אקוודור

הנה סיפור על שני אנשים מיוחדים ונועזים. שיצאו לממש חלום רגע לפני שהם מסתערים על החיים. יניב זינגר ואריקה רוֹ נפגשו בארץ כשיניב הדריך קבוצת צעירים מפרוייקט "תגלית" איתה הגיעה אריקה. אחרי שאריקה עשתה עליה. התגלגלו השניים לתל-אביב. אריקה מילצרה, עבדה במרכז שירות טלפוני ואפילו מכרה בוריטוס על שפת הים. יניב מלמד מתמטיקה בGMAT ומצלם חתונות מדי פעם. הם החליטו לעשות משהו אחר לגמרי; לרכוש שני אופנועי BMW f650gs בארה"ב ולרדת עד לאושואייה בצופצ'יק התחתון של העולם ואז לעלות חזרה צפונה. בעת כתיבת שורות אלה, הם יושבים בבוליביה. שמעם הגיע לאזני במקרה. ואז איתר אותם ערן שביט ידידי ממקסיקו וכך הגעתי לבלוג שלהם. כן, יש להם בלוג כתוב אנגלית, טעון בסיפורים נהדרים ובעיקר צילומים שהעתיקו את נשימתי. מדהימים. יצרתי קשר עם יניב והצעתי לו לחשוף את סיפור המסע כאן בעברית. לקח קצת זמן עקב בעיות תקשורת והנה הפוסט הראשון. ישבתי לתרגם מתוך הבלוג של אריקה ויניב. קטע המספר על "סאגת הצמיגים" בדרך חזרה צפונה. קצת ארוך ולכן יחולק לשני קטעים. אך הצילומים…. וואיי וואיי איזה יופי.!  . תיהנו!

ראשית, מאחר ואין מצב לתרגם את כל הבלוג הנפלא של אריקה ויניב, אני מצרף אוסף צילומים מהדרך שלהם. (כתבה קצרה בהמשך).

 

לידיעה כללית: אריקה קיבלה רשיון לאופנוע שבועיים לפני היציאה לדרך ויניב רכב רק 3 חודשים לפני היציאה…

 

 

למעלה: באחה קליפורניה- בפינה של קוקו (כן דיווח זכור מהסיבוב של עמיר פורת)

למעלה: חניית לילה במדבר האטקאמה צ'ילה

 

סוף העולם: פארק לפטאייה אושואייה דרום ארגנטינה

צמיגים בקצה העולם. חלק 1

"בפעם הראשונה שהתחלנו לשים לב להתבלותם של הצמיגים האחוריים, היה בסביבות סנטיאגו צ'ילה. אחרי משהו כמו 12 אלף מייל של רכיבה, אף שראינו את סוג הצמיגים שהיינו צריכים יותר מאשר במקום אחד על פניו עברנו. מבלי לחפש אותם כלל. לא עלה על דעתנו לקנות אותם. ראשית, צ'ילה היתה הארץ היקרה ביותר בה ביקרנו מאז יצאנו לדרך וההגיון שלנו כיוון אותנו לחשוב, שאין מצב שנמצא איזו שהיא סיבה לקנות בה משהו יקר. שנית, מה שהבנו זה שהצמיגים שחוקים רק קלות ולא ממש נראה לנו עניין רציני, שיש להלחץ ממנו.
ולא כך. מעבר לסנטיאגו רכבנו עוד שלושת או ארבעת אלפי מיילים בלי שום בעיה, כל הדרך עד לאושואייה. בכל מקרה, כשהגענו לשם, השחיקה בצמיג האחורי שלי הייתה כבר במצב מדאיג דיו, כדי לבשר לאריקה שעלינו לקנות צמיגים אם ניתקל במשהו כזה.

אך כמה אופייני לי; לא מספיק מודאג ורציני כדי ללכת ותכל'ס לחפש צמיגים חדשים. מה שכן חיפשתי, היה תרסיס סיכה לשרשרת. מסתבר שמה שגורם לי לפעול ברצינות, הוא זכרון של נסיון רע שהיה לי. או במקרה הזה, השיניים בגלגל האחורי הפכו כל כך משוייפים מכך שהשרשרת הייתה רפויה יותר ויותר, שהם החלו להשבר וסירבו משום מה למלא את חלקם במסע. כלומר לדחוף את האופנוע קדימה. וההמתנה בת שלושת השבועות בקארטחנה לחלקים חדשים שיגיעו בדואר השאירה משקע. כל זה מתקשר לסאגה, כי הדאגה לחומר סיכה הביא אותי לחנות האופנועים היחידה באושואייה. אף שזו עיר מפתיעה בגודלה, אופנועים לא ממש נפוצים כאן, מעצם העובדה שיש רק 3 חודשים בהם מזג האויר מאפשר לרכוב בה. בחנות ראיתי צימיגי מצלר דגם 'סהרה'. שאלתי אם הם מחזיקים צמיגים מתת דגם 'טורנס', שזה הדגם עליו רכבנו עד לכאן. תשובה שלילית…"טוב, מילא, נקנה אותם מאוחר יותר"…

מה שלא לקחנו בחשבון, זו העובדה כי מאושואייה לבארילוצ'ה Bariloche התכוונו לרכוב עם האימהות שלנו ועם דודתי. שלוש הגברות ברכב שכור ואנחנו כמובן על האופנועים. בכדי לדייק, לקחנו את זה בחשבון, אך לא הבנו באיזה קצב נצטרך לעמוד, בכדי לשמור על המהירות שלהן. עזבנו את אושואייה ב- 22 בפברואר (2011) מתוך כוונה להגיע לבארילוצ'ה ב 4 במרץ (באנגלית אגב, "מארץ' פור" זה התאריך היחיד שהוא גם פקודה…) מה שאומר שעומדים לרשותנו 10 ימים, לכסות דרך של כ- 2000 מייל. כאשר שליש ממנה דרך עפר ועדיין להספיק לבקר ולבלות; בפוארטו נאטאלס Puerto Natales. טורס דל פיינה, הקרחון המדהים של פריטו מורנו, פיצרוי, אל-צ'אלטן והקראטרה אוסטראל, בתוך תא הזמן הזה. פתאום היינו צרכים להתעורר בשעה 6:30 בבוקר ולרכוב לעיתים מעבר לנקודת תשישות. עם אפס בלמים. סגנון רכיבה זה היה זר לנו. עד לרגע זה היינו מורגלים להשלף משקי השינה שלנו, רק כשהם הפכו חמים מדי, סביב השעה 10:00 בבוקר. (או בימים גשומים בהם לא טרחנו כלל לצאת מהם, פרט לעשיית צרכים. אף שבאותם ימים לא ממש יצאנו לפשתן בחוץ), רכבנו רכיבה איטית, תוך שימוש מוגבר בבלמים בקטעים עם אחיזה בעייתית. הפסקות רבות לצלם. ועצירה סופית ממש לפני שקיעה. בצורה כזו, כיסינו לעיתים לא יותר ממאה קילומטרים ביום. ומכאן יש לפנינו כמה ימים של 500 ק"מ ויותר ביום. עצירה לחיפוש צמיגים ועוד יום כדי להתקין אותם, לא באו בחשבון. החלטנו לדחות הכל עד לבארילוצ'ה.

המשך בוא יבוא. מי שקצר סבלנות, יכול לדלג ישירות לבלוג שלנו. להתראות בפרק הבא. אריקה ויניב

————————————————————————————————————————————————————————–

תרגם יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות ליניב ולאריקה.

————————————————————————————————————————————————————————

תגים: BMW f650gs, MEXICO, אוהל, אוכל, אושואייה, אל צ'אלטן, ארגנטינה, אריקה רוֹ, בע"ח, דרום אמריקה, הכנות למסע, טורס דל פאיינה, טיפולים, יניב זינגר, כביש, מדבר האטקאמה, מימוש חלום, מישורי הנאסקה, מסע, מצלר, מרכז אמריקה, ערן שביט, פאנאמריקנה, פאנצ'רים, פיצרוי, צ'ילה, צמיגים, צפון אמריקה על אפנוע, קאראטרה אוסטראל, קמפינג, רכיבה בקבוצה, שרשרת, תגלית

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and החיים הם הרפתקה and הרפתקאות and יוני בן שלום   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה    

חופים, צמרות ודולפינים.

