רכיבה רגועה בלב החיים הטובים של אירופה

פרחים, פרפרים וארוחות כיף

הצג את הוראות נסיעה ל-Landshut, גרמניה במפה גדולה יותר

24/25/26.08.2012

מתעוררים ב- Bregenz מעט מאוחר מהרגיל (שברנו דיסטנס בליל אמש עם המדריך…) ליום אפרורי ומבשר גשם. שמיים לא משהו… האופנועים במגרש חנייה תת קרקעי, מתחת למלון מתודלקים וממתינים לרכיבה ואנחנו מנצלים את שלוש שעות החופש, לטיול / בילוי בעיר ובשפת אגם קונסטנס המרוחקת כ- 500 מטר מהמלון. מסעדות, דוכני מכירות, שוק איכרים (בזבוזים קלים – כי אין היכן להכניס פירור… המזוודות מלאות עד אפס מקום), מופע  אופרה המתנגן לו באמפי על שפת האגם. אכן, ללא ספק סוג של חוויה אחרת, יופי וצבעים מרשימים המתבלים את הכול בסוג של חופש, ביחד עם האוויר הצלול והניחוח המשכר העולה מהמים השקטים והשלווים.
12:00 ואנחנו על האופנועים לא לפני תפילת הדרך המסורתית, המתנגנת מפיו של הרב המקומי שהגיע במיוחד מארץ הקודש – הכוונה לאורי כמובן!

66 ק"מ ראשונים, מובילים אותנו ליעד הראשון באי – Mainau או בשמו הישראלי והמוכר "אי הפרחים". יציאה מהעיר ומהמדינה האוסטרית וחצייה לחלק הגרמני של האגם. שולה גולדווינג מגלה בקיאות גם ברכיבה עירונית ופקוקה ומובילה אותנו אחר כבוד, לכביש המהיר ולמעבורת הראשונה (ורואים את המים על הצג ) עם אופנוע (כמעט לכולם), לו"ז מתוכנן בקפידה, מביא אותנו תוך כדי רכיבה מנהלתית, לבטן המעבורת דקותיים ספורות לפני הפלגה לאי. הגולדווינג שלי מוכוון לכיוון טור המכוניות (נראה שהבחור נבהל קצת מהגודל וגם מהמוזיקה ולא הבחין שמדובר גם באופנוע) ואת כל השאר (הקטנים…) לשביל האופניים והאופנועים. רגליות צד מוסטות קדימה, האופנועים מוטים על צידם ואנחנו על הסיפון לתמונות וצילומים. רוח קרירה ונעימה מלווה אותנו, וחוויית ה"רכיבה על המים" נראית על פניהם של הילדים… התרגשות וחיוך רחב מרוח על פניהם לכול משך ההפלגה. 10 דקות הפלגה ו- 8 יורו לאופנוע הנחיתו אותנו על האי. רכיבה נוספת של 5 ק"מ ואנחנו במגרש החנייה בכניסה לפארק הפרחים.

הליכה של 5 דקות משער הכניסה והמראות של הפרחים המסודרים כמו חיילים, נראים מכול פינה. בובות וחיות מעוטרות בשלל צבעים מרהיבים וכול זאת מפרחים בלבד. גן פורח של פרחי דליה מכול הסוגים, המינים ובגבהים שונים, משתרע על פני כמה מאות מטרים והטיול בשבילים בתוך הגן הפורח, מניב ריחות בשלל צבעי הקשת – פשוט מראה מדהים. אין ספק, הגננים פה, קורצו מחומר מיוחד ועושים עבודה נפלאה. הגשם מתחיל להמטיר קלות ואנחנו מדלגים בין העצים לתפוס מחסה. אטרקציה נוספת באי, מבנה סגור ומחומם ופה שלל צבעוני של פרפרים בגדלים שונים. ההליכה בתוך המבנה, ביחד עם עשרות פרפרים מתעופפים, מזדווגים, ואוכלים ממגשים מיוחדים שהונחו במבנה ועומדים כדוגמני צילום מנוסים. אחרי 4 שעות של סיור מרשים באי הסתיימו ואנחנו בדרך לבית המלון בעיר Friburg. גשם מעצבן וטורדני, החל לרדת ביציאה מהאי וליווה אותנו ברציפות עד בית המלון. עצירת תדלוק כ- 20 ק"מ מהעיר והורדת מרשלית (לאה) על אי תנועה בכביש הראשי עד להגעת האחרונים והמאסף. עמידה איתנה של לאה בגשם השוטף, דבקות ונחישות במטרה ודאגה לאחרונים בשיירה, חיברה את כולנו יחדיו – ועל כך הוענק לה אות לביצוע משימה במופת. עייפים וגם קצת רטובים, נשפכנו למיטות הרכות בבית המלון.

הבוקר למחרת בפתח ומזג האוויר נראה מבטיח. כבישי B31, B33, B500 מחכים לבואנו. קטע כביש של 170 ק"מ, חוצה את היער השחור מדרום לצפון ומהווה חוויית רכיבה מאלפת. לצורך המחשה – קחו אינסוף אותיות S וחברו אותן אחת אחרי השנייה לכביש אספלס בריא ורחב וכעת, קחו את כול היערות מלהב בדרום ועד הכרמל בצפון וחברו גם אותם. כעת, הניחו את כביש אותיות ה- S בתוך היער הדמיוני הזה בצורה אופקית, עם עליות וירידות קלות וקבלו את הכבישים הנ"ל. חווית רכיבה משכרת עם הטיות מצד לצד, השכבות מימין לשמאל וגיהוץ טוטאלי של אספלט, מלוות אותנו לאורך כל ציר התנועה, ביחד עם עוד מאות האופנועים החולפים מכול עבר. כיאה לטיול רגועים, על הדרך סיירנו וסעדנו בשני אתרים מעניינים: שעוני הקוקייה והמדרחוב הססגוני בעיר Titsse והמפלים הגבוהים בעיר Fribourg.
הרכיבה על כבישי היער השחור, הסתיימה בעיר Baden Baden בבית מלון מקומי עם פינוקים של ממש הכוללים סאונה יבשה ורטובה שהכניסה אליה מותרת אך ורק ללא בגדים כלל (דמיינו לעצמיכם כמה מעניין היה שם…), בריכה מחוממת פנימית וחיצונית, חדר כושר וחדרים עשירים ומפנקים בטירוף. זמן איכות מפנק ושחייה לילית, ליוו את אחה"צ במלון עד לשעות הערב המאוחרות. ארוחה תאילנדית במסעדה מקומית, קינחה את הערב והובילה אותנו ליל מלכים במלון המפואר בעיר.

הלילה ירד על כוחותינו ואיתו הגיע הגשם שוב, מטפטף וממטיר את שעות הלילה ומאיים על רכיבת הכביש המתוכננת ל- Ulm. למרות החששות, השמש הפציעה בינות לעננים ונפתח צוהר של קרני השמש לקראת שעות הצהריים. לאחר טיול עירוני במרכז העיר שכלל כנסייה, קזינו, מוזיאון מקומי ופארקים רחבי ידיים, אנחנו בדרך לרכיבה בין עירונית של 200 ק"מ על הכביש המהיר A8. יוצאים מהעיר ועולים על הכביש המהיר. החבורה מסתדרת בטור אנכי ובמסלול המרכזי, השילוט מראה 130 בתוך עיגול אדום ואנחנו מצייתים להנחיות ורוכבים בטיסה נמוכה כמו טייסי אירובטיקה במבנה. דקות ספורות חולפות ואנחנו בעיר בבית המלון Intercity  "היושב" על תחנת הרכבת המקומית. רעש מסילות רכבת מחריש אוזניים מקבל את פנינו בכניסה לחדר ומבאס את התחושה. למזלנו, הרכבות מפסיקות לנוע ב- 23:00 וכך אפשר לישון בשקט וללא הפרעות. את הלילה בילינו בפסטיבל יין מקומי וחגגנו את יום ההולדת של מירי. קובי (למרות כול הנאמר…) הזמין לכבודנו בקבוק יין אדום והרמנו כוסית לחיים למירי ולקינוח הזמנו פיצה ענקית ברוחב של 30 ס"מ ובאורך של 2.5 מטר מלאה בכול טוב אפשרי. חגיגת יין מקומית ביחד עם מירנדה מקומית, הובילה אותנו מתנדנדים בגשם שוטף שהחל לרדת אל בית המלון.
טיול הרגועים הסתיים לו ואנחנו עושים את דרכנו ל – HOME = הגדרה למקום השכרת האופנועים, כשבדרך, אנחנו עוצרים בחנויות אופנועים ובסניף המרכזי של BMW במינכן לשטוף את העיניים בדגמים ובציוד החדש ולהשלים מעט ציוד רכיבה חסר. 19:30 ואנחנו במלון רומנטיק בעיר Landshut המקום בו התחלנו את הטיול. החזרת האופנועים להרמן וארגון הציוד ליום הטיסה למחרת. ימבה של ציוד התווסף לבאגז', שגם כך היה מלא מלכתחילה.

פרק הסיום לטיול, שייכתב כמובן בארצנו הקטנה, יכיל גם, ביטוי לתחושות של כול זוג וסרטון מייצג של חלק מהאירועים בטיול.
ניפגש בארץ,
שלכם,
איציק.

——————————————————————————————————————————-

ערך יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאיציק שפר וחבורת השועלים

——————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה    

כבר בעיבורי העיר גורי.

על הדרך החוצה את גיאורגיה ממערב למזרח.

הצג את הוראות נסיעה ל-Gori, Shida Kartli, Georgia במפה גדולה יותר

קובי ועידו סיימו את הקטע הטורקי לאורך הים השחור. מפגשים אנושיים חמים, מזג אויר מפרגן. ונהגים שצריך להתרגל לטמפרמנט המיוחד שלהם. עוד מעט קובי יעלה את הסיפור בבלוג שלו. בינתיים כמה שורות וצילומים של קובי ועידו, לחימום המסך:

…"העידן העותמני חלף עבר, גאורגיה המופלאה בערבוב חושים של אוכל, אנשים ומלוא הטנא … של טמפרמנט ממש כמו הנהיגה המטורפת של הגאורגים. נוף טרופי לצד הרים צחיחים. הים השחור מאחורנו ולפנינו הים הכספי, לילה לבן בבטומי והמשך רכיבה לקותאיסי קהילה יהודית מן העבר ורובע יהודי ובית כנסת מהמאה 19 – פיתולים והמשך רכיבה לעיר בשם גורי שממש לפני זמן לא רב היתה מופצצת עקב סיכסוך רוסיה גאורגיה. ערב נעים לכולם מבין הבניינים הסובייטיים של המאה שעברה וכול הנראה לא תיעלם עוד כמה עידנים…".

קובי ועידו

—————————————————————————————————————————————————-

כל הזכויות C שמורות לקובי ועידו

—————————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

אולי אחת הדרכים הנטושות והקשות בעולם

1600 ק"מ של בדידות, קסם והרפתקה הזויה.

הצג את הוראות נסיעה ל-prudhoe bay, alaska במפה גדולה יותר

דורון כבר בצפון הרחוק של אמריקה, מתחרה במזג האויר המאותת סתיו מתקדם. השלים אתמול הלוך חזור בוצי – 800 ק"מ לכל כיוון – מהעיר פיירבנקס, למפרץ פרודו בצפון אלסקה ׁמחנה הקודחים בדד-הורס. הנקודה הצפונית בעולם אליה ניתן להגיע בכלי רכב – בנסיעה קרקעית רצופה. נתיב המשמש משאיות ענק להובלת ציוד קידוח' לשדות הנפט במפרץ השוכן לחוף האוקיינוס הארקטי. כ-1600 מייל מהקטוב הצפוני עצמו. בקרוב דורון יעלה את הסיפור בבלוג שלו ועד אז כמה צילומי פרומו.

מצפון לנהר היוקון. חוג הקוטב הצפוני.

——————————————————————————————————————————————-

כל הזכויות C לצילומים שייכות לדורון קדמיאל

——————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

אירופה על פיתוליה ופסגותיה מחבקת את הקבוצה

מזג אויר ממוזג ביום ולילות גשומים.

הצג את הוראות נסיעה ל-ברגנץ, אוסטריה במפה גדולה יותר

פרק 2 – מטפסים לגובה וחוצים את ההרים ממערב למזרח
22/23.08.2012
הבוקר מפציע בנינוחות והשלווה המאפיינת את האנשים ותרבות המקומית. המחשבה על לינה בחדרים ללילה שלם ללא A.C (מיזוג אויר) העסיקה אותנו רבות, איך נצליח להירדם אחרי חום שכזה? שיחה קצרה עם נציגת דלפק הקבלה שבה הסבירו לנו, שהטמ"פ בלילה צונחת ישירות ל- 10 מעלות. הסכמנו לקבל את הטיעון ופתחנו את החלונות מהקומה השלישית לרווחה – בארץ לא היינו מעזים אפילו לחשוב על אופציה כזו. מיותר לציין שאין זבובים, יתושים ומיני חרקים מעופפים שיפלשו בלילה לחדרנו, נראה כאילו כולם נמצאים בארץ ואף אחד עוד לא העז להסתובב כאן בקור הלילי הזה. מזג האוויר נראה מבטיח, שמים תכולים ורכים, ענני כבשים ממלאים את השמיים וקרירות נעימה משתלטת על האזור. ארוחת בוקר מזינה, ואנחנו מוכנים לרכיבת הטיפוס של היום הראשון. 300 ק"מ של הרים, מעבר גבול, קרחון ובית מלון איטלקי בבולזאנו. תקלת בוקר קטנה ב- Chek Out (אי קבלת התשלום במלון) מעכבת אותנו כבני ערובה כשעה ארוכה ומרגיזה. לבסוף, בסיוע גבי אופקים, נמצאו הניירות והאישורים המתאימים בערמת הנהלת החשבונות המקומית ואנחנו עושים דרכנו בריצה קלה אל האופנועים, כבוד הרב לוקח את המיקרופון ומפזם את תפילת הדרך היומית, תדרוך בוקר קצר על הרכיבה ותנאי הדרך ואנחנו על האופנועים.

השעה כבר 10:00 בבוקר ואנחנו מצטרפים לפקק המקומי ביציאה מהעיר, ארוך, איטי ומייגע. הטיפוס מתחיל מיד עם הירידה מהכביש הראשי מהעיר Saalfelden לכיוון Grosglokner. רכיבה של כ- 70 ק"מ שכולה טיפוס הרים משכר חושים. בית ג'וברין בעלייה ארוכה שלא נגמרת מתובלת בימבה של ירוק בעיניים, צמחייה ועצים גבוהים עם צמרות הנושקות לעננים עומדים מקובעים לקרקע על רגל אחת דקה מאד ומים שזורמים מכול פינה וסלע. אספלט בריא ואיתן מתעקל לו בנונשלנטיות ומטפס יחד איתנו למעלה ההר, בתי קפה, מסעדות ובתים מצויירים, מלווים אותנו לכל אורך הטיפוס במעלה ההר. מזג האוויר משתנה והטמ"פ יורדת ומתחיל להיות קריר מהרגיל ואנחנו עוצרים להשלמת ביגוד חם יותר. הטיות והשכבות אינספור בינות לצמחייה וההרים הנושקים לכביש, ההרים נראים כפיונים ענקיים ואנחנו חולפים על פניהם בשמיניות ימינה ושמאלה (כמעט כמו בטסט הרישוי במגרש החנייה…) התחושה של "רוקדים עם כוכבים", בכל הטיה והשכבה בליווי המוזיקה הבוקעת מהגלודווינג שלי, משווה את הטיפוס לוואלס הרים משכר חושים, מבלי לרצות לעצור ולרדת מהמושב. כל החבורה בתור אחיד וממושמע מטפס במעלה ההר, אופנועים מסוגים שונים (ובעיקר, BMW על סוגיו הבולטים GS  "ים כמובן וגם לא מעט RT "ים) חולפים על פנינו ויש גם לא מעט משוגעים "המרביצים" על האספלט במהירויות שלא מביישות מסלול מרוצים – מקצוענים על ממש. ההגעה לפסגת ההר והנגיעה בקרחון מלווה בתחושת סיפוק אתגרית של עשינו את זה וסוג של – עוד פסגה כבשנו! תחושה של נדנדה מהירה ובטן שמתהפכת מהנאה צרופה, מלווה אותנו דקות ארוכות, תמונות וצילומים להנצחת ההישג ומזכרת לילדים והנכדים – היינו פה!. הפסקה ארוכה מהמתוכנן – (כי קשה להיפרד מהנוף היבש ועוצר הנשימה) ואנחנו עושים דרכנו חזרה בירידות הפעם… (עוד 150 ק"מ) ללינת הלילה באיטליה  בבירת הדולומיטים – Bolzano. הרכיבה מאוחרת ואנחנו נכנסים לשעת דמדומים ותחילת חשכה. גשם קליל דק ומעצבן החל לרדת וליווה אותנו לסירוגין עד המלון. הכביש ארוך ואיטי והעייפות מתחילה לתת את אותותיה. למלון האמנים Arts Hotel הגענו לקראת 21:00 עייפים מותשים, וגזורים אך, מרוצים מאד.

