הרפתקה דוט קום

ארכיוני הבלוג

19 בינואר 2013 גבי חוצה את הקארטרה אוסטראל ודוהר לדרום ארגנטינה- 34

התקלות במסע, הם הדבר שזוכרים בגעגועים.

גם אם הן תקלות קטנות

P1080043.JPG

גבי והניניג השוויצרי בדרך הקארטרה אוסטראל

יום שבת 12.1.2013

איך אפשר לפתוח בדיווח על יום שבו כל מה שיכול היה להשתבש, אכן שובש (חוק מרפי ?). זה התחיל בבוקר כשנוכחנו לדעת כי בעלת הבית בו לן הנינג, לא הייתה במקום כדי לפתוח את שער היציאה ואת המחסן שבו הוא איחסן את ציוד האופנוע. זה עיכב אותנו בכחצי שעה. אחר כך, כאשר הגענו לחצות נהר בדרך למעבורת, מפלס המים היה נמוך ולכן הספינה הגדולה לא יכלה להתקרב לחוף הרדוד, כך שאלצנו להסתפק בספינה קטנה שהצליחה להעביר את הרכבים. עוד עיכוב של חצי שעה. הדילוג הימי הזה לקטע הרכיבה הקרקעי הבא, הסתיים בשעה 9:30 והיתה לנו שעה לעשות 60 ק"מ בדרך חצצית לא סלולה עד לקטע הימי הבא. תנאים שכמובן לא עמדנו בהם ואיחרנו ברבע שעה למעבורת שיוצאת מ- Homeopiren ל- Caleta gonzalo. כל הדרך התפללנו שגם המעבורת הבאה תתעכב ונספיק לעלות עליה, אך לא… היא יצאה בזמן. לרגע חששנו שהלך עלינו, אבל הם אמרו שנוכל לעלות על ההפלגה הקרובה שיוצאת בשעה 12:00. הגענו קרועים ומלוכלכים מאבק שהיתמר כל הדרך. הדרך היתה מאובקת מאחר ולא ירד גשם בימים האחרונים. כאשר עלינו למעבורת והעמדנו את האופנועים, הסבירו לנו אנשי הצוות ש"אין צורך לקשור אותם בקטע הזה אין גלים, זה מעבר ימי פנימי ושקט…" ברגע של עצלות האמנתי להם והנחתי את האופנוע לא קשור. ההפלגה נמשכת כ- 6 שעות והנוף מדהים. אך לאחר כשעתיים נעימות ושקטות,

הגיע זרם אחד שהרים גל שנידנד את המעבורת והפך את האופנוע שלי על צידו השמאלי. הנזק: נשבר מגן הרוח הקדמי. עכשיו אני בלי מגן רוח עד העיר הגדולה הבאה, בתקווה שיש משהו כזה שם. זו יכולה להיות חווייה של רוח בפנים לעוד 2000 ק"מ או אפילו עד בואנוס-איירס כ- 7000 ק"מ. נציגי חברת המעבורות לקחו אחריות לנזק, רשמו את הפרטים, צילמו והתחייבו לפצות. נחכה ונראה. לבסוף הסתבר שיש רכיבה נוספת של כ-10 ק"מ ועלייה למעבורת שלישית להיום שמביאה אותנו ליעד הסופי, בהפלגה של עוד 40 דקות. רק אז מתחילה הרכיבה של קרוב לשעתיים לכוון Chaiten על דרך עפר מלאה אבנים ואפופה תמרות אבק. מכוון שכל הרכבים שירדו מהמעבורת, יצאו באותה דרך יחידה לאותו כיוון בשיירה. לאחר כשעתיים, הגענו לצ'איטן ודי מהר מצאנו מקום נעים לשהות בו. לאחר מקלחת, יצאנו לקנות קצת מצרכים ולאכול ארוחת ערב. לסיכומו של יום: היה ארוך וקשה ורק הנוף המדהים של האזור הזה, משפר את ההרגשה. מחר צפוי לנו יום רכיבה ארוך נוסף, אך יעמוד לרשותנו יותר זמן ולא נצטרך לעמוד בלוח זמנים הדוק.

יום ראשון 13.1.2013
העייפות של היום הארוך והקשה אתמול, נתנה את אותותיה היום בבוקר, כאשר התעוררנו בשעה 8:30 לאחר שינה טובה במיטה נוחה ביותר. אכלנו ארוחת בוקר ובסביבות 10:00 יצאנו לדרך. הכביש סלול ב- 40 ק"מ הראשונים והנוף פשוט מדהים. העצירות לצילום והתפעלות היו רבות. הצבע הירוק זוהר ונקי בזכות העובדה שהאבק הרגיל לא קיים כאן, לחות הגשמים הצמידה אותו לקרקע. בהמשך, הדרך לא סלולה אבל במצב הרבה יותר טוב מאשר אתמול. אצלי באופנוע, התעוררה בעיה קטנה בבלם האחורי ואני מתכוון לטפל בה בעיר הגדולה הקרובה בעוד יומיים. הנוף הייחודי לקארטרה אוסטראל, יערות ודשאים מוקפים אגמים ורכסי הרים מושלגים בקצותיהם, ממשיך להנעים את הרכיבה והעצירות בהתאם. כל זאת עד La junta נקודת ישוב זערורית על הקארטרה אוסטראל, שיושבה על ידי מעריצי זכרו של גנרל פינושה – העריץ שחיסל וכיסח את עמו שלו וגם יזם וסלל את הדרך הזו והרחיב את יכולתה של צ'ילה לשלוט בארצה שלה. כשהגענו לשם, גילינו כי השמן באופנוע(BMW F800GS) של הנינג פרץ החוצה ומנורת האזהרה נדלקה. מייד פנינו לאחור, נכנסנו לתוך הישוב לה-חונטה ומצאנו מקום נחמד להתאכסן. הנינג ניסה כמיטב יכולתו המקצועית לבדוק את סיבת דליפת השמן. נראה מחר מה קורה .

יום שני 14.1.2013
אתמול כאשר כתבתי, שכחתי לספר על הפגישה עם קבוצת ישראלים צעירים שחיכו לטרמפ בתחנת הדלק של La junta  מלבד העובדה שזאת פעם ראשונה, שאני פוגש ישראלים, אני זוכר את המקום מטיול התרמילאים שלי של אחרי צבא ( בגיל 50 ) גם אני עמדתי שם חצי יום עד אשר תפסנו טרמפ לפויואפי.
הבוקר התחלנו את היום בשיחות לגרמניה כדי לקבל עצה לבעיית האופנוע של הנינג. כמו תמיד, מסתבר שאין תשובה ביום שני מאף אחד, כי המוסכים סגורים מלבד התשובה הרוטינית: "תביא את האופנוע למוסך ונבדוק". לך תסביר להם שאתה באמצע שום מקום בקרטרה בדרום הפראי של צ'ילה. החלטנו לאמץ את האופציה של להעלות את האופנועים על רכב לכוון העיר הגדולה באזור-Coihaique והתחלנו לחפש רכב מתאים, מכוון שעל פיק-אפ רגיל, האופנועים גדולים מדי. בסופו של דבר, מצאנו משאית קלה ואז התחילה עבודת העמסת האופנועים, קשירתם והעמסת הציוד האישי ויצאנו לדרך הארוכה. הבחור נסע לאט, אפילו מאד, ויחד עם זאת, לא היו לנו תלונות בנושא. הנסיעה בתא הנהג, איפשרה לנו צפיה חופשית בנוף המדהים בלי להיות מרוכזים ברכיבה וסכנותיה. קטע הדרך הזה, הרבה יותר טוב מאשר הדרכים אתמול והרבה יותר טוב מקטע דרכי העפר הראשון בין המעבורות, שהסתבר לנו שהוא נחשב הקשה ביותר בקארטרה אוסטראל והוא גם כנראה, זה שגרם לנזק של הברקס האחורי שלי.

הנוף כאן מדהים בצורה שאין לתאר במילים

הקטע עד Puyuguapi יפה ומרשים והדרך טובה, לאחר מכן בעיני, הנוף רק השתפר והשתפר ככל שהתקדמנו דרומה. הגענו לשיא בקטע המעבר ההררי של Parque nacional queulet (שם הגענו לקטע דרך מאד בעייתית. זה היה יכול להיות רע לרכוב שם בלי ברקס אחורי) אבל הנוף פשוט מהפנט ומצמיד אותך לקו האופק ההררי שנראה כאילו יצא מספר אגדות. לאחר המעבר של שיא הגובה, יורדים בנוף ירוק שוצף נחלים קטנים וגיאיות בהם רועים סוסים ובקר. עם בקתות בודדות המזכירות נופים באוסטריה או שוויץ. מדהים! הגענו לקטע סלול מאזור Piedra del gato. הנוף הופך להיות שטוח יותר ומתחילים לראות חוות חקלאיות יפות בתוך הנוף פסטורלי. המשאית נסעה לאט גם על הכביש הסלול, בעיקר בגלל המשקל האופנועים הרב. לקראת השעה 18:30 הגענו ל –  Coihaique  והורדנו את האופנועים ליד המוסך. מאחר והשעה הייתה לקראת סגירה, הם ביקשו שנלך ונגיע מחר בשעה 9:00 כדי להסביר את הבעיה של כל אופנוע. יצאנו לחפש מקום ללילה והתארגנו לשהייה של שני לילות לפחות.

יום שלישי 15.1.2013
כמו שאמרו לנו, בשעה 9:00 היינו במוסך, אבל…. אף אחד לא הגיע עדיין… לאט לאט התחילו להגיע העובדים ולבסוף הגיע המפתח. אבל אז התברר שהמכונאי הראשי יגיע בעוד חצי שעה עד שעה. הם רשמו את הבעיות של כל אופנוע ושלחו אותנו לטייל, על מנת לחזור כעבור שעה וזה מה שעשינו. כאשר חזרנו, הם אמרו שהם זיהו הבעיה באופנוע של הנינג, אבל צריך לשטוף אותו כדי לוודא את מקור נזילת השמן ויש לחזור עוד שעתיים וכמובן שזה מה שעשינו… כאשר חזרנו, להפתעתי האופנוע שלי היה כבר מתוקן ושל הנינג מפורק לבדיקה, עם אבחנה כי אטם ראש מנוע הלך. בעיה קשה, לא ברור אם יש את החלק הזה בסנטיאגו ואת זה צריך לברר, אבל רק אחר הצהרים… כי עכשו כולם יוצאים להפסקה משעה 13:00 עד השעה 15:00. הגענו לאחר הפסקת הצהרים והבשורות לגבי ה – BMW F800GS של הנינג, היו שליליות: לא ניתן להשיג אטם בסנטיאגו ויש להזמין ולהביאו מגרמניה. זה יקח כ- 12 יום לפחות. הבשורות הנוגעות אלי היו הפעם טובות: האופנוע היה רחוץ והמכונאי נתן לי להבין שהאופנוע במצב מצויין, מלבד הבעיה שנוצרה באחיזת רפידות הבלם האחורי, מכוון שלדעתו לא חיזקו מספיק את הבורג שמחזיק את החבק בו הם יושבים, בסיום טיפול שעשיתי בלימה. רכבתי סיבוב ברחוב והכל נראה תקין. קניתי למחר כרטיס להפלגה מ – Puerto ibanez ל –Chile Chico ומשם אכנס לארגנטינה לרכיבה לכוון Ushuaia , עוד לא החלטתי באיזה מסלול. לצערי, אני נאלץ לעזוב את הנינג שהיה שותף נפלא והתאים לי בצורה מדהימה: מהירות הרכיבה, עניין בעצירות לצילום, טווחי רכיבה יומיים ושעות היציאה בבקרים. חבל, אבל אני צריך להגיע דרומה ולחזור לכוון בואנוס-איירס עד אמצע החודש הבא .

יום רביעי 16.1.2013
אתמול בלילה, התברר לי כי דורון קדמיאל וקבוצת הרוכבים שאיתו, נמצא במלון ממול. נפגשנו והדבר הכי חשוב, היה מייל שנשלח למנכ"ל BMW בארגנטינה בבקשה לנסות ולעזור להנינג בנושא האטם ראש מנוע שהלך באופנוע שלו. הם ממשיכים בדרך דרומה מוקדם בבוקר ואני התחייבתי להנינג להיות איתו בבוקר, כדי לבדוק אפשרויות שיעזרו לו. הבוקר עדיין לא הייתה תשובה מהמייל של אתמול ושיחות הטלפון לא שיפרו את המצב, לכן מה שנישאר, זה שהנינג יחכה ואני אמשיך דרומה. נפרדנו, הרגשתי צביטה בלב כי הנינג בחור נפלא. יצאתי דרומה בכיף, ברכיבה איטית ונהנתי בכל רגע מהנוף הנפלא שבדרך. רכבתי עד Cerro castillo עיירה מוקפת בנוף הררי סלעי ויערות במורדות, כאשר ברקע שמורת טבע יפה באותו שם. בכניסה לעיירה, עומדים שני אוטובוסים שהפכו אותם לקיוסק מתקדם. התרווחתי על כוס קפה ושמש נעימה. לאחר מכן, רכבתי לכוון Puerto ibanez משם יוצאת המעבורת החוצה את אגם חנראל קאררה (הנקרא בארגנטינה"אגם בואנוס איירס" שהוא אגם המים המתוקים הגדול בדרום אמריקה). ל – Chile chico היעד הבא בדרך דרומה. כאשר הגעתי למשרד של החברה ונודע לפקיד שאני מישראל, הוא ישר שיתף אותי בחוויות שהיו לו עם ישראלים ואני חייב לציין שזה לא נעים לשמוע. גם אם יש קצת הקצנה בדבריו, הסיפורים לא מחמיאים לנו. ההפלגה עברה בסדר ופגשתי את אותה קבוצת ישראלים אתם נפגשתי בתחנת הדלק של לה-חונטה בקארטרה אוסטראל. כאשר הגענו לצ'ילה צ'יקו, חיפשתי לי אכסניה ומצאתי מקום נחמד. כאשר פרקתי ציוד, הגיעו למלון שתי בנות ישראליות שהצטרפו לחיפוש מקום לינה ל – 6 החברה הישראלים שהיו במעבורת וכאשר הם פנו למנהל המלון והוא שאל "מהיכן אתם?" וקיבל את התשובה "ישראלים", הוא ענה בפשטות: "אני לא מכניס ישראלים למלון!" וזאת הפעם השניה שהן מקבלות את התשובה הזאת כאן. אין ספק שזה מביך ביותר וכאשר ישבתי איתו כמה דקות מאוחר יותר, הוא סיפר על הסיבות לכך הכוללות: גנבות ציוד. הברחת חברים נוספים, מלבד אלה ש"כאילו " לקחו את החדר. רעש ועוד ועוד סיפורים. אין ספק שזה היה לי די לא נעים, למרות שהוא ידע להפריד בין צעירים ומבוגרים ובין יחידים וזוגות לגביהם הוא ציין שהם נהדרים, לבין הישראלים הצעירים שבאים בקבוצות לטייל.


יום חמישי 17.1.2013
ארוחת הבוקר היתה טעימה ואז יציאה לכוון הגבול של ארץ הולדתי – ארגנטינה. היציאה מצ'ילה היתה קלה וגם הכניסה לארגנטינה היתה פשוטה, מלבד העובדה ששוב לא יכולתי להשתמש בדרכון הארגנטינאי שלי, מכוון שאסור לאזרח ארגנטינאי להכניס רכב או אופנוע שלא נקנה בארגנטינה. אז שלפתי את הדרכון הישראלי והנה אני בארגנטינה. העיירה הראשונה שעוברים היא Los antiguos שהיא עיירה תיירותית יפה ואז הנוף משתנה לערבה צחיחה ומגיעים לעיירה Perito moreno הלא יפה לטעמי. אבל לפחות שתיתי קפה טוב, החלפתי את הכסף שנשאר לי והמשכתי מזרחה עד לעיירה  Las heras שם בתחנת הדלק, הסבירו שני מקומיים נחמדים, היכן אפשר לישון בימים הקרובים בנקודות שבדרך. לא צריך להסביר לכם, שאני פשוט מוקסם מלדבר סוף סוף עם ארגנטינאים שהספרדית שלהם מתנגנת בצורה אחרת מכל מה ששמעתי עד היום וזה פשוט כיף! המשכתי עד Pico truncado ואני כבר קובע ( ויחלוק עלי מי שרוצה ) שהארגנטינאים הרבה יותר נחמדים, מכל מי שפגשתי עד היום במדינות מרכז ודרום אמריקה!! לא אתבייש לתקן את עצמי, במידה ובהמשך ארגיש אחרת. התמקמתי ולאחר יומיים בלי אינטרנט אני משלים את החסר .

זהו להפעם להתראות. גבי

——————————————————————————————————————————————————

ערך יוני. כל הזכויות C שמורות לגבי פלקסר.

—————————————————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה    

15 בינואר 2013 דורון עובר מפרו לצ'ילה

באנדים הפרואנים נמצאים מסלולי הרכיבה

הנחשקים בדרום אמריקה. דורון עבר גם שם.

p1060313.jpg

בדרך הגבוהה בין נאסקה לקוסקו


הצג מפה גדולה יותר

לאחר הקטעים המדבריים של פרו, דורון מגיע למאצ'ו-פיצ'ו ואגם טיטי-קאקה. הרבה הגיעו לשם, מעטים עם אופנוע, קצתם כתבו על כך ובודדים עשו זאת בכשרון כמו שנכתב בבלוג של דורון.

כנסו לבלוג של דורון ותתחברו.

שכיות החמדה של פרו

הנה מתאבן:

…"הביקור באתר (מאצ'ו פיצ'ו, י.בש.) הבהיר לי תחושה שקיימת בי שנים ארוכות – הדבר שאותי מרתק יותר מכל הוא הנוף. ההסברים, ההיסטוריה והאבנים מעניינים אך פונים אל השכל, אל האינטילגנציה ומצטרפים אל המידע האגור במוחי אך הנוף הוא זה שנכנס אלי ללב, לנשמה ולתודעה יותר מכל. הדרך שהיא בת זוגו של הנוף כי לאורכה הנוף משתנה באופן תדיר והמשכה מבטיח נופים נוספים גם היא שייכת לתחום הזה של התודעה. אלו "עושים לי את זה" יותר מכל דבר אחר. כך התצפית על מאצ'ו פיצ'ו ממרומי ביקתת השומר היו עבורי אחד הרגעים המפעימים, הדרמטיים והמרגשים יותר במסע ובכלל. כל הצילומים והגלויות שראיתי במשך שנים על המקום לא הישתוו ל'מבט במו עיני', לתחושה של 'להיות שם' בין הפסגות המחודדות, מעל נהר האוריבמבה החובק את ההר משלושה עברים. ההשתאות שלי ושל אחרים סביבי מהמראות היתה דומה וקרובה לאוירה של קדושה. אנשים דיברו בקול נמוך, ישבו שותקים, חלקם עם כפות ידיים פתוחות כלפי מעלה שעונות על ברכיהם ועיניהם עצומות. מה שהעניק לי תחושה כה עמוקה לא היו האבנים והמקדשים, ההיסטוריה והתרבות של בני האינקה אלא הנוף המדהים הזה שלא יכולתי להתיק עיני ורגלי ממנו"…

במלון קאסה גראנדה –  קוסקו

—————————————————————————————————————————————————

כל הזכויות C  לסיפור ולצילומים שמורות לדורון קדמיאל

—————————————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

12 בינואר 2013 גבי פלקסר בצ'ילה כתבה 33

גבי  מגיע לפוארטו מונט, בדרך לקארטרה אוסטראל

וכבר חש את ה Adventure Blues "תוגת קו הגמר"…


הצג את הוראות נסיעה ל-Puerto Montt, Chile במפה גדולה יותר

P1070898.JPG

יום שישי 4.1.2013
הגעתי לאיקואיקה כדי לצאת קצת מהדרך המרכזית שחוצה את צ'ילה במרכז המדינה ולרכוב לאורך החוף עד אנטופאגסטה. ומה רבה האכזבה. הדרך עוברת אמנם בין ההר והים אבל מה זה יבש… גם מכאן וגם מכאן. כך שעבר עלי יום משעמם טיכו, כמו שהיינו אומרים פעם. הכביש בסדר והתנוע לא רבה, כך שבסך הכל היה בסדר מבחינת הרכיבה אך כאמור, משעמם מהבחינה הנופית. תופעה נוספת שאני מגלה היא העובדה שכמה שיורדים דרומה, המחירים עולים והאיכות יורדת של הכל וגם החזות. בצפון הערים די נעימות ונקיות ועכשיו – בעיר המחוז הגדולה בצפון צ'ילה – אנטופאגסטה המשמשת מרכז לכל עובדי תעשיית המכרות המשגשגת במדבר האטקמה, אני פוגש עיר אחרת. הכניסה הצפונית ממנה הגעתי די מוזנחת ומלוכלכת ושכונות שלמות ברמה די נמוכה מה שחשבתי שלא אראה כאן. ההוסטל שהומלץ על ידי לונלי פלנט היה מלא, כך שנאלצתי להסתובב כדי למצוא מקום אחר נורמלי במחיר סביר. לבסוף, נמצא מקום ואכן הוא היה בסדר. ולאחר סיבוב קטן בעיר נחתתי במיטה בשעה 20:00 עד למחרת בבוקר.

יום שבת 5.1.2013
לאחר לילה ארוך, קמתי די מהר כאשר השעון צילצל מה שלא קורה בדרך כלל (שאני מושך כמה דקות טובות במיטה) לפי השעון, האור מאחר לעלות ומפציע בשעה 7:00 לעומת החלק הצפוני של דרום אמריקה ממנו הגעתי, שם האור עלה כבר בשעה 5:30. כאן פשוט הזיזו את השעונים כדי שהאור יהיה מאוחר יותר ביום ואכן החושך יורד כאן מאוחר מאד בסביבות השעה 21:00. המרחק שתכננתי לרכוב היום הוא כ-480 ק"מ, כך שרציתי לצאת מוקדם כדי לא למרוח את היום עד מאוחר. כביש היציאה מהעיר היה סגור והייתי צריך לרכוב כ -10 ק"מ דרומה, על כביש פנימי, עד שהוא התחבר לכביש הראשי דרומה ( הפאן אמריקאן ). הכביש טוב אך שוב משעמם. מדבר צחיח מימין ומדבר צחיח משמאל וכך לאורך כל היום. הדבר היחיד שמשתנה, הן צורות העננים שהם הדבר היחיד שנעים להסתכל עליהם ביומיים האחרונים. למרות שהכביש חוצה מדבר כל הזמן, מזג האויר די קר בסביבות ה – 20 מעלות והרכיבה די קשה, כאשר בנוסף לזה ישנם אזורים בהם נושבות רוחות חזקות. אני די עומד בהתאמה לזמן הרכיבה שאומר הגוגל Map לגבי המרחק והזמן שאני בוחר לעשות כל יום. בנוסף, השתפרתי מאד בהפעלת ה GPS כך שדי בקלות אני מוצא את היעד ויוצא ממנו להמשך הדרך. אחה"צ הגעתי ל Caldera– היעד שלי להיום והתמקמתי לשם שינוי במקום פשוט ונעים .

יום שני 7.1.2013
החגיגות באכסניה ( עם בכלל אפשר לקרוא לחור הזה כך) אליה הגעתי בעיר החוף הרגועה לה-סרנה,  נמשכו לתוך שעות הלילה המאוחרות. מה שלא הפריע לי במיוחד, ותנומת החוגגים בבוקר איפשרה לי להתארגן בלי כל שאר האורחים במקום ולהשתמש סולו, בכיור היחיד שהיה שם לרחצת הבוקר. היציאה מהעיר הבנויה על מורדותיהן של גבעות המשתפלות משולי האנדים ממש עד לקו המים – היתה קלה וגם הרכיבה דרומה ממנה החלה בסימן מבטיח; מכאן הכביש הופך להיות 4 מסלולים והרכיבה נעימה וקלה. לאחר עוד כמה ק"מ, מתחילים להבחין הפעם באופן מוחלט – בשינוי של הטבע סביב. צמחיה ירוקה נמוכה עם פרחים ושיחים האופיניים לנוף מישור-החוף גם בארץ, ממלאת את שולי הכביש. לאחר מכן החלו להופיע עצים ולבסוף נמתחו כרי דשא בירוק זוהר ובריא המשמש מרעה לעדרי בקר שהיו פזורים פה ושם עד לאופק. נהנתי מהרכיבה כשסביבי נוף ירוק המשתלב עם קקטוסים בצורות שונות. התחלתי להרגיש סוג של נינוחות ורוגע. בהמשך, לקחתי כביש צדדי בהמלצת בחור מקומי ששאלתי אותו, איך הכי יפה לרכוב כדי להגיע ל – Valparaiso ועברתי בשתי עיירות תיירותיות יפות על חוף הים: Papudo ו –  Zapallar בהחלט שינוי מרענן לאחר שבוע של מדבר שומם של חולות, מלחות וסלעים. אלה שתי עיירות נעימות והיפות ביותר שראיתי בצ'ילה. משם המשכתי לאורך החוף עד ליעד שלי להיום. הרובע הישן של בשתי הערים הצמודות;  Vinilla del mar ו – Valparaiso מפותח ביותר. התמקמתי במקום נחמד שהיה חסר חניון מסודר לאופנוע. מרוב עייפות וסוג של עצלות, ויתרתי על חניה מסודרת .

יום שלישי 8.1.2013
העצלנות שלי אתמול, עלתה לי במגן ידית הגז שנגנב. ולמען האמת, טוב שזה נגמר רק בחלק הזה. בתחילה חשבתי להשאיר את האופנוע בכביש קשור ונעול, הבחור שעובד בהוסטל ציין כי כך נוהגים כל האופנוענים שמגיעים לכאן. אני בחרתי באפשרות השניה והיא, להכניס את האופנוע לסמטה צרה צמודה להוסטל כדי להסתירו ולהקשות על גנבים. רק מאוחר יותר בזמן הרכיבה עלה בדעתי שאולי הבחור ההוא בעצמו הסיר את הידית לשמור עליה בהכירו את השכונה והתכוון לתת לי אותה בבוקר, בשעה שקבענו על מנת שיעזור לי להוציא את האופנוע. (כדי להכניס את האופנוע לסמטה ברוורס, נדרשו 3 אנשים). בבוקר כאשר קמתי – והיום שמתי שעון על מאוחר 7:00 – לא ראיתי נפש חיה וכך עד שיצאתי בשעה 8:30. שמתי את הכסף ומפתח החדר על השולחן והצמדתי לזה מכתב תודה. אני מקווה שהעובדים שהגיעו ראשונים או מישהוא אחר, לא אימצו את התשלום לעצמם… היה כיף להתחיל את הרכיבה עם הנוף הירוק היפה של האזור ולמרות שהתכוונתי לרכוב על כבישים צדדיים, ה-GPS לקח אותי על הכביש המהיר וכך ירדתי עד Linares היעד שלי להיום. הנוף מהנה יותר; חוות חקלאיות, שטחי מרעה, כרמים, מטעי נשירים ופשוט חוייה ויזואלית חקלאית נהדרת. הכביש זרם ובעוד שבתחילת היום היה עדיין קריר, לקראת הצהרים נהיה חם ובאחת ההפסקות התאמתי את הלבוש לסביבה ולאקלים המשתנה. היום בחרתי לעצור בעיר קטנה והבנתי שאני נהנה במיוחד בעיירות כאלה. האוירה ממש שונה. אנשים נינוחים ומסבירי פנים. אפשר לדבר עם כל אחד וברוב המקרים הוא מתיחס יפה ומנעים את השיחה; ברור שבמקומות מזדמנים, אין כמו המקומיים להמליץתכל'ס על אוכל טוב. אז שאלתי איפוא אוכלים המקומיים והגעתי למקום הכי טוב וטעים. פשוט חוייה שונה ונהדרת.
מחר אני עוצר שוב בעיר גדולה, כדי לנסות לעשות טיפול לאופנוע ולמצוא את מגן ידית הגז החסר לי מאד.

יום חמישי 10.1.2013
החדר היה נעים והמזרון נוח ולא הרבה פעמים במסע הזה, קרה לי שכיוונתי את השעון להשכמה כל כך מאוחרת. אכלתי ארוחת בוקר טובה ויצאתי לדרך. לאחר כשעה, עצרתי לתדלוק ומנוחה קצרה ופגשתי בחור ארגנטינאי שרוכב על אופנוע BMW. קישקשנו איזה חצי שעה באוירה נהדרת ויצאנו לדרך כל אחד לדרכו לכיוונים הפוכים. הנוף ממשיך להיות יפהפה (על פי השקפתי כמובן) ואני נהנה מכל רכע ברכיבה. בעצירה השניה, כשכבר התכוונתי להמשיך, הגיע רוכב וחשבתי לרגע שהוא מישהוא שאני מכיר… הסתבר שלא. יחד עם זאת, הוא סיפר לי שפגש את דורון קדמיאל, שכאן נקרא "ג'יקוב" ואז התפתחה שיחה ביני לבינו – הנינג שמו – שהובילה לאפשרות שנעשה את הקרטרה ביחד. זהו אני בדרך לקראטרה אוסטראל, "הדרך הדרומית" בתרגום לעברית. נתיב שנסלל בתקופת הרודן פינושה, לכיוון דרום פטגוניה הצ'יליאנית. עד אז, האיזור היה באמת נטוש וניתן היה להגיע אליו רק דרך הים או מתוך שטח ארגנטינה. היום, יש שני נתיבים להגיע לקארטרה. אחד הוא מסלול העושה עיקוף קל דרך ארגנטינה באיזור בארילוצ'ה והשני הוא ירידה "דוך" לאורך הצד המערבי של צ'ילה. מה שמצריך דילוג רב בין מעבורות העוברות מפיורד לפיורד ואז מתנקזים לקארטרה דרומה ללא "הפרעה" של מפרצים שחוצים את הדרך. אני בחרתי בנתיב המערבי הזה שנראה לי מהיר יותר, והמשכתי לפוארטו-מונט והתמקמתי ב – Hospedaje  (מלון דרכים) מול הנמל. לאחר התארגנות קלה, יצאתי ללמוד את האפשרויות הקיימות להגיע ל-  Chaiten לתחילת מסלול הקרטרה אוסטרל. במידה והנינג יגיע, נבחר את האפשרות המועדפת ונזמין מקומות ב – Ferry.

האפשרות המועדפת שלי היא לטייל בחצי האי  Chiloe ואז להפליג בלילה מ- Castro  לכוון  Chaiten ומשם לצאת להמשך הדרך לדרום. הסתובבתי בעיר שבעיני לא יפה במיוחד, להכיר את הסביבה בידיעה שאבלה כאן יום אחד נוסף. היום ברכיבה, ישבו לי בראש דברים שאמר לי דורון אתמול ואני מרגיש שממש הבנתי אותו. וכך היה: תוך כדי שיחה, הוא אמר שהוא מרגיש קצת עצוב וכי הוא מבין שהוא קרב לשיא המסע שלו באמריקה: הביקור בשמורת הטורס דל פיינה. לאחר שהוא יגיע לשם, כל יום נוסף כבר יהיה לקראת קו הגמר. כלומר, לא חשוב מה יש עוד לפניו, הכוון יהיה לקראת סיום המסע. נזכרתי מייד איך לנו – שלושת בני קליה, שיצאנו למסע הזה יחד – זה קרה כאשר התחלנו את הדרך חזרה מאלסקה. איך שהו, הבנו שכל יום מאותו רגע, מקרב את סוף המסע המשותף ורק מאוחר יותר הבנו עד כמה הסוף היה קרוב – לפחות לגבי נייג'ל ויוסי. אני ידעתי שאני ממשיך דרומה, לכן לגבי, זאת היית רק פנייה חדה. אבל עכשיו,  הקרבה לסיום בעצם גם נוגעת לי. בעוד כשבועיים או קצת יותר, אגיע לאושוויה ומשם כל יום יהיה בכוון הסיום והביתה. כל זאת – למרות שישארו לי עוד כשלושה חודשים לטייל. על זה חשבתי כל היום. מחר אני מקווה לנוח לקראת ההמשך.

סוף שבוע נעים לכולם. גבי

—————————————————————————————————————————————————-

עריכה קלה יוני. כל הזכויות C לצילומים ולסיפור שמורות לגבי פלקסר

—————————————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

5 בינואר 2013 גבי פלקסר מגיע לצ'ילה – כתבה 32

המדבר של דרום אמריקה

בעיני הרוכב הכי חקלאי והחקלאי הכי רוכב

P1070792.JPG

עצירה ליד מישורי הנאסקה – פרו


הצג את הוראות נסיעה ל-Antofagasta, Chile במפה גדולה יותר

יום שני 31.12.2012
אתמול, כאשר שלחתי את התמונות נזכרתי בנושא אחד שלא כתבתי עליו וזה נטיעות התמרים שראיתי באזור שמדרום לאיקה לכוון נסקה. אני מציין את העובדה שמישהוא החליט לנטוע תמרים באזור עם לחות גבוהה כל כך, דבר שמקשה על ההבשלה של הפרי ואחד הגורמים המובילים כנראה לשילפוח הפרי. אבל כראה זה זן שאנחנו לא מכירים או שמישהו יודע משהו שאנחנו לא יודעים. בכל מצב שיהיה מטע תמרים של הזן מג'הול בחצי הכדור הדרומי והגידול יצליח – יהיה לו יתרון תחרותי משמעותי. הבוקר התארגנתי מוקדם כדי לצאת ולהספיק את המרחק המוגדל שקבעתי לעצמי .
הכביש דרומה טוב ולאחר מספר ק"מ מאזור נאסקה, השטח חוזר להיות מדברי לאורך עשרות ק"מ ורק הנחלים שיורדים מההרים, יוצרים אזור פורח לאורך הנחל שהביא איתו התישבות חקלאית שכאן היא בסיסית ופשוטה ביותר. לאחר כ-100 ק"מ הכביש חוזר לרצועת החוף והטמפרטורה שוב יורדת עד ל – 24 מעלות ורוח מכוון הים יוצר שינוי קיצוני לעומת פנים היבשת. הנופים משתנים מספר פעמים לאורך הדרך דרומה וגם כאן עמקי הנחלים יוצרים נאות מדבר יפים, כאשר הם חוצים את המדבר לכוון הים. היום ראיתי לראשונה מספר אופנוענים, 4 במספר, אך הם היו בכוון צפון. לקראת השעה 15:00 אחר הצהרים הגעתי ל – Camana היעד שלי. שם נתקלתי בנושא שלא חשבתי עליו מספיק: היום הוא היום האחרון של השנה האזרחית והרבה אנשים יוצאים לחופשה שנמשכת לחופשת הקיץ שמתחילה כאן בינואר. לאורך עשרות דקות לא מצאתי מקום מתאים במחיר "סביר" שהוא פי 3 מהמחיר ששילמתי אתמול. יצאתי כרגיל לסיבוב היכרות אך לא יותר מזה, למרות החגיגות שמתקיימות החוף הים לכבוד השנה החדשה והפיתוי להשתולל, סגרתי את היום מוקדם. מחר יום חדש והדרך קוראת לי לרכוב.

שוב שנה אזרחית טובה לכולם

יום שלישי 1.1.2013
היציאה מ – camana כמו כל הדרך דרומה, היתה יחסית פנויה בזכות חופשת השנה החדשה. מיד לאחר שעוזבים את העיר, הכביש נכנס שוב לתוך היבשת וחוזר להיות מדברי מלבד ערוצי הנחלים שיוצרים אזורי מחייה וחקלאות. הכביש טוב והנוף יפה וכך עובר הזמן והדרך לכוון העיר tacna היעד של היום. הרוחות התחזקו מאד בשעות הצהרים והחום גם הוא התגבר וחוץ מזה, שום דבר מעניין מלבד העובדה שהאופנועים שראיתי היום גם עלו צפונה, לפעמים נדמה לי שרק אני רוכב דרומה. אחה"צ הגעתי לעיר שגם בה היה קל להסתדר מכוון שגם כאן התנועה היתה דלה. בעצירה האחרונה רשמתי לי מספר אפשרויות להעביר את הלילה וברגע שזיהיתי את הראשון שהיה לו גם חניון התמקמתי ועדיין הספקתי לצלצל בשעה סבירה למשפחה בארץ. מחר אני חוצה את הגבול לצ'ילה ומתכוון לעצור ב- Arica כדי לבחון את המחירים של כל הדברים שכל כך מדברים עליהם .

יום רביעי 2.1.2013
היציאה מ – Tacna – העיר הפרואנית הדרומית והאחרונה שלי – היתה פשוטה וכנראה שהפרואנים עוד לא התעוררו לשנה החדשה. התנועה על הכבישים היתה דלילה, מה שלא מקובל כאן. המרחק עד הגבול הוא כ- 30 ק"מ והכביש טוב. היציאה מפרו הפתיעה מאד לטובה, היתה קלה ונמשכה כחצי שעה, ממש מהיר ובתנאים נעימים ואז רכיבה קצרה לכוון תחנת הגבול של צ'ילה. גם כאן הפתיעו ולראשונה ביקשו שאעביר את כל הציוד כולל הארגזים בשיקוף, מה שאילץ אותי לעבודה פיזית קלה. מעבר לזה, היחס היה אדיב. המעבר חדש ונעים והיחס הוגן ולאחר כשעה, הייתי מוכן עם האישורים לכניסה למדינה. הבעיה היתה השעה. ההפרש מול פרו הוא תוספת של שעתיים… הסתבר שבצ'ילה כבר צהריים ולכן החלטתי להתמקם בעיר הנמל-  Arica ולהתארגן להמשך שכולל; החלפת כסף, לימוד המסלול המועדף, בחירת מקום בעיר הבאה וכד'. אריקה היתה ההפתעה השלישית היום. העיר נעימה ויש בא הכל. היא נקיה ובכלל לא אפורה כמו שמצוין בספרי מסע. מכוון שהיה לי גם זמן, הלכתי לטייל ברגל אל הצוק המשקיף על העיר ונהנתי מההליכה סתם ברחובות.

יום חמישי 3.1.2013
מדהים עד כמה פשוט לפעמים להכיר עיר שהגעת אליה רק אתמול. הבוקר בלי לשאול – פשוט היה לי ברור איך להגיע לכביש הפאן-אמריקן דרומה. מזג האויר היה נעים, אבל כאשר הכביש נכנס לרמה הפנימית של היבשה, הקור היה פשוט ממקום אחר. מה שאילץ אותי לעצור ולהתחיל להוסיף שכבות ביגוד שכבר שכחתי מהן. הכביש יורד מדי פעם לעמקים ואז הנוף מקבל צורות שונות ויפות. אך רובו עובר ברמה הפנימית של היבשת שכבר מאז הכינה לפרו מצפון הוא נוף מדברי חולי יבש. כמובן, שוב ראיתי אופנועים שעולים צפונה. היום ספרתי 5. להפתעתי, גם עקפו אותי 3 אופנועי BMW לכיוון דרום. הם המשיכו דרומה ואני פניתי מערבה לכוון Iquique ואחרי מספר ק"מ נעצר לידי Vstom 1000 עם בחור קנדי ששייך לשלושת הרוכבים שעקפו אותי, הוא התנתק מהם ולא ידע לאן לרכוב ורק ידע שהם רוכבים לעיר המכרות – Calama. הסברתי לו לאן לפנות והוא סיפר לי ששלושת הרוכבים האחרים הם מונצואלה והם רוכבים יחד כבר כ – 3 שבועות גם הם בדרך מאושוואיה. ניפרדנו והוא פנה לאחור בניסיון להשיג את הקבוצה. כנראה שכמו שיש גל רוכבים דרומה (מה שאני לא עליו) יש גם גל שעולה צפונה (הערת עורך: לפי סקר שעשה אתר הורייזון-אנ'לימיטד, בכל רגע נתון בשנה, מתרוצצים בדרום אמריקה כ- 1200 רוכבי אתגר מכל העולם!) ובמידה והם היו באושוויה וזה במרחק של כ- 3 שבועות זה אומר שהם היו שם בשבוע השני של דצמבר שיכול להיות עדיין קר שם. אחה"צ, הגעתי והתמקמתי במלון נחמד במרכז העיר. המחירים כאן גבוהים ב – 50% מאשר בפרו. במיוחד עלויות לינה ובנוסף, המקומיים יצאו לחופש הגדול שלהם מה שגם מייקר את הכל… עשיתי את הסיבוב הרגלי הקבוע שלי בהגיעי למקום חדש וחוץ מהאזור "הויקטוריאני" של העיר, איקויו היא עוד עיר שינה בין המדבר לרצועת החוף המשרתת אוכלוסיה של עובדי מכרות חקלאות ומסחר. מעין קופי של עיירות חוף דומות בצפון צ'ילה ולאורכו של כביש מס' 1.

עד כאן לפעם זו. ממני   גבי

————————————————————————————————————————————————-

עריכה קלה, יוני. כל הזכויות C לצילומים ולסיפור שמורות לגבי פלקסר

————————————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה    

24 בדצמבר 2012 אדם יוצא לעוד סיבוב באאוטבק האוסטרלי

מלך האאוטבק


הצג את הוראות נסיעה ל-Oodnadatta במפה גדולה יותר

DPP_002.JPG

היה נפלא לבלות קצת זמן בפרת', עם צ'רלי ואנדי – שני חבר'ה אוזיס נהדרים שפגשתי כשרכבתי בקולומביה בקטע קודם של המסע העולמי הזה.
"תנוח כאן" אמר צ'רלי, "תישאר בביתי כמה שתרצה".
ואכן תפסתי לעצמי הפסקה של כמה שבועות, נחתי ופתרתי כמה ענייני ניירת. בבוקר יום א' אחד הלכנו כולנו לארוחת בוקר בבית קפה קטן בפרמנטל הסמוכה, כשלפתע מישהו קרא בשמי "אדם!!!". כשפניתי לאחור, לא האמנתי למראה עיני, זה היה ג'ורג' גוויל – מטייל בריטי אותו פגשתי (שוב ושוב) בנפאל ובתאילנד. ג'ורג' רכב על האפריקה-טווין שלו ביחד עם אחיו הצעיר מורגן, שרוכב על KTM 640, שניהם באמצע שנות העשרים שלהם, מלאי נעורים והומור וזה היה נהדר לפגוש בהם שוב.
בכל סוף שבוע נהגנו לארוז ציוד על האופנועים, לרכוב כמה שעות מחוץ לעיר הגדולה ופשוט להקים מחנה איפהשהו, להדליק מדורה וליהנות מהטבע. החבר'ה האלה דאגו שנתנסה בכל שביל עפר באיזור, כולל רכיבה בדיונות חול עם כל הציוד! לא היה רגע אחד משעמם בחברתם.

Morgan, and other RTW travelers that Ive remet in Perth.JPG

Riding with George into the dunes.JPG

זהו, הגיע הזמן בו היה עלי לחזור לאאוטבק וג'ורג' החליט לרכוב איתי ביום הרכיבה הראשון ולחזור למחרת לעבודתו בפרת'.
פנינו מזרחה, מבעד ל"חגורת החיטה" – איזור חקלאי ענק בו מגדלים חיטה. בערב הקמנו את האוהלים שלנו בתוך חורשת אקליפטוס ללילה. ג'ורג' היה שקט וכשהתחלנו לדבר הבנתי מה הבעיה; …"לאחר שרכבתי מבריטניה להודו דרך איראן ופקיסטן, רכבתי כל הדרך דרומה דרך דרום מזרח אסיה וכבר עברו שנתיים מאז שהגעתי לאוסטרליה. המטרה היחידה שלי בחיים היא לרכוב על אופנוע סביב העולם, כמוך אדם. אבל אני מרגיש, שהייתי איטי מדי ולא הצלחתי לחסוך את הכסף שאני צריך כדי לעשות את האמריקות"… אני יודע בדיוק איך מרגיש האיש הצעיר והמבטיח הזה, וסיפרתי לו כמה קשה היה עלי לעבוד ואילו קורבנות הקרבתי, כדי לממש את את המסע העולמי שלי. …"אתה תעשה את זה מייט! תציב מטרה לחסוך סכום כסף מוגדר בכל חודש ותצליח. אני משוכנע בכך"… אמרתי לו. ג'ורג' התעודד ולמחרת עם זריחה, התעוררנו וארזנו את האוהלים שלנו. "נתראה במרץ" קראתי לעברו. לחצנו ידיים, "להתראות בהקדם, שלח קצת תמונות" הוא אמר לי ורכבנו לתוך היום. איזה בחור מדהים.

מזג האוויר הפך להיות חם ויבש והטמפרטורות בצהרי היום הגיעו ל 38 מעלות. כשחלפתי על פני קלגורליי Kalgoorlie, עצרתי כדי לראות את ה"בור הגדול", המכרה הפתוח הגדול בעולם. עושרה הנוכחי של אוסטרליה, מגיע בעיקרו מתעשיית המכרות והייתה זו חווייה לראות את אחד המכרות האלה במו עיני.
לאחר עוד יום רכיבה מקלגורליי, מסתיים כביש האספלט והדרך המרכזית הגדולה “Great Central Road” מתחילה. דרך זו היא אחת מדרכי העפר הראשיות המחברות עיירות באוסטרליה. מאחר והארץ כל כך גדולה (בערך בגודלה של ארה"ב) וחיים בה מעט אנשים (כ- 24 מליון), אין כל הגיון בסלילה של אלפי קילומטרים באספלט יקר. כך שדרכי העפר הראשיות מתוחזקות היטב והאוסטרלים נוסעים עליהן במהירות של 100 קמ"ש לאורך ימים רבים.
חלקן הגדול של הדרכים חוצה קרקעות של אבוריג'ינים ואתה צריך להשיג אישור כדי לעבור דרכן. הגברת במרכז המידע של העיירה לברטון Laverton, הייתה לי לעזר רב והשיגה לי אישור עוד באותו יום. קניתי דלק ומעט אספקה. וכמו שיצאתי את העיירה הגשם החל לרדת.
במהרה הדרך הפכה לערוץ נהר וההתקדמות הייתה איטית.

איפהשהו לאורך המסע הזה, הבנתי כי מסע על אופנוע מאפשר לי לרכוב מבעד למזג אויר גרוע ולחצות אותו. כך שהמשכתי ברכיבה בגשם ולאחר 300 ק"מ, השארתי את הגשם מאחור. הנוף היה שטוח, כמו רובה של אוז ולא היתה נפש חיה בסביבה.
לקמפנג באוז, זה עניין קל למדי. אתה יכול לנטות אוהל ללילה כמעט בכל מקום. למחרת, החלו לנשוב רוחות חזקות. משהו סביב ה- 70 קמ"ש ויום אחר כך, סופת חול. יום לאחר זאת, הגיע הזמן לסופת רעמים וברקים החלו להכות בקרקע סביבי… לפתע קלטתי כי להיות החפץ המתכתי היחידי באיזור, הוא לא הרעיון הכי טוב. ת'אמת, לא היה לי הרבה מה לעשות ממש , אז ניסיתי להרגע והמשכתי לרכוב – כשלפתע היכה ברק בעץ ממש לפני…  “Holy Shit!!!” התחלתי לצחוק לעצמי. אין רגע משעמם!

מזג האויר הפך להיות יותר ויותר חם. עכשיו היא עונת הקיץ כאן, עם 37 מעלות בימים רגילים ויש ימים של 45-7 מעלות המון זבובים ויתושים.
בקלטוקטג'ארה Kaltukatjara עיירה אבוריג'ינית קטנה, עצרתי לתדלק. הרגשתי באווירה קצת מאיימת ונעדרת חוק. אבוריג'ינים שיכורים היו בכל מקום. מהלכים חצי ערומים או סתם שרועים על הקרקע מעולפים מדי מאלכוהול – מכדי ללכת. בעל תחנת הדלק נראה קצת עצבני. איני יכול להאשים אותו. גם משאבות הדלק היו בתוך כלובים עם סורגי ברזל ועליך לשלם עבור הדלק לפני שאתה מקבל אותו. סוג הדלק היחיד שניתן לרכוש בחלקים האלה של אוסטרליה, הם דיזל או "אופאל". אופאל היא תרכובת כימית חליפית לדלק הרגיל שפותחה, כי אבוריג'ינים שאפו אדי דלק רגיל כדי להתמסטל. אתם מתארים לעצמכם איך הדבר הזה מבשל את המוח.

היה מעניין לראות, איך האוסטרלים הלבנים מגיבים לתרבות הזו ואני חושב שהם סובלניים ובוגרים למדי בקשר לכך – הם תמיד מנסים לעזור ולהמנע מאלימות והתנגשות. זו גישה נכונה בעיני.
האבוריג'ינים מהווים אחוז אחד מאזרחי אוסטרליה ומאחר והאוסטרלים נוהגים "פוליטיקל קורקט", כולם מפחדים להודות כי יש להם בעייה. 99% מהאבוריג'ינים חיים על קצבת סעד ויש רבים שהם דור שלישי שלא עבדו יום אחד בימי חייהם. מאחר והמדינה הזו עשירה – נכון לעכשיו – נראה כי הרשויות מעדיפות לתת כסף, במקום להתמודד עם הבעיה.
עם מיכל מלא בדלק אופאל, חציתי את הגבול בין מערב אוסטרליה לאוסטרליה הדרומית. כיוונתי את שעוני שעתיים וחצי קדימה ונתתי בגז. הדרך הפכה מאד חולית, אז עצרתי לשחרר קצת אוויר מהצמיגים: 27 PSI לפנים ו- 30 PSI מאחור – הבדל גדול.
בלילה האחרון, הגעתי לאולורו – הסלע האייקוני האדום במרכזה של אוז ונשפכתי לתוך האוהל. למחרת בבוקר רכבתי 700 ק"מ לאודנאדאטה Oodnadatta ובאותו ערב פגשתי את כל החברים שלי שהשארתי מאחור לפני מספר חודשים. נפלא לראות את כולם בגן-העדן השליו והקטן הזה. אני מתכוון להשאר כאן מספר חודשים ואז לצאת דרומה לכיוון מישורי נורלבור Nullarbor plains ולרכוב לאורך דרך האוקיינוס הדרומי South Ocean Road.

Pink Roadhouse eXmas card (2).jpg

שיהיה לכולכם ראש שנת 2013 שמח ומקווה שתרכבו כמה רחוק שרק תוכלו.

אדם

—————————————————————————————————————————————

תרגם וערך יוני, כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאדם שני.

—————————————————————————————————————————————

 

מאת: יוני   ·   קטגוריות: היסטוריה של הרפתקנות and הרפתקאות and כללי   ·   יש 5 תגובות, הוסף תגובה    

« פוסטים נוספים - פוסטים קודמים »