הרפתקה דוט קום

מציג פוסטים מחודש אפריל, 2011

29 באפריל 2011 זאק אוסטרליה עם כיוון השעון. פרק 3

לחצות את הנולארבור

{המעקב אחרי זאק יש לו שני ערוצים: אחד, הערוץ הפולני. כלומר אני שעוקב אחריו עם מידה של דאגה, יודע בכל רגע איפה הוא בעזרת מכשיר ה"ספוט" שלו. ואכן זאק כבר עמוק בהמשך הדרך. והערוץ השני, הוא ערוץ הדיווח. כאשר זאק מוצא את הסבלנות והזמן לשתף את הבלוג. אז כאן מגיע מעט באיחור, הקטע המקסים על חציית הנולארבור, שתמונות ממנו הופיעו כבר קודם והנה הם שוב. (יוני)}

Round.OZ-3.jpg

215521_184576808255064_153738271338918_427676_8162075_n.jpg

"קוסאמממק!!"… זה הדבר הראשון שעובר לי בראש, כשהרגשתי את הקור חודר לי בחוט השדרה. המזרן המתנפח שלי שבק ונפח את אווירו כך שבאמצע הלילה איפה שהוא בפלינדרס, Flinders מצאתי את עצמי שוכב על רצפת האוהל הקרה. לא היה ממש משהו לעשות בעניין פרט לפריסת עוד שכבת בידוד ביני לבין כדור הארץ תוך שבועה כי מחר אני עוצר בפורט אוגוסטה וקונה מזרן חדש.
הדרך מהפלינדרס' לפורט אוגוסטה היתה יפהפיה ועברה בתוך מעבר ה"ריצ'י פיצ'י פאס" מעין חווייה מתקנת המגביה אותך מעט אם להתחשב בעובדה שרוב אוסטרליה שטוחה. איכות הדרך היתה נהדרת. באמת קטע מהנה.
עצירה מהירה בפורט אוגוסטה. מזרון. ויאללה.
הגאלה Gala הוורודה הגדולה הממוקמת בסמוך לממגורות החיטה הענקיות בקימבה Kimba, היתה סיבה מספקת לעצור לארוחת צהריים ולחקור קצת בקשר לפסל המוזר.
קימבה היא אחד מתחנות איסום הדגנים הגדולות בדרום אוסטרליה. ופסל הגאלה (גובהו 8 מטרים) נבנה על ידי בעלי פונדק הדרכים/קפה להנציח את השטיחים הוורודים של ציפורי הגאלה המכסים את רחובות קומבה בשעה שמשאיות מגיעות עם יבולי החיטה מהשדות המקיפים את קימבה בעונת הקציר.

217483_184575044921907_153738271338918_427667_24344_n.jpg
רכיבה לאורכו של חצי האי אייר Ayer Peninsula היה מעניין בעיקר לנוכח העובדה שהמקום מלא בשדות של חיטה וקנולה ודגנים אחרים. מעולם לא נתקלתי בשדות עצומים כל כך, הנמתחים לעיתים למרחקים של מאות קילומטרים.

חניית הלילה בסטריקי-ביי,  Streaky Bay . עיירה ציורית קטנה, המשמשת את קהילת חקלאי הדגנים בסביבה ואת תעשיית הדייג המבוססת בעיקר על דייג סרטני נהרות.

217325_184576334921778_153738271338918_427674_6506146_n.jpg

למחרת התעוררתי די מוקדם וזכיתי לנצנוץ הזריחה שעלתה מעבר למפרץ. ערפל של בוקר ורוכב משכים רק הוסיפו נופך מיסטי לכל הסצנה. משמעות השעה המוקדמת, הייתה כמובן יציאה מוקדמת לדרך לכיוון סדונה Ceduna ולקראת שעת הצהריים, הגעתי למוטל נולאבור שהוא נקודת היציאה למישורי הנולאבור.
הנולארבור Nullarbor  הינו למעשה חתיכת סלע הגיר הגדול ביותר בעולם, המכסה משהו כמו 200 אלף קילומטרים מרובעים. (איפה שהו במרחק כ 300 ק"מ מצפון לדרך החוצה את הנולארבור, נמצא איזור ניסויי הנשק מהגדולים בעולם – WPA – Woomera Prohibited Area שגודלו כגודלה של אנגליה בערך…

