אפריקה באה לי טוב

הבלוג הזה מחזיק מעמד 7 שנים. מאז יצאתי למסע שלי לאמריקות. עוד בהיותי שם, חשבתי על המסע הבא. כשחזרתי בסוף 2009 תליתי על קירות הסטודיו שלי 3 מפות מישלן שכיסו את כל יבשת אפריקה והתחלתי לנעוץ סיכות במקומות שעניינו אותי ונסיתי לחברן בקווים. בתחילה תכננתי לצאת בתוך שנה לאפריקה, אך לחיים יש תכניות אחרות… החלטתי לשמור את הבלוג הזה חי לטובת קהל שוחרי אתגר כמוני, אוהדים וסקרנים. התחלתי לבלוש אחרי מידע על רוכבים ישראלים שיצאו או מתכוונים לצאת לרכיבות בדרכים לא שגרתיות בעולם. וכך, הודות להיענות נדיבה מצד אנשים שיצאו לממש חלום אינטימי ובהקרבה שאינה מובנת מאליה שיתפו, השקיעו זמן וכשרונות לחלוק את תובנותיהם ואישיותם הייחודית. בנוסף, בעבודה לא מעטה שהשקעתי, הבלוג הפך (לדעתי) לעוד תנ"ך של מידע על מקומות בעולם שנושאם תשתיות תיור רכוב ובכלל, כתוכן שמתמקד בתת קטגוריה של תת קטגוריה של תת תת תת קטגוריה בעלם האופנועים. בעיני זה הישג של ממש שמישהו בכלל יודע או מתעניין בכך. וכן, כבר עברנו את 4 מליון הכניסות, גם אם רובן נעשו על יד המעורבים.

במסעותי למדתי כמה תובנות ואולי החשובה שבהן מסתכמת במילה "פרגון". לאיש מאתנו לא זורחת שום שמש בחלקו התחתון של הגב. כולנו עוברים על נתיבים שעשו כבר מאות אלפים לפנינו. והיופי הוא גם לחלוק, גם להעריך וגם להודות על גורלנו הטוב.

עכשיו כשאני בשער היציאה למסע האפריקני שלי אני רוצה להזכיר כמה שהיו השראה בשבילי, בנוסף לידידי וורנר באוזנהארט הקנדי שהקיף  את העולם על אופנוע 4 פעמים ובגיל 74 לאחר יציאתו למסעו החמישי נפגע בתאונה (לא רצינית) בגואטמלה, שם החליט לרדת מאופנועים (ונתן במתנה את האופנוע שהיה ברשותו, לאדם שסייע לו להחלץ משם). ופרט לענקי תגליות ידועים כמו מאגלן, טסמן או ליוינגסטון ודומיהם, וגם פחות ידועים כמו ז'אן בארה הצרפתיה. אני מוקיר תודה לרוכבים הנהדרים שבתוכנו. החל באלן כץ שעלה את אפריקה עם אופנוע בשנות התשעים, חבורת ה"קמוקות" עם זיו קורן ויוסי אלוני. גבי בבלי, סיגל גבע, אילן מולכו, ג'וי בירן ועוד. בין ההרפתקנים הטריים ביותר שעל המידע שסיפקו אני בונה כמה תובנות למסע הנוכחי אוכל להזכיר את: אדם שני שבילה באפריקה שנים רבות וזיגזג את היבשת כולה רכוב על אופנוע. עודד ויטאליס שעלה רכוב ב-2013 סולו מקייפטאון לאדיס אבבה. רום בן אליהו שעשה מסע אפריקני בסגנון וקצב אחרים מהמקובל, ובוודאי אחינעם הראל המיוחדת. מסעה הנוכחי הוא שילוב נדיר בין פואטיקה לקשיחות ונחישות, גם היא משמשת לי השראה ומראה כיוון בזמן אמת. ואני בטוח כי יש עוד רבים שהחמצתי כאן.

מסלול: רבים שאלו מה התכניות מה המסלול: בגדול, אני ארכוב מאתיופיה דרומה עד לקייפטאון. הקצבתי לכך 3 חודשים, בכוונתי לעבור בקניה, טנזניה, רואנדה, אוגנדה, מלאווי, זמביה, בוצואנה, נמיביה וכמובן דרום אפריקה. גלי אהובת ליבי אמורה לפגוש אותי בבוצואנה כנראה בעיר מאון MAUN בירת שמורת דלתת האוקוונגו – נקבל החלטות משותפות על מסלולים ואופי ההמשך. לכן יתכן ומסעי באפריקה יתארך בחודש נוסף.

תקשורת: המסע יקבל חשיפה תקשורתית בכמה מקומות: כאן באתר הרפתקה. בפייבסבוק, באתר וואלה מדי זמן, במדור התיירות. שיחה שבועית עם אבי אתגר ביום שבת בצהריים בתכניתו המופלאה ברשת ב'. בנותי אילאיל, טל ותמר הן בקרות איכות התכנים שלי ועוזרות לי בניהול המערכתי ובשיתופים השונים.

זהו, אני כרגע באדיס-אבבה אתיופיה, בגסט-האוז נחמד בשם SHEBA מחכה שהאופנוע יגיע בטיסת מטען מבלגיה (כן, סיבוב ענק) אז ארכיב את חלקיו ואצא שוב בלב מרקד, לרדוף אחרי חלומותי

———————————————————

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים כאן שמורות ליוני בן שלום

——————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש 5 תגובות, הוסף תגובה    

אופנועים, מרחבים, חברות

מסע אופנועים לקירגיזסטן, חברי מועדון bmwgsil ועוד יולי 2016

עמית יולביץ' עם תקציר של מסע ארוך בארץ רחוקה
הכל החל בימי הולדת במשפחת אנג'ל, שלומי חגג 60, איתי חגג 40 ואורי חגג ששחרור מהצבא,
איתי הכיר את עמיר גדנאור משחרות, מדריך טיולים לא שגרתי, וכך עלה הרעיון לנסוע לקירגיזסטן לטיול אופנועים, איתי עשה טלפון לדניאל פפר, דניאל עשה כמה טלפונים ודי מהר הושלם ההרכב:
שלומי אנג'ל, נעם צור שאותו גייס שלומי על מנת שלא ישעמם לו, ולא שעמם לו ולא בגלל נעם, איתי אנג'ל, אורי אנג'ל, חנן בראונשטיין, דניאל פפר, ערן לס, מוש דקל, עמי רשף, דורון בורנשטיין, ואני עמית יולביץ, וכמובן עמיר גדנאור המדריך ואנדריי המכונאי של חברת ההשכרה שהוכיח את נחיצותו הרבה יותר מפעם אחת ולא רק כמכונאי.

שכרנו 10 אופנועים וטנדר ליווי, האופנועים היו ימאהה XT 600, במצב תחזוקתי לא משהו, אך למרבה הפלא כולם שרדו את הטיול. התוכנית הייתה שאורי וחנן יסעו בטנדר, חנן כרוכב גיבוי. חנן לא נסע הרבה בטנדר…וכבר בסוף היום הראשון החליף את ערן שנחבל ברגלו.
על אף שהגענו די מוקדם לבישקאק הבירה, יצאנו לדרך רק בשעה 14:00 עקב העלמות מסתורית של אחד החברים שהלך לקנות סים מקומי ולא מצא את הדרך חזרה, כך יצא שעל היום הראשון רכבנו רכיבת לילה בשבילי קירגיזסטן, אך היה שביל טוב ולא הייתה בעיה. הגענו לטניה בכפר Kyzyl oy (טניה זו אישה שהחלטנו שהיא מותג) איך היא מתקתקת את הענינים זה פלא ממש. ישנו פעם ראשונה בגסט-האוס, חוויה ממש, המשפחה מפנה את ביתה ואנו ישנים בבית כאשר הם ישנים במחסן ובמטבח, אך התשלום כנראה שווה להם מאוד מאוד. כך קרה הרבה מאוד פעמים בהמשך.
את היום השני התחלנו מתוך כוונה להגיע toluk, לא הגענו. מעברי מים ודרכים לא קלות עכבו אותנו וכך יצא שמצאנו בית שהסכים לארח אותנו ואף נתן לנו לחם שכן היינו רעבים קלות…למחרת המשכנו בדרכנו ולאחר מעבר בוץ בעליה, משעשע למדי למי שמתורגל אך די סיוט למי שלא, הגענו לבית על השביל, מיד בעלת הבית הוציאה לנו תה חם ולחם עם דבש אשר ממש עזרו והשיבו את נפשנו. למדנו להמשך לקנות מצרכים על כל מקרה שלא יקרה וקרה כמובן.

אחרי חוויות אלו ישנו לילה במלון אמיתי על גדות אגם tokogul, חוץ מזה שבערב ניתק החשמל במלון היה סבבה, מיטות מקלחות ממש פינוקים.
בימים הבאים רכבנו בעיקוף של רכס גדול דרך מעברי הרים מדהימים, עמקים מרשימים ועוד ועוד נופים שהעין לא שבעה מהם, למדנו להכיר את התושבים המקומיים ועוד. כך יצא שהגענו לאגם song kol, אגם זה נמצא בגובה 3,000 מטר והוא אחד משבעת האגמים הגבוהים בעולם, מדהים לחלוטין,
ישנו שם ולא בפעם הראשונה במחנה יורטים, יורט זה האוהל המונגולי העגול, תענוג.

הירידה מ song kol ל naryn, הייתה מהיפות שרכבנו, עברנו את naryn וישנו בעוד מחנה יורטים לא לפני שהפסדנו בכבוד לחבורת ילדים קירגיזים בכדור רגל.
יום המחרת היה הההיום של הטיול, התחלנו לרכב בבוקר כאשר קמנו והיה כפור על כסאות האופנועים, המשכנו במזג אויר נפלא דרך העמק היפה ביותר שרכבנו בו, חצינו מעברי מים לא פשוטים ועלינו למעבר הרים בגובה של 3,900 מטר!! מה להגיד, אין אויר בגובה הזה, אך איזה נוף יש, חלום ממש. חצינו את מעבר ההרים וירדנו ירידה ארוכה מאוד עד שחנינו עם גלגלים במים באגם ysyk kol. זהו האגם הגדול בקירגיזסטן, משהו כמו 190 ק"מ אורך על 60 ק"מ והיקף של כ 450 ק"מ, חצי ממדינת ישראל. המים נעימים מאוד לרחצה.
זהו, יום הרכיבה האחרון בשטחי קירגיזסטן הכין לנו הפתעות נעימות רבות, ורכבנו בעמק נטול שבילים, היה שביל אך הוא נעלם, וכך מצאנו עצמנו דוהרים לצד עדרי סוסים, חוויה מרגשת ממש.

[youtube_sc url="https://youtu.be/Jh9FUNG7oks"]
איך מסכמים טיול כזה? עונג צרוף ומתמשך. זה לא טיול קל משום בחינה, אך גם לא קשה, פשוט צריך לבוא בראש הנכון ולזרום עם מה שהטבע מציע לנו והוא מציע הרבה. אנחנו במועדון bmwgsil די מורגלים בטיולים מסוג זה, אנו עושים כאלו הרבה בארץ ומתברר שזו הכנה מצויינת….

——————————————————————————

הצילומים כאן: דורון בורנשטיין. כל הזכויות C שמורות לעמית יולביץ ולמשתתפי המסע לקירגיסטן:

שלומי אנג'ל, איתי אנג'ל, אורי אנג'ל, נעם צור, ערן לס, מוש דקל, חנן בראונשטיין, עמי רשף, דניאל פפר, דורון בורנשטיין.

——————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!