לחצות את הנולארבור

{המעקב אחרי זאק יש לו שני ערוצים: אחד, הערוץ הפולני. כלומר אני שעוקב אחריו עם מידה של דאגה, יודע בכל רגע איפה הוא בעזרת מכשיר ה"ספוט" שלו. ואכן זאק כבר עמוק בהמשך הדרך. והערוץ השני, הוא ערוץ הדיווח. כאשר זאק מוצא את הסבלנות והזמן לשתף את הבלוג. אז כאן מגיע מעט באיחור, הקטע המקסים על חציית הנולארבור, שתמונות ממנו הופיעו כבר קודם והנה הם שוב. (יוני)}

"קוסאמממק!!"… זה הדבר הראשון שעובר לי בראש, כשהרגשתי את הקור חודר לי בחוט השדרה. המזרן המתנפח שלי שבק ונפח את אווירו כך שבאמצע הלילה איפה שהוא בפלינדרס, Flinders מצאתי את עצמי שוכב על רצפת האוהל הקרה. לא היה ממש משהו לעשות בעניין פרט לפריסת עוד שכבת בידוד ביני לבין כדור הארץ תוך שבועה כי מחר אני עוצר בפורט אוגוסטה וקונה מזרן חדש.
הדרך מהפלינדרס' לפורט אוגוסטה היתה יפהפיה ועברה בתוך מעבר ה"ריצ'י פיצ'י פאס" מעין חווייה מתקנת המגביה אותך מעט אם להתחשב בעובדה שרוב אוסטרליה שטוחה. איכות הדרך היתה נהדרת. באמת קטע מהנה.
עצירה מהירה בפורט אוגוסטה. מזרון. ויאללה.
הגאלה Gala הוורודה הגדולה הממוקמת בסמוך לממגורות החיטה הענקיות בקימבה Kimba, היתה סיבה מספקת לעצור לארוחת צהריים ולחקור קצת בקשר לפסל המוזר.
קימבה היא אחד מתחנות איסום הדגנים הגדולות בדרום אוסטרליה. ופסל הגאלה (גובהו 8 מטרים) נבנה על ידי בעלי פונדק הדרכים/קפה להנציח את השטיחים הוורודים של ציפורי הגאלה המכסים את רחובות קומבה בשעה שמשאיות מגיעות עם יבולי החיטה מהשדות המקיפים את קימבה בעונת הקציר.

רכיבה לאורכו של חצי האי אייר Ayer Peninsula היה מעניין בעיקר לנוכח העובדה שהמקום מלא בשדות של חיטה וקנולה ודגנים אחרים. מעולם לא נתקלתי בשדות עצומים כל כך, הנמתחים לעיתים למרחקים של מאות קילומטרים.

חניית הלילה בסטריקי-ביי,  Streaky Bay . עיירה ציורית קטנה, המשמשת את קהילת חקלאי הדגנים בסביבה ואת תעשיית הדייג המבוססת בעיקר על דייג סרטני נהרות.

למחרת התעוררתי די מוקדם וזכיתי לנצנוץ הזריחה שעלתה מעבר למפרץ. ערפל של בוקר ורוכב משכים רק הוסיפו נופך מיסטי לכל הסצנה. משמעות השעה המוקדמת, הייתה כמובן יציאה מוקדמת לדרך לכיוון סדונה Ceduna ולקראת שעת הצהריים, הגעתי למוטל נולאבור שהוא נקודת היציאה למישורי הנולאבור.
הנולארבור Nullarbor  הינו למעשה חתיכת סלע הגיר הגדול ביותר בעולם, המכסה משהו כמו 200 אלף קילומטרים מרובעים. (איפה שהו במרחק כ 300 ק"מ מצפון לדרך החוצה את הנולארבור, נמצא איזור ניסויי הנשק מהגדולים בעולם – WPA – Woomera Prohibited Area שגודלו כגודלה של אנגליה בערך…

שמעתי המון סיפורים על הנולארבור. על כך שהוא ארוך ומשעמם רצוף נוף שיחים מונוטוני וזה אינו משתנה לאורך מאות קילומטרים. כל זה נכון אבל. אני חייב לציין כי אני ממש מאוהב בנוף הזה. הוא כל כך ריק ועם זאת מכיל הרבה.
משמעות השם "נולארבור" הוא "ללא דמעות". עצרתי מספר פעמים לאורך הדרך (מהסוג שנדמה לך שלא תיגמר לעולם) וצעדתי רגלית לתוך השום כלום למרחק 50-100 מטרים… עם כיבוי המנוע משתררת דממה מיידית… ובעמידה שקטה ולפתע אתה שומע איך הכל סביב מזמזם, מרשרש ומהמהם. תבנית אקולוגית מדהימה הכוללת המון בעלי חיים סביב.
ישנן כמה נקודות לאורך המסלול, בהן ניתן לחתוך בדרכי עפר לכיוון האוקיינוס ולעמוד על קצות המצוקי הביג-ביייט הנופלים אל הים. מיתלולים אלה אכן מרשימים אך אני משום מה, לא ממש נפלתי מתדהמה… הם די דומים לאלה הנישאים לא רחוק מביתי בשכונות המזרחיות של סידני. וגם לאלה הנמצאים לאורך דרך האוקיינוס הגדולה במדינת ויקטוריה. לאורך הדרך פגשתי שתי רוכבות מבוגרות שסגרו סוויץ' של 14 יום מהמשפחות ויצאו על האופנועים שלהן לתור את טזמניה.

אחרי היום הראשון בנולארבור שהיה נהדר, הקמתי את המחנה שלי במקום בשם אוקלה Eucla .
למחרת המשכתי לרכוב. מזג האויר התחמם ונראה לי שאני רוכב מבלי להגיע לשום מקום. הכל נראה ממש אותו הדבר. ואם לא היו ברשותי הג'י.פי.אס ומד מרחק שציינו לי שאני אכן מתקדם, ההרגשה הייתה כמו לרוץ על מכשיר ריצה במכון כושר. והנה ככל שהתקדמתי מערבה, החלו לצוץ פה ושם עצים ולאחר רכיבה של 146.6 קילומטרים על הכביש הישר ביותר באוסטרליה (מצחיק, כל 1000 הקילומטרים האחרונים נראו לי קו ישר אחד גדול), הגעתי – כבר בתוך מדינת מערב אוסטרליה – לבאלדוניה Balladonia ועצרתי ללילה.

ת'ראות בהמשך

ZAC

תרגם וערך- יוני. כל הזכויות לסיפור ולצילומים שמורות C לצחי.

———————————————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

הבלוג בנוי כך שהוא "הולך לאחור". מי שהגיע לכאן כדי לקרוא על מסע האמריקות בלבד. יצטרך להכנס לשורות הקישורים כאן משמאל, לפי החודשים. כלומר, החל בחודש מאי 2009 (ניתן להקליק כאן) ולהתקדם עד לחודש דצמבר 2009 . שם נמצאים הדיווחים השוטפים מהמסע. בכל עמוד אליו תגיעו, הסדר הכרונולוגי של הכתבות הוא מלמטה למעלה.

מאז חזרתי, אני נותן במה לחולמים אחרים המספרים דרך הבלוג שלי על מסעותיהם.

קריאה נעימה!

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

מאבק אזרחי ישראל בגזירת העלאת מחיר ביטוח חובה לרוכבי דו גלגלי נכנס לשלב של אחרי הפעלתה. גם כאן מסוף העולם ממש, בדרום ארץ האש אליה הגעתי רכוב על דו-גלגי, אני שומע את הזעקה. שותף לה ומשמיע את קולי. באזני קוראי לפחות.
גם שאני יודע כי יקח זמן עד שאעלה שוב על אופנוע בשובי לארץ, מעצם העובדה שמכרתי את האופנוע שהיה לי טרם נסיעתי, כדי לממן את הגשמת החלום הזה, מהדחף לרכיבה על אופנוע או דו גלגלי, לא אשתחרר. לעולם. זה אינו קוריוז ומהעבר השני, זו אינה אובססיה, זה מצב של רוגע נפשי. במסע הזה פגשתי עשרות אופנוענים, מכאלה עם מוסך בו עשרה אופנועים נוצצים ועד נערים רוכבי טוסטוס צולע, מעשן, ללא מפלט או מושב. מעבר להיות האוקטנוע פתרון תנועה. הוא צורך. הוא דרך לבטא סגנון חיים. נכון, גלום בו סיכון ונכון, לא נעשה די בארץ בכל הקשור להדרכה ואכיפה, כדי להפוך אדם רגיל לרוכב אחראי. אבל מכאן ועד ההנחתה הזו. המרחק רב.
אין שום צורך להסתתר מאחורי סיבות צדקניות כמו "רכיבה חוסכת זמן", או "מורידה צפיפות ורכבים מהכביש" "משחררת חנייה בערים". בעיני כל אלה הם רק בונוס. רק בגלל שהנושא עלה לדיון ציבורי, אומר כי רכיבה דומה לאהבה לקבוצת כדורסל, לאדם, לארץ, לאוכל מסויים או לצורך לשבת מול טלויזיה ולגרד בין אצבעות הרגליים. סליחה אבל איני צריך לתת שום הסבר "לאומי" לכך שאני רוצה לרכב על אופנוע. כן. אולי יש לי "בעייה". זה אינו עניינו של שום פקיד. עתונאי או נהג רכב לידי ברמזור. זו זכותי הדמוקרטית, הלגיטימית לרכב על אופנוע. על חד אופן או על סוס נדנדה. ותפקיד המדינה. כן, תפקיד המדינה. לאפשר לי את זה. לעשות סדר כזה שהסדרי הרכיבה יהיו חוקיים, בטוחים, משתלמים והוגנים. לכולם.
אני רואה בהסרת הגזירה עניינה של כל אם ושל כל משפחה בישראל. הסיבה פשוטה. נערים שיצטרכו לשלם ביטוח יקר לכלי רכב זול, ירכבו ללא ביטוח. תעשיית ה"ישראבלוף" תפרח כי כמו סקס. בסוף נעשה את זה. לבקש להלחם באיידס על ידי העלאת מחיר הקונדומים היא במקרה הטוב עיוורון ובאנלוגיה עליה מדובר כאן, לפנינו כנראה רוע לב וטפשות. כי יש גזירות שיהפכו לגזר דין. והביטוח במקרה הזה יהרוג הרבה. ורכיבה על אוקטנוע תהיה בתודעה, המשך גורף לעבירה על החוק.
אין מלחמות יפות ואין מקום לנחמדות. זו היתה דעתי מהרגע הראשון. המאבק אינו רק של הרוכבים. הוא מאבק על עקרון מקודש לחיים במדינה דמוקרטית. ולכן הוא מאבק של כל אחד, גם אם הוא נגד רכיבה, או שמעולם לא חשב שזה יעניין אותו. הצללים המוטלים כרגע על הרוכבים. יגיעו גם לקבוצות אחרות בציבור.
אני מסיים בקרוב מסע ארוך. צפיתי לא רק בנופים וארצות רחוקות, אלא גם בבני אדם ובהתנהלויות שלטון, שעוררו בי לא אחת, הרהורי זלזול ב"דמוקרטיות" שראיתי במדינות מרכז אמריקה למשל. בהן מיעוט מקושר, מבוסס ואינטרסנטי, מנהל את המדינה מעל ראשם של עדרי אדם המקבלים את מנת לחמם וקורתם כדי להשאר "שקטים", הממשל "משחק" במחירי הדלק, הלחם, התחבורה. כנראה שגם אצלנו יש פרשנות מקורית להתנהלות שלטונית תקינה. בירדן השכנה. מדינה מתקדמת נאורה ומודל חיקוי להתנהלות שלטונית בריאה, פתרו את הבעיה. אסור לרכב על אופנועים. אכן משרד אוצר יש לנו. אחורה פנה קדימה צעד.
נראה כי זכויות אינן ניתנות על ג'אנט מכסף.

