הרפתקה דוט קום

מציג פוסטים מחודש יולי, 2012

31 ביולי 2012 שלושת בני קליה נפרדים מאלסקה. כתבה- 15

עונת התיירות בשיאה וקשה להשיג מעבורת

אוספים אנרגיות ומחכים בג'ונו אלסקה.

P1050077.JPG


הצג את הוראות נסיעה ל-Juneau, AK, United States במפה גדולה יותר

יום שבת 21.7.2012
אתמול אמרה לנו בעלת הבית בהוסטל שהיינו בו בסווארד שהיום צפוי להיות יותר גשום , אבל כל התקוות היו שלא כך יהיה אבל זה מה שהיה . הבוקר קיבל אותנו בקרירות ובטיפטופים שגברו ככל שהתארגנו לרכיבה . מכוון שהראות לא טובה ולא רואים כמעט נוף היה ברור שאנחנו חוזרים ישר ל – Anchorage ולא מטיילים בחצי האי לכוון Soldotna או אפילו Ninilchik שעל הים ובטוח שביום יפה חוויה להיות בה , אך לא הפעם . השעה הראשונה של הרכיבה היתה חוויה די רטובה מכוון שהגשם לא פסק לרדת לאורך כל הדרך . ההפסקה שעשינו התארכה מכוון שגם היה נעים בתחנת המידע שעצרנו , גם פגשנו רוכבים אחרים שקישקשנו איתם הרבה ,  וגם הקפה היה חינם . מוצר מושלם שנוצל עד תום . המשך הרכיבה היה קל יותר מכוון שפסק הגשם ולמרות שהזהירו אותנו שהרוח בדרך נוראית הדבר לא היה כך , ורכבנו בכף עד ההוסטל שלנו בשם Arctic Advrnture שהוא מקבל פנים ומאד נעים להיות בו , הרגשנו שחזרנו הביתה . מחר צפויה לנו רכיבה ארוכה בדרך להיינס שמשם ניקח את המעבורת לג'ונו .

יום שני 23.7.2012
הבוקר אחרי שהיינו מוכנים ליציאה להמשך הדרך נסענו לתדלק וכאשר נעמדתי לפני המשאבה באתי לקחת את הארנק מהמקום הקבוע בתיק מיכל ופתאןם אין ארנק , המשכתי לחפש אולי העברתי אותו למכנסי הרכיבה ועדיין אין ואז עלה בדעתי שהוא נשאר במכנסיים שלבשתי בערב אתמול כאשר הלכתי לקניות בסופר קרוב שהיה , אבל זה הצריך לפתוח את התיק הגדול שאני לוקח איתי בספסל האחורי שלי ועדיין אין . מתחיל חיפוש בכל מקום אפשרי ואין בקיצור איבדתי את הארנק שלי עם המזומן וכרטיס האשראי . התחלנו בחיפוש בחדר שכבר עבדו על הניקיון שלו הלכנו לסופר אולי נשכח שם ועשינו סיבוב מסביב למוטל מכוון שלפעמים במידה והארנק נמצא על ידי מישהוא לוקחים את המזומן וזורקים את הארנק בצורה כזאת שתימצא אותו מכוון שהם יודעים שאי אפשר לעשות שימוש בכרטיס האשראי כאן מכוון שכל גיהוץ מבקשים ממך תעודה מזהה ( או בדרך כלל ) . לאחר יותר משעה של חיפושים התקבלה החלטה שאין יותר מה לעשות ויוצאים לדרך לאחר שצילצלנו לויזה לבצע פעולה של עיכוב הכרטיס וכאשר שאלתי האם בוצעה פעולה נוספת בכרטיס התשובה היתה שלילית . כמובן שהרכיבה היום לא עברה בכיף , כל הזמן עברה לי בראש המחשבה לגבי היכן יכול להיות שהשארתי את הארנק . היום אנחנו רוכבים על כביש 2 לכוון דרום במטרה להגיע מחר ל – Haines. למרות שלפני 10 ימים עברנו פה הנוף היה כאילו ראינו משהוא חדש , אולי בגלל הכוון השונה או הראות האחרת אבל בכל אופן היה יפה . עצרנו בגבול לצלם את השלט של ברוכים הבאים לאלסקה שפיספסנו כאשר נכנסנו והמשכנו לעבר מעבר הגבול הקנדי . עברנו די בקלות את הגבול למרות שאחת השאלות היתה האם יש לך ויזה לקנדה ? כנראה שהבחור בתחנה חדש ולא ידע שאנחנו לא נידרשים לויזה , אך למרות הכל הוא הלך לבדוק ברשימות שלו לפני שהוא חתם לי על הדרכון . המשך הדרך בקנדה הוא על כביש מספר 1 והוא הרבה יותר משובש מהכביש באלסקה . ישנו קטע של כ 15 ק"מ שלא סלול והפחד של האופנוענים הוא להגיע אליו כאשר יורד גשם וכך קרה שהגענו כאשר ירד גשם חלש אבל עדיין אנחנו לא ברמה של רכיבה חופשית במצב כזה כך שלפחות אני רוכב מטוח ביותר מחשש להחלקה , וזה מה שחסר לי היום גם לאבד ארנק וגם להחליק על כביש בוצי . עברנו בשלום אבל אז בדיוק נפתחו ערובות השמים וכמויות אדירות של גשם ומיד עם זה ברד התווסף לחגיגה . לדעתי לא היה לנו מושג מה עושים במצב כזה , התלבטנו : לעצור , להאיט או להמשיך . המשכנו כאשר אנחנו בקושי רואים לאן , למזלינו זה עבר לאחר כ – 5 דקות ועוד 5 דקות היה יום שכאילו לא ירד מבול לפני זמן מה , דבר שייבש אותנו די מהר מלבד אזור החלציים שכאשר נירטב לא מתייבש מהר. המשכנו לרכב ואז חזרה בקטנה ידידתינו הרוח אבל לא הרעה , זאת שזורקת אותך אלה הניסבלת שרק רבים איתה על מקום בכביש . הגענו די מאוחר ליעד בעיקר מהסיבה שיצאנו מאוחר והרכיבה היתה איטית בגלל מצב הכביש הלא טוב , אבל מצאנו מקום נעים להעביר בו את הלילה האחרון באמת בקנדה .

יום שלישי 24.7.2012
בבוקר התמודדנו עם הזמנת מקום לינה ב – Haines מכיוון שלא היה לנו חשק לרכוב את המרחק הנותר ולהגיע ולהתחיל לחפש מקום לינה. בתקופה שכזו, יש חשש שלא יהיה מקום במסגרת האפשרויות שאנחנו רוצים ( שיא העונה בתיירות לאלסקה). לבסוף הצלחנו לעלות על מקום ראוי ויצאנו לדרך. את הקטע של 66 מייל עד Haines junction  לאורך האגם-Destruction bay בחלק הראשון ולאחר מכן לאורך Kluane national park היפה. זכרנו כי בדרך בה רכבנו צפונה לאלסקה, היה קטע ארוך של דרך לא סלולה, מלאה אבנים קטנות שיוצרות הרגשה של חוסר יציבות, הפעם עברנו את הקטע הזה בקלות. לדעתי ניקו אותו מהאבנים… כאשר הגענו לצומת, חיפשנו מקום נחמד לשבת לשתות כוס קפה והגענו ל"מאפיית הכפר" – כמו שהיא נקראת וזאת היתה הפתעה יותר מנעימה. המקום נעים מאד ומציע מגוון גדול של מאפים מריחים וטעימים. כמובן שהתענגנו על ההיצע והתחממנו קצת בשמש שהפציעה. ההמשך היה לכוון דרום, על כביש 3 להיינס שאורכו 150 מייל ועבר בנופים רגילים לאלסקה, כלומר, צמחיה לא גבוהה, משולבת ביערות לא צפופים של עצי מחט למינהם. הדרך עברה בטמפרטורות של כ – 11 מעלות וזה בתוספת מהירות של 90 קמ"ש – זה קר… הקטע הקנדי הזה נמשך עד ששוב הגענו לגבול עם ארה"ב כ – 40 מייל צפונית לעיירה היינס. ראשית, המעבר נוהל בחביבות על ידי בחור נחמד שזיהה את הדרכון הישראלי, שאל את השאלות הפשוטות והרגילות; האם יש לנו אלכוהול או סכום גבוהה של מזומנים ומייד אישר לנו את המעבר. למרות שלקנדה לא צריך ויזה ולארה"ב כן, שנית, אצלנו מעברי הגבול לקנדה היו פחות נעימים מאשר הכניסות לארה"ב. ההמשך היא לאורך נהר שאני לא מוצא את שמו והצמחיה סבוכה כמו של יער טרופי עם הרבה שרכים ורחבי עלים למינהם. כמו שאני מבין, זה נובע מהלחות הגבוהה והמשקעים הרבים, יחד עם אזור נמוך וחם יחסית. הנוף מדהים ביופיו וככה אנחנו מתקדמים ומגיעים להיינס שהיא הרבה יותר קטנה ממה שחשבתי. חיים כאן כ -2400  תושבים ולכן כמובן אין אף סניף של רשת המבורגרים, דבר שחשבתי שאני הולך לעשות היום;  לאכול המבורגר! התמקמנו ב – B&B מול המעגן ויצאנו להכיר את העיירה. בערב אכלנו אוכל שהתגעגנו אליו והוא האורז והשעועית והסלט המפורסם של יוסי.

יום רביעי 25.7.2012
את היום החדש פתחנו בארוחת הבוקר שהכינו לנו כאן שכללה מגוון גדול של אפשרויות, דבר שלא זכינו לו עד היום. כמובן שאחרי ארוחה כזאת, אי אפשר לזוז. לכן פשוט נחנו לנו במרפסת הפונה למעגן. לקראת בוקר עגנה בו אניית קרוז גדולה שהורידה עוד ועוד נוסעים. יצאנו לטייל ברגל באתרי העיר ולקראת הצהרים יוסי ואני עלינו על האופנועים לכוון צפון לעברChilkoot lake שהסתבר שהאגם יפה ויותר מזה, הדרך לשם מלאה בצמחיה עם נוף ההרים המושלגים שמסביב והמראה עם ההגעה לאגם מדהים. כמובן שמזג האויר היפה והבהיר הוסיף ליופי. פגשנו שם זוג ישראלים צעירים בטיול אחרי צבא מנסים לדוג, קיקשנו קצת ובאנו לחזור לכוון העיירה ואז ראינו דוב צעיר שמנסה לצוד את שארית הדג שזרק אחד הדייגים למים אחרי הניקיון של הדג שהוא הצליח לדוג. ברכיבה לאחר מכן, ראינו עוד דוב רץ לאורך הגדה השניה לכוון דרום וידענו שיש גשר בעוד כמה מאות מטרים רכבנו לשם בתקווה שהוא אכן יגיע לשם מה שבאמת קרה. אני עמדתי בקצה הגשר והדוב עבר מתחתי במרחק נגיע ממש , אך כאשר הוא חצה מתחת לגשר לצד השני, הוא החליט לעלות עליו גם ונוצר מצב שהוא הסתכל עלי ממרחק של מספר מטרים בלבד. יוסי שלף את המצלמה והצליח להנציח את המצב שהוא כזה שלא זכינו לו עד היום; תמונה עם דוב ממרחק קצר. מה שלא עשיתי זה לצלם בוידיאו ( שיש לי במצלמה ) את המעבר שלו מתחת לגשר במרחק כל כך קרוב, חוויה נחמדה ליום יפה. בהמשך המשכנו לכוון דרום העיירה אבל זה לא היה כבר יפה בימיוחד.
יום חמישי 26.7.2012
בארוחת הבוקר שאלנו את בעל הבית האם אפשר להשאר עוד שעה שעתיים אחרי שעת היציאה בגלל שיש לנו הפלגה בשעה 18:00, התשובה היתה שמכוון שנכנסים לחדר שלנו היום ב – 13:00 אין באפשרותנו להשאר לאחר 11:00. לרגע הרגשתי שלא כך הדבר זה קצת תסר את ההרגשה שנוצר קשר כלשהוא עם המשפחה, המסר הוא : "עד כאן לדבר ולצחוק"… יתכן מאד שאני טועה בגדול.
לאחר הארוחה, התחלנו להתארגן לקראת ההפלגה, שהיא קצרה הפעם כ – 4.5 שעות. כדי להעביר את הזמן, רכבנו קצת לאגם שהיינו בו אתמול ואחר כך חזרנו להיינס, כדי לקנות כמה דברים; לאכול ולהעביר את הזמן. הגענו 3 שעות לפני ההפלגה למעגן והתחלנו בתהליך שריפת הזמן כל אחד בדרכו. אין לנו מושג מה קורה בנושא ייצוב האופנוע בהפלגה או האם יש להם אמצעים לנושא. גם שני אופנוענים אחרים שנמצאים כאן לא יודעים איך הדברים בארה"ב – הם מקנדה. המעבורת הגיעה ולבסוף. עלינו ואז התבררו הדברים: ראשית, אנחנו אחראים לקשירת האופנוע והם מספקים מספר רצועות לקשירה שהפעם הספיקו – אך לא ברור לגמרי שתמיד יהיה כך. קשרנו את האופנועים בצורה שהצחקנו את אחד הימאים שראו את כמות הרצועות ששמנו על האופנועים והוא המשיך לאחר מכן, כאשר פגש אותנו בהפלגה ואמר שהאופנועים נפלו וצחק. גם כאשר קשרנו אותם, הוא שאל האם אנחנו יודעים על סערה צפויה, כי הוא לא יודע – הים כרגע רגוע ביותר. ההפלגה עברה חלק. הנוף מדהים ומאחר ועד 22:00 בלילה השמש מאירה, היה אפשר לראות. זאת פשוט חוויה נופית. הבנו גם את הפרינציפ של הסולריום ( הסיפון העליון שנמצא תחת כיסוי זכוכית ) שם אפשר רק לישון על מיטות הפלסטיק והדק הפתוח – שם אפשר להקים אוהלים. לא היה צורך בזה; ההפלגה לא ארוכה מדי. בסופו של דבר, רוב הזמן היינו בתוך אולמות הישיבה שלא היו מלאים כלל. בשעה 23:00 כמתוכנן, ירדנו מהמעבורת ופנינו לכוון המוטל שהזמנו מקום בו מראש – במחיר מופרז ביותר. רכבנו כ-10 דקות והתמקמנו בו. כמובן שהתקשנו לדלג על ארוחה במקדונלד שנמצא צמוד למוטל.

יום שישי 27.7.2012
כשהלכנו לישון מאוחר, חשבנו שנקום מאוחר. אך לא כך היה . בערב אתמול כאשר קיבלו אותנו דיבר הבחור בשבחה של ארוחת הבוקר. אבל מי חשב שבאמת כך יהיה… ובאמת כך היה, המגוון גדול ואפשר לאכול טוב ובכמויות שלא מביישות ארוחות שחיתות. לאחר הארוחה הרגשנו שאנו עדיין עייפים אז חזרנו לחדר וצפינו בסרט של ג'יימס בונד שרץ כל היום בטלוויזיה. רכבנו ל-  Ferry Terminal כדי לנסות להשיג חדר למעבורת לבילנגטון אליה אנחנו מפליגים מכאן (Juneau) ג'ונו. ההפלגה אורכת כ – 4 ימים מלאים, כולל העצירות בדרך בתחנות השונות ואנחנו נצטרך; או לתפוס מקום לבנות אוהל. או לישון על כיסא באולמות הפנימיים. בשלב זה, כל החדרים תפוסים. התחיל לרדת גשם ונייג'ל חזר למוטל. בבוקר, כאשר אכלנו את ארוחת הבוקר, התנצלה המנהלת על זה שאין חמאה למריחה ואמרה שמחר זה לא יקרה. עניתי לה שמחר לא נהיה מכוון שכאן יקר מידי. היא מיד אמרה שבמידה ונישאר היא תוריד את המחיר מ – 150 דולר ל – 85 ללילה ואכן היא סידרה את הדבר ולכן גם החלטנו להשאר כאן. יוסי ואני רצינו להמשיך לטייל אבל הגשם התגבר ולכן נכנסנו ל – Wall Mart  לסיבוב קניות. חזרנו גם אנחנו למוטל וצפינו בעוד ג'יימס בונד ובפתיחה של האולימפידה עד לשינה.

יום שבת 28.7.2012

בבוקר, כאשר התעוררנו ופתחנו את הטלויזיה כמעט ונתקענו בעוד סרט של 007 אבל הלכנו לאכול ובחזרה התמקמנו עד סוף הסרט. התארגנו ליציאה לכוון Mendenhall Glacier היפה, ואכן זה כך. עשינו 2 סיבובים קצרים של הליכה במשך כשעה וחצי והמשכנו לטייל באזור למשך כשעה נוספת. לאחר מכן עשינו סיבוב קצר לקניות ורכבנו לג'ונו להסתובב קצת בעיר הבירה של מדינת אלסקה. מדהים לגלות כמה היא קטנה ובאותה מידה יפה. צילמנו רחובות יפים את ה – Capitol  שלהם שהוא די פשוט בהשוואה למדינות אחרות והמשכנו לטייל ברחובות השונים ותוך כדי זאת, למדנו קצת להיכן אפשר לטייל עוד באזור ביומיים הקרובים שנישארו לנו כאן עד ההפלגה .

יום ראשון 29.7.2012
תנאי המקום הופכים אותנו למפונקים כל יום קצת יותר. למזלנו, הכל עומד להגמר בעוד יומיים, כאשר נעלה למעבורת. שם כזכור לא הצלחנו להזמין תאים, כך שנחזור או לאוהל בסיפון או לשינה בכסא באחד האולמות הפתוחים באוניה. מה שיכשיר אותנו בחזרה ללינות אוהלים בקמפינג עם הנחיתה ב -Bellingham  במדינת וושינגטון. בנתיים, יצאנו לטייל רכובים לכוון צפון של הכביש Glacier Highway  – מרחק של 40 מייל, זה בערך 60%  מסך הכבישים הסלולים באזור. הדרך יפה וכמובן עוצרים לצלם ( לא ממהרים לשום מקום )

בכף ב – Amalga Harbor שזהו מקום להורדת סירות דייג לים. מאחר והיום גם יום ראשון וגם יום יפה, כמות הסירות גדולה והיפה בסיפור הוא לראות איך כל אחד מוריד את הסירה במהירות ומפנה מקום לבא אחריו. אנחנו משוחחים מעט עם המקומיים שפשוט מתרגשים מהיום הנהדר שבא להם (שנבין על מה הם מדברים – 18 מעלות). כאשר מרחיבים מעט את הדיבור, מסתבר שהאזור כאן לא קופא כל השנה אבל פשוט "לא נעים לצאת לדוג בחורף " הטמפרטורות נעות על גבול ה -0 ונמוך יותר. ישבנו מעט, נהנינו מהחוייה והמשכנו על הכביש לכוון צפון עד ל – Eagel beach  שם זכינו למנה גדושה של עיטים. ממה שראינו, האזור חמים וכנראה שהוא מושך דגים שמושכים עיטים הניזונים מהם. לבסוף הגענו ל – Echo Cove  המערב הפרוע של האזור. לכאן מגיעים אנשים להתמקם לסופי שבוע עם אופנועי שטח וטרקטורונים והחגיגה בעיצומה. השתוללות פראית של הכלים שלדעתי גובל בחוסר אחריות כלפי עצמך וכלפי האנשים האחרים במקום. אני רק מתאר מצב ומשתדל לא לשפוט. כאן אני רוצה לענות ליוסי (המורה ליפנית) שהגיב על אחת הכתבות: הכוונה להתנהגות של מה שהגדרתי " יפני " מבלי שכאילו היו לי הכלים לכך. ראשית אני מגיב כאן מכוון שאין אפשרות להגיב ישירות אליך לא ברור לי למה. (גבי. אתה יכול. תקבל את המייל שלו. העורך). שנית, ברצוני שוב לציין, שאני כותב על הרבה דברים שאכן לא בטוח נכונים במבחן ההוכחה. אני כותב על מה ואיך שאני מרגיש ולהתייחסות הספציפית. לא התכוונתי לשפוט, כי אם רק לציין את השונה. לגבי העובדות, אכן אני לא מדבר יפנית אבל הדבר היה ברור בצורה כל כך ודאית, שגם יוסי שהיה עד לאירוע, הבין את אותו הדבר. יחד עם זאת, אכן יתכן ששנינו טועים. ואחרון חביב, אני לא מומחה למזרח הרחוק ולא תמיד אדע להבדיל בין יפני, קוראני, אינדונזי או סיני. אבל עדיין אני חושב שהם היו יפנים ואני לא מפרט, כדי לא להגרר לעוד פרשנויות או הכללות ושוב אני מציין, שלא היה בכוונתי לפגוע או להכליל.
שבוע טוב לכולם.          גבי

P1050136.JPG

———————————————————————————————————–

ערך יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לגבי. יוסי ונייג'ל.

———————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: הרפתקאות and כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה    

21 ביולי 2012 לגעת בקצה הצפוני של המסע-רוכבי קליה פרק 14

אלסקה, מושג בחלום של כל הרפתקן!

כך מרגישים אותה על אופנוע

CSC_1084.JPG


הצג את הוראות נסיעה ל-Seward, AK, United States במפה גדולה יותר

יום שישי 13.7.2012
הבוקר קיבל אותנו בטיפטוף קל ולרגע חשבנו שקבלת הפנים שקיבלנו כאשר הגענו לאלסקה הולכת ונעלמת. יצאנו לדרך לכוון Fairbanks מוכנים לגשם שהתחזק אבל בפועל קרה הפוך ולאחר כחצי שעה מזג האויר הפך ליפה ונעים וכך רכבנו על כביש מספר 2 מערבה בנוף לא מדהים במיוחד . אך לאחר מכן הנוף הפך להיות יפה יותר ככל שהתקדמנו מערבה והרכיבה היתה נעימה ויפה. המרחק היה של כ – 210 מייל שעברו די מהר מבלי שעשינו מאמץ מיוחד . הגענו ל- Fairbanks אחר הצהריים והתארגנו בהוסטל שנייג'ל מצא באינטרנט שהיה הדבר הזול ביותר בשטח וגם זה לא זול 25 דולר לאדם באוהל של 5 מיטות, אך מסודר יפה וכל אחד תפס את הפינה שלו. נייג'ל החליט להחליף את הצמיג האחורי והזמין מראש צמיג שהלך לאסוף. לאחר מכן עשינו קניות ברשת Safyway ואנחנו רואים כמעט על כל המחירים הוזלה משמעותית לבעלי כרטיס מועדון. שאלנו מה נדרש כדי להיות חבר מועדון וכמה זה עולה, עשינו חשבון שסכום מסויים כדאי לשלם מכוון שבא לנו על סטייקים שפער המחיר בהם היה גדול. התשובה הפתיעה אותנו: "לא עולה כסף וכל אחד יכול". כמובן שרצנו לשרות לקוחות והיום כל אחד מאיתנו חבר מועדון ברשת מזון גדולה בארה"ב. קנינו בזול משמעותי וחזרנו לחגוג על האוכל בהוסטל. מתי הולכים לישון לא משמעותי באזור הזה פשוט מכוון שלא יורד הלילה בתקופה הזאת ובעצם יש אור 24 שעות. רק חבל שעוד לא הספקנו להיות במקום גבוהה ובהיר כדי לצלם את השמש שלא שוקעת. לפני מספר ימים פגשנו רוכב אופנוע מכאן והוא סיפר לנו על החיים בחורף. זה הפוך לגמרי, כלומר:  יש מעט אור כמה שעות ביממה ורואים את השמש נחה על האופק. קיבלנו עוד יום בלי גשם וזאת מתנה יפה במקום צפוני וקרוב לקוטב שכזה.

יום שבת 14.7.2012
בבוקר רכבנו למוסך להחליף את הצמיג באופנוע של נייג'ל והצטרפנו כדי לקבל חוות דעת על מצב הצמיגים האחוריים של יוסי ושלי. בדרך ראינו מקום נחמד עם בכיתוב Falafel אבל הוא היה סגור. כאשר הגענו למוסך, אמרנו שניקפוץ לשם אחרי ההחלפה. הבחור שקיבל אותנו במוסך היה נחמד וביקשנו אותו לבדוק את הצמיג כאשר המטרה להרגע ולבצע את החלפת הצמיג בסיאטל, שם בוודאי הכל זול יותר. ברגע שהמוסכניק אמר שלא כדאי למשוך עוד כ – 1000 מייל עם הצמיגים, היה ברור לנו שגם אנחנו מחליפים, אחרת מה היה קורה אם אחד מאיתנו יחליק ויאמר לעצמו שבגלל כמה עשרות דולרים דפק לעצמו את הטיול. נסענו לקנות צמיגים וחזרנו להתקין ואז אישתו של בעל הבית הגיע והבינה שאנחנו מישראל והזמינה אותנו לינסוע איתה לפלאפל לאכול, הם אוהבים את זה מאד והם מכירים את הפלאפל מביקור שהם עשו בארץ לפני הרבה שנים. הצטרפנו אליהם ולא הצטערנו. אכלנו מנת פלאפל בפיתה נהדרת ופאלפלים נהדרים ומנה מכובדת שגוברת על רוב המקומות הארץ וכל זאת באחד המקומות הנידחים על כדור הארץ.

נדב הוא בחור מרחובות בן 33 שאחרי הצבא עשה טיול והגיע לאלסקה, הכיר בחורה שהפכה לאישתו והוא חיי עם רעייתו ו 3 בנות שנולדו להם כאן. אבל ההפתעה הגדולה מכולם היא כמות האנשים שעומדים בתור, כדי לאכול מנת פלאפל בעיר הכי צפונית כמעט באלסקה (באמריקה כולה. העורך). נדב סיפר לנו שכבר ביום הראשון שהוא פתח את המקום כבר היתה התקהלות של קונים. פגשנו בחור נוסף שאכל שם והוא סיפר שהוא לומד על אלסקה בקולג' קטן באריזונה ועכשו הם הגיעו לחתור בקייק נהר גדול, באזור לכמה שבועות . המצחיק בסיפור שנדב אומר שקורה ובמשך שנה לא עובר אצלו אף ישראלי והיום הוא פוגש 2 ביום אחד. חזרנו למוסך ולאחר סיום התקנת הצמיגים, עצרנו לסיבוב נוסף של פלאפל לאחר שהצטלמנו עם הזוג הנהדר שקיבל אותנו מאד יפה ומצא לנכון להזמין אותנו לנסוע לאכול איתם. הפעם קיבלנו על חשבון הבית גם קפה מבושל טוב ובקלוואה. קישקשנו עם נדב כחצי שעה ונפרדנו גם ממנו מכוון שאנחנו חייבים להגיע לחדר שהזמנו קרוב ל – Denali national park כדי לטייל בפארק מחר. הנסיעה בפארק מותרת רק עם רכבי הפארק משני סוגים: הפשוט יותר במחיר 44 דולר והיקר יותר, כולל מדריך וארוחה ב – 135 דולר כמובן שבחרנו בזול וגם אותו צריך להזמין מראש, כי בעונה הזו יש אפשרות שהם יהיו מלאים. הנוף על כביש 3 שיורד מ Fairbanks הוא פשוט מדהים. המרחק הוא כ -120 מייל. אנחנו לא ממהרים, למרות שיצאנו את העיר בשעה 15:15. הנוף יפה לאורך כל הנסיעה ועדיין מלווים אותנו ימים נעימים על פי מדדים מקומיים של כ 18 -20 מעלות האמצע היום, אך עכשו הרבה יותר קר. קיבלנו חדר די קטן ואחד ישן על הריצפה ( היום התור של יוסי ) במחיר לא נמוך של 95 דולר, אבל אנחנו לא מעלים על דעתינו לישון בקור הזה בחוץ, למרות שכבר ישנו באוהל בטמפרטורות נמוכות יותר מאלה של היום. אבל כנראה שהקור כאן… קר יותר ( בצחוק ). אז זהו להיום.

