הרפתקה דוט קום

מציג פוסטים מחודש ספטמבר, 2013

13 בספטמבר 2013 שלומי עושה את דרום מזרח אירופה – 1

יוון אלבניה ומונטנגרו

עם אופנוע החיבור מושלם


View Larger Map

1268606_10202187359152468_1933277195_o.jpg

יציאה

כשהייתי עוד בגיל של חייל משוחרר יצאתי עם הונדה cx500 לטיול באירופה, ארזתי תרמיל עם אוהל סיירים וניילון לכיסוי מהגשם, קסדה , מעיל, כפפות ונעליי טימברלנד ועליתי על אונייה ליון. הסתובבתי קרוב לשנה באירופה והיה נהדר. בהודו קניתי אנפילד 350 בלדאק, נכנסתי למסגר המקומי שיבנה לי סבל, מעיל וכפפות שמצאתי בשוק וחציתי את הודו דרומה במשך חצי שנה.
כמות ההכנות שעשיתי לטיול הנוכחי גובלת בחוסר שפיות. מכשירים אלקטרוניים, גיפיאס, מצלמה ומצלמת קסדה, חלקי חילוף וכלי עבודה כאילו שאני באמת הולך לחצות את אפריקה. הכנות וטיפולים לאופנוע עד כדי שהאלכסים ומשה שמחים שנסעתי כבר ויהיה להם שקט לחודשיים. יכול להיות שזה קשור לשערות הלבנות שצצו לי מאז הנסיעה הראשונה. אני מעדיף להיות on the safe side ואם יתקלקל לי מיסב אז לפחות יש לי את החלקים. כמובן שבסופו של דבר התקלקל לי חלק שלא לקחתי.
מרוב שעסקתי בהכנת האופנוע, לא הספקתי לבנות מסלול. חשבתי שאדע לאן אני נוסע ושתהייה לי רשימה של קמפינגים. בסופו של דבר ציירתי קו דמיוני על המפה שחוצה את הפלפונז, אלבניה, קרואטיה, סלובניה, הונגריה, רומניה ובולגריה וכך יצאתי.  אני מנסה לתכנן בכל יום את יום המחרת, כמעט תמיד זה לא מצליח.

(התנצלות העורך: לצערי סדר הצילומים משובש, מפאת עריכה מוטת לו"ז לקויה שלי)

יון

[youtube url=http://youtu.be/QtBMrz7zlHw>]

אחרי סיוט בנמל חיפה ושלושה ימים על האוניה נחתתי ביון. נסעתי ישירות לפטרס למוסך, השארתי שם את הממיר הקטליטי ויצאתי עם סעפת פתוחה.
אין הרבה מה להרחיב על יון, נראה לי שרובנו היינו שם. האוירה היונית מוכרת לי, אני נוסע כמעט כל שנה לכרתים וביון נסעתי הרבה בטיול הראשוו שלי.
הרכיבה בפלפונז היא תענוג, בעיקר החציה מצפון לדרום בכבישים הרריים ונטושים כמעט. החופים משגעים, האוכל נהדר, מקום מושלם לטיול אופנוע. חשבתי שאסתפק ביומיים ומצאתי את עצמי משוטט חמישה ימים, היה כייף.

אלבניה

לאחר שתי דקות רכיבה באלבניה שמתי לב שמרוח לי חיוך על הפרצוף. חשבתי שזה בזכות הנוף הקסום ושמזג האויר הצטנן סוף סוף. לאחר עוד שלוש דקות בכפרון הראשון, הבנתי שאני במדינת עולם שלישי. לאחר עוד כמה דקות הבנו, אני והאופנוע, שנגמרה הקייטנה של יון וכאן מתחילה ההרפתקה.
חציתי מיון במעבר גבול קטן שתכננתי כדי שיהיה לי קרוב לקמפינג שרציתי להגיע אליו farma sotira. היציאה מיון ארכה רבע שעה, הכניסה לאלבניה ארכה בדיוק את הזמן שלקח לשוטרת להחתים לי את הדרכון ולאיש הנחמד שאיתה להקריא לה את המספר של האופנוע. שלוש דקות ושוחררתי. זה קשור לחיוך של קודם, השעה הייתה כבר שש בערב וחששתי שאתעכב הרבה בגבול של מדינה ששלט בה פעם משטר אפל ואצטרך לרכוב בחושך, התבדיתי. נכנסתי בשעה מאוחרת, למרות שהבטחתי לעצמי שאכנס לאלבניה רק בשעת בוקר, כדי שיהיה לי זמן למצוא מקום ולהתארגן מוקדם. מי יודע מה יהיה, הרי מדובר במדינה מלאה שודדי דרכים וגנבים ועוד כל מיני אגדות שאולי היו נכונות פעם. אפילו בחור יווני אחד במוסך בפטרס, הזהיר אותי שלא כדאי לי להיכנס לאלבניה כי כולם גנבים. אבל נכנסתי מאוחר, ויהי מה

[youtube url=http://youtu.be/i6mhl4E2yqM>] [youtube url=http://youtu.be/iN8W07yllpQ>] [youtube url=http://youtu.be/kMNSm-XRHZA>] [youtube url=http://youtu.be/BxKPh8GS9jU>] [youtube url=http://youtu.be/-LLiMoH_uIE>] [youtube url=http://youtu.be/fRbxXfWNtVo>] [youtube url=http://youtu.be/Dk5msJtMkO4>]

[youtube url=http://youtu.be/LmCXCFt-hIE>]

[youtube url=http://youtu.be/RQH4N4JkfG8>]
הגעתי ל farma sotira לפני החשכה  ברכיבה איטית בכביש שרובו שבור ושפה ושם עזרו לי עוברי אורח נחמדים. אחרי כמה זמן, אתה מבין שהמכונית הנפוצה פה היא מרצדס ושלנהגים לא איכפת אם תעוף מהכביש.
התקבלתי בנחמדות לא צבועה ע"י בחור צעיר שלא מדבר הרבה אנגלית שהצביע איפה הקמפינג והסביר לי שפה זה המסעדה. הקמתי אוהל יחיד בקמפינג והלכתי למסעדה. אכלתי דג ואת הצ'יפס הכי טעים שאכלתי בחיי. קשקשתי עד שעה מאוחרת עם המלצר החמוד השני, הרוב בסימני ידיים, מעט אנגלית ומעט איטלקית, לא ידעתי שאני יודע איטלקית. המילים ששמעתי ממנו הכי הרבה היו איזראל, גוד ומפיוזי.
הבנתי שהגעתי למדינה חביבה.

מפה תרתי את אלבניה לאגמים בדרום מזרח, Gjirokaster, Himare חזרה לאגמים Tirana ועוד.
אלבניה מדינה מקסימה, נופים משגעים, תושבים נחמדים ואוכל טוב. הכבישים לא משהו, משובצים בבורות וקטעי דרך לא סלולים, הבולמים החדשים שהרכבתי באופנוע מוכיחים שהיו השקעה נכונה. באחד הבורות שהיה מכוסה עשב סגרתי בולם קדמי, יכול להיות שעם הבולמים המרוטים הקודמים לא הייתי יוצא מזה. מהר מאוד לומדים שלא כל דרך צהובה במפה היא בהכרח כביש אספלט, ושברומא תהייה רומאי, צריך לנסוע מהר, להיצמד לימין ולהתחמק מבורות. הגיפיאס לא עובד פה, לא רק שלי, פגשתי רוכבים אחרים שלא הצליחו להשתמש בגיפיאס שלהם. בסופו של דבר ניוטתי עם offline Google maps שזה בערך כמו לנווט עם מפה כשאתה יכול לדעת איפה אתה נמצא בכל רגע. אבל בעיקר שואלים את התושבים וכולם שמחים לעזור.
אלבניה היא מדינה שעדיין כולם נאספים מסביבך כשאתה עוצר באיזה מקום ורוצים לדעת כמה עולה הבמוו ולאיזו מהירות הוא מגיע, וכמה עולה הסמסונג שלך. מזכיר לי אוכלוסיה מסויימת אצלנו בדרום.
הילדים תמיד מנופפים לשלום וכשאתה מוציא מצלמה הם מיד נעמדים דום ומתחבקים.

את הדרך ל gjirokaster עשיתי תוך כדי עצירות מרובות ולא הערכתי נכון את הדרך. או שאולי הערכתי נכון אבל לא ידעתי שחמישים הקילומטרים האחרונים, יהיו נסיעת שטח על דרך שעדיין עובדים לסלול אותה. מצאתי את עצמי רוכב בחושך על דרך מלאה בורות ושלוליות. הגעתי בשעת לילה מאוחרת והייתי צריך לטפס לעיר העתיקה ברחובות צרים מרוצפים באבנים חלקות. חוויה לא מהנה עם אופנוע כבד כל כך ועמוס ציוד. Gjirokaster עיר יפיפיה ויכולה להיות מעניינת לחובבי הסטוריה. למרות שהעיר החדשה סואנת ומטרידה.
חלק מהערים מערביות לחלוטין, בעיקר על החוף היכן שמגיעים התיירים. קו החוף של אלבניה משגע, בעיקר הדרך מ himare  to vlore.
ב himare בקמפינג על החוף, פגשתי את יורגן וסיגי, זוג מגרמניה שכל כך שמחו לפגוש ישראלי מטייל על אופנוע, הם רוכבים על KTM גדול בדרכם לגיאורגיה דרך טורקיה. במשך היומיים שבילינו יחד לא עזבה אותי המחשבה שאולי אשנה כיוון ואצטרף אליהם, זו יכולה להיות חוויה אמיתית. אבל ידעתי שאין לי כל כך זמן להגיע לגיאורגיה ולחזור. יורגן וסיגי מתכננים לשלוח את האופנוע חזרה בהובלה ולחזור לגרמניה בטיסה. אשמור את זה לפעם אחרת.
מיד נוצרה חברות על כמה כוסיות ראקי ועישון פייפ וסיגריות. יורגן וסיגי אנשים מקסימים. הברק בעיניים של יורגן כבש אותי מיד.
למחרת החלטנו לרכוב יחד לאגם Ohrid בדרכים אחוריות. זה ללא ספק היה היום המרגש ביותר בנסיעה שלי. מצאנו את עצמנו מנוטים בין כפרים וערים שלא מורגלים בהרבה תיירים. דרכי עפר ונוף משגע. אפילו זכינו להיות אורחים במסיבת תינוק שרק נולד באחד הכפרים. החוגגים אספו אותנו באדיבות בלתי מובנת לחגוג ולשתות איתם.

הגענו לאגם והתמקמנו בקמפינג שכבר הייתי בו שלושה ימים קודם והעברנו עוד ערב מהנה עם בירות על שפת האגם.
בבוקר למחרת נפרדנו בחיבוק חם. יורגן וסיגי חצו למקדוניה בדרכם לטורקיה  ואני המשכתי לצפון אלבניה. אני מודה שהיה לי קשה, הזוג הזה נכנס לי לנשמה בזמן כל כך קצר.
בדרך החלטתי שאני עוצר להחליף נורה קדמית. כבר כמה ימים שאין לי אור דרך ושכחתי או התעצלתי להחליף. עצרתי בצד הדרך והחלפתי נורה. לא עבד. טוב, בטח פיוז חשבתי לי. פרקתי את הציוד כדי להרים מושב והוצאתי את נורית הבדיקה שיש לי, כאילו שאני מבין משהו בחשמל רכב. איך שנגעתי בפיוז הראשון שמעתי קול נפץ. ועכשיו פתאום גם אין לי אור חניה. ניסיתי להחליף את הפיוזים אחד אחד אך ללא הועיל. אין אורות. מה עושים? לאלכסים מתקשרים. לא היה לי מושג שזה ערב ראש השנה והאלכסים לא במוסך. תפסתי את אלכס הגבוה שאמר שאם זה לא פיוז אז בטח מגע רופף בסוויטש והנחה אותי מה לעשות. שום דבר לא עזר. מילא להיתקע, אבל למה באלבניה.. איפה אמצא פה מכונאי שמכיר את האופנועים האלה.. החלטתי לנסוע הכי מהר לקרואטיה, כי שם בטח אמצא מישהו. נתתי גז ואמרתי שאגיע לפחות לגבול לפני החשכה לאיזה קמפינג ליד Shkodra lake . בדרך עצרתי לקפה במסעדת דרכים וכשחזרתי לאופנוע קרה הגרוע מכל. לא מניע. לוחץ סטרטר וכלום לא קורה. וכאילו זה לא מספיק לעצבים שלי הבחור מהמסעדה התחיל להתעניין במעשי, ממש יש לי ראש בשבילו עכשיו. מה אני אעשה תקוע באיזה חור באלבניה.. תוך כדי משחקים לחצתי על הוינקר ושמעתי שרק אז הופעלה משאבת הדלק, לחיצה על הסטרטר והניע. הייתי אמיץ מספיק כדי לכבות ולנסות שוב וזה עובד, הדלקת וינקר והאופנוע מניע. שוב נתתי גז. חציתי את מרכז Tirana כי רק ככה אפשר להגיע צפונה. את קטע הדרך האחרון עשיתי כשפנס ראש קשור מאחורי האופנוע במקום האור שאין לי. הגעתי לקמפינג בשעת לילה אחרי שקצת התברברות ושמחתי לראות שיש עוד אופנועים, אחד Leif שבדי על f650 ואחד הולנדי שלא הפסיק לדבר כל הערב. בבוקר עוד טלפון לאלכס שהנחה אותי לנסות שוב להחליף פיוזים, הוא צדק. שני פיוזים הוחלפו ורוב הבעיה נפתרה.עכשיו חסר לי רק אור דרך ועם זה אוכל לחיות עד שאמצא מוסך. הסאגה הסתיימה ולקחתי לי עוד יומיים בצפון אלבניה.
אז למה אני מקשקש כל כך על אלבניה? כי אלבניה מדינה מרתקת. אני אוהב מדינות שהקידמה עוד לא לגמרי שם ולאנשים יש עדיין את התמימות שאנחנו כבר איבדנו. הרגשתי באלבניה כמו שהרגשתי בהודו. וכמו שחזרתי להודו שוב ושוב אשתדל לחזור לאלבניה שוב לפני שהמערב ישתלט.
לא הרגשתי שום חוסר בטיחות באלבניה וחוץ מבחור אחד בתחנת דלק שהתעצבן שלא כיביתי את האופנוע כששאלתי אותו לכיוון – כולם היו סופר נחמדים. וכשאתה אומר שאתה מישראל נדלקות להם העיניים. בחיוב. אפילו בחור אחד שמח להגיד שהוא יודע מה זה מכבי תל אביב ומכבי חיפה.
עזבתי את אלבניה ברגשות מעורבים, זה לא הספיק, אני רוצה עוד. אבל החלטתי להשאיר משהו אולי לפעם אחרת ושמתי פעמי למונטנגרו.

אין הרבה קמפינגים באלבניה ואני יכול להמליץ על
Farma sotiri.
Camping peshku. 10 km north to pogradec on the lake.
Camping himare. Not in the city but a few km north.
Camping Albania south to shkodra.
Lake shkodra resort.
Camping paemer near kavaje.

מונטנגרו

השוטרים בגבול הכניסה למונטנגרו סימנו לי לעבור מהצד כשהם עסוקים עם שיירת המכוניות. נעצרתי ליד כל שוטר וכל אחד סימן לי להמשיך. לקח לי כמה דקות להבין שהם בעצם מסמנים לי לעוף להם מהעיניים. וככה נכנסתי למונטנגרו בלי שום בדיקה של שום ניירת.
המעבר מאלבניה למונטנגרו הוא חד. מיד מרגישים שזו מדינה מטופחת. הכבישים טובים והמכוניות יותר חדשות. הנהגים פה נחלקים לשניים, אלה שנוהגים כמו באלבניה ואלה שזוחלים עד כדי מריטת עצבים.
חשבתי שאעביר לילה במונטנגרו ואמשיך לקרואטיה אבל זה בלתי אפשרי. זו מדינה קטנה ויפה שאתה רק רוצה עוד ועוד. העברתי יומיים על החוף ליד Ulcinj , קצת רכיבות להרים, שוב פעם Shkoder lake שראיתי מהצד האלבני ועכשיו מפה.
התושבים נחמדים אבל נתקלתי פה ביותר מקרים של חוסר נחמדות מאשר במקומות אחרים. נראה כאילו יש פה טמפרמנט איטלקי ממש.
בשיחות עם תושבים, כולם מספרים שההורים שלהם מספרים שבזמן יוגוסלביה היה יותר טוב. והיום הכלכלה צונחת, המשטר מושחת, והמאפיה הרוסית משתלטת על הנדלן. הם מאוד מזכירים לי בתלונות שלהם איזו מדינה קטנה במזרח התיכון.
גם פה פגשתי זוג בגיל העמידה מגרמניה שמטיילים על במוו ישן עם סירה. גם להם נדלקו העיניים כששמעו שאני מישראל והאישה סיפרה שיש לה בת דודה בחיפה ובת דודה בתל אביב. וכששמעו שאפשר להגיע לישראל עם האופנוע על אונייה נדלק להם רעיון לטיול הבא שלהם. לאחר שעה שיחה נפרדנו בחיבוקים כאילו שאנחנו מכירים שנים. אחוות האופנוענים הזאת…

מונטנגרו היא מדינה בעלת שם מיוחד ונופים וחופים משגעים ובהחלט יכולה להיות יעד לחופשת בטן גב לאלה שנמאס להם מיון.
הלילה החמישי במונטנגרו. אני בקמפינג מבודד ליד הגבול. מחר ממשיך לקרואטיה.

———————————————————————————————————————

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לשלום בן-צבי קזז

——————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש 4 תגובות, הוסף תגובה    

4 בספטמבר 2013 מני אברמסון בדרך הארוכה לגיאורגיה – 5

מני עובר מאוסטריה לסולבניה ומדרים

לקרואטיה, מונטנגרו ואלבניה

ומקדוניה לא ממש חיכתה לו…


View Larger Map

1001810_10151743214393536_897702086_n.jpg

במעבר גבול בין איטליה לאוסטריה התחיל לרדת גשם ולאחר כמה ק"מ, החלטתי לעצור ליד סופר-מרקט בשביל להמתין לגשם שיפסיק לטפטף וגם ככה הייתי צריך לעשות קניות, שיהיה לי מה לבשל לקראת הערב. לאחר שעמסתי את המצרכים על הקטנוע, התחלתי לחפש מקום קאמפינג, מכיוון שהתחיל להחשיך ואני לא מתלהב לרכב בחושך עם קטנוע עמוס ועל כביש רטוב. לאחר רכיבה של 2 דקות על כביש 100 לכיוון מזרח, ראיתי מרחוק כיתוב על גג של בית  את המילה  "CAMPING" וישר רכבתי לכיוון, כאשר הגעתי לשם, קיבל אותי בחור אוסטרי בחיוך ונתן לי להתמקם על הדשא ליד הבריכה של הקאמפינג תמורת 13 אירו ואינטרנט חופשי. יום למחרת, החלטתי לקחת יום חופש ולהשאר עוד יום בקאמפינג, ליד האוהל שלי ישנה משפחה בת 5 נפשות, אמא, אבא ועוד 3 בנות בגילאים שבין 7-13 שמטיילים באירופה על האופניים ולאופניים של האבא, קשור נגרר שהוא סוחב את כל הציוד עבור המשפחה וככה הם בדרכים כבר חודשים.
ניצלתי את היום חופש, לטיול רגלי בשביל שאני לא אשכח ללכת והלכתי לטייל ביער שצמוד לאתר הקאמפינג. בעל המקום אמר לי שיש אגם יפיפה במרחק של 10 דקות הליכה ויצאתי לכיוון בהמלצתו. כאשר הגעתי לאגם, רציתי קצת להיכנס למים, אבל הדבר היה בלתי אפשרי מכיוון שהמים היו קרים, אז חזרתי לקאמפינג וחזרתי לאגם עם המיזרון המתפנח בשביל להשתזף קצת על המים. לקראת הצהריים, הרגשתי שאני חייב לרכב קצת, לפחות בהרים שקרובים לאתר וביקשתי שבעל הקאמפינג שיבנה לי מסלול של שעתיים רכיבה. ויצאתי שוב לאספלט, ההרים של אוסטריה מדהימים והאספלט איכותי, מסביב הכל ירוק ונחלים בכל מקום, מה שממש התלהבתי מאוסטריה זה מהבתים היפים שבנויים מבטון ומעץ ומקושטים באדניות עם פרחים אדומים, כאילו זה תקן שכל בית חייב להיות מקושט כך, דבר המוסיף לפסטורליות של הנוף.
יום למחרת, לאחר ביקור בעיר Lienz התחלתי להתגלגל לכיוון סלובניה על כביש 111 לכיוון דרום מזרח ונפרדתי מאוסטריה.
1069907_10151743927103536_252424525_n.jpg
דרומית לעיירה Kranjska Gora על כביש 206 שעולה לכיוון ההרים הסלובניים, יש אגם יפיפה וצלול, המים לא היו קרים כל כך אז נכנסתי קצת להתרעננות לפני שאני מטפס להרים, אחרי שהתפנקתי על בירה טובה, המשכתי דרומית על כביש 206 המפותל וטיפסי על הדרך עד מעבר הVRSIC שנמצא בגובה 1600 מטרים, כאשר מסביב הנוף מהפנט ועדיין רואים את השלג על ההרים. משם המשכתי בירידה לכיוון העיר Bovec כאשר כל הדרך יש נהר שמלווה אותך עד למטה ואיתו גם מטפסות הטמפ' ומתחילים להתגעגע לקרירות של ההרים.
החום עשה את שלו והחלטתי שבדרך לקרואטיה נעבור דרך Trieste להשתכשך קצת על החוף האיטלקי ולהנות מהגלידות המשובחות שלהם, ככה זה שהדאגה היחידה שלך זה לאן לרכב, החיים באמת קשים.
מ Trieste המשכתי לכיוון דרום מזרח על כביש E61 עד לביקורת הדרכונים של קרואטיה. בהתחלה לא הבנתי למה עוצרים את כולם לביקורות? הרי המעברים הגבול באירופה פתוחים לגמרי ונדיר שעוצרים אותך לביקורות ואז הסתבר לי שקרואטיה נכנסה לאירופה רק השנה אז  הם עדיין עושים ביקורות לכל רכב שנכנס. השוטר היה מופתע שהגעתי כל הדרך מישראל ואמר לי שזה פעם ראשונה שהוא רואה ישראלי נכנס עם האופנוע שלו לקרואטיה. נפרדנו לשלום והמשכתי כביש 8 בדרכי לעיר Rijeka שנמצאת על קו החוף. הדרך מקסימה וכוללת טיפוס על ההרים ומעברים דרך כפרים קטנים ואותנטים.
למחרת המשכתי ברכיבה דרומה על הכביש הראשי שצמוד  לים האדריאטי. הרכיבה לצד החופים המדהימים של קרואטיה, היית חוויה מרתקת אבל ממולץ לבקר בחודשים פחות חמים מחודשי יולי-אוגוסט.
בהמלצת האתר http://www.bestbikingroads.com החלטתי לסטות מכבישי החוף ולעלות לעבר ההרים, מכיוון שידעתי שיש לי עוד כמה מאות של ק"מ טובים של רכיבה לצד החופים וגם קצת לברוח מהחום של הקיץ. אז עליתי על כביש 501 שנמצא ליד העיר Kraljevica ורכבתי איתו לכיוון מזרח, על פי המסלול שהמליצו בהאתר.המסלול היה בהחלט מדהים – מה שכלל גם טיול שבילים לא מתוכנן של 50 ק"מ עם המג'סטי. כן אני יודע זה קצת מוזר ובכלל לא נוח לרכב עם קטנוע בשבילים, אבל השביל שנכנס ליער היה כל כך יפה שלא יכלתי לוותר עליו וירדתי מהאספלט קצת לקפץ על השבילים הקרואטים. באמצע יער, על איזה שביל גם הספקתי לפגוש רוכב סלובני על הפייזר שלו שכנראה גם החליט לעשות שבילים ושנינו הינו מופתעים לראות אחד את השני עם כלים שנועדו לאספלט רוכבים בשבילים. לקראת אחר הצהריים, התחלנו לרדת שוב לכיוון החופים בשביל למצוא מקום לקאמפינג והרוכב הסולבני נפרד ממני, כי היה צריך לחזור הביתה והמשיך ברכיבה צפונה.
למחרת, המשכתי ברכיבה על קו החוף כאשר אני עובר דרך הערים Zadar Split ו Dubrovnik בהחלט הערים מקסימות ונחמודות ששווה לבקר בהם.
אבל מצד שני, אני ממליץ לכל מי שמתכוון לרכב בקרואטיה, לא לעשות זאת רק על קו החוף מכיוון שבאיזשהו שלב זה די נמאס לרכב 250-300 ק"מ על קו החוף, מה גם שזה די אותו נוף והחופים יפים אבל ניראים אותו הדבר. לקראת הערב מתמקם בחוף קסום שנמצא מס' ק"מ מגבול מונטנגרו-קרואטיה, אבל בצד של קרואטיה וב"גוגל מפס" המקום ניקרא Autokamp "Monika , אחד החופים היפים בקרואטיה והקאמפינג נמצא ממש על קו המים. אין כמו לסיים את היום בטבילה באיזה חוף קסום ולהתכונן למחר לקראת מונטנגרו.
לבוקר שלמחרת מתייצב במעבר הגבול של מונטנגרו, משלם 15 אירו לגרין-קארד (ביטוח חובה) כי הגרין-קארד שהיה לי לא היה תקף למונטנגרו, ופחות מ 15 דקות השוטר מביקורת הגבולות אומר לי "ברוך הבא למדינה שלנו".
מונטנגרו מדינה קטנה ויפה. החופים שלה מאוד שונים מהחופים של קרואטיה והרבה יותר יפה. זה בגלל ההרים שנמצאים ממש על קו החוף והחופים שונים אחד מהשני והם הרבה יותר מסודרים. בכלל, מונטנגרו מנסה לקדם את התיירות הרבה יותר מאשר קרואטיה ואת זה רואים מיד שעוברים את הגבול בניהן. גם הרכיבה עצמה מאוד כייפית מכיוון שהתוואי כל הזמן משתנה והעיניים לא משתעממות לרגע. בדיעבד, אני קצת מצטער שעברתי את מונטנגרו ביום אחד ולא נשארתי שם לעוד כמה ימים בשביל לטייל גם בצד המזרחי של המדינה.
הכניסה לאלבניה עברה חלק והם לא דרשו שום גרין-קארד ותוך 20 דקות היתי כבר על כבישי האלבניה. אלבניה היא מדינה עניה וגם מצב הכבישים לא משהו ובכמה אזורים, היתי מעדיף לרכב על שביל מאשר על האספלט, אם אפשר לקרוא לזה אספלט בכלל. תוסיפו לזה את הנהגים שלא רואים אותך ממטר. המצב דרש ממני להגביר ערנות ולהיות מודע למה שקורה מסביב. אחרי כמה עשרות ק"מ, אתה כבר לומד את העניינים ואת הנורמות המקובלות ואז אתה גם מרים את הראש ומסתכל מסביב וקולט איזה מדינה יפה זאת אלבניה למרות התשתיות הגרועות. רכבתי על כביש הראשי SH1 ומשם פניתי לכביש SH6 לכיוון עיירה Burrel ותכננתי למצוא איזה מלון או מוטל לעביר את הלילה. אבל בדרך ראיתי שלט שכתוב על "קאמפינג עוד 50 ק"מ" והחלטתי לראות על מה מדובר. מצב הכביש של SH6 הוא סביר מינוס אבל הנוף בהחלט מפצה וגם האגמים שרואים בדרך. מ Burrel המשכתי  ברכיבה  עד שהגעתי לכנסיה שבכניסה יש שלט "CAMPING" היתי קצת מופתע ונכנסתי פנימה. בחצר של הכנסיה עמדה אישה עם שני ילדיה, שקיבלה אותי בחיוך ואמרה לי שאני יכול לפתוח את האוהל איפה שבא לי תמורת 9 אירו ללילה. החצר של הכנסיה היתה ריקה למעט רכב אחד של תיירים הולנדים שגם מצאו את המקום במקרה. בחצר של הכנסיה היתה רשת של כדור-עף ומאוחר יותר שהגיע בעל המקום שאלתי אותו עם יש לו כדור שאפשר לשחק ואחרי א.ערב גירדתי את הולנדים מאוהל וביחד עם בעל המקום שיחקנו כדור-עף עד הלילה ואחרי זה התפנקו על בירות קרות ואבטיח.
בבוקר התארגנתי והתחלתי בתנועה לכיוון הגבול עם מקדוניה. כאשר הגעתי למעבר הגבול הם דרשו  גרין-קארד(ביטוח). הסברתי להם שהביטוח שיש לי לא תופס למקדוניה ואני צריך רק יום אחד בשביל לחצות את מקדוניה ולעבור לבולגריה. הם אמרו לי שביטוח עולה 50 אירו ל 45 ימים. ניסיתי להסביר שוב שאין לי מה לעשות במקדוניה 45 יום ואני צריך רק ליום אחד ואני מוכן לשלם גג 10 אירו בשביל זה. הם סירבו להצעה ואמרו לי שהזמן המינימלי לביטוח הוא 45 ימיים ואני חייב לשלם 50 אירו אם אני רוצה להיכנס. הבנתי שאין לי ברירה ואמרתי אוקי ואז השוטר שרק לאיזה נהג מונית והוא הגיע עם פינקס ואז התעצבנתי ושאלתי אותו האם נהגי המוניות אצלכם הם גם סוכני הביטוח והוא ניסה להסביר לי שזה חוקי ואין לי מה לדואג. אני לא קניתי את זה עליתי על האופנוע בירכתי אותם במצוות פרו וברו וחזרתי שוב לאלבניה ורכבתי דרומה ליוון. לאחר לינה ביוון בבוקר המשכתי למעבר הגבול עם בולגריה.
בפרק הבא אכתוב על בולגריה וגאורגיה.

שבוע טוב

מני

——————————————————————————————————————————————–

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות למני אברמסון

——————————————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!