חודש מאי מחכה לרוכבים עם גשמים וסופות

וכביש 66 מחכה עם חום אנושי נדיר.

הצג מפה גדולה יותר

יום שישי 25.5.2012
נסערים מהחוויה של אתמול, יצאנו לדרך לעוד יום של רכיבה מערבה כאשר הכוון הוא העיירה Stanton, שם נמצא קמפינג של k o a . מכוון שהמרחק לא גדול, עצרנו במוזיאון של כביש 66 ביציאה 266 של כביש 44 המוביל מערבה. לכל מדינה לאורך הכביש המיתולוגי של מוזיאון משלה לנושא זה. אנחנו עצרנו כבר בראשון שבהם והוא היה מעניין (התמונות כבר מופיעות בכתבה הקודמת ) משתי סיבות; א. יש מה לראות ב. היינו לבד וקיבלנו יחס נהדר מהמדריכה במקום, עם הרבה הסברים להמשך הדרך שהוכיחו את עצמם בהמשך.
מעבר לזה, לא היה שום דבר מעניין. הגענו לקמפינג, התארגנו ללינת לילה כדי להיות מוכנים לעוד יום של נסיעה .

יום שבת 26.5.2012
מכוון שיש לנו יום ארוך, פתחנו את היום בנסיעה מנהלתית מהירה על הכביש המהיר 44 עד היציאה 169, שם חזרנו לקטע מומלץ של כביש 66.  זהו קטע של 4 מסלולים, אבל ממש נטוש וזה פשוט כיף לרכוב בניחותה וממש אפשר היה לרכוב בצמידות ולשיר וכך עשינו. כמובן שירדנו לצלם ולהפגין בעלות מוחלטת על הכביש, עד שהגענו ליעד שהיה מסעדת דרכים ישנה ששימרה את האופי של התקופה, בה פעל המקום על כביש 66 ההיסטורי. המקום נקרא Devil Elbow וכאשר הגענו אליו, הוא היה סגור. לא היה ברור לנו מה קורה פה. כאשר התקרבנו לכניסה, ראינו שכתוב שהפתיחה בשעה 11:00, אבל עכשו כבר 11:15 , שאלנו מישהו שהיה שם מה קורה? והוא ענה כי כבר פותחים ואכן כך היה. היינו שלושתינו לבד ונכנסנו למקום חשוך, שבאמת דומה למה שרואים בסרטים על מקומות כאלה. כמובן התחלנו לצלם. אבל מה שקרה מיד בא לנו בהפתעה; תוך דקות, התחלנו לשמוע את הרעש של אופנועי הרלי… לא אחד ולא שניים… עשרות של אופנועים שהגיעו למקום לשבת, לשמוע מוזיקה ולאכול משהו.

הם יודעים כמובן שהמקום נפתח בשעה הזאת – אנחנו הגענו במקרה בשעה המתאימה. חוויה יפה שלא צפינו אותה. אכלנו משהו גם אנחנו, מה שלא הוכיח את עצמו. לאחר מכן המשכנו בקטע קצר על ה – 66 הישן וחזרנו לכביש המהיר עד היציאה 118 , ממנה חזרנו לקטע נוסף של 30 מייל על ה – 66 הישן . הגענו ל – Springfild ולקחנו את כביש 65 דרומה, כאשר היעד הוא העיירה Branson שאומרים עליה שהיא פעילה מאד בנושא מופעים מכל הסוגים. זה מתאים לנו, מכיוון שאנחנו רוצים לראות מופעים מקומיים ובנוסף אנחנו רוצים לעשות טיפול 4000 באופנועים ביום שלישי הקרוב. מחר – Memorial Day . וכאן לא עובדים. הגענו לברנסון בחשש גדול שיהיה צפוף פה ואי אפשר יהיה למצוא מקום לישון. זה בערך מה שאמרו לנו המקומיים כששמעו שאנחנו בדרך לכאן. בפועל, עצרנו בכניסה לעיירה התיישבנו ב Wendis שאלנו מקומית על מה שקורה כאן וקיבלנו תמונת מצב. התחלנו לחפש מוטל והגענו למקום שמוכר כרטיסים למופעים וללינות במקום. ברגע שהתברר לו שאנחנו מישראל, התחילו הסיפורים: ראשית, הוא יהודי שמאמין בישו כבנו של אלוהים ושנית הוא התחיל להתבדח על חשבוננו בנושא הבקשות שלנו. כאשר המוטיב הוא: "אני מבין שאתם רוצים לישון בחינם \ לראות מופע בחינם"… וכדומה. אני מניח שאין צורך להסביר למה הוא התכוון. לבסוף, הוא סידר לנו מקום יפה וזול לישון ואירגן לנו כרטיסים למופע של שירי country וגם זה במחיר מוזל. כאשר הוא הזמין את הכרטיסים, הוא סיפר שאנחנו משפחה שלו ואכן כאשר ניגשנו לאסוף את הכרטיסים שאלה את ניג'ל הקופאית, האם אנחנו בני משפחה של דויד…( איזו שאלה? אנחנו משפחה יהודית רחבה ).

המופע היה נחמד מאד, אך לא בדיוק קלע למה שאני רוצה לחוות: בר המקומי עם להקה שמנגנת מוזיקה מקומית. מצידי לא תפריע לי גם קטטה קטנה כמו שרואים בסרטים. אני מקווה שעוד נפגש גם עם הבילוי המיוחד הזה.
יום ראשון 27.5.2012
קמנו מאוחר ופינקנו את עצמנו בארוחת בוקר טובה שהוגשה לנו במוטל. יש מקומות שנותנים לך קפה עם אפשרות להכנת טוסט עם ריבה וחמאה ויש מקומות שיתנו לך גם דגנים וגם ביצים וסוגים שונים של לחמים וגם סלט פרות. זה מקום כזה ואין קשר למחיר ששילמת על החדר. לדעתי, זה קשור יותר לתחרות שיש בסביבה והרצון של הבעלים לקבוע דימוי איכותי למקום. אין לנו תכניות להיום, כך שכל אחד מתמקד בעשיה משלו; יוסי קורא ספר. נייג'ל על המחשב ואני קורא על מקומות שרצוי לבקר בהם לאורך המסלול המתוכנן, לפי המלצות הלונלי פלנט. כל הטיולים שלי בוססו על המלצותיו והוא לא איכזב לעולם. למרות שכבר ציינתי לא פעם, שלפעמים איני רואה את היופי כמו שהם רואים אותו. דוגמא לפער יש במקום שאנחנו נמצאים בו Branson , שלא מוזכר בכלל בספר ודווקא המקומיים ממליצים לא לוותר. אני אישית, לא מצאתי שום דבר מיוחד במקום.

בצהרים, עשינו סיבוב ברגל לאורך הכביש הראשי של העיירה. הדבר הבולט גם כאן ובכל מקום, הוא שאין שבילי הליכה. פשוט לא רואים אנשים הולכים – סתם כדי ללכת. כנראה שאת הכל עושים כאן בנסיעה. הרושם הוא שאין קושי להשיג רכב כאן. מדי פעם אנחנו רואים מכוניות למכירה במחירים מגוחכים וגם מחיר הדלק הוא קצת יותר מחצי מאשר בארץ. אנחנו משלמים באזור ה-4 דולר לגלון, לדלק היקר ביותר ( 93 ) גלון אחד הוא כ- 3.75 ליטר, כך שמשלמים קצת יותר מדולר לליטר. באחד המקומות, ראינו טלוויזיה והייה תשדיר של המועמד הרפובליקני. אני זרקתי לאוויר "נו בעד מי מצביעים" התשובה הייתה "רק לא אובמה!" שאלתי למה? והתשובה: ראיתם מה מחיר הדלק? כאשר אמרנו להם שבארץ וגם ברוב מדינות אירופה, המחיר הוא כמעט כפול היה להם קשה להאמין.
בערב הלכנו נייג'ל ואני לפאב נחמד עם מוזיקה חיה של זמר קאנטרי וצפינו בניצחון של סן-אנטוניו על אוקלהומה .

יום שני 28.5.2012
היום הוא ה- Memorial Day של האמריקאים ואנחנו צופים בטקס המרכזי בהשתתפות הנשיא בטלוויזיה. לא עובדים כמובן, והיו כאלה שהזהירו אותנו מלרכוב על אופנוע ביום זה, מכוון שזהו סוף שבוע ארוך ואז כולם משתכרים בלילות ונוהגים כמו משוגעים למחרת. למרות זאת, החלטנו להגיע ל- Springfild כדי להקדים מחר למוסך של סוזוקי במקום, לטיפול 4000. התמקמנו ב- KOA שבמערב העיר וכל אחד חזר לעיסוקו. בערב צפינו במשחק של מיאמי נגד בוסטון – גמר המזרח המקביל לגמר המערב של אתמול.

יום שלישי 29.5.2012
בלילה זכינו לגשם שלא היה צפוי. מה שתמיד מעכב את היציאה לדרך. החלטנו להשאיר את נייג'ל וחלק מהציוד בקמפינג ויצאנו יוסי ואני, לטיפול עם אופנועים נקיים מצויוד עודף. הגענו בשעה 10:00. הטיפול התחיל רק אחרי 11:30 ונמשך עד כמעט השעה 14:00 וכן החלטנו לא לצאת לדרך היום ולחזור ולהתמקם בקמפינג. קנינו מצרכים להכנת אוכל אותו אנו עושים ואוהבים .
במידה ויקרה משהוא מיוחד עוד בהמשך היום, זה יסופר מחר.

יום רביעי 30.5.2012
הכוון מערב על דרך 66 כמו בימים האחרונים. אבל היום קרה לנו דבר יפה. עלינו על קטע נוסף די צדדי של 66 והגענו לפתע למקום שלא היה מצויין במפות, אך מדהים ביופי.  Paris Springs Jct.  שמה. זוהי תחנת דלק שמורה נהדר משנות ה 40 או 50 של המאה הקודמת ובחור נהדר בשם גרי קיבל אותנו (זאת לאחר שעצרנו לצלם ) הוא פשוט הסטוריה של המקום וכביש 66 בכלל. דיבר בלי לעצור יותר מחצי שעה, משהו בכיף. נתן לנו משקה שרי וסיפר היכן כדאי לבקר לאורך הכביש. כמובן שביקרנו בכל מקום שגרי אמר, למרות שהוא די התלהב משיחזור של עיירה שנעשה בשנים הראשונות של המאה הקודמת. ואני? ממש לא התלהבתי. תוכלו לשפוט אתם מהתמונות שנייג'ל מצרף כאן. היום הוא עוד יום שאני אוהב את הנוף שלו, יותר מכל נוף אחר; שילוב של חקלאות עם עצים פה ושם. שילוב מנצח בעיני. צילמתי מספיק תמונות בשביל להעביר את המסר שלי. את ארוחת הצהרים (שבדרך כלל אנחנו לא אוכלים במסע הזה) עצרנו לאכול על פי המלצתו של גרי כמובן בעיירה Carthaje . האוכל היה טוב, אבל לא במקום. אחרי ארוחה טובה לא בדיוק בא לך לצאת ולהמשיך לרכוב על אופנוע. צחקנו ואמרנו שבמידה והיה לו מוטל בקומה השניה, יש להניח שהיינו עולים לתפוס "חרופ" של צהרים. בפועל, עלינו על האופנועים והמשכנו עד ה – k o a שליד העיר Joplin. המקום לא מדהים ביופיו, אבל נותן את השרותים הבסיסיים.

יום חמישי 31.5.2012 עודנו סוגרים את הבסטה, ( בסביבות השעה 22:00 ). הצצנו לשמים לראות האם צפוי לנו איום משם למשך הלילה. המסר היה: הכל יפה ונקי, הירח מחייך והכוכבים נוצצים והם אמרו לנו; " לכו לישון בשקט ותהנו מהלילה לקראת יום חדש".
לאחר כשעה הגיע אלינו השומר של הקמפינג והודיע לנו שבעוד כשעה צפויה סערה חזקה וכדאי שנתקפל. הוא הציע לנו להכנס למקום שמשמש בימים טובים מין חדר אוכל לאורחי הפארק (כנראה לקבוצות). תוך דקות קיפלנו את האוהלים והתכנסנו עם הציודים כולל האופנועים לתוך המקום. עכשיו, מה עושים? הרי אי אפשר לחזור לישון אחרי מתח שכזה. אז מחכים לראות מה זאת סערה של מרכז ארה"ב.  (כאלה יש כמה עשרות בשנה וכמעט כל אחת מהם גובה קורבנות  בנפש). אחרי כשעה, כשראינו כי שום דבר לא קרה, הלכנו לישון לא לפני שהתבדחנו שבמידה ולא ירד גשם לפחות נישן תחת מחסה ולא באוהל, ואז זה הגיע! כמויות הגשם שיורדת היא לא תאמן. הפעם לפחות, זה לא היה מלווה בטורנדו – מה שקורה לא מעט פעמים. בבוקר, ראינו את הגואל שלנו והודנו מאד.

היום המשכנו בנסיעה על כביש 66 מערבה לכוון העיירות Miami  ו – Vinita השמורות יפה, כאילו הן עדיין במאה הקודמת. לאחר מכן המשכנו לכוון Claremor אבל הנסיעה' כבר לא היתה נעימה. עקב רוחות חזקות שהפכו את הרכיבה להתמודדות פיזית שלא מאפשרת כיף רכיבה. לבסוף הגענו ל k o a שנמצא צמוד לקזינו והמשרדים יושבים בתוך הקזינו. בירור קצר, העלה כי בערב יש הופעה של להקה וארוחות זולות. בטח שננצל זאת…
המשך יום טוב  וד"ש מכולנו

גבי

————————————————————————————–

ערך-יוני. כל הזכויות C לצילומים ולסיפור שמורות לגבי פלקסר.

————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: הרפתקאות and כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה    

בולגריה מכשפת ביופיה

ויוסי שדה מגיע בדהירה… שבוע אחרי.

הצג את הוראות נסיעה ל-Veliko Tarnovo, Bulgaria במפה גדולה יותר

בולגריה 28.6. – 31.6

לא חשבנו שזה אמיתי ולא האמנו שזה יקרה, אבל יוסי שדה החליט שהוא מצטרף למיזם שלנו, לא וויתר ועלה על המעבורת של יום חמישי וביום ראשון בשעות המאוחרות של הבוקר, ירד לחוף והחל את דהירתו בעקבותינו. לא לגמרי ברור לנו פרץ המוטיבציה הקוסמית הזו, אבל הבטחנו לו שיתקבל בברכה ועל הסתר הפנים שעשה לנו ביום היציאה סולחים ומוחלים.

הוא כאמור יצא מנמל לווריו ליד פיראוס וללא עצירות גמא את המרחק של כ-700 ק"מ עד הגבול לבולגריה. בהמלצתנו העביר את הלילה באיזה מלון ולמחרת בבוקר חצה את הגבול ושוב הוכיח את יכולותיו כנווט או יותר נכון כמפעיל מוכשר של ג'י.פי.אס ומצא את המלון המקסים שלנו שממוקם בלב אזור נידח של כפרים ויערות. וכך בסביבות עשר בבוקר, הופיע בעיקול הדרך והחיוך שלו ממש פורע סדקים בקסדה. פלדמן ורוני יצאו לקראתו ומאז שסטנלי פגש את לווינגסטון לא נרשמה התרגשות כזו. לאחר מכן כשישבנו איתו לארוחת הבוקר, נשאל על הנסיעה המטורפת הזו וענה שזה לא הוא – זה האופנוע שלו שעבד ושמבצע כזה קטן עליו – נו, מה נגיד; 1200 אדוונצ'ר כמעט חדש.

לאחר ההתרגשות הראשונית והשלב של הקפה, נשאל על השתלשלות העניינים שמנעה ממנו להפליג איתנו. הסבריו לא הניחו את דעתנו ואת הביקורת קיבל גם קיבל ולאחר זמן, עזבנו את הענין וההתמקדנו במשימה של היום – התקדמות, כנראה גשומה למרות שהבוקר החל עם שמש גיבורה שנלחמה עבורנו בעננים שחורים ולעת עתה ידה על העליונה.

לאחר רכיבה של כמה שעות, הגענו לאיזה כפר עגמומי הצופה לאגם והגשם שהתגבר, שילח אותנו לתפוס מחסה במסעדה שקיבלנו עליה המלצה. העברת הזמן שם עד שהגשם יפסק, מוליכה אותנו לדיון ארוך ומיאש על המשך דרכנו, נדונה גם האפשרות  לוותר, לחזור ליון, לעבור במעבורת לאיטליה ולחקור את סיצליה, כי שם בטח השמש זורחת..

הדרך קוראת לנו ולקראת אחר הצהריים, הגשם פוסק ודרך ההרים שעכשיו יוסי מנווט אליה, היא כל כך מקסימה ונופי היער הבולגרי פשוט משאירים אותנו עם לסת שמוטה, הארץ הזו פשוט מדהימה, איפה שלא ננחת ולאיזה כיוון שלא ניסע ילווה אותנו נהר שוצף וגועש, עצי אשוח ענקיים ועצי אורן זקופים וארוכים להפליא, צומחים במדרונות ומסביב צמחיה ירוקה של עשב סמיך. לקראת ערב מגיעים לעיירה מקסימה, מעין כפר נופש לתירות הסקי של החורף וכנראה תיירות מכל העולם, כי הסטנדרט הארכיטקטוני פשוט מושלם. שילוב של עתיק עם ישן ומתוחזק בצורה מופלאה. המקום מזמין עצירה ועם כוסות האספרסו שמוגשים לנו, מחליטים שממשיכים ולא סוטים מהתוכנית המקורית, נתון נוסף שמובא בחשבון – רמת המחירים של הארץ הזו – נראה שבולגריה מתנהלת על כלכלה חוץ פלנטרית, מה שקורה בעולם לא מעניין אותם, הכל, חוץ מדלק, כל כך זול שזה לפעמים ממש מביך – כוס קפוצ'ינו במסעדה עולה כאן במונחים שלנו כ-90 אג'. קנייה של מזון לארבעה אנשים ליום עלתה כ-60 ש', כולל שני קילו חזה עוף, ירקות, גבינות, עוגיות משלושה סוגים ועוד מיני שטויות שמילאו שתי שקיות. באותה קניה גם התוודענו למאכל היחידי שהכרנו כמאפיין למדינה וזה כמובן הבורקס וכמו שלא הצלחנו במסע אחר, למצוא קפה טורקי בטורקיה, גם כאן היינו צריכים להרחיק לכפר הררי נידח כדי למצוא ארבעה כאלה ארוזים בניילון. המילה לבורקס היא "בניצ'קה" ויכול להיות שמהביקור הקצר שלנו בבולגריה זו המילה שתשאר איתנו.

בתי המלון, או יותר נכון הצימרים שאנחנו פוקדים, משכירים במחיר של 35 עד 50 ש' ללילה. ועוד ועוד דוגמאות. חוץ מהדלק שיותר זול מיוון אבל עדיין מהווה הוצאה עיקרית למי שמכסים כ300- עד 400 ק"מ ביום.

לאחר לילה שקט בצימר עם חדר ענקי בו הסתדרנו – עכשיו ארבעה וזה כבר לא כל כך פשוט – המשכנו כשהכיוון הכללי למעבר הגבול לרומניה. כל הדרך בכבישי הרים מפותלים, חלקם טובים. חלקם מלאים בורות ובכל מקרה עניין אמיתי לרוכבי אופנועים, גם עם האופנוע שלהם עמוס ומגיע למשקל של כ-350 ק"ג.

יום של חסד וללא גשם ומכאן שאולי אפשר להקים את מחנה הלילה על אחד ממשטחי העשב, בין העצים וכאלה הרי יש כאן בשפע. זה מה שחשבתי ולאחר יציאה מכפר סתמי, אני מוליך את השיירה לירידה בוצית לעבר הנהר, שם נראה מהכביש אתר נכון לחניה כזו. הם באים אחרי ולא נראה להם… יש עשב אבל הכל רטוב, העליה בוצית אין מספיק עצים.

יֶרד גשם בלילה, לא יֶרד, יֶרד, לא – בסוף; גשם כל הלילה…

באותו כפר שעברנו, פלדמן ורוני מזהים איזה מקבץ של צימרים סגורים בחומה ולאחר כשלון חלקת היער, חוזרים לשם ומופתעים לגלות את אחד ממתחמי הארוח היפים ביותר שנתקלנו בהם. גם בסטנדרטים של הגליל – בית גדול עם דשא בחזיתו. בפנים חלוקה לחדרים ומטבח מצויד היטב. הכל עשוי מעץ אורן ועל פי סטנדרטים של בקתות ציידים ויזמות חסכונית.

האישה שמנהלת את העסק, גרה ממול ולא רואים ולא שומעים אותה.

האופנועים חונים על הדשא ומאחר ויש לנו את כל מה שצריך להאכלה של 4 אנשים. גוררים פנימה את כל השקיות ויוסי מתנדב להכין אורז. לאחר שהעמיד עת הסיר אני מכין לפלדמן שעועית אדומה וחזה עוף בלימון ושמן זית. עניין השעועית חשוב מעין כמוהו – אם רוצים לגרום לפלדמן לשיר ולרקוד צריך להכין לו שעועית ובדרך מזהים איזה דוכן ירקות כפרי אני קונה שקית אחת של ק"ג ומכניס כרבע מהכמות לבקבוק של מיים מינרליים, ממלא מים וסוגר, את הבקבוק הצמדתי לתיק העליון ובסוף היום הייתה השעועית הזו מוכנה לבישול כשהיא כמעט מפרקת את הבקבוק מרוב לחץ. נוסף עלינו, יש גם אורחים מהולנד שקצת הפרנו להם את השקט, אבל הם אדיבים ונחמדים וסופגים באצילות את המהומה שאנחנו מחוללים.

הצימר הזה, המחירים הנמוכים של המדינה הזו והגשם הטורדני משנים לנו את כיוון ההתנהלות ובאמת ללא כל חשש, מגיעים לקראת ערב לעיר שנקראית ווליקו טרנובו ומכוונים ישר לעיר העתיקה, המקום של התיירים ותוך דקות מוצאים את שני החדרים שצופים על כל העיר, בעל המקום משאיר לנו מפתח ונעלם. בערב ארוחה במסעדה מקומית ומחר כבר מתכננים להגיע לדנובה ולחצות לרומניה.

ערן

———————————————————————————————

עריכה-יוני. כל הזכויות C לצילומים ולסיפור, שמורות לערן, אבי, רוני ויוסי.

———————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש 2 תגובות, הוסף תגובה    

ארה"ב בלי בייסבול זה לא זה.

ממשיכים מערבה.

הצג את הוראות נסיעה ל-ST LOUIS CARDINAL STADIUM במפה גדולה יותר

יום רביעי 23.5.2012
הבוקר קמנו כאשר הזזנו את השעון בשעה. לא החלטה שלנו כמובן, אלא בעקבות מעבר לאזור זמן Central שעברנו אליו מאזור זמן Eastern time, שינויים כאלה צפויים לנו עוד פעמיים. עכשו הפרש השעות עם הארץ גדל ל-8 . אור היום הפציע מוקדם יותר ובכך גם העיר אותנו מוקדם מהרגיל. התארגנות רגילה לקראת יציאה וויכוח על התשלום עם בעל הבית בגלל המקום המוזנח. לבסוף נייג'ל שילם 20 דולר בלבד, סביר ביותר על מה שקיבלנו.
יצאנו על כביש 41 לכוון צפון כ – 10 מייל עד ה- 640 West שהופך עם המעבר לאילינוי ל – 15 עד סנט לואיס. אני מאוד אוהב את הנוף הנשקף באזור הזה; הרבה גידולי חיטה ותירס וחקלאות של חוות גדולות בשטחים נרחבים. האזור הופך יותר ויותר מישורי. אני נהנה מכל רגע בקטע הזה של הנסיעה.
בגלל העצבנות של אתמול, שכחתי לספר משהוא נחמד שקרה לנו: פגישה עם עגלה של איימישים. מדי פעם, אנחנו רואים שלטים שמראים שיש להזהר מעגלות שרתומות לסוסים. היה די ברור שהכוונה היא לאיימישים אך בפועל לא נתקלנו בהם אף לא פעם אחת. ולפתע פתאום באחת הפניות תוך כדי רכיבה כמובן, אנחנו חולפים על פניה של עגלה כזאת אך לא הספקנו לעצור ולצלם ולחזור ולצלם לא היה לנו נעים.
לקראת סוף היום הגענו לקמפינג של KOA ליד Granite City בעיקר כדי להשלים פערים של אתמול כמו מקלחת וכביסה. ברור לנו כי בהמשך נצטרך להחליט על כיוון הפעילות למחר. בכל מצב, מחר אנחנו מתחילים את כביש 66 ההיסטורי, כביש הרוחב הראשי הראשון שנסע משיקגו ללוס אנג'לס. נכתבו עליו הרבה סיפורים, ננסה לחוות כמה מהם.

אני מעז ומוסיף תגובה שקיבלתי בע"פ, ממישהו על דברים שכתבתי בעבר על ההבדל בין טיול על אופנוע וטיול ברכב. וכך הוא אומר לי : "אתה לא מבין ההבדל הוא הבחורה!!!". אני אומר לו: "מה לבחורה ולנושא" והוא אומר אומר לי כך: "באופנוע אתה מרגיש את הבחורה והיא לא מדברת , וברכב אתה רק שומע אותה ולא מרגיש".
ככה נאמר לי ואני מקווה שלא פגעתי באף אחד…

יום חמישי 24.5.2012
יצאנו לכוון סיינט לואיס, בכוונה לטייל בה כמה שעות ולהמשיך בדרך מערבה. מוקד העניין המרכזי בעיר, הוא שער המערב כמו שהוא מכונה או בשמו Gateway Arch. זה מבנה מרשים המתנשא לגובה של 192 מטר, זו גם מידת רוחב בסיס הקשת. הקשת מסמלת את תפקידה ההיסטורי של St Louis כשער למערב.

נכנסנו לעיר ומצאנו חניון להשאיר בו את האופנועים עם כל הציוד עליו ( אנחנו לא משאירים סתם ברחוב את כל הבית שלנו ). כאשר התחלנו לטייל ולצלם, ראינו את אצטדיון הבייסבול של העיר וכמובן הוא הרשים אותנו בגודלו. אז התקרבנו לצלם פנימה. נכנסנו למשרדי האצטדיון בחוצפה ישראלית וביקשנו רשות להכנס ולצלם. התשובה היתה שזה לא מקובל ויש שתי אפשרויות להכנס  : א. לקחת סיור מודרך ב. בערב יש משחק נגד פילדלפיה. כמובן שאי אפשר היה לוותר על הזדמנות כזאת ומייד התקבלה ההחלטה שאנחנו נשארים בעיר על מנת לצפות במשחק. התחלנו להתרוצץ כדי למצוא מקום זול בתוך העי , למרות שאני הייתי מוכן לשלם גם 180 דולר למלון המילניום שנמצא ליד האצטדיון. יוסי פסל את האפשרות ולבסוף מצאנו מוטל לא רחוק מדי. הלכנו לוודא שעדיין יש כרטיסים למשחק והם אכן הושגו. מה שנשאר זה להעביר את הזמן עד 7:15 בערב זמן תחילת המשחק. אין לנו מושג מה חוקים המשחק, אבל הקסים אותנו הרעיון לחוות את החוויה עם 40,000 צופים מקומיים, באחד מענפי הספורט הפופולריים בארה"ב . המשכנו לסייר בעיר וחזרנו למוטל להתארגן למשחק. איזו חוויה, ראשית הכניסה – חלקה,  בלי הליכה של מאות מטר מהחניה כמו בארץ. שנית, הסדר המופתי. כמובן שהמקומות מסומנים ובעיקר לא מעשנים. מגרש פתוח, החוק אוסר לעשן ואף אחד לא מעשן בשטח האצטדיון! ואז התחיל המשחק ולמרות שפחדנו ( כמו שמקובל לחשוב ) שזהו משחק משעמם, זה ממש לא קרה. כאשר שאלנו כמה זמן נמשך משחק כזה נאמר לנו כשעתיים וחצי עד שלוש. בפועל הוא נמשך שלוש וחצי שעות ונהנינו כל רגע. ועכשיו להפתעות של הערב : היו לנו 4 פעמים שהחובט העיף את הכדור מחוץ למסגרת המגרש, 3 פעמים של סיינט לואיס וזה מלווה בשאגות של הקהל ובזיקוקי דינור מעל האצטדיון פשוט יפה. שנית, זכינו לראות את תופעת הצופה שקופץ ערום ועושה פורפרה מהסדרנים שרצים אחריו ומוצא מהאצטדיון לקול תשואות הקהל. ושלישית, הבנו כמעט את כל כללי המשחק דבר שהוסיף להנאה. בשעה 11:45 נגמר המשחק בהפסד של המקומיים בתוצאה 10:9. חזרנו עייפים אך מרוצים ( כמו בטיול השנתי בבית הספר )

להתראות    גבי

—————————————————————————————————–

ערך-יוני. כל הזכויות C לצילומים ולסיפור, שמורות לגבי פלקסר.

—————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה    

רוני, אבי וערן. יוון ההררית, דלפי, מטאורה

והעיקר התחברות לחיי נוודים

הצג את הוראות נסיעה ל-Meteora, Kalabaka, Greece במפה גדולה יותר

20.5– 23.5  – יוון
הפלגה של שלושה ימים שעברו בנעימים – אוכל טוב, חברה סימפטית וים חלק. ביום ראשון לקראת הצהריים הצלחנו להסדיר את יציאתנו מהנמל וזכינו לניפנוף אוהד ממחתים הדרכונים. יוסי לא איתנו ופלדמן לובש עכשיו את כובע הנווט ומורה הדרך, הכיוון לדלפי ובאופן כללי להרי הפינדוש וזגוריה. לדלפי מגיעים לקראת אחר הצהריים, אין לנו ספר על יון וכל המידע נשאר בקיבוץ יהל.

ברכס הרי זגוריה

אצל יוסי ואת האתר הזה שמגיעים אליו תיירים מכל העולם אנחנו משאירים מאחורינו בלי להיכנס, לא אומרים שלום ולא מבקשים עצה ורק אחרי כמה עשרות ק"מ פלדמן נזכר שיש שם משהו ומציין במרירות שאנחנו ממש מפגרים – אולי אבל למה שאנחנו עושים צריך כנראה קצת סטיית תקן ממחשבה הגיונית ואחראית. – כשבוע לפני יציאתנו ביקר בביתנו ספי בן יוסף לאיזו פגישת עבודה עם רעייתי, כשקצת התפנה שאלתי אותו על מעבר הרים מיוחד ברומניה ומה אפשר לעשות בבולגריה, הוא חייך ושאל אם אנחנו מתכוונים ללכת ברגל ואמרתי לו "בטוח שנלך ממשאבת הדלק לקופאית כדי לשלם" הוא הסתכל עלי במבט זוויתי ובזה נגמרה השיחה.. ובאמת מה סוד הקסם שלנו – המון, אבל לא עכשיו כי עכשיו אנחנו סובלים – יורד לנו גשם כבר יומיים ומשבש לנו את כל מה שרצינו לעשות. ביום הראשון הקמנו את מחנה הלילה בחורשת זייתים וביום השני בשיפולי ההרים על קרחת יער שמשקיפה לנוף מרטיט. למחרת התחיל הגשם ולמרות הדרך המופלאה שעברנו לא הייתה ברירה ונכנסנו לצימר כפרי בפסגות של קניון וויקוס.לפני הדהירה הגשומה לקניון המפורסם הזה הספקנו עוד להגיד שלום לנזירים שיושבים במנזרים המופלאים שבמטוארה, לרוני ופלדמן זה הביקור הראשון במקום וההתרגשות בהתאם, לאחר שיטוט של כשעה הקמנו את מחנה ארוחת הצהריים על משטח דשא מוצל ברחבת הכניסה של אחד המנזרים.

היום עברנו את כל הרי זגוריה כשאנחנו הרכבים היחידים על הכבישים הנידחים שפלדמן מוצא, עטופים ביערות וכל הזמן גשום לנו, זה פשוט נורא ואם ימשך ככה – אין לנו מושג מה נעשה. הלילה הזה שוב בחוסר ברירה ובשפתיים חשוקות הכנסנו את עצמו למלון מפואר ושלושתנו חולקים חדר אחד ומנסים בכוח לא להתייאש.

יכול להיות שמחר נעבור לבולגריה אבל דיווח על מזג האוויר שצפוי שם אולי ידחה את העניין ליום שישי.

ביי.

ערן שפיצר

——————————————————————————————————-

עריכה-יוני. כל הזכויות C לצילומים ולסיפור שמורות לערן שפיצר

——————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

קיום אופנועני או ליתר דיוק: צועני.

אוכל, נוף, שינה, רכיבה, תחזוקה וכתיבה.

הצג את הוראות נסיעה ל-Oakland City, IN, United States במפה גדולה יותר

נתחיל את הדיווח עם הקטע הבא:(נא להקליק) ג'ון דנוור (המנוח) שר על הדרכים הכפריות של מערב ווירג'יניה

יום חמישי 16.5.2012
הבוקר החליטו החברה להתעורר מוקדם. לא הבנתי למה ומה הסיבה (בערב התברר לי ששניהם ישנו רע, כל אחד מסיבות שלו). כך שההתארגנות היתה מוקדמת והיצאנו בסביבות השעה 10:00. צריך לזכור; על האוהלים להיות יבשים לפני קיפול. קיפול רטוב יבא עובש וסרחון…וזה אמור להיות הבית שלנו לכמה חודשים.
המשכנו עם כביש 340 לכוון Waynesboro והפעם בעזרת g p s, חיפשנו מוסך המטפל באופנועים יפניים, לבדוק את התקלה שיוסי דיווח עליה (רעידות בכידון ). קיבלו אותנו יפה ואיש שרות יצא לבדוק את הצמיגים והאופנועים. לאחר מספר דקות, הוא דווח על הממצאים שהיו מרגיעים ביותר:
א. אין בעיה להמשיך.
ב. הצמיגים באופנועים משופשפים בצורה כזאת, שזאת יכולה להיות הסיבה לרעידות.
ג. ידוע (למי ?) שדרכי הבלו ריד'ג אוכלים צמיגים. יתכן ואיכות סלילה מחוספסת תורמת לכך.
ד. יש צורך לבדוק אויר בצמיגים. נושא בעייתי, מכוון שלכל איש מקצוע דעה משלו בנושא.
לבסוף התפשרנו על הלחצים בצמיגים: הקידמי 36 psi והאחורי, 40. להפתעתנו ניג'ל גם מצא בחנות מרכז השירות את החלק הנעלם של הקסדה שלו. הם הורידו מקסדה חדשה את החלקים החסרים, (הם ישלימו את החסר בהזמנה שלהם) בהחלט פעולה של שירות איכותי. ירדנו על ניג'ל שזה קרה בסוכנות של אופנועים יפניים ולא בסוכנות של טריאומף, שלא הסכימו לעשות זאת (אנגלים חארות).
המשכנו במטרה לחזור לבלו ריד'ג ובהמשך לעבור ל Skyline Drive שהוא המשכו הצפוני של הבלו רק שהוא עולה כסף בכניסה . סיפרו לנו שאסור להפסיד , אז שילמנו ונכנסנו . איזו אכזבה אותו דבר רק בתשלום , לא רואים שום דבר שונה אבל בתשלום. נושא שני שנתקלנו בו הוא המהירות המותרת לנסיעה בבלו היה אפשר לרכב על מהירות של 45 מייל לשעה כאן 35 לפעמים 25 ואפילו 15 מייל לשעה וכל זאת עם הזהרות שהמהירות נעקפת ע"י מצלמות וראדר , איזה פחד ( אנחנו מקפידים בנושא מהירות מחשש להסתבך שלא לצורך עם המשטרה המקומית ) היו רגעים שהיה נדמה שעוד רגע נראה שלט שאומר : עצור !!! רד מהאופנוע ודחוף אותו בשקט עד שתעבור את הסיבוב הבא . באפשרות הראשונה ניג'ל עצר ואז הסתבר שמרוב צ'יעמום כולנו כמעט נרדמנו ברכיבה . רצנו לקנות קפה לפני שנירדם בחנייה עם האופנועים . המקום היה תחנת המידע Loft Mountain Center לאחר ההתאוששות בדקנו ומצאנו ירידה בעוד כ – 15 מייל יש ירידה לכביש 340 המקביל לרכס ההרים , התקבלה החלטה : גמרנו עם " הבלו " וה – "סקיי " .

לפני היציאה להמשך הדרך הלכנו לצלם את השילוט ( שמשהוא בכל זאת ישאר בזיכרון ) ואז ראינו בחור לא צעיר מסדר על שולחן קק"ל תיק ( מוצ'ילה גדולה ) למופת , פניתי אליו ושאלתי אותו האם אפשר לצלם והוא ענה בשמחה שכן ונתן להבין שאפילו הוא רוצה לדבר על זה . הוא סיפר לי שהוא יוצא כל קיץ לעשות קטע של טרק האפלצ'ים ( אורכו כ-3400 ק"מ ) הוא עושה השנה כ 750 ק"מ בחודש וחצי , וזאת השנה השלישית שלו . כאשר שאלתי האם אפשר לדעת בן כמה הוא ענה 71 , הבחור נראה גג 65. שוב עלתה המחשבה שבעצם הכל בראש ולא ברגליים . הוא סיכם את הפגישה כשאמר שטיול האופנועים שלנו הוא הכנה לטיול הרגלי שיבוא ( אולי , מי יודע ) .

המשכנו על הסקיי ליין עד הצומת שיורד מההרים לכוון כביש 340. הנסיעה מהירה יותר ועוברת בתוך אמריקה הכפרית, כמו שאנחנו קוראים לאזורים כאלה וזה כיף מיוחד. עברנו את העיירה היפה Front Royal עד למפגש עם כביש 50 ואיתו פנינו מערבה, עד לקמפינג שבחרנו ללון בו הלילה.

יום חמישי 17.5.2012
התחלנו את הרכיבה מערבה על כביש 50, כאשר בתכנית לנסוע עליו עד St Louis. בקטעים מסויימים, הכביש מתחלק ל- 4 מסלולים ומשעמם, בהמשך הוא הופך לדו מסלולי ויפה. אנחנו מתקדמים מערבה. הדבר המעניין היחיד שקרה לנו במשך היום, היתה הפסקת הצהרים שעשינו כמה ק"מ מערבית לעיר Aurora, תוך כדי נסיעה, קלטנו בזווית העין, מוזיאון קטן של טרקטורים מתחילת המאה הקודמת ומספר קטרים ישנים מאד. כאשר עצרנו לצלם נכנסנו למסעדה מקומית וההפתעה היתה גדולה – הרווחנו עוד משהו: האוכל היה טעים מאד, אכלנו שלושתנו מרק צ'ילי מדהים. שתינו קפה אין-סוף ( להזכירכם, כאן ממלאים את כוס השתיה פעם ועוד פעם כרצונך וכל זאת במחיר אחד ).

ניג'ל ואני לא יכולנו לוותר גם על pie תפוחים עם גלידה, חזירות אמיתית – אך מתוקה והכי חשוב עושה אותך שמח. ההפתעה השניה היה המחיר הכל ב -5 דולר לאדם. שקלנו להקים את האוהל שם ולחכות לארוחת ערב. אבל אין ברירה, המשכנו בדרך עד לקמפינג שרק ה g p s יכל להכניס אותנו לשם. כ-10 מייל בתוך שמורת טבע, ליד העיירה Smuthvilee שם הלכנו לאכול בערב במסעדה מקומית נחמדה. על הקמפינג אין מה לדבר – מקום יפה. אבל התנאים היו חלשים בעיקר בלאגן של כ-500 ילדים בחופשה או פעילות כלשהיא. כמובן שמקלחת מיותרת בתנאים האלה ולכן הלכלוכיות הלכו לישון ככה.

יום שישי 18.5.2012

דווקא ולמרות הכל, החבר'ה העבירו לילה בשינה טובה. התארגנו והמשכנו על כביש 50 מערבה, כאשר החשש הגדול בתכנון היום היה, איך לחצות את העיר Parkersburg מבלי לאבד את הדרך. החשש היה שכביש 50 נעלם לפני הכניסה ומופיע מאוחר יותר. המטרה להתחבר בלי לפספס שום יציאה. ההפתעה היה מושלמת, מכיוון שקרו 2 דברים: א. יום שבת היום והתנוע דלילה. ביום רגיל נכנסים בינינו רכבים ואז המעקב קשה יותר ב. כל השילוט למרות השינויים בכבישים – המשיכו לכוון, גם על כביש 50 ולכן עברנו די בקלות את המכשול. החלטנו היום להתפנק על קמפינג טוב, לכן עצרנו בקמפינג של k.o.a והוא גם יפה וגם מסודר למופת. ביררנו האם יש באזור מקום עם מוזיקת קנטרי חיה וכיוונו אותנו לעיר Nelsonville, שם מתקיים היום ארוע מיוחד. מקווה שלא נפסספס אותו.

יום ראשון 20.5.2012

מנוחה
אתמול בערב החלטנו על יום חופש. המקום נעים מאד וזה התאים מאד לשלושתנו. תרוץ טוב יכול להיות העובדה שאנחנו כבר חודש מחוץ לבית…אבל רק כתרוץ. פשוט בא לנו ועשינו את זה.
אתמול חשבנו אולי לצאת לשמוע מוזיקה, אבל כמו תמיד, המציאות חזקה יותר וכאשר גמרנו לאכול,ף היינו עייפים וחזרנו לקמפינג לישון. היום כל שעות הבוקר עברתי על המסלול המתוכנן לתקופה הקרובה ובדקתי מקומות לבקר. כבישים לרכב בהם ומקומות לינה אפשריים. בעוד כיומיים נגיע ל St Louis שם נחבור לכביש 66 המפורסם, שרק קטעים ממנו נשארו נגישים ובכוונתנו לעשות מקסימום ממנו. לכן למדנו גם את המסלולים האפשריים לרכיבה בו. לפני היציאה, חשבנו על המסלול שאנחנו רוצים לעשות וזה מה שקורה בגדול. אבל תוך כדי תנועה, אתה לומד יותר מה מתאים לנו ולפי זה אנחנו מסדרים מדי פעם את ההמשך. לדוגמא : רכיבה על כביש מהיר או על כביש צדדי ונופי יותר אך איטי? באיזה סוג מקומות לעצור? כמה זמן אפשר להקדיש לכל דבר? אלה סוג ההחלטות שמתקבלות תוך כדי תנועה. מבחינת הזמן, אנחנו בסדר. גם מבחינת ההתארגנות, אנחנו עומדים בתוכניות. הנושא היחיד שמתפספס קצת, זה נושא האוכל, שעד היום הגענו למעט מקומות בהם היתה תשתית לבישול והכנת אוכל עצמי. כך שיותר מהמתוכנן, אנחנו אוכלים בחוץ ולא בהכנה עצמית.

אני חייב לכם סיפור והנה הוא בא : האופנועים נפלו לנו 3 פעמים בחלוקה שווה של נפילה אחת לכל אחד ( בנתיים אתמול זה השתנה…) . אז איך זה קרה: הראשון, ניג'ל באחת העצירות לצילומים בבלו ריד'ג הוא עצר, השעין את האופנוע על הרגלית וירד לצלם. אבל אז החליט האופנוע שזה לא מספיק והחליט לרדת לצד השני של ההשענה ונפל. המהירות הייתה איטית כך שניג'ל הספיק לזוז בלי לקבל אפילו מכה. הרמנו את האופנוע ורק אז נזכרנו שלא צילמנו. לא נורא, כנראה זה יקרה עוד מספר פעמים בעתיד. ואכן קרה. יוסי הוא השני וכך היה: יצאנו לאכול הוא ואני. אני הובלתי ועצרתי בעצור לפני השתלבות עם כביש אחר. לאחר מכן התחלתי לרכוב ולפתע ראיתי משאית באה מימין ולא נתתי סיכוי לשנינו לצאת, לכן עצרתי. יוסי שלא שם לב שהחלטתי לעצור, נכנס בי מאחור והאופנוע שלו נפל לצד. לא התקשנו להעמיד אותו והמשכנו . והנפילה השלישית – המצולמת כאן – זה אני. אז איך זה קרה לי? באחד הקמפינגים, שהיה ספוג במים בעקבות הגשמים, העמדתי את האופנוע לפני החֵלקה עליה היינו צריכים להקים את האוהלים. אך מכיוון שזה היה רווי מים ובלתי אפשרי, עשינו סיור בשטח ואיתרנו מקום משופר. (מדי פעם, אנחנו מפגינים חוצפה ישראלית ומשפרים חלקות לפי ראות עינינו. העונה לא בשיא, כך שאין בעיה עם זה, בד"כ חוץ מפעם אחת שנתקלנו בפרצוף זועף והשארנו את הבעיה עם זה לבעלת המקום ול"שרינק שלה) . מכיוון שזזנו, גם "הסוס השחור" היה צריך להתקרב. אז עליתי עליו והתחלתי בנסיעה איטית, אבל אז הגלגל האחורי החליק ואני במקום לעצור, נתתי גז בתקווה לדהור החוצה, כאן האופנוע החליט דווקא להחליק הצידה, להשתטח על הארץ ולהקפיץ אותי ממנו. כמובן שאת הארוע הזה צילמנו ועכשיו יוני אתה יכול לפרסם גם את התמונה .

יום שני 21.5.2012
יצאנו הבוקר אחרי יום מנוחה. טריים ורעננים, להמשך הדרך. ירדנו על ה-664 ולאחר מכן על ה-327 וחזרנו לכביש 50 מערבה. הדרך יורדת לאט לאט מהגבעות של מזרח אוהיו והופכת להיות יותר דומה לנוף של המדינות שבדרך שמכונות: מדינות המישורים הגדולים. האזורים יותר חקלאיים, בסדרי גודל של חוות גדולות והגידול השולט הוא כמובן התירס. רואים יותר ויותר כלים גדולים שעובדים בשטחים הרחבים ורואים את החקלאות של מרכז ארה"ב. מזג האויר נעים והרכיבה עוברת בכף. כרגיל, עושים הפסקות לקפה, או סתם כדי למתוח אברים. אחר הצהרים אנחנו חוצים את סינסנטי. כרגיל, לקראת חציה של כרך גדול, עושים הכנות ללימוד הדרכים האפשרויות הקיימות על מנת להגיע ליעד שבחרנו. החשש בצמתים הענקיים האלה, שאחד מאיתנו יצא ביציאה לא נכונה ולך תמצא אותו אחר כך. פחות נורא זה עם המוביל טועה. כי אז, לפחות אנחנו נשארים ביחד. לא היו תקלות עד היום. מקווים שכך ימשך גם להבא. לאחר סינסינטי המשכנו לכוון העיירה Aurora וכ -6 מייל לפני העיירה, נכנסנו למוטל Riverside inn ללילה, מאחר ולא מצאנו שום קמפינג בסביבה. בתכנית, להמשיך מחר בדרך נופית מדרום לעיירה .
במסגרת הרכיבה באזורים השונים, רואים כל מני דברים. אחד הבולטים שבהם הוא: רגע…ראשית, שאלה – מהו הספורט הלאומי של ארה"ב? בייסבול …לא. פוטבול …. לא. הוקי קרח … לא. לפי מה שאנחנו רואים הספורט הלאומי של האמריקאים הוא: כיסוח דשא. לא יאמן, אבל כל הזמן כאן מכסחים דשא. לפעמים נדמה שאנשים לא הולכים לעבודה כי צריך לכסח דשא. וזאת בכל מני צורות: מכסחות שדוחפים, מכסחות שיושבים עליהן, מכסחות שעומדים עליהם. ואפילו ראינו מכסחות שמשכו אותם עם חוטים באזורי שיפוע. וזאת בלי להזכיר את הכלים הגדולים שמכסחים את צידי הדרכים. טרקטורים גדולים וכל מני כלים אחרים. לדעתי, זאת העבודה הכי מבוצעת בכל רגע נתון בכל ארה"ב.

שלישי 22.5.2012
יצאנו הבוקר מפאתי Aurora על פי המלצת הלונלי פלנט ועלינו על הכביש הנופי מספר 56 שממשיך על ה-156 לאורך הנהר  Ohio עד העיירה Madison. הדרך יפה אך לא הייתי מגדיר אותה נופית מי יודע מה. בעיה נוספת היא העובדה שהיא עוברת קרוב לאזורי תעשייה אדירים שפולטים עשן בכמויות מטורפות. בנוסף לזאת, הכביש היה חסום בהתחברות בחזרה ל – 65 כך שנאלצנו למצוא דרכים עוקפות כדי להגיע למדיסון. אבל כמעט כמו תמיד, הדרכים הקטנות והצדדיות, לקחו אותנו לנופים מקומיים וחקלאיים יפים ביותר. העיירה מדיסון אכן נחמדה. הסתובבנו בה כשעה וחזרנו לרכוב מערבה על כביש 56. האזור כמו שכבר סיפרתי הופך להיות שטוח יותר ויותר. יום הרכיבה התארך לנו בגלל ההתקדמות האיטית של הבוקר. הגענו לאזור שבחרנו להיות בו בשעות המאוחרות ובנוסף לזאת ה g p s הוביל אותנו לקמפינג בדרך צדדית שהפכה להיות חצצית, בלתי עבירה לחסרי ניסיון כמונו. סובבנו את האופנועים לאחור בדחיפה ויצאנו מהאזור הלא נעים הזה. באותו רגע, עבר רכב מקומי שאישר שאכן יש קמפינג במקום. למרות זאת, בחרנו לעשות עיקוף ולהגיע בדרך טובה ואכן כך היה. מספר מסקנות שלמדנו היום : א . מרחק של 235 מייל (378 ק"מ) בקצב שלנו [כ-35 מייל בשעה (56 קמ"ש )] גדול עלינו עדיין. זה מעשי עם נשנה את בחירת דרכי הנסיעה, אבל לא הגענו לפה כדי לרוץ על כבישים מהירים ולרשום הספקים. כך שכנראה נוריד מרחקים. ב. להגיע מאוחר לקמפינג פרטי ולא של רשת זה לא נכון. המקום שאנחנו נמצאים בו פשוט מאד. מלוכלך. מקלחות לא נקיות ואין מקום נעים לשבת עם חשמל. מה שקיים בכל הקמפינגים האחרים. ולבסוף הרכיבה לאחר יום ארוך פשוט מתישה.  גם זה משהוא שאנחנו נשפר בימים הקרובים. אנחנו נמצאים דרומית ל – Oakland City על כביש 41 לפני המפגש שלו עם 64.

המשך יבוא
יום טוב

גבי

—————————————————————————————

עריכה-יוני. כל הזכויות C לצילומים ולסיפור שייכות לגבי פלקסר

—————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: הרפתקאות and כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה