הרפתקה דוט קום

4 במרץ 2015 הדר ואסי משלימים את הקפת אוז – פרק 7 ואחרון

כמו תסריט שלם, המסע הרכוב מגיע לסיומו

והתחלה חדשה יוצאת לדרך

DSC_1240.JPG

24.8

המון לוויתנים וחתול אחד פושטק

השעונים שלנו עדיין לא מסונכרנים עם השעה המדויקת כי עדיין אין תקשורת, מה שאומר שגם היום (כנראה) התעוררנו מאוחר מידי… היום מתחילים להדרים לכיוון Streaky Bay.

כ12 ק"מ אחרי שיצאנו, נכנסנו למפרץ בשם Head of Bight לפי המלצה שקיבלנו לפני כמה ימים, וגילו לנו שפה אפשר לראות המון לוויתנים. בדרך עברנו שני נחשים מלחיצים (אפילו שהיו מתים) ואפילו לרגע לא ציפינו למחזה המדהים שחיכה לנו במפרץ… מסתבר שבעונה הזו נקבות הHumpbacks מגיעות למפרץ החמים יחד עם הגורים שלהם (גורים..? לא בטוחה שזה המונח הנכון) וראינו לפחות 10 זוגות כאלה. היינו בעננים! צילמתי בלי סוף וחיכיתי כבר לאיזו תמונה קלאסית של סנפיר. אחרי עשרות תמונות די משעממות נתתי לאסי את המצלמה וכמובן ששניה אחרי זה ראינו הנפת סנפיר מדהימה! לשמחתנו (ולקנאתי), אסי הצליח לתפוס אותה במצלמה.

נהנינו מאוד והיינו שמחים להשאר שם עוד הרבה, אך לא יכולנו להתמהמה כי מחכים לנו עוד 400 ק"מ היום ולא רצינו לרכוב בחושך. יצאנו לדרך, אני (כרגיל) גוועת ברעב, אבל לא היה איפה לעצור. רק אחרי קילומטרים רבים, כשעצרנו באחת מתחנות הדלק שכוחות האל, קנינו קצת עוגיות, קפה וBeef Pie לאסי.

גם היום, במסגרת המסורת החדשה "שיר לכל יום", כתבתי לאסי שיר:

"לא ראינו כריש, אפילו שהבטיחו,

אבל ראינו נחש חוצה את הכביש וגם כמה שלא הצליחו.

לא ראינו גם גמל דו-דבשתי ועליז,

אבל ראינו אתמול דינגו יפה וזריז.

לא ראינו גם וומבט חמודים ושמנמנים,

אבל ראינו לווייתן עם פלולות בפנים!

נראה מה יהיה כשמזרחה נטפס,

בינתיים אנחנו ממשיכים לחפש!"

לפעמים אני לא מבינה איך אסי לא בורח כשאני עדיין ישנה באוהל J

סוף סוף חזרו השלטים שמעידים על כך שיש פה וומבטים (Wombats) וחיפשתי אותם כל הדרך. לצערי, היחידים שראינו היו מתים בצד הדרך. הם נפוצים מאוד פה, אך כיוון שהם איטיים למדי, הם מטרות קלות בכביש. עצרנו לתדלוק בעיירה קטנה בשם Ceduna ואכלנו הר של צ'יפס טעים. סוף סוף יש גם אינטרנט, אז מיהרנו להזמין מקום בקראוון פארק ב Streaky Bay כי חששנו שייסגר כבר עד שנגיע.

המשכנו ברכיבה וכשהשמש היתה ממש מאחורינו והצל של האופנוע ושלנו על הכביש, השתעשענו כמו שני מפגרים במשחקים עם הצל שלנו. התחיל להיות ממש קר והיינו מתים כבר להגיע. מרחוק ראינו חיה קטנה ולא מזוהה חוצה את הכביש. נבהלנו מאוד וכמה היינו מופתעים כשהתקרבנו וראינו שזה חתול! החתול הראשון שראינו מאז מלבורן, לא ממש ציפינו לו כאן…

כשהגענו לסטריקי ביי כבר היה ממש ממש קר ושמחנו שהזמנו מקום מראש כי הקראוון פארק היה סגור והשאירו לנו מעטפה עם כל הפרטים לבקשתנו. מכיוון שיום ראשון בערב, הכל היה סגור ולא היה היכן לקנות מצרכים לארוחת ערב. אין ספק שאסי היה שורד גם עם כמה קשיו ותפוח, אבל כמו שהבנתם – עלי זה לא ממש עובד. אני צריכה חלבונים…!

הקמנו את האוהל על חופו של מפרץ יפהפה, ששחו בו שקנאים יפים. הקרבה לים תמיד משמחת אותנו כי המקום יפה, אבל זה גם אומר שיהיה קרררר…..! הקמנו את האוהל במהירות (ובחושך) ולשמחתנו (בעיקר לשמחתי) גילינו שיש ממש קרוב מסעדה משפחתית וחמימה שמגישה סטייקים טעימים וחמימים. נשנשנו להנאתנו והתארגנו למקלחת שהיתה ממש ממש רחוקה מהאוהל… הלכנו לישון עייפים אך מאושרים.

 

25.8 מתקפת המשובטים

התעוררנו בחופו היפה של Streaky Bay. היה לילה קר מאוד, הגב של אסי עדיין כואב וקמנו מאוחר יחסית. אנחנו מוכרחים למצוא היום מקום להחליף שרשרת לאופנוע ומקווים שנמצא כזה ב Port Lincoln כי הבנו שזו עיר גדולה יחסית.

יצאנו דרומה, הישר למתקפת חרקים אדירה! ניקינו את הקסדות, כרגיל, לפני שיצאנו ולא עברו מספר דקות לפני שהן היו שחורות (וירוקות, ואדומות, וצהובות) ממגוון החרקים שהתרסקו עליהם (ועל הג'קט והמכנס והמגפיים והאופנוע…). המצב אצלי היה גרוע ואצל אסי שיושב בחזית, הרבה יותר! עצרנו כל כמה קילומטרים לנקות את הקסדות, אבל לא עמדנו בקצב הריסוק של החרקים.

הגועל מהחרקים לא מנע ממני לדמיין ארוחת בוקר מפנקת באיזה פטיסרי צרפתי משובח, עם בריוש איכותי, אבל הסתפקתי בלחמניה עם גבינה צהובה חתיכות בייקון אחרי 120 ק"מ של רכיבה… כל כך כיף לי, שאני מוכנה כל החיים לאכול לחמניות ולדמיין שהן בריוש.

כשהיינו במאפייה, חיפשנו מוסך בפורט לינקולן, כדי שניסע לשם מיד כשמגיעים וכך גם עשינו. כששוב יצאנו לדרך, מזג האוויר התקרר מאוד וכבר בשלוש אנחנו קפואים. אנחנו באיזור של מפרץ וכנראה זו הסיבה לקור הגדול.

כשהגענו למוסך, הזמנו שרשרת שאנחנו מקווים שתגיע כבר מחר בבוקר ואני התאהבתי במכסחת דשא ירוקה ויפה של John Deere. אסי הבטיח לי שאת הטיול הבא אנחנו עושים איתה.

מהמוסך המשכנו לקראוון פארק יפה מול הים ובגלל שהיה זול למדי, החלטנו להתפנק בקבין עם נוף לים. עשינו צ'ק אין ונסענו לשטוף את האופנוע שלא ראה מקלחת מ Cairns. אחרי מתקפת החרקים היום כבר אי אפשר לדחות את זה, מה גם הגריז שקנינו לשרשרת לפני כמה שבועות התגלה כזוועה אמיתית שנדבקה לכל חלק באופנוע. שנינו די פסיכים ואוהבים מאוד לשטוף את האופנוע (רבים מי ישים Degreaser), אז מבחינתנו זה בילוי נהדר לאחר הצהריים. בשטיפה פירקנו את האופנוע כדי להוריד את ה Slime מהגריז ולמרות שצחצחנו אותו זמן רב, לא הצלחנו להוריד את כולו או את כל החרקים שאספנו מאז קווינסלנד.

קפיצה לסופר מאפשרת לנו לקנות סוף סוף קצת ירקות ואוכל מזין לעומת הג'אנק שאכלנו בימים האחרונים. לירקות ולפירות אין פה הרבה טעם, אבל עדיין כיף לאכול סוף סוף חביתה וסלט תוצרת בית!

היו המון שפנים (או ארנבים) קטנים וחמודים בפארק ופיזרתי להם קצת כרוב בתקווה שיבואו לבקר. מיותר לציין שאספתי את כל הכרוב בבושת פנים בבוקר. בטח פה גם הארנבונים אוכלים Beef Pie.

גם היום לא נטשנו את המסורת החדשה ויש אפילו שיר חדש:

"נדבקו לי לקסדה מלא חרקים,

חלקם אדומים וחלקם ירוקים,

חלק נמרחים וחלק מתפרקים,

ואז על המשקף יש מלא חלקים.

נדבקו על הג'קט וגם במכנסיים,

מזל שהבוקר נעלתי מגפיים!

הם מגיעים מהשיחים וגם מהעצים,

מזל שלא נדבקו לאסי בביצ$#!

כולם מגעילים ולחלק יש גם ריח,

מתי יגיע ערב ונלך להתקלח?!"

וכמו שאומרים בטופ גיר – and on that bomb shell… לילה טוב!

 

26.8

שודדים במוסך ולטאה ענקית ליד האוהל

וואו, איזו סחרחורת מרושעת יש לי. מקווה שיעבור בהמשך כי אני לא ממש טובה בללכת באלכסון. היום יוצאים לכיוון Port Augusta, אבל זה רק בתנאי שהגיעה השרשרת. לשמחתנו ב9:00 הגיע הטלפון המיוחל ואחרי ארגון מהיר יצאנו למוסך. שני מוסכניקים נחמדים החליפו לנו את השרשרת, פילטר שמן ושמן ושדדו מאיתנו באלגנטיות 400$. התמרמרנו קצת על המחיר בינינו לבין עצמנו, אבל בעיקר חשנו הקלה שסוף סוף החלפנו שרשרת. החלטנו להתייעל ולהזמין כבר מקום לערב בקראוון פארק בפורט אוגוסטה, ליתר בטחון.

יצאנו לדרך, מזג האוויר היה נהדר והנוף היה משגע. מחכים לנו כ350 ק"מ של שדות צבעוניים, גפנים יפים והמון כבשים ופרות. עצרנו במקום קטן בשם Port Neil ונהנינו לשבת על החוף ולהסתכל על שקנאים. יש פה מעט מאוד בתים, אבל הם יפים מאוד ולכל אחד מהם סירה. אנחנו מפנטזים שיום אחד גם לנו יהיה.

הגענו לפורט אוגוסטה קצת אחרי חמש ושמחנו שהזמנו מקום מראש. הקמנו את האוהל על חלקת דשא נעימה ומכיוון שאין הרבה מטיילים עם אוהלים כעת, היינו כמעט היחידים על המדשאה. מתחת לשיח שליד האוהל ראינו מין לטאה ענקית (אני חושבת שזה Bearded Dragon אבל לא בטוחה). היא היתה ממש גדולה, אבל בכלל לא התרגשה מהנוכחות שלנו שם, אז גם אנחנו התעלמנו ממנה. עד עכשיו ראינו די הרבה "לטאות קקי" (כמו שאסי קורא להן, או בשמן הקצת יותר מדעי Shingleback lizards ) בצידי הכביש (או עליו), אבל זו היתה פעם ראשונה שראינו כזו.

קפצנו להאנגרי ג'ק להמבורגר של ערב (לאזן את הסלט של אתמול) ודי הופתענו כשחזרנו לראות שלמרות השטח הגדול של הדשא, מישהו בחר להקים את האוהל שלנו ממש צמוד לשלנו. קצת חששנו לציוד שלנו, אבל אחרי שווידאנו שהכל במקום, הבנו שכנראה הוא היה סתם בודד. או אהבל.

 

27.8

True heaven is a place on earth

היום נוסעים לAdelaide! יש קצת יותר מ300 ק"מ, אבל אין תכניות, נראה מה יוליד יום. הדרך כל כך יפה ואנחנו נהנים מכל רגע ומהנוף המשגע. אנחנו משעשעים את עצמנו ברכיבה ומעבירים את הזמן בכיף גדול. הגענו לאדלייד יחסית מוקדם בצהריים ונהנינו מהעיר היפה. העיר משלבת בניינים עתיקים ומודרניים ומאוד מיוחדת. אסי כבר היה פה, בשבילי הכל חדש. מכיוון שאנחנו רוצים לנסוע מחר לKangaroo Island, החלטנו לעצור בInformation כדי להבין מה האופציות שלנו לגבי שינה היום ולטיול של מחר. אשה מקסימה נותנת לנו את כל המידע שאנחנו צריכים ואנחנו מחליטים לישון היום בCape Jervis משם גם תצא המעבורת בבוקר. המשכנו למשרדים של SeaLink שמפעילים את המעבורות וגם מוכרים חבילות תיור ואחרי שעה ארוכה שם שהסתיימה בסכום מופקע של כ500$ עבור מעבורות ולילה במלון, המשכנו לארוחת צהריים בריאה וצמחונית (yeah, right) בKFC. כל מה שאני זוכרת זה דלי בגודל של הראש שלי ואת זה שאח"כ לא יכולנו לקום מהכסא.

משם המשכנו ישירות לCape Jervis. לא ידענו מה לצפות מהדרך, וגילינו שבעצם הגענו לגן עדן! ברגע שיצאנו מאדלייד, הגענו לאיזור שלי הזכיר מיד את טוסקנה וקצת את ניו זילנד. הכבישים היו מפותלים ומכל עבר התגלו גבעות יפות וירוקות, המוני גפנים ויקבים, עצי זית, שקדיות פורחות, אגמים, אלפקות ופרות. ככל שהדרמנו, הדרך הפכה יותר ויותר יפה. השמש שקעה וצבעה את האוויר בצבעים מושלמים וצילמתי המון. אין ספק שזהו אחד המקומות היפים ביותר שראינו בטיול, בייחוד כשלא היו לנו ציפיות גבוהות מדרום אוסטרליה. השקיעה אמנם היתה יפהפיה, אבל העובדה שנשארה לנו דרך לא קצרה לרכוב בחושך, בקור ובכבישים המפותלים לא היתה משמחת במיוחד. חששנו מאוד מחברינו הקופצניים ואת יתרת הדרך רכבנו דרוכים, קפואים ודי לחוצים.

כשהגענו לקייפ ג'רוויס, היה כבר מאוד חשוך וקר. היינו בטוחים שמחכה לנו לילה קפוא ולא נחמד במיוחד, אבל הקמנו את האוהל על חלקת דשא מוגנת יחסית וקיווינו שכך נוכל להשאר מחוממים. המקום היה יחסית קטן ומשפחתי, בעלי המקום היו נחמדים מאוד ונתנו לנו הרגשה טובה. הקמנו את האוהל בזריזות וניגשנו לשכנים שלנו להגיד שלום. היו שם שני זוגות בגילאי 60 בערך ונהנינו מאוד להעביר איתם שעה של חוויות נהדרות. צחקנו המון והיה נפלא. הם ממערב אוסטרליה ואחד הגברים סיפר לנו שבין היתר, הוא צד קנגרואים למחייתו. החלפנו פרטים וקיווינו לפגוש אותם מחר בקנגרו איילנד. מקלחת הזויה בתאי מקלחת קטנים והלכנו לישון יחסית מוקדם. מחר קמים בארבע בבוקר…

 

28.8

Kangaroo Island

אני חושבת שבחיים שלי לא שמחתי ככה לשמוע שעון מעורר מצלצל לפני עשר בבוקר. ולא סתם לפני עשר – בארבע ורבע! גם ישנו טוב היום, לא היה קר כמו שחשבנו וגם האוהל לא רטוב – אז אפשר להתקפל במהירות, אבל בעיקר אנחנו מתרגשים מאוד לקראת הטיול שלנו בקנגרו איילנד!

קיפול זריז והעמסה של הציוד, קפה מהיר ויוצאים למעבורת. טוב שחנינו קרוב, אז הנסיעה קצרה למדי. היו מעט מאוד אנשים והיה תענוג לראות באיזו יעילות החברה מתקתקים את העלייה של הרכבים למעבורת. העלינו גם את הבייבי שלנו וקשרנו אותו בעזרתם האדיבה של העובדים.

השייט היה מהנה ונהנינו לקשקש עם שני חבר'ה נחמדים על ישראל, אוסטרליה ומה שביניהם. השמש החלה לעלות והמראות מחלון המעבורת היו קסומים.

כשהגענו לאי, פרקנו את האופנוע ועצרנו בצד לשתות קפה ולהתפעל מהיום היפה ומהנופים המשגעים. ידענו מיד שאנחנו מאוהבים. גם אחד בשני וגם באי המדהים הזה. שמחנו שהקיצור שכפה עלינו מזג האוויר בדרום מערב אוסטרליה משתלם לנו עכשיו בכך שיש לנו יותר זמן לטייל פה. גם העלות המוגזמת של המעבורת והשהייה באי מתחילים להשתלם.

יצאנו מ Penneshaw שם עגנה המעבורת לכיוון Kingscote שהיא העיירה הגדולה והמרכזית באי. כמה דקות אחרי תחילת הנסיעה הטמפרטורות החלו לרדת ותוך זמן קצר הגיעו ל4 מעלות! מה?!?! היה כל כך קר ולא האמנו שהטמפרטורות צנחו ככה ובכזו מהירות. למרות הקור הגדול, עדיין היינו בעננים ועצרנו מידי פעם להתפעל מהנוף המקסים. גבעות ירוקות, ים כחול, סוסים, פרות, אלפקות וכבשים חמודות, מלחחות עשב ברוגע. בטח שהבשר פה כל כך טעים, הכבשים והפרות פה רגועות ומפונקות ואם כבר לגמור את החיים שלך על צלחת עם מלח, פלפל וקצת צ'יפס – אז באוסטרליה. אני שוב רעבה.

תחנה ראשונה שלנו – American River. זה נהר גדול ויפה, עמוס בציפורים יפות ושבעות משפע הדגים והנשנושים הלא כשרים שמחכים להם שם. אנחנו מתכננים להיות באי רק ליום אחד, אז מתקצבים את הזמן בזהירות וממשיכים הלאה לכיוון קינגסקוט. כשהגענו לעיר, עצרנו לקפה ומאפין בבית קפה יפה וחמים. הטמפרטורות חזרו למספר דו ספרתי ואנחנו מפשירים לנו בשמש הנעימה. הבחנו באדון קשיש בוחן את האופנוע שלנו ולא עבר זמן רב והוא הגיע לבית הקפה. אנחנו בחליפות הרכיבה והקסדות לידינו – לא קשה לנחש למי שייך היפיוף בחוץ (ואני לא מדברת על הקשיש, למרות שגם הוא לא נראה רע…). האדון הנחמד סיפר לנו על חייו המרתקים ועל ההמצאות שפיתח. הוא אפילו סיפר לנו על מנוע חדש שתכנן (לא ממש "לנו" אלא לאסי, אני מניחה שהוא חשב שבהיותי בחורה אני מתעסקת בעיקר בטלנובלות ובאיפור. אני מניחה שהיה מאכזב אותו לדעת שאני דווקא די מבינה בבוכנות ושסתומים, אבל שיתפתי פעולה וניסיתי להיות יפה ושתוקה. שתי תכונות שאני לא ממש חזקה בהן…).

אנחנו רק מספר שעות מועט באי, אבל כבר מתלבטים אם להאריך את השהות שלנו פה ביום נוסף. יש סניף של Sealink ממש ליד הקפה ואחרי ביקור קצר שם, אני מבינה שזה אפשרי, אבל אנחנו עדיין מתלבטים אם מבחינת לוחות זמנים זה מסתדר.

מצאנו את המלון שהזמנו יום קודם ויצאנו צפון-מערבה לכיוון Emu Bay. יש המון מה לראות באי והמרחקים לא קטנים. אנחנו רוצים להספיק הכל ולחזור לפני החשיכה. כשהגענו למפרץ גילינו עיירה קסומה ופסטורלית על גדות המפרץ היפה. כמובן שמיד החלטנו שאנחנו רוצים לגור (גם) פה. היו המון שקנאים על הJetty (שדרכו מורידים ומעלים סירות למים) ולמרות שיש לנו כבר מיליוני תמונות של שקנאים, לא יכולתי להתאפק וצילמתי עוד ועוד. בחזירותי החלטתי שאני לא מספיק קרובה אליהם והחלטתי להתקדם עוד קצת על הJetty כדי לצלם תמונות טובות יותר. לשמחתי אסי טייל על המזח באותו הזמן ולא ראה את הצוקהרה הכפולה שהדגמתי כשהחלקתי על האצות הרטובות שעל הJetty. כל כך פחדתי שהמצלמה תשבר, אז הקרבתי את הברכיים והמרפקים שלי וכעונש הסתובבתי בהמשך הטיול עם חליפת רכיבה מקושטת בירוקת מפוארת בכל מקום אפשרי. מסקנה ראשונה – אין מספיק חיכוך במגפי הרכיבה שלי. מסקנה שניה – אין דרך להראות חיננית כשאת מחליקה כמו גמל עיוור. אבל בינינו, ויתרתי כבר מזמן על חינניות כשלבשתי מכנסי רכיבה מרופדות.

המשכנו דרומה לכיוון Seal Bay לראות כלבי ים. שילמנו 15$ כניסה (היתה אפשרות נוספת לשלם יותר ולהצטרף לסיור אבל החלטנו לוותר). דקה אחרי שהתחלנו לרדת לכיוון החוף על הגשר, שמענו צעקה מוזרה וכשהבטנו למטה ראינו כלב ים קטן וחמוווווד שקרא קריאות רמות. אני מיד החלטתי שהוא מחפש את אמא שלו ובהיותי בכיינית לא קטנה, גם התחלתי קצת לבכות. לא יודעת אם בכיתי כי ריחמתי עליו (בסיפור שהמצאתי הוא איבד את אמא שלו לעמלץ אכזרי), או בגלל שהייתי כל כך מאושרת ולא ידעתי איך להכיל את זה. כשהמשכנו לחוף, ראינו עשרות כלבי ים יפים וחמודים רובצים להם על החוף ונהנים מהשמש. הגור הקטן (להלן: "היתום"), המשיך לצעוק וליילל והיה נראה כאילו הוא עובר את הכלבים אחד אחד ומחפש מי שישחק איתו ואף אחד לא רצה. כולם נהמו עליו ואני חשבתי שזה ממש לא יפה לעשות ככה למי שרק לא מזמן ראה את אמא שלו נאכלת על ידי כריש באורך 5 מטרים. מה הסיכוי שזה לא מה שקרה?! אנחנו בפאק$# אוסטרליה!

בקושי רב גררנו את עצמנו מהחוף ועלינו חזרה לחניה. הטמפרטורות ממשיכות לטפס ואנחנו, שני אתלטים ידועים, כבר מתחילים להדבק לחליפות. כשאנחנו מצליחים סוף סוף לעלות לאופנוע, אנחנו ממשיכים דרום מערבה לכיוון Flinders Chase National Park כדי לראות את הRemarkables, שהיא תצורת סלעים שאמורה להיות מיוחדת ויפה ממש על שפת הים. בדרך לשם אנחנו רואים תרנגולי הודו, ברכיות (ברווזים), אווזים והמון סוגים של עופות שלא זיהינו. אתם כבר מנחשים לבד כמה הייתי רעבה בשלב הזה.

הגענו לפארק ו(שוב) שילמנו דמי כניסה. האי הזה מושלם, אבל יקר בטירוף!!!

אחרי תפוצ'יפס וצעידה קצרה, הגענו לסלעים. לקרוא להם סלעים זה understatement רציני.. לא סתם קוראים להם remarkables! הם באמת מדהימים. הסלעים האדירים שבמשך שנים ארוכות נשחקו ע"י מים ורוח מעוצבים בצורות מוזרות ויפות והנוף משם לים עוצר נשימה. לא האמנתי כשראיתי באופק לווייתן אדיר מזנק במים, ונהנינו מכל רגע. מתחיל להיות כבר מאוחר ויש לנו עוד דרך ארוכה חזרה למלון, אז בכאב גדול החלטנו שמוותרים כל Admiral’s Arch ונוסעים חזרה לKingscote. הדרך היתה לא פשוטה כלל וכלל… היה קר מאוד וברגע שהתחיל להחשיך שולי הכביש התמלאו בקנגרואים. באמת התפלאנו איך אנחנו באי שנקרא קנגרו איילנד ולא ראינו אותם כל היום… היו מאות קנגרואים ונסענו לאט מאוד ובזהירות מאוד. כל שיח נראה לי חשוד והיינו ממש בלחץ. אחרי יותר משעה וחצי, הגענו קפואים ומותשים למלון.

נכנסנו לחדר ואחרי מנוחה קצרה ירדנו לבר של המלון (שהיה המקום היחיד שעדיין היה פתוח בעיר) ואכלנו ארוחת ערב במחיר מופקע (אלא מה) של 100$!! אנחנו מוציאים בד"כ סכום כזה בשלושה ימים. חוזרים למלון שבעים אבל מבואסים שמחר עוזבים את האי ומתקרבים יום נוסף לסיום הטיול המופלא הזה…

 

29.8

למעבורת ובחזרה

היום בעשר יש מעבורת חזרה… התעוררנו יחסית מאוחר ושנינו מרגישים שלא מיצינו את האי. הכנו קפה וירדנו למטה לעשן. איש נחמד שפגשנו מספר לנו שראה כלבי ים במזח ואנחנו ממשיכים לשם, כמו שני חוראנים, בפיג'מות שלנו. שמחנו מאוד לראות את את החמדמדים משתעשעים להם בים וחזרנו למלון להתארגן לנסיעה חזרה בלב דואב. הגענו לנמל ואחרי כמה דקות של התלבטות החלטנו שאנחנו רוצים להשאר. קפצתי למשרדים ודחיתי את המעבורת למחר ושנינו הרגשנו הקלה גדולה ושמחה. שיטוט קצר בעיירה ומצאנו בית קפה קטן ומשפחתי, הזמנו קפה וקוראסונים והצצנו במפה כדי להחליט מה עושים היום. החלטנו שהלילה נישן בcabin באמריקן ריבר, גם זול יותר מהמלון שבו ישנו הלילה וגם קרוב יותר למעבורת, מה שיקצר לנו את הרכיבה בבוקר. בדרך לשם עצרנו בחוף יפה ומסולע וכשהגענו לאמריקן ריבר היה שפל אדיר. מצאנו קבין חמוד, נרשמנו ויצאנו צפונה לכיוון Stokes Bay. הדרך לשם היתה משגעת, המון עצי אורן, גבעות ירוקות ובעלי חיים. כשהגענו למפרץ גילינו חוף יפהפה, מלא אבנים ומים צלולים. עברנו דרך מבוך של סלעים גדולים לצד השני של החוף ולא עמדנו בפיתוי להוריד נעליים ולשכשך את כפות הרגליים במים הקפואים…

אנחנו עדיין בחליפות הרכיבה שלנו, עם כל הריפודים של החורף ומתחילים להזיע בתוכם… אנחנו מתלבטים אם להוריד את השכבות הפנימיות, אבל מבינים שאחרי צהריים יהיה שוב קפוא ומחליטים לחכות עם זה. החליפות נדבקות לנו לגוף, מה שהופך את העלייה חזרה לאופנוע לאתגר לא קטן… אחרי מאמץ אנחנו ממשיכים בטיול לכיוון Parndana ושם אנחנו כבר נשברים ומורידים מהחליפות את כל השכבות הפנימיות. אסי קושר הכל בכשרון רב לאופנוע ואנחנו ממשיכים לכיוון אמריקן ריבר.

החלטתי שזה זמן מצויין לשמר את המסורת החדשה ונולד לו עוד שיר:

"אני מזיעה במגפיים, כי הבוקר גרבתי גרביים עבות.

מזיעה גם במכנסיים, מזיעה אפילו בגבות.

הברכיות נדבקו לי לברכיים ואי אפשר להתכופף,

השרוולים נדבקו לי לידיים והכותפות אל הכתף.

את כל הריצ'רצ'ים פתחתי לאוורור, אבל זה לא ממש מספק,

את זה שבגב השארתי סגור, כי אני לא יכולה לכופף את המרפק!

עוד מעט נעלה על האופנוע, אז יש לי משהו קטן לבקש,

שברגע שנתחיל לרכוב, הרוח אותנו תייבש,

ואולי אם אפשר, בעצירה הבאה,

כשנשב על שפת האגם,

אם אפשר, רק לחצי שעה,

להדליק פה את המזגן?!"

התארגנו בקבין ויצאנו לטיול ברגל לנהר. שמחנו לגלות שהשפל עבר, המים והציפורים חזרו. צילמנו המון ציפורים יפות ולא האמנו כשראינו שוב כלבי וים ואפילו דולפינים מקפצים להם במים. השמש התחילה לשקוע וצבעה את השמיים בצבעים משגעים, כחולים וורודים. נהנינו מכל רגע במקום המדהים הזה. כשכבר החשיך, חזרנו לקבין ונהנינו מערב של מוזיקה טובה ומנוחה. הלכנו לישון עייפים אך מאושרים. מאוד מאושרים!

 

30.8

כביסה וטוסטים עם גבינה מאתמול

טוב, היום באמת עוזבים את קנגרו איילנד, אחרי יומיים נ ה ד ר י ם!! התארגנו די באיטיות כי המעבורת יוצאת רק בעשר וחצי ואנחנו די קרובים לנמל. יצאנו לדרך ואחרי שיט נהדר, הגענו חזרה לCape Jervis. כעת יש לנו כ430 ק"מ עד לRobe. עלינו בדרך היפה חזרה צפונה וכעת מתחילים להדרים שוב. היינו כבר די עייפים ונורא רצינו כבר להגיע. מבט בGPS מראה שתכף מגיעים למעבורת וזה די מפתיע אותנו. אפילו יותר הופתענו כשהגענו לנהר והבנו שיש שם מעבורת קטנה, מין "אוטובוס" ימי, שעובר כל כמה דקות ומעביר כלי רכב לגדה השניה של הנהר. השיט היה קצר ומשעשע והמשך הרכיבה היתה בדרך יפה, מלאה באורנים ענקיים ויפים, נטועים בסימטריות ראויה לציון. השמש התחילה לרדת ועננים התאספו. כשהגענו לRobe הופתעתי לגלות עיירה קטנה ויפהפיה, בדיוק כמו שאסי זכר מהטיול הקודם שלו ולי העיירה הזכירה מאוד את אנגליה בגלל הבניינים העתיקים והצמחייה. מצאנו קראוון פארק קטן וחמוד והקמנו את האוהל בדשא. מהרטיבות הרבה היה ניכר שהאיזור זכה למנה יפה של גשמים בימים האחרונים. קפצנו לסופר לקנות לחם לארוחת ערב, בתפריט להיום טוסטים עם גבינה מאתמול.

סופסוף יש גם הזדמנות לעשות כביסה אחרי שאנחנו ממחזרים בגדים כבר כמה ימים ואחרי כביסה ומקלחת, אנחנו מכינים טוסטים ומקווים שהגבינה מאתמול לא תאשפז אותנו.

ולפינתנו: "השיר היומי":

"היום ראינו פרות, חלק חומות וחלק שחורות,

ראינו גם כבשים, ראינו אפילו עז,

חלק עדיין עם צמר וחלק כבר אחרי גז.

תמיד כשאני רואה כבש או פרה,

מתחילה אצלי תופעה מוזרה,

לא יודעת מדוע ולמה,

בא לי מיד אחרי זה שווארמה".

לילה טוב!

 

31.8

הלילה האחרון באוהל…

היום נוסעים לכיוון Warrnambool, מה שאומר בעצם שחוצים את הגבול חזרה לVictoria. זו, למעשה, חציית הגבול האחרונה שלנו בטיול הזה ואנחנו מודעים היטב למשמעות… העננים בשמיים לא ממש עוזרים למצברוח, ומזכירים לנו שויקטוריה קרובה. יצאנו בתחילת החורף והוא מחכה לנו שנחזור. כשהתארגנו בבוקר, הופתענו לפגוש את הזוג המקסים שפגשנו בתחילת הטיול ב Eden. הם מטיילים כבר שנים ואין להם דבר למעט הקראוון שלהם ואחד את השני. אבל מה בעצם צריך יותר מזה? אני מקנאה בהם ומעריצה אותם. הם עושים את מה שכולנו חולמים. אחרי חיבוקים ונשיקות, החלפנו חוויות והיה כיף גדול, למרות שזה עיכב אותנו קצת ביציאה. לקראת 11 בבוקר יצאנו לדרך ושוב פגשנו את עצי האורן המפוארים…אלו נגמרו בדיוק בשלט שבישר לנו שאנחנו נכנסים לויקטוריה. הנוף התחלף ובמקום שורות של אורנים חזרנו לנוף המוכר של סבך שיחים ועצים. גם השלטים המוכרים של הקואלות חזרו והיתה תחושה שהכבישים פה הרבה פחות טובים. אני מניחה שכמויות הגשם הגדולות פה לא ממש עוזרות לאיכות הכבישים. מתחילות גם רוחות חזקות ומלבורן חוזרת לשלטי הדרכים. וואו. אופפפף.

עצירה קצרה להתרעננות ב Port Fairy וממשיכים. כשהגענו לWarrnambool הבנו שזו לא העיירה שחשבנו שזכרנו מהטיול הראשון שלנו ל Great Ocean Road, אלא עיר די גדולה ומפותחת. חיפשנו קראוון פארק לחנות ללילה ומצאנו אחד כזה ביציאה מהעיר, במקום קטן ומקסים על שפת אגם. הפארק היה יפה ומטופח, היו בו SPA, בריכה ואפילו חדר משחקים עם משחקי מחשב וטלויזיה. הקמנו את האוהל על הדשא שהיה לח למדי, התארגנו והלכנו לג'קוזי. היינו די לבד בפארק, מה שאומר שהיה לנו ג'קוזי לעצמנו ושמיד אחרי יכולנו להביך את עצמנו במשחק ארוך של מירוצי מכוניות. כן, כבר דיברנו על זה שאחד המאפיינים הבולטים בזוגיות הזאת זה הבגרות.

ומה יותר מתאים לסיום של ערב כזה מפנק מהמבורגר בהאנגרי ג'ק?? נסיעה קצרה ואנחנו שם וחצי שעה אח"כ כבר חזרה בפארק, שבעים, עם פתק לצינתור (נראה לי שבאמת אצטרך אחד אחרי כל הג'אנק שאנחנו אוכלים פה). יושבים קצת בחדר טלויזיה לכתוב יומן וחזרה לאוהל לישון. זהו בעצם הלילה האחרון שלנו באוהל ואנחנו מסרבים להאמין.

 

1.9

גשם, גשם ועוד קצת גשם. ברוכים הבאים (השבים) למלבורן!

כל הלילה ירד גשם. וגם בבוקר. וגם אחרי. אנחנו נצורים באוהל ומנסים למצוא אסטרטגיה טובה להתארגנות ויציאה לדרך. כשהתחיל הגשם בלילה אסי הגיבור יצא והביא את הכביסה שלנו מהחבל ועכשיו אנחנו, הקסדות, המגפיים והכביסה הרטובה באוהל בגודל איגלו של גמדים. העננים שחורים ורבים ולא נראה כאילו השמש מתכננת לצאת בקרוב. ההחלטה הראשונה להיום היא שאנחנו מוותרים על נהיגה דרך Great Ocean Road, שבמזג האוויר הזה מסוכנת מאוד ובמקום זה ניסע דרך הכביש המהיר. לא כיף אבל אחראי. בהפוגה הבאה של הגשם אנחנו קמים מהר, מקפלים את האוהל הרטוב, הציוד, עצמנו, עולים לאופנוע ויוצאים לדרך. נסענו דרך כבישים מהירים, ירד גשם כל הדרך, הרוח היתה חזקה והיה לא פשוט בכלל. ברגעים האלה (בין היתר), אני מודה לאלהים על אסי. נהג נהדר, אחראי וזהיר. אין מישהו אחר שהייתי מוכנה לרכוב איתו בתנאים כאלה (או בכלל).

עצרנו ב Colac לחמם את עצמנו קצת בקפה של תחנת הדלק. היה "טעים" בדיוק כמו שזה נשמע, אבל לפחות היה חם. היינו קפואים ורטובים. אני לא רואה הרבה בדרך בגלל הגשם והאדים על המשקף וגם אסי לא. זה מפחיד ואנחנו שמחים שהגענו עד פה בשלום. למזלנו, באוסטרליה הנהגים לא מתעלמים מקיומם של אופנועים (בניגוד למדינות אחרות שמתחרזות עם ישמעאל) ומכבדים אותם, מה שהופך את כל הסיפור הזה לאפשרי. החלטנו שכשנגיע למלבורן ניקח מלון וננוח קצת ונדחה את כל הסידורים שלנו למחר. אחרי הכל, יש לנו עוד קצת זמן ואנחנו צריכים את המנוחה.

בסוג של סגירת מעגל עשינו צ'ק אין במלון בו ישנו בלילה הראשון שבו יצאנו לטיול ושמחנו להוריד את הבגדים הרטובים ולעשות מקלחת חמה. קפה חם וקרואסונים שקנינו בסופר סוגרים לנו את ערבו של היום המתיש הזה.

 

2.9

לפעמים התכנית הכי טובה היא שאין תכנית

וואו. צריך לקחת רגע, לנשום עמוק ולהפנים שאנחנו פה, במלבורן, והטיול הגדול (לפחות הנוכחי), מאחורינו. איך אפשר להפנים דבר כזה? ומה עושים עכשיו? לי יש טיסה חזרה לארץ ב6/9 ואסי נשאר פה? אסי עזב את העבודה לפני הטיול, איפסנו את תכולת הדירה שלו ומה עכשיו? חזרה לשגרה? איך אפשר לחזור לשגרה אחרי כל מה שעברנו?! ומי בכלל רוצה לחזור לשגרה…? אנחנו מוצפים במחשבות ודילמות ויש לנו ממש מעט זמן לקחת החלטות. אם כך, ההחלטה הראשונה שלוקחים היא – שממשיכים את הטיול עד לרגע האחרון. החלטה שניה – אסי בא איתי לארץ! לפחות לשלושה חודשים. ההחלטה שלישית – שלא מחליטים שום דבר נוסף בינתיים. אוקיי, הזמן קצר והמלאכה מרובה!

דבר ראשון – צריכים לארגן את כל הציוד של הטיול במחסן בו אחסנו את כל החפצים של אסי ולקחת את האוטו מהחברים האהובים שלנו אייל ולייני ששמרו עליו במהלך הטיול. צריכים גם לקנות לאסי כרטיס טיסה לארץ (יששש!!!), כך שהיום שלנו מתחיל להתגבש. מה עושים מחר? ממשיכים בטיול! יש לנו עוד יומיים שאפשר לנצל ונעשה את זה כמו שצריך. אסי הציע כבר מזמן שנסע לעשות סנואובורד ב Mount Buller . זה אתר סקי וסנואובורד במדינת ויקטוריה, מרחק של כ-4 שעות נסיעה ממלבורן (כן! יש שלג באוסטרליה! גם אתם המומים כמוני??). ואני אומרת – היינו כבר ביערות גשם, בחוף הים, במדבר – לא נהיה בשלג?! נשמע לי כמו סגירת מעגל מצויינת וסוף נהדר לטיול (אני לא אשקר ואודה שגם המחשבה על הסיכוי שאשבור איזה רגל או יד בסנואובורד שתשבית אותי לחודש או יותר גם קצת קסמה לי, שהרי המחשבה לחזור לעבודה עכשיו די עושה לי בחילה…).

מתארגנים ליציאה ועכשיו מכה בנו העובדה שזו הפעם האחרונה (לבינתיים) שאנחנו לובשים את חליפות הרכיבה וחובשים את הקסדות האהובות שלנו. אנחנו מתלבשים לאט לאט וסופגים כל רגע. ולא אכפת לנו שהחליפות עוד קצת רטובות וכך גם המגפיים. היינו מוכנים לרכוב איתם ככה עוד חודשים ארוכים. תחנה ראשונה להיום – תחנת השטיפה. מקרצפים את הבייבי שלנו טוב טוב ומקפידים להוריד את כל מה שנשאר מהחרקים ומהגריז. מתמהמהים שם קצת כדי לדחות את הפרידה ובלב כבד נוסעים למחסן. את העלייה למחסן עצמו אנחנו עושים בשתיקה (מה שלא אופייני לנו כל כך, שלא נאמר – לא אופייני לי בכלל), אבל זה היה רגע קשה לשנינו. מארגנים את הדברים מחדש במחסן כדי שיהיה מקום לאופנוע ומנסים לא לפרק את כל הארגזים (ולא ממש מצליחים) כשאנחנו מחפשים את בגדי הסקי של אסי ועוד קצת בגדים שיקח איתו לארץ. מפרקים את המצבר והארגזים ואסי בכשרון רב, מצליח להכניס את האופנוע בצורה מושלמת למחסן. את האוהל, שקי השינה ויתר הציוד אנחנו פורשים מעל כדי שלא יתעפשו ומכניסים גם את המזוודות שלנו פנימה, שהרי מחר נוסעים לשלג וביומיים הבאים הטויוטה הקטנה והאדומה של אסי היא הבית שלנו. אני מנסה לא להשמע דרמטית מידי, אבל חייבת להודות שהרגעים האלו היו קשים. מבט אחרון בבייבי שלנו וסוגרים את הדלת של המחסן. שנינו עצובים ונאחזים בכל כוחנו במחשבה שממש, אבל ממש בקרוב נפגש איתו שוב ונצבור זכרונות וחוויות חדשות. אפילו האוהל הקטנטן שלנו מפתה עכשיו כמו סוויטה מלכותית במלון ארבע עונות. כוסאמק חזרה לשגרה.

עם החליפות שלנו אנחנו צועדים לתחנת האוטובוס ומרגישים קצת מטופשים. נסיעה קצרה באוטובוס ואחריה אחת יותר ארוכה ברכבת ואנחנו רואים אותה. עומדת שם, מחכה לנו, מוקפת בעשביה. אדומה, נוצצת אחרי הגשם. הסטארלט של אסי. אוספים את המפתחות מהמחבוא, אסי מסובב את המפתח בסוויץ' ו… יש! היא מניעה. מפה ממשיכים לסוכנות נסיעות לקנות לאסי כרטיס טיסה. אני עדיין לא מעכלת שאסי בא לארץ ונראה לי שגם הוא לא. לא סיפרנו עדיין למשפחה – נפתיע אותם ממש לקראת הטיסה. נפרדים מקצת יותר מאלפיים דולר ומקבלים תמורתם כרטיס לשלושה חודשים. מה יהיה בשלושת החודשים האלה ומה יהיה אחריהם אנחנו לא יודעים עדיין וגם לא מעסיקים את עצמנו בזה. צעד צעד. לפעמים התכנית הכי טובה היא שאין תכנית.

קופצים לסופר לקנות קצת דברים לערב ולנסיעה של היומיים הקרובים וחוזרים למלון. מבלים ערב רגוע במלון ומתרגשים מהנסיעה של מחר.

 

3.9 שקיות של זקנים בקופת חולים

נוסעים לשלג!!! איזה כיף! אני לא יודעת ממה אני יותר מתרגשת – מזה שנוסעים לשלג (עדיין מתלהבת משלג כמו ילדה קטנה), מזה שהטיול ממשיך, מזה שאסי בא איתי לארץ, או מזה שאנחנו הולכים לנסות סנואובורד בפעם הראשונה. תכלס, מה זה משנה ממה, העיקר שמתרגשים!

מתקתקים הכל צ'יק צ'ק בבוקר, עושים צ'ק אאוט ויוצאים לדרך. איזה מוזר זה לנסוע באוטו! וכמה מקום יש בבגאז'! מעמיסים מינימום בגדים (כי התרגלנו), חטיפים ונשנושים ויוצאים לדרך. אין לנו תיקים מתאימים אז הכל בשקיות כמו זקנים בקופת חולים.

מזג האוויר מאיר לנו פנים. אנחנו שמים מוזיקה בipod ומתחילים לנשום את הנופים היפים ברגע שיוצאים מהעיר. ושוב הכל ירוק ושוב החופש זורם בגוף. אנחנו נהנים מכל רגע ומנצלים אותו כמו אסיר שאוכל ארוחה אחרונה לפני הזריקה. מי דרמטית, אני?? J

במחצית הדרך אני מתחילה לחפש לנו מלון ללילה. כבר סוף העונה ואנחנו מניחים שלא תהיה בעיה למצוא חדר. הממ… כבר אמרנו שאסור להניח?! כמובן שתוך כמה דקות אנחנו מתחילים להבין שהכל תפוס ומה שלא תפוס יקר בטירוף, אבל לשמחתנו עוד קצת מאמץ ואני מוצאת לנו חדר במחיר סביר ושנראה לא רע, ממש על ההר. יש שם גם מקום לשכור ציוד סנואובורד אז נראה שיהיה בסדר.

לא עובר זמן רב והנופים של האחו הפורה והירוק מתחלפים בכביש פתלתל במעלה ההר ואנחנו מוקפים אקליפטוסים תמירים. בטח היה תענוג לרכוב פה עם האופנוע. מתחיל להתקרר ואנחנו מבינים שאנחנו ממש קרובים. קצת מפליא שלא רואים עדיין שלג, אבל יש לנו סבלנות. עוד קצת ואנחנו מגיעים לכניסה לאתר. כמובן שמחזירים אותנו חזרה לרכוש שרשראות לגלגלים ואנחנו שמחים לגלות ש"במקרה" יש חנות כזו ממש בסמוך. מעמיסים את השרשראות בבגאז' (נשתמש בהן רק לפי הצורך) וחוזרים לכניסה. פה אנחנו מגלים שאת הרכב נצטרך להשאיר בחניון לא רחוק ולקחת מונית למלון. מה מונית לעזאזל?! עם כל השקיות של הזקנים מקופת חולים?? איזה פדיחות. הכל פה גם נורא יקר. השרשראות לגלגלים היו רק ההתחלה ואז הגיעו דמי כניסה, דמי חניה ומונית בעלות מופרזת למלון (נסיעה של חמש דקות). הוצאנו פה בחצי שעה סכום שחיינו ממנו שבוע בטיול וזה עוד מלון, ציוד לסנואובורד וכניסה לאתר סקי. יאללה, לא חשוב. תופסים מונית למלון וסוף סוף רואים קצת שלג! פחות ממה שציפינו, אבל אנחנו מקווים שישתפר. מגיעים למלון ושמחים לראות שפה יש המון שלג ושהמלון שלנו ממש חמוד ושיש לנו הר של שלג משלנו במרפסת. שתי השקיות של הדוריטוס שהבאנו איתנו התנפחו נורא ואנחנו לא מפסיקים לצחוק מזה ומהפדיחות עם כל השקיות שהתפזרו בבגאז' של המונית. בשביל 40$ לחמש דקות נסיעה נראה לי שהנהג לא ממש כעס.

קופצים לחנות בכניסה של המלון לברר לגבי ציוד ומסכמים עם הבחור הנחמד שנפגש מחר בבוקר להתארגן.

מקלחת חמה, ארוחת ערב לא רעה (ויקרה בטירוף!!!) והעברנו ערב נעים וחמים במלון, מתרגשים לקראת מחר.

 

4.9

ליפול זה קל. הבעיה זה לקום.

המראה הזה, הלבן, השקט של שלג מחוץ לחלון שלך, כל כך קסום ולא דומה לשום דבר ממה שראינו עד עכשיו בטיול. אנחנו קמים מוקדם ויורדים לאכול ארוחת בוקר. אחרי קפה וכמה צנימים עם ריבה, אנחנו כבר מודדים מגפיים וסנואובורדים ומתחילים להתרגש. מאורגנים למשעי אנחנו צועדים לתחנה של השאטל וכמה דקות אחרי אנחנו כבר בדרך לאתר. פה כבר מחכים מלא אנשים שהשכימו הרבה לפנינו ואנחנו מחליטים לקחת שיעור סנואבורד כדי ללמוד איך עושים (או לפחות מנסים לעשות) את זה נכון. נפגשים עם המדריך והקבוצה ולומדים כל מיני טכניקות של גלישה. עד כאן – נראה פשוט למדי ואנחנו מצליחים די יפה. אנחנו גם מגלים שאסי הוא "גופי" ואני לא, כלומר – אסי גולש עם רגל ימין קדימה ואני עם רגל שמאל. מאוחר יותר יסתבר לנו שמי שיותר "גופי" משנינו הוא אני… בשלב שהמדריך מלמד איך גולשים עם הפנים קדימה (ולא על הצד כמו בסקייטבורד), אני מבינה שזה "קצת" יותר מאתגר ממה שחשבתי והמדריך בטח מצטער שהוא החליט להיות מדריך. הוא נוזף בי שאני לוחצת יותר מידי על הבורד ומייד מסיק שאני נהגת שודים. אז נפלתי עליו. שוב ושוב. אחרי שעתיים מתישות, סוף סוף משחררים אותנו מהשיעור ואנחנו מתחילים לגלוש לבד. כלומר, לנסות לגלוש לבד. אסי גולש כמעט כמו מקצוען ואני נופלת כמו מקצוענית. מידי פעם מצליחה להחזיק מעמד על הבורד די יפה,

אבל תמיד זה נגמר בפזצטא על השלג. גם אסי מרגיש מידי פעם את עצם הזנב שלו, אבל אני מביאה את זה ממש לכדי אמנות. ליפול? ליפול זה קל. הבעיה היא לקום אחרי שנפלת. ברגע שקמת אתה מתחיל להחליק ולא פשוט בכלל לעשות את זה, בייחוד בשלב שהרגליים שלך מתחילות לרעוד. אבל זה כיף. כל כך כיף. וזה ממש ממכר. ואתה כבר עייף ומותש, אבל לא יכול להפסיק. בזמן שאני נופלת וקמה, אסי גולש למטה ועולה שוב כדי לוודא שלא דרס אותי איזה ילד בן שלוש עם מגלשי סקי. לשמחתו הרבה, הוא התקין הבוקר את המצלמה על המשקף, אז כל הפדיחות שלי מתועדות. יופי, יהיה מה להראות לנכדים.

אנחנו מעבירים כמה שעות טובות בשלג ואחרי הצהריים כשכבר נגמר לנו הכח מחליטים לחזור למלון, מותשים אבל מבסוטים לאללה. הפעם החלטנו לחזור ברגל ולהנות קצת מהנוף. מגיעים למלון, מזדכים על הציוד ובמקלחת אנחנו מגלים את המחיר של כל הנפילות. לא ידעתי ששטפי דם מגיעים לכאלה גוונים. יהיה מעניין להרגיש את השרירים מחר בבוקר…

מסיימים את היום הנפלא בערב מפנק בחדר ונהנים מהזמן שנשאר לפני שחוזרים חזרה למלבורן מחר.

 

5.9

יום ההולדת הכי טוב שיש

השרירים… הכל כואב. הרגליים, התח#, הידיים, ה כ ל. אבל היה שווה כל רגע! חבל שאי אפשר להשאר עוד יום. אוכלים ארוחת בוקר, נפרדים מהשלג ויוצאים חזרה לכיוון מלבורן. החלטנו שנאריך קצת את הדרך חזרה ונטייל עוד קצת. מזג האוויר נפלא ואנחנו עוצרים בכל מקום שרק יכולים ומטיילים ברגל. יש פה אגמים יפהפיים והנוף משגע. עוצרים גם לפיקניק על גדות אגם יפה בצהריים וחולקים את ארוחת הצהריים שלנו עם ה Magpies היפים. היום יש לי יום הולדת ולא יכולתי לבקש מתנה טובה יותר מזה – טיול נהדר עם אהבת חיי. מה בנאדם צריך יותר מזה. אני בעננים!

שומעים מוזיקה נהדרת כל הדרך ולקראת מלבורן אני מתקשרת למלון שאותו עזבנו לפני יומיים להזמין חדר ללילה. הלילה האחרון שלנו במלבורן. מגיעים לעיר עייפים ועוברים במחסן לקחת את המזוודות שלנו. מחר טסים לארץ ואנחנו ברגשות מעורבים. משם ממשיכים למלון ומבלים את הערב במנוחה, אחרי שארגנו את המזוודות, דיברנו קצת עם המשפוחה והזמנו מונית לשדה התעופה מחר בערב. קבענו להפגש מחר עם חברים במשך היום ואנחנו מחכים לראות אותם כבר בקוצר רוח. לילה טוב…

P1120894.JPG

DSC_1266.JPG

 

6.9

נפרדים מאוסטרליה (לבינתיים…)

איך, איך כבר עברו שלושה חודשים?? אנחנו קמים לבוקר של יום יפה. קצת קריר, אבל אין גשם והשמש (יחסית) זורחת. אנחנו לא ממש מאמינים שהיום טסים לארץ ואני בעיקר מסרבת להאמין שלא שברתי כלום בשלג ואני חוזרת לעבודה. מי יודע, אולי אני עוד אפול בשדה, יש הפתעות בחיים…

מתארגנים באיטיות ועוזבים את המלון בסביבות 11 בבוקר. אנחנו נוסעים להפגש עם וויין והלן, חברים של אסי ואח"כ קבענו להפגש עם איאן וג'ולי המקסימים, שהכרתי כבר לפני הטיול. וויין והלן יוצאים עם אסי לטיולי אופנועים מידי פעם והם שמחים מאוד לשמוע את החוויות שלנו מהטיול. וויין קצת מקנא והלן די מזדעזעת לשמוע שישנו כמעט שלושה חודשים באוהל קטנטן. משם אנחנו ממשיכים לביתם של איאן וג'ולי ואחרי סשן ממושך של חיבוקים, אנחנו נסחפים איתם, כרגיל, לשיחה ארוכה על החיים, טיולים ומה שביניהם. איאן הוא חבר של אסי מהעבודה, הוא וג'ולי כבני חמישים, והם נהדרים. אוהבי טבע מושבעים ומטיילים כמה שרק אפשר. הם אדיבים ונדיבים ואנחנו מאוד אוהבים אותם. כל מפגש איתם מעשיר אותנו ומשמח אותנו מאוד. אחרי שעות ארוכות אנחנו נאלצים להפרד מהם וממשיכים לכיוון הבית של אייל ולייני, שם נשאיר את הטויוטה של אסי לבייביסיטר מסור. אייל ולייני מטיילים עכשיו בישראל אחרי שהיו בהוואי ואנחנו מחכים כבר לפגוש אותם בארץ. אני רק יכולה לדמיין כמה הם יופתעו כשיגלו שגם אסי מגיע.

המתנו ממש מעט עד שהגיעה המונית שלנו ויצאנו לשדה התעופה. המשפחה עדיין לא יודעת שאסי מגיע, נגלה להם רק כשנהיה בשדה. הנסיעה נעימה ונהג המונית אדיב ואנחנו נפרדים ממלבורן שמחשיכה מסביבנו. עוברים את דלפקי הצ'ק אין בשדה וחוטפים המבורגר אחרון בהאנגרי ג'ק. עוד נתגעגע אליו עכשיו כשחוזרים לאכול לחם שיפון ועוגיות שיבולת שועל.

כשהבורדינג פס ביד שלנו אנו מצלמים את של אסי ושולחים למשפחה – של אסי ושלי. כמה שניות אחר כך מגיעות גם התגובות וכולם מאושרים עד הגג. אמא של אסי מפשירה בשר. היא מכירה אותי כבר מצויין J

אנחנו משתדלים לא לחשוב על מה יהיה הלאה, אלא לחיות את הרגע ולתת לדברים לקרות כפי שהם צריכים. אם יש מה שלמדנו עד עכשיו זה שהכל מסתדר בסוף ואנחנו מקווים שגם הפעם זה יעבוד. שהרי מישהו אמר פעם ש"אם אתה רוצה להצחיק את אלהים, ספר לו מה התכניות שלך". אנחנו לא ממש רוצים להצחיק אותו וסומכים עליו שהתכנית שלו עבורינו תהיה סבבה. עד עכשיו – אין לנו מה להתלונן. טיסה נעימה, נפגש בבנגקוק.

 

8.9

Home is where your heart is

בנגקוק. שנינו מתעבים את השדה הזה, במיוחד בגלל החוויה המפוקפקת של הטיסות של אל על מפה לישראל. תיארנו לנו שהפעם לא יהיה שונה – ובאמת כך היה. חבורות חבורות של צעירים שחוזרים מתאילנד, משפחות עם ילדים צעקניים, בטוח יהיה כיף בטיסה. בדלפק אנחנו מגלים שבגלל שעשו Overbooking לטיסה אני משודרגת לביזנס. לא הצלחנו לשדרג גם את אסי ואני לא רוצה להפרד ממנו אפילו לעשר שעות, גם בתמורה למקום לרגליים וסכו"ם ממתכת. כשכולם יישובים במקומותיהם, אני ניגשת לבחור שיושב ליד אסי, ממש שתי שורות לפני השירותים ומציעה לו לעבור לביזנס במקומי. הבחור (או אם תבחרו לקרוא לו "הישראלי המכוער", או סתם "הטמבל") ברוב חוצפתו אומר לי שאם אני מציעה לו את זה כנראה שמשהו לא בסדר ושהוא יסכים להחליף איתי רק אחרי שיראה את המקום. כן, אתה צודק, מקום בביזנס יכול להיות יותר גרוע מלשבת על השירותים כשמסביבך בוכים ילדים קטנים. כמובן שאמרתי לו שהוא חצוף ושישאר במקום שלו (זה היה בקול רם, בלב זה היה הרבה פחות מנומס), נפרדתי מאסי וחזרתי למקום שלי ולשמיכה עם הריח של ילנג ילנג ופצ'ולי. פחות מ12 שעות אח"כ, כבר חיכינו ליד המסוע של המזוודות בנמל התעופה בן גוריון…

DSC_1270.JPG

באיזור מקבלי הפנים התרגשנו מאוד לראות את המשפחות שלנו עם בלונים, שלטים וציורים מהאחיינים. התחבקנו ארוכות ונשמנו את האהובים שלנו מקרוב. שנינו התברכנו במשפחות נפלאות ואנחנו ברי מזל בשל כך. משם המשכנו הביתה, לבית שלי שחיכה בסבלנות שאשוב והפך במהרה להיות הבית שלנו. גם פה קיבלו את פנינו ציורים של האחיינים המתוקים שלי והבית היה נקי ומצוחצח ובמקרר חיכו לנו מאפים טעימים שהאחיות הנהדרות שלי הביאו. התקלחנו והלכנו לישון, בדיוק כמו בשלושת החודשים האחרונים – עייפים אך מאושרים.

 

סוף דבר…

את הפרק האחרון ביומן הזה אני כותבת ממרחק של כמעט חצי שנה מאז שחזרנו וכל כך הרבה קרה מאז…

לא הרבה אחרי שחזרנו, החלטנו אסי ואני להתחתן. בעצם, אם חושבים על זה, ידענו שנתחתן בערך יומיים אחרי שהתחלנו להתכתב ב WhatsApp אחרי שעודד, גיסו של אסי החליט שלשדך בין מישהי מחדרה ומישהו ממלבורן זה הגיוני. באוקטובר נסענו עם המשפחות להתחתן בקפריסין ובנובמבר חגגנו עם המשפחה המורחבת והחברים הקרובים במסיבת חתונה נהדרת בארץ. שניים מהאורחים הכי חשובים שלנו בחתונה היו יוני בן שלום, שליווה אותנו בהכנות לטיול ובטיול ושבזכותו אנחנו יכולים לחלוק איתכם את חוויותינו כאן וגלי אשתו הנהדרת. יוני וגלי – אנחנו אוהבים אתכם אהבה גדולה ומאושרים שאתם חלק מחיינו. אני מאחלת לכולנו לחלוק עוד חוויות רבות מטיולים נהדרים עוד שנים רבות.

