קפדוקיה, בעומק הנדיבות הטורקית

אלעד ממשיך בדיווח מהמסע לדרך המשי- הבלוג של אלעד – כאן

קפדוקיה – תופעות טבע , עמים קדומים ואנשים טובים .

אז מה היה לנו ?

צומת של לוחות טקטוניים שהפכו את המדינה להררית וגעשית .

מלא מלא מים (באמת לא הוגן העניין הזה..)

הישובים הקדומים בעולם.

אח"כ כיבושים מכל כיוון אפשרי , קודם החיתים , אח"כ הפריגים , הקימרים , ממלכת אוררטו, מדי , היוונים , הממלכה האחמנית , אלכסנדר הגדול , הרומאים , הביזנטים, והעותמאנים (נראה כאילו כל תקופה נדרסה המדינה הזו לכיוון אחר ע"י צבא של מטורפים) .

היום זה ארדואן (אח שלי בחייאת , יש לך אחלה מדינה עזוב אותך מכל השטויות) .

ואנחנו ?

בסה"כ מנסים להבין מה קורה פה ..

אז הגענו לפני שלושה ימים לעמק איהלארה , ומצאנו חדר בפנסיון בכפר .

יום אחרי כן הלכנו את כל 16 הק"מ של ערוץ נחל ה melendiz cayi היפה , קירות הקניון מגיעים ברוב הדרך לגובה של יותר ממאה מטרים , ובהם חצובות כנסיות וגומחות התבודדות של נזירים אשר  בחרו במקום כמקום התבודדות ולימוד הברית החדשה . החבר'ה האלה שאלוהים יודע מה גרם להם לקבל על עצמם את נדר ההתבודדות , גם ניסו להפיץ את הנצרות , אך מכיוון שהשפה הלטינית לא היתה נפוצה וידועה השתמשו בציורים לרוב אותם ציירו על קירות הכנסיות אותם חצבו בסלע הטוף הרך .אחרי כנסיה- שתיים הבנו את הפרנציפ והמשכנו עד לסוף הערוץ כדי להגיע אל הכפר selime  בו אפשר לראות עיר שנחצבה בסלע הטוף ובתוך "ארובות הפיות" – קונוסים ענקיים של טוף אשר קיבלו את צורתם מהבלייה הטבעית באזור , ואיפשרו חציבת חדרים ובתים שלמים בתוכם .

אגב , אומרים שהמקום היווה השראה לתפאורת הפרק הראשון של  "מלחמת הכוכבים" , מה שגורם לתיירים יפניים עתירי טכנולוגיה והפרעות קשב חמורות להסתובב באתר עם טלפון ונעימת הסרט ..חזרנו לכפר ויום לאחר מכן יצאנו ברכיבה אל הכפר "גרמה" שבעמק קפדוקיה אשר מהווה בעצם את המרכז התיירותי של האזור .

על הדרך עצרנו בעיר  derinkuyu  אחת מהערים התחתיות המפורסמות של קפדוקיה .

כמה אנקדוטות :

קודם כל אף אחד לא באמת יודע מי ולמה בנו את הערים האלו . יש הרבה השערות אך רב הנסתר על הגלוי .

ישנן ערים רבות כאלו באזור , מיעוטן נחשפו בחלקן ונפתחו לתיירים .

מדוברת בערים של עד 8 מפלסים שיורדות לעומקים מפחידים בבטן האדמה , מתחתן ישנן מאגרי מים טבעיים , וככה"נ היו בינהן מנהרות מקשרות באורך של קילומטרים רבים .

הסברה אומרת כי הערים נבנו לצורך מקלט מפני צבאות פולשים ואיפשרו שהות של אלפי אנשים מתחת לקרקע למשך חודשים רבים .

אגב על פני הקרקע אין זכר לערים מלבד פירי איוורור שגם אותם לא ניתן לזהות בנקל .

בקיצור – הגענו לראות . איך שאנחנו מגיעים לרחבת החנייה מגיח הטורקי התורן לכוון אותנו ולומר לנו איפה להשאיר את האופנוע בבטחה . האמת שעד עכשיו הייתי אלרגי לכל החבר'ה האלו שנופלים עליך ומציעים "עזרה" כל הזמן – וזה בעיקר מהזכרון של ה"מדריכים המציקים" של דרום אמריקה , אבל נוכחתי לדעת שהטורקים (מי שפגשנו עד כה בכל מקרה) באמת נכונים לסייע וללא תמורה .

אנחנו משאירים את האופנוע עם המעילים הקסדות וכל הציוד (למעט כסף ודרכונים) סמוך לחנות מזכרות ונכנסים לעיר התחתית .

מה אומר ומה אגיד , באמת מרשים , עליות ירידות חדרים מחסנים פירים בארות , וכל מה שאני חושב זה למה לעזאזל נכנסתי לעיר תחתית בארץ מוכת רעידות אדמה , ואיך יראה הסוף שלי .יוליה על הדרך משועשעת וצוחקת על המדריכים שבאותו מקום כל אחד מהם מסביר משהו אחר לקבוצת תיירים אחרת – כנראה שבאמת אין לאף אחד מושג וכל המרבה לחרטט הרי זה משובח .יצאנו , תודה לאל , אלחמדולילה , ת'נק יו ג'יזס , אם יש עוד מישהו שרוצה שאומר לו תודה שיבוא .

האופנוע חיכה לנו כמו שהשארנו אותו , ולתת בגז ולהרגיש את הרוח היתה חוויה מתקנת .הלאה לגרמה , מגיעים לכפר שכולו תיירים ומקומות לתיירים – למרות שהכל מתוייר לפחות כאן זה מהונדס נכון ונעים .

פנסיון וארוחת צהריים – תענוג . בערב ארוחת שישי עם בקבוק יין ואוכל טורקי טעים .

שבת בבוקר – יום יפה , קמים ב 0500 לראות את הבלונים הפורחים .

עולים על רחמים הקליל וחסר המזוודות ורוכבים לאתר השיגור , עשרות בלונים כבר באוויר ואנחנו מרוצים ומצלמים .אחרי זה חוזרים לפנסיון לישון עוד קצת .

מתעוררים מאוחר כדי לגלות שהשעה 0930 ..

אחרי קפה ובקלאווה עולים על רחמים לסיבוב בכפרי האזור .באבאנוס – כפר הקדרים (כן ככה כותבים..) אנחנו מסתובבים בעיר העתיקה היפה.

בדרך אני מבחין בסנדלריה ונכנס כדי לבקש שיתפור לי על הנעל חתיכת עור בנק' החיכוך עם רגלית ההילוכים .אחרי כמה משפטים והסברים ידניים האיש מבין ומסדר את העניין בקלי קלות , תוך כדי מציע לנו תה, ולסיום נותן לנו את הגרעינים שבכיס שלו כדי שיהיה לנו מה לנשנש – אנשים טובים כבר אמרנו?

הרבה תודות וחיוכים ואנחנו ממשיכים לדרכנו .אנחנו מתיישבים על שפת הנהר על שולחן פיקניק לנוח מגלידת גומי אינטנסיבית שעלתה לירה (מה שזול עולה ביוקר..)אחרי כמה דקות מגיעה משפחה עמוסת סלים אוכל וגזייה ומתיישבת בשולחן לידנו .

עוד לא הספקנו להגיד "מוצטפא כמאל אטאטורק" ואנחנו מוזמנים לאכול לחם טעים ועלי גפן ממולאים . תענוג אמיתי והרבה תודות .פשוט מדהים – איפה שלא תהיה ייגשו אליך ויציעו לך משהו – מתוך נתינה אמיתית .

בהמשך אנחנו מקבלים תצוגה חיה של תמימות של ילדים כששתי ילדות קטנות של שתי משפחות שהכירו בדיוק 5 דק' מוקדם יותר . ההורים של שתי המשפחות צוחקים בינהם ולבסוף מצליחים להפריד את הילדות ולהמשיך כל קבוצה לדרכה . כדאי ללמוד .

על הדרך חזרה לגרמה אנחנו עוברים במבצר אוציהסר החולש על העמק , גם שם אחד מבעלי החנויות שומר לנו על האופנוע (ואומר בעברית "אין בעיות" ) ואחרי התצפית המרהיבה , הולך איתי חנות חנות עד שאנחנו מוצאים יחד מדבקות של דגל טורקיה להדביק על האופנוע . כמה טוב .חוזרים לגרמה לטבילה בבריכה של הפנסיון , ומחר נתחיל לנוע לאזורים המזרחיים והפחות מתויירים של טורקיה .

 

לדף הפייס של אלעד – כאן

——————————————————-

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאלעד לוי

———————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי