אזרבייג'אן השער לעולם השלישי
![]()
אלעד מגיע (מעכשיו סולו) לאזרבייג'אן. הנה הבלוג שלו כאן
שוטרים מושחתים , חום בלתי נסבל ומעבורת נעלמת
27 ליולי 1000 , אני מתייצב בשגרירות אזרבייג'ן בטביליסי בתקווה לקבל את הויזה .
כבר בשבוע שעבר בשל העיכוב במתן הויזה והעובדה שאני צריך להמתין בטביליסי את כל סוף השבוע , אני מתחיל לחשוב על לוותר על מעבורת מבאקו באזרבייג'ן לאקטאו בקזחסטן , ועל לרכוב את כל הדרך מסביב תוך כניסה לרוסיה .
חישובי מרחק מראים לי שכדי להגיע לאותה נקודה בקזחסטן אצטרך לרכוב 1600 ק"מ מסביב לים הכספי , וכי הרכיבה שתכלול את המעבורת תארך סביב ה 900 ק"מ .
בסופו של דבר אני ממתין בטביליסי וביום שני בבוקר מתייצב שוב בשגרירות . הפקיד מסמן לי כי הויזה עדיין לא אושרה ואומר כי אם אבוא ב 1600 , הויזה כנראה תהיה מוכנה . המשמעות היא עוד לילה בטביליסי מכיוון שמנסיוני עם מעברי גבול , הגעה בשעה מאוחרת יכולה להיות טעות מרה.
בשעה 1600 אני מגיע ומקבל לשמחתי את הויזה , ובדרך למלון קונה מים ופירות שיספיקו לרכיבה של מחר , אני מתכנן לחתוך את אזרבייג'ן בשני קיטועים ובאמצע הדרך לחתוך לאזור אגם גויגול ולישון באוהל .
בבוקר אחרי אריזה זריזה של הציוד , אני עולה על האופנוע לכיוון מעבר הגבול האזרי , ואחרי רכיבה קצרה מגיע אליו .
אם רק הייתי יודע שמהרגע הזה מתחיל אחד הימים הקשים שהיו לי בטיול , לבטח הייתי מסתובב ורוכב מסביב את כל הדרך ..
בכניסה למעבר אני עוקף את טור המכוניות והמשאיות , חייל אזרי מסמן לי ואני מתקדם לעבר השער. אני מגיע אליו הוא מסתכל עליי , אני מתסכל עליו .. נו אח שלי ? רוצה לפתוח את השער או לא ..?
עגל .
אני מבקש ממנו להיכנס והוא פותח את השער .
מגיע לעמדה של החתמת הדרכונים והמכס , חם בטירוף , אני מתבשל בתוך המעיל והקסדה .
פקיד עובר לידי בהליכה וזורק לי באוויר "טרנזיט לטורקמניסטן?" , לקזחסטן אני מתקן אותו ..
אני מול העמדה של החתמת הדרכונים , הפקיד בפנים יושב ומסמס בטלפון שלו בזמן שכולם מחכים .. אחרי כמה דקות הוא מסביר שאין מחשבים וצריך להמתין , אני נרגע קצת ואומר לעצמי שאני צריך להיות יותר חיובי , ושמעבר גבול הוא תמיד קוץ בתחת .
מפה לשם אחרי עוד שעה של המתנה וחזרה לאחור כדי לצלם את לוחית הרישוי של האופנוע אני מקבל חותמת בדרכון , ואת האישור לאופנוע .
הפקיד (ששאל אותי קודם לכן בדרך אגב אם אני עושה טרנזיט) מדגיש לי כי לי יש ויזה לחודש , אבל לאופנוע יש ויזה לשלושה ימים . התחלנו ..
אני מנסה להבין מה הבעיה , ונאמר לי כי בשל העובדה שהאופנוע ישן ובגלל שאמרתי שאני עושה טרנזיט, 3 ימים יספיקו לי . בא לי לתלוש את השערות מהראש , הבחור שאל שאלה אגבית בלי באמת לברר מה אני צריך , וככה קיבל החלטה מהותית עבורי .
אני מנסה להסביר כי 3 ימים לא יספיקו לי בשל העובדה כי המעבורת לא יוצאת בזמנים קבועים , והבחור אומר שאי אפשר לשנות את האישור עכשיו וכי אם ארצה להאריך עליי ללכת לנמל בבאקו ולבקש אישור . אני מנסה עוד כמה פעמים לשכנע , ולא מצליח ומרים ידיים .
