28 באוקטובר 2018 דייויד עושה את דרך המשי
"על האופנוע מזרחה"- מסע אל דרך המשי 2018
24 במאי ·
חלום של שנים, על האופנוע אל דרך המשי, יצא לדרכו הבוקר עם העמסת האופנוע על המעבורת ליוון.
הסתיים שלב ההכנות שלי ושל עמיתי למסע
הרבה מחשבה השקעתי בשיפורים והתאמת הכלי למסע. על המלאכה ניצח יחד איתי חברי הטוב, מכונאי עילוי ובעל ידע מדהים
Erez Mualem תודה ענקית ארז על הסבלנות הרבה והנכונות הבלתי מתפשרת גם בדקה ה 90 אמש.
חייב תודה גדולה לרעייתי, על התמיכה בהגשמת החלום עם כל הכרוך בכך.
בתחילת שבוע הבא אחבור לאופנוע ביוון והמסע יצא לדרכו עם שני עמיתי.
חלומות נועדו להגשמה.
6 ביוני ·
המסע יצא לדרך.
יוון, אתונה, נועלים צמיגים חדשים לאופנוע של רוני ולשלי, משלימים ציוד ב touratech ויוצאים בערב לגמוע 180 ק"מ צפונה לקמפינג נחמד.
יש חברים חדשים באתונה, סייעו רבות.
מאחר והחלטנו לוותר על טורקיה (אני איתם גמרתי 😀) שמנו פעמינו לבורגס בולגריה. מועד יציאת המעבורת הכריח אותנו לגמוע את כל המרחק ביומיים וחצי. אז נותנים 500 ק"מ ביום, מקמפנגים בדרך ועומדים בלו"ז.
המעבורת מבורגס לבטומי, גיאורגיה הינה חוייה אנתרופולוגית. נהגי משאיות טובי לב, מדברים עם כולם בעיניים, באנגלית רק עם מוריץ, שותפנו לתא, רוכב צעיר מאוסטריה שהצטרף אלינו לגסטהאוז בבטומי. על חוויות ההתכלבות בגסטהאוזים אפשר לכתוב המון, בבורגאס מקום הזוי ומטונף, 8 בחדר אבל נרדמים, בבטומי 10 בחדר מעורב, תור ומארבים לשרותים, בקיצור לא מבין מה מחפשים שם טובי בנינו ובנותינו.
בירוקרטיה בירידה מהמעבורת אך עם סבלנות של טיול הכל מתגמד.
יציאה לבטומי לעבר mestia בהרים, הדרך כבר פחות טובה ואת הלילה העברנו בגסטהאוז חמוד, שלושתנו בחדר, זוג מבוגרים מארחים, אף מילה משותפת אבל הכל זורם עם וודקה ביתית 200%.
עוד מעט יוצאים לדרך לבא Mestia וממנה אל Ushguli.
8 ביוני ·
From Mestia to Udhguli
"גיאורגיה עילית"
אני אוהב את גיאורגיה, ארץ רבת ניגודים, שרידי קומוניזם סובייטי אל מול קידמה מערבית, עולם הולך ונעלם של חקלאות ביתית, ייצור עצמי, כמעט אוטארקי, אל מול מוצרי המערב ותרבות השפע. אנשים נעימים, רבים קשיי יום, אוכל טעים ובעיקר, טבע, נופים, ירוק עד, מים בשפע בכל פינה.
אחד משכיות החמדה של גיאורגיה הם mestia ו ushguli.
יצאנו מביתם של מאריחנו הקשישים וטיפסנו כ 100 ק"מ בכביש מפותל, מעלינו הפסגות המושלגות ולצידנו נהר שופע זרימה. דרך מפנקת הן לעין והן למצערת.
במסטיה נפלנו על המסעדה הכי גרועה בעיר, כלום לא היה בה טוב.
טכסנו עצה והחלטנו שנצא לאושגולי למרות שכבר שעת אחה"צ.
דרך מפתיעה וטריקית
. Doron Bornstein היה עם חבריו לפני כשבועיים במקום וספר כי וויתרו על הקטע מחשש להרבה בוץ, שטח לא קל ועוד
החלטנו לא לוותר, החלטה נכונה, ומחירה, שטח קשה, בוץ טובעני ועבודה קשה, ushguli על שלל מגדליה, בגובה מתקרב ל 3000 מטר שווה זאת.
חיפוש בוצי אחר מקום לינה ונפלנו על גסטהאוז סבבה, זוג שוויצרים נחמדים, ועוד שוויצרים שהצלחנו לתקן להם את הפרימוס והפכנו ליקירי האומה.
כל הלילה גשם אמור היה להפוך את הדרך חזרה לגרועה עוד יותר אבל דווקא חזרה הרכיבה זרמה, למעט אילתור של שני ברגים שעפו לקטמ 690 של גיא. המכונה הזאת משחררת ברגים ללא רחמים, לא חיזקת, איבדת.
בחזרה למסטיה, תדלוק, שטיפה לאופנועים ולנו שמכוסים בבוץ, מסעדה אחרת, מעולה והופ יורדים מטה ואיך לא, חוזרים לזקנים הטובים והמוכרים.
עדיין אור ועם לקחי הברגים שאבדו עושים טיפול לאופנועים.
הבוקר יצאנו לטביליסי, דרך ארוכה, חלקה יפה וחלקה פחות, גשם שוטף ברבע האחרון והתמקמות בהוסטל ממש בצנטרום של הפיילה.
התארגנות, כביסה, סיור קצר בעיר ואחכ נשנושים ופגישה מרגשת עם Daniel Fefer ואביטל שנמצאים בעיר, עולם קטן.
אני מת על Suzuki. 😁
10 ביוני ·
מטיביליסי היפה אל רכס הקווקז בואך רוסיה.
טביליסי הפתיעה אותי לטובה, ציפיתי לעיר עם מראה קומוניסטי ישן, ומצאתי עיר מרתקת, ישן מחודש, הרבה אותנטיות שנשמרה, מבנים יפים ועיר עתיקה עם שלל סמטאות.
ייצוג לכל הדתות כולל זו שלנו, אם כי האוכלוסייה היהודית בעיר הידלדלה מאד. אזור מוסלמי עם מסגד אחד והרבה חמאמים. נהר לאורכה של העיר, גשרים וותיקים וחדשים, כולל גשר השלום שנבנה לאחר סיום הפלישה הרוסית האחרונה לפני כ 10 שנים.
לקחנו סיור מודרך בעיר, כזה שנקרא free tour guide
היה מוצלח וממצה.
אהבתי את גשר מנעולי האהבה ברובע המוסלמי, על 90% מהמנעולים כתובים שמות בערבית, רובם איראנים שמציפים את העיר.
הלינה היתה בגסטהאוז ממש במרכז העיר, חנייה סבירה לאופנועים ובכלל העיר משדרת בטחון אישי ואוירה נעימה. בהחלט מקום לחזור אליו, יש משהי שאני חייב לה 😃
הבוקר גיא החליט להשאר בעיר יום נוסף, רוני ואני הצפנו לכיוון הגבול הרוסי.
גם אפליקציות תחזית מזג האוויר למיניהן לא הזהירונו מפני הקור העז והרוח המטלטלת שציפו לנו עת טפסנו במעלה רכס הקווקז.
ב Gudauri, אתר סקי שנראה דומה מאד לאלפים השוויצרים, ממש קפאנו וכל זאת בגובה המתקרב ל 2500 מטר.
גשם מוטח על המשקף בשל הרוח העזה, כביש חלקלק והנהגים הגיאורגים, מתכון המצריך ריכוז רב ומשנה זהירות.
Stepantsminda
היא העיירה האחרונה לפני מעבר הגבול, עצרנו במרכז הרחוב הראשי לרחרח באשר לאוכל ולינה, רוכב טורקי מאנטליה, פנה אלינו, אחרי דקותיים אכלנו יחד צהריים מאוחרים והצטרפנו אליו לגסטהאוז מקסים על צלע ההר עם נוף מהסרטים.
הטורקי רוכב על Yamaha wr250r עשה את הפמיר, כל הסטאניות ועוד, תרם לנו טיפים למכביר.
מחר נצא אל הביורוקרטיה הרוסית במעבר הגבול ובהמשך נצפין עד לקו של חלקו העליון של הים הכספי.
אז נפנה ב 90 מעלות מזרחה לעבר קזחסטן.
13 ביוני ·
אמא רוסיה – פוטין חרשו
ממעבר הגבול ב kazbegi
אל גדות הוולגה Astrakhan
מעבר הגבול מ גיאורגיה לרוסיה ברכס הקווקז היה סביר, כשעתיים עד ליציאה. הגיל עושה כנראה את שלו, הסבלנות רבה יותר. הבדל עצום בין הפקידים בני הדור הצעיר, חביבים, מסייעים, תודעת שירות, למבוגרים המדושנים, חובשי כובעי הקסקט הענקיים, רק חושבים כיצד לא לעשות כלום ואולי אף סתם לעכב. יצאנו לעבר Vladikavkaz עיר חשובה בירת מחוז, פרופיל רקיע נמוך.
החלפנו כסף, החלפן שמע עברית ויצא מגדרו, קפה, פירות, ראו תמונה משותפת. צ'צ'ניה על צרותיה אינה מקום לעבור דרכו ואף לבלות לילה. נאלצנו לאגף מערבה מעט ויצאנו נשכרים.
אסם התבואה הרוסי מרהיב ביופיו ואיכותו. החיטה ירוקה כהה, גרעיניה דשנים ותפוחים, גובהה כשל שחקני ה NBA ואני מהמר על מאות רבות של ק"ג לדונם. השדות ענקיים ומעובדים בדייקנות, מרשים ומעורר מחשבות על אמא רוסיה המעצמה החקלאית בעידן של משבר מזון עולמי. לצידי הדרך חקלאים המוכרים פירות למיניהם, דודבנים, משמשים ועוד. שרידי הטכנולוגיה החקלאית הסובייטית מרתקים אותי, כלים ישנים לצד סניף ענק של John Dear. גשם דק מלווה אותנו מעת לעת הראות מערבה גרועה ותוכניתנו לחזות בהר הגבוה אלברוס נגנזת.
Pyatigorsk עיר לא גדולה, מלון פשוט וסערה הגיעה בדיוק כשכיסינו את האופנועים.
ELISTA היא יעדנו, טרם שנפנה מזרחה עמוק.
הנוף התחלף, עדיין שדות ענק, מאות אלפי דונמים מעובדים, כבר נקצרו, מזג האוויר שונה, חם יותר, צחיח, רוח חזקה.
יותר מכל דבר אחר, יש ברוסיה שוטרים. חמדנים, משלימי משכורות, סתם. בכל פינה תמצא אותם אורבים לקורבן הפוטנציאלי.
אליסטה לאחר הרכיבה הארוכה היתה מעניינת במיוחד. מקדש של בודהה שנחנך ב 2005, 90% מאוכלוסיה בעלת מראה קזחי, אני אוהב, חגיגות יומולדת לבודהה המקומי, חוויה מעניינת במרכ
ז העיר.
לילה במוטל אופנועים זול ומאכזב אך מקלחת חמה ומיטה נוחה הם הרי מותרות.
מסע עם הזמן מזרחה, שדות הקרב של מלחמת העולם השנייה, מדבר, מליחות , המון אנדרטאות. הרוסים לעולם לא ישכחו מלחמה זו, אני מסכים איתם , קראתי הרבה על המלחמה ודפי הספר חוזרים אלי ברכיבה המדברית עם רוח צד קשה מאד. מעט מאד ישובים קטנים לאורך הנתיב.
ביצות הוולגה קדמו להגעתנו ל Astrakhan נאות מדבר מוריקים, הפרות במים כג'מוסים.
הקרמלין המקומי בעיר, אנשים נחמדים, ומלון קטן וחדיש במחיר מגוחך שהסכים להכניס את האופנועים כמעט עד ללובי, יש כאן כנראה ים גנבים.
מחר אמורים לעבור את הגבול לקזחסטן ואז מתחיל מסע מדברי ארוך.
הוולגה נשפכת לים הכספי בדלתה מרשימה. אולי מחר בלילה נישן באוהל לחופו, מי היה מאמין, אני לא.
15 ביוני ·
bye bye Russia, welcome Kazakhstan
רצית קשה? קבלת בגדול!! 🙂
חודש אחד בשנה, באזור הביצות של הוולגה, האזור מתמלא ברחשים ויתושים, כמויות מטורפות.
בגבול הרוסי עיכבונו כשעה וחצי, טייסות טייסות תקפו אותנו בעודנו ממתינים. חבשתי את הקסדה, שמתי בנדנה, רוני עמד ועשה התעמלות ידיים.
זו היתה הפרידה מאמא רוסיה, הלו קזחסטן.
כ 45 ק"מ של דרך עפר, כולה מהמורות וחריצים, קבלה את פנינו. לחשוב על המשאיות הרבות שעוברות לנסוע במהירות שיא של 20 קמ"ש, לא יאמן.
ההמשך עד לתחנתנו בעיר Atyrau היתה רולטה רוסית, 300 ק"מ של דרך סלולה מלאה בבורות עמוקים, אבל ממש עמוקים, כאלה שבולעים מרכבה סימן 3 😉
הכי מסוכנים אלה הנהגים שבאים מולך, בורחים מבור ואתה על הכוונת.
אט אט הנוף הופך למדברי, מתחילים שדות הנפט הקטנים שילוונו לאורך כל הדרך.
ריח של דלג וגז באוויר, אם היו פולניות כאן היו מזעיקות ללא הפסק את טכנאי הגז לחפש את הדליפה.
התחושה היא שאתה רוכב ומתחתיך ים תת קרקעי של גז ונפט. לילה במלון קטן ופשוט, סיוע מרוכב מקומי בחנייה בטוחה של הכלים וצלילה לחלומות. רצית טיול קשה באמת? קבלת אותו היום ביג טיים.
המדבר הופך להיות קשוח ולא מתפשר, 450 ק"מ בטמפרטורה גבוהה, קטעי כביש נמסים למחצה, שממה אינסופית.
החל משעות הצהריים מתחילה רוח דרומית יוקדת, מייבשת, רכיבה מוטית, אתה נשען על הרוח, הקסדה מתמלאת במחשבות ואתה מייחל לסוף.
לא תהיתי עדיין על טיבה של קזחסטן, מקום לא ברור, הרבה פשטות וחיים בסיסיים, אל מול מכוניות מפוארות ועושר, סממנים של ארץ עתירת משאבים ומשטר מושחת משהו.
מחר נעבור אל אוזבקיסטן, סה"כ 800 ק"מ קזחים קשוחים.
20 ביוני ·
Uzbekistan
בעירי ברוכת השמש
חרב המשפט שלופה
חרב המשפט"
דמיונות הילדות אל מול היופי והמציאות.
בילדותי שירה של גאולה גיל אודות משפט האמיר, תמיד הסעיר את דמיוני.
בדרך המדברית הארוכה בטירוף, חמה ברמה לא אנושית, שרתי בקסדה את השיר עשרות פעמים, המילים צצו מעצמן והלחן, או הלחן…..
עברנו את הגבול לאוזבקיסטן, היינו צריכים להגיע בעוד 5 שנים, 85 ק"מ לפני הגבול בין קזחסטן לאוזבקיסטן נמצאים בבנייה. דרך עפר קשה ומאובקת, עליה עשרות משאיות וטרקטורים, מהווה אלטרנטיבה לא ראויה כלל.
נפרדנו מקזחסטן בתקווה לקצת אספלט סביר.
האם ישראלי צריך ויזה לאוזבקיסטן שאל אותי הפקיד האוזבקי בגבול, כמובן שלא, עניתי, או קי ענה ונתן אישורו.
קיווינו לרוגע קבלנו מדבר שממה, כביש גרוע שוב, חום מטורף ואין תחנת דלק אחת לאורך 350 ק"מ.
שוב השקעה אדירה בחיפושי נפט, מגדלי קידוח ענקיים הזכירו לי את ימי במרומי הריג עת עבדתי בחברת לפידות.
אצל רוני הדלק הופך לבעיה, עוצרים באמצע הכלום ומנסים לתדלק מהשקיות האוסטרליות, אחת פגומה אבל איכשהו מסתדרים.
בדרך עוברים עיר קטנה, חדשה לגמרי, נבנתה עבור עובדי חברת הגז הלאומית, מדהימה ביופייה ובסדר, אבל אף תחנת דלק, כולם על metan & propan.
בערבו של יום, לאחר שכל פתרונות התדלוק עברו במוחי מצאנו תחנה.
80 אוקטן זה לא סוג דלק, זו מוזיקה, ים צלילים לא מוכרים, אבל הDR650 הגבור שלי שותה הכל ונותן עבודה, פשוט אוהב את הבחור.
כאילו עיר, כאילו הוסטל, חיכינו לבעלת הבית עד 03:00, ישנו חצי לילה בחוץ עם תרנגולות וחתולים, לילה הכי הזוי עד כה.
השכמנו לתחילת האטרקציות, Khiva הראשונה, קטנה, קומפקטית, תיירותית וממוסחרת מאד, יפה. הוסטל מהטובים, אנשים מרתקים מכל העולם, היה כיף.
אבל בוכרה עבורי השיא, מקסימה, יפיפה, זה ממש הגשמת החלום עבורי ואחד משיאי המסע.
גם כאן הוסטל מטיילים נחמד, אוירה מיוחדת.
רובע יהודי, בית כנסת, אתרים מתקופת האמיר, התנהגתי יפה שמא האמיר גם את ראשי יסיר 😉
שוק מקומי ססגוני, מחפשים לרוני פקק לשלפוחית הדלק, קונים ככר לחם ענקית ומשלימים כלי עבודה שנשמטו בדרך.
הטילטולים הרבים עלולים לפרק כל דבר באופנוע, חיזוק ברגים תדיר יאריכו ימינו המשותפים.
מחר נצא ל סמרקנד, מצפים לנו נופים דומים, בהמשך לטשקנט, הצטיידות בויזות ואישורים ומשם ל טג'יקיסטן והרפתקאות הפמיר.
עם
Rony Shtainberg
הגבור ששורד אותי 🤣
22 ביוני ·
בירת היופי והחן – סמרקנד.
מוסף לשבת, או שקוראים או עוטפים דגים 😉
יש במסע מזרחה לאורך דרך המשי הדרגתיות. כך גם באשר למעבר מזרחה מ חיווה, לבוכרה ולסמרקנד. יופיה ועוצמתה של האחרונה פשוט חורגים מכל מה שהכרתי. עיר מודרנית יותר, מפותחת, אתרי התיירות הרבים מטופחים, אזרחיה מציפים את רחובותיה, תיירות מקומית, יופי אין קץ.
אתרי מורשת לסוגיה, משלל תקופות, מנהיגים ורודנים אשר הנציחו שלטונם בקברים מפוארים, פסלים אישיים, מסגדי ענק ובית כנסת מרגש.
יוסף, איתנו בתמונות, הינו הגבאי, הרב, השרת, מספר על קהילה מפוארת בעבר, כיום 250 יהודים, ילדיו בארץ, נכדיו בצהל והוא על אופניו בשכונה עם תעלות ביוב פתוחות. למה זה כ"כ מזכיר לי את מחנה הפליטים בלאטה.
יופיה הלילי של העיר על התאורה הממוקדת, מאפיל אף על זה שבאור.
שוק מרתק, חצי קילו שקדים לא מקולפים, פרצופים ודמויות שגירו את כפתור הצילום, לא התאפקתי.
הרבה תמונות לשבת מכל האתרים, שלל הארוחות וגם זו של קופסת סרדינים ולחם מקומי.
מחר לטשקנט.
עם
Rony Shtainberg
25 ביוני ·
פנייה חדה דרומה.
טשקנט שפרחה בתקופת אלכסנדר מוקדון נחרבה ברעידת אדמה קשה ב 1966.
ברית המועצות השקיעה מאמצי שיקום אדירים ובנתה עיר עם רחובות ענק ומוניומנטים בסגנון סובייטי.
שוני אדיר מחוויית ערי "דרך המשי" עד כה.
3 מליון תושבים, עיר אבודה משהו בין תקופות, לא התחברתי.
נתקענו ע"מ לקבל ויזה ל טג'יקיסטן, היום תקתקנו ומחר נפנה דרומה מלא לעבר דושנבה, בירת טג'יקיסטן.
3 ימים כאן, אכלנו, נחנו ותכננו את ההמשך ההררי ברכס הפמיר האגדי.
הצלחנו להחזיר אור קדמי לאופנוע של רוני, חשוב כי מחר לפנינו שתי מנהרות, לא תמיד מוארות.
27 ביוני ·
מאוזבקיסטן לטגיקיסטן
From Tashkent to Dushanbe
יומולדת שמח לרוני.
סדרתי לו מתנת יומולדת, 420 ק"מ כולל מעבר גבול.
יציאה מוקדמת מטשקנט לנוכח היום הארוך. עדיין 80 אוקטן, עד מעבר הגבול.
תסובב את האופנוע עם המספר לפנים, הנחיות השוטר בגבול, יש מצלמה קוראת מספרים אבל רק למספרי חזית, לא קוראת צבע אדום, הביאו טוש שחור לצבוע את המספרים, צד אחד גמרנו.
השני, הטג'יקי, איטי בטירוף, הכל בכתב יד, שאלתי אם יש בנק והחלפתי אצל הקצין במעבר, שער טוב, שוק שחור לא חוקי כאן 😉😃
מקרטעים החוצה, יש 95 אוקטן סוף סוף.
3 מנהרות כשמתחילים לטפס, אחת, "מנהרת השחרור" , נבנתה ע"י האיראנים, נקראת גם מנהרת המוות.
נעשה קריר, ההרים המדהימים מתחילים למלא את הנוף, שווייץ? פסגות מושלגות, רק איכות התשתיות מזכירה לך היכן אתה.
רכס הפמיר הענק, נגיעה ראשונה, דרך מהיפות שחוויתי, ספק אם הצילומים יעבירו את מלוא החווייה.
דושנבה אליה הגענו בדמדומים, עיר נחמדה, מודרנית.
ברמזור נהג שואל, מהיכן?
ישראל, שלום עליכם, שמע ישראל……. משום מה זה מחמם את הלב.
הוסטל עמוס אופנועים, אופניים, מטיילים חביבים, ישר העמיסו עלינו אבטיח קר, בירה ושלל סקרנות.
חוויית ההוסטלים מיוחדת מאד, חיובית בכל ההבטים, חברה, אנשים, טיפים להמשך.
ויזה לקירגיסטן, אישור לטייל בפמיר, טיפול לאופנועים, רשימת מטלות ליומיים הקרובים.
יום הולדת שמח
Rony Shtainberg
5 ביולי ·
From : Dushanbe Tajikistan To : Sary- Tash Kyrgyzstan
על גג העולם – The Pamir Highway
עם תחושה של סיפוק ענק ועצב מסויים, אני מבין ששיא המסע מאחורי.
רכס הפמיר, על יופיו האדיר ואתגרי הדרך שהציב בפנינו נצרב כחוויית חיים.
Green House Hostel בדושנבה הינו בית לכל היוצאים לחצות את הפמיר. את בוגרי ההוסטל פגשנו לכל אורך הדרך, אופניים אופנועים ורכבי שטח, סוג של ידידות לרגע עמוסה בהנאה המשותפת מהחווייה.
יצאנו לדרך ואחרי 200 ק"מ גילה רוני שאין ארנק. ניתוח האפשרויות, חזרנו 100 ק"מ לאחור ואכן הוא חיכה לנו בתחנת הדלק, לא נגעו בדבר, אנשים טובים.
הגסטהאוזים שבדרך הנם מקום לישון אך בעיקר ללקט אינפורמציה עדכנית אודות הדרך, האוכל מזין אך מסוכן, הריטואל הוא, אכלת, אכלת אותה, אימודיום וחוזר חלילה.
אחרי הלילה השני הצטרף אלינו יואכים, גרמני שרוכב על GS800 אדוונצר, מאז הוא איתנו, הבין שאת הבטחון הזה לא ימצא במקום אחר.
אפגניסטן מעבר לנהר לכל אורך הנתיב, אותי זה מטריף, מסקרן, מרגש, להיות כ"כ קרוב למקום הזה.
הבדל גדול בין הכפרים האפגנים הלא מפותחים לאלה הטג'יקים.
הרעלות השחורות נראות למרחוק.
הדלק השתפר מעט וצלצולי המנוע פחתו.
עמק הוואחאן, הכפרים שבדרך עד ל Langdan, מראות מדהימים.
ואז מתחיל הטיפוס, שטח אמיתי מאתגר, מייצב אותנו על 3000 מטר ליומיים, טוב לקראת הימים הבאים והמנעות ממחלת הגבהים.
מקומות שהיו יעד ללינה הפכו לנקודה בדרך וכך מצאנו עצמנו לוחצים חזק כמעט כל יום.
המשימה קשה, לא יורדים מ 3500מ' עברנו פיק אחד של 4300 מ' לרוני קצת כואב הראש, שותים ליטרים של מים, הגרמני? הוא רגיל לשפיצים.
היום האחרון הפתיע, עברנו את שיא המסע, 4655 מ'. למזלנו שם מזג האוויר איתנו, מחזה שמימי.
ה DR650 הגבור שלי לא מאכזב לרגע, מטפס כמו אריה, אף גמגום שום חלושס, נהנה כ"כ מהבחירה שלי וכל השיפורים שהכנסתי בו, אידאלי למסע הזה.
על טפשות משלמים, הפעם היא שלי אבל גם רוני שילם.
הגענו לתחנת המעבר הטג'יקית, התחיל שלג, גשם, קור, ברדק נוראי, רוכבת אופניים חצי גוססת מהגובה, קופאים, עומדים שעה בחוץ בהמתנה.
כ 15 ק"מ לתחנה בצד הקירגיזי, בוץ קשה, יואכים שובר מראה, מגיעים.
היום הרביעי ליולי, הוויזה שלכם נכנסת לתוקף רק בעוד 6 שעות, בחצות. מפקדים, מנהלים, כלום, יש לכם אוהל? תבנו מחוץ למתחם ותכנסו בחצות. קצת דבורים, ואנחנו 6 שעות בקרון פיקוד סובייטי שהוסב למועדון שומרים, תנור חימום על זבל בהמות, תה דלוח, תקשורת ללא אף מילה משותפת, סירחון נוראי שנכנס מתחת לעור.
אנשים טובים, הרבה רצון טוב ואנושיות.
יואכים שלא היה זקוק לוויזה יצא ל sary tash, הכין מקום גם עבורנו ושלח לנו הודעה דרך אחות של אחד השומרים שהיא גם בעלת הגסטהאוז.
הגשם והשלג הפסיקו לקראת חצות, יצאנו לדרך לאחר פרידה מרגשת, אין טיפת אור, שביל מלא מהמורות, כמעט אפס מעלות אבל בקצה מיטה סבירה, תה חם וקצת מנוחה, אחד הימים.
יום מנוחה רגוע, תכנונים להמשך, קצת קריאה ושקט.
איזה פמיר זה.
11 ביולי ·
M41 – "Pamir Highway" end of story.
אתמול השלמנו עד תום את M41, מ דושנבה טג'יקיסטן ועד לפני בישקק קירגיסטן.
הדרך הזאת טומנת בחובה הפתעות עד לק"מ האחרון. היומיים האחרונים היו הפכפכים ארוכים וחמים עם מזג אויר מתעתע.
אפליקציית הניווט Maps. Me שיגעה אותי, בכוח גררה אותנו לנתיב של 177 ק"מ בשטח, במזל נחלצתי מהנתיב לאחר כמעט 50 ק"מ.
קירגיסטן היא המון מים, אגמים, נהרות, סוסים חומים יפיפים, יורט בכל פינה בטבע ובעיקר אנשים, נחמדים, לעיתים התשוקה להכיר זרים תיחשב כהטרדה.
הרדארים המשטרתיים פרוסים בכמויות, כל עוד יואכים רכב בראש הטור הקפדנו על מהירות חוקית. נפרדנו בצהריים, 3 ק"מ לפני הפנייה ל גסטהאוז, אופס, תעצור.
נסעת 82 מותר 50, דבורים עם ובלי Google translate, אנחנו בדרך לRaha, הלו, מריה? יש לך אורח בשם דויד? כן כן, שני אופנועים, יאללה תסעו, זה ה גסטהאוז של אחותי הגדולה, ישראל חרשו.
אחותו, מריה, אשה מקסימה, פינקה אותנו ככל יכולתה, מקום פשוט, הרבה חום ואוכל מעולה.
אתמול טיפסנו שוב לשני פיקים, קבוצה ישראלית בג'יפים ודוגמנית חובבת שחייבת להצטלם על האופנוע
.
השנייה הכי יפה אחרי Erez Mualem שישבה על האופנוע שלי 😉🤣
אמריקנו ענק ראשון אחרי חודש בחנות נוחות, וואוו איזה תענוג.
מנהרה אחת ובסופה סופת ברד וגשם, ניסיון המתנה מתחת לגגון בכביש, עשינו פקק ועפנו לגשם.
נרטבתי עד תום, ידעתי שאחרי הירידה הארוכה יהיה חם ואתייבש.
הדרך משובשת מאד, מע"צ המקומי לוקח חריץ, מרחיב אותו למרובע או מלבן ישר צלעות ומעמיק, זה לקראת תיקון אי שם בשנה הבאה עומק לפחות 25 ס"מ, אין לך מספיק אויר בקדמי ונכנסת לבור, צביטה מובטחת, אני על 34 קדמי אחורי.
נהגים מקומיים מטורפים, אחד מהם קצת לפנינו מאבד שליטה ומסיים דרכו בתוך הנהר השוצף, שניים נחלצים ממה שנותר מהמכונית.
בישקק כאילו בירה, עיר מרכזית, שני שענים בכל העיר, נקרעה לי הרצועה.
המתנה קצרה ובדרך לעבור לאלמטי קזחסטן וסיביר צפונה.
17 ביולי ·
From Kyrgyzstan To Kazakhstan
From Almaty back home.
מחשב ניהול המסע פלט הודעה קצרה אך ברורה, אלמטי הינה נקודת הסיום במסע מזרחה.
יומיים של איסוף נתונים, מזג האוויר, מצב הדרכים, מחירי החזרה ממונגוליה ועוד רבים אחרים.
כל האינפורמציה ובעיקר מחירי הטיסות מאולאן בטור ומזג האוויר הסוער במונגוליה אשר גרם לשיטפונות קשים, הכריעו את הכף.
במהלך מהיר בחרתי באיגוף אנכי כפי שנהוג לומר במחוזותינו, שנינו נטוס ארצה.
מבישקק לאלמטי רכבתי כבר לבדי, נהניתי מאד מהרכיבה, הדרך לא מרהיבה אבל היתה נעימה מאד.
מעבר הגבול בצד הקזאחי היה נורא, בחור צעיר ולא סימפטי הכריח אותי לפרוק ולפרק את כל המטען, מצאתי את קופסת הבוקסות האבודה, חרקתי שיניים ועשיתי כדבר הריבון.
אלמטי קבלה את פני בפקק תנועה אדיר, דרך ראשית בשיפוץ, חום מטורף ואבק חודרני.
החלטתי להתפנק משהו, בחרתי במלון יפה, הסכימו להחנות את האופנוע במקום בטוח בחזיתו, מקלחת הגונה ראשונה ומנוחה לנפש.
מרגע שקבלתי את ההחלטה תקתקתי את הבירוקרטיה המקומית ובאותו יום הגענו למחסני חברת השילוח האווירי.
ריקון מיכל הדלק, ניתוק המצבר, הוצאת כל דבר דליק מהתיקים וידידי הנאמן עובר לידיו החסונות של מיכאיל, מנהל המתקן, נפגש בקרוב בממן בנתבג.
תחושת ריקנות מסוימת, הפרידה הכי קשה בטיול היתה מהאופנוע.
סיפוק עצום ואולי התחלה של עיכול והבנה של קורותי בתקופה האחרונה.
דרך המשי על האופנוע היתה חלום, מעתה היא מציאות, זיכרונות, תמונות, ריחות, חוויה הצרובה עמי לעד.
כמעט חודשיים
כ 10,000 ק"מ
מדבריות, נהרות, הרים עטופי שלג, כבישים מחוררים, דרכי עפר הרריות ומאתגרות, ערים, היסטוריה, רומנטיקה והמון נוף אנושי .
יש בי שמחה וסיפוק רב על שזכיתי לחלום ולממש, זכות גדולה.
אצא לדרכי הביתה, אל חיק משפחתי, אל אשתי האהובה, חברה טובה שתמכה בי בחלום, בהכנות ואף בדרך ככל שנזקקתי.
מצדיע ל DR650 2016 שלי, אלוף אמיתי, לא פישל ולו במעט, בכל עת ודרך, אפילו בגובה 4655 מטר.
תודה ל Erez Mualem אשר סייע, ייעץ בכל שלבי הכנת האופנוע, מקצוען אמיתי.
שמחתי לכתוב ולתעד ונהניתי מהתגובות הרבות, זה הוסיף להנאה.
בקרוב בארץ אבל לפחות בעת הקרובה לבי ומחשבותי במזרח.
נתראה בשבילים.
——————————————————————-
כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לדייוד זילברשטיין
——————————————————————
מאת: יוני · קטגוריות: כללי · לחץ כאן כדי להגיב ראשון!
