רכיבה מקייפטאון מזרחה וטעימות שטח

אחינעם ממשיכה מערבה בנופים עוצרי נשימה ובניית יחסים עם האופנוע. לבלוג הנהדר של אחינעם כאן

יום חמישי בבוקר סיימתי כמה חובות ביורוקרטיים – קבלת אישור משטרתי כי האופנוע אינו גנוב וקרנט דה פסאג’. בשביל כל אחד מהם נאלצתי למצוא פרצות בחוקי מלכוד 22, תהליך ארוך ומתסכל. למזלי הייתה לי הרבה עזרה מדאנקן, יו ואיליין, אישה שעובדת עבור AA דרום אפריקה. כל הבלאגן הזה הוא בשביל להצליח להיכנס לתוך אתיופיה – אני מקווה שהיא שווה את זה! למרבה המזל, עד שעות אחר הצהריים יו ואני כבר היינו בדרכנו מן Bellville, ממש ליד קייפטאון, לכיוון הלב של הקארו. עלינו על כביש 62, המקביל הדרום אפריקאי לכביש 66 בארצות הברית. נסענו ממש עד השקיעה אז הגענו לעיירה בשם Barrydale. המראות כאן מזכירים לי מאוד את Monument Valley ואת האזור של Utah- כל כך יפה שאני לא יכול להחליט אם להסתכל על הכביש או על הנוף! בערב ישבנו בפאב של ההוסטל ופטפטנו עם המנהל, נוצרי אדוק שסיפר לנו כמה נבואות מוזרות על קונספירציה להשתיל שבבים בכל אדם בשביל להשטלת על העולם. לדבריו, כל זה כתוב בתנ”ך. כנראה שפיספסתי את החלק הזה.

למחרת התעוררנו מוקדם ורכבנו לעבר הזריחה. בדרך ראינו זברות ועצרנו ללטף אותם. נישנשנו כמה ביסים מחטיף חלבון, שחררנו אוויר מהצמיגים שלנו והחלנו לטפס במעלה Roiberg (ההר אדום). הקטע היה די טכני, אבל לא מאוד קשה. נפלתי פעם כי אני, בטפשות גדולה, לקחתי פנייה חדה לתוך עלייה בהילוך שני והמנוע נכבה. כמובן שאין דבר כזה טעות חכמה… האופנוע מרגיש לי מדהים על החצץ, זז חלק כמו חמאה.

החלק הבא היה Swartberg Pass (מעלה ההר השחור). דרך כורכר זאת היא יצירת אמנות שנבנתה בשנות ה-1800, בעלת מערכת ניקוז מורכבת וקירות שהוקמו בקפידה מאבנים. היא הוכרזה כאתר מורשת, בתקווה שלא תסלל כי במצבה הנוכחי היא גן עדן לרוכבי אופניים ואופנוע. הרוח הצליפה בנו באכזריות וכיסתה אותנו בשכבה עבה של אבק. השביל רץ על צלע ההר, קרוב להחריד מהתהום מתחת ואז מתפתל לתוך קניון צר. הגענו, מזיעים ומזועזעים אך שמחים לעיירת Prince Albert, כפר נופש יפה מכוסה כמעט כולו בבוגנוויליה.

בשבת בבוקר לקחנו את הזמן שלנו ולאחר מכן התגלגלנו דרך אזור הקארו הצחיח, על פני חוות בנות יענה ובבונים, לתוך Uniondale. שם עזבנו את הכביש הסלול וחזרנו למדרכי עפר. מעלה Prince Alfred, אשר מוביל ל-Knynsa, הוא כביש נפלא במצב טוב ללא חלקים טכניים רבים. עצרנו בדרך למשקה ליד אתר קמפינג מפורסם בשם ה-G-spot של אנג’י, ידוע בשל האווירה ההיפית, הבירה החמה והשירות הלקוי. לאחר כחמש שעות של רכיבה הגענו לעיר החוף Knynsa.
הבוקר יו ואני נפרדנו לשלום.

הוא נסע חזרה הביתה לקייפ טאון ואני המשכתי לבדי, עם רגשות מעורבים. יצאתי לדרך כל כך מוקדם עד שעדיין היה חשוך. גם לאחר הזריחה האפרוריות נשארה – ענני גשם התנשאו באיום מעלי כל היום. הנסיעה הייתה מאוד שונה מן הימים הקודמים. 550 ק”מ בכבישים סלולים ב 120 קמ”ש. נדרשתי לסוגים שונים של ריכוז וסיבולת מהרכיבות הקודמות. רכבתי לאורך כביש החוף על סדרה של גשרים שנבנו מעל אינספור נהרות שנשפכים לים. במהלך המחצית השנייה של היום השמש יצאה והנוף הפך יותר נחמד, אבל רוח צדדית חזקה כמעט העיפה אותי שוב ושוב מהכביש ולכן נאלצתי לרכב לאט. הגעתי לעיר East London והתחלתי לשוטט בין מלונות והוסטלים בניסיון למצוא אחד עם חניה מאובטחת. איזו הקלה למצוא בית למשך הלילה סוף סוף!

מחר אני מתכננת לרכב לעיירת Coffee Bay אשר נמצאת על החוף הפראי, וכך להתקדם עוד צפונה לכיוון ה-Drakensberg אליו אגיע בימים הקרובים.

—————————————————————-

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאחינעם הראל

—————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי