אומרים שאלה החיים: לרכוב על אופנוע. לגור בבקתה על החוף

השועלים גילו שלווה מהי ותרבות נפנופי שלום. ושאי אפשר בלי בנק שממיר כסף…

הצג את הוראות הגעה אל Storfossen, Norge במפה גדולה יותר

פרק 15

הבוקר נפתח עם שמש קייצית של ממש, תכול בהיר בשמיים, נקי וצח ואין אפילו זכר לאותם עננים מאיימים מימים קודמים, (הלוואי ויישאר כך עד שנעזוב את נורבגיה… ביקשנו זאת בתפילת הבוקר, לא יזיק נכון ??? ), מתעוררים במרחק כמה צעדים משפת המים ונושמים את אויר העולם. איזו שלוה לנפש!
15 יום בחו'ל  – ומחצית מהמסע כבר מאחורינו, זוכרים את הספרה 3?
אז, רשמו לפניכם 5345 ק"מ טבין ותקילין רשומים על מד האוץ.
08:00 ואנחנו על האופנועים בדרך ל- Chek out על המים, אפילו לא ירדנו מהאופנועים, מסרנו את המפתח לבעל המקום וישירות לתחנת הדלק. קצת בנקים על הבוקר (נגמר הכסף הנורבגי… אמרתי כבר יקר בנורבגיה ?) וקניית כרטיס למעבורת, צריך להיות שם 45 דקות לפני ההפלגה.

רכיבת בוקר עירונית בסביבה תחבורתית דלילה יחסית לשעות בוקר (כאן, מתחילים לעבוד מהשעה 09:00 …)  והמתנה של כמעט שעה וחצי למעבורת, בזמן הפנוי, איך לא? תופסים תנומה קלה על ספסלי הישיבה.
העיר Bodo מתעוררת בנינוחות השלווה הנורבגית. אוטובוסים מתחילים להרעיש "ולעשן". עובדי נמל פורקים סחורה. מלגזות מתחילות לנוע ורוכבי אופניים בדרך לעוד יום עבודה. היום מתחיל לו, בקצב המיוחד שלו. מזג האוויר נפלא, השמש בשמיים בשנית ונראה שהולך להיות לנו אחלה של יום יפה.
המעבורת מגיעה באיחור של שעה, מגרש החנייה מלא במכוניות ואנחנו האופנועים היחידים בדרך לאי Moskenes. המעבורת פורקת את ביטנה, משאיות ענק עם נגררים מבהיקות ומצוחצחות (כאילו יצאו מקארוואש…) עמוסות סחורות. יוצאות לחלוקה יומית ואנחנו , ראשונים בשורה, תופסים את מקומנו בבטן המעבורת, נקשרנו היטב לרצפת החניון ועלינו לקומת סיפון הממוזג. התארגנות מהירה עם המחשב ומצליח להתחבר (ללא תשלום…) לרשת ציבורית על סיפון המעבורת .
הצלחתי לשלוח רק שני מיילים ובזה נגמר ונעלם לו האינטרנט… (כבר שלושה ימים שאנחנו לא מחוברים לאינטרנט מה שאומר, שיהיה לכם הרבה חומר לקרוא ולעיין בהמשך…).

זוכרים את טובי השבדי? קיבלתי מייל ממנו היום. התרגשות מיוחדת, ליצור כך פתאום קשרים באמצע החיים. הרי, זה לא היה יכול קרות, אם לא הייתי מגשים את החלום…??? חומר למחשבה…
התמקמנו בקומת הסיפון המפנקת, המעבורת משחררת חבלים ומתחילה בהפלגה. עוזבים את העיר והאיים הקטנים שסביב לה והים מתחיל להקיף אותנו מכול עבר ובקושי רואים את האופק.
ארבע שעות הפלגה ועוד שתי שעות המתנה – הן הרבה שעות ללא רכיבה.
הזמן נוצל לתנומה ו/או אולי תוספת שעות שינה. והיום הצטרף לחגיגת החרופ (של אורי כמובן…) מתחרה חדש –  פופקין.
ושוב, בפוזות ותנוחות חדשות בלב-ים הכוללות רעש חרישי (לא נעים מהנוסעים האחרים….)

14:00 – תחנת הירידה באי – Moskenes. המכוניות יוצאות ראשונות ואנחנו אחריהן. ריח חזק של דגים מקדם את פנינו בגלישה אל הרציף. עיקר עיסוקם של תושבי המקום, הוא דיג ואת הדגים הם תולים על מתקני עץ לייבוש, הריח חזק עד כדי כך, שהוא מזכיר לנו שוק דגים בארצנו. מבט ראשוני על התפאורה החדשה הנגלית לעינינו, מזכירה במעט את כפרי הדייגים ביוון – בתים לבנים וחד קומתיים, סירות דייג, מסעדות דגים, חנויות מזכרות ועוד… לוקחים ימינה וצפונה לכביש E10 ומתחילים את רכיבת היום באיחור של כמה שעות – לפנינו, 368 ק"מ.

תוך כדי רכיבה מתגלית נורבגיה אחרת, התפאורה העוטפת את האי Lofoten שונה כל כך ממה שהכרנו עד כה. מרחבים פתוחים ושטוחים, צמחיה נמוכה מאד, מעט עצים בצידי הדרך ובגובה העיניים, הכל מכוסה בדשא ירוק המגיע ממש עד פסגות ההרים, שלג מפוזר כמו סוכר על עוגה, בפסגות ההרים הגבוהים. כל הנוף הזה משולב בחופים מרהיבים ומרשימים, נקיים להפליא, מרופדים בחול דקיק וזח (חתולים וכלבים עדיין לא ביקרו בו… וגם לא זפת…), פשוט מבריק ומצוחצח כמו אחרי ספונג'ה. אומנם השמש בשמיים, אך עדיין עבורנו, היום קר מאד. תושבים מקומיים משתכשכים ונהנים, המחזה והתמונה הזו – שמש, ים ושלג, כאילו לקוחה מסיפורי האגדות. אני צובט את עצמי ושואל אם אני חולם?
ואכן כן ! זה אמיתי כאן ועכשיו! תגידו…??? הרי הלכנו במדבר 40 שנה… לא יכולנו כבר, להגיע עד לכאן ???
עוד ועוד מראות ונופים עוצרי נשימה, חולפים על פנינו ככל שאנו ממשיכים ברכיבה. עד כדי, שאנו מסיטים את האופנועים לשולי הדרך לעצירה מוחלטת. צריך לנשום עמוק. להרגיש ולגעת במקומות האלה, אין דברים כאלה…
גשרים מעבירים אותנו מקצה אחד של אי למשנהו, ואפילו בחלקם (אלה עם הנתיב אחד) יש רמזור לפני העלייה והחצייה של הגשר.
את ארוחת הצהריים המאוחרת אנו מקנחים בקיוסק מקומי עם לחמנייה חמה של המבורגר ובתוכה ? ניחשתם… Fishburger מטובל ברטבים וסלט ירקות עשיר, מממממ טעים מאד למי שצמחוני…
הכביש נוח, רחב ומתאים לרכיבה במהירות סבירה, כזו המאפשרת לגמוא את הקילומטרז' המתוכנן.

שתי טעימות נוספות מנורבגיה שעדיין לא חוויתם איתנו :
לראשונה אני קורא : דשא על הגג – בכל רחבי נורבגיה וכמעט בכול דרך בה רכבנו ראינו מבנים, שהגג שלהם מכוסה בצמחייה –גגות אלה משמשים כתחנות אוטובוס, תאי דואר בחלוקה מקומית, אחסון לפחי אשפה ואפילו בתי מגורים.
לשנייה אני קורא : אחוות אופנוענים – לכל אורך הרכיבה, החל מגרמניה, חלפנו על פני מאות אופנועים בנתיב הנסיעה הנגדי, תוך כדי, כשחולפים האחד על פני השני ולא משנה באיזו מדינה רכבנו, מבוצעת באופן אוטומטי הרמת יד שמאל להיי. לא מכירים ובקושי מבחינים בפנים, אבל שלום אומרים, גם אם זו שיירה של אופנועים, כולם מרימים יד להיי. כמה נחמד היה, אם גם בארצנו הקטנה היינו מאמצים תרבות שכזו…

הרכיבה היומית כמעט ומגיעה אל קיצה ואנו בדרכנו חזרה על כביש E6 בחיפוש אחר מקום לינה. לאחרונה, אימצנו לינה בבקתות הרים: זול יותר (שליש ממחיר ממלון), נוח הרבה יותר (אין מדרגות וסבלות מיותרת…) יפה ומרשים (רעש המים, ושקט מופתי של טבע וחופש) אז יש לנו מספיק סיבות טובות, החיסרון המובהק – שלא תמיד יש אינטרנט זמין.
הבקתה של היום נמצאת בעיירה הציורית Storfossen
מתארגנים לארוחת לילה מאוחרת ושינה טובה ומתוקה לקראת מחר.
ההגעה המיוחלת לנורדקאפ.
אז ביי לכם חברים ודש מכולנו,
עדיין מנורבגיה.

איציק

———————————————————————————————————–

ערך-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות למיכאל אורי ואיציק.

———————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   יש 3 תגובות, הוסף תגובה    

שגרת רכיבה נטו

בכל מסע, אחרי שמִתְרגלים, יש שלב בו גומאים מרחק פשוט כדי להספיק.

הצג את הוראות הגעה אל Bodø, Norge במפה גדולה יותר

פרק 14
06:30 השכמה והתארגנות מהירה לעוד יום רכיבה ארוך במיוחד – 480 ק"מ. שעת הבוקר המוקדמת, נועדה לאפשר לנו להרביץ מנת קילומטרז' גדולה על הבוקר.
08:00 תפילת הדרך על שפת הנהר הזורם מפי הרב הראשי (הבחנתם כבר בזקנקן הסקסי שהוא מגדל…או חוזר בתש…- ימים יגידו)
08:15 וויתרנו על ארוחת הבוקר של היום (ללא סנדוויצ'ים…), יאללה על האופנועים. ישירות לכביש הראשי והמשכנו צפונה.
מזג האוויר, נראה מאיר פנים והשמש בצבצה מבעד לעננים הגבוהים, הזכרנו לו… בתפילת הדרך, שכמה קטעי שמש להיום – לא יזיקו.
כרגיל בשעות האלה, אנחנו כמעט לבד בכביש ומרשים לעצמנו לתת קצת בגז.

המון שעות של רכיבה, מבחר מגוון של כבישי וצירי תנועה, כבר הפכו אותנו לנורבגים של ממש. בתחנת הדלק הראשונה פגשנו 3 רוכבים משבדיה שהיו בדרך חזרה לארצם והתלבטו באיזה כיוון לרכב. מכיוון ,שאנחנו כבר בקיאים, המלצנו להם לחזור במעבורת דרך Molde, מסלול קצר ומהיר יחסית. המעבורת חוסכת כ- 120 ק"מ של רכיבה בכבישים בהם המהירות המותרת 70:60 קמ"ש.
המשכנו ברכיבה עניינית, מדויקת, עם עצירות לתדלוק. כמו פרוייקט ממוקד, שמטרתו לחצות מדינה. בתחנת דלק נוספת, פגשנו בחור גרמני מזוקן (נראה תמהוני משהו…) שהגיע עם ליפאן 250 סמ"ק עמוס ציוד ותרמילים לעייפה ועם מנוע רועש מידי בצליל מתכתי. הסתבר שהבחור קנה את האופנוע ב- Ebay תמורת 1000 יורו והוא בדרכו לנורדקאפ. שאלנו אותו; "מה יקרה אם תיתקע?" השיב הבחור – "אשאיר את האופנוע ואחזור ברכבת" …??? בבדיקה שביצענו עבורו, נתגלה חופש ענקי בשרשרת. עזרה קלה מפופקין והשרשרת נמתחה כראוי. מאוחר יותר בהמשך, בעת הפסקת הצהריים שלנו, הבחנו בו שוב עוקף אותנו בדרך ליעדו.

לרכיבה של היום מטרה אחת – להגיע ל- Bodo ולהיות מוכנים מחר בשעה 10:15 להפלגה עם האופנועים לאי Lofoten .
המשכנו על כביש E6 בתוך יערות הענק הגבוהים שהקיפו אותנו, ומנגד, נשמע צליל רחש פלגי המים השוטפים את מדרונות ההרים בדרך אל הים הפתוח. שצף קצף ועוצמת זרימה ששעה שעתיים שלה, מסדרת את בעיית המים בנגב לכמה שנים, ככל שטיפסנו במעלה ההרים, נדמה היה כאילו הזרם מתחזק יותר ויותר.
הי הפתעה: מעט מאד מנהרות בציר התנועה הזה ובעיקר כביש אחד E6 המוביל לצפון נורבגיה .
דמיינו לעצמכם את מדינת-ישראל, כולה נטועה עצים; מצפון לדרום בצפיפות כזו שהעצים גדלים ממש האחד בתוך השני ולגובה של 10 קומות. ובמרכזה מונח כביש דו מסלולי  (נגיד, כביש 90 שלנו) רחב, מפותל ב- S'ים לכול אורכו, מטפס ויורד מההרים. בשולי הדרך זורמים נהרות של מים ובאופק הרים עם פסגות מושלגים (נכון ,שזה היה ממלא לנו את הכינרת וים המלח בתוך 4 שעות…) זאת פחות או יותר התחושה שכאשר רוכבים בכביש הזה בחבל ארץ זו; מהמם, מטריף ומגלה זוויות ונופים עוצרי נשימה מבעד למשקף בכול רגע ורגע מקטעי הרכיבה.

בחלק ניכר מהמקומות, פשוט לא יכולנו להמשיך ולרכוב. היינו חייבים לעצור, להתפעל, להריח ולנשום וגם לצלם שוב כדי שנזכור. 14 יום בדרכים ולכל יום, יש ההפתעה והמנה שלו, אין ולו רגע דל של שעמום.
לאורך הדרך מתגלות יצירות מוטורויות, חלקן אף ישנות מועדות ושייכות מזמן כבר למועדון החמש, שימו לב למספרי לוחית הרישוי של הוולוו – אם זו לא הזדהות מוחלטת עם מועדון החמש אז מה כן ???
זוכרים את אלפי המנהרות המציפות את נורבגיה (כמו המים…), היום רכבנו לתוך מנהרה כזו באורך מיוחד – 8.6 ק"מ, ואכן היא לא אכזבה והתנהגה כמו אחיותיה מימים קודמים – היה קררררררר כמו תמיד !
מזג האוויר המשיך להאיר פנים (כנראה, שמישהו בכל זאת, שמע אותנו שם למעלה…. נחמד לחשוב כך לא ?) ואנחנו מורידים את חם-צוואר, "שקיות הניילון" והביטנה הפנימית במעיל הרכיבה. ממש תחושת חום של יולי אוגוסט (במושגים של נורבגיה…)
המשכנו בטיפוס ההרים והנוף קיבל צורה וצבע שונים; העצים החלו להעלם וחלקם אף השחיר, ירוק של דשא ו/או קוצים נעלמו, (מי בכלל רוצה לגדול בחלק זה של כדור הארץ… אפילו לצמחייה אין ממש חשק…) כתושבי הנגב הצפוני, התחושה היא של מדבר נורבגי, רק מלא בשלג ומים. קרחות גדולות של סלעים והרבה צחור בעיניים. הגובה 692 מטר ואנו רוכבים על רמה אופקית של רכס הרים נמוך יחסית לסביבה, השמש היתה בשיאה בשעות האלה וחיממה אותנו למרות הקור העז שבחוץ. הגענו לחוג הקוטב הצפוני. שהוא קו הרוחב 66'5 ומשמעו: קו רוחב סביב חלקו הצפוני של הכדור, בו השמש אינה שוקעת לפחות יום אחד בשנה וזה יקרה ב- 21 ביוני. (יש גם חוג קוטב דרומי, בו השמש אינה שוקעת יום אחד בשנה וזה מתרחש ב-21 בדצמבר). קצת משחקי שלג, זריקת כדורים והשתוללות של ילדים… כמובן, שמקנחים בגלידת וניל מקומית; רכיבה של עוד 80 ק"מ אחרונים של היום והשעה כבר 16:30 והלאה לדרך ל-Bodo .

אני יודע שגם אתם כבר רוצים להיות שם, האמינו לי, גם אנחנו יותר מהכל, הרי למטרה הזו נולד המסע. מרגע הנחיתה באי יוותרו עוד כ- 1047 ק"מ ליעד; תחילה על כביש E10 ואחר כך חזרה לכביש E6.
אז, לילה טוב לכם, גם אני צריך מעט שעות שינה…
דשדש מכולנו,
ועדיין, נורבגים לעוד כמה ימים.

איציק

————————————————————————————————————————-

ערך-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאורי מיכאל ואיציק

————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   יש 2 תגובות, הוסף תגובה    

אז מה אם החנות סגורה. נלך מסביב

התנאים הכתיבו צרכים חדשים. והקטע הבא היה מרוץ נגד השעון.

הצג את הוראות הגעה אל Grong, Norge במפה גדולה יותר

קצת באיחור. קטע 13

אחרי מסיבת חג שבועות והבילוי היקר של ליל אמש, פקחנו עיניים בשבע בבוקר.
כל אחד בחדרו הוא – כמה מוזר היה לישון לבד (בלי אורי כמובן…).
התארגנו במהרה ויצאנו לארוחת הבוקר. בחלק מהקמפינגים (תמורת תשלום של 50 קורונות, השווים ל-33 ₪) ניתן לקבל ארוחת בוקר טובה בהחלט. חדר האוכל של הקמפינג ממוקם בקומה השנייה של המוטל תוך ניצול מרשים של חלל הגג המשופע – ראו התמונות.

הבוקר הוקדש לצילומי גשרים בכביש האטלנטי. יצאנו בשעה 09:00 לכביש 64  לכיוון העיר Molde. רכבנו כ- 40 ק"מ מהעיר עד לתחילתם של הגשרים המחברים בין האיים עד לפנייה היבשתית ל- Molde. יותר גשרים מכל החגים בשנה בארץ:  בסה"כ 6 גשרים, שמתוכם שניים מיוחדים בצורתם וכייפים לרכיבה. מי שתכננו יום הפקה (עורך הבלוג הנודניק לוחץ) רכבנו לסיבוב היכרות עם תוואי הכביש ומציאת נקודות טובות לצילום. כשעתיים תמימות השקענו בתמונות וקטעי ווידיאו (אתכם הסליחה, עדיין לא פתרנו את תעלומת מצלמת הווידאו…) , בהחלט חוויה מרגשת להיות, לנשום, ולגעת ממש בנקודות מיוחדות על הגלובוס, וזו בהחלט אחת מהן.
אחרי שהבנו היטב את חייהם המקצועיים של צלמי נשיונאל ג'יאורפיק – סיימנו צילומים וחזרנו לקמפינג למר אולב (שבדי בלונדיני – צעיר, לבבי וחמוד לאלללללה…), שייקח אותנו לחנויות ציוד לאופנועים להשלמת פרטי הלבוש. דרך אגב, ההצעה ללוות אותנו הייתה שלו. נוצר קליק מיד במפגש הראשון כשהגענו ואפילו קיבלנו הנחה בחנות. (אל דאגה… הבחור נשוי וגם אנחנו…).

יצאנו בשיירה – אולב עם מכונית ה- BMW השחורה ואנחנו אחריו עם האופנועים. בחנות הראשונה והשנייה, לא מצאנו את מבוקשינו וגם בחנות השלישית לא נמצאו הפריטים הנחוצים (גשם… זוכרים). חיטוט קצרצר באינטרנט בסוכנות הונדה המקומית גילה חנות אופנועים גדולה בעיר Trondheim, במרחק 200 ק"מ (קטן עלינו…). השעה 14:00 והחנות נסגרת ב- 17:00, אמרנו תודה יפה, לא לפני שהצטלמנו למזכרת עם ידידנו אולב, שגם אותו הזמנו לביקור בישראל.
טיסה בגובה נמוך לתחנת הדלק ביציאה מהעיר ובמרוץ נגד הזמן להספיק לחנות. שולה קיבלה הנחיות לגבי הרחוב והמסלול הקצר ביותר ויצאנו לרכיבה.

200 ק"מ נורבגים של שיכרון חושים, אחד הקטעים היפים, החווייתיים, והמשכרים שהיו לנו עד כה. נכנסנו למבנה משולש מדורג – מבנה "שועל", אורי בחוד, אני במרכז ופופקין שומר מאחור, נושקים גלגל קדמי לגלגל אחורי (במרחק של 3 מטרים…) ורכבנו כך לכל אורך הדרך; עיקולים, פיתולים, ישר, עקיפות במבנה – שלושה יוצאים, ושלושה נכנסים, הרגשה נהדרת ואדרנלין זרם בגוף בקצב מואץ. רכיבה ממוצעת במהירות תלת ספרתית מקובלת…(לעיתים נושק למהירויות המזכות כלא ??? זוכרים את העונשים…). בדרך עוד היינו צריכים לחכות למעבורת שגזלה לא מעט זמן.
16:47 ואנחנו בכניסה לעיר, סומכים על שולה במאת האחוזים שתביא אותנו אל היעד ובזמן, הרי, בקיאות ברחובות אירופה זה ההתמחות שלה.
17:00 אנחנו מורידים רגליות ומדוממים מנועים. ריצה מהירה לדלת הכניסה מגלה שהדלת סגורה – כמה שהם מדויקים שחבל"ז.
בזווית העין, הבחנו בדלת האחורית הפתוחה של המחסן. מילא שאנחנו ישראלים – אנחנו גם שועלים … נכנסנו לחנות מאחור (אין ברירה, עם שקיות הניילון שהבאנו מהבית לא נשרוד את הגשם הנורבגי), המוכרים לא הבינו מה נפל עליהם, ביקשנו לקנות כמה דברים וסיפרנו קצת על המסע שלנו ועל היומיים הרטובים שעברנו, כנראה שנכמרו רחמיו של אחד המוכרים והוא נאות להישאר וללוות אותנו – מזכיר לכם, החנות כבר סגורה.
18:00 ואנחנו עם השלל : מכנסי רכיבה נורבגיים דוחים מים, כפפות מחממות לחורף ומכנס ניילון איכותי נגד גשם. בהתחשב ביוקר האופנוענות בנורבגיה, הציוד מעולה והמחיר היה סביר בהחלט. נפרדנו ברצון מ- 2,500 קורונות, התלבשנו בביגוד החדש והמשכנו את הרכיבה, תוך שאיפה להשלים את  פערי הקילומטרז' מליל אמש. הרכיבה צפונה על כביש E6 שהוא ציר האורך המרכזי בנובגיה, שכולה אורך אחד ארוך. הייתה המשך לנהר האדרנלין שזרםן בנו משעות הצהריים , חזרנו למבנה "השועל" ורכבנו כך לאורך כול הדרך, כאילו היינו בחזרה גנראלית למפגן חיל האוויר.

באחד מתדלוקי האוויר …שלנו פגשנו קבוצת רוכבים נורבגים בתחנת הדלק שזה להם המפגש השבועי, גברים, נשים וילדיהם עם האופנועים. כמה מהם רוכבים על אופנועים שתם זמנם, המבוגר ביותר היה BMW R26  מודל  1958 שנראה במצב מושלם. בסוף היום,נרשמו עוד 520 ק"מ  על מד המרחק הכללי. הגענו עייפים וסחוטים לעיר Gron  ונכנסנו לסוויטה בקמפינג על אם הדרך.

2 חדרים, מקלחת צמודה, מטבחון גדול, סלון, חצר פרטית עם פינת ישיבה וכול החבילה הזו ממוקמת על נהר זורם וגועש ומרעיש.
קבוצות נוספות של אופנוענים היו כבר במקום, 2 ספרדים שירדו מנורדקאפ ובדרך הביתה ושני גרמנים בדרך לנורדקאפ.
יהיה מעניין לפגוש חלק מהרוכבים שאיתם כבר נפגשנו, בנורדקאפ .
נכנסנו למיטות, לא לפני ארוחת הערב של השף פופקין.
על קיבה מלאה נרדמנו לחלומות פז.

לילה טוב

איציק

———————————————————————————————————————————————-

ערך-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאיציק, מיכאל ואורי

———————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   יש 2 תגובות, הוסף תגובה    

מים זה דבר טוב. עד שהם מגיעים לתחתונים…

למרות הלבוש "חסין" המים, הם חודרים לכל פינה מתחת לבגדים. וכשהרוח הקרה מכה והערפל מסתיר,

מבינים פתאום שזו באמת הרפתקה! ובשביל זה הגענו.

הצג את הוראות הגעה אל Kristiansund, Norge במפה גדולה יותר

דיווח שנים-עשר (סליחה להפסקה בדיווח. פשוט לא היה קישור לאינטרנט)

גשם המשיך לרדת והתדפק על חלוננו בשובבות, האפור של השמיים השתנה לשחור אופנתי. עוד ועוד עננים הצטרפו לחגיגת קריוקי של רעמים. נמתחנו והתפנקנו במיטות לשעה נוספת, בתקווה שהגשם יפסיק עם הצחוקים ויחדל. אך עם כל הנסיון להתבדח, המציאות תכל'ס היתה שהתעוררנו לבוקר חורפי ממשי. בלי הנחות וללא שום כוונות לעצור וממרומי מרפסת הגג בקומה הרביעית, פגשנו את העיר לראשונה: נוף ציורי, בתים צבעוניים, כבישים נקיים להפליא. עוד יום שגרתי נורבגי ואנחנו משתלבים לתוכו כולל הגשם והשלכותיו.
ארוחת בוקר שגרתית, עם ניסיון לפתור בעיות אינטרנט ומחשוב – ויצאנו לדרך, לא לפני תפילת הדרך.
והיום חברים, תפילה בסימן בוחן פתע! כבוד הרב נתבקש לקרוא את תפילת הדרך בעל פה (סליחה, אחרי 10 ימים רצופים, נא לדקלם!) זאת ועוד.. ללא משקפיים, כך בטוח הוא לא יראה, גם אם יחזיק את נוסח התפילה בידיו. אתם יכולים להיווכח בתמונות כמה קשה היה הבוחן… ואיזה מאמץ הושקע בקריאת התפילה. בלי גלגלי הצלה…אבל יש את פופקין – על תקן חבר טלפוני, שנקרא בדחיפות לעזרת הנבחן. אל דאגה, הברכה התארכה מעט אבל נאמרה מילה במילה ואכן הוכח שאורי זכאי לתואר: נספח הרבנות הראשית בנורבגיה.

בחוץ פגשנו 7 מעלות. יצאנו עטופים בבגדים טרמיים; חליפות סערה וכפפות לנו… וגם לאופנוע שלי. איפסנו ועדכנו את שולה, עלינו כמו דובים על הכלים והמשכנו צפונה לכיוון Molde וממנה עוד נעלה כמתוכנן לנורדקאפ, הרחוקה מאתנו כרגע כ- 2000 ק"מ.

הגשם המשיך בשלו, כאילו אין מחר… והטמפרטורות בצניחה חופשית ממש; לכיוון ה-5 מעלות. ברכיבה מול הרוח, היא יורדת אף יותר. הכבישים המשיכו להתפתל כמו, עלו וירדו והתעקלובזוויות נוחות להטייה, גם בכביש רטוב.
ערפל סמיך וכבד נח על צמרות העצים. המשקף נתכסה באדים והקשה גם על הרכיבה מנהלתית של 60 קמ"ש. בלית ברירה, פתחנו מעט את משקף הקסדה בקליק ראשון והתעטפנו היטב עם חם צוואר. הרוח המקפיאה חדרה פנימה והמיסה את האדים, ציננה את הפנים והסירה את הקמטים…
זוכרים את חדרי הקירור המאורכים? (קוראים לזה גם: מנהרות …) עשרות ומאות של מנהרות ביום במגוון גדלים, רוחבים ואורכים. באחד הקטעים, רכבנו לתוך פריג'ידר שכזה באורך 5.1 ק"מ – חתיכת מרחק… מה אומר לכם; נכנסנו מיץ יצאנו ארטיק.
כמו שתראו בתמונות, התחביב הלאומי כאן הוא מנהרות. לקבלני הבניין שבינינו שאוהבים לקדוח יש כאן מה ללמוד.
נאלצנו לקחת שתי מעבורות נוספות, כדי לחצות בין הפיורדים. אלה נוספו לשש שכבר הפלגנו בהן. עם כל ההנאה והכיף. הדרך היתה מתישה וארוכה והעייפות החלה לנקר אצל אורי. הפסקות הרכיבה במעבורות, נוצלה כיאות לפוזות חדשות וסגנונות שינה, שטרם נראו עד כה.

המשכנו ברכיבה, עם הפסקות התרעננות מדי פעם ואכילת הסנדוויצ'ים (זוכרים את התפריט…?) חצינו גשרים ומעברים מיוחדים ונהנינו מכל רגע ואף שכבר שחינו בתוך מים שחדרו לבגדים, התרגלנו לגשם המציק. חליפות הסערה מתאימות אולי לגשם תל אביבי…  ולא למבול נורבגי… אם לא נקנה בדחיפות ביגוד מתאים לנורבגיה, כולנו נצטנן…
אחד מהגשרים המרשימים עליהם עברנו, נמתח לאורך של 1,257 מטרים, עוד יצירה הנדסית יוצאת דופן.
בדרך פגשנו כל הזמן קבוצות של אופנועים הנעות כאילו בחוץ אביב זהוב ושמשי, באחת הפעמים, כשעצרנו בתחנת דלק להירגע מעט מחבטות הגשם, פגשנו 3 רוכבים משבדיה. אחד מהם רכב על אופנוע טריומף והיה ביניהם אחד שרכב על TDM850, דגמים שאנו כלל לא מכירים ונראו לנו בפעם הראשונה.

למחר יש תכנית להפקה של סדרת צילומים בכביש האטלנטי וקניית ביגוד חם וחסין מים לקראת המפגש עם נורדקאפ.

מאי שם במנהרות נורבגיה; חג שבועות שמח מכולנו, גם אם באיחור קל.

איציק.

——————————————————————————————————————————————

ערך-יוני. כל הזכויות C  לסיפור ולצילומים שמורות לאיציק מיכאל ואורי

—————————————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   יש 10 תגובות, הוסף תגובה    

אדמה. אופנוע. שמים וכל הקסם שביניהם

ימים של מרחבי מדבר ולילות של אין סוף רקיע. על אופנוע. ללא שום דבר שמפריד בין צחי לחלומו.

הצג את הוראות הגעה אל Uluru, Mutitjulu, Northern Territory, Australia במפה גדולה יותר

כשעזבתי את קאת'רין דרומה, הרגשתי כי בלֶג הבא של המסע, אני אמצא עצמי בסוג של מבחן מול איומי הסביבה והתנאים הקיצוניים של צפון אוסטרליה.

כשהתעמקתי בקריאת מחשב הדרך של האופנוע, הבנתי מייד כי נתוני תצרוכת הדלק, מצביעים על עלייה של כליטר למאה ק"מ. כנראה בעקבות החלפת הצמיגים. זה לא הרבה. אך כשמדובר על 500 ק"מ, זה כבר עסק עם 5 ליטר שעלולים להיות מאד חסרים לקראת סוף קטעים ארוכים אי שם באאוטבק.

העצירה הראשונה, היתה במקום עליו שמעתי רבות: Daly Waters Pub המקום נחשב כאתר מורשת היסטוריה אוסטרלית מאד מפורסם. בשנת 1862 הגיע לכאן ג'ון מק'דואל סטיוארט, אחד החוקרים הגדולים של אוסטרליה. זה היה במסע בו ניסה לפתוח נתיב בין אדלייד בדרום לדרווין בצפון. ומצא לראשונה באיזור זה מים חיים. המקום הזה ידוע גם כשדה התעופה הבינלאומי הראשון של אוסטרליה. כש"דיילי-ווטרס" היוותה מרכז לתחרות הטיסה בין סידני ללונדון בשנת 1926. בתקופת מלחמת העולם השניה, שימש המקום בסיס אווירי מרכזי, לכוחות הברית במלחמה מול היפנים על ג'אווה –פיליפינים. היה זה יום רכיבה של 270 ק"מ בלבד ובשניה שהגעתי לדיילי ווטרס, התאהבתי בה. מיידית.

הפאב ממוקם במרכז העתיק של העיירה שסך תושביה עומד על… 15 איש. הייחוד של הפאב, אינו רק בזכות היותו הוותיק ביותר בטריטוריה הצפונית של אוסטרליה, אלא הרבה בזכות מה שיש בתוכו. הקירות מכוסים בתיעוד של אנשים מכל העולם שביקרו והשאירו כאן. בצד אחד של הבר, ניתן לראות חזיות תלויות מהתקרה ובצד השני, תחתונים, כובעים, תעודות זהות ורשיונות נהיגה של מבקרים מכל העולם. שטרות כסף מכל מקום שאתם מעלים בדעתכם (לצערי לא מצאתי שטרות של שקלים) וסמלים רקומים (פָּאצ'ים), של משטרות, יחידות כיבוי אש ושירותי אמבולנס וחילוץ. גם הם מכל רחבי הגלובוס, כיסו את קירות הפאב.

הגעתי בדיוק בשעה הנכונה. ההָפי-האאואר וכאן חוויתי משהו מיוחד בפעם הראשונה. הברמנית הטילה מטבע וביקשה לדעת מה הניחוש שלך. אם צדקת, המשקה בחינם. אם טעית אתה משלם את המחיר הרגיל. בשעות הערב, המקום הפך לסוג של מועדון, בו בחור לא צעיר, הרביץ מופע סטנדאפ של שעה וחצי שהיה הטוב שראיתי מזה שנים.

בבוקר, כשהתארגנתי והגעתי לתדלק, מצאתי שהמשאבה נמצאת מעבר לכביש ושוב הופתעתי, כשהסתבר כי מילוי דלק הוא על בסיס של אמון. לאחר התדלוק באתי לפאב והודעתי לבארמנית כמה דלק מילאתי ושילמתי. מסתבר ששיטת האמון עובדת.

העצירה הבאה, היתה במרחק 500 ק"מ משם. מזג האויר היה אידאלי לרכיבה ואף שלא היה משהו מיוחד בנוף סביב, הרכיבה היתה נעימה וקלה.

בלילה קימפנגתי בסמוך לתופעה גיאולוגית ייחודית בשם ‘Devils Marbles’. הגוּלוֹת של השָטן. המקום הוא אוסף של כדורי סלע גרניט עצומים שגודלם נע בין קוטר של 50 ס"מ ועד לשישה מטרים. הם מושלכים על פני שטח עצום וחלקם מונחים באיזון בלתי אפשרי זה על זה.

גוני הקרקע האדומה. העשירה בברזל ומינראלים אחרים, מעניקים לכדורי האבן האלה תפאורה מושלמת והשקיעה וגם הזריחה היו מרשימים ביותר. הלילה היה צלול ועובדת היות המקום רחוק מכל נקודת ישוב מוארת, איפשרה לי להבחין כמעט בכל כוכב בגלקסיה שישבה מעלי כמו חופת גחליליות, בה כל נקודה מוחשית כל כך עד כדי נגיעה.

רכיבה במדבר, מעוררת תחושות אחרות. הכל אין סופי. אינו נגמר או מסתיים. השמיים יוצרים מעליך מעין בועה המכסה את הריקנות שאינה נגמרת עד לאופק ולכל הכיוונים סביב. הדרכים הארוכות חוצות מרחבי שטח אדומים, בהם אין מכשולים כמו עמודי חשמל וטלפון המפריעים לך לספוג את האין סוף הזה. השנה זכה המדבר להרבה גשם. מה שהפך את המראה כולו לקצת סוריאליסטי, בו דיונות אדומות כוסו בעשב ושיחים. משמעות הדבר היתה גם תקופת שפע לבעלי החיים המדבריים.

בדרך לקינגס-קניון Kings Canyon פגשתי במגיפת המדבר. עכברי המדבר The desert mice. פגשתי בעכברים האלה, בדרך מאליס ספרינגס Alice Springs לקינגס קניון. יצאתי בדרך עפר, העוברת בשטחים בבעלות אבוריג'ינית ונקראת הדרך המרכז האדום “The Red Centre Way”. מדובר ב-600 ק"מ, מתוכם 300 ק"מ, היא דרך לא סלולה וקשה יחסית לרכיבה. הדרך עוברת בתוך רכסי מק'דונאל “West MacDonnell Ranges” וביליתי לילה איפה שהו לצד הדרך. כמות העכברים – הקטנים האפורים האלה – מהסוג שמוצאים במעבדות – היתה מפתיעה.

למעלה: בדרך לרכסי מק'דונאל

זו הפעם הראשונה בה ראיתי תופעה שכזו ובתחילה מצאתי את הדבר די משעשע. העדפתי לחלוק את מזוני עם כמה עכברים, על האפשרות לחלוק אותו עם להקת כלבי דינגו.. אך ברגע מסויים, הבנתי שעכברים עלולים להיות מסוכנים לא פחות… שני אופנוענים שהצטרפו לנקודת החניה שלי לצד הדרך – באמת אחלה חניון – עידכנו אותי, כי העכברים החמודים האלה, מכרסמים הכל. מהאוכל שאיתי ועד לצינורות ההידראוליים של האופנוע. בעקבות אירוע שכזה, באופנוע של אחד מהם, נדלקה בקטע אחר של המסע שלו – נורת ה"ניוטראל", בלי שום קשר למצב האמיתי של ההילוך בו היה האופנוע… בבוקר פקחתי עיני עם תפילה ותקווה, ששום דבר חשוב באופנוע שלי לא כורסם בלילה.

עכברים הם גם "מגנט" לנחשים, הנוהגים לצאת בשעות הבוקר לסעוד. פגשתי בנחשים כאלה ברכיבות בוקר כשחצו את הנתיב שלי לא אחת. מדובר בנחשים ענקיים. רבים מהם נחשבים למסוכנים בעולם. גם הידיעה כי אין שום יכולת לקבל עזרה גם במרחק מאות קילומטרים,מווציאה את החשק לפגוש אותם מקרוב.

למחרת בבוקר, לאחר לילה מאד קר, הגעתי לקינגס קניון. קשה לתאר את יפי המקום; קירות סלע הנופלים לעומק 300 מטר וקרקע אבוריג'ינית קדושה עם בורות-מים (הקרויים בפי האבוריג'ינים "בּילָאבּוֹנג"- למי שהיה סקרן לדעת מה מקור שם מותג האופנה הידוע…), משרים על המקום אווירה קסומה ומהפנטת. נהניתי מטיול רגלי בן שישה ק"מ סביב הקניון ופשוט השתדלתי לא למעוד לתחתיתו מרוב התרגשות מהמראה המהמם…

העצירה הבאה, היתה למרגלות האולורו Uluru האדיר, שנקרא בפי המתיישבים הלבנים: איירס-רוק Ayers Rock. הרכיבה מקינגס קניון לאולורו, היא קטע של 300 ק"מ בערך, בנוף ותנאי מדבר טיפוסיים. הכבישים בחלק הזה של היבשת, סלולים ברמה איכותית במיוחד. שכן, האולורו הוא מגנט תיירותי המושך תיירים מכל העולם, הבאים לראות את גוש הסלע הייחודי. אני קורא לו "הסלע" אך הוא הרבה יותר מכך.

אפשר להבחין באולורו כבר ממרחק של מאות קילומטרים, שכן הוא בולט מעל המישורים לגובה של 348 מטר. ניצב מעל משטחים מגוהצים של חול אדום על לאופק. נוכחותו מתעצמת בעיקר בשעות הזריחה והשקיעה, בהן השמש מדגישה את צבעו האדום על רקע השמים. ידוע על התיישבות בני אדם בסביבה כבר לפני יותר מעשרת אלפים שנה והוא נחשב לקדוש לאבוריג'ינים. האולגאס The Olgas, שהם 36 גושי סלע הניצבים במרחק 25 ק"מ מהאולורו, מרשימים לא פחות. שם ביליתי באותו לילה,  בלגימת כמה בירות שחלקתי עם תושבים מקומיים תחת שמיים עצומים זרועי כוכבים, סיכמתי את הפרק הזה.

מחר אציץ במפות ואחליט איך אני יוצא מכאן ובמידה לא קטנה של צער, אתחיל לנוע מזרחה ולכנוס לתוך השבועיים אחרונים של המסע הזה.

עד לפעם הבאה…ביי.

ZAC

———————————————————————————————————————————————–

תרגם וערך-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שייכות לצחי.

———————————————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!