הטיפוס לרוקי'ס והפסקה תיירותית

יומן מסע ד'
מאז שעזבתי את דביל'ס טאוור התחפשתי, התחפשתי לתייר.
יום נסיעה אחד והגעתי ל-yellowstone הפארק הלאומי הראשון בארה"ב (ובעולם)ואחד מאבני הפינה של כל טיול לאיזור.
מדובר בפארק עצום בגודלו שמאופיין בפעילות געשית מוגברת מה שיוצר גייזרים ומעינות חמים ובנוסף הוא יושב על הקצה של המישורים האדירים של מרכז אמריקה ונושק לרכס האלפים המרשים מעבר לזה הוא גם בית גידול לחיות פרא מרשימות.

גן עדן לתיירים. והם פה, בהמוניהם.
לכל אטרקציה הכי קטנה חנייה ענקית עמוסה ברכבים, הכל מגודר,מסומן וכל שביל סלול או בנוי מעץ, בכל צומת מרכזי יש מסעדה שמוכרת רק המבורגרים וצ'יפס ויש גם חנות מזכרות שמוכרת דובים חמודים וספלים עם השם שלך.
מי שיגיע לפארק יחשוב שהדבר הכי חם עכשיו בעולם האופנה הוא רצועה שחורה ב"הצלב" עם כיתוב צהוב שאומר NIKON ,  והנה אני, מסווה בניהם עם אותו רצועה בהצלב אוכל המבורגר בצומת (צמחוני כן?! לא צריך להגזים), עוצר בכל מקום שהשלט מורה שיש מה לראות ומצלם. כמו כולם.
הגייזר הגדול מכולם מתפרץ אחת לכמה זמן , והנה המוני אנשים עומדים במעגל סביבו ומחכים בשקט ובציפייה מתוחה, לעצמי חשבתי שזה מזכיר לי את טקסי יום הזיכרון שעומדים ומחכים במבוכה קלה עד שתתחיל הצפירה וכשהוא התפרץ  אלפי מצלמות התפרצו יחד איתו וכך גם שלי אפילו הגדלתי ראש ועשיתי סלפי עם הגייזר, תייר למופת.
ראיתי דובים, נשרים, בהמות גדולות שאת שמן אינני יודע ואיזורים פראיים מדהימים ביופיים.
אין מה לעשות, מקום כל כך יפה לא יכול להיות שומם. לא סתם הכריזו על האיזור כפארק לאומי ולא סתם יש פה עשרות אלפי אנשים.
אני חושב שמה שמפריד ביני ובין שאר האנשים פה זו ההופעה, כולם לבושים יפה ומצוחצחים ורק אני עם אותם שלוש חולצות אחת על השנייה כבר חמישה ימים רצוף וגם זהו פרק הזמן מאז הפעם האחרונה שראיתי מקלחת מהצד הרטוב שלה.

היום החלטתי לחזור למציאות ולהתקדם לכיוון ההרים. הגעתי לגרנד טיטון, קצה הרוקיז' מקום עוצר נשימה,שרואים משהו. לצערי יש שריפות ענק כרגע צפונית אלי וכל האיזור מלא עשן ברדיוס של 400 מייל, או כמו שמישהו פה אמר לי:”בשביל לראות את ההר תצטרך לנשק אותו".
החלטתי להישאר כאן עד שיתפזר העשן ואז אעלה להרים, בנתיים מצאתי כאן מעיין קטן עם מים חמימים והתקלחתי כאמור, לראשונה מזה חמישה ימים. שטפתי מעלי את תחפושת התייר ואני שב להרפתקאות.

אסיים בשורה מתוך שיר של חווה אלברשטין שאני מרגיש שמתאים לסיטואציה:
“היו שלום (תיירים), אני חייתי ביניכם
כמו צמח בר"

 

——————————————————————————

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות למיכאל שפייזר

—————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי