26 ביולי 2015 לירן באקוודור
לחצות את קו המשווה על אופנוע ועוד הרבה יותר
לאחר הפסקה קלה בדיווח, לירן חוזר במלוא עוצמת הריגושים וההתחברות לכל פסיק בדרך:
אקוודור-על קו המשווה.
29.12.14
עיירת הגבול איפיאלס שבקולומביה מוזנחת ונראה שמישהו בממשלה בקולומביה שכח אותה איי שם בדרום המדינה היפיפייה והענקית הזו.
הנסיעה למעבר הגבול קצרה מאוד משהו כמו 10 ק"מ אך נורית הדלק כבר מהבהבת מאתמול היות ואיננו יודעים כמה ק"מ לאחר מעבר הגבול נמצא תחנת דלק החלטנו לתדלק בעיר המוזנחת הזו.
למרות שהיה קשה למצוא באיפיאלס כמה טיפות של דלק הצלחנו לתדלק כל אחד מיכל מלא, ומשם נסענו לגבול.
ביקורת הדרכונים והמכס בצד הקולומביאני עובדים בצורה כל כך טובה וזריזה שעוד לא הספקתי לומר מילה וכבר נאמר לי "סע לשלום ובהצלחה בהמשך" כמובן שעניתי לפקיד ואמרתי לו "קולומביה המופלאה, איזו ארץ מדהימה יש לכם,תשמרו עליה ונפגש בעתיד" איזה חיוך עלה על פניו של הפקיד וגם שאר חבריו מסביב חייכו בהנאה, נראה שהם מאוד גאים מאוד במדינתם.
אחחח קולומביה אהבתי אותך כל כך והפרידה הייתה ממך הייתה עצובה, אך כמו בחיים צריך להמשיך קדימה ובצדו השני של הגבול נמצאת מדינה מדהימה לא פחות בשם אקוודור(ECUADOR).
בצד האקוודורי נראה שהבלגן חוגג.כבר בהגעה לחנייה נראה שתהליך הכניסה לאקוודור יקח לנו זמן הפעם.
משימה ראשונה חותמת כניסה לאקוודור בדרכון. נגשנו לאולם ביקורת הדרכונים ואכן מלא כאן עד אפס מקום. בזמן ההמתנה אני ממלא את הטופס אותו קיבלתי מהשומר בכניסה, וכעבור כ 40 דקות של המתנה הגיע תורי והדרכון האירופאי שלי הוחתם.כעת עליי לגשת למשימה השנייה שהיא משרד המכס.
מדוע אני פתאום כותב ביחיד?הסיבה היא שמישל רץ קדימה ואינו מחכה לי, התעצבנתי!! סיימת ראשון עצור שנייה וחכה לרוכב השני שרוכב איתך כבר כמעט חודש ואל תרוץ קדימה,מה זה ייתן לך אם תסיים את התהליך כמה דקות לפני?מה אתה תמשיך לנסוע או שתחכה? ברור שתחכה אז מה הבעיה לעשות זאת ביחד?כך גם אפשר לפטפט בזמן ההמתנה.
טוב לא חשוב נשים את העצבים בצד ונהנה מהרגע,ניגשתי למשרד המכס,ומישל לא היה שם.היות ויש לי כבר צילומים של רישיונות הרכב ושל הדרכון עמדתי מיד בתור.כעבור כמה דקות מישל חוזר ואומר "אה אתה פה?"עניתי לו "ברור זו המשימה השנייה" מישל ממשיך ואומר "יש לך צילומים של הניירת בצבע?" עניתי לו "לא, למה?" מישל עונה שוב בחיוך עוקצני "אני גם חיכיתי פה כמה דקות ואז נאמר לי שכאן הם מקבלים רק צילומים צבעוניים ולא שחור לבן אז שוב פעם אני לפניך" אמרתי "לא ידעתי שאנחנו בתחרות! טוב אני הולך לצלם וחוזר" כעבור כמה דקות חזרתי ומישל היה אי שם בקדמת התור,שאלתי אותו נו מה קורה?הוא אומר הפקידה יצאה לצלם את מספרי השלדה של כמה רכבים וכעת היא חזרה.כל פקידה לוקחת איתה כ 5 אנשים והולכת איתם לצלם את מספר הרישוי והשלדה.
בדיוק כשהגעתי נפתחה עוד עמדה והפקידה אמרה לי "רישיונות בבקשה", מיד מסרתי לה את הרישיונות ולאחר שהיא סיימה עם הניירת של 5 האנשים הראשונים היא יצאה לצלם.
סיבוב קצר יחד איתה ועם עוד 4 אנשים אחרים וחזרנו לאשנב הקבלה.כמה שאלות קצרות,קצת חיוכים והפקידה אומרת לי, "סע לשלום" אמרתי לה תודה ושאלתי שאלה נוספת "האם ביטוח שמכסה נזק צד ג' הוא חובה באקוודור?" היא ענתה "כן, אך את הביטוח צריך לעשות באחת מתחנות הדלק בהמשך היות ובמעבר הגבול אין סוכן ביטוח" נו טוב נקווה שלא יעצור אותי שוטר עד אז, אמרתי שוב תודה ויצאתי מהתור,מישל עדיין המתין אז שאלתי אותו "נו מה קורה?" מישל ענה "הפקידה עכשיו חזרה ועוד כמה דקות אני מסיים" אמרתי "סבבה אני כבר סיימתי אז אני מחכה לך! "מישל מופתע ואומר "מה כבר סיימת, איך זה שאני עדיין לא?"
פרסתי את ידיי לצדדים, עשיתי פרצוף של לא יודע, חייכתי והלכתי החוצה.
בזמן שהמתנתי למישל פגשתי עוד אופנוען רכוב על אופנוע מסוג KTM1190 , אני הכרתי אותו בקרטחנה בקולומביה בערב שהוא הגיע עם ספינת המפרש עליה היו גם כמה זוגות אופנוענים שפגשתי במרכז אמריקה.
דיברנו קצת על קולומביה ואח"כ אמרתי לו שילך לצלם את המסמכים בצבע ושרק אח"כ יחזור לפקידה שהייתי אצלה.
כעבור כמה דקות מישל חזר, אמרתי לו על נושא הביטוח שהוא חובה באקוודור ונעשה אותו בהמשך הדרך.
סה"כ היינו כשעתיים בגבול זמן טיפה ארוך מהממוצע אך סביר בהחלט.
אז קדימה ממשיכים יצאנו לדרך .יוהוו…אקוודור ארץ קו המשווה המדינה ה 12 שלי בטיול.
מיד לאחר שחצינו את הגבול הבחנתי מיד שהכבישים כאן קצת פחות טובים מקולומביה, רק שימשיך ככה ולא יהיה גרוע יותר. כעבור כמה דקות עצרנו בתחנת הדלק הראשונה שראינו, שאלתי את המתדלק היכן אפשר לעשות ביטוח היות ובגבול אמרו לנו שאפשר לעשות ביטוח בכל תחנת דלק, על פי מבט פניו הבנתי שכנראה המידע שאמרו לנו אינו נכון. שאלתי שוב היכן אפשר לעשות ביטוח והמתדלק אמר בעיר הקרובה שנקראת סן מיגל דה איברה (SAN MIGUEL DE IBARRA),אמרנו תודה והמשכנו.
המרחק הוא כ 120 ק"מ בהם נשתדל להימנע מהיתקלויות עם משטרה.
הנוף עדיין ירוק מסביב אך לא כמו בקולומביה.הכבישים מפותלים והתנועה סואנת,איכות האספלט פחות טובה ובחלק מהכבישים מדובר בכלל בבטון יצוק.כעבור כשעה הגענו לעיירה ועקב העבודות בכביש הופנינו לכביש עוקף שהאריך לנו את המרחק לנקודת היעד בכ 45 ק"מ,מיד לאחר שחצינו את הגבול שמתי לב שהGPS שלי שוב מזייף ובחלק מהערים והעיירות הוא אינו יודע לחשב נתיבים, איזה עצבים שוב צריך להתרגל ולנחש היכן אני. לעומת זאת מישל נוסע ללא GPS היות והוא קנה דרך האינטרנט GPS וה GPS הגיע לביתו לאחר שהוא כבר יצא לטיול. לכן הוא ביקש מאישתו להביא את הGPS יחד איתה כאשר היא באה לבקר אותו בקוסטה ריקה.
אממה היא שכחה להביא את ה GPS ולכן הוא מנווט עם תכנת ניווט בסמארטפון שלו.
אז כרגע נצטרך להסתמך עליו.
לאחר שסיימנו את העיקוף חזרנו אל הנתיב המתוכנן הנוף השתנה בחדות והפך למדברי ויבש כמו שאנחנו מכירים מאזור הדרום בארץ….
SATISFACTION GUARANTEED
כאן אני מפנה אתכם לדף הבלוג של לירן המכיל כמה טונות של חומר – שצריך לדעתי מערכת אינטרנט עצמאית. (כשתכנסו תבינו) כל נסיון לתמצת או לסכם מתוך החומר הזה יעשה לו רק עוול… 
(יוני)
———————————————————————–
כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות ללירן מרכוס
———————————————————————-
מאת: יוני · קטגוריות: כללי · לחץ כאן כדי להגיב ראשון!
