————————————————————————————————————————————

צילום הכותרת.צחי – אוסטרליה (דבר העורך: מי שהגיע לכאן כדי לקרוא רק על המסע שלי, נא להקליק פה. בכל דף אליו תגיעו, הסדר הכרונולגי של הכתבות הוא מלמטה למעלה-סרט קצר הנוגע להרצאה שלי על המסע הועלה ליו-טיוב . תודה, יוני).

רעיון לחבר את כולנו: כיתבו HARPATKA.COM בדרך מקורית משלכם; מתוך המסע/טיול/סיבוב/הרפתקה. צלמו. ושילחו. אשבץ זאת בכותרת הבלוג. מאז חזרתי מהאמריקות, אני מארח בבלוג סיפורי מסע של חברים, תהנו:

————————————————————————————————————————————

דרום אמריקה של חברים

אדם ממשיך לרכוב סביב הכדור. מהחברים בבואנוס ועד לחברים בסאלאר.

מפלי האיגואסו

בפארגוואי הייתי חייב לתקן את המצלמה שלי ולאחר שאלות פה ושם, מצאתי מעבדה באסונסיון הבירה והבעיה נפתרה. פאראגוואי היא ארץ נחמדה ושקטה. מצאתי כי אנשי צוות התחזוקה הידידותי של הגנים הבוטאניים במרכז העיר, מאפשרים לתיירי מסע לקמפנג ולהקים לעצמם אוהל בתוך הגן. וכך עשיתי.
המצלמה תוקנה, אספקה לארבעה ימים נאספה ויצאתי מהבירה לכיוון צפון מערב, לחצות את איזור ביצות צ'אקו- Chaco swamps. מדובר ב-800 ק"מ לכיוון הגבול הבוליביאני. מסלול עם מעט אספלט, טיפה חול והמון בורות וחריצים. ללא תיירים ועם אין ספור חיות בר.

עם ההגעה לבוליביה, שמתי פני לעיר סנטה-קרוז כדי לפגוש את ראפה Rafa. בעל החווה בו פגשתי בדרום פטגוניה (זוכרים) הוא טס לכאן מבארילוצ'ה ארגנטינה. התכנית הייתה לרכוב כמה ימים יחד עם ראפה ועם ווִילי Willi– חברו של ראפה בדרום בוליביה ולהתחבר לאחד המקומות היפים בעולם. ווילי רכב על ה-F800GS שלו וראפה על DR650 שהשאיל במקום.
ארבעת הימים שלאחר מכן היו אדירים; רכבנו ב"דרך צֶ'ה" Ruta Del Che באיזור בו צ'ה גווארה האגדי פעל במשך כשנה, עד ללכידתו ומותו – הוא ניסה, על פי המקומיים; "ליצור קובה בתוך בוליביה". במקום שצ'ה נהרג' הוקם בית חולים קטן (צ'ה היה רופא), המנוהל על ידי רופאים קובנים.

משם המשכנו למעלה לתוך האלטיפלאנו Altiplano . האיזור והמישורי והצונן בגבהים שמעל 4000 מ'. באיזור כזה, רכיבה על אופנוע יוצרת בעיה שכן קצב העליה מהיר מהתקדמות רגלית. ויתרנו על קצב עליה מומלץ של 500 מ' ביום וסבלנו מכאבי ראש והעדר תיאבון. "קח קצת עלי קוקה ותלעס", הציע לי איש זקן שפגשנו. היה לעלים טעם נורא ולעיסתם לא ממש השפיעה עלי. כמה ימים אחר כך, כבר הרגשנו הרבה יותר טוב והגענו לפוטוסי Potosi העיר הגבוה בעולם – בגובה 4,060 מ'. כאן היה המקום בו נפרדו דרכינו; ראפה ווילי חזרו לסנטה-קרוז.

נשארתי עוד יום בעיר וקפצתי לראות את מכרות הכסף שהאיזור מפורסם בהם. היה זה שוֹק של ממש, לראות באיזה תנאים קשים ומסוכנים הכורים המקומיים עובדים. קשה להאמין, כי המכרה הזה לבדו, סיפק את כל תצרוכת הכסף של האימפריה הספרדית הענקית, במשך יותר ממאתיים שנה. עכשיו, אותה מתכת כסף שבעבר נחצבה כאן באיכות של 99% כבר איננה. והמקומיים נותרו עם סביבה הרוסה.

בפוטוסי פגשתי עוד כמה רוכבי אופנוע; דיויד, מקנדה על BMW r1200gs Adv..רָאייֶן וג'וֹש מארה"ב עלBMW DAKAR  ועל DR 650 . ופאטריק מדנמרק על ה- DLV 650 שלו. התחברנו במהירות ורכבנו יחד לכיוון הסאלאר דה יויוני Salar de Uyuni. הסאלאר במערב בוליביה, הוא אגם המלח הגדול בעולם (10,000 קמ"ר) ונטען כי הוא אוצר כ- 50% מיתרות הליתיום בעולם. כאשר המקום יבש, זו חוויה חד פעמית. התנסות רכיבה שלא תמצאו במקום אחר. מקום בו תוכלו לרכוב לכל כיוון. העמסנו האספקה בעיר ויצאנו למישורים הלבנים הגדולים.

הקילומטר הראשון היה רטוב עדיין, עם מים בעומק כ- 3 ס"מ, אותם חצינו בזהירות רבה, כדי לא להתיז יותר מדי מי מלח על האופנועים. ברגע שעלינו על קרקע יציבה, פשוט התפרענו ורכבנו במקסימום המהירות, בה האופנועים שלנו היו מסוגלים לטוס. השמש החלה לשקוע ואיתה הטמפרטורות שצנחו מתחת לאפס. הקמנו מחנה קטן באמצע הסאלאר ובישלנו ארוחת ערב יחד. "מה כבר יכול להיות טוב מהמקום הזה?" חשבתי לעצמי…
בבוקר, יצאנו מהאוהלים וגילינו כי כל אספקת המים שלנו הפכה לגושי קרח. חזרנו לעיירה יויוני Uyuni ושטפנו את האופנועים במכון רחיצת מכוניות מקומי. לקח שעות לשטוף את כל המלח מהאופנועים, מלח שעלול לזרז חלודה בחלקיו החשופים.

היו אופנוענים שהמליצו על הדרך מיויוני לכיוון לָגונה וֶרדֶה Laguna Verde בכיוון דרום. וכך שוב, הצטיידנו בדלק ומזון ופנינו לכיוון ההרים. הדרך טיפסה וטיפסה ותנאי השינה באוהל בטבע הפראי, היו קפואים מאי פעם. בקור של מינוס 10 ובגובה של כ- 4500 מ', פשוט לא היה ברשותנו די פליס וצמר, כדי לשמור על מעט חום. אך שוב; הנוף המרהיב והחברותא הנהדרת, עודדו אותנו להמשיך. יום אחד עצרנו סתם מחוץ לכפר קטן וכולם נאספו סביבי; מד המרחק של האופנוע שלי הראה: 100,000 (מאה אלף) ק"מ. עבור אופנועי מסע הנרכבים באופן רצוף, במקסימום יכולות נשיאה. בתנאי דרך קיצוניים ושחיקה, זה מספר עצום. כך שכולם לחצו את ידי ולרגע נזכרתי בכל אותם אלפי קילומטרים של ג'ונגל, מדבר, הרים, אוקיינוסים… באותו לילה מצאנו מעיין מים חמים והקמנו לידו את המחנה הזעיר שלנו ולאחר זמן רב, קפצנו לאמבטיה מהסוג שקוראים לו הכרחי…

בגבול בוליביה / צ'ילה נפרדנו. דייויד וחבריו חזרו לכיוון לה-פאז ואני נכנסתי לצ'ילה, מתוך כוונה לסייר בעומק מדבר האטקאמה במשך שבוע ואז לחזור לבוליביה. סיכמנו להפגש בלה-פאז ב-11 ביוני ונפרדנו לשלום.

כרגע אני בסן-פדרו דה-אטאקמה שהיא מקום מאד תיירותי ויחד עם זאת, נאת-מדבר נעימה, בה בחרתי לעשות הפסקת מנוחה.

כמה שעות לאחר הפוסט הזה. עידכון; קיבלתי הודעה כי דייויד התהפך איפה שהוא סמוך לגבול בין צ'ילה לבוליביה ופונה לבית חולים בקאלמה צ'ילה. לכן יצאתי בטרמפים לאיזור התאונה, להביא משם את האופנוע שהסתבר כי התהפך קשות וחטף חבטות ומעיכות, אך באורח פלא, לא נגרם לו נזק ממשי. כך שכרגע הוא איתי. בינתיים, דייויד עבר ניתוח בבית-חולים פרטי ומאד מקצועי – טיפול המכוסה על ידי חברת הביטוח הקנדית שלו – שמו לו חתיכת פלטינה ברגל והרופאים חושבים שהוא יוכל לחזור לרכוב בעוד כ- 20 יום.
זהו, מחר אני מתכוון להחליף צמיגים ולעלות צפונה לכיוון העיר אריקה Arica בצפון צ'ילה.
להתראות. אדם

——————————————————————————————————————————————-

תרגום ועריכה-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאדם שני

——————————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   יש 4 תגובות, הוסף תגובה    

אומרים ישנה ארץ. ארץ אוֹפְנוֹרְבֶגְיָה

אי שם בסוף העולם מישהו מבין סוף סוף לנפש אופנוען. כי מי שסלל את הכבישים במערב נורבגיה, ידע כי יש מקומות שאפר להתחבר אליהם ממש, רק על שני גלגלים.

הצג את הוראות הגעה אל Åndalsnes, Norge במפה גדולה יותר

אחד עשר ימים בדרך

שמים אפורים, עננים גבוהים מאד בצבע פלדה וגשם העומד לפרוץ בבכי בעוד כמה שעות, פתחו את היום האחד עשר של המסע. סופסוף חנויות נפתחו וגם הבנקים. שלושה ימים רצופים הכל היה סגור עקב חגיגות ושבתות. היינו חייבים לעצור לסידורים; כמו החלפת יורו לקורונות נורבגים. אחרת, נמשיך לשלם ימבה של עמלות המרה בכל תשלום; קניית אביזרי חשמל למיניהם – כבלים שפופקין איבד ועוד… בהמשך עוד חיכתה לנו היום דרך ארוכה והשלמת פערי קילומטרז' מהימים הקודמים.
ארוחת הבוקר הסתיימה בשעת בוקר מוקדמת וחיכינו לשעה 09:00 לפתיחת החנויות והבנקים.
10:30 ואנו ערוכים לצאת לעוד יום רכיבה, אלוהי הגשם התחשב… ושלח רסיסי טיפות קטנות ועדינות פה ושם.

החלטנו לצאת לדרך צפונה על כביש 55 לכיוון היעד הבא, מרחק של 400 ק"מ. בדרך נכנסנו לבקר את הקרחון Nigardsbreen, אחד משלושת הקרחונים הגדולים בנורבגיה. הגענו דרך כביש הגישה למקום, ההגעה לקרחון נעשית באמצעות סירה ואחריה יש קטע של הליכה רגלית, סדר גודל של שעתיים וחצי. החלטנו שמיצינו את ההיכרות עם האופי הקריר שלו, צילמנו די ויאללה קדימה. חזרנו לרכיבה. הגשם התחזק ככל שטיפסנו לגובה במעלה ההרים. בתחנת הדלק המקורה בין העצים, עצרנו ללבוש את חליפות הסערה ויצאנו להתמודד עם תהפוכות מזג האויר. הגשם כבר לא התאפק יותר ופרץ בבכי זלעפות ורחץ את ההרים, הכבישים והשקה את נוף הפרא סביב. שלוליות החלו להיקוות בשולי הכביש ומעליהן זחלו שולי ערפל כבד שהחל לכסות את ההרים. כמו קטע של סרט בדיוני; רכבנו להנאתנו במהירות סבירה של 60-50  קמ"ש. כמו ריקוד סלואו אלגנטי, מחייכים ונהנים. אכן כן. השמועה נכונה. בדקנו; החיים יפים!

כמעט ולא היתה תנועת אופנועים על הכביש בשוני גמור ליום האתמול (כנראה, שאין יותר מידי משוגעים כמו השועלים…). ככל שהמראנו, מזג האוויר השתנה לקררררר וגשום עוד יותר, חלפנו על פני כבישים מוכרים באיכותם; מהממים ומפותלים וחצינו עיירות ציוריות ומנהרות אינספור. מנהרות קרות מאד; דמיינו לעצמכם, שאתם רכובים על האופנוע ולבושים היטב, חולפים על פני וילונות יריעות גומי גמיש, כאלה המשמשים דלת כניסה לחדר קירור ארוך ומקפיא. זאת בערך התחושה… המנהרות מלאות במים המחלחלים מהתקרה וממעלה ההר, הסלעים בדופן הפנימית "מזיעים" ממש והכביש רטוב לגמרי כאילו שיורד גשם פנימי. מסך ערפילי של תרסיס מים, מלווה אותנו לכל אורך חדר הקירור הזה. הקור מקפיא את העצמות וכפות הידיים. במנהרה ארוכה אחת, הגענו לכיכר תת קרקעית מרכזית (כזה דבר עוד לא ראינו…). שלוש מנהרות נסיעה נפגשות בכיכר ענקית בקוטר של 40 מטר, בבטן האדמה (מראה מדהים…), במרכז הכיכר דמיינו כדור פחוס לצורת ביצה עומדת, המחוברת בקצותיה לתקרת המנהרה ולמרכז הכיכר, עיצוב אדריכלי וטכנולוגי יוצא דופן ומרשים.

למרות הגשם העז שלא פסק לרגע, (טוב, מאיפה הנוף הירוק הזה? נכון! מהגשמים…) המשכנו, עלינו וירדנו את ההרים בשיפועים של 10%, הכבישים התפתלו בפניות של 180 מעלות על צלע ההר וחייבו להוריד לראשון בכל פניה עם עליה חדה, מחדש. זוויות ההטיה נשקו לזווית ישרה והגענו לגובה של 1,623 מטרים. חלפנו בתוך פסגות מושלגות וקירות שלג בגובה של כשלושה מטרים המגיעים עד לכביש.
ההרים המושלגים ועטופי הערפל, בהקו בלבן עדין ומתחתיו סלעים שחורים וגסים. מהזוית הזו הנוף נראה אחר לגמרי. מרחיב אישונים ועוצר נשימה. עוצמה שניכרה בכל; בענק, בגדול, ברחב, ובגבוה. ההרים בגוונים של שחור ולבן צחור ונראו פתאום כמו דלמטי… אז החלטנו לקרוא להם "הרי הדלמטי".  למרות הגשם העז והערפל הכבד, נפעמנו והתרגשנו מהחוויה המרתקת. האדרנלין דחק את העייפות. כל שרצינו היה; להמשיך ולרכוב עוד ועוד ללא הפסקה. תחשבו שאתם מגיעים למוזיאון אמנות ונותנים לכם אפשרות להלך ולרכוב בתוך הציורים או הפסלים. זה רגע שמרגישים בו סוג של ענווה וכבוד אל מול דברים גדולים מאיתנו. בנקודות עצירה רבות לאורך הדרך הנצחנו את השכרון הנוף הזר לנו כל כך. הרכיבה בתוך צמר הערפל הוסיפה להיי הכללי של המסע ריחפנו (על האופנועים כמובן…) ודאינו כציפור דרור חסרת דאגות. אי-שם במרומים.

זה הי יום של מהירות רכיבה איטית, רטובה ולעיתים אף מסוכנת מאד. השעה כבר 21:30, 423 ק"מ חדשים ומאתגרים נוספו למד המרחק של כל אחד מאיתנו. זוכרים את הספרה 2…? אז, נכון להיום, אנחנו כבר על 3648ק"מ!
עייפים ורטובים, המשכנו בדרכנו לעיר Andalsens, למלון גראנד-הוטל, במלון מחכה לנו הסוויטה 414 בקומת הגג, כיאה לסיום יום רכיבה שכזה. נבלה את הלילה בשינה עמוקה ומלאת חוויות חדשות.
בהחלט שיש על מה לחלום….

מארץ הפיורדים. תודה לפירגונים וחג שבועות שמח. אורי, מיכאל ועבדכם; איציק.

———————————————————————————————————————————————-

ערך-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאורי, מיכאל ואיציק.

———————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   יש 10 תגובות, הוסף תגובה    

ראשונים גם ביום ראשון

השכמה מוקדמת, כבישים נקיים, מפלי מים ויום רכיבה בתוך יצירת מופת

הצג את הוראות הגעה אל Sogndalsfjøra, Norge במפה גדולה יותר

יום רכיבה 10

שמש נעימה של בוקר מקישה מבעד לחלון מרפסת הגג של הסוויטה הכחולה מס'  1310  בעיירה Sand  ומעירה את השועלים, ענני כבשים על רקע תכול, מכסים את השמיים, הולך להיות אחלה של יום. בוקר שקט ושלו של יום ראשון (כמו השבת שלנו….), כל העיר עדיין ישנה, שקט מופתי נשמע ברחובות ומחוץ למלון והרעש היחידי מגיע מאתנו.
07:30 ואנחנו במגרש החנייה (חרוצים… לא?, אין ברירה, צריך להשלים פערים…) מזוודים את האופנועים, מבצעים בדיקה יומית ויוצאים. נהמת האגזוזים והרכיבה לארוחת הבוקר, מפריעה את שלוות המקום ואנחנו משתדלים לרכב על ראשון ב- 1500 טורים ולגלוש למסעדה, האופנועים מסודרים אחר כבוד עם הפנים ליציאה בסמוך לחלונות המסעדה ועל שפת המים מול המרינה. כרגיל, פתחנו את חדר-האוכל, לפנינו ארוחת בוקר עשירה, מגוונת, יפה ומסודרת כמו "חיילים" במסדר המפקד. אכלנו, לגמנו והכנו סנדוויצ'ים להמשך היום – מיכאל עם הבייקון והצהובה, אורי עם הדג המלוח ואני עם הריבה והצהובה. תפילת הבוקר על שפת המים, מלווה בשמש חורפית קרירה מאד הפותחת כהרגלה כל יום וגם את יום הרכיבה העשירי.

08:30, הטמ"פ בחוץ; 10 מעלות. לבושים ועטופים היטב. יוצאים לדרך…
יום ראשון כבר אמרנו… הכבישים ריקים לגמרי ויש תחושה פנימית שזה רק שלנו… קילומטרים של רכיבה ורק אנחנו על הכביש, איזו תחושה נפלאה !
הכבישים מתפתלים להם להנאתם ואנחנו מתמזגים עם הנוף הפראי, הרוח והחופש. אחרי כמה דקות של רכיבה אוטונומית, אנו מזהים הזדמנות פז ומתקבלת החלטת דירקטוריון מהירה מאד, שעושים צילומי כביש וקטעי ווידאו ובמיוחד במנהרות.
התחלנו לצלם, נוסעים קדימה ואחורה, אחד מחכה, שניים מגיעים וכך חוזר חלילה לכול אורך הדרך, פוגשים מנהרה מיוחדת ומצלמים שוב, כביש מפותל ומתחילים הלוך וחזור, מבצעים פרסה במרכז הכביש ושוב ממשיכים, כך, לאורך ציר התנועה צפונה במשך כשעה שלמה. מכוניות מתחילות לנוע על הכבישים בתנועה דלילה אחת לכמה דקת טובות ואנחנו ממשיכים לצלם.
אני תופס את מקומי אחרי המנהרה בעמדת הצלם ופתאום, אופס, הבלון התפוצץ, הבלון נקרע…", נספח הרבנות הראשית בנורבגיה, כבוד הרב אורי החליק בפניית פרסה באמצע הכביש הראשי על אי התנועה מסומן (למזלו…) התנועה אכן הייתה עדיין… דלילה ואל דאגה, למעט נזק פלסטי לארגז השמאלי האופנוע לא ניזוק כמו גם כבוד הרב. התמונות מראות זאת.

אחרי האירוע שנגמר בטוב, המשכנו ברכיבה מנהלתית וסדורה בהתאם לתוכנית . ממשיכים לחצות כבישים ומנהרות (עברנו את המאה לפחות…), אינספור מפלים הנופלים בשולי הכביש. שצף קצץ של געש ומערבולות שרק כוחות הטבע יכולים לספק, עוצמה אדירה של זרימה מגבהים של מאות מטרים. אי אפשר לתאר במילים את שרואות עינינו, אני מקווה שהתמונות יצליחו לתת את תחושה וההרגשה.
הכביש ממשיך להתפתל ומטפס במעלה ההר, הנוף מתחיל לקבל גוונים וצורות אחרות; פחות ירוק ויותר מסולע וניצב. הרבה פסגות מושלגות ואתרי סקי (לא פעילים כעת…) המבצבצים למרגלות ההרים המושלגים. קבוצות נוספות של רוכבים מתחילות לנוע על הכבישים ואת חלקם אנחנו כבר מכירים מעצירות קודמות ואפילו, זוג רוכבים בעל ואישה על שני גולדווינגי'ם דנדשים, נראים מרשימים ומדוגמים. בקטע מסויים, הצטרף אלינו בחור גרמני על אפריקה טווין מזווד להפליא. מסתבר, שגם הוא רוכב לנורדקאפ וחלק מהמסלול שלו חופף למסלול שלנו. רכבנו כמה ק"מ ביחד כולל חציית מעבורת ונפרדנו לשלום. נראה שניפגש שוב בנורדקאפ.

מזג האוויר מאיר פניו ואנו רוכבים להנאתנו ביחד עם שולה בתוך הציור הענקי הזה שנקרא – נורבגיה. התחושה והסיפוק אדירים מכדי לתאר במילים, כל יום שעובר (ואנחנו כבר בעשירי…) התחושות מתעצמות. הנופים הופכים ליותר פראיים ומסקרנים והחוויה הופכת למוחשית יותר ויותר.
20:00  עפ"י השעה המקומית ואנו עושים דרכנו ללינת הלילה במלון פארק בעיר Sogndalsfjora אחרי יום גדוש ועמוס בחוויות של פעם בחיים.

כל השלג הלבן כאן על ההרים סביב, מזכיר לי חלב שמזכיר לי עוד משהו: חג שבועות שמח.

שועלים בדרך לנורדקאפ.

איציק

———————————————————————————————————————————————-

עריכה בקטנה-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאיציק אורי ומיכאל

———————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   יש 4 תגובות, הוסף תגובה    

שיר השרירים לרגלָים

ביום התשיעי הגיעו השועלים לשיזוף במרפסת של אלוהים. טיפוס מיוחד להר מיוחד.

הצג את הוראות הגעה אל Sand, Rogaland, Norge במפה גדולה יותר

היום התשיעי
אחרי יום הרכיבה הבלתי נגמר של אתמול ולינה מפנקת במלון Lilland בעיר Tau התעוררנו לבוקר ערפילי ולח. השמיים בקושי נראים וצמרות העצים, גגות הבתים, פנסי הרחוב וכל מה שנמצא מעל גובה של 5 מטרים, טבול בענני ערפל כמו קצפת חלב לבנה. מראה מרשים. אך אל דאגה, ידענו כי השמש אמורה לזרוח. כך הבטיחה החזאית של אתמול ואף יתחמם מעט יותר.
את ארוחת הבוקר במלון סעדנו ביחד עם חבורת האופנוענים השבדים, שבזכותם אנחנו כאן. שיחות על חוויות אופנוענות, מסלולי רכיבה ובכלל … ליוו את ארוחת הבוקר המשותפת – חבר'ה נחמדים מאד, ככה זה, כשאתה אופנוען, החיבור מיידי. די שיש לך שני גלגלים ומנוע. קוד סודי, עליו נשפכו מליוני מילים, אלפי ספרים ואין ספור מחקרים. זר לא יבין זאת. אך מה שמעניין; עשר דקות אחרי שהוא יעלה על אופנוע – הכל יתבהר לו…מוזר.

סיימנו את ארוחת הבוקר וכמובן שהצטלמנו למזכרת. התארגנות של בוקר; היי ביי לשבדים ויציאה לכיוון מצוק ה- Preikestolen הידוע גם כ"צוק כס המטיף". מחכה לנו יום אתגרי הכולל טיפוס רגלי לגובה 604 מטר.
הגענו לחניון מתחת למצוק שהזכיר את אלה של הקרן הקיימת… כמעט בין הראשונים, קבוצה של שלושה רוכבים, הקדימה אותנו במעט. את ההר לא ראינו כלל וכלל בגלל הערפילים שכיסו את חלקו הגבוה. החלפנו לבגדי הליכה, קשרנו את האופנועים ואת ציוד הרכיבה וקדימה הפועל…

עם תחילתו של הטיפוס ממגרש החנייה בשעה 10:00 , מצאנו עצמנו על שביל מהודק רחב ידיים, שנתן תחושה של קלילות. בשלב הזה, גם הטיפוס במעלה השביל לא דרש מאמץ ששמנו לב אליו. התקדמנו מחייכים, טובי לב ועליזים. השיפוע סביר בהחלט ואפשרי גם למועמדים ל"יפה והחנון".
חצינו כביש ראשי והמשכנו לטפס בשביל והשיפוע היה עדיין סביר. אך כעבור כמה עשרות מטרים… הפך לרצף אבני חצץ בינוניות ואלה התחלפו במהירות לאבנים גדולות יותר ובהמשך, סלעים של ממש, בולדרים המסודרים ב"הנדסה טבעית" נקרא לזה. מעין שיפוע מדורג. הטבע כנראה לא מכיר בסטנדרטים המקובלים של בנייה. לא רוחב המדרגה וגם לא הגובה בין אחת לשנייה. למעט מקומות בודדים עם יובלי מים זורמים, בהם נסללו שבילים מצופים עץ ומסודרים.
התקדמנו עוד במעלה וזוויות הטיפוס החלו להזדקף ל- 90 מעלות כמעט והעסק נהייה קשה יותר ויותר. שועלים או לא …? המשכנו במסע הכומתה במעלה התלול.

לאחר כשעה, בשלב מסוים של הדרך ובעקבות מאמץ לא קטן, הגענו למשטח אופקי וחלק, המהווה את תחנת הבסיס לקטע הטיפוס האחרון אל ראש המצוק. מאחורינו השתרך שובל ארוך של אנשים בשלל צבעים וסגנונות. ולפנים, במרחק של כמה מאות מטרים, קומץ אנשים כבר ירדו מן המצוק. לחגיגה מצטרפים מבוגרים, קשישים, ילדים, תינוקות בני שנה וכל מי שחפץ בכושר קרבי על הבוקר אפילו כלבים. הגענו לגובה בו הנוף נפתח לפנינו והתחלנו סוף סוף לקבל קצת דיבידנדים; להרגיש ולנשום את הנוף המרשים הפרוש כמו קסם מהאגדות. מונח על כף היד ונמתח עד האופק.  אתנחתא קלה בקומת הביניים וממשיכים בטיפוס.
כחצי שעה נוספת של טיפוס תלול ונושק למצוק עם תהום פעורה של 600 מטרים הביאה אותנו לגג העולם ממש!

עוד ועוד אנשים המשיכו להגיע אל הקצה המצוק והרחבה התמלאה במהרה. השמש כבר זרחה במלוא עוצמתה הסקנדינבית. הערפילים התפוגגו לגמרי ופצחנו בסדרת צילומי סטודיו להנצחת האירוע ובהנחיית רבי אורי מדען השינה הצמוד, תפסנו תנומה קלה לקראת הירידה. חלפה כשעה, המרפסת האלוהית הקטנה שלנו… המתה אדם כמו בחגיגות יום העצמאות שלנו… הצפיפות הפריעה לנו. החלטנו שהגיעה העת לרדת לפני שיהיו דחיפות בתור למטה וזה יכול בהחלט, להיות לא נעים…
הירידה הייתה קשה יותר מהעלייה ואף נמשכה יותר זמן. הדילוגים בירידה הפעילו את שרירי הירכיים למנוע הידרדרות במורד התלול. זוכרים – העלייה האנכית נושקת ל- 90 מעלות.
הגענו לתחתית ההר המאתגר ו ב-16:30 יצאנו להמשך המסע. טווח הרכיבה של 150 ק"מ עד לנקודה הבאה. העיירה sand

22:00 התחילה מסיבה בפאב זה היה הסימן להודות שאנחנו רואים הכל דרך עיניים עצומות למחצה. פשוט גמורים. אז יאללה למיטות… לא לפני שנפרדנו מ-260 שקלים. אמרתי כבר; יקר בנורבגיה…

המשך מחר. דש משלושת המטפסים לנורדקאפ.

איציק

–————————————————————————————————————————————————

עריכה-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות למיכאל אורי ואיציק

————————————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   יש 7 תגובות, הוסף תגובה    

לרקוד עם מִנהרות

יש בצפון אירופה שלושה רוכבים שגילו שפירוש השם "נורבגיה" הוא "תבואו באיגוף". בתום יום רכיבה מתיש, עוד יש להם סבלנות להשקיע, כדי שגם אנחנו נהנה. תודה שועלים!

הצג את הוראות הגעה אל Stavanger, Norge במפה גדולה יותר

מילה לכל הדואגים: פלאי הטכנלוגיה הרגילו אותנו להיות בכל רגע זמינים. אז הנה הוכחה להתמכרות הזו; יום ללא WIFI – ונראה שאבדנו. לא לדאוג, הכל בסדר.

היום השמיני למסע לפנינו ואכן, הולך להיות קטע רכיבה ארוך ומתיש; כ-750 ק"מ, מאוסלו דרומה ואז איגוף צפונה ממערב עד לברגן, מבולבלים? ככה זה במדינה בה המסלול האוגף, הוא הדרך הקצרה להגיע מנקודה לנקודה. גם שזו הייתה התכנית המקורית שלנו, כשזה קרה בפועל – התרגשנו.
אוסלו החרוצה התעוררה יחד אתנו, לעוד יום חדש ומאתגר, שטופה שמש חורפית קרירה ונעימה. אוטובוסים יוצאים לעבודה, משאיות זבל אוספות אשפה, רכבת חשמלית כבר על הפסים ועוברים ושבים יוצאים לעבודה. די מוקדם בבוקר, השעה 07:00 ואנחנו כבר בלובי עם הארגזים מוכנים ליציאה. שקיות ארוחת הבוקר המיועדות לתחנת ההפסקה הראשונה, ארוזות, צ'ק-אאוט בקבלה כבר מאחורינו ואנו בדרכנו להוציא את האופנועים מהחניון התת קרקעי. התברברות קטנה בהגעה לחניון (אחרי יום חופש… לא ?) אך אל דאגה, מצאנו את יקירנו, מוכנים ומזומנים למצפה להם ולנו היום: רכיבה ארוכת שעות בכבישי נורבגיה. סגרנו ארגזים וקשרנו חפצים, כבוד הרב אורי בקטע שלו – וקדימה לדרך – השעה 08:00.

מתגלגלים ברכיבה עירונית זהירה ואיטית לכביש 18 ומתחילים להדרים במהירות שיוט מקובלת בכבישים הפתוחים של נורבגיה – 100 קמ"ש, נכון, איטי – כמעט זוחל יחסית לפינוקי המהירות בגרמניה, אבל, ככה נוהגים פה! ומשטרת התנועה כאן היא עסק על בסיס כלכלי שלא מבייש שום סטארטאפ… הקנסות בשמיים (אלפי קורונות נורבגים….), שוטרים ומצלמות מפוזרים לאורך הכבישים הראשיים (חריגה מעל 25 קמ"ש מזכה בהיכרות עם קירותיו הפנימיים של בית-כלא ולנו, ממש לא בא על זה, אז פה, אנחנו אזרחים שומרי חוק…) הכיוון למנה הראשונה של הקילומטרז' היא העיר קריסטיינסאנד, שלט מאיר עיניים, מקדם את פנינו ביציאה מהעיר ומצהיר על 315 ק"מ שמחכים לנו עד לנקודה הבאה. ואני חושב; קטן עלינו…, הרי טחנו מרחקים ארוכים יותר כבר וגם אתם…

אבל, סליחה על זחיחות הדעת… כי מה שהתברר אחרי 92 ק"מ ועצירה ראשונה ליישור הישבן, שלא כך הם פני הדברים; קטעים ניכרים מהכביש, עוברים בתוך יישובים בהם המהירות המותרת היא 50 קמ"ש. והכל נתון להשגחה קפדנית של מצלמות בכניסה וביציאה מכל נקודת ישוב ואנחנו הרי אזרחים שומרי חוק שלא רוצים לדווח לכם מהכלא, רוכבים ככתוב בתמרור ועוד טיפה…מה שאומר: מרחק של 92 ק"מ שעשינו בגרמניה ב- 40 דקות וכאן בנורבגיה לקח לעבור אותם, 75 דקות… אלמנט שהרגשנו שהחל לשבש לנו את הלו"ז היומי, יחד עם זאת, החלטנו להמשיך את הרכיבה עפ"י התוכנית המקורית.
הרכיבה לאורך המסלול פשוט מהפנטת: ההרים, הכבישים, הנחלים, האגמים, המנהרות והגשרים היא סוג של מעוף בגובה הקרקע ומעוררת התרגשות והתפעלות חד פעמית. איזה ברי מזל אנחנו; התחושה שאנחנו בתוך חלום מחייבת נסיון לשמר את הזיכרון ועצירות תכופות לצילומים רבים. חצינו אינספור מנהרות אחת אחרי השנייה לאורך הדרך, כשהארוכה מבניהן 3.2 ק"מ.

הכניסה למנהרות ובמיוחד בארוכות שבהן, מלווה בכיבוי אורות פתאומי; סוג של חושך "מצרים"  מיידי. הכול נעלם לכמה שניות עד שמתאפסים ומתרגלים לחושך. במיוחד עם משקפי השמש בעת הרכיבה ואז, מקבלים את פלאש השמש כשיוצאים מהמנהרה, מתרגלים וממשיכים הלאה. לכל אורך הדרך נבנות מנהרות חדשות. חלקן נבנות כבסיס לכביש  שאמור לעבור מעליהן וחלקן נחצבות "דוּך" בהרים. כמה נחמד לחשוב, שאנו מדלגים בזכות המנהרות מהר להר בכזו קלילות ואפילו, כשישנם אגמים ונהרות. למעט האספלט השחור, שולי הדרך מוצפים בירוק עצום ודשא (כנראה קוצים ירוקים…), עצים בכל פינה ועד האופק, בצדדים או בגובה מכסים את ההרים, מאות ואלפי בתי קרקע, צבועים בצבעי הקשת, מפוזרים על פני כל הירוק הזה. בכל פעם כשחולפים על פני עיקול, פנייה, כפר קטן, מנהרה או גשר חווים מחדש התרגשות מרכיבה חושנית, ציורית ומהממת שמחסירה בנו פעימה וסוחטת קריאות "ווואאאוו" בתוך הקסדה.

תרגילי שחרור במגרש החנייה, כפיפות בטן, שכיבות סמיכה ומה לא… עולים על האופנועים וממשיכים ברכיבה ארווווווווווווווווווווווווכה.
מבלי לשים לב, השעה כבר 22:00. 600 ק"מ מאחורינו, השמש עדיין זורחת ואנחנו פשוט כבויים לגמרי, נגמרו הבטריות. אפסו הכוחות להמשיך ולרכוב. שולה שכל אותה העת ישבה בחזית ונדנדה על שינויי מסלול, נקראת לעזרה במציאת מקום לינה. ואכן, חלפו כ- 15 דקות והגענו למקום הלינה הראשון (שיחקת אותה שולה…) – המקום היה מלא. כמה מפתיע? – עונת תיירות. רכבנו למקום השני, שם היה יקר בטירוף; 1800 ₪… יצאנו למגרש החנייה אובדי עצות; אוהל או ממשיכים לרכוב צפונה…ופתאום, הגיחה קבוצת רוכבים משבדיה. חמודים ובלונדיניים.., בני מחצית המאה ומעלה… דיברנו, שאלנו, בדקנו. מסתבר שלאחד הרוכבים יש אחות בארץ, היא גרה בנתניה ועובדת בשגרירות שבדיה בתל אביב, כמה קטן העולם… שמו של הבחור, טובי – הוא כבר ביקר בארץ 31 פעמים ובאוקטובר הקרוב, תהיה זו הפעם הנוספת.

לאחר 15 דקות נוספות, כבר היינו על האופנועים ביחד איתם להתאכסן במלון שלהם – מרחק של  25 ק"מ מהנקודה בה נפגשו. נחמדים החבר'ה. מה הפלא, ככה זה אצל האופנוענים, מתחברים בשניה זה לזה בכל פינה בעולם…
קבענו להיפגש שוב לארוחת  בוקר משותפת.
עכשיו 01:00  (בלילה, לא בצהריים !) עברנו למצב אופקי במיטות, גמורים אך מרוצים. כך נגמר לו יום ארוך, מתיש, סוחט, ולעיתים אף מתסכל – אבל נגמר.
מחר, נקום ליום חדש וליופי שלו.

ממני, ממיכאל ומאורי להתראות עד לדיווח הבא.

איציק

——————————————————————————————————————————————–

עריכה-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאיציק אורי ומיכאל.

——————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   יש 6 תגובות, הוסף תגובה