קבלת החדרים לוותה בפקידת קבלה צעירה וחיננית (וכמעט לא לבושה) ובוצעה בפועל ובאופן, שבו יכולנו לבחור באיזה חדר אנחנו רוצים לישון, החל מחדר "משוגע ומקושקש על ממש" ועד לחדרים נורמאליים. גם כאן החדרים ללא A.C ולכן לא ממש דאגנו – אנחנו כבר מנוסים. התמקמנו בחדרים ובקומות נפרדות, החלון נפתח לרווחה… וארוחת ערב במסעדה סינית מקומית קינחה את היום המאומץ.
חצות וקצת, החלו להיפתח מערות השמיים וכל המים שנאספו כל היום ע"י השמש החלו לרדת בשצף קצף (כמה טוב שאנחנו במיטות ולא על האופנועים) ברקים ורעמים צבעו את השמיים (החלונות פתוחים, זוכרים…?) בהבזקי אור כמו אורגן אורות מחשמל וטיפות בגודל של 5 שקלים, הומטרו על גג הפח מתחת לחלוננו, אכן,  חווית מוזיקה לא נעימה לאוזן. האופנועים ללא מגרש חנייה מקורה ועם גשם שוטף וחזק שנמשך כמה שעות טובות נראו נוצצים על הבוקר אחרי פיניש ידני של מר סגל שהשכים קום והעביר ג'ילדה על שאריות טיפות המים האחרונות. ארוחת בוקר דלילה ביותר, עם השלמות סופרמרקט (כנראה שהיינו רעבים…בקושי אוכלים בטיול הזה…) על הבוקר של מנהל המלון הוציאה שבעים ליום הרים נוסף ומאתגר לא פחות מקודמו.
תפילת הדרך (חובה !), סיבוב עירוני בעיר Bolzano ואנחנו על הכביש המהיר לאינסברוק בואכה Vepitino 70 ק"מ של רכיבת בוקר קרירה ונעימה במהירות התואמת את תנאי הדרך ומגבלות המדינה (תלת ספרתי נחמד מאד…). ירדנו מהכביש המהיר לכביש פנימי המוביל למעבר Juffen Pass. בשונה מיום קודם, הטיפוס במעלה ההרים וחזרה לאלפים מלווה בעליות תלולות עם פניות ועיקולים רבים של 180 מעלות . שימוש בהילוך ראשון בכול פנייה כזו הכרחי בכדי לעבור בשלום עם כול המשקל שאיתנו. ריח האוויר הגבוה מקבל גוון וצבע אחר, סוסים בגוון חום, משתלבים בירוק שמסביב ותחושה כפרית עוטפת את האווירה ותנועת הרכיבה, בתי עץ צבעוניים עם אותן אדניות מהממות מפוזרים על פני השטח ולמרגלות ההרים ואי שם בקצה כלשהו נידח, (כול הזמן עוברת בי המחשבה ? איך הם מגיעים בכל פעם הביתה? לא ממש ברור לי ? אולי אפילו, לא יוצאים ממנו ?). הדרך עוד ארוכה ואנחנו ממשיכים בטיפוס, שלג מתחיל לבצבץ בפניות מפסגות ההרים ואנחנו בדרך לשם. בדומה לאתמול, גם היום חבורות של אופנועים ממלאות את הכבישים בשלל צבעים וסוגים, כשהשולט גם הפעם וללא עוררין, הבווארי BMW. מפגשי אופנועים ובתי קפה מיוחדים עבורנו על ציר התנועה, יוצרים מפגש תרבויות מכל אירופה ובכל פעם, אנחנו נפגשים עם קבוצה אחרת ממדינה נוספת. תנועת השלום בהנפת אצבעות יד שמאל או רגל שמאל, רק מוסיפה על תחושת המשפחתיות החוצה גבולות בקהילת האופנועים. כמה חבל, שבארצנו הקטנטונת אנחנו לא מאמצים תרבות זו – אולי כבר הגיע הזמן! לכל האופנוענים שביננו – בואו נרים את הכפפה.

