28 באוגוסט 2019 שמולה מקיף את כדור הארץ ברכיבה
ההגעה לנקודה הצפונית באמריקות
הליך ההעברה של האופנוע מסיאול לוונקובר עבר די חלק, יותר ממה שיכולתי לדמיין ,Wendy הבחורה שטיפלה במנהלות ההעברה פשוט תיקתקה הכל ללא בלבולי מוח, ביום האחרון לשהותי בדרום קוריאה, נפגשנו ושוחחנו ארוכות, אישה נפלאה.
הנחיתה בוונקובר היתה מלאת רגשות, התלהבות, שימחה, מתח ומה לא.
תכניתי להעביר את האופנוע טיפול לאופנוע במוסך BMW בונקובר לא צלחה עקב עומס, יכלו לקבל אותי לטיפול רק בעוד שבועיים אז נאלצתי לקנות מסנני אויר ושמן ובעזרתו של רוכב מאוד נחמד שהיה במקום ביצעתי את הטיפול במוסך אופנועים אחר וגם החלפתי סט צמיגים, בדיקת רפידות והכל טוב, לא נורא רק איפוס מחשב האופנוע לא בוצע.
4 ימים ביליתי בוונקובר עם בני דודי ברכה ומיכאל, היה כיף גדול לכולנו. לקחו אותי למיני מקומות בוונקובר ומחוצה לה. בילינו ביחד ודיברנו המון, משפחה. יש מצב שאכנס לבקר אותם שוב בדרך דרומה.
יום לפני שעזבתי את וונקובר לקראת המסע לפרודו-ביי, המתח וההתרגשות הורגשו. הדרך המחכה ארוכה והמון היה בלתי ידוע. אני כבר בדרך יומיים, לא מכסה מרחקים גדולים ממש, לוקח את הזמן לאט לאט, מתישהו אגביר את הקצב. חונה עכשיו בחניוני לילה ומקווה בעיקר שמזג האויר יהיה טוב.
8 ימים כבר רוכב בבריטיש קולומביה ויוקון הטריטוריות הענקיות והריקות מאדם שבמזרח קנדה על Alaska Hwy דרך מהממת ביופייה; אגמים, הרים, יערות, דרכים מפותלות ומזג האויר עד עכשיו לא רע – למעט גשם קל פה ושם. משתדל לישון באתרי קמפינג עד כמה שמזג האויר מאפשר (מוטלים די יקרים בחלק זה של העולם – ככל שהמקום רחוק ונטוש יותר, המחירים עולים…) מחרתיים אכנס לאלסקה, המתח עולה לקראת Dalton Hwy .
אתמול פגשתי שני חבר׳ה ישראלים החיים בטורונטו ומטיילים באלסקה וחזרה לטורונטו, החבר׳ה ישבו לקפה בקמפינג בו שהיתי באותו יום. זיהיתי שהם רוכבים וניגשתי לדבר איתם כמובן באנגלית – רוכבים גם על 1200 GS -ואז הגיעה השאלה מאיין אתם ״מ-Israel״ הם ענו ״אז בואו נדבר בעברית״ עניתי. דיברנו שעה ארוכה שאלו הרבה על המסע שלי היה כיף גדול נכנס בי אדרנלין שהרבה זמן לא הרגשתי ככה. הם השביעו אותי שכשאני מגיע הביתה אני שולח להם הודעה. נפרדנו וברכנו זה את זה לשלום (הם ירדו דרומה).
את אלה (Ella) בחורה מאיטליה שגרה במקסיקו ויצאה למסע לפרודו–ביי רוכבת על 1200GS, פגשתי במוטל. דיברנו וכל אחד רצה לשמוע את סיפור המסע של השני, הסכמנו שנרכב יחד לפרודו ביי וחזרה ושבטח ניפגש שוב. יומיים לאחר מכן נפגשו ללא תיכנון בשלט Welcome to Alaska, כמובן צילמנו כמה צילומים
לתיעוד מעבר הגבול וקבענו שנתאם כשנגיע ל-Fairbanks ושוב נפרדנו. בנתיים אלה פגשה את אלכס בחור מבלארוס החי בארה"ב. כולנו התאחדנו ויצאנו יחד מ– Fairbanks צפונה מלאי מוטיבצייה.
התרגשות גדולה היתה כשהגעו לשלט Welcom to the Dalton Hwy ושוב כמובן הפסקה לצורך תמונות לתיעוד.
עד ל-Coldfoot (בערך אמצע הדרך בין פיירבנקס לפרודו ביי) מזג האויר היה יחסית נוח, בקולד פוט תידלקנו והלכנו לישון בישוב הקרוב – Wiseman , שם פגשנו את קלץ תושב המקום. איש מיוחד הגר בחבל ארץ מיוחדת. היה נחמד מאוד.
שם בחלקת האלוהים הזאת פגשנו רוכבים אחרים וכל אחד וסיפורו המרתק. למחרת בבוקר אחרי הפנקקים שהכין לנו קלץ יצאנו לחצי השני של הדרך וכבר אחרי שעתיים התחיל גשם (לא חזק) אך לא הפסיק עד שהגענו לפרודו ביי הפסקות אין רק רכיבה עד שמגיעים ,7 שעות של רכיבה למחרת רכבנו את המשך הדלאלטון, הרכיבה עצמה לא היתה קשה במיוחד מבחינת עבירות והגענו למלון בפרודו ביי קפואים ורטובים עד לשד עצמותינו. מקלחת חמה, יבוש הבגדים במייבש, מרק חם וחזרתי לעצמי. ההרגשה היתה נפלאה, התרוממות רוח ממש.
בבוקר הגעתי לצילומים ליד הקיר המדבקות המפורסם בדד-הורס וקדימה יצאתי לדרך חזרה דרומה. היום בתחזית: אין גשם. ואכן לא ירד גשם – אך כנראה בגלל שלא ירד – הבוץ החרסיתי המצפה את הדרך שהותז לרדיאטורים לא נשטף, התייבש והתקשה ומציפוי הרדיאטור בחרסית האוטמת הביא את המנוע להתחמם והיינו צריכים לעצור כל שעה לערך ולנקות את הרדיאטורים במים, מזל שהמקום שופע נחלים קטנים או סתם שלוליות. בסופו של דבר הגענו חזרה ל– Wiseman לאותו מארח. קלץ הדליק מדורה שתינו קצת ולישון.
הדרך חזרה דרומה כבר היתה יותר קלה מנטלית וגם מזג האויר היה טוב. מ– Fairbanks ירדנו דרומה בכביש מספר 3 ופנינו ל–Denali Hwy דרך מומלצת מאוד. כביש עם נופים מדהימים. דרך Paxson המשכנו להדרים עד לכביש מס. 10 עד ל–McCarthy וחזרה McCarthy היא עיירת כורים עתיקה היה שווה לראות. המשכנו ל–Anchorage עד Homer העירה הדרומית בחצי האי. פנינו עכשיו לעיירה Dawson City וכמובן דרך Top of the world Hwy גם הדרך וגם העירה בסגנון המערב הפרוע שרחובות בה אינם סלולים.
בדוסון פגשתי את גל, בחור ישראלי שקנה אופנוע בקנדה ונמצא בדרכו לפרודו ביי עם עוד 3 רוכבים. גם הוא מתכנן לרכוב את כל הדרך לאוושיה. החלפנו חוויות ובטח ניפגש שוב איפהשהו.
פה כבר הבנתי שאלה ממהרת הביתה למקסיקו. נגמר לה הזמן. אז בישוב –Tok נפרדנו. הבטחתי ליצור איתה קשר כשאגיע למקסיקו, היא גרה ב–Tulum. אני ואלכס המשכנו לפארקים הלאומיים Jasper ו–Banff ברוקיס הקנדים למרות יומיים של מזג אויר גשום מעט וקר המשכנו. התחזית לימים הבאים מזג אויר טוב וכך היה. אך כשהגענו לעיירה הקטנה והציורית במיוחד Jasper מזג האויר השתנה שוב לרעה. בדיקה קצרה להמשך והתחזית לא בישרה טובות, הספקנו לבקר ב-Medicine Lake אך שוב מזג האויר הכריע. קיבלתי החלטה שאין טעם לטייל בשמורות במזג אויר כזה נפרדתי מאלכס ושמתי פעמיי לכביש מס. 1 לוונקובר. למזג אויר חמים יותר. שם אבקר שוב את בני דודי וגם גיחה לאי וונקובר.
רכבתי סה״כ חודש ימים בקנדה ואלסקה. כשהשיא הוא כמובן הגעה לפרודו–ביי, שהיא הנקודה הצפונית בעולם אליה ניתן להגיע בנסיעה רצופה על דרך סלולה. תחושת הסיפוק מורגשת וגם ההתרגשות למעבר לארה"ב. (חוץ מהמטבע, כמעט ואין הבדל בין שתי המדינות. לדעתי גם בין האנשים) הכבישים המפותלים, הנופים המרהיבים, האנשים מסבירי הפנים, השאירו בי את חותמם.
החברותה של אלה ואלכס היתה מעולה, לקחתי פסק זמן מלקבל החלטות. הם החליטו איפה נישן מתי ולאן ניסע (כמובן שהסכמתי לכל ההחלטות )… הלינה יחד באתרי הקמפינג, ארוחות הערב בשטח ליד מדורה, בהחלט השאירו בי זיכרונות נעימים.
4 חודשים כבר עברו מאז יצאתי לדרך ומדי פעם עולים בי ניצוצות של געגועים הביתה. יותר ויותר מחשבות על המשפחה. מזל שיש וואטס–אפ – מדברים המון.
זהו, ארה"ב של אמריקה מחכה.
——————————————————
כל הזכויות C לסיפור ולתמונות שמורות לשמולה שוקר
—————————————————–
מאת: יוני · קטגוריות: כללי · יש תגובה אחת, הוסף תגובה