ירח דבש רכוב במרחבים של ארגנטינה וצ'ילה
![]()
מתן בללי כבר רכב במקומות בעולם וגם כתב כאן לפני מספר שנים. עכשיו נשא את נעם ונסע איתה לממש חלום משותף. אתר "הרפתקה דוט קום", נשאל כבר בעבר איך ניתן לשכור או לרכוש אופנוע בדרום אמריקה והנה עיניכם רואות, כי לאחר מצוד וחיפוש דרך לעלות על אופנוע בארגנטינה, הצליחו נעם ומתן לעשות זאת. זה יהיה ראוי לפרק הסבר בסוף… (יוני)
הבלוג של מתן ונעם כאן
בשעה טובה יצאנו לדרך
אוקטובר 6, 2015
ביום חמישי יצאנו מהבית ונפרדנו מהדירה האהובה שלנו לחודשים הקרובים. ב18:30, אחרי דיילי של שעה, התחלנו במסע ירח הדבש שלנו ויצאנו לכיוון בואנוס איירס, דרך פריז. את 13 שעות הטיסה שלנו מפריז לבואנוס בילינו בנפרד, כשכל אחד מאיתנו יושב בין שני זרים, ולא עזרו כל הבקשות, התחנונים וההסברים על כך שאנחנו נוסעים לירח דבש… לא ההתחלה הכי טובה, אבל לא ניתן לזה לעצור אותנו. קיללנו קצת את סוכן הנסיעות שלנו, לקחנו שני כדורי שינה והלכנו לישון.
![]()
נחתנו בואנוס איירס אל תוך מזג אוויר חורפי כאשר כל מי שפגשנו חזר והסביר כי זה לא מזג אוויר אופייני לעונה ובדרך כלל באוקטובר מזג האוויר כבר קיצי ונעים. אנחנו מקווים שעד שנתחיל לרכב מזג האוויר ישתפר. משדה התעופה המשכנו ישירות לדירה של שרה וראול, המארחים שלנו. ראול הוא בן דוד של אבא של נעם, והוא ושרה אשתו התגלו כמארחים נפלאים, שהפכו את הנחיתה בארגנטינה לרכה במיוחד.
![]()
את היום הראשון בעיר בילינו בסיבוב בשכונת בלגראנו, שם גר ראול, אזור יפה, בסגנון פרברים. באזור הצ׳יינה טאון הקטן אכלנו ארוחת צהריים והמלצר הזדעזע לשמוע שזו הבחירה שלנו לארוחה הראשונה בעיר. הוא המליץ על מסעדת La Cabrera, בפלרמו, כדי לאכול סטייק. על אף הסתייגויותיו של ראול, החלטנו לשמוע להמלצה וכבר באותו הערב יצאנו לחפש את המסעדה. על אף החזות המבטיחה וההגשה המרשימה, גילינו כי אכן נפלנו לתוך מלכודת. אפילו שהסטייק היה טוב (בכל זאת מדובר בארגנטינה) הבשר לא מצדיק את המחיר…
הפיצוי הגיע כבר למחרת. הוזמנו לאסאדו משפחתי אצל דיתה, בת דודה נוספת של אבא של נעם, ביחד עם כל הילדים והנכדים שלה ושל ראול. ענף שלם במשפחה שלא הכרנו ורק שמענו על קיומו. הבשר נשפך כיין וגם יין לא היה חסר… הוגו, בעלה של דיתה, היה אחראי על הגריל והוכיח עצמו כארגנטינאי אמיתי. במהלך האירוע נעם הכירה לראשונה את בני הדודים שלה (מדרגה שנייה) מרינה, מיגל ומרסלה וראינו תמונות ישנות של המשפחה. היה מעניין, חם ומרגש.מאוחר יותר (הרבה יותר) באותו הלילה הצלחנו להתעורר משינה רווית יין ובשרים של כמה שעות, ופגשנו את דגן, חבר ישראלי שחי בואנוס איירס ועזר לנו מאוד בתהליך הקנייה של האופנוע. יצאנו איתו לבר מקומי ומתן היה כבר אפוף התרגשות מהפגישה הקרבה עם האופנוע החדש שלנו. כל כך נרגש שלמחרת התעוררנו ב 7:00 בבוקר לאחר ארבע שעות שינה, כדי לצאת ולפגוש ״אותו״. פגשנו את ניק, הבעלים הנוכחי של האופנוע, בקפה השכונתי שלו, כדי לסכם את הפרטים האחרונים ולראות סוף סוף את האופנוע. מתן כמעט בכה מהתרגשות כשהוא פגש אותו. קבענו להיפגש שוב עם ניק למחרת, לאחר שייגמר הסופש, כדי לסיים עם הצד הביורוקרטי של העברת הבעלות. כנראה שהיינו קצת אופטימיים בהערכת היעילות של הביורוקרטיה הארגנטינאית….
את המשך היום בילינו באתרים התיירותיים המרכזיים של בואנוס איירס, האובליסק, הבית הורוד, השוק בסן טלמו ושכונת בוקה.בואנוס איירס, בחלקה, יפה מאוד. יש בה הרבה סגנון בנייה אירופאי ואת חלק מהבניינים שבה אפשר ממש לדמיין בפריז. האזורים התיירותיים יפים, נקיים ומאוד מזמינים. אבל ברגע שמתרחקים כמה בלוקים מהאזורים המרכזיים, רואים תמונה אחרת, של לכלוך ועוני. לא בטוח שהיינו שמחים להסתובב באזורים האלה אחרי שמחשיך…
ביום שני נגמר סוף השבוע וגילינו כי הביורוקרטיה הארגנטינאית הרוויחה בזכות את שמה הרע כאשר הגענו לנוטריון כדי לבצע את העברת הבעלות על האופנוע, וגילינו כי למרות ששלחנו את הפרטים מבעוד מועד, נדרשנו להגיע עד למשרדי הנוטריון רק כדי לוודא שוב כי הפרטים נכונים. את המסמך עצמו, מאושר וחתום על ידי בית המשפט, נקבל בעוד יום, אולי בעצם יומיים. לאחר שכנועים ועזרה מניק, הצלחנו לחלץ הבטחה כי המסמכים יהיו מאושרים וחתומים כבר ביום למחרת אחרי הצהריים. בינתיים לא נותר לנו אלא להמשיך ולהנות מהעיר, בתקווה כי בעוד כמה ימים נוכל לסיים את התהליך הבירוקרטי ולהתחיל את המסע שלנו.
יוצאים מבואנוס איירס ומתחילים ברכיבה
אוקטובר 15 2015
ביום חמישי יצאנו לדרך אחרי שסיימנו עם הבירוקרטיה הכרוכה ברכישת האופנוע שלנו, ביטוח ארגנטינאי, אישור נוטריון, חתימת אפוסטיל ונסיעה של מתן לגבול עם אורוגוואי כדי לוודא שהכל תקין. התחלנו את הנסיעה לכיוון מנדוזה, בשלושה ימים חצינו את כל ארגנטינה ממזרח למערב. 1000 קילומטרים מבואנוס איירס למנדוזה של מישורים ירוקים חשופים לרוחות שמפעם לפעם מטלטלות את האופנוע, עם סוסים ופרות בצידי הדרך. רכבנו את כביש הסרגל 300 פעמים. לעולם לא נתלונן יותר כשניסע עליו בעפולה. שמענו על המישורים האינסופיים של ארגנטינה, אבל עד שלא חווינו אותם בעצמנו לא יכולנו להבין את המרחקים הבלתי נתפסים.בדרך למנדוזה חנינו בחונין ובסאן לואיס, שתי ערים ארגנטינאיות ללא שום ייחוד, לפחות לא משהו שאנחנו ראינו. הבית שלנו נוסע איתנו לכל מקום, ובכל לילה מגיע איתנו לתחנה הזמנית שלנו. מקום האכסון המצומצם מוביל לקשיים מסויימים אבל גם גורם לנו להבין מהם הצרכים האמיתיים שלנו ואיך אנחנו יכולים להסתדר גם עם מספר מוגבל של פריטי לבוש…
![]()
ביום שבת, היום השלישי לרכיבה, יצאנו מסאן לואיס לכיוון מנדוזה, נסיעה קצרה של 250 קילומטרים. זה אמור היה להיות יום קל, תיכננו להגיע מוקדם למנדוזה כדי שנוכל להנות מהעיר, שאמורה להיות מעניינת יותר מהחניות הקודמות שלנו. אבל המציאות התגלתה כשונה למדי מהתוכניות שלנו, מה שיתגלה כמוטיב חוזר בימים הקרובים. מהרגע שיצאנו מסאן לואיס ועד הרגע שהגענו למנדוזה, ירד עלינו גשם. טפטוף קטן, אבל תמידי ומעצבן. עם הקור על האופנוע אפשר להתמודד אבל ברגע שמוסיפים למשוואה גשם זה כבר סיפור אחר לגמרי. אמנם באנו מצוידים עם ביגוד מגורטקס וחליפות סערה, אבל הנעליים של מתן התגלו כלא עמידות למים כפי שהובטח. הן התמלאו במים וכשעצרנו בתחנת דלק כדי לנוח הוא החליף גרביים וקשר שקית ניילון על כל רגל כדי שהגרביים החדשות לא ירטבו גם…
![]()
בסביבות 17:00 הגענו למנדוזה עייפים מהנסיעה הגשומה והקרה והתחלנו לחפש חדר להעביר בו את הלילה הקרוב. שוב, זה לא הלך בקלות כמו שחשבנו. מסתבר שהגענו למנדוזה בתחילתו של סוף שבוע ארוך לארגנטינאים, ביום שני הם יחגגו את יום קולומבוס. כנראה שכל הארגנטינאים החליטו לבלות את החופש במנדוזה, כי לא הצלחנו למצוא חדר ב10 מלונות שונים. גם בוקינג וטריפאדביסור לא עזרו. לבסוף הצלחנו להגיע למלון ישן וקצת מעופש, שנראה כאילו נשאר בסבנטיז, באזור לא טוב בעיר, עם חדר פנוי. כשהעובדת הראתה לנו את החדר המיוחל לא ידעתי מה להגיד: היו בו מיטת קומותיים ועוד מיטת יחיד, עם מדף ביניהן כך שאי אפשר אפילו להצמיד אותן. חשבנו להמשיך לחפש חדר טוב יותר, זה בכל זאת ירח הדבש שלנו, אלא שבדיוק נכנס זוג נוסף שחיפש חדר ונאלצנו לקבל החלטה מהירה. וכך, בילינו את הלילה בשתי מיטות נפרדות. ישנתי מעולה…
למחרת התכוונו לרכב באנדים, בדרך שניק (הבעלים הקודם של האופנוע) המליץ עליה ושבגללה מלכתחילה הגענו למנדוזה. מזג האוויר אמנם השתפר מעט, אבל עדיין היה אפור ולא עשה הרבה חשק לטיול. התייעצנו בתחזית והחלטנו לדחות את הרכיבה באנדים ליום שני ובינתיים להנות מהאזור ולשתות קצת מהיינות המפורסמים של מנדוזה. כך הגענו ליקב ״סלנטיין״,
שאת יין המלבק שלהם שתינו במסעדה בסאן לואיס וזכרנו לטובה. למרות שבאותו היום נותרו רק סיורים בספרדית, העובד בקבלה היה כל כך נחמד שהוא ארגן לנו סיור פרטי באנגלית. וכך פגשנו את מרסלו, המדריך שלנו. הסיור היה מקסים, המבנה של היקב מהמם וכל חלק בו מתוכנן ומעוצב לעילא. מהר מאוד התחברנו למרסלו, ואת הסיור סיימנו מסוחררים למדי, למרות שהוא לא היה אמור לכלול טעימות יין…כל כך התחברנו אליו שבאותו הערב לקחנו חדר במלון בטופאנגאטו, העיירה שבה הוא גר, ויצאנו איתו ועם כמה מחבריו.כך התוודענו לכמה מאפיינים מעניינים של הארגנטינאים. קודם כל, הם אוכלים בשעות מאוחרות באופן קיצוני. הגענו לבר ב-22:00 ויצאנו ממנו בחצות כדי ללכת לאכול ארוחת ערב. כשהגענו למסעדה היא הייתה מלאה במשפחות עם ילדים קטנים, ומרסלו הסביר לנו שזה שגרתי לחלוטין, הם פשוט הולכים לישון מאוד מאוחר.
דבר שני, הם ממש נחמדים. מרסלו אסף אותנו מהמלון עם חבר נוסף וביחד הלכנו לבר מקומי ובהמשך הערב הצטרף זוג חברים נוסף. כשסיימנו ועברנו למסעדה לארוחת ערב, הם התעקשו לשלם עלינו ולא הסכימו לקחת מאיתנו פזו אחד. כשיצאנו מהבר אחד החברים הלך לאוטו וחזר עם שני בקבוקי יין שהוא נתן לנו במתנה. את הכנסת האורחים והרצון לעזור פגשנו גם כשהוזמנו להצטרף לחגיגה משפחתית כשרק חיפשנו מקום לישון בלילה, וכשבעל המלון הציע לנו לחנות את האופנוע בלובי כי אין לו חניון.
![]()
למחרת התחלנו ברכיבה בהרי האנדים…
——————————————————————————————————–
כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות למתן ונעם בללי
——————————————————————————————————-
מאת: יוני ·
קטגוריות: כללי ·
