לבקר את נמרוד על אופנוע

אלעד ממשיך לדווח מעומק החווייה הטורקית. הבלוג הישיר של אלעד – כאן

מגרמה עד הר נמרוט (הר נמרוד) ולכיוון הקצ'קר

יצאנו ברכיבה מגרמה שלשום בבוקר ודהרנו עד kahramanmaras או בעברית מאראש האמיצה , כדי לצמצם טווחים לכיוון הר נמרוד .רכיבה ארוכה בחום כבד – לא כיף בלשון המעטה .. בכל כמה עשרות ק"מ עוצרים להצטנן מעט ולנוח וממשיכים הלאה .

לטורקים , מעבר לחביבות הטבעית שלהם יש מנהג מוזר לעמוד על הראש. לא שלהם – שלך . בכל עצירה מגיע הטורקי התורן , נעמד לי על הראש , מסתכל ובודק , וככה מגיעים גם החברים שלו . מצאתי שיטה להתמודד – התקרבת ? הצטלמת !..בדרך מרחבים חקלאיים , משפחות שלמות מגיעות לשדה , ראש המשפחה עומד ומפקח על כולם וכל השאר כמו נמלים חרוצות שותלים ומעבדים . בחלק מהמקומות החקלאות היא עדיין חקלאות שלחין , מטים מים לתעלות לטובת השקיית היבולים .

בכלל ככל שנעים מזרחה נראה כי טורקיה משנה את פניה , שלא לומר מתקרבת לעולם השלישי .מגיעים ל kahramanmaras מוצאים מלון זול , פירוק האופנוע , מקלחת צוננת ו..כמה שעות שינה . הרכיבה מפרקת אותי בלי שאני שם לב בכלל ואני מגיע לסוף כל יום ארוך תשוש ועייף .

בערב יוצאים לסיבוב בעיר , אשר בעיקרה עיר תעשייתית מתפתחת , הולכים לרחוב הראשי ולכיכר  המרכזית , חודש הרמצ'אן הבא עלינו לטובה מזמן לנו עשרות סוגי בקלאוות ופינוקים ואה .. שכחנו .. העיר ידועה בגלידה האיכותית שלה , אמנם לא בן אנד ג'ריס אבל לא רע בכלל ..

תוך כדי אנחנו נבלעים בקריאות המואזין לתפילה ואח"כ בהצגה אותה מעבירים ילדים אודות הנביא מחמד והחג . עומדים ומסביבנו עשרות מוסלמים דלוקים .

אם רק היו יודעים ..

בבוקר עוד חיתוך מהיר לכיוון הר נמרוט , מגיעים בצהרים אל הכפר karadut מוצאים פנסיון והופ , רכיבה להר .

בדרך מסעדת דגים בצד הדרך – פשוט מדהים . אפס נפילות באוכל בטורקיה . אין מקום שקיבלנו אוכל ולא היה מעולה , לא פחות מזה .עולים להר , העלייה כל כך תלולה עד שנראה כי רחמים ירים את הגלגל הקדמי , איזה כיף לרכוב עליו בלי כל הציוד .

בסיבובים הוא נוטה הצידה וחוזר כמו נחום – תקום , כשנכנסים לקצב זה פשוט נהיה כמו תהליך היפנוטי .

מגיעים לכניסה , ואז מדרגות .

מדרגות מדרגות מדרגות מדרגות מדרגות מדרגות מדרגות מדרגות מדרגות מדרגות מדרגות מדרגות מדרגות מדרגות מדרגות מדרגות מדרגות מדרגות .כוסאומו .

מגיעים למעלה כדי לראות את הפסלים של אנטיוכוס \ נמרוט המג'נון שהחליט שהוא רוצה שיקימו לכבודו , אחרי שהבטחון העצמי שלו נסק ע"ר היחסים שפיתח עם הרומאים מחד והפרתים מאידך , וע"ר העובדה ששימש מעין חייץ בין שתי המעצמות .

אני לא חובב ארכיאולוגיה מושבע , בשלב מסויים אפילו חשבתי לעצמי שזו היתה נסיעה קצת מיותרת כדי לעמוד באתר איך נאמר משעמם ומוזנח (יסלחו לי אנשי אונסק"ו) .

אבל כשחושבים על איך הרימו לכאן את כל הסלעים האלו , ואיך בנו את התל שעשוי משברי אבנים , ניתן להרגיש מעט את המשמעות שעומדת מאחורי כל אבן .זהו , התקפלנו חזרה לפנסיון בשעות הערב מתחילה פה רוח שלא תיאמן , בכלל כל האיזור הזה מזכיר את רמת הגולן או איזורים שונים בנגב לפני שהפכו סופית למדבר – והתנאים פה די משוגעים קיץ לוהט וחורף מושלג.

היום יצאנו מוקדם בבוקר כדי לצמצם טווחים לכיוון הקצ'קר .

באחד ממשיכים לרכוב מזרחה ונכנסים לאיזורים של הכורדים , הנוכחות הצבאית הטורקית מורגשת , ובאחד הכפרים בו אנחנו עוצרים לקנות קצת ענבים ושתיה אנחנו פוגשים את מחמד כורדי גאה שמצהיר שהוא מהמחתרת הכורדית ואפילו מראה לי סרטון ביוטיוב של ה PKK .

תוך כמה דקות מגיעים עוד כמה חבר'ה , אחד מהם דובר אנגלית רהוטה איתו אני מתייעץ לגבי הדרך להמשך .

לפרידה אני ומחמד מצטלמים , מקווה שלא שרפתי אותך אצל הטורקים מחמד ..אחרי עוד כמה עשרות קילומטרים לוהטים אנחנו ב BINGOL עיר שלא קיימת מבחינת ספרי הטיולים , אגב זה אחד האזורים שנפגעו קשה ברעידת האדמה ב 2010 ואליו נשלחו צוותי הצלה ישראלים .

"נאלצנו" להתפשר על מלון ברמה יחסית גבוהה כי המלון היחיד הזול שהיה כאן מלא . אנחנו מקפיאים את עצמנו עם המזגן ונהנים ממים קרים מהמקרר עד שיגמר צום הרמצ'אן ונוכל ללכת לאכול אצל אח של אחד מהחבר'ה שקנינו אצלו לחמניות היום , והזמין אותנו ללכת איתו למסעדה.

עוד יומיים בקצ'קר .

—————————————————————————-

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאלעד לוי

—————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

קפדוקיה, בעומק הנדיבות הטורקית

אלעד ממשיך בדיווח מהמסע לדרך המשי- הבלוג של אלעד – כאן

קפדוקיה – תופעות טבע , עמים קדומים ואנשים טובים .

אז מה היה לנו ?

צומת של לוחות טקטוניים שהפכו את המדינה להררית וגעשית .

מלא מלא מים (באמת לא הוגן העניין הזה..)

הישובים הקדומים בעולם.

אח"כ כיבושים מכל כיוון אפשרי , קודם החיתים , אח"כ הפריגים , הקימרים , ממלכת אוררטו, מדי , היוונים , הממלכה האחמנית , אלכסנדר הגדול , הרומאים , הביזנטים, והעותמאנים (נראה כאילו כל תקופה נדרסה המדינה הזו לכיוון אחר ע"י צבא של מטורפים) .

היום זה ארדואן (אח שלי בחייאת , יש לך אחלה מדינה עזוב אותך מכל השטויות) .

ואנחנו ?

בסה"כ מנסים להבין מה קורה פה ..

אז הגענו לפני שלושה ימים לעמק איהלארה , ומצאנו חדר בפנסיון בכפר .

יום אחרי כן הלכנו את כל 16 הק"מ של ערוץ נחל ה melendiz cayi היפה , קירות הקניון מגיעים ברוב הדרך לגובה של יותר ממאה מטרים , ובהם חצובות כנסיות וגומחות התבודדות של נזירים אשר  בחרו במקום כמקום התבודדות ולימוד הברית החדשה . החבר'ה האלה שאלוהים יודע מה גרם להם לקבל על עצמם את נדר ההתבודדות , גם ניסו להפיץ את הנצרות , אך מכיוון שהשפה הלטינית לא היתה נפוצה וידועה השתמשו בציורים לרוב אותם ציירו על קירות הכנסיות אותם חצבו בסלע הטוף הרך .אחרי כנסיה- שתיים הבנו את הפרנציפ והמשכנו עד לסוף הערוץ כדי להגיע אל הכפר selime  בו אפשר לראות עיר שנחצבה בסלע הטוף ובתוך "ארובות הפיות" – קונוסים ענקיים של טוף אשר קיבלו את צורתם מהבלייה הטבעית באזור , ואיפשרו חציבת חדרים ובתים שלמים בתוכם .

אגב , אומרים שהמקום היווה השראה לתפאורת הפרק הראשון של  "מלחמת הכוכבים" , מה שגורם לתיירים יפניים עתירי טכנולוגיה והפרעות קשב חמורות להסתובב באתר עם טלפון ונעימת הסרט ..חזרנו לכפר ויום לאחר מכן יצאנו ברכיבה אל הכפר "גרמה" שבעמק קפדוקיה אשר מהווה בעצם את המרכז התיירותי של האזור .

על הדרך עצרנו בעיר  derinkuyu  אחת מהערים התחתיות המפורסמות של קפדוקיה .

כמה אנקדוטות :

קודם כל אף אחד לא באמת יודע מי ולמה בנו את הערים האלו . יש הרבה השערות אך רב הנסתר על הגלוי .

ישנן ערים רבות כאלו באזור , מיעוטן נחשפו בחלקן ונפתחו לתיירים .

מדוברת בערים של עד 8 מפלסים שיורדות לעומקים מפחידים בבטן האדמה , מתחתן ישנן מאגרי מים טבעיים , וככה"נ היו בינהן מנהרות מקשרות באורך של קילומטרים רבים .

הסברה אומרת כי הערים נבנו לצורך מקלט מפני צבאות פולשים ואיפשרו שהות של אלפי אנשים מתחת לקרקע למשך חודשים רבים .

אגב על פני הקרקע אין זכר לערים מלבד פירי איוורור שגם אותם לא ניתן לזהות בנקל .

בקיצור – הגענו לראות . איך שאנחנו מגיעים לרחבת החנייה מגיח הטורקי התורן לכוון אותנו ולומר לנו איפה להשאיר את האופנוע בבטחה . האמת שעד עכשיו הייתי אלרגי לכל החבר'ה האלו שנופלים עליך ומציעים "עזרה" כל הזמן – וזה בעיקר מהזכרון של ה"מדריכים המציקים" של דרום אמריקה , אבל נוכחתי לדעת שהטורקים (מי שפגשנו עד כה בכל מקרה) באמת נכונים לסייע וללא תמורה .

אנחנו משאירים את האופנוע עם המעילים הקסדות וכל הציוד (למעט כסף ודרכונים) סמוך לחנות מזכרות ונכנסים לעיר התחתית .

מה אומר ומה אגיד , באמת מרשים , עליות ירידות חדרים מחסנים פירים בארות , וכל מה שאני חושב זה למה לעזאזל נכנסתי לעיר תחתית בארץ מוכת רעידות אדמה , ואיך יראה הסוף שלי .יוליה על הדרך משועשעת וצוחקת על המדריכים שבאותו מקום כל אחד מהם מסביר משהו אחר לקבוצת תיירים אחרת – כנראה שבאמת אין לאף אחד מושג וכל המרבה לחרטט הרי זה משובח .יצאנו , תודה לאל , אלחמדולילה , ת'נק יו ג'יזס , אם יש עוד מישהו שרוצה שאומר לו תודה שיבוא .

האופנוע חיכה לנו כמו שהשארנו אותו , ולתת בגז ולהרגיש את הרוח היתה חוויה מתקנת .הלאה לגרמה , מגיעים לכפר שכולו תיירים ומקומות לתיירים – למרות שהכל מתוייר לפחות כאן זה מהונדס נכון ונעים .

פנסיון וארוחת צהריים – תענוג . בערב ארוחת שישי עם בקבוק יין ואוכל טורקי טעים .

שבת בבוקר – יום יפה , קמים ב 0500 לראות את הבלונים הפורחים .

עולים על רחמים הקליל וחסר המזוודות ורוכבים לאתר השיגור , עשרות בלונים כבר באוויר ואנחנו מרוצים ומצלמים .אחרי זה חוזרים לפנסיון לישון עוד קצת .

מתעוררים מאוחר כדי לגלות שהשעה 0930 ..

אחרי קפה ובקלאווה עולים על רחמים לסיבוב בכפרי האזור .באבאנוס – כפר הקדרים (כן ככה כותבים..) אנחנו מסתובבים בעיר העתיקה היפה.

בדרך אני מבחין בסנדלריה ונכנס כדי לבקש שיתפור לי על הנעל חתיכת עור בנק' החיכוך עם רגלית ההילוכים .אחרי כמה משפטים והסברים ידניים האיש מבין ומסדר את העניין בקלי קלות , תוך כדי מציע לנו תה, ולסיום נותן לנו את הגרעינים שבכיס שלו כדי שיהיה לנו מה לנשנש – אנשים טובים כבר אמרנו?

הרבה תודות וחיוכים ואנחנו ממשיכים לדרכנו .אנחנו מתיישבים על שפת הנהר על שולחן פיקניק לנוח מגלידת גומי אינטנסיבית שעלתה לירה (מה שזול עולה ביוקר..)אחרי כמה דקות מגיעה משפחה עמוסת סלים אוכל וגזייה ומתיישבת בשולחן לידנו .

עוד לא הספקנו להגיד "מוצטפא כמאל אטאטורק" ואנחנו מוזמנים לאכול לחם טעים ועלי גפן ממולאים . תענוג אמיתי והרבה תודות .פשוט מדהים – איפה שלא תהיה ייגשו אליך ויציעו לך משהו – מתוך נתינה אמיתית .

בהמשך אנחנו מקבלים תצוגה חיה של תמימות של ילדים כששתי ילדות קטנות של שתי משפחות שהכירו בדיוק 5 דק' מוקדם יותר . ההורים של שתי המשפחות צוחקים בינהם ולבסוף מצליחים להפריד את הילדות ולהמשיך כל קבוצה לדרכה . כדאי ללמוד .

על הדרך חזרה לגרמה אנחנו עוברים במבצר אוציהסר החולש על העמק , גם שם אחד מבעלי החנויות שומר לנו על האופנוע (ואומר בעברית "אין בעיות" ) ואחרי התצפית המרהיבה , הולך איתי חנות חנות עד שאנחנו מוצאים יחד מדבקות של דגל טורקיה להדביק על האופנוע . כמה טוב .חוזרים לגרמה לטבילה בבריכה של הפנסיון , ומחר נתחיל לנוע לאזורים המזרחיים והפחות מתויירים של טורקיה .

 

לדף הפייס של אלעד – כאן

——————————————————-

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאלעד לוי

———————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

מונטהנגרו, חברים חדשים והפיתולים של קוטור

התמונה עם הקווים הסגולים זה לא ציור ..!
זה צילום צג הגי פי אס….כמה וכמה פיתולים היו בדרך. דרך מדהימה מ 0 למעל 1000, פיתולים של כ 174 מעלות (שו נא את זה ) מאד מסוכן כביש ברוחב כלום

סיכום ביניים של 8 ימי רכיבה
רכבתי כ 1621 קמ

5 ימים רכבתי עם ליאור ביוון
הוא לרוב הוביל (96.71%)
היה כייף איתו ומאד עזר לי להתאקלם ולהגיע למסע שלי. משלשום כבר רכבתי לבד

יוון נהדרת הכבישים יופי טופי
האנשים מאירי פנים
ולפחות בזגורי האוכל יחטיגידמי בייחוד השועית המדהימה שלהם

אלבניה במובנים רבים אפילו עוד יותר מאירת פנים וכולם מחייכים ורוצים לעזור.
מתעניינים מהיכן אתה .
ממש תחושה מאד מיוחדת
ו..? מצד שני
הנהיגה באלבניה סכנת נפשות, עוקפים אותי במסלול שלי עד שלא פעם ולא פעמים הרגשתי את הרוח של האוטו העוקף. ממש הרגשה מאד לא בטוחה
הם אוהבים בסיבובים לחתוך ולא פעם ולא פעמיים מצאתי את עצמי כמעט מול חזית של רכב, מזל שליאור הזהיר אותי תצמד לימין בכל מקום בכל מצב.
אתמול היה חם נורא במובן שאני במעלה ההר צחיח כזה שיצר בי תחושה מאד לא נחמדה מעין חומת חום
בקייצר, בגבול לאלבניה בקשתי לעשות ביטוח צד ג, לא הבינו על מה אני מדבר ורכבתי שם בלי ביטוח.
ממש אבל ממש סכנת נפשות עם השילוב של נהגי השודים בכביש
אז הבוקר בחרתי לחתוך למונטנגרו
שמתי לב שלמרות שהחום טיפס ל 34.6 מעלות היה לי בהרבה יותר קלו5נעים לרכוב
ששאלתי את עצמי למה (כן אני מפטפט את עצמי מדעת תוך כדי הרכיבה) הבנתי שזה שמסביב לכביש יש צמחיה וריחות הכפר מקלה לי את החום.
עצרתי בחוף נודיסטים עם בגדי אופנוען, הרגשתי חריג .
ישבתי במסעדה, הבריזה ליטפה אותי היה נחמד
כשיצאתי משם, חציתי גשר. היו גם בתים ומסעדות על הנהר, או אמרתי לעצמי כאן שווה לעצור לאכול דגים (כן אני ממשיך לפטפט את עצמי בלי די) אז עצרתי ונכנסתי למסעדה שזה בית צף על הנהר
בחרתי דג והיה אתנחתא יחטיגידמת.
עכשיו בדרך. ראיתי מפרצון קסמים, החלטתי לעצור ולרדת לשם 28.4 קמ מבודווה, יש קזינו יש חוף פרטי, לפעמים צריך גם להתפנק.

זהו סיכום קצרצר של תובנות אחרי כ 1600 קמ ושמונה ימים.

היה כייף עם ליאור ומאד כייף גם בלבד. עוד 65 יום ימנאיק אממ או שפחות או שיותר. למדתי שאני מעדיף לרכוב בכבישים מפותלים כמו נחש אבל לא ממש מת על אותם כבישים שהסיבובים הם כמעט ב 174.5 מעלות ועוד בשיפוע הפוך. אני לא מת לרכוב בגשם ועוד יותר שונא לרכוב ב 32.6 מעלות חום.
אתמות הרגשתי חומת חום והחלטתי לוותר, נפגשתי עם ידידת נעורים והחבורה הצועדת שלה בהרי אלבניה. היום התחלתי לקראת הצהרים כי ברור שלא מוותרים על חוף ים הפרטי של המלון שלי
הגעתל kotor עיר עתיקה חלק מאתרי אונסקו
הגובה שם כ 0 מטר כי היא יושבת במפרץ מדהים ועוד תבינו על מה אני מדבר שתסתכלו בתמונות.

משם התחלתי לטפס כדי להגיע לפארק והעיר שהייתה בירת מונטנגרו העתיקה Cetinjd – לא מסוגל להגות את השם נכון…
בדרך אני עולה וטועה ומטעה עוקפים אותי שני רוכבים ואני מנסה להצמד לטוסיק שלהם. מרגישים שהם בהרבה יותר מיומנים ממני והיה לי לא קל להצמד בדרך המאד לא קלה.
במעלה ההר בתצפית כולנו עוצרים ואז מתחיל לנהל אתם רומן במילים. זוג אופנועיסטים בדרך מספרד עם 2 בימרים. נעצרים לצלם את המפרץ שמתגלה לנו בגובה 832 מ ומתחילים לפטפט .
הם כבר רוכבים כחודש וישר עם המשותף התחברנו. פתאום עולה משהו בדרך על אופנוע כבד וגם הרוכב במשקל כבד מאד .

אני צועק לו סטופ תעצור! לך לצלם ל 5 דקות מהתצפית.
הוא עצר ירד מהאופנוע ענק כזה כמו אולסי פרי אבל רחב כמו מקרר, חשבתי המממממ בטח אני הולך לקבל מכות. הוא מגיע ואני ממשיך לצעוק מביט אליו מלמטה למעלה ואומר לו קמרה קמרה פיקצר פיקצר. לא הבין משום מה
הוא מסלובניה ומורכבת מראסססיה או רוסיה..  היא למזלי מתחילה לצחוק, הספרדים מתגלגלים מצחוק ואז שאסה גם פורץ בצחוק מתגלגל במעלה ההר.
נרגעתי.
דברנו על בלה ועל דה ובעיקר היכן יש בירה טובה.
שטסשה מסלובניה והוא יודע. נפרדנו בחיוך ולחיצת יד חמה.  עד עכשיו יד ימין כואבת לי מהלחיצה של שאסה כי הוא אהב אותי וזו הדרך להראות חיבה עמוקה.
הספרדים ואני המשכנו לרכב במעלה ההר עצרנו מול מסעדה משקיפה ממבט ציפור על המפרץ, שתינו קולה – כמה זמן לא שתתי קולה. נפרד בחיןך וחיבוק.

נזהרתי לא ללחוץ להם את היד שעדין כאבה לי מזה ששאסה אהב אותי מאד. עכשיו הם חברים שלי בפייס בוק.

התמונה עם הקווים הסגולים זה לא ציור ..!
זה צילום צג הגי פי אס….
כמה וכמה פיתולים היו בדרך
דרך מדהימה מ 0 למעל 1000, פיתולים של כ 174 מעלות (שו נא את זה ) מאד מסוכן כביש ברוחב כלום
רכבתי לאט ועכשיו אני עייף
נרגעתי
בקייצר דברנו באותה תצפית כ 20 דקות
ואז המשכנו למסעדה עם הקולה והלימון

יחטיגידם

————————————————————-

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לדורון בן שמעון

—————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

מקפריסין לקפרי/טורקיה ומשם לקפדוקיה

אלעד ממשיך בדיווח – ואפשר לקרוא גם בבלוג האישי שלו כאן

יום שני – מגיעים לנמל בלימסול, אחרי עוד כמה "תלך תבוא" אנחנו מצליחים סוף סוף לשחרר את רחמים האופנוע ויוצאים בדהרה מהנמל .

היעד – גירנה בצד התורכי של קפריסין, כדי לקחת מעבורת לטורקיה .

בדרך אנחנו עוצרים כדי לקנות מגפיים חדשים בשבילי, אחרי שהישנים נקרעו , נכנסים לחנות של ציוד צבאי , ובין מדידה למדידה מתברר כי המוכר אירני. שני ישראלים ואירני בחנות מלאה כלי נשק.. איכשהו כשזה אחד על אחד זה תמיד נגמר יותר טוב מאיומים בהפצצות וחרמות..

בכל מקרה , משם תופסים אזימוט לגירנה (או קיריניה) ותוך בערך 45 דק' אנחנו בניקוסיה כדי לעבור לצד התורכי .

מלכוד 22 – בכניסה לקפריסין מגיעים מהצד היווני , מחתימים דרכון והכל טוב . בניקוסיה עוברים מהצד היווני לתורכי . היוונים לא מכירים בתורכים (אז אין חותמת יציאה בדרכון) והתורכים הקפריסאים לא מוכרים ע"י אף אחד אחר בעולם , אז אין להם מעמד חוקי של מדינה ולכן גם לא הם לא מחתימים את הדרכון אלא נייר קטן , קיצר – לא משנה מה עשינו לא הצלחנו לקבל חותמת יציאה מקפריסין . מצחיק לראות סכסוך אחר מהצד – זה נראה כל כך מיותר , בטח ככה אנחנו נראים לשאר העולם.

אחרי שיטוט קל בניקוסיה  מגיעים למעבר הגבול לצד התורכי , מבחינתם ה"גרין כארד" הוא לא ביטוח תקף , אז קונים ביטוח ב 20 יורו ונכנסים לצד התורכי .

תוך שניה – שינוי אוירה , תחושה שנכנסים למדינה מפותחת פחות , הכל נראה יותר פשוט ומתחיל להרגיש כמו טיול . פתאום אני קולט כמה קפריסין היוונית היתה ישראלית ורגילה , ולא הרגישה כמו יציאה מהמוכר והרגיל .

אחרי רכיבה קצרה מגיעים לגירנה, קונים כרטיסים למעבורת ושורפים את הזמן בארוחת צהרים והתעלפות באחד החופים .

22:00 עלייה למעבורת , קושרים את רחמים לאיזה עמוד ותופסים ספה באולם הנוסעים . אחרי לילה של שינה לא שינה עוגנים בטורקיה בנמל טשוקו ויוצאים לרכיבה לכיוון אזור קפדוקיה .

עצירה ראשונה להחלפת דולרים ללירה תורכית , יוליה הולכת לבנק , אני שומר על רחמים , 10 דקות מאוחר יותר אני כבר בחנות של יוסף (יוסוף) שותה תה שהוא הזמין מהחנות ליד , איתנו יושבים שני המוכרים של החנויות הסמוכות וכולנו מדברים בשפה הבינלאומית , תנועות ידיים, מילים מכל מיני שפות והרבה חיוכים . לא מתים פה על ישראל , אבל אין שנאה , בסוף לא יעזור אף סכסוך חילוקי דעות או פוליטיקה, כשאתה אחד על אחד אי אפשר להיות משהו אחר מבנאדם.

האפשרויות הן לקחת את הכבישים המהירים או לנוע בדרכים צדדיות , אנחנו מחליטים לנוע בדרך צדדית שחותכת את רכס הרי הטאורוס ומתחילים לנוע בדרך מפותלת שמטפסת אט אט מעלה בין כפרים ואזורים חקלאיים.הדבר הראשון שתופס אותי הוא ריח המדורה העולה מכל בית , כמו כל זיכרון מותנה תחושה , הריח הזה מעיף אותי ישר לטיול בדרום ובמרכז אמריקה ומחזיר אותי לחווית החופש המוחלט שהרגשתי אז . מאז ועד היום לא הצלחתי לשחזר את התחושה הזו בשלמותה , ככה"נ זה מה שמאבדים עם הגיל או אחרי כל חוויה ראשונית . בכל פעם שאני חוזר לאותה תחושה , אני מחזיק אותה כמה שיותר לפני שהיא חומקת שוב אל מחסני הזיכרון .

בשלב מסויים הבטן מתחילה לקרקר ואנחנו עוצרים באיזשהו כפר מול מסעדה מקומית שמולה בוער מנגל. בעלת המקום עומדת על המנגל וצולה בשר , בתוך המסעדה יושבים כמה מקומיים ביישנים , ואנחנו  אחרי שהצבענו על מה שאנחנו רוצים , מתיישבים בחוץ ומחכים עם קנקן מים קרים .

בינתיים האופנוע הופך לאטרקציה של בעל המכולת ממול שמסתובב סביבו ומסמן כל כמה שניות כמה שהוא מרוצה מהעניין . אני חושב על כמה רחוק אותו בעל מכולת מלעשות טיול על אופנוע בעולם בגלל מליון ואחת סיבות, וכמה משותפת ההתלהבות שלו ושלי מהרעיון ומהמכונה הזו.

האוכל מגיע ועושה אותנו מאושרים , אוכל אמיתי פשוט וטעים , הרחק ממסעדות התיירים המעייפות.ממשיכים לרכוב במעלה ההרים ואחרי חצי שעה אני מצביע על עננים שחורים קדימה בשמיים. יוליה אומרת שהם נראים כמו ענני גשם ואני צוחק. 10 דק' מאוחר יותר אנחנו תופסים מחסה מתחת למחסן נטוש בצד הדרך , רטובים קופאים מקור . אני כבר לא צוחק . מחליפים לבגדי חורף (אין חלפ"ס .. מה ? קיץ..) ומחכים שהגשם יחלש, באיזשהו שלב מצטרף אלינו איש זקן על שני גלגלים ואנחנו מנהלים שיחה שבה אף אחד לא מבין את השני אבל כולם מרוצים.הגשם נפסק ובהמשך יוצאת גם השמש, חמים ונעים. תוך כדי הרכיבה אנחנו מחליטים למשוך עוד קצת היום ורוכבים לכיוון "נידה" . בדרך עוצרים לתדלק, נגמרת לי הבטריה בטלפון ואין GPS. אני מסתכל על שקעי הטעינה שהתקנתי ומתעצבן על עצמי שעוד לא חיברתי אותם למצבר..

ממשיכים לרכוב עם מפה ועם לשאול אנשים בדרך. כל עצירה ושאלה מה הכיוון הופכת למופע מצחיק של שניים שלושה תורכים שמתווכחים בינם לבין עצמם על הכיוון הנכון. באחת הפעמים אפילו נעצר לידנו רכב , הנהג מסביר שהוא בעצמו רוכב ויש לו "ימאהה פייזר" ושואל מיוזמתו איך הוא יכול לעזור, בהמשך מוביל אותנו "באף" עד ליציאה אותה חיפשנו . אנשים טובים באמצע הדרך .

בערב מגיעים ל"נידה" אחרי 315 ק"מ של רכיבה, מוצאים מלון זול והולכים לחטוף משהו לאכול. בדרך חזרה משטרה ליד המלון, בעל המלון אומר שהכל בסדר ומלווה אותנו עד החדר.. לא דוחפים את האף והולכים לישון .

בוקר, קיפול זריז, היום רכיבה קצרה וקלה של 58 ק"מ בלבד.

שעתיים מאוחר יותר , אני בתוך שלולית בוץ , רחמים שוכב על הצד ויוליה בכלל על טרקטור שנותן לה טרמפ..

מה נהיה?

בבוקר כשהכנסתי את המסלול ל GPS באופן לא ברור אני מקבל הודעה שהמסלול הוא מסלול שיכול להשתנות ושאין אחריות על כך שהדרך אכן תקינה \ קיימת \  נמצאת על כדור הארץ .

אני מוחק את ההודעה כלאחר יד ומתייחס אליה כמו שאר הודעות כיסוי התחת שכל מי שעושה היום משהו, משחרר לאוויר רק כדי שלא יתבעו לו את החיים .

ובאמת אחרי כמה קילומטרים של רכיבה מדהימה, הדרך מתחילה להתחרבש עד לנק' בה כמה מקומיים מנפנפים לנו לחזור לאחור .סיגריות לחיצות ידיים ואז מסתבר שהדרך בהמשך חסומה. אחרי 5 דק' מגיע טרקטור ומהכיוון השני טרקטור נוסף  ומתחילים לעבוד על הדרך , יוליה עולה על הטרקטור כדי להוריד משקל ואני עוקף ליד הדרך .באחת השלוליות אני מהסס לשניה והופ – על הצד .

תאוריית ה"אופנוע 650 גג" מוכיחה את עצמה ואני מצליח להרים את רחמים עם השריר של הקריזה. אחרי חצי ק"מ יוליה יורדת מהטרקטור יבשה ונקייה , ואני נראה כמו סמרטוט רצפה ..תחנת דלק , דלק , טילון , ועוד פעם אנשים נחמדים , יושבים ביחד ומדברים עם כל מיני סימנים צורות ומילים בצהרים מגיעים לאיהלארה – אוכל טוב , מקלחת עם מים חמים או קרים (אין באמצע.. )מחר טיול בואדי איהלארה שאמור להיות אחד היפים אם לא ה…

לעוד מידע נא הכנסו לדף הפייס של אלעד כאן

—————————————————————————–

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאלעד לוי

—————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

כשיש זמן אין מה למהר

התחלתי לרכוב מחבל זגוריה לאלבניה. אני יושב במסעדה שלנו – שאתמול אכלנו בה אוכל מטמטמם, הכי טוב שאכלתי ביוון. המקום אחד מכפרי זגוריה המדהימים למטייל הסקרן ובוודאי לכל קהילת הרוכבים.
בתוך החוויה שאני חווה – אני נמצא גם בקלחת של הכלכלה היוונית. עצוב לראות גן סגור, עצוב לראות שאני וליאור האורחים היחידים במלון.
מנהלים עם בעלי המלון שפחה יוונית חביבה על המצב
וניתן לחוש בעצב והמחנק ותחושת חוסר האונים.

תיירים מקומיים כמע איין ואני מניח שגם חלק מהתיירים שחושבים לבקר חוששים.
כן ראינו גם תורים לכספומט ומצד שני גם ראינו הרבה יוונים שיושבים ברוגע (אולי לכאורה) בבתי הקפה שלאורך המפרצים.
לבי נכמר לראות את עיניו של בעל המלון ואולי מבטו זה תמצית התחושות של תושבי יוון – חרדה גדולה מהעתיד.
וחוסר אונים שמלווה בעמימות וחוסר וודאות שעוד יותר מקשה.

ממחר בעצם מתחיל הטיול שלי עם עצמי.
אלבניה כהתחלה. אז תודה ענקית לליאור לכל המציצים והמגיבים שמלווים אותי בדרכי.
בדרך אחרי הגשם ניתן להריח את רגבי האדמה ופרחי הבר. נוף מלטף עם המון ירוק וצהבהב של הקציר…

למעלה: מין פגישה כזו…עינת חברת ילדות שלי מכיתה ג ועופר בעלה מתכוננים לטראק באלבניה
אז חשבתי לתומי למה לא להפתיע אותם בשדה התעופה באלבניה וכך היה…

הדף של דורון בפייס – כאן

———————————————————

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שייכות לדורון בן שמעון

————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!