Hadar & Asi 1091.JPG

בחודשים האחרונים אנחנו עובדים על הוצאת ויזת עבודה עבורי (כזכור, לאסי יש אזרחות אוסטרלית והוא גר במלבורן כחמש שנים עד שהפרעתי לו) וכשאקבל אותה נעבור אסי ואני לאוסטרליה. המעבר הוא לא פשוט עבורנו, מכיוון שיש לנו פה משפחות חמות ואוהבות וחברים נהדרים, אבל אנחנו מרגישים שזהו הצעד נכון לנו (לפחות בשלב הזה). בינתיים אנחנו בארץ, מתכננים את הטיול הבא. אסי יוצר יצירות מופלאות מקרמיקה ואני, שצומצמתי מעבודתי לפני כחודשיים יחד עם כ300 מחבריי), משתדלת לעמוד בקצב. מבחינתנו, אנחנו עדיין בירח דבש נהדר ובעוד חודש בדיוק, ב27.3, נחגוג שנה להיכרותנו.

 

היה לנו עונג גדול לחלוק אתכם את התקופה היפה בחיינו. מקווים שגם אתם נהניתם ומחכים כבר לחלוק איתכם את החוויות מהטיול הבא. מאחלים לכולכם בריאות טובה, אושר והרבה, הרבה אהבה.

 

אסי והדר.

———————————————————————————————————

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאסי מילר והדר אזולאי

——————————————————————————————————–

 

 

 

 

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

13 בפברואר 2015 הדר ואסי ממשיכים להקיף את אוז

הקפת אוסטרליה על אופנוע.

ממשיכים לאהוב, לרכוב ולכתוב

DSC_0772.JPG

מה חשבתם? שהמסע נעצר? שהדר ואסי התמקמו בצפון מערב אוסטרליה? לא ולא. קצת מורכב להמשיך לכתוב כשההתרחשויות רודפות זו את זו…[ אז הנה ההמשך של הפרק הקודם (והתנצלות על העיכוב, בסוף הדיווח הבא תבינו) יוני]

13.8

לוויתנים וקשיו
קמנו מוקדם יחסית להתארגן ליציאה כי היינו בטוחים שהשמש תעלה מהר ותבשל אותנו תוך כדי קיפול האוהל. לשמחתנו זה לא קרה, ויכולנו לקפל את האוהל בניחותא.
היום יש לנו דרך קצרה יחסית (פחות מ300 ק"מ) ואז יום טיול בExmouth, שהוא מפרץ במערב אוסטרליה שאמור להיות יפהפה.

עד עכשיו הדרך במערב אוסטרליה די חד-גונית והיינו מאוד שמחים לשנות קצת את הנוף ולראות קצת ים. לאורך מאות קילומטרים אתה רוכב לאורך החופים, אבל לא קרוב מספיק כדי לראות את הים והיום זה אמור להשתנות, כך שיצאנו לדרך עם המון ציפיות.
ביציאה מנונטרה עברנו נהר יפה וזו כבר היתה התחלה טובה. כעבור עוד כ200 ק"מ, הים החל לבצבץ מימיננו ושמחנו מאוד. את כל הדרך לאקסמאות' עשינו בלי עצירה, כי לא היה איפה לעצור! לתחושת שנינו, במערב אוסטרליה יש הרבה פחות נקודות מנוחה לעומת שאר המדינות שעברנו וזה מוזר בייחוד בהתחשב במרחקים העצומים שאתה עובר.
קצת לפני הכניסה לאקסמאות', כשהישבנים שלנו כבר כואבים מהרכיבה, שמחנו מאוד להתעכב עוד קצת כשעצרנו את האופנוע לתת ללטאת כוח ענקית לחצות את הכביש. בשביל רגעים כאלו בדיוק יצאנו לטיול הזה (בין היתר  ).
כשהגענו לעיר, עצרנו במין שכונה חדשה הסמוכה למרינה ואת פנינו קיבל עיט יפהפה שהיה עסוק בציד אוכל והאכלת הגוזלים שלו בקינם, על הגשר החוצה את התעלה במרינה. כמובן ששנינו התלהבנו מאוד ואני ניצלתי את ההזדמנות לצלם עוד המון תמונות. משם החלטנו להמשיך לתוך העיר ולמצוא מקום לבנות בו את האוהל, כדי שנוכל לפרוק ציוד ולטייל קלים בהמשך היום. חיפוש קצר ומצאנו קראוון פארק. הקמנו את האוהל וחזרנו לקבלה כדי לבקש הצעות להמשך היום. הכתף \ שכם שלי עדיין כואבת נורא אבל אני מנסה לצמצם את הקיטורים שלי למינימום..  קקדו אחד שבחר להתפנות על הכתף של אסי הצחיק אותנו מאוד (טוב, אותי קצת יותר), ומצב הרוח משתפר.

DSC_0134.JPG
אחרי כמה דקות של שיחה עם החבר'ה בקבלה ובהתחשב במגבלות הזמן שלנו, החלטנו להרשם לשייט כדי לצפות בלוייתנים. אנחנו רואים את הHumpbacks כבר מהחוף המזרחי והם מלווים אותנו לאורך הטיול, אבל חשבנו שיהיה ממש נחמד לצאת לשיט ולנסות לראות אותם אפילו מקרוב יותר. יש גם סיכוי טוב לראות את הgreat southern whales וההתרגשות שלנו בשמיים. יש לנו עוד כמה שעות לפני שיוצאים לשיט, אז החלטנו בינתיים לקפוץ לארוחת צהריים זריזה וטיול בעיירה. ראינו חופי ים יפהפיים, מגדלור וגם כמה Emu מוזרות ומשעשעות.
המקום יפה הרבה יותר ממה שציפינו ואנחנו מצטערים שאנחנו לא יכולים להתמהמה קצת יותר במקומות היפים שאנחנו רואים. החלטנו שאת שרידי ספינת הS.S.Mildura שפיספסנו היום בשל קוצר הזמן נחזור לראות מחר בבוקר לפני שיוצאים לדרך.
חזרנו לאוהל, עלינו "על אזרחי" (כלומר, פשטנו את מדי הרכיבה ולבשנו ג'ינסים וחולצות כמו של אנשים נורמלים), ויצאנו באוטובוס עם קבוצת אנשים נוספים לשייט. הצוות שקיבל את פנינו היה ממש נחמד והשייט היה נהדר! יצאנו לדרך סביב 1600, כך שהיה  עדיין אור ולא עברו דקות ארוכות לפני שראינו לוויתן! התרגשנו מאוד וצילמנו המון. ראינו די הרבה לוויתנים – גם Humpbacks וגם Great Southern Whales והיה נפלא. ברגע מסוים אפילו עבר לוויתן ענק ממש בסמוך לאנייה והיינו ממש מאושרים. השמש התחילה לשקוע וצבעה את השמיים והים שמסביבנו בצבעים נהדרים. שתינו קצת שמפניה והיתה חוויה מצוינת. חזרנו שמחים (אך עייפים) לאוהל. נשנשנו קצת קשיו (בשעה שחזרנו מהשיט כבר לא היו חנויות פתוחות..) והלכנו לישון, מחכים כבר להרפתקה הבאה.

14.8

 You can check-out any time you like, But you can never leave!

התעוררנו אחרי שינה לא איכותית במיוחד והשכמה של קקדו רעשנים במיוחד בחמש בבוקר. הכתף שלי כואבת מאוד וזה משגע אותי… סיבוב קצר בעיר לתדלוק (של האופנוע ושלנו) ויצאנו לדרך לראות את שרידי הS.S. Mildura. כמו שציפינו, המחזה היה יפהפה. השמש החזקה קצת הקשתה עלינו לראות את האניה שעדיין שקועה בים, אבל המחשבה על הזמן שהאניה שקועה שם והעובדה שבעוד כמה שנים תעלם לחלוטין תחת כוחו של הים היו מרתקות.

יצאנו דרומה לכיוון Denham כדי שמחר נוכל לטייל בMonkey Mia. נפרדים זמנית מחוף הים היפהפה, הכבשים הצבועות באדום מהחול, האמו והקנגרו וממשיכים בנסיעה. כשעצרנו לתדלק, שמחנו לפגוש זוג אופנוענים נחמדים מגרמניה שרכבו על BMW1200 בכיוון ההפוך משלנו. החלפנו קצת חוויות וטיפים להמשך הדרך. המשך הדרך לCarnarvon היתה משעממת ושחונה למדי, אבל הריח של הפגרים הרבים של הקנגרואים והפרות לאורך הדרך שמר אותנו עירניים.. מהשעמום והסרחון אני מפתחת תיאוריות "מעניינות" לגבי הפגרים (לבעלי קיבה חלשה – זה הזמן לגלול למטה!) – יש פגרים טריים (כאלה שכנראה פגשו road trains בלילה הקודם), או שיש רק עצמות ולפעמים יש מין שקית כזו בצורת פרה ולידה עצמות. אתה יכול לנחש די במדויק את כיוון הרוח לפי הסדר בו הדברים קורים:
1.    קודם ריח ואז פגר – הרוח באה ממולך
2.    קודם פגר ואז ריח – הרוח נושבת עם כיוון הנסיעה
3.    פגר וריח ביחד – אין רוח בכלל!
מה שטוב ברכיבה על אופנוע זה שאתה זוכה להנות מכל סוגי הארומה והקסדה באדיבותה משמרת אותה בפנים לכמה דקות טובות. תענוג.
הגענו לCarnarvon. הדבר הראשון שהבחנו בו, זה כמות המטעים בכניסה לעיר. אנחנו מזהים עגבניות, פפאיה, מנגו, אבוקדו וגפנים. מרגיש כאילו סוף סוף מישהו קיבל קצת שכל ועשה משהו מועיל עם כל האדמה הזו. עצרנו לתדלק ולאכול צהריים. קפיצה קטנה לסופר ויש גם מצרכים לארוחת ערב (עוד ערב שמבוסס על קשיו, טעים כמה שיהיה ואני מתחילה לאכול את אסי).
ביציאה מהעיר מתחילות שוב הרוחות החזקות הידועות לשמצה של המערב. אחרי כמה קילומטרים של נסיעה מטלטלת מאחורי קראוון, תהינו למה הנהג שלפנינו עצר בפתאומיות. אחרי כמה דקות, כשראינו אותו גורר קנגרו מסכן מהכביש, הבנו. כמה קילומטרים נוספים ראינו גם אמו מוטל לצד הכביש. עצוב.

יש המון אשפה בצידי הכביש וזה לא מראה אופייני בטיול הזה. לא יודעת אם זה בגלל הרוחות החזקות, אבל מרגיש כאילו החוף המערבי מוזנח יותר מיתר האיזורים שראינו.
אחרי כ550 ק"מ, הגענו לWooramel שזה גם חניון הלילה שלנו, באמצע שומקום. כל היום היתה לי תחושה רעה לגביו וחששותי התאמתו כשקיבלה את פנינו אשה מפחידה למדי, עם פחות שיניים ממה שמקובל. בניגוד לבדרך כלל, היא לא הסכימה שנבדוק את האתר לפני שנשלם וגם טרחה לאיים עלינו שלא נשתמש בחשמל שבמטבח לצרכינו האישיים "כי היא תדע". אה-הא.
כשנכנסנו לשטח גילינו שאנחנו היחידים שם. כלומר, חוץ משני כלבי זאב משוגעים, סוס אחד אומלל בלי פרסות ובערך כל הזבובים שבעולם. כל הסיפור הזה הרגיש לי קצת כמו הסיפור בשיר Hotel California (פעם שניה כבר בטיול!) ואני הייתי כבר מוכנה להמשיך לרכב עוד 150 ק"מ ליעד הבא (ושלא יכינו מהגופות שלנו אוכל לדינגו). כשכבר הייתי בדרכי להודיע שאנחנו עוזבים, הגיעו 3 קראוונים נוספים ואני קצת נרגעתי. הם נראים יותר שמנמנים מאיתנו, הדינגו כבר יתחילו מהם.

P1110451.JPG

הקמנו את האוהל, מקלחת זריזה ולשמחתנו כשירדה השמש נעלמו גם הזבובים. החליפו אותם עשים (עש ברבים?!) ענקיים והשכנים החדשים שלנו הדגימו לנו איך נפטרים מהם – שמים להם צלחת קטנה עם בירה והם מתאספים סביבה ושותים כמו אנגלים מאושרים בפאב.  כל יום לומדים משהו חדש.
בישלנו לנו ארוחת ערב ופרשנו לישון. מחר נוסעים לראות דולפינים!

15.8

למה מגיע לנו כל הטוב הזה?!
התעוררנו מוקדם ויצאנו לכיוון Monkey Mia. היום יש פחות מ300  ק"מ לרכוב ויש המון זמן לטייל. בתחנת הדלק לפני שעלינו לכיוון Denham פגשנו שני רוכבי שטח נחמדים ביותר שרוכבים לרוחבה של אוסטרליה. שתינו יחד קפה והקשבנו בשקיקה לחוויות שלהם. נפרדנו מהם והמשכנו הלאה. האיזור בו אנו נמצאים נקרא Shark Bay  והוא מוגדר כאיזור שימור עולמי בשל יופיו וייחודו. שמחנו לפגוש שוב את האמו בדרך ולהשתעשע מההליכה המצחיקה שלהם. אינטואיציה מופלאה של אסי לוקחת אותנו לעצירה בShell Beach שזיכינו בתואר "אחד המקומות הכי יפים שראינו באוסטרליה". החוף מורכב כולו מאינסוף צדפים קטנים, לבנים ועדינים (לנו זה הזכיר קצת פסטה) ונראה בתולי לחלוטין. הנוף עוצר נשימה ואנחנו רוצים להשאר פה שבוע… חבל שאי אפשר. אני, כמובן, מיד נשכבת על החוף ועושה Snow Angel. נכון, אין שלג, אבל למה להיות קטנוני. וואו, כמה יפה. ממשיכים הלאה ולאורך כל הדרך יש כניסות לחופים משגעים, שכל תיאור שלהם במילים יעשה להם עוול. את זה צריך לראות בעיניים. החוף המערבי מפתיע אותנו בכל פעם מחדש.

P1110462.JPG

העצירה הבאה שלנו היתה במצפה מדהים בשם Eagle Bluff. חשבנו פעמיים אם לעלות לשם או לא כי הדרך היתה לא סלולה, חולית ומלאת אבנים, אבל אסי התותח עבר אותה במקצועיות. והיה שווה את זה. הנוף שנשקף מהפסגה היה מדהים והמים הצלולים בים מתחתינו היו כל כך נקיים שיכולת לראות כל דג שחלף שם. הכרחתי את אסי לחפש איתי כרישים, אבל גם הפעם התאכזבתי. מתי כבר נראה כריש?! ראינו המון ציפורים יפות, אבל היו גם המון חרקים ענקיים. לא טעים.
המשכנו הלאה לDenham וחנינו בקראוון פארק נחמד ממש על שפת הים. הדרך מפה לMonkey Mia קצרה למדי, אז הקמנו את האוהל ורכבנו לכיוון. הדרך, כ25 ק"מ, היתה משגעת, מלאת עצים ואגמים יפים. שילמנו את דמי הכניסה לשמורה ונכנסנו לחוף דרך מוזיאון קטן וחמוד שמספר קצת על בעלי החיים היחודיים למקום וממחיש את סכנות זיהום הים. לשמחתנו ולמזלנו, מיד כשירדנו לחוף ראינו דולפינים וכמובן שהתלהבנו מאוד. סיפרו לנו שלמחרת בבוקר אפשר לראות את האכלת הדולפינים והחלטנו שנחזור. ישבנו במסעדה על חוף הים, והיינו מאושרים ואסירי תודה על כך שאנחנו זוכים להינות מהנוף המדהים הזה.

P1110549.JPG

אחרי כמה שעות של בטלה נהדרת, חזרנו לקראוון פארק, אבל לא לפני שירדנו לחוף הים לראות את השקיעה היפהפיה. איזה יום נהדר!

16.8

שדות פורחים
התעוררנו מוקדם כי צריך להספיק לראות האכלת דולפינים ב0745. היה שווה את זה לגמרי! הדולפינים היו מדהימים והמדריכים נתנו לתיירים להאכיל אותם והסבירו על כל אחד ואחד מהדולפינים. הם גם הסבירו שאסור לגעת בהם, שלא יתרגלו למגע אדם. לא התמהמהנו הרבה, כי ממשיכים היום דרומה.
עצרנו בדרך בHamelin Pool  כדי לראות Stromatolites שהם צורות חיים פרימיטיביות שנראו נפלא בברושור, וקצת פחות במציאות… לא יכולנו ממש להבדיל בינם לבין הסלעים שמסביב. המשכנו דרומה לכיוון Geraldton והנוף השתנה בצורה דרמטית. לפנינו נפרשו לסירוגין שדות אדירים וצהובים של פרחי קנולה, שדות לבנים ורחבי ידיים של חומוס ושדות ירוקים ויפים של חיטה.

החיטה פה יותר נמוכה ממה שאנחנו רגילים לראות בארץ וזה בגלל שזה זן קצת שונה של חיטה, זן שמניב פרי מהר יותר מזה שלנו. השילוב של צבעי השדות עם תכול השמיים עוצר נשימה והריח משכר. הנופים האלו היו חסרים לנו מאז שנפרדנו מהחוף המזרחי. כשהגענו לג'רלדטון קצת הופתענו מגודלה של העיר. כמה זמן לא ראינו רמזורים! לא התגעגענו בכלל. מצאנו קמפ סייט נחמד ליד המרינה וסגרנו יום נוסף ונהדר.

17.8

אנשים טובים באמצע הדרך
מסתבר שלחנות ליד נמל פעיל זה לא מתכון טוב לשינה איכותית… הרעש הפריע לנו מאוד לישון בלילה והתעוררנו די מעוכים.. אבל היום מחכה לנו יום נפלא! ממשיכים דרומה לכיוון Perth ובדרך נבקר בPinnacles המפורסמים. גם היום אנחנו נהנים מהשדות הצבעוניים בדרך ומריח הפריחה. החלטנו לעצור בעיירה קטנה וציורית בדרך, והתמזל מזלנו להגיע לשם ביום של שוק איכרים. אבל כזה אמיתי, עם איכרים אמיתיים שמוכרים את הירקות שגידלו באהבה, במו ידיהם בגינת הבית, או את הסוודרים שטוו בנול. הרגשנו שנסענו אחורה בזמן ונהנינו מכל רגע. פנטזנו על דוכן כזה משלנו, בו נוכל גם אנחנו למכור את מרכולתנו. ויהיו שם ירקות שאסי יגדל ומאפים שאני אכין. אולי מתישהו זה יקרה. נהנינו מקולו הערב של איש מבוגר ונחמד שמנגן ושר שירים ישנים ולא רצינו ללכת כשהוא התחיל לשיר את Take me home, country road… שוחחנו עם המקומיים והיינו שמחים להשאר שם עוד שעות רבות אלמלא היינו צריכים להמשיך דרומה. המשך הדרך היה לא פחות יפה וראינו חוות והמון סוסים וכבשים.

ואז… הגענו לPinnacles. זה היה יותר יפה מכל מה שהעזנו לדמיין! נכנסנו עם האופנוע (אפשר ברכב או ברגל, אבל צריך לרכוב בזהירות בחול הרך) ונדהמנו לראות את החול הצהוב והסלעים הזקופים נישאים מכל עבר, עד לאן שהעין רואה. והם גדולים וקטנים ורזים ושמנים וכל כך יפים… באופק יכולנו לראות את הים והצבע הכחול שלו על רקע החול הצהוב היה מטריף. ראינו Echidna חמודה ושמנמנה ולא יכולנו להפסיק להתפעל מהמראות. בינתיים החלו להתאסף עננים בשמיים ומזג האוויר התחיל להתקרר משמעותית. התחלנו לחשוש ממה שמצפה לנו בימים הקרובים, אבל קיווינו לטוב. בדרך דרומה עוד יכולנו לראות ממערב דיונות אדירות ולבנות שנראו מרחוק כמו הרים מושלגים.