הצמחייה מתחילה להידלדל וקרחות פסגות ההרים, נראות שוממות ממדרונות ההרים – עדות לנוכחות השלג בתקופת החורף באזורים אלה ובגבהים כאלה. העננים מתחילים לרדת לכיוונינו ונראים מלאים עד אפס מקום, בכמות מים שתספיק למלא את הכנרת אך כפי הנראה, תומטר עלינו בהמשך היום. תנועת העננים על פסגות ההרים מדמה את העננים למעשנים כבדים, עם עשן סמיך הנפלט מפסגות ההרים. הכבישים מתפתלים על צלע ההר ונראה כאילו אנחנו רוכבים על הצד – מראה מדהים של הדרך מלמעלה – לפני שיורדים ומלמטה – אחרי שיורדים.
בהמשך הטיפוס במעלה ההרים, אנחנו חוצים את גבול הכוכבים בכחול מאיטליה חזרה לאוסטריה והכביש מוביל לגב ההר מצידו הצפוני ואנחנו בדרך למעבר הבא שלנו להיום – Timmelsjoch Pass בגובה 2509. במעלה מגיחה מכונית נמוכה וצהובה העוקפת את שיירת האופנועים במהירות מסחררת. אני מחליט לרדוף אחרי הפלא הטכנולוגי הזה ומתקרב עד ממש לישבן המכונית ופוגש את האותיות LOUTOS, מדהים כמה מהר נוסע האוטו הזה, כנראה שגם הנהג חשוב פה. הלוטוס נעלמה אי-שם באופק בין הפניות והעיקולים ופגשנו בה בשנית במגרש החנייה, יחד עם עוד כמה מכוניות אקזוטיות – (צילומי פנים וחוץ להנאתכם). ההגעה למעבר עצמו וסוג של כיבוש פסגה נוספת, מעורר התלהבות נוספת בקרב השועלים וגם השועלות תמונות, צילומים וכניסה "לשופר" ענקי המוצב במקום המאפשר צפייה להיסטוריית המקום ולנוף הנשקף ממנו. מנוחת הלוחמים (ללא ספק ,אחרי מסע כומתה שכזה מגיע לכולם סיכת ממ) על כל דבר אפשרי החל מהאספלט, מושבי עץ ואפילו מיטת אופנוע מאולתרת ליוו את חלק מהחברים. קינוח מרקים – גולש, עגבניות וירקות במסעדה הסמוכה שנועד לחמם קצת את הגוף מהקור העז השורר בחוץ ולהעיר אותנו לקראת 200 הק"מ הבאים עד למלון ב- Bregenz.
מזג האוויר מתחיל להיות אפור כהה ומבשר על הבאות, אנחנו מתעטפים בניילונים ובטנות ומתחילים לנוע כלפי מטה דרך העיר Solden לכביש המהיר המחבר את אינסבורק לברגנז. רכיבה איטית במדרונות ההרים שאך לפני כשעה טיפסנו עליהם ורכיבה מישורית בתוך העמק בינות לעיירות והכפרים, שהכביש עובר דרכן ומשמש גם עבורם כציר תנועה עיקרי אם לא היחידי. גשם מעצבן מתחיל לרדת ברציפות ולסירוגין ואנחנו ממשיכים לרכוב. 180 ק"מ ב- 160 דקות (כמעט ק"מ לכול דקה) רצופים מביאים אותנו לתדלוק האחרון של היום כ- 20 ק"מ מהיעד מלון Ibis (מומלץ מאד). שרירים תפוסים, ברכיים נעולות של אליאן ושיא עולמי חדש שנשבר. ירדנו מקופלים מהאופנועים לבית לסופר בתחנת הדלק והחלפנו חוויות רכיבה וגם קצת תלונות למה כל כך ארוך ובלי הפסקה. ללא ספק, מגיע צל"ש לחבורת השועלים והשועלות על דבקות ונחישות במשימה. יישר כוח.
תדלוק אחרון כהכנה ליום המחרת, מנוחת לוחמים קצרה ואנחנו על ציר התנועה לכיוון המלון האחרון שיסכם את פרק ההרים בטיול.

נתונים עד כה :
1.    850 ק"מ של רכיבה בהרים
2.    150 ק"מ של רכיבת כבישים מהירים וניקוי שסתומים
3.    3 נפילות "קלות" שמפאת הצנזורה נבצר ממני לצלמם ולהפיץ באתר. רק אומר, שלגזבר ולשף שלום, לאופנועים לא ממש!
4.    100 יורו עלויות דלק לאופנוע
5.    50 יורו אגרות כבישים לאופנוע
6.    חנייה מקורה לאופנועים – 3 יורו לאופנוע
7.    בתי מלון – שולמו מהארץ – 105 יורו ממוצע לזוג לילה כולל ארוחת בוקר
8.    10 חברים וחברות בריאים ושלמים
9.    אתגר, סיפוק וחוויה עוצרת נשימה
וזכרו: "החיים אינם נמדדים לפי מס' הנשימות שנשמתם אלא, לפי מס' הנשימות בהם עצרתם את נשמתכם"
לילה טוב או בוקר אור לחלק מאיתנו וניפגש בפרק הבא שיתאר את החלק העירוני של הטיול.

בפרק הבא אסקור את טיול חוצה ההרים מאוסטריה דרך איטליה בואכה גרמניה.
לילה טוב,

איציק

——————————————————————————————————————————

ערך יוני. כל זכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאיציק שפר וחבורת השועלים

—————————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש 2 תגובות, הוסף תגובה    

גבי ויוסי ממשיכים דרומה בקליפורניה

ופוגשים חקלאות גדולה, סלעים עצומים ועצי ענק

הצג מפה גדולה יותר

יוםשני 20.8.2012
עכשו 20:30 בערב אצלנו ואני מתחיל לכתוב וכאשר נכתב התאריך ואני רושם את ה – 20 לחודש ובא לספר שהיום ניפרדנו מנייג'ל, בעצם בלי לשים לב סגרנו 4 חודשים ביחד בדיוק. יצאנו ב – 20 לאפריל ונפרדנו ב – 20 לאוגוסט, יש לזה משמעות? אין לי מושג. בבוקר עשינו וידוא לנושא העברת התמונות שאתמול ביצעתי לראשונה לבד ועשינו חזרה ולימוד של ה – GPS מכוון שהמכשיר היחיד שהיה לנו היה אצל נייג'ל שרוב הזמן הוביל. יוסי ואני אירגנו את האופנועים ליציאה נתנו חיבוק לחבר יקר ויצאנו דרומה. עלינו על ה – 101 לכוון סן-פרנסיסקו ועצרנו לצילום לפני העליה לגשר הזהב . כמובן שכמעט לא ראינו את הגשר בגלל הערפל אבל זה היה חייב להעשות בכל מצב . חצינו את הגשר ועצרנו שוב בצד השני לצילום נוסף. מיד אחרי הגשר, עלינו על כביש 1 שחוצה את העיר בצד המזרחי שלה והוא פחות עמוס מה -101 שעובר במרכז העיר. הקור היה נוראי ולפעמים אנחנו מרגישים כמו באלסקה וזאת בקליפורניה… המשכנו בעצירות כדי לחפש כלבי ים או משהו אחר העיקר להגיד שראינו משהוא אחרי שנסענו כמעט שבוע על ה – 101 ועל ה – 1 המפורסם, אבל כלום. לא ראינו שום בעל חיים, חוץ מעופות למינהם, אבל הנוף היה יפה. ברכיבה של היום, עברנו אזורים חקלאיים מדהימים ואין אפשרות לצלם מכוון שלא יצרו מפרצונים בצידי הכביש כמו שיש כאשר הכביש נצמד לחוף, (את זה חייבים לשנות) יש מקום להחדיר את הנושא של תיירות חקלאית, שבעיני היום ובהרבה ימים אחרים היא יפה יותר מאשר התיירות שאנחנו רגילים לראות שהיא נופית בעיקר. אחר הצהרים, הגענו לקמפינג שבחרנו להיום, הקמנו את האוהלים ויצאנו לקנות GPS ליוסי ולי להמשך הדרך. מחר בכוונתנו להגיע ליוסמיטי פארק, בתקווה שיהיה בתוך היבשת יותר חם מכוון שעכשו אני קופא מקור ומחכה לרגע שאגמור לכתוב כדי להכנס לאוהל להתחמם .

יום שלישי 21.8.2012
תקציר היום : כאשר קמנו היו 12 מעלות וכאשר עצרנו בצהרים היו 40 מעלות .
הבוקר היה ערפילי וקר וכמו שכתבתי אתמול לפעמים אנחנו מרגישים כאילו לא עזבנו את אלסקה . בתכנית היום לרכוב לכוון  Yosemite National Park ואני כמו תמיד הכנתי דף עם הכבישים איתם נרכוב לשם , אבל נכנס גורם נוסף למשחק והוא ה – GPS שהטענתי הבוקר במטרה לבדוק אותו במשך היום. כבר בתחילת הנסיעה הוא משך אותי לכביש שלא התכוונתי לנסוע בו ולכן גם לא עליתי עליו ואחר כך הוא משך שוב והפעם החלטתי שאני הולך איתו ואכן הוא הביא אותנו ליעד שהוא הכביש שמוביל מרצועת החוף לכוון היוסמיטי. הדבר הנפלא שקרה לנו הוא העובדה שעברנו בכבישים פנימיים באזורים חקלאיים מדהימים בהקיפם וביופיים. יוסי ואני לא יכלנו להפסיק להנות מאיכות הביצוע של החקלאות, כאשר השיא הוא בעמק סן חואן על כביש 156 בין הכביש 101 עד לעיירה  Holister כמות השטחים והגידולים הם לא סופיים עם כמות משאיות הובלה בקרור שלא לא רואים בכל מקום. בשבילנו זאת הייתה חוויה נהדרת שהייתה יותר מפיצוי על יום רכיבה ארוך. לאחר מכן, עברנו את המאגר הענק  San luis שמו שהוא פשוט בגודל שלא רואים הארץ, אני מניח שהוא מכיל מאות מיליוני קוב לחקלאות באזור. בהמשך הנסיעה, חצינו מספר תעלות ענקיות להובלת מים שהמוביל הארצי הוא הקטן שבינהם. באחת העצירות, שוחחנו עם הבעלים של אחת החוות וממה שהספקנו להבין ולחשב מחיר המים שלהם במידה וזה לא מבאר פרטית, הוא עשירית ממחיר המים אצלנו לחקלאות. אני ממשיך להתעקש על זה שטיול בעקבות הנוף החקלאי לא נופל משום נוף אחר והיום, זאת היתה מהדוגמאות היותר מתאימות לתאוריה שלי. גם הנוף, כאשר יוצאים מהעמקים החקלאיים, יש שדות מרעה לבקר ומדי פעם גם רואים רפתות לחלב. כמו שציינתי, כאשר עזבנו את רצועת החוף ונכנסנו לאזור הפנימי, הטמפרטורות התחילו לטפס עד שבצהרים הגיעו ל – 40 מעלות. דבר שחייב אותנו להתקלף מהציוד שלבשנו בבוקר, כאשר יצאנו לדרך ואז לבשנו כל מה שהיה לנו, כדי לא למות מקור. בסוף היום הגענו ל -KOA שליד העיירה Mariposa על כביש 140 כ – 30 ק"מ לפני היוסמיטי. בקיצור, היום היה לנו מהפך במזג האויר ובנושא העיקרי של הטיול שהיום היתה בחקלאות המפותחת של קליפורניה. אני רק רוצה לציין, שלרכוב ב – 40 מעלות, עם כל הציוד ( למען הביטחון ) זה די קשה, למרות שזה עדיף על קור ברכיבה.

יום רביעי 22.8.2012
המיקום של ה – KOA שישנו בו היה מדהים, אבל החלקות היו ללא דשא ובעצם היו שטחים מיושרים מלאי אבק (פודרה ) שליכלך אותו ואת הציוד, לקח לנו זמן להתארגן ליציאה לכוון הפארק. נכנסנו דרך הכניסה המערבית על   El Portal Road אחת משלושת הכניסות לפארק. הדרך לכניסה עוברת דרך העמק של  Merced River שהוא הנהר שחוצה את ה – Yosemite National Park שבעצם כמות המים שלו קטנה ודומה יותר לנחל קטן הרבה יותר מהדימוי המפלצתי שלו, אך הנוף יפה ביותר. אנחנו נכנסים לפארק והתחנה הראשונה היא תצפית על קיר הגרניט האדיר של El Capitan  הנוף בפארק יפה וסלעי הגרניט האדירים העוטפים את הפארק מרשימים. אנחנו מגיעים למרכז המבקרים ואז מסתבר שמפל היוסמיטי יבש וגם ה –  Mirror Lake יבש, כך שבעצם המסלולים המועדפים להליכה לא רלוונטים. האויר נעים ואנחנו יושבים לשתות ולהנות מהמקום. לאחר מכן נוסעים לצלם את האין מפל יוסמטי ונהנים מהנוף היפה לפני שפונים ליציאה לכוון השער הדרומי, דרך כביש 41. לא רחוק מתחילת המסלול יש תצפית יפה בשם Tunnel View  על שם המנהרה שנמצאת מיד לאחר מכן ומשם רואים יפה את כל עמק הפארק היפה. המשכנו לרכוב ועלינו על ה –  Glaciar Point Road שלוקח אותנו במסלול של 16 מייל לתצפית מדהימה על כל בפארק. משם גם אפשר לראות את המפל העליון והתחתון של נחל ה – Merced בחלק היותר גבוה שלו, שם כמות המים נראית הרבה יותר גדולה. הדרך חזרה עוברת ב –  Wawona Road שלוקח אותנו בדרך פיתולים ארוכים שלא חישבנו נכון את המרחק ובעיקר את הזמן. מכוון שהזמנו לינה בקמפינג שהקבלה נסגרת בשעה 18:00 ובמידה ומאחרים, מפסידים מספר דברים כמו קוד לאינטרנט או מפתחות לשירותים ולכן נכנסנו לרכיבה מהירה וארוכה בחום שך 38 מעלות כדי להגיע בזמן. הגענו 10 דקות לפני הסגירה והמקום לא היה יפה מדי , עדיין הוא לא עומד בסטנדרטים של הרשת. שתדעו ה – KOA שליד פרסנו לא להיט, אבל היום כולו – היה נהדר ולא לחינם הוא נחשב לאחד היפים בפארקי ארצות הברית.

יום חמישי 23.8.2012
הקמפינג של היום הוא על כביש 108 שמוביל הישר ל –  Sequoia National Park ול – Kings Canyon National Park . בדרך שוב אנחנו עוברים עמקים חקלאיים נהדרים בעיקר ב – Squaw Valley שרואים חקלאות מדהימה ביופיה ובגודלה. בכלל, למרות שהטמפרטורות ביום גבוהות מאד, ישנם המון גידולי הדרים ופירות של עצי נשירים והרבה כרם כלומר: יש מספיק מנות קור כדי ליצר תוצרת כמו: אפרסקים שרואים הרב, ענבים – שבימים אלה בוצרים ורואים את כמות העובדים האדירה שנמצאים בשטח. וגם כמות אדירה של רוכבים. ממה שאני מבין גם מי שעובד בעבודות פשוטות יחסית מגיע לרכוב כאן.
גם כאן אנחנו מגיעים מהשער המערבי וגם כאן הדרך עוברת העמק שבו גם עובר ה – Kings River שהוא הנהר העיקרי שחוצה את שני הפארקים. הנוף בכניסה לפארק יפה, כמו כמעט בכל דרך שעולה לאורך זרימה של נחל או נהר, אנחנו כמובן עוצרים לצלם, אבל תמיד מרגישים שהמקום בו עצרנו, יכול לשקף את היופי שאנחנו רואים בדרך. כמובן שזה המקום לציין, שטיול כמו שלנו חייב להיות מלווה על ידי מצלמת ראש שמולבשת על הקסדה ובה היינו יכולים להמחיש הרבה יותר טוב את היופי הנשקף לאורך הרכיבה ולא רק תמונה אחת מייצגת. נכנסנו למרכז המבקרים של הפארקים כדי לקבל מפות והעדפות לטיולים ודי הופתענו, מכמות הדברים שיש לראות בשני הפארקים. התחלנו לרכוב לכוון הקינג קניון שהוא השני בסדר הנסיעה של הכביש הפנימי של הפארק. בהתחלה הדרך מיוערת בעצי מחט למינהם ולאחר מכן היא מתחילה לרדת לאורך הקניון בכביש צר שמרחוק כאשר מצלמים אותו הוא דומה משהוא לדרך המוות בבוליביה – רק בלי היער. כאשר הדרך גם מתחברת לנחל עצמו, הכביש הופך להיות צר יותר, אבל הנוף הנשקף יפה ביותר. הגענו לנקודה הקיצונית של הפארק שהיא מעט רחוק מה – Cedar Grove Visitor Center. אין תצפית מהנקודה הזאת אלא עם הולכים. התחלנו להבין, שהזמן לא איתנו והתחלנו לחזור אנחנו חוזרים על השגיאה הקבועה , 36 מייל בפארק זה לא שעה של רכיבה, כי אם הרבה יותר! בעיקר בגלל העצירות לצילומים, הפניות הרבות והמהירות הנמוכה המותרת. בדרך חזרה פנינו לכוון Hume Lake  היפה שנמצא בשום מקום, אבל יש מסביבו אוירת נופש נעימה. ואכן, המון אנשים נמצאים כאן להעביר יום של חופש. אנחנו עוצרים גם ליהנות מהשלווה ואוכלים ארוחה קלה וממשיכים ברכיבה על כביש צר ונעים כאשר מדי פעם כבר מתחילים לראות את עצי הסקוייה הענקיים והמדהימים ביופיים. באחת הפניות, אנחנו מגיעים למקבץ של עצי סקויה אדירים וכמובן עוצרים לצלם מכל זוית אפשרית, עכשיו הרגשתי שהייתי בפארק הסקוייה וחוויתי את חויית העץ הענק והמרשים. לאחר מכן עוד עצרנו לראות מקבץ נוסף כאשר הידוע מכולם הוא ה-  Sherman Tree הוותיק והגדול, אך מסביבו הרבה עצי סקויה מדהימים בגודלם. עצרנו עוד לצלם את Moro Rock  הצופה על העמק המדהים למרגלות הפארק והתחלנו להתגלגל דרומה על ה –  Generals Highway לכוון Visalia תחנתנו הבאה. הכביש ארוך ומפותל כמו שאומר השיר ואנחנו מגיעים לקמפינג של KOA ליד העיר ויסליה עם שקיעת השמש. ממש כמעט ב – 20:00 בערב, רגע לפני סגירת הקבלה. עייפים ורצוצים מיום ארוך אך נהדר ביופיו. היינו ביומיים, בשלושה פארקים נהדרים שאני בהחלט ממליץ לא להפסיד אותם במידה ואתם בסביבה. הקמפינג נעים מאד והחום נעלם. כך שהאווירה נעימה ביותר. אך אנחנו עייפים מאד ואחרי המקלחת הלכנו לישון.

יום שישי 24.8.2012
התכנית המקורית, היתה להתקדם לאגם איזבלה על כביש 178 ולמחרת להגיע ל – Olancha . בבוקר החלטנו לרכוב על הכביש המהיר 99 לכיוון דרום ולרכב עדLone pine  שהיא עיירה גדולה יותר ומציעה יותר אפשרויות ללינה. על כביש 99 אנחנו ממשיכים לראות הרבה חקלאות ובציר ענבים בכמויות גדולות, אך כאשר אנחנו פונים מזרחה לכביש 178 ונכנסים יותר ליבשת, כמות השטחים המעובדים קטנה עד שנעלמת בכלל, כאשר השלט אומר שעכשיו נכנסים למדבר קליפורניה. הנוף הופך להיות קירח עם ריכזי קקטוס, מסוג שאני לא יכול להגדיר וגם הוא נעלם עם הרכיבה מזרחה. כאשר אנחנו עוברים את Isabela Lake  שהוא אגם מלאכותי. הכל נעלם והרכיבה מבחינה נופית דומה מאד לערבה. אנחנו עולים צפונה על ה – 395 וממשיכים לדהור לכוון Lone Pin . כאשר אנחנו מגיעים מתברר שלא קל יהיה למצוא חדר טוב במחיר של פחות מ -120 דולר, אבל המשכנו להסתובב ולמזלנו, מצאנו חדר של מיטת קומותיים בהוסטל שמסתבר שהוא נעים ביותר בחצי מחיר. הכוונה לצאת מחר מוקדם כדי לעבור את Death Valley מוקדם יחסית – לפני הטמפרטורות הגבוהות. בינתיים, אני משלים כתיבה של שלושת הימים האחרונים שלא הספקתי לעשות .

שבת שלום לכולם    גבי ויוסי

————————————————————————————————————————————————-

ערך יוני. כל הזכויות C לסיפור ולתמונות, שמורות ליוסי וגבי

————————————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!