זאק מטפס צפונה, לאורך האוקיינוס ההודי.

בחיי שאני חולה…ניסיתי לדחוק את העובדה הזו הצידה בעשרים וארבע השעות האחרונות, אבל השיעול והנזילה מהאף רק מחריפים… נצטרך לדאוג שהמצב לא יתדרדר למשהו גרוע יותר.
אספרנס Esperance ואולבני Albany היושבות על החוף הדרומי של היבשת מקסימות ביופיין (אך מאד תיירותיות). עיירות קטנות על חופי האוקיינוס הדרומי. חופים לבנים וארוכים, איים קטנים ממש קרוב לחוף. רציתי לבלות שם לפחות יומיים, אך מזג האויר היה גשום וסוער ובנוסף הרגשתי רע, כך שזרקתי כמה מבטים מהירים סביב והמשכתי בדרכי – מקווה שמזג האויר ישתפר.

בהמשך הדרך לכיוון רייבנסת'ורפ Ravensthorpe נתקלתי ברוחות צד חזקות והחלטתי לעצור ללילה בהופטאון Hopetoun . ואיזה לילה זה היה. הופטאון היא עיירת כורים קטנה שלא ממש זוכה לביקורי תיירים… מאחר והגעתי ביום שישי, החלטתי לרכוב לתוך העיר לפאב המקומי, להתחבר לארוחה חמה ובירה קרה. כשנכנסתי, המקום היה גדוש עד אפס מקום. כולם (כמאה איש) הפסיקו באחת לדבר. מהדממה שהושלכה ניבטו אלי עיני כל הנוכחים… הסצנה היתה חסרה רק את אותו פסנתרן שאמור להפסיק לנגן…חייכתי במבוכה אך בחלוף עשר דקות, כבר הייתי למייט הכי טוב של כולם  הוזמנתי למשחק דארטים מול נבחרת המורות המקומית ואז עברתי לשולחן הביליארד עם הכורים ועם הרבה שאלות על האופנוע ועל המסע שלי. סיימתי את הערב בשכרות קלה נשלטת ובמצב רוח טוב, רכבתי בזהירות את חמשת הקילומטרים בחזרה למעון החמים שלי.

כאשר נחתי בקמפינג על החוף בקוזי ביץ' Cosy Beach, פגשתי את עבאס, אוסטרלי יליד אירלנד שהתאסלם וחי כמה שנים בעזה. הוא ידע פרטים אודות עזה שניתן לדעת אותם רק אם היית שם. השתכנעתי שהוא יודע על מה הוא מדבר. הבחור נשוי לשתי נשים. אחת יפנית והשניה אינדונזית וחלומו לחזור לגור שוב בעזה. איחלתי לו בהצלחה והמשכתי לכיוון "עמק הענקים" 'Valley of the Giants'  למסלול הרקיע…
מסלול הרקיע (הצמרות) מוביל אותך על גשרים תלויים בגובה 40 מטר, בין ענקי אקליפטוסים. הגבוהים והרחבים שראיתי מעולם.
אוגוסטה Augusta , הנקודה הכי דרום מערבית באי האוסטרלי, היתה היעד הבא שלי. מראה מפגש האוקיינוס הדרומי משמאל, לאוקיינוס ההודי מימין. מנקודה למרגלות המגדלור בקייפ-לייואין Cape Leeuwin – פשוט עוצר נשימה.
באוגוסטה הלכתי סוף סוף לרופא וקיבלתי אישור שריאותי נקיות וכי אני סובל רק מצינון והמלצה שיהיה חכם יותר להמנע מרכיבה בגשם…

התחנה הבאה שלי איפשרה לי בדיוק אתה זה; שלושה ימים בחווילתו המפנקת של ניק בעיר פרת' Perth.
לאחר שלושה ימי מנוחה בפרת', בה קיבלנו טיפול: האופנוע  בסוכנות של ב.מ.ו ואני במבשלת הבירה של 'Little Creatures' brewery. התחברתי שוב לדרך ולהמשך המסע. כמאתיים קילומטרים צפונה מפרת', הגעתי לפינאקֶאלס Pinnacles. צורות מוזרות של סלעי גרניט התקועים ומציצים מתוך דיונות חול.

כשירדתי מהדרך הראשית, קפץ לפתע קנגורו מתוך השיחים בצד הדרך. משהו כמו חמישים מטרים לפני. שנינו נבהלנו כהוגן. ואם הברנש היה עוצר (דבר שקורה לעיתים במצבים כאלה) ודאי הייתי מתנגש בו, כי הייתי על כ-110 קמ"ש ואין מצב לעצור בתוך חמישים מטר. למזלנו הוא המשיך לעבר השני של הדרך ונעלם בין השיחים.
העצירה המשמעותית הבאה הייתה בדנהם/מאנקי מִייה Denham/Monkey Mia. מקום בו מתקיימים שני דברים יוצאים מן הכלל.

למעלה: בכניסה לדנאהם אזהרה מפגישה עם דיירי המקום

הראשון היא בריכת הֶמלין Hemlin עם הסטרומוטוליטיז Stromatolites . הלוואי והיה לי זמן להאריך ולכתוב על כך, אך אם הצלחתי לעניין אתכם בכתיבתי, לכדי הגעה לקטע הזה…עשו לעצמכם טובה ותגגגגלו את השם. מדובר בגשר-חיבור בין תקופה של לפני שלושה וחצי מיליארד שנים (!) לחיים על כדור הארץ, כפי שהם מוכרים לנו היום. האטרקציה השניה, הם הדולפינים במאנקי-מִייה. דורות על דורות של דולפינים מיגעים לחופים האלה מדי בוקר, לאכול ולזרוק מבט לכל התיירים המגיעים לראות אותם…

יאללה. המשך יבוא.

להתראות

ZAC

————————————————————————————————————————————————-

תרגם וערך קלילות-יוני. כל הזכויות לטקסט ולצילומים C שמורות לצחי

————————————————————————————————————————————————-

תגים: Albany wa, Augusta, Cape Leeuwin, Denham/Monkey Mia, Hemlin pool, Little Creatures' brewery, Pinnacles, Stromatolites, Valley of the Giants, ZAC, אוסטרליה, אופנועים, ארוחה, דולפינים, דנהאם, טיפולים, כביש, מוסך BMW, מסעדה, מערב אוסטרליה, פרת, קמפינג, רופא

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות and יוני בן שלום   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

לחצות את הנולארבור

{המעקב אחרי זאק יש לו שני ערוצים: אחד, הערוץ הפולני. כלומר אני שעוקב אחריו עם מידה של דאגה, יודע בכל רגע איפה הוא בעזרת מכשיר ה"ספוט" שלו. ואכן זאק כבר עמוק בהמשך הדרך. והערוץ השני, הוא ערוץ הדיווח. כאשר זאק מוצא את הסבלנות והזמן לשתף את הבלוג. אז כאן מגיע מעט באיחור, הקטע המקסים על חציית הנולארבור, שתמונות ממנו הופיעו כבר קודם והנה הם שוב. (יוני)}

"קוסאמממק!!"… זה הדבר הראשון שעובר לי בראש, כשהרגשתי את הקור חודר לי בחוט השדרה. המזרן המתנפח שלי שבק ונפח את אווירו כך שבאמצע הלילה איפה שהוא בפלינדרס, Flinders מצאתי את עצמי שוכב על רצפת האוהל הקרה. לא היה ממש משהו לעשות בעניין פרט לפריסת עוד שכבת בידוד ביני לבין כדור הארץ תוך שבועה כי מחר אני עוצר בפורט אוגוסטה וקונה מזרן חדש.
הדרך מהפלינדרס' לפורט אוגוסטה היתה יפהפיה ועברה בתוך מעבר ה"ריצ'י פיצ'י פאס" מעין חווייה מתקנת המגביה אותך מעט אם להתחשב בעובדה שרוב אוסטרליה שטוחה. איכות הדרך היתה נהדרת. באמת קטע מהנה.
עצירה מהירה בפורט אוגוסטה. מזרון. ויאללה.
הגאלה Gala הוורודה הגדולה הממוקמת בסמוך לממגורות החיטה הענקיות בקימבה Kimba, היתה סיבה מספקת לעצור לארוחת צהריים ולחקור קצת בקשר לפסל המוזר.
קימבה היא אחד מתחנות איסום הדגנים הגדולות בדרום אוסטרליה. ופסל הגאלה (גובהו 8 מטרים) נבנה על ידי בעלי פונדק הדרכים/קפה להנציח את השטיחים הוורודים של ציפורי הגאלה המכסים את רחובות קומבה בשעה שמשאיות מגיעות עם יבולי החיטה מהשדות המקיפים את קימבה בעונת הקציר.

רכיבה לאורכו של חצי האי אייר Ayer Peninsula היה מעניין בעיקר לנוכח העובדה שהמקום מלא בשדות של חיטה וקנולה ודגנים אחרים. מעולם לא נתקלתי בשדות עצומים כל כך, הנמתחים לעיתים למרחקים של מאות קילומטרים.

חניית הלילה בסטריקי-ביי,  Streaky Bay . עיירה ציורית קטנה, המשמשת את קהילת חקלאי הדגנים בסביבה ואת תעשיית הדייג המבוססת בעיקר על דייג סרטני נהרות.

למחרת התעוררתי די מוקדם וזכיתי לנצנוץ הזריחה שעלתה מעבר למפרץ. ערפל של בוקר ורוכב משכים רק הוסיפו נופך מיסטי לכל הסצנה. משמעות השעה המוקדמת, הייתה כמובן יציאה מוקדמת לדרך לכיוון סדונה Ceduna ולקראת שעת הצהריים, הגעתי למוטל נולאבור שהוא נקודת היציאה למישורי הנולאבור.
הנולארבור Nullarbor  הינו למעשה חתיכת סלע הגיר הגדול ביותר בעולם, המכסה משהו כמו 200 אלף קילומטרים מרובעים. (איפה שהו במרחק כ 300 ק"מ מצפון לדרך החוצה את הנולארבור, נמצא איזור ניסויי הנשק מהגדולים בעולם – WPA – Woomera Prohibited Area שגודלו כגודלה של אנגליה בערך…

שמעתי המון סיפורים על הנולארבור. על כך שהוא ארוך ומשעמם רצוף נוף שיחים מונוטוני וזה אינו משתנה לאורך מאות קילומטרים. כל זה נכון אבל. אני חייב לציין כי אני ממש מאוהב בנוף הזה. הוא כל כך ריק ועם זאת מכיל הרבה.
משמעות השם "נולארבור" הוא "ללא דמעות". עצרתי מספר פעמים לאורך הדרך (מהסוג שנדמה לך שלא תיגמר לעולם) וצעדתי רגלית לתוך השום כלום למרחק 50-100 מטרים… עם כיבוי המנוע משתררת דממה מיידית… ובעמידה שקטה ולפתע אתה שומע איך הכל סביב מזמזם, מרשרש ומהמהם. תבנית אקולוגית מדהימה הכוללת המון בעלי חיים סביב.
ישנן כמה נקודות לאורך המסלול, בהן ניתן לחתוך בדרכי עפר לכיוון האוקיינוס ולעמוד על קצות המצוקי הביג-ביייט הנופלים אל הים. מיתלולים אלה אכן מרשימים אך אני משום מה, לא ממש נפלתי מתדהמה… הם די דומים לאלה הנישאים לא רחוק מביתי בשכונות המזרחיות של סידני. וגם לאלה הנמצאים לאורך דרך האוקיינוס הגדולה במדינת ויקטוריה. לאורך הדרך פגשתי שתי רוכבות מבוגרות שסגרו סוויץ' של 14 יום מהמשפחות ויצאו על האופנועים שלהן לתור את טזמניה.

אחרי היום הראשון בנולארבור שהיה נהדר, הקמתי את המחנה שלי במקום בשם אוקלה Eucla .
למחרת המשכתי לרכוב. מזג האויר התחמם ונראה לי שאני רוכב מבלי להגיע לשום מקום. הכל נראה ממש אותו הדבר. ואם לא היו ברשותי הג'י.פי.אס ומד מרחק שציינו לי שאני אכן מתקדם, ההרגשה הייתה כמו לרוץ על מכשיר ריצה במכון כושר. והנה ככל שהתקדמתי מערבה, החלו לצוץ פה ושם עצים ולאחר רכיבה של 146.6 קילומטרים על הכביש הישר ביותר באוסטרליה (מצחיק, כל 1000 הקילומטרים האחרונים נראו לי קו ישר אחד גדול), הגעתי – כבר בתוך מדינת מערב אוסטרליה – לבאלדוניה Balladonia ועצרתי ללילה.

ת'ראות בהמשך

ZAC

תרגם וערך- יוני. כל הזכויות לסיפור ולצילומים שמורות C לצחי.

———————————————————————————————————————————————–

תגים: WPA, ZAC, אוסטרליה, באלאדוניה, כביש, נולארבור, נשים רוכבות, סדונה, פורט אוגוסטה, פלינדרס, קימבה

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

מנוע הלב

הנה פוסט על אופנועים. אם תרצו, מסע של אדם לארץ בה "תרבות פנאי מוטורית" אינה אסון לאומי שיש להרוג. כי אם סביבה המבינה שיש אנשים האוהבים לעשות דברים אחרת והדרך הנכונה "לטפל" בהם, היא לתת להם מקום מסודר לממש את מה שמעניין אותם. קוראים לזה; "ספורט מוטורי". אולי הדבר היפה ביותר בספורט הזה הוא שאין מדובר רק במקסחי שיאי מהירות ואלופי עולם בריסוק כלי רכב. כי אם, מגרש ספורט עממי, בו אדם עוסק בספורט מוטורי שהוא אוהב.

מסלול State Motorcycle Sports Complex at Broadford השוכן כשעה נסיעה ממלבורן אוסטרליה. מדובר במגרש מירוצים ענק על שטח של כאלף מאתיים דונם ובו מסלול – היחיד מסוגו באוסטרליה, בו כל אחד (כן, כל אחד!) יכול לבוא עם הדו גלגלי שלו ולרכוב בו. טוסטוס או הארלי, אופנוע עתיק עם סירה או סופר-ספורט חדיש. לארגן לעצמו יום כיף, או להפיק אירוע ספורט מטורי לקבוצה או למען מטרה כל שהיא. המקום מאובזר בתפארת מתקני ושירותי הבטיחות, הסיוע, החילוץ והעזרה.

באוסטרליה יש לנו עוד נציג. אדם שחי אופנועים מהיום שראה כיסא מחובר לשני גלגלים ומנוע. זה אסי החי במלבורן כבר שנה. יש לאסי אוסף נדיר של מגזיני "קוואטרו" ו"מוטו" והוא מתכוון כמו כל אופנוען המסתכל על מפת יבשת אוסטרליה – להקיף אותה בסיבוב רכוב יום אחד. אסי נכנס לבלוג הזה מדי פעם לאורך המסע שלי באמריקות ונשארנו בקשר מאז.

הנה יום כיף של אסי שהלך מצוייד במצלמה, להסניף ריח גומי שרוף, אדי בנזין ואנשים עם תשוקה, במסלול בברודפורד.
"…הי יוני, בשבת האחרונה הייתי במרוץ אופנועים ישנים משנות ה-50, מועדון אופנועים ישנים הקיים משנת 1979 והם מתחרים בכל רחבי מדינת ויקטוריה כולל אופנועים עם סירות.
Norton, Triumph, AJS, Ducati, Arial, BSA, Vincent, Benelli . ארוע קטן יחסית, עלות כניסה של 10 דולר…  אפשר להסתובב בפיטס עם כולם
ולעלות על המסלול… אנשים באו יום קודם, הקימו אוהלים ונשארו עד ליום ראשון לגמר. חזרתי הביתה באותו יום, בלילה ירד מבול 88 מ"מ של גשם…מזל
חוויה אמיתית של מרוצים …"

הנה הסיפור בצילומים:

תגים: אוהל, אוסטרליה, אופנוע, אופנועים, אסי, מלבורן, מסלול מירוץ, רכבים עתיקים, תרבות פנאי

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and יוני בן שלום   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

זאק היציאה לדרך והשבוע הראשון.

הפרידה מסידני ביום שישי היה אירוע של ממש. אחרי כל ההכנות והתכנונים. ימים של ספירה נרגשת לאחור הסתכמו בקליק אחד קטן – כפתור ההתנעה. בהתאם להמלצתו של אסף, המלווה אותי בכל אינץ' בדרך, שאפתי שאיפה אחת גדולה לפני הקליק הזה והנה אני כבר בדרך.
פקקי התנועה של סידני היו צפופים מאד על אף השעה המוקדמת, אך די מהר מצאתי עצמי על הכביש הראשי בכיוון מזרח. היום הראשון, היה ברובו מאמץ להתרחק מהאיזורים האורבניים העשנים וגם כדי להסתגל למשקל הרב שאני נושא. המשכתי לשיר בקולי קולות בתוך הקסדה ומדי פעם פרצה מגרוני שאגה אדירה "יש! יש! יש! בידיעה שאני היחיד ששומע…

בלילה הראשון הקמתי אוהל לגדותיו של נהר בוגאן Bogan River בנינגאן Nyngan כ-560 ק"מ מערבה מסידני. מה שמצחיק הוא שפגשתי שם כמה אנשים בפארק הקארוונים שהצדיקו את שם הנהר (בוגן פירושו בסלנג המקומי-ארס).

ביום למחרת המשכתי לרכוב מערבה לכיוון ברוקן היל Broken Hill. צבע הקרקע השתנה לאט לאט מחום לאדום והצמחיה שינתה גוון באיטיות לאפור. הכבישים ישרים ונמשכים ישירות עד לקו האופק ומספרן הגדל של חיות שנחבטו ונדרסו על ידי כלי רכב רק המחיש כמה שומם המקום ושייך עדיין לבעלי החיים סביב.

אחרי שהתמקמתי בפארק הקראוונים של ברוקן היל. פרקתי את הציוד מהאופנוע וקפצתי לפאב מקומי ללגום משהו קר ולצלול לתוך ארוחה חמה. עצוב לומר, אבל כאן, כשחוצים את העיירות באאוטבק האוסטרלי, ניתן להבין למה אוסטרליה הדיחה את ארה"ב מראש טבלת השמנת היתר העולמית. קשה למצוא כאן מזון בריא בתפריט ולא נראה שזה אכפת למישהו. ההיפך.
בלילה שהיה קריר יותר יחסית לסידני בעונה הזו (כ-5 צלזיוס), כששכבתי בשק השינה שלי שמעתי קולות עזים של ירי, אך מאחר ואני באוסטרליה חשבתי שזה לא יותר מדמיון. מקסימום קולות נפץ והנחתי שמדובר בזיקוקי דינור של איזה אירוע חגיגי באאוטבק… יום המחרת כבר יוכיח לי שטעיתי.

ברכיבה קצרה מברוקן היל והגעתי לקו הגבול. לרבים מכם גבול משמעו גדר גבוהה תחת שמירה כבדה ואין מה לחפש בצד השני. לא כאן. הגבול בין ניו-סאוט'-ויילס למערב-אוסטרליה, כמו בין שאר מדינות אוסטרליה הוא רק שלט מאובק וביתן קטן. כמה פשוט.
מיד אחרי סימן הגבול; מחסום משטרה כבד ובדיקת אלכוהול וסמים… ניגשה אלי שוטרת יפהפיה. שיערה ג'ינג'י ועיניה ירוקות. נשיפה מהירה לתוך הצינור ואני כבר בדרך. הסתבר שאמש התקיימה תגרה מלווה בירי בין שתי כנופיות אופנוענים בברוקן היל. הפינקים והג'וקרים ניהלו קרב מאיזו שהיא סיבה והמשטרה יצאה במבצע בדיקת אלכוהול וסמים כתירוץ לחיפוש נשק וסמים. מאחר והצבעים היחידים על המעיל שלי הם של דגל אוסטרליה, איני רוכב על הארלי וממש אין עלי קעקועי אופנועים או כאלה הלקוחים מתרבות חובשי בתי הכלא הסדרתיים. כנראה שאיני מועמד לבדיקות יסודיות שכאלה. מה שמאד מצער, בהתחשב בעובדה שהייתי שמח לבלות עוד קצת זמן ולהכיר את השוטרת הג'ינג'ית ירוקת העין.
עצרתי לחניה קצרה במלון אולארי Olary hotel שהוא מלון מהסוג הכי רחוק שיש לכם בראש, כמעט כמו המרחק בין סידני לפרת'. פקיד הקבלה קצר הרוח סיפר לי שהטבח יצא העירה, כך שניתן לקבל רק פשטידת בשר מחוממת. מאחר והעיר "הקרובה" זה סיפור של 200 ק"מ, היה ברור שאני לא מחכה לו. חטפתי שתי פרוסות של פשטידת בשר שנראו מעולפות משהו, הכנתי לעצמי כוס קפה ויצאתי החוצה לאכול בשמש.

אז פגשתי את באק Buck . הוא בא והתיישב לשלחני והתחלנו לפטפט. האיש הנהדר הזה, באק רוג'רס, הוא נהג קטר הרכבת שנתקעה על המסילה מעבר לכביש, בשום מקום המוחלט שהיינו בו וחיכה למשאית שתבוא או לחלץ אותו, או לתקן את הרכבת. ניהלנו שיחה נעימה והתרשמתי רבות מהידע העצום שלו על ההיסטוריה המקומית. זו הייתה שיחת ההפסקה הכי נעימה שיכולתי לקוות לה. באק, גרמת לי לחייך כל היום.

באק

מכאן הרכיבה המשיכה לכיוון פלינדרס ריינג'רס  Flinders Rangers . בפעם הקודמת בה ביקרתי את המקום, הייתה לפני תשע שנים כשהגעתי לפסטיבל ליקוי החמה המלא. אז האיזור היה יבש כמו פני הירח (בדרך כלל הוא כזה). אך השנה ירד כל כך הרבה גשם שהאיזור קיבל בחודש אחד, כמות משקעים היורדת בדרך כלל לאורך כמה שנים. הכל  היה כל כך ירוק ושופע, כמעט כמו חופי ניו סאוט' ווילס. בדרך לתחנת רונסלי  Rawnsley station, היכן שהתעתדתי לבלות את הלילה, רכבתי מבעד לענן של אָרבֶּה. לא ממש חווייה נעימה. הם גדולים וכשחוטפים אותם במאה קמ"ש, החבטה שלהם כואבת גם מבעד לכל ציוד המגן שלי.

באיזור הקמפינג פגשתי את קיירי. האישה הזו בת ה-70 פלוס מטזמניה, הייתה בדרכה לבקר את בנה הגר באליס ספריגס. היא נוהגת ברכב שטח ענק אשר לגג שלו קשור קייאק, כדי לחתור באגמים שתמצא בדרך- וכל זה לבד לגמרי.
מכאן, הכיוון כבר היה דרומה לעבר פורט אוגוסטה להתכונן לחציית הנולארבור Nullarbor הכביש הישר הארוך באוסטרליה.

ולסיכום: חז"ל קבעו שמתוך 10 קבין של יופי שירדו על העולם, 9 קיבלה ירושלים.
עם כל הכבוד לחז"ל (ויש כבוד)  וליופיה של ירושלים –  אני בטוח שהם מעולם לא טיילו באוסטרליה.

זהו לעכשיו. המשך יבוא.

ZAC

———————————————————————————————————————–

תרגם וערך- יוני. כל הזכויות לסיפור ולצילומים שמורות C לצחי.

———————————————————————————————————————–

תגים: Flinders Rangers, Nullarbor, Rawnsley station, ZAC, אאוטבק, אוהל, אוסטרליה, אוסטרליה עם כיוון השעון, אופנועים, אכסניה, ארוחה, בית קפה, מסעדה, מעבר גבול, משטרה, נולארבור, סידני, פורט אוגוסטה, קמפינג

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות and יוני בן שלום   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה