"על האופנוע צפונה"

בשנה שעברה דייויד יצא לדרך המשי וחזר עם סיפור דרך נהדר ועשרות מעריצים. השנה הכיוון הוא צפונה לנורד קאפ בנורבגיה. יחד איתו יצא גם דורון בורנשטיין

השנה מביאה עמה הרפתקה חדשה.
5 ביוני 2019

עולים צפונה עד ל נורדקאפ Nordcap, בצפונה של נורווגיה, שלל מדינות, תרבויות ונופים מרתקים, בניגוד למסע מזרחה, כאן הציוויליזציה זמינה למלך הכביש, GS 1200 BMW אשר נותר מבוייש משהו בהמתנה בשנה שעברה.
ידידי Doron Bornstein הצטרף אלי למסע , גם הוא רוכב על אופנוע זהה.

התכנית היא לטפס מיוון לבולגריה, רומניה, הונגריה, סלובקיה, פולין, ליטווניה, לטביה, אסטוניה, רוסיה, פינלנד, נורווגיה, שוודיה, דנמרק ומשם עדיין לא ברורה הדרך חזרה.

אספנו את האופנועים ב 3 ליוני, הנמל בלבריו היה עמוס באופנועים ישראלים, כולל ה DR650 שהיה איתי במזרח ועבר לידיו של Nimrod Sadot שיוצא השנה גם הוא לדרך המשי.
Noam Razi, Ron Kesteher חוזרים משבועיים ביוון ואלבניה ויש תמונה קבוצתית למזכרת.

Gadi Ramon אירח אותנו בפנינת החמד שלו ב Pigadion יומיים, כך שהספקנו לטייל ולרכב בסביבה מקסימה.

Mount Othrys שם גרו הטיטנים שקדמו לאלים היוונים היה יעד חובה לדורון, טפסנו אליו בגשם שוטף, דורון הרגיש אנרגיות חזקות ואני הרגשתי רטוב לגמרי 😀 אתרי ארכאולוגיה מדהימים בסביבת סלוניקי
Pella, Vergina ועוד, סביבה מרתקת, עשירה גם בהיסטוריה יהודית.
חלומות נועדו להגשמה.

על האופנוע צפונה" 2

"בולגריה יפתי".ארץ הניגודים, נופים מדהימים, עושר טבעי, מים, ירוק עמוק, הרים גבוהים, מישורים חקלאיים ללא קץ, עושר של מעטים אל מול עוני מרוד בפרובינציה הכפרית,

ערים מתחדשות ודגש על ריכוזיות יתר בבירה סופיה.

אין סכוי למצותה במספר ימים, נגענו בפנינים, התענגנו על מסלולי רכיבה עתירי פיתולים בדרכים ההרריות, על המזון המשובח והזול והאנשים מסבירי הפנים אם כי בבולגרית בלבד 😀.
בולגריה עמוסה באנדרטאות, רובן מציינות את גבורי האומה,

 

קורבנות מלחה"ע השנייה ועוד קודם לכן בקרבות השחרור מהאימפריה העותמנית, כל האנדרטאות מוזנחות בצורה מבישה, מאד אופייני למדינות הקומוניסטיות לשעבר שהתמערבו.
מחוזות שלמים ניזונים מדגי הפורל, זזת ימינה שמאלה יש בריכות לגידולם, בכל נהר או אגם, לדעתי אצל הבולגרים, גם באמבטיה בבית שוחים פורלים 😀.
לא פקששנו את מנזר Rila, מערת Yagodina, ערים יפות

וכמובן בילינו לילה ב Motocamp Bulgaria (למעלה כאן) ב Ruse, אכלנו לסיום דגים במסעדה צפה על מימי הדנובה, חומה ולא כחולה, העברנו למצב dynamic ובמהלך זריז יחסית חצינו לרומניה. מעבר חלק ומפתיע.

חלומות נועדו להגשמה.

"על האופנוע צפונה" 3
רומניה – מקום לחזור אליו.

המיתוסים התנפצו ברעם.
1. רומני גנב – יצאנו מרומניה שלמים וללא כל חוסר.
2. רומני תמיד עם שרשרת וצמיד זהב – כלום, כנראה היהודים לקחו את כל הזהב איתם ארצה 😉
3. קבב רומני מלא תבלינים ושום – לא מצאתי כזה, הקבב היה בשר משובח, לא עמוס בתבלינים, כזה שלא נזכרים בו שעות לאתר הארוחה.

ועוד ועוד.

מעברי ההרים הקלאסיים מדהימים. טראספארגאשן (למעלה כאן) היה סגור מק"מ 104, גם הדרך עד למחסום וממנו חזרה היתה יפיפיה.

קבב מדהים במסעדה רומנית קטנה, אף מילה באנגלית אבל הכל עובד.
טרנסאלפינה בגשם שוטף שרק העצים את החווייה, תענוג אמיתי.

נופים מתחלפים, אופנועים מכל אירופה והסיום בסיביו המפתיעה ביופיה , היה מושלם.
ספסל העץ בכניסה לכל חצר בית בכפר, הוא בעצם מוסד.
רוכבים בהמון כפרים שנותרו מאחור, בעלי הבית ובעיקר זקנות כפריות יושבות להן שעות בחוץ ומתבוננת בכל מי שעובר ברחוב הראשי.

ככל שהכפר פרמטיבי יותר כך צופים ביותר יושבי ספסלים.
ויתרנו על הבירה בוקרשט, קשה לעמוד בלו"ז המסע אם לא מוותרים פה ושם.

הרומנים היו נעימים וחמים מאד, המון "פנסיונים" פשוטים בכל פינה.
סכום, מאד אהבתי, אוכל מעולה, טבע מדהים, אנשים טובים והכל בעלויות שאינן גבוהות.

חייב להשלים את רומניה ולעומק.
חלומות נועדו להגשמה.

–
הונגריה בקטנה – זה ממש לא נחשב ביקור.
הונגריה אחרת ושונה.
מרגע חציית הגבול להונגריה הסתיים הברדק הרומני, לא שאיני מאוהב בו אבל זהו, תם פרק.

”
הכל אסתטי ומסודר, הכבישים, הבתים הכפריים, הנהיגה מוסדרת ומפוקחת והמצערת נרגעת, במיוחד בקווים הלבנים האלה….
התכנון היה לגעת בחלקה הצפון מזרחי של הונגריה, עיר המחוז הינה דברצן.
עיר אוניברסיטאית, הכל סביבה, כ 400 סטודנטים ישראלים שלומדים רפואה יחד עם שלל סטודנטים מרחבי העולם.
אינפורמציה מפורטת קבלנו מסטודנט ישראלי אותו פגשנו בסטארבקס המקומי עם אביו, הם לא היו לבדם, היו עוד שתי משפחות אברכים ישראליים, יותר עברית מכל שפה אחרת.
יריד ספרים במדרחוב,

תחושה של תרבות ברחוב, נימוס הונגרי.
בבוקר רכיבה לא ארוכה וחצייה ל סלובקיה.

תם פרק הונגריה, קצרצר, לא ממצה וגם לא נחשב בקור.
חלומות נועדו להגשמה.

"על האופנוע צפונה" – 5
סלובקיה – קומפקטית ויפיפיה.

הסכם שנגן והגבולות הפתוחים, העבירו אותי בפעם הראשונה במסע את הגבול בין הונגריה ל סלובקיה כמעט ללא שהרגשתי.
הנוף משתנה, הרי הטאטרה הנמוכים היו הראשונים בתור, ובהמשך הגבוהים שמעבר להם שוכנת פולין.

הרגשה נעימה ורוגע בכל מקום. נוהגים בד"כ בהתאם לחוקים, משטרת תנועה פעילה 😉, ספרו לי כאן שהם מקבלים בונוסים עבור דו"חות.

ערים עתיקות משוחזרות ושמורות מאד, טירה עתיקה עם טיפוס אתגרי.

בפעם הראשונה בחיי זכיתי להנחת senior בכניסה לאתר, צחקתי פנימה וחשבתי שרק אצלינו מחכים שתהיה זקן מרוט כדי להתחשב בך.

למרגלות הטאטרה נתקלנו בהמון רוכבי אופניים, צועדים וטרקיסטים מכל המינים, משפחות שלמות מתנפלות על מסלולי ההליכה בהרים, אלה שעם בוא הקיץ נחשפו משכבות השלג.
אתרי סקי, פארקי מים והמון אנשים תאבי חיים וטבע, מאד אהבתי.

עונת טיולי בתי הספר בעיצומה כאן, כיתות כיתות הם מתייצבים באתרים השונים, נחמדים, שומרי סדר, והרבה מורים צעירים, יש כבוד למקצוע החשוב.

לא נכנס לפוליטיקה באף מדינה,גם לא כאן, אבל המדינה והאנשים נחמדים וסלובקיה זוכה אצלי לציון גבוה ועם פוטנציאל לחזרה.

בטיפוס על הטאטרה עקפנו בשיא הגובה 3 קטנועי למברטה עתיקים,

נתנו פייט רציני ובהמשך נפגשנו, הסתבר שיש בזאקופנה – פולין כינוס למברטה שנתי, כ 1000 כלים מרחבי אירופה, תמונות בהמשך כמובן כי איך אפשר לוותר 😀
חלומות נועדו להגשמה.

"על האופנוע צפונה" 6
פולין (פולניה) – ארץ לא לנו לעולמי עד.
פוסט שונה משהו.
זהו לי בקורי הרביעי בפולין.
לפני 30 שנה ליוויתי משלחת נוער לסיור בכל אתרי השואה.

שנתיים אח"כ, בערוב ימיו, הסכים אבי לעשות בקור שורשים איתי ואחי,גם כאן בקרנו בכל אתרי השואה הקלאסיים ואיתרנו את מקומותינו הפרטיים, מקום הולדתו , בתי הספר, מקום עבודתו ועוד.
הבקור השלישי היה נסיעת עסקים ב 2010 בה פגשתי אנשי עסקים מקומיים בוורשה .
בראשונה חוויתי עמוקות את תולדות וסבל עמנו בשואה, תוך מתן דגש פנימי להיסטוריה הפרטית.

בבקור השני, המשפחתי, חווינו עם אבא את תחושותיו, בכיו, רגשותיו, אך יותר מכל את תחושת הניצחון הפרטי שלו והכללי של עמנו.
הנה הוא עם שני בניו, גאה, מסתובב בארץ לא מפותחת ללא חשש ומורא והשגיו מנצחים את זיכרונותיו הקשים.

בבקור העסקים השלישי, מעט הפולנית ששמעתי חזרה אלי, בארוחת הערב אותה ארגנו החלו לשתות ולצחוק ואני פשוט לא יכולתי לסבול אותם בדמייני מיהם, מי משפחותיהם והיכן היו בימים האפלים ההם.
המסע הפעם חייב אותנו לחצות את פולין, ערב החצייה חשתי עד כמה זה מיותר עבורי.

אולי בהשפעת מותה של אמי לאחרונה, היא שחוותה על בשרה בדרך הכי קשה את תלאות הנאצים ושותפיהם הפולנים, היא ששנאה את האחרונים יותר מהצורר הנאצי.
נגררתי פנימה בקושי רב כאשר משימה אחת לבצוע עמי, בקור בכפר/עיירה בה נולדה אמי Stochek הצלחתי למצוא גם אנדרטת זכרון קטנה בפאתי הכפר, ובקור בכפר בו הפולנים ששמרו תמורת ממון רב על אחיה, הרגום לאחר זמן קצר.
Wengrow. המון דברים הפריעו לי הפעם, כעסתי על הארץ שהתפתחה כ"כ, על הצעירים הרבים שחיים היטב, חלקם אפילו נחמדים, על מפגשים עם יהודים שחווים אנטישמיות ונשארים כאן כשראשם מורכן ועוד ועוד.
החלטתי לא לשוב לאתרי השואה הקלאסיים, לא חשתי צורך בכך. לא צילמתי תמונות נוף יפה ו/או מבנים מרשימים, אנשים חיים ועוד.
תאטרון האבסורד הזה בא מבחינתי לידי ביטוי בביאליסטוק, עיר בה התקיימה קהילה יהודית בת כ 60 אלף איש וכולה הושמדה. בעיר בה הפוגרומים חזרו ונשנו לאורך ההסטוריה, בעיר בה נשרפו למוות בבית הכנסת 3000 יהודים, בעיר הזאת המחזה הסוראליסטי פשוט הדהים אותי.
בככר העיר, פסטיבל מוסיקה יהודית, על הבמה מוזיקאי יהודי אחד, זמרת פולניה מנסה לשיר בעברית, פולנים שיכורים מרקדים לפני הקהל לצלילי המוזיקה, בדוכן בצד, תור ארוך של פולנים ממתין לקבל, אוזן המן, מצה וחתיכת קוגל יהודי.
מאחורי הבימה הצבא הפולני פרש כלי מלחמה, משגר קטיושות, תותח מתנייד ותערוכת נשק, נושקת לתערוכה, הבזיליקה הענקית של מריה, מלאה עד אפס מקום במאמינים, בוגרים והרבה צעירים, זה המקום ממנו יצאו בזמנים רעים המונים מוסתים לטבוח ביהודים.
מחר אני לא כאן.
יוצא עם מועקה גדולה ועם מחשבות נוגות על היהודי הנודד, זה שתמיד חי בחצר האחורית של עם אחר, שתמיד היה ונשאר זר, על הוורסיה העכשווית של הישראלי הנודד, זה שמשאת נפשו דרכון אירופאי ושוב לחיות בקרב עם אחר אשר לעולם יראה בנו יהודים, זרים, פרזיטים וכל השאר.
מקומינו בארץ שלנו, ישראל, חובה עלינו לשמור על הנכס הזה מכל משמר, פנימה והחוצה.
זוכר ולעולם לא סולח.
מחר אפנה את מחשבותי להמשך המסע.
חלומות נועדו להגשמה.

"על האופנוע צפונה" 7
ליטא / ליטווניה – לא סגור עליה.

יש לה זכות גדולה לליטא, אליה יצאתי מפולין וסגרתי פרק.
החברות בהסכם שנגן ובאיחוד האירופי נוח מאד לחוצי המדינות, שלט שמזכיר לך ותו לו.
המוטיב הדתי הבולט בכל המדינות אותן חציתי עד כה, חוזר ונשנה גם כאן, הישובים בנויים סביב הכנסה, הקתדרלה אם יש והכל צלוב כאן.
Kaunas קובנה עיר מתחדשת,

מבנים עתיקים שחודשו, בתי קפה ומסעדות בלב הרובע העתיק, העיר היתה יפה,

מתומצתת ובזה הסתיים ספורה.
ביציאה מהעיר מתחיל הספור של ליטא, חקלאות, ועוד חקלאות,

שדות חיטה ודאג גידולים ללא קץ, מטופחים בצורה מעוררת השתאות.
הדילר המקומי של ג'ון דיר מחזיק בחצרו 10 קומביינים חדשים ומבריקים, ואם הוא מביא אז הוא גם מוכר.
ממש אסם תבואה ענק שהזכיר לי תמונות משנה שעברה באותה עת, ברוסיה.
הבתים אומרים הכל.

המון ישובים ישנים, בתים מעץ מטים ליפול, באמצע הכפר 3 בלוקים של שיכון סובייטי קלאסי, סתם נטועים שם ללא טעם וריח.
עברתי את ליטא בחטף יחסית, ארוחת צהריים מאוחרת, שתי נקניקיות עם תוספת וכוס בירה, 4.5 אירו, כן זה המטבע החוקי כאן וזה נוח.

גבעת הצלבים אתר מטורף, התמונות תדברנה בעד עצמן.

אלפי צלבים תקועים באדמה ובכל יום נוספים חדשים. האמת היא שקשה לי עם המוטיב הדתי הנוצרי הכ"כ עמוק אליו נחשפתי כאן ובמקומות נוספים.
בשעה מאוחרת, יש אור מלא עד 23:00, עצרתי במכולת מקומית, קצת צידה והתמקמתי בקמפינג נחמד.

הבלטיות בנויות לרוחב😀 סגרת מצערת והופ עברת מדינה.
חלומות נועדו להגשמה.

"על האופנוע צפונה" – 8
לטביה – יפה וחזקה.

הרכיבה בבלטיות, מדרום לצפון חוצה גבולות במהירות מסחררת.
המעבר הרצוף ביניהן גורם לי להשוות ביניהן, אני עושה זאת בפרמטרים השוואתיים אישיים ולא אוניברסליים, כגון תל"ג, הכנסה לנפש וכדומה.

מראה עיניים בעיקר, מחירים לארוחות, איכות השרותים השונים, הבתים, המבנים, כמות שרידי הממשל הקומוניסטי, הטכנולוגיה בחקלאות, מידת הציות לחוקי התנועה, איכות הכבישים ועוד ועוד.
אני כותב כעת אחרי יומיים באסטוניה, שהיא הפוסט הבא, אבל יכול לומר כי לטביה מסתמנת כמנצחת והחזקה בין השלוש.

ריגה בעלת מרכז משוחזר ומשופצר, יפה ביותר.
ספינת תענוגות, עמוסה באלפי תיירים אמריקאים, עגנה בעיר באותו בוקר, העיר היתה מוצפת בהם, לרגע תהיתי האם ראיתי את קפטין סטובינג ברחוב 😉
כשמשלמים על קפה 3 יורו זה אומר הרבה על העיר.

המכוניות חדישות, פקקי תנועה סבירים, אלגנטיות אירופאית, אין ספק שהיא מדורגת גבוה.

בתום הביקור בריגה יצאתי להגשים חלום, לרכב כמה שיותר, וכמה שיותר קרוב, לחופי הים הבלטי, הצלחתי, אם כי נאלצתי לרכב בדרכי עפר לא סלולות אך מרתקות, "הקדמי" בלשון הרוכבים, שהיה עם סדק קטן, שילם את המחיר, אצטרך להחליפו מחר.
היערות והים הבלטי הם כנראה מטיב מרכזי בחיי התושבים.

חופים שלאורכם המון אזורי שהייה, קמפינגים קטנים, מלונות לא גדולים והרבה אנשים.
לצידי היערות חנו מאות מכוניות, סתם באמצע שום מקום.

הסתקרנתי, עצרתי ובדקתי, הם אוספים פירות יער לסוגיהם, הולכים כפופים במעבה היער עם שקיות ומלקטים.
אהבתי את לטביה, אנשים מאירי פנים, תחושה של סדר מערבי, נעימה.
מחרתיים אכתוב על אסטוניה ממנה אני נהנה כעת.
חלומות נועדו להגשמה.

חלומות נועדו להגשמה.

"על האופנוע צפונה" – 9
אסטוניה – הפתיעה בגדול.
איזו הפתעה נעימה אסטוניה.
בכל חלק שלה בו עברתי נהניתי מאד ורציתי עוד.

היא שונה משתי קודמותיה, ליטווניה (ליטא) ולטביה. האוריינטציה והחיבור שלה הוא צפונה, לפינלנד, היסטורית, תרבותית ואפילו השפה דומה מאד לפינית.
המדינה יפיפיה, עושר של יערות ושטחים חקלאיים, רשת הכבישים בד"כ מפותחת ובמיוחד לאורך צירים חשובים.

עברתי במעבורת לאי Sarremma אל תנסו אפילו לבטא זאת, אין מצב להצלחה 😀 אי מקסים, יערות, חופים, חקלאות ותיירות.
סה"כ כ 20 אלף תושבים ביום טוב, רבים נאלצים לצאת לתקופות עבודה ביבשת ובפינלנד, עקב העדר תעסוקה באי.
מדיניות הממשלה כאן, לאחד משקים לחוות גדולות, פגעה ברבים מהחקלאים, חוות גדולות ומתקדמות רואים לאורך כל הדרכים.

טאלין עיר יפה ובמיוחד הרובע העתיק על שלל המבנים שהשתמרו ושוחזרו.

בסוכנות במוו המקומית טיפלו בי היטב, החלפתי שני צמיגים לאחר שהקדמי ניזוק ברמה מסוכנת והאחורי כבר נתן עבודה.
מנהל מחלקת האופנועים התלהב מהאורח, קבלתי אפילו מתנה שימושית, בנדנה.

בטאלין חבר אלי שוב Doron Bornstein ויחד חווינו מעבר ארוך אבל רגוע משהו, אל תוככי אמא רוסיה במעבר הגבול Narva.
האסטונים, בעיקר הכפריים, אוכלים המון ונראים בהתאם, המנות שקבלתי באי היו ענקיות ובלתי צפויות, אבל טעימות משהו.

את הפוסט אני כותב הערב בסנט פטרסבורג, בה נשהה כמה ימים טרם שנצפין עמוק לכיוון Murmunsk. אפרד לכמה ימים והפוסט הבא יספר על רוסיה, רמז, היתה סופר מעניינת עד כה.
חלומות נועדו להגשמה.

"על האופנוע צפונה" – 10
רוסיה – מרתקת.
מסנט פטרסבורג למורמנסק,
צפון מערב רוסיה.
רוסיה חזקה, עוצמתית ועדיין משמרת יראה שלטונית כבעברה האפל, אתה חש בזאת בכל פינה.
רוסיה עם נופים עוצרי נשימה, יערות עד, אגמים, ימים, מפרצים, נוף ללא גבולות.
ערים מרכזיות מטופחות ומושקעות, היסטוריה, תרבות וקידמה.

רוסיה זנחה את הפריפריה, ערים עיירות וכפרים שהיוו כוח אדם למפעלי ענק קפאו במקומם, מתפוררות, עוני, דלות ועולם ישן, צעירים שנטשו וזקנים חסרי כל, תמונות קשות.
מחנות צבא נטושים או ישנים, שדה תעופה צבאי נטוש, הנגרים חלודים מכוסים בעשבי בר ומיג 23 מוצב לראווה בין בתי השכונה שהיתה מגורי המשרתים בבסיס הסמוך.
ברוסיה של הפריפריה כולם חיילים, כולם לבושים בבגדים מנומרים.
הרוסים אוהבים לדוג, אוהבים קמפינג וחיים הרבה מחוץ לבתים ולדירות הקטנות.
אנדרטה זה שמה השני של רוסיה.

בכל פינה מוצבת אנדרטה או פסל של לנין, אלפי אנדרטאות מנציחות אירועים היסטוריים,

הרבה מאד ממלחהע השנייה, בעיקר ציון עמידתם האיתנה של החיילים והאזרחים אל מול המתקפות הנאציות.
אלמנטים צבאיים, כלי נשק, חלקי מטוסים ועוד, משמשים כמוניומנטים להנצחה.
העם הרוסי והצבא האדום ראויים בעיני להערכה רבה על ההקרבה והנצחון הגדול על גרמניה ובאמת רגשו אותי אתרי ההנצחה הללו.

רוסיה של עושר מופלג בערים הגדולות, מרדף אחרי מותגי המערב ואימוץ הרגלי חיים מערביים, מכוניות יוקרה, תרבות Show off אבל מוגזמת לחלוטין.

חצינו את הגבול מאסטוניה, מעבר של כ 3 שעות, יכולנו לקצר אם הכרנו את הפרוצדורה והזמנו תור מראש.

אף מילה באנגלית, מה שהפך להרגל בהמשך, למעט סנט פטרסבורג, אבל התרגומון האוטומטי של גוגל יסייע ואף יגרום להרבה צחוקים עם המשתתפים.
נכנסת לרוסיה של הפריפריה, הרגשת מיד בשינוי, כבישים עלובים, בתי עץ מתפוררים, עולם שעצר מלכת, עד שהגעת לקרבת העיר הגדולה.

סנט פטרסבורג
עיר מופלאה, נעימה, מעניינת מאד, נוחה להתמצאות ומרוכזת דיה ע"מ לאפשר מיצוי האתרים המרכזיים בהליכה רגלית.
נשותינו הצטרפו אלינו ל 4 ימים וזו היתה מתנה אמיתית, כיף של בילוי משותף וחמצן להמשך לכולנו.
חגיגות סיום הלימודים נחגגו בערב הגיענו, מאות אלפי בני אדם (לא מוגזם!!) זרמו למרכז העיר שהפך לרצף של מדרחובים חסומים לתנועה.
מופע זיקוקים ענק עם אפקטים שמעולם לא ראיתי התחיל בשעה אחת בלילה, גם אז היה עדיין אור יום.
מעל גבי רפסודות שהוצבו בנהר Niva שוגרו הזקוקים במשך קרוב לשעה.
העיר היתה השער למערב עוד מימי הצארים שחשקו בתרבות הצרפתית, האיטלקית, האירופית, סגנונה, אדריכליה ואוצרות התרבות שלה.
מוזיאון ההרמיטאז' הממוקם בארמון החורף שבעיר מכיל אוצרות אומנות מרשימים, אוספי הצארים והמשפחות העשירות, יצירות שנלקחו מהגרמנים במהלך הכיבוש, רובן כאלה שנבזזו ע"י הגרמנים.
אלה בזזו, אלה גנבו ועד היום מתקיימים מאבקים משפטיים.
אתרים רבים נוספים בעיר, אוירה נעימה, אוכל טוב, והופ, שלום לנשים, הצפון קורא לנו.
כביש E105 יהווה ציר הטיפוס צפונה בואכה מורמנסק.
ישנו במעבה היער, בבקתת עץ נחמדה, ישנו במלון קטן לחופי הים הלבן, אל מול האי סלובצקי, האי בו בילה אלכסנדר סולזניצין בגולג המפורסם שהיווה הבסיס לספרו
"ארכיפלג גולג" ובעוד מקומות קטנים ומעניינים לאורך הנתיב.
האוכל של הבבושקות במסעדות דרכים קטנות היה מופלא, פעם אחת המרתי אותו ב KFC, ראיתי את השלט ואיך אתאפק 😀
מעט תחנות דלק לאורך הנתיב, חייבים למלא היכן שיש ולא רק כשצריך, קטעי כביש גדולים בשיפוץ, נסיעה ארוכה בדרך כורכר מאובקת, ים של משאיות ענק והרבה הרבה ק"מ.
ברוסיה במיוחד, ההתלבטות בין ההתקדמות בנתיב למול עצירות הצילום, היא בלתי פוסקת.
לא ברור לי מדוע רוסיה הזאת לא נקראת גם כן ארץ אלף האגמים, יש בהחלט, האמינו ספרתי 😉
חציית החוג הארקטי היתה חגיגה, התמונות ידברו בעד עצמן.
ההגעה למורמנסק היתה שיא, הטמפרטורות צנחו, נכנסנו העירה כמעט ב 2100 ועדיין אור יום מלא.
מורמנסק סיקרנה אותי מאד, ספורי הצי הרוסי, הצוללות הגרעיניות, אוירה של תככים ומזימות סובייטיות.

היא אכן כזאת, עמוסה בהנצחת עמידת העיר במצור הגרמני, לא נכנעה וראוייה לכל ההערכה.
אנדרטת איליושה המרשימה נבנתה להנצחת גבורת העיר.

בסיס איסטרטטגי סובייטי מצפון לעיר לחופי המפרץ סקרן אותנו, ניסינו להגיע לאזור, במחסום צבאי עטו עלינו, כאילו 007 הגיע על אופנוע.
קצת צילומים הבוקר ויצאנו ממנה לעבר הגבול הפיני.
הדרך של כ 350 ק"מ הדהימה ביופיה.

ציר בינות ליערות ואגמים, בכל עצירה הותקפנו ע"י להקות ענק של יתושים, לאורך הדרך נצפו סה"כ כ 15 מכוניות ושני מחסומים צבאיים, הפעם אפשרו לנו לעבור לאחר בידוק ורישום.
מעבר הגבול לפינלנד שומם לחלוטין, למרות שכולם היו בשבילנו, הכל הלך באיטיות אבל נגמר.

יצאנו מרוסיה, תחושות מעורבות, חשתי הקלה מסוימת, האח הגדול ליווה אותי בכל פינה, בכל מקום בו לנו, צילמו את כל עמודי הדרכון שלי (דרכון עם 70 עמודים עמוס בויזות וחותמות מכל העולם), מאידך אהבתי את רוסיה מאד, הנופים הבתוליים והפראיים, אנשים טובים, גם אם התקשורת בעיניים וגוגל, אוכל טעים ועדיין זולה מאד למטייל הזר. הבחירה בנתיב היתה נכונה, נופיו הטבעיים והאנושיים ייחודיים, מרתקים, ובהחלט נותנים טעם לעוד, ולעומק.
אחלה רוסיה שבעולם.

חלומות נועדו להגשמה.
(עם Doron Bornstein
כבר חודש ו 7500 ק"מ.)

"על האופנוע צפונה" – 11

פינלנד בקטנה.
נורווגיה בענק.

תהיתי באשר לנורווגיה, האם היא יפה יותר?
או ארוכה יותר?
התשובה היא כמובן יפה יותר, שכן היא יפה גם לרוחב 😀
אתמול סיימתי שבועיים מלאים בנורווגיה בשייט לדנמרק.
האופנוע על הליפט במוסך במוו נחמד וחדיש בדנמרק, מחליף שמן ופילטר, אז יש זמן לכתוב.
פינלנד היתה קצרה מאד, גשם ויתושים, חצינו מרוסיה חזרה לציוויליזציה, לילה אחד והופ אנחנו בנורווגיה.
גשם, רוח, וקור היו מנת חלקנו בכל חלקה הצפוני של נורווגיה.
הדרך לנורדקאפ ארוכה, מקסימה, משבי רוח חזקים מכים בך בפתאומיות, משאיות שחוצות מולך מטלטלות אותך שבעתיים מהרגיל והרכיבה הארוכה בגשם גם היא לא להיט.
אבל הנוף והיופי עוצרי הנשימה לא נותנים לכלום להפריע.
מזג האוויר בנורדקאפ טריקי מאד ולנו לא היה ממש מזל. במשך יומיים הטמפרטורה היתה סביב 5 מעלות ומטה, גשם, ערפל וים של תיירים שהגיעו באוניית טיולים עצומה.
התמקמנו בקמפינג סמוך, בקתה לשניים קטנטנה, אבל מגוננת.
צילומים עם הגלובוס המפורסם, ביקור בכפר הדייגים הסמוך, זה שנחשב לכפר הצפוני ביותר, ומתחילים את הדרך מטה.

נורווגיה גן עדן לאופנועים, לא בכדי פוגשים המון בכל פינה, הרוב כמובן אירופאים, להם הדרך פשוטה בהרבה, אבל גם מקומיים בטיול של כמה ימים.
הכרויות קצרות, חברויות של יומיים, רכיבות קצרות משותפות והעיקר האהבה המשותפת לרכיבה.
נורווגיה המדינה הכי מתקדמת בכל הקשור לרכבים חשמליים.
כל רכב חדש רביעי שנמכר הוא Tesla, ים מכוניות חשמליות אחרות ותשתית תומכת לטעינה מהירה.
הנורווגים שומרים מאד על הסביבה, מכבדי חוק ובמיוחד הגבלות המהירות, לעיתים זה מטריף, התייחסותם לאופנועים חיובית ומתחשבת, כמו אצלינו בדיוק 😉
בנורווגיה הקמפינג מותר בכל מקום, למרות זאת היא נקייה כבית מרקחת.
אלפי קרוואנים עצמאיים ונגררים מציפים את כבישיה בעונה הזאת. רבים מהנהגים בקרוואנים אינם מנוסים וחווינו לא מעט "כמעטים" בעקיפות שלהם. היתרון הגדול שלהם שכאן הם יכולים לעצור ללילה בכל פינה, מה שנקרא כאן
Wild camping במעבורות השתמשנו למכביר, השיטה מתקתקת להפליא, אחרי שתי מעבורות אתה מומחה ויודע שאפשר לעקוף את כל התור וכך לצאת מהמעבורת ראשון, או גם, איך לעגן את האופנוע עם רצועות בהפלגות הארוכות יותר.
המדינה יקרה מאד אבל בטיול שלנו קצת הורדנו עלויות שכן חלקנו הוצאות לינה ברוב הזמן ואפילו שכנעתי את דורון לישון בקמפינג 😂.
הידעתם שהיטלר ראה בנורווגים את טוהרת הגזע הארי ולכן עודד חיילים גרמנים לחבור ולהינשא לנשים נורווגיות ב 5 שנות הכיבוש הנאצי?
בתום המלחמה נשים אלה נודו ע"י החברה הנורווגית, חלקן אף נשפטו, חלק מהן עזב לגרמניה עם ילדיהן והעניין במשך שנים היווה נושא שבמחלוקת.
רק בשנת 2018 ראש הממשלה הודה שהממשל טעה, והתנצל בפני כל אותן נשים.
נקודות שיא רבות יש בה, קשה לציין את כולן אבל עבורי ה נורדקאפ היה שיא אחד, השני היה דוכן המטיף, Priekestolen
אליו הגעתי אחרי טיפוס רגלי ממושך.

הדרום האיר פנים קצת יותר.

ברגן שנחשבת לעיר הגשומה ביותר בנורווגיה, קבלה אותנו עם מזג אויר שמשי וחם.
אחרי כחודש וחצי בדרכים אחותו של דורון, נילי,

המתגוררת בברגן, העניקה לנו תחושה ביתית אמיתית, אפילו כביסה מהירה וכמובן מיטב התבשילים המקומיים, איך לא, בשר איילים משובח עם תפו"א, משובח!! 🍜.
שבועיים ארוכים טיילנו בנורווגיה, זה במפורש לא מספיק ואפשר בהחלט להעמיק ולהוסיף הרבה טרקים רגליים.
בברגן בילינו יחד בשוק הדגים המפורסם.

בהשוואה ללפני 40 שנה, בביקורי הראשון, נהיה מסחרי מאד, יקר מאד, אבל טעים לפחות כמו פעם.

בצהרי היום בברגן נפרדנו בחיבוק, אני המשכתי בדרכי לסטוונגר ודורון נשאר כמה ימים נוספים למשפחתולוגיה.
כמה מקומות שאסור להחמיץ בנורווגיה לטעמי:
נורדקאפ
דוכן המטיף
נרוויק
איי לופוטן
טרונדהיים
קרחון בריקסדאל
דרך הטרולים
הדרך האטלנטית
ברגן
סטוונגר
ובטח שכחתי עוד אחרים.
קחו בחשבון שהמרחקים, בעיקר בצפון עצומים, כיף עצום לרכב בה אבל לוחות הזמנים מתארכים.
בתקופה הזאת של הקיץ, שעות האור הן 24 שעות בצפון, לא אטמת, לא ישנת.

נורווגיה מתייצבת בשורה אחת עם המדינות היפות בעולם, אני עוד אחזור לכאן על בטוח.

אמש עברתי במעבורת ענקית לדנמרק ומכאן אני ממשיך מנהלתית דרומה לביקור משפחתי בצרפת, משם בגדול דרך איטליה אגיע ליוון, לבריו, שאפשר כבר לקרוא לו נמל הבית 😉
עם ההגעה ארצה אכתוב נתוני סכום וגם כמה מילים על האופנוע האולטימטיבי לטיול אדוונצר מסוג זה
BMW 1200 GS
תודה לשותפי הוותיק לטיולים דורון, כרגיל היה כיף יחד.
אנחנו תיקו לדעתי בסיוע בהרמת האופנוע 😂

חלומות נועדו להגשמה.

—————————————————-

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לדייויד זילברשטיין

————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש 2 תגובות, הוסף תגובה    

איך להתארגן על רכיבה זוגית בגרמניה

הגיע היום האחרון לרכיבה. רכיבה די מנהלתית לכיוון פרנקפורט. הנוף עדיין ירוק ומיוחד, אבל הדרכים מהירות וישרות. בשלב די מוקדם עלינו על האוטובאן, ו"השמחה רבה". נסיעה מנהלתית באזור ה 140 קמ"ש, וההרגשה היא של הזדחלות. מכוניות טסות במהירויות דמיוניות, ועקיפות מזדמנות של משאיות "איטיות" שדוהרות בסביבות ה 120 קמ"ש צריכות להתבצע במשנה זהירות ובתשומת לב מיוחדת.
אני מוצא את עצמי עוקף במהירויות שאף פעם לא הגעתי אליהן, ואני ממש לא אוהב לרכב בהן. אבל הדרך מכתיבה את זה. בדרך, באחד ממקומות המנוחה הפזורים לאורך הכביש המהיר, פגשנו בזוג אופנוענים עמוסי ציוד. כמובן שמייד התפתחה שיחה (מוגבלת מבחינת השפה, אנגלית מעט שבורה של החברה, אבל עדיין אפשרית). מדובר בזוג חברים שעלו כל אחד על אופנועו, ויצאו למסע של שלושה שבועות לכיוון מזרח אירופה. הם הגיעו עד קרואטיה, ועשו דרכם חזרה לגרמניה. תפסנו אותם ביום האחרון למסע, ממש כמה שעות לפני הבית. הקשר המיידי והכול כך ברור הזה, בין אופנוענים, חברים לדרך, הוא פשוט ממלא ונדיר.

הגענו לפרנקפורט, לקראת ערב. הימים הם ימי גביע העולם בכדורגל, ונבחרת אירן משחקת נגד נבחרת מרוקו. רחובות פרנקפורט מלאים אנשים נלהבים שמצטופפים מול מקלטי טלוויזיה ענקיים, והחגיגה בעיצומה. מעט סידורים, ואנחנו בדרך לדנילו להחזיר את האופנועים. בתום המנהלות, מתפתחת שיחה מעניינת איתו ועם החבר'ה שעובדים איתו על אנשים ועל חוויות רכיבה. אנו זוכים למתנה – ספלים עם הלוגו שלהם למזכרת ולא פחות חשוב גם לעזרה בהזמנת מונית לאיזבלה, מסעדה איטלקית סופר מעולה שקרובה למלון שלנו. בהזדמנו זו אני רוצה להמליץ בחום, על Allround motorcycles Frankfurt סוכנות השכרת האופנועים אותה בחרנו. אתר האינטרנט שלהם מאפשר לנהל את כל התהליך בצורה נוחה מאוד. https://www.motorradvermietung.de/frankfurt/en/. החברים בסוכנות (דנילו, טוני) אנשים מאוד נחמדים, מקצוענים ואחראיים. קיבלנו אופנועים במצב מצוין, עם כל התוספות שסיכמנו עליהם מראש, ויחס נהדר. הבחירה הראשונה שלי הייתה F800GS ADV, אבל הסתבר שהאופנוע נמכר, ונקנה במקומו ה F850GS החדש. האחרון פחות התאים למשימה, מאחר והוא בעל מגן רוח נמוך, ופחות נוח לנסיעה ארוכה. דנילו יזם שיחת טלפון, על מנת להימנע ממציאת פתרון דרך מיילים חוזרים ונשנים, בה הוא הציע לי את כל מגוון האופנועים הזמינים ועונים על הדרישות. כזכור, בסופו של דבר נבחר הדוקאטי, גם כמענה הטוב ביותר מהמגוון הקיים, וגם מאחר וחשבתי כי זו הזדמנות מצוינת לבחון את הקנדידט.
תם ולא נישלם. מחר, ב 06:10 יש לנו רכבת לברלין, שם נשהה, יום וחצי, ובלילה, מצפה לנו טיסה חזרה הביתה. לאחר הארוחה המצוינת חזרנו ללילה למלון רילקסה, שם חיכו לנו המזוודות שלנו בסבלנות, (אך בקוצר רוח… שכן הן מאוד רצו להתיידד עם ציוד הרכיבה החדש, אותו הן יישאו הביתה).

דיברנו עם פקידת הקבלה, והסברנו שנעזוב מאוד מוקדם בבוקר. פקידת הקבלה, ראתה כי החדרים המוזמנים כוללים ארוחת בוקר, ודאגה לנו לארוחות מפנקות, ארוזות ומוכנות כבר ב 05:00 בבוקר. גם מונית מתאימה בגודלה, חיכתה לנו, על מנת להכיל אותנו על מטעננו הכבד. אני ממליץ על המלון, השירות והצוות בכל פה. פשוט מופת.

עלויות, חוות דעת וסיכומים:
עלויות : המון אנשים מעוניינים לדעת "אז כמה זה עולה?!! בטח המון!!" אז, נכון זה לא תענוג זול במיוחד, אבל גם לא בשמיים.
עלות האופנוע – האופנועים ששכרנו היו שניהם מהקבוצה שמונה במחיר, במבחר בין 9 ל 1 הקיים להשכרה. המחירים נעים בין 1390 אירו לשבוע עם ביטוח בסיסי לקבוצה תשע (הונדה גולדווינג, אינדיאן צ'יפטיין…) , ו 400 אירו לשבוע, עם ביטוח בסיסי לקבוצה אחד (KTM 125, Honda 125…).
מחיר האופנוע לשבוע 1150 אירו – כולל ביטוחים. בחרנו להוסיף 250 אירו, להורדת מחיר הגג להשתתפות העצמית (מ 2,100 אירו ל 350 אירו בכל מקרה ביטוחי), החלטה שמבחינתי, נתנה לי המון שקט נפשי, במיוחד לאור הנפילה של האופנוע. במקרה ולא היינו קונים את הביטוח, הלחץ בגין הפגיעה מהנפילה, היה גדול לאין שיעור. כך, שבשורה התחתונה, עלות השכרת האופנוע לשבוע עמדה על 1,400 אירו.
לינה – חוץ ממלון רילקסה המשובח, אותו סגרנו מבעוד מועד, ללילה הראשון ולזה האחרון. בכל שאר הלילות, פשוט הגענו לאן שהגענו, וחיפשנו מלון. נעזרנו לעיתים באפליקציה של booking.com, לראות מחירים ואפשרויות. ולעיתים, פשוט חיפשנו פיזית במקום. המחירים נעו, בין 85 ל 148 אירו לזוג בחדר, (ויותר לכיוון 100 בממוצע), כאשר היקר מכולם כלל גם ארוחת ערב חגיגית וטעימה. אגב, רילקסה המפנק בפרנקפורט כן הוזמן דרך booking.com ועלה רק 88 אירו ללילה.
אוכל – בחרנו את המסעדות, על פי המלצה של מקומיים, או על ידי ה – Trip Advisor . הארוחה הזולה ביותר עלתה לארבעה מבוגרים רעבים, פחות מ 50 אירו (וייטנאמית מקומית ומעולה, במרחק 50 מטר מחנות גיגה-לואיס בשטוטגרט), והיקרה ביותר הייתה 120 אירו, במסעדת שף בשוויץ, שוב לארבעה אנשים.
כתבתי בטעות, כי הכרטיס המשולב (רכבת + רכבל + כניסה לאתר) לZugspitze עלה 15 אירו לאדם, אני מתנצל, מדובר ב 56 אירו לאדם. יקר, אבל חוויה מיוחדת.
עלות מצטברת של כל הנסיעה – כולל, טיסות (הלוך לפרנקפורט וחזרה מברלין, מעט מייקר כך שניתן עוד להוזיל), דלק, לינה, אוכל, רכבים וחוויות – כ 13,000 ₪ לזוג. לשמונה ימים (כמניין ימי החנוקה… יען כי נחנקנו כבר בעבודתנו, ללא מעט חופשה, ואוויר מסעות)

חוות דעת על האופנועים:
אני לא רוצה לפתוח כאן מלחמת חסידי BMW בחסידי דוקאטי, (או כל יצרן אחר) ואני חווה מבית (גיסי האהוב, הוא מחסידי בעלזא לבית דוקאטי, בעוד אני ברסלב, מבית BMW רחמנא ליצלן) מבטי זעם והערות "בונות". ולכן אני מדגיש כי הדברים הבאים, הם הרגשה אישית שלי, על פי טעמי הפרטי (והמוזר), ונכונים רק לגביי. כל ניסיון להשליך מדברי על אובייקטיביות, או על המצב לאשורו הוא מופרך מעיקרו.
יוסי רכב על BMW R1200GS ADV. האופנוע היה חדש כמעט לחלוטין. מאחר ויוסי רוכב על אופנוע זהה בישראל, הוא היה מרוצה מאוד, ידע למה לצפות, וקיבל את החוויה שציפה לה. ה – GS, נוח מאוד, מרווח, עם מקום להמון מטען, מאובזר בנדיבות ומאפשר נסיעה מאוד נינוחה. תפריטי תפעול הקונפיגורציה שלו ברורים ופועלים בצורה סדורה, טריוויאלית ומובנת. תנוחת הרכיבה, זקופה, מיגון הרוח מצוין והאופנוע מגיע עם מתקן קבוע ל GPS, שיוסי הביא מישראל ושימש אותנו לכל הנסיעה.
טיפ – אסור לוותר על GPS לכל כלי. אחרת המוביל מוכתב על ידי הציוד וגם אין אפשרות להיפרד, גם אם זמנית. ובנוסף, קצב הנסיעה מוכתב על ידי המוביל באופן גורף. למותר לציין, כי למרות המגבלות, הסתדרנו מצוין, תוך התחשבו ברצונות ובצרכים האחד של השני, אבל, היה קל יותר, באם הייתה מתאפשרת יותר עצמאות לכל אחד רוכב המצויד בו, וכמובן משחרר מדאגה את האחרים .
אתחיל ואומר שאני רוכב על BMW R1200GS מודל 2004, בשלוש השנים האחרונות, ואוהב אותו מאוד. רציתי לשנות ולבחון גישה אחרת בנסיעה הנוכחית, ולכן בחרתי לרכב על Ducati Multistrada – האופנוע היה עם כ 25,000 ק"מ, אך במצב תחזוקה מצוין. רמת האבזור שלו הייתה טובה מאוד ולא נפלה במאומה מ ה – BMW. לוח המחוונים, דיגיטאלי (TFT) לחלוטין, משנה את סכימת הצבעים בהתאם לרמת התאורה מסביב ונוח ברובו לצפייה.

אבל, חלק מהמידע מוצג בפונט קטן למדי ומקשה (לזקנים כמוני) על קבלת המידע בצורה ברורה ומהירה. התפריטים, לא טריוויאליים, ולוקח די הרבה זמן להבין כיצד עובדים. לדוגמא – שינוי מצב הרכיבה (תפריט, בחירה, אנטר, ולחיצה ארוכה לקיבוע) מתבצע בצורה שונה לגמרי, משינוי העומס על האופנוע (לחיצה ארוכה על כפתור הבחירה, בחירה, וקיבוע בעזרת לחיצה ארוכה על כפתור הבחירה שנית). גם דנילו שהסביר לי על תפעול האופנוע , לא זכר איך משנים את העומס על האופנוע. עליתי על זה תוך ניסוי וטעייה, רק ביום השלישי לרכיבה. תנוחת הרכיבה, יותר ספורטיבית ומכווצת ביחס ל GS, ולי פחות מתאימה. ההרגשה הכללית על הדוקאטי, היא יותר קרבית. המנוע רוטט ורועש כבר מסל"ד סרק. כל עוד המנוע נמצא מתחת ל 4,000 סל"ד, האופנוע כולו רועד, ורוטט, לוח המחוונים רועד, עד בלתי קריא. ברגע שעוברים את הנקודה הזו, המנוע מושך בצורה חלקה ומהירה על לקו האדום. המנוע חזק בצורה מפחידה, 160 כוחות סוס שדוחפים אותך קדימה במהירות מסחררת. בהילוך שני, ניתן לעבור את ה 130 קמ"ש ללא בעיה. אבל ההרגשה הכללית היא קרבית ופחות נינוחה. גם זה פחות מתאים למה שאני מחפש. המושבים, נוחים ומפנקים, וניתן לרכב שעות ארוכות ועדיין להרגיש טוב עם הישבן. מצד שני, עם ארגזי הצד המורכבים על האופנוע, העלייה והירידה ממנו, למורכב, מאוד לא נוחה ומחייבת זהירות ואקרובאטיקה. הארגזים, יפים ומעוצבים להפליא. אבל, התפעול שלהם מסובך, ולא נוח בעליל. ארגזי הצד נפתחים לצדדים (ולא מלמעלה כמו ב GS ADV וזו ערובה, לנפילה של הציוד המאוחסן בהם, כמעט בכל פתיחה. ה – Multistrada, זריז מאוד בסיבובים ומתנהג כמו אופנוע ספורט ופחות כ ADV, לטוב ולרע. ההיגוי מהיר יותר וניתן להפליק את האופנוע מימין לשמאל וחזרה במהירות ובמדויק. אבל כביש סלול בצורה לא מושלמת, בקיעים ומהמורות, מתקבלים בעצבנות יתר, ומערערים את הרגשת הביטחון. הוא חסכוני יותר מ ה – GS (בממוצע 1:22 לעומת 1:19 באותם תנאי נסיעה). לסיכום, מדובר באופנוע נהדר, בעל אופי ספורטיבי מאוד, נוח, מאובזר ובנוי היטב. לי, אישית, הוא פחות מתאים, בגלל אופי הרכיבה הרגוע שלי, תנוחת הנהיגה הזקופה, האהובה עלי, וממשק המשתמש הפחות מוצלח לטעמי. אני, כנראה, לא אחליף לדוקאטי.
ביגוד ואבזור –

חליפות:
דפנה בחרה בחליפה מרובת שכבות מדגם BUESE – OPEN ROAD החליפה הוכיחה את עצמה כמוצלחת ביותר. היא נוחה וגמישה להתנהלות יומיומית. אטומה לגשם בצורה הרמטית, ושומרת על חום הגוף בצורה נאותה, גם כשהטמפרטורה בחוץ היא כשתי מעלות צלזיוס. מצד שני, כאשר מסירים את שכבות הבידוד והחימום, ופותחים את פתחי האוורור (המצוינים, וקלים לתפעול) – החליפה מאווררת, ונעימה גם בטמפרטורה של מעל שלושים מעלות צלזיוס (כן, חווינו גם את זו וגם את האחרת ☺… מבחינה בטיחותית, החליפה מגיעה עם מיגון בתקן CE2 בכתפיים, מרפקים ובירכיים, בלבד. מיגון ברמה זהה לגב, ולירכיים רכשנו בנפרד והוא הותקן במיידי. כך שיצאנו לדרך, עם מיגון מלא ברמה הגבוהה ביותר. הסגירות, בחפתים נוחות ולא מציקות גם בהידוק וגם ברפוי ומתבצעות בעזרת מיקרו וולקרו (סקוצ' עדין), שאינו נתפס בבגדים (כגון: פליז, צמר, פלנל) או שיער, אך נתפס בצורה מאוד חזקה ובקלות, ובצווארון, בעזרת תיקתק בעל חמש מיקומים משתנים. ניתן לחבר את המעיל למכנסיים בעזרת רוכסן היקפי, לטובת אטימה מלאה. לחליפה חמישה כיסים חיצוניים לא אטומים למים, ו שלושה פנימיים (שניים אטומים למים). בחיצוניים יש שני כיסי קופיקו שמסתבר שהיוו יתרון מבחינתה של דפנה ולא קיימים בחליפה שלי. כיס רוחב חיצוני וגדול בגב התחתון שימש לאחסון השכבה האוטמת במזג אומר חמים והיה מוכן לשליפה במהירות. בשולי המכנסים בחלק התחתון, מתאפשרת פתיחה בעזרת רוכסן גדול, המאפשר כניסה ויציאה מהמכנסיים גם כשהנעליים נעולות. ומאפשר הצמדה והידוק קל של כל מענס, מעל או מתחת למגף על פי הצורך בהתאם למזג האוויר.

אני בחרתי בחליפה מדגם BMW Enduroguard – מדובר בחליפה בעלת שכבה אחת המכילה בצורה מובנית את המיגון מפני פגעי מזג האוויר. לטובת אוורור, החליפה מצוידת באחד עשר פתחי אוורור ,הניתנים לפתיחה וסגירה תוך כדי נסיעה, ומאפשר להסתגל למצב משתנה בתוך זמן קצר ביותר, ותוך כדי רכיבה. האפשרויות הנ"ל, נבדקו ונוסו בהצלחה, עם שינויי מזג האוויר התכופים, בעליות ובמורדות האלפים השוויצריים. מבחינה בטיחותית, החליפה מגיעה עם מיגון בתקן CE2 בכתפיים, מרפקים בירכיים, גב, ולירכיים. כך שהיא כוללת מיגון מלא ברמה הגבוהה ביותר מלכתחילה. כמוכן, באזורים בסיכון גבוהה לשפשוף במקרה של החלקה (כתפיים, זרועות עד מעל המרפק, ברכיים ושוקיים) מוטמעות בבד נקודות קראמיות חזקות ועמידות ביותר לגרירה ושיוף עם הכביש. החליפה הוכיחה את עצמה כמוצלחת ביותר. היא הפכה נוחה וגמישה (לאחר "שבירת" הקשיות הראשונית) לאחר כשלושה ימי שימוש, להתנהלות יומיומית. אטומה לגשם בצורה הרמטית, ושומרת על חום הגוף בצורה נאותה, גם כשהטמפרטורה בחוץ היא כשתי מעלות צלזיוס (לא בלי שכבת פליז או לבנים תרמיים). מצד שני, כאשר פותחים את פתחי האוורור, החליפה מאווררת, ונעימה גם בטמפרטורה של מעל שלושים מעלות צלזיוס. הסגירות, בחפתים ובצווארון, נוחות ולא מציקות גם בהידוק וגם ברפוי ומתבצעות בעזרת מיקרו וולקרו (סקוצ' עדין), שאינו נתפס בבגדים (כגון: פליז, צמר, פלנל) או שיער, אך נתפס בצורה מאוד חזקה ובקלות. ניתן לחבר את המעיל למכנסיים בעזרת רוכסן (יש גם אחד קצר וגם אחד ארוך והיקפי), לטובת אטימה מלאה. לחליפה תשעה כיסים חיצוניים (שמונה מתוכם אטומים למים), כולל כיס אחד בבסיס זרוע שמאל, שקוף המיועד לאביזרים שדורשים מבט תוך נסיעה (טלפון, מפה..) ושניים פנימיים. בגב המעיל, מוטמע כובע נשלף, אטום למים, אך נושם ובם כיס לשקית שתייה עם לולאה מתאימה לצינור יניקה. גם במעיל שלי יש כיס חיצוני גדול לרוחב הגב התחתון. הכיס הזה שימש את דפנה כמחסן זמין בזמן הרכיבה, מאחר והוא בדיוק מולה, אטום למים ונוח לתפעול.
לסיכום, אנו מרוצים מאוד מהחליפות וממליצים עליהן בחום.
כפפות – דפנה בחרה בכפפות של Held. כאשר היא בחרה בזוג כפפות חורפיות וזוג קיציות בנפרד. שני הזוגות, נוסו והוכיחו עצמן כנעימות, ונוחות, בהתאם למזג האוויר שהשתרר. הבחירה מאוד מוצלחת ומשרתת את המטרה בצורה מעולה.
אני בחרתי בכפפות BMW Enduroguard רב עונתיות, בעלות שני תאים. תא מאוורר, ותא עם שכבת אטימה לגשם ומרופדת לשמירה על חום היד. הכפפות הוכיחו עצמן כאטומות למים בתא המתאים, מאווררות חלקית בתא הייעודי. הכפפות נעימות, בעלות מיגון מכובד, אבל מעט מסורבלות בגין היותן דו שימושיות. בכל זאת אני חושב שמדובר בכפפות מצוינות, ובבחירה טובה.
קסדות – שתי הקסדות הן מתוצרת שוברט הגרמנית ולמעשה מבוססות על דגם ה – C3-Pro. הקסדה של דפנה היא C3-Pro Woman, ולמעשה מותאמת לנשים מבחינה ארגונומית בצורה מושלמת. ואילו שלי מדגם E1, מוסיפה לבסיס מצחייה (פריקה, בנוחות ובמהירות) ואוורור נוסף בסנטר, המאפשר שימוש כקסדת אינדורו. שתי הקסדות מאוד שקטות, נוחות, נעימות מאוד למגע העור, מאווררות היטב ומצוידות במשקף כהה (נגד סנוור) פנימי עם כפתור חיצוני לשליפה ונטרול מהירים. העיצוב האווירודינאמי של הקסדות, מאפשר נסיעה נוחה מאוד ללא טלטול הראש גם בזרמי אוויר חזקים (מערבולות ממשאיות חולפות, מכות רוח וכיו"ב). מאחר ושני הדגמים מבוססים על אותו בסיס, קיימת שניהם הכנה זהה למערכות תקשורת מובנות, או חיצוניות, כולל שקעים פנימיים לאוזניות. התקנתי בעצמי את מערכות ה Cardo Pack-talk שלנו, וההתקנה הייתה קלה ומוצלחת.
הקסדות מומלצות בחום ומאפשרות נסיעה ארוכה בנוחות מקסימאלית.
מגפי רכיבה – דפנה בחרה בדגם מעוצב יותר, אך בעל הגנות נאותות, וממוגן מים של TCX מסוג Lady blend WP . המגפיים הוכיחו עצמם, כנוחים, אטומים למים, נעימים להליכה ואפילו יפים ליומיום. . מומלץ בחום.
אני בחרתי במגפי רכיבה של Alpinestar מדגם WEB. הדגם עשוי עור ומרובד ב GoreTex לאטימה מלאה למים, תוך שמירה על יכולת נידוף הזיעה ברמה גבוהה. המגף ממוגן בנקודות הרגישות. הוא הוכיח עצמו כנוח ביותר להליכה, ולתפקוד הן בזמן הרכיבה, והן בהתנהלות מחוץ לאופנוע, אטום למים לחלוטין, ואכן מנדף זיעה ונעים גם בחום. מגף נהדר ואיכותי. מומלץ בחום.
לסיכום הנסיעה –
כאמור, זו לנו הנסיעה האמיתית הראשונה בחו"ל על אופנוע. 1,788 קילומטרים, כ 90 ליטר של דלק, בשבעה ימי רכיבה, כלומר ממוצע של 255 ק"מ ביום. לא, אני יודע שלא מדובר במרחקים אדירים, גם לא מדובר בקצווי עולם או בדרכים נטושות וחבוטות המאפיינות מסעות אופנוע אתגריים. אבל, החוויה הייתה אדירה והותירה בכולנו טעם של עוד. שנים שדפנה ואני חולמים על מסעות אופנועים בעולם, וה"סיפתח" הזה התמהמה, אבל הגיע, ובגדול. התובנות שלי מהמסע הן כי לכל אחד מהרכיבים במסע יש את המשקל שלו. לציוד, לאופנוע, למזג האוויר, למיקום, לנוף ולחברה, כמובן. אבל לתחושת המסע עצמו יש את המשקל הסגולי הגדול ביותר. אפשר לעשות את זה על כלי כזה או אחר, וההרגשה הנקודתית תהיה שונה, אבל, בגדול, החוויה היא חוויה של המכלול כולו. היא מורכבת, מסיפור הדרך, מהאנשים שפגשת, מהמקומות בהם עברת, מהרגשות שעברו בך בכל מקרה, או מצב בו היית שרוי. מה שנחרט בזיכרונך בצורה הסובייקטיבית ביותר, הוא החוויה האישית שלך, וכל מה שמסביב הן רק אבני בניין קטנות, שאולי משנות מעט את התפאורה, אבל לא את המהות.
אני לא מתיימר להבין או להסביר, מסע ארוך מה הוא שכן, הייתה זה רק טעימה ראשונה מפרי עץ הדעת. וכמובן, יש מנוסים ממני ומוכשרים ממני בתיאור, כמו יוני בן שלום, לירן מרכוס, דורון קדמיאל ואחרים שהפליאו לתאר והעמיקו בי את הרצון לקום ולעשות. אבל אני כן מנסה להעביר את מה שאנחנו הרגשנו, את נקודת המבט שלנו, כאשר אנחנו באים בשערי העולם הייחודי ומסתורי הזה של מסע על אופנוע. אני רואה בתפיסה הזו, באורח החיים הזה, מסע. ללא קשר לאורכו, תדירותו, מסלולו, רמת הקושי או הנוחות בו. מדובר יותר בצורה בה אתה תופס את מה שאתה מחפש ועושה. בהתמודדות עם הדרך, ובדרך החשיבה, בה אתה יוצא למסע, עובר דרכו, ומה הוא מותיר בך כאשר הוא מגיע לסיומו הזמני. לנו אין ספק שמדובר "בתחילתה של ידידות מופלאה", עם העולם הזה. וכבר שנה אחד מהכותבים המופלאים ביותר של השירה העברית באומרו : "מי שנדפק פעם אחת – כבר לא יכול להיגמל מזה…" (מאיר אריאל, מחלק המוסר-השכל). אז אנחנו לא מנסים ולא רוצים להיגמל. אני רק מקווה שלא יעבור עוד הרבה זמן עד שנצליח לממש את המסע הבא שמתחיל לקרום עור וגידים.

——————————————————————-

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לדפנה ואלי חפץ

————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

אופנוע, דרך, נופי מים ואנשים טובים

דורון ממשיך במסע המיוחד. לדף הפייס של דורון כאן

היום התמונות יתארו הכי חזק את התחושות שבי בארץ המפלים הייתי טרולים בדמיון ראיתי וליבי מתרונן בגיל כאשר רכבתי בדרך האטלנטית

הנה אני יושב בחדרי הצנוע. באמת צנוע חדר קטנטן 4 מיטות בקומותיים מקלחת קטנטנה שרותים ואין סבון ואין מגבת מציאה של נורבגיה 50 יורו ללילה בלי ארוחת בוקר אבל מה…..
הנוף יחטיגידם משגע אפילו שלוגיות שלג בקצה ההרים.
השעה מעט אחרי תשע וחצי בלילה ועדין אור יום. לא – השמש להפתעתי לא שוקעת בשעה 2.5 בבוקר אלה עוד כחצי שעה לערך.
מחשבות לפני שינה….:

נורבגיה כ 323 אלף קמ"ר.

מים עד אין קץ –

שלג גבוה מעל 40 אלף
אוכלסיה מעט מעל 5 מיליון
נוף מטורף
אוויר צלול
ובקיץ נפלא
אז למה למה למה לכול הרוחות
וגם השדים כולם רבים על פיסת הארץ של ארצי.
מה לא ניתן לבקש פיסת ארץ אחרת בנורבגיה כולה 15000 קמ"ר וזהו הבעיות שלנו נפתרות
אוף זה מרגיז כל כך
טוב הלכתי לישון עם המחשבות ובטח לא עם איזה שהיא אופטימיות לגב

כאמור בחרתי לישון בגסט-האוז נורבגי
זה אומר חדר הכי פשוט
בלי מגבות הפעם גם בלי מצעים והמחיר ממש מציעה 50 יורו ללילה
מצד שני הנוף הוא פנינת טבע מדהימה.
בחדר הזה קבלתי דבר מה נוסף, הצריף לא מבודד כלל והקור חודר עצמות ואני התעקשתי לישון בלי פיגמה.
הנה בבוקר קמתי קררררר …. פתחתי את הוילון (שבעצם לא מנע כלל מהאור לחדור ולא לחמם) וראיתי את מה שנשקף לי וכול הקורררר של הלילה נשכח בשניה….
גם שאני מקליד עכשיו עם מכנסים וחולצה קררררר קררר לי מאד
טוב הולך ללבוש מעיל למרות הקור שווה בטרוף

תכנון טיול…:
לפני הטיול, קראתי לא מעט על ארצות מקומות אבל בטיול עצמו אני כמו סירת מפרש באוקינוס. יש לי כיוון אבל הרוח היא זו שבעצם מכתיבה לי את הדרך.
הנה הנס ופריץ.. נפגשתי איתם שלשום בגסט-האוס שהסתבר שהוא בעצם מקרר…
מחוץ לצריף חנו שני אופנועים וכמו כלבים שמרחרחים אחד את השני…
אני רואה מהחלון שהם ניגשים לאופנוע שלי מרימים את הכיסוי ו… אז אני יוצא בחוץ… מתחילה שיחה שמלווה בכוסות בירה … פריץ מגרמניה וגם הנס כמובן…פעם בשנה יוצאים יחד כבר 7 או 8 שנים לטיול של כשבועים שלושה.
אני קורא מעט על יום המחר, אבל הנס ופריץ הכינו שיעורי בית מאלף ועד קוצו של היוד.
מפות אזוריות הורדות מפות מהאינטרנט עם תכנון מפורט…
טוב, יושבים שותים כוס בירה שלישית (אני בעצם רק אחת) או אז הנס אמממ..אולי פריץ אומר לי באנגלית עם מבטא גרמני כבד "אתה מוכרח להגיע  לגייזר! "
מוכרח והוסיף מכה חזקה על הכתף שלי.
"לגייזר?" אני שואל בפליאה..
התייעצות בגרמנית ואז הוא חוזר שוב "גליישר"
אהה אהה "קרחון" אני בעברית…"יא יא"
תופס אותי הנס או פריץ מהכתף (והנס ופריץ בגובה של כ 190) ואומר לי באנגלית
עם מבטא גרמני כבד
"אתה מוכרח להגיע לגלייזר"
עניתי "גלישר"
הוא עונה "יא יא גליישר"

אז עניתי "באם מוכרחים. אז מוכרחים" מסקרנות אבל גם מפחד לסרב
למחרת נסעתי לקרחון… במילה אחת: וואו בשני מילים וואו וואו
קרחון שיורד במורד והקצה התחתון בגובה 131 מ על פני הים. מסביב מפלים שוצפים ורועשים מוזיקה אלוהית של הטבע..
הדרך לשם, צרה וצמודה לפיורד ומהצד השני חומה של סלע כהה ונישא. בקייצר חוויה מדהימה ולא מתוכננת כלל
הכול הודות להנס ופריץ
תודה תודה תודה

שמעתי שמועה שלאסקמוסים 17 תאורים של שלג…
אז הנה אני כאן בארץ המפלים ומסתבר שלנורבגים גם יש הרבה שמות ותאורים למפלים
מפל לוחש
מפל נחבא
מפל גרויסה כלומר גדול
מפל מעורר
מפל בומבה
מפעל מצתנע
מפל יהיר
מפל זוהר
אולי שכחתי אילו אי אלו שמות למפל.
אחד מאותם נורבגים שאל אותי…
"נו ולכם יש איזה שפה לתאר אותו דבר בהרבה תאורים….?"
אממ
..תהייתי בליבי ולא עלתה בי כול מחשבה
או אז שהתחלתי לרכוב פתאום עלה בי חיוך גדול
השיגעון שבי ישר התחצף בצהלה
דורון אתה כזה אבלה איך לא נזכרת בזה….:
משלט
מעוז
תעוז
מיצדית
מצד
בונקר
מחסה זמני
מחסה קבוע
פילבוקס….
חייכתי ונרגעתי
יש יש צעקתי בשמחה
הנה גם לנו יש כינויים ותאורים רבים לכמו אותן הדבר…
גילוי נאות….
כול השיחה שלי והנורבגים בעניין המפלים והשמות – כולם פרי מוחי הקודח
לילה טוב לכולנו.

הגעתי לנקודה הכי צפונית במסע שלי קו רוחב 63 הדרך האטלנטית המפורסמת….
נורבגיה, מכול המקומות הייתה בשבילי הכי מרגשת מבחינת עוצמת הטבע.
השילוב הבלתי אפשרי הזה של צוקי גרניט ולבה שחורה ופיורדים ושמעל חומת גרניט שחורה חומה ומעל כול זה שלג…
מפלים וקרחונים זה השילוב הכי עוצמתי שחוויתי בחיים מבחינת הטבע .
פעם היה לי חבר שטיילנו מרוצים עד הגג טיול יחטיגידמי כזה ואז אותו חבר אמר "דורון בוא נגיע לשם ושהגענו לשם אמר דורון
בוא נגיע גם לשם"…
לבסוף קראתי לו גשר אחד רחוק מדי….
למה נזכרתי בסיפור הזה?
שהייתי צעיר בסדיר וזה היה ממש מזמן, הייתה בגדוד עלמת-חן עם עיניים כחולות עמוקות שפתיים ישקו, לא רזה ולא שמנה. חלום של כולנו.
כולנו חיזרנו במרץ אחריה והיא בחדוות נעורים שחקה עם כולנו התגרתה וגירתה אותנו עם חיוך נפלא…
אהה למה אני מספר את זה עכשיו…?
ברכיבה נזכרתי גם בה… היא אהבה מאד מאד מאד קרמבו… פעם, אחד המחזרים שאל אותה…
"אוהבת קרמבו" והיא בחיוך מתגרה ענתה "ברור".
אז אותו חייל אמר לה "בואי נתערב שאת לא מסוגלת לאכול 22 קרמבו בלי הפסקה"…
היא צחקקה ואמרה "אז בוא נתערב ובאם אנצח, כל יום תקנה לי 8 קרמבו."
רץ החייל לשקם הביא 22 קרמבו והוסיף לכל אחד מאתנו גם קרמבו אחד….חבר טוב.
הבחורה התחילה לאכול את הראשון מחייכת מעונג ביס קטנטן לבסקוויט ועוד אחד, חתיכת קרמבו לבן נדבקת לה לשפתים והיא עם הלשון מלקקת את הקרמבו בעונג.
כך אכלה את הראשון השני ושוב חתיכת קרמבו נדבקת לה לשפתים היא מלקקת ואנו הולכים שבי אחריה…
השלישי הרביעי וגם החמישי נעלמים והיא מאושרת.
מגיעים לקרמבו ב 10 והיא מפסיקה לתת ביסים קטנים…אוכלת מהר שהקרמבו יגמר ה 11 וה 12
ו 13 נהלעים כך מהר אבל היא כבר לא מחייכת.
אומרים לה "תפסיקי, והיא בעקשנות אומרת "התערבתי אני חייבת לנצח"
הקרמבו ה 15 היה לא קל וה 16 אפילו יותר,
היא שותה מים ואוכלת את הבא בתור. לא קל אבל הנה היא כבר אחר ה 18 19 ו…20 הולך ממש קשה.
"תפסיקי, אנחנו מתחננים והיא במבט מזוגג מניעה את הראש לאאאא…
בקרמבו ה 21 הכול נגמר את כול מה שאכלה החזירה חזרה…
פגשתי אותה אחרי עשר שנים לערך…לפני שהתחלנו לדבר היא ישר הזכירה את ההתערבות ואמרה שמאז היא לא מסוגלת לאכול קרמבו.. .
אני עוד כשעתים עולה על מעבורת מברגן שבנורבגיה לדנמרק …
מתחיל כול הדרך חזרה ליוון. נורבגיה תישאר לי במחשבה ובזיכרון כמקום מאד מאד רגש…הכי מרגש שניתן לתאר.

הנה אנחנו יושבים במעבורת כ 17 שעות מברגן לדנמרק.
רואים אופנוען אומרים היי. אחר כך באים לבר מתקבצים רוכבים ורוכבות מנורבגיה אנגליה סקוטלנד. מדברים. כן כמובן בירות. אחת שתים הפסקתי לספור כמה הם שתו.
אני הזמנתי אחת ואז הוסיפו לי יגרמסטר. אחר כך מישהו הזמין אותי כי לא נעים לשתות לבד. התחלתי ללכת והלכתי כמו נחש כזה כמו שיכור
אבל הזכירו לי שזה לא בגלל הבירה או היגרמסאר אלה כי הים רוקד. נרגעתי.
כבר 3 או 4 שעות יושבים החברותה. מין סוד משותף בלי מילים. זה חלק מהכיף של המסע. זה גם החיבור המיוחד שמייחד רוכבי אופנוע ובת זוגם מין סוג משותף שגורם לנו להרגיש קירבה.

את לי והנדי פגשתי במעבורת כשקשרנו את האופנועים. מיד נוצרה כימיה…קבענו להיפגש בבר אחרי ארוחת הצהריים.
הם שתו בירה כמו מים ואני הסתפקתי בכוס אחת.
המעבורת שטה בתעלה טבעית במרחק של כ 100 מ מהחוף ואנחנו כמו בסרט נע רואים בתים ציוריים וצוקים מדהימים.
כל הזמן מצטרפים עוד רוכבים וככה בלינו איזה 4 או 5 שעות בחברותה. מספרים על החוויות מהטיול לנורבגיה וכמובן שותים ושותים בירה ויגרמסטר.
בשלב מסוים זה הרגיז אותם שאני שותה ספריט והזמינו לי כוס בירה ויגרמסטר ואמרו באם אני לא שותה הם הולכים.
מחוסר ברירה שתיתי..

קבענו שנרכוב יחד להמבורג. הנדי עם הונדה 1100 ו 4 צלינדרים מוביל ואני כל הזמן מנסה להישאר צמוד אליו.
הוא טס 150 מגיע ל 167 ואני אחריו. חוצים ביעף את דנמרק השטוחה להגיע להמבורג. בדרך עוקפת משאית ואני נתקע מעל 5 דקות אחריה במהירות 88 קמש.
היא חוזרת לנתיב הימיני אני רואה את הנדי.. מסתבר שהוא רכב לאט להמתין לי..
ממשיכים לרכוב, הוא יוצא מהאוטוסטרדה אני אחריו ואז אבוי… זה לא הנדי איבדתי אותם מבלי אפילו להגיד שלום.. אכזבה גדולה גדולה…
בדרך לבד להמבורג אני מדמיין שאני תופס אותם בתחנת דלק ובצחוק אומר להם ..
,חשבתם להתחמק ממני??? אהה לא תצליחו…!"
הגעתי להמבורג אחרי כשעתים לחנות של לואיס חנות אופנועיסטים ידועה… צריך לקנות רשת וסתם להסתכל.
אני בקופה ו…. את מי אני רואה…

לי נכנסת עם חיוך רחב לחנות ואומרת לי "אהה חשבת להתחמק מאתנו מבלי להגיד בי" וחיבוק… וואו כל כך שמחתי לפגוש אותם שוב.
ברורי שאני חייב לישון באותו מלון שהם הזמינו מראש לא זול. .
הנדי שובב אז המלון שהזמין היה ליד בירת החטאים של המבורג שם הביטלס התחילו את המסע המופלא שלהם.
בתי קפה וברים תוססים ובערב אכלנו סושי… אחלה ערב זה היה ואין לי גם מושג כמה זה עלה הנדי ולי הזמינו אותי.
עוד כשעה ניפרד אבל הפגישה איתם זה בדיוק אותם חוויות שנצרבות לי בזיכרון מהמסע הזה.

——————————————————————————–

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לדורון בן שמעון

——————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

דורון עוזב את גרמניה לדנמרק בדרך לנורבגיה

דף הפייס של דורון כאן

אני יושב בפינה מוצלת, עצים ושיחי שרך מקפים אותי… מנגד אגם סירות מפרש.. שלווה סטוית שכזו או כפי שחברים שלי מכירים אותי' אני אומר שלווה סטוכסטית
בקייצר נשכבתי על ספסל לבן ממש מנגד אגם….ונרדמתי לזמן מה

התעוררתי ולא הבנתי היכן אני…

אני נמצא בווילה ליד אגם wennsee…
הרוח שורקת בין העצים והדימיון שבי נדד למרחקים…
ינואר 1942
גן עדן כאמור גברים במדים אפורים מסתובבים בזוגות לפעמים בשלשות מדברים בכובד ראש מידי פעם צחוק קצר
סיגריה סיגר ואז העוזר של המארגן קורא לכולם לחזור
כי יש דיון.
15 איש חיש קט מתכנסים בחדר האוכל שחלקו משקיף אל האגם.

מנהל האירוע מתחיל לדבר בנימוס ענייו כחולות כהות ושיערו בלונדיני כמו אל יווני כך הוא היה נראה. הוא מדבר ברכות אבל עם המון סמכותיות
היום יש דיון על הבעיהה שעל הפרק שצריך לפתטר אותה ובסיומה תוגש ארוחת צהריים.
חלק מהיושבים ממיטים אחוצה האגם יפה כול כך בינואר ולא באמת בא להם על הדיון המשמים על הבעיה שהם דנים…אבל אין ברירה חייבים להראות נוכחות
כ 90 דקות ערכה הישיבה 16 עמודים סטרלים
מכבסת מילים תעדו את המפגש…

כן גם זה שעמד למשפט בשנת 1962 דיבר בהרחבה על מה שהיה אבל מה האמינות של הנאמר קשה לקבוע

באם קוראים את המילים מתקשים באמת להבין את הכוונה שהתבררה אחר כך במלואה.

קשה להבין איך במקום שהוא קרוב לגן עדן התקבלו החלטות שהנגזרת שלהם הייתה בעיקר גיהנום

מילים יכולות להרוג גם באם הם מתקבלים בוילה ליד אגם הכי קרוב לכאורה לגן עדן..
Wennsee זה השם זה אגם זה המקום
וזו הווילה שם התכנסו בתחילת 1942 ודנו בעניניים מאד מאד חשובים
אחר כך הגיעה הארוחה והשמפניה וכול איד יצא לדרכו

מסע עם עצמי ועולם האינטרנט
אכן זה בעיקר אני עם עצמי ובדרך מגיעים חברים ופוגש בני אדם מקסימים
בניגוד למסעות לפני 10 שנחם ואפילו פחות, הזמינות של wifi יוצרת מין קשר אחר לעולם
זמינות
שומע חדשות נחרד לנקמות
ובקשר על בסיס קבוע עם המשפחה וחברים וחברים לעט
חשבתי על זה אתמול באם זה טוב או לא
התשובה שלי שזה חלק מהמסע
להאיר מה קורה איתי ולשמוע תגובות של אלו שעוקבים

הסמרטפון שינה את העולם. היום נכנס לדנמרק. מאילוץ כי אני חייב לעשות טיפול 10000 ובגרמניה הם הולכים לפי הספר הכול תפוס עד ספטמבר
אבל אני במסע, אני מתחנן לא יכול להמתין עד ספטמבר והם בשלהם הכול תפוס

אז באמצעות חבר נוערים שמכיר חבר בקופנהגן הם סדרו לי תור ליום שני
אז נשארתי יומים בעיר המקסימה lubcek והיום מי ידע

אבני לגו….

מכירים את לוביק?

כן lubeck אתם המטיילים שראיתם כבר הכול מכירים?

———————————————————————————————-

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לדורון בן שמעון

——————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

האלפים – כמו לרכוב בתוך חלום

15 ביולי 2015

היום חשבתי על אבא שלי שרכבתי בדרך מטורפת ומטריפה….
לא, לא מה שאתם חושבים
הנה הסיפור של אבא שלי שבזכות זה ככה אני נוהג בחיים.
בגיל 48 באמצע המיתון הכבד בשנת 1965 נסענו המשפחה למעל חודשים לאירופה.
אמא שלי תמיד רצה לחנוחות .

אז בשנת 1965 היה פער מדהים בין מה שהוצג בפריז ומה שקבלנו מאתא באילת.
אבא שלי רץ תמיד לכנסיות ואמי לרוב התרגזה כי זה הפחית לה את השעות לחניות .
אבא שלי הסביר לי מבלי שאמא תשמע (הוא פחד ממנה) שהכנסיות הם הבסיס של ההיסטוריה בכול עיר וכפר.
אבא שלי כמובן צדק.
אבל הוא לא הבין נשים מה ההיסטוריה לעומת חנות בגדים שיצאה מתוך גורנל
אני שהייתי מעט מעל שנה לפני הבר מצווה אבא שלי הבטיח לי שעון כמתנת בר מצווה…שאני חושב על זה…ממש נוסטלגיה…
בלוגרף או עט פרקר וסיפולוקס… זוכרים?
שעון מתנת בר מצווה היה העולם שלנו בשנת 1965… המיתון הגדול…
אז למה אני מספר את זה עכשיו שאני יושב מול הר מוריק ושלווה סטואית?
אני יושב כאן הכי שקט, הנה עובר אופנוע שיוצר מנגינה ערבה לאוזן…
שלווה הכי הכי בעולם ואז אני נזכר שבשביל אבא שלי טיול שעשינו אז היה בעצם הדבר הכי נרגש שהיה לו.
כמעט כול שנה אחרי הטיול הגדול הוא אמר לי
"בפנסיה אני מתכוון לעשות מסע נסביב לעולם"
כך כמעט כול שנה.
השנים חלפו והבריאות של אבי כבר לא הייתה כפי שהייתה בגיל 48 אבל כול הזמן הוא הזכיר לי את הטיול של 1965
בפנסיה הוא יצא למסע מסביב לעולם.
מגיל 48 אחרי כחודשים וחצי בחול אבי לא נסע יותר לחול ורק חלם על הטיול הגדול בפנסיה.
הנה אבי הגיע לגיל 65 והוא אכן יצא לאותו מסע מסביב לעולם רק שהפעם הוא עשה את זה כמו מלאך בשמים.
מאז נשבעתי שאני חא מתכוון להמתין לפנסיה כדי חהגשים חלומות.
חלומות הן כאן ועכשיו ולא למחר כך

16 ביולי 2015
אנשים שפוגשים בדרך….
מה שיפה בטיול שרוכבים לבד מידי פעם פוגשים חברים לרגע ומתחברים לחוויה המשותפת…
אהבת הטבע, אהבת טיולים וגם לאופנוע… חלק לא קטן מהחוויה זה אותם חברים לרגע שמאירים את היום באור נאיווי באור תמים באור שאוהב בני אדם לאותם חברים לרגע אני מרים כיס מים מהטבע בברכה

18 ביולי 2015
אתמול הגעתי לקן הנשרים (שזה סיפור בפני עצמו), ואחר כך ירדתי לאגם שרואים אותו ממעוף הציפור מקן הנשרים (אבל גם זה שייך לסיפור של קן הנשרים אז בפעם אחרת) המשכתי לרכב משם למעבר ההרים הכי גבוה באוסטריה ופתאום אני רואה שלט "צלם זה" עיירת סקי ליד האגם.
נזכרתי שלפני שנים רבןת הייתי שם ושיניתי כיוון.
טוב זה גם סיפור בפני עצמו…
לקראת הערב עצרתי ליד בית מקסים כתוב פנסיון ושאלתי האם יש חדרים. כפי שאתם יכולים לראות למזלי היו.
זה לא הסיפור שאותו רציתי לספר…
הזוג שבתמונה הגיעו מסקוטלנד לפני כ 9 שנחם לאזור…

שינו מדינה שינו את אורח החיים שלהם לחלוטין ופתחו את המקום המקסים כפנסיון
pension thistle
זוג מקסים שנותן שרות מצוין 10 מתוך 10 … הסיפור שלהם ריגש אותי והמקום גרם לי לחייך הרבה.
דרך אגב מהחום הכבד של אתמול שהלילה התחיל חהשתלט על האור פתאום, נפתחו ארובות השמים גשם זלעפות רוחות חזקות ברקים ורעמים וכול הכביסה שלי שכמעט התיבשה נהפכה לסחבה לרטובה שוב…
היה שווה
טוב היום העלה במעלה ההר למעבר ההריםgrossglockner הר שעשיתי לא פעם סקי מתחתיו

19 ביולי 2015
שלשום עליתי לקן הנשרים
בדרך נכנסתי למצב רוח של הזייה
דמינתי שאני עולה להר אחרי המרצדס של היטלר
כןלם עןמדים עם דגלים ומרעים ..
.ואני רואה ואינו נראה מתחיל לצרוח בגיבריש גרמני
ארהוס
שנאל שנאל
כמו רוח רפאים מהעבר מדמין את הרגע שבו הוא מגיע עם המרצדס הגדולה וכולם מצטופפים ברחובות ומריעים והדגל הנאצי מתנופף בכול בית.
הזיה מוזרה כזו
שהגעתי אחרתי את האוטובוס האחרון
התחלתי לרדת שוב במורד
והצעקות שלי רק התגברו
הגעתי לפנסיון

פתחה לי את הדלת אישה חביבה מעל גיל 82
כפופה מתקשה ללכת אבל המבט בעינים האיר שהיא במלוא כוחה המחשבתי
בבוקר שהתחברנו יותר שאלתי אותה באם היא עמדה ונופפה לפירר עם דגל?
היא ענתה שלא… כי שהייתה קטנה גרה באזור מינכן.
או אז בלחש היא סיפרה לי שהפנסיון בשנות השלושים היה שיך לרופא יהודי שנאלץ למסור את הבית במחיר אפסי
בעצם סגירת מעגל קטנטן/ בין העליה להר והפנסיון שהיה שייך פעם לרופא יהודי..
אחרי ארוחת הבוקר עליתי שוב להר. צעקתי פחות ושהגעתי למבוא למעלית למי שמכיר התחלתי להקליט בגו פרו
"הנה אני דורון בן שמעון נכד של שמעון רדר עולה במעלה ההר למקום שסימל הכי חזק את השלטון הנאצי. ולתפארת משפחת בן שמעון"
אני עולה ושולץ ממתין לי בחניה להמשך הרכיבה…
למה צרפתי חמניות?
1 כי המחזה יפה

2 לצבוע את הסיפור עם מעט טבע מדהים

—————————————————————

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לדורון בן שמעון

————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!