רכיבה‭ ‬לטופ‭ ‬של‭ ‬הקצה‭ ‬של‭ ‬הצ'ופצ'יק

קלייר‭ ‬וביאוון‭ ‬הם‭ ‬זוג‭ ‬אוסטרלי‭ ‬שגר‭ ‬כבר‭ ‬20‭ ‬שנה‭ ‬בארצות‭ ‬הברית‭ – ‬חברים‭ ‬של‭ ‬חברים‭, ‬של‭ ‬חברים‭, ‬ששלחו‭ ‬אותי‭ ‬אל‭ ‬הזוג‭ ‬הזה‭ ‬שהפך‭ ‬אותי‭ ‬לבן‭ ‬משפחה‭ ‬לכול‭ ‬דבר‭.‬

רכבתי‭ ‬עד‭ ‬לפיניקס‭ ‬אריזונה‭, ‬ופגשתי‭ ‬את‭ ‬הזוג‭ ‬הנחמד‭ ‬הזה‭ ‬בכניסה‭ ‬לבית‭ ‬שלהם‭ ‬עסוק‭ ‬בבניית‭ ‬משאית‭ ‬טיולים‭ ‬שהם‭ ‬מכינים‭ ‬לטיול‭ ‬של‭ ‬הפנסיה. ‬ביאוון‭ ‬מהנדס‭ ‬במקצועו וגדל‭ ‬בחווה‭ ‬גדולה‭ ‬במזרח‭ ‬אוסטרליה‭, ‬כך‭ ‬שיצירתיות‭, ‬עבודה‭ ‬עצמית‭, ‬וחדשנות‭ ‬הם‭ ‬תכונות‭ ‬חזקות‭ ‬אצלו‭.‬

“החדר‭ ‬שלך‭ ‬מוכן‭  ‬הם‭ ‬אמרו‭ ‬לי‭ ‬בחיוך וישר‭ ‬החנתי‭ ‬את‭ ‬האופנוע‭ ‬והרבצתי‭ ‬מקלחת‭. ‬הרגשה‭ ‬של‭ ‬בית‭.‬

קלייר וביאוון

נשארתי‭ ‬שבוע‭ ‬אצל‭ ‬האנשים‭ ‬החמודים‭ ‬האלו‭, ‬עשיתי‭ ‬טיפול‭ ‬לאופנוע‭, ‬קצת‭ ‬מנהלות ויצאתי‭ ‬צפונה‭. ‬חם‭ ‬מאוד‭, ‬שיא‭ ‬הקיץ‭. ‬ימים‭ ‬של‭ ‬45‭ ‬מעלות‭.‬

רכבתי‭ ‬צפונה‭ ‬מהר‭ ‬מהרגיל, ‬כדי‭ ‬לברוח‭ ‬מהחום ותוך‭ ‬4‭ ‬ימים‭ ‬הגעתי‭ ‬לגבול‭ ‬קנדה ועומס‭ ‬החום‭ ‬קצת‭ ‬הוקל‭.‬

קנדה‭ ‬שונה‭ ‬מארצות‭ ‬הברית ומרגישה‭ ‬יותר‭ ‬אירופאית‭ ‬ועשירה‭.‬

אחרי‭ ‬ואנקובר‭ ‬הדרך‭ ‬פונה‭ ‬צפונה‭ ‬לתוך‭ ‬בריטיש‭ ‬קולומביה‭, ‬הערים‭ ‬נעלמות‭ ‬לאט‭ ‬לאט והטבע‭ ‬הירוק וחיות‭ ‬הבר‭ ‬חוזרות‭ ‬לנוף‭.‬

התחלתי‭ ‬לראות‭ ‬דובים‭ ‬שחורים‭, ‬איילים ושאר‭ ‬חיות‭ ‬בר‭ ‬פה‭ ‬ושם‭ ‬לצד‭ ‬הדרך‭.‬

הדרך‭ ‬להיידר‭ ‬אלסקה‭ ‬מדהימה‭ – ‬זו‭ ‬מין‭ ‬שלוחה‭ ‬דרומית‭ ‬של‭ ‬מדינת‭ ‬אלסקה‭ ‬בתוך‭ ‬קנדה והטבע‭ ‬משגע‭. ‬יש‭ ‬נחל‭ ‬שדובים‭ ‬תופסים‭ ‬דגי‭ ‬סלמון‭ ‬תמימים‭ ‬שבאו‭ ‬למפגש‭ ‬חברתי וסופם‭ ‬ידוע‭ ‬מראש‭. ‬שאלתי‭ ‬את‭ ‬מוכרת‭ ‬הכרטיסים‭ ‬בכניסה‭ ‬לפארק‭ ‬אם‭ ‬יש‭ ‬דובים‭ ‬היום‭. "‬לא‭ ‬יודעת‭". ‬טוב‭, ‬הבנתי‭ ‬שאין‭, ‬אבל‭ ‬ניגשתי‭ ‬לסייר‭ ‬במקום‭ ‬בכול‭ ‬מקרה‭.‬

מקום‭ ‬ממש‭ ‬חמוד‭.‬

כעבור‭ ‬שבוע‭, ‬בו‭ ‬אני‭ ‬ישן‭ ‬בשטח‭ ‬ומתקלח‭ ‬בנהרות‭ (‬שהלכו‭ ‬והתקררו‭ ‬ככל‭ ‬שעולים‭ ‬צפונה‭) ‬ישבתי‭ ‬בבית‭ ‬קפה‭ ‬מול‭ ‬כוס‭ ‬גדולה‭, ‬וטענתי‭ ‬את‭ ‬עצמי‭ ‬ואת‭ ‬הסוללות‭ ‬השונות‭. ‬בדיוק‭ ‬עברתי‭ ‬לתוך‭ ‬היוקון‭, ‬הטריטוריה‭ ‬האגדית‭ ‬שעליה‭ ‬ג'ק‭ ‬לונדון‭ ‬כתב‭ ‬כל‭ ‬כך‭ ‬הרבה‭. ‬אדם‭ ‬מבוגר‭ ‬גבה‭ ‬קומה‭ ‬ניגש‭ ‬אלי‭ ‬ושאל‭ ‬אם‭ ‬אני‭ ‬מחפש‭ ‬עבודה‭. ‬הוא‭ ‬סיפר‭ ‬לי‭ ‬שיש‭ ‬למשפחתו‭ ‬מנסרה‭ ‬לעצים‭ ‬והם‭ ‬מחפשים‭ ‬חבר‭'‬ה‭ ‬רציניים‭. ‬שאלתי‭ ‬איך‭ ‬הוא‭ ‬יודע‭ ‬שאני‭ ‬מתאים‭ ‬לו‭, ‬הוא‭ ‬חייך ואמר‭ ‬שמי‭ ‬שמטייל‭ ‬על‭ ‬אופנוע‭ ‬וישן‭ ‬בשטח‭ ‬עם‭ ‬הדובים‭, ‬מוזמן‭ ‬לעבוד‭ ‬אצלו‭ ‬בכל‭ ‬יום‭. ‬אהבתי‭ ‬את‭ ‬היוקון‭ ‬מהרגע‭ ‬הראשון‭ – ‬מקום‭ ‬באמת גדול‭ ‬מהחיים‭.‬

הדובים‭ ‬קצת‭ ‬הדאיגו‭ ‬אותי‭, ‬פה‭ ‬ושם‭ ‬סיפורים‭ ‬על‭ ‬דובים‭ ‬טורפים וכו‭. ‬שאלתי‭ ‬בחור‭ ‬מקומי‭ ‬בכפר‭ ‬קטן‭ ‬איך‭ ‬ישנים‭ ‬בשטח‭ ‬כשיש‭ ‬דובים‭. "‬תתעלם‭ ‬מהם‭", ‬הוא‭ ‬חייך‭.‬

‮"‬כל‭ ‬מחנה‭ ‬שאתה‭ ‬מקים‭, ‬תשתין‭ ‬מסביב‭ ‬בכמה‭ ‬מקומות‭ ‬שונים ותדליק‭ ‬מדורה‭. ‬הריח‭ ‬יבריח‭ ‬את‭ ‬הדובים‭". ‬לקחתי‭ ‬את‭ ‬העצה‭ ‬בשתי‭ ‬ידיים‭, ‬והמשכתי‭ ‬צפונה‭.‬

הימים‭ ‬מתארכים‭… ‬הסתכלתי‭ ‬בג'י‭ ‬פי‭ ‬אס‭ ‬‮–‬‭ ‬60‭ ‬מעלות‭ ‬צפונה‭ ‬מקו‭ ‬המשווה‭. ‬הטמפרטורות‭ ‬יורדות ובלילה‭ ‬כבר‭ ‬ממש‭ ‬קר‭ ‬עם‭ ‬9‭ ‬מעלות‭. ‬ימים‭ ‬יפים‭ ‬וארוכים וקצת‭ ‬גשם‭.‬

הגעתי‭ ‬לגבול‭ ‬של‭ ‬היוקון‭ ‬קנדה‭ ‬עם‭ ‬ארצות‭ ‬הברית‭. ‬מחסום‭/‬מעבר‭ ‬גבול‭, ‬בלב‭ ‬היער ופקיד‭ ‬חביב‭ ‬ומנומנם‭ ‬הכניס‭ ‬אותי‭ ‬חזרה‭ ‬לתוך‭ ‬ארצות‭ ‬הברית‭ ‬בחיוך‭. ‬אין‭ ‬אף‭ ‬ישוב‭ ‬קרוב‭ ‬לתחנות‭ ‬הגבול‭ ‬הללו‭, ‬ואין‭ ‬לי‭ ‬מושג‭ ‬איפה‭ ‬החבר‭'‬ה‭ ‬האלו‭ ‬ישנים‭.‬

אלסקה‭!!! ‬סוף‭ ‬סוף‭ ‬אני‭ ‬פה‭. ‬הדרך‭ ‬משובשת‭ ‬מאוד‭ ‬בשעות‭ ‬הראשונות‭, ‬אולי‭ ‬בכוונה‭ ‬כדי‭ ‬למנוע‭ ‬פלישה‭ ‬אפשרית‭. ‬לקראת‭ ‬פיירבאנקס‭ ‬הדרך‭ ‬משתפרת ויש‭ ‬קצת‭ ‬סימנים‭ ‬של‭ ‬אוכלוסיה‭ ‬אנושית‭. ‬הרבה‭ ‬בסיסי‭ ‬צבא‭.‬

עצרתי‭ ‬בפיירבאנקס‭ ‬לכמה‭ ‬ימים‭ ‬כדי‭ ‬להתכונן‭ ‬לרכיבה‭ ‬לדד‭-‬הורס‭, ‬שזה‭ ‬הכי‭ ‬צפונה‭ ‬שאפשר‭ ‬לרכב‭ ‬ביבשת‭ ‬אמריקה‭. ‬דרך‭ ‬עפר‭ ‬של‭ ‬בערך‭ ‬800‭ ‬קמ‮'‬‭ ‬לכל‭ ‬כיוון‮ ‬ומזג‭ ‬אוויר‭ ‬שאסור‭ ‬לזלזל‭ ‬בו‭.‬

החלפתי‭ ‬צמיגים‭, ‬שמן ועברתי‭ ‬על‭ ‬הכל‭. ‬האופנוע‭ ‬עובד‭ ‬נהדר‭, ‬ואני‭ ‬פשוט‭ ‬נהנה‭ ‬ממנו‭.‬

גשם‭ ‬ירד‭ ‬5‭ ‬ימים‭ ‬רצוף והכל‭ ‬יקר‭ ‬בטירוף‭. ‬מצאתי‭ ‬מחסה‭ ‬בגראג‮'‬‭ ‬של‭ ‬משפחה‭ ‬שחברה‭ ‬ב‭ ‬ADV RIDER‭,  ‬פורום‭ ‬אופנוענים‭ ‬אמריקאי‭. ‬אנשים‭ ‬ממש‭ ‬חמודים‭.‬

המארחים‭ ‬שלי‭ ‬הזמינו‭ ‬אותי‭ ‬לפגישה‭ ‬של‭ ‬איגוד‭ ‬נושאי‭ ‬הנשק‭ ‬האמריקאי‭ ‬שהתקיימה‭ ‬בעיר‭, ‬על‭ ‬הפרק‭ ‬היה‭ ‬הנושא‭ ‬הטעון‭ ‬של‭ ‬תחזוקת‭ ‬מטווח‭ ‬מקומי‭ ‬לירי‭.‬

הטיפוסים‭ ‬במפגש‭ ‬היו‭ ‬מרתקים‭, ‬כאילו‭ ‬שיצאו‭ ‬מאיזה‭ ‬ספר‭, ‬בערך‭ ‬40‭ ‬במספר ונציג‭ ‬הממשל‭ ‬ענה‭ ‬בקור‭ ‬רוח‭ ‬תשובות‭ ‬שהעידו‭ ‬שמדובר‭ ‬באדם‭ ‬חושב‭. ‬לרגע‭ ‬הדיון‭ ‬התלהט‭ ‬סביב‭ ‬נושא‭ ‬תקצוב‭ ‬אחזקת‭ ‬המטוחים‭ ‬באלסקה‭, ‬ומישהו‭ ‬הציע‭ ‬להתקשר‭ ‬למושל‭ ‬אלסקה‭ ‬כדי‭ ‬לקבל‭ ‬תשובות‭. ‬לתדהמתי‭, ‬פלאפון‭ ‬נשלף ואחד‭ ‬החברים‭ ‬חייג‭ ‬למושל‭.‬

“‭ ‬אדוני‭ ‬המושל‭, ‬אתה‭ ‬על‭ ‬הרמקול‭ ‬בישיבת‭ ‬בעלי‭ ‬הנשק‭ ‬של‭ ‬אזור‭ ‬פיירבאנקס‭,". ‬המושל‭ ‬לא‭ ‬התבלבל‭, ‬צחק ואמר‭ "‬חברים‭, ‬נעשה‭ ‬את‭ ‬זה‭ ‬קצר‭, ‬אבל‭ ‬במה‭ ‬אני‭ ‬יכול‭ ‬לעזור‭ ‬לכם‭?"‬

בצורה‭ ‬מסודרת‭ ‬העניין‭ ‬נשטח‭ ‬בפני‭ ‬המושל ולהפתעתי‭ ‬הוא‭ ‬גם‭ ‬גילה‭ ‬בקיאות‭ ‬בעניין והציע‭ ‬מספר‭ ‬שיפורים‭. ‬בנוסף‭, ‬הוא‭ ‬רשם‭ ‬את‭ ‬כל‭ ‬ההערות‭ ‬והבטיח‭ ‬לחזור‭ ‬בכתב‭ ‬תוך‭ ‬14‭ ‬יום‭ ‬לפורום‭ ‬הזה‭.‬

הדיון‭ ‬דעך ואני‭ ‬ישבתי‭ ‬בצד‭ ‬עמוק‭ ‬במחשבה‭ – ‬איזה‭ ‬דמוקרטיה‭ ‬ומערכת‭ ‬יצרו‭ ‬חברינו‭ ‬האמריקאים‭ ‬בנו‭ ‬במו‭ ‬ידיהם‭ ‬‮–‬‭ ‬פשוט‭ ‬מעורר‭ ‬הערצה‭. ‬מושל‭ ‬מדינה‭ ‬מבין‭ ‬צורך‭ ‬של‭ ‬מיעוט‭, ‬עוצר‭ ‬יום‭ ‬עבודה‭ ‬לרבע‭ ‬שעה והכול‭ ‬בכבוד‭ ‬ותוך‭ ‬רצון‭ ‬למצוע‭ ‬פתרון‭ ‬צודק‭ ‬לאזרחים‭ ‬שאותם‭ ‬הוא‭ ‬נבחר‭ ‬לשרת‭. ‬אמריקה‭.‬

יצאנו‭ ‬מחדר‭ ‬הישיבות‭ ‬ונסענו‭ ‬למטווח‭. ‬ירינו‭ ‬לתוך‭ ‬הערב‭, ‬סוגי‭ ‬נשק‭ ‬ותחמושת‭ ‬שונים ואנשים‭ ‬פטריוטיים‭ ‬שנכונים‭ ‬לעשות‭ ‬הרבה‭ ‬עבור‭ ‬המקום‭ ‬שבו‭ ‬הם‭ ‬חיים‭.‬

הדרך‭ ‬לדד‭-‬הורס‭ ‬מדהימה‭!! ‬הכביש‭ ‬הופך‭ ‬לדרך‭ ‬עפר‭ ‬טובה‭, ‬השמש‭ ‬זורחת והחיים‭ ‬יפים‭.‬

היה‭ ‬לי‭ ‬ברור‭ ‬שגשם‭ ‬יכול‭ ‬להפוך‭ ‬את‭ ‬המצב‭ ‬ב‭ ‬180‭ ‬מעלות‭ – ‬הדרך‭ ‬תהפוך‭ ‬לבוצית‭, ‬קר ורטוב‭. ‬הטבע‭ ‬שולט‭ ‬ונותן‭ ‬את‭ ‬הטון‭, ‬אני‭ ‬מרגיש‭ ‬בבית‭.‬

רק‭ ‬פה‭, ‬עכשיו‭, ‬הרגשתי‭ ‬שהגעתי‭. ‬שאני‭ ‬שוב‭ ‬רוכב‭ ‬לתוך‭ ‬מקום‭ ‬חדש‭, ‬פראי ולא‭ ‬ידוע‭, ‬על‭ ‬אופנוע‭ ‬נהדר‭, ‬ועם‭ ‬מינימום‭ ‬ציוד‭ ‬ורשת‭ ‬בטחון‭. ‬מי‭ ‬שזה‭ ‬לא‭ ‬מלהיב‭ ‬אותו‭, ‬פשוט‭ ‬לא‭ ‬חי‭!‬

חניתי‭ ‬ליד‭ ‬נהר‭ ‬יפה ודפקתי‭ ‬מקלחת‭ ‬שכמעט‭ ‬עצרה‭ ‬לי‭ ‬את‭ ‬הלב‭ ‬מרוב‭ ‬קור‭!! ‬תענוג‭.‬

בבוקר‭ ‬למחרת‭ ‬עצרתי‭ ‬ליד‭ ‬2‭ ‬אופנוענים‭ ‬שנתקעו‭ ‬לצד‭ ‬הדרך‭. ‬בחור‭ ‬אוסטרלי‭ ‬ואמריקאי‭. ‬ביחד‭ ‬מצאנו‭ ‬את‭ ‬נזילת‭ ‬השמן‭ ‬שבגללה‭ ‬הם‭ ‬עצרו‭, ‬תיקנו‭ ‬את‭ ‬העניין‭ ‬ורכבנו‭ ‬צפונה‭ ‬לקולד‭ ‬פוט‭.‬

הגענו‭ ‬למגרש‭ ‬חנייה‭ ‬גדול‭, ‬והתברר‭ ‬שזה‭ ‬הכפר‭ ‬עצמו‭.‬

 

דד‭-‬הורס‭ ‬נמצאת‭ ‬מעבר‭ ‬לרכס‭ ‬הרי‭ ‬הברוקס‭, ‬הרץ‭ ‬ממזרח‭ ‬למערב‭. ‬מעבר‭ ‬לרכס‭ ‬הזה‭, ‬מתחיל‭ ‬איזור‭ ‬שנקרא‭ ‬המישור‭ ‬הארקטי והנוף‭ ‬והאקלים‭ ‬משתנים‭ ‬מייד‭. ‬במקום‭ ‬יער‭ ‬ירוק‭ ‬ועבות‭, ‬העצים‭ ‬נעלמים‭, ‬והקרקע‭ ‬מכוסה‭ ‬בשיחים‭ ‬נמוכים‭ ‬וסלעים ורוח‭ ‬קפואה‭ ‬מהקוטב‭ ‬הצפוני‭ ‬מצליפה‭ ‬ללא‭ ‬רחמים‭. ‬מרכס‭ ‬ההרים‭ ‬ועד‭ ‬לאוקיינוס‭ ‬הארקטי‭ ‬יש‭ ‬בערך‭ ‬400‭ ‬ק"מ‭ ‬של‭ ‬דרך‭ ‬עפר ובסופה‭, ‬הגביע‭ ‬הקדוש‭ ‬והנקודה‭ ‬שמושכת‭ ‬אותנו‭ ‬אליה‭ ‬כמו‭ ‬מגנט‭, ‬ובגלל‭ ‬שהיא‭ ‬שם‭, ‬חייבים‭ ‬להגיע‭.‬

לשמחתי‭ ‬פגשתי‭ ‬את‭ ‬ג'סטין‭, ‬בחור‭ ‬בן‭ ‬ארבעים‭ ‬מאלסקה‭ ‬שרוכב‭ ‬על‭ ‬אנפילד‭ ‬הימאליין‭. ‬התחברנו‭ ‬מייד‭, ‬והחלטנו‭ ‬לרכב‭ ‬לדד‭ ‬הורס‭ ‬ביחד‭.‬

ג‭'‬סטין‭, ‬כמו‭ ‬אמריקאי‭ ‬טוב‭, ‬רוכב‭ ‬עם‭ ‬אקדח‭, ‬דבר‭ ‬שהשרה‭ ‬הרבה‭ ‬בטחון‭ ‬עקב‭ ‬העדכון‭ ‬שקיבלנו‭ ‬שלפני‭ ‬שבוע‭ ‬דוב‭ ‬ארקטי‭ ‬לבן‭ ‬שחה‭ ‬מאחד‭ ‬הקרחונים‭ ‬300‭ ‬מייל‭ ‬לפרודו‭ ‬ביי ומרוב‭ ‬רעב‭ ‬טרף‭ ‬את‭ ‬אחד‭ ‬מעובדי‭ ‬חברת‭ ‬הנפט‭, ‬למעט‭ ‬מגפיו‭. ‬כנראה‭ ‬שהמגפיים‭ ‬לא‭ ‬היו‭ ‬טעימות‭.‬

נתנו‭ ‬בגז‭ ‬והידידות‭ ‬הזו‭ ‬שלצד‭ ‬הדרך‭, ‬נתנה‭ ‬לשנינו‭ ‬אנרגיה‭ ‬מחודשת‭.‬

עצרנו‭ ‬באמצא‭ ‬הפס‭ ‬בהרי‭ ‬הברוקס‭ ‬להכין‭ ‬תה והרוח‭ ‬צלפה‭ ‬בנו‭. ‬תפסנו‭ ‬מחסה‭ ‬מתחת‭ ‬לצינור‭ ‬ישן‭, ‬שתינו‭ ‬תה‭, ‬וקשקשנו‭.‬

הפאס ברכס הברוקס

הפאס‭ ‬היה‭ ‬קר‭, ‬בערך‭ ‬0‭ ‬מעלות‭ , ‬וכבר‭ ‬בתחילת הירידה‭ ‬הבנתי‭ ‬שאנחנו‭ ‬נכנסים‭ ‬לתא‭ ‬שטח‭ ‬אחר‭ ‬לגמרי‭…‬

נוף‭ ‬עוצר‭ ‬נשימה‭. ‬רכבנו‭ ‬לתוך‭ ‬הערב‭, ‬בשעה‭ ‬10‭ ‬בלילה‭ ‬עדיין‭ ‬יש‭ ‬אור‭ ‬יום‭ ‬בגלל‭ ‬המיקום‭ ‬הצפוני ושנינו‭ ‬מאוד‭ ‬התרגשנו‭ ‬מפשוט‭ ‬להיות‭ ‬פה‭ ‬ועכשיו‭, ‬בכזה‭ ‬מקום‭ ‬מדהים‭.‬

בלילה‭ ‬חנינו‭ ‬לצד‭ ‬הדרך‭, ‬הקמנו‭ ‬אוהלים‭ ‬במינוס‭ ‬3‭ ‬מעלות‭, ‬ובישלנו‭ ‬על‭ ‬הבנזיניות‭ ‬ארוחת‭ ‬כמו‭ ‬שצריך‭- ‬פסטה‭, ‬טונה‭, ‬עגבניות‭, ‬תה ושלוק‭ ‬ויסקי‭ ‬בסוף‭. ‬קר‭. ‬לפני‭ ‬שהלכנו‭ ‬לישון‭ ‬אכלנו‭ ‬חופן‭ ‬של‭ ‬פירות‭ ‬יבשים‭- ‬טריק‭ ‬ישן‭ ‬שמחמם‭ ‬קצת‭, ‬כי‭ ‬מערכת‭ ‬העיכול‭ ‬מזרימה‭ ‬את‭ ‬הדם‭ ‬וזה‭ ‬מעלה‭ ‬טיפה‭ ‬את‭ ‬החום‭.‬

לבשתי‭ ‬את‭ ‬כל‭ ‬הבגדים‭ ‬שהיו‭ ‬לי‭: ‬3‭ ‬חולצות‭, ‬2‭ ‬תחתונים‭, ‬חולצת‭ ‬כפתורים‭, ‬שכבה‭ ‬ראשונה‭, ‬שכבה‭ ‬שניה‭, ‬מכנסיים‭ ‬ארוכים‭, ‬וכובע‭ ‬צמר‭.‬

שק‭ ‬השינה‭ ‬שלי‭ ‬הוא‭ ‬3‭ ‬עונות‭, ‬ככה‭ ‬שמינוס‭ ‬8‭ ‬כבר‭ ‬קצת‭ ‬קר‭ ‬לו‭. ‬הלילה‭ ‬עבר‭ ‬בשלום‭, ‬אבל‭ ‬היה‭ ‬קר‭.‬

בבוקר‭ ‬כל‭ ‬המים‭ ‬היו‭ ‬קפואים‭, ‬וגשם‭ ‬קל‭ ‬ירד‭. ‬ידענו‭ ‬שהולך‭ ‬להיות‭ ‬יום‭ ‬קשוח‭.‬

בישלנו‭ ‬קפה‭ ‬ודייסה‭, ‬חשוב‭ ‬לאכול‭ ‬ולשתות‭ ‬חם‭ ‬לפני‭ ‬נסיעות‭ ‬כאלה‭ ‬כי‭ ‬מי‭ ‬יידע‭ ‬מתי‭ ‬הפעם‭ ‬הבאה‭ ‬שנאכל‭ ‬משהו‭.‬

דרך‭ ‬בוצית‭ ‬של‭ ‬מאות‭ ‬קילומטרים‭ ‬קיבלה‭ ‬את‭ ‬פנינו‭. ‬רכבנו‭ ‬על‭ ‬50‭ ‬קמש‭ ‬בערך‭, ‬לא‭ ‬רוצים‭ ‬להחליק‭ ‬בבוץ‭ ‬וליפול‭ ‬לשוליים‭ ‬הרחק‭ ‬למטה‭. ‬הדרך‭ ‬היא‭ ‬למעשה‭ ‬סוללת‭ ‬עפר‭ ‬גבוהה‭ ‬שיושבת‭ ‬מעל‭ ‬דבר‭ ‬שנקרא‭ ‬פרמאפרוסט‭ – ‬אדמה‭ ‬שהיא‭ ‬קפואה‭, ‬עוד‭ ‬מתקופת‭ ‬עידן‭ ‬הקרח‭ ‬הקדום‭.‬

השעות‭ ‬עברו‭ ‬ולקראת‭ ‬הערב‭ ‬הדרך‭ ‬נעשתה‭ ‬מישורית ובאופק‭ ‬ראינו‭ ‬את‭ ‬שדות‭ ‬הנפט‭ ‬של‭ ‬פרודו‭ ‬ביי‭.‬

דד‭ ‬הורס‭ ‬הוא‭ ‬בסיס‭ ‬אספקה‭ ‬לקידוחיי‭ ‬הנפט‭ ‬באזור‭, ‬אותו‭ ‬הנפט‭ ‬שמובל‭ ‬בצינור‭ ‬הנפט‭ ‬של‭ ‬אלסקה‭. ‬האמריקאים‭ ‬פיתחו‭ ‬את‭ ‬האזור‭ ‬כדי‭ ‬להקטין‭ ‬תלות‭ ‬בנפט‭ ‬הערבי‭ ‬הלא‭ ‬יציב ונחשב‭ ‬לפלא‭ ‬הנדסי‭ ‬בהתחשב‭ ‬בסביבה‭ ‬הקשה ובלוח‭ ‬זמנים‭ ‬צפוף‭ ‬שבו‭ ‬הפרוייקט‭ ‬הזה‭ ‬נבנה‭.‬

הגשם‭ ‬הפך‭ ‬לשלג‭, ‬ואחרי‭ ‬הכול‭ ‬אנחנו‭ ‬בסוף‭ ‬אוגוסט‭, ‬בקו‭ ‬רוחב‭ ‬72‭ ‬מעלות‭ ‬צפונית‭ ‬מקו‭ ‬המשווה‭.‬

