מתחיל להתרגל לרכיבה חו"לית

אחרי לילה ראשון ביוון, מתעורר בבוקר לצלילי הגלים והרוח הקרירה של הבוקר ליד  Agioi Theodoroi. מקפל את האוהל ואת המזרון ומעמיס את הקטנוע, עולה לבית קפה למעלה ומזמין לי קפה יווני ומאפה וכעבור 15 דקות אני שוב על הדרך לכיוון מערב לעיר נמל פאטרס. מנחה את הג'יפיאס לוותר על כבישי אגרה וממשיך את הרכיבה לצד החופים תוך כדי שמרוח לי חיוך על הפנים ובריזה קרה של בוקר מצננת אותי.
כעבור רכיבה של כשעה וקצת, מתחיל לטפס בגובה לרכס ההרים שנמצא דרומית לכביש E65 , מזג האוויר מתחיל להתחמם ודי דומה לזה של ישראל, אבל המזל משחק לטובתי ובעודי מטפס בגובה, הטמפ' יורדת ושוב הרוח הקרה מנשבת. גם המנעות מכבישי אגרה מניבה פירות והכביש מתחיל להיות מפותל. למרות שהמצב של האספלט לא משהו.

כעבור רכיבת כ 60 ק"מ של כבישים מפותלים , עליות וירידות לצד כרמי ענבים , המנורה של הדלק התחילה להידלק ונתנה לי עוד כ 40  ק"מ של רכיבה. בודק בgps האם זה יספיק להביא אותי לת.דלק הבאה, אבל זה מרחק די גבולי ולא בא לי להתקע בלי דלק באמצע איזה ההר, שכמעט ולא עובר פה איש. נאלץ לחזור אחורה ולוותר על הרכיבה באזור הררי, מה שמאלץ אותי לרדת לאזור החופים של כביש e65.
לאחר תדלוק, אני ממשיך ברכיבה על הכביש שזורם ממש על קו החוף ובמקביל לכביש אגרה.
רכיבה על קו החוף מביאה אותי לעיר פאטרס. עוצר ברמזור ושואל רוכבת חמודה על ווספה , היכן ניתן לרכוש כרטיס למעבורת לאיטליה, היא מחייכת ומסמנת לי follow me ומכניסה אותי לנמל לאזור של הקופות. מודה לה מקרב לב ופונה לעבר הקופות. סקר שוק קצר וקונה לי כרטיס בחברת Superfast לאנקונה שבאיטליה. המחיר נע בין 120 ל 200 אירו , תלוי בסוג הקבינה שתבחרו על המעבורת.
המעבורת משמעותית יותר מפוארת מהמעבורת של Salamis ומציע בריכה קזינו קטן , בארים, רחבת ריקודים ואינטרנט לשעתיים תמורת 3 אירו. כמו כן המחיר של ההפלגה לא כוללת ארוחות, אז משלם עוד 20 אירו לארוחת ערב. ההפלגה לאנקונה לוקחת כ 20 שעות ומחכה בסבלנות לצאת לאספלט האיטלקי, ליין, למאכלים ולנופים שיש לה להציע.

להתראות בהמשך שלכם מני

————————————————————————————————————————–

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות למני אברמסון

————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

לאורך נהר האוקוואנגו הפלאי

אפריקה מתחילה להיראות יותר אפריקה

מסלול הרכיבה של עודד כפי שמתועד באפליקציית הג'י.פי.אס. שאיתו

טוב, אפריקה זה באמת. נוסעים בכביש ולצד הדרך פילים. עד אתמול הייתי בטוח שזה שייך למחלקת פיית השיניים. אני בכזאת התרגשות שכנראה אשן מחותל הלילה.

אתמול פגשתי שני חבר'ה ד' אפריקאים שיש לי אופנוע כמו שלהם – אחי האובדים. בלא להתמהמה, הם החליטו לחגוג את האירוע עם אחים אובדים אחרים (שבט אחר) – זה נגמר בלינה משותפת בקמפינג. הם ממש ממהרים, עזבו מוקדם בבוקר.

אני בנחת המשכתי לבדי להתגלגל מזרחה לכיוון זמביה כאשר לצידי הדרך עדרי פילים – מדהים.

לאורך נהר האוקוואנגו – נשפך לנהר הזמבזי ושותף בכיר למפלי ויקטוריה – אני מתקרב – על שביל מצאתי קמפינג נחמד עם בקתות על המים. לפני השקיעה הצטרפתי לשיט על הנהר – את שראיתי, בתמונות.

————————————————————————————————————————————————–

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לעודד ויטליס

————————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

כיבוש האתגר על קטנופנוע ימאהה

יום חמישי ה 4 ליולי, השעון המעורר מצלצל ואני קופץ מהמיטה כמו פנתר, מכין קפה קטן של בוקר ובין לגימה ללגימה עובר על הרשימה לבדוק שלא שכחתי כלום. יורד עם הציוד למטה ומעמיס את הקטנוע. מניע את המג'סטי ועולה על כביש 2 למשרדים של רוזנפלד.
מגיע לאליסיה בשעה 11 בבוקר. היא מקבלת אותי בחיוך ושולחת אותי לשלם אגרות נמל של כ 300 ש"ח, לאחר ששילמתי, חוזר אליה ומשלם לה 700 אירו עבור ההפלגה שלי ושל הקטנוע ליוון, וכל זה לכיוון אחד, טוב מישהו צריך לשלם את המחיר של המונופול שקיים בארץ בתחום המעבורות ליוון.
לאחר שהיא מוסרת לי את הכרטיס לאוניה של אליוס, אני ממשיך עם הקטנוע לכיוון הנמל. בדיקה ביטחונית קצרה ולאחר מכן לביקורת הגבולות, ביקור קצר במשרדי המכס ואני על האוניה.

בדיקה שהאניה אכן בכיוון הנכון

ההפלגה ליוון נמשכת כ 3 ימיים כאשר יש עצירה של כמה שעות בנמל לימסול שבקפריסין. כשהגענו ללימסול, ירדנו לשתות בירה קרה בבית קפה הנמצא ממש ליד הרציף שהאוניה אליוס עגנה. עוד כ 18 שעות הפלגה וסוף כל סוף מגיע לנמל לבריו שביוון.
המתנה של כ שעה וחצי לביקורת גבולות ולחותמת בדרכון ואני יוצא ברכיבה על כביש 89 העוקף את אתונה לכיוון פאטרס.

יוון כמו שיוון צריכה להיות

כעבור רכיבה של כ 100 ק"מ , מוצא מקום על החוף המיועד לקמפינג,  משלם 13 אירו בקבלה ומקים את האוהל על שפת החוף . מחר רכיבה של כ 250 ק"מ ואני בפאטרס לתפוס מעבורת לאיטליה.

————————————————————————————————————————————————–

כל הזכויות לסיפור ולצילומים C שמורות למני אברמסון

————————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה    

לרוב השמורות באפריקה

הכניסה לאופנועים אסורה. הסיבות מובנות…

ושוב יד הגורל הובילה אותי לאחד מהמקומות המבודדים, היפים ועם ספא. לאחר יום רכיבה ארוך עם 200 ק"מ שבילים יד הגורל שוב פרגנה לי מסז' – קטונתי – אין ברירה. הובלתי לחדר חשוך עם מיטת טיפולים, תאורת נר ושמנים אתריים באוויר – אווירה – ואז נכנסה הרוח הלבנה והחלה לרחף בחדר ואני תוהה – העייפות? משהו בשתייה? השמנים האתריים?

[youtube url=http://youtu.be/31SUScTw2Dw>]

למעקב אחר מסלול הרכיבה של עודד הקליקו כאן

כשיצאתי אל תאורה מעט חזקה יותר – הרוח הלבנה? – החלוק שלבשה המעסה. הם מה זה כהים פה החבר'ה.

עשיתי את הספארי הראשון מחוץ לר"ג – אטושה בצפון נמיביה. קימה ב -5 בבוקר ורכיבה לפני הזריחה – קליפ –  לנקודת מפגש עם אדוארד המדריך ונהג הג'יפ. ספארי מדברי, אחר מהצפוי לי בסוואנות בהמשך.

אסור להיכנס בדו גלגלי לפארק – הם כנראה לא סומכים על כך שתוצאות המפגש עם החתולים הגדולים יהיה כפי שהיה עם היענים.

בדרכי לצפון מזרח – דרך רצועת קפריבי בצמוד לגבול עם אנגולה – לזמביה למפלי ויקטוריה. ככל שאני עולה צפונה מורגש שיש פה יותר מים, העצים גבוהים יותר ובעלי גזע, הגידולים החקלאיים – תירס והבקר שמנמן יותר.

פרידה

—————————————————————————————————————————————————

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לעודד ויטליס

—————————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

זכרונות אהבה מהודו

2-7-2013

אתמול, לפני שלוש שנים בדיוק, נחתתי בהודו. כך החל לו מסע בן חמישה חודשים במדינה הקסומה והמופלאה הזו.
הרבה גבות הורמו סביבי לפני שיצאתי לדרך. מה פתאום קם לו הילד (שכבר בן 29) באמצע החיים ומחליט לברוח, לחפש את עצמו, להתנתק, ובלה ובלה ובלה. מה עם העבודה, מה עם הלימודים, מה עם הקריירה, מה עם הזוגיות, מה עם הבלה והבלה והבלה? וכך, באופן טבעי, התחלתי להרים גבה גם בעצמי. הספק החל לנקר גם במוחי, עד שבסופו של דבר התעשתי והחלטתי שאת הטיול הזה אני עושה ויהי מה. היום אני יכול להגיד שזו היתה אחת ההחלטות החשובות, המשמעותיות והמעצבות שקיבלתי בחיי.

וכך, חודש לאחר שהגעתי למקום המופלא הזה, לאחר שכבר קיבלתי כל מיני מתנות בדרך (ראקל, הברזילאית המהממת שהיכרתי עוד במטוס לדלהי, גילוי עולם היוגה, נדאל זכה בפעם השניה בווימבלדון), קיבלתי את המתנה האולטימטיבית, הכי טובה שיכולתי לבקש. הייתי צריך לשלם עליה כולה 32,000 רופי (3000 שח בערך), ובתמורה קיבלתי רויאל אנפילד bullet 350, אופנוע שליווה אותי קרוב לארבעה חודשים, עד שנאלצתי למכור אותו בלב עצוב לפני החזרה לארץ.
עם האופנוע הזה חרשתי את הודו מצפונה ההררי ועד גן העדן בגואה, רכבתי 5000 ק"מ במקומות מטריפים ומטורפים שלא הייתי מגיע אליהם לעולם ללא האופנוע, פגשתי אנשים מדהימים, למדתי המון על עצמי, התמודדתי עם סיטואציות לא פשוטות, בכללן תאונה בערב ראש השנה, לבד, באמצע שומקום, שרק בזכות אלוהים וההודים המדהימים, (למרות שהם נהגים מחורבנים) יצאתי ממנה בשלום ועוד חזרתי לרכוב על האופנוע אחר כך.
אבל בעיקר בעיקר הייתי פשוט מאושר. חופשי, ומאושר. מוזר ככל שזה יישמע, האופנוע נתן לי את ההבנה שאני חופשי לעשות כל מה שאני רק רוצה, אם באמת ארצה זאת. דרכו הבנתי שיש מעט מאד דברים, אם בכלל, שלא אוכל להתמודד איתם כשאצטרך. זו ללא ספק היתה אחת החוויות המסעירות בחיי, ואין לי ספק שאחזור עליה שוב, בווריאציה כזו או אחרת.

והנה, שלוש שנים (פחות חמישה חודשים J) אחרי, והכל בסדר עם העבודה, עם הלימודים, עם הקריירה, עם הזוגיות (למרות שאיננה, אני עדיין מאמין שיום אחד גם היא תבוא), ובכלל. למעשה, הכל הרבה יותר טוב משהיה, בהרבה. אני הרבה יותר מאושר משהייתי. אני עסוק עד מעל הראש בעשייה של המון דברים שאני אוהב, בין אם מקצועית ובין אם בכל תחום אחר.
אני מאד אוהב את מה שאני עושה, מאד אוהב את העבודה שלי, אבל אני ממש לא יודע אם זה גם מה שארצה לעשות בעוד כך וכך שנים. אני כן יודע, שביום שאחליט שאני רוצה לשנות משהו בחיי, גדול ככל שיהיה, אני אעשה זאת, למרות הפחדים, החששות והרעשים שמסביב. ואת האמונה והביטחון הללו בעצמי נתנה לי החוויה בהודו.
אז אם גם אתם מרגישים לעיתים קצת אבודים, לא סגורים על עצמכם, אל תרגישו רע. זה בסדר. מותר להרגיש כך. לכולנו מותר (ואף רצוי) מדי פעם לברוח, לקחת פסק זמן, להתנתק, לעצור ולחשוב. ובסוף להבין שהביטחון היחיד שיש לנו בעולם הוא הביטחון שלנו בעצמנו וביכולות שלנו. וברגע שאנחנו מספיק מאמינים בעצמנו, שאר הפחדים אט אט מתפוגגים.
בקיצור, סעו להודו. את הודו לא אשכח לעולם, על כל המכלול שבה. אינני שואל את עצמי אם אחזור אליה שוב. השאלה היחידה שנשאלת על ידי היא מתי J

But I still haven´t found what I’m looking for

——————————————————————————————————–

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לארז אלגזי

——————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש 2 תגובות, הוסף תגובה