רכיבה בנוף שמזכיר את הבית

מדבריות אדומים ובליבם ווגאס

הצג את הוראות נסיעה ל-Green River, UT, United States במפה גדולה יותר

יום ראשון 26.8.2012
ללאס ווגאס.

העברנו את הזמן עד שעת היציאה מהמלון שהיא השעה 11:00 וזאת כדי לא להסתובב סתם עם החום הכבד עד השעה 15:00 שהיא שעת הכניסה למלון לוקסור, שם יש לנו הזמנה להיום. החלטנו לנסות את מזלינו כבר בשעה 13:00 וזה עבד וקיבלנו חדר בקומה 10. עלינו לחדר ולמרות שזה מלון " אלק " טוב, אנחנו לא מסופקים. ראשית – אין מקרר בחדר, שנית – אין קפה  ושלישית – זה לא כולל ארוחת בוקר ורביעית – אין אינטרנט בחדר ( צריך בשביל זה לרדת למקום מסויים במלון ) אחרי כל זה אני שואל: זה מלון זה ? אז זהו, כל המלונות על הסטריפ הם כאלה והמלונות הפשוטים יותר שנמצאים לא על הרחוב הראשי, לנו נותנים שרות טוב יותר. התמקמנו ויצאנו לסיבוב צילומים ביום. בערב עשינו סיבוב השלמה למלונות שלא הספקנו בערב הקודם. כל מלון מלבד הקזינו שכנראה מזה הוא מתפרנס, מכוון שהמחיר שאנחנו משלמים בוודאי לא מכסה את ההוצאות האסטרונומיות של הקמת והחזקת מלון של מעל 4000 חדר, כמו רבים מהמלונות כאן. מחומר שקראתי בנושא: מתוך 20 המלונות הגדולים בעולם, 15 מהם נמצאים בווגאס ומתוך ה -10 הגדולים בעולם 8 נמצאים כאן. אני מניח שאני לא מחדש כלום לאף אחד, על המחזות שאפשר לראות בחזיתות של המלונות. אם זה ביחודיות שכל אחד יוצר לעצמו ואם זה בהופעה שכל אחד פיתח לעצמו. מלון  Circus-Circus עם מופעי הקרקס שלו, מלון  Treasur Island עם מופע הפירטים שלו, מלון  Mirageבמופע אש ומים, ה Bellagio המפורסם, עם מופע מים ומוזיקה וכך הלאה, בעוד כמה מלונות. חוץ מזה, זאת חוויה מדהימה להסתובב בתוך המלונות עצמם, בהם אפשר לראות דברים מדהימים כאשר לדעתי המרשים מקולם הוא ה – ונציאן עם הגונדולות שלו ותעלות המים בתוך המלון, באוירה של אור יום גם בלילה והניו-יורק, עם הרחובות המסעדות והמופעים וכמובן מלון פריז המדהים. בקיצור, המקום מדהים גם ללא הימורים.

יום שני 27.8.2012
הבוקר לקחנו את האופנועים לסוכנות של סוזוקי לעשות טיפול 24,000 ק"מ – שהוא גדול יחסית וכאשר הגענו למוסך, קיבל אותנו בחור שברור שהוא מבין באופנועים אבל – הקצב דיבור שלו ועד שהוא מזיז משהוא, הוא כזה איטי, עד כדי שהוא לא יספיק לגמור היום את הטיפול. חזרנו למלון והמשכנו בסיבובים, כאשר באחד מהם, הוספתי לעצמי נכס חדש בדמות עדשה חדשה של 18 עד 200 MM עם אביזרים מתאימים.

יום שלישי 28.8.2012
את היום העברנו בתכנון המשך מסלול הטיול ותאום קמפינגים שעל הדרך. לאחר מכן הוצאנו את האופנועים מהמוסך שהשארנו אותם אתמול והתחלנו להרגיש שהבחור (המבוגר) מבין בנושא טוב, הוא התחיל להסביר מה הוא עשה, אילו דברים הוא מצא ומה מצב האופנוע ( לדעתו המצב שלהם מצויין ). היה רגע שחשבנו שהוא מסביר הרבה כדי להצדיק את המחיר שהוא הולך לתקוע לנו, אבל לא היה כך. מחיר הטיפול היה סביר ויותר מכך, האופנוע נסע פשוט נהדר, כך שלפחות הפעם החששות הישראליים שלנו ( שאולי עובדים עלינו ) נחלו כשלון צורב. בערב עוד עשינו סיבוב השלמות והתארגנו ליציאה של מחר לדרך .
יום רביעי 29.8.2012
העברנו את הציוד לאופנוע בשתי נגלות – שלא כמו שהגענו שסחבנו הכל מהחניה עד החדר בפעם אחת והגענו סחוטים ( המרחק מהחניה למלון די גדול  והם לא נותנים עגלות ללא תשלום ). הטמפרטורה היתה כבר די גבוהה בשעה מוקדמת, אבל אין ברירה וחייבים להמשיך. יצאנו על כביש מספר 15 צפונה כ- 70 מייל בשטח נוואדה לאחר מכן 30 מייל באריזונה ו -16 מייל ביוטה, ואז יצאנו לכביש 9 שמוביל לפארק הלאומי ציון. עד הפניה, הכביש זורם בנוף מדברי עם צמחיה נמוכה של שיחים ומדי פעם קקטוסים, אך לאחר מספר ק"מ בודדים, הכביש מתחיל להכנס לאזור הררי מדהים בצבעים שלו ובצורות המדהימות שהטבע יצר. ככל שמתקדמים לפארק, הנוף הופך ליפה יותר וכאשר מגיעים לפארק זה פשוט חוויה ויזואלית יפיפיה. הייתי כאן לפני 30 שנה ולא זכרתי את היופי של המקום ולכן לא היו לי ציפיות גדולות וההפתעה היתה גדולה. נכנסנו עם ההסעות של הפארק לשמורה ומאחר והיה מאד חם ואנחנו לא לבושים להליכה, ויתרנו על הטיולים הרגליים שיש בשטח הפארק ועשינו רק את הטיול הרכוב שהוא יפה גם ככה. לא שמנו לב, אבל התחלנו לחזור לאחור בשעון והתברר לנו שהשעה מאוחרת בשעה ממה שהערכנו. לכן התחלנו להזדרז להגיע ליעד. המשכנו על כביש 9 מזרחה ואז התבררו לנו שני דברים: הראשון, כל מי שעובר בכביש משלם כניסה לפארק ושנית כאשר נכנסנו לפארק, שעל אותנו הריינג'ר האם אנחנו הולכים לטייל במספר פארקים נוספים כי אז כדאי לקנות מנוי לכל הפארקים ב – 80 דולר. אנחנו כבר היינו מעל 10 פארקים ואף אחד לא אמר לנו זאת ויצאנו די דבילים, כאשר התברר שלא עשינו שיעורי בית בנושא. המשך הדרך מערבה, זאת חגיגה נופית מהיפות שראינו בארה"ב, הדרך מרהיבה ומה שאני אומר, שזהוא קטע חובה למטייל באמריקה, הצבעים והתצורות מדהימים ואפשר לצלם כל מטר משהוא אחר יפה יותר. לבסוף הגענו לכביש 89 ופנינו צפונה לכוון הקמפינג שבו הזמנו מקום להלילה .

יום חמישי 30.8.2012
הבוקר קמנו לטמפרטורות נמוכות ביותר, השעון זז לאחור בשעה ולכן השמש עלתה יותר מאוחר ממה שהתרגלנו בשבועות האחרונים. יחד עם זאת, היא חיממה אותנו מהר ויבשה את הציוד לקראת היציאה להמשך הדרך. המשכנו צפונה על כביש 89 עד הצומת עם כביש 12 שבו פנינו מזרחה לכוון Bryce Canyon National Park עם הכניסה לכביש, הנוף משתנה שוב והצבע האדום מתחיל לשלוט ברקע ומייד מגיעים ל -Red Canyon  אזור מדהים ביופיו שכל סיבוב עצרנו לצלם עד שהבנו שאם לא נפסיק לא נגיע היום לברייס קניון. לאחר שחוצים את הקניון האדום, יש נסיעה רגילה בנוף הרגיל של האזור שהוא הררי עם צמחיה נמוכה, בכניסה לברייס קניון הכל משתנה עם העצירה הראשונה ב – Sunset Point  אדם נורמלי פשוט מפסיק לדבר. מהסיבה שאין מילים שיכולות לספר את היופי המדהים שמגיעים אליו בכל תחנה של הפארק. אני מקווה שהתמונות יספרו את הדבר יותר טוב ממני. צריך כישרון פיוטי לדעתי כדי לנסות לתאר את היופי של הפארק הזה. ב –  Bryce Point קרו לנו שני דברים מדהימים. הראשון היה קשור אלינו וכך זה קרה: ראינו שמתקרבים עננים שחורים לאחר שהסתובבנו בנקודה הזאת ןצילמנו בלי סוף כמובן ואז חזרנו לאופנועים על מנת להמשיך במסלול ולפתע התחיל לטפטף קצת ואני מעצלנות אמרתי ליוסי בוא נחכה בתחנה המקורה של הנוסעים, עד שיעבור הגשם כי אין לי חשק להתלבש לגשם. מה שקרה לאחר מכן, זה פשוט מדהים. ירדה כמות של גשם אדירה והתחזק עד שירד ברד במשך מספר דקות בכמות שלא ראו למטרים ספורים וכמובן שלא ראו שום דבר בפארק. הפעם המזל עבד לטובתינו ונשארנו יבשים לעומת אופנוענים אחרים, שחשבו שהם מוגנים מגשם והגיעו רטובים לגמרי. מי שעוד הגיע רטוב, היו אלה שבדיוק בילו בהליכה באחד מעשרות המסלולים שיש בפארק, בתוך הזקיפים המדהימים של הפארק. הסיפור השני קרה בזמן הגשם וכאן אני מסתכן שוב בסיפור: לידינו ישבה משפחה שדיברה גרמנית. זוג הורים ובן בגיל 16 לערך ואכלו פירות עד כאן הכל בסדר. ברגע מסויים, האבא קם לזרוק פסולת לאשפה וכאשר הוא קם נפל לו הכובע שהיה על הבירכיים שלו. הבן ראה את זה וכאשר האבא חזר, הראה לו הבן שהכובע שלו נפל  ובטבעיות הוא הרים אותו. אני מודיע בזאת שאני נדהמתי. בעיקר מהתנהגות הבן במיקרה הזה. מקווה שלא פגעתי באף אחד, כאשר סיפרתי זאת, רק רציתי לשתף בחוויה קטנה שעברה במצב מסויים. לאחר שהגשם פסק, המשכנו לרכוב לתוך הפארק עד הנקודה הסופית  Rainbow Point עוד נקודה מרשימה בפארק המדהים הזה. לאחר מכן רכבנו לכיוון הקמפינג שהזמנו לנו מקום בו ומחשש לגשם, לקחנו צריף במקום חלקה לאוהל, בלי תוספת מחיר אלא על חשבון הנקודות שצברנו עד היום ברשת KOA. אנחנו כבר V I P ברשת ויש לנו פריוולגיות.

יום שישי 31.8.2012
המשכנו הבוקר מזרחה על כביש 12 המלווה בתצורות יפות של הרים בגוון אדמדם העוטפים אותו – אך עדיין הצבע השולט הוא חום בהיר, כך שכאילו זה כבר הפך לנוף רגיל ולא למשהו מיוחד. אף שאם מישהו היה מגיע ביום הראשון לביקור שלו בארה"ב ישר לכביש הזה – הוא היה אומר שזה מרשים. כל זה השתנה, כאשר הגענו לאזור העיירה  Escalante- אז הצבע האדום חזק, השתלט על הנוף יחד עם הצורות המיוחדות של הגבעות וההרים, המראה סביב מעניק תחושה של משחק עם צבים ענקיים שהפכו לאבן ובמיוחד כאשר חוצים את Escalante Canyons  זה כבר נראה כמו עוגות שוקו עם פירורי אבקת קפה ונגיעות של סוכריות יומלדת אפורות, מפוזרות בשוליהן. כדי לתאר את המקום נדרש פיוט יפה יותר מהיכולת שלי לתאר. הדרך המשיכה להפתיע כל הזמן, כאשר באחד הקטעים הדרך עברה על קצה רכס המפריד בין שני קניונים. לכביש אין את השוליים המתבקשים בספר ההנחיות לסלילת כבישים: אין אפילו מטר אחד בין קצה הכביש, לשיפולי הקניון. לא לקחת את הסיבוב, עפת לתוך התהום… לפחות עפים כאן מהכביש לתוך נוף משגע… כביש 12 מסתיים, כאשר הוא פוגש את כביש 24 שאיתו המשכנו צפון מזרח לכוון העיירה Green River אליה אנחנו מכוונים את סוף היום. הקטע האחרון של הכביש, עובר בשטח פתוח וחם מאד ולכן אין לנו מה לעשות בו אלא לחצות ולהתקדם הלאה לגרין ריבר. כאשר הגענו לקמפינג שידרגנו את חלקת האוהל לצריף, כדי לנצל את הנקודות שצברנו במשך החודשים האחרונים.

שבת שלום

גבי ויוסי

————————————————————————————————————————-

ערך יוני. כל הזכויות C שמורות לגבי פלקסר

————————————————————————————————————————-

תגים: Bryce Canyon National Park, Green River, Las Vegas nm, אוכל, אופנוע, אופנועים, גבי פלקסר, לאס ווגאס, מוסך BMW, נופים, קליפורניה, קמפינג

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה    

רכיבה רגועה בלב החיים הטובים של אירופה

פרחים, פרפרים וארוחות כיף

הצג את הוראות נסיעה ל-Landshut, גרמניה במפה גדולה יותר

24/25/26.08.2012

מתעוררים ב- Bregenz מעט מאוחר מהרגיל (שברנו דיסטנס בליל אמש עם המדריך…) ליום אפרורי ומבשר גשם. שמיים לא משהו… האופנועים במגרש חנייה תת קרקעי, מתחת למלון מתודלקים וממתינים לרכיבה ואנחנו מנצלים את שלוש שעות החופש, לטיול / בילוי בעיר ובשפת אגם קונסטנס המרוחקת כ- 500 מטר מהמלון. מסעדות, דוכני מכירות, שוק איכרים (בזבוזים קלים – כי אין היכן להכניס פירור… המזוודות מלאות עד אפס מקום), מופע  אופרה המתנגן לו באמפי על שפת האגם. אכן, ללא ספק סוג של חוויה אחרת, יופי וצבעים מרשימים המתבלים את הכול בסוג של חופש, ביחד עם האוויר הצלול והניחוח המשכר העולה מהמים השקטים והשלווים.
12:00 ואנחנו על האופנועים לא לפני תפילת הדרך המסורתית, המתנגנת מפיו של הרב המקומי שהגיע במיוחד מארץ הקודש – הכוונה לאורי כמובן!

66 ק"מ ראשונים, מובילים אותנו ליעד הראשון באי – Mainau או בשמו הישראלי והמוכר "אי הפרחים". יציאה מהעיר ומהמדינה האוסטרית וחצייה לחלק הגרמני של האגם. שולה גולדווינג מגלה בקיאות גם ברכיבה עירונית ופקוקה ומובילה אותנו אחר כבוד, לכביש המהיר ולמעבורת הראשונה (ורואים את המים על הצג ) עם אופנוע (כמעט לכולם), לו"ז מתוכנן בקפידה, מביא אותנו תוך כדי רכיבה מנהלתית, לבטן המעבורת דקותיים ספורות לפני הפלגה לאי. הגולדווינג שלי מוכוון לכיוון טור המכוניות (נראה שהבחור נבהל קצת מהגודל וגם מהמוזיקה ולא הבחין שמדובר גם באופנוע) ואת כל השאר (הקטנים…) לשביל האופניים והאופנועים. רגליות צד מוסטות קדימה, האופנועים מוטים על צידם ואנחנו על הסיפון לתמונות וצילומים. רוח קרירה ונעימה מלווה אותנו, וחוויית ה"רכיבה על המים" נראית על פניהם של הילדים… התרגשות וחיוך רחב מרוח על פניהם לכול משך ההפלגה. 10 דקות הפלגה ו- 8 יורו לאופנוע הנחיתו אותנו על האי. רכיבה נוספת של 5 ק"מ ואנחנו במגרש החנייה בכניסה לפארק הפרחים.

הליכה של 5 דקות משער הכניסה והמראות של הפרחים המסודרים כמו חיילים, נראים מכול פינה. בובות וחיות מעוטרות בשלל צבעים מרהיבים וכול זאת מפרחים בלבד. גן פורח של פרחי דליה מכול הסוגים, המינים ובגבהים שונים, משתרע על פני כמה מאות מטרים והטיול בשבילים בתוך הגן הפורח, מניב ריחות בשלל צבעי הקשת – פשוט מראה מדהים. אין ספק, הגננים פה, קורצו מחומר מיוחד ועושים עבודה נפלאה. הגשם מתחיל להמטיר קלות ואנחנו מדלגים בין העצים לתפוס מחסה. אטרקציה נוספת באי, מבנה סגור ומחומם ופה שלל צבעוני של פרפרים בגדלים שונים. ההליכה בתוך המבנה, ביחד עם עשרות פרפרים מתעופפים, מזדווגים, ואוכלים ממגשים מיוחדים שהונחו במבנה ועומדים כדוגמני צילום מנוסים. אחרי 4 שעות של סיור מרשים באי הסתיימו ואנחנו בדרך לבית המלון בעיר Friburg. גשם מעצבן וטורדני, החל לרדת ביציאה מהאי וליווה אותנו ברציפות עד בית המלון. עצירת תדלוק כ- 20 ק"מ מהעיר והורדת מרשלית (לאה) על אי תנועה בכביש הראשי עד להגעת האחרונים והמאסף. עמידה איתנה של לאה בגשם השוטף, דבקות ונחישות במטרה ודאגה לאחרונים בשיירה, חיברה את כולנו יחדיו – ועל כך הוענק לה אות לביצוע משימה במופת. עייפים וגם קצת רטובים, נשפכנו למיטות הרכות בבית המלון.

הבוקר למחרת בפתח ומזג האוויר נראה מבטיח. כבישי B31, B33, B500 מחכים לבואנו. קטע כביש של 170 ק"מ, חוצה את היער השחור מדרום לצפון ומהווה חוויית רכיבה מאלפת. לצורך המחשה – קחו אינסוף אותיות S וחברו אותן אחת אחרי השנייה לכביש אספלס בריא ורחב וכעת, קחו את כול היערות מלהב בדרום ועד הכרמל בצפון וחברו גם אותם. כעת, הניחו את כביש אותיות ה- S בתוך היער הדמיוני הזה בצורה אופקית, עם עליות וירידות קלות וקבלו את הכבישים הנ"ל. חווית רכיבה משכרת עם הטיות מצד לצד, השכבות מימין לשמאל וגיהוץ טוטאלי של אספלט, מלוות אותנו לאורך כל ציר התנועה, ביחד עם עוד מאות האופנועים החולפים מכול עבר. כיאה לטיול רגועים, על הדרך סיירנו וסעדנו בשני אתרים מעניינים: שעוני הקוקייה והמדרחוב הססגוני בעיר Titsse והמפלים הגבוהים בעיר Fribourg.
הרכיבה על כבישי היער השחור, הסתיימה בעיר Baden Baden בבית מלון מקומי עם פינוקים של ממש הכוללים סאונה יבשה ורטובה שהכניסה אליה מותרת אך ורק ללא בגדים כלל (דמיינו לעצמיכם כמה מעניין היה שם…), בריכה מחוממת פנימית וחיצונית, חדר כושר וחדרים עשירים ומפנקים בטירוף. זמן איכות מפנק ושחייה לילית, ליוו את אחה"צ במלון עד לשעות הערב המאוחרות. ארוחה תאילנדית במסעדה מקומית, קינחה את הערב והובילה אותנו ליל מלכים במלון המפואר בעיר.

הלילה ירד על כוחותינו ואיתו הגיע הגשם שוב, מטפטף וממטיר את שעות הלילה ומאיים על רכיבת הכביש המתוכננת ל- Ulm. למרות החששות, השמש הפציעה בינות לעננים ונפתח צוהר של קרני השמש לקראת שעות הצהריים. לאחר טיול עירוני במרכז העיר שכלל כנסייה, קזינו, מוזיאון מקומי ופארקים רחבי ידיים, אנחנו בדרך לרכיבה בין עירונית של 200 ק"מ על הכביש המהיר A8. יוצאים מהעיר ועולים על הכביש המהיר. החבורה מסתדרת בטור אנכי ובמסלול המרכזי, השילוט מראה 130 בתוך עיגול אדום ואנחנו מצייתים להנחיות ורוכבים בטיסה נמוכה כמו טייסי אירובטיקה במבנה. דקות ספורות חולפות ואנחנו בעיר בבית המלון Intercity  "היושב" על תחנת הרכבת המקומית. רעש מסילות רכבת מחריש אוזניים מקבל את פנינו בכניסה לחדר ומבאס את התחושה. למזלנו, הרכבות מפסיקות לנוע ב- 23:00 וכך אפשר לישון בשקט וללא הפרעות. את הלילה בילינו בפסטיבל יין מקומי וחגגנו את יום ההולדת של מירי. קובי (למרות כול הנאמר…) הזמין לכבודנו בקבוק יין אדום והרמנו כוסית לחיים למירי ולקינוח הזמנו פיצה ענקית ברוחב של 30 ס"מ ובאורך של 2.5 מטר מלאה בכול טוב אפשרי. חגיגת יין מקומית ביחד עם מירנדה מקומית, הובילה אותנו מתנדנדים בגשם שוטף שהחל לרדת אל בית המלון.
טיול הרגועים הסתיים לו ואנחנו עושים את דרכנו ל – HOME = הגדרה למקום השכרת האופנועים, כשבדרך, אנחנו עוצרים בחנויות אופנועים ובסניף המרכזי של BMW במינכן לשטוף את העיניים בדגמים ובציוד החדש ולהשלים מעט ציוד רכיבה חסר. 19:30 ואנחנו במלון רומנטיק בעיר Landshut המקום בו התחלנו את הטיול. החזרת האופנועים להרמן וארגון הציוד ליום הטיסה למחרת. ימבה של ציוד התווסף לבאגז', שגם כך היה מלא מלכתחילה.

פרק הסיום לטיול, שייכתב כמובן בארצנו הקטנה, יכיל גם, ביטוי לתחושות של כול זוג וסרטון מייצג של חלק מהאירועים בטיול.
ניפגש בארץ,
שלכם,
איציק.

——————————————————————————————————————————-

ערך יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאיציק שפר וחבורת השועלים

——————————————————————————————————————————-

תגים: Baden Baden, BMW, Bregenz, Fribourg, Mainau, Ulm, איציק שפר, טיול אופנועים באירופה, שבוע על אופנוע באירופה

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה    

כבר בעיבורי העיר גורי.

על הדרך החוצה את גיאורגיה ממערב למזרח.

הצג את הוראות נסיעה ל-Gori, Shida Kartli, Georgia במפה גדולה יותר

קובי ועידו סיימו את הקטע הטורקי לאורך הים השחור. מפגשים אנושיים חמים, מזג אויר מפרגן. ונהגים שצריך להתרגל לטמפרמנט המיוחד שלהם. עוד מעט קובי יעלה את הסיפור בבלוג שלו. בינתיים כמה שורות וצילומים של קובי ועידו, לחימום המסך:

…"העידן העותמני חלף עבר, גאורגיה המופלאה בערבוב חושים של אוכל, אנשים ומלוא הטנא … של טמפרמנט ממש כמו הנהיגה המטורפת של הגאורגים. נוף טרופי לצד הרים צחיחים. הים השחור מאחורנו ולפנינו הים הכספי, לילה לבן בבטומי והמשך רכיבה לקותאיסי קהילה יהודית מן העבר ורובע יהודי ובית כנסת מהמאה 19 – פיתולים והמשך רכיבה לעיר בשם גורי שממש לפני זמן לא רב היתה מופצצת עקב סיכסוך רוסיה גאורגיה. ערב נעים לכולם מבין הבניינים הסובייטיים של המאה שעברה וכול הנראה לא תיעלם עוד כמה עידנים…".

קובי ועידו

 

 

 

 

—————————————————————————————————————————————————-

כל הזכויות C שמורות לקובי ועידו

—————————————————————————————————————————————————-

תגים: אופנוע, אופנועים, איסטנבול, גורי, גיאורגיה, הים השחור, טורקיה, להוסיף תג חדש, מסע אופנוע לאסיה, מסע אופנועים לסטאנים, מעברי גבול, קובי שמואל

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

אולי אחת הדרכים הנטושות והקשות בעולם

1600 ק"מ של בדידות, קסם והרפתקה הזויה.

הצג את הוראות נסיעה ל-prudhoe bay, alaska במפה גדולה יותר

דורון כבר בצפון הרחוק של אמריקה, מתחרה במזג האויר המאותת סתיו מתקדם. השלים אתמול הלוך חזור בוצי – 800 ק"מ לכל כיוון – מהעיר פיירבנקס, למפרץ פרודו בצפון אלסקה ׁמחנה הקודחים בדד-הורס. הנקודה הצפונית בעולם אליה ניתן להגיע בכלי רכב – בנסיעה קרקעית רצופה. נתיב המשמש משאיות ענק להובלת ציוד קידוח' לשדות הנפט במפרץ השוכן לחוף האוקיינוס הארקטי. כ-1600 מייל מהקטוב הצפוני עצמו. בקרוב דורון יעלה את הסיפור בבלוג שלו ועד אז כמה צילומי פרומו.

מצפון לנהר היוקון. חוג הקוטב הצפוני.

——————————————————————————————————————————————-

כל הזכויות C לצילומים שייכות לדורון קדמיאל

——————————————————————————————————————————————-

תגים: Dalton Hwy, Dead Horse, FAIRBANKS, אופנוע, אופנועים, אלסקה, דד הורס, דורון קדמיאל, דלטון, פיירבנקס, פרודו ביי

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

אירופה על פיתוליה ופסגותיה מחבקת את הקבוצה

מזג אויר ממוזג ביום ולילות גשומים.

הצג את הוראות נסיעה ל-ברגנץ, אוסטריה במפה גדולה יותר

פרק 2 – מטפסים לגובה וחוצים את ההרים ממערב למזרח
22/23.08.2012
הבוקר מפציע בנינוחות והשלווה המאפיינת את האנשים ותרבות המקומית. המחשבה על לינה בחדרים ללילה שלם ללא A.C (מיזוג אויר) העסיקה אותנו רבות, איך נצליח להירדם אחרי חום שכזה? שיחה קצרה עם נציגת דלפק הקבלה שבה הסבירו לנו, שהטמ"פ בלילה צונחת ישירות ל- 10 מעלות. הסכמנו לקבל את הטיעון ופתחנו את החלונות מהקומה השלישית לרווחה – בארץ לא היינו מעזים אפילו לחשוב על אופציה כזו. מיותר לציין שאין זבובים, יתושים ומיני חרקים מעופפים שיפלשו בלילה לחדרנו, נראה כאילו כולם נמצאים בארץ ואף אחד עוד לא העז להסתובב כאן בקור הלילי הזה. מזג האוויר נראה מבטיח, שמים תכולים ורכים, ענני כבשים ממלאים את השמיים וקרירות נעימה משתלטת על האזור. ארוחת בוקר מזינה, ואנחנו מוכנים לרכיבת הטיפוס של היום הראשון. 300 ק"מ של הרים, מעבר גבול, קרחון ובית מלון איטלקי בבולזאנו. תקלת בוקר קטנה ב- Chek Out (אי קבלת התשלום במלון) מעכבת אותנו כבני ערובה כשעה ארוכה ומרגיזה. לבסוף, בסיוע גבי אופקים, נמצאו הניירות והאישורים המתאימים בערמת הנהלת החשבונות המקומית ואנחנו עושים דרכנו בריצה קלה אל האופנועים, כבוד הרב לוקח את המיקרופון ומפזם את תפילת הדרך היומית, תדרוך בוקר קצר על הרכיבה ותנאי הדרך ואנחנו על האופנועים.

השעה כבר 10:00 בבוקר ואנחנו מצטרפים לפקק המקומי ביציאה מהעיר, ארוך, איטי ומייגע. הטיפוס מתחיל מיד עם הירידה מהכביש הראשי מהעיר Saalfelden לכיוון Grosglokner. רכיבה של כ- 70 ק"מ שכולה טיפוס הרים משכר חושים. בית ג'וברין בעלייה ארוכה שלא נגמרת מתובלת בימבה של ירוק בעיניים, צמחייה ועצים גבוהים עם צמרות הנושקות לעננים עומדים מקובעים לקרקע על רגל אחת דקה מאד ומים שזורמים מכול פינה וסלע. אספלט בריא ואיתן מתעקל לו בנונשלנטיות ומטפס יחד איתנו למעלה ההר, בתי קפה, מסעדות ובתים מצויירים, מלווים אותנו לכל אורך הטיפוס במעלה ההר. מזג האוויר משתנה והטמ"פ יורדת ומתחיל להיות קריר מהרגיל ואנחנו עוצרים להשלמת ביגוד חם יותר. הטיות והשכבות אינספור בינות לצמחייה וההרים הנושקים לכביש, ההרים נראים כפיונים ענקיים ואנחנו חולפים על פניהם בשמיניות ימינה ושמאלה (כמעט כמו בטסט הרישוי במגרש החנייה…) התחושה של "רוקדים עם כוכבים", בכל הטיה והשכבה בליווי המוזיקה הבוקעת מהגלודווינג שלי, משווה את הטיפוס לוואלס הרים משכר חושים, מבלי לרצות לעצור ולרדת מהמושב. כל החבורה בתור אחיד וממושמע מטפס במעלה ההר, אופנועים מסוגים שונים (ובעיקר, BMW על סוגיו הבולטים GS  "ים כמובן וגם לא מעט RT "ים) חולפים על פנינו ויש גם לא מעט משוגעים "המרביצים" על האספלט במהירויות שלא מביישות מסלול מרוצים – מקצוענים על ממש. ההגעה לפסגת ההר והנגיעה בקרחון מלווה בתחושת סיפוק אתגרית של עשינו את זה וסוג של – עוד פסגה כבשנו! תחושה של נדנדה מהירה ובטן שמתהפכת מהנאה צרופה, מלווה אותנו דקות ארוכות, תמונות וצילומים להנצחת ההישג ומזכרת לילדים והנכדים – היינו פה!. הפסקה ארוכה מהמתוכנן – (כי קשה להיפרד מהנוף היבש ועוצר הנשימה) ואנחנו עושים דרכנו חזרה בירידות הפעם… (עוד 150 ק"מ) ללינת הלילה באיטליה  בבירת הדולומיטים – Bolzano. הרכיבה מאוחרת ואנחנו נכנסים לשעת דמדומים ותחילת חשכה. גשם קליל דק ומעצבן החל לרדת וליווה אותנו לסירוגין עד המלון. הכביש ארוך ואיטי והעייפות מתחילה לתת את אותותיה. למלון האמנים Arts Hotel הגענו לקראת 21:00 עייפים מותשים, וגזורים אך, מרוצים מאד.

קבלת החדרים לוותה בפקידת קבלה צעירה וחיננית (וכמעט לא לבושה) ובוצעה בפועל ובאופן, שבו יכולנו לבחור באיזה חדר אנחנו רוצים לישון, החל מחדר "משוגע ומקושקש על ממש" ועד לחדרים נורמאליים. גם כאן החדרים ללא A.C ולכן לא ממש דאגנו – אנחנו כבר מנוסים. התמקמנו בחדרים ובקומות נפרדות, החלון נפתח לרווחה… וארוחת ערב במסעדה סינית מקומית קינחה את היום המאומץ.
חצות וקצת, החלו להיפתח מערות השמיים וכל המים שנאספו כל היום ע"י השמש החלו לרדת בשצף קצף (כמה טוב שאנחנו במיטות ולא על האופנועים) ברקים ורעמים צבעו את השמיים (החלונות פתוחים, זוכרים…?) בהבזקי אור כמו אורגן אורות מחשמל וטיפות בגודל של 5 שקלים, הומטרו על גג הפח מתחת לחלוננו, אכן,  חווית מוזיקה לא נעימה לאוזן. האופנועים ללא מגרש חנייה מקורה ועם גשם שוטף וחזק שנמשך כמה שעות טובות נראו נוצצים על הבוקר אחרי פיניש ידני של מר סגל שהשכים קום והעביר ג'ילדה על שאריות טיפות המים האחרונות. ארוחת בוקר דלילה ביותר, עם השלמות סופרמרקט (כנראה שהיינו רעבים…בקושי אוכלים בטיול הזה…) על הבוקר של מנהל המלון הוציאה שבעים ליום הרים נוסף ומאתגר לא פחות מקודמו.
תפילת הדרך (חובה !), סיבוב עירוני בעיר Bolzano ואנחנו על הכביש המהיר לאינסברוק בואכה Vepitino 70 ק"מ של רכיבת בוקר קרירה ונעימה במהירות התואמת את תנאי הדרך ומגבלות המדינה (תלת ספרתי נחמד מאד…). ירדנו מהכביש המהיר לכביש פנימי המוביל למעבר Juffen Pass. בשונה מיום קודם, הטיפוס במעלה ההרים וחזרה לאלפים מלווה בעליות תלולות עם פניות ועיקולים רבים של 180 מעלות . שימוש בהילוך ראשון בכול פנייה כזו הכרחי בכדי לעבור בשלום עם כול המשקל שאיתנו. ריח האוויר הגבוה מקבל גוון וצבע אחר, סוסים בגוון חום, משתלבים בירוק שמסביב ותחושה כפרית עוטפת את האווירה ותנועת הרכיבה, בתי עץ צבעוניים עם אותן אדניות מהממות מפוזרים על פני השטח ולמרגלות ההרים ואי שם בקצה כלשהו נידח, (כול הזמן עוברת בי המחשבה ? איך הם מגיעים בכל פעם הביתה? לא ממש ברור לי ? אולי אפילו, לא יוצאים ממנו ?). הדרך עוד ארוכה ואנחנו ממשיכים בטיפוס, שלג מתחיל לבצבץ בפניות מפסגות ההרים ואנחנו בדרך לשם. בדומה לאתמול, גם היום חבורות של אופנועים ממלאות את הכבישים בשלל צבעים וסוגים, כשהשולט גם הפעם וללא עוררין, הבווארי BMW. מפגשי אופנועים ובתי קפה מיוחדים עבורנו על ציר התנועה, יוצרים מפגש תרבויות מכל אירופה ובכל פעם, אנחנו נפגשים עם קבוצה אחרת ממדינה נוספת. תנועת השלום בהנפת אצבעות יד שמאל או רגל שמאל, רק מוסיפה על תחושת המשפחתיות החוצה גבולות בקהילת האופנועים. כמה חבל, שבארצנו הקטנטונת אנחנו לא מאמצים תרבות זו – אולי כבר הגיע הזמן! לכל האופנוענים שביננו – בואו נרים את הכפפה.

הצמחייה מתחילה להידלדל וקרחות פסגות ההרים, נראות שוממות ממדרונות ההרים – עדות לנוכחות השלג בתקופת החורף באזורים אלה ובגבהים כאלה. העננים מתחילים לרדת לכיוונינו ונראים מלאים עד אפס מקום, בכמות מים שתספיק למלא את הכנרת אך כפי הנראה, תומטר עלינו בהמשך היום. תנועת העננים על פסגות ההרים מדמה את העננים למעשנים כבדים, עם עשן סמיך הנפלט מפסגות ההרים. הכבישים מתפתלים על צלע ההר ונראה כאילו אנחנו רוכבים על הצד – מראה מדהים של הדרך מלמעלה – לפני שיורדים ומלמטה – אחרי שיורדים.
בהמשך הטיפוס במעלה ההרים, אנחנו חוצים את גבול הכוכבים בכחול מאיטליה חזרה לאוסטריה והכביש מוביל לגב ההר מצידו הצפוני ואנחנו בדרך למעבר הבא שלנו להיום – Timmelsjoch Pass בגובה 2509. במעלה מגיחה מכונית נמוכה וצהובה העוקפת את שיירת האופנועים במהירות מסחררת. אני מחליט לרדוף אחרי הפלא הטכנולוגי הזה ומתקרב עד ממש לישבן המכונית ופוגש את האותיות LOUTOS, מדהים כמה מהר נוסע האוטו הזה, כנראה שגם הנהג חשוב פה. הלוטוס נעלמה אי-שם באופק בין הפניות והעיקולים ופגשנו בה בשנית במגרש החנייה, יחד עם עוד כמה מכוניות אקזוטיות – (צילומי פנים וחוץ להנאתכם). ההגעה למעבר עצמו וסוג של כיבוש פסגה נוספת, מעורר התלהבות נוספת בקרב השועלים וגם השועלות תמונות, צילומים וכניסה "לשופר" ענקי המוצב במקום המאפשר צפייה להיסטוריית המקום ולנוף הנשקף ממנו. מנוחת הלוחמים (ללא ספק ,אחרי מסע כומתה שכזה מגיע לכולם סיכת ממ) על כל דבר אפשרי החל מהאספלט, מושבי עץ ואפילו מיטת אופנוע מאולתרת ליוו את חלק מהחברים. קינוח מרקים – גולש, עגבניות וירקות במסעדה הסמוכה שנועד לחמם קצת את הגוף מהקור העז השורר בחוץ ולהעיר אותנו לקראת 200 הק"מ הבאים עד למלון ב- Bregenz.
מזג האוויר מתחיל להיות אפור כהה ומבשר על הבאות, אנחנו מתעטפים בניילונים ובטנות ומתחילים לנוע כלפי מטה דרך העיר Solden לכביש המהיר המחבר את אינסבורק לברגנז. רכיבה איטית במדרונות ההרים שאך לפני כשעה טיפסנו עליהם ורכיבה מישורית בתוך העמק בינות לעיירות והכפרים, שהכביש עובר דרכן ומשמש גם עבורם כציר תנועה עיקרי אם לא היחידי. גשם מעצבן מתחיל לרדת ברציפות ולסירוגין ואנחנו ממשיכים לרכוב. 180 ק"מ ב- 160 דקות (כמעט ק"מ לכול דקה) רצופים מביאים אותנו לתדלוק האחרון של היום כ- 20 ק"מ מהיעד מלון Ibis (מומלץ מאד). שרירים תפוסים, ברכיים נעולות של אליאן ושיא עולמי חדש שנשבר. ירדנו מקופלים מהאופנועים לבית לסופר בתחנת הדלק והחלפנו חוויות רכיבה וגם קצת תלונות למה כל כך ארוך ובלי הפסקה. ללא ספק, מגיע צל"ש לחבורת השועלים והשועלות על דבקות ונחישות במשימה. יישר כוח.
תדלוק אחרון כהכנה ליום המחרת, מנוחת לוחמים קצרה ואנחנו על ציר התנועה לכיוון המלון האחרון שיסכם את פרק ההרים בטיול.

נתונים עד כה :
1.    850 ק"מ של רכיבה בהרים
2.    150 ק"מ של רכיבת כבישים מהירים וניקוי שסתומים
3.    3 נפילות "קלות" שמפאת הצנזורה נבצר ממני לצלמם ולהפיץ באתר. רק אומר, שלגזבר ולשף שלום, לאופנועים לא ממש!
4.    100 יורו עלויות דלק לאופנוע
5.    50 יורו אגרות כבישים לאופנוע
6.    חנייה מקורה לאופנועים – 3 יורו לאופנוע
7.    בתי מלון – שולמו מהארץ – 105 יורו ממוצע לזוג לילה כולל ארוחת בוקר
8.    10 חברים וחברות בריאים ושלמים
9.    אתגר, סיפוק וחוויה עוצרת נשימה
וזכרו: "החיים אינם נמדדים לפי מס' הנשימות שנשמתם אלא, לפי מס' הנשימות בהם עצרתם את נשמתכם"
לילה טוב או בוקר אור לחלק מאיתנו וניפגש בפרק הבא שיתאר את החלק העירוני של הטיול.

בפרק הבא אסקור את טיול חוצה ההרים מאוסטריה דרך איטליה בואכה גרמניה.
לילה טוב,

איציק

——————————————————————————————————————————

ערך יוני. כל זכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאיציק שפר וחבורת השועלים

—————————————————————————————————————————–

תגים: Bregenz, Juffen Pass, Solden

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש 2 תגובות, הוסף תגובה