להחליט על מסע אופנוע

באמצע הדרך

 

[את גיא הכרתי דרך המלצה של לירן מרכוס לצרפו לקבוצת "הרפתקה" בווצאפ. (הכוללת את רוב כותבי אתר הרפתקה הנוכחי) כרגע גיא כבר כמאתיים ק"מ מדרום לפרודו ביי – הנקודה הצפונית באמריקה (ובעולם בעצם) אליה ניתן להגיע ברכיבה רצופה על דרך קרקעית. לגיא יש בלוג משלו כאן. וזה דף הפייס שלו. יוני]

אוקיי. דרום אמריקה על אופנוע נתחיל קצת מרקע.
דרום אמריקה על אופנוע תמיד היה החלום. מאז שאני זוכר שראיתי את הסרט של צ'ה גאברה, דרום אמריקה על אופנוע.
המחשבות על הטיול מתחילות שנה לפני בערך. לאן מתי כמה למה. מתייעצים קצת שואלים איפה למה עונה גל יורד עולה וכדומה. שסיפרתי לאנשים שאני רוצה לעשות את הטיול עם אופנוע אמרו לי לא כדאי. מסוכן. בעייתי מעברי גבול תסתבך בדרכים וכו. עזוב תשאיר את זה למקום אחר אולי צפון אמריקה. בעיקר אנשים שכבר טיילו אמרו לי את הדברים האלה.
אז באמת הורידו אותי מהנושא. אמרתי, טוב מה נעשה בעיה.
החלטתי שאני אעשה את דרום אמריקה כ back packer. לטייל עם מוצ'ילה ובסוף אגיע לצפון אמריקה ואקנה שם משהו ואעשה איתו את צפון אמריקה.
הכנות לטיול;
לטיול יצאתי ספונטני. חודש לפני סגרתי טיסה מיהרתי לגמור את החיסונים. קניתי את הציוד שרציתי (קצת יותר מידי ).
חיליק מגנוס: על חיליק מגנוס שמעתי בעבר וידעתי שיש לו איזשהו מכשיר חילוץ. ההורים התעקשו כיוון שאני מטייל לבד וגם אני אמרתי רעיון לא רע, כלי כזה למצבי חירום רציניים אין לדעת איפה אני אתקע. השכרתי את המכשיר העלות לא רצינית ואם אני אצטרך באמת חילוץ זה יהיה שווה זהב. ממליץ.
הטיול:
טיסה לאמסטרדם. מחכה שם 9 שעות מסתובב קצת בעיר אוכל משהו וחוזר לשדה וטיסה לבואנוס איירס.
הגעתי לעיר. בואנוס עיר מאוד יפה מזכירה את אירופה. מונית מהשדה למרכז העיר בעלות לא נוראית והגעתי להוסטל ששמעתי עליו מלפני ^&% לילה אחד הייתי שם לא כל כך אהבתי ועברתי להוסטל אחר באותו רחוב. Casa papa הוסטל נחמד ביליתי שם 2 לילות נוספים. היתה שם חבורת ישראלים שחזרו מהקרטרה אוסטרל ועוד זוג ישראלים טרקרים רציניים שכבר חודשיים בארגנטינה וחרשו את פטגוניה ועוד כמה אירופאים.
כיוון שטסתי ספונטני ולא כל כך הכרתי את האתרים/טרקים שווים/אטרקציות וכו אז אמרתי שווה לשאול ולשמוע מה אנשים חוו. ללמוד.
#אם זאת כלל ברזל לטיול! קחו בחשבון שבן אדם מספר לך איך היה לו זה תלוי בהרבה דברים. אחד יכול להגיד שהיה חרא כי לא היה מסיבות וסמים ואחד יכול להגיד שחרא כי אין טרקים ונופים.
אבל אני חושב שטוב לשמוע ולהכיר מקומות מאנשים שעברו. אחרי זה כל אחד יכול לעשות לעצמו את החשבון האם להגיע לשם או לא.
אחרי כמה ימים שם שהלכתי המון ברגל. (ממוצע של 15 קמ ליום בערך) כן העיר יפה יש הרבה מה לראות בהליכה ונחמד .מזג האוויר טוב. בואנוס איירס וארגנטינה בכללי לא זולה. ארוחת צהריים פשוטה באיזה בית קפה יעלה באיזור ה 40-60 ש'ח לא זול בהתחשב שאתה בדרום אמריקה וזה מחיר של עסקית בארץ.
למדתי שבטיול החסכון הגדול לפי דעתי הוא על אוכל. אבל על זה נרחיב בהמשך.
לקחתי טיסה דרומה לקלפטה. לטייל קצת בפטגוניה ארץ האש.
הנופים מדהימים מרחבים אינוספיים סוף סוף חיכיתי לצאת מהעיר קצת לראות טבע.
קלפטה עיירה נחמדה. נידחת מאוד באים לכאן בעיקר בשביל הקרחון המתנפץ שהוא גם הקרחון היחידי בעולם שלא קטן.
הצריבה:
בפטגוניה התחילו הסרטים. המון אופנועים. Overlandering אנשים שמטיילים את האמריקות על אופנועים באים לפטגוניה בשביל הנופים הכבישים ואושוואיה שהיא הנק הדרומית ביותר ביבשת עם נופים מדהימים וזה באמת מן אבן דרך רצינית בשביל אופנוענים.
בעוד אני מסתובב עם פה פתוח מזיל ריר מכל אופנוע. אישית. אני חושב שה BMW gs800 אופנוע מדהים (למרות שאין לי שום ניסיון איתו ובנתיים רק דברים רעים שמעתי עליו מרוכבים. יותר מידי אלקטרוניקה ועוד) אבל האופנוע עם ארגזי מסע וציוד נראה מיליון דולר.
אז באמת התחילה הצריבה ותחושת אתה מת לכזה מה אתה עושה באוטובוסים. כל נסיעה אני מסתכל מהחלון רואה את הדרכים והאופנוענים ומת מבפנים. עשיתי כמה טרקים בפטגוניה כגון הפארק הלאומי טורס דל פיינה בפטגוניה הציליאנית. מקום יפה עם טרקים נחמדים בכל הרמות.
אחרי זה חזרתי לאל צ’לטן לראות את הפיץ רוי המפורסם והעיירה הפסטורלית.
באותה תקופה התחלתי להתעניין בקראטרה אוסטרל שהיא אחת הדרכים היפות בעולם. 1200 קמ שמתחילים בדרום צילה ונגמרים בארגנטינה.
הפיץ רוי היה מאוד יפה והעיירה נחמדה. ישנתי ב rancho aprte מחיר סמלי מקום נחמדים ישראלים ובהוסטל הגדול יותר שלהם שצמוד יש מסעדה נהדרת עם שניצלים וסטייקים מעולים במחיר של 160 פסו ארגנטינטי. שווה ומומלץ.
אגב מכאן גם מתארגנים ליציאה בוואנים לקארטרה.
שקלתי אם לעשות את הקרטרה בטרמפים או בוואן. אני אישית חושב שהדרך הכי טובה למוצילר לחוות את הקרטרה היא להשכיר רכב כמה חברה ולצאת. חווית הנהיגה שם מדהימה. ונוח שאתה נייד ויכול מה שבא לך.
אני לעומת זאת הגעתי בסוף העונה. כבר סוף מרץ תחילת החורף תכף הכל נסגר ואני גם בליציוד קאמפינג אז החלטתי שבטרמפים זה לא רלוונטי. יצאתי בואן עם עוד 15 ישראלים נחמדים לשבוע ימים יחדיו של נופים מדהימים אטרקציות טרקים וחוויות. הנופים בקרטרה מדהימים. אני יושב עם אוזניות בואן ומתבונן לא יכול להפסיק להסתכל על המרחבים העצומים והנופים.
תוך כדי הנסיעה בקארטרה המחשבות על אופנוע מציפות אותי. אני אחזור אחורה בזמן ואספר קצת על ניל. את ניל פגשתי בפורטו נאטלס. העיירה שממנה יוצאים לפארק טורס דל פיינה.
ניל בחור מניו זילנד שגם מטייל על אופנוע. הוא סיפר לי שקנה את האופנוע בסנטיאגו הונדה 150סמק דו שימושי. ישר עלתה השאלה זה לא אופנוע קטן מידי למסע כזה? ישר ענה לא. הרבה אנשים עשו את זה לפניי ובכלל במזרח האופנועים הקטנים שם חוגגים. פה מפונקים בדרום אמריקה עם הbmw והמנועים הגדולים. ניל סיפר לי על תהליך הקנייה. שהאופנוע עולה 2000 דולר בערך ושהחנות שקנה ממנה עשתה את כל הניירת בשבילו.
חזרה קדימה בזמנים.
החלטתי תוך כדי הקראטרה שאני עושה את זה. קונה אופנוע כמו ניל בסנטיאגו. 2000 דולר זה מחיר זניח. עוד קצת השקעה על ציוד רכיבה וציוד לאופנוע ויאללה נצא.
שאלתי את ניל עוד קצת על התהליך ושלחתי מייל לסוכנות שניל קנה ממנה שגם אני רוצה לעבור את אותו תהליך ולקנות את האופנוע דרכם. סיימתי את הקארטרה והגעתי ל “חווה” באל בולסון. מקום של ישראלים. לנוח קצת מהקרטארה דשא מזג אוויר טוב ומקום פסטורלי.
בחווה עלה לי רעיון. למה שלא תריץ שאלה בקבוצה של דרום אמריקה בפייסבוק האם מישהו עשה את הטיול עם אופנוע?. יאללה רשמתי ומיד קפצו שתיים. אור שמעוני וניב ספקטור שתוייג בשאלה שלי.
ישר יצרתי איתם קשר והם זרקו את כל התוכניות שלי לפח (בדיעבד היום אני יכול להגיד שהם צדקו בענק ) ישר אמרו שאופנוע 150 סמק ממש ממש לא הכיוון ואתה לא תהנה עם אופנוע כזה וזה לא רעיון טוב. אמרתי אוקיי אז מה כדאי? הם אמרו לי לחפש בהוריזון. בקצרה על הוריזוןHorizonsunlimited זה אתר עם מידע על כל מה שתרצו בנושא אופנועים ולטייל עם אופנוע בעולם. כל יבשת כל מקום הכל.
ובאתר יש גם פורומים למכירה ושעדיף לקנות אופנוע גדול שמוכן לטיול כבר וגם שהקהילה של האופנוענים היא קהילה של חברה טובים ולא יעבדו עלייך וכו. אוקיי התחלתי לשבת חזק שם לבדוק אופנועים לשאול. תוך כדי גם יצרתי עם עוד 3 ישראלים שעשו את הטיול ככה . מתן בן מויאל מתן בללי והאגדה לירן מרכוס. שגם איתם התייעצתי הרבה ושאלתי. תהליך הקנייה של אופנוע משומש בדרום אמריקה הוא לא פשוט אבל גם לא מסובך. אסביר .נגיד שאתה רוצה לקנות אופנוע מבחור ניו זלנדי עם אופנוע מניו זילנד. אתה ישראלי הוא ניו זילנדי וגם האופנוע ואתם נגיד בצ’ילה אז הקטע הוא שאין דרך חוקית לעשות העברת בעלות כי האופנוע לא רשום במדינה ולכן לצאת איתו מהמדינה עם בעלים אחרים ולהיכנס למדינות אחרות זה קומבינה נחמדה(מזייפים מסמכים.אסביר בהמשך)
בפורום למכירה של הוריזון מצאתי אופנוע קנדי מבחור קנדי שרכב מקנדה ועכשיו רוצה למכור בצ’ילה. ניב רכב עם הבחור והמליץ עליו ושאר החברה אמרו אם אתה מכיר ישראלי שרכב איתו וממליץ זה שווה זהב. אני מצד שני לא עפתי על הדיל. האופנוע היה kawasaki klr 650. שהוא באמת אחד האופנועים הנפוצים כאן ביבשת. אופנוע מעולה כי הוא משלב יכולות שטח וכביש בנוסף אמינות ופשטות (קרבורטור ולא הזרקת דלק.בלי מחשב) ומנוע גדול שיכול לסחוב אותך וכל הציוד שתרצה(ויש הרבה ציודKlrלמען השם). הבעיה היא כזאת. האופנוע מעולה אבל יש לו בעיה אחת. עקב אכילס שנקרא doohickey. בקצרה זה מותחן שרשרת תוכלו לקרוא על זה בגוגל יותר. רוב המטיילים מחליפים את הדוהיקי לגרסת אפטר מרקט מחוזקת כי יש לו נטייה להישבר ואתה מוצא את עצמך תקוע בשום מקום. זה מה שקרה למתן בן מויאל ולכן אמר לי. אחי אתה חייב להחליף את הדבר הזה חיייבב. טוב אמרתי נתחיל לבדוק. ישבתי על כל הפורומים והאתרים שלחתי מיילים למקומיים בקהילת האופנוענים ולכל המוסכים שהומלצו. המסקנה. את הקיט הנ"ל אין להשיג בצ’ילה אפשר לקנות בארהב ולשלוח לכאן.
אני אמרתי זה סרט לשלוח לכאן. וגם אני תקוע בסנטיאגו כבר כמעט חודש אני לא מחכה עוד חודש לחלק להגיע. אופציה היא להזמין ולשלוח צפונה יותר ליעד אחר ששם אתקין. מתן קישר אותי לבחור בפרו שעשה לו את הדוהיקי והוא אמר לי שהוא יכול להתקין שאגיע. מה זה אומר? צריך לפתוח את העסק ולראות שהדוהיקי יכול להחזיק 7 אלף קמ בערך עד לימה פרו. כאב ראש אכן. במקרה קפץ בהוריזון עוד אופנוע שכבר נמצא בסנטיאגו מבחור אמריקאי שרכב מקליפורניה לכאן. גם כאן מדובר ב klr הלכתי לראות. האופנוע נראה פצצה. אבל. בעיה. גנבו לו את הלוחית רישוי ועכשיו להשיג לוחית מה DMV משרד התחבורה אמריקאי סרט לא קטן. התחבטויות התלבטויות בסוף החלטתי ללכת על האופנוע האמריקאי. שזה היה דיל יותר טוב בשבילי. אופנוע מוכן למסע שכלל ציוד רכיבה והכל. סיכמנו שהוא יעשה לוחית רישוי כאן בסנטיאגו אצל מעצב גרפי ושיגיע הביתה, הוא יוציא לי חדשה ואז ישלח אותה לחבר טוב של אבא בלוס אנגלס ומשם אמרתי אני יסתדר איתו שישלח לי אותה ליעד כלשהו ביבשת.
עכשיו הגיע הסיפור של העברת בעלות. חתמנו על הטייטל מאחורה (רישיון רכב) והוצאנו Bill of sale (שטר מכר) של מדינת אורגון שם האופנוע היה רשום. כל זה שווה לתחת בדרום אמריקה. הם אפילו אנגלית לא יודעים. אז מה עושים? הבעיה היא שבכניסה לכל מדינה אתה מקבל אדואנה. שזה בעצם הניירת מכס של האופנוע בכל מדינת. מה הבעיה? שהאדואנה היא על שם מי שנכנס עם האופנוע למדינה (הבחור האמריקאי) ושתרצה לצאת אתה בעצם מגיש נייר לא על שמך וגם מבחינתם האופנוע של הבחור האמריקאי.
אחרי התייעצות רבה החלטנו ללכת לנוטריון שיחתום על שטר מכר שהוצאנו בספרדית וגם עוד כמה שטויות כאלה ובנוסף סרקנו את הרישיון המקורי ושינינו את השם שלו לשלי. זה הדרך הכי קלה לטייל עם אופנוע יד שנייה ברגע שיצאת מהמדינה שקנית אתה פשוט משתמש ברישיון המזוייף על שמך ואין שום בעיה.
לקחתי את האופנוע למוסך לשים שרשרת חדשה וגלגלי שיניים ולבדוק האם צריך שסתומים. מצאתי בהוריזון בחור עם המון המלצות John Moto אחלה בחור מכיר את כל האופנועים. ומחירים שפויים. אם כן קחו בחשבון. חלקים בצ’ילה יקרים מאוד. כיוון שסתומים לא נדרש אבל שרשרת וגלגלי שיניים עלו לי פעמיים לפחות המחיר שיעלה באר"הב. בדרך למוסך קיבלתי פנצ’ר. אחלה חוויה ראשונה עם האופנוע . דחפתי אותו על ניוטרל 3 קמ במשך שעה עד למוסך. חזרתי מהמוסך האמריקאי שאל איך הלך אמרתי סבבה ועשינו שסתומים. (למרות שלא עשינו וגם ג'וני הסתכל על המנוע והשסתומים ואמר שהאופנוע נראה פיקס מנוע נקי מאוד. בלב תחושת יש! קיבלת החלטה טובה עם האופנוע הזה ) לא אמרתי לו כדי שלא יעוף על עצמו כי גם ככה הבחור לא כזה בן אדם שקל להתעסק איתו והוא חושב שהוא יודע הכל. יאמר לזכותו שהוא עשה בעצמו את כל השיפורים באופנוע ושמר עליו מאוד האופנוע נראה מדהים. סגרנו את העסקה שילמתי לו חלק במזומן והשאר ב paypal
וחזרתי עם האופנוע החדש שלי להוסטל. לא יכול להוריד את החיוך סוף סוף אפשר לשלוח תמונה לכולם בבית. למשפחה חברים מהצוות וכל שאר החברים. לילה של חצי שינה מרוב התרגשות. קמתי בבוקר העמסתי את האופנוע ויצאתי לדרך. מתתי כבר להגיע לבוליביה כי אני כבר מאחרוני המטיילים בצ’ילה. החורף מגיע וכבר סיימתי כאן הכל. תיכננתי מסלול אינטנסיבי שכלל 500-600 קמ כל יום של רכיבה כדי להגיע לבוליביה במהירות. גם היה הרבה פחד ברקע של האם בכלל אצליח לצאת עם האופנוע הזה והאדואנה שלא על שמי מהמדינה. יוצא לדרך מסנטיאגו קצת פקקים וכולי לפני הכביש הראשי נזכרתי. שיט לא בדקת שמן בבוקר! עוצר בצד, האופנוע מונע מסתכל על מדיד השמן. ריק! שיואו אידיוט נסעת שעה בעיר בלי שמן. 2 שניות חלפו בראשי ואז האימרה בכל רם. אידיוט המנוע מונע ברור שלא תראה שיש שמן במדיד… מכבה את האופנוע מחכה עשר דק שיתקרר מסתכל. מלא. אומר שוב בקול "אידיוט מה נראה לך אתמול היה והיום יהיה ריק.. פיייי טיפש". לידע כללי. אני לא מכונאי גדול ולא קרוב לזה. אבל יש לי ידיים טובות בסה”כ והיה לי כמה טרקטורנים בעבר ובבית הרכב הפרטי שלי זה לנד רובר דיפנדר ישן שאוהב להתקלקל לפעמים וגורם לבעליו. אני. ללמוד על תקלות ואיך מתקנים. אהה אגב זמן טוב לציין שבחיים לא היה לי אופנוע וגם יותר מסיבוב פה ושם על אופנוע בארץ לא עשיתי. (רישיון היה אל תדאגו) אבל זה בכלל לא הפחיד אותי. ידעתי שהיכולות נהיגה שלי בסדר ואני אלמד תוך כדי. עולה על הכביש הראשי וישר מפעיל את הראש ומיישם את כל מה ששאלתי ואמרו לי בימים האחרונים. 4000-4500 זה איפה שהמנוע בנוח. בערך 95-100 קמ”ש שם הוא לא אוכל הרבה דלק וצריכת השמן מינימאלית. המילים של אור שמעוני מתן ולירן מהדהדות בראש. קח באיזי לאט. שמור מרחק. אחד המשפטים הטובים של מתן הוא ” תזכור, תפחד מהאופנוע. כי ברגע שתפסיק לפחד אז תתחיל לעשות שטויות וגם תחטוף” צודק בענק. גם לירן אמר וצדק אחת הסכנות הגדולות עם אופנוע זה להיכנס לסיבוב מהר מידי ולקלוט שאתה יותר מידי מהיר. ואז מה שקורה זה שהנטייה היא לרצות ללחוץ חזק על הברקס ולעצור ואז נופלים. אני מתחיל בנסיעה על כביש 5 צפונה לכיוון צפון צילה. כביש מדהים סלול מדהים וחוצה את כל המדינה. בראש עוברת המחשבה ממש כביש 5 שלנו .
אני נוסע האושר עילאי ואני לא מאמין שאני בדרך.
לפניי שיצאתי מההוסטל של האמריקאי עם האופנוע הוא זרק לי בקטנה. You might wanna buy ear plugs. ” אולי תקנה אטמי אוזניים כלשהם” ישר שואל מדוע ולמה חביבי? תשמע האגזוז עושה קצת רעש אבל אולי זה רק אני כי אני לא אוהב רעש חזק. אני אומר לו שטויות במיץ. ובלב חושב על זה שהוא כן קצת פסיכי ובכל פעם שהיה קצת מוזיקה חזקה או אנשים מדברים חזק לידנו הוא לא יכל להתרכז והיה חייב ללכת לאיזה פינה. תוך כמה שעות על הכביש אני מגלה שהוא לא טיפש אלא אני טיפש שלא הקשבתי. ידעתי שיש לי אטמי אוזניים שהבאתי. אבל אמרתי מה עכשיו לנסוע עם אטמים את כל דרום אמריקה?!
גם תיכננתי לשמוע באוזניות דיסקים לימוד ספרדית שבחור ממהוסטל העביר לי לטלפון.\

———————————————————–

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לגיא מרמור

————————————————————

תגים: KLR בדרום אמריקה, איך לקנות אופנוע בדרום אמריקה, גיא מרמור עושה את האמריקות, דרום אמריקה על אופנוע, מדרום אמריקה צפונה, מסע אופנוע באמריקות

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

ממוצ'ילה לאופנוע

מסע שמתהווה תוך כדי

דין אלבו יצא לטיול מוצ'ילרים והבין שצריך להוסיף פלפל. 

איך מתחילים, מסבירים על רצון לעשות משהו שונה, עם אהבה אליו, מעשה שאנשים אחדים עושים אותו,על אחת כמה וכמה אנשים בגילי, טוב היו כבר כמה ולמזלי אחד חבר טוב, גיא מרמור, איש יקר אבל נזכיר אותו בהמשך.
כמו שאמרתי, משתחררים, עובדים המון, טובים לטייל להנות ובעיקר לחוות, לראות ולהכיר מקומות ואנשים חדשים.
אז הגעתי לדרום אמריקה בתחילת דצמבר עם חבר קרוב והתחלנו לטייל בק-פאקינג ברחבי פטאגוניה, באותו הזמן, לוקחים אוטובוסים רצחניים של 20 שעות ומעלה כדי לחצות מדינות ובעצם מפספסים את הדרכים עצמן, מה שכן בדרך רואים את כמות הרוכבים שעושים את הפאן- אמריקן ואין איך להילחם בהרגשה שאומרת: "בעצם למה לא אני, אני גם יכול במיוחד אחרי שגיא כבר בדרך לאלסקה!!"
אז מה עושים? כמובן שמדברים עם חברים ומתייעצים עם כל אחד שעשה, ומוכן לעזור כמובן שגם ב-hubb הפורום הענקי הזה לא חסר מידע ותכנים עוזרים, בכל מקרה אחרי חודשיים של באק-פאקינג אמרתי לעצמי מספיק, זה החלום וצריך את האומץ ליישם אותו, גם אם זה אומר לטייל לבד ולהיזרק ללא מודע שזה בעצם חלק גדול מהעניין.
אז התחלתי להתעניין ולחפש אופנועים, מה שעלה בגורל זה bmw gs 650 שנת 2007 וdr650se שנת 2010,
הייתי נעול על הג׳י אס, לפי איך שהיה נראה, הייתי צריך לקבל בעסקה שלל ציוד מרשים, הכולל מיגונים יקרים, חלפים, כלים ושאר דברים שכל רוכב חייב שיהיו לו, דיברתי עם הבחור וסיכמנו שהוא יורד מבוליביה אל צפון ארגנטינה ואנחנו ניפגש בכלל בברזיל, אני בכלל עולה למעלה ולא רוצה לוותר על ברזיל – הרי אני יודע שכמעט אף רוכב לא נכנס לברזיל, היא גדולה מדי, המרחקים עצומים ואין מעבר צפונה דרך ונצואלה, שלא לדבר בכלל על זה שהיא לא זולה בכלל.
בדיעבד, לשמחתי העסקה על הג׳י אס ירדה לטמיון ולא יצא לפועל (הבחור לא הספיק להגיע למקום שקבענו בזמן, ולפחות הודיע לי על זה שבועיים מראש)
אז התחלתי במשא ומתן עם דניאל הקנדי ולהתעניין ממש ב-dr כלי ניו זילנדי, שעשה כבר מסע וחצי בדרום אמריקה, האופנוע התחיל להיראות יותר ויותר מושך, אין בעיות, קלאץ׳ חדש, המון המון כלים וחלפים, רק לקנות מיגון, ולצאת לדרך.
קאץ׳ רציני, האופנוע יושב בפוז דה איגוואסו בדרום ברזיל על משולש גבולות ארגנטינה ברזיל פראגוואי והעניין היותר רציני, הבחור בכלל לא ביבשת, הוא חזר הביתה והשאיר את האופנוע אצל חבר עורך דין בשם רודולפו שלהפתעתי ממש מעורב בכל הקהילה של horizons unlimited ( הhubb שהזכרתי קודם ) ובעצם עזר בכל הקניה והעברת בעלות שלא הייתי צריך לעשות כלום, חוץ מלחתום עליו ולשלם כמובן.
אז ביליתי שבוע בפוז, התחברתי עם המקומיים וביליתי שבוע בין הטובים יותר בטיול שלי שכלל שיעורי קפוארה בפארק המרכזי של העיר, גיחות קצרות לקנות בקלאוות ואוכל ערבי מהמהגרים בפראגוואי ועוד שלל של פעילויות.
אז סיימנו את כל הניירת, ואני מעביר את הכסף לחשבון של דניאל הקנדי את הכסף דרך משפחה באמריקה, ומשאיר את האופנוע אצל בן אדם מדהים בשם ג׳ו שבהוסטל שלו התארחתי בפוז, הרי אמרנו שלא עושים את ברזיל על אופנוע ואחרי שיחות מעמיקות עם אחותי אני מחליט לא לפספס את ברזיל ובכלל את הצפון, אחת ההחלטות החכמות שעשיתי ( תום תודה לך אני אוהב המון).
חודשיים אחרי, ואני חוזר לאיגוואסו ולג׳ו, מגלה שהמצבר הלך להפתעתי, לא טיפש, ג׳ו הניע אותו פעמיים בשבוע ( אולי קצת טיפש כי ביקשתי שרק יניע ולא יסיע אותו )

