I NEVER SAID I'VE FINISHED 

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש 2 תגובות, הוסף תגובה    

רכיבה במערב ארה״ב והפארקים הגדולים

לפני  הכניסה מקנדה לארה"ב, ביקרתי באי וונקובר, לקחתי מעבורת מקנדה לעיר ויקטוריה, עיר יפה מאוד וגם מאוד תיירותית. המון תיירים מאסיה. סיבוב קצר בויקטוריה ורכבתי צפונה לתוך האי. הכל שליו כאן כאילו גן עדן. הנתיב צפונה עבר דרך יערות, אגמים, ישובים קטנים וציוריים. תנועה די דלילה של מכוניות (הרבה אופנועי ארלי) ואנשים מאוד חברותיים. הכוונה היתה להגיע לישוב הצפוני ביותר באי Port Hardy אך כשהגעתי ל-Courtenay הרגשתי שספגתי מספיק מהאי וחזרתי לעיר ויקטוריה כדי לעלות למעבורת לפורט אנגלס שבארה"ב (סה"כ שהיתי באי 6 ימים). ההגעה למעבורת היתה מושלמת. קנית כרטיס עליה, שחרור מכס ובדיקת דרכונים שערכה לא יותר מחמש דקות ועוד המתנה של חצי שעה עד לעליה למעבורת. פה פגשתי את Zachair רוכב קנדי שגם מתכנן להגיע לאושיה, אך לוח הזמנים והמסלול שלו שונים לגמרי משלי. החלפנו חווית וטיפים על מקומות שאנחנו צפויים לעבור בהם, החלפנו מספרי טלפון בתקווה להפגש שוב איפה שהוא והמשכנו כל אחד לדרכו.

ארה"ב קיבלה אותי עם כביש 101 היפהפה. כביש מפותל העובר בתוך שמורות טבע, אגמים בכל פניה וחופיו המקסימים של האוקינוס הפסיפי ממערב. נופים מרהיבים מזג אויר נוח, אין עוד מה לבקש יותר. עצרתי המון למנוחות ולסתם התבוננות בטבע, כיף אדיר. גם השינה בכמה אתרי קמפינג יש להגיד – היו חוייה וחלק מהמסע.

הגעתי ל–San Refal לבת דודה שלי שחיה פה. כיף גדול ולפגוש ולהיות עם משפחה, נותן אנרגיות עצומות להמשך. פה גם אכניס את האופנוע לטיפול גדול ואבקר חבר ותיק ב-Palo Alto ואמשיך לפארק ילוסטון.

קבעתי טיפול במוסך BMW בסן פרנסיסקו לעוד 3 ימים ועד אז התענגתי עם בת דודתי (אדווה) מנוחה,רחצה,טיולים באיזור והרבה שיחות וסיפורים על המשפחות בארץ, מצד אחד השיחות האלה מחזקות את הקשר ביננו ומצד שני מחזקות אצלי את הגעגוע.

בשעה 9 בבוקר התיצבתי במוסך. קבלת פנים מחבקת, נתתי הסבר קצר על מה שחשבתי שרצוי לבדוק והאופנוע על הליפט, יצאתי לשוטט קצת בעיר. קפה וחזרה למוסך לחדר ההמתנה, לאחר זמן קצר, הודיעו לי שהאופנוע מוכן. ביצעו בדיקה כוללת, הסבירו לי בפרטי פרטים את תוצאות הבדיקה. ביצעו את כל בקשותיי לשביעות רצוני והאופנוע מוכן להמשך הדרך. שרות מקצועי ויחס נפלא והמחיר הוגן. יצאתי מבסוט לעופר וטלי ב– Palo Alto אזור נפלא. הכוונה הייתה לשהות אצלם יומיים אך מאחר שהיה כיף אדיר במחיצתם נשארתי יום נוסף. מאחר שהם מטיילים המון קיבלתי מהם המלצות להמשך הדרך ואכן שיניתי במקצת את המסלול.

שמח וטוב לבב יצאתי מפאלו אלטו לכיוון יוסמיטי פארק. 3 שעות רכיבה, כמעט ללא עצירה. פשוט היה כיף לרכב אחרי 6 ימים מנוחה. התמקמתי בחניון לילה ממש בפתחו של הפארק, כדי שלמחרת אשהה בו כל היום, אין מה להגיד, מרשים ביותר. כל הצוקים הענקיים והמפלים.

הדרך החוצה את הפארק תענוג, בסוף היום שוב התמקמתי בחניון לילה בגובה 2800 מטר היה קר בלילה. ב-2 בבוקר נראו סימני קרח על האופנוע. הצלחתי לישון בנחת אפשר לומר… למרות הקור. עכשיו הכיוון לפארק ילוסטון, מרחק של כ-1300 ק"מ. כ- 4 ימי רכיבה שהמשמעותיות ביותר עבורי היו בנוודה, נוף מדברי אין סופי ממש כלבבי. באיידהו לעומת זאת, ישנם יותר ויותר שטחי חקלאות ומרעה בקר. מזג האויר הנוח איפשר לי לישון בחניוני לילה שהאחרון בניהם היה ממש לפני הכניסה לפארק ילוסטון. תחזית מזג האויר אומרת שבעוד יומיים צפוייה ירידה משמעותית בטמפרטורות וגשם מקומי. אז ממש הצלחתי להגיע בזמן. לפי התוכנית ובדיקה מוקדמת של תחזית מזג האויר, (אמצע ספטמבר עכשיו).

ילוסטון ענקית. לאחר התייעצות במרכז המבקרים, קבעתי לי מסלול של 8 שעות (רכיבה, מנוחה, צילומים וכו') אין מה להגיד ילוסטון מהממת. אין הרבה מבקרים – זה אחרי סוף שבוע והכל ברוגע, נהניתי מעצם הרכיבה בתוך הפארק והעצירות להתבוננות בנופים.

זהו, התחלתי להדרים כשהיעד הבא הפארק הלאומי ארצ'ס (פארק הקשתות) בחרתי את כביש מס.191 שעובר גם דרך הקניון האדום ושוב; גם הדרך וגם הקניון האדום מהממים. ככל שמדרימים מזג האויר הופך חם יותר וגם הרוחות מתגברות וגם הנוף מסביב נפתח. בבוקר מוקדם הגעתי לארצ'ס עוד לפני הכניסה נפלטה לי לתוך הקסדה צעקה וואוו ….

באמת תופעת טבע מדהימה ויחודית הסתובבתי פה כל היום ולא פסחתי על שום אטרקציה נפלא,נפלא,נפלא…..ירדתי למואב, עיירה קטנה וחמודה ותיירותית מאוד, בתקווה למצוא מקום לישון (למרות שיקר פה יחסית) ואכן 4 מוטלים שעברתי דרכם מלאים עד שהגעתי לאחד פנוי והמחיר היה בשמיים. לא הסכמתי לשלם. האישה במקום עזרה לי וצלצלה לחברתה במוטל זול בהרבה, לברר עם יש חדר פנוי. לפי החיוך הבנתי שכן. הודתי לה מקרב לב. בערב יצאתי לטיול קצר בעיר (Main st.) שהיתה מלאה בתיירים שרובם אמריקיים. מסעדה איטלקית וסיימתי עוד יום נפלא. בבוקר רכבתי קצת חזרה צפונה ל– Dead Horse Point הקניון הענק שבו עובר נהר הקולורדו מרשים מאוד, בכלל לתאר את כל הנופים פה במילים, זה לא מספיק. צריך לראות ואני משתדל לצלם כמה שיות. מאוד נהנה כאן בארה"ב.

הפנים עכשיו לגרנד קניון ולעוד פארקים בסביבה הקרובה וכבר מתחיל לחשוב על הפגישה עם שחף (בני) וניצן זוגתו במקסיקו באמצע אוקטובר. שחף התחיל איתי את המסע הזה לפני כ-5 חודשים (טיילנו יחד שבוע ביוון ובולגריה)

 

בדרכי דרומה באחת מתחנות הדלק, פגשתי ברוכב אמריקאי שהתעניין לפשר מס. הרישוי של האופנוע שלי. כששמע שאני מישראל. הוא מאוד התעניין איך הגעתי עד לכאן. לאחר שיחה קצרה הבחור הציע לי לבוא איתו ולבקר באחד מאתרי המורשת של האינדיאנים Navajo National Momument שנמצא 20 דקות רכיבה ושם גם הוא ממוקם בחניון לילה עם אוהלו. מיד הסכמתי (אינטואיציה), המקום נראה מהמם. בתוך קניון ענק ישנן מעין חצאי מובלעת ענקיים בסלע ושם בנו את ביתם. במקרה היה שם סיור מודרך לקבוצת מטיילים, כמובן שהצטרפנו. היה מרתק לשמוע היסטוריה. החלטתי שגם אני אשן פה הלילה. התמקמתי סמוך לאדריאן (זהו שמו של הבחור) ואז הזמין הוא אותי לתה עשבים אינדיאני והתפתחה שיחה ארוכה על המסע שלי, על חייו שלו, התעניין במיוחד על מה שקורה בישראל ועל עוד אלף ואחד דברים. אדריאן הציע לי מקומות לבקר על ציר ההתקדמות שלי. היה כיף לשנינו במיוחד לאחר כמה כוסיות ויסקי ששתינו... בבוקר נפרדנו עם חיבוק חם (אדריאן נישאר יום נוסף במקום עדיין לא החליט לאן פניו מועדות).

עוד יום של רכיבה והגעתי ל–Bryce Canyon ול–Zion National Prak שעליו כמעט וויתרתי ואדריאן המליץ שלא. ואכן צדק. הכביש המפותל שעובר בתוך כל הצוקים העניק לי כיף של רכיבה. כל כך יפה בכל האתרים שביקרתי עד כה ואני חושב; איזה יופי לאנשים שגרים פה. המרחקים די גדולים מאתר לאתר ובזמן הרכיבה אני חושב על הכל על המקומות שכבר הייתי לפני חודשיים, שלושה, ארבעה. משחזר אירועים שקרו לי, אנשים שפגשתי ומה לא וגם על מה שיהיה בהמשך הדרך וכמובן המון גם על הבית. ביקרתי ב-Grand Canyon גם בנקודה הצפונית וגם בדרומית.

שתיהן תופעות טבע יחודיות. הדרומי הרבה יותר עוצמתי – אין דברים כאלה. בדרך בין הצפוני לדרומי ישנתי במוטל ב–Marble Canyon מדהים המוטל היה ממוקם למרגלות הצוקים האדומים ישבתי שם שעה ארוכה עד השקיעה רק לתבוננות ולהקשיב לשקט. כמעט ואין פה נפש חיה, השינה ערבה עליי בלילה.

זהו עוד כמה ימים מקסיקו.

בארה"ב רכבתי במדינות וושינגטון, אורגון, קליפרניה, נוודה, אידהו, ויומינג, יוטה ואריזונה. כיף של רכיבות. כבישים נהדרים והנופים בדרך מהממים. לרוב בחרתי בכבישים לא מהירים, מצאתי את עצמי לא פעם מאט את קצב הנסיעה (בדרך כלל לקראת סיום יום הרכיבה) כאילו לא רוצה שיגמר. ישנתי בחניוני לילה בעיקר כשמזג האויר איפשר. האנשים פה בארה"ב מאוד מנומסים ואדיבים מברכים אותך לשלום וזה… כאילו שומרים מרחק לא רוצים יותר מזה. פגשתי מעט מאוד אנשים (אמריקאים) איתם החלפתי יותר מכמה משפטים. ההפך הגמור מארצות אסיה.

כ-38,000 ק"מ מתחילת המסע ועדיין קם בחשק כל בוקר להמשיך לרכב. האמת אני מרגיש הכי נוח ושליו כשאני נמצא ברכיבה. רק שימשיך כך.

עוד טיפה מארה"ב לפני מקסיקו ביקור בעיירה Tombstone, עיירה קטנה בסגנון המערב הפרוע וב–Sierra Vista ומשם אחצה למקסיקו ל–Agua Prieta. המתח וההתרגשות מורגשים כבר עכשיו. צריך לשנות גישה ב-180 מעלות לכל נושא הבטיחות והביטחון סיגנון חיים אחר לגמרי.

ובעיקר ההתרגשות לקראת הפגישה עם שחף בעוד שבועיים לערך.

שנה טובה חברים.

————————————————-

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לשמואל שוקר

—————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!