ארץ מוצא לעולם האופנוענים מישראל, היא בלתי נמנעת. בתוך אי קטן הנקרא ישראל מולדת אהובה, עם בעיות ושאר מיני דברים, נשאר לראות עולם מרתק ולחוות אוויר צלול, בני עמים שונים, תרבויות וצבעים, מבעד לקסדה ואופנוע שמוביל אותי אלפי ק"מ בעולם בכל שנה, במרחבים וימים כחולים והתמודדות בעוז עם איתני הטבע , קרוב לוודאי שעדיין הלמידה וההבנה מהי אחווה אנושית תוביל אותי לעוד פניה, ודרך אין סופית בלמידה מהי פשטות החיים.

הבהרות :

כתבה זו היא מתוך הכנה , ספרות , ומיפוי , והיא בגדר תיאוריה . כל שלל התיאורים הם ממוחי הקודח, והפעם המציאות תעלה ללא ספק על כל דמיון .

הכניסה לטורקמניסטן מוטלת בספק עקב הובלה של אין ספור בירוקרטיות  ומיני " פקודות " משונות .

תודות על שיתוף הפעולה והסובלנות עם שותפי למסע, עידו, אשר הולך עם החלום כנגד כל הסיכויים .

לאלכסים (המוסך הטוב ביותר), אנשי הצללים במסעות עם אופנוע בעולם, על הטיפול המסור בגלגלי המנוע , על חיווטים שונים ותפעולם עד כדי שלמות במערכת מופלאה זו, על סבלנות בשאלות והכנות למסע, ועמידה איתנה בכל שלב בנתיבים ודרכים בעולם. אתם בהחלט הבית שלנו בכל הקשור ב"הובי " המטורף הזה .

על ההכנות והרעיון הבסיסי למסע, התלבטויות שונות במערכי התכנון, הוספה וגריעה של נקודות ציון, שלב קבלת הויזות, ופרפרים בבטן בימים אחרונים לפני … בכתבה נוספת רגע לפני היציאה .

יומני מסע , צילומים באתר שלי.

קרדיט – ויקפדיה

קובי שמואל"

המשך בבלוג של קובי: www.artmoto.co.il

קובי שמואל (מימין, מה חשבתם…)

————————————————————————————————————————-

ערך יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שייכות לקובי שמואל

———————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה