עם אופנוע, תמיד חוצים עולם על גשר צר –

בפנמה אפילו יותר!

לירן מגיע לקצה הדרומי של מרכז אמריקה. קבלו דיווח מסחרר מרוכב מחוייב וסוער – או כנסו לבלוג המפורט של לירן כאן

30.11.14

למחרת בבוקר העמסתי את הציוד על הקרנף ויצאתי מפוארטו חימנז (Puerto Jiménez) אל הדרך לכיוון הגבול בין קוסטה ריקה לפנמה,לקראת השעה  12:00 הגעתי אל מעבר הגבול, הצד של קוסטה ריקה עבר בזריזות יחסית, ניגשתי אל עמדת החתמת הדרכונים והשוטרת הנחמדה שלחה אותי לשלם מס יציאה כן שוב גובים תשלום מוזר עבור יציאה ממדינה בה התייר כבר הוציא המון מזומנים "אז אם זה אפשרי ניקח עוד קצת על הדרך" חשבה לעצמה הממשלה של קוסטה ריקה,חיפשתי את המשרד בו אני אמור לשלם ולאחר כמה דקות מצאתי את ה"משרד" בתחילה חשבתי שזו תחבולה,הבחור יושב עם מחשב נייד בתוך רכב בחנייה ועליו כתוב "שלם כאן את מס העזיבה",שאלתי שוב כמה אנשים וכולם אמרו לי שכן זהו ה"משרד" שילמתי לבחור וביקשתי קבלה,הוא אמר שאין לו קבלות אבל הנתונים מועברים באמצעות המחשב,הוא רשם את פרטי הדרכון במחשב ואמר לי אתה יכול לחזור אל השוטרת בביקורת הדרכונים היא תראה ששילמת,לא נראה לי כל העסק הזה ולכן אמרתי לו "בחורצ'יק אם אין לך קבלה בוא איתי ותגיד לה ששילמתי" ואכן כך היה הבחור בא איתי ועמד לידי עד שהדרכון הוחתם,משם אל משרד המכס בו המוכס ביקש את הדף שקיבלתי בכניסה לקוסטה ריקה ואמר לי "סע לשלום" מבלי שהוא בא וראה את הקרנף יופי טופי וביי ביי קוסטה ריקה,הנעתי את הקרנף וניגשתי אל עבר הצד של פנמה,בחנייה מול משרד המכס  ראיתי אופנוע מסוג KTM 990 Adventure עם מספר שווייצרי ואני מבין שהוא גם נוסע דרומה,לאחר כמה שניות הגיעו רוכבי האופנוע,זוג שווייצרי בשם דניאל וסילביה וגם הם מטיילים באמריקות,הם הכווינו אותי אל עבר עמדת ביקורת הדרכונים,ניגשתי לשם והייתי ראשון בתור אמרתי "הולה" הפקיד אמר לי "יש לך כסף? אמרתי לו "כמובן מה חשבת שתייר מגיע לכאן ללא כסף?"

הראיתי לו שיש לי בארנק כ 200 דולר הוא ענה ואמר "עליך להציג 500 דולר במזומן ואם אין לך אתה יכול לגשת לבנק ממול ולמשוך את היתרה?" מה?? לעזאזל עכשיו אני צריך ללכת בחזרה אל הקרנף לפרוק את הצמיג הרזרבי ולחפור בתיק ולהוציא את יתרת הכסף, שאלתי את דניאל וסילביה האם גם מהם ביקשו לראות מזומנים והם אמרו שכן והציעו לתת לי 300$ אמרתי להם תודה אבל אני כבר אקח מהקרנף אולי הפקיד יראה שלקחתי ממכם ויעשה לי בעיות,חזרתי אל הפקיד והראיתי לו חופן שטרות בכף ידי,הפקיד אפילו לא ספר כמה יש שם ופשוט חתם בדרכון ואמר לי לגשת למכס, הלכתי בחזרה אל המכס,דניאל וסילביה עדיין ממתינים לפקידה שתזין את פרטי האופנוע במחשב, הם אמרו לי שהם כבר כחצי שעה ממתינים ושעלי לצלם את הרישיונות והדרכון ולעשות ביטוח לפני שאני מגיע לדלפק של המכס,הלכתי בזריזות צילמתי את המסמכים ועשיתי ביטוח,חזרתי אל המכס ודניאל וסילביה עדיין שם, הפקידה חזרה אל הדלפק ולקחה ממני את המסמכים הסתכלה עלי במבט מדוכא ואמרה "תמתין", בזמן ששלשותינו המתנו למסמכים התחלנו לדבר ולהחליף חוויות מהטיולים שלנו,דניאל וסילביה מתכננים לחצות מפנמה לקולומביה באוניית מפרש שיוצאת פעם בחודש במסלול שאורך כ 5 ימים בים ,גם כריס ולורי(שפגשתי בקוסטה ריקה)יפליגו איתם,הם סיפרו לי שלאוניית המפרש צריך להזמין מקום ולשלם מראש ושהם הזמינו כרטיסים כבר לפני כחצי שנה ושילמו כ 1,500 דולר היות והם זוג עם אופנוע,אבל לרוכב יחיד זה כ 1,000 דולר,הם שאלו אותי האם גם אני באונייה יחד איתם ואמרתי להם שלא,הם שאלו אותי כיצד אני מתכנן לחצות מפנמה לקולומביה?אמרתי להם ששמעתי על "מעבורת רפאים",בשם פרי אקספרס(Ferry xpress)מדוע אני קורא לה כך? קראתי על כך שקיימת מעבורת כלשהי שכולם טוענים שזאת שמועה ואין אחת כזו,אפילו אדון גוגל מתקשה למצוא נתונים על המעבורת הנ"ל,אבל אני אופטימי והכל יסתדר לטובה,לאחר כ 45 דקות בעודנו מדברים הפקידה חזרה שוב עם הטופס של דניאל וסילביה,כאשר הם בדקו את הנתונים שהוזנו הם מצאו המון טעויות,כגון מספר שילדה לא נכון, ארץ רישום האופנוע שנת יצור ועוד,נתונים אלו חשובים ביותר ובמידה ויש טעות ברישומם כנראה שתהיה בעיה בעת היציאה מהמדינה,דניאל וסילביה הראו לה שיש טעויות והיא חזרה אל המחשב לתקנם,בזמן ההמתנה שמנו לב שהמקומיים עוברים בזריזות את המכס ושאלנו מדוע זה כך והם הסבירו לנו שיש רק פקידה אחת לרכבים של תיירים(מספר זר) ושנמתין בסבלנות,אמרתי להם באמת? אנחנו כמעט שעתיים ממתינים ואנחנו 2 האופנועים/רכבים היחידים של תיירים שחוצים היום את הגבול,דרך החלון אפשר לראות שהפקידה אינה עובדת,היא מדברת בטלפון בזמן שאנחנו ממתינים,אח"כ הפקידה ניגשת למקרר לוקחת גלידה ואנחנו עדיין ממתינים,אח"כ היא שוב ניגשת למקרר ולוקחת פרי,אנחנו עדיין ממתינים,לאחר כ 45 דקות נוספות הפקידה עם הפרצוף החמוץ מגיעה עם הטופס המיוחל של דניאל וסילביה וכן שוב טעות,שוב היא ניגשת למחשב שנמצא מאחורי הקיר ואנחנו ממתינים בחוץ לאחר כחצי שעה היא חוזרת וניחשתם נכון שוב טעות,מה לעזאזל כל כך קשה?? כבר כמעט 3 שעות את עובדת על אותו המסמך ועדיין יש טעויות כשהיא מתקנת נתון אחד היא טועה בשני וכו' ממש כישרון נולד הפקידה הזו,נו יאללה כבר אחה"צ וצריך להתקדם לפני שיחשיך, לאחר כשעה נכנסתי אל המנהל לשאול מה קורה???אנחנו פה כבר 3 שעות, כמה זמן צריך לחכות למסמך עלוב אחד? הוא אמר "אל דאגה יש בעיה במחשב ולכן לוקח זמן" לא רציתי לומר לו שהבעיה בפקידה שמקום לעבוד היא מרוקנת את המקרר בשיטתיות,כעבור חצי שעה נוספת היא חזרה לדלפק,דניאל וסילביה בדקו והפעם חיוך מילא את פניהם "אין טעויות" הם אמרו בקול יששש,נפרדנו והם יצאו לדרכם,אני נשארתי להמתין כעבור 30 דקות הפקידה חזרה עם הטופס שלי וניחשתם נכון יש טעות,הראיתי לפקידה שמספר השלדה לא נכון ושעליה לתקן זאת,היא הסתכלה עלי ברוגז וכמעט נתנה לי ביס,אמרתי לה כבר 16:00 ועוד מעט מחשיך בבקשה תזדרזי אני רוצה להספיק להגיע לעיר בשם דויד(David) שנמצאת כ 55 ק"מ מכאן לפני רדת החשיכה,לאחר כחצי נוספת הפקידה חוזרת והפעם אין טעויות יופי,מאברוק,שיחקת אותה וכל הכבוד מגיע לך צל"ש רק שלוש וחצי שעות להדפיס מסמך אחד!!!, ללא ספק זהו מעבר הגבול הכי ארוך שהיה לי עד כה בטיול למעלה מ 4 שעות מבוזבזות בהמתנה אין סופית, כמו כן הכסף המקומי בפנמה נקרא בלבואה אך בקושי אפשר למצוא אותו ולכן דולר אמריקאי נחשב כמטבע הרשמי לכן אין צורך להמיר כסף בגבול הנעתי ויצאתי לדרכי אל עבר העיר דויד לא לפני שגלגלי הקרנף רוססו שוב בחומר נגד חרקים.

מיד לאחר שהתחלתי לנסוע התחיל מבול ועוד איזה מבול,כל טיפה בגודל של שקית שוקו,תוך שנייה הכל היה מוצף למזלי הציוד רכיבה האיכותי שלי השאיר אותי יבש,לאחר כ 10 דקות עברתי את שבר הענן ונסעתי אל היעד בעיר דויד שנקרא "הקיבוץ של ריטה" שמנוהל ע"י מוטי בחור ישראלי שהתחתן עם ריטה בחורה מקומית וביחד הם מנהלים את המלון,מוטי מוציא טיולים באזור וריטה מנהלת את משק הבית ומכינה שקשוקה נהדרת ודואגת לאורחים,בגינה שלהם אפשר למצוא אין ספור בעלי חיים: עשרות  ציפורים,קופים וכלבים.
מיד כשמוטי הגיע הוא הכין לי קפה שחור(מקומי)מעולה,ישבנו ודיברנו הוא סיפר לי על עצמו ועיסוקיו ואני על הטיול שלי,מוטי יוצא למחרת לשבועיים כדי להדריך טיול מאורגן של חברי ילדות שלו ולכן זו הפעם היחידה שראיתי אותו,המקום נחמד מאוד שקט ורגוע ולכן החלטתי להישאר כאן כמה לילות כדי לנוח ולצבור כוחות,יצאתי לאכול משהו בעיר וכשחזרתי למלון פגשתי חברה ישראלים שכבר פגשתי בגואטמלה ואח"כ שוב בניקרגואה אז היה עם מי לדבר ולשחק ביליארד בשולחן המוצב בין החדרים.
ביומיים הבאים שיחקתי עם הקופים הצקתי לתוקן(סוג של ציפור) שניסה לתקוף אותי יותר מפעם אחת אכלתי שקשוקה עם סלט ישראלי בבקרים ועדכנתי את הבלוג בעיקר נחתי.

ביום הרביעי בפנמה לאחר שאכלתי שקשוקה העמסתי את הקרנף,אמרתי לריטה תודה רבה ונסעתי אל העיירה בוקטה(Boquete)החלטתי לנסוע לעיירה בוקטה היות והיא נמצאת בהרים בגובה של קצת יותר מ 1000 מטר מעל גובה פני הים, קצת נמאס עלי מהלחות והחום של ניקרגואה וקוסטה ריקה והתגעגעתי אל אוויר ההרים,הנסיעה קצרה מאוד,קצת פחות מ 50 ק"מ,כ 20 דקות לאחר שיצאתי מהעיר דויד התחלתי לטפס בגובה,רב הכביש ישר ואינו נראה כעליה מד הגובה ב GPS הוא האינדיקציה הראשונה שלי וכך אני רואה שאני מטפס בגובה,כשמד הגובה ציין שהגעתי לגובה 600 מטר הגיעה האינדיקציה השנייה והיא הטמפ' החיצונית שהחלה לרדת לרמה שאני אוהב,כאשר הגעתי לבוקטה היה אפילו קריר,איזה כיף אני מת על זה,אוויר הרים צלול כיין בלי ריח של אורנים כי הם פשוט לא גדלים כאן, אבל תמיד כשאני מטפס בגובה אני נזכר בשבתות בהן רכבתי בכביש 1 עם חבריי לכיוון ירושלים וצור הדסה וכאשר היינו מגיעים לאבו גוש הטמפ' הייתה יורדת פלאים והאוויר הנקי היה ממלא את נחיריי אפי,לאחר שהגעתי לבוקטה חיפשתי מקום לינה במחיר סביר אך ללא הצלחה, המשכתי לשוטט בעיר הקטנה הזו ולפתע בתחנת הדלק הבחנתי באופנוע מסוג סוזוקי וי סטרום 1000 עם מספר רישוי מקליפורניה עמוס בציוד ובזוג רוכבים,ניגשתי לברר איתם ולומר שלום,הרוכבים הם זוג בשם פיליפה וסילביאנה זוג מצ'ילה שחי בארה"ב וגם הם יפליגו באוניית המפרש לקולומביה,אמרתי להם שבדיוק הגעתי ואני מחפש מקום לינה,הם אמרו שהם בדיוק עוזבים ושהם שהו במקום נחמד וזול ושאם אני רוצה הם יראו לי היכן הוא נמצא,אמרתי להם "סבבה אני עוקב אחריכם" לאחר כ 2 דקות הגענו למקום,לחצנו ידיים והם המשיכו בדרכם לא לפני שאמרנו אחד לשני שבטח נתראה בהמשך הדרך לקצה העולם,פרקתי את הציוד מהקרנף ונכנסתי אל החדר,התחברתי לאינטרנט וחשכו עיניי,קיבלתי מלא הודעות שאנשים לא מצליחים לראות תמונות בפוסט האחרון שפרסמתי, אמרתי אין מצב,לא יכול להיות וכאשר פתחתי את הפוסט ראיתי שזה נכון,מה??איך זה יכול להיות??פתחתי פוסטים אחרים וגם שם אין תמונות,מה זה לעזאזל?איזה עצבים כל ההשקעה והזמן בהעלאת תמונות והן פשוט נעלמו ברגע,שלחתי הודעה לעומר חברי הטוב ושאלתי מה יכולה להיות הסיבה לכך?בינתיים ניסיתי לחשוב מה גרם לכך ואז נפל לי האסימון שיטטט אתמול גוגל שלחו לי הודעה ואמרו שחשבון הגוגל שלי כמעט מלא ועלי לנקות מידע שנשמר במערכת או לרכוש חבילת זיכרון מוגדלת מהם, אני שאינני גאון מחשבים החלטתי למחוק תמונות מגוגל פלוס,כיצד יכולתי לנחש שזה ימחק גם את התמונות שנמצאות בבלוג ששייך לגוגל, איזה עצבים אני עומד להתפוצץ,עכשיו צריך להעלות את כל התמונות מחדש פוסט אחרי פוסט (למחרת בבוקר עומר גם אמר לי שזו הסיבה) התחלתי להעלות תמונה אחר תמונה, במשך כל היום שהיתי מול המחשב כמו איזה חמור ורק העליתי תמונות,לקראת ערב אני שומע מישהו קורא מחוץ לחדר "לירן,לירן" אמרתי לעצמי "מי זה יכול להיות?"יצאתי החוצה לראות מי זה ואת מי אני רואה מולי? מי אם לא את כריס ולורי (זוג הקנדי שפגשתי בקוסטה ריקה כמה פעמים), איזו שמחה,"ראינו את האופנוע שלך חונה בגינה,אתה בא לאכול משהו? " הם שואלים "לאכול?בטח שאני בא,אמרתי לכם שנפגש שוב",יצאנו למרכז העיירה ומצאנו מסעדה נחמדה הזמנו מהמלצר אוכל ושתייה,דיברנו,צחקנו וסיפרנו חוויות,לכריס יש יומן בו הוא מתעד את מסעותיהם והמדבקה שנתתי לו בקוסטה ריקה מודבקת בתחילת היומן מגניב!! לאחר כשעתיים הזמנו חשבון וכאשר באתי לשלם את חלקי נאמר לי שהחשבון כבר שולם,אמרתי להם "מה שילמתם גם את חשבוני?" והם ענו "כן היום אנחנו החלטנו להזמין אותך לארוחת ערב" וואוו אמרתי "תודה רבה כבוד הוא לי להכיר זוג נהדר שכמותכם" צעדנו אל המלון והמשכנו לפטפט כל הדרך,בפתח המלון שלהם נפרדנו וכריס ולורי אמרו שוב "להתראות לא בטוח שנפגש שוב היות ואנחנו ממהרים להגיע דרומה לפטגוניה" אמרתי להם "גם לאחר שחצינו לקוסטה ריקה אמרתם לי זאת ומאז נפגשנו כבר פעמיים ולכן אני בטוח שנפגש שוב איפשהו בדרך דרומה",שוב אחזור ואומר שכריס ולורי הם זוג מיוחד אנשים פתוחים,חייכנים ונחמדים להפליא ואני מקווה שאפגוש אותם שוב בהמשך הדרך.

ביומיים הבאים המשכתי להעלות תמונות אל הפוסטים הקודמים,תכננתי להיות בעיירה בוקטה כדי לנוח וליהנות מהעיירה השקטה הזו,כמו כן לנצל את הזמן לכתוב פוסט חדש ולהסתובב באזור ובמקום זה אני מוצא את עצמי יושב כמעט כל היום ועד השעות הקטנות של הלילה ומעלה תמונות אל הפוסטים הישנים,היות והבלוג נכתב עבורכם הקוראים(כאלו שקראו וכאלו שיקראו בעתיד) אני מרגיש אחריות לעשות זאת על הצד הטוב ביותר ולא יכול להיות מצב שחסרות תמונות שמעבירות את תחושת החוויה,הנוף,החיות,הצבעים והאנשים בצורה שאף מילה אינה יכולה לתאר,אני יכול לספר ולכתוב מהיום ועד מחר מה שראיתי הרחתי וחוויתי אך מבט אחד על תמונה כלשהי יכולה לתאר את החוויה בצורה מידית(למעט הריח כמובן) שכן "תמונה אחת שווה לאלף מילים".
לאחר שהשלמתי את העלאת כל התמונות ופרסמתי גם פוסט חדש החלטתי להמשיך דרומה אל עבר העיירה אל ואיה דה אנטון(El Valle de Anton)  (בספרדית ל' כפולה הוגים כאות י' ),עוד עיירה בהרים בה אוכל ליהנות מאוויר צלול וטמפ' נוחה ונעימה,הדרך אינה ארוכה ונמצאת במרחק של קצת יותר מ 380 ק"מ מבוקטה העמסתי את הקרנף ויצאתי לדרך,הדרך חזרה לעיר דויד הייתה ברובה ירידה ארוכה,הטמפ' עלתה ואיתה גם הגיעה הלחות האופיינית לאזור,רב הדרך הייתה די משעממת למזלי יש לי מוזיקה בקסדה שהנעימה את זמני,הכביש שנקרא פאן אמריקנה(Carretera Panamericana) שהוא בעצם מערכת של כבישים ומוגדר ככביש הארוך ביותר בעולם ומשתרע לאורך כ 48,000 ק"מ כבר נסעתי עליו כמה פעמים במהלך המסע שלי ועוד אסע עליו אלפי ק"מ נוספים בהמשך,כאן בפנמה הכביש ברובו סלול היטב וחלקו יצוק מבטון,למעט כמה קטעים שכרגע בשיפוץ וקטע אחד מבטון באורך כ 100 ק"מ שמוזנח ומרובה בבורות וסדקים עמוקים לאורך ולרוחב הכביש,מה שקצת העיר אותי מהתופעה שהגדרתי כ"נמנמת הכביש המהיר",כמו כן בדרך יש גם כמה נקודות ביקורת של המשטרה וגם של המכס בהן אני מתבקש להציג רישיונות ומיד ממשיך הלאה,לאחר קצת יותר מ 3 שעות פניתי אל הכביש המוביל אל העיירה אל ואיה דה אנטון ואז שוב התחיל גשם,הכביש מפותל ומטפס במעלה ההרים,הנוף ירוק משגע וכמו שכבר הבנתם אני משוגע על הירוק הטרופי הזה שמפציץ בשלל צבעיו כל גבעה,מישור והר,הצמיג האחורי שלי כבר עייף והאחיזה שלו גרועה בקטעים הרטובים,כן זה אותו הצמיג שהתקנתי באלסקה והוא כבר עבר למעלה מ 23,350 ק"מ ולכן הוא כבר חלק,כאשר אגיע אל הכפר אחליף אותו בצמיג חדש אותו אני או יותר נכון הקרנף סוחב מגואטמלה סיטי,המשכתי בנסיעה איטית בגשם השוטף כחצי שעה וקצת לפני שהגעתי אל העיירה אל ואיה הגשם פסק,מיד לאחר שמצאתי מלון פרקתי את הציוד וניגשתי לפרק את הגלגל האחורי במטרה להחליף את הצמיג השחוק,ניסיתי להחליף את הצמיג בעצמי,פעולה שעשיתי עשרות פעמים בעבר אך ללא הצלחה,

הצמיג הזה עקשן ושפתותיו דבוקות אל החישוק,שמעתי מרוכבים אחרים שצמיג זה ספציפית (מסוג היידנאו מהדגם K60) מאוד קשה להחלפה ידנית היות ודפנות הצמיג קשות ואינן גמישות,ניסיתי לדרוך על הצמיג,ניסיתי ללחוץ עליו בעזרת הרגלית המרכזית(ג'ק אמצע) של הקרנף וכלום הצמיג לא מראה סימן של "קדימה עוד קצת לחץ ואני יוצא",היות וידעתי שהצמיג הנ"ל קשה להחלפה וידאתי לפני הפירוק שיש פנצ'רמאכר בעיירה בעל מכשיר להחלפת צמיגים ובמידה ולא אצליח אגש אליו ואכן כך עשיתי,הבחור נמצא ממש מעבר לרחוב כך שהמיקום מושלם,לקחתי את הגלגל והצמיג החדש וניגשתי אליו,שאלתי כמה עולה להחליף את הצמיג הישן ובצמיג החדש והוא אמר 3$, נתתי לו את אישורי והוא החל לעבוד, הצמיג העקשן נפרד מהחישוק לאחר שנלחץ בכוח ע"י מכשיר פנאומטי יעודי והצמיג החדש הורכב במקומו,חשוב לציין שוב שהצמיג הנ"ל הגיע מאלסקה לפנמה ועבר תלאות ומזגי אוויר משתנים,מחום לקור,בגשם,בשמש,בחול, בסלעים ובבוץ ולמרות זאת שרד כל כך הרבה ק"מ,מעולם לא היה לי צמיג של אופנוע שהחזיק כל כך הרבה, רב הצמיגים שנסעתי איתם בעבר נגמרו מקסימום אחרי 4-10 אלפים ק"מ והצמיג הנ"ל מסוג היידנאו K60 עבר למעלה מ 23,350 ק"מ ותוכנן במיוחד עבור רוכבים שרוצים צמיג עם אורך חיים מופלג שכזה,כמובן אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלימה,הרצון להאריך את חיי הצמיג בא על חשבון התפשרות בדברים אחרים כגון:אחיזה בתנאים רטובים בשבילי עפר ובאספלט.
לאחר שהמכונאי סיים אמרתי לו תודה רבה נתתי לו 5 דולר ואמרתי לו שעם העודף יקנה גלידה לילד שלו, חזרתי למלון והרכבתי את הגלגל,לאחר מכן עליתי לכיוון חדרי ובלובי שליד החדר פגשתי זוג אמריקאים בשם רוג'ר וויקי,אמרתי יפה שלום וכאן נוצר הקליק בנינו התחלנו לדבר על כל העולם ואחותו,רוג'ר הוא בחור יהודי והוא מאוד שמח לשמוע שאני מישראל ואני מטייל באמריקות,רוג'ר כבר עבר את גיל ה 70 והידע שלו נרחב בכל תחום,הוא טייל בלמעלה מ 90 מדינות ואפשר לומר שהוא הקיף את העולם,העיסוק בעיקרי שלו הוא מוזיקה והוא הבטיח לי שישלח אלי הביתה לישראל דיסק עם אלבומו הראשון,את ויקי הוא מכיר עשרות שנים והיא אהבתו הראשונה ולמעשה הם לא חיו ביחד במהלך חייהם עד לשנים האחרונות, הם הגיעו לפנמה במטרה לברר את תנאי ההגירה לכאן היות והם מאסו מקצב החיים בארה"ב והחליטו לגוון קצת לעת זקנה ולחיות את שנות הזהב בשקט ובשלווה במדינה טרופית שכזו,לאחר שישבנו כמה שעות החלטתי שהגיע הזמן ללכת ולאכול או יותר נכון הקיבה שלי קראה לי ואמרה "יאלה מספיק לדבר צריך לנגוס במשהו לפני שיהיה מאוחר והכל ייסגר"

יצאתי למסעדה שליד המלון הזמנתי משהו נחמד שכולל בשר כמובן וחזרתי למלון,כמובן שרוג'ר היה שם ואנחנו המשכנו לפטפט עד לשעות הקטנות של הלילה,רוג'ר הזכיר לי את חברי הטוב ויקטור(ממקום עבודתי האחרון) גם ויקטור בסביבות הגיל הנ"ל וגם איתו היה לי חיבור מושלם ממש מהרגע הראשון שהכרנו וכאשר היינו באפריקה ביחד בכל סוף יום ישבנו ודיברנו ללא סוף וכאשר הוא חזר לארץ מסיבותיו האישיות שמרנו על קשר טלפוני קבוע.
לקראת השעה 2:00 לפנות בוקר אמרנו לילה טוב וקבענו ל8:30 בבוקר לצאת לגן החיות המקומי הידוע במגוון החיות שבו ואכן כך היה 8:30 בול בזמן יצאנו אל עבר גן החיות העיירה שקטה מאוד והמרחק אל גן החיות הוא כ 1.5 ק"מ,כמובן שכל הדרך דיברנו וצחקנו ולאחר כ 20 דקות הגענו אל גן החיות,הפקידה בכניסה אמרה לנו שאנחנו ראשונים ולפי דעתי גם היחידים בהמשך היום,שילמנו כניסה והתחלנו להסתובב,מגוון הציפורים רחב ומה שהדהים אותי במיוחד הם הפסיונים הצבעוניים,איזה צבעים מדהימים יש להם,היו גם טפירים,קופים,תרנגולות,כבשים,צבים,מכרסמים וצפרדעים נדירות,גן החיות אינו גדול או מטופח אבל הוא פשוט יפה ומגוון וממוקם באזור הררי ופסטורלי וזה כנראה הקסם שבו,טיילנו כמה שעות בגן החיות עד שהחלטנו לחזור אל העיירה,לאחר הצעידה חזרה ישבנו בבית קפה מקומי והזמנו משהו לאכול ולשתות,אני הזמנתי אמפנדות ממולאות בעוף ובבשר משהו קר ולסיום קפה כך גם רוג'ר וויקי,לאחר שנגסתי באמפנדה השנייה הרגשתי סחרחורת,הסתכלתי לצדדים והרגשתי משהו זז תחת כפות רגליי,מיד הבנתי שזו לא סחרחורת אלא רעידת אדמה,אמרתי מיד לרוג'ר וויקי "רעידת אדמה!!!",רעידת האדמה נמשכה כ 25 שניות והייתה דיי חזקה,המקומיים היו מופתעים ומבוהלים ואפילו העצים מסביב התנדנדו לצדדים,זו פעם ראשונה שאני מרגיש רעידת אדמה ואת האמת דיי נהניתי וחיוך נמרח על פניי,כשהרעידה עצרה חיכיתי לנוספת שכן שמעתי שתמיד יש את הרעידות הקטנות שאחרי אך לצערי ולשמחת הסובבים אותי הן לא הגיעו,רוג'ר שאל את אחד המקומיים האם יש להם הרבה רעידות שכאלו והמקומי אמר שאחת ל 3-5 שנים יש רעידה שכזו וכל שאר הזמן הרעידות חלשות וקצרות יותר,אמרתי להם יופי הרווחנו התבדחתי ואמרתי להם יש אנשים שמשלמים המון כסף על אלכוהול,סמים או כל דבר אחר להיות מסוחררים ואנחנו קיבלנו את זה בחינם,כולם צחקו והמשיכו לפטפט,בסיום הארוחה רוג'ר ניגש אל הקופה ושילם את החשבון,אמרתי לו "מדוע שילמת גם עלי?"הוא אמר "היום זה על חשבוני",חזרנו למלון וישבנו שוב עד מאוחר בלילה רוג'ר אמר שלמחרת בבוקר הם עוזבים עם האוטובוס של שעה 9:00 אל עבר העיר סנטיאגו,אמרתי לו שאני אתעורר בזמן ואומר שלום.
בבוקר נפרדנו לשלום בחיבוקים ובאיחולי הצלחה,החלפנו אימיילים ורוג'ר וויקי הבטיחו שהם יעקבו אחרי המסע שלי בבלוג הנ"ל ושאנחנו נשמור על קשר.
אנצל מקום זה ואומר שרוג'ר וויקי הם אנשים מדהימים מעניינים להפליא שהחליטו ללכת בעקבות לבם ואהבתם ולחיות ביחד בפרק ב' של החיים,אז שוב רוג'ר וויקי אם אתם קוראים שורות אלו אז אומר שכבוד הוא לי להכיר בני אדם טובים שכמותכם ורוג'ר כמו שהבטחת הדיסק עם האלבום הראשון הגיע אל בית הוריי אז שוב תודה רבה ונפגש בעתיד.לאחר שרוג'ר וויקו יצאו לדרכם העמסתי את הציוד על הקרנף ויצאתי לדרכי אל עבר עיר הבירה פנמה סיטי(Panama city), התכנון הוא לברר האם "מעבורת הרפאים" אכן קיימת ואם כן כיצד אני עולה עליה במעט המידע שכן הצלחתי למצוא על המעבורת הבנתי שיש להכין שלל ניירת ואישורים ושהמעבורת מפליגה פעמיים בשבוע,היום יום ראשון כך שהכל סגור אז אגיע לפנמה אתמקם במלון ומחר יום שני בשעות הבוקר אברר במשרדי החברה האם יש או אין מעבורת לקולומביה ואם כן אסדר את האישורים הנחוצים,

הנסיעה לפנמה סיטי שוב הייתה על כביש הפאן אמריקנה המשעמם,קצת לפני העיר החל שוב מבול,פניתי בטעות אל אחת הערים וירדתי מהכביש הראשי,הצמיג החדש קצת מחליק על הכביש הרטוב וגורם להרגשת אי נוחות,לאחר הרכבת כל צמיג חדש יש לרכוב כ 50-100 ק"מ בזהירות יתרה היות ולאחר סיום תהליך היצור הצמיגים מצופים בחומר שימור על בסיס סיליקון היוצר שכבה חלקה לצורך הגנה לאורך זמן בעת אחסנתם,הצמיג הנ"ל גם ככה אינו מספק אחיזה טובה בכביש רטוב ועם חומר השימור המצב הופך לחלקלק ביותר כאשר יש גשם,פתאום משמאלי אני קולט M צהובה,ביצעתי פרסה והלכתי לנשנש דאבל במקדונלדס עד שיעבור ענן הגשם הנ"ל, לאחר שסיימתי לאכול הגשם כמעט ופסק המשכתי אל עבר העיר פנמה סיטי,בכניסה אל העיר נמצא גשר מרשים ביופיו הבנוי מעל לכניסה לתעלת פנמה המפורסמת ונקרא "גשר האמריקות"הגשר בנוי בצורת קשת ואורכו 1,654 מטרים,רוכבי האדוונצ'ר מאמינים באמונה תפלה שיש לחצותו לפחות פעמים כנגד עין הרע,אני חציתי אותו 3 פעמים,בסוף הגשר(בכיוון היציאה מפנמה צפונה) ישנה נקודת תצפית על הגשר,היות ואסור לפנות שמאלה אל התצפית וגם ככה אני מתכנן לחצותו שוב החלטתי להמשיך ולעצור שם בחזרה,הגשר גבוה והנוף משני צדדיו מרהיב ביופיו,לאחר שחציתי את הגשר עצרתי בצד ורציתי לעשות פרסה,חיכיתי ששוטר תנועה שעמד במקום לא יסתכל עלי והופלה אני שוב על הגשר,שוב נהניתי מהנוף ולאחר הגשר עצרתי בתצפית לצלם את הגשר המפורסם הזה,משם המשכתי לכביש העובר תחתיו וחוזר אל הגשר,חציתי אותו בפעם השלישית והמשכתי אל העיר פנמה סיטי,הכניסה אל עיר הבירה ביום ראשון מקלה עד מאוד כמעט ואין תנועה על הכבישים,מצאתי מלון באזור הכניסה לעיר, פרקתי את הציוד ויצאתי להסתובב בעיר,גורדי השחקים נראים מכל עבר,כבר המון זמן שלא ראיתי עיר שכזו, הכבישים והרחובות נקיים ואני מופתע מכך לטובה,הלכתי אל עבר החוף ומצאתי תצפית יפיפייה אל עבר הנוף העירוני,משם המשכתי עוד קצת להסתובב וחזרתי למלון,בעל המסעדה במלון שאל אותי מה ברצוני לאכול ואמר שהם סוגרים ב 18:30,אמרתי לו סבבה אני אזמין את מנת הבשר עם תפו"א אך קודם אלך להתקלח ואח"כ בשעה 18:00 אבוא לאכול,בשעה 6 אפס אפס הגעתי אל המסעדה והיא הייתה סגורה,פקיד הקבלה הגיש לי קופסת קלקר ואמר "הנה ארוחת הערב שלך" אמרתי לו "מה ת'לגיד?מה זה?נראה לך באמת שאני אשלם מחיר של מסעדה על אוכל קר שמוגש בחמגשית?" הוא אמר "אתה יכול לחמם במיקרו שכאן" אמרתי לו "חביבי אתה יכול לחמם את זה ולאכול את זה בעצמך,מנהל המסעדה אמר לי ואתה שמעת בעצמך שהם פתוחים עד 18:30 וזו לא צורה להגיש לי את האוכל",המשכתי ואמרתי לו תוך כדי חיוך "דיר באלק אני רעב,והבשר שלך נראה רך מאוד בעיקר באזור הידיים" הוא חייך ואמר "אתה צודק ככה לא מגישים אוכל,אם אתה רוצה יש פה מקדונלדס ממש מעבר לפינה" אמרתי "סבבה שאתה מבין אותי" ועפתי לנשנש דאבל.

למחרת בבוקר ניגשתי לחפש את משרדי "מעבורת הרפאים" לאחר שיטוטים מצאתי את המשרד הקטנטן שלהם אך הוא היה סגור,קראתי באחד הפורומים שכדי לצאת מפנמה במעבורת הנ"ל נדרש אישור מהמשטרה והרשויות ניגשתי לתחנת המשטרה בכניסה לעיר והם אמרו שהיום זה חג ולכן הכל סגור כולל המשטרה ורק מחר אוכל לבוא ולקבל את האישור הנ"ל,בעקרון תכננתי לקנות כרטיס למעבורת ולקבל אישור יציאה מהרשויות ביום שני,ביום שלישי לבקר בתעלת פנמה וביום רביעי להפליג לקולומביה ועכשיו הכל השתנה ולכן החלטתי לשנות את הסדר ומיד נסעתי אל תעלת פנמה.לאחר כרבע שעה הגעתי לאתר התיירותי שמאפשר צפייה בתהליך חציית האוניות בתעלת פנמה, התעלה מאפשרת מעבר מהאוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס השקט ולהפך,בעבר האוניות שיצאו מהארצות שנמצאות במערבה של יבשות אמריקה(הצפונית והדרומית)היו צריכות להקיף את דרום אמריקה ומצרי מגלן כדי לשוט מזרחה ובניית התעלה קיצרה משמעותית את אורך מסלול השייט,בגדול במרכז התעלה יש 2 נתיבים שהם בעצם תאי ציפה,הבדלי הגובה בין שני האוקיינוסים  הוא כ 16.5 מטר ובכדי להתגבר על הפרשי הגובה,ניבנו 3 שערים בכל נתיב כאשר השער הראשון נפתח האונייה מכוונת את עצמה אל עבר תא הציפה ונעה בכוחות עצמה,האונייה מחוברת בעזרת כבלים לקטרים חשמליים המכונים מיולים(פרדות) שעוזרים לרב החובל לכוון את האונייה בקו ישר,לאחר שהאונייה נכנסה לתא הציפה השער מאחוריה נסגר,כעת האונייה נמצאת בתא סגור,ע"י תעלות מים התא מתמלא במים ומגביה או יותר נכון מציף את האונייה ב 16.5 מטרים(חוק הכלים השלובים)תהליך שלוקח כחצי שעה,לאחר שהמפלסים הושוו נפתח השער האמצעי והאונייה מתקדמת בכוחות עצמה קדימה והמיולים רק עוזרים בהכוונתה לאחר שסיימה להתקדם השער האמצעי נסגר ורק לאחר מכן השער השלישי נפתח והאונייה ממשיכה במסעה(מקווה שהצלחתי להסביר כמו שצריך היות וקל יותר להבין כאשר רואים זאת בשידור חי)היות והגעתי לשם בצהריים ראיתי רק 2 אוניות ענקיות חוצות את התעלה ועוד כמה יאכטות פרטיות,סה"כ מבנה מרשים ומחשבה הנדסית מתוחכמת,מרשים לראות איך מיכלית דלק ענקית חוצה את התעלה,לאחר כשעתיים של צפייה באוניות וסירות שחוצות את התעלה חזרתי למלון אכלתי משהו והלכתי לישון.

למחרת בבוקר יצאתי שוב לתחנת המשטרה,כאשר הגעתי לחנייה פגשתי עוד רוכב בשם מיגל מספרד גם הוא שמע על "מעבורת הרפאים" והגיע לקבל אישורים,יופי לא רק אני שמעתי עליה,המתנו כחצי שעה לשוטר שיבוא ויבדוק את האופנועים,שוב פעם ניירת,2 צילומים של רישיון הרכב,2 צילומים של הדרכון,2 צילומים של רישיון הנהיגה,השוטר בדק את מספרי השלדה השווה נתונים ואמר "הכל טוב תגיעו ב 15:00 למשרדי ה DIJ משרד לחקירות משפטיות (Direccion de Investigacion Judicial)שמעבר לכביש" וצמוד לפוליסיה נסיונאל,סבבה אמרנו תודה לשוטר נתראה ב 15:00 אמרתי למיגל עכשיו רק 9:00 יש לנו זמן אולי נלך לרכוש כרטיסים למעבורת?הוא אמר קדימה בוא ניסע לשם,לאחר כרבע שעה היינו במשרד המצ'וקמק של החברה פרי אקספרס(Ferry xpress)התור היה ארוך והמתנו שם כשעתיים בזמן הזה הגיעו עוד ועוד אופנוענים,כולם לא שמעו על תהליך הביורוקרטי של הרשויות והמשטרה,בזמן ההמתנה סיפרנו להם על התהליך וכאשר הגיע תורינו(מיגל ואני)כבר הבנו שיש מעבורת אמיתית שמפליגה מפנמה לקולומביה,ביקשנו לרכוש כרטיסים וכאשר אמרנו שיש גם אופנועים הם סירבו בתחילה למכור לנו כרטיסים היות ולא סיימנו את התהליך הביורוקרטי,אמרנו להם שהמסמכים יהיו מוכנים בעוד כמה שעות ולא בטוח שנספיק לחזור עד השעה 17:00 שהמשרד נסגר,הפקידה הסכימה ומכרה לנו 2 כרטיסים בחדר זוגי הכי פשוט שיש במחיר 309 דולר לאדם+אופנוע,החלטנו לקחת חדר היות וזמן ההפלגה הוא כ 19 שעות ועלינו להיות בנמל בשעה 8:00 בבוקר לצורך בידוק והעמסת האופנועים וההפלגה יוצאת רק בשעה 19:30 ולכן קצת יותר יקר אבל נוכל לישון כמו בני אדם לאחר יום ארוך,הפקידה במשרד שוב ביקשה צילומים של המסמכים וכו' לאחר ששילמנו הפקידה אמרה את הכרטיס תקבלו לאחר שתציגו את האישורים שתקבלו מהרשויות,אמרנו סבבה נתראה מאוחר יותר,מאוחר יותר נבין שאנחנו האופנוענים היחידים שהיא הסכימה למכור להם כרטיסים ללא הצגת האישורים,אמרתי למיגל שאני צריך לקנות רפידות בלם אחורי לקרנף והוא אמר "סבבה אני בא איתך" הגענו למוסך ימאהה חיכינו בתור עד שאחד הנציגים התפנה,"שלום אני רוצה לקנות רפידות אחוריות לסופר טנרה" הנציג אמר "בסדר מיד" הפקיד התיישב מול המחשב וחיפש את המספר הקטלוגי שלהן,לאחר שהוא מצא את המספר הוא הדפיס על דף ואמר "גש עם הדף למחסן ותראה אם יש במלאי"ניגשתי למחסן עם הדף והמחסנאי אמר כן יש במלאי וחתם על הדף,חזרתי אל הפקיד הראשון ואמרתי לו "כן יש במלאי" הוא אמר "יופי" והדפיס דף חדש עם המחיר ואמר "גש עם הדף הנ"ל לשלם בקופה" ניגשתי לשלם והפקידה ספרה את הכסף והדפיסה דף אחר בשני העתקים ואמרה "בבקשה,חזור אל הפקיד הראשון"חזרתי ואמרתי לו שילמתי, הוא לקח העתק אחד וחתם על השני והדפיס עוד דף חדש עבור המחסנאי ואמר "תודה שקנית גש עם הדף הזה למחסנאי והוא יתן לך את הרפידות" קיבלתי את הרפידות וגם סחרחורת במתנה סה"כ כ 45 דקות כדי לקנות רפידות,רק שתבינו שלושתם יושבים במרחק שלא עובר את ה 10 מטרים מהראשון לאחרון,פשוט מצחיק ומעצבן באותה מידה כמה ניירת וכמה סיבובים בחדר קטן אחד מה כבר רציתי לקנות כולה חלק זול ולא משמעותי אם זה ככה במוסך כיצד זה מתנהל בדרגים הגבוהים יותר ובממשלה שלהם?
זו דוגמה קטנה מדוע קראתי לפוסט הזה "פנמה ארץ הניירת והביורוקרטיה המיותרת",משם מיגל נסע למלון שלו ואני הלכתי לאכול וקבענו להיפגש בשעה 15:00 בתחנת המשטרה,הגענו בול בזמן,השארנו רישיון נהיגה בשער הכניסה וקיבלנו תג אורח,אחד האופנוענים מצרפת בשם מישל הגיע ושאל מהו התהליך?הפניתי אותו למשרד שמעבר לכביש ואמרתי לו שאנחנו מסרנו את כל המסמכים שם ושעליו לגשת לשם ביחד עם האופנוע כדי שהשוטר יאמת נתונים,לאחר כמה דקות אחת השוטרות הגיעה ואמרה תמתינו בסבלנות ונעלמה באחד המשרדים,היו שם עוד מלא אופנוענים לאחר כ 40 דקות אחת השוטרות יצאה וביקשה עוד צילומים של המסמכים לעזאזל כמה צילומים אתם צריכים?כולם מסרו לה את הצילומים והיא נעלמה שוב, מישל(הצרפתי)חזר והשוטר בכניסה סירב להכניסו היות והוא הגיע במכנסים קצרים השוטר אמר לו לך תחליף למכנסיים ארוכים ותחזור,הוא ניסה להסביר והתחנן שהמלון רחוק ועליו להפליג מחר אך השוטר בשלו,למרות זאת הוא הצליח להתגנב ולמסור את הצילומים לשוטרת,כל פעם שהשוטר נכנס הוא גירש את מישל החוצה,מוזר אבל לגבר אסור להגיע בשורט בעוד שחלק מהפקידות מסתובבות בחצאיות,נו לכו תבינו את הראש שלהם,הזמן עובר והשוטרת לא חוזרת,השעה כבר 16:00,עוד 10 דקות חולפות וכלום עוד פחות משעה המשרד של המעבורת נסגר והוא נמצא בצידה השני של העיר,16:25 וכלום השוטרת לא נראית באופק 16:35 השוטרת יוצאת ומחלקת את המסמכים אותם עלינו להציג במשרדי חברת הספנות ומחר בנמל,מיגל ואני החלטנו לטוס למשרדי המעבורת ולקבל את הכרטיסים לפני שהם סוגרים,הנענו את האופנועים וטסנו משם,בדרך לקצה השני של העיר הייתה תנועה ולכן רכבנו על נתיב התחבורה הציבורי עד שקפץ שוטר והורה לנו לעצור היות ומיגל עצר עצרתי גם אני,השוטר הגיע ושאל שאלות אני עניתי לו בעברית ומיגל פנה אל ליבו בספרדית והסביר לו שאנחנו ממהרים ולא ידענו שבפנמה אסור לרכב על הנתיב הזה, השוטר אמר "אתם משוחררים רק על תיסעו על הנתיב הזה" מיגל אמר אחלה ומה אתם חושבים?כמובן שהמשכנו כי אין זמן ואנחנו חייבים לכופף קצת את החוקים,לאחר כמה דקות ראינו שוב שוטר אך הפעם ראינו אותו בזמן עברנו 3 נתיבים שמאלה,עברנו את השוטר וחזרנו לנתיב הפנוי,הגענו למשרדי המעבורת בשעה 16:53 קיבלנו את הכרטיסים ונאמר לנו להתייצב בנמל של העיר קולון(Colon)שנמצאת כ 75 ק"מ מפנמה סיטי בשעה 8:00 ביום שלמחרת,אמרנו תודה וניפגש מחר,מיגל אמר שהוא לא יודע באיזו שעה הוא יגיע ושנפגש כבר שם,אמרתי סבבה לא רוצה לרכב ביחד לא צריך,בכל מקרה אני לא מתכוון להעיר את הציפורים בנמל ולכן תכננתי להגיע לשם בשעה תשע או תשע וחצי.

בבוקר שתיתי קפה העמסתי את הציוד ויצאתי לדרך בשעה 8:30 לאחר כ 45 דקות הגעתי לעיר קולון ומתברר שיש 2 נמלים שם אחד לאוניות משא ואחד לאוניות הנוסעים,בנמל הראשון נאמר לי שעלי לחצות את העיר לצידה השני ושם אמצא את הנמל,לאחר כרבע שעה אכן מצאתי את הנמל ומתברר שמישל(הצרפתי)כבר שם הוא הגיע ראשון בשעה 8:15 ועד עכשיו אף אחד לא דיבר איתו,אני ידעתי שזה מוקדם ולכן החלטתי להגיע ב 9:30 אחרי הגיעו עוד ועוד אופנועים,התחלנו את התהליך ביקורת הדרכונים והמכס,הפקידה שם דרשה עוד צילומי מסמכים ואח"כ היא ביקשה שוב צילומי מסמכים נוספים,לאחר כשעתיים הגיע שוטרים ופקידי מכס ושוב,ניחשתם נכון,הם ביקשו עוד צילומי מסמכים ושוב בדקו את מספרי השלדה של האופנועים לעומת הצילום והמקור,אח"כ הגיעו עוד פקחים שמפקחים על השוטרים שבדקו ואימתו את מה שהשוטרים מאתמול כבר בדקו ורשמו וחוזר חלילה פשוט ליצנות לשמה,לקראת השעה 15:30 "מעבורת הרפאים" הגיעה לרציף ונאמר לנו לנסוע אל עבר הטרמינל,שוב הגיעו שוטרים אך הפעם הם לא ביקשו צילומים אולי כי הם הבינו שכבר מסרנו להם צילומים בכמות שהצריכה כריתת עצים של חצי יער,הפעם השוטרים אמרו לנו לרוקן את כל תכולת הארגזים של האופנועים ולהניחם על הרצפה כמעין מסדר צבאי,כמו כן את התיקים יש להניח בצמוד לשאר הציוד,לאחר שכולם סיימו לרוקן את הארגזים הגיע שוטר עם כלב לרחרח את הציוד,כמו שכבר הבנתם לכל שוטר יש שוטר אחר שבודק שוב וככה גם עם הכלבים,לאחר שהכלב השני סיים לרחרח את הציוד,הכביסה המלוכלכת והאבק של 15 אופנועים וציודם קיבלנו הוראה להעמיס את הציוד חזרה לא לפני שנעביר את התיקים הגדולים במכונת השיקוף,

הייתי אומר שהם קצת הגזימו בתהליך הביורוקרטי שלהם והכלבים שלהם חיפשו כנראה סמים,התבדחתי ואמרתי מי הטיפש שירצה להבריח סמים מפנמה לקולומביה בירת הסמים של דרום אמריקה כיוון ההברחות הוא בכלל הפוך,העמסנו את הציוד בחזרה על האופנועים ונסענו לרציף,שוב ליצנות היות והנמל אינו ערוך להעמסת רכבים אנחנו התבקשנו להכניס את האופנועים ברכיבה דרך אחת מדלתות הצד של המעבורת ועל מנת לעבור בפתחה הצר עלינו לפרק את אחד הארגזים כדי שנוכל להיכנס,לאחר כשעה נוספת התחלנו להכניס את האופנועים אחד אחרי השני,המעבורת הזאת ענקית ויכולה לקחת בבטנה כ 500 מכוניות ומשאיות קטנות,אך היות והרציף בנמל אינו ערוך לכך כל מה שיהיה בבטנה הוא 15 אופנועים בלבד כמו כן המעבורת בנויה לשאת 1,200 נוסעים והיות אינה מפורסמת ומשווקת כראוי הלילה יהיה על סיפונה 170 אנשים בלבד, שוב אומר ליצנות לשמה ולכן השם שנתתי למעבורת כמה חודשים לפני שהגעתי לפנמה מתאים לה בהחלט,אז כן את קיימת ונעים להכיר "מעבורת הרפאים" שכמותך.

לאחר שסיימנו להעמיס את האופנועים חזרנו אל הטרמינל החתמנו דרכונים ועלינו למעבורת הענקית הזאת קפצתי לראות שהקרנף קשור ועגון לרצפה כמו שצריך,מיגל ואני ניגשנו לקבלה שנראית כמו קבלה במלון איכותי,קיבלנו מפתחות לחדר ובשעה 19:30 יצאנו אל הדרך,ביי ביי צפון ומרכז אמריקה אני מפליג ליבשת חדשה בה עדיין לא ביקרתי וגם לך פנמה שלום ולא להתראות ארץ הניירת והביורוקרטיה המיותרת.

פנמה לסיכום:

שהיתי בפנמה 12 ימים מתוכם 3 ימים הייתי עסוק בהעלאת תמונות אל הבלוג ועוד 2.5 ימים הייתי עסוק סביב ניירת וביורוקרטיה בשאר הימים רכבתי קצת יותר מ 700 ק"מ,מנקודת מבטי האישית אומר שהאנשים בפנמה נחמדים מאוד והנוף טרופי וירוק להפליא,מגוון החיות במדינה הוא עצום,פנמה שימשה עבורי ארץ מעבר ולכן חקרתי אותה קצת פחות,פנמה ידועה באיים הקסומים שלה בים הקריבי אך לשם לא הגעתי היות ולא רציתי להשאיר את הקרנף מאחור לכמה ימים,רב הכבישים בהם נסעתי היו סה"כ ברמה טובה,המטבע המקומי הוא דולר אמריקאי מה שגורם לרמת מחירים יקרה יחסית למרכז אמריקה,פנמה סיטי היא עיר מודרנית ומתקדמת בה אפשר למצוא הכל,מה שהפחית לי את ההנאה ולפעמים גם הרגיז אותי היא כמות הניירת והזמן המבוזבז על ביורוקרטיה שאינה נחוצה החל ממעבר הגבול בצידה הצפוני דרך קניית החלקים במוסכים ועד למעבר הגבול בצידה הדרומי ולכן קראתי ככה לפוסט הזה,לא חושב שאחזור אי פעם לפנמה ואם כן אז ארצה לראות חלקים שלא ראיתי כגון האיים בים הקריבי.

 

————————————————————————————————————————————–

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות ללירן מרכוס

————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

רק עם אופנוע – לאגמי צפון איטליה

יוני 2011
הייתה זו הצעה שאי אפשר לסרב לה. נדירה כזו. אליה לא מהנהנים לשלילה ואף לא מהססים. ככה סתם .. על כוס בירה בפאב חיפאי ותיק הסכמתי ללא חת לרעיון של זוגתי, שתחיה ,לטיול משותף על אופנוע בארץ המגף. נדיר במחוזותינו שהאישה היא היוזמת לטיול על דו גלגלי……כמעט ללא שופינג ובלי..חרדות נטישת ילדים מאחור… רומנטי…כך זוג בסוף שנות הארבעים לחיינו, לבד וללא הילדים, רק עם אופנוע.

"אמרתי לה יש סרט טוב על קזנובה
העיתונים כתבו ביקורת על הגובה
וכששאלתי אם אפשר איתה לקבוע
אמרה: "אבוא איתך אבל רק עם אופנוע ". דני סנדרסון
נרתמתי למשימה של תכנון הטיול, כאשר הוחלט שצפון איטליה ובמיוחד אגמי האזור הצפוני הם המסקרנים והמרתקים ביותר בכלל ולרכיבה דו גלגלית בפרט. קודם כל ולפני הכל בכדי להבטיח את הצלחת סוג כזה של טיול משותף וזוגי, המלווה ברכיבה ממושכת במשך ימים ומתוך הנחה כי כדאי ויש לחזור הביתה בשלום למשפחה ולילדים תחושתי היתה כי עלי להתכונן ולהיערך בהתאם ברכיבה זוגית ממושכת. חשבתי כי ללא אימון ברכיבה דומה לזו שתהיה באזור ראש המגף האיטלקי הסיכוי להפתעות עולה ."הזוגיות" עם הוי-סטרום שלי עלתה כאן למבחן. במשך החודשים שלאחר ההחלטה לערוך טיול חלומי שכזה ערכתי ראשית ,לבדי על דרך "נוף הכרמל" הגיעך עוספיא- נשר ואוניברסיטת חיפה. הדרכים הללו "צפופות" בסיבובי 170 מעלות אבל לא רק והתנועה בהם דלילה במרבית שעות היממה. שנית, כמעט לכל טיול של המועדון ו/או מפגש היינו באים כזוג. כמו כן, יזמתי טיולי אורך של שעות לדרום הארץ וחזרה לחיפה . כפי שיובן בהמשך ההכנה השתלמה. כבר מתחילת ה"אימונים", נחישותה של המורכבת שלי הייתה כה עמוקה ונינוחה עם הרכיבה, שהרגשתי שיכולתי להתקדם לתכנון הטיול.

"הצעתי שאבי ילווה לי את הסטיישן אמרה:

"אנ'לא רוצה להיות כל כך אולד- פיישן"

אז במונית ניסע נגיע 'חת ושתיים
אמרה: "תודה לך, טלפן בעוד שנתיים".
רק עם אופנוע.

בחירת סוג האופנוע לטיול לווה בדילמות קשות ולפעמים אפילו תחושות "בוגדניות" בכלי הנהדר שיש לי. הוי הוא אופנוע שאפשר לסמוך עליו בכל תנאי כביש משתנים ככל שיהיו, ובעקבות כך בתחילה, היה לי בתחילה ברור כי מתוך המוכנות שלי ועם זוגתי על הכלי, הרכיבה בארץ המגף תהיה גם היא על הבהמה האמינה והטובה הזו. החלטנו כי לעת עתה, כי איננו מתכוונים לקחת את האופנוע שלנו מהארץ עד לאיטליה ולטלטל עצמנו בין מדינות שכנות וימים של שיוט במעבורות. אפשרות של השכרת אופנוע עלתה כאופציה הטובה ביותר (לא הזולה ביותר). עיון בפורומים השונים בחו"ל העלו חרס בידי לגבי וי סטרום באיטליה ואילו כאשר באתי לחפש את האפשרויות השונות להשכרת כלי שישא אותנו ברחבי משעולי הצפון של המגף, עלו האפשרויות של וי-סטרום 650 הדגם שבו אני רוכב, דוקאטי מולטיסטרדה (חיית העל האיטלקית)  או BMW GS 1200 (יצור העל הגרמני) עלויות ההשכרה התבררו כיחסית לא משמעותית גבוהות בין שלושת האופנועים, פרט לתנאי הביטוח המחמירים ל BMW. המולטיסטרדה נשללה בשל הספורטיביות שמאפיינת מנועי דוקאטי וחששתי מרכיבת זוג עליו בפעם הראשונה. מה לי ולבופלו בבווריה בתצורת GS ? אני על 650 והחיית המחמד הזו מבווריה היא נפח כפול…עטוף הילת מנצחים..! הקריאהעל הכלי הפתיעה אותי מאד, הפורומים החמיאו, גם אילו בארץ, ובכל זאת…זהו האופנוע הדו תכליתי הנמכר ביותר בעולם. כבוד? לא הסתפקתי בקריאה, פשוט שמתי את פעמי פתח תקווה לסוכנות BMW וביקשתי נסיעת מבחן על הכלי שאומרים עליו שהוא הנחשק ביותר באזור…סקפטי ועטוף בחששות (התחייבות של 30,000 ₪ למקרה של פגיעה בכלי …!) רכבתי עליו במשך יום שלם למחוזות עליהם התאמנתי שבועות…האופנוע לא איכזב ויש דברים בגו….ולא אפרט יתר מכך שההנאה היתה צרופה ודומה , יש לציין, לרכיבה על הוי. אין לנו רוכבי ויסטרום במה להתבייש, נהפוך הוא! הבחירה שלי ושל זוגתי ב BMW GS היתה במיוחד על רקע הנוחות המפורשת למורכב שהופיעה בכל נוסח אפשרי בפורומים בחו"ל ועל אפשרויות נשיאת ציוד – המזוודות המרווחות של הכלי… והבחירה כפי שיובהר בהמשך, התבררה כנכונה.

"הסברתי לה שכאן הרכב לא קובע
ושיותר חשוב לאן אתה נוסע
אך נועה לא רצתה מילה אחת לשמוע
שאין בה זוג צמיגים, טנק דלק ומנוע . רק עם אופנוע"

בצפון איטליה קיימים 4 אגמים שהקטנים ביניהם Lake Como ו Lake Lugano והגדולים הם Lake Majore וLake Garda . ההחלטה היתה להקיף 3 מתוך 4 האגמים ב 5 ימי רכיבה כאשר ויתרנו על אגם גרדה כי הוא המרוחק ביותר מבין האחרונים מהעיר Milano ממנה התכוונו לטוס ולהשכיר את האופנוע. בחודשי התכנון, בעזרת שיטוט באתרי פורומים ישראלים ובחו"ל, ספרות על טיולים ברכב באזור צפון איטליה ומפות של גוגל תכננו מסלולי רכיבה כאשר הכנסנו פרמטרים של מרחק, תנאי כבישים לרכיבה, מעברי גבול, מלונות ומקומות שנרצה לבקר בהם במהלך ימי הטיול. פרט לכך, הסתמכנו על מחשב נייד ו GPS עם מפות של איטליה בו הוכנסו נתוני המקומות בהם נבקר מסודרים לפי ימי רכיבה. כל זאת עם תכנון של נטילת מעט פרטי לבוש להם היה מקום שמור ומינימלי במזוודות של ה- BMW. שלבי ההערכות הלוגיסטית היו ברבדים שונים:
1.טיסה: היום הראשון – Milano -מקום השכרת האופנוע . 2. מציאת מלונות על אם דרכי ימי הרכיבה שתכננו 3. מרחקים ומסלולי רכיבה יומיים 4. היום האחרון-Milano – החזרת האופנוע- טיסה חזרה . ההשכרה של ה GS היתה פשוטה. גלישה אל אתרי השכרת אופנועים בעיר Milano .
החזרת האופנוע במילנו- טיסה חזרה . ההשכרה של ה GS היתה פשוטה. גלישה אל אתרי השכרת אופנועים בעיר Milano . הניבה כמה תוצאות דומות כאשר הבחירה שלי התבססה בעיקר על הקירבה ליציאה לכבישים מהירים בכדי להקל את ההתמצאות הראשונית ולא רק על ידי
GPS , כלומר מיקום ההשכרה היה צריך להיות בפאתי העיר ובקרבת שדה התעופה של מילנו ויציאה מהירה לכיוון האגמים. נבחרה החברה C.I.M.T להשכרת אופנועים לה סניפים ברחבי איטליה ובה מצאתי גם מיקום טוב ללקיחת המפלצת הדו גלגלית בפאתי מילנו המתאים לצרכינו. פרנצ'סקו שטיפל בהזמנה היה אדיב והבירוקרטיה הייתה קצרה ועניינית. כחודש וחצי טרם הנסיעה הבהמה הבאורית הוזמנה. נפרדנו בכרטיס האשראי מ 590 אירו + 20 אירו ביטוח לכל יום טיול לכיסוי ביטוחי מלא. בהתחשב בכך שאין מקום פיזי לנשיאת פרטי Shopping ..חשבתי שאצא ב"זול"
….אבל לא כל כך צדיק  לימים, התבררה הבחירה של מיקום השכרת הבאורי, כנכונה .
"לא משנה מה משחק
הכל עניין של תחבורה
בגלל היסוס על כח סוס
לא ראיתי הצגה שנייה"

היום הראשון:

השכרת האופנוע – Bellagio – Como – Lecco . מרחק C.I.M.T – מיקום ההשכרה של הבאפלו הגרמני משדה התעופה ערך כ- 20 דקות ופרידה מ- 70 אירו טבין ותקילין. התקשינו למצוא את הכתובת המדויקת של הבית ממנו יועבר לנו האופנוע וזאת למרות שהשתמשנו בשירותי המוניות המקומיות. טלפון ישיר לפרנצ'סקו פתר את הבעיה ומצאנו עצמנו …רק עם אופנוע. הליך מסירת האופנוע היה מהיר. קילקלה מעט העובדה שלא קיבלתי מעביר לחיבור V12 ל GPS שלי על האופנוע אלא רק חיבור מתח של GPS ZUMO וזאת כיון שיש חיבור יחודי ל BMW ולא ידעו אותי על כך, אבל הסתדרתי עם כך שחיברתי א ה GPS למחשב האישי שלי ב USB (טעות שלי שלא יכולתי לחשוב עליה בעת ההזמנה!). פרט לכך, האופנוע היה ערוך ומוכן לרכיבה – הדגם החדש של המפלצת הגרמנית.

לאחר התאמות של גובה מושב תזכור הנחיות הפעלה בסיסיות של האופנוע ופירוק מזוודות הציוד האישי שלנו והטענתם בצורה מופלאה במזוודות הבאפלו, מצאנו עצמנו ברכיבה לכיוון האגם  קומו שהוא הקרוב ביותר לעיר האי Como , הינו בעל שתי זרועות גדולות בתחתיתו המוקפות במים (ראו במפה מצורפת). ממילאנו – העיירה קומו – Bellagio במרכז רגלי האגם – דרך דרכי נוף מדהימות אל העיירה Asso  – העיירה Erba –מעבר דרך Lecco אל ארוחת הערב והלינה הראשונה במקום מופלא. בתחתיתו של מנזר עתיק בית מלון משפחתי קטן, רומנטי ואותנטי Hotel Gerolamo בו מצאנו את נפשנו בסוף יומו הראשון של חופשתנו המרגשת. למותר לציין שהדרכים האיטלקיות הצרות באופן משמעותי מדרכי הכבישים הרגילים הכו בנו כבר בתחילת הרכיבה. ההערכות המנטאלית והפיזית שנעשתה חודשים קודם הוכיחה עצמה ובגדול. התמצאות דרכים על ידי ניווט משולב GPS ושלטי דרך תוך ניסיון הסתגלות למנוע הבוקסר היומרני שנשא אותנו בבטחה וכן ההתרגשות הפנימית שאחזה בנו, הגשימו את מה שציפינו והתכוננו אליו זמן כה רב.

"ביום שני אני הולך אל הקולנוע בטלפון ניסיתי להזמין את נועה למרות שדי נעים לבד להיות בסרט אומרים יותר נהוג ללכת עם גברת"

 

היום השני.

אגם קומו- אגם לוגנו – אגם מאגורה.

נרגשים, התעוררנו מהיום הראשון שהוא המעייף ביותר, לבוקר אביבי וקסום ולאחר ארוחת בוקר נפלאה בגן המלון, טיפסנו במעלה המדרגות המקודשות Scala Santa של מנזר Saint San Gerolamo המובילות אל מנזר אפלולי שקלתי לעלות עם ה GS את המדרגות עד פתח המנזר אבל מחרדת קדושת המקום התחרטתי . השעה דחקה בנו ומהתכנון המוקדם רצינו לרכב לאזור קומו ולהגיע לאגם לוגנו, שם הזמנו מבעוד מועד מלון באזור ההררי של לוגנו (ראו כאן במפת –היום השני הדרכים רצופות בכחול סביב אגם זהו כחול אמיתי!)

הדרכים העקלקלות והצמודות לאגם מרהיבות ביופיין, ריחות של יסמין באוויר מלווים אותנו כל הדרך.. חוויה בה כל החושים מתערבבים אילו באילו ומשחררים הרבה הורמוני אנדורפינים (הורמוני הרוגע) ויוצרים טעם של …אנחנו רוצים עוד מהדבר הזה והרבה!. הדרכים העקלקלות על שפת האגם הובילו בבטחת בהמת המשא הבווארית, לאמצעו של הצד הצפון מערבי של אגם קומו – העיירה Argegno , ממנה הדרך התפצלה ובמעלה ההרים וביניהם להקפת הצד המזרחי של אגם לוגנו עד לריוויירה של לוגנו ולמזח הסירות של האגם. המטרה הייתה לטייל אבל לא רק…..גם קצת shoping גברי! אלא מה?… Outlet של חברת הביגוד לאופנועים האיטלקית Dianese Garage-D הנמצא ב Via al Fiume 1, 6929 Gravesano witzerlands ׁׁE  ( במפה -E) אליו באנו ערוכים ומוכנים להצטייד… המחירים היו גבוהים ביותר אבל בהשוואה לארץ, סבירים. מעיל קיץ ונעלי רכיבה קלות ואנחנו כבר בדרך למלון שהיה במעבה היער השווצרי.
האופנוע שעט את הדרכים המוריקות והעקלקלות, הנהיגה בו הפכה לנעימה יותר לאחר שעות של נהיגה. המורכבת מאחור גם לא התלוננה על מכאובים כלשהם והחיוך שבדרך כלל נסוך היה על פני הנוהג, עבר גם אליה. היא הופתעה מהנוחות שסיפק לה המושב האימתני של הבופלו הגרמני. היציבות והכוח שניחן בו בכל עיקול וסיבוב רק הגבירו את ההנאה הן מהטיול והן מהרכיבה יחדיו. המלון Stefano Casa Santo היה מנזר אפרורי מנוכר. החדר שהובטח לנו באמת נישמר וחיכה לבואנו, אולם הריחוק שיצר המלון הביא אותנו בשעות הצהריים המוקדמות להבין שאנחנו … לא חוזרים ללון במלון הזה. הכסף הלך, אבל אם באים לטיול כזה ולא משאירים צוהר למרחב תמרון, לא עושים אותו מלכתחילה. התחושה המנוכרת שעלתה מהמלון הביאה אותנו להמשיך בטיול ולקיים את מצוות שומר נפשו ירחק ולהמשיך בדרכנו … רק עם אופנוע…. ראו הוזהרתם!

"הסברתי לה שכאן הרכב לא קובע
ושיותר חשוב לאן אתה נוסע
אך נועה לא רצתה מילה אחת לשמוע
שאין בה זוג צמיגים, טנק דלק ומנוע . רק עם אופנוע"

הקפת חלקו הצפוני של אגם לוגנו ארכה זמן קצר משחשבנו. ההחלטה היתה שנמשיך לטייל עד העיירה Morcote שהיא בחלקו המערבי והמרוחק של האגם ושם נמצא מלון דרכים ונשתקע .העיירה השתרעה על רחוב אחד וכמה מסדרונות צרים ביותר המוליכים לבתי התושבים הממוקמים על ההר החצוב. פרט לליקוק של
מעדן גלידה איטלקי והתרעננות לא מצאנו עצמנו נשארים במקום. ה GPS על הצרצר הגרמני העמוס לעייפה היווה באותו רגע את מקור ההשראה היחידי . פתחתי מחשב נייד וחישבתי את המרחק עד למלון שאותו תיכננו ביום הבא.! … כ- 250 ק"מ טבין ותקילין, הפרידו ביננו. הבהמה הבאווארית נהמה קלות והיינו בדרך למעבר הגבול השווצרי השני באותו יום לעבר אגם Majore שוב הדרכים העקלקלות, חלקן חצובות בהר כאשר משמאל הירקרקות המבצבצת של אגם לוגנו ומימין כרמי יינות מוריקים היו לנו כאוויר לנשימה. ה- GPS הוביל אותנו בבטחה. אלא, שאני מסתיר את חששותיי מזוגתי שהמחשב הנייד יאבד את כוחו החשמלי ועימו גם ה GPS ואז אנחנו נשארים ללון יחד עם הדובים והאיילים בהרים השוצריים. אילו, העיבו על ההנאה המלאה מהדרך. עכשיו זה הדיוק בניווט מול השעה שהחלה לדחוק בי. היעד הרשמי המנווט היה על עיירה בצידו המזרחי של אגם Majore – (בשם Ranco)

חצינו את הגבול באזור Luino ודרך האמה המזרחית של אגם Majore עד לעיירת היעד Ranco . אני אמון על הניווט ועל הנהיגה על הבופלו הגרמני המופלא הזה במשך 9 שעות רצופות עם עצירות קצרות לקפה ומאפה וזוגתי אמונה על החיבוק בדרך, האמון והשקט שניחנה בו לאורך כל היום המורכב הזה. האי – נוחות היחידה שאחזה בנו היתה המרוץ אחר שעות היום המתכלות לנו והדמדומים שהחלו לבצבץ בין הכבישים המוריקים המובילים לארוחת הערב הנכספת על בקבוק של יין…ואולי גם כרית לשים עליה את הפדחת, שהרי הקדמנו להגיע ביום ! למלון של יום המחרת…ללא
תיאום… האופנוע הבאווארי מצרצר ברעש אופייני ולא מבקש פרט למעט אלכוהול 95 אוקטן דבר… מגיב לכל בקשה שלי בהגברת הקצב ונרגע בעת העיקולים המרהיבים של הדרך… ומאחור נוח לגברת להנות מהחום הגבי שדבוק אליה לחזה… החיבור בין בני זוג עולה למבחן במצבים חריגים כמו אילו שבהם חלים שינויים בתכנון ובביצוע של הטיול. קור רוח מכאן והרבה אהבה וחום מאידך נדרשים לסוג כזה של טיולים. אנו ניחנו בכך והיום הזה הוכיח זאת.. שוב!
המלון בעיירה Ranco קיבל אותנו בידיים פתוחות ולאחר פריקת המזוודות פנינו לחפש, ברכיבה נוספת קצרה!  את פת הלחם והיין שלה ציפינו לאורך כל היום… העיירה הציורית Ranco שוכנת על שפת אגם majore ולה סך הכל שני בתי מלון ושלוש מסעדות. מלון אחד זהו המלון שהתאכסנו בו ומהחלל הריק שפגשו עיני במסעדת המלון הבנתי שכאן אנחנו לא מקיימים את מצוות נטילת הידיים. מסעדת il sole di Ranco שוכנת על שפת האגם והיא מסעדת שף שהוקמה כבר בשנת 1850 על ידי משפחת Borvelli ומנוהלת על ידי אחד מצאצאי המשפחה. הינה בעלת כוכב מישלין וכדאי לא להיות רעבים במסעדה כזו! מאידך, היינו כזאבי קיודי שלא אכלו חודש.. והמסעדה התאימה לסיומו של יום משובח, טבול בהרבה בשמי ענבים משובחים בבקבוק וספוגים מהרבה רשמים דו גלגליים … ורק .. רק … על אופנוע צמאים להרפתקאות יום המחרת.

"לא משנה מה משחק
הכל עניין של תחבורה
בגלל היסוס על כח סוס
לא ראיתי הצגה שנייה"

להתראות בפרק הבא

———————————————————————————————————–

כל הזכויות  C לסיפור ולצילומים שמורות לרונן וברטינה רוזנווסר

———————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה