לרכוב בגיאורגיה ההררית והשופעת

מהרגע שהתחלנו לרכוב לכיוון סוונטי , כל מה שעובר לי בראש הוא מה היו אומרים שנים עשר המרגלים אם הם היו כאן , ומה היה כולל הדו"ח שלהם אם לארצנו הקטנטונת והשוממת הם קראו ארץ זבת חלב ודבש ..

אני לא זוכר רגע שלא היינו ליד מקור מים חיים כלשהו . רוכבים ליד נהר שוצף , עוברים ליד קרחון נמס , נביעות מים טבעיות , אגמי מי שלגים , גשם . המים , המרכיב העיקרי בכדור הזה , נמצאים כאן בשפע .ללכת לישון במזג אויר מושלם כשמחוץ לחלון רחש הנהר הזורם – איך יכולנו עד עכשיו בלי זה ?

אנחנו רוכבים לאזור הסוונטי בצפון מערב המדינה מתוך כוונה לצייר מעיין מסלול מעגלי שיקח אותנו בחזרה אל מרכז המדינה ולכיוון טבליסי עיר הבירה.

האזור מפורסם בעיקר במגדלים שלו אשר פזורים בכל חלקיו ושימשו בעבר כאמצעי התגוננות של התושבים מפני פלישות אלימות .הרכיבה למסטיה מתחלקת בסופו של דבר לשני שלבים בעיקר בגלל הגשם שסופר אודותיו בפרק הקודם , ואנחנו מגיעים לעיירה ביום שמשי ונעים .אחרי סיבוב קצר מתאפסים על חדר – בעצם כל הפנסיון שלנו לבד.

מחנים ומכסים את רחמים והופ מקלחת חמה – מתנה אחרי יום רכיבה .

בדרך למסעדה , עברית בכל מקום – האזור מלא בישראלים , צעירים לפני צבא , משפחות , חברים ומאורגנים .

אני מחפש מישהו להחליף איתו ספר קריאה ומופתע לגלות שהעניין לא כל כך מוכר בקרב המטיילים כאן . אנחנו פוגשים קבוצת ישראלים וזוג דתיים ואחרי שיחה והחלפת חוויות אני זוכה בספר קריאה חדש לאמתחתי .

ארוחת הצהרים משאירה אותנו עייפים ואנחנו פורשים לשינה ארוכה וטובה עד לערב .

למחרת אחרי שבר ענן (מסתבר שזהו משטר הגשמים כאן – שברי ענן כבדים שלאחריהם שמש ושמיים בהירים) אנחנו מטפסים לצלב מעל מסטיה – נק' תצפית יפהפיה .

הטיפוס הוא לגובה של 900 מ' בערך מעל מסטיה ואורך המסלול הוא כ- 2 ק"מ , על פניו נשמע נחמד , בפועל בחלק מהדרך פשוט נראה שמטפסים במדרגות עד שיוצאת הנשמה .

אבל כשמגיעים – הכל משתלם , כל אזור מסטיה והפסגות הסמוכות נפרד לנגד עינינו , וחוצמזה שאין כמו להגיע לפסגה , הנוף באמת מדהים .בדרך למטה אנחנו בעיקר נהנים לראות את כל האומללים שנשרכים מיוזעים לפסגה בעוד אנחנו מדלגים בקלילות ובמהירות מטה ..

אנחנו נהנים במסטיה עד למחרת היום בו אנחנו רוכבים לאושגולי – כפר סוונטי ציורי ששוכן לו בין ההרים .

בבוקר אנחנו חולפים על פני ידידנו ההולנדי (אין סיכוי שאצליח לבטא או לזכור את השם המסובך עד כאב שיניים ) ולאחר מכן ממשיכים בדרכנו .

ודרכנו אינה מסבירה פנים , בוץ , שלוליות ודרך מרוצפת אבנים עד לאושגולי .

בהמשך הדרך אנחנו פוגשים בבחור שוויצרי שרוכב על טריומף מדוגם וכבד , אומרים שלום אך הבחור לא כל כך מתקשר .אח"כ שמענו מידידנו ההולנדי שעבר את אותו בחור כמה וכמה פעמים , שהוא פשוט נפל שוב ושוב עם האופנוע שלו – כנראה לא הסתדר עם המשקל (למה לקחת כל כך הרבה ציוד ???)

באושגולי אנחנו עושים טיול יום קצר ופוגשים בעוד כמה ישראלים (כולם מתפלאים שהגענו מהארץ עם האופנוע ) .

האווירה פה באמת קסומה ואפשר להרגיש אותה בכל אבן שמונחת כחלק מקיר של בית , מכל משאית סובייטית ישנה , מאיך שהסוסים מסתובבים כמו סוסי פרא בלהקות והפעמונים של הפרות כל הזמן מנגנים לנו באוזן . קחו את נפאל , תקטינו בחצי – והנה קיבלתם את גיאורגיה . וזה אפילו יותר טוב , כי המימדים ההגיוניים מאפשרים לך לעכל את מה שאתה רואה .הנחלים פה זורמים מכל כיוון לכל כיוון , הכל מטפטף , הזויתן והיהודיה הם אפילו לא הפרומו למה שקורה כאן .

הבוקר אחרי תה וריבה עם בעלת הפנסיון שלנו אנחנו יוצאים לרכיבה של 160 ק"מ לקוטאיסי בציר שפתוח רק בקיץ. 60 הק"מ הראשונים רכיבת שטח בזוג עם ציוד מלא , שבילים זרועי חלוקים בוץ , מים זורמים ושלוליות , שבאחת מהם אני מאבד שליטה בגלל אבן סוררת מתחת למים ואני ויוליה מוצאים את עצמנו עומדים במים עד הקרסוליים . יוליה נשברת ותופסת התקף צחוק .. אחרי התקרית כבר לא אכפת להירטב עוד .. זה מה שטוב בלהתלכלך , פעם אחת ואחרי כן אפשר חופשי …

אנחנו חולפים שוב (כנראה בפעם האחרונה) על פני ידידנו ההולנדי ואחרי כמה ק"מ עולים על אספלט ענוג וחלק , רק כדי להיכנס לתוך שבר ענן ..בסופו של יום אנחנו מגיעים לקוטאיסי , ואחרי ארוחת שישי אנחנו פורשים לשינה ערבה מתחת לשמיכות נעימות ומחממות , עכשיו משתולל שוב גשם בחוץ – נקווה שמחר יהיה בהיר ..

———————————————————————————–

כל הזכויות C לסיפור ולהצילומים שמורות לאלעד לוי

———————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!