"על האופנוע צפונה"

בשנה שעברה דייויד יצא לדרך המשי וחזר עם סיפור דרך נהדר ועשרות מעריצים. השנה הכיוון הוא צפונה לנורד קאפ בנורבגיה. יחד איתו יצא גם דורון בורנשטיין

השנה מביאה עמה הרפתקה חדשה.
5 ביוני 2019

עולים צפונה עד ל נורדקאפ Nordcap, בצפונה של נורווגיה, שלל מדינות, תרבויות ונופים מרתקים, בניגוד למסע מזרחה, כאן הציוויליזציה זמינה למלך הכביש, GS 1200 BMW אשר נותר מבוייש משהו בהמתנה בשנה שעברה.
ידידי Doron Bornstein הצטרף אלי למסע , גם הוא רוכב על אופנוע זהה.

התכנית היא לטפס מיוון לבולגריה, רומניה, הונגריה, סלובקיה, פולין, ליטווניה, לטביה, אסטוניה, רוסיה, פינלנד, נורווגיה, שוודיה, דנמרק ומשם עדיין לא ברורה הדרך חזרה.

אספנו את האופנועים ב 3 ליוני, הנמל בלבריו היה עמוס באופנועים ישראלים, כולל ה DR650 שהיה איתי במזרח ועבר לידיו של Nimrod Sadot שיוצא השנה גם הוא לדרך המשי.
Noam Razi, Ron Kesteher חוזרים משבועיים ביוון ואלבניה ויש תמונה קבוצתית למזכרת.

Gadi Ramon אירח אותנו בפנינת החמד שלו ב Pigadion יומיים, כך שהספקנו לטייל ולרכב בסביבה מקסימה.

Mount Othrys שם גרו הטיטנים שקדמו לאלים היוונים היה יעד חובה לדורון, טפסנו אליו בגשם שוטף, דורון הרגיש אנרגיות חזקות ואני הרגשתי רטוב לגמרי 😀 אתרי ארכאולוגיה מדהימים בסביבת סלוניקי
Pella, Vergina ועוד, סביבה מרתקת, עשירה גם בהיסטוריה יהודית.
חלומות נועדו להגשמה.

על האופנוע צפונה" 2

"בולגריה יפתי".ארץ הניגודים, נופים מדהימים, עושר טבעי, מים, ירוק עמוק, הרים גבוהים, מישורים חקלאיים ללא קץ, עושר של מעטים אל מול עוני מרוד בפרובינציה הכפרית,

ערים מתחדשות ודגש על ריכוזיות יתר בבירה סופיה.

אין סכוי למצותה במספר ימים, נגענו בפנינים, התענגנו על מסלולי רכיבה עתירי פיתולים בדרכים ההרריות, על המזון המשובח והזול והאנשים מסבירי הפנים אם כי בבולגרית בלבד 😀.
בולגריה עמוסה באנדרטאות, רובן מציינות את גבורי האומה,

 

קורבנות מלחה"ע השנייה ועוד קודם לכן בקרבות השחרור מהאימפריה העותמנית, כל האנדרטאות מוזנחות בצורה מבישה, מאד אופייני למדינות הקומוניסטיות לשעבר שהתמערבו.
מחוזות שלמים ניזונים מדגי הפורל, זזת ימינה שמאלה יש בריכות לגידולם, בכל נהר או אגם, לדעתי אצל הבולגרים, גם באמבטיה בבית שוחים פורלים 😀.
לא פקששנו את מנזר Rila, מערת Yagodina, ערים יפות

וכמובן בילינו לילה ב Motocamp Bulgaria (למעלה כאן) ב Ruse, אכלנו לסיום דגים במסעדה צפה על מימי הדנובה, חומה ולא כחולה, העברנו למצב dynamic ובמהלך זריז יחסית חצינו לרומניה. מעבר חלק ומפתיע.

חלומות נועדו להגשמה.

"על האופנוע צפונה" 3
רומניה – מקום לחזור אליו.

המיתוסים התנפצו ברעם.
1. רומני גנב – יצאנו מרומניה שלמים וללא כל חוסר.
2. רומני תמיד עם שרשרת וצמיד זהב – כלום, כנראה היהודים לקחו את כל הזהב איתם ארצה 😉
3. קבב רומני מלא תבלינים ושום – לא מצאתי כזה, הקבב היה בשר משובח, לא עמוס בתבלינים, כזה שלא נזכרים בו שעות לאתר הארוחה.

ועוד ועוד.

מעברי ההרים הקלאסיים מדהימים. טראספארגאשן (למעלה כאן) היה סגור מק"מ 104, גם הדרך עד למחסום וממנו חזרה היתה יפיפיה.

קבב מדהים במסעדה רומנית קטנה, אף מילה באנגלית אבל הכל עובד.
טרנסאלפינה בגשם שוטף שרק העצים את החווייה, תענוג אמיתי.

נופים מתחלפים, אופנועים מכל אירופה והסיום בסיביו המפתיעה ביופיה , היה מושלם.
ספסל העץ בכניסה לכל חצר בית בכפר, הוא בעצם מוסד.
רוכבים בהמון כפרים שנותרו מאחור, בעלי הבית ובעיקר זקנות כפריות יושבות להן שעות בחוץ ומתבוננת בכל מי שעובר ברחוב הראשי.

ככל שהכפר פרמטיבי יותר כך צופים ביותר יושבי ספסלים.
ויתרנו על הבירה בוקרשט, קשה לעמוד בלו"ז המסע אם לא מוותרים פה ושם.

הרומנים היו נעימים וחמים מאד, המון "פנסיונים" פשוטים בכל פינה.
סכום, מאד אהבתי, אוכל מעולה, טבע מדהים, אנשים טובים והכל בעלויות שאינן גבוהות.

חייב להשלים את רומניה ולעומק.
חלומות נועדו להגשמה.

–
הונגריה בקטנה – זה ממש לא נחשב ביקור.
הונגריה אחרת ושונה.
מרגע חציית הגבול להונגריה הסתיים הברדק הרומני, לא שאיני מאוהב בו אבל זהו, תם פרק.

”
הכל אסתטי ומסודר, הכבישים, הבתים הכפריים, הנהיגה מוסדרת ומפוקחת והמצערת נרגעת, במיוחד בקווים הלבנים האלה….
התכנון היה לגעת בחלקה הצפון מזרחי של הונגריה, עיר המחוז הינה דברצן.
עיר אוניברסיטאית, הכל סביבה, כ 400 סטודנטים ישראלים שלומדים רפואה יחד עם שלל סטודנטים מרחבי העולם.
אינפורמציה מפורטת קבלנו מסטודנט ישראלי אותו פגשנו בסטארבקס המקומי עם אביו, הם לא היו לבדם, היו עוד שתי משפחות אברכים ישראליים, יותר עברית מכל שפה אחרת.
יריד ספרים במדרחוב,

תחושה של תרבות ברחוב, נימוס הונגרי.
בבוקר רכיבה לא ארוכה וחצייה ל סלובקיה.

תם פרק הונגריה, קצרצר, לא ממצה וגם לא נחשב בקור.
חלומות נועדו להגשמה.

"על האופנוע צפונה" – 5
סלובקיה – קומפקטית ויפיפיה.

הסכם שנגן והגבולות הפתוחים, העבירו אותי בפעם הראשונה במסע את הגבול בין הונגריה ל סלובקיה כמעט ללא שהרגשתי.
הנוף משתנה, הרי הטאטרה הנמוכים היו הראשונים בתור, ובהמשך הגבוהים שמעבר להם שוכנת פולין.

הרגשה נעימה ורוגע בכל מקום. נוהגים בד"כ בהתאם לחוקים, משטרת תנועה פעילה 😉, ספרו לי כאן שהם מקבלים בונוסים עבור דו"חות.

ערים עתיקות משוחזרות ושמורות מאד, טירה עתיקה עם טיפוס אתגרי.

בפעם הראשונה בחיי זכיתי להנחת senior בכניסה לאתר, צחקתי פנימה וחשבתי שרק אצלינו מחכים שתהיה זקן מרוט כדי להתחשב בך.

למרגלות הטאטרה נתקלנו בהמון רוכבי אופניים, צועדים וטרקיסטים מכל המינים, משפחות שלמות מתנפלות על מסלולי ההליכה בהרים, אלה שעם בוא הקיץ נחשפו משכבות השלג.
אתרי סקי, פארקי מים והמון אנשים תאבי חיים וטבע, מאד אהבתי.

עונת טיולי בתי הספר בעיצומה כאן, כיתות כיתות הם מתייצבים באתרים השונים, נחמדים, שומרי סדר, והרבה מורים צעירים, יש כבוד למקצוע החשוב.

לא נכנס לפוליטיקה באף מדינה,גם לא כאן, אבל המדינה והאנשים נחמדים וסלובקיה זוכה אצלי לציון גבוה ועם פוטנציאל לחזרה.

בטיפוס על הטאטרה עקפנו בשיא הגובה 3 קטנועי למברטה עתיקים,

נתנו פייט רציני ובהמשך נפגשנו, הסתבר שיש בזאקופנה – פולין כינוס למברטה שנתי, כ 1000 כלים מרחבי אירופה, תמונות בהמשך כמובן כי איך אפשר לוותר 😀
חלומות נועדו להגשמה.

"על האופנוע צפונה" 6
פולין (פולניה) – ארץ לא לנו לעולמי עד.
פוסט שונה משהו.
זהו לי בקורי הרביעי בפולין.
לפני 30 שנה ליוויתי משלחת נוער לסיור בכל אתרי השואה.

שנתיים אח"כ, בערוב ימיו, הסכים אבי לעשות בקור שורשים איתי ואחי,גם כאן בקרנו בכל אתרי השואה הקלאסיים ואיתרנו את מקומותינו הפרטיים, מקום הולדתו , בתי הספר, מקום עבודתו ועוד.
הבקור השלישי היה נסיעת עסקים ב 2010 בה פגשתי אנשי עסקים מקומיים בוורשה .
בראשונה חוויתי עמוקות את תולדות וסבל עמנו בשואה, תוך מתן דגש פנימי להיסטוריה הפרטית.

בבקור השני, המשפחתי, חווינו עם אבא את תחושותיו, בכיו, רגשותיו, אך יותר מכל את תחושת הניצחון הפרטי שלו והכללי של עמנו.
הנה הוא עם שני בניו, גאה, מסתובב בארץ לא מפותחת ללא חשש ומורא והשגיו מנצחים את זיכרונותיו הקשים.

בבקור העסקים השלישי, מעט הפולנית ששמעתי חזרה אלי, בארוחת הערב אותה ארגנו החלו לשתות ולצחוק ואני פשוט לא יכולתי לסבול אותם בדמייני מיהם, מי משפחותיהם והיכן היו בימים האפלים ההם.
המסע הפעם חייב אותנו לחצות את פולין, ערב החצייה חשתי עד כמה זה מיותר עבורי.

אולי בהשפעת מותה של אמי לאחרונה, היא שחוותה על בשרה בדרך הכי קשה את תלאות הנאצים ושותפיהם הפולנים, היא ששנאה את האחרונים יותר מהצורר הנאצי.
נגררתי פנימה בקושי רב כאשר משימה אחת לבצוע עמי, בקור בכפר/עיירה בה נולדה אמי Stochek הצלחתי למצוא גם אנדרטת זכרון קטנה בפאתי הכפר, ובקור בכפר בו הפולנים ששמרו תמורת ממון רב על אחיה, הרגום לאחר זמן קצר.
Wengrow. המון דברים הפריעו לי הפעם, כעסתי על הארץ שהתפתחה כ"כ, על הצעירים הרבים שחיים היטב, חלקם אפילו נחמדים, על מפגשים עם יהודים שחווים אנטישמיות ונשארים כאן כשראשם מורכן ועוד ועוד.
החלטתי לא לשוב לאתרי השואה הקלאסיים, לא חשתי צורך בכך. לא צילמתי תמונות נוף יפה ו/או מבנים מרשימים, אנשים חיים ועוד.
תאטרון האבסורד הזה בא מבחינתי לידי ביטוי בביאליסטוק, עיר בה התקיימה קהילה יהודית בת כ 60 אלף איש וכולה הושמדה. בעיר בה הפוגרומים חזרו ונשנו לאורך ההסטוריה, בעיר בה נשרפו למוות בבית הכנסת 3000 יהודים, בעיר הזאת המחזה הסוראליסטי פשוט הדהים אותי.
בככר העיר, פסטיבל מוסיקה יהודית, על הבמה מוזיקאי יהודי אחד, זמרת פולניה מנסה לשיר בעברית, פולנים שיכורים מרקדים לפני הקהל לצלילי המוזיקה, בדוכן בצד, תור ארוך של פולנים ממתין לקבל, אוזן המן, מצה וחתיכת קוגל יהודי.
מאחורי הבימה הצבא הפולני פרש כלי מלחמה, משגר קטיושות, תותח מתנייד ותערוכת נשק, נושקת לתערוכה, הבזיליקה הענקית של מריה, מלאה עד אפס מקום במאמינים, בוגרים והרבה צעירים, זה המקום ממנו יצאו בזמנים רעים המונים מוסתים לטבוח ביהודים.
מחר אני לא כאן.
יוצא עם מועקה גדולה ועם מחשבות נוגות על היהודי הנודד, זה שתמיד חי בחצר האחורית של עם אחר, שתמיד היה ונשאר זר, על הוורסיה העכשווית של הישראלי הנודד, זה שמשאת נפשו דרכון אירופאי ושוב לחיות בקרב עם אחר אשר לעולם יראה בנו יהודים, זרים, פרזיטים וכל השאר.
מקומינו בארץ שלנו, ישראל, חובה עלינו לשמור על הנכס הזה מכל משמר, פנימה והחוצה.
זוכר ולעולם לא סולח.
מחר אפנה את מחשבותי להמשך המסע.
חלומות נועדו להגשמה.

"על האופנוע צפונה" 7
ליטא / ליטווניה – לא סגור עליה.

יש לה זכות גדולה לליטא, אליה יצאתי מפולין וסגרתי פרק.
החברות בהסכם שנגן ובאיחוד האירופי נוח מאד לחוצי המדינות, שלט שמזכיר לך ותו לו.
המוטיב הדתי הבולט בכל המדינות אותן חציתי עד כה, חוזר ונשנה גם כאן, הישובים בנויים סביב הכנסה, הקתדרלה אם יש והכל צלוב כאן.
Kaunas קובנה עיר מתחדשת,

מבנים עתיקים שחודשו, בתי קפה ומסעדות בלב הרובע העתיק, העיר היתה יפה,

מתומצתת ובזה הסתיים ספורה.
ביציאה מהעיר מתחיל הספור של ליטא, חקלאות, ועוד חקלאות,

שדות חיטה ודאג גידולים ללא קץ, מטופחים בצורה מעוררת השתאות.
הדילר המקומי של ג'ון דיר מחזיק בחצרו 10 קומביינים חדשים ומבריקים, ואם הוא מביא אז הוא גם מוכר.
ממש אסם תבואה ענק שהזכיר לי תמונות משנה שעברה באותה עת, ברוסיה.
הבתים אומרים הכל.

המון ישובים ישנים, בתים מעץ מטים ליפול, באמצע הכפר 3 בלוקים של שיכון סובייטי קלאסי, סתם נטועים שם ללא טעם וריח.
עברתי את ליטא בחטף יחסית, ארוחת צהריים מאוחרת, שתי נקניקיות עם תוספת וכוס בירה, 4.5 אירו, כן זה המטבע החוקי כאן וזה נוח.

גבעת הצלבים אתר מטורף, התמונות תדברנה בעד עצמן.

אלפי צלבים תקועים באדמה ובכל יום נוספים חדשים. האמת היא שקשה לי עם המוטיב הדתי הנוצרי הכ"כ עמוק אליו נחשפתי כאן ובמקומות נוספים.
בשעה מאוחרת, יש אור מלא עד 23:00, עצרתי במכולת מקומית, קצת צידה והתמקמתי בקמפינג נחמד.

הבלטיות בנויות לרוחב😀 סגרת מצערת והופ עברת מדינה.
חלומות נועדו להגשמה.

"על האופנוע צפונה" – 8
לטביה – יפה וחזקה.

הרכיבה בבלטיות, מדרום לצפון חוצה גבולות במהירות מסחררת.
המעבר הרצוף ביניהן גורם לי להשוות ביניהן, אני עושה זאת בפרמטרים השוואתיים אישיים ולא אוניברסליים, כגון תל"ג, הכנסה לנפש וכדומה.

מראה עיניים בעיקר, מחירים לארוחות, איכות השרותים השונים, הבתים, המבנים, כמות שרידי הממשל הקומוניסטי, הטכנולוגיה בחקלאות, מידת הציות לחוקי התנועה, איכות הכבישים ועוד ועוד.
אני כותב כעת אחרי יומיים באסטוניה, שהיא הפוסט הבא, אבל יכול לומר כי לטביה מסתמנת כמנצחת והחזקה בין השלוש.

ריגה בעלת מרכז משוחזר ומשופצר, יפה ביותר.
ספינת תענוגות, עמוסה באלפי תיירים אמריקאים, עגנה בעיר באותו בוקר, העיר היתה מוצפת בהם, לרגע תהיתי האם ראיתי את קפטין סטובינג ברחוב 😉
כשמשלמים על קפה 3 יורו זה אומר הרבה על העיר.

המכוניות חדישות, פקקי תנועה סבירים, אלגנטיות אירופאית, אין ספק שהיא מדורגת גבוה.

בתום הביקור בריגה יצאתי להגשים חלום, לרכב כמה שיותר, וכמה שיותר קרוב, לחופי הים הבלטי, הצלחתי, אם כי נאלצתי לרכב בדרכי עפר לא סלולות אך מרתקות, "הקדמי" בלשון הרוכבים, שהיה עם סדק קטן, שילם את המחיר, אצטרך להחליפו מחר.
היערות והים הבלטי הם כנראה מטיב מרכזי בחיי התושבים.

חופים שלאורכם המון אזורי שהייה, קמפינגים קטנים, מלונות לא גדולים והרבה אנשים.
לצידי היערות חנו מאות מכוניות, סתם באמצע שום מקום.

הסתקרנתי, עצרתי ובדקתי, הם אוספים פירות יער לסוגיהם, הולכים כפופים במעבה היער עם שקיות ומלקטים.
אהבתי את לטביה, אנשים מאירי פנים, תחושה של סדר מערבי, נעימה.
מחרתיים אכתוב על אסטוניה ממנה אני נהנה כעת.
חלומות נועדו להגשמה.

חלומות נועדו להגשמה.

"על האופנוע צפונה" – 9
אסטוניה – הפתיעה בגדול.
איזו הפתעה נעימה אסטוניה.
בכל חלק שלה בו עברתי נהניתי מאד ורציתי עוד.

היא שונה משתי קודמותיה, ליטווניה (ליטא) ולטביה. האוריינטציה והחיבור שלה הוא צפונה, לפינלנד, היסטורית, תרבותית ואפילו השפה דומה מאד לפינית.
המדינה יפיפיה, עושר של יערות ושטחים חקלאיים, רשת הכבישים בד"כ מפותחת ובמיוחד לאורך צירים חשובים.

עברתי במעבורת לאי Sarremma אל תנסו אפילו לבטא זאת, אין מצב להצלחה 😀 אי מקסים, יערות, חופים, חקלאות ותיירות.
סה"כ כ 20 אלף תושבים ביום טוב, רבים נאלצים לצאת לתקופות עבודה ביבשת ובפינלנד, עקב העדר תעסוקה באי.
מדיניות הממשלה כאן, לאחד משקים לחוות גדולות, פגעה ברבים מהחקלאים, חוות גדולות ומתקדמות רואים לאורך כל הדרכים.

טאלין עיר יפה ובמיוחד הרובע העתיק על שלל המבנים שהשתמרו ושוחזרו.

בסוכנות במוו המקומית טיפלו בי היטב, החלפתי שני צמיגים לאחר שהקדמי ניזוק ברמה מסוכנת והאחורי כבר נתן עבודה.
מנהל מחלקת האופנועים התלהב מהאורח, קבלתי אפילו מתנה שימושית, בנדנה.

בטאלין חבר אלי שוב Doron Bornstein ויחד חווינו מעבר ארוך אבל רגוע משהו, אל תוככי אמא רוסיה במעבר הגבול Narva.
האסטונים, בעיקר הכפריים, אוכלים המון ונראים בהתאם, המנות שקבלתי באי היו ענקיות ובלתי צפויות, אבל טעימות משהו.

את הפוסט אני כותב הערב בסנט פטרסבורג, בה נשהה כמה ימים טרם שנצפין עמוק לכיוון Murmunsk. אפרד לכמה ימים והפוסט הבא יספר על רוסיה, רמז, היתה סופר מעניינת עד כה.
חלומות נועדו להגשמה.

"על האופנוע צפונה" – 10
רוסיה – מרתקת.
מסנט פטרסבורג למורמנסק,
צפון מערב רוסיה.
רוסיה חזקה, עוצמתית ועדיין משמרת יראה שלטונית כבעברה האפל, אתה חש בזאת בכל פינה.
רוסיה עם נופים עוצרי נשימה, יערות עד, אגמים, ימים, מפרצים, נוף ללא גבולות.
ערים מרכזיות מטופחות ומושקעות, היסטוריה, תרבות וקידמה.

רוסיה זנחה את הפריפריה, ערים עיירות וכפרים שהיוו כוח אדם למפעלי ענק קפאו במקומם, מתפוררות, עוני, דלות ועולם ישן, צעירים שנטשו וזקנים חסרי כל, תמונות קשות.
מחנות צבא נטושים או ישנים, שדה תעופה צבאי נטוש, הנגרים חלודים מכוסים בעשבי בר ומיג 23 מוצב לראווה בין בתי השכונה שהיתה מגורי המשרתים בבסיס הסמוך.
ברוסיה של הפריפריה כולם חיילים, כולם לבושים בבגדים מנומרים.
הרוסים אוהבים לדוג, אוהבים קמפינג וחיים הרבה מחוץ לבתים ולדירות הקטנות.
אנדרטה זה שמה השני של רוסיה.

בכל פינה מוצבת אנדרטה או פסל של לנין, אלפי אנדרטאות מנציחות אירועים היסטוריים,

הרבה מאד ממלחהע השנייה, בעיקר ציון עמידתם האיתנה של החיילים והאזרחים אל מול המתקפות הנאציות.
אלמנטים צבאיים, כלי נשק, חלקי מטוסים ועוד, משמשים כמוניומנטים להנצחה.
העם הרוסי והצבא האדום ראויים בעיני להערכה רבה על ההקרבה והנצחון הגדול על גרמניה ובאמת רגשו אותי אתרי ההנצחה הללו.

רוסיה של עושר מופלג בערים הגדולות, מרדף אחרי מותגי המערב ואימוץ הרגלי חיים מערביים, מכוניות יוקרה, תרבות Show off אבל מוגזמת לחלוטין.

חצינו את הגבול מאסטוניה, מעבר של כ 3 שעות, יכולנו לקצר אם הכרנו את הפרוצדורה והזמנו תור מראש.

אף מילה באנגלית, מה שהפך להרגל בהמשך, למעט סנט פטרסבורג, אבל התרגומון האוטומטי של גוגל יסייע ואף יגרום להרבה צחוקים עם המשתתפים.
נכנסת לרוסיה של הפריפריה, הרגשת מיד בשינוי, כבישים עלובים, בתי עץ מתפוררים, עולם שעצר מלכת, עד שהגעת לקרבת העיר הגדולה.

סנט פטרסבורג
עיר מופלאה, נעימה, מעניינת מאד, נוחה להתמצאות ומרוכזת דיה ע"מ לאפשר מיצוי האתרים המרכזיים בהליכה רגלית.
נשותינו הצטרפו אלינו ל 4 ימים וזו היתה מתנה אמיתית, כיף של בילוי משותף וחמצן להמשך לכולנו.
חגיגות סיום הלימודים נחגגו בערב הגיענו, מאות אלפי בני אדם (לא מוגזם!!) זרמו למרכז העיר שהפך לרצף של מדרחובים חסומים לתנועה.
מופע זיקוקים ענק עם אפקטים שמעולם לא ראיתי התחיל בשעה אחת בלילה, גם אז היה עדיין אור יום.
מעל גבי רפסודות שהוצבו בנהר Niva שוגרו הזקוקים במשך קרוב לשעה.
העיר היתה השער למערב עוד מימי הצארים שחשקו בתרבות הצרפתית, האיטלקית, האירופית, סגנונה, אדריכליה ואוצרות התרבות שלה.
מוזיאון ההרמיטאז' הממוקם בארמון החורף שבעיר מכיל אוצרות אומנות מרשימים, אוספי הצארים והמשפחות העשירות, יצירות שנלקחו מהגרמנים במהלך הכיבוש, רובן כאלה שנבזזו ע"י הגרמנים.
אלה בזזו, אלה גנבו ועד היום מתקיימים מאבקים משפטיים.
אתרים רבים נוספים בעיר, אוירה נעימה, אוכל טוב, והופ, שלום לנשים, הצפון קורא לנו.
כביש E105 יהווה ציר הטיפוס צפונה בואכה מורמנסק.
ישנו במעבה היער, בבקתת עץ נחמדה, ישנו במלון קטן לחופי הים הלבן, אל מול האי סלובצקי, האי בו בילה אלכסנדר סולזניצין בגולג המפורסם שהיווה הבסיס לספרו
"ארכיפלג גולג" ובעוד מקומות קטנים ומעניינים לאורך הנתיב.
האוכל של הבבושקות במסעדות דרכים קטנות היה מופלא, פעם אחת המרתי אותו ב KFC, ראיתי את השלט ואיך אתאפק 😀
מעט תחנות דלק לאורך הנתיב, חייבים למלא היכן שיש ולא רק כשצריך, קטעי כביש גדולים בשיפוץ, נסיעה ארוכה בדרך כורכר מאובקת, ים של משאיות ענק והרבה הרבה ק"מ.
ברוסיה במיוחד, ההתלבטות בין ההתקדמות בנתיב למול עצירות הצילום, היא בלתי פוסקת.
לא ברור לי מדוע רוסיה הזאת לא נקראת גם כן ארץ אלף האגמים, יש בהחלט, האמינו ספרתי 😉
חציית החוג הארקטי היתה חגיגה, התמונות ידברו בעד עצמן.
ההגעה למורמנסק היתה שיא, הטמפרטורות צנחו, נכנסנו העירה כמעט ב 2100 ועדיין אור יום מלא.
מורמנסק סיקרנה אותי מאד, ספורי הצי הרוסי, הצוללות הגרעיניות, אוירה של תככים ומזימות סובייטיות.

היא אכן כזאת, עמוסה בהנצחת עמידת העיר במצור הגרמני, לא נכנעה וראוייה לכל ההערכה.
אנדרטת איליושה המרשימה נבנתה להנצחת גבורת העיר.

בסיס איסטרטטגי סובייטי מצפון לעיר לחופי המפרץ סקרן אותנו, ניסינו להגיע לאזור, במחסום צבאי עטו עלינו, כאילו 007 הגיע על אופנוע.
קצת צילומים הבוקר ויצאנו ממנה לעבר הגבול הפיני.
הדרך של כ 350 ק"מ הדהימה ביופיה.

ציר בינות ליערות ואגמים, בכל עצירה הותקפנו ע"י להקות ענק של יתושים, לאורך הדרך נצפו סה"כ כ 15 מכוניות ושני מחסומים צבאיים, הפעם אפשרו לנו לעבור לאחר בידוק ורישום.
מעבר הגבול לפינלנד שומם לחלוטין, למרות שכולם היו בשבילנו, הכל הלך באיטיות אבל נגמר.

יצאנו מרוסיה, תחושות מעורבות, חשתי הקלה מסוימת, האח הגדול ליווה אותי בכל פינה, בכל מקום בו לנו, צילמו את כל עמודי הדרכון שלי (דרכון עם 70 עמודים עמוס בויזות וחותמות מכל העולם), מאידך אהבתי את רוסיה מאד, הנופים הבתוליים והפראיים, אנשים טובים, גם אם התקשורת בעיניים וגוגל, אוכל טעים ועדיין זולה מאד למטייל הזר. הבחירה בנתיב היתה נכונה, נופיו הטבעיים והאנושיים ייחודיים, מרתקים, ובהחלט נותנים טעם לעוד, ולעומק.
אחלה רוסיה שבעולם.

חלומות נועדו להגשמה.
(עם Doron Bornstein
כבר חודש ו 7500 ק"מ.)

"על האופנוע צפונה" – 11

פינלנד בקטנה.
נורווגיה בענק.

תהיתי באשר לנורווגיה, האם היא יפה יותר?
או ארוכה יותר?
התשובה היא כמובן יפה יותר, שכן היא יפה גם לרוחב 😀
אתמול סיימתי שבועיים מלאים בנורווגיה בשייט לדנמרק.
האופנוע על הליפט במוסך במוו נחמד וחדיש בדנמרק, מחליף שמן ופילטר, אז יש זמן לכתוב.
פינלנד היתה קצרה מאד, גשם ויתושים, חצינו מרוסיה חזרה לציוויליזציה, לילה אחד והופ אנחנו בנורווגיה.
גשם, רוח, וקור היו מנת חלקנו בכל חלקה הצפוני של נורווגיה.
הדרך לנורדקאפ ארוכה, מקסימה, משבי רוח חזקים מכים בך בפתאומיות, משאיות שחוצות מולך מטלטלות אותך שבעתיים מהרגיל והרכיבה הארוכה בגשם גם היא לא להיט.
אבל הנוף והיופי עוצרי הנשימה לא נותנים לכלום להפריע.
מזג האוויר בנורדקאפ טריקי מאד ולנו לא היה ממש מזל. במשך יומיים הטמפרטורה היתה סביב 5 מעלות ומטה, גשם, ערפל וים של תיירים שהגיעו באוניית טיולים עצומה.
התמקמנו בקמפינג סמוך, בקתה לשניים קטנטנה, אבל מגוננת.
צילומים עם הגלובוס המפורסם, ביקור בכפר הדייגים הסמוך, זה שנחשב לכפר הצפוני ביותר, ומתחילים את הדרך מטה.

נורווגיה גן עדן לאופנועים, לא בכדי פוגשים המון בכל פינה, הרוב כמובן אירופאים, להם הדרך פשוטה בהרבה, אבל גם מקומיים בטיול של כמה ימים.
הכרויות קצרות, חברויות של יומיים, רכיבות קצרות משותפות והעיקר האהבה המשותפת לרכיבה.
נורווגיה המדינה הכי מתקדמת בכל הקשור לרכבים חשמליים.
כל רכב חדש רביעי שנמכר הוא Tesla, ים מכוניות חשמליות אחרות ותשתית תומכת לטעינה מהירה.
הנורווגים שומרים מאד על הסביבה, מכבדי חוק ובמיוחד הגבלות המהירות, לעיתים זה מטריף, התייחסותם לאופנועים חיובית ומתחשבת, כמו אצלינו בדיוק 😉
בנורווגיה הקמפינג מותר בכל מקום, למרות זאת היא נקייה כבית מרקחת.
אלפי קרוואנים עצמאיים ונגררים מציפים את כבישיה בעונה הזאת. רבים מהנהגים בקרוואנים אינם מנוסים וחווינו לא מעט "כמעטים" בעקיפות שלהם. היתרון הגדול שלהם שכאן הם יכולים לעצור ללילה בכל פינה, מה שנקרא כאן
Wild camping במעבורות השתמשנו למכביר, השיטה מתקתקת להפליא, אחרי שתי מעבורות אתה מומחה ויודע שאפשר לעקוף את כל התור וכך לצאת מהמעבורת ראשון, או גם, איך לעגן את האופנוע עם רצועות בהפלגות הארוכות יותר.
המדינה יקרה מאד אבל בטיול שלנו קצת הורדנו עלויות שכן חלקנו הוצאות לינה ברוב הזמן ואפילו שכנעתי את דורון לישון בקמפינג 😂.
הידעתם שהיטלר ראה בנורווגים את טוהרת הגזע הארי ולכן עודד חיילים גרמנים לחבור ולהינשא לנשים נורווגיות ב 5 שנות הכיבוש הנאצי?
בתום המלחמה נשים אלה נודו ע"י החברה הנורווגית, חלקן אף נשפטו, חלק מהן עזב לגרמניה עם ילדיהן והעניין במשך שנים היווה נושא שבמחלוקת.
רק בשנת 2018 ראש הממשלה הודה שהממשל טעה, והתנצל בפני כל אותן נשים.
נקודות שיא רבות יש בה, קשה לציין את כולן אבל עבורי ה נורדקאפ היה שיא אחד, השני היה דוכן המטיף, Priekestolen
אליו הגעתי אחרי טיפוס רגלי ממושך.

הדרום האיר פנים קצת יותר.

ברגן שנחשבת לעיר הגשומה ביותר בנורווגיה, קבלה אותנו עם מזג אויר שמשי וחם.
אחרי כחודש וחצי בדרכים אחותו של דורון, נילי,

המתגוררת בברגן, העניקה לנו תחושה ביתית אמיתית, אפילו כביסה מהירה וכמובן מיטב התבשילים המקומיים, איך לא, בשר איילים משובח עם תפו"א, משובח!! 🍜.
שבועיים ארוכים טיילנו בנורווגיה, זה במפורש לא מספיק ואפשר בהחלט להעמיק ולהוסיף הרבה טרקים רגליים.
בברגן בילינו יחד בשוק הדגים המפורסם.

בהשוואה ללפני 40 שנה, בביקורי הראשון, נהיה מסחרי מאד, יקר מאד, אבל טעים לפחות כמו פעם.

בצהרי היום בברגן נפרדנו בחיבוק, אני המשכתי בדרכי לסטוונגר ודורון נשאר כמה ימים נוספים למשפחתולוגיה.
כמה מקומות שאסור להחמיץ בנורווגיה לטעמי:
נורדקאפ
דוכן המטיף
נרוויק
איי לופוטן
טרונדהיים
קרחון בריקסדאל
דרך הטרולים
הדרך האטלנטית
ברגן
סטוונגר
ובטח שכחתי עוד אחרים.
קחו בחשבון שהמרחקים, בעיקר בצפון עצומים, כיף עצום לרכב בה אבל לוחות הזמנים מתארכים.
בתקופה הזאת של הקיץ, שעות האור הן 24 שעות בצפון, לא אטמת, לא ישנת.

נורווגיה מתייצבת בשורה אחת עם המדינות היפות בעולם, אני עוד אחזור לכאן על בטוח.

אמש עברתי במעבורת ענקית לדנמרק ומכאן אני ממשיך מנהלתית דרומה לביקור משפחתי בצרפת, משם בגדול דרך איטליה אגיע ליוון, לבריו, שאפשר כבר לקרוא לו נמל הבית 😉
עם ההגעה ארצה אכתוב נתוני סכום וגם כמה מילים על האופנוע האולטימטיבי לטיול אדוונצר מסוג זה
BMW 1200 GS
תודה לשותפי הוותיק לטיולים דורון, כרגיל היה כיף יחד.
אנחנו תיקו לדעתי בסיוע בהרמת האופנוע 😂

חלומות נועדו להגשמה.

—————————————————-

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לדייויד זילברשטיין

————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי