לרכוב מבעד למחשבות ולעשן

יומן מסע ה'

"אנחנו במסך עשן
מנותקים  מסדר וזמן
ואת הגעת עד הנה דרך ארוכה
נסירה דאגה , נסירה מועקה"

עשן, מהרגע שעזבתי את yellowstone  זה כל מה שראיתי . אין אופק, פסגות שמתמרות ל2500 מטר נראות רק אם אני עליהן ועל שמיים כחולים אין בכלל על מה לדבר. כשבאים חצי עולם בשביל לראות את הרוקיז ולא רואים כלום זה מבאס, מאוד.
רכבתי יומיים לכיוון glacier national park בהרגשה שאני מבזבז את הזמן שלי וחבל לי על הנסיעה. הדרך עצמה התחילה יפה- גבעות עדינות מאוד בגוון צהבהב המתפרשות על פני המרחב עד לקצה האופק (בערך 200 מטר עם העשן סביב) ולעיתים הצהוב מתחלף לירוק ומרענן את העין ,לאחר מכן נכנסתי להרים ורכבתי על יד נחל יפה. לאחר מכן הדרך הפכה שטוחה ומעייפת ולאחר זמן מה שוב הרגשתי שאני מבזבז את הזמן בדרך מיותרת.
יום לאחר מכן הגעתי לגליישר בצהריים וכמו שחשדתי- לא ראיתי כלום.

בפארק יש כביש מפורסם שנקרא "הדרך לשמש" רכבתי את כולו בשעתיים והייתי רעב ומבואס. בדרך חזרה למאהל עצרתי להתרחץ בנהר – מצאתי בריכה כחולה וצלולה וקפצתי פנימה וכבר מצב הרוח השתפר. בדרך לאופנוע פגשתי רוכב אופניים מניו זילנד החלפנו שתי מילים והמשכתי בדרכי. הגעתי למאהל שם חוץ ממני היה עוד אוהל אחד והנה הפלא ופלא האוהל מאוכלס ע"י אותו ניו זילנדי נחמד, העברנו את השלוש שעות הבאות בשיחה מעניינת וארוחת ערב הוא המליץ לי ללכת לעשות איזה מסלול רגלי לאגם קטן שנמצא בפסגה של הדרך לשמש והחלטתי לנער את עצמי מהבאסה ולשמוע בעצתו- יום למחרת קמתי ויצאתי לדרך, 12 ק"מ בהרים שהובילו אותי לאגם יפייפה באמצע הרכס עצם המראה שלו כבר שיפר את מצח רוחי ולאחר שקפצתי פנימה כבר הרגשתי מדהים.

כשיצאתי משם לכיוון האופנוע ממש ריחפתי על השביל ושוב הרהרתי איך המפגש הרנדומלי שלי עם הבחור הניו זילנדי ממש שינה לי את החוויה בגליישר ואיך הכל מסתדר בסוף על הצד הטוב ביותר.
יצאתי לכיוון סיאטל ובדרך קרה לי דבר מדהים, אינני יודע אם זה בגלל המצב רוח המשופר ההרים או סתם ככה – באמצע הרכיבה הראש שלי התרוקן לחלוטין ממחשבות, ממש לחלוטין- שום חלק בגוף לא הציק לי, לא הייתי עייף לא הייתי רעב או שבע מידי הכל היה מושלם. פשוט הייתי בשלווה טהורה הרגשה שאני לא זוכר שאי פעים חוויתי. אחרי כמה דקות שרכבתי בהרגשה כזאת פתאום קלטתי את השלווה שאני נמצא בה ואז המחשבות חזרו והעברתי את הארבע שעות הבאות בלחשוב על איך זה קרה ואיך משחזרים את זה. עצרתי לישון עם מצב רוח מרומם שאני יום נסיעה מהיעד האחרון שלי בחוף המערבי של ארה"ב. יום למחרת קמתי והעברתי את היום בלהקשיב לשירים (בעיקר אלתרמן) ונסיון להבין מה כוונת המשורר, אחלה פעילות מוחית לרכיבה . ליריקה טובה תמיד מצליחה להוציא ממני את כל טווח הרגשות ואם אני במצב רוח טוב זה תמיד מגביר את התחושה.
באמצע היום עברתי רכס הרים שלאחריו נגמר העשן, לא יאמן! אחרי שבועיים אני פתאום רואה הכל צלול, איזה יופי. הירוק נהיינה ירוק יותר, השמיים כחולים והכל כל כך ברור וחד. זה הזכיר לי את המעבר מטלוויזיות ישנות לטלוויזיות full hd, ממש פלא . הגעתי לסיאטל אחר הצהריים עם מצב רוח מרומם, סיום הולם לפרק הראשון והמדהים של ההרפתקה.

“אנחנו במסך עשן
מתנדנדים מפה לשם
ואפילו שאני עיוור בחשכה
אני הולך לי בדרכי בבטחה"

את הימים האחרונים העברתי בסיאטל בארגון הציוד מחדש ושיפורים קטנים לאופנוע, נפגשתי עם חבר (אריאל- https://www.facebook.com/noroutesnoroots?fref=ts ) שרוכב על bmw f650 והתארחתי אצל המשפחה המקסימה שלו והיום אנחנו יוצאים יחדיו לרכוב אל קנדה ולעבר החוף המזרחי.
למעט הטיול במצרים שבו טיילתי עם אבי (שהיה מעולה ומיוחד) לעולם לא טיילתי עם עוד אופנוען, אני מצפה לחוויות חדשות ושונות – עכשיו שאנו שניים אפשר לעשות דברים שכיחיד לא הייתי עושה ויש למה לחכות!
CANADA-HERE I (WE) COME!

—————————————————————————

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות למיכאל שפייזר

————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!