216847_184578101588268_153738271338918_427682_939145_n.jpg
שמעתי המון סיפורים על הנולארבור. על כך שהוא ארוך ומשעמם רצוף נוף שיחים מונוטוני וזה אינו משתנה לאורך מאות קילומטרים. כל זה נכון אבל. אני חייב לציין כי אני ממש מאוהב בנוף הזה. הוא כל כך ריק ועם זאת מכיל הרבה.
משמעות השם "נולארבור" הוא "ללא דמעות". עצרתי מספר פעמים לאורך הדרך (מהסוג שנדמה לך שלא תיגמר לעולם) וצעדתי רגלית לתוך השום כלום למרחק 50-100 מטרים… עם כיבוי המנוע משתררת דממה מיידית… ובעמידה שקטה ולפתע אתה שומע איך הכל סביב מזמזם, מרשרש ומהמהם. תבנית אקולוגית מדהימה הכוללת המון בעלי חיים סביב.
ישנן כמה נקודות לאורך המסלול, בהן ניתן לחתוך בדרכי עפר לכיוון האוקיינוס ולעמוד על קצות המצוקי הביג-ביייט הנופלים אל הים. מיתלולים אלה אכן מרשימים אך אני משום מה, לא ממש נפלתי מתדהמה… הם די דומים לאלה הנישאים לא רחוק מביתי בשכונות המזרחיות של סידני. וגם לאלה הנמצאים לאורך דרך האוקיינוס הגדולה במדינת ויקטוריה. לאורך הדרך פגשתי שתי רוכבות מבוגרות שסגרו סוויץ' של 14 יום מהמשפחות ויצאו על האופנועים שלהן לתור את טזמניה.

205733_184576621588416_153738271338918_427675_5782139_n.jpg
אחרי היום הראשון בנולארבור שהיה נהדר, הקמתי את המחנה שלי במקום בשם אוקלה Eucla .
למחרת המשכתי לרכוב. מזג האויר התחמם ונראה לי שאני רוכב מבלי להגיע לשום מקום. הכל נראה ממש אותו הדבר. ואם לא היו ברשותי הג'י.פי.אס ומד מרחק שציינו לי שאני אכן מתקדם, ההרגשה הייתה כמו לרוץ על מכשיר ריצה במכון כושר. והנה ככל שהתקדמתי מערבה, החלו לצוץ פה ושם עצים ולאחר רכיבה של 146.6 קילומטרים על הכביש הישר ביותר באוסטרליה (מצחיק, כל 1000 הקילומטרים האחרונים נראו לי קו ישר אחד גדול), הגעתי – כבר בתוך מדינת מערב אוסטרליה – לבאלדוניה Balladonia ועצרתי ללילה.

207244_184579501588128_153738271338918_427686_499160_n.jpg

ת'ראות בהמשך

ZAC

תרגם וערך- יוני. כל הזכויות לסיפור ולצילומים שמורות C לצחי.

———————————————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

16 באפריל 2011 א. אס. אסי. אוסטרליה!

מנוע הלב

הנה פוסט על אופנועים. אם תרצו, מסע של אדם לארץ בה "תרבות פנאי מוטורית" אינה אסון לאומי שיש להרוג. כי אם סביבה המבינה שיש אנשים האוהבים לעשות דברים אחרת והדרך הנכונה "לטפל" בהם, היא לתת להם מקום מסודר לממש את מה שמעניין אותם. קוראים לזה; "ספורט מוטורי". אולי הדבר היפה ביותר בספורט הזה הוא שאין מדובר רק במקסחי שיאי מהירות ואלופי עולם בריסוק כלי רכב. כי אם, מגרש ספורט עממי, בו אדם עוסק בספורט מוטורי שהוא אוהב.

DSC_1608.JPG

מסלול State Motorcycle Sports Complex at Broadford השוכן כשעה נסיעה ממלבורן אוסטרליה. מדובר במגרש מירוצים ענק על שטח של כאלף מאתיים דונם ובו מסלול – היחיד מסוגו באוסטרליה, בו כל אחד (כן, כל אחד!) יכול לבוא עם הדו גלגלי שלו ולרכוב בו. טוסטוס או הארלי, אופנוע עתיק עם סירה או סופר-ספורט חדיש. לארגן לעצמו יום כיף, או להפיק אירוע ספורט מטורי לקבוצה או למען מטרה כל שהיא. המקום מאובזר בתפארת מתקני ושירותי הבטיחות, הסיוע, החילוץ והעזרה.

באוסטרליה יש לנו עוד נציג. אדם שחי אופנועים מהיום שראה כיסא מחובר לשני גלגלים ומנוע. זה אסי החי במלבורן כבר שנה. יש לאסי אוסף נדיר של מגזיני "קוואטרו" ו"מוטו" והוא מתכוון כמו כל אופנוען המסתכל על מפת יבשת אוסטרליה – להקיף אותה בסיבוב רכוב יום אחד. אסי נכנס לבלוג הזה מדי פעם לאורך המסע שלי באמריקות ונשארנו בקשר מאז.

הנה יום כיף של אסי שהלך מצוייד במצלמה, להסניף ריח גומי שרוף, אדי בנזין ואנשים עם תשוקה, במסלול בברודפורד.
"…הי יוני, בשבת האחרונה הייתי במרוץ אופנועים ישנים משנות ה-50, מועדון אופנועים ישנים הקיים משנת 1979 והם מתחרים בכל רחבי מדינת ויקטוריה כולל אופנועים עם סירות.
Norton, Triumph, AJS, Ducati, Arial, BSA, Vincent, Benelli . ארוע קטן יחסית, עלות כניסה של 10 דולר…  אפשר להסתובב בפיטס עם כולם
ולעלות על המסלול… אנשים באו יום קודם, הקימו אוהלים ונשארו עד ליום ראשון לגמר. חזרתי הביתה באותו יום, בלילה ירד מבול 88 מ"מ של גשם…מזל
חוויה אמיתית של מרוצים …"

הנה הסיפור בצילומים:

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and יוני בן שלום   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

13 באפריל 2011 אוסטרליה עם כיוון השעון. פרק 2

זאק היציאה לדרך והשבוע הראשון.

point-1.jpg

Truck on a truck on a truck...

הפרידה מסידני ביום שישי היה אירוע של ממש. אחרי כל ההכנות והתכנונים. ימים של ספירה נרגשת לאחור הסתכמו בקליק אחד קטן – כפתור ההתנעה. בהתאם להמלצתו של אסף, המלווה אותי בכל אינץ' בדרך, שאפתי שאיפה אחת גדולה לפני הקליק הזה והנה אני כבר בדרך.
פקקי התנועה של סידני היו צפופים מאד על אף השעה המוקדמת, אך די מהר מצאתי עצמי על הכביש הראשי בכיוון מזרח. היום הראשון, היה ברובו מאמץ להתרחק מהאיזורים האורבניים העשנים וגם כדי להסתגל למשקל הרב שאני נושא. המשכתי לשיר בקולי קולות בתוך הקסדה ומדי פעם פרצה מגרוני שאגה אדירה "יש! יש! יש! בידיעה שאני היחיד ששומע…

בלילה הראשון הקמתי אוהל לגדותיו של נהר בוגאן Bogan River בנינגאן Nyngan כ-560 ק"מ מערבה מסידני. מה שמצחיק הוא שפגשתי שם כמה אנשים בפארק הקארוונים שהצדיקו את שם הנהר (בוגן פירושו בסלנג המקומי-ארס).

ביום למחרת המשכתי לרכוב מערבה לכיוון ברוקן היל Broken Hill. צבע הקרקע השתנה לאט לאט מחום לאדום והצמחיה שינתה גוון באיטיות לאפור. הכבישים ישרים ונמשכים ישירות עד לקו האופק ומספרן הגדל של חיות שנחבטו ונדרסו על ידי כלי רכב רק המחיש כמה שומם המקום ושייך עדיין לבעלי החיים סביב.

Camping at Cosy Corner beach
אחרי שהתמקמתי בפארק הקראוונים של ברוקן היל. פרקתי את הציוד מהאופנוע וקפצתי לפאב מקומי ללגום משהו קר ולצלול לתוך ארוחה חמה. עצוב לומר, אבל כאן, כשחוצים את העיירות באאוטבק האוסטרלי, ניתן להבין למה אוסטרליה הדיחה את ארה"ב מראש טבלת השמנת היתר העולמית. קשה למצוא כאן מזון בריא בתפריט ולא נראה שזה אכפת למישהו. ההיפך.
בלילה שהיה קריר יותר יחסית לסידני בעונה הזו (כ-5 צלזיוס), כששכבתי בשק השינה שלי שמעתי קולות עזים של ירי, אך מאחר ואני באוסטרליה חשבתי שזה לא יותר מדמיון. מקסימום קולות נפץ והנחתי שמדובר בזיקוקי דינור של איזה אירוע חגיגי באאוטבק… יום המחרת כבר יוכיח לי שטעיתי.

ברכיבה קצרה מברוקן היל והגעתי לקו הגבול. לרבים מכם גבול משמעו גדר גבוהה תחת שמירה כבדה ואין מה לחפש בצד השני. לא כאן. הגבול בין ניו-סאוט'-ויילס למערב-אוסטרליה, כמו בין שאר מדינות אוסטרליה הוא רק שלט מאובק וביתן קטן. כמה פשוט.
מיד אחרי סימן הגבול; מחסום משטרה כבד ובדיקת אלכוהול וסמים… ניגשה אלי שוטרת יפהפיה. שיערה ג'ינג'י ועיניה ירוקות. נשיפה מהירה לתוך הצינור ואני כבר בדרך. הסתבר שאמש התקיימה תגרה מלווה בירי בין שתי כנופיות אופנוענים בברוקן היל. הפינקים והג'וקרים ניהלו קרב מאיזו שהיא סיבה והמשטרה יצאה במבצע בדיקת אלכוהול וסמים כתירוץ לחיפוש נשק וסמים. מאחר והצבעים היחידים על המעיל שלי הם של דגל אוסטרליה, איני רוכב על הארלי וממש אין עלי קעקועי אופנועים או כאלה הלקוחים מתרבות חובשי בתי הכלא הסדרתיים. כנראה שאיני מועמד לבדיקות יסודיות שכאלה. מה שמאד מצער, בהתחשב בעובדה שהייתי שמח לבלות עוד קצת זמן ולהכיר את השוטרת הג'ינג'ית ירוקת העין.
עצרתי לחניה קצרה במלון אולארי Olary hotel שהוא מלון מהסוג הכי רחוק שיש לכם בראש, כמעט כמו המרחק בין סידני לפרת'. פקיד הקבלה קצר הרוח סיפר לי שהטבח יצא העירה, כך שניתן לקבל רק פשטידת בשר מחוממת. מאחר והעיר "הקרובה" זה סיפור של 200 ק"מ, היה ברור שאני לא מחכה לו. חטפתי שתי פרוסות של פשטידת בשר שנראו מעולפות משהו, הכנתי לעצמי כוס קפה ויצאתי החוצה לאכול בשמש.

207328_184570174922394_153738271338918_427640_4154128_n.jpg

216673_184582291587849_153738271338918_427704_6841458_n.jpg

אז פגשתי את באק Buck . הוא בא והתיישב לשלחני והתחלנו לפטפט. האיש הנהדר הזה, באק רוג'רס, הוא נהג קטר הרכבת שנתקעה על המסילה מעבר לכביש, בשום מקום המוחלט שהיינו בו וחיכה למשאית שתבוא או לחלץ אותו, או לתקן את הרכבת. ניהלנו שיחה נעימה והתרשמתי רבות מהידע העצום שלו על ההיסטוריה המקומית. זו הייתה שיחת ההפסקה הכי נעימה שיכולתי לקוות לה. באק, גרמת לי לחייך כל היום.

205029_185952894784122_153738271338918_435610_3368497_n.jpg

באק

206589_184582831587795_153738271338918_427706_4459668_n.jpg

מכאן הרכיבה המשיכה לכיוון פלינדרס ריינג'רס  Flinders Rangers . בפעם הקודמת בה ביקרתי את המקום, הייתה לפני תשע שנים כשהגעתי לפסטיבל ליקוי החמה המלא. אז האיזור היה יבש כמו פני הירח (בדרך כלל הוא כזה). אך השנה ירד כל כך הרבה גשם שהאיזור קיבל בחודש אחד, כמות משקעים היורדת בדרך כלל לאורך כמה שנים. הכל  היה כל כך ירוק ושופע, כמעט כמו חופי ניו סאוט' ווילס. בדרך לתחנת רונסלי  Rawnsley station, היכן שהתעתדתי לבלות את הלילה, רכבתי מבעד לענן של אָרבֶּה. לא ממש חווייה נעימה. הם גדולים וכשחוטפים אותם במאה קמ"ש, החבטה שלהם כואבת גם מבעד לכל ציוד המגן שלי.

216640_184580798254665_153738271338918_427693_6252357_n.jpg
באיזור הקמפינג פגשתי את קיירי. האישה הזו בת ה-70 פלוס מטזמניה, הייתה בדרכה לבקר את בנה הגר באליס ספריגס. היא נוהגת ברכב שטח ענק אשר לגג שלו קשור קייאק, כדי לחתור באגמים שתמצא בדרך- וכל זה לבד לגמרי.
מכאן, הכיוון כבר היה דרומה לעבר פורט אוגוסטה להתכונן לחציית הנולארבור Nullarbor הכביש הישר הארוך באוסטרליה.

206977_185945034784908_153738271338918_435551_514206_n.jpg

215040_184574731588605_153738271338918_427665_6196107_n.jpg

216535_184584134920998_153738271338918_427714_5918896_n.jpg

Z2.jpg

more Nullarbor

ולסיכום: חז"ל קבעו שמתוך 10 קבין של יופי שירדו על העולם, 9 קיבלה ירושלים.
עם כל הכבוד לחז"ל (ויש כבוד)  וליופיה של ירושלים –  אני בטוח שהם מעולם לא טיילו באוסטרליה.

זהו לעכשיו. המשך יבוא.

ZAC

———————————————————————————————————————–

תרגם וערך- יוני. כל הזכויות לסיפור ולצילומים שמורות C לצחי.

———————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות and יוני בן שלום   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה    

8 באפריל 2011 צחי מקיף את אוסטרליה. פרק 1

זאק נח קצת מהסיבוב בטזמניה ועכשיו מקיף את אוסטרליה, עם כיוון השעון.

בארץ רחוקה ונפלאה. מדינה שהיא יבשת ויבשת שהיא עולם בפני עצמו. בעולם ההפוך. במקום בו עכשיו תחילת הסתיו – יצא בראשון באפריל מסידני על אופנוע BMW f800gs איש מיוחד. שישים ימי שיטוט והתחברות למה שיש לאוסטרליה לתת, למי שיודע לקחת.

בניגוד לתכנית לעלות צפונה ולהקיף את היבשת נגד כיוון השעון. גילה צחי כי השטפונות בצפון מזרח היבשת, עדיין מכסים קטעים נרחבים מהציר. לכן הלך הפוך. כבר שבוע בדרכים מסידני מערבה לאורך הנתיבים הדרומיים. אני עוקב אחריו בקישור למכשיר ה"ספוט" שלו. מצורף קטע מתורגם. וקבלו כמה טיפים ישירות מהמצלמה שאיתו.

————————————————

אני מבקש להקדיש את הדיווח הראשון מהדרך,

לזכרו של טל שביט. זאק

————————————————

משהו על שרשרת המזון

אחרי 6 ימי רכיבה בהם עברתי  3,300 ק"מ, אני חושב שקלטתי את הירארכיית שרשרת המזון בדרכים.

למעלה, בבטחון גמור ניצבות משאיות הענק "רכבות הכביש" המגיעות גם לאורך של 100 מטר, כשלרשותן 22 גלגלים וכל גלגל בגודל שלי יחד עם האופנוע. והדבר הזה טס. לא עוצר לכלום חוץ מאשר למלא את טנק הדלק. משהו שלוקח לעיתים כשעה.

כן. זה לא קל להיות בתחתית שרשרת המזון כאן. אך אם הייתי מחפש דברים קלים, יכולתי פשוט להשאר בבית לצפות בטלויזיה ולקרוא על מסעות של אחרים 🙂

בפעם הבאה: על האנשים המדהימים שאני פוגש בדרך. השארו בהאזנה.
ZAC

עריכה קלה – יוני. כל הזכויות לסיפור ולצילומים שמורות C לצחי

—————————————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות and יוני בן שלום   ·   יש 2 תגובות, הוסף תגובה