יום ראשון 15.7.2012
הבוקר קמנו לעוד יום מעונן אך לא גשום, היתה לנו הזמנה לסיור בשעה 8:30 ב- Denali national park. בהמלצת הגברת ב – Tok , לקחנו את הסיור הקצר של 8 שעות שמגיע עד Elison visitor center שנמצא כ – 66 מייל בתוך השמורה וזאת מתוך 92 מייל הנקודה האחרונה שסלולה בתוך הפארק. 15 מייל ראשונים מותרים לכולם והכביש סלול באספלט. לאחר מכן, רק לאוטובוסים של הפארק או פרטיים המאושרים ע"י רשויות הפארק לנסיעה על דרך לא סלולה. היה לנו חשש קל שהאוטובוסים לא יהיו טובים ולכן עמדנו מוקדם בתור כדי לשבת מקדימה בו הקפיצות קלות יותר. מי שנסע באוטובוסים כאלה, מבין על מה אני מדבר ( school bas ), שניתן למצוא בעיקר במרכז אמריקה. להפתעתנו, האוטובוס היה בעל כיסאות מרופדים יפה והמרחק בין הכיסאות היה סביר ויותר מזה. כל אחד מאיתנו ישב על כיסא נפרד – האוטובוס לא היה מלא. סיפור קצר על חוויה חינוכית שקרתה הבוקר; כאשר האוטובוס עמד לצאת, הגיעה – ברגע האחרון – משפחה יפנית; הורים ושתי בנות. האמא התיישבה בספסל הראשון עם הבת הקטנה והאבא נכנס לספסל השני ליד החלון. הבת הגדולה באה לשבת לידו וביקשה לשבת ליד החלון. במשפחה ישראלית לדעתי, מייד האבא היה זז ומאפשר לבת לקבל את מבוקשה. מה שקרה עם היפניםזה שהאבא אמר לבת: "תלכי לחפש מקום אחר בו תוכלי לשבת ליד החלון". הילדה כבת 6-7 היתה בשוק וגם יוסי ואני שקלטנו את הדבר. לא אגיד כלום, רק הצגתי דילמה חינוכית וכל אחד יחשוב לעצמו מה נכון. בסופו של דבר, המשפחה ירדה מהאוטובוס הנהג גילה שהבת השניה קטנה משנתיים. הוא ביקש מהם לעבור לאוטובוס עם כסא בטיחות לילדים קטנים.

CIMG1984.JPG

החלק הראשון של הפארק מאופיין בצמחיה נמוכה ונוף לא מדהים, אך ככל שנכנסים פנימה, הדרך הופכת להיות נופית יותר ומעניינת. הנוהל הוא, שכל מי שרואה בעל חיים כלשהו, צועק. הנהג עוצר וכולם נוהרים לראות את המציאה. בכיוון הלוך לתוך השמורה, הדבר הבולט שראינו היו כמה דובי גריזלי במרחק של מאות מטרים ובעצם הסתפקנו בחוויה נופית בלבד. הסיור עצר כל שעה בערך, למספר דקות לשירותים הקיימים בשטח וכל אחד יכול היה לרדת לטייל באותו אזור במסלולי הליכה, הקיימים בכמות גדולה בפארק ולעלות לאוטובוס אחר באותו מסלול. אנחנו שמרנו אמונים לנהג ולאוטובוס שלנו ונשארנו איתו גם בהלוך וגם בחזור. הנסיעה כולל ההסברים והעצירות לצילומים עד סוף המסלול שאנחנו לקחנו נמשכת כ – 4 שעות. ב – Eielson visitor senter עוצרים לחצי שעה ואז מתחילים את המסלול חזרה. ברוב הימים הראות לא מאפשרת לראות ולצלם את הר Mckinley הגבוה ביותר ביבשת צפון אמריקה. גם אנחנו לא זכינו לחוויה הזאת ולכן מה שנשאר הוא, לצלם את האזור שבו צריך לראות את ההר… אבל לא רואים ולהנות מהתמונות היפות שלו שמוצגות במקום.
הדרך חזרה, הפכה להיות לחוויה מדהימה, כאשר זכינו לעצור ליד דב גריזלי גדול, שהתקרב עד מטרים בודדים מהאוטובוס ל- 10 דקות. באמת חוויה מדהימה. כמובן שהוא זכה לכמויות מסחריות של צילומים וסרטי וידאו לרוב. אין ספק, דבר כזה, הופך חוויה יפה לחוויה מדהימה. בנוסף לזה, זכינו גם לצפות לאחר 10 דקות נוספות של נסיעה, בזוג איילי Caribou בעלי קרניים מדהימים מין הנפוץ באזור הזה של אלסקה. לאחר מכן, ראינו דוב גריזלי גדול יותר מזה הקודם במרחק של כ – 100 מטר מאיתנו. כמובן שלאחר החוויות האלה, קשה להתלהב מעוד משהו היום… חזרנו ל –  Denali visitor center ממנו יצאנו לסיור. שתינו קפה שהיה חסר לנו מאד וחזרנו לקופסה שבחרנו להעביר בה את שני הלילות של אתמול והיום. מחר אנחנו ממשיכים דרומה עד Anchorage שהיא העיר הגדולה באלסקה. בה נתאם את המשך דרכנו נבדוק מה האפשרויות של הפלגה במעבורת דרומה עד האי וונקובר בנקודה הכי דרום מערבית של קנדה. לקראת היציאה פגשנו זוג ישראלים מבוגרים שמטיילים באלסקה שהתלהבו לפגוש עוד דוברי עברית.


יום שני 16.7.2012

הבוקר כרגיל מעונן ומטפטף קלות דבר לא קל לפתיחת יום. מכיוון שהחדר שישנו בו היה קטן רוב הדברים שלנו נשארו על האופנוע והיה צורך לארגן מחדש את כל הציוד, לאחר מכן יצאנו לדרך דרומה לכוון Anchorage העיר הגדולה של מדינת אלסקה. למרות זאת, היא לא בירת המדינה. הכביש מספרו 3 והוא מגיע מ – Fairbenks, הנוף רגיל לאזור לא משהוא מיוחד. ככל שאנחנו מדרימים והיום מתקדם הגשם נחלש ומזג האויר משתפר, אנחנו רוכבים עד העצירה הראשונה לאחר כ 120 ק"מ ועדיין הקור של הבוקר מציק לנו ואנחנו עוצרים לקפה אחרי 40 ק"מ נוספים. הנוף לא משתנה ביותר ואנחנו רוכבים כך עד Willow ששם המטרה לקחת את הדרך הנופית לכוון Palmer בשם Harcher pas שמומלצת ע"י כל הספרים. בפועל לאחר כ 10 מייל התברר לנו שהדרך לא סלולה וכל עוד היא היתה נקיה מחצץ המשכנו אבל כאשר היא התחילה להיות חצצית עשינו אחורה פנה וחזרנו לדרך הראשית . עשינו עצירה ב – Wasila לא לפני שחזינו בפעולה משטרתית רחבה של עצירת אדם שאין לנו מושג מה עשה, אבל היקף הכוח המשטרתי היה מדהים. חשבנו להצטלם עם שרה פיילין ( מקום מגוריה הוא Wasila ) אבל לא עשינו כלום כדי לדעת האם אפשר לצלם את הבית לפחות. לאחר מכן המשכנו עד שהגענו ל Anchorage והתמקמנו בהוסטל שהזמנו בו מקום מראש. המקום נחמד ולא יקר .


יום חמישי 19.7.2012

שלשום פתחנו את היום בהליכה שמחה לכוון מרכז Anchorage כדי לאסוף קצת מידע להתארגנות לקראת המשך הרכיבה שלנו. הכוונה לקחת מעבורת מ Whittier לכוון ג'ונו Juneau טייל מספר ימים באזור ולהמשיך דרומה לכוון העיר סיאטל. במרכז המידע אמרו לנו שהם לא שולטים בחומר בנושא המעבורות ושלחו אותנו לסוכנות נסיעות שמתמצאת בנושא. חשבנו שכל מה שצריך זה לבחור יום ולהזמין מקום, לכן מה רבה הייתה האכזבה כאשר הבנו כי יש להזמין מקום, שבועות מראש ולא באים יום לפני ההפלגה לתיאום. הדבר כתוב בכל מקום בספרי המסע, אבל גם כתוב שבגבול מחכים שעות ולנו זה לקח 5 דקות וגם כתוב שהזמנת מקום לסיור בשמורת Denali יש לעשות שבועות מראש וגם כאן הזמנו מקום יום מראש… אז מה פתאום שתהיינה לנו בעיות במעבורת? אבל זהו. כאן נפלנו. אין מקום במעבורת לג'ונו (בירת אלסקה) ואין פתרון אחר. מייד התחיל נייג'ל לטפל בנושא המשך הדרך מ – Haines. משם יש מקום בהפלגות לג'ונו בסוף החודש. וכך קרה שעלינו לחזור יותר מ- 1000 ק"מ ברכיבה על האופנוע במסלול עוקף דרך קנדה – דרום מזרחה. עד שנגיע להיינס, להפלגה שהזמנו ב – 26.7 לג'ונו. כמובן שהמחשבה שיש לחזור לכבישים הרעועים של קנדה, מעוררת בנו חלחלה – אבל אין ברירה וזה מה שנעשה.
אתמול הסתובבנו בין המקומות שיש סיכוי שיתנו מענה לבעיה שלנו בנושא ההגעה לג'ונו. חיפשנו פתרונות כמו: הובלה במשאית, טיסה, הפלגות של אניות משא, אבל Nada ( כלום בספרדית ) לא מצאנו שום פיתרון. אין ברירה, עלינו להתרגל לעובדה שבעוד 3 ימים, פותחים את המסע דרומה ברכיבה על אופנוע ולא במעבורת כמתוכנן.

אתמול עוד בנינו את לו"ז המשך הטיול עם התאריכים של המעבורות, המצב כרגע מביא לכך שהזמן שנותר לנו לטיולים באזור חצי האי Kenai, הצטמצם לאכזבתנו ומה שנשאר לנו, זה לרכוב לעיירה Seward כדי לעשות בהפלגה את Kenai nat' park היפה. הבוקר כאשר התארגנו ליציאה זה היה די בלי חשק, אך מיד עם היציאה מהעיר דרומה על כביש 1 הכל השתנה. הנוף המדהים לא יכול להשאיר אותך אדיש. המרחק לא גדול, כך שיש לנו זמן ליהנות מיום חמים ונעים, עם מעלות שהגיעו ל 25 צלסיוס ( המקומיים מקטרים בערך כמו שאצלינו בארץ בימים אלה ) באמצע היום ונוף שהיופי שלו לא נגמר כל היום. אנחנו רוכבים לאט ומצלמים כל הזמן. פשוט מדהים. אחר הצהרים, אנחנו מגיעים ל – Seward עיירה ציורית בפינה הדרום מזרחית של החצי אי קינאי ומתמקמים בהוסטל שהזמנו מראש. מחר מוזמן לנו מקום בהפלגה שלפי כל המקומיים מדהימה במיוחד בימים אלה, בגלל הכמספר הגדול של בעלי החיים הממלאים את איזורי הפרא בתקופה הזאת.

זהו להיום. סוף שבוע נעים לכולם מאיתנו

יום שישי 20.7.2012
הבוקר חזרנו למוטב עם מזג אויר מעונן וערפלי, מיד היה ברור שהנוף שנראה היום יהיה שונה ממה שציפינו וחשבנו אתמול, כאשר מזג האויר היה בהיר וחמים. ההפלגה שלנו יצאה כמתוכנן בשעה 11:30 ומיד כאשר התישבנו פגשנו את אילת ושמעון מאורנית (את שם המשפחה שלהם היה קשה לזכור) כך שהשפה השלטת בהפלגה היתה עברית… הספינה גדולה יפה וחזקה ומיד יוצאים דרומה מ – Seward דרך Resurrection bay ל – Gulf of Alaska וכבר בהתחלה, אנחנו רואים לוויתנים, אך שלא כמצופה, הם לא יצאו עם כל הגוף מחוץ למים או קפצו מעל האניה, אלה חשפו לנו את חלקם העליון ומידי פעם גם הרימו זנב. כמובן שאתה מצפה שבפעם הבאה זה יהיה יותר מרשים, אך לשוא. זה מה שראינו בכל חמשת שעות ההפלגה מהענק שנקרא ליוויתן. הנוף יפה, אך העננות הנמוכה לא מאפשרת להנות מיופיו של Kenai Fjords National Park אין ספק, שאתמול הפארק היה הרבה יותר מרשים וזאת בגלל שברגעים מסוימים, הראות משתפרת ואז אפשר לראות עד כמה המקום מרשים, לצערנו, לא זכינו להנות מהקטע הזה של אלסקה בצורה מושלמת. יחד עם זאת, כאשר הגענו לאזור של Aialik Glacier התמונה משתנה לחלוטין; ראשית, כמות הקרח שצף על המים הוא מדהים ויוצר אוירה קוטבית ולאחר שהקברניט ששלט גם בספינה וגם בידע על כל נושא – העמיד את הספינה מול הקרחון הענק, זכינו למחזה מדהים: נפילות של חלקי קרחון בכמות ובגדלים שלדעתי מעט מראה נדיר. כמובן שהמחזה הפך להיות שיא ההפלגה, למרות שגם בדרך חזרה, עוברים במקומות יפים כמו Harbor island המזכיר בצורתו את איי "ג'ימס בונד" בתאילנד. האויר התחמם מעט ואפשר היה ליהנות גם בעמידה בחוץ. לעומת הקור שמנע זאת בתחילת ההפלגה. בהמשך ראינו ציפורים יפות וליוויתנים עצלים, שמתיזים סילוני מים ושואבים אויר בקולי קולות. לפי דברי הקברניט, צבע המים הירקרק ששולט באזור, הוא שילוב הנובע מזרמי מים שונים מיקרואורגניזמים ופלנקטון, מרכיבי מזון שמושכים בעונה זו דגה רבה לאזור ובעיקבות זאת גם שרשרת המזון מתארכת. כמובן שמלבד ספינות הסיור הגדולות המשייטות באזור, נמצאות גם סירות הדייג הקטנות המושכרות לדייגים חובבים שיוצאים לדייג תענוגות.

לסיכום, למרות שלא זכינו לחוויית צילום באויר של ליוותן מזנק מהמים והנוף של השמורה היה ברובו מכוסה בעננים, זכינו להפלגה יפה עם מופע מרשים של נפילות של חלקי קרחון נהדרים. אי אפשר לסיים, בלי לספר על שייטי הקייקים שמסתובבים באזור במספרים גדולים. ראינו חלק מהם במרחק של 26 מייל מהנמל כלומר שהם חותרים במשך ימים וישנים בקור הזה על חופים נידחים בקור שבישבילי הוא בלתי אפשרי. אפשר רק לקנא שהם מיישמים חוויה נדירה בה הם לוקחים את החלום שלהם הכי רחוק (גם אתם; גבי, נייג'ל ויוסי! העורך)שהם בטח נהנים ממנה מאד. חזרנו להוסטל להתחמם ולהעביר את שארית היום עד מחר. התכנית היתה לנסות להספיק לרכוב כמה עשרות מייל, לתוך חצי האי קינאי, אבל אם מזג האויר לא ישתפר והראות תהיה כמו זו שהיתה היום, לא יהיה טעם לרכוב סתם וכנראה נשוב בחזרה לאנקור'ג, להתארגן ולנוח לקראת הימים הבאים, שבהם נרכוב להיינס כדי לעלות למעבורת לג'ונו.

שבת שלום

גבי יוסי ונייג'ל

——————————————————————————————————————————-

ערך יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים; שמורות לגבי, יוסי ונייג'ל.

——————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש 2 תגובות, הוסף תגובה    

18 ביולי 2012 דודי ואסתי – יוצאים ל- IRON BUTT

קונצ'רטו זוגי לכנף מזהב ותחת מברזל

P1030143.JPG

דודי אגמון יצר איתי קשר עוד בהיותי בעומק המסע שלי בשנת 2009, מייד הבנתי שיש לי עסק עם איש שחי מסעות מהבפנים של הנשמה. יענו: "הארד קור". דודי ואסתי עושים תכל'ס את מה שכולם מספרים לחברים שלהם ש…"יום אחד אני אשנה את חיי" וכו' וכו'. הזוג המקסים הזה, הוא בעליו של גולד וינג המאופסן בקליפורניה איפה שהו. פעם בשנה, הם יוצאים לרכוב ביבשת החדשה. כן, כזו שתמיד יש בה משהו חדש והמרחבים באמת חסרי גבולות. הקיץ נלווה אותם במסעם שיהיה במסגרת האתגרית לרוכבים חסרי מנוח: IRON BUTT מי שאינו מכיר את התרבות הזו, מוזמן ללוות אותם. גם כאן וגם בבלוג שהם כותבים ממנו נביא ציטוטים ותמונות מפעם לפעם.

"היום יום שישי אורזים, סוגרים פינות אחרונות נפרדים מהחברים, שכנים והמשפחה ויוצאים לאתגר נוסף.
IRON BUTT "תחת הברזל" המטרה לבקר ב 50 פארקים לאומים ב 25 מדינות ישיבה על התחת תרתי משמע.
נצא לדרך מ SAN MATEO צפונה לאורוגון אידהו, וויומיג, דרום דקוטה לכינוס של 300,000 אופנוענים. נמשיך למיניסוטה, ויסקונסין, מישיגן, פנסילבניה, קונטיקט, צפון ודרום וירג'יניה, צפון ודרום קרולינה, קנטאקי, מיסיסיפי, טנסי, ארקנסו, אוקלהומה, טקסס, ניו מקסיקו, קולרדו, אריזונה,יוטה, נוודה וקליפורניה .
מי מצטרף יש מקום פנוי.
…"

הנה כמה צילומים מהמסעות הקודמים:

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה    

16 ביולי 2012 דרור ותלי עינב – פגישה עם גנרלים

השלוחה הדו גלגלית במערב ארה"ב

יצאה לסיבוב מקסים ומפגש עם גנרלים.

028.JPG


הצג את הוראות נסיעה ל-לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית במפה גדולה יותר

מה מתאים יותר לכבוד יום העצמאות של אמריקה מאשר פגישה עם גנרלים?
אז שזהו בדיוק : ביום שישי אחר הצהרים, התקבצנו כ-10 אופנועים. הכיוון העיר סולוונג  SOLVANG .
בשעות הערב כבר הגענו אל פאתי העיר. במסעדת הבוקרים  " A.J.SPURS " התכנסנו לארוחת ערב. מאוד רצינו להתחשב בשאר הסועדים ואולי גם שיתחשבו בנו … עפ"י בקשתנו, הוקצה לנו חדר כמעט פרטי. נערכנו לקבל את פני השבת. הכוסיות עם היין חולקו לחברה. עוד לא הספקנו להגיד "ג'ק רובינסון" וכבר קדרות המרק הוגשו לשולחן ואנחנו – ממשיכים בשלנו. כולנו קמנו ממושבנו. באוירה המיוחדת הזאת, קידשנו על היין ולאחר מכן על החלה. המלצרית המעולה הצטרפה לחגיגה באמירה "שלום" בעברית.
מקומה של פרשת השבוע "חקת" גם הוא לא נפקד.

לאחר הארוחה, מי שעוד יכול היה, קינח בפאב המקומי בטורניר סביב שולחן הפול ובשתיית בירה.
את יום השבת בבקר, פתחנו במצוד אחר קפה של STARBUCKS. אברי בחר דווקא לפתוח את הבוקר בג'ארה של כנפים ופולקעס…של עוף.

425408_251518888297643_1654605904_n.jpg
מרוצים, יצאנו להמשך הדרך. תוך כדי רכיבה, כמעט שנפרדנו מהאייפון של רון ומהכפפות של תלי. אלא שחזרנו על עקבותינו ו"המשתמטים" נמצאו למרות שהיו במצב צבירה אחר…
עוד חובת עצירה, היא במלון "מדונה אין" – מלון ציורי בגווני הורוד. מלון אשר בו 110 חדרים שכל אחד מעוצב לפי נושא ייחודי. עוד אטרקציה היא חדרי השרותים המפתיעים את המשתמשים בהם….
בסאן לואיס אוביספו SAN LUIS OBISPO ביקרנו באחד משרשרת המסיונים – MISSION SAN LUIS OBISPO DE TOLOSA שהוקם ב -1 ספטמבר 1772. זהו המסיון החמישי מתוך עשרים ואחד מסיונים שהוקמו לשם הפצת הנצרות בקרב האינדיאנים וכן שימש מקום לינה לעוברי אורח.

059.JPG

משם המשכנו אל העירה מורו-ביי MORRO BAY. ערפל כבד קיבל את פנינו.
למראה הים והסלע המזדקר מתוכו, הבטן החלה להשמיע אותות מצוקה. "לפנים משורת הדין", הרגענו בארוחת צהריים, שכמעט הפכה גם לארוחת ערב עקב השירות האיטי כל-כך…
לאחר סיבוב קצר בעיירה, עלינו על דרכי היין – כבישים 41 ו-46 , אל עבר העיר פרזנו FRESNO. את החיך קצת הפקרנו – לא יכולנו להתענג על טעימת יין, מאחר וכמו שכבר נאמר ואנחנו יודעים – שנוהגים לא שותים ו/או משתטים.
עוד עצירת חובה בדרכנו הוא כמובן באנדרטה שהוקמה לזכרו של ג'יימס דיין . לאחר רכיבה של כ-240 מייל  באותו היום הגענו למלון שלנו בפרזנו.
לאחר הצבעה ברוב קולות, גם אלו של הבטן, צעדנו ברגל לעבר המסעדה הנבחרת והדגש הוא על "צעדנו". שעת הליכה תמימה הפרידה בין מיקומו של המלון ובין המסעדה. מתוך בחירה כמובן.
יכולנו לסמן V  גם על שעת כושר באותו יום. שעה איכותית גם בזכות ההזדמנות שהיתה לנו לשוחח ביננו החברים, שהרי ברוב שעות היום, הרכיבה היא כמעט ללא תקשורת מילולית חוץ מפה ושם סימני ידיים.
יום ראשון בבוקר. זהו היום שנקבע מראש למפגש עם הגנרלים.

על הבוקר, כמו צבא הצועד על קיבתו, ערכנו קניות לארוחת הצהרים שמתוכננת להתקיים בחיק הטבע. מאותו הרגע נשאלה השאלה "מתי אוכלים" בתדירות של אחת ל- 10 דקות בערך…
גם כדי להסיח קצת את הדעת מהמחשבה על האוכל (לשם שינוי), ביקרנו בחוות הנמרים הממוקמת בפתחו של פארק ה"קינגס קניון". בחווה מגדלים ומטפלים בסוגים שונים של משפחת החתולים הגדולים. חוויה נדירה ביותר ומרתקת, למרות שביקרנו דווקא בשעה שהאכילו את הנמרים…אופס , מה עם האוכל שלנו?! מתי אנחנו נאכל סופסוף?
לאחר עמידה בגבורה במראות הנ"ל, הגענו לפגישה עם "הגנרל גרנט" – עץ סקויה השלישי בגודלו בעולם. הוא הוכרז כ"עץ חג המולד" הלאומי של ארה"ב. גנרל גרנט (1822-1885) היה המפקד הכללי של צבא האיחוד בשנותיה של מלחמת האזרחים האמריקנית. וכמו כן נשיאה ה-18 של ארה"ב.

שם בצל גזעו וענפיו, סוף סוף אכלנו את ארוחת הצהרים הנכספת.
החבר'ה נרגעו! המשכנו בנסיעה, כאשר לצד הדרך זורם לו ה-KINGS RIVER בשצף קצף. הגענו לפתחה של מערת נטיפים ה- Boyden Cave. מי שבחר לסייר במערה, נאלץ לטפס עלייה תלולה למדי שבוודאי, רחמנא ליצלן, אילצה אותו להשיל כמה גרמים ממשקלו!
אלו שבחרו לא להכנס אל המערה, טבלו את רגליהם במימי הנהר הצוננים.
טוב, הבנו את הרעיון. האמת, ראינו מערות נטיפים מרשימות יותר! ראה ערך "מערת אבשלום" בארצנו הקטנטונת. לאחר הביקור במערה וסביבותיה, חזרנו על עקבותינו כשהמטרה לפגוש גנרל נוסף.
על מנת שלא לאחר לפגישה איתו, אתם יודעים מה זה צבא, השתדלנו לצמצם רווחים. הגענו לפגישה עם "הגנרל שרמן". עץ סקויה נוסף, העץ הגבוה בעולם כ-84 מטר גובהו והיקף בסיסו כ-30 מטר.
גנרל שרמן (1820-1891) היה גיבור לאומי ממלחמת האזרחים האמריקנית. דרך אגב, על שמו טנק M4 המפורסם ממלחמת העולם השניה.

משם מהרנו להגיע (הערב מתקרב ) ולעבור בקרביו של עץ סקויה אחר השכוב על הכביש. העץ נפל על משמרתו בדצמבר 1937 ובגזעו נחפרה מן מנהרה קצרצרה שגובהה כ- 8 feet ורוחבה  feet 17 כך שמכוניות קטנות יוכלו לעבור בתוכו (על אחת וכמה אופנועים). קוטרו של העץ  לפני שנפל היה כ – feet21   וגבההו היה כ- feet275 .
את הלילה השלישי והאחרון עשינו ב-PORTERVILLE. בבוקר יום שני, יצאנו לכיוון יער הסקויה. להבדיל מפארק הסקויה.

167.JPG

הדרך מרהיבה ביופיה ומפותלת – חלומו של כל אופנוען. המהירות לא עלתה על 20 מייל לשעה, כך שיכולנו ליהנות מכל רגע ולהשתמש כמעט בכל חמשת החושים. את הדרך מלווה נהר ה-Kern River על מפליו, עד שהוא נשפך אל אגם איזבלה Lake Isabella.
כבר צהרים. עברנו את האגם לכיוון Silver City Ghost Town. זהו אתר הסטורי המשמר יותר מעשרים מבנים ופועל כיום כמוזיאון להיסטוריה ארוכה וצבעונית של Kern Valley. האתר ידוע גם בכינוי "עיר הרפאים" כיוון שרבים המאמינים כי Silver City רדוף רוחות מן העבר.
המקום  משמש לעיתים גם לצורך צילומי קולנוע וכדומה. משם שמנו פעמינו חזרה לכיוון ביתנו מבצרינו – לוס אנג'לס.
החום היה כבד מנשוא. המזגן לא עבד….אלא מה, כשעצרנו לתידלוק בעיר ביקרספיילד Bakersfield, הצמיג האחורי באופנוע של דורון שידר אותות מצוקה. החוטים כבר אפילו ביצבצו מהפרופיל שלו! והמבין יבין… המסקנה היתה ברורה – דורון ונאוה לא יכלו להמשיך כך לרכוב.
אנחנו יודעים שטובים השנים מן האחד אך מה עושים שנשאר רק אחד?! חברי הקבוצה המתינו עם דורון ונאוה לבואו של הגרר. בנתיים חילצנו את רגלינו מן הנעלים הסגורות. ערכת הקפה של שמוליק נכנסה לפעולה גם הפעם. האיזור נראה לפחות כמו חמ"ל (חדר מלחמה) – טלפונים, הצעות רעיונות והרבה קליפות של גרעינים…. לאחר עיכוב של כמה שעות, יצאנו בדרכנו אל היעד הסופי – הביתה.
אורות הוואלי נצנצו לפנינו כאילו קרצו לנו. זהו – 850 מייל רווי חוויות מאחורינו.

בנימה אופטימית זאת אני מבקש להודות ל-
דורון ונאוה, אשר ורחלי, אלקן, אדם ורונית, פזית ואברי, רון, משה, סימון, שמוליק (איש הקפה הבלתי מעורער), עופר ומיקל.
תודה מיוחדת לאורחים מהארץ – טובה ומשה רזניק.
לעוזרים בצילום.
ואיך לא , לאשתי עתליה (תלי) שאיתי הן בהכנות הן בצילומים והן בעריכת הכתבות.

רכיבה זהירה
שלכם
דרור עינב

drorein@walla.com

————————————————————————————————————-

ערך יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לתלי ודרור עינב.

————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

15 ביולי 2012 דורון קדמיאל נכנס לרוסיה

דורון סיים את הקטע הסטאני:

מאזרבייג'אן לקזחסטאן, אוזבקיסטאן, קירגיסטאן

שוב קזחסטאן ואז נחת ברוסיה.

p1020087.jpg

דורון קדמיאל שיצא לדרכו מהארץ לפני 3 חודשים, התנסה בכל מה שמרכז אסיה יודעת לזרוק על רוכב בודד: מרחקים, עבירות מדברית, תקלות, שווקים ססגוניים, איסלם סובלני, קסם ובעיקר – אנשים טובים. לאחר חציית הים הכספי באניה מאזרביג'אן צפונה לכיוון קזאחסטאן. הוא פנה דרום מזרחה לאוזבקיסטאן לעבר ערי הפלא של דרך המשי; חיווה, בוכרה, סמרקנד וטשקנט. משם לקירגיסטאן ושוב לטריטוריה הקזאחית וצפון מזרחה אל ערבות רוסיה. אנשים חלפו ובאו. נהגים עצרו ופקידים מטעם הניפו חותמות. אך תמיד הדרך רצה מתחת לגלגלים.  עכשיו האופנוע של דורון בעיר ברנאול בדרום מערב סיביר ודורון קפץ לביקור מולדת קצרצר מהמסע שלו סביב העולם לבד על אופנוע – שימשך שנה וחצי. לחצו כאן וכנסו לבלוג של דורון. איש מיוחד. כתיבה נהדרת והנאה מובטחת!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

—————————————————————————————————————————————————–

כל הזכויות C לצילומים שמורות לדורון קדמיאל

—————————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש 2 תגובות, הוסף תגובה    

פוסטים קודמים »