פוגש עוד 4 כאלו עם מעיל על הכתף וקסדות. ישר קולטים אחד את השני וצוחקים למעיל ב 31 מעלות. הם משוויץ לא רחוק עולים על האופנוע וישר מגיעים לארץ אחרת. הם רק לא יודעים שהם יחזרו לאופנע יחכה להם קנס.
לא גליתי להם למה להרוס להם את השיטוט וואו כמה שקנאתי יחטיגידם. עולים על אופנוע בסוף השבוע ובקטנה יוצאים לארץ אחרת.
זהו יום אופיני במסע שלי ..
לאן שהרוח לוקחת אותי לשם אני הולך.

הגעתי לגרנובל
הובר חוכם לא ידע למצוא את כתובת המלון. נעמדתי אובד עצות מנסה לחפש במפת גוגל. נגשה אלי אישה, ראתה שאני מתלבט.. חם היה הציעה לי קולה. שמחתי הייתי צמא. ניסתה לעזור ולבסוף הצלחנו להוסיף קומה לאות הראשונה ולהובר יש כתובת למצא את המלון. הודתי לה על המחווה ועל העזרה. היא צלמה אותי ואת סמל האופנוע לשלוח לחבר… מחווה אנושית אחת מיני רבות שפגשתי בדרך…היום הגעתי לאורנז עיר של תאטרון רומי הכי שלם בעולם. סמטאות צרות מלון מהמאה ה17 ניתן לחוש את ההיסטוריה שבתוכו כמו רוח רפאים.
מסתובב בסמטאות. גשם זלעפות בפרובנס באמצע הקיץ כ 19 מעלות… עכשיו פעמון הכנסיה מצלצל ולי זה מזכיר את קול המואזין ביפו.. כאמור שוטטתי.. סמטאות צרות שני ילדים מביטים בי בחשדנות למה אני מצלם בגו פרו…
מתחילים לדבר הם בצרפתית שוטפת אני בעברית כי הם לא מבינים אנגלית… תנועות ידים צחוקים ו… אז הם עורכים לי הצגת פעלולים ונעלמים בסמטה הרטובה…עם חיוך גם אני חייכתי והגעתי למלון. רטוב כלומר בחלק החיצוני … עוד מקום של קסם

עשיתי זאת
מבחנתי מעבר ההרים הכי מטריף שרכבתי… מכיוון שאני רכבתי חצי מההר היה תחת ערפל כבד לא הייתה ראות לצלם את הדרך מהתצפית ולכן משתף צילום שמשהו אחר צילם..
מה שמייחד את המעבר ההרים הזה שיש גשר באמצע הדרך ומפל מעל יורד בשצף קצף בין הגשר לצוק שיומד כחומה מנגד מחזה מדהים שאותו כן צלמתי ושהגיע לארץ אוכל להביא אותו..
דרך הטרולים המפורסמת שבנורבגיה

גשם גשם בוא
שלשום בדרך לגרנובל הצלזיוס שוב הזכיר לי את השלושה השבועות הראשונים של הטיול. החום טיפס וטיפס והגיע ל 32 מעלות בצל.
הסתובבתי באנסי עם מעיל גיבור שרק הכביד אלי. שהגעתי למלון הבנתי שהגיע הזמן חהוציא מהביודם את מעיל הרשת ונעלי הקיץ כי חזרתי לארצות החום.
בבוקר קמתי השמים היו עם עננים השמש הבליחה לרגע הענן חזר התלבתטי האם קיץ או להמתין. מזל שהמתנתי, בדרך לעיר אורנז השמים נפתחו לגשם עז.
היה לי מעיל גיבור נעלים ראויות ומכנסים נגד הגשם.
שרתי לי לתוך הקסדה
.
חום יולי אוגוסט
זייפתי כמובן וחייכתי כמובן. פעם לפני הטיול חששתי לרכוב בגשם. אחרי כ 1087 ק"מ בגשם. התחלתי להרגיש יותר בטוח ואפילו להינות מריח פרחי הקיץ הנישא באוויר וריח האדמה שכל איכר מכיר ומוקיר. אני מאילת פחות מכירחום ולא מת עליו.
הגעתי למלון בלב העיר העתיקה. דיאלוג עם בעל המלון שאחר כך גם הזמין אותי לשתות איתו יין. אמר לי בביטחון שמחר, כלומר היום שהגשם יפסק בשמונה בבוקר. ארוחת בוקר מעט לפני 9 והגשם ממשיך לרדת
באתי אליו בטרוניה ואמרתי: "אבל הבטחת"…
הוא צחק אני צחקתי הגשם העז המשיך עד הצהריים ואני בדרכי לנפלאות העולם הרומאי… אמת המים הכי הכי מרשימה בעולם. אמפי תאטרון מושלם ולקינוח. חזרה בזמן לימי הביניים לארמון האפיפיורים שבאביניון. לשם עזבו חלק מצמרת הוותיקן. בגלל יצרים בגלל הרצון לשלוט כמובן, גם סקס היה כי יצר השלטון והכוח תמיד מחווא בסקס גם באם אתה אפיפיור חסוד.
הם כול כך פחדו מהעתיד שבנו ארמון שהוא מבצר הכי מרשים בעולם… עכשיו אני לקפה וקרפ סוזט מול האמפי תאטרון..

גשם גשם בוא

סתם יום של חול ..
חשבתי לכתוב היום על משהו אחר אבל… תמיד יש אבל… אני משוטט בפרובנס כבר יום שלישי והתחושות רק מעצימות. לא יודע למה, אבל טוסקנה ופרובנס מתחברים לי באותה נשימה
את טוסקנה אני מכיר לא רע. הייתי שם כמה וכמה פעמים לבד עם נשים תענוג למבט ממצמץ ללשון…ורומנטיקה נפלאה…
בפרובנס לא הייתי ותמיד רציתי. אני אוהב נוף של טבע פראי שהצוקים נופלים לקניון עמוק של כמה מאות מטר ולמטה נחל שוצף מנסה לפרוץ דרכו בין הסלעים הגדולים. נוף נשגב בראשתי כזה..
כמו אישה צעירה סוערת ומרדנית. פרובנס זה אחרת, מלטפת את הנשמה בעדינות, מחבקת ברכות, מזמינה כמו אישה בשלה שידעה עבר ויש לה עוד עתיד אבל הכל במינון. היא מפתה בדרכה המתוחכמת.
הפרחים היו ואינם ואין לי ספק שבאפריל ואו מאי ניתן לחוות את מה שואן גוך חווה וטמטם לו את החושים, צבע אור וערפליות .. אותם גוונים שהוא הביא בסערת רגשות חזקה ומתפרצת… פרובנס עדינה כמו מכחול ציירים עדין שצובע את העולם בצבעי פסטל רכים.
אני עולה בכבישים הצרים והמתפתלים כמו נחש. שדות צהובים עם מעט ירוק. בתי חווה ובודדים למעלה על ההר כתרים ציוריים שתלויים בין שמים וקרקע…כמו עין קניה אמרתי לעצמי. כמו אבל ממש אחרת. ריחות האוכל והשום מגרים את התאבון..  יין שרבים שותים ואני לצערי תוך כדי רכיבה – נמנע.
עכשיו אני במלון 2 כוכבים שנמצא בין שום מקום לשום מקום נפלא אחר… הבעלים הזמין אותי לבירה נחתי. בטח עוד מעט אלך לאכול והפעם חייב לסגור מעגל גם יין.
בדרך אני שומע מוזיקה מוצא מקום לעצור ורואה הרבה אנשים שיושבים יחד לאכול ולהקת נגנים מנגנת. אני מצלם ורוקד עם הנגנים והם משתפים איתי פעולה ורוקדים. הם מסימים רק אני מוחה כפיים היתר כנראה היו שבעים מהאכול. אני שואל מה האירוע? הם בקושי יודעים אנגלית מגמגמים שהם רק נגנים והם לא יודעים למה. ניסיתי משהו אחר, מדבר צרפתית ותו לא. חזרתי לאופנוע לא יודע את הסיבה אבל המוזיקה והעצירה עשו לי רק טוב…
מחר זה החלק היותר פראי של פרובנס קניון הדורדון. דרך נפוליון והדרך על הצוקים המקבילה לחוף הריביירה הצרפתית. אממ…
בעצם אולי אחליט אחרת כפי שהיום עברתי מכפר . מקסים אחד לכפר קסום אחר…
כמו סירת מפרש ברוח

אני ישן במלון 2 כוכבים באנא ערף היכן בדרך לשם
מלון פשוט אפילו מיזוג אוויר אין. ארוחת בוקר הכי בסיסית… ומחיר 70 יורו ללילה. ישנתי במקומות בהרבה יותר טובים במחיר 40 יורו…
דבר אחד לא ניתן לקחת מהמלון הזה…יוצאים החוצה ורואים טבע קסום מרחוק כפר שנטוע בזמן שלווה סטואית או סטוכסטית כפי שאני אוהב להגיד… זה מבחנתי שווה את הכול.
ככה להתחיל את היום שהנוף מחבק ושר לך שירים אין דרך יותר טובה ורגועה לארוז דברים ולצאת לדרך…
דרך נפוליון her i come
או שאולי קניון ואדון her i come
טוב שאעלה על אופנוע אעשה אין דן דינו סוף על הקטינו…ואחליט
דרך אגב משהו יודע מה פרוש המילים ומהיכן זה בא לארצינו אין דן דינו אליק בליק בום….?
בוקר טוב

אני רוכב בדרכים הצרות הגשם כבר פסק. מסביב לאורך כול הדרך שדות חמניות ותירס. החמניות כבר ידעו ימי זוהר בוהק בצהוב והם רק ממתינות בצבעי צהבהב חום יבש כזה שיקצרו אותם ( לחקלאים שבינינו האם אומרים לקצור שדה חמניות ותירס תהייתי?) כך גם שדות התירס שמקבלים גוון ירוק צהבהב.. ממתינים ברוח … מסביב חוות חקלאיות בודדות מבנים ישנים שבחלקם הטיח מט לנפול ובחלקם כבר התיאשו לעשות טיח שוב ושוב והשאירו את האבנים החשופות לרוח. לטעמי, מראה לא פחות יפה. עולה בגבעה מגיע לכפר חבוי בין ההרים. המוני תיירים מכל העולם מסתובבים ויושבים במסעדות שמסביב.
הכפר בעצם נהפך לבית חרושת לתיירות ורוב אנשי הכפר עוסקים במסעדנות מלונאות ו/או מוכרים בחנויות .
למרות המחבש התיירותי שמוריד משהו מהיוםי המקום שווה ביקור. מסתבר שהיום בעידן מהפכת האינטרנט אין כמעט מקומות נחבאים מהעין שרק יודעי סוד מכירים …. כמו החוף השקט של כושי… מכירים?
עוד יום לשוטט בפרובנס המדהימה שמרגשת אותי מאד. באם הייתה איתי מישהי כאן להתחבק להתנשק וכן גם יונגוגונגו זה היה כמעט מושלם…
ממחר מתחיל את איטליה שגם היא בשבילי טעם וריח מאד מיוחד.

היום היה לי אחד הרגעים הכי מפחידים בטיול. אני מנחה את הובר חוכם להגיע למקום מסוים. הוא בשמחה מתווה לי את הדרך. עולם במעלה ההר יורדים בגאיות. חולפים על פני כפרים שנטועים בזמן ומעל הגיא
לבי עולץ בהתרגשות נהנה מכול שניה בדרך. עוצר בכפר זה וכפר אחר נח מול המפרץ וממשיך בדרכי.
לרוב הובר חוכם בוחר דרכים צדדיות עם 5 ספרות שמציין את הדרך. כך היה גם הפעם…הכביש צר מתפתל או אז הכביש נהפך יותר צר… אני מתחיל להרגיש שלא בנוח אבל רואה בית עם רכב ומרגיע מעט
הכביש מתחיל להיות משובש. אממ… להמשיך או לעשות סיבוב פרסה??? ממביט בהובר הוא צוהל מהנאה. אומר לי יש רק עוד כ 1.5 קמ ואז הכול נרגע… טוב המשכתי. הדרך נהפכת לדרך עפר, צרה כמעט סינגל, לא יכול להסתובב. אז ממשיך. מגיע למדרון. שהגשם חרץ בו חריצים. אני עוצר. מתחבט איך יורדים כי להסתובב לא יכולתי. אני לבד ביער. מתחיל לזחול בי פחד משתק כזה. אין ברירה. מתחיל להדרדר בזהירות רגלים על הקרקע לעזור באיזון האופנוע. מגיע לנקודה שמצד שמאל חריץ עמוק ואני בקושי מחזיק את אופנוע על הקצה ברגל ימין. מזיע.. שטוף זעה בכול הגוף, אפילו לעצור את האופנוע לא יכול כי באם הוריד רגלית היא תישאר באוויר…
אני בלחץ לא יורד לשבילים. אין לי ניסיון בשבילים ועוד לבד ביער בלי כיפה אדומה, אבל עם הרבה זאבים.. לבד ביער באם נופל. בום בום אלי…איך שהוא מזיז בזהירות את האופנוע ימינה מתחיל לרדת מהמתלול…הצלחתי
מתחיל להרגע. רואה מטיילים, נרגע אפילו יותר. עוצר לידם חביבים כאלו אומרים בצראנלית מגמגמת שעוד 400 מ כביש…יש!! צרחתי בשקט. מצליח להגיע אכן כביש שפונה שמאלה. יש יש למרות ההובר חוכם היחטיגידם הזה.
נוסע עוד כ 731 מ ו… נתקל בשער יחטיגידם. שער סגור ומסוגר ואין אינטרקום לישועה. הלב שלי צנח. זעה קרה כיסתה אותי. נחרדתי לחזור ליער ולערוץ שבקושי צלחתי אותו. אין ברירה. מסתובב…

דיאלוג שכזה
אני מת על האיטלקים…
מגיע למלון, אין שלט אין כלום. מישהו שמדבר רק איטלקית שוטפת אומר לי פיצריה פציריה פציריה. אהה אני אומר פיציריה ומצביע על מקום כ 100 מ מהיכן שאנחנו מדברים…
סי סי סי פציריה. הבנתי שאני צריך להגיע לשם. אכן בעל הפיצריה הוא גם בעל המלון. בי בי ישר עונה לי שאני מגמגם hotel מדבר גם איטלקית שוטפת. כאילו אני מבין כל מילה. בשלב מסוים אני עוצר את שטף האיטלקית ואומר נו קפיטו… האיש נראה אובד עצות ואז החיוך גדול ומבלי להתבלבל הביא אייפד והתחיל לתרגם לי לאנגלית בתרגום גוגל. ככה תיקשורת הכי פשוטה והכי מצחיקה. תגידו לי באם יש עוד עם כזה בעולם…
בני אדם שניתן לתקשר איתםב דיאלוג סוער מבלי לדעת אף מילה איטלקיים כמה שאני אוהב את איטליה והאטלקים.

כזכור אתמול ה 27 לאוגוסט
חוויתי חוויה שהסתימה בחיוך אבל יכלתי למצוא עצמי ביער עם אופנוע על האדמה וכול הזאבים מיללים לקראתי. צלחתי את הרגע ההוא.. הזמנתי מלון ב Booking.com . בעצם b&b בוילה בהרים. תמיד בתמונות המקום נראה יחטיגידם ולרוב במציאות זה פחות. לרוב… אני עובר את מונקו רוכב מול הים והמוני המתרחצים כמו ביפו… אממ…התפאורה מעט שונה…
חוצה לאיטליה
והמעבר הזה בין המדינות למרות המון שנים בדרכים תמיד מדהים אותי… כאילו כלום ואופ אתה במדינה אחרת. שוטר משעומם אפילו לא מביט בנו ו… אני באיטליה.. אותו נוף אותו מטבע ואפילו השפות מתנגנות לי כמו שיר אהבה
פונה להרים ואחרי כ 23 דקות במעלה הר תלול מגיע לוילה .אני כבר מעל חודשיים במסע הזה. התחלתי אותו בגיל 60 ישנתי בהרבה מקומות יפים כולל מלון על שפת הפיורד שממול צוקים בלבן. מדהים אבל כשהגעתי לוילה הזו שחבויה בין ההרים. זה הרגיש לי ישר המקום הכי מקסים שבו אני אשן.
27 לחודש עוד יומים יום הולדת 61 שלי… חייכתי לעצמי ואמרתי שאין מקום יותר ראוי לחגוג יום הולדת.. מגיע הערב. החמור שנעלם מופיע ונוער. ישבנו בטרסה זוג מצרפת שתוך כדי דיאלוג מגומגם באנגלית ידיים וחיוך הסתבר שגם לאישה יש יום הולדת ב 29 לאוגוסט. בעלת המקום איטלקיה חנה ישר הביאה משקה הרמנו כוסית . הצטרפו זוג מקסים נוסף מגרמניה שישנו במקום. גם האמא של בעלת המקום באה לאכול..
ארוחה איטלקית מעשה ידיה של בעלת המקום. באהבה, בתשומת לב וחיוך גדול כאילו אנחנו חלק מהמשפחה.

חתולים שלושה מתרוצצים ברעבתנות וקופצים אלי ועל הגרמני לקבל גם פיסת בשר. אחד נהם שרט אותי אבל אחר כך לא התבייש לדרוש את חלקו שוב ולי האצבע מדממת. יין ואז הזמינה אותנו בעלת המקום לשמפניה וכולנו הרמנו כוסית. בעצם אתמול חגגתי את יום הולדתי במקום קסום בהרים…
מה זה קסום???
מי שהיה בצימר במתת שידמיין וילה בטעם איטלקי, שמסביב בתים בודדים ומעל עיר ימי ביניימית. כמו מתת, אבל בטעם אטלקי שרוחות העבר משקיפות מההרים… איזה כייף היה ככה לסיים את הערב אתמול.
בבוקר נפרדנו בחיבוק ונשיקות וגם את החוויה הזו הכנסתי לתיבת החוויות שנצרבו חי במסע המדהים הזה.
הנה עוד חצי שעה אני בן 61… בטח מחר יברכו אותי 1520 אנשים וזה יתבסף לאותה חוויה שחוותי אתמול

המשכנו להנות מהנוף ומהאוויר הצח והקריר כאשר בשיא הגענו לגובה של 3,300 מטרים,לקראת ערב הגענו לעיר חואנקהבמבה (HUANCABAMBA )שנמצאת בגובה של 1,900 מטרים,למרות שהעיר קטנה ומונה כ30,000 תושבים היא עיר הבירה של המחוז כאשר במחוז כולו יש כ 130,000 תושבים.
מצאנו מלון בזריזות פרקנו את הציוד ובאותו הזמן פירקתי את מנורת החזית של הקרנף כדי לבדוק האם היא שרופה או יש תקלה אחרת,היות ואין לי נורה שכזאת וחוט הלהט נראה תקין פירקתי גם את השנייה והרכבתי אותה במקום הראשונה כדי לאמת את התקלה,הנעתי את הקרנף והנורה דלקה,יופי התקלה היא נורה שרופה,מחר בהזדמנות ראשונה ארכוש מנורה שכזו.סגרתי את הכל וקדימה מקלחת ואח"כ הלכנו להסתובב בעיר הבירה.

יצאנו מהמלון וכעבור כדקה הגענו לכיכר המרכזית של העיר(אם אפשר לקרוא לה כך),על פי המבטים שננעצו בנו הבנו שכנראה ממזמן לא ראו כאן תיירים אם בכלל,מצאנו מסעדה שמציעה עוף בגריל שהוא כנראה המאכל הלאומי בדרום אמריקה,הזמנו 2 עופות שלמים וישבנו למלא את קיבותינו.
לאחר מכן שמנו לב שמכיכר המרכזית הוצבו רמקולים ענקיים והבנו שכנראה איזו מסיבה מתוכננת כאן.
לכן שאלנו את אחד המקומיים מה פשר הדבר והוא הסביר שעוד כשעה יתחיל כאן אירוע עם ראש המחוז ורקדנים מכל הסביבה ואפילו קבוצת רקדנים שהגיעו מאקוודור.
למרות שהיינו מותשים ויום ארוך עבר על כוחותינו,מעבר הגבול,חצי יום במדבר הלוהט ועוד חצי יום בשבילי העפר והבוץ החלטנו להישאר בכיכר ולראות במה מדובר.
סה"כ רכבנו קצת יותר מ 300 ק"מ כאשר כ 150 ק"מ מתוכם היו בשבילי עפר רטובים,היה לא קל אך צלחנו זאת בהצלחה מרובה.
בשעה 20:00 הכיכר החלה להתמלא באנשים,צוות של כמה אנשים חילק כסאות פלסטיק לאנשים חשובים ומוכרים בעיר,כאשר הם ראו אותנו הם קראו לנו ונתנו לנו גם כסאות,לא מספיק הכסאות אנחנו קיבלנו יחס של VIP והכסאות שלנו מוקמו בשורה הראשונה מול הבמה איזה כיף.

https://youtu.be/EmGwvltybXM
המוזיקה החלה לנגן והנואמים החלו לנאום כאשר הקהל מסביב מריע להם ללא הפסקה.לסיום עלה ראש המחוז לומר דברו כעבור כחצי שעה של נאום החלה לפתע המסיבה בעוד ראש המחוז ממשיך לומר את דבריו המוזיקה התגברה כנראה שהנאום ארוך מדי ומשעמם,רקדנים החלו לעלות אל הבמה ולרקוד וכל אותה העת ראש המחוז ממשיך לנאום.מישל ואני התגלגלנו מצחוק איך שהוא לא מבין את הרמז וממשיך לנאום אין פשוט הרג אותנו הקטע הזה.לאחר פרק זמן הבחנו שאנחנו 2 הגרינגואים המגודלים מסתירים את הבמה לאנשים שיושבים מאחור והחלפנו איתם מקום.
קצת אחרי חצות החלטנו לחזור אל המלון היות ואנחנו כבר גמורים מיום ארוך ומחר צפוי לנו עוד אחד שכזה לסיכום החגיגה הייתה יפה ושמחה וכללה קבוצות רבות של רקדנים, זמרים וכולם בלבוש מסורתי.נראה שהחגיגה נמשכה עד לשעות הקטנות של הלילה היות והמוזיקה לא פסקה כל הלילה.

היום אנחנו ממשיכים דרומה התכנון הוא להגיע אל העיר ליאמבמבה (LEIMEBAMBA) המרחק הוא כ 400 ק"מ אתמול בערב כשדיברנו על המסלול לקחנו בחשבון שמצב הכבישים יכול להיות גרוע היות וחלק מהמקומיים אמרו שהדרך סלולה וטובה וחלקם אמרו שהדרך גרועה.לכן כנראה שלא נספיק עוד היום להגיע לליאמבמבה,לכן אנחנו יוצאים מוקדם וכבר ב 7:30 אנחנו מוכנים ליציאה,מזג האוויר נראה טוב יש מעט עננים ודי קריר על הבוקר,טוב קדימה לדרך לא לפני שנעצור לתדלק מיד לאחר שנצא מהמלון,אם עיר הבירה נראית ככה מה יהיה בהמשך ולכן יש הזדמנות לתדלק אז מתדלקים.
מיד לאחר שיצאנו מהכפר הכביש היצוק הפך לשביל עפר ברמה סבירה,העברתי את כפתור בקרת ההחלקה של הקרנף למצב 2 ככה שהמערכת תתערב פחות ותהיה לי אפשרות להחליק את זנבו של הקרנף בסיבובים.
מישל לא רכב הרבה בשטח ואפשר לומר שזו הפעם השלישית או הרביעית שלו ולכן הוא מזדחל מאחור,אני משתדל להנות ומדי כמה דקות אני עוצר וממתין לו.
איזה כיףףףף אנחנו נוסעים למרגלות תהום עמוקה והשבילים צרים ללא שוליים,ירידות,עליות,שוב ירידות ושוב עליות מדי פעם יש קצת בוץ מהגשם שירד כאן בלילה ומעברוני מים לא עמוקים פשוט תענוג.
בהמשך אנחנו מטפסים במעלה ההר בשביל בצורת נחש עם סיבובים חדים,הנוף שנפרש למרחקים נפלא ועוצר נשימה.

כשאנחנו מגיעים לגובה 2,300 מטרים שוב מתחיל ערפל וכאשר אנחנו ממשיכים לטפס ועוברים את ה 2,600 מטרים הערפל נהיה סמיך ומקשה על הנהיגה היות והערפל מרטיב את המשקף של הקסדה וכמובן שגם את שביל העפר שהופך לבוצי וחלק.איזה תענוג פשוט נהדר,נו מה לעשות? אני חזיר גזים ואוהב לשחק עם הזנב של הקרנף כאשר הוא מפרפר את האחורי,אך כאן אנחנו באמצע שום מקום בתנאי דרך לא הכי נורמלים לצד תהום עמוקה ולכן הצד הבוגר והאחראי פורץ החוצה ולכן אני מחזיר את מערכת בקרת ההחלקה למצב 1 ואת מפת ההצתה של המנוע ממצב ספורט לטורינג,ככה הקרנף יותר רגוע ופחות אגרסיבי בפתיחות גז חדות.כמו כן צמיגי ההידנאו לא מתוכננים לתנאים בוץ ולכן האחיזה באחורי לא משהו בכלל או אולי בכלל מהסיבה שמישל מתלונן שאני מעיף עליו חתיכות של בוץ ואבנים ביציאה מכל סבוב או בכל ישורת נחמדה וכל השאר הם רק תרוצים שגורמים לי לנסוע רגוע יותר,לך תדע.
כעבור כשעתיים אנחנו מגיעים למחסום ואחד העובדים שעומד במחסום אומר לנו שהכביש סגור עקב מפולת בוץ וע"פ הערכתו יש להמתין כאן בשעתיים הקרובות.
שיטט לעזאזל מה שעתיים?מאיפה באת לנו עם זה?מישל זורק כמה משפטים בצרפתית שמוצפים במילה "מרד"(MERDE) שהפירוש הוא חר…בצרפתית.כעבור כמה דקות כשאנחנו מבינים ומעכלים שאין לנו ברירה אנחנו נרגעים ולוקחים את הבאסה בסבבה.לפחות יש פה עוד כמה מקומיים שתקועים כמונו במחסום.כולם קטנים כל כך לידי ונראה שהם מפחדים ולכן אני מתחיל לשבור את הקרח איתם ואני מתחיל לצחוק ולעשות שטויות,באחד המקרים נאלצתי להרים את האופנוע של אחד מהם באוויר היות והוא אמר שהאופנוע שלו יותר כבד מהקרנף ולכן הוכחתי לו שדבריו שגויים,חבל שלא הייתם שם,איך שכולם התגלגלו והתפוצצו מצחוק,אולי בגלל שהרמתי את האופנוע ואולי בגלל האגואה דיינטה (AGUADIENTE) שכולם שתו בזמן ההמתנה,מישל ואני גם טעמנו ומדובר במשקה אלכוהולי חזק בצבע שקוף שעשוי מקני סוכר או מעצי תמר,כנראה שבגלל זה כולם במצב רוח ואפילו שהמחסום נפתח אף אחד לא מיהר להמשיך ובמקום זה מצאנו את עצמנו מצטלמים מחובקים למזכרת.אחלה אנשים.

אז ממשיכים לאחר שהמחסום נפתח והתחלנו בנסיעה קצרה הגענו לאזור מפולת הבוץ והטרקטורים המתינו בצד ואני החלטתי לעבור ראשון כדי שמישל יראה בדיוק היכן לעבור.בקטע מסויים היינו צריכים לרדת ירידה חזקה בתוך קוליס(תעלה צרה) שנוצר מגלגלי הטרקטור,הקרנף רחב ומגיני המנוע משפשפים את דפנות התעלה.לכן אני מאט ומחליט לעבור זאת במהירות איטית,פתאום אני שומע מאחור "הופ,הופ,פופ" ואני מבין אינסטינקטיבית תוך כדי מבט במראה שמישל מתקרב אלי ללא אפשרות לבלום. לכן אני מאיץ ומתרחק משם כמה שאפשר,לאחר כמה עשרות מטרים אני עוצר ושואל את מישל "מה קרה?שמעתי הופ,הופ,פופ?" מישל עונה לי "מצטער לא שמתי לב שאתה מאט,לחצתי על הבלמים ולא קרה כלום" אמרתי לו "לא נורא לא קרה כלום,אבל בבקשה בפעם הבאה בתנאי בוץ שכזה שמור מרחק,כך שתוכל לבלום בעדינות וה ABS לא יכנס לפעולה ויתן לך הרגשה כאלו שהבלמים אינם מגיבים",מישל אמר "תודה עוד שיעור לחיים" ויצאנו לדרך.
כעבור כשעה בבוץ וכ 4 שעות בערפל(כולל ההמתנה)יצאנו מהערפל השביל המשיך לעבור בין כפרים פשוטים וציוריים ונראה שהאנשים כאן עובדי אדמה ובגדול הם חסרי כל אבל שמחים יותר מכל.

לקראת אחה"צ נפגשנו שוב עם האספלט.למרות שהכביש בו נסענו כל היום מופיע על המפה ככביש ראשי כל היום נסענו בשבילי עפר והאספלט התחדש כמה ק"מ בודדים לפני הפנייה אל העיר חיין (JAEN) וכאן היינו צריכים להחליט האם ממשיכים או האם עוצרים ללילה?שאלה טובה היות ויום ארוך עבר על כוחותינו בו גמענו רק  כ 175 ק"מ(מתוכם כ 150 ק"מ בשטח)ואל היעד נשארו קצת פחות מ 250 ק"מ.
בין 2 הערים הללו יש רק כפרים קטנים ולכן לא כדאי לקחת את הסיכון ולהמשיך קדימה היות ואיננו יודעים את מצב הדרך בהמשך, אז החלטנו לעצור כאן ונכנסנו העירה ומצאנו מלון זול עם חנייה.
יצאנו להסתובב מעט בעיר ומיד הבחנתי ברעש שמסביב,העיר הזאת רועשת במיוחד,אינני רגיש לרעש אך פה באמת שהיה רעש מחריש אוזניים מכל המשאיות,מכוניות,אוטובוסים ואלפי מוטו טקסי שמסביב,הארתי את תשומת ליבו של מישל לתופעת הרעש והוא אמר בדיוק יחד איתי "מעולם לא שמעתי רעש כזה" פשוט מוגזם אולי בגלל שכבר כמה ימים אנחנו בהרים או מסיבה אחרת אך באמת בכל הערים שהייתי בהן בעולם לא זכורה לי עיר רועשת וסואנת שכזו.
מצאנו משהו לאכול וחזרנו כעבור כשעה למלון מחר נמשיך דרומה.

בוקר השעה 7:15 מישל כבר מתקתק לי בדלת,"נו מה קורה?" הוא אומר ואני עונה לו "מישל,קבענו לעוד 15 דקות בלובי,אני כבר מגיע!!" אני סוגר את הדלת וממשיך להתארגן.
כבר כמה פעמים מישל עושה לי את זה בחיית ראבק תן להתעורר ולהתארגן כמו בן אדם,קבענו ל 7:30 אני אהיה מוכן בדיוק בזמן כמו תמיד.
הבעיה של מישל שהוא הולך לישון מוקדם ולכן הוא מתעורר ב 5:00 לפנות בוקר ואז משעמם לו עד שהשמש זורחת בסביבות השעה 6:30 וגם אז עדיין קר וחשוך.
טוב אז עברו 15 דקות ופגשתי את מישל בלובי,הלכנו לאכול ארוחת בוקר זריזה ומשם יצאנו לדרך.
יוצאים מהעיר ושוב קטע עפר שמהר מאוד הופך לכביש סלול במצב סביר.
הנוף מסביב מדברי בתחילה אך מהר מאוד משתנה לנוף טרופי ירוק להפליא,מדי פעם גשם דקיק מטפטף עלינו אך בסה"כ נראה שאנחנו רק עוקבים אחרי הגשם ששטף פה את האזור כמה דקות לפנינו.
גשרים תלויים,כבישים מפותלים בעליות וגם בירידות אנשים נחמדים, מפלים יפיפיים וכביש פתלתל שעובר לצידו של נהר רוחש וגועש.
באחת העליות שוטר/מאבטח עוצר אותנו לביקורת הוא שואל מה העניינים וזהו,לא בודק רישיונות ולא כלום,הבקשה היחידה שלו ובאופן גלוי וקצת גס היא כסף לצורך קניית אוכל.כמובן שאני וכך גם מישל מסרבים בנימוס וממשיכים בדרכנו.

בהמשך אני קולט מפל עצום בצד ימין של הדרך אני עוצר בצד ומסמן למישל לעצור גם,בעודנו מצטלמים הגיע משפחה צעירה על אופנוע,אמרתי להם שלום והתחלנו לדבר הם היו כאלו נחמדים ושאלו מלא שאלות מי אנחנו ואת סיפור הטיולים שלנו בקצרה.לאחר כמה דקות נפרדנו הם אמרו שלום ועלו על האופנוע והתחילו לנסוע כמה דקות לאחר מכן באחד הסיבובים אני רואה לפני את האופנוע המשפחתי,צפצוף קל ואב המשפחה קולט שאני יושב על זנבו הוא מוציא משהו מכיסו ומסמן לי להתקרב אליו ונותן לי שקית עם חתיכות של פרי חמוץ כלשהו,מגניב סימנתי לו תודה רבה ו"מוצ'ו גרסיאס" סובבתי את המצערת והקרנף בעט את הגלגל הקדמי אל השמיים תוך כמה שניות המשפחה נעלמה הרחק מאחור.
מאוחר יותר בהמשך היום טעמנו את הפירות ומאחר שלא אהבנו את טעמם נתנו את השקית לאחד המקומיים שפגשנו באחת העצירות.
כשעתיים לפני שהגענו לליאמבמבה הכביש הפך לצר ועבר לצד נהר שמפלסו בגובה הכביש כאשר לפעמים הכביש מוצף במי הנהר ואנחנו חוצים את הקטעים האלו אני שמח שהקרנף מתנקה קצת מכמויות הבוץ שנצברו על חלקיו התחתונים.
נורת הדלק החלה להבהב לפני כ 30 ק"מ ולכן אני נכנס למוד חיסכון עד לליאמבמבה.
בכניסה לליאמבמבה אנחנו מבינים שהעיר אינה עיר אלה כפר גדול במקום מופלא ונהדר בהרים.
מצאנו מלון משפחתי זול שנמצא סמוך לתחנת המשטרה היות ואין חניה סגורה חנינו ברחוב צמוד לפתח המלון ויצאנו להסתובב בעיירה.

מיד לאחר שפרקנו את הציוד מהאופנועים החלטתי להחליף רפידות בלם אחוריות,פעם שנייה שאני מחליף רפידות בלם אחוריות הפעם הקודמת הייתה במקסיקו לפני כמעט 19,000 ק"מ,מוזר שכך היות ובכל האופנועים שלי הרפידות בלם הקדמיות תמיד נגמרו לפני הרפידות בלם האחוריות,ואלו כאן הקרנף עשה כבר 37,200 ק"מ והרפידות הקדמיות עדיין במצב תקין ואילו האחוריות נגמרו כבר פעמיים.יכול להיות מהסיבה שלקרנף מערכת בלימה משולבת שתפקידה להפעיל את הבלמים בשני שהגלגלים בו זמנית למרות שאני לוחץ רק על ידית הבלם הקדמי.
החלפת הרפידות אורכת כ 5 דקות ולאחר מכן אנחנו יוצאים להסתובב מעט בעיירה ליאמבמבה שנמצאת בגובה 2,700 מטרים מעל פני הים,והאוויר אוי האוויר פשוט נקי וקריר כל כך כיף לשאוף ממנו.

ע"פ בעלת המלון בשלושת השבועות האחרונים ירדו כאן באזור גשמים עזים ללא הפסקה,מראה שלא זכור לה כבר עשרות שנים,שאלנו אותה "3 שבועות?" היא אמרה "כן 3 שבועות 24 שעות ביממה,או מבול או טפטוף אך בלי רגע של הפסקה!!"כנראה שזו הסיבה שראינו את הנהר גועש ושוצף וכמעט שמציף את כביש הכניסה אל העיירה,טוב מישל בו נצא לסיבוב בעיירה,אמרנו לבעלת המלון "אנחנו יוצאים לסיבוב קצר" אז היא אמרה "לכו 2 רחובות מזרחה אל הרחוב שמקביל לרחוב הראשי ותראו מה הגשם עשה" יצר הסקרנות כבש אותנו ומיד הלכנו לראות,בעודנו מתקרבים לרחוב הראשי רעש של זרימת מים חזקה נשמע ממרחק של עשרות מטרים,הרחוב המקביל נסגר לתנועה ובעודנו מתקרבים נראה שהרחוב הפך לנהר זורם,אנחנו מופתעים מכמויות המים ונראה שהתושבים ניווטו את זרימת המים בעזרת שקי חול כך שהם יעברו אך ורק ברחובות שהתושבים החליטו,אחד המקומיים אמר לנו שה"נהר" שזורם בתוך העיר זורם כך כמעט שבועיים,ולפני יומיים הזרימה הייתה בשיאה.
נראה שהיחידים ששמחים מכך הם הילדים,נראה שהם הולכים לתחילת הרחוב וגולשים על זרם המים במורד הרחוב בהנאה מרובה.

צילמנו כמה תמונות והמשכנו להסתובב ולדבר מדי פעם עם המקומיים,הנוף ירוק כל כך ונראה שהתושבים חיים כאן בגן עדן,למרות שאלו שחיים כאן מקנאים בנו הגרינגואים שהגיעו ממדינות מפותחות ועשירות יותר,הם פשוט לא מבינים כמה אנשים בעולם המתועש היו מוכנים להתחלף איתם כאן ועכשיו.
כמה רחובות משם פגשנו בחור שאמר לנו שיש לו תחנת דלק, הוא כנראה הבין ששני הגרינגואים הגיעו באופנועים,שאלנו אותו כמה עולה ליטר והוא אמר מחיר כפול ממה שאנחנו שילמנו עד כה בפרו.
ענינו לו תוך כדי חיוך "לא תודה,המחיר שלך מוגזם" והוא ענה "מחיר הדלק יקר היות וזו התחנה האחרונה עד לעיר הבאה שנמצאת במרחק של 120 ק"מ מכאן וגם לו עולה כסף להביא את הדלק לכאן,ולכן כל האופנוענים מתדלקים כאן" בסדר אתה רק רוצה למכור לנו ובגלל זה אתה מספר לנו סיפורים,התיישבנו על הספסל למנוחה קצרה והמשכנו לפטפט עם הבחור עוד כמה דקות.את האמת הבחור החמוד הזה הצחיק אותנו,אחת מאלפי השאלות שהוא הטיח בפנינו הייתה "תגיד לי אתה גלדיאטור?" שאלתי אותו "מה?" והוא ענה "מתאבק ב WWF?" מיד ללא מחשבה עניתי לו "כן וכדאי לך להזהר ממני" מישל הוסיף "בטח הבחור מתאבק מפורסם" ואני המשכתי ואמרתי "האלק הוגאן (מתאבק מפורסם) חבר שלי",מאותו הרגע הבחור לא עזב אותנו ושאל מיליון שאלות בסגנון "מכיר את המתאבק הזה?מכיר את ההוא?".
כעבור כחצי שעה המשכנו בדרכינו ואמרתי למישל "אני לא מתדלק במחיר הזה יש לי ג'ריקן עם דלק שאני סוחב עוד מאלסקה,לך יש מספיק היות והמיכל שלך גדול משלי ב 2 גלון כך שהדלק שלך אמור להספיק עד לתחנה הבאה",המשכנו להסתובב ולהנות מהשלווה בעיירה עד שעות הערב.אכלנו ארוחת ערב ואח"כ חזרנו למלון,בסביבות השעה 21:00 בעודנו יושבים במרפסת הגיעו לעיירה עשרות מיניבוסים שעצרו שם למנוחה וארוחת ערב,מתברר שאכן זוהי עיירת מעבר ולכן כולם עוצרים כאן,לפתע העיירה התעוררה לחיים ויצאה משלוותה הפסטורלית.הרעש נמשך עד לשעות הקטנות של הלילה.מתברר שכאן כל ערב זה כך.

7:00 בבוקר,אני מצליח להתעורר בקושי לאחר לילה רועש שעבר עלינו.המיניבוסים עם הנוסעים הגיעו לעיירה ונסעו מכאן כל הלילה,באמצע הלילה עמד אחד הנהגים מתחת לחלוני מבלי לכבות את מנוע הדיזל הרועש שלו,לאחר כשעה כשניסיתי להתעלם מהרעש קיבלתי קריזה ויצאתי לבקש שקט,הנהג הבין במהירות את כוונותיי וכיבה את המנוע.
היות ונורית הדלק שלי מהבהבת כ 20 ק"מ לפני העיירה ליאמבמבה החלטתי להשתמש בדלק מאלסקה שאני נושא בג'ריקן בארגזו הימני של הקרנף,כן דלק מאלסקה או יותר נכון מהקצה הצפוני שלה,עד היום לא יצא לי להשתמש בו.
יצאנו לדרך עיר היעד היא קאחמרקה (CAJAMARCA) שנמצאת במרחק של כ 250 ק"מ מליאמבמבה.
הנוף המדהים המשיך להכות בנו בכל כוחו.הכביש בחלקו סלול ובחלקו שבילי עפר,האוויר קריר ונעים,השמים נקיים והשמש מנסה לחמם את ההרים הרטובים,כן בדיוק שהגענו פסק הגשם שירד כאן בשלושת השבועות האחרונים וכעת מזג האוויר פשוט נהדר.
כשעה לאחר שיצאנו מליאמבמבה נכנסנו שוב לערפל סמיך,הכביש צר ברוחב של מכונית אחת וצמוד לפני המצוק שאת תחתית התהום אי אפשר לראות עקב הערפל,ממשיכים לטפס וכאשר אנחנו עוברים את ה 3,200 מטרים אנחנו יוצאים מהערפל. הנוף נהדר ואנחנו מעל העננים וממשיכים לנסוע בכביש הצר והמפותל הזה,הכביש מתפתל ללא הפסקה ונראה שמישהו פשוט קשקש על המפה ואמר אני רוצה כביש כזה,הגובה כעת 3,500 מטרים והכביש המפותל בהמשך הדרך נפרס לרגלינו עד לאופק.
היות ותחנת הדלק רחוקה אני נוסע במוד חיסכון ומשתדל להמעיט בהאצות חזקות ולפעמים בירידה ארוכה אני פשוט מכבה את המנוע ומדרדר להנאתי.הירידה ארוכה מאוד וכבר למעלה משעה אנחנו מאבדים גובה,3,000 מטרים,2,500 מטרים,2,000 מטרים וממשיכים לרדת הנוף מסביב משתנה בחדות ברגע שאנחנו חוצים את קו ה 1,500 מטרים האוויר הקריר הופך לחם ודביק.ע"פ המפה אנחנו אמורים לחצות את הנהר שנמצא בעומק הגיא ולטפס בחזרה על ההר שממול.
ממשיכים להנמיך אל עבר הנהר וכאשר אנחנו מגיעים אליו כבר ממש חם והנוף מדברי וחום.הנהר נמצא בגובה 500 מטרים בלבד וירדנו בכביש הצר והמפותל כ 3,000 מטרים,בקבוקי המים שלנו התכווצו לגמרי משינוי הלחץ הברומטרי שהשתנה בחדות.

מיד לאחר שחצינו את הנהר התחילה עליה חדה ומפותלת גם היא,גם כאן הכביש צר מאוד ומפותל בלי סוף,אני מוצא את עצמי מתחזר עם כמויות הגז שאני פותח,אך הכביש הזה פשוט קורא לך לתת גזזז.
לאחר כל פניה אפשר לראות את הכביש שנסעת בו רק לפני רגע פרוס תחתיך כמעין טרסות סלולות החצובות בהר.מדי פעם אני מעט וממתין למישל וגם עוצר לצלם פה ושם,כמובן שלא שכחתי גם את נושא הדלק אבל פשוט אי אפשר לנסוע בכביש שכזה במוד חסכוני-פשוט מסלול מרוצים המקום הזה.
כעבור כמה ק"מ אני רואה תחנת דלק ועוצר לתדלק,הבחור מליאמבמבה לא שיקר ואכן קצת יותר מ 120 ק"מ מצאנו דלק,תדלקתי 21 ליטרים משמע נשארו לי עוד כ 2 ליטרים במיכל ממשיכים לטפס ולהתפתל והנוף המדברי משתנה אט אט ואיתו גם הטמ"פ .
לאחר הפסקה למנוחה אנחנו ממשיכים בטיפוס עד לשיא הגובה וב 3,737 מד הגובה מפסיק לטפס.
לקראת  15:00 אנחנו מבחינים משמאלנו בסערה שעושה את כיוונה אל עבר הנתיב שלנו,אנחנו ממהרים כדי להתחמק ממנה ובשעה 16:00 אנחנו מגיעים לקאחמרקה (CAJAMARCA) שנמצאת בגובה 2,600 מטרים

המשכנו עד לכיכר המרכזית ועצרנו לחפש מלון,המחירים במרכז קאחמרקה בשמיים ואנחנו לא מוצאים מקום נורמלי עם חנייה לאופנועים,בעיר גדולה שכזו אינני מחנה את הקרנף ברחוב,בזמן נכנס לאחד המלונות נעצר לידי רכב ואמר שיש לו מלון חדש בצידה השני של העיר והוא יעשה לנו מחיר טוב,שאלתי כמה והוא ענה 70 סול,אמרתי לו "זה יקר לתקציב שלנו"הוא ענה "המחיר נמוך יש חנייה אינטרנט,מים חמים וכו" והחל להתמקח,בדיוק הגיעה שוטרת וביקשה שאזיז את האופנועים היות ואסור לחנות כאן,הבחור נתן גז והמשיך ואני שיחקתי אותה לא מבין והתחלתי לדבר עם השוטרת בעברית,השוטרת לא נכנעה והתחילה לעשות פנטומימה והסבירה לי שעלי להזיז את האופנועים,הסברתי לה בפנטומימה שהאופנוע כבד ועוד 2 דקות מישל יחזור ונזוז,היא הסכימה והתרחקה מהמקום.מיד כשהיא התרחקה הבחור עם הרכב חזר ונעצר לידי ושאל נו 60 סול זה בסדר?" עניתי לו "לא!התקציב שלנו הוא 40 סול(כ12$) לחדר בודד,כולל חנייה"
הוספתי ואמרתי שאנחנו נשאר 2-3 לילות וזה המחיר,מישל בדיוק חזר אמרתי לו בצרפתית הבחור מציע לנו חדר ב 60 סול ואני מתמקח איתו ל 40 סול" מישל שיתף פעולה ואמר "או 40 סול או כלום".
הבחור הסכים ואנחנו נסענו אחריו לצד השני של העיר או יותר נכון ישוב בפרברי העיר שנקרא בניוס דל אינקה (BAÑOS DEL INCA) סה"כ 7 ק"מ ממרכז העיר והמלון אכן שקט וחדש,יש חנייה,אינטרנט ומים חמים ללא ספק שווה את המחיר.אנחנו זקוקים למנוחה ואני גם צריך להחליף,מסנן אוויר ומצתים לקרנף אז ככה שאנחנו נשאר כאן 3 לילות.

החלפנו בגדים ויצאנו להסתובב באזור המלון,בעודנו מסתובבים מצאנו מאפיה עם ריח נפלא אז קנינו לנו כמה דברי מאפה והמשכנו להסתובב באזור המלון.ברחוב הראשי לא רחוק מהמלון מצאנו שוק מקומי אז נכנסנו לרחרח ולהסתכל מה קורה כאן.
רוב המוכרים בשוק הן בעצם מוכרות וכמעט כולם מחייכים ושמחים לראותינו גם אם איננו קונים כלום.
באחד הדוכנים אנחנו נתקלים בתירס בצבע סגול שממנו מכינים את משקה הצ'יצ'ה מורדה המפורסם (CHICHA MORADA) אותו נטעם בהמשך.
איך שאני אוהב להסתובב בשווקים,הריחות ,הצבעים,האנשים-פשוט נפלא.
כעבור כשעה ישבנו לאכול ארוחת ערב ואם אמרתם עוף אז כנראה שניחשתם טוב,כן שוב עוף שלם בגריל המאכל הכי נפוץ בדרום אמריקה עד כה.
ללא ספק יום נהדר ומטורף עבר עלינו התחלנו ב 2,700,טיפסנו ל 3,500 ומשם ירדנו ל 500 מטרים שוב טיפסנו עד לשיא של 3,737 וירדנו שוב ל 2,600 מטרים פשוט מטורף.

בבוקר שלמחרת קמתי מוקדם המטרה הראשונה להיום היא טיפול בקרנף.במסגרת האחזקה השוטפת עלי להחליף מצתים(פלגים)ומסנן אוויר כמו כן לגרז את מיסבי ההיגוי של הקרנף.כבר זמן רב שאני דוחה זאת היות והחלפת החלקים הנ"ל דורשת כמה שעות טובות ועד כה בקושי מצאתי זמן לבצע טיפולים קטנים.
פרסתי את הכלים בצורה מסודרת על השולחן בחנייה והתחלתי להפשיט ולפרק את הקרנף.כדי להגיע אל המצתים עלי לפרק את מיכל הדלק ותיבת האוויר(בה שוכן המסנן).
מעולם לא החליפו עדיין את החלקים הנ"ל והם מקוריים מהמפעל,המצתים ומסנן האוויר עברו כבר למעלה מכפול הקילומטרז' שכתוב בספר ההוראות וכעת עלי להחליף אותם לפני שתהיה לי תקלה באמצע הדרך.
פירקתי בזריזות את החיפויים ומיכל הדלק,פתחתי את תיבת האוויר וראיתי שהמסנן מלוכלך אך למרות יכול עדיין להמשיך ולנסוע,למרות זאת החלפתי אותו בחדש היות וכבר פירקתי הכל,אשמור אותו להמשך הדרך למקרים ותגובות,מיד לאחר מכן פירקתי את תיבת האוויר ואת ארבעת סלילי ההצתה(קויל)פירקתי את המצתים והם נראו גם כן במצב טוב ויכולים להמשיך ולנסוע עוד כמות נכבדה של ק"מ.
להזכירכם המצתים ומסנן האוויר עברו למעלה מכפול מזמן החלפתם בהוראות היצרן,מה זה אומר עלינו?
אני בתור מכונאי יודע שלפעמים יש חלקים שיכולים לחסוך לנו עלויות ואין צורך בהחלפתם וכן לפעמים היצרן דורש להחליף חלקים לפני שפג אורך חייהם כדי למנוע תקלות בדרך.
טוב הרכבתי בזריזות את המצתים החדשים וגם את תיבת האוויר,משם פניתי לגרז את מסבי ההיגוי של הקרנף.כדי לגרזם יש לפרק את הכידון והמשולש העליון ובעצם להוריד את כל הבולמים הקדמיים מטה כדי להגיע למיסב התחתון,אחסוך במילים ואומר שהמסבים היו כמעט יבשים וטוב שגירזתי אותם.
כל אותה העת מישל התעסק עם האופנוע שלו גם היות והוא קרטע לו ביומיים האחרונים,הוא פירק פלגים וניקה אותם,היות והוא לא סוחב איתו חלקי חילוף ולמעט סט הכלים המקורי של האופנוע אין לו שום דבר אחר שקשור לתחזוקת האופנוע.
לסיכום למרות שזו הפעם הראשונה שאני עובד על אופנוע מדגם הסופר טנרה העבודה עברה בזריזות וללא תקלות סה"כ 4 שעות לכל העבודה.
שטפתי ידיים ולפני שהחלפתי בגדים נגשתי לתדלק את הג'ריקן החירום שלי בדלק חדש ורענן.

מיד לאחר שיצאנו מהמלון השמיים נעשו קודרים ונראה היה שמבול הולך לשטוף את העיר.לכן החלטנו להישאר באזור המלון,קפצנו שוב לשוק המקומי,קנינו כמה פירות טריים וישבנו בכיכר המרכזית של השכונה באניוס דל אינקה.
בין הפירות הטריים שקניתי היה גם פרי נפלא שמזמן לא אכלתי וכולנו מכירים אותו בשמו הישראלי סברס.
הסברס כאן מאוד אדום ומתוק כמו בחלום,נראה לי שאכלתי לפחות קילו שלם,מישל לא נתקל בפרי הצבר ולכן הסברתי לו שבישראל הפרי נפוץ וגדל בטבע בהרבה מקומות.סיפרתי לו על שיטת הקטיף של הפרי ונזכרתי בילדותי כשהלכתי עם אבא שלי לקטוף סברסים עם שני מקלות ארוכים כאשר לאחד מהם היה בקצהו סכין ובשני קופסת שימורים.כמו כן לימדתי את מישל את צורת קילוף הקליפה ונראה שהוא התמכר לדבר.
לאחר כשעה התחיל טפטוף ולכן מהרנו למצוא מסעדה לנשנש משהו כדי להעביר את הזמן.
בדיוק כשנכנסנו למסעדה מבול שטף את העיר.בעוד המבול מכה על תקרת המסעדה אנחנו יושבים ונהנים ממרק אטריות ועוף חם וטעים.
לאחר שסיימנו חזרנו למלון,מישל חסר הסבלנות ראה מכונית שמגיחה לעבר השלולית שבכניסה למלון במקום להמתין עד שהיא תעבור כמו שאני עשיתי הוא החליט לרוץ ולהיכנס למלון לפני שמי השלולית יפגעו בו,ממש בכניסה למלון הוא החליק ונפל חזק.לא מספיק שהוא נפל כל כך חזק המכונית השפריצה עליו גם מים.את האמת זה הצחיק אותי ואם הייתי מצלם הסרטון היה מקבל מליוני צפיות.
אך מישל כמעט בגיל של אבא שלי ולכן התאפקתי ועזרתי לו לקום ולעלות לחדרו.נראה לי שלמשך כשעתיים הוא לא הפסיק לקלל בצרפתית.לקראת ערב יצאתי לקנות כמה תחבושות ויוד בבית מרקחת הקרוב.היות ואני מעדיף לשמור את היוד והתחבושות שיש לי למקרה חירום שאינו קרוב לבית מרקחת.
על הדרך קניתי למישל ולי כמה לחמים וכמה אמפנדות עם עוף ובשר כדי לאכול במלון היום אנחנו נשאר כבר כאן ולא נצא שוב.

למחרת בבוקר לאחר שראיתי שמישל מרגיש טוב יותר החלטנו לנסוע בתחבורה הציבורית אל העיר.
הנסיעה בתחבורה הציבורית זולה עד מאוד,פחות מדולר לכל כיוון.
תוך כ 15 דקות הגענו אל העיר ומזג האוויר השתנה פלאים,השמש שוב זרחה והשמיים הפכו לכחולים
הכיכר המרכזית יפה מאוד וכך גם המבנים ברחובות הסמוכים.התפלאתי לטובה מהסדר והניקיון ברחובות העיר ובשווקים,השקט שסורר מסביב פשוט מרגיע,מישל כהרגלו חסר סבלנות ואינו יכול לשבת לרגע.אני לעומת זאת אוהב מדי פעם לשבת ולהירגע ופשוט להנות מהרגע.מישל אומר לי שהוא קרא על מנזר עתיק בראש הגבעה ושהוא רוצה ללכת ולטפס לשם.לא כל כך התאים לי לטפס עכשיו 200 מדרגות ולכן אמרתי למישל לך תטייל קצת לבד ונפגש כאן עוד שעה וחצי.
קניתי לי משקה צהוב בשם אינקה קולה שמשך את עיניי,כאשר קראתי את האותיות הקטנות הבנתי שהמשקה מיוצר ע"י חברת קוקה קולה ולמרות שצבעו צהוב טעמו מזכיר במעט את הרד בול והספרייט.עשיתי סיבוב קצר ברחובות שמסביב לכיכר ולאחר מכן התיישבתי על ספסל במרכז הכיכר ונהניתי מהשלווה שמסביב.

כעבור שעה מישל חזר ואמר "איזה מזל שלא באת טיפסתי לראש הגבעה וראיתי שהמנזר העתיק סגור לשיפוצים", עניתי לו "באמת מזל שלא באתי,את האמת דיי נהניתי רק מלשבת כאן בשמש הנעימה".
המשכתי ואמרתי לו "טוב בוא ונלך אל עבר השוק שראינו מחלון המיניבוס כשבאנו העירה",מישל הסכים ותוך כרבע שעה הגענו אל השוק,רב הנשים המבוגרות בשוק לבושות בלבוש מסורתי וחובשות כובע גדול שכזה.לעומת זאת הנשים הצעירות מתלבשות בצורה רגילה כמקובל בעולם המערבי.
השוק גדול ומגוון ונמכרים בו בעיקר מוצרי מזון כגון:פירות,ירקות,דגים,תבלינים,קיטניות,בשרים וכו'.
צילמנו דיברנו עם אנשים טעמנו כמה פירות והמשכנו לכיוון היציאה.קצת לפני שאנחנו יוצאים מהשוק סוחר אחד שבדיוק התבדחתי עם שכנו נותן לי אשכול של ענבים ואומר לי "קח מתנה מהשוק של קאחמרקה". למרות שלא רציתי לקנות שאלתי את המוכר "כמה זה עולה?" והוא חזר ואמר "זו מתנה מהשוק של קאחמרקה" איזה אנשים נפלאים אמרתי לו תודה רבה לחצתי את ידו והלכנו לתפוס מיניבוס שיחזיר אותנו למלון.

כשהגענו למלון שאלנו את בעל המלון על המרחצאות המים החמים שיש במרחק הליכה קצר מהמלון.
שהרי שם השכונה הוא על שמם של המרחצאות האלו באניוס דל אינקה שפירושם הזריז הוא מקלחות האינקה,בעל המלון הסביר לנו שמשלמים על פי שעה היות והמים היוצאים מן האדמה חמים כל כך שאי אפשר וגם אסור רפואית לשהות בהם מעל לשעה.
"טוב תודה"אמרנו לו,לקחנו מגבות וצעדנו אל המרחצאות.כבר ממרחק עשרות מטרים ריח הגופרית נישא באוויר.שילמנו כניסה ונגשנו אל אחד הבניינים שמספרו הופיע בכרטיס הכניסה,קיבלנו כל אחד מקלחת פרטית נקיה ויפה.במרכז המקלחת שהיא בעצם אמבטיה או בריכה קטנה עם מדרגות ושני ברזים אחד למים חמים ואחד למים קרים.
ברז המים החמים מזרים מי תהום חמים מאוד בטמ"פ של עד 75 מעלות ולכן יש לקרר את המים בעזרת הברז של המים הקרים.הזרימה מהברזים חזקה ותוך כמה דקות האמבטיה שבעומק כמטר מתמלאת.
נשארתי במים כ 50 דקות ולאחר מכן יצאתי והמתנתי למישל מחוץ למבנה.
כשמישל הגיע הלכנו לכיוון היציאה ועצרנו לרגע בחדר האחות כדי לבדוק לחץ דם(נוהל שגרתי)לאחר שראינו שלחץ הדם שלנו טוב(שלי היה 130/80) הלכנו לאכול ארוחת ערב ומשם חזרנו למלון.

בפוסט הבא-המשך פרו ממשיכה להפציץ בנוף יפה ומגוון.
תודה שקראתם ואני מקווה שנהניתם מהפוסט.

—————————————————————————–

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות ללירן מרכוס

————————————————————————–

בבוכרה אנחנו נחשפים לראשונה לארמונות והמסגדים המונומנטליים של אוזבקיסטן . מלאכת מחשבת של פסיפס קרמי , על מבנים עצומים . כל קבר הופך לארמון , וכל מסגד צריך להיות "הכי" , אפשר בקלות לדמיין את סיפורי האלף לילה ולילה , שטיחים מעופפים ומנורות מכושפות . (אגב אחת המוכרות בשוק שם צועקת "magic carpets" .. לא ניסיתי ..)

בארוחת הערב אנחנו יושבים על שולחן כל אחד על ספסל בצד אחר , בשלב מסויים אנחנו קולטים שני חבר'ה מבוגרים מחפשים מקום לשבת , השניים קולטים אותנו ופשוט מתיישבים לידנו על אותו שולחן . מצחיק , אנחנו מברכים אותם ואוכלים יחד ארוחת ערב .

יום אחרי ריקארדו מגלה שהסבל האחורי שלו נשבר בגלל הויברציות והעומס . אנחנו מוצאים רתך שיעשה את העבודה , ועם אלקטרודות עבות שיכולות לרתק רכבת לפסים שלה הוא מרתך לריקארדו את הסבל .הבחור מאבד קצת פרופורציות עם המחיר ומבקש 90000 סום , אני אומר לריקארדו שיוציא 1000 ויראה לו , בסוף מסכמים על 15000 (קצת פחות מ 4 דולר ) יקרן הבחור ..

ארוחת צהרים בשוק של בוכרה מזכה אותנו בכאבי בטן , ואת הלילה אני מבלה בשירותים .בבוקר , קל בכמה קילוגרמים טובים , עולים על האופנועים לכיוון סמרקנד .

אנחנו רואים שאחת הדרכים , הארוכה יותר שמובילה לסמרקנד, עוברת באזור הררי יותר ואנחנו שמים את פנינו לכיוונה .

מרבית הרכיבה חדגונית ומשעממת עד ל100 הק"מ האחרונים בה אנחנו מגיעים לאזור ההררי , הכביש מתחיל להתפתל , הנוף משתנה והופך מצהבהב לירוק , האויר נהיה קריר יותר ואני סוגר בפעם הראשונה מזה כמה שבועות את המעיל עד הסוף .הריח באויר נהיה אחר , מזכיר לי שבמקומות האלו האנשים מחזיקים כמעט תמיד איזשהו תנור בוער.

התחושות משתנות מיד ואני מרגיש שאני עובר ממצב "הישרדותי" למצב "הררי" , הגוף משתחרר מעט , המוח נרגע והנשמה נרגעת .

לפנות ערב אנחנו מגיעים לסמרקנד ומחנים את האופנועים במלון , פוגשים בעוד בחור שויצרי בן 50 שמטייל על DR350 מודל 80 ומשהו (!!) – אגב חבר'ה קשוחים .המלון הוא יעד מוכר של תרמילאים ואנחנו פוגשים זוג מאוסטרליה שמטייל על אופניים , חבר'ה מצרפת , בחור איטלקי ומתבודד איראני שכל הזמן מתחמק מלפתוח עימי בשיחה .

השיחות עוברות די מהר לנושאים הפוליטיים וכמובן למצבה של ישראל , אבל מעבר לעניינים האלו אני מגלה שבחלק ממדינות אירופה כמו איטליה ספרד לדוגמא , בהן הכלכלה נפגעה לא מעט בשנים האחרונות (יש משהו חסר אחריות ומקסים בעיניי בחבורה של אנשים שאוהבת בעיקר לעשות חיים ופחות להתחשבן על כל דבר – ככה מצטיירים בעיניי האיטלקים הספרדים והיוונים ) הציבור למעשה כמעט חסר זכויות סוציאליות . ישראל בהשוואה אליהן מהבחינה של דאגה לאזרח היא חלום רטוב , מבלי להמעיט כמובן בהרבה חסרונות ורעות מהם אנו סובלים גם כן .

סמרקנד גדולה יותר ומפוזרת יותר מבוכרה ובטח מחיווה , אבל הארמונות והמסגדים שבה הם המרשימים ביותר , מימדים ופאר בלתי נתפסים , והכל בנוי מלבנים קטנות , עבודת נמלים .

אמנם העין כבר התרגלה למראות האלו , אבל עדיין מדובר במחזה מרשים ביותר . המצחיק הוא שבשעה שאתה חושב על איך בנו את הדבר המטורף הזה , יושבים כמה פועלים כמה מטרים ליד ומשפצים את המבנים אבן לאבן , אריח לאריח וכל זאת על פיגומים מתנדנדים– בדיוק באותה צורה בה עשו זאת בעבר .בשוק של סמרקנד אני מחסל כמה מלפפונים חמוצים ,אחד המוכרים מדבר אנגלית טובה מספר לי איך אחד החברים שלו שעלה לארץ חטף הלם קרב בצבא , "למרות שהצבא הישראלי זה קל , לא כמו ברוסיה שאתה הולך לכמה חודשים ולא חוזר הביתה" אני מסכים איתו ומחליף נושא .ארוחת צהרים אנחנו אוכלים שוב בשוק , הפעם במקום אליו לוקח אותנו המוכר . 18 ₪ לארבעה שיפודים , תפוחי אדמה בירה ותה קר . לא יאמן .בערב אנחנו אוכלים שוב באיזה מקום מפוקפק , מזמינים "נקניקיה אוזבקית" (חרטה , נקניקיה בפיתה..) , עונש על הטיפשות – לילה נוסף עם האסלה.

בבוקר למחרת אנחנו יוצאים את סמרקנד לכיוון טשקנט , ואחרי לילה יוצאים לכיוון מעבר הגבול עם קזחסטן .

המעבר הקודם שלי לקזחסטן צרוב אצלי כחוויה לא חיובית , אבל הפעם (אחרי התגברות על תקלה בקרבורטור שאני יצרתי בעצמי)  המעבר מאוזבקיסטן לקזחסטן עובר בקלות יחסית .

מהגבול ברכיבה אינטנסיבית של יומיים ולינה בשטח אנחנו שמים פעמינו לכיוון אלמטיאנחנו מגיעים עם ערב לאלמטי , ואחרי שיטוט קצר בעיר מתארגנים על מלון .

בבוקר אנחנו הולכים לפגוש את ילדוס ב"קפה אלדורו" שדואג כמו שרק אופנוען יכול לדאוג לאופנוענים אחרים – אבל על כל זאת , נספר בפעם הבאה ..

כול הלילה תהייתי מתי אקבל את קריאת התרנגול 6:49 הוא התחיל לזמר. קמתי ירדתי במדרגות מהעץ הרעועות.. והרטובות מהגשם לשרותים צחצוח שיניים ו..
התחלתי לשוטט…בופולו עגלים כרי דשא פסטורליה, ארוחת בוקר צנועה – אבל גבינת בופולו שלא מהעולם הזה ותה חזק טרי כזה.
לתה אחזור בהמשך.
חזרתי לשוטט לצלם מוקסם מהמקום, הלכתי לשלם, שאלה יורו או פרנק. עניתי יורו. ענתה:" 60 יורו ביטה"
60??? איך כול כך יקר
35 לינה ו 18 ארוחת ערב יחד 53 פרנק..
היא הראתה לי את החשבון, לינה 35. ארוחת ערב 18. תה 3 פעמים 3.9 כפול 3 נותן11.7 פרנק
אופס חשבתי שהתה כלול בארוחה. לא לא תה יקר בשוויץ. הנה קיבלתי אלמנט..
בחוץ אפור גשם זרביפי 18 מעלות ואני בדרך למפלי הריין
עם חיוך למרות האלמנט השוויצרי

אגדות של אחים גרין
אתמול בבוקר כזכור התרנגול עשה לי השכמה. כרי דשא פרות בופולו ועגלים מללחים את הדשא הטרי. היום המכשפות העירו אותי. קראתי היכן שהוא על עיירת קסמים, מסתבר שהיא הייתה כ 4.613 קמ מהחווה…
לא היה לי כול מושג מה הראה. אני מגיע לשער העיר המצעוצע וישר רואה מכשפה עפה לה מסביב, נכנס פנימה כאילו לעיירונת מימי הביניים רק בלי הריח בתים עם ערוצי עץ שחובקים את הבית כמו שלד
ציורי קיר של צייד ועלמות חן שזה במובנים רבים גם צייד…, ליבי התמוגג שרתי שירים של יהודה פוליקר וזייפתי. הריין מתפתל לו מסביב …ממש הכי קרוב שניתן וכמעט פספסתי כי לא ידעתי. אחר כך הגעתי למפלי הריין ופגשתי זטג אופנועיסטים מספרד עם הנשים שלהם. ישר הכרחתי אותם להגיע להעיירת הקסמים.. חסר להם שלא הגיעו הרי ניפגש היכן שהוא בהמשך. כול כך התפעלתי שהייתי חייב אבל חייב ממש להגיע לעיר הציורת קולמר שלפני הרבה שנים בקרתי בה וכמעט לא ראיתי דבר. ולמה לא ראיתי שווה סיפור בנפרד