P1110688.JPG

החלטנו לעצור בLedge Point שזו עיירה קטנטנה וחביבה והקמנו אוהל בקראוון פארק שהיה אחד היפים שחנינו בו עד כה. פגשנו זוג נחמד שהגיע מניו זילנד עם ילדה וכלבת זאב והחלפנו חוויות. אח"כ הלכנו למטבח המשותף ופגשנו עוד כמה חברה מצויינים והעברנו יחד ערב נפלא. כולם היו נחמדים ואדיבים וזוג אחד אפילו הציע לנו לבוא אליהם הביתה להחליף צמיג במוסך שלהם. היה כיף להחליף חוויות ולשמוע סיפורים.
בינתיים, מזג האוויר המשיך להאפיר ולהתקרר ועננים כבדים התאספו. גם הגשם לא אחר לבוא, ותוך זמן קצר הפך מגשם קל למבול אדיר! אחד החברים סיפר שיש בPerth סופה אדירה ואנחנו מבינים שאנחנו בצרות. אנחנו צריכים להגיע לפרת' בהקדם כדי להחליף צמיג קדמי וגם מבחינת לוחות הזמנים של הטיול כולו, אנחנו לא יכולים להתמהמה זמן רב באיזור הזה. אחד החברים הציע לנו באדיבות רבה להעביר את האוהל שלנו לסככה של הקראוון שלו.
החלטנו להשאר במטבח עד יעבור זעם (או לפחות עד שנחליט מה עושים…) ואפילו התלבטנו להשאר שם כל הלילה במקום באוהל בגלל הרוחות והגשם. למזלנו הפארק היה כל כך יפה, נקי ומצויד שהאופציה הזו לא היתה כל כך גרועה.
להפתעתנו, סביב 2200 (אחרי יותר משעתיים עגומות במטבח הפתוח, קר וגשום ועגמומי), הגיע רכב למטבח והבעלים של הקראוון פארק הגיח מתוכו עם צרור מפתחות ואמר לנו שהוא ישמח אם נכנס לקבין, על חשבונו. היינו המומים ואסירי תודה וכמובן שהתעקשנו לשלם על החדר. מאז שאנחנו בטיול נתקלנו בטוב לב של אנשים, אבל מבחינתנו – זה היה השיא והאדון הנחמד ריגש אותנו מאוד. במהירות העברנו את כל הציוד מהאופנוע ומהאוהל לקבין, בגשם זלעפות, ייבשנו מה שיכולנו ואחרי מקלחת נעימה וחמימה פרשנו לשינה מתוקה.

18.8

כנפיים במקלחת
התעוררנו לבוקר חורפי במיוחד וניצלנו את דקות ההפוגה מהגשם כדי להכניס את האוהל ולקפל את הציוד. גילינו שסופה קשה עברה את פרת' אתמול ועשתה נזקים קשים בנמל ובחוף והחלטנו להשאר לילה נוסף במקום. את רוב היום בילינו בכביסה, תחזוקה של הציוד ובמנוחה בגלל הגשם שלא אפשר לנו להתקדם.
אסי קפץ למכולת השכונתית לקנות מצרכים לארוחת צהריים, שכללה כנפיים (שהפשרנו תחת הברז במקלחת…) וצ'ילי מתוק שצלינו על הברביקיו במטבח המשותף.. בודקים את התחזית מידי פעם ומקווים שמחר נוכל להמשיך דרומה.

P1110709.JPG

19.8

שורף לו ה..מה?!
הבוקר עדיין יורד גשם, אבל התחושה היא שהוא פוחת והולך. ברגע שראינו שהעננים התפזרו מעט החלטנו לצאת לדרך. לא התחמקנו מהרוחות העזות ומהגשם, אבל בסה"כ הרכיבה עברה בשלום.
הגענו לשמחתנו לפרת' שלמים ובריאים ושמחנו לגלות עיר יפהפיה ומטופחת. ראינו המון שכונות חדשות ויפות וניכר כי המקום עשיר יחסית, תודות לכורים הרבים שגרים שם שמכניסים כסף רב לעיר.
המטלה הראשונה שלנו לבוקר הזה היא להחליף את הצמיג ודי מהר מצאנו את המוסך שחיפשנו (Bike Doctor). החלטנו גם לקנות רפידות חדשות לברקסים, אבל אותם אסי יחליף לבד. בזמן שמחליפים את הצמיג מצאנו לנו בית קפה קטן ומקסים ואכלנו ארוחת בוקר קלילה. בניגוד ליתר בתי הקפה שעברנו עד עתה שמציעים מאפים ומטוגנים למיניהם, היה מרענן לפגוש פה מוצרים אורגניים ולחמים מקמח מלא.

כשהאופנוע היה מוכן, המשכנו מעט דרומה בחיפושים אחרי קראוון פארק ועצרנו בAnaconda כדי לקנות ספריי נגד מים כדי לרסס את החליפה של אסי. עצירה נוספת להמבורגר בHungry Jack’s  והגענו לפרבר יפה בשם Cockburn (מיותר לציין כמה צחקנו כששמענו את השם בפעם הראשונה. כן, אנחנו נושקים ל40, אבל דברים כאלה עדיין מצחיקים אותנו…  ). מצאנו קראוון פארק נחמד להקים את האוהל, ושמחנו לראות שהמקום יפה ומטופח. התארגנו להמשך הערב ובילינו לילה חמים ויבש באוהל כשבחוץ הגשם ממשיך.

20.8

Wave Rock rocks!
בימים האחרונים אנחנו מבינים שבגלל מזג האוויר הקשה בדרום מערב היבשת, נאלץ, לצערנו הרב, לוותר על חלק די גדול ממנו… אנחנו גם מתחילים להבין שלא רק שאנחנו קרובים מאוד לסוף הטיול הזה, אלא גם שאנחנו חוזרים למזג האוויר הגשום והקר שנפרדנו ממנו בחוף המזרחי ולא התגעגענו אליו בכלל. המחשבות האלו מבאסות אותנו מאוד, אבל אנחנו מתכננים את המסלול מחדש ומנסים לא לתת לזה להוריד את מצב הרוח ומבטיחים להינות ממה שנשאר.
החלטנו היום לחתוך מזרחה לכיוון Wave Rock. אסי שמע וקרא על המקום הזה וחיכינו מאוד להגיע לשם. הדרך לשם היתה משגעת והשדות הצבעוניים והריחניים המשיכו ללוות אותנו לאורכה. ראינו סוסים והמון כבשים ונהנינו מאוד. חלפנו על פני עיירות קטנות בדרך ושוב, בבגרות מפתיעה, נקרענו מצחוק כשעברנו עיירה בשם Wicock. מה יש להם עם השמות האלה?!

עצירה קטנה להתרעננות בHyden ,5 ק"מ מWave Rock והמשכנו לקראוון פארק בכניסה לשמורה. קיבלו את פנינו בחמימות, ואחרי שקנינו כרטיסי כניסה לשמורה והקמנו את האוהל, הלכנו לראות במה מדובר. המראה שנגלה לעינינו היה עוצר נשימה! סלע אדיר מימדים, ש(באופן לא מפתיע) מזכיר גל אדיר בשל המים הרבים ששטפו אותו לאורך שנים ועיצבו אותו ונותרנו המומים. הסלע היה מפוספס בפסים חומים ושחורים ששיוו לו מראה יפהפה. טיפסנו לפסגה של הסלע כדי לנצל את הדקות שנותרו לפני השקיעה והתמוגגנו מכל רגע.
אנחנו מתלבטים אם להשאר פה מחר או לא, אבל יש לנו את כל הערב להחליט.

21.8

Somewhere over the rainbow
התעוררנו אחרי לילה לח במיוחד ולקח לנו די הרבה זמן לייבש את האוהל והציוד לפני שיכולנו לארוז הכל. התלבטנו אם להשאר יום נוסף באיזור הWave Rock, אבל החלטנו שעדיף ש"נשמור" את היום הזה למקומות נוספים בהמשך הדרך. הטיסה שלי לארץ ב6.9 ויש לנו לעבור עדיין דרך לא קצרה עד למלבורן, כך שצריך לתכנן כל יום בקפידה. הלכנו שוב לראות את תצורת הסלעים המדהימה, שנראית אפילו יפה יותר באור יום. טיול קצר והמשכנו לרכוב לכיוון Hipo’s Yawn. בינתיים מזג האוויר טוב ואין גשם ואנחנו מקווים שגם המשך היום יהיה ככה. קצת פחות משני קילומטרים ואנחנו שם. המקום נקרא כך בגלל תצורת הסלע היפה שמשווה לו מראה של ראש היפופוטם גדול שמפהק. התפעלנו מאוד מגדלם ומיופיים של הסלעים ושמחנו שלא ויתרנו על החוויה.

P1110874.JPG

בינתיים, רוחות חזקות התחילו לנשב והשמיים האפירו והתחיל לרדת גשם. עצרנו לתדלק ויצאנו לכיוון Esperance, משהו כמו 400 ק"מ דרום מזרחה. הגשם לא הפסיק לרדת והעננים האפורים המשיכו להתאסף ולא היה נראה כאילו נראה סוף לגשם הזה היום…
כשהגענו לRavensthorpe עצרנו לתדלק, לאכול צהריים ולהתייבש קצת. היינו רטובים לגמרי ודי מבואסים מהגשם. היינו היחידים במסעדה ובעלי המקום היו ממש נחמדים ויצאו מגדרם כדי לפנק אותנו. זו היתה הפוגה נהדרת ביום הלא פשוט הזה. הגשם הלך והתחזק והבנו שאנחנו חייבים להמשיך.
יצאנו לדרך ואחרי כמה קילומטרים של רכיבה נגלה לעינינו מחזה מדהים שהפך את היום העגמומי הזה למדהים! מולנו ראינו קשת יפהפיה, מלאה וקסומה ויכולנו ממש לראות היכן היא מתחילה והיכן היא מסתיימת.

חיכיתי שיצא איזה חד קרן ורוד מאיפשהו או שאסי יתחיל ל%$# דובוני אכפת לי, אבל זה לא קרה  לא יכולנו להפסיק להתלהב מהקשת ומכיוון שלא היתה תנועה האטנו את המהירות למינימום ושטפנו את העיניים ביופי הזה. הקשת ליוותה אותנו לאורך קילומטרים רבים בנסיעה ולפעמים ראינו אפילו יותר מקשת אחת בו זמנית. לאורך הטיול אנחנו תמיד מרגישים שכשעוברים עלינו רגעים לא פשוטים, קורה משהו נפלא שמזכיר לנו כמה כיף לנו וכמה ברי מזל אנחנו.
בישורת האחרונה לפני Esperance, הגשם נחלש ויכולנו שוב להינות מהשדות הצהובים והיפהפיים של הקנולה.
אחרי כמעט 400 קילומטרים ארוווווכים ואיטיים, הגענו סופסוף, ממש לפני שהשמש שקעה. שמחנו לראות את חוף הים היפה ומיהרנו למצוא חניון לבנות בו אוהל ללילה. הדשא היה רטוב ובוצי, היה קר מאוד והיינו עייפים מאוד מהיום הארוך, אבל מאושרים!
כשהכנו ארוחת ערב, פגשנו בחור שוויצרי נחמד שהתעניין באופנוע והחלפנו חוויות. שיחות קצרות עם המשפוחה בבית, מקלחת ולישון, מקווים שיהיה חמים בלילה ושמחר תצא השמש!

22.8

נוטלה ובצל ירוק – לא הולך ביחד
מתעוררים לבוקר לח במיוחד, האוהל והאופנוע רטובים, אבל השמיים בהירים לחלוטין, מה שמעודד אותנו לגבי 700 הקילומטרים שמחכים לנו היום… מייבשים את הציוד, אורזים כריכים לצהריים ויוצאים  לדרך. עצירה בעיירה קטנה בשם Grass Patch  לנשנש את הכריכים עם הנוטלה מבהירים לי שלארוז כריכים עם שוקולד יחד עם כריכים של גבנ"צ ובצל ירוק זה לא רעיון מבריק…
בדרך לNorsman  אנחנו רואים כמה Emu חמודות והדרך יפה. הנוף משתנה ומתחילים לראות הרבה שיחים קטנים ופחות ופחות עצים. אנחנו רואים הרבה שלטים שמעידים על כך שבאיזור יש סוסי פרא, אבל עד עכשיו ראינו רק שלטים. אמורים להיות פה גם המון גמלים (אותי זה הפתיע מאוד!), אבל עד עכשיו לא ראינו אפילו אחד. לא נורא, כאלה יש גם בארץ…
עצירה להתרעננות בNosrman  וממשיכים לכיוון Cocklebiddy שזה היעד שלנו להיום. באיזור הזה יש בעיה אמיתית של מים לשתיה והמים היחידים לשתייה הם מים מינרלים וליתר השימושים משתמשים במי קולחין מסוננים. כשעצרנו בBelladonia  לתדלק, יכולנו לקרוא על החלוצים הראשונים באיזור ואז גם הבנתי איך הגיעו לכאן הגמלים לראשונה מאפגניסטן ומאז התרבו עד מאוד (שהרי הגמל אינו אנדמי לאוסטרליה).
ידענו שלפנינו ממתין כביש שנחשב לישר והארוך ביותר באוסטרליה. הנופים פה ממילא די משעממים והכבישים שעברנו עד היום נראו ארוכים ואינסופיים (בייחוד בצפון ובמערב) ואנחנו סקרנים לדעת אם נבחין בהבדל… שלט גדול שמכריז על 90 Mile Straight מגלה לנו שהגענו וכעת מחכים לנו 146.6 ק"מ ארוכים ארוכים… אנחנו מאוד עייפים והרוח החזקה מנערת אותנו לכל הכיוונים. משאיות ארוכות שחולפות על פנינו מערבלות את האוויר ואותנו ואנחנו מחכים כבר שהכביש יגמר.
השמש מתחילה לשקוע ונהיה קר מאוד ואת 60 הקילומטרים האחרונים בדרך לקוקלבידי אנחנו כבר עוברים בחושך ובקור, מה שאומר שאנחנו בחששות גדולים מידידינו הקופצניים שאוהבים במיוחד לשוטט על הכבישים בחשיכה.
הגענו לRoadhouse בחושך, עייפים וקפואים ולא ממש מעודדים למראה הקראוון פארק המוזנח. מצאנו פינה קטנה לבנות בה את האוהל ומכיוון שלא היתה תאורה היינו צריכים לארגן הכל עם פנסי הראש שלנו. האוהל שלנו עדיין רטוב מלילות קודמים וכך גם המגבות ואנחנו מתלבטים אם בכלל הולכים להתקלח היום.

הקמנו את האוהל והלכנו לתחנת הדלק \ חנות המזכרות \ מסעדה \ קיוסק כדי לאכול משהו ואולי לפגוש אנשים מעניינים. בדרך לשם ראינו כלוב ענק וניסינו להבין בחושך מה יש שם. להפתעתנו ראינו Wedge Tail Eagle ענק והיינו די מופתעים לראות עוף מדהים כזה סגור בכלוב, גדול כמה שיהיה. אני, כמובן, לא יכולתי להתאפק, אז רחרחתי קצת בקבלה. שמחתי לשמוע שהדורס לא סתם כלוא, אלא משוקם אחרי תאונה קשה עם משאית והמקום השקיע זמן וכסף רב בשיקומו. בכל פעם אני נדהמת מחדש מהיחס המדהים של האוסטרלים לטבע ולחיות הבר שלהם.
שמחנו גם לפגוש בחור צעיר ונחמד שעובד כגוזז כבשים באיזור והעברנו ערב נעים ומצחיק איתו, חברה שלו ומגי, הכלבה הפסיכית והחמודה שלו. עכביש שהלך על הקיר לידינו עם דוגמה אדומה של שעון חול על גבו הזכיר לי איפה אנחנו נמצאים ושצריך להיות עירניים. זהו הRed Back הידוע לשמצה וגוזז הכבשים שלא נראה מבוהל כלל וכלל הרג אותו באדישות.
נכנסנו לחנות המזכרות ולא יכולתי להתאפק ולקנות, בפעם הראשונה בטיול, בובת וומבאט קטנה וחמודה במחיר מופקע 
מכיוון שהמים פה הם מצרך יקר, קנינו אסימונים למקלחת שנתנו לנו חמש דקות של מים חמים זורמים. תכנון מוקפד של חימום \ סיבון \ חפיפה \ מרכך ותוך 4 דקות אני בחוץ. לאסי הספיקו 3 
היה קר מאוד מאוד וקיווינו שנוכל להתחמם קצת באוהל ולישון.

23.8

Nullarbor and South Australia
איזה לילה…. היה קר נורא ומשהו בשקי השינה לא ממש הסתדר, אז גם לא היה ממש נוח. היה לי כל כך קר, אז גם לא יכולתי \ רציתי לצאת לעשות פיפי, כך שחצי לילה התאפקתי וריחמתי על עצמי די הרבה.
כשסופסופ יצאנו מהאוהל ראינו שהוא היה ספוג בלחות ולמרות שרצינו לצאת היום מוקדם, השקענו המון זמן בלייבש אותו ואת יתר הציוד. השכן הנחמד שלנו שחנה עם החצי קראוון שלו לידינו הגיע להתעניין ואני בינתיים הלכתי לצלם את העיט.
סביב השעה 0900 יצאנו לדרך, מודאגים שכבר מאוחר ואז גילינו שאפילו יותר מאוחר ממה שחשבנו כי מסתבר שחצינו אתמול עוד קו זמן וכבר אחרי עשר בבוקר! זה מסביר למה השמש זרחה כך בשעה שחשבנו שהיא שש בבוקר… 
היום עוברים כ500 ק"מ בNullarbor  עד שנגיע לNullarbor Roadhouse. הדרך היא דרך היסטורית ומפורסמת מאוד והיא גם תיקח אותנו לSouth Australia!

משמעות השם Nullarbor  היא בלטינית "ללא עצים" ובאמת הדרך כולה מלאה בשיחים קטנים, אבל אין עצים בכלל. הנוף החדגוני יפה, אבל גם קצת משעמם, אז החלטתי להתחיל מסורת חדשה של המצאת שיר אחד ביום לאסי, בהשראת אותו יום, קצת להפיג את השעמום וקצת להסיח את דעתו מכאבי הגב שלו. אחרי כמה דקות, זה מה שיצא:
"מה רצה הקנגרו, רק לקפץ בנחת,
עד שבאו האנשים ופתחו לו את הת#$
רצה לקפץ לו בין העצים,
עד שהגיעו המשאיות ופירקו לו את הבי%$#
זה בטח לא נעים לו, על זה אין להתווכח,
וגם לא לנו, שמריחים את הריח!
צחקנו מהשיר, והמשכנו לנסוע, קצת רעבים והרבה משועממים. כמו שאסי אומר: "יש פה הרבה כלום והמון שום דבר". עוד כמה  עשרות קילומטרים ואנחנו רואים את השלט… הגענו לSouth Australia! אנחנו שמחים מאוד להגיע לשם, אבל גם קצת עצובים כי זו בעצם המדינה האחרונה לפני שחוזרים לויקטוריה, נקודת המוצא והסיום שלנו.
אנחנו מאוד מודאגים מהמצב של השרשרת של האופנוע ומבינים שאנחנו כבר חייבים להחליף אותה. מאז שיצאנו מפרת' אין הרבה עיירות מפותחות ולא מצאנו מקום מתאים לקנות שרשרת חדשה ואנחנו מקווים שנמצא מקום לפני שנגיע לאדלייד.
הנוף משתנה ושוב מתחילים לראות עצים. הרוח חזקה ומדהים לראות איך כל העצים גדלים פה באלכסון מהרוח. סופסופ הים מתחיל להציץ ואנחנו מאושרים! נכנסנו לשני מצפים (Lookouts) יפים ונדהמנו מחופי הים המשגעים והצוקים האדירים. כמה קילומטרים לפני הרודהאוס, הופתענו לראות דינגו יפהפה בצד הדרך. וואו! היה שווה את כל הדרך!

כשהגענו לרודהאוס התחיל כבר להחשיך והיה קר מאוד. לקחנו קבין ללילה, כי לא ממש יכולתי לחשוב על לילה נוסף כמו אתמול, אבל בעיקר הגב של אסי חייב כבר מנוחה.
התארגנו בחדר, עשינו קצת כביסות ואכלנו ארוחת ערב. פגשנו חבורה של רוכבי שטח והחלפנו קצת חוויות. היה ערב נעים במיוחד ואגרנו קצת כוחות להמשך.

המשך בוא יבוא והסיום המסתמן יהיה כנראה כמו באגדות. סטיי טיונד!

———————————————————————————————————————

כל הזכויות C לצילומים ולסיפור שמורות להדר ואסי

———————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש 2 תגובות, הוסף תגובה    

15 בנובמבר 2014 אסי והדר סביב אוז – פרק 5

המרחקים והחום, האתגר האמיתי

של "להקיף את אוז על אופנוע"

P1100802.JPG

4.8 דארווין "מחכים לצמיג…"
נשאר עוד חודש לטיול  אנחנו משתדלים שלא לחשוב על זה יותר מידי וממצים כל רגע ורגע שיש לנו בגן העדן הזה.
היום, למעשה, היינו אמורים להמשיך מערבה, אבל בגלל שאנחנו מחכים לצמיג אנחנו חייבים להשאר פה יום נוסף. התעוררנו בבוקר עייף למדי והתחלנו את היום באיטיות.. אנחנו די מבואסים מהתזמון שלנו בדרווין ומכך שאנחנו מתעכבים פה, אבל משננים את המנטרה ש"הכל לטובה" ומנסים לנצל את הזמן שלנו פה.
אין ממש תכנית מסודרת להיום. לא רק שאין הרבה מה לעשות באיזור הזה, גם חג היום ויהיו המון אנשים בכל מקום.
החלטנו לנסוע ל- Adelaide River, שזו עיירה קטנה המנציחה את הקרבות שנערכו באיזור בימי מלחמת העולם השניה. אני חייבת להודות שאף פעם לא ידעתי מה היה בדיוק חלקה של אוסטרליה במלחמה ההיא, ויהיה נחמד ללמוד קצת יותר.
כל הדרך לעיירה רצופה אנדרטאות ושרידים מהמלחמה. עצרנו בדרך במעין מוזיאון רכבת ישן ובעיירה עצמה חלקנו כבוד לנופלים במלחמה בביקור בבית הקברות, שם גם ראינו סרט קצר על המלחמה.
סיימנו את ה"סיור ההיסטורי" מהר יותר ממה שחשבנו, אז החלטנו לעצור במין פארק קטן שנראה כאילו כל תושבי העיירה אוכלים שם את ארוחת הצהריים שלהם. מי אנחנו שלא נשב גם כן לאכול שם… נהנינו ממוזיקה חיה שניגן שם בחור נחמד ובילינו שם עוד כמה שעות. כשנמאס לנו חזרנו לקבין שלנו, העלינו קצת תמונות וכתבנו יומן. ערב רגוע. מחר חוזרים לדרווין, מקווים שהחלפת הצמיג תעבור חלק ונוכל סוף סוף להמשיך מערבה. התכנית בגדול – להגיע לדרבי לפני יום שישי. שומרים על אופטימיות 

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה    

26 באוגוסט 2014 הדר ואסי רוכבים סביב אוסטרליה – 3

מפרייזר איילנד לקיירנס

קמפסייטס, אוכל והחום רק עולה

SC_0141.JPG

12.7"מסתבר שברווזים כן אוהבים קוסקוס"

קמנו ב0700, אבל התארגנו לאט יחסית אחרי שנת לילה טובה. היום נוסעים ל-נוסה. יצאנו לדרך ועברנו בחופים יפהפיים כמו קולום ביץ' וסנשיין ביץ' ונהנינו מהנוף ומהשמש הנעימה. מה יכול להיות רע?
הגענו לנוסה והתפנקנו בקפה וגלידה. 22 מעלות מרגישים לנו כמו שיא הקיץ אחרי הקור הגדול של ויקטוריה…
עצרנו באינפורמיישן כדי לקבל קצת מידע על המקום ולהחליט איפה ישנים היום. נוסה מחולקת לשני חלקים – נוסה הדס ו-נוסה וויל ואחרי התייעצות קטנה החלטנו לנסוע לכיוון נוסה-וויל כדי למצוא מקום לישון. כשהגענו, הופתענו מהמחיר הגבוה שגבו מאיתנו – 46 דולר, שזה בערך פי שניים מהמחיר ששילמנו עד כה. כנראה שזה המחיר שנצטרך לשלם במקומות שהם יותר תיירותיים… לא רק שגבו מאיתנו מחיר מאוד גבוה גם היו מאוד לא נחמדים אלינו ואסרו עלינו לחנות את האופנוע ליד האוהל, אלא בחנייה מרוחקת. הקמנו את האוהל על גדות האגם. השטח עליו בנינו את האוהל היה חולי ולא נעים, אבל לא נתנו לזה לבאס אותנו. בסופו של דבר גם הבאנו את האופנוע לידינו כי לא יכולנו להרשות לעצמנו להשאיר את כל הציוד בלי השגחה.
השכנים שלנו היו זוג אוסטרלי צעיר ונחמד שהגיעו מבריסביין שהביאו איתם קיאקים כדי לדוג. דיברנו קצת ונהנינו מהשקיעה היפה. אחרי הנסיעה המסורתית לסופר, הכנו ארוחת ערב מפנקת של חזה עוף, קוסקוס וסלט וגילינו שהברווזים שהסתובבו סביבנו מאוד אוהבים קוסקוס 🙂
שטפתי כלים בחברתו של אופוסום קטן וחמוד והלכנו לשבת קצת במבטבח המשותף.
במטבח פגשנו חבורה של הולנדים צעירים ונחמדים ואפילו הספקנו לדבר קצת עם המשפחה בבית, למרות הרעש מסביב.. אנחנו מאוד מודאגים מהחדשות שמגיעות מהארץ ומקווים לשמוע חדשות טובות בקרוב.

DC_0651.JPG

13.7 "טיול מאורגן או לא טיול מאורגן"

איזה לילה! חצי לילה לא ישנו בגלל שכמה חברה גרמנים שחנו לידינו היו שיכורים בטירוף וכנראה שננעלו מחוץ לרכב שלהם, צעקו המון ועשו רעש מטורף. השכנים החמודים שלנו מבריסביין ניסו להשתיק אותם אבל זה לא ממש עזר… אנחנו רטנו קצת באוהל, אבל לא אמרנו כלום כי הבנו שהם שיכורים ולא רצינו שיתחיל בלאגן. במצבים כאלה אנחנו מעדיפים להתבאס עם עצמנו אבל להשתדל להתעלם (אפילו שזה ממש קשה!), לעשן סיגריה ולנסות לחזור לישון… לא ממש ישנו בחצי השני של הלילה, אז הבוקר שלנו היה לא פשוט.
יצאנו לכיוון הארווי-ביי ובתכנית שלנו להגיע לשם ולנסות להבין איך אנחנו מגיעים ל-פרייזר איילנד. פרייזר איילנד הוא אי חולי ממזרח להארווי ביי ואמור להיות מדהים שם. אנחנו רוצים להגיע לשם, אבל מבינים שהכניסה לשם היא רק לרכבי ארבע על ארבע והאופנוע לא בא בחשבון.
הגענו לתחנת המידע וכרגיל היתה שם גברת סופר נחמדה שהעמיסה עלינו המון מידע. שקלנו לשכור רכב 4 על 4 ולנסוע לאי עצמאית אחרי שנשאיר את האופנוע באחסנה, אבל אחרי בירור קצר הבנו שנצטרך להפרד מיותר מ600 דולר בשביל זה וזה קצת יותר מידי בשביל התקציב שנתנו לטיול הזה בייחוד בהתחשב בזה שעוד נצטרך להוסיף את העלות של הקמפינג, אוכל וכל מה שמסביב. האלטרנטיבה היתה להצטרף לטיול מאורגן של יום אחד לאי. רק הביטוי "טיול מאורגן" עושה לשנינו צמרמורת, אבל כנראה שלא תהיה ברירה אם אנחנו רוצים לראות את האי.
בינתיים התמקמנו בקמפ סייט ממש ממש נחמד על פי המלצת הגברת באינפורמיישן והקמנו את האוהל על גדת אגם יפה, עמוס בברווזים ואווזים שנהנו מפירורי כריך עם גבינה צהובה שחלקנו איתם.
קפצנו לסופר לקנות קצת מצרכים לארוחת ערב ואחר כך לחוף הים לראות את השקיעה. הגענו שתי דקות אחרי שהשמש כבר שקעה, אבל עדיין נהנינו מהנוף ומהשמיים שנצבעו בצבעים ורודים ויפים.
ארוחת הערב שלנו היום היתה קוסקוס (באופן מפתיע) וקציצות בקר ברוטב אדום. אנחנו מבשלים על טרנג'יה עם שני סירים קטנטנים ולאט לאט הופכים מומחים לבישול בשני סירים, שלא נדבר על כמה יצירתיים אנחנו בבישול קוסקוס עם כל מה שאפשר. נוח לסחוב את הקוסקוס וקל מאוד להכין אותו, אז אנחנו פשוט מחליפים תוספת בכל פעם. עוד משהו שלא אסי ולא אני נוכל לאכול כמה חודשים אחרי שהטיול הזה יגמר!
עכשיו אנחנו יושבים קצת במין לאונג' נחמד ומנסים להקליד קצת מהיומן במחשב ולהעלות תמונות. אנחנו נאבקים עם ההקלדה כי ה-אופיס לא עולה לנו במחשב אז אולי נדפיס קצת ב-נוטפד אם לא היה ברירה…
אין לנו עדיין תכנית למחר, ולא החלטנו מה ואיך נעשה עם פרייזר איילנד, אבל היה לנו יום נהדר היום וזה מה שחשוב!

14.7 "הטיול השנתי"

היום אין לנו תכניות, חוץ מלמצוא דרך להגיע מחר לפרייזר איילנד. קפצנו לקבלה בקמפ סייט שבו אנו נמצאים כדי לקבל עצה ובסוף התברר לנו שהם בעצמם עושים בוקינג לטיולים מאורגנים לאי! שמחנו מאוד והזמנו טיול של יום אחד למחר שבו עושים טיול באי ורואים את יערות הגשם, החופים ועוד כמה מקומות שאמורים להיות יפים. שנינו לא מתלהבים מהרעיון של טיול מאורגן שקצת מזכיר לנו טיול שנתי בבית הספר, אבל מכיוון שזו נראית כמו האופציה היחידה שלנו לראות את האי, החלטנו שאנחנו הולכים על זה.
עכשיו כשסידרנו לנו את מחר, נשאר לנו יום שלם פנוי היום להנות מהאיזור שבו אנו נמצאים, בלי לחץ ועם מינימים נסיעות. קפצנו לחוף הים וישבנו לאכול ארוחת בוקר שהיתה מפנקת למדי והקפה, לשם שינוי, היה איטלקי ומצוין. עשינו טיול לאורך החוף ואז הלכנו לחפש לאסי כובע לטיול של מחר. השמש באוסטרליה צורבת מאוד והקרינה פה חזקה, אז אנחנו מנסים להיות ממושמעים ולמרוח את עצמנו או לשים כובע כשצריך. לא תמיד קורה, אבל משתדלים…
בדרך פגשנו זוג מבוגרים סופר נחמדים שמטיילים על אופנוע ויסטרום כמו האופנוע הקודם שהיה לאסי והחלפנו חוויות. לא יוצא לנו לפגוש הרבה זוגות על אופנועים פה, או הרבה רוכבי אופנועים בכלל, שזה קצת מפתיע ואנחנו תמיד שמחים לפגוש רוכבים ולהחליף חוויות ועצות.
לא מצאנו כובע בטיילת אז החלטנו להמשיך למרכז הקניות הקרוב ובאמת אחרי שיטוט קצר מצאנו כובע נחמד לאסי. אני רק שמחה שאני הבאתי איתי כובע מהבית, כי לראש הגדול שלי נראה לי שהיה קצת יותר קשה למצוא פה כובע 🙂
חזרנו לקמפ סייט ואכלנו בביסטרו של המקום פיצה וצ'יפס. כמות הג'אנק פוד שאנחנו אוכלים פה היא ממש מזעזעת, יהיה קשה להגמל מזה בסוף הטיול… בכלל, באוסטרליה נראה כאילו אין הרבה מודעות לאוכל בריא ובכל מקום תמצא בעיקר לחם לבן או מאפים מקמח לבן, המון סוכר לבן ואפילו מרגרינה! מרגרינה! מי לעזאזל אוכל היום מרגרינה. וצ'יפס, וגבינה (או משהו שנראה כמו גבינה) ובייקון והכל מטוגן. דברי החלב פה די מזעזעים ובייחוד בטיול כזה שאין לך אפשרות לסחוב איתך הרבה אוכל ולבשל כל הזמן, אתה מוצא את עצמך אוכל די הרבה ג'אנק. אפילו לפירות ולירקות פה אין ממש טעם, שלא נדבר על זה שהם יותר יקרים פה מבשר.

 

15.7 "Maybe the Dingo ate your baby"

התעוררנו בשש בבוקר (!!!) להספיק להסעה של 0730 לפרייזר איילנד. הסעה! מרגיש קצת כמו בית ספר. אני עדיין חצי ישנה, התארגנו מהר ואחסנו חלק מהדברים בלוקרים שהיו בקמפ סייט כי קצת חששנו להשאיר הכל באוהל. כמובן שבקושי הספקנו, אבל בסוף מצאנו את עצמנו דחוסים בשני מושבים צרים באוטובוס, קצת כמו ב"אלכס חולה אהבה" בסצנה שהם נוסעים לטיול שנתי, רק שלא היה לנו למי על מי לזרוק ביצים.
האוטובוס המשיך לאסוף עוד כמה אנשים מבתי מלון שונים באיזור והגענו למעבורת. כרגיל, אני גוועתי ברעב כי שכחנו לקחת את הלחמניות שקנינו וקיוויתי שיהיה משהו לאכול על המעבורת. מזג האוויר היה אפרורי וקודר למדי מה שלא ממש עזר להעיר אותנו.
המעבורת העמיסה את כל הרכבים תחילה ואז אותנו. האוטובוס שבו נטייל על האי הועמס גם הוא, אוטובוס גבוה ומיוחד, 4 על 4 כמו יתר הרכבים שיגיעו לאי. כשהגענו לאי, המראה הראשוני היה די מאכזב. זה היה נראה כמו אותו היער שראינו בחלק גדול מהנסיעה שלנו ולא ראינו שום דבר מיוחד. היה לנו מדריך שמנמן ונחמד בשם דייב שהיה גם הנהג של הרכב והוא פילס את דרכו בדיונות בצורה מקצועית למדי. נדהמנו מהדרכים שהיו חוליות וצרות והאוטובוס הטלטל מצד לצד כל הדרך. דייב הסביר לנו קצת על האי עד שהגענו לאגם יפה בשם "לייק מקנזי", שהוא אגם מים מתוקים המוקף בחול לבן ויפה שמורכב רובו מסיליקה. בכלל מזג האוויר הקודר, גם האגם נראה אפרורי למדי ולא ממש יכולנו להנות מהיופי שלו. לדעתי ביום יפה המקום הרבה יותר מרשים. כמה אנשים בחרו לשחות שם, אבל היה ממש קריר אז אנחנו החלטנו להמנע. מהאגם המשכנו ליער גשם בשם "סנטרל סטיישן". עצם הרעיון שיער גשם ובו עצי ענק מלבלב על דיונות חוליות הוא הזוי למדי, ועד עכשיו לא ממש מבינים איך העצים שורדים שם ומגיעים לגבהים שהם מגיעים. יש שם עצים בני כמה מאות שנים, שרכים ודקלים יפהפיים, ונחל של מים מתוקים וצלולים זורם ביניהם. המים שם נקיים ואתה יכול (אם תבחר) לשתות מהם. בשלב הזה התחיל לרדת גשם, אבל היינו מוגנים יחסית ביער. היה יפה וקסום ונהנינו שם מאוד.
כמה שמחתי כשהבנתי שהתחנה הבאה שלנו היא ארוחת צהריים! נסענו למעין בית הארחה על האי ואכלנו שם, מה שהרגיש בדיוק כמו ארוחה בחדר אוכל של הקיבוץ. אכלנו עוף, אורז ופלאפל בטעם של פעם (באמת היה לו טעם כאילו הכינו אותו פעם).
משם המשכנו לתחנה הבאה שבעינינו היתה היפה ביותר – "75 מייל ביץ'". זוהי רצועת חוף הנמשכת לאורכו של האי והיא גם למעשה הכביש המהיר של האי, ויש שם משטרת תנועה ותמרורים וכל מה שהיית מצפה מכביש מהיר (חוץ מכביש). מותר לנסוע שם 80 קמש וזה מה שדייב החביב והשמנמן עשה. לשמחתנו לא הרבה זמן אחרי שנכנסנו לחוף / כביש ראינו כארבעה כלבי דינגו (שהם למעשה יותר זאבים מכלבים) והתלהבנו מאוד. זה לא אירוע שכיח לראות דינגואים באוסטרליה ואנחנו תמיד שמחים לראות פה חיות בטבע. העצירה הבאה היתה כדי לראות את שרידי האנייה "מאהינו", שהיא אנייה טרופה ממלחמת העולם הראשונה. השרידים שלה חלודים ואכולים ממי הים המלוחים והרוח ולא נראה כי ישרדו עוד שנים רבות. בחנייה גם ראינו עיטים מדהימים וצילמנו אותם. אני משוגעת על ציפרים בכלל ועופות דורסים בפרט וכל מפגש כזה מרגש אותי מאוד (ונראה לי שלאט לאט גם אסי נכנס לעניין). ברגע שאסי מבין שראיתי ציפור יפה, הוא גם מיד מבין שהמצלמה נעלמה..
כשהגענו ל"איליי קריק", גילינו שהנחל הזה מזרים כחמישה מיליון ליטרים של מים מתוקים מיערות הגשם לתוך הים בכל שעה. 5 מיליון! איזה בזבוז….
איליי קריק היה התחנה האחרונה שלנו באי ומשם נסענו בנסיעה מטלטלת למדי חזרה למעבורת שתיקח אותנו חזרה ל"מיינלנד". הגענו למעבורת בתזמון מושלם לראות את השקיעה ואפילו התמזל מזלנו לראות לוויתני האמפבק וכמה דולפינים. בונוס לא רע ליום כזה 🙂
הגענו לקמפ סייט אחרי פיזור של כל האנשים בבתי המלון, עייפים אך מרוצים. אסי פינק אותנו לארוחת ערב כשקפץ להביא לנו המבורגרים  ואז מקלחת ולישון. עוד יום נהדר עבר על כוחותינו.

P1090794.JPG

P1090798.JPG

P1090784.JPG

P1090807.JPG

SC_0099.JPG

SC_0136.JPG

SC_0198.JPG

SC_0232.JPG

SC_0228.JPG

16.7 "חם, חם, מתחמם"
התחלנו בנסיעה צפונה אחרי שייבשנו את האוהל שהיה רטוב כולו מהלחות. כיוון כללי – גולדסטון. הדרך מתחילה להשתנות, גם הצמחייה ובעלי החיים והטמפרטורה מתחילה לעלות. אסי כבר הוריד את השכבות הפנימיות של החליפה של האופנוע, אני עדיין לא, מחכה שיתחמם עוד קצת.
ראינו בדרך המון קני סוכר ושדות מצהיבים וזה שינוי משמעותי מהנופים הירוקים שהורגלנו בהם עד עכשיו. הדרך די משעממת אבל עדיין יפה.
בימים האחרונים יש המון עבודות בדרך וזה די מעכב אותנו.
לקראת הצהריים הגענו לגולדסטון וחיפשנו קמפ סייט, מה שהסתבר כמטלה לא פשוטה בעיר הזו. דרשו מאיתנו מחירים מופקעים על קבינ'ז עלובים ובשום מקום לא היה מקום לשים את האוהל. ניחמנו את עצמנו בפיצה האט ואחרי עוד קצת חיפושים מצאנו מוטל נחמד ב110 דולר. נראה כאילו זה היה בניין משרדים או אחסון כלשהו בעבר שהוסב למלון, אבל היה נקי ומסודר וזה הספיק לנו. כשהלכנו לישון גילינו שהחדר שלנו צמוד לפיר המעלית כך שיכולנו לדעת בדיוק מתי משתמשים בה, אבל היי, עצם העובדה שיכולנו לקום באמצע הלילה לעשות פיפי בלי לנעול מגפיים ולצעוד לשירותים זה כבר שדרוג נהדר!

17.7 "כשרעבים הכל טעים"

התעוררנו בבוקר במוטל הנחמד שלנו, אני שוב רעבה והגב של אסי תפוס. מה חדש.
העמסנו את האופנוע ויצאנו לדרך לכיוון מקום שנקרא "קלייר'ז ווייו" בדרך ל-קיירנס. ידענו שהדרך תהיה יחסית משעממת והנמכנו ציפיות המהקום בו נישן הלילה. הטמפרטורות טיפסו לשיא של 29 מעלות והיה חם!! זה הספיק גם לי כדי להוריד את השכבות הפנימיות והחמות של המעיל והמכנסיים. בעצירת ביניים בצד הדרך, כשאני עדיין מארגנת את עצמי, עף ענף גדול מהעץ. מזל שאני מתארגנת לאט והייתי עדיין עם הקסדה. אחח… הדברים הקטנים שמשמחים אותך בטיול.
המשכנו צפונה והתפעלנו מרכבת ארוכה עמוסה בפחם שנסעה במקביל אלינו. היו בה עשרות קרונות, והאורך שלה היה מדהים. מה שעוד איפיין את הדרך היום היה הכמות העצומה של פגרי הקנגורו שהיו מוטלים בצד הכביש ובגלל החום הגדול הסרחון היה בלתי נסבל. כשאתה על אופנוע, אתה לא מפספס שום גרגר של ארומה, בין אם זו פריחה נהדרת ובין אם אלו פגרים של קנגורו שניסו לחצות את הכביש בתזמון גרוע.
אנחנו לא רוכבים מוקדם מאוד בבוקר או כשמחשיך כדי לא לפגוש קנגורו עם תזמון גרוע וחוש שמיעה בינוני.
סביב השעה 1500 הגענו ל-קלייר'ז וויו אחרי סה"כ 310 ק"מ של נסיעה וגילינו שזו בעצם שכונה קטנה באמצע שום מקום, עם קראוון פארק אחד שהמכולת הקטנה שיש בו היא למעשה הסופר השכונתי ואין שום דבר במרחק של כ80 ק"מ צפונה מכאן. קיבלו את פנינו בנחמדות ופגשנו בחור מבוגר ומוזנח למדי שהביע התפעלות מהאופנוע תוך כדי שאכל תירס עם הקליפה והשערות, מה שהצחיק אותנו מאוד. גם הציעו לנו לבוא לפאב המקומי בערב לאכול ארוחת ערב שהיתה מורכבת מקציצות ואני הייתי בטוחה שמכינים את הקציצות האלה מכל הפגרים של הקנגורו שראינו בדרך…
מיקמנו את האוהל באמצע החורש, ממש קרוב לשפת הים וחיפשנו במכולת מצרכים כדי שיהיה לנו ממה להכין ארוחת ערב. לחם קפוא וקופסה של תירס יהיו נהדרים יחד עם הטונה שיש לנו באופנוע (או לפחות כך חשבנו). קנינו גם חלב לקפה  (או לפחות זה מה שחשבנו) שגילינו שהוא למעשה שמנת מתוקה ממש שניה אחרי שמזגנו אותו לקפה. משמין, אבל טעים לאללה.
החלטנו לבלות את הערב שלנו ב"פאב" שהיה בקמפ סייט עם כל המקומיים שהתאספו שם. ניצלנו את הזמן לכתוב קצת יומן ולהתחמם מהמדורה, עד שהגיע בחור נחמד ושאל אותנו אם ראינו את ה"אורח" שבא לבקר אותנו. אני בהתלהבות שלי, בטוחה שהגיע משהו פרוותי וחמוד לבקר, קפצתי מהכסא כדי לראות מה יש לי מתחת לרגליים וכשקלטתי את הפיתון הענק, זרקתי כל מה שהיה לי בידיים וברחתי משם כל עוד רוחי בי, משאירה את אסי המום (הוא לא ידע שאני יודעת לרוץ כל כך מהר…). הבחור שמצא את הנחש דאג להרגיע אותי שאין לי מה לדאוג, שהרי זה לא נחש ארסי. מקסימום הוא יחנוק אותי למוות ואז יאכל אותי. וגם אין לי מה לדאוג כי "לא נראה לו" שיש עוד כאלה איפה שהאוהל שלנו נמצא. וואללה, עכשיו אני רגועה…
הלכנו לאוהל, אני עם הפנס, בטוחה שכל ענף שבור הוא נחש שזומם להכיש אותי… הוצאנו את ארוחת הערב המפנקת שלנו, חיממנו את הלחם הקפוא בטרנג'יה ופתחנו את הטונה. כשפתחנו את התירס הבנו שקנינו למעשה מין ממרח תירס מרוסק במרקם של קיא, מה שגרם לנו להסתפק בלחם עם טונה לארוחת הגורמה של היום.

18.7 "עונת הקציר"

לא הכישו אותנו נחשים בלילה! איזה יופי. אפשר לארוז ולצאת לדרך צפונה, לכיוון "בואן", נסיעה של מעל 300 ק"מ.
המון קני סוכר בדרך והמון עופות דורסים אורבים מעל, מחכים לנחשים, זוחלים ויונקים קטנים שיתגלו ברגע שהקומביין הגדול יקצור את הקנים. עכשיו עונת הקציר ורכבות מיוחדות עמוסות קנים קצוצים נוסעות על מסילות מיוחדות בשולי הכביש. יש לא מעט מזקקות של סוכר בדרך וארובות גבוהות מתמרות מעל, נושפות קיטור סמיך ולבן. אני חמושה במצלמה, לא מפסיקה לצלם את הנוף, אבל העופות הדורסים דורשים את המצלמה הגדולה וקצת יותר זמן ותשומת לב. אני מקווה שבהמשך הדרך תהיה לי הזדמנות לצלם כמה מהם.
עצירה לארוחת צהריים ב-מקיי וממשיכים. הגענו ל-בואן סביב 1500. העיירה נראית שקטה ויחסית ריקה מאנשים, אבל יכול להיות שזה מכיוון שיום שישי היום ובשעה הזאת עיירות קטנות תמיד דלילות בתנועה.
מצאנו קראוון פארק נחמד ליד המרינה והחלטנו לפנק את עצמנו ב-קבין ולא באוהל היום. קפצנו לסופר ולטיול קטן באיזור. בסופר היו הרבה טיפוסים די מפחידים ולא סימפטיים, נראה לי שהעיירה הזאת לא משהו. גליתי שמדד מעניין למצב בעיירות שאתה מגיע אליהם הוא התור לטבק בחנות. ככל שהמצב הסוציואקונומי נמוך יותר – כך התור גדול יותר.
קנינו לנו 2 סטייקים וירקות לסלט ועלינו לנקודת תצפית יפה לראות את הים.
חזרנו לקמפ סייט, עשינו כביסה והכנו לנו ארוחת ערב מפנקת. ראינו קצת טלוויזיה והחדשות תסכלו אותנו מאוד בצורה שבה מציגים פה את ישראל והמצב בארץ, אבל אני מניחה שזו גם קצת אשמתנו. הפתרון הזמני שלנו לזה היה לכבות את הטלויזיה ולנסות להנות מהמשך הערב בלי לחשוב יותר מידי על הצרות בבית ולנסות להנות מהזמן שלנו כאן

19.7 "RUN FORREST, RUN!"

נותנים בגז היום צפונה. כל הכביסה שלנו התייבשה לשמחתנו, אורזים הכל ויוצאים לכיוון אינגהאם \ פורסט ביץ'. את ההמלצה על פורסט ביץ' קיבלנו מאישה נחמדה שפגשנו באחד מהקמפ סייטס הקודמים שהיינו בהם. ככלל, למדנו שהכי טוב לקבל המלצות ממטיילים אחרים לגבי מקומות שכדאי או לא כדאי ללכת אליהם.
גם היום מצפים לנו מעל 350 קמ של רכיבה. שוב המון קני סוכר, שוב המון עופות דורסים. עכשיו גם התקופה שבה עושים שריפות מכוונות כדי למנו שריפות ענק בחורש, אז רואים המון שטחים שרופים ומלאים באפר. חוץ מזה רואים בדרך גם שטחים גדולים עם אקליפטוסים כרותים, אלהים יודע למה, אולי כדי לבנות כאן משהו חדש או כדי לסלול כבישים. בכל מקרה, זה לא נעים לראות את הענקים האלה שוכבים על הרצפה. כמו בימים האחרונים, גם היום אנחנו נתקלים בהרבה עבודות בכבישוזה לא עוזר לנו להגיע מהר ליעד הבא.
עלינו למצפה יפה בשם "אינקרמן". העלייה למצפה היתה תלולה ומפותלת ונהנינו מאוד מהרכיבה למעלה. הסוללה של המצלמה שלי נגמרה בדיוק לפני העליה, אז הפעלנו את מצלמת הראש של אסי כדי שיהיה לנו במה להזכר בעוד כמה שנים 🙂
מהמצפה יכולנו לראות את כל העמק ואת נהר "אייר" העצום והשפך שלו לים. הנוף היה יפה והמראה של שדות קני הסוכר מלמעלה היה מרשים מאוד. מהמצפה המשכנו לכיוון "טאונסוויל" ואחרי עצירה קצרה המשכנו לכיוון פורסט ביץ'. הקמנו את האוהל בזריזות והכנו ארוחת ערב. הקמפ סייט הזה היה ממש על שפת הים והיה אוויר נהדר. פגשנו שכנה נחמדה בת כחמישים שטיילה בגפה ובצד השני שלנו היתה משפחה גדולה ורעשנית שהכינה אוכל "ריחני" במיוחד. שמנו לנו קצת מוזיקה והלכנו לישון, מאושרים.

P1090295.JPG

20.7 "חם בחורף וקר בקיץ"

התעוררנו לבוקר לח במיוחד , מה שהיה צפוי ברגע שהקמנו את האוהל כל כך קרוב לשפת הים. בגלל שהאוהל שלנו עמד בצל, לקח לנו המון זמן לנגב אותו ולייבש אותו מכל הרטיבות ויצאנו רק בסביבות 10:00 לדרך. מתרגשים, כי היום מגיעים ל-קיירנס!
עצרנו בעיירת חוף יפה בשם "הינצ'ברוק" ושתינו קפה מול הים, כשמולנו שני איים יפים. בדרך צפונה ראינו המון מטעי בננות ומאות דונמים של קני סוכר, שהולכים ומתרבים ככל שאנחנו מצפינים. הנוף מתחיל להוריק והופך יפה והררי יותר מרגע לרגע. עברנו את "איניספייל" והגענו לקיירנס שהזכירה לשנינו קצת את אילת בגלל החופים, הטיילת ובתי המלון. העיר היתה עמוסה בתיירים והיתה גדולה ועמוסה יותר ממה שהורגלנו בימים האחרונים. אכלנו ארוחת צהריים במחיר מופקע כמצופה מעיר מתויירת כזאת ויצאנו לחפש קמפ סייט ללילה. הכל היה עמוס, כי מסתבר שבניגוד לויקטוריה וניו סאות' וויילס, פה זה "פיק סיזן" כי מזג האוויר יפה וכולם עולים צפונה לחפש קצת חום. פה חם בחורף וגשום בקיץ, אבל לחורף קוראים "העונה היבשה" ולקיץ "העונה הרטובה". לא יותר קל פשוט להפוך ביניהם??
לא מצאנו שום מקום להקים בו את האוהל, אז נאלצנו לקחת קבין יקר יחסית בעיירה קטנה ומקסימה מחוץ לעיר, שהיתה מוקפת בגבעות ירוקות ויערות גשם יפהפיים. קפצנו לסופר כדי לקנות מצרכים לארוחת ערב, התעדכנו קצת בחדשות מהארץ ונחנו קצת כדי לאגור כוחות להמשך.
עוד יום נפלא עבר!

21.7 "גם בזוגיות אפשר לישון באלכסון"

היום אנחנו חייבים למצוא סידור לינה להמשך השבוע כי לאסי יש את טקס האזרחות שלו ביום חמישי והוא טס למלבורן כדי לקבל את התעודה. אנחנו מאוד מתרגשים לקראת הטקס, אבל זה עושה לנו קצת צרות מבחינת לוחות זמנים…מכיוון שבקמפ סייט שבו התמקמנו אתמול אין מקום בשבילנו בהמשך השבוע, חיפשנו מקום אחר ומצאנו קמפ סייט נהדר שנקרא "קול ווטרס". נישן באוהל היום ומחר ואז נעבור לקבין לעוד שלושה ימים בו אהיה לבדי, בחושך, עד שאסי יחזור ממלבורן.
קפצנו לקיירנס כדי לקנות לאסי כרטיס טיסה למלבורן והחלטנו לנסוע כ60 ק"מ צפונה לטיול בעיר שנקראת "פורט קמפבל". לא ידענו מה לצפות מהעיר, אבל לא רצינו לבזבז את היום הזה בישיבה בקמפ סייט. כמה שמחנו לגלות שהדרך לשם היתה יפהפיה! חופים משגעים וצוקים גבוהים, דרך מפותלת וכיפית ביותר לנהיגה. גם העיירה שהגענו אליה היתה קסומה ונהנינו מהשמש. טיילנו קצת וישבנו לאכול ארוחת צהריים. לא יכולנו להתעכב שם הרבה כי היינו צריכים לנהוג חזרה לפני שיחשיך, אז יצאנו לכיוון הקמפ סייט כשסיימנו לאכול.
הקמנו את האוהל על משטח משופע מאוד, כי לא היה מקום יותר נורמלי לישון בו וקיווינו שלא נתגלגל בלילה לתוך נחל הצבים שזרם בסמוך… בערב התפנקנו לנו על סלט פירות שהכנו ובעיקר נהנינו מכך שיכולנו לשבת מול המטבח המשותף ולצפות בכל הקשישים רוקדים ומשתכרים לצלילי זמר קאנטרי שהנעים את זמננו..
נהנינו מכל רגע והלכנו לישון מאושרים וקצת מקנאים בעצמנו בכמה כיף לנו 🙂

22.7

היום לא היו לנו תכניות. הנסיעה של אסי למלבורן לטקס האזרחות ביום חמישי קצת מגבילה אותנו, אז נאלצנו לוותר על נסיעה ל"קוקטאון" והחלטנו לנסוע צפונה לראות קצת תנינים במקום שראינו אתמול בדרך לפורט קמפבל. היה פשוט משוגע! ראינו תנינים ענקיים ומפחידים, אבל גם ראינו קואלות פרוותיות וחמודות, קנגורואים ו-וולאביז. ראינו גם 2 קוקברות שעמדו בצורה מוזרה על הרצפה ליד הקואלות. היינו בטוחים שאלו בובות או פוחלצים כי נראה לנו מוזר שהן לא עפות, אבל אז הבנו שאלו ציפרים שנפצעו מרכבים והובאו לשם לשיקום. הן לא יכולות לעוף… עצוב. אני משוגעת על הציפור הזאת, גם בגלל שהיא יפה כל כך, אבל גם בגלל שהקולות שהיא משמיע נשמעים כמו צחוק משוגע. בימים האחרונים אני טורחת להזכיר לאסי בקשר של הקסדה בכל בוקר איך הם נשמעים, ולא אתפלא אם בקרוב אסי יתחיל להשתיק את הקשר שלו…
ראינו מעין מופע של תנינים, אבל לא קרקסי כזה, אלא יותר חינוכי והמנחים הסבירו קצת על התנינים והאיזור שבו הם חיים. אח"כ היה מופע דומה עם נחשים, וגם שם הסבירו מה לעשות במקרה של הכשה. אני, כמובן, אתעלף או אקבל התקף לב אם משהו כזה יקרה, אז בשבילי זה לא רלוונטי, אבל הקשבתי למקרה שאצטרך לעזור למישהו אחר ושמחתי לעצמי שהבאנו איתנו תחבושת אלסטית.
בצהריים יצאנו לשיט מהנה בנהר וראינו עוד קצת תנינים, כולל תנין בן 100 או משהו כזה עם שן אחת. הסבירו לנו על ההבדל בין תנינים של מים מלוחים לכאלו של מים מתוקים וגם הסבירו איך להמנע מלהאכל על ידי תנין. מסתבר שזה שימושי כשאתה בחלק הצפוני של אוסטרליה, לשם אנחנו נוסעים. מעודד.
נהנינו מאוד בפארק וחזרנו לאוהל החמים והנעים שלנו עייפים ומאושרים.

23.7 "חומוס בטעם של במבה"

היום עוברים לקבין, ומחר טקס האזרחות של אסי במלבורן! מתעוררים לעוד בוקר לח, מייבשים את האוהל ומעבירים את הציוד לקבין. היינו מאוד עייפים ולא היה לנו כל כך חשק לנסוע לשום מקום, מה גם שהאופציות שלנו לטיולים של יום אחד באיזור היו מוגבלות.
אחרי שארגנו את כל הציוד, נחנו קצת בקבין ובצהריים נסענו לשטוף את האופנוע. אח"כ עלינו למצפה יפה שצופה אל סכר מדהים שיוצר אגם יפהפה. הדרך לשם היתה מפותלת וארוכה וראינו המון רוכבי אופניים שזהו בשבילם מסלול אימונים. נהנינו מאוד מהנוף הקסום.
היינו כבר די רעבים, אז קפצנו לסופר לקנות מצרכים וכשהגענו לקבין אסי פינק אותנו בחומוס תוצרת בית (החומוס פה מזעזע), בשר עם פטריות וסלט ירקות. בגלל שלטחינה שקנינו היה קצת טעם של חמאת בוטנים גם לחומוס היה קצת טעם של במבה, אבל נהנינו בכל מקרה.
מחר לפנות בוקר אסי יוצא במונית לשדה התעופה לטיסה שלו למלבורן ואני קצת עצובה, לא יכולה לחשוב על כך שאבלה את היומיים הקרובים בלעדיו….

24.7 "השמש עוד תזרח ואני אהיה אזרח"

התעוררנו הבוקר בארבע, כי המונית של אסי הגיעה לאסוף אותו לשדה ב0445. הכנתי לאסי כריכים לטיסה ונפרדנו זמנית… היה לי כל כך קשה לחזור לקבין לבד ולא הצלחתי להרדם שעות ארוכות. החלטתי לקום ולעשות כביסה בינתיים וסידרתי קצת את הקבין. אח"כ עוד קצת טלויזיה וציפייה דרוכה לטלפון מאסי שיספר לי שהגיע בשלום למלבורן.
בגלל שאני לא משתמשת בטלפון לשיחות בכלל מאז שאני פה, לקח לי דקה להבין שהטלפון שלי מצלצל, אבל שמחתי מאוד לקבל את השיחה המיוחלת מאסי.
הטקס של אסי היה אחר הצהריים והתרגשתי מאוד לראות את התמונה שלו עם תעודת האזרחות שקיבל! הגעגועים לא פשוטים לשנינו, אבל אוטוטו נפגשים שוב!

——————————————————————————

כל הזכויות C לצילומים ולסיפור שמורות להדר ולאסי

—————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

18 באוגוסט 2014 הדר ואסי מקיפים את ארץ אוז -2

שניים על אופנוע במעלה החוף המזרחי-

החיים באוהל והנופים המשתפרים

P1090384.JPG

לשואלים מה זה חצי אנגלית חצי עברית? ובכן, כשהלפטופ מתחרפן באמצע שומקום, כלומר לא נותן להקליד, עוברים לחלופה – הנוט-פאד – ככה זה בהרפתקאות 🙂 (יוני)

2.7

"Romantic grilled chicken under the moonlight"

A new morning starts in Malua Bay. We slept well, however not enough. Again, we have rearranged our gear on the bike and headed north towards Long Beach. We drove by Batemans Bay and saw beautful beaches. One thing that we can say by now about Australia, is that it the coastal area is beautiful. We stopped to watch the pelicans at Ulladulla (another thing that we can say about Australia is that the places' names are crazy!), and we met an elderly couple, both members of Jehova Witnesses, and the woman was very friendly, telling us all she knows about israel and Hamas (in general, we are trying to avoid talking politics here, as you are not always sure who your partner is, so we mainly listened) , and while doing that, she gave us a brochoure about Jehova's witnesses, which we took only to be polite… We left the pelicans, and drove into a small town called Shoalshaven. stopping at the gas station we realized that we left the box with our tobacco in our last stop, which upset us a bit, but just a bit!
We continued our journey north along the coast (sometime you get to choose between driving on the highway to driving on the "tourist road", which is usually longer, however much more beautiful. We went pass Gerringong and bypassed Kiama to get into Wollongong. We weren't sure exactly how big Wolongong is and whether we would like to stay there overnight, so we decided to find a camp site next to the Illawara river just before Wolongong. We drove aroung the lake, but couldn't find a camp site, so we drove pass the lake and headed towards Wolongong. we parked at a huge caravn park called Fairy Meadow, built our tent (we are getting very good at that! now the tent is up in a couple of minutes with a great cooperation :-). We then found out that there is no camp kitchen there and that the amenities are absolutely disgusting … no fairy and no meadow! we drove to Coles supermarket, and bought a grilled chicken, and ate it like 2 HORANIM on the floor, straight out of the bag, with our headlamps on, as the place didnt even have any lightning in the camp area. BAHHH.

DSC_0073.JPG

3.7 "Here comes the sun"

The sun woke us up. THE SUN! it was a warm morning, and the temperatures climbed up to 20.5 degrees, which is a new high record for us so far. We got out T-Shirts on for the first time so far, and after wiping the tent and the gear from the humidity, we got all the gear up on the bike. We were so hot by then, and with our Jackets and pants sticking to our bodies (we were still with our winter layers…). Standing in the shade for a few minutes cooled us down a bit, so we could finally climb on the bike and head out.
We went through the brochoure we received in reception the previous night, and decided to head west for a short trip before we are heading north to Sydney, so we drove to Fitzroy Falls as we understood that there are amazing falls there… when we arrived we saw a nice fall, but mainly a lot of Chinese people blocking the view… in front of us we could see great mountains that resembled the Blue Mountains, i think that perhaps they are a part of the same ridge.

We drove to Bowrel as the brochoure showed a nice town with tulips, but when we arrived there, there was not much to see, so we decided to head back east to the coast. It was already 13:30, and we were anxious to find a camp site for the night; we arrived to Bulli and decided to drive 10 more K's up north to Thirroul. The beaches on our way there were simply amazing, and we decided to stop at one of the secluded beaches. Upon our arrival we saw a lot of cockatoos, and quite a lot of sychos surfing in the freezing ocean. we built the tent and went to the supermarket to buy food for dinner. Asi prepared a nice dinner with chicken breast, Couscous and salad. Quick shower, and another drive to the supermarket to get some water, coffee with TimTam for desert and its time to go to bed.
I was glad that Asi was finally convinced to go to a massage this week, as he suffers a lot from his back. tomorrow, heading north to Sydney!

DSC_0722.JPG

4.7 "From hell all the way to paradise"

I didnt sleep at all tonight. my feet were frozen and hurt a lot, but the view we woke up to was worth it! the sea is so amazing, and the sun was shining. this makes it all worthwhile. We got the gear ready on the bike, and made some tea.
Heading north, we stopped at this beautiful lookout about 10K's northern to Austinmer where we spent the night. we arrived to the lookout after driving on a fantastic bridge that streched along the coast, and the view was spactacular. at the lookout we were lucky enough to get a glimplse once again at Humpback whales. These gentle giants are magnificant, and you just cannot be amazed with this sight. we made sandwiches with some cheese and tomatoes we had, and continued our jourey. Our goal was to get passed Sydney, as neither of us likes this city, and our destination was "The Entrance" at the Central Coast, just northern to Sydney.
Crossing Sydney was a bit of a nightmare. we drove thruogh the west side of the city, through the Lebanese suburbs, which were very busy, and just felt wrong. the traffic was horrible, and luckily we missed the car that stopped surprisingly in front of us.
We stopped for a cigarette near the White mountain to recover after the ordeel, and met this nice elderly couple that told us about their bike trips around Europe and New Zealand. They said they were envious of us doing it now, as their health does not allow them to ride bikes anymore. I dont even want to think about this day… just want to keep on travelling on the bike more and more!
We didnt linger much, and drove another hour before we got to The Entrance. It was almost exactly as i remembered it from my last visit here a few years ago; great lakes, great beach, and planty of pelicans and other birds. paradise! we found a nice camp site, and as we arrived relatively early (1430), we were able to change our riding jackets and pants into "normal" clothes and go for a walk. The place was just awesome. the fiords were beautiful, and Asi met a guy who was in the army with him(!). we had Fish and Chips and saw at 1530 how all the pelicans arrive to the shore for their daily feeding. it was so great! we love these birds. there are a few types of pelicans, and the ones here have a yellow circle around their eyes, giving them a unique look. a short trip to the supermarket for some grocery shopping, and back to the camp site. All in all (excluding Sydney), we had another wonderful day today 🙂

5.7 "Wind of Change"

writing today's adventures in 2 days delay, i hope my memory will serve me well…
We headed north today without any specific destination. we had Nelson Bay set on the GPS as the couple we met yesterday in the White Mountain recomended this place. We arrived to the bay which was packed with people as it was Sunday, and us, as usual, do not like packed places, continued to a nice quiet bay near by. We were hungry, and the only option was FIsh & Chips (again!), so we had some, but this time they were pretty good. Strong winds started blowing, so we considered staying there for the night, but since it was very early, we decided to head north and hope the winds will settle soon.. On the way we saw a big port with a big power station, and tons of coal loaded on it. we continued driving up to North Haven, the winds were still strong. we werent sure exactly where we are going, we just hoped to find a nice place for the night. after a long drive, and just before arriving to North Haven, we stopped at a small, local, Information station where we met a bunch of older people that were very nice and hospitable. they offered us coffee, and advised us on camp sites at North Haven. We also met a guy there who was cycling all the way to Cairns.. well, good luck with that…! Cigarette, and off we go! we arrived just before sunset to the recommended Caravan park named Beach Front, which indeed was nice. We got the tent up, and, as usual, drove to the supermarket at Laurieton. We cooked Pasta with tomato sauce which was quite good, and attempted to cook another batch of Pasta with some vegetable soup that Asi fancied, but it was disgusting, so we through it out… coffee for desert, and time for sleeping bag!

6.7 "Harbour of Monkeys"

We slept quite well tonight. As usual, i am off for my morning shower, and Asi is getting the gear ready. I feel bad that he does that almost on his own every morning, but he claims he likes it. i still feel bad, and am making efforts to learn the drill so i can do it on my own some time soon… until this happens, i am in charge of making breakfast, which is usually sandwiches with Nutella. i am now an expert at making sandwiches 🙂
We had breakfast, and headed north. Again we didnt have a clear destination, we only knew we are heading north. ever since we got to NSW the roads are not as pretty as in Victoria, so we are riding more and not stopping for sight seeing as much. but that's ok as we both like riding very much. we arrived at Coff's Harbour which we named in Hebrew "the harbour of monkeys", riding most of the way on a boring highway. this was a big city which was not to our liking. a quick stop later at Sandy Beach and back on the bike towards Woolgoolga. I was very hungry (as always), but since we arrived before 1700 there was nowhere to get a decent lunch (nothing to eat in Australia between 1400-1800 in most cities), so we first found a camp site and got the tent up. Asi did some maintenance on the bike, and i sat there complaining how hungry i am… eventually we drove to this pub fo which we got recomendation from the guy in reception. we had a dry Rump Steak and A LOT of chips. I am addicted to chips ever since i came to Australia… will need to g through rehab when back in Israel.
Back to the camp around 2100 (Asi laughs at me that i call it MAHANE in Hebrew) and went to sleep.

 

7.7 "קורעים את העיר"

ישנו יחסית טוב הלילה וגם לא היה כלכך קר. סביב 0530 אסי התעורר לפיפי וגם אני בעקבותיו. חזרנו לנמנם אחכ, אבל הציוצים של הציפורים לא ממש אפשר לנו לחזור לישון.
היתה פה איזו ציפור הזויה ששורקת שריקות יפות והיינו בטוחים שיש לנו שכן עם חיבה לשריקות, עד שהבנו שזו בעצם ציפור.
כמיטב המסורת, אני קופצת למקלחת בוקר ואסי מתחיל לתקתק את האוהל וההעמסה של הציוד. כשחזרתי הכנו קפה והשכנים הנחמדים שלנו הציעו לנו קפה. אנחנו מתחברים כאן המון עם חברה מבוגרים הרבה יותר מאיתנו, הם האוכלוסיה העיקרית שאנחנו פוגשים בקראוון פארקס. אנחנו תמיד מסתכלים עליהם ומפנטזים שיום אחד גם אנחנו נהיה ככה…
רפרוף מהיר במפה הביא אותנו לקבוע את ביירון ביי כיעד היומי שלנו. יצאנו לדרך ועברנו נהרות יפהפיים רחבי ידיים וגם חופים יפים. הפעם מיעטנו בעצירות ונסענו את כל הדרך כמעט ברציפות.
הגענו בצהריים לביירון ביי וישבנו במסעדה נחמדה לאכול ארוחת צהריים. ביירון ביי מאוד מתויירת ויש בה המון אנשים. נראה לי שזו גם הפעם הראשונה ששמענו עברית סביבנו. גם אסי וגם אני פחות אוהבים את המקומות היותר מתויירים ומעדיפים עיירות קטנות ומיוחדות.
עשינו צ'ק אין למלון קטן וצנוע כי היינו צריכים כבר לעשות כביסה וגם לתת קצת מנוחה לגוף על מיטה נורמלית. כיבסנו הכל בכיור של המטבח כמו שני חוראנים ותלינו חלק במרפסת וחלק בסלון כדי שיתייבש במזגן. נקווה שהכל יתייבש עד מחר.
נחנו קצת, התקלחנו ויצאנו "לקרוע את העיר". בהתחלה רצינו רק קפה ועוגה אבל המסעדה שנכנסנו אליה נראתה מפתה, אז אני הלכתי על פילה צנוע ואסי התפנק בשוק טלה. המנות נראו מעולה אבל היו די בינוניות. לקינוח הזמנו פונדנט שוקולד (אם כבר מתפנקים אז עד הסוף) אבל הוא היה לא מתוק בכלל. חזרנו למלון עייפים אך מרוצים.
מבט במפה מגלה שמחר למעשה אנו עוזבים את ניו סאות וויילס ונכנסים לקווינסלנד! אם הכביסה תתייבש כמובן… התכנית היא לצאת בבוקר לכיוון נימבין, עיירה ששמעתי עליה די הרבה. אני מקווה מאוד שלא יהיה מפוצץ שם בתיירים או מאכזב…
עוד יום נהדר עבר על כוחותינו עוד 223 ק"מ מאחורינו

8.7 "קרואסונים וצ'יקן טיקה"

אחח… שמונה בבוקר, מתעוררים בלי שעון מעורר, ממש לוקסוס. כל כך התרגלנו לקום בקור בשעה שבע, כך שלקום במלון בשמונה בבוקר מרגיש ממש שחיתות.
כל הכביסה התייבשה! יו-הו! קמים ומתארגנים באיזי, מקפלים הכל ומעמיסים חזרה על האופנוע. נוסעים קודם לנימבין ומשם נמשיך לבריסביין.
עצרנו בדרך לנשנש משהו בפטיסרי צרפתי שנראה מעולה. עם כל המאפים המעפנים פה, למצוא פה בית קפה צרפתי זה כמו למצוא מים במדבר. אכלנו קרואסון שוקולד וקינמון, היה יחסית לא רע בכלל! כשרעבים הכל טעים!
ממשיכים בדרך פתלתלה וצרה מאוד לנימבין כשהגענו לשם חשבתי לעצמי אם מזה עשו את כל הרעש?! עיירה של סטלנים וקשישים שנראה כאילו לא התקלחו משנות השישים… כולם פה נראים ומריחים כאילו לא מגיע סבון לאיזור… התעכבנו פה ממש כמה דקות וברחנו צפון-מזרחה לכיוון קווינסלנד והגולד קואוסט. נקווה ששם יהיה יותר טוב.
עצרנו בעיירה קטנה לשתות קפה כדי להתאושש קצת וראינו כלב ג'ינג'י חמוד. באוסטרליה כמו באוסטרליה, אם אתה מחכה פחות מרבע שעה לקפה משהו לא בסדר…
מתאוששים וממשיכים לנסוע. אנחנו בקווינסלנד… יששש!!! איזה יופי. הנוף משתנה בהדרגה והופך טרופי יותר ויותר והופך הררי. ראינו בדרך מטעים עצומים של עצי מקדמיה, אחרי נסיעה של יומיים במטעי קני סוכר. גם דקלים הופיעו בימים האחרונים, ואותם אנחנו רואים בפעם הראשונה. מדהים לראות את הנוף משתנה לך מול העיניים. הדרך היתה מפותלת ויפה והנוף משגע. נהנינו מכל רגע.
עצרנו בעיר קטנה בחנות של מחנאות וקנינו ערכה לתיקון החור באוהל, שנקרע לנו כשהכנסנו את הארגז של האופנוע. המוכר היה ממש נחמד ואדיב ואפילו נתן לנו קצת המלצות לטיולים באיזור הגולד קואוסט.
מזג האוויר נהדר והיום הגענו לשיא חדש של 22 מעלות… תענוג!!!
נכנסנו לאיזור של החופים. לכל חוף יש כאן שם כמו בארצות הברית: פאלם ספרינגס, מיאמי ביץ'… יש פה המון בתי מלון גבוהים וגם זה חדש לנו בנוף שאנחנו רגילים לו מצאנו קראוון פארק ממש נחמד במיאמי ביץ' והקמנו את האוהל בציק צק. אסי אומר שזה מאוד דומה למיאמי שבארהב. כנראה שאני אצטרך לבדוק את זה בקרוב!
היינו שנינו נורא רעבים כי לא אכלנו כלום מאז הקרואסון של הבוקר והחלטנו לעשות טיול בדרך לסופר ולעשות קניות. בדרך ראינו מסעדה הודית והחלטנו לשנות תכניות ולאכול שם. היה ממש טעים ומפנק ואפילו לא יקר.
חזרנו לקמפ סייט והלכנו להתקלח. היה במקלחת דוש שהיה צמוד לקיר והיה בכלל לא נעים להתקלח שם (בעיקר אם אתה 183 סמ כמו אסי). יאללה, לא נורא. מה שלא הורג אותך (או מנקה אותך) מחשל אותך. מכינים קפה של ערב ולישון. עוד יום נהדר עבר על כוחותינו.

DSC_0769.JPG

9.7 "מרפסת מול הים"

היום החלטנו להיות תיירים והלכנו לפארק מים בשם סי וורלד. נורא יפה פה, אבל יש יחסית מעט מתקנים וחיות ובעיקר הרבה מסעדות וחנויות מזכרות. ראינו דובי קוטב משגעים, פינגווינים, כרישים ודולפינים. כמובן שצילמנו אותם מכל הכיוונים… עלינו למתקן מפחיד שהוא מין רכבת הרים שעובר במנהרת מים. התיזו עלינו המון מים ונרטבנו מכף רגל ועד תחתונים… הסתובבנו ככה שעות רטובים וקרירים בפארק..
אכלנו פיש אנד צ'יפס והתלבטנו איפה לישון הלילה. מתפנקים במלון או חוזרים לאוהל
מצאנו מלון דירות במחיר סביר יחסית, וחזרנו לראות מופע מדליק של ג'ט סקי לפני שנוסעים למלון. הגענו למלון ואז גילינו שהוא ממוקם ממש על החוף המדהים של "סרפר'ס פרדייז" והיתה לנו מרפסת ענקית עם נוף לים.
נחנו קצת ויצאנו לעשות טיול בשוק לילה על החוף. אכלנו ביף ג'רקי וקפצנו לסופר לעשות קניות. עשינו סלט פירות מפנק והלכנו לישון..

 "can i touch your peace?" 10.7

התעוררנו לנוף משגע של חוף הים. החלטנו שנשארים עוד לילה ומתפנקים לנו קצת בגולד קואוסט.
התחלנו את היום מאוחר וניצלנו את העובדה שלא רוכבים היום לשום מקום כדי לכבס את המכנסיים של האופנוע. נוזל הכביסה היה כל כך "איכותי" ככה שהכל יצא מלוכלך בדיוק כמו שהיה קודם.
ירדנו לקראת הצהריים לטייל קצת בעיר ולאכול. אכלנו האנגרי ג'ק וסופסופ הצלחתי לשכנע את אסי לעשות מסאג'. אני בינתיים חזרתי למלון ופגשתי את אסי בסופ המסאג. המסאג' של אסי היה תאילנדי, ובתאילנד כמו בתאילנד, המאסאג'יסטית שאלה את אסי "קן איי טאצ' יור פיס?". אסי נבהל כי היה בטוח שהיא מדברת על השמוליק שלו ואחרי בירור קצר הבין שהיא מתכוונת לפנים שלו. שמישהו יסביר לתאילנדים שיש הבדל גדול בין פ' רפה לפ' דגושה!
הכנו אורז אושפולו לארוחת ערב. הוא יצא קצת תפל בהתחשב בזה שאת כל האוכל שלנו אנחנו עושים עם מיקס תבלינים שהבאנו מהבית, אבל נהנינו בכל מקרה מארוחת ערב כמעט כמו של בית…

P1090345.JPG

11.7 "עולים על אזרחי"

יצאנו מהמלון סביב 1000 בבוקר לכיוון בריסביין. היינו בטוחים שזו עיר צפופה כמו סידני ולשמחתנו גילינו עיר מקסימה. משם המשכנו לאי בשם ביריבי, שמחובר למיינלנד בגשר. חיפשנו מקום לישון ב-וורים, אבל לא היה שם מקום ולשמחתנו האלטרנטיבה היתה בונגרי, שהיה חוף הרבה יותר יפה והיתה שם שקיעה פשוט משגעת! הגענו בשעה יחסית מוקדמת בצהריים, הקמנו את האוהל, עלינו על "אזרחי" (אסי צוחק עלי שאני קוראת לבגדים שהם לא חליפה של אופנוע ככה…) והלכנו לטייל בחוף. היה ממש ממש כיף והנוף ההיה משגע. בגלל שהיה שפל יכולנו לטייל על החוף וראינו המון שקנאים ותוכים שמילאו את העצים ועשו רעש מטורף. צחקנו המון…
בשעות השפל בחופים של אוסטרליה הים נסוג בצורה מאוד משמעותית וזה מדהים אותנו בכל פעם מחדש.
הלכנו לסופר וקנינו מצרכים לארוחת ערב שכללה ספגטי בולונז מפנק וטעים, הפעם עם בשר אמיתי…  חזרנו לחוף כדי לראות את השקיעה שהיתה משגעת.
מצאנו גן שעשועים ליד החוף וכמובן שלא יכולנו להתחמק מלעלות על האומגה (אחרי שוידאנו שאף אחד לא רואה) ואפילו התנדנדנו קצת.
היה יום מדהים! חזרנו לאוהל, שתינו קפה והלכנו לישון עייפים אך מאושרים עד לגג (ולא לזה של האוהל, לגג גבוה)

————————————————————————————————

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות להדר ולאסי

———————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

פוסטים קודמים »