2 ביולי 2015 דורון בן שמעון רוכב לנורדקאפ 2
כשיש זמן אין מה למהר
התחלתי לרכוב מחבל זגוריה לאלבניה. אני יושב במסעדה שלנו – שאתמול אכלנו בה אוכל מטמטמם, הכי טוב שאכלתי ביוון. המקום אחד מכפרי זגוריה המדהימים למטייל הסקרן ובוודאי לכל קהילת הרוכבים.
בתוך החוויה שאני חווה – אני נמצא גם בקלחת של הכלכלה היוונית. עצוב לראות גן סגור, עצוב לראות שאני וליאור האורחים היחידים במלון.
מנהלים עם בעלי המלון שפחה יוונית חביבה על המצב
וניתן לחוש בעצב והמחנק ותחושת חוסר האונים.
תיירים מקומיים כמע איין ואני מניח שגם חלק מהתיירים שחושבים לבקר חוששים.
כן ראינו גם תורים לכספומט ומצד שני גם ראינו הרבה יוונים שיושבים ברוגע (אולי לכאורה) בבתי הקפה שלאורך המפרצים.
לבי נכמר לראות את עיניו של בעל המלון ואולי מבטו זה תמצית התחושות של תושבי יוון – חרדה גדולה מהעתיד.
וחוסר אונים שמלווה בעמימות וחוסר וודאות שעוד יותר מקשה.
היום נפרדתי מליאור ליפשיץ. שבילה איתי מספר ימים יחד. נהנתי מכל רגע וזה מאד עזר להתחיל את המסע הזה בקלות. רכבתי לאזור הגשרים המיוחדים והמשכתי לשוטט לי לבד במהירות ממש נמוכה, נהנה מכול עלה ירוק וריחות הטבע שבאוויר והגעתי לעיירה אחרת ללא שם.
או אז השמש שפיזזה לה עד לאותו רגע נעלמה תחת מעטה כבד של עננים. צבע השמים התחלף לאפור כהה וגשם עז התחיל לרדת. הטמפרטורות צנחו במהירות לסביבות 12 עד 14 מעלות והחלטתי שיותר נעים ויותר בטוח לחזור למלון לנום מעט ולהתכונן להמשך המסע.
זה אחד היתרונות שנוסעים לתקופה. מותר לעצור ביום מסויים ולהגיד יותר מידי מסוכן.
ממחר בעצם מתחיל הטיול שלי עם עצמי.
אלבניה כהתחלה. אז תודה ענקית לליאור לכל המציצים והמגיבים שמלווים אותי בדרכי.
בדרך אחרי הגשם ניתן להריח את רגבי האדמה ופרחי הבר. נוף מלטף עם המון ירוק וצהבהב של הקציר…
מגיע לאלבניה המעבר היה מהיר. הנוף דומה – הכפרים שונים, נוטים לכיוון של הכפרים הערבים בואדי ערה. עצרתי בתחנת דלק לשתות קפה ולנוח… שאלתי "זה הכיוון לטיאאנה?" ענו לי "הפוך גוטה הפוך…"
מסתבר שכתבתי שם דומה שלקח אותי לטעות נפלאה של 47 קמ..היו שם מספר ילדים קטנים ישר ביקשו כסף כשהצטלמו, הדרישה אפילו הייתה יותר תקיפה…נתתי בטעות לילדה גדולה שתחלק לכולם…היא כמובן לקחה הכול לעצמה ו…השאר חזרו אלי לעוד כסף…טוב עליתי על האופנוע, חייכתי חיוך כובש נפנפתי לשלום ו….. בדרך חזרה לכביש הנכון עצרתי לצד הדרך קניתי אבטיח וגבינה בולגרית (סליחה אלבנית) מים קרים והנה ארוחת צהריים מושלמת.
למעלה: מין פגישה כזו…עינת חברת ילדות שלי מכיתה ג ועופר בעלה מתכוננים לטראק באלבניה
אז חשבתי לתומי למה לא להפתיע אותם בשדה התעופה באלבניה וכך היה…
הדף של דורון בפייס – כאן
———————————————————
כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שייכות לדורון בן שמעון
————————————————
מאת: יוני · קטגוריות: כללי · לחץ כאן כדי להגיב ראשון!
