הולך לישון

פוסט קצרצר. לאחר טיסת סרדינים בת 20 שעות מהארץ, כולל עצירה באטלנטה ג'ורג'יה להחלפת מטוס. נחתתי בסן פרנסיסקו.

הגעתי לבית מחסה שארגנתי כאן כדי לצאת ממנו לצייד. אופנוע וציוד משלים. (במשפט קצר, השוק כאן כמו בארץ, הוא שוק של קונים – המצב הכלכלי שלח הרבה אופנוענים למכור דברים שעומדים סתם בגראז', ההיצע גדול והמחירים יורדים)  ועל הדרך כבר פתחתי לפטופ ונכנסתי ל Ynet מה אומר… נו.

כמה תשובות- התייחסות קבוצתית לFAQ (שאלות נפוצות) לא אתעלם מאנשים שחושבים על המסע שלי מחשבות הפוכות לשלי ולא אחטא בחטאם שלהם. אני מעריך, מכבד ובהחלט חושב שמנקודת מבטם, יש הרבה תבונה בדברים שאמרו. גם אם זה לא מתיישר עם תפיסת עולמי ואורח חיי.

בכל מקרה נכונה אינטואיציית יסוד אחת המשותפת למי שאוהד ולמי שלא –  בסופו של דבר כלום לא היה קורה ללא האישה שאיתי. (ואני נהנה לכתוב את זה כל רגע מחדש).

לגופו. תודה לאנשים שפירגנו! כולכם כבר אצלי בתיק המיכל לאורך המסע. גם מי שהעירו הערות על נסיונם שלהם בצירים שבהם אעבור. תודה רבה. אקרא מחר הכל שוב בתשומת לב ואבדוק רלבנטיות (מה שהיה לפני עשר שנים כבר שונה היום לעיתים לרע, אבל ברוב המקרים לטוב) לטייל בדרום אמריקה זה כמו לומר למה דומה פיל – תלוי באיזה חלק שלו נגעת וכו' ויחד עם זאת, מרגיש עשיתי עבודת הכנה מדוקדקת, מקווה שתעזור לשכל הישר.

אני מתכוון לפרט כאן את השיקולים לבחירת דגם האופנוע. וללוות את תהליך הרכישה לפרטי פרטים. וכן להתייחס אישית לכל מי שכתב אלי באופן פרטי אחרי השידור ברשת ב' והחשיפה ב Ynet.  אבל השעון הביולוגי שלי מפיל אותי לרצפה אחרי ארבעים ומשהו שעות של ערות ובלאגנים. אז אמשיך בעוד 12 שעות. לילה טוב. אכן כן, יצאתי לדרך!

מאת: יוני   ·   קטגוריות: יוני בן שלום   ·   יש 25 תגובות, הוסף תגובה    

תל אביב 1988 צילום: איציק שוקל

לפני כמה ימים הכנסתי כאן למעלה משמאל, דף חדש המביא את רוב מערכי ההכנות שעלפיהם התאמנתי, למדתי והכנתי את המסע הזה, זאת בנוסף לרשימת הספרים החלקית שצירפתי עוד קודם לכן באחד הפוסטים.

היום בעצם מגיעות לסיומן מעל עשר שנים של שגרת אימונים ולימודים, משמעת פנימית ואקרובטיקה של שכנוע עצמי – סוג של ישורת. מעין סיכום לקראת מימוש מטורף של רעיון שעלה בי פעם, כשהייתי בגיל שהיום כבר איני מסוגל להכנס לראש של הבחור שהייתי אז. שמרתי בקנאות על יישום התכנית, לעיתים כנגד הרבה סיכויים. תהפוכות של מצב פיסי, כלכלי ורגשי. תקלות טכניות, חוסר אונים, תסכול, אכזבה ופתרונות, שמחות והישגים קטנים. בתום אלפי קילומטרים של רכיבה אתגרית, של אימונים פיסיים קשים ביותר ולמידה שיטתית של נושאים ותחומים – לא אחת בסמוך לאנשים ספקנים שכבר אמרו לי רסמי שאני דפוק ברמות. היו הרבה שפירגנו מהשניה הראשונה. וליוו אותי כמו דולפינים המדלגים ליד אניה שיוצאת לים. והרשימה הזו ארוכה, ארוכה מאד. יש בה חברים לרגע שאיני מכיר את פניהם, בארץ או מעבר לים. חברים לטיול קצרצר בו החלפנו אולי 8 משפטים. ובהם רבים שיש להם חלום דומה ומצאנו קווים משותפים לעידוד הדדי. וכמובן חברי הקרובים ממש, שעמדו ועומדים במבחן הסבלנות לנודניק שכמוני ותומכים בי באופן שמפליא אותי בכל פעם מחדש.

מסע למדבר המערבי הסהרה המצרית, (עם אילן מולכו ויקיס קדרון), אפריל 2000 צילום: יקיס קדרון

רק רגע, זה אינו פוסט סיכום. זה פוסט של אוטוטו יציאה לדרך. כבר קיבלתי כמה מיילים מאנשים שאמרו לי כי היו מוכנים להתחלף איתי לפחות לתקופת ההכנות, התכנון האריזה וכל ההתקשקשות סביב זה. אז נכון. אני מחליף התרגשות בהתרגשות. או יותר נכון מחליק מתוך לולאת מחלף לכביש אחר, חדש. בלתי מוכר. אני עסוק כרגע במעבר ממחשבות על פחד מהקשיים ומהבלתי צפוי, להרהורי שמחה וסקרנות מהגילוי וההרפתקה שמחכים. הדופק שלי כרגע שועט ואני מבין שהבוקר אין מה להאשים את אבקת הפרחים באויר האביבי, באותה לחות קלה בזוית עיני.

המדבר הלבן ליד פראפרה, הסהרה המצרית, (עם אילן מולכו ויקיס קדרון), אפריל 2000 צילום: יקיס קדרון

עם מועדון אופנועי ה- gs שטח שלנו, בואכה עין זיק 2008

עם מועדון ה- gs בנחל צין. 2008 בצילום: ערן שפיצר (אחד הרוכבים המעולים) מנצח מעלה דרדרתי. ככה מתאמנים לקשה ביותר, אף שאיני מתכוון להגיע לרכיבה בדרכים שכאלה.

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and יוני בן שלום   ·   יש 12 תגובות, הוסף תגובה    

ביום שני כביש החוף בין נתניה לחדרה שגם ככה נדמה כאילו הובא מהעולם השלישי, נראה בקושי מבעד לאבק שכיסה את הצד הצפון מזרחי של הסהרה – כלומר ישראל. איזה חום יה וואראדי. אם בקוטב השתן שלך הופך קרח באויר. כאן הוא מתאדה עוד בשלפוחית.

הגעתי לבועז האיש והמוסך בבנימינה בשעה אחת וחצי. קבענו שאני אגיע לבלבל לו ת'מוח וללמוד כמה דברים בסיסיים הקשורים לתחזוקת האופנוע, וכמה משפטי "עשה ואל תעשה".

אך לפני זה אני חייב לכם עוד דיווח. החלטתי על האופנוע שעליו ארכב. יהיה זה ה BMW r1200gs דגם ה"אינדורו" (כזה שניתן לרכוב עליו גם בכביש וגם בשטח) המהולל של החברה מגרמניה. למעשה אני רוכב בימיום על אופנוע מדגם זה. ומרגיש שהוא יתאים לרוב המסלול. בפרק "הציוד שלי" כאן למעלה, פירטתי את השיקולים לבחירת אופנוע. לא אלאה. אך היכולת לשרוד את המרחק והקושי, תלויה רבות גם ביכולת התחזוקה. ולכן החלטתי להעביר את עצמי הליך הדרכה בסיסית בנושא.

בעיקרון, אף שהמוסך של בועז מאובזר במיטב החימוש המכונאי. ליפטים ומערך כלים יעודי לפירוק והרכבה של מעבורות חלל. עשיתי את ההשתלמות על הרצפה, כשלרשותי רק שקית הכלים הבסיסית המצורפת לאופנוע כסטנדרט.

1) היכרות עם הדגם שיצא לשוק בשנת 2005 , מאז הוא עבר כמה שיפורים זעירים, בעיקר הוספו לו מערכות אלקטרוניות מורכבות המקלות על הרוכב. דברים כמו. בולמים בכוונון אלקטרוני. קריאת לחץ צמיגים בלוח המידע הממוחשב וגם תיקון נקודת האיזון בו מתחבר הג'ק המרכזי, זאת כדי להקל בהעמדת האופנוע בעת חניה. בעיקרון לא ידועות בעיות מיוחדות לדגם, אך יחד עם זאת ישנן כמה מערכות שעלולות ללקות בשיתוק מוחלט אם קומפוננט קטן וזניח המנהל אותן יוצא מדעתו. ולכן עברתי עם בועז גם על אוסף השדים המשוגעים, הנחבאים בתוך המכונה המופלאה. בידיעה שהם יכנסו לרשימת החלפים שיהיו על האופנוע.

2) כלי עבודה. רשימה מדוייקת של סוגי ומידות המפתחות היעודיים. כולל כלי תיקון והחלפת צמיגים. מסננים. חלקי חשמל, החל במנורת ביקורת לזהוי תקלות. וכלה בהכרת המצבר ודרך החלפתו, (תמיד מנתקים קודם את המינוס!) החלפת נורות. שחרור לחיצים כגון זה של מערכת האי.בי.אס הנוטה להתפס ולזייף נתונים. וכו'

3) מערכת בלימה– קריאת מצב רפידות. הדרך להחליפן. זיהוי בעיות בדיסק הבלימה. נוזל בלמים וכל הקשור לתחום.

4) החלפת מסנן אויר. מסנן שמן, פלאגים. שמן קלאץ'. החלפת מודול משאבת דלק. חיזוק ברגים כולל. טיפול או מתיחת החישורים-שפיצים של הגלגלים וזיהוי תקלות. ריקון והחלפת שמן מנוע.

כמובן לסיכום מבחן מעשי מקיף ואכזרי אותו עברתי בציון סביר. רק אל תבנו על זה שאם תסעו בעקבותי, אזכור משהו כדי לחלץ מישהו. זה בערך כמו הספרדית שלמדתי. כשאהיה בצרות, כנראה לא אזכור מה לימדו אותי, אבל אדע טוב טוב, למה.   

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and יוני בן שלום   ·   יש 2 תגובות, הוסף תגובה    

הבוקר היה קריר. אפשר לומר קר. לפחות החזאי קיים את שהבטיח אמש. השער החשמלי בחניה נפער ולרחוב גלש אופנוע מסוג אנדורו שמערכותיו מנוהלות על ידי כמה מחשבים כולל בלמי אי.בי.אס. סלולר דור שלוש מחובר לבלו-טוט'. אייפוד הנעים חרישית באזני הרוכב שהיה ספון בתוך חליפת הקוולאר וקסדת הקריפטונייט בדרכו מזרחה.

מחר יום הזכרון לחללי מלחמות ישראל. יום הזכרון בשבילי הוא מחשבה על "מה עשיתי עם הפרס שקיבלתי" מהנופלים שהכרתי ואלה שלא, מאלה שחזרו חסרים חלק ומאלה שפשוט התמזל מזלם כמוני, צלחו ושרדו. הבוקר רכבתי עם יורם ויוסי ליקבי עמק-האלה. הייתי צריך לקיים שם פגישת עבודה אחרונה טרם יציאתי למסע והם התלוו אלי לאחד המסלולים הכי נעימים בארץ. כבישים צדדיים מתפתלים, עם קרשצ'נדו מרחיב חדרי לב לסיום כשנכנסים בשערי עמק-האלה המתפוצץ מרוב אביב.

ילדותי עברה עלי באשקלון. מולי גרה משפחת שם-טוב. כשהייתי נער, משה בנם, נפל במלחמת ששת הימים. מותו היה נקודת הייחוס המוחשית הראשונה שלי למושג "נפל בקרב". בשנת 1999 כתבתי את השיר הבא:

בדרך חזרה כבר מיהרנו. אין טיול אופנועים אחד בעולם שלא מסתיים בנסיעה מהירה מדי הביתה. יצאנו מהכביש המגיע מבית שמש, עברנו בסמוך לדרך-בורמה ואחר כך שער-הגיא חלף מימיננו. עם הכניסה לכביש 1 בכיוון מערב, תפס את עיני דגל ישראל שנתלש מאחת המכוניות ושכב דרוס בשולי הדרך. כמה הזוי המראה, כשברקע קו האופק של שער הגיא ומחר יום הזכרון. פעם הייתי עובר כאן וסופר את שלדות רכבי השיירות בשולי הכביש והיום, דגלים דגלים דרוסים. (או אם תרצו להיות גם ציניים, הסינים גנבו לנו את הברזל ושלחו לנו סמרטוטים במקום) איזו אירוניה.

כל תסרוט ובימוי הרשימה הטכנולוגית המוחצנת וההזויה בראשית הפוסט, לא הוזכרה סתם כך. היא סוג של אנחה עצובה על מצבנו הטכנולוגי המעט מנכר. זה שהופך אותנו משימתיים, ענייניים, מכונסים, מרוחקים, אלקטרוניקל-קורקטיים: מסמנים בסמס. שולחים מחוות בפייס בוק. מפרגנים בפורומים. אינפורמיישל-קורקטיים: רואים טלויזיות באוטובוס תיירים במקום להביט בנוף. נושמים מזגן במכונית במקום להריח פריחה. מדרגים פרסומות אהובות. נאשיונאל-קורקטיים: תוקעים דגל בחלון המכונית וכשהוא עף. אז עף!

יום עצמאות שמח!

מאת: יוני   ·   קטגוריות: יוני בן שלום   ·   יש 2 תגובות, הוסף תגובה    

קודם כל, לידידי המודאגים מעודף עיסוקי בגראפומאניה וירטואלית. דעו שאני אכן יוצא לדרך בעוד כשלושה שבועות. הפוסטים האלה מתארים את ההכנות ומאפשרים תרגול ניהול הבלוג. למי ששואל מה זה הקישקוש הזה למעלה. אז זה סוג של הומאז', למורי ורבי סול סטיינברג המאייר האמריקני (כלומר שאול שטיינברג שהיגר לשם מרומניה, תגגלו קצת, עצלנים) שהיה זה שממנו למדתי, כי מאייר יכול להציב גם אג'נדה ואמירה חברתית ולא רק לקשט סיפורים של אחרים. אבל נעזוב, כי קטונתי. נזכרתי באיור שלו ב"ניו-יורקר" משנת 1976, בו צייר את העולם שמעבר לשדרה התשיעית במנהטן, בעיניהם של ניו יורקרים צרי אופקים. סטיינברג חידד את הגדרת הנכות המנטלית הנפוצה בכל מקום בעולם בעצם, שמהמקום בו אתה חי, העולם נראה לא יותר ממה שהאג'נדה האישית שלך מייצגת. ההבנה שלך, שגרת חייך, הפחדים, החלומות התרבות. זה חל עלינו כולנו ובטח עלי.

היום השקעתי כמה שעות בנסיון לתפוס קצת פרספקטיבה על מה שתכל'ס מחכה לי על הציר.

ישבתי שלוש וחצי שעות עם עומר כנעני. איש עם סבלנות שחבל לכם, עומר חזר לפני כשלושה שבועות ממסע מסאן-דייגו לאושואייה על אופנוע וביקשתי שיעביר אותי בתוך ים המידע והתובנות שלו אחרי כ 40 אלף ק"מ אותם רכב על חלק גדול מהציר המתוכנן שלי. ישבנו על מפות עם מרקר צהוב והערות שנכתבו בשולי הצירים (מזל שיש הרבה ים במפות, יש איפה לכתוב הערות). ניתן למצוא המון ספרים, בלוגים, אתרים ופורומים ברשת. אבל אין כמו לשבת עם אדם שעבר את הציר, ומסוגל לענות באופן נקודתי שוטף ומעמיק על מה שיכול לעניין אופנוען ישראלי בעל תרבות צרכים ויכולת דומה. וגם טרי טרי מהשטח. קיבלתי המון! תודה עומר.

מאת: יוני   ·   קטגוריות: יוני בן שלום   ·   יש 5 תגובות, הוסף תגובה