29 באפריל 2011 זאק אוסטרליה עם כיוון השעון. פרק 3
לחצות את הנולארבור
{המעקב אחרי זאק יש לו שני ערוצים: אחד, הערוץ הפולני. כלומר אני שעוקב אחריו עם מידה של דאגה, יודע בכל רגע איפה הוא בעזרת מכשיר ה"ספוט" שלו. ואכן זאק כבר עמוק בהמשך הדרך. והערוץ השני, הוא ערוץ הדיווח. כאשר זאק מוצא את הסבלנות והזמן לשתף את הבלוג. אז כאן מגיע מעט באיחור, הקטע המקסים על חציית הנולארבור, שתמונות ממנו הופיעו כבר קודם והנה הם שוב. (יוני)}
"קוסאמממק!!"… זה הדבר הראשון שעובר לי בראש, כשהרגשתי את הקור חודר לי בחוט השדרה. המזרן המתנפח שלי שבק ונפח את אווירו כך שבאמצע הלילה איפה שהוא בפלינדרס, Flinders מצאתי את עצמי שוכב על רצפת האוהל הקרה. לא היה ממש משהו לעשות בעניין פרט לפריסת עוד שכבת בידוד ביני לבין כדור הארץ תוך שבועה כי מחר אני עוצר בפורט אוגוסטה וקונה מזרן חדש.
הדרך מהפלינדרס' לפורט אוגוסטה היתה יפהפיה ועברה בתוך מעבר ה"ריצ'י פיצ'י פאס" מעין חווייה מתקנת המגביה אותך מעט אם להתחשב בעובדה שרוב אוסטרליה שטוחה. איכות הדרך היתה נהדרת. באמת קטע מהנה.
עצירה מהירה בפורט אוגוסטה. מזרון. ויאללה.
הגאלה Gala הוורודה הגדולה הממוקמת בסמוך לממגורות החיטה הענקיות בקימבה Kimba, היתה סיבה מספקת לעצור לארוחת צהריים ולחקור קצת בקשר לפסל המוזר.
קימבה היא אחד מתחנות איסום הדגנים הגדולות בדרום אוסטרליה. ופסל הגאלה (גובהו 8 מטרים) נבנה על ידי בעלי פונדק הדרכים/קפה להנציח את השטיחים הוורודים של ציפורי הגאלה המכסים את רחובות קומבה בשעה שמשאיות מגיעות עם יבולי החיטה מהשדות המקיפים את קימבה בעונת הקציר.
רכיבה לאורכו של חצי האי אייר Ayer Peninsula היה מעניין בעיקר לנוכח העובדה שהמקום מלא בשדות של חיטה וקנולה ודגנים אחרים. מעולם לא נתקלתי בשדות עצומים כל כך, הנמתחים לעיתים למרחקים של מאות קילומטרים.
חניית הלילה בסטריקי-ביי, Streaky Bay . עיירה ציורית קטנה, המשמשת את קהילת חקלאי הדגנים בסביבה ואת תעשיית הדייג המבוססת בעיקר על דייג סרטני נהרות.
למחרת התעוררתי די מוקדם וזכיתי לנצנוץ הזריחה שעלתה מעבר למפרץ. ערפל של בוקר ורוכב משכים רק הוסיפו נופך מיסטי לכל הסצנה. משמעות השעה המוקדמת, הייתה כמובן יציאה מוקדמת לדרך לכיוון סדונה Ceduna ולקראת שעת הצהריים, הגעתי למוטל נולאבור שהוא נקודת היציאה למישורי הנולאבור.
הנולארבור Nullarbor הינו למעשה חתיכת סלע הגיר הגדול ביותר בעולם, המכסה משהו כמו 200 אלף קילומטרים מרובעים. (איפה שהו במרחק כ 300 ק"מ מצפון לדרך החוצה את הנולארבור, נמצא איזור ניסויי הנשק מהגדולים בעולם – WPA – Woomera Prohibited Area שגודלו כגודלה של אנגליה בערך…
שמעתי המון סיפורים על הנולארבור. על כך שהוא ארוך ומשעמם רצוף נוף שיחים מונוטוני וזה אינו משתנה לאורך מאות קילומטרים. כל זה נכון אבל. אני חייב לציין כי אני ממש מאוהב בנוף הזה. הוא כל כך ריק ועם זאת מכיל הרבה.
משמעות השם "נולארבור" הוא "ללא דמעות". עצרתי מספר פעמים לאורך הדרך (מהסוג שנדמה לך שלא תיגמר לעולם) וצעדתי רגלית לתוך השום כלום למרחק 50-100 מטרים… עם כיבוי המנוע משתררת דממה מיידית… ובעמידה שקטה ולפתע אתה שומע איך הכל סביב מזמזם, מרשרש ומהמהם. תבנית אקולוגית מדהימה הכוללת המון בעלי חיים סביב.
ישנן כמה נקודות לאורך המסלול, בהן ניתן לחתוך בדרכי עפר לכיוון האוקיינוס ולעמוד על קצות המצוקי הביג-ביייט הנופלים אל הים. מיתלולים אלה אכן מרשימים אך אני משום מה, לא ממש נפלתי מתדהמה… הם די דומים לאלה הנישאים לא רחוק מביתי בשכונות המזרחיות של סידני. וגם לאלה הנמצאים לאורך דרך האוקיינוס הגדולה במדינת ויקטוריה. לאורך הדרך פגשתי שתי רוכבות מבוגרות שסגרו סוויץ' של 14 יום מהמשפחות ויצאו על האופנועים שלהן לתור את טזמניה.
אחרי היום הראשון בנולארבור שהיה נהדר, הקמתי את המחנה שלי במקום בשם אוקלה Eucla .
למחרת המשכתי לרכוב. מזג האויר התחמם ונראה לי שאני רוכב מבלי להגיע לשום מקום. הכל נראה ממש אותו הדבר. ואם לא היו ברשותי הג'י.פי.אס ומד מרחק שציינו לי שאני אכן מתקדם, ההרגשה הייתה כמו לרוץ על מכשיר ריצה במכון כושר. והנה ככל שהתקדמתי מערבה, החלו לצוץ פה ושם עצים ולאחר רכיבה של 146.6 קילומטרים על הכביש הישר ביותר באוסטרליה (מצחיק, כל 1000 הקילומטרים האחרונים נראו לי קו ישר אחד גדול), הגעתי – כבר בתוך מדינת מערב אוסטרליה – לבאלדוניה Balladonia ועצרתי ללילה.
ת'ראות בהמשך
ZAC
תרגם וערך- יוני. כל הזכויות לסיפור ולצילומים שמורות C לצחי.
———————————————————————————————————————————————–
מאת: יוני · קטגוריות: כללי · לחץ כאן כדי להגיב ראשון!