הסיפור‭ ‬על‭ ‬הדוב‭ ‬שלא‭ ‬אוהב‭ ‬מגפיים‭ ‬והקור‭ ‬העז‭ ‬שכנעו‭ ‬אותנו‭ ‬לחפש‭ ‬חדר‭ ‬באכסניות‭ ‬הרבות‭ ‬שיש‭ ‬לעובדי‭ ‬חברות‭ ‬הנפט‭ ‬במקום‭.‬

מין‭ ‬מלון‭ ‬מכולות‭ ‬של‭ ‬עשרות‭ ‬חדרונים‭, ‬והרבה‭ ‬אוכל‭.‬

מצאנו‭ ‬חדר‭ ‬משותף‭ ‬בעלות‭ ‬של‭ ‬85‭ ‬דולר‭.‬לאדם‭…‬ו‭…‬אוכל‭ ‬ללא‭ ‬הגבלה‭!!‬

המסעדה‭ ‬פתוחה‭ ‬24‭ ‬שעות‭, ‬עם‭ ‬כל‭ ‬סוגי‭ ‬האוכל‭, ‬מכונות‭ ‬שתיה‭, ‬גלידה ומה‭ ‬לא‭. ‬ישבנו‭ ‬ואכלנו‭ ‬שעות‭, ‬לא‭ ‬זוכר‭ ‬שבחיים‭ ‬אכלתי‭ ‬ככה‭.‬

בבוקר‭ ‬נסענו‭ ‬למכולת‭ ‬המקומית‭ ‬המפורסמת‭ ‬שעליה‭ ‬יש‭ ‬את‭ ‬השלט‭ ‬האייקוני‭ ‬של‭ ‬המקום‭. ‬כמה‭ ‬תמונות‭, ‬תדלוק ויצאנו‭ ‬חזרה‭ ‬דרומה‭.‬

——————————————————

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאדם שני

———————————————————–

תגים: Adam Shani, אדם שני, אדם שני עולה לאלסקה, מסע רכוב לאלסקה, רכיבה לצפון אלסקה

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה    

שלום מרכז אמריקה

למעלה, מסעדה קפה אל אוויון בקוסטה ריקה

מקסיקו

מעבר הגבול בין ארה"ב ב duglas למקסיקו ב–Agua Prieta עבר חלק. שוטרי המכס בצד המקסיקני קצת חיטטו אבל היו מאוד נחמדים וגם דוברי אנגלית במקצת. גם ביקורת הדרכונים עברה בסדר, רק לקח יותר זמן למילוי כל הפרטים במחשב ובנוסף שילמתי 400 דולר ערבון שמבטיח שאוציא את האופנוע ממקסיקו ושאקבל אותם חזרה כשאצא את המדינה. במעבר הגבול פגשתי  רוכב גרמני על 1200GS אבל יותר מכמה שאלות; מאיפה אני ואיך הגעתי לפה, הבחור לא הראה יותר מדי נכונות לפתח שיחה… לא רוצה לא צריך. נפרדתי לשלום משוטרי המכס הנחמדים וממש ביציאה החלפתי כסף ופניתי לישוב (יותר נכון כפר) הראשון: Esqueda . הרכיבה היתה מלאה ברגשות ומחשבות על איך יהיה לי במקסיקו , צריך לשים לב יותר על כל דבר ולהתכונן לכל תרחיש, תשומת לב כפולה ומכופלת כל הזמן. נחמד היה לי בכפר הראשון אליו הגעתי, אישה מאוד נחמדה קיבלה את פניי במוטל היחידי שכלל אפילו  wi fi, בערב אכלתי בדוכן רחוב אוכל מקומי, עם בירה מקומית חמה – לא רע.

אני מתכנן את כיוון הנסיעה דרום–מזרח ובוחר בכבישים לא ראשיים מדי. מתכנן בכל יום את המסלול שלמחרת מקסימום ליומיים. הכבישים די נוחים לנסיעה והכפרים בדרך מפתחים בי סקרנות, על איך האנשים חיים כאן ,שמחים ממה שיש להם. עצרתי הרבה בכפרים כאלה כדי לנוח בדוכני דרך למיניהם, כדי לשתות משהו קר ולספוג קצת את האוירה המקומית. בדיקה של תחזית מזג האויר מראה שיש סופה טרופית בחוף המערבי שעלולה להשפיע ביומיים הקרובים על האזור שבו אני נמצא. לקחתי בחשבון ואכן הסופה השפיעה במקצת, עם קצת גשם ורוחות – ממש לא נורא כשאתה לבוש כראוי.

אחד הכבישים שבחרתי כביש מס׳ 16 (האמת שלא היתה אפשרות אחרת) עובר בתוך שמורת טבע ונוף נהדר. כביש מפותל עולה ויורד כיף של רכיבה. כ-200 ק"מ לפני צ'יוואווה פגשתי באמצע הדרך ב-4 רוכבים אמריקאים שרוכבים לצ'יוואווה לכנס של רוכבי BMW. פה כבר התחילה שיחה ארוכה על המסע שלי, היו מאוד סקרנים ורצו לשמוע כמה שיותר ואני סיפרתי להם בשמחה כל מה שרצו לדעת. לנוכח הצעתם להצטרף אמרתי שאני לא אצטרף לכנס. הסברתי להם שזה המוני מדי בשבילי… יותר מ-600 רוכבים אמורים להגיע לשם כך אומרים. אחרי לחיצות יד וברכות לדרך צלחה המשכנו לדריכנו. ואכן באותו יום פגשתי בהמון אופנועי BMW שחלפנו על פניי (עקפו אותי) עם הנפת היד המוכרת.

הרכיבה נעימה מזג האויר טוב, רואים יותר כפרים קטנים בדרך שדות של גידולי תירס בעיקר והמון שטחי מרעה בקר.

באחת מהדרכים ממש לפי העיירה Saltillo עצר אותי שוטר (בדיעבד רק לבדיקת מסמכים) כל הספורים על שוטרים מושחתים עלו לראשי. עצרתי, הורדתי את הקסדה מהראש והוא פנה אליי בצורה מאוד מנומסת וביקש רישיונות ואישורים (בספרדית הוא לא דובר אנגלית), הסבתי את תשומת ליבו למדבקת ההולוגרמה שמודבקת על מגן הרוח (אותה מקבלים במעבר הגבול וממליצים לך להדביק אותה בחזית) בדק שהכל תקין, שאל עוד כמה שאלות שלא הבנתי כל כך – אך עניתי תשובות על מה שחשבתי לנכון. ממש לפני שאני מתארגן להמשך הנסיעה, עצר רכב שממנו ירדו זוג מקסיקנים

שכנראה מכירים את השוטר. החליפו ביניהם כמה משפטים ואז פנה אליי הבחור באנגלית שוטפת ושאל שאלות מאיפה אני ולאן אני נוסע – ושוב התפעלות רבה כששמעו את התשובות וגם השוטר התפעל לאחר שתורגמו לו התשובות שלי. קיבלתי מהבחור המלצה על איזה דרכים כדאי לרכב ובאילו ערים כדאי לעצור – מבחינת ביטחון מפני חמדנים (אני קורא להם). ובאמת שיניתי את המסלול (אני התכוונתי לרכב לאורך החוף המזרחי דרומה – לא מומלץ) הצטלמנו, התחבקנו אפילו …לא עם השוטר 🙂 ונפרדנו לשלום. המסקנה שלי: רוב האנשים בעולם טובים הם. ככל שמדרימים, הכבישים יותר רחבים עם תנועה צפופה יותר וצריך להשקיע יותר תשומת לב. תחנות הדלק יותר גדולות עם חנויות שרות שרואים בהם יותר ויותר רשתות אמריקאיות. היום בפעם הראשונה נכנסתי לכביש אגרה. יקר אך לא נורא. הכיוון הכללי אזור צ'יאפס/קמפצ'ה/יוקטן שם אפגוש את שחף בני עוד 4/5 ימים. כנראה שלא אפגוש את "אלה" הבחורה שרכבה איתי את כל אלסקה – היא טסה לאיטליה לביקור מולדת.

אחרי כמה שיחות עם שחף על איפה נפגשים ומה עושים ולכמה זמן, הוחלט שניפגש ב– Cancun בשפיץ המזרחי של מקסיקו ומשם נטוס יחד לקובה (שעה טיסה) ל-5 ימים אאכסן את האופנוע ואצא לפסק זמן איכותי עם שחף וניצן. על זה הוחלט עוד כשהייתי כבר ב–Villahermosa ומשם רכבתי לאורך חוף מפרץ מקסיקו צפונה. פה כבר הייתי צריך להשתמש בכבישי אגרה וזה ממש לא נורא (אגב, אופנוע משלם חצי מחיר ממכונית) האזור הזה של מקסיקו מקסים. תשתית הכבישים מצוינת, הנופים לאורך החוף נפלאים, מזג האויר טוב – למעט הלחות בשעות הצהריים, היה כיף אדיר. אני מגלה כי הערים שאני עובר בהן יותר ויותר שקטות, מטופחות יותר ופחות עמוסות בכלי רכב. האנשים גם נראים יותר תרבותיים ויש יותר דוברי אנגלית , כאילו מקסיקו אחרת.

הפגישה עם שחף וניצן היתה מרגשת עד מאוד, איך לא !!! את השעות הראשונות העברנו בעיקר בהחלפת חוויות כל אחד וסיפורי. בערב יצאנו לארוחת ערב חגיגית ולמחרת כבר איחסנו את האופנוע אצל בחור ישראלי בשם דרור שחי פה בקאנקון הרבה שנים. טיפלנו בסידורים אחרונים לקראת הטיסה לקובה.

קובה

זו מדינה מאוד ענייה וזה ניכר בסגננון החיים של האנשים שחיים פה, אך כפי שהתרשמתי מכל המקומות שהייתי בהם, ככל שיש עוני קשה יותר האנשים יותר שמחים ורחבי לב וזה הרושם שקיבלתי גם פה בקובה. ביקרנו בשלוש ערים; La Habana עיר הבירה,

מאוד סואנת וצפופה ולא נקייה בלשון המעטה, למעט אזורי התיירות שיש בהם מלונות מפוארים המוקפים מסעדות ובתי קפה. ביקרנו בכל האטרקציות והסתובבנו בסמטאות העיר, כדי לספוג את האוירה המיוחדת שיש פה. הוקסמתי מהמכוניות הענקיות והעתיקות (תוצרת ארה"ב) נראות בכל מקום והן בני 50/60 שנה מצוחצחות ומטופחות ועדיין נוסעות . Trinidad עיירה קטנה בת מאות שנים,

מאוד ציורית ושקטה. הרחובות מרוצפים באבן. בתים קטנים וצפופים- אך נקיים עם גינה קטנה ומטופחת. מסעדות קטנות ברחוב הראשי ומוסיקה קובנית נשמעת בכל מקום. יצאנו לטיול רכיבה על סוסים למפל נסתר, היה די מייגע – אך המפל וטבילה במים פיצו על הדרך. פה גם חגגתי יום הולדת 64… Vinales עיירה קצת יותר מודרנית מאוד שלווה ותחושה שהאנשים שגרים פה מאוד אוהבים את המקום, הצטרפנו לאוטובוס תיירים וביקרנו בכל האטרקציות בסביבה – היה קצר וקולע. ביקרנו עצמאית בחווה משפחתית לגידול טבק וקיבלנו הסבר על כל תהליך הייצור התכבדנ בסיגר לעישון ובקוקטייל מקומי בקוקוס טרי. בקובה לנו בבתים מארחים (בתשלום) היה כיף להרגיש כמה האנשים אירחו אותנו מכל הלב באמת.

זהו קובה. חזרנו למקסיקו היישר לביתו של דרור שם חיכה לי האופנוע, ישנו בקרבת מקום ולמחרת נפרדנו, שוב. ושוב ברגשות מעורבים, כיף על מה שהיה וכיף על מה שיהיה. 7 ימים קסומים שעברו כהרף עין.

בליז

רכבתי דרומה לכיוון מדינת בליז, בלי יעד מוגדר. ישנתי עדיין במקסיקו בעיירה סמוך לגבול ולמחרת חציתי את הגבול, המעבר היה חלק ומהיר משני צדדיו של הגבול. השפה המדוברת פה אנגלית קל יותר למטייל שלא דובר ספרדית, התושבים פה מזכירים קצת את ג'מייקה למרות שרואים פה ושם גם אסייתים והודים כמובן.

סביר להניח שאהיה פה 3-4 ימים ואמשיך לגואטמלה. בעלת המוטל שבו שהיתי היתה בשנות ה-70 לחייה היא נולדה פה, "סופי" שמה, היה לה מבטא חצי ג'מייקני מדליק והיא סיפרה אלי בקצרה על ההיסטוריה של בליז. דקות ארוכות שוחחנו ובכל הזדמנות אחרת, הקסימה אותי האישה הזאת. עקב יום גשום במיוחד התעכבתי ליום נוסף, בליז היא מדינה קטנה, לא מפותחת במיוחד. הכל כאן שקט ונינוח אנשים נחמדים ומקבלי פנים, נהנתי מהשהייה והרכיבה .

גואטמלה

הכניסה לגואטמלה לקחה יותר זמן, ביורוקרטיה מהסוג הישן: המתנה בתור לצילומי מסמכים וכו' אך לא נורא. פה פגשתי 2 רוכבים מקסיקנים שמטיילים בגואטמלה והתוכנית שלנו היו זהות ליומיים הקרובים. אז רכבנו יחד ל-מקדשי המאיה באתר היחיד מסוגו במרכז אמריקה ב- Tikal

שם תיירנו כמה שעות והמשכנו לעיירה– Flores הסמוכה שם בילינו את הלילה.

את ארוחת הערב העברנו בסיפורי מסע שלהם ושלי בעיקר. (לשמחתי הם היו דוברי אנגלית) היה כיף לארח אחד לשני חברה. למחרת בבוקר הם המשיכו בדרכם לכיוון מקסיקו ואני נשארתי ליום נוסף ב-Flores לתייר את העיר ולנוח קצת. מכיוון שנכנסתי לגואטמלה מבליז, ידעתי מראש שאוותר על אגם אטיטלן הנמצ הרבה צפונה מהכיוון אליו התקדמתי (לא נורא ממש – יהיו אחרים) וגם ויתרתי על ביקור בעיר הבירה  Guatemala City שבה תכננתי לבצע טיפול לאופנוע, גם על זה איני מצטער, אבצע את הטיפול לאופנוע בסן-חוזה שבקוסטה ריקה. העיירה האחרונה בגואטמלה היתה Rio Dulce עיירה קטנה רועשת ותוססת. למחרת בבוקר על הדרך סטיתי קצת מהמסלול כדי לצפות ב–Lake Izabal והמשכתי למעבר הגבול עם הונדורס. שהייתי בגואטמלה 5 ימים ואני יכול להגיד שבערים היותר גדולות, רואים התפתחות והשפעה מערבית. הרכיבה היתה כיפית, בתוך כל הנוף הטרופי הירוק מסביב. בתחילת החודש הבא חוגגים פה את "חג המתים" או בשם אחר "יום הנשמות" חג מאוד ססגוני ושמח למרות הנושא הרבה אוכל וצבעוניות, לא יכול להתעכב עד אז.

הונדורס

מעבר הגבול לקח זמן; כשעה וחצי. אך ללא בעיות, רכיבה של כמה שעות בתוך נוף ירוק, כל הזמן עולים ויורדים בדרכים מפותלות והנה הגעתי לעיירה Copan (משמעות השם "אבן פינה") עיירה עתיקה שהוקמה לפני מאות שנים ע"י שבטי המאיה ואכן על פי המבנים והרחובות רואים שזו עיירה עתיקה. נהניתי פה, מה גם שהאירוח במוטל היה יוצא מהכלל. את הונדורס עברתי ב-5 ימים לא רכבתי הרבה ביום והתעכבתי במקומות שעברתי כמו עיר הבירה טגוסיגאלפה כמו רוב הערים הלטיניות היא עיר מחולקת – מרכז העיר מערבי לכל דבר ומסביבו על מורדות ההרים שכונות העוני הבתים הקטנים הצפופים והצבעונים. מדהים איך שזה ניראה. הרכיבה גם פה כיפית בכל הירוק שמסביב ומזג האויר מאוד נוח. מחר שוב מעבר גבול למדינה הבאה בשרשרת המרכז אמריקאית; לניקרגואה.

ניקרגואה

כמו בכל מעברי הגבול במרכז אמריקה, גם פה נצמדים אלייך כמה בחורים ״פיקסרים״ המתפרנסים מעזרה בהליכים הביורוקרטיים לאנשים שעוברים את הגבול עם כלי רכב – מהם אתה בוחר אחד שמלווה אותך לכל אורך תהליך מעבר הגבול, לאן ללכת? מה לצלם ואיפה? הפיקסר עם הקשרים שלו אפילו מביא את הקצין לבדיקת האופנוע. יש לציין כי זה עוזר, במיוחד לאלה שלא דוברי ספרדית והכל תמורת תשלום כמובן עניין של כמה עשרות ₪. כבר ביום הראשון בניקרגואה, הרגשתי שהאנשים פה מאוד נחמדים, יש יותר דוברי אנגלית ובכל הזדמנות אני מפתח שיחה עם המקומיים. מסתובב רגלית במקומות שאני נמצא ויש להגיד שעד כה כל ארצות מרכז אמריקה נראות די דומה; הערים, הנוף, סיגנון החיים וגם האוכל. ב–Tipitapa לנתי במוטל משפחתי שקיים כבר 30 שנים ושם קבלתי אירוח VIP , אחד הבנים שמנהל את העסק, דיבר אנגלית שוטפת והיה סקרן לשמוע מימני סיפורים מן המסע. ישבנו ודיברו ארוכות. היה כיף גם לשמוע ממנו על חייו ועל ניקרגואה. למחרת עם הקפה של הבוקר, הוא שוב הצטרף אליי וכשסיפרתי לו שהיום אני רוכב לאי Ometepe שבימת ניקרגואה המליץ בחום (הוא היה שם בקיץ האחרון) על רכיבה ל– San Jorge (שם עולים למעבורת לאי) ואכן הרכיבה היתה נהדרת ורגועה, אין מה למהר. עברתי בין כפרים קטנים שממש נראים אותו דבר. המתנה של כמעט שעה ועליתי למעבורת.

משך ההפלגה היה כשעה. הים היה שקט ומולנו נגלה האי כשבמרכזו מתנשא הר געש Concecpcion – מרשים ביותר. הכוונה היתה להישאר באי יומיים, אך הספקתי לתור בה ביום שהגעתי וקצת למחרת עד הצהריים, אז קיצרתי ועליתי למעבורת חזרה ליבשת. המשכתי לעיר תיירותית במיוחד San Juan del Sur ואכן עיר קטנה מלאה בתי מלון מכל הסוגים. חוף ים נהדר ולכל אורכה – בתי קפה ומסעדות מכל הרמות והטעמים. הרחובות היו גדושים תיירים מרחבי העולם. נהניתי מהשקיעה היפה. אחלה בירה וארוחה טובה.

אפילו ביקרתי ללא תכנון מוקדם בבית חב"ד המקומי שנתקלתי בו במקרה בזמן ששוטטתי בעיר. זהו מחר עובר לקוסטה ריקה.