הולך לאופנוע ועושה חשבון מחדש.. משמעות הדבר היא שעליי לרכוב ישירות לבאקו ע"מ שלא לבזבז זמן , ולנסות לתפוס את המעבורת כמה שיותר מהר . מד מרחק מהמעבר לבאקו 520 ק"מ , ואני אחרי רכיבה קצרה של 60 . ז"א שבסוף היום אעמוד על 580 ק"מ רכיבה . לא פשוט . קדימה לדרך .
אני מגיע לשער היציאה מהמעבר עומד שם חייל שכנראה כבר נשרף לו המוח מלעמוד בשמש , הבחור מנסה להסתלבט עליי , כאילו שיש לי סבלות , הוא נותן דפיקה על הקסדה ומקבל בתמורה דפיקה חזרה על הראש שלו ומתעצבן , אני מרגיע אותו בלחיצת יד וחיוך שלא בא לי לתת לו , והוא מחזיר אותי אחורה כי חסרה לי חותמת .
משלים את החותמת וחוזר בחזרה , אחרי שהוא בודק שוב את כל המסמכים בקפידה כאילו בכלל מעניין אותו , הוא "עושה לי טובה" ופותח את השער , אני עושה לו פרצוף מזלזל ויוצא מהשער בדהירה .
עכשיו צריך לתת בגז כמה שיותר , אני עושה חשבון שברכיבה כמעט רציפה אני מגיע לבאקו תוך בערך 9 שעות .
מסתכל במראה- משטרה מסמנת לי לעצור . נו מה עכשיו ?
יורד שוטר מהניידת , אומר לי לבוא איתו . אני יורד מהאופנוע והשוטר מסביר לי שחציתי קו לבן , אני מתחיל להבין מה קורה ועושה את עצמי לא מבין , אחרי כמה דקות השוטר אומר לי גם שרכבתי על 130 קמ"ש , ואני מתחיל לאבד את הסבלנות , חם לי , אני מזיע , כל מה שאני רוצה הוא שיעזבו אותי בשקט , והבנזונה הזה מנסה להפיל עליי תיקים , כד לקבל שוחד . נבלה.
אני מתווכח איתו , והוא מבקש ממני להיכנס לניידת כדי לנסות להלחיץ אותי עוד , אני אומר לו שאני לא הולך איתו לשום מקום ושאם יש לו בעיה איתי , שירשום לי דו"ח . האדיוט אומר לי שאני צריך לשלם במקום על העבירה שעשיתי , ואני אומר לו שאם הוא רוצה הוא יכול לרשום לי דוח אותו אשלם בבאקו . בשלב הזה אני מבין שאין לו יותר מדי מה לעשות אלא להמשיך לנסות להפחיד אותי , ואני מחליט להמשיך עם קו נוקשה כדי לא לתת לו תחושה שהוא יכול להפחיד אותי . הליצן מוציא משהו שנראה כמו דו"ח ועושה את עצמו ממלא כל מיני פרטים , השוטר השני יושב ברכב ועושה כל מיני פרצופים של איש חשוב . מפה לשם הבחור מנסה עוד כמה הפחדות לא מועילות וכל מיני פרצופים , ולבסוף מתייאש , אני קולט את נק' השבירה שלו ואומר לו שעדיף שפשוט יעזוב אותי ויתן לי ללכת . אחרי בערך 40 דק' של מו"מ שני המטומטמים עוזבים אותי ואני מטיס את עצמי כמה שיותר רחוק – מושחתים .
בדרך אני כבר מכוון את עצמי כך שבכל מחסום משטרתי (ויש הרבה כאלו) אני נצמד למשאית מהצד הנגדי כדי שתחצוץ ביני לבין המשטרה .
שעה מאוחר יותר עוצר אותי שוב שוטר במחסום , ואומר לי "רדאר רדאר" אני מקבל חום שוב ומבין ששוב מנסים לקחת ממני שוחד . השוטר מבקש ממני לרדת מהאופנוע ולהיכנס איתו לחדר במחסום. אני עושה את הכל לאט בתקווה שירד ממני , בחדר הוא מתיישב מול מחשב , גם עם ארשת פנים רצינית , כאילו שאני העבריין הכי כבד שתפס בחודש האחרון (באותו זמן שאר הנהגים כביש נוהגים כמו אינדיאנים שרופים אחרי עדר ביזונים..) .
הבחור מסביר לי שנסעתי מהר מדי ו"תפסו" אותי ברדאר , ואומר שאני צריך לשלם , באותה שניה נכנס גם שוטר אחר דובר אנגלית , אני אומר לו שאם יש להם בעיה איתי , שיתנו לי דו"ח ואני אשלם בבאקו ,השוטר אומר שאין בעיה ושבינתיים הרשיון שלי ישאר אצלהם .. מנסים להפחיד , אני אומר לו שלא מעניין אותי מה הוא אומר ושאם נסעתי מהר שיכתוב לי דוח , אני ממשיך באותה מנטרה בלי לסטות ממנה במילימטר והבחור מבין שאין סיכוי שיצליח לחלץ ממני משהו . בשלב הזה הוא כבר מבקש שאשאיר לו משהו לפני שאלך , לא יאמן , הדבר היחידי שאני מוכן להשאיר לנבלה הזה הוא סטירה מצלצלת באמצע הפרצוף , אבל אני ממשיך לשדר שאני רוגע ושלא אכפת לי , ובסוף משוחרר בלי כלום .
אני עולה על האופנע בתחושה כל כך מגעילה שכל מה שאני חושב על אזרבייג'ן עכשיו הוא שזו מדינה מסריחה ושחבל שנכנסתי אליה . חולרות , לא מבינים כמה נזק הם עושים לעצמם.
אני ממשיך לרכוב כל היום , מסביבי נוף מדברי מזכיר קצת את הערבה בארץ , ואני מקבל התקף געגועים לטיול של שבת עם הג'יפ בדרום . ככה זה כשרע , אתה עורג לרגעים הטובים בבית .
הקסדה , ששימשה עד עכשיו את יוליה , לוחצת לי בטירוף על האוזניים ובכל פעם שאני עוצר להוריד אותה כואב לי בטירוף .
אני דוחף את עצמי לקטעי רכיבה של 100 ק"מ ומנסה לעצור כמה שפחות , במיוחד לאור העיכוב בזמן באדיבות משטרת אזרבייג'ן האדיבה .
באחת העצירות אני יורד מהאופנוע לקנות מים קרים , אני עוצר בכוונה במקום שאין בו כמעט רכבים , לא בא לי שידברו איתי ויתחילו להציק לי .
10 שניות אחרי שאני עוצר אני מוקף בחמישה מקומיים שלא מפסיקים לשאול שאלות ולהתעניין באופנוע . אני מיואש , כבר לא אכפת לי .
החבר'ה כנראה קולטים שאני גמור ומיואש , מושיבים אותי ומביאים תה וסניקרס . אני מתעודד טיפה ואנחנו מדברים בעירוב של אנגלית וסימני ידיים . אני מפרק את הרפידות הפנימיות של הקסדה וחותך אותן כך שלא ילחצו לי על האוזניים ואחרי 10 דק' עולה על האופנוע , נפרד וממשיך לרכוב .
עוד מחסום , שוב עוצרים אותי , מגיעים שני שוטרים , אני כבר בעצבים ומצפה לעוד הצגה , השניים מגיעים אליי בחיוך שואלים מאיפה ולאן נוסע , ומשחררים אותי בלחיצת יד . כנראה שלא כולם רעים .
אני מגיע לבקאו בשעה 2200 לערך , חורג מההגדרה שלי של לא לרכוב בלילה , נכנס לעיר ומנווט ישירות אל הנמל . בשער הנמל שני שומרים עושים בשבילי בירור ואומרים לי שהלילה אין מעבורת ושעליי לשוב למחרת בשעה 0900 .
אני עומד בכניסה לנמל , השעה כבר 2230 , מותש מיום של כמעט 600 ק"מ על אוכף האופנוע , ועכשיו צריך לחפש מקום לישון בו .
אני מעריך שאוהל על החוף כככה"נ ימשוך את השוטרים ה"אדיבים" ואני יוצא לסיבוב מלונות בעיר , באמצע הסיבוב נדלקת לרחמים נורת חום מנוע ואני מאבד את רסיסי האנרגיה האחרונים שיש לי ..
אחרי שיטוט חסר תועלת אני נשבר ונכנס למלון של 40 דולר ללילה רק כי כבר אין לי כוח לכלום , בלובי אני מבקש מפקיד הקבלה מים קרים ופתאום קולט שכל היום אכלתי רק שתי בננות ואפרסק .
אני מתקלח ומתמוטט למיטה מודאג מההתחממות של רחמים .
בבוקר אני קם , בקושי מצליח להתיישר , הגב הורג אותי , אני אורז את הציוד ועולה על רחמים .
דבר ראשון – לנמל כדי לראות אם יש מעבורת .
אני מגיע לנמל ופוגש שם את סטפן – בחור רומני שמטייל בעולם כבר משהו כמו 6 שנים ברגל שמחכה גם הוא למעבורת לאקטאו . אנחנו מתבשלים עד השעה 1200 אז מגיעה הפקידה למשרד הכרטיסים , כבר בכניסה למשרד היא אומרת לנו שאין מעבורת היום ושאתמול בלילה יצאה ספינה אחת , בלי התראה מוקדמת , אנחנו מחליפים פרטים ופתאום היא מתחילה לדבר איתי בעברית , מסתבר שהיתה תקופה מסויימת בארץ והעניין מצחיק את שנינו , סטפן המיואש מנסה למנף את העניין באופן לא כל כך חינני ואומר לה שעכשיו היא חייבת לעזור לנו , מה שכמובן לא מחדיר בה מוטיבציה מיוחדת .. אנחנו מחליפים מספרי טלפון וקובעים לעמוד בקשר ב"ווטסאפ" . ויקה מבטיחה לעדכן בכל חדש ואנחנו נפרדים .
סטפן מסביר לי באיזה מלון הוא נמצא ואנחנו קובעים להפגש שם מאוחר יותר כדי לאחד כוחות בעניין המעבורת .
אני יוצא מהנמל תופס נהג מונית ושואל אודות מוסך לאופנועים , הנהג מוביל אותי באף למוסך של מישהו שהוא מכיר , ואנחנו מגיעים למין כוך של מוסכים קטנים מאחורי שכונת מגורים בעיר .
אדיל יוצא מהמוסך שלו ומברך אותנו לשלום , עומד מול רחמים ומסתכל עליו כאילו מדובר בעב"מ .
אני מתחיל להתייאש ואומר לעצמי שאין מצב שאני נותן לו לגעת ברחמים . אדיל אומר לי שאחיו הוא מנהל המוסך של הארלי דיווידסון בבאקו ומדבר איתו בטלפון , אחיו אומר לו שיגיע בעוד כשעה לראות את האופנוע .
אני עושה חשבון ואחרי כמה בדיקות זריזות מבין שהבעיה כנראה מסתכמת בתרמוסטט תפוס , אני שואל את אדיל אם אני יכול לעבוד על האופנוע אצלו במוסך בצל , והוא אומר לי שאין שום בעיה , אני מתחיל לפרק את רחמים כדי להגיע לתרמוסטט , תוך שיחה עם אדיל וחברים שמגיעים למקום לאט לאט , על הדרך אדיל מספר לי אודות ההיסטריה שלו על אופנועים ועל הטיולים שעשה באירופה כשהיה צעיר . מראה לי את הצלקות על הרגל שלו אחרי תאונת אופנוע ואת אופנוע האוראל שהוא בונה .
אני מגיע בנתיים לתרמוסטט ומגלה שאכן הוא תפוס , אני מוציא אותו החוצה וסוגר את המכלול בלעדיו , גם ככה חם פה כל הזמן ואין לתרמוסטט יותר מדי חשיבות .
אחיו של אדיל מגיע ועל הדרך עושה כמה בדיקות נוספות של משאבת המים ושל האופנוע בכלל , הוא אומר שהכל בסדר ושאני יוכל להיות רגוע .
בסופו של דבר אני עומד שם עם חבורה של 5 חבר'ה מעבירים חוויות וצוחקים על החיים , אני מקבל טיפים להתמודדות עם השוטרים המושחתים , ונפרד לשלום .
אני קולט פתאום שלא צילמתי כלום ביומיים האחרונים , כנראה בעיקר בגלל שהייתי עצבני ולחוץ , אני שולף את המצלמה ומצטלם עם החבר'ה במוסך .אחר הצהרים אני מגיע למלון ופוגש את סטפן ועוד כמה חבר'ה מגרמניה בלגיה ושוויץ . אני אוכל ארוחה ראשונה מאז אתמול בבוקר ונרגע מעט .
בערב יוצאים לשתות בירה , סטפן מתגלה אט אט כטיפוס טרחן מעט , ואני מבין שאני צריך לשמור אותו במרחק הנכון .
בינתיים אני ממתין למעבורת בתקווה שתצא כמה שיותר מהר לקזחסטן .
![]()
————————————————————————————–
כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאלעד לוי
————————————————————————————-
מאת: יוני ·
קטגוריות: כללי ·
