הרפתקה דוט קום

מציג פוסטים מחודש אפריל, 2009

9 באפריל 2009 הולך ונעלם לנו

הולך ונעלם

גלעד, ברחובות כבר תלו גרלנדות של תאורה, וברמזור מוכר דגלונים זריז כבר מבשר את חג העצמאות . היום עברתי על מחלף גלילות ובמקום השלט הגדול שקרא לשחרר אותך, כבר יש שלט של סובארו. ובחניה ליד הבית שמתי לב, שגם מהמדבקה על המכונית אתה נעלם לי. תהיה חזק ילד.

מאת: יוני   ·   קטגוריות: החיים הם הרפתקה and יוני בן שלום   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

7 באפריל 2009 הכלים מתחילים להאסף לארגז

היום נערבב שמן אופנועים עם שימון נפשי מסויים. אגע בארגז הכלים לקראת המסע. כולל זה הרוחני.

נתחיל מארגז או יותר נכון פאוץ' הכלים הפיזיים ההכרחיים: (תמונות אלה נשלחו אלי מחבר בחו"ל לצערי ללא קרדיט לצלם והן מייצגות בדיוק את מה שיש לי כבר בתיק ושוות אלף מילים). געו בתמונה עם העכבר ותראו למה נועדה הערכה.

ערכת הכלים הבסיסית וההכרחית בלעדיה לא יורדים לשטח.

ערכה לתיקון תקרים וניפוח (לא כולל פירוק הצמיג).

.

איך שלא נהפוך את זה, הכל קשור כאן לנסיעה. אני פונה לרגע לארגז הכלים הנוסף שלי.

סליחה שאול ט. , אני גורס: "אדם הוא תבנית נוף המקום שאליו הוא שואף"

אני רוצה לצטט קטע של משורר אהוב עלי במיוחד:
" קורה שאדם נולד לתוך ארץ זרה. שלמרות שיש לו אב ואם, אחים ואחיות, שפה ותרבות – הוא בעצם ממקום אחר, והוא לא יודע את זה. הוא כואב כל חייו, עד שהוא מבין, ומתחיל את המסע חזרה אל ארץ מולדתו, שמעולם לא היה בה ואף אחד לא יכול להבטיח לו שהיא אכן קיימת. אדם כזה נולד לתוך גיהנום, ובהתחלה הוא אינו יודע שזה גיהנום. הוא ממשיך לחיות את חייו וליפול שוב ושוב, ורק אחרי זמן ארוך משהו קורה: איזה רגע של חסד, שבו הוא זוכה לראות ולו לרגע מהיר ובהיר, את המקום שלו. פיסת גלויה קרועה מן המקום שלו, נאמר. או מישהו שחולף על פניו ומחייך – רגע שמשנה את חייו, משום שבבת אחת הוא מבין שיש מקום כזה שהוא לא חולם. שיש חיים טובים מאלה שהוא חי עכשיו וגם, כמובן, באותו רגע הוא גם מבין שהוא חי בגיהנום."
ריימונד קארבר (בתרגומו של עוזי ווייל)
כבר שנים רבות אני כותב שירה, יענו פואטרי. לא ממש למגירה. אני צנצנת אם בין הקוראים כאן לפחות שמונים אחוז לא כתבו אי פעם משהו שהוא בעיניהם שיר. יש וגם מכתב רגיל שבא ממחסן פנימי של צורך ועוצמה, הוא שיר. וככל שהמילים מפשיטות את הכותב – לעיתים לעצמו בלבד – ככה הן מתקרבות יותר למושג שיר.
לפני כמה חודשים יצרתי סוף סוף קשר עם ד"ר אורית מיטל, איתה ועם עוד 12 משוררים חלקתי לפני עשר שנים סדנת כתיבת שירה, שערכה עמותת "הליקון" בירושלים. היינו נפגשים ליומיים אינטנסיביים בסופי שבוע במקום ליד משכנות שאננים, וטוחנים כתיבה והבנה, עם מיטב המנחים והמשוררים. אמיר אור. ליאת קפלן. אירית סלע. אריאל הירשפלד. ויויאן אדן. רמי סערי. אגי משעול, נורית זרחי ואחרים. אלה היו ימים מזוקקים של התעלות. אורית מיטל היא משוררת נפלאה, ביקשתי ממנה לעזור לי למיין את מאות השירים שכתבתי לאורך שנים ולערוך מהם כמה עשרות לספר. רציתי מאד להוציאו לאור לפני המסע. אולם לא עמדתי במשימה. לכן אעשה זאת כשאחזור. בכל אופן אני אשחרר מדי פעם איזה שיר מהספר המיועד, לתוך הבלוג הזה לטעימה ציבורית. אז דיר בלקום זה חלק מהמסע… הפנימי.

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות and יוני בן שלום   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה    

6 באפריל 2009 סידורים לפני הסדר


club-ride-negev

יום עמוס של הכנות. סגירת נושא הכרטיס – לא תאמינו אבל מול שלל ההצעות לקנייה ישירה באינטרנט הלכתי לאופיר טורס וקיבלתי את ההצעה הכי זולה לכרטיס תל אביב סן פרנסיסיקו. גם צילצלתי לשגרירות האמריקאית בתל-אביב לברר משהו ובאופן מפתיע ענתה לי פקידה בעלת מבטא אוקספורדי כבד. הלו זה אמריקה? אחר כך פגשתי את מיקי שעוזר לי לגייס ספונסרים. בבוקר התיישבתי להכין טקסט אחיד לתרגום. כלומר החלטתי לבנל"אם את בסיס האתר (לא כולל הפוסטים השוטפים) ולכן אני מתרגם (כלומר מתרגמים לי) את הדפים הקבועים לכמה שיותר שפות. (אכניס בפינה למעלה בבלוג מפתח שפות) אז יש לי את רון שמתרגם לאנגלית. את אלישע נקר המורה שלי לספרדית במכון לידידות דרום אמריקה שמתרגם לספרדית. יש לי גם מתרגמים לגרמנית לפולנית ולבולגרית. אני מחפש מישהו שיתרגם לרוסית ולצרפתית ואפילו ליפאנית אם מישהו מכיר מישהו. אודה לו מאד. מדובר בשני דפי איי ארבע. על הדרך סגרתי למחר זריקות חיסון ב"למטייל" בתל-אביב. אבל ההילייט של היום היה המפגש הנפלא עם עומר כנעני שפתאום שמעתי עליו מעמית ברגמן. עומר חזר לפני שבוע ממסע על חלק גדול מהציר המתוכנן שהכנתי. איזו מקריות, איזה איש ואיזו נסיעה. הגעתי אליו לקבל טיפים ותובנות. אם אתם רוצים לצלול לטיול שלו כדאי שתבקרו בבלוג שלו. עומר עוד יישב איתי על סיבוב נוסף של טיפים, כולל פתרון להטענת מפות דרום אמריקה לתוך הג'י. פי. אס. ZUMO שלי. איזו הקלה. הוא בפירוש עשה לי סדר בכמה תכנוני מנהלות שלא כלכך הבנתי. כולל בחירת אופנוע ורכישתו.

סמל מועדון  ה- gs

ולסיכום. מועדון אופנועי השטח שלנו מרים את טיול הפסח המסורתי, (שאינו פתוח לציבור לצערנו) בהנהגתו של דניאל פפר הבלתי נלאה. יומיים של רכיבת שטח בדרום הארץ. הפעם חברים אעדר. כאן למעלה הכנסתי את אחד הצילומים מטיול המועדון האחרון בנחל צין.

יללה. מחר נחזור לדבר על אופנועים נטו.

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and יוני בן שלום   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה    

4 באפריל 2009 If You Build it They Will Come


אביב בסטף

לאחר לילה רווי אינטנרט, יצאנו הבוקר רכובים לכיוון ה"סטף" שבשלוחת הר איתן. עם עזיבת הקלאצ' ניגן לי בראש ללא כל סיבה, המשפט הנ"ל. והנה, בכניסה לחניון הסטף פגשתי פתאום את דורון חבר לרכיבה במועדון אופנועי השטח שלא ראיתיו כבר כמה חודשים. בקושי סיימתי לשאול לשלומו ואז דורון גלגל את השיחה לטיול אופנועים שעשה לפני שנים, טיול שגרם לו להכיר ביכולתו לחלום… בלעתי את הרוק. היה נדמה לי לרגע שאני בתוך חלום. זה היה רגע הזוי. באמת…

כרגע בא לי לדבר על חלומות.

הפריים האחרון בסרט "שדה החלומות" מראה את אורות שיירת המכוניות המגיעה לצפות במשחק בייסבול, במגרש שהקים ריי על סמך חלום ("אם תבנה את זה הם יבואו"), במקום שדה התירס בחוותו שבלב איווה.  ורוי נירי ב"מפגשים מהסוג השלישי", שלא הבין למה הוא נמשך לעצמים בעלי מבנה קוני קטום…  כולנו ישבנו למול המסך והיינו "לטובת" ק. קוסנטר ור. דרייפוס. לא הבנו איך לעזאזל גיבורי המשנה בסרט כאלה דפוקים. אינם תופסים את גודל השעה ואת עומק המחוייבות להגשמה, (טוב, זה תסריט, אבל כנראה מאד חכם:)) הגשמה היא בסופו של דבר צורך של כל אחד מאיתנו.

לכל הנכנסים לכאן בפעם הראשונה, אני מודה לכם על כך. אתם הסביבה הקרובה שנחשפת לשדה החלומות שלי, כנראה בורכתם בחושים ויכולת לתור אחרי מקרים כמוני. אם תרצו או לא, אתם כבר בשלב המקדים וההכרחי של מימוש חלומכם שלכם!

כמי שתמיד אפוף באדי תעשיית הפרסום, מנגן בי הצורך הבסיסי של כל רעיון פרסומי "להבטיח". אני יודע, כי באופן בלתי מודע בניתי את הבלוג הזה כדי לייצר הבטחה. כי כדי שחלום פרטי גם יובן על ידי אחרים, הוא חייב לעבור את טרנספורמציית ההבטחה – המחוייבות לחלום.

אדם אינו מבטיח לאחרים, הוא מבטיח קודם כל לעצמו!

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות and יוני בן שלום   ·   יש 3 תגובות, הוסף תגובה    

2 באפריל 2009 Run TLV Run

bike-shadow


גם מירוץ של צעד אחד מתחיל במליון פרטים

אל דאגה 1) זה עדיין הכנות למסע האופנוע, ושלב הבטא מאפשר לי ללטש את מיומנות השימוש בבלוג. אם תשימו לב, כל יום כמעט מתווסף צעצוע חדש לאתר. ובודאי דברים מפתיעים נוספים 🙂

אל דאגה 2) אני לא הולך להסתבך עם משפטים סינים עתיקים. כולה רציתי להתוודות בכך שהאהבה השניה שלי בחיי הפנאי היא הריצה. כן, לא די במירוץ השוטף בחיינו יש כאלה שקמים כל בוקר ופשוט חוזרים לריצה מהדברים שעשו מאתמול. כלומר, הריצה זה החיים ושאר הדברים זו ההפסקה. למי  שטרח וקרא את דף "מי אני" כבר הבין עם מי יש לו עסק. ולמי שלא, אין דבר, עם טיפה מעקב הוא כבר יקלוט.

בעשרים וארבעה באפריל חוזר מרתון תל-אביב לרחובותיה.

אני זוכר יום אחד באופן חד וברור -יום ה' ה-19 במרץ1981 , השתתפתי במרתון תל-אביב הראשון, היה זה חג פורים, ואת העיר המאופרת, שצמחה מחולות מוכי שרב, בא לבקר חום שנולד כנראה בחלומות של השטן. אני מעריך משהו מעל אלף מעלות (בצל, כמובן בצל). לרצי המרתון הראשון חיכו תושבי תל-אביב שחיפשו את ילדיהם לקו'בואים ומלכות'סתר ונתקעו בפקקים שנגרמו מרצונם של כמה עשרות קוקואים לרוץ ולהוכיח דבר מה. ומישהו חשב שתל אביב היא באמת שדה פתוח בלי שגרת חיים. בצמתים החסומים חיכו אזרחים עצבניים שנגמרו להם הפורים, ההומור, הסבלנות והבושה ליד ילדיהם. קללות, ראסיות לפקחים ואבנים על רצים היו מסממני המירוץ. באיזור שיכון-דן עפה לעברי אבן. ובכביש בשכון-למד אחד שרץ לידי, חטף דלת של מכונית שנפתחה בכוונה להפילו. ומים? הצחקתם אותנו. בימים ההם עוד לא היה בכלל המושג מים מינראליים. רצית לשתות? תעצור בחצר של מישהו ותשתה מצינור גומי או ממטרה . איכשהו סיימתי חצי מת. החצי החי היו ח"י מדורי גיהנום לחזור הביתה דרך הפקקים. אפילו לא היה את מי לקלל. פשוט חפ לפ אחד גדול. אני זוכר שנשבעתי לא לרוץ יותר בחיים את מרתון תל אביב. אם רק היו מתייעצים איתי, אסון גשר המכביה לא היה קורה.

אין כמו לצאת למירוץ. אין.

אין כמו לצאת למירוץ. אין.

את מרתון תל-אביב השנה מרימה קבוצה חדשה ומקצועית של אנשים. אני מכיר אותם עוד משלבי ההתאגרנות הראשונים. ידידי עופר פדן מרכז את הפרוייקט הזה וביקש ממני כוותיק מסלולים וכבעל נסיון במרכיבי תקשורת מסויימים. לבוא ולקחת חלק בפורומים שליוו את הכנת המירוץ. לכבוד הוא לי. השבוע נכחתי בכינוס האחרון לפני הסגירה. אני מרגיש שהפעם זה יקרה נכון. אינשאללה. יש גם מסלולים קצרים יותר וזו יכולה להיות תחילתה של התמדה נפלאה. בואו!

מאת: יוני   ·   קטגוריות: יוני בן שלום   ·   יש 2 תגובות, הוסף תגובה    

« פוסטים נוספים