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות and יוני בן שלום and כללי   ·   יש 7 תגובות, הוסף תגובה    

חוג הגדי. לפני יומיים, הקו המפריד בין האיזור הטרופי לזה הממוזג. באופנוענית; מכאן יתחיל להיות קר יותר.

השבוע הגיעו מספר הכניסות לבלוג הזה למאתיים אלף. אני רוצה להודות למי שעוקב אחרי המסע שלי. שולח תגובות. (וגם למי ששותק). למי שמעודד אותי להמשיך במסע ובכתיבה. למי שמשיא לי עצות והצעות בכל תחום הקשור או שאינו קשור למסע. אתם חלק חשוב בכל הפרוייקט הזה. בתחילה חשבתי לשים בלוג כדי לספר סיפור ועכשיו אני מבין שהוא הפך לכלי חשוב ודו צדדי במסע. אין בי שום מחשבה להפסיק לרכב או לכתוב. אני בתוך הדבר עם כל הגוף והנשמה. תודה לעומר לוי ששומר על הבלוג. לחברי ששומרים על המשפחה שלי ולמשפחה שלי ששומרת עלי.

תודה לגלי שלי אהובתי. האשה היפה בעולם שזכיתי בה שוב ושוב ושוב.

אחרי שגלי חזרה ארצה. יצאתי לרכיבת בדד. לפגוש את הגייזרים של צפון האטקאמה באיזור טאטיו (Tatio) כרגע עוזב ויורד לכיוון החוף הארוך של צ'ילה לסנטיאגו. כאן למעלה שתי טעימות מהמסלול. דיווחים מפורטים בסוף השבוע.

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש 16 תגובות, הוסף תגובה    

המדבר מדבר אלי

זה הולך להיות פוסט קצת מוזר. –  יש כמה תבניות נוף שאני מהונדס לגביהן, מדבר הוא החזק שבהן. הוא התניה המפעילה אצלי מנגנון המוכר לחוקרי התמכרויות. אני יכול להתפייט עם 2000 מילה רק על דיונה אחת. יש לי עבר וישבתי על זה. בטח אחרי שני מסעות לסהרה המצרית.

כשיצאתי מהעיירה גרין ריבר לכיוון כללי מואב (Moab), מרחק כ- 70 ק"מ דרום מזרחה, לא תיארתי לעצמי כמה חזק יהיה המפגש שלי עם עוצמת המדבריות האדומים של דרום יוטה. נכנסתי לפארק הקשתות  (Arch Park) וחזרתי בסוף היום לאוהל הנהדר שלי בעיירה גרין-ריבר. מכאן אני שותק ושם הרבה צילומים. כי כל מילה מיותרת. (פרט לכמה הערות והסברים קצרצרים, שהרי לא יכולתי להתכחש לגמרי לטבע שלי להסביר דברים מובנים).

הכניסה לפארק הקשתות

יצאתי מפארק הקשתות לקראת הערב, חיפשתי מקום לינה בעיירה מואב כמה ק"מ דרומה. עיירה תוססת שניזונה גם ממעברו של נהר הקולורדו בתחומה. יש כאן ריכוז גדול של חברות המוציאות פעילות הרפתקנית בכל תחום. אסדות לווייט-ווטר. קייאקים. טיפוס הרים, אופנועי שטח מדבריים, ג'יפים, הכל. עיירה רוגשת תיירים עם עיניים נוצצות. ומחיר המלונות נוצצים בהתאם, אולי אגיע פעם לביקור בתבנית אחרת. נראה שהפעם אעדיף את האוהל שלי. אז חתכתי חזרה לגרין-ריבר. למחרת המשכתי לכיוון דרום מערב לכיוון  כביש 24 שעבר גם הוא בתוך לונה פארק מדברי.

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and יוני בן שלום and כללי   ·   יש 8 תגובות, הוסף תגובה