גבי מתרגל לאמריקה הלטינית

הנינוחות, הפשטות, העושר והכבישים.

הצג את הוראות נסיעה ל-Arriaga, México במפה גדולה יותר

יום שישי 21.9.2012

שלשום בערב כאשר ישבתי לאכול ארוחת ערב במלון, ראיתי פרומו למשחק של אתלטיקו מדריד נגד הפועל ת"א קבוצתי האהודה. ביחד עם העייפות, התגבשה אצלי מיד ההחלטה שאני נישאר עוד יום במקום ומנצל את זה גם לכביסה (אין כאן מכונות לשימוש עצמי) שיש למסור בבוקר ומקבלים בחזרה אחר הצהרים. הלכתי לישון בהרגשה שמחר אין השכמה מוקדמת. העברתי את היום בתכנון המשך המסלול שלי. כביסה, צפייה בשני המשחקים של הקבוצות הישראליות שבליגה הארופאית ואפילו הספקתי לקרוא קצת.

היום חזרתי להשכמה מוקדמת, למרות שהיתה לי החלטה להקטין את המרחקים שאני עושה ביום בגלל העומס של הרכיבה שהיא הרבה יותר קשה פה מאשר בארה"ב ( זאת לא קביעה אלה הרגשה שלי ). החשש שלי היה מחציית העיירות שביציאה מ – Playa azul  דרומה. זה עבר בסדר ועליתי על הכביש הראשי מספר 200 שאני רוכב עליו כבר מספר ימים לכוון דרום. הכביש דו מסלולי רגיל, איכותי והרכיבה עליו עוברת טוב עד אשר אני נפגש עם ידיד וותיק שכמעט שכחתי אותו והוא "הגשם". התארגנתי בהתאם ורכבתי בהתאם: לאט ובזהירות. למזלי לאחר כשעה הגשם פסק ויכולתי לחזור ללבוש רגיל שגם הוא בחום ובלחות הזאת הפך את הרכיבה לסאונה קטנה. התכוונתי לעשות עצירה כ – 100 ק"מ לפני עיר הנופש הידועה אקפולקו, אבל השעה היתה רק 14:00 ולא הרגשתי עייף מידי והחלטתי להמשיך ולחצות את אקפולקו מכוון שבכל מצב אני חייב לעבור אותה מכוון שאין כביש עוקף. במציאות הכניסה היתה ארוכה והחלטתי בכל זאת לצלם קצת את העיר ונכנסתי לאזור התיירותי המפורסם שלה. מכוון שהזמן ברח לי, החלטתי בכל זאת לישון בעיר וכאשר התחלתי להסתכל לצדדים כדי לזהות מקומות פוטנציאלים, קפצו עלי "מאכרים" שמתפרנסים בלמצוא לך מקומות לישון ולמדתי להכיר בעובדה שהם לא עובדים עליך אלא מתפרנסים מזה (את העמלה הם מקבלים מהמלון). בפעם הראשונה שניתקלתי בזה, זה היה דווקא בספרד בעיר טולדו שמדרום למדריר. הגענו אליה מאוחר ויצאנו מהרכב כדי לחפש מקום לישון ואז פנה אלינו איש/מאכר שהציע לנו מלון, גם במקום טוב וגם במחיר טוב. גם הפעם זה קרה, אחד מאלה שפנו אלי הראה לי שני מלונות סבירים ואני בחרתי את זה שהיתה לו חניה פנימית. התארגנתי ויצאתי קצת להסתובב בעיר בסביבה הקרובה ולאורך החוף. צילמתי, אכלתי וחזרתי למלון.

עולם קטן אמרנו? למעלה תמונה שגבי צילם על חוף אקפולקו. בבניין הקיצוני מימין, באחת הקומות העליונות, ישב באותו זמן דורון קדמיאל שכתבה עליו מופיעה בפוסט הקודם כאן…

יום שבת 22.9.2012

היום שלא נגמר, ככה אני פותח את סיכום היום הזה. דווקא בבוקר הכל הלך בסדר; קמתי מוקדם לא היה אינטרנט אז גם לא צילצלתי בשעות האפשריות היחידות שיש לי ביום (בגלל הפרשי השעות) כאשר אני מגיע ליעד שלי כבר לילה בארץ. קיבלתי הדרכה איך לצאת דרומה מאקפולקו כדי שלא יקח לי הרבה זמן כמו בכניסה וכך היה, ימינה, שמאלה, ימינה, כניסה למנהרה ויציאה מהעיר. מרוב הפתעה, עצרתי לשאול האם אני באמת כבר בחוץ, אז כן אני בחוץ. הנסיעה איטית כל כמב מאות מטרים יש במפרים ( Topes ) בשפת המקום והיום כולו היה ככה . לדעתי לא רכבתי ברציפות 10 ק"מ כל היום ובתכנית שלי כ- 350 ק"מ ובתנאים האלה, אני מגיע בלילה מה שכמעט כך קרה. בהתחלה הנוף טוסקאני כרגיל בימים האחרונים והגשם שירד מנקה את הצמחיה כך שהיא ירוקה ויפה. בהמשך היום אני אפילו מצליח לעצור ולצלם את הנוף. המאמץ הוא אדיר ואני עוצר לתת לגוף לנוח כל כמה עשרות ק"מ, וכרגיל, החום והלחות בעיקר – מקשים מאד על הרכיבה. באמצע היום אני נכנס ל-  Oaxaca ואז הנוף משתנה לצמחיה נמוכה יותר שמאפשרת שטחי מרעה גדולים ואז רואים יותר חקלאות מסודרת. לפני זה אפשר רק לראות שטחים קטנים של תירס בעיקר. בחלק האחרון של היום, מתחילים את הירידה לכוון הים ואז הכביש גם מפותל יותר והלחות גם עולה. היעד שלי הוא:Puerto Escondido עיירת חוף יפה במחוז ווחאקה שנחשב ליפה גם כן. כאשר אני מגיע אחר הצהרים המאוחרים ואני עייף מת, עדיין אני רוכב לחוף כדי לראות במה מדובר. אבל מהר מאד אני עולה לעיירה לחפש מקום לישון. אכן אני מוצא ליד העירייה מה שיעלה ביוקר בהמשך. אני יוצא להסתובב, לחפש מקום לאכול ואז חולף לידי אופנוען עם ויסטרום כמו שלי. אני צועק לו והוא עוצר ואנחנו מקשקשים כחצי שעה בסיפורים שלי ושלו על האופנוע והנסיעות של כל אחד ואנחנו ניפרדים לאחר החלפת אימיילים, הוא מתחיל את הרכיבה חזרה לביתו בצד השני של מקסיקו. לאחר ארוחת ערב, כאשר אני מתחיל את ההליכה למלון, אני רואה עוד ויסטרום הפעם הגדול יותר של 1000 סמ"ק ואני פונה אליו כדי להתעניין באפשרויות לטיפול באופנוע באזור והוא אכן מקומי ונותן לי מקום לטיפול כ -110 ק"מ דרומה מכאן ומכיוון שמחר יום ראשון ואף אחד לא עובד כאן. אני מחליט מיד להישאר עוד יום. אנחנו מקשקשים עוד כחצי שעה ונפרדים לאחר שהוא נותן לי את כרטיס הביקור שלו במידה ואני אצטרך עזרה במשהוא. היה נחמד מאד.

הבוקר התעוררתי מהרעש שבא מרחבת העירייה מכוון שהיום יום ראשון ויש מוסיקה ופעילות לילדים בשעה מוקדמת. ניצלתי את ההזדמנות והלכתי לשתות קפה עם אמפנדה במקום שראיתי אתמול בערב והיה נחמד. עכשו אני משלים משימות ואחר כך אתמקד בהמשך תיכנון הדרך לימים הקרובים

יום שני 24.9.2012

אתמול בערב הרגשתי חולשה כלשהיא והחלטתי בעצם להשאר עוד יום במקום הנעים הזה. במשך היום הסתובבתי בחופים וצילמתי מקומות נחמדים ובעצם אפשר להתרגל לפינוק של לא לזוז ולהתפנק. לפנות בוקר החלטתי שיש לנוע לנוע (כמו שאומר השיר) וזה מה שקרה. התארגנתי בבוקר ונוצרה בעיה קטנה של הפרשי שעות, עד עכשו הם היו של 9 ומעלה ועכשו כאשר נכנס שעון חורף בארץ ואני זז דרום מזרח ההפרש קטן ל- 7 שעות וזה מכריח אותי לצאת קצת מאוחר יותר. המשכתי דרומה על כביש 200 הרגיל שלי לכוון העיירהHuatulco  המקום האחרון לאפשרות טיפול 30,000 ק"מ בלי להכנס למרכז המדינה הוא כאן. הרכיבה היתה בסדר בלי הרבה סיבובים קשים אך עם קטע של כמה ק"מ לא סלולים (בשיפוצים). המרחק ; כ- 110 ק"מ על הכביש הראשי ואז פניה לכוון הים וכאן היתה הפתעה נעימה: כניסה עם 4 מסלולים חדשים לגמרי וזה מאפיין את כל העיירה, משהו שלא ראיתי עדיין במקסיקו. העיירה מתוכננת יפה עם מדרכות וגנים והיא בעצם עיירה תיירותית יפה ביותר. מצאתי את סוכנות סוזוקי שהיא חדשה לגמרי. פתוחה 3 חודשים בלבד והם היו מוכנים לקבל אותי מייד לטיפול. חיפשתי מקום להתאכסן, פרקתי ציוד ולקחתי את האופנוע למוסך. הבחור שעושה את הטיפול קצת צעיר ואני אוהב את המנוסים יותר, אבל זה מה יש. הוא הודיע לי שהוא ינסה לגמור היום אבל כמעט ודאי שזה יהיה רק מחר. החלטתי להתאים את מועד היציאה לפי זמן הטיפול באופנוע. כמובן שכאשר חזרתי אחר הצהרים הוא הודיע לי שהוא יהיה מוכן רק מחר. המשמעות היא שאני ישן כאן 3 לילות מכוון שאין לי כוונה לרכוב ביום כיפור. הלכתי לטייל במרכז העיירה והיא פשוט יפה אבל… הלכתי בלי מצלמה (פשלה שחוזרת על עצמה יותר מדי בזמן האחרון ) מאחר ויש לי עוד יומיים במקום הזה, אשלים את החסר מחר. גם החופים נראים יפים כך שיש לי איך להעביר את הזמן. את מחיר העיכוב כאן אשלם בהמשך. אני צריך להגיע לפרו בתחילת נובמבר.

גמר חתימה טובה לכל מי שקורא , לכל מכרי ולכל עם ישראל

יום חמישי 27.9.2012
קיבלתי את האופנוע בערב החג ממש והיה לי כמה דקות לבדוק אותו בנסיעה. הרגשתי שהמעצורים קצת מחליקים וחזרתי למוסך שהסביר לי שזה בעיקבות הרטיבות של השטיפה וזה יתייבש מחר. אתמול בערב רכבתי קצת כדי לוודא שיפור שאכן היה. כאשר הגעתי למרכז הסתכל עלי אדם שעמד ליד אופנוע ב.מ.וו. ניגשתי אליו להחנות ואז הסתבר שהוא אוהב את ה  Vstrom מאד. הוא בחור בגילי בערך, במקור מצ'ילה. חי כאן ולכן גם קל לי לדבר איתו מכוון שהספרדית שלו יותר מובנת לי מזו השגורה בפי מהמקומיים. הוא הזהיר אותי מרוח הצד הצפוייה לי בהמשך הדרך שתכננתי להיום. בבוקר הרכיבה היתה במזג אויר נעים בכביש נוח אך עם הרבה פיתולים כך שמהירות היתה נמוכה. הנוף ירוק שופע חורשות וקקטוסים. משהו שכבר התרגלתי אליו. כל זאת עד Salina Cruz שם האזור יותר פתוח ומישורי והרוח הופכת להיות חזקה. ומתחזקת משמעותית באזור  Juchitan באיזור זה זה רתמו את הרוח להקמה של טורבינות ההופכות את אנרגיית הרוח לחשמל. מספר הטורבינות עצום. לא עשרות לא מאות כי אם אלפים של עמודים לאורך לפחות 10 ק"מ, פשוט מדהים. הגעתי ל -Tapanatepec  שסימנתי כיעד להיום. אבל החלטתי להמשיך עד העיירה Arriaga ואז קרה לי משהוא מוזר. מכוון שהכביש שאני רוכב עליו הוא היחיד בשטח לא שמתי לב כנראה לעובדה שעליתי על כביש אחר שמוביל לתוך המדינה לאזור ההררי ואכן אני נהנה מהתקררות  קלה של הטמפרטורות סביבי ובעיקר מלחות נמוכה תנאים המעניקים הרגשה של כיף ברכיבה זאת עם נוף מדהים. אחרי כמה עשרות ק"מ אני מבין שאני לא בכוון הנכון ומתקן את עצמי, לפחות זכיתי שוב במקסיקו המרכזית ההררית שהיא פשוט מדהימה ביופיה. אני מגיע מאוחר מהצפוי ומתמקם במלון נחמד במרכז העיירה. יצאתי לאכול ובחרתי באוכל מקומי מדהים Enchilada ו – Empanadas שחשבתי שאין להשוות לטעמים המוכרים לי, אבל שני המאכלים היום טעימים מאד. זהו. לסיכום יום חזרה לשיגרת רכיבה שהיה יפה ומעניין. סוף שבוע נעים לכולם.

ממני גבי

————————————————————————————————————

ערך יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שייכות לגבי פלקסר.

————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

דורון קדמיאל מתבשם במדבריות מערב ארה"ב

ומקסיקו צובעת את המסע באנושיות לטינית

טיפול 10,000 למגפיים

הצג את הוראות נסיעה ל-Acapulco, México במפה גדולה יותר

דורון קדמיאל עובר מסיאטל שבמדינת וואשינגטון דרומה חוצה את הגבול מטקסס למקסיקו. ברכיבה ארוכה ארוכה מגיע למקסיקו-סיטי למפגש עם קותי ומשם לאקפולקו. למפגש מרגש עם ויוויאן. אם שאלתם למה בנו את אקפולקו.. בדיוק בשביל אופנוענים עייפים ומפגשים שכאלה. נא הכנסו לבלוג של דורון סיפור חוויית הרכיבה חוצת הגבולות מחכה לכם.

משהו לטעימה מתוך הכתבה של דורון:

"כאשר יצאתי מביתם לשל מרים ויוסי חלפו בראשי שני הרהורים:
האחד, כמה טוב לחזור לרכיבה עם החליפה והקסדה והמגפיים עם כל הציוד. כנראה שהתרגלתי כל כך ל"סט השלם" שלי ושל האופנוע שהתחלתי להרגיש בתוכו ואיתו מאוד נוח. יום קודם רכבתי ברחובות לוס אנג'לס ב'מוד' קל מאוד, הן מבחינת הלבוש והן מבחינת הזיווד של האופנוע. מוזרה היתה התחושה לגלות כמה נוח היה לי בתוך הלבוש המלא ועם כל המשקל.

ההרהור השני עבר בראשי כאשר יצאתי מהעיר הגדולה הזו לעבר המדבר. אני אוהב את המדבר, אני גר בו עד היום, צברתי במדבריות המזה"ת לא מעט "שעות מנוע" והחזרה אל המדבר מאוד טיבעית עבורי. המרחב הפתוח, פראות הנוף, שרשרות ההרים החומות או שחורות וגם צהובות, הואדיות עם הפלומה הכמעט ירוקה, כל אלו יחד מקנים לי תחושה כמעט ביתית. תענוג.

—————————————————————————–

שמחתי, כאמור, לצאת ממרחב הבטון והאספלט הלא אנושי של לוס אנג'לס מזרחה, לכיוון המדבר שוב וזאת במקום להדרים לסן דייגו ומשם לבאחה, כפי שהיתה התוכנית המקורית שלי. הסיבה – הפגישה המתוכננת שלי עם ויויאן בעוד שבוע והרצון להגיע לערב החג במכסיקו סיטי עם משפחתו של קותי כהנא, בן גיבעתיים החי במכסיקו, מצפה לבואי ונמצא בקשר הדוק איתי מאז תחילת המסע. העדפתי, בעצתו של קותי לרכב מרחק גדול יותר, לסן אנטוניו ומשם להיכנס בדרך הקצרה למכסיקו דרך לארדו. כך יכולתי לרכב גם בלילה על כביש מספר 10 דרך פניקס וטוסון, המדבר של אריזונה, ניו מכסיקו וטכסס. רכיבה לילית במכסיקו מאוד לא מומלצת בשל תנאי הכביש הגרועים בהרבה מאוד מקומות, בעלי חיים, בעיקר פרות, העלולים להסתובב על הכביש באין מפריע וגם בשל סיבות של בטחון אישי שהוא גורם מאוד משמעותי בתכנון התנועה היומי במכסיקו. ההעדפה זו התגלתה כנכונה מאוד. רכבתי על כבישים אמריקאיים עם מאות משאיות, הרבה יותר לאט – הן על 120 או 130 קמ"ש ואני על ה"100" הקבוע שלי…"

וכמה צילומים מהדרך:

רוכב בצאתך לאמריקה הלטינית, הכן את המזומן

————————————————————————————————-

כל הזכויות C לצילומים ולסיפור שמורות לדורון קדמיאל

————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

הצהוב מתחלף לירוק עמוק

הכבישים הישרים מתחלפים למפותלים

חצר האכסניה שלי בלה-פאז, בדרום הבאחה קליפורניה

הצג את הוראות נסיעה ל-Playa Azul, Salagua, Manzanillo, México במפה גדולה יותר

יום ראשון 16.9.2012
עשיתי את ההכנות הנדרשות לקראת ההפלגה במעבורת לכוון מזטלן, אבל כדי לא להשאיר את הציוד בשמש הרבה זמן, החלטתי שרק לקראת היציאה אני אעביר את הציוד לאופנוע. ההפלגה בשעה 17:00 והיציאה מהמלון בשעה 13:00 לכן ביקשתי להשאר בחדר עוד שעה והם אמרו לי אפילו שעתיים. כדי להעביר זמן קראתי קצת וכמובן שעון נמצא לידי כדי לא לשכוח להתקפל. בשלב מסויים הגיע המנקה ואני שואל אותה בתמימות מה השעה ? והיא אומרת לי 14:30. אני בעוד חצי שעה צריך להיות במעבורת ועדיין לא התחלטי להתארגן על האופנוע, חייתי בטעות של שעה מזה יומיים. התארגנתי במהירות בתקווה שאני לא מפספס כלום ויצאתי לדרך, כאשר אני יודע בוודאות שאני לא מגיע בזמן. החלטתי לא להשתולל בנסיעה ולהשתדל להיות רגוע. כאשר הגעתי לנמל באיחור כמובן – הסתבר לי שלא שילמתי מס נמל וגם זה דורש זמן מה לתשלום. בסופו של דבר עברתי את כל הבדיקות והגעתי לפתח המעבורת והכל בסדר. יש זמן ואני עומד בלוח הזמנים. אני מצלם ובעצם אני מבין שזאת מעבורת ענקית, פי שניים ואולי יותר מהמעבורת שהפלגנו בהן מאלסקה לוושינגטון. אני יורד לקומה שמכוונים אותי ומתחיל את תהליך הקשירה עם הציוד שלי ששמרתי מההפלגה האחרונה ( להם אין ציוד מתאים לתת לי ). מסתבר שאני האופנוע היחיד במעבורת. בהפלגה האחרונה היו עשרות אופנועים. אני עולה 7 קומות עד הלובי ומכוון שלא קניתי מיטה בחדר, מכוונים אותי לכוון אולם הנוסעים עם כל העניים / קמצנים שעל המעבורת. מסתבר שהמקומות מסומנים והמקום שלי באמצע ( מה שלא מתאים לי בכלל ) אני מוצא כסא בודד ומתיישב בתקווה שאף אחד לא יגיע אליו מה שאכן קרה. כך שאני מסודר לפחות בנושא הזה. ההפלגה יוצאת מאוחר מעט ואני יוצא לסיפון לצלם מעט ולהפרד מבאחה. כאשר אני בסיפון אני מבין כמה היא ענקית והתנועה שלה איטית הרבה יותר והתימרון ליציאה מהנמל קשה  יותר. באולם מקרינים סרטים מדובבים אחד אחרי השני 3 במספר עד שמכבים את הטלויזיות ומאפשרים לנסות לישון. למרות הגודל הענקי המעבורת די מתנדנדת למרות שנראה שהים שקט.

יום שני 17.9.2012
ישנתי. לא יודע כמה ואיך אבל ישנתי. אני זוכר שבאוטובוסים שהייתי נוסע נסיעות לילה בטיול הקודם שלי, זה היה בא לי בקלות. כסא Semi Cama כמו שזה ניקרא כאן הייתי ישן בו כמו תינוק. היום זה כבר יותר קשה. העגינה היתה פשוט מהסרטים, היא כל כך גדולה שכדי להתחבר לרציף, היא צריכה עזרה מאותן דוברות שעוזרות בזה (שכחתי את השם שלהן) פשוט מלאכת מחשבת העבודה המשותפת. הייתי בסיפון התחתון אבל היה לנו יותר זמן להתארגן, כך שכאשר הייתי מוכן ליציאה, זה היה בלי לחץ ופשוט עליתי ויצאתי מהמעבורת והנמל. מכוון שהנמל נמצא כמעט בדרום העיר, גם היציאה לא הייתה קשה כדי לעלות על כביש 15 דרום. הכביש בסדר אך איטי ואני כדי לדלג קדימה ולהספיק את המרחק של היום, דילגתי לכביש המהיר לכ- 100 ק"מ שעלה ביוקר אך כדאי. הנוף משלב חקלאות סוב טרופית ( בעיקר אבוקדו ) עם צמחיה בינונית אך ירוקה ממש. בשלב מסויים אני עובר גם ליד שטחים גדולים של אגמים גדולים לא עמוקים ( מכוון שרואים דייגים עומדים  וזה מוסיף לנוף שגם ככה יפה מאד. אני עוצר מספר פעמים למנוחה ( חם ולח, ואני מרגיש קצת עייף ) בעצירה האחרונה לפני Tepic  שזה היעד שסימנתי להיום, קיבלתי המלצה ממקומית להמשיך עוד קצת לעיירה Compostula ומכוון שהיא נמצאת על כביש 200 שזה הכביש שאני הולך לרכוב עליו בשבוע הקרוב, החלטתי להמר על ההמלצה. עקפתי את  Tepic על כביש 15 עד שהגעתי לצומת עם כביש 200 ולקחתי מערבה אליו. בהתחלה עוברים עיירה ( אתם זוכרים : כל 100 מטר עצור וכל 400 רמזור ) ואחר כך יוצאים לאזור גבעות יפה שממש אבל באמת ממש – מזכיר את טוסקאנה שבאיטליה. כמובן שאי אפשר לעצור לצלם ( אין שוליים לכביש) כך שהיום אין לי איך להראות זאת, אולי מחר . אני מגיע ליעד ונעצר ליד מקומית שמציגה את המבחר המקומי שיש ללינה. אני בוחר במוטל שליד הכביש הראשי ומתמקם ולוקח המלצה לארוחת ערב במקום שנמצא בתוך העיירה. אני לא לוקח מצלמה ומה חבל. העיירה יפה והכי מקסיקנית שראיתי עד היום. אני יושב לאכול במסעדה המומלצת ונהנה כל רגע מהאווירה המקומית שבכיכר שם המסעדה נמצאת. בסוף הארוחה אני מסתובב קצת וממש לא מרגיש זר למרות שאני כזה, נהנתי מאד.

יום שלישי 18.9.2012
ישנתי כמו תינוק בגלל העייפות המצטברת של היומיים האחרונים. בבוקר נכנסתי לעיירה כדי לצלם את מה שפספסתי אתמול בערב. הצבעים הרבה פחות יפים, אבל לפחות יש תמונות של קומפוסטלה היפה. המשכתי דרומה על כביש 200 שיורד לכוון העיר התיירותית  Puerto Vallarta הכביש מפותל ולכן התנועה איטית עד העיר. העיר עצמה מלאה במלונות מכל הסוגים ועושה רושם שהיא אכן הצלחה. החלטתי לחצות אותה כדי להתרשם ממנה יותר. הכבישים במרכז העיר עשויים מאבנים משתלבות לא במצב טוב וזה גורם לי לרכוב לאט ביותר. למרות זאת אני עוצר לצלם עד שאיזה שוטר ניגש אלי וכאשר אני מסביר שזה רק לצילום – אפילו זכיתי לאישור לצלם אותו. בהמשך עוד זכיתי להצעה לקנות מריחואנה כדי לנהוג טוב יותר לדבריו, צחקתי והמשכתי לרכוב. היציאה דרומה נוראית לאורך כמה עשרות ק"מ הכביש משובש מאד והוא מצריך אנרגיות אדירות כדי לשמור על יציבות הרכיבה. לוקח לי כמעט שעתיים להגיע לאזור שבו הכביש משתפר ואפשר לרכוב בצורה סבירה וככל שמדרימים, הכביש משתפר. קטע הכביש מהבוקר עד פוארטו וולרטה יפה מאד וזה מרגיז שאין שום ניסיון להציג את היופי הזה על ידי יצירת מפרצונים לעצירה בצד הכביש, שיהיה אפשר לצלם. קשה מאד למצוא מקום לעצור כדי לצלם את היופי. החום והלחות מקשים גם מאד על הרכיבה שהיא איטית ממילא בעיקר בגלל הבמפרים הרבים הנמצאים על הכביש לכל אורכו כל כמה ק"מ. אחר הצהרים המאוחרים, אני מגיע ליעד שהיא עיירת נופש בשם Bara de Navidad שלפי האנשים שדיברו איתי עליה ציפיתי למשהו יפה יותר. התמקמתי והלכתי לאכול אוכל מקומי שגיליתי אתמול וגם עכשו השם פרח מזיכרוני. אבל אכלתי טוב וטעים ובמחיר ממש לא יקר.

יום רביעי 19.9.2012
השעון זז שעה באזור שאני נמצא עכשו והבוקר שמתי שעון על 7:00 ועדיין חושך. יצאתי לבדוק האם לא טעיתי שוב. אבל לא הפעם זה בסדר. אני יודע שהדרך היום ארוכה ומפותלת ואני רוצה לצאת מוקדם ככל האפשר. אני יוצא בשעה 8:00 ורוכב כ – 40 ק"מ ואני מחליט לעצור בתחנת דלק, כדי לקבל עצה איך לעבור את העיר Manzanillo שהיא די גדולה ואני חבול מהניסיון של אתמול בחציית ערים במקסיקו. קיבלתי יעוץ מהמתדלק והלכתי לשתות קפה. כאשר נעמדתי עם הקפה ליד האופנוע הגיעה לרכב שלו בחור עם קפה ובא להכנס לרכב, שאלתי אותו האם הוא נוסע דרומה והוא אישר. שאלתי אותו איך והוא אמר דרך כביש האגרה, הוא מהיר הרבה יותר מהכביש הרגיל שנוסע לאט. ברגע זה קיבלתי החלטה לרכוב איתו. שאלתי אותו עם זה אפשרי הוא ענה בחיוב ואז שאלתי אותו עם הוא מוכן לחכות רגע שאני אשתה את הקפה והוא ענה בוודאי. יצאנו לדרך ואני עוקב אחריו. איזה כיף רק להסתכל על רכב הטויוטה שנוסע לפני ולא לעקוב אחרי כל השלטים של כל הבילבול של עקיפת עיר. הוא נסע במהירות שהתאימה לי בדיוק לאורך כ – 80 ק"מ. בעמדת התשלום לי לקח הרבה יותר זמן מאשר לו אז הוא חיכה לי בצד כ- 2 דקות עד שיצאתי. כאשר הגענו לסוף הוא עצר בצד והדריך אותי איך להמשיך. קוראים לו סרחיו ואני מודה לו מאד. זה חסך לי המון זמן שהיה נחוץ לי היום כמו אתמול. המשכתי דרומה, לאחר שעקפתי את   Tecoman ואז חזרה התמונה של אתמול הכביש לא באיכות טובה. קטעים גדולים בשיפוץ ומעלים אבק נוראי ויחד עם הלחות – המעיל רכיבה כוסה בצבע חום בחלקים הקדמיים. בהמשך, המצב איכות הכביש השתפרה. אבל לאורך כ – 150 ק"מ הכביש מפותל מאד והרכיבה איטית. כך שלוקח לי הרבה שעות להגיע לעיירה Playa Azul שבחרתי להתמקם בה, לאור המלצות מקומיים שאוהבים את המקום. אני מגיע לעיירה ולא רואה את היופי שלה ובטח לא עיירה תיירותית מפורסמת. אני מתמקם במלון איכותי הפעם ומתארגן לקראת מחר.

שבוע טוב וחג שמח

גבי פלקסר

————————————————————————————————————————————————-

ערך יוני, כל הזכויות C לסיפור ולצילומים, שמורות לגבי פלקסר

————————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

הסיכומים האישיים של שועלי הדרום

לאחר הסיבוב הקייצי באירופה

סרט קצר וסיכומים אישיים. איזו חבורה נפלאה!

[youtube url=http://www.youtube.com/watch?v=sYQ3bhLN1iQ>]

————————————————————————–

מירי וקובי אבירם

בברכת הדרך של איציק לפני היציאה לטיול הוא כתב "….עם כל אחד ייתן מעט, ביחד נוכל לעבור את החוויה בצורה המושלמת ביותר….שיהיה לנו טיול מהנה חוויתי ומרגש,שנוכל לשמור על עצמנו…ומי ייתן וטיול זה יהפוך למסורת.הכי חשוב שנצא חברים ונחזור חברים."
לדעתנו כל מה שנכתב התגשם פרט למשפט האחרון מפני שלא חזרנו חברים חזרנו כ-משפחה מלוכדת ואוהבת.
רכיבה מהנה ומאתגרת בכבישים צרים ומפותלים ללא שוליים ומעקה בטיחות, כאשר בצד אחד של הכביש מצוק עמוק ובצידו השני מזדקר צלע ההר, פסגות הרים מושלגים, נופים מדהימים כשהצבע השולט בהם הוא הירוק, ריחות של ירק שזה עתה נקצר, בכל אלה יכול לחוש רק מי שרוכב על אופנוע, התחושה היא שאתה הופך להיות חלק מאותו נוף מדהים.
אך לא רק מנופים עוצרי נשימה ומהרכיבה נהננו. איציק שיזם ארגן והוביל את כל מהלכי הטיול כולל בחירת המשתתפים (בהתייעצות עם היועץ רבי אורי שליט"א) גם בקטע הזה לדעתינו הצליח בגדול.בחירת המשתתפים הוכחה כמוצלחת שהרי בכל יום שעבר התהדקו היחסים בינינו ובסיום הטיול הרגשנו כבני משפחה אחת פרט כמובן לכאלה שהפכו ל- "אחים" או ל-"בני זוג חדשים".
הרכיבה התנהלה בצורה מסודרת ובלו"ז ידוע ומוקפד ושוב בזכות עבודת ההכנה הקפדנית של איציק. ברצוני לציין לשבח את הרוכבות: סמדי, אליאן, ניקול, לאה ומירי שלמרות שעות הרכיבה הארוכות והישיבה מאחור שלא תמיד התאימה לישבן לא התלוננו והיו שותפות מלאות לשליטה באופנוע בעיקר בעיקולים החדים שהיו במעברי ההרים שם הם הפגינו שליטה מלאה, אחיזה בטוחה וחזקה במותני/מכנסי הנהגים וניסו לכוון את האופנוע באמצעותם אם זה ע"י אחיזה חזקה ומכאיבה או ב -"היגוי הפוך" ע"י הטיית הגוף כדי להבטיח שכוון הנסיעה יהיה כפי שהן רואות לנכון ושחלילה לא ניסטה לשוליים.
האופנוע שקיבלתי היה יאמהה סופר טנרה-XT-1200 עם 20000 ק"מ שהיה מצוייד ב-3 ארגזי נשיאה בנפח של למעלה מ-40 ליטר לכל ארגז, מכשיר ניווט GPS, באופנוע היה חידוש טכנולוגי שמאפשר ע"י לחיצה על לחצן לבחור את אופי הרכיבה – רכיבת ספורט או טורינג, במהלך הרכיבה ניסיתי את שני האופציות אך לא חשתי הבדלים משמעותיים בהתנהגות האופנוע. תנוחת הרכיבה לרוכב ולמורכב הייתה די נוחה, אך האופנוע בשל היותו בעל שני צילינדרים שידר "ויברציות" במהלך כל הרכיבה.
לסיכום, אנו מרגישים צורך לציין שוב את התכנון וההובלה של איציק שפר וסמדי שהייתה יד ימינו בהכנות ובמהלך כל הטיול. ללא הארגון המופתי, תכנון המסלול , הזמנת האופנועים, בתי המלון וכרטיסי הטיסה והיכולת להתאים את המשתתפים ולקשר בניהם (כמובן בהתיעצות עם  הרב אורי יועץ הסתרים וליצן החצר בעתות מצוקה) הביאו להצלחת הטיול והגשמת המשאלות במלואן כפי שנכתבו ע"י איציק בתיק תוכנית הטיול .
"…מי ייתן וטיול זה יהפוך למסורת…"

———————————————————————————————————————————————–

ניקול ואבי סגל

נופים ירוקים, מפלים ומים רבים, כבישים מסתעפים, גשם, רוחות, שמש, חברים טובים, צחוקים בכל דקה, אוכל עוגות וגלידות בכל עצירה…. מה עוד אפשר לבקש?
זה היה אחד הטיולים אם לא ה… עם קצת חששות יצאנו והמון שאלות בראש איך נסתדר, איך יהיה ומה יהיה? מהר מאוד הבנו שאנו בידיים טובות, הכל תוכנן עד הפרט האחרון, הכל הוזמן ותוזמן.
ארגון מבצע שכזה בו הושקעה מחשבה, שעות אין ספור של תיאומים, הזמנות, תכנונים, מפגשים ביטול לימודים של איציק (שלדבריו זה לא קרה אף פעם), אין הדבר פשוט כלל.
על המבצע ניצח איציק שפר שלמדנו להכיר כמנהיג מלידה, הרגשנו כל כך בטוחים ובידיים נאמנות. הכל התנהל בשלוות נפש, בתכנון, ארגון וביצוע למופת. עם זאת הייתה המון פתיחות ושותפות בקבלת ההחלטות. המסלול נקבע מראש והיעדים והמטרות הושגו במלואן. בהתייעצות משותפת נוספו עוד ביקורים וכיבוש עוד פסגה.
בחירת המסלול המרתק ביופיו, כשהפה נותר פעור לעיתים כה תכופות והראש נע מצד אל צד כמו ממטרה כדי לקלוט את כל היופי שמסביב, הנופים המרהיבים ממרומי ההרים (כ-2500 מ') והטיפוס במעלה ההרים עד הפסגות, מחסירות פעימה או שתיים מהדרך הפתלתלה.
הגיוון הרב בנופים והביקורים במקומות הקסומים כמו "אי הפרחים והפרפרים" פשוט מרחיבים את הלב ואת הדעת. המעברים במעבורת, הנסיעות בגשם והנגיעה הבלתי אמצעית בטבע כשהרוח שורקת והשמש המלטפת מעצימים את גודל החוויה.
קודם שנדבר על החברותא נקדים ונודה בכל פה לאורי חכימיאן הוגה הרעיון של הטיול, שהיווה את הכוח המניע להוצאתו לפועל של הטיול המהמםםםםםם! גילינו אורי שלא הכרנו, מצחיק עד דמעות, חבר יקר עם המון אכפתיות ודאגה לכולם, שלקח על עצמו בכל בוקר לפני הרכיבה את קריאת "ברכת הדרך" בסגנונות וטעמים שונים.
אין ספק שכל זה הצליח בזכות החומר האנושי שהתקבץ יחדיו, חשנו שלווה, אחווה, דאגה זה לזה ובעיקר הרגשנו משפחה "אחים ואחיות". אף שבתדרוך שפר ציין כי נוכל להיפרד בטיולים הרגליים אם נחוש צורך להיות לבד, זה לא קרה, הרגשנו צורך להיות תמיד יחד לשמור ולהכיר טוב יותר זה את זה, וחלילה לא לפספס אף בדיחה. טיול בחברותא במשך 8 ימים כמעט 24 שעות יחד להוציא שינה מצריך מידה רבה של וויתור, הסכמה ושותפות כאן גילינו את גודל החברות, האהבה, החיבה והנועם שליוו את המסע המופלא.
בסוף יום הרכיבה הגענו למלונות יפים, נקיים, חדרים מעוצבים ע"י אמנים שסירבנו לישון בהם  כי באמת רצינו לנוח ולא להתחרפן מהציורי קיר, מלון עם בריכה מחוממת ומים מפנקים, וארוחות הבוקר? ללא ספק השארנו אותם בהפסד, חיסלנו את הלחמניות את הגבינות ואת הנקניקים, זו הייתה ממש עבודה, טיילת מהבופה לשולחן.
ארוחת ערב משותפת אכלנו במסעדה שם גם סיכמנו את היום וקיבלנו תדריך למסלול של היום הבא.
המינון של הרכיבה היה בדר"כ טוב למעט יום אחד או שניים שהרכיבה הייתה ארוכה שעליה ידענו מראש. בימים הראשונים התחת כאב מהישיבה וכשהלכנו מירי ואני לשירותים אמרתי לה ש"כואב לי התחת" היא אמרה לי "את יודעת שאסור לנו להתלונן"  "בטח" אמרתי "התלונות נשטפו כאן עם המים של האסלה" הבטחתי. עם הימים הגב התחזק והורגלנו לרכיבה, הגוף הותאם לאופנוע ומצאנו את התנוחה הנכונה.
אנו הנשים נפעמנו כל פעם מחדש מהגברים או כמו שקראנו להם "הנהגים" שהובילו אותנו בבטחה בדרכים העקלקלות, לא פעם הלב ממש נפל לנו לתחתונים. סמכנו עליהם בעיניים עצומות ולפעמים גם צבטנו ונופפנו בידיים שיורידו הילוך. כאן ברצוננו להודות להם שהביאו אותנו בשלום הביתה.
אז אם מדברים על אופנוע לנו היה FJR 1200 , אופנוע כבד וגבוה שבקושי הגעתי לרצפה על קצות האצבעות  הרגשתי שאני מחזק את ה"פיליי" שלי והריקוד לאט לאט השתכלל, החשש היה תמיד בעצירות ובחנייה, במקום לא מישורי לחלוטין, קצת עמק, קצת מדרון ואנו בסכנת נפילה וזה מה שקרה לנו פעמיים במצב עמידה. תודה לאל יצאנו מזה בשלום ללא שריטה, אך בפעם השנייה זה היה ממש מבאס וקצת מבייש, אבל אחר כך למדתי שהעצירות חייבות להיות רכות ומאוד הדרגתיות. בנוסף לכך הכידון היה מרוחק מאוד או נכון יותר עם הידיים הקצרות שלי הן היו במצב ישר בכל הנהיגה כך שזה היקשה עוד יותר.
החלום שלי בארץ היה לקנות אופנוע  FJR ולכן הבחירה הייתה במגמה לבחון את האופנוע. זו הייתה טעות בבחירה, צריך תמיד לקחת בחשבון את גובה הרוכב יחסית לאופנוע להיות עם שתי הרגליים יציבות על הקרקע. הכובד של האופנוע גם הפריע לי למרות שהרכיבה הייתה מאוד יציבה ובנסיעה במהירויות גבוהות האופנוע הוכיח את עצמו. בקיצור גנזתי את החלום ואני שמח שיכולתי לבחון אותו בנסיעה כה ארוכה.
המפגש עם הרמן (מאייר) בעל החנות להשכרת האופנועים היה מרגש, הכרנו אדם נחמד ומיוחד במינו עם המון סבלנות ורמה גבוהה של שרותיות. בסוף גם ערכנו קניות סביב האופנוע, קסדות, כפפות ונעלי רכיבה לניקול והקנייה הכי טובה שלי הייתה שני ארגזים לאופנוע ה-  Transalp במחיר מדהים של 170 יורו, כבר הרכבתי אותם והם מתאימים כמו כפפה.
בסופו ובתחילתו של עניין טיול נופל וקם על אנשים, כאן הרווחנו בגדול! למדנו להכיר חברים אמיתיים גילינו אנשים מדהימים, אכפתיים עם המון רצון לעזור, כולם מצחיקים ומצחיקות.
וכאן מגיעות המון תודות לסמדר, למירי לליאן וללאה הבנות שבחבורה, הצעירות בנפשן וברוחן, מצחיקות, תמיד עוזרות, דואגות ומפנקות. הרגשנו נוח וטוב בחברתן . לאיציק, אורי, קובי ואבי אנג'ל היה לנו העונג  להיות בחברתכם. התרגשנו כשצרפתם אותנו לטיול ניקול אחרי הניתוח קצת חששה אבל הצחוק, האהבה והדאגה שהקיפה אותנו העניקה לנו תוספת של בריאות ושמחה.
ועל הכל תודה רבה רבה לכולכם נהנינו מאוד זו הייתה חוויה בלתי נשכחת!
ובמיוחד לאיציק היקר, אנו מאוד מעריכים את הפקתו של  מבצע מיוחד זה שיהפוך למסורת רבת שנים, אמן כן יהי רצון!

אוהבים ניקול ואבי סגל
———————————————————————————————————————————————–

אליאן ואורי חכימיאן

עברו כמעט שבועיים מאז שחזרנו מהטיול האחרון שבו היינו שותפים לחוויה שאין לי שוב אפשרות לתאר אותה במילים, וכעת יש לי אפשרות להגיד לכם כי החוויה ברכיבה עם חברים כמו שהיינו בטיול זה, חמישה זוגות של חברים, שהאחד משלים את השני היווה עבורי טיול כיף שעוד לא חוויתי כמותו. נכון שיצאתי כבר לכמה טיולים של אופנועים באירופה כאשר האחרון שבהם היה רק לפני שלושה חודשים שבו רכבנו רק ה"גברים" אפשר להגיד שטיול זה בו הצטרפו אלינו נשותינו היתה חוויה מסוג אחר.
טיול עם נשים, במיוחד כאשר נמצאים בחו"ל, הוא טיול מפנק, רגוע, נעים, וכמובן שאין כעסים (כי כל אחת שולטת בגבר שלה), פחות ק"מ יומיים, עוצרים יותר וחולקים יותר חוויות, צוחקים, סיפורים והנאות שאחת מהן היא עצירות הקפה המרובות שבזכותן הפסקתי גם לשתות קפה עם 3 כפיות גדושות בסוכר, הארוחות היו מפנקות יותר – וכל זה הודות לנשים. (אולי האחרון שלהם יחד איתנו??)
ובחזרה למסלול הטיול- אין ספק איציק עבד קשה בכדי לארגן ולתכנן מסלול זה.
הוא הצליח להביא אותנו לרכיבה במקומות יפים בעלי נופים מקסימים וכבישים מפותלים ואין סופיים.עלינו לשתי פסגות הרים מדהימים ביופיים ובגבהים של מעל ל-2000 מטר. כיף לראות עד כמה פסגות אלה מאתגרות את רוכבי האופנועים שמגיעים לשם בהמוניהם, ואנו זכינו להיות שותפים לחוויה זו.
לטייל באיזור היער השחור- כן גם לשם הגענו, זו חווי בפני עצמה. הכל, אבל הכל ירוק, וכמובן שירד לנו גשם, אבל איזה כיף לרכב בגשם- תענוג שרק מי שרכב בגשם יודע להעריך.
לבסוף, אני רוצה להודות לכל חבריי ובנות זוגם שהשתתפו ותרמו להצלחת טיול זה ( ולבן זוגי החדש, קובי).
כמו כן, רוצה להודות לאיציק על אשר עמל קשות להצלחת הטיול וכמובן תודה לאישתי היקרה שעמדה באתגר של רכיבה רצופה של שבעה ימים וממש נהנתה מטיול זה, וסוף סוף הבינה את החוויה שאני מרבה לספר לה על הנופים והדרכים שאנחנו מגיעים אליהם.
תודה לכולם, אורי חכימיאן.
פרוייקט שהוציא לפועל האיש המדהים והמוכשר איציק שפר, תודה לך!
הייתה זו חוויה מדהימה ומיוחדת, נהנתי מאוד מהנופים מהאווירה והחברותה. כפי שאורי כותב עכשיו הבנתי את העוצמה של טיול אופנועים בחול.
להפתעתי לא היה קושי ברכיבה רצופה של שבעה ימים, נהפוכו היתה רק הנאה ורצון לעוד וכמה שיותר,הרכיבה בכבישים המהירים שיעממה אותי לעומת הכבישים המפותלים והתלולים הנאת הרכיבה הייתה עוצמתית .
הייתם והיינו מדהימים,

תודה ולהתראות ב"תקווה" בטיול הבא, אליאן חכימיאן.
———————————————————————————————————————————————–

לאה ואבי אנג'ל

תשעה ימים של שיכרון חושים ואוויר פסגות באירופה חלפו מהר מידי, קשה לעכל שהחלום הסתיים ואנו מתעוררים לשגרת החיים ולעומס העבודה.
הגורם המרכזי להצלחת הטיול היה התכנון הקפדני עד לפרט האחרון של איציק שפר ועל כך אנחנו מורידים את הכובע או את הקסדה, כל פרט בטיול נלקח בחשבון החל מארגון האופנועים מול הרמן, מסלול הרכיבה, אתרי הביקור ובחירת המלונות בסוף כל יום רכיבה. גורם לא פחות חשוב היה : הדינמיקה וההרמוניה בין זוגות הרוכבים, שיתוף הפעולה , סובלות והדאגה בין חברי הקבוצה הייתה נפלאה  למדנו להכיר אחד את השני לעומק וכן הומור היה בשפע . השילוב שלנו, (אני לאה והאופנוע) כאשר לאה משמשת כשותפה מלאה לכל פרט בטיול החל מסידור הציוד בתיקי הצד, מעקב אחר קבוצת הרוכבים מאחור(מרשל), ועד להתראות מהירות כאשר ספרות מד המהירות נשקו לכיוון המאה השנייה, הדאגה בסיבובים החדים במהלך הרכיבה בכבישים הצרים והמפותלים בדרך לפסגות ההרים.
האופנוע המיועד היה XT1200  של חברת ימאהה, אך ברגע האחרון נכנס אופנוע VFR1200F של חברת הונדה לאחר שחזר ממסע בין שבוע ימים ברחבי אירופה רכוב ע"י בחור יפני כבן שבעים. יש לציין כי האופנוע לא איכזב, הוא פחות בנוי לרכיבה ממשוכת אך תחושת הרכיבה עליו עילאית, הוא נמוך, זירז וחזק מעוד, ההיגוי נעים ומדויק, מקנה הרגשה טובה וביטחון בסיבובים החדים. מיגון הרוח מצוין, הוא דורש מרחב ומהירות. כמעט ולא נעשה שימוש בהילוך השישי למעט נסיעה בכבישים מהירים. הישיבה של הנווטת (לאה) הייתה נוחה ונעימה, אפילו התקבל אישור לרכוש אופנוע מסוג זה. מאוד נהנינו מחברותה בן זוגות החברים , הנוף המדהים וריח האוויר הצלול , לכל סוף יש התחלה חדשה מקווים שמסורת טיולים זו תמשיך להתקיים גם בשנים הבאות .
תודות :
שפר איציק : מתכנן ומארגן הטיול .
חכימיאן אורי : חבר צוות הבידור וקומיקאי ראשי .
סגל אבי : צוות הצילום .
אבירם קובי : מאסף הקבוצה .
בנות הזוג שהיו נפלאות ,תמכו ועזרו להצלחת הטיול ועל כך קיבלו סיכת מ"מ ממארגן הטיול .

להתראות בשנה הבאה .
———————————————————————————————————————————————–

סמדי ואיציק שפר

"אוי… זה נגמר כל כך מהר" אבל כמו שאומרים, דברים טובים נגמרים מהר. אז גם הטיול שלנו נגמר מהר, כל כך מהר, אז מה זה אומר?
זה אומר שהיה כיף, שהיה מהנה ממלא ובדיוק בזמן. החברים היו בדיוק האנשים שהיו צריכים להיות. חברים נפלאים, סבלניים, תורמים. הרגשתי שנרקמה בינינו חברות אמיתית . חברות בונה מפרה וכיפית. לא השתעממנו לרגע , בזכות הנופים המקסימים והחברותא : אורי הסטנדאפיסט קובי שנתן השראה לאורי אבי המסור וסגל הצלם הדגול וכמובן הנשים!!!
אני על הגולדווין שלנו, האופנוע הכי מפנק שיכולתי לחלום עליו. יושבת בכורסא שלי רואה "סרטים" מימין ומשמאל ואפילו הפופקורן לא היה חסר.
כבר הייתי מספר פעמים בחו"ל באותם הנופים, אבל זה היה שונה. זה היה להיות חלק מהטבע, חלק מהחיים, חלק ממזג האוויר, פשוט הרגשתי בתוך ולא ליד.
כמובן שהייתי רכובה על ידי בעלי איציק, היוזם והמתכנן.. הרגשתי בטוחה ומוגנת גם במקומות שהיו קצת יותר מסוכנים מכבישים רגילים. אבל הכל יחד היה קסום. הזוגיות השותקת, התפיחות ברגל (סימוני ה"ראית?") המלווים בהרמת יד לכיוון.
הטיול תוכנן ואורגן בצורה מופתית. החל מהמקומות שבהם ביקרנו שהיו מדהימים ביופיים, מעניינים וממצים. וכלה בשילוב המנצח בין הרכיבה, העצירות הקולינריות, הנופים ובתי המלון שרק הלכו והשתבחו מיום ליום. ולא נשכח את הישיבות המשותפות והבילויים מידי ערב שללא ספק היו ערך מוסף לגיבוש ולחיבור בינינו.
חשוב לי להגיד שאנו הנשים על אף שלא רכבנו בפועל הרגשנו חלק בלתי נפרד מחוויית הרכיבה בפרט והמסע כולו בכלל.
אני רוצה להודות ראשית לבורא עולם שלקח אותנו והחזיר אותנו בריאים ושלמים. לאורי ואליאן, אבי ולאה, אבי וניקול, קובי ומירי שהייתם חברים נפלאים למסע. כל החששות שהיו התבדו כלא היו.
במקום זה מצאתי חברים אמיתיים ופתוחים, בהחלט חברים לחיים. אני אוהבת את כולכם.
ואחרון חביב, לבעלי איציק שהיה סבלני, מבין, כייפי ואוהב. אין ספק שהטיול הזה רק הוסיף וחיזק את הזוגיות שלנו. אני כבר מחכה לשמוע מתי ולאן נוסעים שוב!
מקווה שטיולים אלה יחזרו על עצמם ויתעצמו. אני יכולה רק להבטיח ולומר שיהיה מה שיהיה אני לא אפספס שום טיול בע"ה.
לעוד הרבה ימים שכאלה, כשאתם, חבורה נפלאה, מצטרפים אלינו.
אוהבת סמדר.

דבר המוביל

שעות, ימים, וחודשים של לבטים, שיטוטי אינטרנט ותכנון מדוקדק יצאו לבסוף אל הפועל. בפעם הראשונה שאני מארגן ומוציא לפועל טיול זוגות עם אופנועים לחו'ל. תמיד זה היה לבד או בת זוגתי בלבד. חששות ואחריות כבדה לשלום החברים ואנחנו עצמנו קיננו בי לכול אורך התכנון. לחץ מסיבי מתון של אורי "תכין טיול זוגות לחו'ל" לא הפסיק ואני נרתם למשימה. ללא ספק, המפתח להצלחת הטיול ולכול דבר משותף שעושים ביחד טמון בעיקר בחברי הקבוצה, במשמעת העצמית וביכולת לחיות (ולא להיות…) אחר עם השני במשך מס' ימים והרבה של שעות בכול יום. להקשיב ולהבין כמו גם לוותר כשצריך הם תכונות אופי נחוצות וחיוניות להצלחת פעילות משותפת שכזו. בסיום הטיול ובארוחת הסיכום כששמעתי את תגובתם של כול החברים התרגשתי מאד ואפילו שקית הדמעות עבדה במקצת. בגילוי לב אמיתי חשף כול אחד את תחושותיו, סיפוקו והנאתו האישית מהטיול, מהנופים, בתי המלון והחברותה שנרקמה במהלך תשעת הימים המשותפים.
ללא ספק ציון 100 לכולם!
קצת התייחסות לגולדווינג שלי: רק בחו'ל, כי בארץ אני חסיד (עדיין….) ל-BMW שלי.
כלי ענקי שחבל"ז, הנאת רכיבה צרופה בכול רגע נתון ובכול תנאי דרך ואפילו כשירד הגשם המציק. תגובת המצערת הבסרנית בכול הילוך ובכול מהירות מניבים עוצמה בלתי מובנת ומשיכת סל"ד למרומים כמו מכונית ספורט (בדומה ללוטוס הצהובה…), תנוחת הישיבה סלונית למדי ובמיוחד למי שיושבת מאחור, מוזיקת רקע מתנגנת היטב גם במהירות של 140 קמ"ש והגשם היורד כמעט ואינו פוגש את פריטי הלבוש. "שולה גולווינג" היא הדבר הלוהט הבא של תעשיית ה- GPS . ללא עוררין בקיאות ונוחות תפעול שלא ראיתי עד כה, לצערי גארמין נמצא הרחק מאחור… כול סמטה חשוכה ניתן למצוא בקלי קלות על פני מסך ידידותי ונוח למשתמש וגם תוך כדי רכיבה – פשוט מדהים. צריכת הדלק במהירויות שפויות של תמרורים מגיעה לכ- 20 ק"מ לליטר. ללא ספק ממוצע של קטנוע עירוני ועוד עם ששת הצילינדרים המאיימים זה בהחלט ראוי לציון ושבח.
לסיכום,
טיול אופנועים, שונה ומיוחד ממה שהורגלתי אליו בשנים האחרונות. שיתוף ומעורבות הנשים בטיול מוסיפה צבע וגוון שונה ומיוחד מטיולי גברים נטו. מהניסיון הנוכחי אני יכול לומר בפה מלא – אתגר, הנאה וסיפוק עיליים. ללא ספק, החלה מסורת טיולי הזוגות בחו'ל.
תודה ענקית ליוני מאתר הרפתקה שאירח אותנו ודאג להעלות את סיפור הטיול והתמונות הרבות המשקפות את שעבורנו במהלך תשעת הימים בחו'ל,  וגם, להרגיע בדרכו המיוחדת כשלא היה אינטרנט זמין ורק אפשרות ל-SMS .
תודה מיוחדת לכול אחת ואחד מחברי הטיול שבדרכו/ה המיוחדת גרמו להצלחת הטיול והחשק לטיול הבא בתור.
ואחרונה חביבה אשתי היקרה "שסבלה" אותי בתקופה התכנונים , הפיצוי כפי שתראו בסרטון היה משתלם,
ניפגש בטיול של שנה הבאה,

תודה מיוחדת לאיש המחשבים שלי נאור שוקרון, שמלווה אותי במסעותיי בעולם והיה איתי כמעט בכול חור נידח,
בשליטה מרחוק תיקן, שדרג, שינה והפעיל מחדש את המחשב האישי שלי ובילה איתי במשך שעות ארוכות עד לתיקון מושלם של המחשב.
בלעדי זמינותו (גם באמצע שיעור מהנייד הפרטי שלו…) לא הייתי יכול לתקשר עם העולם. נאורי יקירי, תודה רבה מאד.

חג שמח והמון בריאות.
שלכם,
איציק

——————————————————————————————————————————————————————–

ערך יוני. כל הזכויות C שמורות לסמדי, אליאן, לאה, ניקול, מירי והגברים שישבו לפנים ונתנו בגז.

——————————————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש 3 תגובות, הוסף תגובה    

בתום הפרק הארצות-הבריתי. גבי ממשיך לבד

חוצה לבאחה קליפורניה ושועט במדבר עד לה-פאז

הצג את הוראות נסיעה ל-La Paz, México במפה גדולה יותר

יום ראשון 9.9.2012
הבוקר התעוררתי מוקדם מאד לקראת נסיעה לא ארוכה אבל מסמלת את העובדה שזהו הקטע האחרון של המסלול  בארה"ב. יצאתי על ה – 111 לכוון מזרח ועליתי על ה -74 לכוון דרום. הטמפרטורה בשעה 8:00 בבוקר כבר 35 מעלות, אך עם הפניה דרומה, הכביש עולה לרמה שמקיפה את העמק ומייד הטמפרטורות מתחילות לרדת עד 30 מעלות שזוהי כבר רכיבה אחרת לגמרי. לאחר מכן חברתי ל -371 עד  Aguana ומשם על 79 עד לעיירה Julian שם ציפתה לי הפתעה נעימה, בדמות בית-קפה עם מאפיה ועצרתי לארוחת מתוקים, שכללה עוגת אגוזים עם גלידה טעימה וכוס קפה לנפש. משם המשכתי דרומה על ה -78 ולאחר מכן 67 ובתכנית שלי היה להפעיל את ה GPS ולהמשיך איתו ולעקוף את סן דייגו. אבל למכשיר יש דעה משלו והוא מושך לכבישים המהירים שאני לא אוהב לרכוב בהם ואני מושך לכבישים צדדיים עד שבסופו של דבר, הוא הביא אותי למוטל שהזמנתי – מה שלבד לא הייתי מצליח. רגע לפני שירדתי מהכביש הראשי, ראיתי מולי לפתע דגל ענק של מקסיקו ואת העיר טיחואנה. לא הבנתי כמה קרוב המוטל למעבר הגבול עם מקסיקו שמחר אני עובר אליה – עם לא מעט פירפורי בטן. לא סיכמתי עדיין את הטיול המשותף המדהים שעשינו, נייג'ל יוסי ואני, במשך מעל ל-4 חודשים בארה"ב וקנדה, אבל בימים אלה אני לא מרוכז מספיק לנושא. יותר מדי דברים לא מאפשרים לי להיות רגוע לטובת זה. מקווה שהתנאים במקומות האיכסון בבאחה קליפורניה, יאפשרו את המשך הכתיבה המסודרת של המשך הטיול .

יום שני 10.9.2012
bay US  ו – Hola Mexico  כך התחיל היום שלי. אתמול הלכתי לישון מוקדם כדי להיות טרי לקראת היום אבל זה לא עזר, באמצע הלילה התעוררתי ולא ישנתי טוב יותר. בבוקר התארגנתי ויצאתי לדרך, עליתי על כביש 5 דרום שזורם בסופו לטיחואנה ולמקסיקו. הגעתי למעבר ויש שלטים: במידה ואתה צריך להצהיר כך מסלולים ימניים ולא שמאליים, לי אין הצהרה לקחתי מסלול שמאלי והופ אני במקסיקו. רגע מה עם חותמת בדרכון? מה עם האופנוע? עצרתי בצד, למזלי לא מאוחר מדי. החנתי את האופנוע ואיזה עובד מכס הדריך אותי לאן ללכת. הלכתי לדלפק ההגירה שמילא טפסים ושלח אותי לשלם מס מעבר ובסוף חזרתי אליו לקבל חותמת בדרכון ואז אני שואל האם זה כולל את האופנוע והא עונה לי: אני לא יודע תשאל בדלפק התשלום (Cajerito ) הלכתי אליו והוא אומר לי שעל האופנוע משלמים בבנק בעיר, לאחר דיון קצר בנושא, הוא הודיע לי שאפשר לעשות זאת גם בעיר לה-פז ממנה לוקחים את המעבורת ליבשה. אני הסתדרתי, אבל מה עושה מי שלא מדבר ספרדית? בעיה. ביציאה ממעבר הגבול, עליתי על הכביש 1D מכוון שהוא היה מסומן היטב. יש שני כניסות דרומה ה – 1 כביש רגיל וה – 1D כביש אגרה. רק מאוחר יותר הבנתי שזה היה נכון ביותר לעשות מכוון שאחרי 100 ק"מ כביש האגרה נגמר והוא מתחבר לכביש 1 שיורד עד הנקודה הדרומית ביותר בלשון, אבל הנסיעה בו היא איטית ביותר ועוד יותר גרוע, כאשר חוצים עיר או עיירה אז כל 100 שלט עצור או רמזור ולכן בעצם אם הייתי צריך לחצות את העיר טיחואנה בצורה כזאת, אולי לא הייתי מגיע היום ליעד. בהתחלה הכביש הולך לאורך החוף אבל ערפל כבד מונע ממני לראות משהו, מאוחר יותר כאשר מתחמם ואפשר לראות – אין מה. החוף לא יפה ועל הבניה הרבה והלא מתוכננת לאורך הכביש לא כדאי לדבר (מכוער). כאשר מתרחקים מטיחואנה, אפשר להתחיל לראות אזורי תיירות יפים יותר. העיר Ensenada מסמלת את סוף אזור התיירות הצפוני וממנה מתחיל מישור גבוהה מדברי בלי כלום, עד העיירה  Colonet שממנה מתחיל אזור חקלאי מרשים, שכולל מאות ואפילו אלפי דונם של בתי רשת וחממות של חברות ענק, פשוט מדהים. כל זה עד העיירה התיירותית La Quintin  שממנה מתחיל שוב מישור גבוהה ללא כלום עד העיירה  El Rosario שאותה סימנתי כיעד להיום. במציאות, היא קטנה ממה שנדמה היה לפי המפה, אבל מצאתי מקום נעים וסגור שיכול לשמור על האופנוע מה שהייתי צריך ליום הראשון שלי במקסיקו. אין ספק זוהי מדינה שונה מארה"ב כמעט בכל דבר: הכבישים, הנהיגה, הסימונים, האדיבות ובעצם בהכל. ממש לא קל להסתגל למצב החדש. אבל עם השעות מתרגלים ומתאימים את עצמך למקום. שכחתי לציין, שבאזור חקלאי ראיתי מחסן גדול של נטפים וזה היה מהנה לראות את זה. כאשר הגעתי לתחנת הדלק, כאן פגשתי לראשונה שני אופנוענים שמטיילים ביחד מזה חודש. אחד מהם ניו זילנדי על אופנוע דקר 650 , מטייל כבר 10 חודשים, בעיקר בכבישי עפר ובא עכשיו לאורך כל דרום אמריקה מאושוואיה בארגנטינה והשני אמריקאי העולה צפונה הביתה למדינת וושינגטון. אכלתי ארוחת ערב משובחת במסעדה מקומית טובה. 3 מנות ושתיה במחיר המבורגר בארה"ב, אז תגידו איפוא זה אמריקה?

יום שלישי 11.9.2012

הבוקר קידם את פני ערפל כבד שהיקשה מאד על הרכיבה שגם ככה היתה איטית מאד. אבל לאחר חצי שעה, התבהר מזג האויר ונהיה נעים והכל כהכנה למה שקרה לי אחר כך; פשוט נוף מדברי נפלא, באורך של לפחות 100 ק"מ של קקטוסים ממינים שונים, בצורות שונות ובגדלים שונים – חוויה מדהימה. שוב חסרה מצלמת הקסדה שתראה ותמחיש את הנוף הנהדר. בקטע מסויים של הדרך, נוסף לזה מדבר של סלעים באלפים שכאילו משהוא פיזר בעשרות ק"מ בצורה יפה בצידי הדרך, כאשר ביניהם ממשיכים לגדול הקקטוסים.  לאחר מכן, שוב רמה מדברית בלי שום נוף מיוחד וככה המשכתי עד שהגעתי ל – Guarrero Negro בה קבעתי את מושבי להיום. החוויה הנוספת היתה משהוא שקרוב לבית וזה המחסומים של הצבא. אתמול היה אחד כזה והיום אחד ולמרות שאני מסתדר יפה עם השפה, אין לי מושג מה מצפה לך בכל מחסום כזה. אני מניח שבעיקר מה שהם מחפשים זה סמים, אבל השאלות שלהם הם מהאגדה של פסח: מאין באת? לאן אתה הולך? ואחר כך מה אתה עושה? לך תדע מה להגיד לו. פעם אמרתי שאני מטייל במקסיקו ואז באה השאלה: כמה זמן? שיבקש את הויזה ויראה כמה זמן קיבלתי אבל לך תעצבן אותו עם תשובה כזאת. היום התפתחתי ועניתי לשאלה לאן אמרתי: גואטמאלה, זה עבד יותר טוב. נראה מה יהיה מחר.

יום רביעי 12.9.2012
היציאה מ –  Guarrero Negro היתה ברכיבה שיגרתית על מישור שהלך ונכנס מזרחה לתוך חצי האי ואז מתחילים להופיע הקקטוסים והנוף היותר מדברי היפה. ברמה גם מזג האויר טוב אבל לקראת ההגעה ל –Santa Rosalia שיושבת על הגולף של קליפורניה הכביש יורד מהרמה וביחד עם זה הטמפרטורות קופצות בהרבה מעלות. העיר משרתת את אזור המכרות העצום שמסביב ואין בה שום יופי מיוחד ולכן גם המשכתי לכוון דרום. עד העיירה Mulege  הנוף שיגרתי אבל העיירה עצמה היא נווה מדבר יפה, שיושבת על נחל הזורם לים ומסביבו התפתחה תיירות. לאחר מכן הכביש זורם לאורך החוף היפה שמורכב ממפרצים שבכל אחד מהם כמעט יש כפרי נופש או מלונות וחושות, כן כמו שאצלינו בסיני היה ככה זה גם כאן. לאחר מכן הדרך נכנסת ליבשה שוב ואז הנוף חוזר להיות מדברי עם קקטוסים והפעם נוסף גם צמחיה נמוכה בצבע צהוב שיוצר תמונה יפה של מדבר פורח. בכלל, לפני מספר ימים ירדו כאן גשמים חזקים מאד שגרמו להרבה נזקים. בעיקר בצפון באחה אך לאורך כל הדרך, רואים את האגמים שנוצרו והמדבר הפך לירוק. בהחלט יום עם נוף מגוון ויפה. התמקמתי ב –  Loreto ומחר בתכנית להגיע ל – La Paz .

יום חמישי 13.9.2012
החום מעיק כבר בשעה מוקדמת של הבוקר, אבל אין ברירה, לובשים הגנה ויוצאים לדרך דרומה. הכביש זורם בהתחלה לאורך החוף וחולף על מספר אזורים תיירותיים כשהגדול הוא Punta Coyote ולאחר מכן הכביש עולה לרמה המרכזית ואז החום מפסיק להיות מעיק וגם הנוף נהיה יפה יותר, כל זאת עד העיר Insurgentes  שמשם דרומה התפתחה חקלאות יפה של שטחים פתוחים ואפילו ראיתי שתי רפתות די מתקדמות. הכביש זורם ישר עשרות ק"מ עד Santa Rita ומשם מתחיל שוב לזרום לכוון הגולף של קליפורניה. לקראת אחר הצהריים אני מגיע ל – La Paz ומוצא את המלון שהמליצו לי להתאכסן בו ( המלון פשוט אבל בסדר ) Oasis. לאחר התארגנות קצרה אני יוצא לקנות כרטיסים למעבורת לכוון  Mazatlan ורגע לפני שאני משלם אני שואל: איפוא המקום שמוציאים אישור לאופנוע? ואז מתברר שהם לא מוכרים כרטיסים בלי האישור. את האישור מוציאים בנמל שנמצא כ – 20 ק"מ מזרחית לעיר. מזיע ורטוב ( הטמפ' נושקת ל – 40 מעלות ) אני יוצא לדרך. למזלי קיבלה אותי יפה הבחורה במקום וחוץ מזה שהייתי צריך ללכת לצלם חלק מהמסמכים, היא לא טירטרה יותר מדי. קיבלתי את האישור במחיר צנוע של 48 דולר ופיקדון של 400 דולר שאני מקבל בחזרה עם היציאה ממקסיקו לגואטמלה, בשני מעברים מסויימים שעכשו אני צריך להתאים את עצמי אליהם. בדרכי חזרה, התחיל גשם והחלטתי למצוא מחסה באחת המסעדות על החוף, למזלי מכוון שהוא הפך לגשם חזק למשך שעה ארוכה. לאחר כמה דקות הגיע בחור מקומי על אופנוע קטן, רטוב לגמרי. לאחר שהגשם פסק, הוביל אותי בחזרה לעיר כאשר עשרות מטרים של כביש היו מוצפים וכל מעבר כולל שיטפון של מים עד המותניים ( חלק מהחוויה של רכיבה על אופנוע ). הגעתי שוב להשלמת המשימה של קניית הכרטיס המיוחל וזה מחייב להשאר עוד 2 לילות בלה פז, מה שמאוד מתאים לי.

יום שישי 14.9.2012
החלטתי לא לעשות כלום היום ולתת לגוף לנוח אחרי 4 ימי רכיבה ארוכים, אבל בכל זאת, יצאתי לחפש האם אפשר למצוא מישהו עם מפות של מקסיקו ל – GPS. הפתרון היחיד הוא לקנות ב – 100 דולר מגרמין. לא מתאים לי הוצאה כזאת לעוד 6-8 ימים שאני במקסיקו, אני אסתדר עם מפות. למדינות ההמשך כמו: גואטמלה, ניקראגואה וקוסטה-ריקה אין תכניות לגרמין.
שנה טובה לכולם ובהצלחה לשותפי עם מכירת האופנועים שלהם. הם שניהם באטלנטה ובחרו לנסות למכור שם את האופנועים.

—————————————————————————————————————————————

ערך יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לגבי פלקסר.

—————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!