קוסטה ריקה

מעבר הגבול לקוסטה ריקה, כמו בכל המדינות פה מתנהל בעצלתיים, לוקח זמן אך בעזרת הבחור שעוזר לך (פיקסר) זה יותר פשוט. Liberia היתה העיר הראשונה בקוסטה ריקה. הדרך לשם היתה נהדרת הנוף הירוק יופי של רכיבה. העיר עצמה מאוד מפותחת וכבר רואים שקוסטה ריקה יותר מתקדמת, נקייה ומסודרת מהמדינות שעברתי עד כה. אפילו בכפרים הקטנים בדרך רואים פחות עוני אם זה באיכות הבתים, החנויות הקטנות אפילו בלבוש של המקומיים, ויש גם יותר דוברי אנגלית. למחרת המשכתי ל–La Fortuna, הדרך היתה מהממת, הכבישים המפותלים לצידו של Lake Arenal, העיירה קטנה ותיירותית במיוחד יש פה המון אטרקציות שני הרי געש: "ארנל" ו– "צ'אטו" שבראות טובה המראה פשוט מרגש. תכננתי על טיולים רגליים לכיוון המעיינות החמים, אך הגשם החזק שירד ללא הפסקה שינה לי את התוכניות. (למרות שאומרים שזה הכי כיף כשיורד גשם) קבעתי תור טיפול לאופנוע בבירה סן-חוזה לעוד יומיים ומקווה שהכל יסתדר.

עוד לילה אחד באלחואלה (פרבר קרוב לסן-חוזה) שכונה קטנה ושקטה ושוב, האנשים מאירי פנים בכל מקום. למחרת בבוקר יצאתי למוסך שם קיבלו אותי בכבוד. כולם דוברי אנגלית כך שהיה קל לתקשר, אנשי המוסך החליפו באופנוע מה שצריך וטיפלו גם בי וגם באופנוע באופן מעורר הערכה. למרות שידעתי מראש שבקוסטה ריקה יקר יותר… יצאתי מרוצה. הגעתי לפארק– Manuel Antonio הידוע אחה"צ ונשארתי בקרבתו יומיים. די זמן לטייל בפארק הלאומי הנפלא הזה ולספוג קצת מהייחוד של הטבע של קוסטה ריקה ומהאוירה המקומית. קוסטה ריקה היא מדינה בה התיירות היא משאב מרכזי, מלאה בתיירים מכל רחבי העולם. בשל כך המחירים פה גבוהים משאר המדינות במרכז אמריקה, עצרתי ליד אל אוויון מסעדת קפה בה יושב מטוס שהוחרם עי השלטונות בימי תור הזב של הברחות הסמים בסביבה והיושבת על המתלול אל מול האוקיינוס השקט. פגשתי פה ושם במסעדות ישראליות – עצרתי לקפה ולמעין דרישת שלום מהארץ וכיף היה לדבר קצת עברית. מחר עובר לפנמה וכבר כמה ימים חושב על המעבר לקולומביה… מקווה שהכל יסתדר.

מפנמה לקולוביה

מעבר הגבול לפנמה עבר בקלות יחסית, אך פנמה קיבלה אותי בגשם סוחף. נאלצתי להמתין במעבר הגבול שעה ארוכה עד שירגע. מזה כמה ימים איני רואה שמש. השמים אפורים ומדי פעם יורד גשם. התוכנית הייתה לשהות בפנמה כשבוע, אך מזג האויר הגשום וגם התחזית שלא בישרה שינוי לטובה, שלחה אותי לשנות את התוכנית ותוך 3 ימים ימים מההגעה לפנמה כבר הייתי בחברת השילוח האוירי (מפנמה לקולומביה אין דרך קרקעית וכדי לעבור לקולומביה אפשר לבחור בדרך הים או בדרך האויר – אני בחרתי בהובלה אווירית.) להטיס את האופנוע לקולומביה. פה קיבלה אותי פקידה מקצוענית נחמדה דוברת אנגלית טובה והסתבר שאוכל לבחור בטיסת מטען למחרת או לזו שתצא בעוד 4 ימים. החלטתי לבחור בקרובה יותר כך שלקראת המחר טיפלנו בכל הניירת ארגנתי את האופנוע.

ותוך 3 שעות הכל היה מוכן, זהו נפרדתי מהאופנוע ועכשיו צריך לדאוג לי לטיסה, בחור שעבד במשרד השינוע הציע לי לנסוע לטרמינל הנוסעים הסמוך בשדה תעופה של פנמה סיטי שם יוצאת טיסה לבוגוטה בירת קולומביה בתוך שעתיים, וכך עשיתי ותוך 3.5 שעות הייתי בבוגוטה. מחיר הטסת האופנוע עמד על 1100$ בחברת CIRAG ומחיר כרטיס הטיסה שלי לבוגוטה עמד על 210$.

התמקמתי במוטל קרוב לשדה (האופנוע צריך להגיע מחר אחה"צ) בעזרתו האדיבה של בעל המוטל שהסיע אותי למסוף המטענים ובא איתי לעזור לשחרר את האופנוע – כי ידע שאני לא דובר את השפה. לא הצלחנו לשחרר באותו יום, כי השעה היתה כבר מאוחרת – למחרת האיש הנחמד הזה בא איתי שוב ואחה"צ האופנוע שוחרר. משום מה קיבלתי ויזה לשהות של 15 יום בקולומביה, לא ידעו להסביר למה… ויחד עם זאת זה מספיק זמן עבורי.

 אני חש עייפות. החומרים מראים סימני שחיקה. הדבר בא לידי ביטוי למשל כשלאחר שעתיים רכיבה, אני מרגיש את הגב, מדי פעם גם את הברכיים והעייפות צונחת עלי מהר ממה שהתרגלתי בצאתי לדרך. למרות זאת, אני עדיין נהנה מאוד מהרכיבה לחוות את המסע לראות מקומות חדשים ואנשים נהדרים. גם הגעגועים לארץ ולמשפחה הולכים וגוברים. מזג האויר כאן עכשיו האפרורי כל הזמן והגשם דוחף אותי למהר ולהדרים בעקבות הקיץ העובר בחודשים האלה לחצי הכדור הדרומי. למזג אויר נוח יותר. עוד 15/20 אלף ק"מ קטן עלי.

————————————————

כל הזכויות c לסיפור ולצילומים שמורות לשמואל שוקר – שמולה

————————————————————–

תגים: shmula shoker, אמריקות מצפון לדרום על אופנוע, בליז על אופנוע, גואטמלה על אופנוע, דרום אמריקה על אופנוע, מסע אופנוע סביב העולם, מפנמה לקולומביה עם אופנוע, מקסיקו על אופנוע, מרכז אמריקה על אופנוע, ניקראגואה על אופנוע, פנמה על אופנוע, קוסטה ריקה על אופנוע, שמולה שוקר

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש 3 תגובות, הוסף תגובה    

I NEVER SAID I'VE FINISHED 

תגים: Adam Shani, אדם שני עולה לאלסקה, אלסקה על אופנוע, מגואטמלה לאלסקה על אופנוע, ממקסיקו לארה״ב על אופנוע, ממקסיקו לטקסס על אופנוע, מסע אופנוע באמריקה

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש 2 תגובות, הוסף תגובה    

רכיבה במערב ארה״ב והפארקים הגדולים

לפני  הכניסה מקנדה לארה"ב, ביקרתי באי וונקובר, לקחתי מעבורת מקנדה לעיר ויקטוריה, עיר יפה מאוד וגם מאוד תיירותית. המון תיירים מאסיה. סיבוב קצר בויקטוריה ורכבתי צפונה לתוך האי. הכל שליו כאן כאילו גן עדן. הנתיב צפונה עבר דרך יערות, אגמים, ישובים קטנים וציוריים. תנועה די דלילה של מכוניות (הרבה אופנועי ארלי) ואנשים מאוד חברותיים. הכוונה היתה להגיע לישוב הצפוני ביותר באי Port Hardy אך כשהגעתי ל-Courtenay הרגשתי שספגתי מספיק מהאי וחזרתי לעיר ויקטוריה כדי לעלות למעבורת לפורט אנגלס שבארה"ב (סה"כ שהיתי באי 6 ימים). ההגעה למעבורת היתה מושלמת. קנית כרטיס עליה, שחרור מכס ובדיקת דרכונים שערכה לא יותר מחמש דקות ועוד המתנה של חצי שעה עד לעליה למעבורת. פה פגשתי את Zachair רוכב קנדי שגם מתכנן להגיע לאושיה, אך לוח הזמנים והמסלול שלו שונים לגמרי משלי. החלפנו חווית וטיפים על מקומות שאנחנו צפויים לעבור בהם, החלפנו מספרי טלפון בתקווה להפגש שוב איפה שהוא והמשכנו כל אחד לדרכו.

ארה"ב קיבלה אותי עם כביש 101 היפהפה. כביש מפותל העובר בתוך שמורות טבע, אגמים בכל פניה וחופיו המקסימים של האוקינוס הפסיפי ממערב. נופים מרהיבים מזג אויר נוח, אין עוד מה לבקש יותר. עצרתי המון למנוחות ולסתם התבוננות בטבע, כיף אדיר. גם השינה בכמה אתרי קמפינג יש להגיד – היו חוייה וחלק מהמסע.

הגעתי ל–San Refal לבת דודה שלי שחיה פה. כיף גדול ולפגוש ולהיות עם משפחה, נותן אנרגיות עצומות להמשך. פה גם אכניס את האופנוע לטיפול גדול ואבקר חבר ותיק ב-Palo Alto ואמשיך לפארק ילוסטון.

קבעתי טיפול במוסך BMW בסן פרנסיסקו לעוד 3 ימים ועד אז התענגתי עם בת דודתי (אדווה) מנוחה,רחצה,טיולים באיזור והרבה שיחות וסיפורים על המשפחות בארץ, מצד אחד השיחות האלה מחזקות את הקשר ביננו ומצד שני מחזקות אצלי את הגעגוע.

בשעה 9 בבוקר התיצבתי במוסך. קבלת פנים מחבקת, נתתי הסבר קצר על מה שחשבתי שרצוי לבדוק והאופנוע על הליפט, יצאתי לשוטט קצת בעיר. קפה וחזרה למוסך לחדר ההמתנה, לאחר זמן קצר, הודיעו לי שהאופנוע מוכן. ביצעו בדיקה כוללת, הסבירו לי בפרטי פרטים את תוצאות הבדיקה. ביצעו את כל בקשותיי לשביעות רצוני והאופנוע מוכן להמשך הדרך. שרות מקצועי ויחס נפלא והמחיר הוגן. יצאתי מבסוט לעופר וטלי ב– Palo Alto אזור נפלא. הכוונה הייתה לשהות אצלם יומיים אך מאחר שהיה כיף אדיר במחיצתם נשארתי יום נוסף. מאחר שהם מטיילים המון קיבלתי מהם המלצות להמשך הדרך ואכן שיניתי במקצת את המסלול.

שמח וטוב לבב יצאתי מפאלו אלטו לכיוון יוסמיטי פארק. 3 שעות רכיבה, כמעט ללא עצירה. פשוט היה כיף לרכב אחרי 6 ימים מנוחה. התמקמתי בחניון לילה ממש בפתחו של הפארק, כדי שלמחרת אשהה בו כל היום, אין מה להגיד, מרשים ביותר. כל הצוקים הענקיים והמפלים.

הדרך החוצה את הפארק תענוג, בסוף היום שוב התמקמתי בחניון לילה בגובה 2800 מטר היה קר בלילה. ב-2 בבוקר נראו סימני קרח על האופנוע. הצלחתי לישון בנחת אפשר לומר… למרות הקור. עכשיו הכיוון לפארק ילוסטון, מרחק של כ-1300 ק"מ. כ- 4 ימי רכיבה שהמשמעותיות ביותר עבורי היו בנוודה, נוף מדברי אין סופי ממש כלבבי. באיידהו לעומת זאת, ישנם יותר ויותר שטחי חקלאות ומרעה בקר. מזג האויר הנוח איפשר לי לישון בחניוני לילה שהאחרון בניהם היה ממש לפני הכניסה לפארק ילוסטון. תחזית מזג האויר אומרת שבעוד יומיים צפוייה ירידה משמעותית בטמפרטורות וגשם מקומי. אז ממש הצלחתי להגיע בזמן. לפי התוכנית ובדיקה מוקדמת של תחזית מזג האויר, (אמצע ספטמבר עכשיו).

ילוסטון ענקית. לאחר התייעצות במרכז המבקרים, קבעתי לי מסלול של 8 שעות (רכיבה, מנוחה, צילומים וכו') אין מה להגיד ילוסטון מהממת. אין הרבה מבקרים – זה אחרי סוף שבוע והכל ברוגע, נהניתי מעצם הרכיבה בתוך הפארק והעצירות להתבוננות בנופים.

זהו, התחלתי להדרים כשהיעד הבא הפארק הלאומי ארצ'ס (פארק הקשתות) בחרתי את כביש מס.191 שעובר גם דרך הקניון האדום ושוב; גם הדרך וגם הקניון האדום מהממים. ככל שמדרימים מזג האויר הופך חם יותר וגם הרוחות מתגברות וגם הנוף מסביב נפתח. בבוקר מוקדם הגעתי לארצ'ס עוד לפני הכניסה נפלטה לי לתוך הקסדה צעקה וואוו ….

באמת תופעת טבע מדהימה ויחודית הסתובבתי פה כל היום ולא פסחתי על שום אטרקציה נפלא,נפלא,נפלא…..ירדתי למואב, עיירה קטנה וחמודה ותיירותית מאוד, בתקווה למצוא מקום לישון (למרות שיקר פה יחסית) ואכן 4 מוטלים שעברתי דרכם מלאים עד שהגעתי לאחד פנוי והמחיר היה בשמיים. לא הסכמתי לשלם. האישה במקום עזרה לי וצלצלה לחברתה במוטל זול בהרבה, לברר עם יש חדר פנוי. לפי החיוך הבנתי שכן. הודתי לה מקרב לב. בערב יצאתי לטיול קצר בעיר (Main st.) שהיתה מלאה בתיירים שרובם אמריקיים. מסעדה איטלקית וסיימתי עוד יום נפלא. בבוקר רכבתי קצת חזרה צפונה ל– Dead Horse Point הקניון הענק שבו עובר נהר הקולורדו מרשים מאוד, בכלל לתאר את כל הנופים פה במילים, זה לא מספיק. צריך לראות ואני משתדל לצלם כמה שיות. מאוד נהנה כאן בארה"ב.

הפנים עכשיו לגרנד קניון ולעוד פארקים בסביבה הקרובה וכבר מתחיל לחשוב על הפגישה עם שחף (בני) וניצן זוגתו במקסיקו באמצע אוקטובר. שחף התחיל איתי את המסע הזה לפני כ-5 חודשים (טיילנו יחד שבוע ביוון ובולגריה)

 

בדרכי דרומה באחת מתחנות הדלק, פגשתי ברוכב אמריקאי שהתעניין לפשר מס. הרישוי של האופנוע שלי. כששמע שאני מישראל. הוא מאוד התעניין איך הגעתי עד לכאן. לאחר שיחה קצרה הבחור הציע לי לבוא איתו ולבקר באחד מאתרי המורשת של האינדיאנים Navajo National Momument שנמצא 20 דקות רכיבה ושם גם הוא ממוקם בחניון לילה עם אוהלו. מיד הסכמתי (אינטואיציה), המקום נראה מהמם. בתוך קניון ענק ישנן מעין חצאי מובלעת ענקיים בסלע ושם בנו את ביתם. במקרה היה שם סיור מודרך לקבוצת מטיילים, כמובן שהצטרפנו. היה מרתק לשמוע היסטוריה. החלטתי שגם אני אשן פה הלילה. התמקמתי סמוך לאדריאן (זהו שמו של הבחור) ואז הזמין הוא אותי לתה עשבים אינדיאני והתפתחה שיחה ארוכה על המסע שלי, על חייו שלו, התעניין במיוחד על מה שקורה בישראל ועל עוד אלף ואחד דברים. אדריאן הציע לי מקומות לבקר על ציר ההתקדמות שלי. היה כיף לשנינו במיוחד לאחר כמה כוסיות ויסקי ששתינו... בבוקר נפרדנו עם חיבוק חם (אדריאן נישאר יום נוסף במקום עדיין לא החליט לאן פניו מועדות).

עוד יום של רכיבה והגעתי ל–Bryce Canyon ול–Zion National Prak שעליו כמעט וויתרתי ואדריאן המליץ שלא. ואכן צדק. הכביש המפותל שעובר בתוך כל הצוקים העניק לי כיף של רכיבה. כל כך יפה בכל האתרים שביקרתי עד כה ואני חושב; איזה יופי לאנשים שגרים פה. המרחקים די גדולים מאתר לאתר ובזמן הרכיבה אני חושב על הכל על המקומות שכבר הייתי לפני חודשיים, שלושה, ארבעה. משחזר אירועים שקרו לי, אנשים שפגשתי ומה לא וגם על מה שיהיה בהמשך הדרך וכמובן המון גם על הבית. ביקרתי ב-Grand Canyon גם בנקודה הצפונית וגם בדרומית.

שתיהן תופעות טבע יחודיות. הדרומי הרבה יותר עוצמתי – אין דברים כאלה. בדרך בין הצפוני לדרומי ישנתי במוטל ב–Marble Canyon מדהים המוטל היה ממוקם למרגלות הצוקים האדומים ישבתי שם שעה ארוכה עד השקיעה רק לתבוננות ולהקשיב לשקט. כמעט ואין פה נפש חיה, השינה ערבה עליי בלילה.

זהו עוד כמה ימים מקסיקו.

בארה"ב רכבתי במדינות וושינגטון, אורגון, קליפרניה, נוודה, אידהו, ויומינג, יוטה ואריזונה. כיף של רכיבות. כבישים נהדרים והנופים בדרך מהממים. לרוב בחרתי בכבישים לא מהירים, מצאתי את עצמי לא פעם מאט את קצב הנסיעה (בדרך כלל לקראת סיום יום הרכיבה) כאילו לא רוצה שיגמר. ישנתי בחניוני לילה בעיקר כשמזג האויר איפשר. האנשים פה בארה"ב מאוד מנומסים ואדיבים מברכים אותך לשלום וזה… כאילו שומרים מרחק לא רוצים יותר מזה. פגשתי מעט מאוד אנשים (אמריקאים) איתם החלפתי יותר מכמה משפטים. ההפך הגמור מארצות אסיה.

כ-38,000 ק"מ מתחילת המסע ועדיין קם בחשק כל בוקר להמשיך לרכב. האמת אני מרגיש הכי נוח ושליו כשאני נמצא ברכיבה. רק שימשיך כך.

עוד טיפה מארה"ב לפני מקסיקו ביקור בעיירה Tombstone, עיירה קטנה בסגנון המערב הפרוע וב–Sierra Vista ומשם אחצה למקסיקו ל–Agua Prieta. המתח וההתרגשות מורגשים כבר עכשיו. צריך לשנות גישה ב-180 מעלות לכל נושא הבטיחות והביטחון סיגנון חיים אחר לגמרי.

ובעיקר ההתרגשות לקראת הפגישה עם שחף בעוד שבועיים לערך.

שנה טובה חברים.

————————————————-

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לשמואל שוקר

—————————————————

תגים: גרנד קניון על אופנוע, יוסמיטי על אופנוע, ילוסטון על אופנוע, מסע אופנוע סביב העולם, מעבר גבול בין קנדה לארה״ב, מערב ארה״ב על אופנוע, מקנדה לארה״ב על אופנוע, סביב העולם על אופנוע, פארק הקשתות על אופנוע, רכיבה באי וונקובר, שמולה מקיף את העולם על אופנוע

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

ההגעה לנקודה הצפונית באמריקות

הליך ההעברה של האופנוע מסיאול לוונקובר עבר די חלק, יותר ממה שיכולתי לדמיין ,Wendy הבחורה שטיפלה במנהלות ההעברה פשוט תיקתקה הכל ללא בלבולי מוח, ביום האחרון לשהותי בדרום קוריאה, נפגשנו ושוחחנו ארוכות, אישה נפלאה.

הנחיתה בוונקובר היתה מלאת רגשות, התלהבות, שימחה, מתח ומה לא.

תכניתי להעביר את האופנוע טיפול לאופנוע במוסך BMW בונקובר לא צלחה עקב עומס, יכלו לקבל אותי לטיפול רק בעוד שבועיים אז נאלצתי לקנות מסנני אויר ושמן ובעזרתו של רוכב מאוד נחמד שהיה במקום ביצעתי את הטיפול במוסך אופנועים אחר וגם החלפתי סט צמיגים, בדיקת רפידות והכל טוב, לא נורא רק איפוס מחשב האופנוע לא בוצע.

4 ימים ביליתי בוונקובר עם בני דודי ברכה ומיכאל, היה כיף גדול לכולנו. לקחו אותי למיני מקומות בוונקובר ומחוצה לה. בילינו ביחד ודיברנו המון, משפחה. יש מצב שאכנס לבקר אותם שוב בדרך דרומה.

יום לפני שעזבתי את וונקובר לקראת המסע לפרודו-ביי, המתח וההתרגשות הורגשו. הדרך המחכה ארוכה והמון היה בלתי ידוע. אני כבר בדרך יומיים, לא מכסה מרחקים גדולים ממש, לוקח את הזמן לאט לאט, מתישהו אגביר את הקצב. חונה עכשיו בחניוני לילה ומקווה בעיקר שמזג האויר יהיה טוב.

8 ימים כבר רוכב בבריטיש קולומביה ויוקון הטריטוריות הענקיות והריקות מאדם שבמזרח קנדה על Alaska Hwy דרך מהממת ביופייה; אגמים, הרים, יערות, דרכים מפותלות ומזג האויר עד עכשיו לא רע – למעט גשם קל פה ושם. משתדל לישון באתרי קמפינג עד כמה שמזג האויר מאפשר (מוטלים די יקרים בחלק זה של העולם – ככל שהמקום רחוק ונטוש יותר, המחירים עולים…) מחרתיים אכנס לאלסקה, המתח עולה לקראת Dalton Hwy .

אתמול פגשתי שני חבר׳ה ישראלים החיים בטורונטו ומטיילים באלסקה וחזרה לטורונטו, החבר׳ה ישבו לקפה בקמפינג בו שהיתי באותו יום. זיהיתי שהם רוכבים וניגשתי לדבר איתם כמובן באנגלית – רוכבים גם על 1200 GS -ואז הגיעה השאלה מאיין אתם ״מ-Israel״ הם ענו ״אז בואו נדבר בעברית״ עניתי. דיברנו שעה ארוכה שאלו הרבה על המסע שלי היה כיף גדול נכנס בי אדרנלין שהרבה זמן לא הרגשתי ככה. הם השביעו אותי שכשאני מגיע הביתה אני שולח להם הודעה. נפרדנו וברכנו זה את זה לשלום (הם ירדו דרומה).

את אלה (Ella) בחורה מאיטליה שגרה במקסיקו ויצאה למסע לפרודו–ביי רוכבת על 1200GS, פגשתי במוטל. דיברנו וכל אחד רצה לשמוע את סיפור המסע של השני, הסכמנו שנרכב יחד לפרודו ביי וחזרה ושבטח ניפגש שוב. יומיים לאחר מכן נפגשו ללא תיכנון בשלט Welcome to Alaska, כמובן צילמנו כמה צילומים

לתיעוד מעבר הגבול וקבענו שנתאם כשנגיע ל-Fairbanks ושוב נפרדנו. בנתיים אלה פגשה את אלכס בחור מבלארוס החי בארה"ב. כולנו התאחדנו ויצאנו יחד מ– Fairbanks צפונה מלאי מוטיבצייה.

התרגשות גדולה היתה כשהגעו לשלט Welcom to the Dalton Hwy ושוב כמובן הפסקה לצורך תמונות לתיעוד.

עד ל-Coldfoot (בערך אמצע הדרך בין פיירבנקס לפרודו ביי) מזג האויר היה יחסית נוח, בקולד פוט תידלקנו והלכנו לישון בישוב הקרוב – Wiseman , שם פגשנו את קלץ תושב המקום. איש מיוחד הגר בחבל ארץ מיוחדת. היה נחמד מאוד.

שם בחלקת האלוהים הזאת פגשנו רוכבים אחרים וכל אחד וסיפורו המרתק. למחרת בבוקר אחרי הפנקקים שהכין לנו קלץ יצאנו לחצי השני של הדרך וכבר אחרי שעתיים התחיל גשם (לא חזק) אך לא הפסיק עד שהגענו לפרודו ביי הפסקות אין רק רכיבה עד שמגיעים ,7 שעות של רכיבה למחרת רכבנו את המשך הדלאלטון, הרכיבה עצמה לא היתה קשה במיוחד מבחינת עבירות והגענו למלון בפרודו ביי קפואים ורטובים עד לשד עצמותינו. מקלחת חמה, יבוש הבגדים במייבש, מרק חם וחזרתי לעצמי. ההרגשה היתה נפלאה, התרוממות רוח ממש. 

בבוקר הגעתי לצילומים ליד הקיר המדבקות המפורסם בדד-הורס וקדימה יצאתי לדרך חזרה דרומה. היום בתחזית: אין גשם. ואכן לא ירד גשם – אך כנראה בגלל שלא ירד – הבוץ החרסיתי המצפה את הדרך שהותז לרדיאטורים לא נשטף, התייבש והתקשה ומציפוי הרדיאטור בחרסית האוטמת הביא את המנוע להתחמם והיינו צריכים לעצור כל שעה לערך ולנקות את הרדיאטורים במים, מזל שהמקום שופע נחלים קטנים או סתם שלוליות. בסופו של דבר הגענו חזרה ל– Wiseman לאותו מארח. קלץ הדליק מדורה שתינו קצת ולישון.

הדרך חזרה דרומה כבר היתה יותר קלה מנטלית וגם מזג האויר היה טוב. מ– Fairbanks ירדנו דרומה בכביש מספר 3 ופנינו ל–Denali Hwy דרך מומלצת מאוד. כביש עם נופים מדהימים. דרך Paxson המשכנו להדרים עד לכביש מס. 10 עד ל–McCarthy וחזרה McCarthy היא עיירת כורים עתיקה היה שווה לראות. המשכנו ל–Anchorage עד Homer העירה הדרומית בחצי האי. פנינו עכשיו לעיירה Dawson City וכמובן דרך Top of the world Hwy גם הדרך וגם העירה בסגנון המערב הפרוע שרחובות בה אינם סלולים.

בדוסון פגשתי את גל, בחור ישראלי שקנה אופנוע בקנדה ונמצא בדרכו לפרודו ביי עם עוד 3 רוכבים. גם הוא מתכנן לרכוב את כל הדרך לאוושיה. החלפנו חוויות ובטח ניפגש שוב איפהשהו.

פה כבר הבנתי שאלה ממהרת הביתה למקסיקו. נגמר לה הזמן. אז בישוב –Tok נפרדנו. הבטחתי ליצור איתה קשר כשאגיע למקסיקו, היא גרה ב–Tulum. אני ואלכס המשכנו לפארקים הלאומיים Jasper ו–Banff ברוקיס הקנדים למרות יומיים של מזג אויר גשום מעט וקר המשכנו. התחזית לימים הבאים מזג אויר טוב וכך היה. אך כשהגענו לעיירה הקטנה והציורית במיוחד Jasper מזג האויר השתנה שוב לרעה. בדיקה קצרה להמשך והתחזית לא בישרה טובות, הספקנו לבקר ב-Medicine Lake אך שוב מזג האויר הכריע. קיבלתי החלטה שאין טעם לטייל בשמורות במזג אויר כזה נפרדתי מאלכס ושמתי פעמיי לכביש מס. 1 לוונקובר. למזג אויר חמים יותר. שם אבקר שוב את בני דודי וגם גיחה לאי וונקובר.

רכבתי סה״כ חודש ימים בקנדה ואלסקה. כשהשיא הוא כמובן הגעה לפרודו–ביי, שהיא הנקודה הצפונית בעולם אליה ניתן להגיע בנסיעה רצופה על דרך סלולה. תחושת הסיפוק מורגשת וגם ההתרגשות למעבר לארה"ב. (חוץ מהמטבע, כמעט ואין הבדל בין שתי המדינות. לדעתי גם בין האנשים) הכבישים המפותלים, הנופים המרהיבים, האנשים מסבירי הפנים, השאירו בי את חותמם.

החברותה של אלה ואלכס היתה מעולה, לקחתי פסק זמן מלקבל החלטות. הם החליטו איפה נישן מתי ולאן ניסע (כמובן שהסכמתי לכל ההחלטות )… הלינה יחד באתרי הקמפינג, ארוחות הערב בשטח ליד מדורה, בהחלט השאירו בי זיכרונות נעימים.

4 חודשים כבר עברו מאז יצאתי לדרך ומדי פעם עולים בי ניצוצות של געגועים הביתה. יותר ויותר מחשבות על המשפחה. מזל שיש וואטס–אפ – מדברים המון.

זהו, ארה"ב של אמריקה מחכה.

——————————————————

כל הזכויות C לסיפור ולתמונות שמורות לשמולה שוקר

—————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה