לאחר לילה רווי אינטנרט, יצאנו הבוקר רכובים לכיוון ה"סטף" שבשלוחת הר איתן. עם עזיבת הקלאצ' ניגן לי בראש ללא כל סיבה, המשפט הנ"ל. והנה, בכניסה לחניון הסטף פגשתי פתאום את דורון חבר לרכיבה במועדון אופנועי השטח שלא ראיתיו כבר כמה חודשים. בקושי סיימתי לשאול לשלומו ואז דורון גלגל את השיחה לטיול אופנועים שעשה לפני שנים, טיול שגרם לו להכיר ביכולתו לחלום… בלעתי את הרוק. היה נדמה לי לרגע שאני בתוך חלום. זה היה רגע הזוי. באמת…

כרגע בא לי לדבר על חלומות.

הפריים האחרון בסרט "שדה החלומות" מראה את אורות שיירת המכוניות המגיעה לצפות במשחק בייסבול, במגרש שהקים ריי על סמך חלום ("אם תבנה את זה הם יבואו"), במקום שדה התירס בחוותו שבלב איווה.  ורוי נירי ב"מפגשים מהסוג השלישי", שלא הבין למה הוא נמשך לעצמים בעלי מבנה קוני קטום…  כולנו ישבנו למול המסך והיינו "לטובת" ק. קוסנטר ור. דרייפוס. לא הבנו איך לעזאזל גיבורי המשנה בסרט כאלה דפוקים. אינם תופסים את גודל השעה ואת עומק המחוייבות להגשמה, (טוב, זה תסריט, אבל כנראה מאד חכם:)) הגשמה היא בסופו של דבר צורך של כל אחד מאיתנו.

לכל הנכנסים לכאן בפעם הראשונה, אני מודה לכם על כך. אתם הסביבה הקרובה שנחשפת לשדה החלומות שלי, כנראה בורכתם בחושים ויכולת לתור אחרי מקרים כמוני. אם תרצו או לא, אתם כבר בשלב המקדים וההכרחי של מימוש חלומכם שלכם!

כמי שתמיד אפוף באדי תעשיית הפרסום, מנגן בי הצורך הבסיסי של כל רעיון פרסומי "להבטיח". אני יודע, כי באופן בלתי מודע בניתי את הבלוג הזה כדי לייצר הבטחה. כי כדי שחלום פרטי גם יובן על ידי אחרים, הוא חייב לעבור את טרנספורמציית ההבטחה – המחוייבות לחלום.

אדם אינו מבטיח לאחרים, הוא מבטיח קודם כל לעצמו!

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות and יוני בן שלום   ·   יש 3 תגובות, הוסף תגובה    

גם מירוץ של צעד אחד מתחיל במליון פרטים

אל דאגה 1) זה עדיין הכנות למסע האופנוע, ושלב הבטא מאפשר לי ללטש את מיומנות השימוש בבלוג. אם תשימו לב, כל יום כמעט מתווסף צעצוע חדש לאתר. ובודאי דברים מפתיעים נוספים 🙂

אל דאגה 2) אני לא הולך להסתבך עם משפטים סינים עתיקים. כולה רציתי להתוודות בכך שהאהבה השניה שלי בחיי הפנאי היא הריצה. כן, לא די במירוץ השוטף בחיינו יש כאלה שקמים כל בוקר ופשוט חוזרים לריצה מהדברים שעשו מאתמול. כלומר, הריצה זה החיים ושאר הדברים זו ההפסקה. למי  שטרח וקרא את דף "מי אני" כבר הבין עם מי יש לו עסק. ולמי שלא, אין דבר, עם טיפה מעקב הוא כבר יקלוט.

בעשרים וארבעה באפריל חוזר מרתון תל-אביב לרחובותיה.

אני זוכר יום אחד באופן חד וברור -יום ה' ה-19 במרץ1981 , השתתפתי במרתון תל-אביב הראשון, היה זה חג פורים, ואת העיר המאופרת, שצמחה מחולות מוכי שרב, בא לבקר חום שנולד כנראה בחלומות של השטן. אני מעריך משהו מעל אלף מעלות (בצל, כמובן בצל). לרצי המרתון הראשון חיכו תושבי תל-אביב שחיפשו את ילדיהם לקו'בואים ומלכות'סתר ונתקעו בפקקים שנגרמו מרצונם של כמה עשרות קוקואים לרוץ ולהוכיח דבר מה. ומישהו חשב שתל אביב היא באמת שדה פתוח בלי שגרת חיים. בצמתים החסומים חיכו אזרחים עצבניים שנגמרו להם הפורים, ההומור, הסבלנות והבושה ליד ילדיהם. קללות, ראסיות לפקחים ואבנים על רצים היו מסממני המירוץ. באיזור שיכון-דן עפה לעברי אבן. ובכביש בשכון-למד אחד שרץ לידי, חטף דלת של מכונית שנפתחה בכוונה להפילו. ומים? הצחקתם אותנו. בימים ההם עוד לא היה בכלל המושג מים מינראליים. רצית לשתות? תעצור בחצר של מישהו ותשתה מצינור גומי או ממטרה . איכשהו סיימתי חצי מת. החצי החי היו ח"י מדורי גיהנום לחזור הביתה דרך הפקקים. אפילו לא היה את מי לקלל. פשוט חפ לפ אחד גדול. אני זוכר שנשבעתי לא לרוץ יותר בחיים את מרתון תל אביב. אם רק היו מתייעצים איתי, אסון גשר המכביה לא היה קורה.

אין כמו לצאת למירוץ. אין.

את מרתון תל-אביב השנה מרימה קבוצה חדשה ומקצועית של אנשים. אני מכיר אותם עוד משלבי ההתאגרנות הראשונים. ידידי עופר פדן מרכז את הפרוייקט הזה וביקש ממני כוותיק מסלולים וכבעל נסיון במרכיבי תקשורת מסויימים. לבוא ולקחת חלק בפורומים שליוו את הכנת המירוץ. לכבוד הוא לי. השבוע נכחתי בכינוס האחרון לפני הסגירה. אני מרגיש שהפעם זה יקרה נכון. אינשאללה. יש גם מסלולים קצרים יותר וזו יכולה להיות תחילתה של התמדה נפלאה. בואו!

מאת: יוני   ·   קטגוריות: יוני בן שלום   ·   יש 2 תגובות, הוסף תגובה    

שוב הולך לכתוב על יין, ומי שמרגיש שהוא מגזים בד"כ בנטיה לקנות דברים איכותיים באופן ספונטני אולי כדאי שיעצור כאן. לפני שמונה שנים אולי שמונים, התייצבתי בוקר אחד לפגישה בטבורם של כרמים מלבלבים בגבעות ליד חורבות עתרי שמדרום מערב למושב אדרת. פגשתי שם חבורה צעירה ומסוקסת שדיברה אופנוענית חופשי ובישרה לי (בצניעות אני חייב לציין) שהיא הולכת לייצר יין לזהב. דמיינו שאתם מגיעים לאיזו שכונה, נגיד קרית-יובל בירושלים ואתם פוגשים בבריכה המקומית כמה אנשים שאומרים לכם שהם הולכים על מדלית זהב. אז אולי תבינו את ההנאה הפואטית שלי כשנודע לי שיקבי עמק האלה – שהיה ויש לי הכבוד להיות הממתג ומעצב הבית השוטף שלהם, זכו אתמול במדליית זהב ליין הקברנה סוביניון 2005 שלהם בתחרות אשכול הזהב הישראלי – התחרות הנחשבת ביותר. נכון שכל הזהב שאני תרמתי להם זה ההוא שמודפס על התויות, אבל דני, אודי, דורון ואיריס, אני גאה בשבילכם. הקברנה אולי הזן הנפוץ בין היינות בארץ זו גם הקטגוריה הקשה ביותר לזכות בה. שאפו!! וכמעט נדחקת לצד מדליית הכסף בה זכה השרדונה 2007 שלכם, שמרוב מדליות פרסים וציונים לשבח ברחבי העולם אנחנו מתייחסים אליו בשלווה (כמו לילד שבין כה וכה מביא מאיות) איזה יין לבן מדהים שהוא – פרט לרכיבה המענגת לעמק האלה פעם בחודש – סיבה מספקת להשוויץ שאני מכיר אתכם אישית. איזה כיף.

אגב, למעוניינים לבקר ביקב, הוא בתוך קיבוץ נתיב הל"ה. סגור בשבתות וחג (כשר) פתוח לרווחה בחול המועדים למינהם וימי שישי. שווה!

מאת: יוני   ·   קטגוריות: יוני בן שלום   ·   יש 3 תגובות, הוסף תגובה    

עוד 46 יום ליציאה

אני פוגש לעיתים אנשים שכשהם מבינים שאני רוכב על אופנוע למחייתה של שפיות דעתי, הם מבשרים לי בחביבות שאני חייב לקרוא את "זן ואומנות אחזקת האופנוע". זה אחלה וודג'ט להסתובב איתו במחזיק המפתחות של ההשכלה הכללית. להראות אמפטיה למשהו שאינך יודע איך לאכול.  אז קודם כל. תודה! שנית, כבר לפני עשרות שנים חרשתי את הספר (שהוא בתכל'ס יצירה פילוסופית מענגת), כולל באנגלית. ויש לי החלטה אחת ברורה, שכאשר אני שב מהמסע הזה, אני מתיישב לתרגם אותו לעברית של בני אדם. לעומת התרגום המאד מדוייק אבל מה זה ארכאי, שאתה כל הזמן פשוט נחנק מצחוק בתוך הקסדה. אז כן. איפה היינו? אה. אומרים שלכל מכונה יש נשמה. אז יש. אבל גם אם תיקח את האופנוע לקורס בקבלה, בודהיזם או בהארה פנימית. בסוף הוא יצטרך מוסך. והנה הגיע זמן טיפול 40 אלף. לי יש את בועז ארוך. שיושב בבנימינה. אני מגיע אליו בבוקר עם האופנוע, חוזר ברכבת לתל-אביב (22.5ש"ח) ובא בערב לקחת אותו בחזרה באותה דרך.

יש כאלה שבאים לתקן ת'אופנוע רק בשביל הקפה

אתם מניחים ודאי שאני מקבל הנחה ולכן מונח בכיסו (שימו לב למשחקי הצליל). וחייב לכתוב עליו דברים טובים. הנחה שגויה אחי, ההנחה האמיתית שלי היא בכך שאני בטוח שמה שהוא עושה כבר יחסוך לי כסף. (כמובן מבלי לפגוע באנשים יקרים אחרים בברנז'ה) מעבר לכך שבועז הוא המלווה הקבוע של טיולי מועדון אופנועי השטח שלנו. הוא מגיע עם עוגיות וקפה שרתומים לטנדר ועגלה. אבל נעזוב זה. כשנתקעתי עם האופנוע שלי לפני כשנה וחצי, בדרך בין איטליה ליוון בלילה חשוך בו הסתבכו לי הבלמים. הוא היה היחיד שלקח את הטלפון (גם אם אמר שניה לפני, מי הבנזונה שמצלצל בשעה כזו)  וענה בשעה 3 לפנות בוקר לקריאת המצוקה שלי ובסבלנות הדריך אותי לפתרון. לזה אני קורא קשר ולאו דוקא עם לקוח שלו. אני עם בועז פור גוד! חוצמיזה שהבנאדם מקצוען ומנייאק לפרטים שברגע מסויים אני מרגיש שהוא אוהב את האופנוע שלי יותר ממני. קיביני מאט, מה הם עושים שם כשאני איננו. יש לי מין מוטו כזה: "יש מכונאים שמטפלים באופנועים. ויש כאלה שמטפלים באופנוע שלך!" וזה כל ההבדל.

בכל מקרה, בקרוב אני מגיע אל בועז ליום השתלמות של תחזוקה טכנית בסיסית, טרם יציאתי.

יש לי גיבוי כנראה גם בג'ונגלים של דרום אמריקה (טוב סתאם:) כתובת האתר של בועז

מאת: יוני   ·   קטגוריות: יוני בן שלום   ·   יש 3 תגובות, הוסף תגובה    

בוקר שבת שמים חורפיים אבל כאן למטה טירוף של פריחה. שמורת חוף געש. יורדים מהכביש במחלף שפיים ונוסעים מערבה. יורדים מהרכב נכנסים בשער צר (כמו כל העולם הזה:)) והאביב פשוט מהמם. שווה!

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות and יוני בן שלום   ·   יש 2 תגובות, הוסף תגובה