אז בכל מקרה גם התחברתי עם האוכלוסייה המקומית וסידרתי שיטעינו לי את הבטריה ב-10 ריאל (בערך 11 שקל) בעזרת חברים אני דוחף את האופנוע למוסך ואחרי כמה שעות אוסף אותו ומחליט שיום אחרי אני יוצא לכיוון מעבר ברזיל בוליביה.
הבוקר מגיע, אני מעמיס את האופנוע בכל טוב עם ברכת הדרך של גיא " תיפטר מהתיק הגדול הזה, לא צריך מוצ׳ילה זה לא נוח לאופנוע, וכבר יש לך יותר מדי משקל וציוד שאתה לא צריך " ואני נאיבי.
כמובן שאני מתחיל לסובב את האופנוע, הוא נופל, ואני נאבק להרים, מטלה לא פשוטה בכלל עם 33 ליטרים והמון ציוד ושהרצפה מחליקה מדלק, למזלי ג׳ו בחור טוב ועזר לי וביחד סידרנו הכל בחזרה.

אני יוצא לדרך, כמו שאמרתי אני יוצא למעבר גבול, 1,100 קילומטרים, טיפה יותר מפוז, וזו נסיעה ראשונה, אני לא מקשיב לטיפים וחושב שזה יהיה קליל, אני מעיף את הנסיעה הזו היום והולך לישון בגבול, אחרי 12 שעות נסיעה חוסמים אותי וכמעט מעיפים אותי מהכביש באזור העיירה בוניטו ( שלוש שעות נסיעה מהיעד שלי), במקום להתעצבן אני קולט שהמוצ׳ילה שלי עולה באש, מסתבר ש-12 שעות שהבד נלחץ לתוך אגזוז רותח גרם לכך שהבד נשרף, ואיתו בערך כל מה שגיא ייעץ לי להיפטר ממנו, כי " זה סתם משקל ואתה לא צריך את זה" ( תודה גיא!) ועם כל זה, גם כמה דברים יותר חיוניים כמו כל הבוקסרים שלי ושקש לא זול בכלל. אז מכבים לי את האש ובאותה נשימה כל האופנוע מרוסס בחומר כיבוי, אז צוחקים ואומרים חוויה וכמובן שממשיכים לנסוע, הרי אמרתי שמגיעים לגבול.

בוליביה
לאחר בילוי שבוע כיף ממש בגבול הברזילי-בולביאני, והמון המון ספקולציות על למה לא מקבלים ויזה אנחנו נכנסים, אני מכיר שלושה ברזילאים ואני נוסע איתם לכיוון סנטה קרוז, בדרך לסנטה קרוז אנחנו מתפצלים ואני יוצא לתדלק, ערוך בהכנה. מוקדמת אני יודע שאני צריך להתווכח על מחירי הדלק בבוליביה, כי הם לא מוכרים לגרינגויים, יש המון השערות מדוע לא, ביניהם שמשתמשים בדלק לזיקוק סמים קשים למיניהם או דברים כאלה, בחור ספרדי שרכבתי איתו, סיפר חודש אחרי שהממשלה בבוליביה מסבסדת את הדלק לאזרחים והמחיר יוצא באזור ה 3.7 בוליביאן לליטר, מי שלא מכיר, זה יוצא טיפה פחות מ-2 שקל!!! נכון דלק לא הכי נקי, אבל עושה את העבודה.

אז מתווכחים על המחיר ויוצא שכל מה שבאזור ב5-6 בוליביאן לליטר זה בסדר מבחינתי, בכל זאת 3 שקלים זה סביר. אז אני צריך לתדלק, ואני מוצא את עצמי בעיירה שיש בה תחנת דלק אחת, ה-ypbf הראשית של בוליביה, והעובדת לא מסכימה לתדלק לי ואני חייב דלק אז מה עושים, אני נוסע אחרי נהג מוטו טקסי ( אופנוע שהוא בעצם מונית) אליו הביתה, הימור מפוקפק, הוא מסכים לתדלק לי בשביל 5 בוליביאן לליטר ( 2.5 שקל לליטר) ואני מסכים, ואז כמובן בשמיים כי ירוויח עלי 20 שקל בערך ובינתיים שהלך לתדלק בשבילי בג׳ריקנים אישתו בכלל פינקה אותי באוכל ומיץ טרי, אני מספיק לשחק עם הילדים ולעצום קצת את העיניים ותוך שעה אני כבר על הדרך.
אז אני מגיע לסנטה-קרוז פוגש שם חבר קרוב אומרים שלום שלום ואני ממשיך משם לסוקרה בדרך לסוקרה האופנוע לא מפסיק לכבות לי על סלד נמוך ואני מבין ( בייעוץ עם גיא) שזה מפני שהמנוע לא מקבל מספיק חמצן והולך למוסך מומלץ שיסדרו לי את כל העסק, מה שכן, ריקארדו עושה עבודה מדהימה, ואפילו מנקה לי ספארק פלאגס ולא גובה לי על זה שקל, גם העבודה זולה בטירוף, שלוש שעות עבודה חמישים שקל.
בכל מקרה, סוקרה היא העיר עם האוניברסיטה הראשונה בדרום-אמריקה ועיירה מגניבה ביותר, אוטנתית עם המון המון תיירים ואחלה חיי לילה, שבוע שם וממשיך לאויוני עם הסלאר המפורסם.
בואו נדבר על זה, אויוני עיירה לא סימפטית בכלל קר ולא יפה שם בכלל, העיקרון אין מה לראות או להישאר שם מעבר לסלאר עצמו,

אז ישנתי שם לילה בודד ויצאתי לסלאר עצמאית, אני האופנוע, פקל קפה והמון המון חופש, אין הרבה מילים שיתארו את החופש שמרגישים ברכיבה שם, אין גבולות, אין כלום, רק אדמת מלח לבנה ואם תרצה תרכב לכל כיוון שרק תרצה, מה שכמובן עושים, והדבר ממצה את עצמו מאוד מהר ומשם חוזרים לאויוני ללילה ומשם יציאה ללה פז.
ללה פז מגיעים דרך הירידות של אל אלטו וכמובן שגם שם חייבים שיהיה משהו, באחת העליות אני מחליק ושובר את השמשה הקדמית, לא סיפור סתם מהדברים שמבאסים ולוקחות אנרגיה וזמן.
לה פז עיר לא יפה במיוחד, אבל היא מגניבה, המון המון אטרקציות ומשם יוצאים לטרקים כאלו או אחרים ומה גם, יש שם את דרך המוות המפורסמת,

גילוי נאות, דרך יפה מאוד, לא כל כך מסוכנת, צריך להיות מאוד מאוד מוכשר כדי להתהפך או לעוף מהצוק, מסיים את דרך המוות, חוגגים בהוסטל עם החברים ועולה על האופנוע לכיוון קוסקו, פרו.
פרו
יומיים נסיעה. שכוללים מעבר בזירה דרך אגם טיטיקאקה ומעבר גבול לתוך פרו ששוב,

מצוייד בידע מוקדם אני אצטרך לשחד שם את הפקידים בכניסה למדינה כי להוציא כסף מתיירים הם טובים מאוד, לפרו יש חוק שאומר שחייבים להיכנס למדינה עם ביטוח רכב פרואני, אבל, וזה אבל גדול, אין דרך לעשות את הביטוח מחוץ לפרו, מה גם שבגבול עצמו אין דרך מי לעשות את הביטוח, רק בפונו (העיירה עם האיים הצפים) או בקוסקו עצמה, כמובן שמבחינת הפקידים, תשאיר את האופנוע ותלך לעשות ביטוח ולחזור. יום נסיעה לכל כיוון, מכאן הצורך לשחד, לא סכום גבוהה אך עדיין מרגיז, הזכרתי קודם את הספרדי שהסביר על הדלק הבוליביאני, בחור בשם ברוק, טייל כמעט בכל העולם על ה-gs800f שלו ובכלל אחלה גבר, אז אנחנו יוצאים משם וישנים בפונו, מתדלקים, בלי וויכוח או התמקחות ומשם יוצאים לכיוון קוסקו.
בקוסקו נשארתי חודש וחצי, בן דוד שלי גר שם ובכלל יש שם מלא ישראלים שהשתקעו באזור, השהייה שם כללה המון נסיעות שטח בעיקר בעמק הקדוש ובכלל להכיר את האזור, בלב שלם, באזור ההררי של קוסקו והעמק הקדוש ( כל הדרך ללימה) בין הדרכים היפות שראיתי בחיי.

למעלה, בכיכר המרכזית של קוסקו, ביקור בפאב נורטון המיתולוגי מצאתי מזכרות משני רוכבים ישראלים שביקרו כאן לפני גיא מרמור ולירן מרכוס

מקוסקו יצאתי לכיוון לימה, נסיעה של שלושה ימים, היום הראשון כולל פיתולים וירידות ונופים ירוקים דרך עיירות וכפרים עד שמגיעים לעיירה בשם אבנקאי, עיירה מגניבה שהגעתי בדיוק לאחד הפסטיבלים ואיפשרו לי להנות מהמקום ולא רק להעביר את הלילה.

כאשר הגעתי פגשתי שני אופנוענים ברזילאים, אותם פגשתי על הרי האנדים והמשכתי איתם דרך קווי נאסקה, איכה (והאווקאצ׳ינה – נווה המדבר ) ועד הפראקאס הדרך הזו, מנאסקה עד איכה, מדבר שהיה יכול להיות מדהים אבל תפסו אותנו סופות חול וערפל שלא איפשר לראות את הדרך, ממליץ בחום להירגע בנסיעה באזורי "zona de neblina " (. אזורי סופה), לילה באיכה ומשם לפאראקס לראות ציפורים וחיות ים אחרות
נפרדתי מהברזילאים והמשכתי ללימה, לא יכול לומר שקיים מחזה מרגש בדרך מפאראקס ללימה חוץ מהים עצמו, לאחר כמה חודשים בלי לראות אותו, זה מרגש אבל הריגוש מתחלף מהר מאוד בדריכות , הרי הרוחות שמקבלים מהצד המערבי בנסיעה צפונה מכריחות אותך להחזיק בידיות ואת מיכל הדלק ברגליים ולא להרפות לשעות, בסוף מגיעים ללימה ונחים מספר ימים, לראות את העיר, אין ברירה.

לימה עיר נחמדה, בשבילי לא יותר, קריר שם והמים עוד יותר – מה שלא גורם לגלישה להיראות מושכת יותר ההיי לייט בעיר, המוסך של קריסטיאן, בחור מוכר בפרו שעוסק לקורסים לא משנה אם הם לכיוון צפון או דרום, טיפלתי באופנוע, הצטיידתי בקסדה חדשה העמסתי את האופנוע ויצאתי מהעיר לכיוון מנקורה, ריסורט בצפון פרו, חם, חופים, גלישה והכי חשוב וייב מרגיע.

הדרך למנקורה כמובן לקחה יומיים, כלומר שני לילות שחוץ מכבישים הרוסים, ורכיבה מונעת מחורים והריבוץ בכביש לא היוו נופים משגעים או ראויים להיזכור.
בכל מקרה, מנקורה עיירת חוף מגניבה שבאים אליה להירגע במהלך השבוע ולחגוג במסיבות המקומיות בסופש, הגעתי לעיירה בידיעה מגיא ויובל ( רוכבים וחברים שטיילנו פה בעבר ) שאני מגיע להוסטל הלוקי, מדבר עם הבעלים דרה, ומטייל איתו באזור על הדי אר הנאמן על הארלי דוידסון המשוגע שלו.

———————————————————–

כל הזכויות לסיפור ולצילומים שמורות לדין אלבו

———————————————————

תגים: בוליביה על אופנוע, דין אלבו רוכב את האמריקות, מקוסקו ללימה על אופנוע, סלאר על אופנוע, על אופנוע בדרום אמריקה, פרו על אופנוע

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

מסע רכוב כנקודת מבט על מסע החיים

דנה וליאור יצאו בתחילת אפריל 2017 לרכוב את ארה"ב וקנדה ויצפינו עד למפרץ-פרודו באלסקה, הנקודה הצפונית בעולם אליה ניתן להגיע בנסיעה קרקעית רצופה. החומר כאן מועבר מהבלוג הער והמרענן שהם כותבים לאורך הדרך.

 

צעד ראשון
אפריל 3, 2017
איפה הכל מתחיל? מהו הצעד הראשון במסע? הכוונה לצעד מסויים.
אפשר להכליל ולהגיד שכל חיינו מהרגע שבן האדם נולד הם מסע, הוא מתחיל לצעוד בדרך חייו ברגע שנולד עד הרגע שהוא מפסיק לצעוד. בדרך ישנם צמתים, אפילו לא מעט צמתים, צמתים שהמזל או הגורל זימן, צמתים שהאדם זימן לעצמו או צמתים שהסביבה זימנה לאותו אדם.
כל צומת כזה דורש החלטה, באיזה מין השבילים להמשיך לצעוד, אפשר להסס, אפשר לחשוש אבל החלטה חייבת להעשות, גם החלטה לא להחליט ולתת לדרך להגריל את המשכה עדיין בוצעה החלטה והאדם ממשיך לצעוד בדרכו. בכל צומת ישנה עצירה ריגעית, עצירה על מנת לקחת החלטה ובלי שמספיקים לתפוס אותו, באותו רגע ההחלטה כבר נעשתה, הצעד הבא כבר נצעד והדרך ממשיכה. אבל מה שבטוח לאותו רגע, ההחלטה שנעשתה הייתה נכונה לאותו הרגע.

השאלה המעניינת היא מה הוא הצעד הראשון במסע שהוא חלק קטן ממסע חיינו.
אולי זאת המחשבה? עצם המחשבה שותלת את הזרע לתחילת המסע? אבל מה גורם למחשבה להופיע?
אולי זה הרצון שמעורר את המחשבה להופיע? אבל מה זה רצון? מה גורם לנו לרצות? כנראה אם אנחנו רוצים משהו אז אפשר לנמק למה אנחנו רוצים אותו אבל קודם כל צץ הרצון לפני הסיבות. מאיפה לעזעזל הוא הגיע? אולי זה אותו צומת שהגורל זימן.

אז אם אפשר להגיד שפתאום הגיע הרצון, הרצון גרר מחשבה, המחשבה הובילה לצומת, הצומת חייב החלטה, עבר רגע, וההחלטה נעשתה.
אפשר להגיד שזה הצעד הראשון?

אם נפשט את הדברים, מה היה הרצון? הרצון היה לתפוס את הרגע. המחשבה הובילה לצאת להרפתקה ועל ההחלטה אין מה להרחיב, עבר אותו הרגע ורבים אחריו ונעשו מספר החלטות לפי מספר הרגעים כאשר הרגע הראשון כנראה היה הצעד הראשון שהוביל אותו עד התחלת ההרפתקה הזאת.

ואם נחזק את הנימוקים לרצון, יש האומרים שאם נעים במהירות האור הזמן עוצר, כרגע אי אפשר לנוע במהירות האור אבל אם נמצאים בתנועה הזמן מאט, הוא תמיד ימשיך לנוע מהר, אבל הוא יכול להאט אפילו במקצת. כאשר הזמן יותר איטי אפשר להניח שיותר סביר לתפוס אותו. מה שבטוח שאם עוצרים בלתי אפשרי לתפוס אותו, הרגע לא יחכה לנו בשום פינה.

המסע ישמור אותנו בתנועה, כך הזמן אולי יאט ואולי נתפוס את הרגע.

———————————————————————-

הכנות
אפריל 17, 2017
אחרי הרצון והמחשבות הגיע הזמן לרדוף אחרי החלום. אחרי אין ספור הקזות דם, דמעות, תסכול ושעות הסתגרות וישיבה בחדר עד השעות שנקראות כבר מחר מול מסכים עלינו והצלחנו לסיים תואר ראשון! משעות ארוכות מול מסכים להסמכה עברנו לשעות ארוכות מול מסכים לפרנסה. חזרה לתחושת החייל המשוחרר שרודף אחרי משכורת בשביל הגשמת חלום.

התפטרנו מהעבודה, כאשר להתפטר מעבודה אינו מעשה קל בכלל, במיוחד שהמטרה אינה למען קידום תפקידי, הזדמנות מקצועית אחרת אלא למען עצמנו בעוד ששאר חברינו נמצאים במרדף אחרי הקריירה המקצועית לנו התחושה שאנחנו עומדים להישאר מאחור ונצטרך לעבוד קשה להשלים את הפער כשנחזור בע״ה.

איפה מתחילים?

חשבנו על מספר אופציות, בחלק הצפוני של ארה״ב איפה שבד״כ קר אין הרבה אופנועים כי עונת הרכיבה שם קצרה מאוד, ככל שמתקרבים לחלק הדרומי והחם של ארה״ב כמות האופנועים עולה, עד כדי שאמריקאי שמרשה לעצמו לקרוא לעצמו אופנוען חייב להחזיק במינימום שלושה אופנועים והם לשימוש פנאי ולא כאמצעי תחבורה יום יומי.

הוחלט על לוס אנג׳לס, עיר והסביבה שלה מעל 20 מיליון תושבים עם היצע יפה מאוד של אופנועים יד שניה למכירה בקריג ליסט (יד שתיים של ארה״ב), גם אם לא נמצא בלוס אנג׳לס נוכל לעבור לערים מסביבה. בכלל כל קליפורניה שופעת בתרבות רכיבת אופנועים.

קנינו כרטיסי טיסה! ליאור טס שבועיים קודם ללוס אנג׳לס לקנות אופנוע ולהכין אותו למסע.

איזה אופנוע לקנות? אנחנו צריכים אופנוע שיכול לסחוב הרבה משקל, נוח לרכיבות ארוכות עם נוסע, עם יכולות שטח בסיסיות, אמין ופשוט. האמת פה לא הייתה ממש התלבטות מלבד התלבטות קטנה, למרות שיש המון אופציות בשוק בקטגוריה ולכולם יש יתרונות וחסרונות הלכנו על BMW R1200 GS, ותיק בקטגוריה עם תהילת משפחת אופנועי GS. כן, אפשר להגיד שזה היה מכור.

כאשר ההתלבטות הייתה אם לקנות את דגם הAdventure או הרגיל, כאשר היתרון לדגם הAdventure הוא מיכל דלק גדול וברירת מחדל שלו הם מזוודות מאלומיניום שיכולות להיות יותר נוחות לזיווד וקשירת ציוד, החיסרון הוא מחיר גבוה יותר. התלבטות נוספת היא איזה מודל לקנות, כל כמה שנים BMW מבצעים שינויים, החלטנו ללכת על השנים 2008 ל 2009 גם מבחינת מחיר וגם מבחינת אבזור אלקטרוני שהוא המינימלי יחסית לעומת החדשים.

ריצות הסידורים החלו, לאחר בדיקה של בסביבות העשרה אופנועים, היו אופנועים מנבלות גמורות עד לנסיכי גראג׳ שהיה עליהם פחות מ 15 אלף קילומטר ומאובזרים בכל גדג׳ט אפשרי. עלו שני אופנועים למעמד הסופי, הראשון GS Adventure 2007 והשני GS 2008, לראשון הייתה נזילת שמן בין הגיר לבלוק מנוע, תיקון שדורש לא מעט כסף הוחלט לסגור על 2008 שהיה שמור במיוחד, עם מעט ק״מ ומחיר אטרקטיבי.

משם שמח ונרגש לDMV, ולמסע קניות ומלא חבילות מאמזון.
בזמן חיפוש האופנוע והשהות בLA, הכרנו חבורה מעניינת. יורם, ראובן ואלי. ישראלים שחיים בארה״ב כולם אופנוענים ותיקים בעלי GS מספר שנים, שטיילו בכל ארה״ב, קנדה ומקסיקו איתם.

יורם, עבד שנים בסוכנות של BMW motorrad, החליט לקחת את הזמן לעצמו ופתח מוסך קטן ומרשים אצלו בחצר, מטפל באופנועים במסירות אבל בקצב שיאפשר לו להנות, לתכנן ולבצע טיולים רכובים. האופנוע הותיק שברשותו הוא GS 1100 שנת 94 שהוא הביא איתו לארה״ב מדרום אפריקה כשאר טייל שם.

אם אתם נמצאים בLA וזקוקים לטיפול לאופנוע, עצה או חבר לטיול אל תהססו לפנות אליו או אל החבורה.
בזמן ההכנות, ליאור לקח גם זמן להנות מלוס אנג׳לס ולהספיק לרכב ולהתרגל לאופנוע.
דנה הגיעה! עייפה אחרי טיסה ארוכה, והכנות שלא הספקנו לסיים לקחנו עוד כמה ימים בLA. ביקרונו איך לא ב Universal Studios ויצאנו לרכיבת היכרות עם יורם וראובן. לקחו אותנו לקניונים מעל מליבו, הראו לנו את מועדוני הרוכבים. כאשר בסוף שבוע אחד בכל מועדון כזה עוצרים עשרות אופנועים, בעיקר הארלי דווידסון. אין ספק שיש חזות מעוררת התרעה להארלי ובמיוחד לרוכבי ההארלי, ללא ספק הם יודעים להתחפש הייטב ואנחנו הרגשנו יוצאי דופן בנוף האופנועים.
באחד הקניונים יש כביש מפורסם שקרא כביש הנחש (מאוד מקורי, אבל אי אפשר להטיל ביקורת) שכל סופ״ש רכבי ספורט ואופנועי ספורט כבדים מגיעים לבדוק את הגבול כמה נמוך אפשר להשכיב את האופנוע.

זהו אנחנו עכשיו מוכנים לצאת לדרך.

—————————————————————

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לליאור ודנה

————————————————-

תגים: ארה"ב על אופנוע, ליאור ודנה רוכבים את צפון אמריקה, מסע זוגי על אופנוע, צפון אמריקה על אופנוע, קניית אופנוע בקליפורניה, קניית אופנוע לטיול, שניים על אופנוע באמריקה

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה    

חציית האמריקות מאלסקה לדרום ארגנטינה ברכיבה זוגית

את גדי ולאה נחימוב גם אתם מכירים. אם לא סעדתם פעם באל-גאוצ'ו כשהם היו בעלי הרשת, בטח ראיתם את ביתם (או טעמתם את יציר כפיהם) הנח לו ממערב לכביש היורד למצפה רמון כשלושה וחצי ק"מ מדרום לצומת טללים. אין מצב שלא עברתם ליד חוות נאות.

גדי הגיע אלי לפני כשנתיים לשוחח על תכניותיהם לעשות את האמריקות. בגדול רצו לצאת הכי מהר. רק מה, להגיע לנקודת ההתחלה באלסקה בחורף לא ממש מומלץ, אז עד שמזג האויר ישתפר, ירד הזוג המופלא לכמה חודשים לתור את דרום יבשת אפריקה ברכב 4X4 מאובזר כקמפר שטח כמו שצריך. חרשו היטב את דרום אפריקה, נמיביה ובוצואנה,

הזדכו על הרכב וחזרו לארץ רק כדי לוודא שהדור הצעיר אכן מאופס על האחריות שנחתה עליו בעיקר בתחזוקת חוות הבודדים המושקעת. ואז יצאו לממש הרפתקה שרבים וצעירים חושבים כמה פעמים לפני שהם מתחילים בכלל לחשוב בכיוון. ופרומיליונצ'יק מבינהם אכן יוצא לדרך.

אני מתנצל על הדיווח המאוחר הזה. כי בעת כתיבת הדברים לאה וגדי כבר חזרו מהמסע. לא השתלטתי בזמן אמת על העידכונים כאן באתר הרפתקה, בעיקר מעצם היותי בתוך מסע משלי. לאה וגדי כתבו וצילמו בלוג נהדר וייחודי, הכולל המון מידע וחוכמת דרך, מנקודות מבט לא שגרתיות שבחנו את המושג הרפתקה מתוך נסיון חיים וזוגיות רבת שנים, זה לא פשוט להסתכן ולהעמיד במבחן הרבה נכסים כשאתם הציר המקשר והאחראי במשפחה רב דורית. בהקשרים עסקיים ופיזיים אין צורך להכביר מילים בסיכונים הקבועים כשעפים על דו גלגלי בדרכים הזויות, במזג אויר לא סלחני ובמחוזות נטושים בידיעה שלא היו להם אפילו שניה אחת לחפף או הזדמנות אחת לטעות – לאורך עשרות אלפי קילומטרים ולמשך חודשים. הקטעים שיובאו כאן הם תמצית הדיווח שמופיע בבלוג שהם כתבו. ולמי שרוצה צפיית בינג', הנה הקישור. הנאה מובטחת!

——————————————————
26 באוגוסט 2016
לפני ההתחלה.
גדי נוסע ללוס אנג'לס לחפש אופנוע. סוף יוני, ויש המון מודעות באינטרנט. משם צריך עוד להעביר את מה שיקנה לאלסקה- אלפי קילומטרים, כשבועיים נסיעה. ההפתעה הגדולה- כשהוא מגיע העונה כבר בעיצומה, ואין אופנועים מתאימים. כמה ימים מייאשים ויקרים בעיר הגדולה, ואז מודעה חדשה על אופנוע אפשרי באנקורג', אלסקה. גדי מתארגן לנסיעה, ובינגו- זה מה שהוא רוצה~ GS1200 BMW שנת 2014, פחות מ 5000 מייל, עם צמיגים 70/30 2 ארגזי מתכת, ידיות עם חימום, החלום בהתגשמותו. הבעיה היחידה- עכשיו צריך לחכות שבועיים שאני אגיע… חישוב מהיר מגלה שהשהייה שם תעלה כמו לחזור לארץ, ועם ההתעוררות של המינהל והדרישה לחתום על חוזה ולשלם מיידית ההחלטה קלה. גדי חוזר. היציאה הרשמית לדרך נקבעת ל 10/7. יש כרטיסים, נפרדים מכולם, והיידה לדרך!

אלסקה. ancorage

המטוס נוחת באחת בלילה. אור יום מלא. בין הנוסעים כאלה עם חכה ביד, מחכים למזוודה ולמיכל שבו יאכסנו את הדגים ואיתו יחזרו הביתה. מזג האוויר נעים – כולם בחולצה קצרה וסנדלים. אנחנו ישנים במלון הכי זול שמצאנו- 90 $ ללילה, ממש לא מזמין.
היום מנוצל לקניית ציוד, וביקור אצל ג'ף כדי לשלם על האופנוע. הוא מזמין אותנו לישון בחדר האורחים שלו – אבל היום כבר יש לנו חדר מוזמן באכסניה. 17000 דולר עוברים ידיים- וזורו שלנו!

נקבל את ההזמנה מחר כדי שנוכל להתארגן על האופנוע ולצאת לדרך. יום חמישי בבוקר אנחנו במשרד הרישוי עם הניירות, ממלאים טפסים ותוך פחות מעשר דקות האופנוע רשום על שמנו.
אנחנו מטיילים קצת בעיר, בודקים את מה שיש ומה שחסר, משלימים ונחים. אם רוצים לעמוד בתקציב של 100 דולר ביום חייבים להתארגן על ציוד קמפינג שלא היה בחשבון בהתחלה, לא ברור אם מזג האוויר יאפשר וזו הוצאה נכבדה, אבל לא נראה לנו נחמד לישון תמיד בחדר, וגם כך יהיה קשה לעמוד בתקציב. אנחנו מחליטים ללכת על זה. מאחר ובדרך יש עוד ארגז אחורי ושני תיקים חסיני מים, נראה שלא תהיה לנו בעיית מקום אכסון. עוד היום- ביקור במוזיאון היהודי- (יש פה בית חב'ד!) מתעד 7 משפחות שהגיעו לפה בתחילת ימי ההתישבות והן מרכזיות בחיי העיר, ויש בו תערוכה מרשימה שמתעדת את העלאת יהודי תימן.. מסתבר שלאלסקה על טייסיה ומטוסיה היה תפקיד מכריע אז. האוצרת של המוזיאון מספרת לנו ומסבירה מה שעושה את הביקור מעניין במיוחד.
המזוודה הנוספת הגיעה ואנחנו אוספים אותה בדרך, נוחתים עם כל הציוד בבית של ג'ף ויושבים איתו על בקבוק יין. ג'ף הגיע לאלסקה בעקבות 2 אחיו, הוא מנהל צוות שעובד ב DEADHORSE ופעם בשבוע טס לשטח. בשאר הזמן עובד במשרד בעיר. הפריזר שלו מלא שקיות ואקום עם חלקי דגים ובשר- הוא יוצא לדוג ולצוד מדי פעם. כשהיה צעיר הציד היה בשביל הכיף, היום הוא לא יורה בחיה שאין לו כוונה לאכול.. ג'ף אומר שתוך כמה ימים נתרגל לאור ואז נצטרך לישון פחות שעות בלילה. אנחנו נגלה בהמשך שזה לא עובד עלינו.בחצות הוא נפרד מאיתנו, מסביר איך לנעול כשנגמור ואיפה להשאיר את המפתח. אנשי אלסקה נותנים אמון באופן די גורף, וזה מוצא חן בעינינו.
שישי בבוקר, אנחנו מצליחים לדחוס את כל חפצינו למזוודות, כולל ספרים וערכת סריגה, ויוצאים ליומיים נסיעת מבחן. להתרגל לזורו, לבדוק שהציוד מתאים ולוודא שה'נהגת השניה' מסתדרת במקומה. דרומה לחצי האי KENAY נוסעים לעיירה SEWARD. שעתיים נסיעה עם הפסקת אוכל בקפה על שפת אגם.
כל אופנוען שחולף מסמן שלום, ויש הרבה כאלה. רובם הגדול בגילנו פלוס. רוכבים בעיקר גברים אבל יש גם הרבה זוגות ופעמיים- אשה נוהגת. סוף שבוע והעיירה מלאה במטיילים ונופשים. במזל מצאנו מקום בקמפינג על שפת הפיורד- יש יחסית מעט מקום לאוהלים כי האמריקאים מטיילים עם הבית. כמות עצומה של קמפרים- מארגז שמותקן על הטנדר ועד רכב בגודל של אוטובוס שגורר אחריו רכב פרטי. כמובן שככל שהרכב גדול יותר הוא מצויד יותר- מטבח, שרותים, סלון עם טלויזיה- כמו בבית. טיול רגלי קטן להתאוורר, ובלי לשים לב כבר כמעט חצות- כולם בפעילות, ילדים מתרוצצים, אנשים עושים BBQ- רעש שתואם את האור. מזל שאין לנו בעיה לישון בכל מצב..
למחרת- ארוחת בוקר בסגנון שנאמץ מעכשו- מנה אחת, שתיה אחת. הכל פה נמכר ומוגש בכמויות ענק- גם כשאנחנו אוכלים חצאי מנות אנחנו לא נשארים רעבים. מאחר ולא נהיה יותר לחופי האוקיינוס באלסקה- אנחנו יוצאים להפלגה של 6 שעות. מפליגים לאורך הפיורד (גם כאן זה נקרא כך) , בתקווה לראות בעלי חיים אופייניים, מגיעים לקרחון שיורד לים וחוזרים. מיד ביציאה הקברניט מפנה את תשומת ליבנו לאריה ים שצף להנאתו לידינו, ואחר כך לא מפסיק להסביר על הציפורים, על כלבי ואריות הים, על הליוויתנים ועל הצמחיה.

מדי פעם הוא קולט לוויתן ועוצר את הספינה כדי שכולם יצאו לסיפון וינסו לתפוס במצלמה. מאתגר מאד כי הליוויתנים צצים לשניות ועד שמרימים מצלמה כבר הזנב שלהם נעלם במים… טוב שאפשר להנות מהמראות גם בלי לתעד כל דבר!

לילה שני בקמפינג, ויש דברים לשיפור- האוהל שלקחנו מאביתר נהדר אבל קטן עלינו- אין בו מקום לציוד, ורב הטיול לא נוכל להשאיר דברים בחוץ אם נרצה למצוא אותם בבוקר. דבר נוסף- חייבים סיר קטן שנוכל להכין קפה. נסיעה חזרה לצפון- אנקורג' בדרך, אבל חוץ מארוחת צהריים אין מה לחפש בה, עוברים דרך כמה עיירות קטנות מנומנמות, ונכנסים לישון בקמפינג ממשלתי ליד נהר. רב שכנינו הם דייגים, ובבוקר גדת הנהר מלאה בהם. אנחנו לומדים שיטות שונות לדייג- אין ספק שזה לא בשבילנו… בדרך החוצה לכביש נקבת מוס מסתכלת עלינו בהפתעה- איזו חיה מכוערת! לזכר יש קרניים מפוארות, אבל בלעדיהן הנקבה מגוחכת. סטייה קטנה מהכביש לעיירה TALKEETNA ממנה יוצאים סיורים במטוס אל הפארק. עיירה תיירותית, צבעונית ומאד צפויה. למרות שהתכוונו לצאת לטיסה המאד יקרה- אנחנו מוותרים בגלל מזג האוויר. בהמשך הדרך מתחיל לטפטף וכשאנחנו מתקרבים לכניסה מחליטים לישון במלון. זו גם הזדמנות לפרוס בחדר את כל הציוד, לזרוק, למיין ולארגן מחדש את התיקים שלנו. שלישי בבוקר אנחנו בפארק. DENALY הוא השם המקורי, אך משתמשים גם בשם מק'קינלי. זו הפסגה הגבוהה ביותר בצפון אמריקה, ואפשר להכנס עם רכב רק 15 מייל- התנועה בפארק היא ברכב שלהם או רגלית. מאחר ומטפטף כל הזמן אנחנו עולים לנסיעה של שש שעות באוטובוס. הנהג-מדריך לא סותם את הפה לרגע- זה מעניין אבל טוב שיש הפסקות להסתובב קצת בשקט בחוץ… האזור הקרוב לכניסה סגור לתנועת מטיילים בגלל 'פעילות דובית' אבל יש די מקום לטייל. האוטובוס עוצר בכל פעם שמישהו מהנוסעים רואה חיה כך שמלבד נופים ירוקים ראינו גם מוס, קריבו ודב.
את הסיור אנחנו גומרים בעשר בלילה, אבל מאחר שיש אור מלא ואנחנו לא עייפים,
ממשיכים בנסיעה צפונה. נישן בדרך. למחרת לקראת צהריים אנחנו ב FAIRBANKS , העיר הצפונית ביותר. העיר פרוסה מאד, ונוחה מאד להתמצאות. אנחנו מוצאים קמפינג חביב, חנות ציוד שבה נשלים את החוסרים, כמו קומפרסור קטן ומיכלי דלק נוספים, בגדים לימים קרים במיוחד או לילות כמו האחרון (פיג'מה ראשונה שקנינו בחיינו הבוגרים…) וגם כמה אופנוענים שחולקים איתנו מידע על מזג האויר הצפוי לקראת הנסיעה צפונה. בלילה יורד גשם. האוהל עומד בגבורה במצב, אבל בבוקר אנחנו מתעוררים כשהשכנים מודיעים שהאופנוע נפל בבוץ. גם איפה לחנות צריך ללמוד. אנחנו אורזים ציוד מיותר ומשאירים בקמפינג, ויאללה- לדרך! מפיירבנקס יש 260 מייל עד COLDFOOT, שם תחנת הדלק האחרונה על DALTON HIGHWAY עד PRUDHOE BAY, DEAD HORSE. אחר כך 240 מייל נוספים. היום, יום חמישי צפוי מעט גשם, ואחר כך כל סוף השבוע כמעט יבש- 20% אפשרות לגשם נחשב טוב! הכביש עד דלתון הייווי בסדר גמור, ושם הוא נגמר. דרך עפר טובה, אבל יורד קצת גשם ויש בוץ.

להפתעתנו הכביש חוזר. זה לא כביש משובח, יש הרבה בורות וקטעים מכוסים עפר, אבל יחסית למה שציפינו- טוב. הנוף ירוק, עצי אשוח, צפצפה וערבה, הרבה מים זורמים וכמובן- צינור הנפט. כל הכביש הזה נועד לטובת צינור הנפט- בדדהורס עובדים למעלה מעשרת אלפים איש בכל זמן נתון והכביש משמש לאספקה שוטפת של מזון וציוד. לפני שנתיים הנהר הציף את הכביש והרס חלקים ממנו ועכשיו יש גם 3 חברות שעוסקות בהגבהתו והרחבתו וגם כאן מדובר על מאות רבות של עובדים שצריכים אספקה. זה פרוייקט שצפוי להמשך שנתיים ו 36 המייל האחרונים הם אתגר גדול לאופנועים. עוד נגיע לזה.. בינתיים נהנים מהנוף, הגשם פוסק, ואנחנו עוצרים על הגשר שעל נהר היוקון לצלם.
על הגשר מותקנים רמקולים שמסתבר אחר כך שהם נועדו להזהיר נהגים וגם להרחיק חיות. חניה קצרה לאכול בתחנת הדלק, ממשיכים צפונה. גדי רואה פתאום בין השיחים דב ועוצר בצד הדרך, אבל לא שם לב שהשוליים משופעים ואנחנו מתגלגלים עם האופנוע במקום. מזל שזה במקום- אנחנו מתגלגלים מצחוק ובעזרת צופים אחרים מרימים את הכלי הכבד הזה. הדב? הסתלק כמובן ואנחנו כבר לא נקיים כל כך..מגיעים לקולדפוט בשעת ערב מוקדמת. ה'מלון', אכסניה בנוסח צבאי, עולה 290$ ללילה, אבל אפשר להקים אוהל על הדשא ללא תשלום. אם רוצים מקלחת- משלמים. יש שמש, דובים לא נצפו לאחרונה, מקימים אוהל. בחדר האוכל אנחנו פוגשים זוג הודים שנסעו איתנו באוטובוס בדנלי. הם כל כך שמחים לראות אותנו, ואנחנו עומדים לפטפט קצת. ג'ף ופינגה באו לעבוד 5 שנים בהיי טק בקליפורניה, והם מנצלים את הזמן לטייל. המשך הדיווח בבלוג "ברגוע" של לאה וגדי כאן.

—————————————————

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות ללאה וגדי נחימוב

————————————————————

תגים: אלסקה על אופנוע, אמריקה מצפון לדרום על אופנוע, גדי ולאה נחימוב, חוות נאות, מסע אופנוע באמריקות, מסע זוגי על אופנוע, צפון אמריקה על אופנוע, שניים על אופנוע

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

שניים בדרום אפריקה – על אפריקה טווין

אלחנן אורן כבר רכב בכמה מקומות בעולם: אסיה, ויאטנאם, קמבודיה, הודו, נפאל וסרי לנקה. ולפני כשנה סיבוב בכל אמריקה הלטינית. חזר לביקור מולדת, הבין שהעולם עדיין מחכה שיגלו אותו ויצא שוב להמשך ההרפתקה. הפעם מסע רכוב מאמריקה לאסיה. תחנה ראשונה דרום אפריקה. הפעם צירף את שוקי אחיו הצעיר לקטע דרום אפריקאי  – מעין מסע טרום גיוס כזה.

לאחר תלאות ביורוקרטיות סביב דרכון ישראלי שתוקפו עמד לפוג ולכן קיימו השניים ביקור מאולץ בירדן – שם התחוור כי לא יוכלו להמשיך לדרום אפריקה, חזרו לארץ, אלחנן הנפיק דרכון חדש וטסו ליוהנסבורג. לא לפני שקיבל בארץ מסוכנות עופר אבניר/אבזריון ציוד רכיבה מעולה תודה גם בשם פורום רוכבי הרפתקה לדורותינו.. בדרום אפריקה החליט ללכת על האפריקה טווין של הונדה. הסיבה בשורה אחת. סביר להניח שכשיש לך תכנית לחצות את העולם בדרכים באמת נידחות חשוב (בין שאר הדברים) להבין שיש סיכוי גדול יותר להשיג הבנה ועזרה טכנית לאופנוע מתוצרת יפן מאשר לכזה מגרמניה או איטליה…

ביקור – טיול – מסע בדרום אפריקה, ראוי שיקרה בין החודשים אוקטובר ומאי בשנה. מזג האויר בצד ההוא של כדור הארץ הפוך מן הסתם למצב בהמיספרה הצפונית. החשיפה של דרום אפריקה להשפעות האקלימיות מהאוקיינוסים הדרומי והאטלנטי וכמובן קרבתה (היחסית) לאנטרקטיקה, מעניקה חוויות של מזגי אויר מגוונים החל במזג אויר מדברי בצפון המדינה וטבורה, רכסי הרים קרירים וכלה בחופי ים גועשים, עם גלי ענק ומפגש עם בעלי חיים ימיים ייחודיים. וכמובן איזור הקייפ המערבי – איזור קייפטאון הפורה.

בקיצור, אלחנן מגיע ממודיעין עלית. (למי שהשם אלחנן אורן מצלצל – הנה כתבה משנת 2013) הכוונה שלו היא לרכוב בכמה שיותר מדינות באפריקה ואז למצוא נתיב לאירופה ואסיה, דרך מערב אפריקה. הכל פתוח והחלטות יתקבלו תוך כדי תנועה. הנה אוסף צילומים ששלח אלחנן ניתן לעקוב אחריו גם בפייס כאן

אז ראשית מקבץ תמונות מהממסע הלטיני

ומכאן, דרום אפריקה (כמה טוב כשיש איתך אח שגם יודע לצלם)

לאחר רכישת האופנוע. מיוהנסבורג ישירות להרי הדראקסנברג – לאוטונומיה הזעירה לסוטו.

———————————————————————

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאלחנן ושוקי אורן

———————————————————————-

תגים: אלחנן אורן, אפריקה טווין 2017, דרום אפריקה על אופנוע, הרי הדראקסנברג על אופנוע, לסוטו על אופנוע, מאפריקה לאסיה על אופנוע, מסע אופנוע בדרום אפריקה

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה