10 באוקטובר 2019 אדם שני עולה לצפון אמריקה
I NEVER SAID I'VE FINISHED
למי שזוכר, ב 2009- 2013 הקפתי את העולם על האופנוע שלי, מסע של ארבע וחצי שנים, ו200,000 ק״מ בערך, על פני כל היבשות למעט אנטרקטיקה
אני זוכר ושמח להזכיר (יוני):
2010 מאפריקה לאסיה
2010 אדם רוכב מיפן לסיביר
2010 אדם בדרך לקאזחסטן
2011 אדם בדרום אמריקה
2001 אדם בצפונה של דרום אמריקה
2011 אדם עובר מדרום למרכז אמריקה
2011 אדם עולה לכיוון סיאטל ארה״ב
2012 אדם בניו זילנד
2012 אדם באוז
2012 אדם במערב אוז
2012 בחזרה לאאוטבק
2014 אדם מקפל את המסע באוסטרליה
הטיול נגמר, ואחר כך חזרתי לארץ ללימודים ומשם ישר חזרה לעבודה, הפעם בדרום אמריקה… שמחתי לחזור לעבודה בשטח, לציוד הכבד, לעבודת צוות במקום נידח, עם תרבות שונה ובתור בונוס גם למדתי ספרדית. 3 שנים ראשונות בקולומביה חלפו מהר והיו כמה מהשנים היפות בחיי. למדתי המון, סגרתי את המינוס בבנק, מסוג המינוסים שטיול מסביב לעולם משאיר כמזכרת והתייצבתי כלכלית. הכול הלך בכיוון הנכון ואפילו מבקרים ישראליים על אופנועים או משאיות, עברו להגיד שלום ולשמחתי, גם נשארו לכמה ימים כדי לנוח ולהתארגן. מפגשים כאלו תמיד מילאו אותי באנרגיה, גם בגלל המפגש עם חברים חדשים וישנים, וגם בגלל הטיול שהם עושים, ההרפתקאה והאתגרים שהם עמדו בהם. בתור מארח היתה לי הזדמנות להחזיר קצת מטוב הלב שאני בעצמי קיבלתי לאורך המסע שלי וגם, הפכתי לחלק קטן מהטיול והכוונה של האורחים.
הסיפורים המעודכנים על "הדרך", נתנו לי להבין שעולם כמנהגו נוהג וחלק ממנהג זה, הוא השינוי הבלתי פוסק. אולי אין חדש תחת השמש, אבל אוכלוסיית העולם גדלה בקצב חסר תקדים. שינויי אקלים קיצוניים וטכנולוגיות חדשות שמחברות/מנתקות אנשים ותרבויות

כך, שמתוך אזור נוחות מרופד ביותר, התחלתי לחלום על הטיול הבא. הבוסים שלי עקצו אותי מדי פעם באמירות כגון ״אתה את הטיולים שלך כבר עשית… יחד עם זאת, עמוק בפנים הרגשתי שאני צריך קצת אוויר, קצת מרחב, קצת שקט מהעולם המודרני. ומתוך כך, נולד הרעיון לטיול הבא.
בבמסע שלי סביב העולם לא הצלחתי להגיע לאלסקה. כשהגעתי לסיאטל ומבואות קנדה, החורף כבר היה בעיצומו ועדיין נשארו לי בתכניות ניו–זילנד ואוסטרליה… ככה שהחלטתי להשאיר את החלק הזה של העולם לפעם אחרת.
אלסקה !!! הסיפורים של מיכל, תובל והילדים, החוויות של יוני ואבי פלדמן… הגיע הזמן לצאת לדרך, לראות הכול במו עיניי.
לעזוב עבודה ותפקיד עם אחריות זה ממש לא פשוט, אבל עם נחישות והתמדה מצאתי את עצמי יום אחד בגואטמלה, נפרד מחברי לעבודה, לוחץ יד ואומר תודה ורגע אחרי, כבר במורד המדרגות, ונוסע עם הג'יפ הביתה.
סיימתי 8 חודשים של עבודה בגואטמלה, הגעתי הביתה ובתוך זמן קצר כבר עמד האופנוע ארוז ומוכן.

זה ב.מ.וו. 2018 שקניתי בארה"ב באורגון ורכבתי עליו לגואטמלה בתקופה שעבדתי שם, ועם האופנוע הזה אני עולה עכשיו צפונה חזרה לטריטוריה ארצות הבריתית.
יצאתי לדרך לכיוון הגבול עם מקסיקו, עם חצי חיוך וחצי דאגה לצוות שלי שנשאר מאחור. אנשים נהדרים ואני מקווה שהכול יסתדר להם בהעדרי. היציאה מגואמלה–סיטי, שהיא עיר צפופה ופקוקה כמו כול עיר בירה ולוקח זמן להתרגל… האופנוע העמוס.. רכבתי ורכבתי. עם כל קילומטר אני מרגיש יותר חופשי ומאושר, היעד; הגבול עם מקסיקו.
למחרת חציתי את הגבול ועם ספרדית טובה הכול כל כך קל ומהר, ממש כמו לנסוע מעבר לפינה לקנות חלב.
מקסיקו גדולה ורשימה, מדינה מתועשת מאוד, עם מערכת כבישים רצינית ותרבות עשירה. לקח לי שבוע לחצות אותה מדרום לצפון לכיוון טקסס.מעבר הגבול ממקסיקו לתוך ארצות הברית תמיד לוקח לי חצי יום, עוצרים ושואלים אותי מליון שאלות, אני נשאר מחייך, עונה ובסוף נותנים לי להכנס .
רכבתי לתוך טקסס, הדבר הראשון שבלט לי היא הנהיגה סביבי אדיבה ומתחשבת, אנשים טובים. הרגשתי בבית.
השמש בסוף יולי, מכה בלהט רב ועל הכביש פה ושם חוצה נחש את הכביש ונעלם בשוליים. אתוס הקמפיג והבישול העצמי עדיין בתוקף בטיול הזה, כך שבכל ערב אני מחפש מקום לצד הדרך, מקים את האוהל והולך לישון.
כעבור כמה ימים הגעתי לפיניקס אריזונה – הבסיס הקדמי החדש שלי בדרום ארה"ב, תודות לזוג אוסטרלי שחי פה ומאמץ מטיילים.
קלייר וביואן אנשים מדהימים שבתוך רגע, נתנו לי חדר ומשהו לאכול..
בימים הבאים עבדתי קצת על האופנוע, טיפול, התקנת כמה דברים קטנים, והכנות לקראת השלב הבא– הרכיבה צפונה לקנדה ואלסקה.
אדם
מאת: יוני · קטגוריות: כללי · יש 2 תגובות, הוסף תגובה